הכחשת נזקי העישון

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הכחשת נזקי העישון הם המאמצים לבצע הסתרה, הכחשה, בלבול והטעיה לגבי נזקים בריאותיים של עישון סיגריות ומוצרי טבק אחרים, ולגבי היבטים אחרים הנוגעים לעישון כמו התמכרות לטבק, שיווק טבק לילדים ולנוער, מניפולציות על טבק, עישון כפוי (עישון פסיבי) ועוד. הגורם המרכזי בהכחשת נזקי העישון הן חברות הטבק וכן ארגונים וחברות עסקיות הקשורות אליהן, כמו חברות יחסי ציבור, ארגוני קש ועוד. בעבר עסקו בהכחשת נזקי העישון גם ממשלות, אישי ציבור, שחקני קולנוע, רופאים, ארגונים רפואיים, גורמים בימין הכלכלי ועוד.

צריכת הסיגריות לנפש במדינות שונות בעולם. בעוד שבמדינות המערביות יש ירידה או התייצבות בכמות המעשנים והסיגריות, במדינות כמו סין יש עליה משמעותית בכמות המעשנים ובצריכת הסיגריות של מעשנים קיימים. כמו כן ייתכנו הבדלים ניכרים בין גברים ונשים או בגלל רמות הכנסה שונות. נזקי העישון הם כיום קונצנזוס במערב ובקרב גופי הרפואה הבינלאומיים ומוטלות מגבלות שונות על שיווק הסיגריות, אך במדינות כמו אינדונזיה השיווק הוא חופשי, אין מודעות לנזקים ואם הדבר עולה הוא מוצג כנושא שנוי במחלוקת. על פי הערכות של גופי רפואה בינלאומיים עוד מאות מיליוני אנשים עלולים למות במהלך המאה ה-21 עקב נזקי העישון, בעיקר במדינות לא מערביות.

מאז שנות ה-50 נוקטות חברות הטבק באסטרטגיה של נטיעת ספק - אין צורך לשכנע את הקהל שהן צודקות, די בכך שהציבור מתרשם שיש עדיין ויכוח בין שני צדדים - כך שיש ספק מי צודק. דבר זה מעודד מעשנים להמשיך לעשן ומעודד את הציבור לא לנקוט עמדה שתצדד בהגבלות על שיווק והפצת מוצרי הטבק או בצעדים למניעת עישון בקרב בני נוער. יש אנשים שמתקשים להאמין כי נציגי חברות הטבק יכולים לשקר במצח נחושה, וכי אנשים קרובים להם יכולים לחזור על הפצה של מסרים מטעים לגבי עישון. כלי נוסף של חברות הוא תשלום וקשרים מאחורי הקלעים ל"ארגוני קש" וקבוצות כדי שאלו יציגו טיעונים נוחים לחברות הטבק, מטעם דוברים ניטרליים ואמינים כביכול. אמצעים נוספים שמסייע בהכחשה הוא לובי פוליטי, קשרי הון שלטון וקשרי הון עיתון.

הכחשת נזקי העישון וסוגיות נוספות הנוגעות לעישון טבק היא אסטרטגיה מוצלחת מאד מצד חברות הטבק. חשדות וטענות נגד נזקי הטבק לבריאות הופיעו כבר בשנות 1860 בארצות הברית. מחקרים מדעיים שונים על נזקי הטבק הופיעו מתחילת המאה ה-20 ועד לשנות ה-1940. ראיות מדעיות נרחבות ומוצקות נגד טבק הופיעו בתחילת שנות 1950. עם זאת רק בשנת 1964 הכירו הרשויות בארצות הברית, בישראל ובמדינות מערביות נוספות בנזקי הבריאות של העישון. חלפו עוד עשרות שנים עד שהכרה רשמית זו הובילה לחקיקה נגד חברות הטבק ולהכרה ציבורית נרחבת בנזקי הטבק. למרות שמידע על התמכרות לעישון טבק קיים אצל חברות הטבק לפחות משנות ה-60 ולמרות מניפולציות מכוונות מצד החברות להגדיל את המכירות על ידי הגדלת כמות הניקוטין שהמעשן קולט (מניפולציה בניקוטין), ההכרה בהתמכרות לסיגריות התעכבה במשך כ-40 שנה. למרות שמבחינה רשמית יש איסור מכירת סיגריות לקטינים במדינות מערביות, כמעט כל המעשנים מתחילים לעשן לפני גיל 18 וחלק משמעותי מנסה את השאיפה הראשונה לפני גיל 13. גם בנושא זה האכיפה והמניעה מפגרים מאחור לעומת שיטות הפעולה של החברות. הציבור באופן כללי תופס את העישון כבעיה צרכנית של המעשן הבודד ולא כסוגיה חברתית מוסרית ופוליטית שבה חברות טבק מנסות במכוון לשווק מוצר ממכר וקטלני לקטינים.

משנות ה-90 קיימים מאבקים ציבוריים בין גורמי בריאות ומשפט לבין חברות הסיגריות בניסיון לחשוף לציבור מידע בנושאים כמו היקף נזקי העישון, התמכרות לטבק, שיווק סיגריות לילדים, עישון כפוי והתנהגות החברות ולעודד חקיקה להגבלת מכירה והפצה של סיגריות וכן כדי למנוע עישון פסיבי. חלק מהמאבקים חשפו הפצה של דיסאינפורמציה, ספינים והשפעות על התקשורת ועל גופי מחקר ובריאות מצד חברות הסיגריות.

ההכרה בנזקי העישון מחלחלת בצורה איטית לציבור ואיתה יש ירידה איטית בעישון בקרב רוב המדינות המערביות. בגלל שעישון הוא דבר ממכר מאד צריכת הטבק יורדת לאט. צריכת הסיגריות בקרב גברים בארה"ב אמנם ירדה מאז רמות השיא של שנות ה-70, היא עדיין גבוהה פי 30 לעומת צריכת הסיגריות בשנת 1900. רמות התמותה מסרטן ריאה, שרובו הגדול משוייך לעישון, נמצאות גם הן בירידה, אבל היא עדיין גבוהות פי 15 לעומת הרמות ב-1930.

הכחשת נזקי עישון (לדוגמה דעות מוטעות לגבי עישון נרגילה) היא עדיין נפוצה למדי. ילדים ונערים רבים מתפתים לעשן בגלל שיווק בדרכים שונות (כולל פרסום באינטרנט) ובגלל דוגמה מצד מעשנים מבוגרים או צעירים מעט בוגרים מהם. לעיתים קרובות נוטים צעירים ומבוגרים מעשנים לבצע הדחקה של נזקי העישון - לדוגמה להאמין שהם עצמם לא יתמכרו או שהם יכולים להיגמל בכל זמן שירצו בכך, בנוסף רוב המעשנים מדחיקים את נזקי העישון ומאמינים כי הם עצמם לא יפגעו ממנו. הדחקה כזו פירושה לעיתים קרובות הפצה של מידע לא נכון על עישון, ולעיתים אפילו עידוד של אחרים לעשן כדי לנסות לחוש בטחון או כחלק מ"טקס חניכה" של נערים. חוסר מודעות לנזקי העישון ועישון בגיל צעיר קיימים ביתר שאת במדינות לא-מערביות רבות כמו סין, רוסיה, אינדונזיה ועוד, וכן בקרב עניים במדינות מערביות כולל גם בישראל. בשנים האחרונות יש מגמת עליה בעישון בקרב הנוער בישראל, בעיקר בנושא של עישון נרגילות.

להכחשת נזקי העישון יש השלכות מעבר לנושא הבריאותי של העישון. השפעה אחת היא הגברה של בעיות חברתיות שנוצרות עקב עוני ואי שוויון - עישון ועוני. השפעה אחרת היא דרך תרומה לתרבות ופוליטיקה של שקרים ורמייה, או ניצול נושא העישון כדי להכחיש, למסמס ולאפשר המשך של פעילויות מזיקות אחרות (ראו לדוגמה הכחשת זיהום). להכחשת הנזקים יש גם חשיבות מחקרית בהדגמת הדרך שבה תאגידים מסוגלים להתל בציבור ולעוות רגולציה ולהפעיל לובי פוליטי ותקשורתי אפקטיבי אל מול פגיעה ברורה ומוחשית בציבור - יש להזכיר כי עישון הוא גורם הסיכון הבריאותי מספר אחת מדינות מערביות. בישראל לבדה העישון הורג מעל 8,000 איש בשנה, כאשר רוב המעשנים מתחילים לעשן כשהם קטינים. לכן הכחשת נזקי העישון הוא דוגמה טובה כדי להבין כיצד עובדים מנגנונים של הכחשת אלימות. כלכלנים, אנשי בריאות, אנשי סביבה ועוד חוקרים מצביעים על קווי דמיון בין שיטות הפעולה של תעשיית הסיגריות לבין ארגוני פשע מאורגן וכן הדמיון בין תעשיית הטבק לתעשיות פוגעניות אחרות. הדוגמאות כוללות כלכלת השמנה, הכחשת זיהום, הכחשת אקלים ולובי של חברות הנשק ועוד. תחום המחקר של הפצת בורות נקרא אגנוטולוגיה. היבטים תאורטיים המושפעים מכך נוגעים לכלכלה פוליטית, למוצר ציבורי, רגולציה, בעיות של מידע א-סימטרי, מוצרים ממכרים והשפעה חיצונית. הכחשת עישון היא דוגמה טובה כדי ללמוד כיצד עובדת הכחשת אלימות.

תוכן

סוגיות ציבוריות הנוגעות לעישון

עישון

יש מספר סוגיות ציבוריות שנוגעות לעישון טבק. בכל הסוגיות האלה יש פערים גדולים בין העמדה הרשמית של חברות הטבק לבין מידע שנתפס עקב החרמה או הדלפה של תכתובות פנימיות של החברות. כמו כן יש פער גדול בין עמדת החברות לבין ארגוני בריאות והממצאים שעולים מהמחקר המדעי.

השפעת הסיגריות על הבריאות - באופן פומבי החברות הכחישו בעבר וממשיכות להכחיש כיום כי יש קשר ברור בין עישון לבין סרטן ריאות. עם זאת ממסכמים פנימיים של חברות הטבק מתברר כי התעשייה עצמה הבינה כי הסיגריות הן גורם מסרטן כבר בשנות ה-1950. לטענת ארגון הבריאות העולמי עמדת החברות על עישון ובריאות נקבעת בעקבות שיקולים של יחסי ציבור והיבטים משפטיים (כדי להגן על עצמן מתביעות). [1]

התמכרות לניקוטין - עד לשנים האחרונות הכחישו חברות הסיגריות כי סיגריות ומוצרי טבק אחרים הם חומר ממכר. בזמן האחרון התעשייה משתמשת במונח "ממכר" בצורה רחבה מאד כך שניתן להכיל אותו באותה מידה גם על קניות וגם על האינטרנט. ממסמכים פנימיים עולה כי מאז שנות ה-60 חברות הסיגריות הבינו כי נקודת החוזקה העיקרית שלהן היא תלות כימית של הצרכנים במוצר. ללא התמכרות לניקוטין לא תהיה תעשיית טבק. המודעות להתמכרות לניקוטין הורסת את העמדה המשפטית ואת יחסי הציבור של החברות לפיה עישון הוא עניין של בחירת הצרכן.[1]

שיווק סיגריות ונרגילות לילדים ולנוער חברות הטבק מכחישות שהן מכוונות את הפרסום והשיווק שלהם לאנשים צעירים. המסמכים חושפים כי שוק הצעירים הוא בעל חשיבות עליונה לתעשייה. מסמכים רבים חושפים את העיסוק הרב של החברות בבני נוער ובילדים ואת השיטות שהם נוקטות כדי להשפיע על התנהגות עישון בגילאים אלה.[1]

פרסום מוצרי טבק תעשיית הסיגריות טוענת כי פרסום משמש רק כדי לצורכי מאבק בין מותגי העישון במותגים אחרים לשם הגדלת נתח שוק במסגרת ביקוש כללי קבוע, וכי הפרסום לא מגביר את צריכת הסיגריות. מחקרים מדעיים מראים תמונה אחרת. המסמכים מראים כי פרסום סיגריות הוא חלק חיוני בטיפוח המוטיבציה לעשן על ידי יצירה או חיזוק של ערכים חיוביים כמו עצמאות, גבריות, זוהר, בגרות או חוכמה, ולקשר אותם באופן מוטעה למוצרי הטבק. [1]

עיצוב הסיגריות מסמכים מראים כי בתחילה החברות קיוו לייצר סיגריות בטוחות יותר, אבל הן זנחו את הקו הזה כאשר הן הבינו כי הדבר יחשוף את המוצרים הקיימים שלהם כבלתי בטוחים. החברות קידמו במכוון "סיגריות קלות" (low-tar) מתוך ידיעה כי דבר זה יספק ביטחון מוטעה ללא כל השפעה על הבריאות. החברות ביצעו מניפולציות על הניקוטין והכניסו תוספים כדי לשנות את מנגנוני המסירה של ניקוטין לגוף, בכך החברות הכירו בכך שהסיגריות הן אמצעי להחדרת סמים לגוף.[1]

עישון פסיבי העיסוק בעישון שנכפה על אנשים בסביבת המעשן מאתגר את תעשיית הטבק בשתי דרכים. ראשית אמצעים להגן על לא-מעשנים מקטינות את ההזדמנויות לעשן ותורמות לאי-מקובלות חברתית של העישון. שנית, טיעונים של "חופש לעשן" הופכים להיות בעייתיים יותר אם אנשים לא מעשנים נפגעים מעישון. התעשייה סירבה להכיר בקונצנזוס שקיים בקרב מדענים וגורמי בריאות ביחס לנזקי עישון כפוי, תחת זאת התעשייה עוסקת בהכחשה ובערפול וניסתה להשפיע על הדיון על ידי מאמץ רחב היקף לקנות מדענים ולהשפיע על המחקר.[1]

שווקים מתעוררים עקב ירידה בכמות העישון במדינות המערב, החברות הפנו באופן אגרסיבי את מאמצי השיווק שלהן למדינות מתפתחות ולמזרח אירופה. [1]

לגיטימיות של המשך קיומן של חברות הטבק - קיימים פעילים, רופאים ואף מהלכים משפטיים ומדיניים המנסים להצר את פעילות החברות או להפסיק את פעילותן כליל בתהליך מדורג. חלק מהביקורת היא על דיסאינפורמציה והשקרים שחברות הטבק מפיצות, וחלקה על המשך פעילות החברות כיום בשיווק סיגריות לילדים ולנוער, שמהווה נדבך הכרחי להמשך קיום החברות. החברות נהנות מהגנות משפטיות שונות שניתנו לתאגידים במהלך ההיסטוריה, כמו שמירה על תכתובות פנימיות סודיות, גם כאשר התאגידים מנצלים הגנות אלה כדי להמשיך ולפגוע בציבור, לדוגמה לשווק מוצרי טבק לקטינים.

