איזור ידידותי להולכי רגל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הולכי רגל במדרחוב הומה, במונטריאול שבקנדה

איזור ידידותי להולכי רגל הוא איזור או רחוב שיש לו נוחות הליכה (באנגלית: Walkability) או הליכתיות. זו מידת ההתאמה של רחוב או איזור להולכי רגל. לנוחות ההליכה של רחוב יכולת מהותית בעידוד ההליכה ברגל ולכך יש יתרונות רבים מבחינה בריאותית, סביבתית, חברתית וכלכלית.

גורמים המשפיעים על נוחות ההליכה כוללים את הקיום והאיכות של מדרכות, שבילי הליכה ושאר תשתיות למען זכות-קדימה להולכי-רגל, מצב התנועה של כלי רכב והסדרי התנועה ברחוב, דפוסי שימושי קרקע, גישה לבניינים, בטיחות ברחוב (נגד פשיעה, תאונות דרכים ותאונות אחרות), יכולות התמצאות ברחוב, שימושיות הרחוב וכמה הוא אסתטי ונעים. הליכתיות היא מושג חשוב בתכנון ערים מקיים, עירוניות מתחדשת ואקולוגיה עירונית.

רחוב נעים להולכי רגל יכול להגביר את התנועה של הולכי רגל ברחוב, על כל המשתמע מכך: לשפר את הפעילות הגופנית של התושבים, לשפר את התפקוד של עסקים ומוסדות ציבוריים, לשפר רווחיות של עסקים מקומיים, להוריד את רמת הפשיעה בעיר, לעודד חיי תרבות תוססים בעיר, להקטין בעיות של זיהום אוויר, פקקי תנועה, תאונות דרכים, ובעיות חנייה ורעש הנגרמים מהשפעות חיצוניות של רכב פרטי.

רקע

כדי שאנשים ילכו ברחוב, על הרחוב להיות בטוח, נוח, מושך ומקושר לרחובות אחרים. מרחק ההליכה הנוח לרוב האנשים הוא כ-400 מטר, שאדם ממוצע עובר בזמן הליכה של כ-5 דקות. בחברה מודרנית, מרחקים גדולים יותר מגבירים את הסיכוי לכך שאנשים יבחרו באמצעי תחבורה אחרים כמו מכונית או אופניים. [1]

אי אפשר לשפוט את נוחות ההליכה רק על ידי מדידת מרחק אווירי מהמוצא ליעד. שימושי קרקע (כמו חנויות, מוסדות חינוך או גנים) שמופרדים מהולך הרגל על ידי כבישים ראשיים, רחובות ללא מוצא, בלוקים גדולים המחייבים עיקופים גדולים, ואיזורים שמעוצבים ומאורגנים בצורה גרועה, פירושם שלא נוח ולא נעים להגיע לחלק מהמקומות, או שהם נמצאים בפועל במרחק גדול יותר מ-5 דקות הליכה.

גורמים המשפיעים על נוחות ההליכה ברגל

כיכר דאם, באמסטרדם, הולנד. הכיכר מתפקדת כמקום מפגש עירוני ויעד תיירותי למיליוני תיירים ומקומיים שנה. שילוב של תחבורה ציבורית ונוחות הגעה אל הכיכר, יחד עם אלמנטים בכיכר עצמה וסביבה, הופכים אותה למקום מעניין ונעים עבור הולכי רגל: אומנות, אדריכלות, מקומות מסחר וממכר מזון, עירוב שימושי קרקע, רוכלים זעירים, אומנים, מקומות ישיבה פורמליים ובלתי פורמליים, והיבטים נוספים.

גורמים המשפיעים על נוחות ההליכה כוללים:

  • קיומן או העדרן של מדרכות. יש רחובות ואיזורים ללא מדרכה כלל, או שהמדרכה קיימת רק בצד אחד של הכביש ומחייבת חצייה מסוכנת של כבישים.
  • קישוריות, מסלול הליכה ישיר ונוח - מרחק הליכה נוח הוא כ-400 מטרים. יש מקומות , במיוחד בתכנון מוטה רכב פרטי, פרבור או ליד כבישים ראשיים שבהם מרחק קצר בקו אווירי נחסם על ידי כבישים, גדרות, מבנים או תשתיות אחרות כך שהולכי הרגל צריכים לבצע עיקופים גדולים. במצב כזה הולכי רגל רבים מוותרים על ההליכה ועוברים לאמצעים אחרים.
  • נוחות ובטיחות של חציית כבישים מהו רוחב הכבישים שיש לחצות כמה נתיבים יש בהם (ראו גם דיאטת כבישים)? האם יש בהם הרבה תנועה? האם יש מעברי חצייה? האם מעברי החצייה מוגבהים? באיזו מהירות מגיע הנהג למעבר החצייה? האם יש זכות קדימה בצמתים להולכי רגל? מיתון תנועה יכול לשפר מאד את בטיחות הכבישים שצריך לחצות.
  • תכנון רמזורים להולכי רגל - צמתים רבים מתוכננים מתוך מחשבה רק על תנועת המכוניות, כאשר רמזורי הולכי הרגל הם קצרים מידי ואינם מתוזמנים לנוחות הולכי הרגל. כתוצאה מכך הולכי הרגל נאלצים לחכות זמן רב כשהם רוצים ללכת ברגל. לעומת זאת יש בעולם (וגם במספר מוגבל של מקומות בישראל)‏[1] צמתים עם "גל ירוק להולכי הרגל" שבהם הולך רגל יכול לחצות את כל הצומת בלי להמתין זמן רב מידי. במסגרת חזון אפס מושקעת מחשבה רבה במעברי חציה בטוחים יותר - לדוגמה מעבר חציה ללא רמזור שבו יש "אי חצייה" שמאפשר להולך הרגל לבדוק רק נתיב אחד בכל פעם. כמו כן קיימת טענה לפיה אם נהג מגיע למעבר חצייה במהירות גבוהה מ-40 קמ"ש הדבר גורם לנהגים לא לרצות לעצור ולתת זכות קדימה. אי מתן זכות קדימה במעברי חצייה מהווה את אחד הסיכונים החשובים עבור הולכי רגל.
  • שבילים להולכי רגל ומקומות אחרים שבהם להולכי רגל יש זכות קדימה כמו מדרחוב, מעברי חצייה בתדירות מספקת. שבילי הליכה מאפשרים להולכי רגל לקצר מרחקים במקום לבצע הקפות ארוכות והם גם מרחב בטוח נעים ושקט. דוגמה לשבילי הליכה קצרים בין בניינים, המקצרים מרחקי הליכה יש בכפר סבא.
  • מצב תנועת המכוניות ומצב הכבישים והדרכים - לדוגמה, כבישים מהירים אינם מאפשרים חציית הולכי רגל והם מחייבים אמצעי-חצייה מיוחדים. במידה והכביש אינו מושקע בקרקע, יש להשתמש במנהרה או בגשר הולכי רגל. הבעיה שאמצעים אלה מרתיעים הולכי רגל רבים, משום שהולכי רגל אינם אוהבים לטפס על גשרים או לרדת למנהרות. משום כך הולכי רגל עלולים לנסות לחצות את הכביש בצורה ישירה. כבישים רחבים מידי מקשים על חצייה בטוחה של הולכי רגל. מיתון תנועה ורחובות שקטים נוחים יותר להליכה ולחצייה.
  • איכות המדרכות - לדוגמה מדרכות צרות מידי, מדרכות בעלות מרצפות שבורות או רופפות, בורות, מדרכות המלאות מכשולים נייחים כמו פחים ומתקני מחזור, עמודי חשמל, ארונות חשמל וטלפוניה ועוד.
  • מידת התלילות של הרחוב - ככל שהרחוב שטוח יותר, כך קל ללכת בו. במקומות תלולים ניתן לשלב דרגנועים לשם סיוע להולכי רגל המתקשים בעליות.
  • חסימת מדרכות בצורה זמנית - על ידי מכוניות חונות, אופנועים חונים, משאיות הפורקות סחורה, אתרי בניה, פחי אשפה ביתיים, חניית אופניים, כסאות של בתי קפה, סחורה, ארגזים או אשפה של חנויות, זרימת ביוב ו/או מים.
  • דפוסי שימושי קרקע כמו עירוב שימושי קרקע, בלוקים קצרים ומעברים בין בתים - דבר המשפיע על מרחק ההליכה הנדרש כדי להגיע לשירותים עירוניים שונים כמו חינוך, קניות וכו'. מרחק ההליכה יכול להתארך בגלל ריכוז החנויות או בתי הספר במקום אחד מרוחק מהמגורים (הפרדת שימושים), בגלל צפיפות בנייה נמוכה מידי שתורמת למרחקי הליכה ארוכים או בגלל בניית "עצי תנועה" שגורמים להליכה ארוכה יותר ביחס למרחק האווירי בגלל שילוב של כבישים מהירים ורחובות ללא מוצא (חלק מתכנון מוטה רכב פרטי).
  • גישה למבנים - כמה קל להיכנס למבנה בתור הולך רגל.
  • קלות הניווט ברחוב - קיומם של שלטים ברורים על הבתים עם שם הרחוב ומספר הבית; שלטים בשפות שונות; קיום של מפות בעיר; תאורה בלילה.
  • כמה נחמד ונעים ללכת ברחוב - האם יש עצים ברחוב, האם הבתים בנויים בצורה יפה ומתוחזקים ללא לכלוך וכו'.
  • בטיחות ובטחון אישי - לדוגמה איומים מצד מכוניות היוצאות מחניות בבתים, מכוניות החונות על המדרכה וחוסמים אותה בצורה חלקית או מלאה; אופנועים, אופניים חשמליים ואופניים הנוסעים על המדרכה; חפצים חדים או כבדים המונחים ברחוב בצורה לא בטוחה, כלבים נושכים או מפחידים, מדרכות רטובות וסכנת החלקה, מדרכות שבורות, בורות, עבודות תשתית ובנייה. ביטחון אישי כנגד פשיעה כגון כייסים, אנסים ושודדי רחוב. אמצעים להגדלת הבטיחות כוללים תאורת רחוב מספקת, חזיתות חנויות הפונות לרחוב, נוכחות הולכי רגל ורוכבי אופניים ברחוב, ראו גם מניעת פשיעה באמצעות תכנון סביבתי.
  • הצללה, מרחבים מוגנים מגשם, ניקוז. הצללה חשובה בעיקר בימי הקיץ להפחתת עומס החום על הולכי הרגל, והיא בדרך כלל מושגת על ידי נטיעת עצים בצידי הרחוב. אפשרות נוספת היא קומות עמודים בחזית חנויות (בדומה לרחוב אבן גבירול). במדינות חמות יש חשיבות גם להפחתת אי חום עירוני הנוצר על ידי עודף בטון ומשטחי אספלט שחורים הקולטים את החום. ללא ניקוז מספק, הופכות המדרכות ושולי הכבישים למבוך של שלוליות ותעלות שמקשות מאד על הולכי הרגל.
  • רעש וזיהום אוויר מתחבורה - רחובות רועשים ומזוהמים יותר מרתיעים הולכי רגל מללכת בהם, וגוררים חווית שימוש גרועה יותר ברחוב ולכן פוגמים גם בהצלחה של עסקים הממוקמים ברחוב.