השפעות בריאותיות של עישון סיגריות ומוצרי טבק אחרים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - השפעות בריאותיות של עישון טבק

עישון טבק הוא גורם הסיכון הבריאותי הגדול בעולם. בשנת 2016 העריך ארגון הבריאות העולמי כי כ-6 מיליון בני אדם מתים בכל שנה כתוצאה מעישון. מעל 5 מיליון אנשים מתים עקב צריכה עצמית של טבק ומעל 600 אלף מתים עקב עישון פאסיבי. ‏[2] כמות התמותה מעישון גדלה - בשנת 2004 העריך ארגון הבריאות העולמי כי עישון גורם למוות מוקדם של 5.4 מיליוני בני אדם בשנה[3] וכי 100 מיליון בני אדם מתו בטרם-עת במהלך המאה ה-20 עקב עישון.[4] המרכז לבקרת מחלות של ארצות הברית מעריך כי עישון טבק הוא "גורם הסיכון הניתן למניעה החשוב ביותר לבריאות האנושית במדינות מפותחות וגורם חשוב למוות מוקדם ברחבי העולם כולו".[5] עבור רוב המעשנים הפסקת עישון היא הפעולה הרפואית המשמעותית ביותר להארכת חייהם ושיפור מצבם הבריאותי. עישון הוא גורם סיכון משמעותי למחלות לב וכלי דם, כולל מחלת לב כלילית ושבץ; למספר רב של מחלות סרטן כולל סרטן הריאה וסרטנים אחרים של הפה, הוושט ומערכת השתן והעיכול וסרטן הדם; למחלות של מערכת הנשימה; ולמחלות ובעיות נוספות הקשורות למערכת הרבייה וללידה.

רשויות הבריאות בבריטניה העריכו כי נכון ל-1995 מתו במדינה 121,000 אנשים בכל שנה כתוצאה מעישון. התפלגות סיבות המוות שעישון גרר הן 38% מקרי מוות מסרטן (מתוכם מתו שני שליש מסרטן ריאות), 34% מחלות לב וכלי דם, ו-28% מחלות נשימתיות. שיעור תמותה זה גבוה פי 6 לעומת סך כל סיבות התמותה הבאות שהיו במדינה באותו זמן (יחד 19,892): תאונות דרכים (3,647), הרעלות ומינון יתר (1,071), תמותה עקב כל סוגי התאונות האחרות (9,974), רצח והריגה (448), התאבדויות (4,175) ואיידס (577)[1]

מתוך המעשנים שמעשנים במשך שנים רבות, אחד מתוך שניים ימות כתוצאה מעישון, חצי מתוכם אלה - רבע מהמעשנים ארוכי הטווח, ימותו בגיל המעבר.[6][1] לעומת לא מעשנים, גברים מעשנים חיים בממוצע 13.2 שנים פחות ונשים מעשנות חיות בממוצע 14.5 שנים פחות.[7] לפי מחקר משנת 2000, באופן ממוצע, כל סיגריה שמעשנים מקצרת את החיים ב-11 דקות. [8] הסיכון היחסי (Relative Risk) לתמותה ותחלואה עקב כל סוגי המוות הוא פי 2.3 בקרב גברים מעשני סיגריות ופי 1.9 בקרב נשים מעשנות סיגריות לעומת לא מעשנים.[9]

על פי הערכת המרכז לבקרת מחלות, עישון היא הסיבה המרכזית ללפחות 30% ממקרי המוות עקב סרטן, לכ-80% ממקרי המוות עקב מחלת ריאות חסימתית כרונית ולמקרים רבים של התקפי לב בארצות הברית. בשנים 2000-2004, בארצות הברית בלבד, חשיפה לטבק גרמה בכל שנה למוות מוקדם של מעל 443 אלף איש, אובדן של 5 מיליון שנות חיים ולהוצאות של 96 מיליארד דולר עקב אובדן פריון ואובדן שעות עבודה. [10]

עישון סיגריות ומוצרי טבק אחרים הם מסרטן וודאי בבני אדם. עישון סיגריות תורם לתחלואה ולמוות בלמעלה מ-10 סוגי סרטן שונים: מעשנים נמצאים בסיכון של פי 22 לחלות בסרטן הריאה, אחד מסוגי הסרטן הקטלניים ביותר כיום. 84% ממקרי סרטן הריאה בגברים ו-77% בנשים קשורים בעישון. עישון הוא הגורם העיקרי לסרטן חלל הפה, הלוע והוושט; 43% מסרטן שלפוחית השתן אצל הגברים ו-36% אצל הנשים נגרם בעקבות עישון סיגריות; עישון הוכח כגורם סיכון לסרטן הכליה, סרטן הלבלב, סרטן הכבד, סרטן הקיבה, לוקמיה מסויימת ומיאלומה נפוצה; 19% מהמקרים של סרטן צוואר הרחם ו-40% מסרטן הפות מיוחסים לעישון; 30% ממקרי סרטן הפין מיוחסים לעישון; 48% מסרטני האנוס בגברים ו-41% בנשים נגרמים כתוצאה מעישון. מעשנים סובלים מסרטן ערמונית אגרסיבי יותר עם שיעורי תמותה גבוהים יותר. אצל נשים שחלו בסרטן השד וטופלו, ונמצאו במעקב לאורך זמן, נמצא כי יש שיעורי תמותה גבוהים יותר מכל המחלות ומסרטן השד בקרב המעשנות לעומת הלא מעשנות. [11]

נשים מעשנות הן בעלות סיכון יחסי (Relative Risk) לחלות ולמות מסוגי סרטן שונים שגדול פי 1.4 עד פי 17 לעומת נשים לא מעשנות. גברים מעשני סיגריות, לעומת לא מעשנים, הם בעלי סיכון יחסי במחלות סרטן רבות שנע בין פי 2 עד פי 27. בקרב גברים מעשני סיגריות, הסיכון לסרטן הלבלב גדל פי 2, הסיכון לסרטן הכליה ואיברי מערכת השתן גדל פי 3, הסיכון לסרטן הוושת גדול פי 7, הסיכון לסרטן הלוע גדל פי 10.5, הסיכון לסרטן הריאה גדל פי 22, הסיכון לסרטן שפתיים, חלל הפה, גרון בקרב גדל פי 27.[9]

על פי הערכה עישון בישראל הורג כ-8000 אנשים בשנה, כלומר סדר גודל של אחד מכל חמישה מקרי מוות בישראל נגרם מעישון - יותר מאשר כל סיבה בודדת אחרת.

היסטוריה של הכחשת נזקי העישון

טענות מוקדמות על התמכרות ונזקים של עישון טבק

הרופא הכללי של ארצות הברית הכיר בהתמכרות לניקוטין בשנת 1980. לעומת זאת טענות על התמכרות לטבק קיימות מזה מאות שנים. [2]

בשנת 1527 המיסיונר הספרדי Bartolomé de las Casas העיד על הרגל השימוש בטבק בקרב אינדיאנים בדרום אמריקה ועל חוסר היכולת שלהם להפסיק להשתמש בו. בשנת 1604 המלך הבריטי ג'ורג' הראשון פרסם נייר עמדה, A Counterblaste to Tobacco שבו הוא מוקיע את השימוש בטבק מכמה סיבות, ביניהן ההתמכרות לו. הוא טען כי הטבק "מכשף" את המשתמשים בו, כך שהם לא יכולים יותר בלעדיו, והשווה את המשתמשים בטבק לאלכוהוליסטים. כדי להלחם בתופעה המלך העלה על ייבוא טבק ואסר על גידול מקומי של טבק (אם כי הגידול נמשך). בשנת 1610 סר פרנסיס בייקון, העיר כי "השימוש בטבק גדל בצורה ניכרת, וכובש גברים עם עונג סודי כלשהו, כך שמיש שהתרגל אליו בקושי יכול להתאפק".

בשנת 1798 רופא אמריקאי מפורסם, ד"ר Benjamin Rush, הדגיש את קווי הדמיון בין שימוש תכוף בטבק לבין שתיית אלכוהול בפרסום Observations Upon the Influence of the Habitual Use of Tobacco. בשנת 1828 שני סטודנטים לרפואה מגרמניה, Ludwig Reimann ו-Wilhelm Heinrich כתבו עבודת דוקטורט (דִּיסֶרְטַצְיָה) על השפעות הניקוטין, שבה הם הסיקו כי מרכיבי הטבק הם "רעל מסוכן". פעילים למען בריאות בארצות הברית טענו כי הטבק רעיל וממכר. בשנת 1836 ד"ר Caleb Ticknor כתב כי הטבק הוא "הרעל הכי הקטלני והכי מזיק". [3]

טענות על נזקי העישון במהלך המאה ה-19

Harper's Weekly היה מגזין פופולרי בארצות הברית שהתפרסם בין השנים 1857 ל-1916, עם הוצאה לאור מהעיר ניו יורק. העיתון כלל חדשות, מאמרים, קטעים הומוריסטיים וקריקטורות. בשנות מלחמת האזרחים זה היה השבועון הפופולרי ביותר בארצות הברית.[4] העיתון היה "ביתו" של תומאס נאסט (Thomas Nast) מי שנחשב אבי הקריקטורה הפוליטית האמריקאית ואחד האמנים החשובים ביותר במאה ה-19 בארצות הברית. [5]

החל משנות ה-60 של המאה ה-19 החלו להופיע בעיתון טורים ופרסומות בגנות נזקים שונים של העישון:[6]

  • בשנת 1862 היתה טענה כי התמכרות לטבק היא בעיה מוכרת, והוצאו "תרופות, שונות למניעת התמכרות זו.
  • בשנת 1867 זיהה עורך העיתון, ג'ורג' וויליאם קרטיס (George William Curtis) את שלושת הסכנות הגדולות של עישון טבק - סרטן, מחלות לב ומחלות ריאה. הוא פרסם מספר טורים על נזקי העישון. [7]
  • תעשיית הטבק הגיבו לטענות אלה על ידי שיווק של מוצרי טבק שהיו כבכיול "בריאות" וש"לא הכילו ניקוטין". לדוגמה בשנת 1868, חברת Lorillard’s Yacht Club smoking tobacco שייצרה טבק למקטרות טענה באותיות מודגשות "כל הניקוטין הרעיל הוצא החוצה".
  • פרסומות לסיגריות עם פילטר פורסמו בעיתון החל משנת 1887, הרבה לפני שנות ה-1930 שהוא המועד שבו מקובל לחשוב כי החלו לייצר סיגריות עם פילטר.
  • כבר בזמן מלחמת ספרד-ארצות-הברית ב 1898 הייתה תופעה של שיוך הסיגריות ל"גבריות" ושיווק שלה בקרב חיילים - דבר שלרוב חושבים שהחל רק בשנות מלחמת העולם הראשונה. דבר זה גרר גל התמכרויות בקרב המגוייסים הצעירים.
  • הן מתנגדים לטבק והן תומכים בו או אדישים כלפי השימוש בו בקרב מבוגרים, הסכימו כי עישון טבק הוא רע לילדים ולנערים.
  • יותר מ-100 שנה לפני ההכרזה של הרופא הכללי של ארצות הברית כי עישון גורם סרטן, התנועה נגד טבק כבר הייתה קיימת והשתמשה בטיעונים דומים לאלו שהיו היום - אם כי טיעונים אלה היו ללא ביסוס מחקרי רחב.
  • באוקטובר 1869, תומאס נאסט (Thomas Nast) מי שנחשב אבי הקריקטורה הפוליטית האמריקאית ואחד האמנים החשובים ביותר במאה ה-19 בארצות הברית, פרסם את "College Reform" קומיקס של 10 תמונות המעודד הימנעות מעישון והמנעות משתיית אלכוהול בקרב סטודנטים. קריקטורה שלו מ-1882 התנגדה לחוק שנועד להוריד מיסים על סיגריות ו-וויסקי. וקריקטורה נוספת מאותה שנה מתארת את הסיגריה כרעל.