צעדים להגברת הידידותיות של איזורים להולכי רגל

צעד אחד לשיפור הידידותיות של עיר או שכונה להולכי רגל הוא סידור של שימושי קרקע נחוצים כמו חנויות מזון ונוחות, מוסדות חינוך וגינות בשכונות מגורים, כך שאנשים יוכלו להגיע אליהם בהליכה רגלית בתוך כ-5 דקות. כמו כן וודא שהשכונות מחוברים למרכזים מסחריים גדולים יותר. דבר נוסף הוא לא לתכנן בלוקים עירוניים גדולים שקשה לעקוף אותם. במקרה של בלוקים קיימים, כדאי לתכנן דרכי קיצור בטוחות ונעימות שעוברות דרך הבלוקים האלה.

היבט חשוב נוסף הוא התמקדות ב-Place making כלומר הפיכת היעדים של ההליכה למקומות שמכוונים לבני אדם ומעניינים, וזאת על ידי עירוב שימושי קרקע רבים כמו: חנויות, בתי מגורים, משרדים, ספסלים, מדרכות, שירותים, תאי מידע, מדרכות, שבילי אופניים, נוף, אומנות, מזון ועוד, ועל ידי תכנון המרחב הציבורי כך שיתאים למגוון סוגי אנשים - נשים, גברים, נכים, ואנשים בגילאים שונים. יש לזכור שכל הנסיעות מתחילות ומסתיימות בהליכה ברגל, ולכן אפילו במגרשי חניה יש צורך לתכנן שבילי הליכה בטוחים להולכי רגל.

צעד נוסף הוא לתכנן את השכונות והאיזורים בעיר כך שיהיה נעים ללכת בהן. בניינים, רחובות ותכנון הנוף צריכים להיות מכוונים לחוויה של האנשים. דוגמה לצעדים אוניברסליים לכך שהרחוב יהיה נעים יותר כוללים קירוב של הבניינים קרוב לרחוב, הימנעות מחזיתות בניינים ריקות (ללא חנויות או חלונות מגורים שפונים אל הרחוב), והשמה של עצים לאורך מדרכות. [2]

פרוט

  • רחוב ירוק - הוספת צמחייה ברחוב ומניעת ההצפה שלו במי גשם הופכים את הרחוב לידידותי יותר להולכי רגל הן על ידי שיפור בטיחות הרחוב ומניעת החלקות, הן על ידי שמירה על הולכי הרגל יבשים יותר (הן מפני מים על המדרכה והכביש, והן מפני השפרצה של מכוניות), והן על ידי הרגשה נעימה יותר ברחוב.
  • עצים בעיר משפרים את איכות האוויר, מספקים צל ומוסיפים יופי לרחוב. מחקר משנת 2005 של Kathleen L. Wolf מאוניברסיטת וושינגטון, מצא כי צרכנים היו מוכנים לשלם יותר בחנויות שממוקמות ברחוב עם עצים לעומת חנויות עם עיצוב דומה שממוקמות ברחוב ללא עצים. בערים קטנות ההפרש עמד על 9% ובערים גדולות על 12%.[2] [3]

השפעות של תכנון ידידותי להולכי רגל

השפעות תכנון ידידותי להולכי רגל כוללות יותר הולכי רגל ברחוב, ופחות שימוש באמצעי תחבורה אחרים, במיוחד פחות שימוש ברכב פרטי על שלל ההשפעות החיצוניות שלו כגון פקקי תנועה, תאונות דרכים, זיהום אוויר וכו'.

הגדלת הנוכחות של הולכי רגל ברחוב כוללת הפיכת הרחובות לבטוחים יותר ונעימים יותר, הקטנת מפגעי רעש והגדלת הון חברתי.

שיפור ההון החברתי

לתכנון עירוני, ומרחבי השפעה רבה על ההון החברתי. המתכנן והפעיל הסביבתי דיוויד אינגוויץ' מדגיש את חשיבותם של רחובות עירוניים בעלי נוכחות ערה של הולכי רגל ליצירת מפגשים ספונטניים עם שכנים ומכרים. תנאים נוספים בתכנון עירוני יכולים להיות אזורים ללא מכוניות והקטנת כמות הרעש לשיפור מפגשים ברחוב וכן הגדלת הצפיפות (הימנעות מפרבור) ועירוב שימושי קרקע לשם הגדלת הקרבה הפיזית בין אנשים והגדלת מספר אנשים אותם פוגשים ברחוב. היבטים נוספים יכולים להיות מפגשים חברתיים תדירים (כמו פעילות קהילתית קבועה) או מקומות מפגש כמו בתי ספר, גינות קהילתיות וכו'.

מאמר משנת 2011 מאת עינת אמויאל ופרופ' נעמי כרמון טוען שהון חברתי הוא מושג חשוב למתכנני ערים. הטענה היא שתכנון עירוני נכון יכול להגדיל את כמות ההון החברתי וכן שמתכנני ערים יכולים להשתמש בו למטרות מגוונות: עבור אפיון שכונות, כבסיס לקידום תכניות של פיתוח והתחדשות עירונית, כמרכיב מרכזי בהיחלצות מעוני ומרכיב המסייע לשמור על יציבות שכונות לאורך זמן. באמצעות עיצוב עירוני, עירוב חברתי בשכונות מגורים וקידומו של שיתוף ציבור, יכולים מתכננים לתרום להעלאת רמתו של ההון החברתי, לתועלתם של פרטים וקבוצות חברתיות ולקידומן של מטרות תכנוניות.[3]

השפעות כלכליות

הוגים שונים מהתחום של עירוניות מתחדשת כמו ג'יין ג'ייקובס הצביעו על היתרונות הכלכליים של הליכה לעיר. מחקר משנת 2016 של חוקרים מאוניברסטית גורג' וושינגטון בדק את הנושא. החוקרים העניקו ציוני הליכתיות ל-30 המטרופולינים הגדולים בארצות הברית, בהתבסס על נתונים של כ 600 שכונות. הערים הנוחות ביותר להליכה מבין הערים הגדולות בארה"ב כללו את ניו יורק סיטי, וושינגטון הבירה, בוסטון, שיקאגו, סן פרנסיקו וסיאטל. לאחר מכן החוקרים בחנו קשרים בין הליכתיות של העיר לבין גורמים כמו פיתוח כלכלי (בהתבסס על תוצר מקומי גולמי לנפש), שיעור הבוגרים עם תואר קולג' לפחות ושוויון חברתי (בהתבסס על מחירי דיור ותחבורה כמו גם מספר המשרות ליד מקום המגורים). בגלל הפרבור הרב שיש בארצות הברית, שכונות עם הליכתיות גבוהה מהוות רק 1% מהשטח של 30 המטרופולינים, אבל הם מהווים רוב הפיתוח של משרדים ובניינים רבי קומות. בין 2010 ל-2015 נתח השוק של מקומות הליכתיים גדל בכל 30 המטרופולינים, כאשר ב-27 מתוכם הצמיחה גדלה פי 2 יחסית לשנת 2010. [4][5]