מחקרים ראשונים על נזקי העישון

בשנת 1897 פרסם מנדלסון (Mendelssohn) את המחקר הראשון על הקשר שבין עישון לבין נזק למערכת הנשימה. [8][12] הוא בדק מעל 1000 סטודנטים ברוסיה, ומצא כי הפרעות למערכת הנשימה היו גדולות ב-60 אחוז בקרב סטודנטים מעשנים. הוא גם מצא כי ההפרעה גדולה יותר בקרב מי שעישנו זמן רב לעומת מי שעישנו במשך זמן קצר. הוא יצא בקריאה להזהיר את הצעירים מפני נזקי הטבק. [9]


הדיווחים הידועים הראשונים על קשר אפשרי בין עישון לסרטן בוצעו על ידי Hermann Rottmann בשנת 1898 שהציע כי אבק מסיגריות גורם לשיעור גבוה יותר של סרטן ריאות בקרב עובדי טבק גרמנים. בשנת 1900 הראו מספר חוקרים כי "מיץ טבק" גורם לסרטן בניסוי על חיות מעבדה.‏[13] בשנת 1912 פרסם Isaac Adler את המונוגרפיה הראשונה על סרטן ריאות וציין כי סיבה אפשרית לעליה בסרטן ריאות בתקופה זו היא עודף שימוש בטבק ובאלכוהול. ‏[14]

שנות ה-30 של המאה ה-20 - המחקרים של אנחל רופו

הרופא וחוקר הסרטן הארגנטינאי אנחל רופו (Angel Honorio Roffo)[10] ייסד את המכון לחקר הסרטן בארגנטינה (Argentina's Institute of Experimental Medicine for the Study and Treatment of Cancer) רופו היה כנראה אחד המדענים הראשונים שהצביעו על הקשר בין הזפת (Tar) שנוצר עקב עישון טבק לבין סרטן. עד סוף שנות ה-20 של המאה ה-20 הוא היה משוכנע כי קיים קשר בין עישון לבין סרטן עקב הניסיון שלו עם מספר רב של חולי סרטן. בשנות ה-30 וה-40 רופו פרסם מספר מחקרים על הנושא, בעיקר בגרמנית ובספרדית. עד סוף הקריירה שלו הוא פרסם מאות מחקרים בנושא. הוא השתמש בטיעונים קליניים, סטטיסטיים וניסויים להדגים את הקשר של סרטן לעטרן שנוצר בזמן העישון. הוא ביצע שיטות ניסוי שונות כדי לטעון שעישון גורם למספר רב של סוגי סרטן, לאורך "כביש העישון" - (שפתיים, לשון, גרון, לחיים, גרון, מעברי הסִמְפּוֹנות, ריאות וכו'). הוא היה גם אחד הראשונים שהצביעו על הקשר בין עישון לסרטן שלפוחית השתן וכן ידע כי הגורם המסרטן בעישון נוגע לזפת ולא לניקוטין. אחד הטיעונים שהציג רופו היה שעישון הדבר הסביר בצורה טובה את ההבדלים בין תחלואה של גברים ונשים לגבי סוגי סרטן (באותה תקופה גברים עישנו הרבה יותר לעומת נשים). בסוגי סרטן כמו שפתיים, לשון, לחיים, היו הרבה יותר חולי סרטן גברים בעוד שסרטן הקיבה היה מאוזן בין שני המינים. ההבדל בין המגדרים היה בולט במיוחד בסרטן הגרון ובית הקול, 5% מחולי הסרטן הגברים שלו סבלו מסרטן בגרון אבל מבין 7,000 המטופלות שלו שחלו בסרטן, רק שלוש נשים (0.04%) סבלו מסרטן במקום זה, כל שלוש הנשים עישנו. דפוסים דומים היו לגבי סרטן הריאה. ‏[15][14] לפי ההיסטוריון רוברט פרוקטור, רופו היה כנראה האיום המדעי החשוב ביותר על תעשיית הטבק לפני שנות ה-1950.

בשנות ה-30 זוהו מספר חומרים כחומרים מסרטנים. אחד מהם היו משפחה של חומרים הידרו-קרבונים ארומטיים פולי-צקליים. (Polycyclic aromatic hydrocarbons) שזוהו כגורם מסרטן בזפת שמקורה בפחם. רופו בדק האם ייתכן כי תרכובות אלה נמצאות גם בעשן הסיגריות? רופו זיהה את המצאות התרכובות המסרטנות בניתוח ספקטוגרפי. עבודה זו זכתה להתייחסות אפילו מצד יועצים של חברות הטבק. ב-1947 דוח פנימי של חברת Lorillard מכיר בכך שיש חומרים מסרטנים מסוג benzopyrene בזפת הסיגריות ומתייחס לרופו. מעבדות חברות הטבק ביצעו בדיקות עצמאיות משלהן. חוקרים של חברת Brown and Williamson זיהו benzpyrene בשנת 1952. עד סוף עשור זה יצרני הסיגריות זיהו כמה עשרות חומרים מסרטנים בעשן סיגריות כולל ארסן, כרום, ניקל ומגוון גדול של הידרו-קרבונים ארומטיים פולי-צקליים. מנהל המחקר של חברת פיליפ מוריס, Helmut Wakeham, הסביר בשנת 1961 כי חומרים מסרטנים נמצאים "בכל מחלקת חומרים בעשן הסיגריות".‏[14]

בשנת 1931 רופו הדגים כי שאריות עשן שהתעבו מסיגריות טבק יכולים לגרום לגידולים כאשר נמרחו על עור חשוף של ארנבות.‏[14] המחקרים של רופו עוררו עניין מצד רשויות הבריאות של גרמניה. בשנת 1939, Franz Hermann Müller פרסם את המחקר הראשון בנושא על 86 מקרים של סרטן ריאות ומספר דומה של אנשים בריאים. מיולר הראה כי אנשים עם סרטן ריאות הם בעלי היסטוריה של עישון בהסתברות גבוהה בהרבה לעומת קבוצת הבקרה. עובדה זו אושרה שוב על Eberhard Schairer ו-Eric Schöniger בשנת 1943. חברות הסיגריות רצו להציג את המחקרים של רופו ואחרים באור מגוחך. יצרני הסיגריות בגרמניה אפילו יצרו ירחון שלם - Chronica Nicotiana ו"אקדמיה מדעית" - Academia Nicotiana Internationalis כדי לחזק את מעמדם מול נציגי בריאות הציבור. ‏[14]

1953 - ניסוי זפת הטבק בעכברים של אוורט גרהם

חוקרים אמריקאים ובריטים המשיכו לבצע מחקרי אוכלוסיות שחיזקו את ממצאי המחקרים של רופו ושל החוקרים מגרמניה. בשנת 1950 לבדה פורסמו חמישה מחקרים אפידמיולוגים נפרדים, כולל מחקר מאת Ernst Wynder ו-Evarts Graham בארצות הברית ו-Richard Doll ו-A Bradford Hill בבריטניה. כל המחקרים הצביעו על סיכון גדול הרבה יותר לסרטן ריאות לעומת לא מעשנים‏[14] בשנת 1952 דול והיל פרסמו בירחון מדעי חשוב, BMJ, מאמר שמצהיר כי "יש קשר בין עישון לבין סרטן ריאות". ‏[16]

בדצמבר 1953 פורסם מחקר מאת אוורט גרהם (Evarts Graham) ועמיתיו Ernst Wynder ו-Adele Croninger שהראה כי מריחה של זפת שמקורה בעשן סיגריות על גב מגולח של עכברים יכול לגרום לגידולים סרטניים.‏[17] מחקר זה תפס תשומת לב ציבורית משמעותית בעיתונות בארצות הברית. מגזין LIFE הקדיש מספר עמודים לנושא והעיתון Times ציטט את המסקנה של Graham כי הסיפור נגד הטבק "הוכח מעבר לכל ספק"‏[18]. אמון הציבור בטבק ספג מהלומה ומחירי המניות של חברות הטבק של ארצות הברית ירדו. ‏[14]

טענות אלה הגיעו גם לעיתונות בישראל. במאי 1954 ציטט עיתון מעריב את ד"ר אוורט גרהם, "מומחה עולמי לחקר הסרטן", שטען שיש קשר סטטיסטי בין עישון לבין סרטן ריאה‏[19]

1954 - פרסום "הצהרה כנה למעשני הסיגריות"

המודעה "הצהרה כנה למעשני הסיגריות" שפורסמה בשנת 1954. המודעה מכחישה את הקשר בין סרטן לבין עישון ומסמנת את קו ההסברה של חברות הטבק מאז ועד היום - יצירת בלבול וספקות בקרב הציבור ביחס לנזקי העישון. חברות הסיגריות מצהירות גם כי בריאות הציבור חשובה להן יותר מאשר מכירת טבק. המודעה יוצרת את הרושם כי אין ממש בחששות הבריאותיים, וכי החברות עצמן צריכות להיות מעורבות במחקר המדעי באשר לבטיחות המוצרים שהן משווקות, וכי רגולציה עצמית ומדע אובייקטיבי יפתרו כל בעיה שעלולה להתקיים

מסמכים פנימיים של חברות הטבק מראים שהחברות היו מודעות לקשר בין עישון לסרטן ריאות החל מפברואר 1953 לפחות: "מחקרים קליניים מצביעים על הקשר בין עישון ממושך וכבד לבין סרטן של הריאה" ‏[20]

בתגובה לרעש הציבורי סביב מחקר העכברים וירידת מניות חברות הטבק בבורסה החליטו חברות הטבק להגיב. ב-14 בדצמבר 1953, במלון פלזה בעיר ניו יורק, נפגשו המנכ"לים של חברות הטבק הגדולות בארצות הברית, בפגישה שאורגנה על ידי Paul M. Hahn, נשיא חברת American Tobacco Company. המנכ"לים פגשו את חברת יחסי הציבור Hill & Knowlton כדי להבין איך להגיב לפרסומים מדעיים שהצביעו על קשר בין עישון סיגריות לבין סרטן ריאות.[21] כתוצאה מהפגישה הוקמה "הוועדה המדעית של תעשיית הטבק" (Tobacco Industry Research Committee -TIRC). הוועדה נוהלה על ידי חברת יחסי הציבור Hill & Knowlton בשמה של תעשיית הטבק, ושוכנה בבניין האמפייר סטייט בילדינג בניו יורק בקומה מתחת למשרדי היח"צ.

תצהיר של חברת יחסי הציבור מאותה תקופה טוען כי "יש לנו משימה חיונית אחת - שאפשר לנסח אותה בפשטות: לעצור את הפניקה הציבורית. יש רק בעיה אחת - בטחון ואיך לבסס אותו; הרגעת הציבור היא הדרך לייצר אותו... וחשוב מכל, איך לשחרר מיליוני אמריקאים מהפחד והאשמה שהולך להתעורר עמוק בתוך העצמי הביולוגי שלהם - בלי קשר ללוגיקה מסויימת - בכל פעם שהם מציתים סיגריות". ‏[22]

ב-4 בינואר 1954, פרסמו חברות הסיגריות הגדולות בארצות הברית מודעת פרסומת בשם "הצהרה כנה למעשני הסיגריות" (A Frank Statement to Cigarette Smokers).[23] המודעה פורסמה במעל 50 מגזינים חשובים כמו הניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט ועוד,[11] וסה"כ היא פורסמה במעל ל-400 עיתונים ברחבי ארצות הברית ומעריכים כי היא הגיע ל-43 מיליון בני אדם.[24] חברות הטבק המשיכו לפרסם מודעות נוספות שהביעו פקפוק במחקרים מדעיים המקשרים בין מחלות ועישון.

המודעה מאזכרת את המחקר שקושר בין סיגריות לבין סרטן בעכברים ומכריזה כי[23]:

  • המחקר הרפואי של השנים האחרונות מצביע על סיבות אפשריות רבות לסרטן ריאות.
  • אין הסכמה בין הרשויות לסיבות הגורמות לסרטן ריאות.
  • אין הוכחה כי עישון סיגריות היא אחת הסיבות לסרטן ריאות.
  • סטטיסטיקות שמקשרות בין עישון לבין מחלות ניתן ליישם באותה מידה לכל היבט אחר של החיים המודרניים, והתקפות של הסטטיסטיקות עצמן הוא דבר שנתון במחלוקת על ידי מדענים רבים.

מיד לאחר מכן החברות מצהירות כי

יש לנו עניין בבריאות הציבור, ואנו רואים בכך אחריות בסיסית שלנו, העולה על כל שיקול אחר הקשור לעיסוקנו בטבק ומוצריו
.

בתגובה לחששות המתעוררים החברות הודיעו כי הן יתרמו עוד כסף למחקר על טבק ועל בריאות, וכן כי יקימו את הגוף "הוועדה המדעית של תעשיית הטבק" שכביכול ינוהל על ידי מדענים בכירים.

מלבד ההצהרות העובדתיות שיש במודעה (יש חשש לבעיה, אולם הוא חשש מוגזם, ואנו נבדוק אותו), יש בה היבטים "קישוטיים" יותר שמובילים את הקורא לתגובה רגשית. לדוגמה המודעה טוענת כי עישון קיים "יותר מ-300 שנה" וכי אנשים רבים טענו במהלך השנים כי עישון קשור למחלות שונות וכי האשמות אלה נזנחו עקב חוסר הוכחות. מכאן עלול הקורא להרגיש כי מי שיוצא נגד חברות הסיגריות הם בסך הכל מין רופאי אליל או שרלטנים כפי שהיו במאה ה-19. היות ועד כה לא נתגלתה שום בעיה - סימן שבעצם אין מה לגלות. כמו כן החברות נוטעות את הרושם כי הן זהירות מאד ביחס לבטיחות המוצר שלהן - אפילו שסיגריות רק נחשדות כקשורות בסיכון למחלת סרטן גורם לחברות להיות "מודאגות מאד". החברות טוענות כי "הרבה אנשים" שואלים אותן מה הן מתכוונות לעשות בנושא, וכי בתגובה הן ינקטו צעדים כאלה ואחרים. על ידי מיקוד הקורא בשאלה זו (מה החברות צריכות לעשות) לא עולות שאלות אחרות (מי צריך לחקור את בטיחות הסיגריות, האם צריך להגביל את השיווק הפרסום והמכירה שלהן, האם הן ממכרות וכו')- גם במסגרת שאלה זו לא עולה כלל האפשרות כי בעצם הדבר הטוב ביותר הוא שחברות הסיגריות לא יהיו מעורבות כלל במחקר המדעי, וכי מי שצריך לספק הגנה על בריאות הציבור הן הרשויות וגופי מחקר עצמאיים. [23]

סקר של גאלופ משנת 1954 בארצות הברית מצא כי 57% מהגברים ו-32% מהנשים טענו כי הם מעשנים וכי צעירים מעשנים יותר לעומת מבוגרים. 41% מהמשיבים חשבו כי עישון קשור לסרטן ריאות, 29% טענו כי לדעתם אין קשר ו-30% טענו כי הם לא יודעים. [12]

מחקר של שני חוקרים בריטים, Doll Richard, ו - Hill A. Bradford, שסקר 24 אלף רופאים בריטים, ופורסם בשנת 1954, מצא כי כי 90% מהרופאים הזכרים באותה תקופה עישנו (העישון היה נדיר בקרב נשים בבריטניה). המחקר מצא הגברה משמעותית של תחלואה בסרטן ריאה ובמחלות לב בקרב מעשנים. בין היתר נמצא כי רופאים שעישנו 25 סיגריות ליום היו בעלי סיכוי לחלות בסרטן ריאות פי 40 לעומת לא מעשנים. ‏[25]

1957 - מחקר האוכלוסייה של המונד והורן

אישוש נוסף על הקשר בין עישון וסרטן הגיע ממספר מחקרי עוקבה (מעקב במשך זמן מה אחר קבוצת אנשים) שנועדו למנוע הטיות מחקר של זכרון סלקטיבי לאחור.‏[14] תוצאות המחקרים היו חד משמעיים, בשנת 1954 פרסמו Doll ו-Hill מחקר על עישון וסרטן בקרב רופאים. החוקרים שלחו שאלונים ל-40 אלף רופאים בריטיים, וניתחו שאלונים של 24 אלף רופאים זכרים מעל גיל 35. באותה תקופה נשים כמעט לא עישנו ורק 12% מהרופאים הגברים לא עישנו. המחקר מצא כי מעשנים של 25 סיגריות ביום או יותר מגבירים את הסיכוי שלהם למות מסרטן ריאה בצורה חזקה.[26] מחקר של Hammond ו-Horn שעבדו עם האגודה לסרטן בארצות הברית על מחקר עוקבה גדול מצאו כי הקשר הוכח "מעבר לספק סביר".‏[14] הם מצאו כי עישון סיגריות מגביר את הסיכון למוות - בעיקר עקב סרטן ריאות ומחלות לב.‏[27]

מגמות בכמות הסיגריות לנפש, ושיעורי התמותה מסרטן ריאות בקרב גברים ונשים בארצות הברית. ניתן להבחין כי בשנת 1954 חלה ירידה קלה וזמנית בצריכת הסיגריות אך זו שבה ועלתה בשנים שלאחר מכן והמשיכה לעלות עד אמצע שנות ה-60. רק באמצע שנות ה-80, 30 שנה לאחר פרסום המחקרים הראשונים על עישון וסרטן, חזרו מגמות צריכת הסיגריות לנפש לרמה שהייתה להם בשנות ה-50.

בשנת 1957 פרסמו החוקרים המונד (E. Cuyler Hammond) והורן (Daniel Horn) מחקר ענק שעקב במשך 5 שנים אחר 188 אלף גברים, ומצא קשר סטטיסטי בין עישון ומוות בטרם עת.‏[27] מחקר זה שנוהל על ידי מדענים מטעם האגודה למלחמה בסרטן בארצות הברית, היה אחד המחקרים הראשונים שביצע מחקר מעקב אחר מעשנים ולא מעשנים ומצא קשר ברור בין עישון לבין התפתחות סרטן ריאות. המחקר הוביל למחקר נוסף בארצות הברית, אשר כלל מיליון נחקרים וגם הוא מצא קשר בין עישון לסרטן ריאה. פרסום המחקר הגיע גם לעיתונות בישראל ‏[28][29].

עם זאת גם לאחר פרסום המחקר של המונד והורן היו מומחי הרפואה, שטענו שאין קשר בין עישון וסרטן.‏[30] כך לדוגמה, במאי 1962, פרופסור מילויצקי, מנהל המחלקה הכירורגית בבית הספר לרפואה בירושלים, טען שאין קשר בין עישון לבין סרטן הריאה. עם זאת ציין מילויצקי כי עישון, במיוחד עישון רב, לא טוב לבריאות.‏[31]

יש לציין כי עוד לפני המחקר על הקשר בין עישון לסרטן, רופאים היו מודעים לכך שניקוטין הוא חומר רעיל מאד, וכי עישון מזיק לכלי דם וללב. ‏[32][33] אבל דבר זה לא גרם לשינוי מהותי בעמדת הממסד הרפואי, הרופאים או הציבור.

1964 - גילוי נזקי העישון על ידי הממסד הרפואי

השינוי בעמדת הממסד הרפואי הרשמי כלפי עישון החל רק במחצית הראשונה של שנות ה-1960. בעקבות מחקרי המעקב, פנו ארגוני בריאות לנשיא קנדי בשנת 1961, וזה פנה אל הרופא הכללי בארצות הברית כדי לבדוק את הנושא. ‏[27] בעקבות דו"ח של מועצת הרופאים המלכותית, שקבע שיש קשר בין עישון לבין סרטן ריאות, הכריזה ממשלת בריטניה בשנת 1962 כי היא תפעל נגד עישון סיגריות. ‏[34]. בינואר 1964 קבע הרופא הכללי בארצות הברית, Luther Terry, כי עישון קשור לסרטן ריאה. ‏[27] מאז החלו בארצות הברית ניסיונות להגבלת עישון סיגריות. ‏[35].

בישראל התכנסה ועדה מיוחדת של רופאים, ובינואר 1964, פרסמה גם היא המלצות להפחתת העישון למינימום ולנקיטת אמצעים נגד עישון והפסקת הפרסומות לסיגריות. ‏[36][37] הראיות על הקשר בין עישון וסרטן המשיכו להתפרסם. ‏[38] גופים שונים למלחמה בסרטן החלו בפעילות להגדלת תשומת הלב הציבורית לקשר בין סרטן לבין עישון. לדוגמה בשנת 1965 פעלה האגודה למלחמה בסרטן בישראל כך שחותמות בדואר יאזכרו את הנושא. ‏[39]

למרות מחקרים רחבים מאד ופרסומים של ארגונים רפואיים, מאמצי ההכחשה של חברות הטבק נשאו פרי, דבר זה עולה בין היתר ממסמכים של חברות הטבק עצמן. בסוף שנות ה-60 רק שליש מבין הרופאים בארצות הברית האמינו כי עישון מסוכן לבריאות‏[14]

1972 - סרטוני תעמולה של חברות הטבק

בשנת 1972 הפיקו חברות הטבק סרט תעמולה בשם "עישון ובריאות:הצורך לדעת" (Smoking and Health: The Need to Know). הסרטן הוקרן ברחבי ארצות הברית בפני מאות אלפי צופים, כולל בפני תלמידי בתי-ספר. לפני ההקרנה נשאלו הצופים שאלות כמו האם יתכן שהרופא הכללי בארצות הברית 'טועה לגבי סכנות העישון'. אותן שאלות נשאלו בתום ההקרנה. מניתוח שערכו חברות הטבק נמצא כי הסרט הצליח להוריד ב-18% אחוז את כמות האנשים שחשבו ש"עישון סיגריות גורם לסרטן ריאות" (מ-75% ל-57%). הסרט גם גרם ל"תזוזה משמעותית" לטובת תעשיית הסיגריות, כולל בשאלה האם דוחות אחרונים "הגזימו בסכנות הסיגריות". ‏[14]

1976- מבצע ברקשייר

"מילה למעשנים" מודעת הסברה ותעמולה של מכון הטבק משנת 1979. הפרסומת מתארת עישון במרחב הציבורי כמעין הרמוניה בין אנשים עם "סגנון שונה" - יש מי שמעשנים ויש מי שלא מעשנים והם כביכול מנגנים יחד במין "הרמוניה", בלי צורך בהפרעה מצד "מיעוט זעיר ולא רציונלי" שרוצה למנוע עישון כפוי במרחב הציבורי. המודעה מנסה לחבר יחד את המעשנים והלא מעשנים בתמיכה מאחורי הקו של חברות הטבק - המשך עישון במטוסים, במסעדות ועוד, ולהציג את המתנגדים לעישון כזה כאנשים קיצוניים ולא מנומסים. בסוף שנות ה-70 מחקרים פנימיים של חברות הטבק כבר הצביעו על נזק בריאותי עקב עישון פסיבי. במודעה אין שום איזכור לאפשרות של נזק בריאותי למעשן או לסובבים אותו. המעשנים מוצגים כמי שבוחרים לעשן תוך הכחשה של התמכרות לעישון טבק.

מבצע ברקשייר (Operation Berkshire) הוא כינוי לתוכנית שהחלה לפעול בשנת 1976 על ידי 7 חברות הטבק הגדולות בעולם במטרה לעודד מחלוקת בנוגע לעישון ומחלות. בהזמנת היו"ר של חברת "אפריאל טבקו" נפגשו בחשאי המנכ"לים של החברות הגדולות לכינוס בבריטניה כדי "לפתח אסטרטגיית הגנה על עישון ובריאות, כדי למנוע שהמדינות שלנו או החברות שלו יקטפו אחת אחרי השנייה, עם אפקט דומינו". הם הסכימו להקים ארגון בשם "הוועדה הבינלאומית על נושאי עישון", ICOSI ששינה את שמו בשנת 1981 ל-INFOTAB. הארגון פעל בשיתוף פעולה של החברות למנוע רגולציה על הגבלות שימוש בטבק. [13]

הארגון תאם את התגובה של החברות להתקפות עליהן. הוא איפשר לנסח ולפרסם עמדה מוסכמת מצד התעשייה. הוא עקב אחר ארגונים שפעלו נגד חברות הטבק, הוא יצר שירות מודיעין לצבירת ידע ולהטמעה שלו על פעילות נגד עישון. הוא שימוש לשם זיהוי וגיוס של בני ברית של תעשיית הטבק כדי לקיים ומחקרים שהתוצאה שלהם תהיה מועילה לתעשיית הטבק וכדי להדוף נתונים והאשמות מצד גורמים נגד תעשיית הטבק. הארגון עבד בצורה הדוקה עם "מכון הטבק" (Tobacco Institute) "ארגון פרונט" שפורק בשנת 1998.

שם הקוד "מבצע ברקשייר" הוצא בתחילה במזכר סודי של נשיא Imperial Tobacco בבריטניה, A. G. (Tony) Garrett אל נשיא חברת פיליפ מוריס, Hugh Cullman. קשירת הקשר הזאת התגלתה בשנת 1998 כחלק מ"The Master Settlement Agreement" בין תעשיית הטבק לבין התביעה בארה"ב.

התמודדות עם מחקרים על נזקי עישון פאסיבי

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - עישון פסיבי

עישון פסיבי והשפעותיו הבריאותיות, מהווה אתגר כפול לחברות הטבק מצד אחד מודעות עליו מעודדת חקיקה ונורמות שקוראים להגביל את העישון במרחב הציבורי, דבר שני הדבר מעודד מעורבות ציבורית גדולה יותר במניעת עישון והגבלתו ומקשה על הצגת הנושא כדבר שהוא רק בחירה אישית של המעשן. בסוף שנות ה-70 מחקרים פנימיים של תעשיית הטבק הצביעו על בעיות בריאות שנגרם לשוהים לצד מעשנים בגלל עישון פסיבי. התעשייה המשיכה להכחיש דבר זה בפומבי וניסתה למצוא דרכים להקטין את זרימת העשן לצדדים. בשנות ה-90 הצליחה התעשייה להקטין בצורה מסויימת את פליטת העשן. ‏[1]

לפי ארגון הבריאות העולמי, נזקי העישון הכפוי עבור אנשים שחשופים עליו בצורה מתמשכת, כוללים סיכון מוגבר (20%-30% יותר) לחלות בסרטן ריאות, ולחלות במחלות לב. בקרב מבוגרים עישון מיד-שנייה מקושר גם עם הגברת הסיכון לסרטן האף, החרפה של סיסטיק פיברוזיס, פגיעה בתפקוד הריאות, וסרטן צוואר רחם. הורים מעשנים קשורים סטטיסטית להגברת הסיכון למוות בעריסה, מקרי אשפוז של ילדים. עישון מיד שנייה הוא גורם סיכון בריאותי לאסתמה, זיהום באוזן התיכונה, ברונכיט ודלקת ריאות בקרב ילדים. ‏[1]

דוגמה להכחשת נזקי העישון הפסיבי קיימת במודעת פרסומת של מכון הטבק משנת 1979. הפרסומת מתארת את עישון כמין טקס מיוחד למעשן, בחירה אישית שלו, עניין של סגנון. ואילו את מי שהעישון מפריע להם היא מחלקת ל-2 אלו שהם אנשים מנומסים (אשר סובלים מעשנים בקרבתם) ו"אנטי מעשנים" - אנשים שלא מעוניינים שיעשנו לידם - אותם מציגה המודעה כאנשים לא סובלניים, מיעוט קטן מאד, קולני ומרגיז, אנשים לא רציונליים שפשוט מנסים לריב עם כולם.‏[40]

מחקר משנת 1999 העריך את מידת הכיסוי של עיתונים ומגזינים אודות מחקרים על עישון פסיבי. המחקר בדק 180 פרסומים בעיתונות היומית ו-92 פרסומים במגזינים בשנים 1981-1994 שעסקו בעישון פסיבי. 62% מהכתבות (168 מתוך 272) הסיקו שהמחקרים על הנזק הבריאותי מעישון פסיבי נמצאים במחלוקת. נציגי חברות הטבק צוטטו הרבה יותר בכתבות בעיתונות (52%) לעומת כתבות במגזינים (12%). מתוך 121 מחקרים שהוזכרו בעיתונות רק 15 היו מטעם פרוייקטים או פרסומים במימון חברות הטבק. במגזינים קבלה של פרסומות של חברות הטבק מקושרת באופן סטטיסטי למסקנה של המאמר כי נזק מעישון פסיבי הוא דבר שנוי במחלוקת. מסקנת המחקר היא כי למרות שבשנים 1981 עד 1994 המחקרים על ההשפעות המזיקות של עישון פסיבי הלך והצטברו, הכיסוי של העיתונות הפופולרית על המחקרים יצרה את הרושם לפיו העמדה המדעית בנושא נתונה בוויכוח. מעט מחקרים צוטטו כדי לתמוך בטענת תעשיית הטבק כי עישון פאסיבי אינו מזיק לבריאות, אבל היה ציטוט נרחב של נציגי תעשיית הטבק שהביעו ביקורת על שיטות המחקר של המחקרים על ההשפעות הבריאותיות של עישון פסיבי. ‏[41]