השפעות בריאותיות של הליכתיות משופרת

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - תחבורה פעילה

דו"ח משנת 2010 של איגוד התחבורה הציבורית האמריקאי (APTA), מגלה כי תושבים המתגוררים בישובים עם תשתית מפותחת של אוטובוסים ורכבות נוטים להיות בריאים יותר, והם בעלי תוחלת חיים ארוכה יותר בממוצע יחסית לישובים אחרים.[6] הסיבות לכך כוללות הפחתה בתאונות דרכים (לרמה של רבע מישובים פרווריים), שיפור כושר גופני והבריאות הגופנית, שיפור הבריאות הנפשית (בעקבות עידוד של תחבורה פעילה), הפחתה בזיהום אוויר מתחבורה, שיפור הנגישות לשירותי רפואה, שיפור הנגישות למזון בריא יותר, אפשרויות כלכליות טובות יותר להשיג שירותים אלה והקטנת המתח הנפשי בקרב משקי בית בעלי הכנסה נמוכה. על פי Todd Litman, מחבר הדו"ח, היבטים אלה לרוב אינם מחושבים בהערכות כדאיות כלכלית של פרוייקטי תחבורה שונים. [4]

המרכז לבקרת מחלות בארצות הברית ממליץ על לפחות 22 דקות ביום של פעילות גופנית מתונה כמו הליכה מהירה, כדי לשמור על הכושר ועל הבריאות. רק מחצית מהאמריקאים המבוגרים מצליחים לעמוד בכך, אבל רוב נוסעי התחבורה הציבורית מגיעים ליעד זה על ידי הליכה לתחנות של תחבורה ציבורית.

מאפיינים של השכונה שמעודדים שימוש בתחבורה ציבורית כמו עירוב שימושי קרקע, ותכנון מרחב ידידותי להולכי רגל משפרים גם הם את בריאות הציבור. מתוך התושבים שיכולים להגיע ליעדים עירוניים רצויים בתוך 10 דקות הליכה מהבית, מצליחים 43% להגיע ליעד המומלץ של פעילות גופנית, זאת לעומת 27% מאנשים שנמצאים באיזורים בעלי תכנון מוטה רכב פרטי[4] מקרב אזרחים בוגרים שיכולים לבצע פעילות גופנית, מי שמצליחים להגיע ליעד של הפעילות הגופנית הם בעלי הוצאות בריאות של 1,019 דולר לשנה, הוצאות נמוכות ב-32% (או 330 דולר) יחסית לאנשים בעלי אורח חיים יושבני (1,349 דולר בשנה). [4]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לדוגמה בכיכר נח ברחוב כצלנסון בגבעתיים
  2. ^ Kathleen L. Wolf, “Business District Streetscapes, Trees, and Consumer Response”, Journal of Forestry 103, no. 8 (2005): 396-400.
  3. ^ עינת אמויאל ופרופ' נעמי כרמון הון חברתי: משמעותו, מדידתו והקשרים בינו לבין תכנון עירוני, פורסם בביטאון איגוד המתכננים בישראל, תכנון, כרך 8(2), 2011, עמ' 20-43
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Todd Litman, Evaluating Public Transportation Health Benefits ,The American Public Transportation Association, 14 June 2010
אקולוגיה עירונית

בבית פנימה (אורח חיים): locavore - ניקיון ידידותי לסביבה - פשטות מרצון - עבודה מרחוק - מיחשוב ירוק - שימור מזון ללא מקרר חשמלי - קומפוסט

תכנון עירוני: עירוניות מתחדשת - פרבור - עירוב שימושי קרקע - פיתוח מוטה תחבורה ציבורית - ערים ללא מכוניות - בנייה ירוקה

תחבורה: תחבורה בת קיימא - הולכי רגל - תחבורת אופניים - השפעות חיצוניות של מכוניות - מרחב משותף - BRT - תחבורת מעברים - חנייה - אופניים חשמליים