שנות ה-90 - חקירת ה-FDA ושימוע בקונגרס בארצות הברית

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - התמכרות לעישון

בשנת 1990 מונה דיוויד קסלר (David A. Kessler) לעמוד בראש "מנהל המזון והתרופות" בארצות הברית (ה-FDA) תפקיד בו החזיק 3 שנים.[14] היות וניקוטין הוא סוג של חומר ממכר, קסלר החל במאמץ לחקור האם ניתן להחיל על סיגריות מגבלות מטעם מנהל המזון והתרופות כדי להגן על בריאות האוכלוסיה. הוא החל לחקור האם היתה מטרה בעידוד צריכת הסם. כלומר האם הייתה כוונה. האם חברות הסיגריות הגדילו את אחוז הניקוטין בצורה מכוונת? מה הן ידעו? שאלה זו לא נשאלה קודם לכן. קסלר הקים קבוצה של חוקרים מטעם ה-FDA שהשתמשה במודיעים שעבדו בתוך חברות הטבק. החקירה העלתה כי חברות הטבק ביצעו מניפולציה מכוונת על רמות הניקוטין שבסיגריות כדי להגדיל את ההתמכרות. לחברות הטבק היה כוח רב והן השפיעו על הקונגרס לבצע שימוע בקונגרס כדי לחקור את מנהל המזון והתרופות. [15]

בשנת 1994 ערך חבר הקונגרס הרי ווקסמן (Harry Waxman) סידרת שימועים בקונגרס בתת הוועדה לסביבה ובריאות. הנשיאים והמנכ"לים של שבע החברות הגדולות בארצות הברית זומנו להעיד בפני הוועדה. ב-14 באפריל 1994 הצהירו המנכ"לים של שבע חברות הטבק הגדולות בארצות הברית תחת שבועה כי הם חושבים כי ניקוטין אינו חומר ממכר.[16][17] הצהרות אלה ניתנו למרות דו"ח של הרופא הכללי של ארצות הברית משנת 1988 שקבע כי "התשובה הקצרה היא כי סיגריות הן ממכרות. התהליכים הפרמקולוגיים וההתנהגותיים שקובעים התמכרות בטבק הם זהים לאלו שקובעים התמכרות לסמים כמו הרואין וקוקאין". [18][19][20]

המאמצים של קסלר הובילו למשפט בבית המשפט העליון "FDA v. Brown & Williamson Tobacco Corp."[21] בהכרת הדין בשנת 2000 קבע בית המשפט העליון בארצות הברית שמנהל המזון והתרופות לא יוכל לפקח על טבק. אחד השופטים קבע כי ניקוטין אינו שונה מסרטי אימה, שגם הם דבר ממכר. [22]. בשנת 2009 הוביל הנשיא ברק אובמה את "חוק מניעת עישון במשפחה ופיקוח על טבק" (Family Smoking Prevention and Tobacco Control Act) שאיפשר למנהל המזון והתרופות לפקח על תעשיית הטבק. וכן הציב מגבלות שונות על פרסום של סיגריות בארצות הברית. [23]

שנות ה-90 - תביעות השתקה מול העיתונות

בשנת 1996 בשעת שיא הצפייה בטלוויזיה, הציג השדר הוותיק מייק וואלס לצופים את מה שהתרחש מאחורי הקלעים של תכנית התחקירים המפורסמת "60 דקות" של רשת CBS. במקום להציג תחקיר על חברות הטבק, הסביר ואלאס את החלטת ראשי CBS למנוע את שידור הכתבה. ‏[42]

הכתבה אמורה היתה לחשוף את העובדה שחברות הטבק נהגו להחדיר במכוון חומרים ממכרים לסיגריות ונמנעו מייצור סיגריות מסוכנות פחות. לאנשי "60 דקות" היה מידע פנימי רב על דרך עבודתן של חברות הטבק. בין השאר הסתמכו בתכנית על עדותו של עובד בכיר לשעבר בחברת הטבק בראון אנד ויליאמסון. ואולם, הנהלת הרשת חששה מפני תגובתם הנזעמת של יצרני הטבק, ואסרה את השידור. תחקיר על נושא דומה ששודר בעבר ברשת המתחרה, ABC, הוביל לתביעת דיבה בסך עשרה מיליארד דולר. ערב מכירת ABC לחברת דיסני הגיעה הרשת להסכם מחוץ לכותלי בית-המשפט עם החברה שתבעה אותה.‏[42] תיאור הפרשה מופיע בסרט העלילתי "המקור".

1998 - חשיפת מסמכים סודיים של תעשיית הטבק

בשנות ה-90 החל מאבק משפטי ופוליטי בין רשות הסמים והמזון בארצות הברית לבין חברות הטבק. כתוצאה מכך החלו גם התארגנויות לתביעות נגד חברות הטבק מטעם רשויות של 46 מדינות בארצות הברית שאספו עדויות נגד החברות. בשנת 1998 נחתם הסכם בשם The Master Settlement Agreement בין חלק מהמדינות בארצות הברית לבין חברות הסיגריות. ההסכם כולל דרישה לתשלום פיצוי של 250 מיליארד דולר במשך 20 שנה, בנוסף לכך ההסכם כלל גם חשיפה של מסמכים מסווגים של תעשיית הסיגריות בפני הציבור.[43]

בעקבות פשיטת רשויות החוק על הנהלות חברות הטבק נתפסו מיליוני מסמכים שונים שנכתבו בתקופה של 50 שנה. מסמכים אלה הועברו לאוניברסיטת קליפורניה בסן-פרנסיסקו. על האוניברסיטה הוטל להקים את "ספריית המורשת של מסמכי הטבק", וכן להעלות את המידע לאינטרנט. כ-13 מיליון מסמכים המונים 79 מיליון דפים כבר מוספרו עד שנת 2012, ואחרים מתווספים מדי יום.[43] נכון לשנת 2016 יש 14 מיליון מסמכים בספרייה, וזו שינתה את שמה ל"אמת - מסמכי תעשיית הטבק" [24]

ביולי 2000 פרסם ארגון הבריאות העולמי דו"ח בן 260 עמודים בהתבסס על המסמכים של תעשיית הטבק. הדו"ח מתאר כיצד חדרו היצרניות לשורות ארגון הבריאות באמצעות חברות קש ומדענים להם שילמו בחשאי. צעדים אלו נעשו במטרה לעכב את מדיניות ארגון הבריאות העולמי בנושא הפיקוח בתחום הטבק וההגבלים על הסיגריות בפרט. לאחר פשיטת סוכנים פדרליים על משרדי החברות בתקופת ממשל קלינטון, טענה התביעה כי "זה כבר חצי מאה שיצרניות הסיגריות באמריקה מתכננות ומוציאות מהכוח אל הפועל קנוניה רחבה להטעיית הציבור".[43]

פרופסור רוברט פרוקטור, מרצה באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה וחוקר בתחום ההיסטוריה של המדע חקר את המסמכים של תעשיית הטבק במשך 10 שנים וכתב את הספר "שואה מוזהבת" שמתאר בצורה מפורטת את חדירת חברות הטבק לגופי מחקר בארצות הברית ובעולם, לדוגמה מתוך המסמכים עלה כי הממונה על מיון בקשות המחקר ב-National Science Foundation- (הגוף הפדרלי הראשי בארצות-הברית האחראי על מתן מימון למטרות מחקר) קיבל כספים מתעשיית הטבק.[43]

שנות ה-2000 והלאה

נוכח מודעות גדלה והולכת של ארגוני בריאות, גופים ציבוריים, מקבלי החלטות, עיתונאים והציבור הרחב על נזקי העישון ועל התנהלות בעייתית של החברות ננקטים צעדים שונים להצרת השיווק הפרסום והמכירה של סיגריות. בין היתר מוטלים מיסים על סיגריות, מופעלות הגבלות נוקשות על פרסום סיגריות, הוספת אזהרות מילוליות על החפיסה, איסור עיצוב גרפי של החפיסה, הוספת אזהרה גרפית על האריזה, איסור שיווק של סיגריות במכונות, איסור מכירה לקטינים, קמפיינים למניעת עישון בקרב נוער ועוד. צעדים נוספים ננקטים כדי למנוע עישון כפוי או עישון פסיבי כמו הגברת מודעות בקרב אמהות לנזקים אפשריים לעוברים, איסורי עישון במקומות ציבוריים רבים והקצאת פינות עישון יעודיות, הגברת מודעות לנזקי העישון הפסיבי ועוד.

יחד עם זאת צעדים אלה אינם ננקטים בכל מדינות העולם והחברות מנסות להשיב מלחמה נגד הרגולציה. התמקדות מרכזית של החברות היא מכירה במדינות מתפתחות ומדינות מזרח אירופה היכן שיש פחות מגבלות על שיווק סיגריות. במדינות כמו אינדונזיה אין מגבלות על פרסום סיגריות ונזקי העישון לא ידועים לציבור או שהם מוצגים כדבר שנתון במחלוקת.

גם בישראל יש פרצות שונות בהגבלות על פרסום ומכירה של סיגריות לקטינים. מותר לפרסם סיגריות ומוצרי טבק בעיתונות ובאינטרנט וחברות הסיגריות משקיעות עשרות מיליוני שקלים בשנה בפרסום המכוון לצעירים. מאמץ רב מושקע בפרסום באינטרנט. למרות שמכירת סיגריות ומוצרי טבק לקטינים אינה חוקית, בפועל רוב המעשנים מתחילים לעשן מתחלת לגיל 18 וחלק משמעותי מעשנים לראשונה בגיל נמוך מגיל 13. למרות שהמדינה גובה מעל 6 מיליארד ש"ח במיסים על סיגריות מאמצעי מניעת עישון לוקים בחסר - הנושא סובל מתת תקצוב, ומשנת 2006 אחוז המעשנים הקטינים עולה בכל המגזרים למעט בקרב בנות יהודיות.

מאבק משפטי בארצות הברית בגין קשירת קשר

היחס המשפטי לתעשיית הטבק במדינות שונות בעולם משתנה לאיטו בעקבות חשיפת השקרים של חברות הטבק. בשנת 1999 הגיש משרד המשפטים האמריקאי תביעה כנגד מספר חברות טבק בגין הונאה, התנהגות לא חוקית ודרישה לשיפוי של ארה"ב בגין ההוצאות של מערכת הבריאות לטיפול בנזקי העישון.‏[44]

בית המשפט דחה את דרישת השיפוי, אולם הוא התיר למשרד המשפטים לטעון תחת חוק (RICO (Racketeer Influenced and Corrupt Organizations Act)) שעוסק בפשע מאורגן וגריפת רווחיים עקב פעילות לא חוקית. משרד המשפטים האמריקאי הגיש תביעה כנגד תעשיות הטבק על כך שהם פעלו במשך עשרות שנים במזימה מורכבת שכללה - הטעיה של ציבור על נזקי העישון, על נזקי העישון הכפוי, הסתרת ההשפעה הממכרת של הניקוטין, ביצעו התערבויות מכוונות לשינוי יכולת הסיגריות לספק ניקוטין, שיווקו סיגריות תחת שמות מטעים כגון light ו- low tar למרות שידעו שסיגריות אלו מסוכנות לפחות כמו סיגריות רגילות, כיוון שיווק הסיגריות שוק בני הנוער, וכן שלא פעלו לייצור סיגריות בטוחות יותר.‏[44][45]

בשנת 2005 בית הדין לערעורים של וושינגטון הבירה פסק שהסעד המבוקש של קבלת כספים שתעשיית הטבק הרוויחה מפעילותה הלא חוקית בעבר אינו אפשרי מאחר שאינו מונע או מגביל את התנהלותה העבריינית העתידית של תעשיית הטבק. כחצי שנה לאחר קביעה זו, בית המשפט נעתר לבקשות של מספר ארגוני בריאות הפעילים בתחום המאבק בעישון, להתערב ולהשמיע את דעתם בעניין הסעדים והפיצוי הראוי שעל בית המשפט לפסוק. באוגוסט 2006 פרסמה השופטת קסלר (Kessler) פרסמה את חוות דעתה על פני 1,683 עמודים וקבעה שתעשיית הטבק אשמה בהפרת חוק RICO בכך שהסתירה במרמה את נזקי הבריאות הנגרמים מעישון ושיווקה את מוצריה לבני נוער. ‏[44]

כפי שעולה ממסכת העובדות שנפרסה, ישנם ראיות משמעותיות המבססות את הטענה שתעשיית הטבק פעלה והוציאה לפועל ועדיין פועלת ומוציאה לפועל מזימה הנמשכת 50 שנה להונות את הציבור, כולל –צרכני סיגריות, תוך הפרה של חוק RICO.