תופעות: אי חום עירוני - פרבור - ביקוש מושרה - אפקט הבייגלה - השפעות סביבתיות של מזון מהחי - תסמונת הבניין החולה - שלטי חוצות

ישובים ומדינות לדוגמא: קופנהגן - ונקובר‏ - אוטווה - בריזביין - פורטלנד - קוריטיבה - תחבורת אופניים בהולנד - BedZED - אורוויל - שכונת וובן, פרייבורג - שיקגו - בוגוטה - מלבורן - מסדאר

כלים לשינוי: אוטובוס מהלך - מסה קריטית - גינה קהילתית - מרחב משותף - בנייה ירוקה - פרמקלצ'ר - מפה ירוקה - גני הניצחון - מיתון תנועה - איזור ידידותי להולכי רגל - התייעלות אנרגטית

אישים וארגונים: מרחב - התנועה לעירוניות מתחדשת בישראל - תחבורה היום ומחר - המרכז לקיימות מקומית -ישראל בשביל האופניים - עץבעיר - פרויקט המקומות הציבוריים - דיוויד אינגוויץ' - ז'יימה לרנר - ג'יין ג'ייקובס

ספרים וסרטים: ערים ללא מכוניות - מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות - אומת הפרברים - אגדה אורבנית - סוף עידן הפרברים


אופניים

תחבורת אופניים: תחבורת אופניים - תחבורה פעילה - אופניים חשמליים - תובלה באופניים

אופניים

תחבורת אופניים ברחבי העולם: אופניים באירופה - הולנד (אמסטרדם) - קופנהגן - גרמניה - שוודיה - צרפת - בריטניה - ספרד - ארצות הברית - ישראל - תל אביב

תשתיות ומדיניות: תשתיות אופניים - שבילי אופניים - שדרת אופניים - צומת ידידותי לאופניים - חניית אופניים - מדרגות אופניים - תחבורת אופניים בעיר הררית - שילוב אופניים ברכבת - תחבורה בת קיימא - עירוניות מתחדשת - עירוב שימושי קרקע - מיתון תנועה - תוכנית אב ארצית לתחבורה בת קיימא - עיר ללא מכוניות - חזון אפס תאונות דרכים - איזור ידידותי להולכי רגל - קסדת אופניים

מדריכים ופעילות: כיצד ללמוד לרכוב על אופניים - טיפים ליוממות אופניים - כיצד להימנע מפגיעת מכוניות - מסה קריטית - מסה קריטית בישראל - עירוניות טקטית - סיקלוביה - יום האופניים העולמי - ישראל בשביל האופניים

רפואה מונעת
תזונה והרגלי אכילה: השמנת יתר - סוכרת - כלכלת השמנה - עיצוב להרזיה - מזון מהיר ותעשייתי - סוכר - משקאות ממותקים - בשר מעובד - מלח - מזון אורגני - דגנים מלאים
הרגלי חיים והתמכרויות: עישון - מניעת עישון - גמילה מעישון - אלכוהול ובריאות - השלכות בריאותיות של טלוויזיה - התמכרות למשחקי מחשב
תנועה ובטיחות בתחבורה: השפעות בריאותיות של מכוניות - זהירות בדרכים - תחבורה פעילה - איזור ידידותי להולכי רגל - מיתון תנועה - תחבורת אופניים - כיצד להימנע מפגיעת מכוניות - אורח חיים יושבני - אורח חיים פעיל - פעילות גופנית
זיהום וסיכונים לשיבוש מערכות: גורמים מסרטנים - זיהום - זיהום אוויר - זיהום מים - זיהום במזון - חומרי הדברה - מתכות כבדות - ניקיון ידידותי לסביבה - משבש אנדוקריני - טרטוגן - עמידות לאנטיביוטיקה
רווחה נפשית וחברתית: פסיכולוגיה חיובית - מתח נפשי - דיכאון - חמש דרכים לרווחה - הון חברתי - גורמים חברתיים המשפיעים על הבריאות
עקרונות ונושאים מערכתיים: הוליזם - גורם סיכון בריאותי - נטל תחלואה - נכות - אזורים כחולים - טכנולוגיה נאותה - חשיבה מערכתית - רפואה משתתפת - חברות התרופות - הכחשת נזקי העישון - עקרון הזהירות המונעת - עירוניות מתחדשת - אי שוויון בריאותי - אי שוויון בריאותי בישראל - סיבות מוות בישראל