תעשיית הטבק ערערה לבית המשפט לערעורים על פסיקה זו, אך בית המשפט, בהרכב של שלושה שופטים, אישר פה אחד את הפסיקה והותיר על כנם את מרבית הסעדים שהיא פסקה. אם זאת בית המשפט ביטל סעדים נוספים שנתבקשו על ידי משרד המשפטים וארגוני הבריאות שהתערבו. בית המשפט פסק גם שהתיקון הראשון בחוקה (חופש הביטוי) אינו מגן מפני הצהרות שקריות, וקבע שתעשיית הטבק ידעו בזמן השמעת הטענות שהן שקריות ופרסמו אותן תוך כוונה להטעות ולכן המקרה המדובר אינו בגדר טעות מקרית או ניסיון כנה לשכנע. אחד הסעדים שנקבעו על ידי השופטת קסלר היה חיוב של תעשיית הטבק בסימון מוצרי הטבק בהצהרות מתקנות הנוגעות להתנהלותם ותכונות המוצר, שיופיעו כחלק מסימון מוצרי הטבק וכן במסעות פרסום בעיתונות, בטלוויזיה ובאתרי האינטרנט של חברות הטבק, ובעקבות זאת החל מאבק משפטי ארוך על נוסח ההצהרות ואופן פרסומן.‏[44]

במאי 2015 בית משפט לערעורים דחה חלקית את ערעור תעשיית הטבק אך כן קיבל את דרישתם לבטל חלק מההצהרות שנדרשו בפסק הדין המקורי. עיקר הדיון בערעור עסק בשאלת החוקיות של הצהרות הנוגעות להתנהלות תעשיית הסיגריות בעבר לעומת הלגיטימיות של הצהרות הנוגעות בצורך למנוע התנהלות עתידית דומה ויידוע הציבור על נזקי העישון. בית המשפט לערעורים אישר הצהרות כגון "חברות הסיגריות תכננו במכוון את הסיגריות עם כמות ניקוטין שתיצור ותשמר התמכרות" וכן "חברות הסיגריות שולטות ומשפיעות על רמות הניקוטין העוברות למעשן בדרכים רבות, כולל תכנון הפילטרים והניירות בהן מגולגלות הסיגריות, כך שיאפשרו ספיגה מקסימלית של ניקוטין, וכן באמצעות הוספת אמוניה שמחלישה את טעמה החריף של הסיגריה, וכן שולטים בעיצובם ותכולתם הכימית של מותגי הסיגריות השונים".‏[44]

התמכרות למוצרי טבק

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - התמכרות לעישון

אחד הדברים החשובים ביותר עבור תעשיית הטבק הוא הכחשה לא רק של היות הסיגריות מזיקות. אלא גם שהן ממכרות. שכן דבר זה ממוטט את הטיעון כי עישון הוא נושא של בחירת הצרכן ולכן הוא בחירה שהמעשן מבצע - ואל למדינה להתערב בכך או להגביל את המעשנים ואת פעילות חברות הסיגריות. מסמך פנימי של "מכון הטבק", משנת 1980 קבוצת לובי שפעלה למען חברות הטבק מגלה כי:[1]

כל הנושא של התמכרות הוא הנשק הכי חזק שיכול להיות לרשות עורך דין תובע בנושא של סרטן ריאה/סיגריות. אנחנו לא יכולים להגן על עישון מתמשך כ'בחירה חופשית' אם האדם הוא 'מכור'
-- Memo from Knopick to Kloepfer, Tobacco Institute, 1980, 9 September . (Minnesota Trial Exhibit 14,303).

דבר זה מסביר מדוע חברות הטבק מסרבות להודות בכך שעישון הוא ממכר - זה ימוטט טיעונים משפטיים שמאפשרים לתעשייה להמשיך לפעול ולקבל הגנות שונות מטעם המדינה.[1]

כ-70% מהמעשנים אומרים כי הם רוצים להפסיק לעשן, אבל אחוזי המעשנים שמפסיקים לעשן הם נמוכים. שני מחקרים הראו כי פחות מ-5% מאלו שניסו להיגמל מעישון הצליחו להימנע לחלוטין מעישון במשך שישה חודשים. רק שליש הצליחו להימנע מעישון במשך יומיים. טיפולים המבוססים על תחליפי ניקוטין מכפילים את הסיכוי לגמילה מוצלחת. [1][46]

למונח "התמכרות" אין הגדרה חד משמעית המקובלת על כולם, אבל בשנת 1969 הגדיר ארגון הבריאות העולמי התמכרות בצורה הבאה: "מצב נפשי ולפעמים גם פיזי, הנובע מאינטראקציה בין אורגניזם חי לבין סם, המתאפיין בתגובות התנהגותיות ואחרות שתמיד כוללות אינוס או הכרח לקחת את הסם על בסיס מתמשך או תקופתי כדי לחוות את השפעתו הנפשית, ולעיתים כדי להימנע מאי-נוחות הנובעת מחסרונו. זאת עם או בלי פיתוח סיבולת למינון."[1][47]

החל מתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20, מסמכים פנימיים של חברות הטבק החלו לעסוק בכך שניקוטין הוא חומר ממכר, ולהכיר בכך שהסיבה העיקרית שאנשים ממשיכים לעשן היא התמכרות לניקוטין. המסמכים מצביעים על כך שהתעשייה מאמינה כי ניקוטין הוא סם. אחד מעורכי הדין של התעשייה כתב בשנת 1963 "אנחנו בעסק של מכירת ניקוטין - סם ממכר" המסמכים מכילים הצהרות לגבי השפעות הניקוטין על המוח ומערכת העצבים המרכזית. [1]

באופן פומבי החברות טענו כי הניקוטין אינו ממכר. דבר שהגיע לשיא בשנת 1994 כאשר שבעה מנכ"לים של חברות הטבק בארצות הברית העידו בשימוע בקונגרס כי ניקוטין אינו חומר ממכר וכי חשיבותו היא לשם טעם או ריח - ולא לשם התמכרות. [1]

בשנות ה-70 המוקדמות, עורכי דין של תעשיית הסיגריות היו מודאגים כי טיעון "בחירה חופשית" שבו השתמשה התעשייה כדי להגן על עישון עובר כרסום בגלל התמכרות, דבר שיכול להוות עילה לחקיקה נגד התעשייה. [1]

בסוף שנות ה-90 כאשר מסמכים פנימיים רבים של התעשייה הגיעו לידי הציבור והצביעו על כך שסיגריות הן ממכרות החברות הגיבו על ידי ניסיון לטשטש ולשנות את ההגדרה של התמכרות. דבר שכעת הן מיישמות לגבי פעילויות כמו קניות או אינטרנט. בשנת 1997 חברת הטבק Liggett שברה את השורות והייתה חברת הסיגריות הראשונה שהודתה כי "עישון הוא ממכר". חברות טבק רבות עדיין ממשיכות להכחיש את ההתמכרות הזו.[1]

פרסום ודימוי של סיגריות ומוצרי טבק

לחברות הטבק היו יחסים ממושכים והדוקים עם תעשיית הבידור. בתקופת הסרט האילם, תאורה על עשן ברקע שימשה יוצרי סרטים כדי ליצור אווירה של מיסתורין וחושניות בסצנות. מאוחר יותר סיגריות הושמו במכוון בידיים של כוכבי הוליווד כאחד השלבים המוקדמים של פרסום סמוי על ידי Product placement. דבר זה נמשך עד שרשויות הבריאות בארצות הברית הידקו את התקנות נגד פרסום של מוצרי טבק בקולנוע ובטלוויזיה וכן כחלק ממאמץ של קבוצות נגד עישון שלחצו על שחקנים ומנהלי אולפנים למנוע טקטיקה כזו.

לפני שנת 1964 חברות סיגריות רבות פרסמו את המוצרים שלהם תוך רמיזה כי הסיגריות שלהם בטוחות. דוגמאות כוללות "Play safe with Philip Morris" או "יותר רופאים מעשנים קאמל". טענות כאלו נועדו הן כדי לעודד מכירות של המוצר עצמו והן כדי להלחם במודעות גוברת של הציבור לנזקים בריאותיים של הטבק. [48]

חלק גדול מהפרסום של סיגריות מכוון לילדים ולנוער. חברות סיגריות גדולות פרסמו בשנות ה-60 את המוצרים שלהם בסדרות טלוויזיה כמו "משפחת קדמוני" (The Flintstones הפלינגסטונס), ו-The Beverly Hillbillies שנצפו על ידי ילדים ונוער.[49][50] בשנת 1964, לאחר לחץ ציבורי משמעותי נוצר "קוד הפרסום לטבק" שלכאורה אסר על פרסום שמכוון לנוער.[48] עם זאת פרסום כזה נמשך בחלק מהמדינות הלא מערביות שבהן אין מגבלה על שיווק לנוער. חברות השתמשו בשחקנים מפורסמים (כגון רונלד רייגן שהפך מאוחר יותר לנשיא ארצות הברית) כדי לפרסם את הסיגריות למבוגרים ולנוער. הרגשות והערכים בפרסום סיגריות כוללות נעורים, עצמאות, בטחון עצמי, מרדנות, חופש, אותנטיות, מיניות ובריאות. דוגמה למסר של עצמאות, חופש ואינדיבידואליזם שכיבול קיים בסיגריות היא "איש המרלבורו" שמייצג את המעשן כבוקר קשוח על גבי סוס. המגזין שנועד לשחורים בארצות הברית Ebony נהג לפרסם סיגריות באמצעות ספורטאים. [51]

סרטי עלילה שהתמקדו בחברות הטבק הגדולות כוללות סרטי דוקו-דרמה כגון The Insider (1999) ו"תודה שעישנתם" (Thank You For Smoking משנת 2005). סדרה נוספת שהציגה את הנושא הייתה "מד-מן", בפרקים "Smoke Gets In Your Eyes" ו-"Waterloo".

חברות הטבק השקיעו סכומים גדולים בתקציבי פרסום בעבר. לפי לשכת המסחר בארצות הברית (The Federal Trade Commission) חברות הסיגריות במדינה השקיעו 8.24 מיליארד דולר בפרסום ושיווק בתוך ארצות הברית בשנת 1999, התקציב הגבוה ביותר עד אז. הלשכה העריכה כי בשנת 2003 החברות השקיעו 15.12 מיליארד דולר בפרסום ושיווק. בשנת 2005 סכום זה ירד במקצת ל-13.11 מיליארד דולר, אבל הוא כפול לעומת הסכום שהוקצב לנושא בשנת 1998. הגידול בהוצאות הפרסום שנעשה למרות המגבלות על פרסום שקיימות ברוב המדינות נועד להגיע לקהלים צעירים יותר וכלל הצעות לקניית מספר מוצרים וכן מוצרי "מתנה" כגון כובעים, מציתים וכו', וזאת יחד עם פרסום מסורתי יותר במגזינים ובחנויות.[52]

סוכנות השיווק ACNielsen טענה כי בתקופה שבין ספטמבר 2001 לאוגוסט 2002 חברות הטבק שפרסמו בבריטניה השקיעו 25 מיליון פאונד, לא כולל מתן חסויות ופרסום לא ישיר. סכומים אלה התחלקו ל-11 מיליון פאונד לפרסום בעיתונות ומוצרי דפוס. 13.2 מיליון פאונד ללוחות מודעות, 714 אלף פאונד לפרסומות ברדיו, 106 אלף פאונד לפרסום בדיוור ישיר.[53]

הפרסום בבריטניה בסך 25 מיליון פאונד מייצגים פרסום של כ-0.6 דולר לאדם בשנת 2002. לעומת זאת פרסום של 15 מיליארד דולר בארצות הברית בשנת 2003 מייצג פרסום של 45 דולר לכל תושב ארצות הברית (כמעט פי 100 לעומת בריטניה), או פרסום של 36 מיליון דולר ליום או פרסום של 290 דולר לכל מעשן מבוגר.

הפצת מיתוסים לגבי סיגריות ומוצרי טבק

לחברות הטבק יש אינטרס להפיץ דעות לא מדוייקות ומיתוסים שונים לגבי סיגריות ומוצרי טבק. חברות הסיגריות עוסקות מזה מספר עשורים בהפצה של דיסאינפורמציה ושקרים לציבור. וממשיכות לבצע זאת גם כיום. גם מעשנים לפעמים מפיצים דעות אלה כדי להרגיש טוב לגבי עצמם ואו כלפי נזקים שהם עלולים לגרום לבני משפחה או אנשים סביבם (בגלל עישון פאסיבי, והשפעות של אמהות מעשנות על ילדים).

התפוצה של המיתוסים האלה חשובה במיוחד ביחס לנערים שעלולים להתחיל לעשן (סיגריה ראשונה) ולכן יש חשיבות גדולה לסתירה שלהם במסגרת מניעת עישון. חשיבות אחרת של המיתוסים האלה היא מול דעת הקהל במאמצים למנוע חקיקה נגד עישון. חשיבות נוספת היא מול מעשנים שעשויים לשקול גמילה מעישון. מסרים מרגיעים ולא מדוייקים על עישון עלולים ליצור רושם מוטה. בין המיתוסים על עישון נכללים המיתוסים הבאים:

  • עישון לא באמת מזיק לבריאות! אני מכיר מעשן זקן והוא בריא. כמעט כל מחוללי התחלואה והתמותה (למעט כלבת) לא גורמים למוות של כל מי שנחשף אליהם. לדוגמה יש חיילים שנלחמו במלחמות והגיעו לגיל מופלג. זה לא אומר שמלחמות לא משפיעות על בריאות החיילים. עישון טבק הוא דבר קטלני - רק בעשור האחרון מתו בישראל כ-70 אלף איש כתוצאה מעישון [25] זו כמות גבוהה בהרבה מכלל ההרוגים במלחמות, בפיגועים ובתאונות הדרכים גם יחד באותה תקופה, והיא גבוהה יותר גם לעומת כלל ההרוגים במלחמות ופיגועים מאז קום המדינה. סרטן היא מחלה הסתברותית ויש תנאים שמגבירים את הסיכון להתפתחות תאים סרטניים. כאשר מסתכלים על הרבה בני אדם, רואים שבממוצע מעשנים חיים פחות שנים וסובלים ממחלות שונות בגיל מוקדם יותר. כמחצית מהמעשנים שמעשנים באופן קבוע לאורך חייהם נפטרים מסיגריות. רבע מבין המעשנים הקבועים מתים מהעישון לפני גיל הזיקנה. מאות מחקרים שקיימים משנות ה-50 מראים שעישון תורם למחלות רבות כמו סרטן, מחלות לב, שבץ ועוד. ארגון הבריאות העולמי מעריך כי מעל 5 מיליון אנשים מתים מעישון בשנה, וכי מכל הפעילויות שאדם יכול לבצע כדי לשפר את בריאותו, הימנעות מעישון או הפסקת עישון היא הפעולה המשמעותית ביותר. מלבד מוות, הסיגריות גם פוגעות באיכות החיים, מאיצות תופעות של הזדקנות ומגבירות את הסיכון לסוגים שונים של מחלות.
  • סיגריות הן סימן לבגרות - רוב המבוגרים כיום אינם מעשנים. סיגריות מצביעות על קושי להתמודד עם מתח נפשי או לחץ, לא לבגרות. העובדה שיש פחות ילדים מעשנים (בעיקר בפומבי) ביחס למבוגרים מעידה על כך שמבוגרים מנסים להגן על בריאות ילדיהם ולכן יש כיום טאבו חברתי על עישון ילדים. גם כל התמונות בפרסום ובשיווק של סיגריות מציגות מבוגרים מעשנים וחברות הסיגריות מנסות לעודד דימוי לפיו סיגריות הן סימן לעצמאות ובגרות. כל הדברים האלה עלולים ליצור רושם מוטעה. מבוגרים רבים רואים בעישון סיגריה דרך לא בוגרת להתמודד עם קשיי החיים וסימן לתמימות, או אופי חלש. בעבר עישנו יותר מבוגרים מהיום בשל חוסר המודעות לנזקי העישון.
  • סיגריות הן דבר סקסי - רוב הלא מעשנים נרתעים מפני ריח סיגריות שדבק בבגדים, בשיער בעור ונמצא בהבל הפה של מעשן. יש המתארים נשיקה עם מעשן כ"נשיקה עם מאפרה". חברות הטבק השקיעו בעבר כסף רב כדי לעודד תדמית של סיגריות כקשורות במין, בגרות מינית וחיזור רומנטי. חברות הטבק עודדו גברים לראות בסיגריה דבר גברי ועודדו נשים לראות בסיגריה דבר נשי. דוגמאות לשיווק הטבק כדבר סקסי כוללות סצנות שבהן בחור מציע לבחורה סיגריה בסרטי קולנוע וצילומים של כוכבי קולנוע מעשנים. כמו כן היות וחיזור מיני יכול להיות דבר מביך, והיות ועבור מעשנים הימנעות מעישון מעלה את העצבנות, סיגריות מרגיעות את המעשנים בהקשר כזה. יש דרכים בטוחות יותר להתמודד עם מתח נפשי גם ללא סיוע של גורם חיצוני מסוכן כמו סיגריות.
  • נרגילות לא באמת מסוכנות - בני נוער רבים מעשנים נרגילות משום שהם מאמינים כי הן פחות מסוכנות. לדוגמה יש בני נוער שמאמינים כי המים בנרגילות מנטרלים את המזהמים. מחקרים מראים כי גם נרגילות הן גורם מסרטן ומסוכן.
  • כל הנערים מעשנים - דעה קדומה זו נובעת מכך שהנער מסתכל על בני נוער דומים לו (לדוגמה הנערים בשכונה שלו) ולא על אוכלוסיית כלל הנערים בני גילו. רוב הנערים אינם מעשנים אבל המציאות בסביבה מעשנת עלול ליצור רושם אחר. עישון כיום הוא תופעה חברתית וקהילתית. יש בתי ספר בהן יש מעט מאד מעשנים ויש בתי ספר בהן "כולם מעשנים". יש קשר בין עישון ועוני כך שעישון נפוץ יותר בקרב קהילות עניות כמו ערבים, שכונות יהודיות עניות וכדומה.
  • סיגריות הן סימן לעצמאות ולמרד - זה דימוי שחברות טבק טיפחו במשך שנים רבות - לדוגמה בתום מלחמת העולם הראשונה חברות סיגריות שכנעו נשים שסיגריות הן סמל של חירות ופמיניזם והשוו אותן ללפיד של סמל החירות. היות ובאותו זמן כמעט כל המעשנים היו גברים, החברות עודדו נשים לעשן כאילו דבר זה ישפר את מעמד האישה. גישה זו של "מרד" נפוצה גם כיום בקרב נשים ערביות צעירות. החברות מנסות לעודד את המעשן למרוד בהוריו, או בחברה השמרנית ה"מיושנת" אבל בתמורה הוא הופך להיות תלוי בחברות הסיגריות. סיגריות גוררות תלות של המעשן בחומר ממכר כתוצאה משיווק של חברות-ענק. המעשן אינו מורד באמת בחברת המבוגרים אלא מצטרף לתת-קבוצה של נערים שמושפעים ממה שמבוגרים בחברות הטבק הצליחו להשפיע עליהם ולהפוך אותם לצרכנים לכל החיים. סיגריות הן ההפך מעצמאות שכן הן יוצרות תלות גופנית נפשית בסיגריות - הוא יתקשה להיות רגוע ללא הסיוע של הסיגריות. מעשנים מעידים כי הסיגריות "לוקחות" אותם מנוכחות בזמן שהם עם בני משפחה שכן כל הזמן יש רצון לעשן. הסיגריות מקשות על המעשן להיות עצמאי מבחינה כלכלית.
  • סיגריות עוזרות להירגע - דעה זו נפוצה בקרב מעשנים בוגרים. אחד ההרגלים המעודדים את הגברת העישון או חזרה לעישון אחרי גמילה הוא לקיחת סיגריות בתקופות של מתח או כדי להירגע. סיגריות וטבק הם חומרים ממכרים מאד. הגוף של רוב המעשנים מפתח תלות והתמכרות לניקוטין, החומר הממכר בסיגריות. התלות הזאת מייצרת גירוי הולך וגובר בעוצמתו אצל המעשן המכור אם הוא נמנע מעישון. הגירוי מגביר את העצבנות של המעשן בדומה לגירויים אחרים (כמו צמא, רעב או עייפות) המגבירים את העצבנות של אדם בריא. מובן שעישון סיגריה עבור המעשן הוא פעולה מרגיעה בדומה לכך שלגימה של מים מקטינה את העצבנות של אדם צמא. אבל בעוד שעישון של סיגריה בודדת גורם להקטנת הגירוי, האפקט הכולל של עישון הוא הגברת העצבנות של המעשן שכן הוא חשוף גם לגירויים נוספים כמו רעב, הערה מעליבה או מתח כלכלי וגם לגירוי המתמיד של הצורך בניקוטין. יש דרכים להתמודד עם הצורך להירגע בתקופת לחץ (כמו לפני מבחן, לפני מפגש רומנטי וכו') ללא צורך בעזרים חיצוניים - הדרכים העיקריות הן בחינה של הרגלי חשיבה (בדומה למסורת של הבודהיזם, וכן שיטות כמו ביופידבק ועוד), פעילות גופנית, תרגילי נשימה ומדיטציה. אנשים העוסקים בגמילה מעישון טוענים כי אחד הדברים העיקריים שמעשן צריך להתגבר עליו הוא הפחד מפני הפסקת עישון ומן האשליה לפיה העישון באמת מרגיע אותו.

לובי פוליטי של תעשיית הטבק

החל משנת 1999 הוציאו חברות הטבק בארצות הברית כ-20-30 מיליון דולר בשנה כתשלום ללוביסטים מקצועיים כדי שאלו ייצגו את התעשייה בקונגרס. יש לשים לב כי בנוסף לובי משמעותי יכול להתבצע על ידי עובדים של התעשייה וכי הוצאות אלה לא כוללות לובי פוליטי בגופים אחרים (כגון גופי בריאות, גופי ממשל מקומי וכו') והוצאות לובי במדינות רבות אחרות. סכומים אלה הם נמוכים לעומת הוצאה של כ-60 מיליון דולר שהוציאה התעשייה על לובי בשנת 1998. [54]

חברות טבק מרכזיות שהפעילו לובי פוליטי בארה"ב כללו את פיליפ מוריס, ר.ג'י. ריינודס טבקו, ולורילארד טבקו. לובי הטבק בארה"ב איבד חלק מכוחו בעקבות תביעה של איגוד הפרקליטים הלאומי (NAAG) נגד קבוצת לובי בשם Tobacco Institute.

שיטות פעולה של הכחשת נזקי העישון

תחומי הפעילות של חברות הטבק בהכחשת נזקי העישון נרחבים למדי:

  • לובי פוליטי - הפעלת לובי פוליטי ישיר מול חברי פרלמנט, שרים. בין אם על ידי מועסקים על ידי חברות הטבק ובין עם אל ידי לוביסטים מקצועיים. [26] מסמך של ארגון הבריאות העולמי משנת 2009 מתאר את מגוון השיטות שבהן חברות הטבק הפעילו לובי, כוח כלכלי ושיווק כדי לבצע מניפולציות על התקשורת, להטיל ספק במחקרים מדעיים ולהשפיע על ממשלות כדי להמשיך את המכירות. כמו כן החברות משתמשות בתרומות לתכניות חברתיות כדי לשמור על תדמית חיובית תחת מסווה של אחריות תאגידית. [27]
  • לובי פוליטי עקיף - דרך נוספת לביצוע לובי פוליטי היא השפעה על גורם שלישי (לדוגמה פעיל מפלגה, איש עסקים, מו"ל של עיתון) כדי שישפיע על הפוליטיקאים. בנוסף לביצוע לובי כזה קיים סוג נוסף של לובי עקיף עוד יותר - השפעה על גורמים שונים כמו מכונים וארגונים שישפיעו בתורם על מקבלי ההחלטות. לאחרונה החלו חברות הטבק לנסות להשפיע על חקיקה דרך השפעה על מדינות עניות. לדוגמה בזמן הדיונים על איסור פרסום טבק בישראל בשנים האחרונות חברות הטבק יזמו פניה בנושא של מדינות עניות כדי להתנגד לחקיקה.
  • אחריות תאגידית - החברות מנסות לצייר את עצמן כחברות שתורמות לחברה על ידי תרומות ועל ידי שיתופי פעולה עם ארגונים שונים שעשויים להראות ניטרליים, אבל בפועל מקבלים תרומות מחברות הטבק, ו"מעידים" על התרומה של חברות הטבק. [28] לדוגמה ארגון Institute of Business Ethics בבריטניה, שהיה במקור ארגון עם רקע נוצרי -קתולי ומעיד על עצמו שהוא "מעודד סטנדרטים של התנהגות עסקית המבוססת על ערכים מוסריים" הוא ארגון שיש לו קשרים עם תעשיית הטבק. [29]
  • השפעה על מחקרים מדעיים מבוצעת דרך מספר אפיקים - יצירת ספק הנוגע לראיות מדעיות שהוצגו; הזמנת דוחות ומחקרים מטעם חברות הטבק; "כתיבת רפאים" (Ghost Writing) - כתיבת דוחות אשר הקרדיט שלהם מוענק למישהו אחר ולא למי שכתב אותם; מימון של מדענים, מרכזים מדעיים וירחונים; ומניעה של ביצוע מחקרים. [30]
  • שימוש בצד שלישי (Third Party Techniques) - העברת המסרים של חברות הטבק דרך מישהו אחר שנתפס על ידי הציבור כניטרלי, אמין או לא מעורב.[31] הדבר כולל תשלום לאנשי מקצוע ול"צוותי חשיבה" שיכולים לפרסם דברים בשמם[32], מימון של "ארגוני קש" או "קבוצות חזית" (Front groups) שמציגות לעולם מטרה אחת בעוד שיש להן מטרה נסתרת הקשורה לשירות של המממן העיקרי שלהן. [33], ו-"Astroturfing" - ארגון "מחאה שורשית" יחד עם קבוצות חזית שבעצם מקורה בפעילות של חברות הטבק. [34]
  • פרסום ושיווק של מוצרי טבק. - הן לאוכלוסיה הכללית והן מול ילדים ונוער.
  • צעדים משפטיים - הדבר כולל הגשת איומים משפטיים נגד בכירים לשעבר בחברות הטבק שרצו להעיד על פעילות החברות (דוגמה אחת מוצגת בסרט "המקור"). וכן התנגדות משפטית לצעדי חקיקה של מדינות שונות - לדוגמה הגשת התנגדות לחקיקה של "חפיסה פשוטה" באוסטרליה. [35]
  • מעקב או מתקפות נגד מתנגדי תעשיית הטבק - בין אם מדובר ברופאים, בפעילים או במדענים. דוגמה מהעבר נוגעת ל"מבצע ברקשייר" של רשת מודיעין על פעילים נגד טבק. דוגמה מאוחרת יותר היא מתקפה נגד עבודתה של Linda Bauld, פרופסורית לבריאות מאוניברסיטת Stirling [36]
  • קשרים בתקשורת - דרך פרסום, השפעה על מוציאים לאור של עיתונים, קידום של טורי דעה בעיתונות ועוד. [37]

הדחקת נזקי העישון

אנשים רבים מדחיקים את הסכנות של העישון על הבריאות, את ההתמכרות לעישון טבק ואת הפגיעה בלא מעשנים. דבר זה מתאים לתאוריה של הספר האמת על באמת של דן אריאלי, לפיה אנשים מעדיפים לספר לעצמם סיפורים כדי להצדיק התנהגות פוגענית או לא ישרה כלפי אחרים או במסגרת פגיעה עצמית. מעשנים צריכים להצדיק פגיעה עצמית ולהדחיק גם פגיעה אפשרית באנשים סביבם ולכן נוטים לאמץ את המסרים של חברות הטבק שיש בהם מסרים מרגיעים ומנחמים כלפי המעשן.

בסקר שערכה ד"ר מינה צמח בשנת 2017 נמצא כי 70% מהציבור בישראל מודע לכך שעישון הוא הגורם המרכזי לסרטן הריאה. עם זאת יש פער גדול בין מעשנים ללא מעשנים - 72% מבין הלא-מעשנים ידעו שעישון הוא גורם הסיכון העיקרי לסרטן ריאה, ואילו בקרב המעשנים רק 54% ידעו דבר זה. כשליש מבין המעשנים חשבו כי זיהום אוויר או נטיה גנטית היא הגורם העיקרי לתחלואה בסרטן ריאה. יותר משליש מהמעשנים הסכימו עם האמירה כי כשם שתאונת דרכים הן קטלניות אבל זו לא סיבה להפסיק לנסוע, ולכן הסיכון לסרטן ריאה הוא לא סיבה להפסיק לעשן, זאת לעומת 19% מבין הלא מעשנים שהסכימו עם אמירה זו. המעשנים היו גם בעלי התנגדות גדולה יותר למניעת עישון במרחב הציבורי (מניעת עישון פסיבי) ונגד העלאת המס על מוצרי טבק. ‏[55]

מחקר פרופ' אורלי שדה והדוקטורנטית אביגיל הורביץ מבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית, שפורסם בשנת 2017 בדק את תפישת הסיכון של מעשנים באמצעות סקר שנערך בקרב מדגם מייצג של 963 משתתפים בגילים 50–70. אף שמעשנים מודעים באופן כללי לנזקי העישון, הם מחזיקים בתפיסות אופטימיות מידי ומאמינים כי העישון לא ישפיע עליהם. "79% מהם חושבים שיחיו כמו או יותר מהממוצע - בעוד אנחנו יודעים כי יש פער משמעותי מאוד בתוחלת החיים בין מעשנים ללא מעשנים". לעומת זאת לפי מחקר שבוצע בבריטניה במשך 50 שנה וכלל כ-35 אלף רופאים מעשנים, עישון מקצר את חייו של מעשן קבוע בכ-10 שנים בממוצע. בין מחצית לשני־שלישים מהמעשנים בקביעות ימותו בטרם עת כתוצאה ממחלה שקשורה לעישון- כמו סוגי סרטן שונים, מחלות לב, שבץ ועוד. ‏[56]

סקר שערך Laurent Greillier בשנת 2015, בדק עמדות על עישון בקרב 1600 צרפתים מעשנים ולא מעשנים, 34% מבין המשיבים השיבו כי עישון של 10 סיגריות ביום לא מגביר את הסיכון שלהם לחלות בסרטן ריאות. פחות מ-40% ידעו כי הסיכון שלהם לסרטן ריאות לא יעלם אפילו אם הם יגמלו מסיגריות. [38]

בסקר שנערך בישראל בשנת 2003, מרבית התלמידים, מעשנים ולא מעשנים, חושבים שנרגילה מזיקה לבריאות. אבל מרבית המעשנים סבורים כי עישון נרגילה עדיף על עישון סיגריות. [39] המודעות בקרב הצעירים לנזקי הבריאות שנגרמים מעישון נרגילה היא נמוכה - 47% מבני-הנוער סבורים שעישון נרגילה מזיק לבריאות פחות מעישון סיגריות. רק מחצית מבני-הנוער המעשנים שנסקרו בדוח שר הבריאות 2002-2003 ענו בחיוב על השאלה אם הם מעוניינים להפסיק לעשן.[40] רק כ-35%-40% מהורי התלמידים בכיתות ו'-ח' שילדיהם מעשנים נרגילה מתנגדים לכך. ‏[57]

ראו גם

קישורים חיצוניים

תעשיית הטבק
הכחשת נזקי העישון
הדחקת נזקי העישון
פרסום מוצרי טבק
השפעה של חברות הטבק על רגולטורים
פרסומות ישנות לסיגריות בישראל
ידיעות היסטוריות על נזקי העישון בישראל

הערות שוליים

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 1.17 1.18 Tobacco Explained האמת על תעשיית הטבק, במילים שלה עצמה, ארגון הבריאות העולמי
  2. ^ Tobacco - Fact sheet, ארגון הבריאות העולמי, עודכן ביוני 2016
  3. ^ World Health Organization (2008). The Global Burden of Disease (2004 Update ed.). Geneva: World Health Organization.
  4. ^ "WHO Report on the Global Tobacco Epidemic". World Health Organization. 2008.
  5. ^ "Nicotine: A Powerful Addiction", Centers for Disease Control and Prevention.
  6. ^ R. Peto, A. Lopez, J. Boreham et al. Mortality from Smoking in Developed Countries 1950-2000, Oxford, ICRF and WHO. OUP, 1994. Updated 1997.
  7. ^ Centers for Disease Control and Prevention (CDC) (April 2002). "Annual smoking-attributable mortality, years of potential life lost, and economic costs--United States, 1995-1999". MMWR Morb. Mortal. Wkly. Rep. 51 (14): 300–3
  8. ^ "Time for a smoke? One cigarette reduces your life by 11 minutes", BMJ 2000;320:53
  9. ^ 9.0 9.1 Burns DM. Nicotine Addiction. Harrison’s Principles of Internal Medicine. 15th edition, pp 2575
  10. ^ Smoking-attributable mortality, years of potential life lost, and productivity losses--United States, 2000-2004. Centers for Disease Control and Prevention (CDC). MMWR Morb Mortal Wkly Rep. 2008 Nov 14;57(45):1226-8.
  11. ^ פרופ' חוה טבנקין, ד"ר אמנון להד, נזקי העישון והדרכים למניעה ולגמילה הנחיות קליניות, המלצות כוח המשימה הישראלי בנושא קידום בריאות ורפואה מונעת, נספח מס' 12 - נזקי העישון והדרכים למניעה ולגמילה, ההסתדרות הרפואית בישראל, איגוד רופאי המשפחה בישראל, מהדורת 2013
  12. ^ MENDELSSOHN, A Journal of the Russian National Health Society, September 1897. Lanwf 2~38671: 952-953, 1897.
  13. ^ Brosch A. Theoretische und experimentelle Untersuchungen zur Pathogenesis und Histogenesis der malignen Geschwülste., Virchows Arch B Cell Pathol 1900;162:32–84.
  14. ^ 14.00 14.01 14.02 14.03 14.04 14.05 14.06 14.07 14.08 14.09 14.10 Robert N Proctor, The history of the discovery of the cigarette–lung cancer link: evidentiary traditions, corporate denial, global toll tobacco control, 2012;21:87-91
  15. ^ Robert N Proctor, Angel H Roffo: the forgotten father of experimental tobacco carcinogenesis, Bulletin of the World Health Organization, vol.84 n.6 Genebra Jun. 2006
  16. ^ Dr. Bradford Hill, Letter quoted in Central Health Services Council, Standing Cancer and Radiotherapy Advisory Committee, Note by the Secretary, 1952, May.
  17. ^ Ernest L. Wynder, Evarts A. Graham, and Adele B. Croninger Experimental production of carcinoma with cigarette tar. Cancer Res 1 December 1953 ;13:855–66
  18. ^ Beyond Any Doubt. Time 1953:60–3.
  19. ^ הוכח הקשר בין עישון וסרטן הריאה, מעריב, 19.5.1954
  20. ^ C. Teague, RJ Reynolds, Survey of Cancer Research with Emphasis Upon Possible Carcinogens from Tobacco, 1953, 2 February.
  21. ^ R.N. Proctor, Golden Holocaust: Origins of the cigarette catastrophe and the case for abolition, 2011. Berkeley: University of California Press
  22. ^ Hill and Knowlton, Memo, 1953, December, quoted on www.tobacco.org
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 A FRANK STATEMENT TO CIGARETTE SMOKERS 04.01.1954, Truth Tobacco Industry Documents
  24. ^ Daily Doc: The "Frank Statement" of 1954 tobacco.org
  25. ^ Doll Richard, Hill A. Bradford. The Mortality of Doctors in Relation to Their Smoking Habits Br Med J 1954; 1 :1451
  26. ^ The mortality of doctors in relation to their smoking habits. BMJ 1954;1:1451–5.
  27. ^ 27.0 27.1 27.2 27.3 Elizabeth Mendes, The Study That Helped Spur the U.S. Stop-Smoking Movement, the American Cancer Society (ACS), January 9, 2014,
  28. ^ עישון סיגריות ומוות, חרות, 06.06.1957
  29. ^ "סטטיסטית הוכח קשר העישון והסרטן", לפי ראש המחלקה לביולוגיה ניסויית במכון ויצמן, פרופ' יצחק ברנבלום, דבר, 3.11.1961
  30. ^ העישון לא גרם לסרטן - זיכוי חברת טבק מתביעת נזיקין מעריב, 13.05.1960
  31. ^ פרופ' מילויצקי: אין קשר בין עישון סיגריות לסרטן־הריאה דבר, 20.5.1962
  32. ^ א. סוקר, חידושים - תגליות - אמצאות, דבר 25.4.1960
  33. ^ ד"ר אליהו סגל, רגל בעד סיגריה - האם זה כדאי?, חרות, 19.8.1960
  34. ^ ממשלת בריטניה תפעל לריסון עישון הסיגריות, חרות, 14.03.1962
  35. ^ פעולה תחוקתית בארה"ב להגבלת עישון סיגריות, חרות, 13.01.1964
  36. ^ ועדה מיוחדת של רופאים יצאה בקריאה נגד עישון סיגריות, דבר, 27/01/1964
  37. ^ ההמלצה: הפחתת העישון עד למינימום ועדת מומחים ישראלית קורא לנקיטת אמצעים נגד עישון והפסקת פרסומות לסיגריות מעריב, 27/01/1964
  38. ^ יש קשר ברור בין סרטן ועישון קובעים מלומדים שבדיים, חרות, 09/07/1965
  39. ^ חותמת דואר נגד עישון , חרות, 10.11.1965
  40. ^ A WORD TO SMOKERS (ABOUT NONSMOKERS AND ANTI-SMOKERS), מכון הטבק, פברואר 1979
  41. ^ Kennedy, Gail E., and Lisa A. Bero. "Print Media Coverage of Research on Passive Smoking". Tobacco Control 8, no. 3 (1999): 254-60.
  42. ^ 42.0 42.1 רפי מן, "60 דקות" אין עשן בלי אש על גניזת תחקיר של תכנית התחקירים המפורסמת של רשת הטלוויזיה האמריקאית CBS, באתר העין השביעית, 1.1.1996
  43. ^ 43.0 43.1 43.2 43.3 הסודות האפלים של תעשיית הטבק נחשפים כתבת 'לה מונד' על הספר "השואה המוזהבת", הארץ, 01.03.2012
  44. ^ 44.0 44.1 44.2 44.3 44.4 דו"ח שר הבריאות על עישון, 2015
  45. ^ United States v. Philip Morris (D.O.J. Lawsuit), 2016 Public Health Law Center
  46. ^ I. P. Stoleman, M. J. Jarvis, The Scientific Case That Nicotine is Addictive. Psychopharmacology, 1995, 117:2 2-10. 4 Stoleman and Jarvis, op cit.
  47. ^ WHO, Technical Report Series No 407, Geneva, 1969. Cited in Stoleman and Jarvis, op cit.
  48. ^ 48.0 48.1 John W. Richards, Jr., Joe B. Tye and Paul M. Fischer, "The Tobacco Industry's Code of Advertising in the United States: Myth and Reality", Tobacco Control, Vol. 5, (Winter 1996), pp. 297
  49. ^ Richard W. Pollay, "Promises, Promises: Self-Regulation of US Cigarette Broadcast Advertising in the 1960s", Tobacco Control, Vol. 3, (Summer 1994), pp. 141-142
  50. ^ בפרק של משפחת קדמוני ניתן לראות בסדרה את פרד ואת וילמה קדמוני מעשנים. בכל הסצנות מודגש המותג של סיגריות וינסטון. [1]
  51. ^ Richard W. Pollay, Jung S. Lee and David Carter-Whitney, "Separate, but Not Equal: Racial Segmentation in Cigarette Advertising", Journal of Advertising, Vol. 21, (Mar. 1992), pp. 55-56
  52. ^ Statement: Surgeon General's Report on Women and Tobacco Underscores Need for Congress to Grant FDA Authority Over Tobacco (Campaign for Tobacco-Free Kids). Tobaccofreekids.org.
  53. ^ www.ash.org.uk
  54. ^ Lobbying Spending Database, Tobacco 2015". OpenSecrets.org.
  55. ^ רותם אליזרע, תאוריית ההכחשה - כ-33% מהמעשנים: "סרטן ריאות זה גנטי", ynet, 16.02.17
  56. ^ רוני לינדר-גנץ, האם מעשנים באמת חיים יותר - ומי לא רוצה שנראה את תמונות הזוועה?, דה מרקר, 25.08.2017
  57. ^ משרד הבריאות, דוח שר הבריאות 2002-2003.
רפואה מונעת
תזונה והרגלי אכילה: השמנת יתר - סוכרת - כלכלת השמנה - עיצוב להרזיה - מזון מהיר ותעשייתי - סוכר - משקאות ממותקים - בשר מעובד - מלח - מזון אורגני - דגנים מלאים
הרגלי חיים והתמכרויות: עישון - מניעת עישון - גמילה מעישון - אלכוהול ובריאות - השלכות בריאותיות של טלוויזיה - התמכרות למשחקי מחשב
תנועה ובטיחות בתחבורה: השפעות בריאותיות של מכוניות - זהירות בדרכים - תחבורה פעילה - איזור ידידותי להולכי רגל - מיתון תנועה - תחבורת אופניים - כיצד להימנע מפגיעת מכוניות - אורח חיים יושבני - אורח חיים פעיל - פעילות גופנית
זיהום וסיכונים לשיבוש מערכות: גורמים מסרטנים - זיהום - זיהום אוויר - זיהום מים - זיהום במזון - חומרי הדברה - מתכות כבדות - ניקיון ידידותי לסביבה - משבש אנדוקריני - טרטוגן - עמידות לאנטיביוטיקה
רווחה נפשית וחברתית: פסיכולוגיה חיובית - מתח נפשי - דיכאון - חמש דרכים לרווחה - הון חברתי - גורמים חברתיים המשפיעים על הבריאות
עקרונות ונושאים מערכתיים: הוליזם - גורם סיכון בריאותי - נטל תחלואה - נכות - אזורים כחולים - טכנולוגיה נאותה - חשיבה מערכתית - רפואה משתתפת - חברות התרופות - הכחשת נזקי העישון - עקרון הזהירות המונעת - עירוניות מתחדשת - אי שוויון בריאותי - אי שוויון בריאותי בישראל - סיבות מוות בישראל
תעשיות פוגעניות
תעשיות שונות: תעשיית הטבק - אלכוהול - תעשיית הנשק החם - תעשיית הבשר - תעשיית המכוניות - תעשיית הנפט - תעשיות מזהמות - תעשיית ההשמנה - תעשיית הסוכר - תעשיית התרופות

רקע ושיטות פעולה: הכחשת אלימות - קפיטליזם של מקורבים - מוצר ציבורי - סיכון מוסרי - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - האמת על באמת - תורת ההונאה - לובי פוליטי - קשרי הון שלטון - הפרטת המחקר - תביעת השתקה - השפעות ההון על העיתונות - דיסאינפורמציה - הכחשת נזקי העישון - הכחשת זיהום - הכחשת אקלים - תרבות הצריכה