הלוגיקה של פעולה קבוצתית (ספר)

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת הספר הלוגיקה של פעולה קבוצתית באנגלית

הלוגיקה של פעולה קבוצתית: מוצרים ציבוריים והתאוריה של קבוצות (באנגלית: The Logic of Collective Action: Public Goods and the Theory of Groups) הוא ספר עיון מאת הכלכלן המוסדי האמריקאי מנסור אולסון (Mancur Olson) שיצא לאור בשנת 1965. הוא מפתח את התאוריה של מדעי המדינה ואת הכלכלה של יתרונות מרוכזים לעומת עלויות מבוזרות. הטיעון המרכזי שלו הוא שהאינטרסים המרוכזים של קבוצות קטנות של אנשים יזכו לייצוג מוגזם בעוד אינטרסים מפוזרים של רוב הציבור יזכו לייצוג מוחלש, עקב בעיית הטרמפיסט במוצרים ציבוריים שהופכת קשה יותר כאשר הקבוצה הופכת לגדולה יותר.

תיאור הספר

הספר של אולסון תקף שתי הנחות, שהיו מקובלות בזמן פרסומו:

  1. אם לכל האנשים בקבוצה (בכל גודל שהוא) יש אינטרס משותף, אזי הם ישתפו פעולה כדי להשיג אינטרס זה.
  2. בדמוקרטיה, הדאגה הגדולה ביותר היא שהרוב יכפה את דעתו, באופן עריץ, וינצל את המיעוט.

תחת זאת, הספר טוען כי פרטים בכל קבוצה שמנסים לבצע פעולה משותפת יהיו בעלי אינטרס ל"תפוס טרמפ" ("Free ride") על המאמצים של אנשים אחרים בקבוצה, אם הקבוצה מנסה לקדם טובין ציבוריים (כמו אוויר נקי יותר, מלחמה בשחיתות, הפחתת העוני ועוד). פרטים לא יקחו טרמפ על אחרים בקבוצות קטנות שמספקות הטבות רק למשתתפים פעילים.

מוצר ציבורי טהור, הוא מוצר או שירות שהוא בעל תכונות של שאינו בלבדי (כלומר קשה למנוע מאנשים להנות משימוש במוצר אפילו אם הם לא שילמו עליו), וגם בלתי יריבי (כלומר שהשימוש בו על-ידי אדם אחד לא מקטין את זמינות המוצר לאחרים.) לכן, ללא תמריצים סלקטיביים לתמרץ את המשתתפים, לא סביר שתתרחש פעולה משותפת אפילו כאשר קיימות קבוצות גדולות של אנשים עם אינטרסים משותפים.

הספר מצביע על כך שקבוצות גדולות יתקלו בעלויות גבוהות יחסית כאשר הן מנסות להתארגן לפעולה משותפת, בעוד קבוצות קטנות יתקלו בעלויות נמוכות יותר, ואילו פרטים בקבוצות גדולות ישיגו פחות תועלת לנפש מפעולה משותפת. לכן ללא אינטרס סלקטיבי, התמריץ לפעולה משותפת יורד כאשר גודל הקבוצה עולה, כך שהקבוצות הגדולות פחות מסוגלות לפעול יחד למען האינטרס המשותף שלהן יחסית לקבוצות קטנות.

אולסון טוען בספר כי לא רק שפעולה משותפת על ידי קבוצות גדולות היא קשה אפילו כאשר יש להם אינטרסים משותפים, אלא גם שייתכנו מצבים שבהם קבוצות מיעוט (המגובשות יחד על ידי תמריצים מרוכזים וסלקטיביים) עלולות לשלוט במיעוט או להכתיב את המדיניות בנושא מסויים בניגוד לאינטרס של הרוב.

דוגמאות

"מיליציות מיסוי" וקפיטליזם של מקורבים

העיתונאי גיא רולניק כותב לעיתים קרובות על "מיליציות מיסוי" במסגרת קפיטליזם של מקורבים במשק הישראלי- קבוצות קטנות של עובדים (לפעמים כמה עשרות או כמה מאות עובדים) הפועלים במסגרת מונופולים או אוליגופולים, וכן בעלי הון המשתפים פעולה זה עם זה כדי להשיג רווחים ושכר גבוה על חשבון שאר העובדים בארגון, על חשבון עובדים לא מאוגדים, על חשבון ספקים, עסקים קטנים, הצרכנים ו/או בעלי המניות (בין היתר החוסכים לפנסיה). לקבוצה הקטנה קל להתארגן, לתאם אינטרסים ולהגן על כוחה, ואילו הקבוצה הגדולה בהרבה סובלת הן מהקושי לזהות את המנגנון שבאמצעותו גובים ממנה כסף בצורה מוגזמת או לא הוגנת, והן מהקושי להתארגן יחד כדי לשנות את המצב על ידי חקיקה, רגולציה, חרם צרכנים וכו'.

רולניק מזכיר ספר נוסף של אולסון "The Rise and Decline of Nations‏" שבו הוא מספק הסבר להצלחתן של גרמניה ויפן בתום מלחמת העולם השנייה - האליטה הפוליטית במקומות אלה ספגה מכה בזמן המלחמה ודבר זה איפשר לקבוצה הגדולה יותר להנות מייצוג ייתר במוסדות הפוליטיים ולרתום את כוחם לשם השגת שגשוג כלכלי. [1]

מידע כמוצר ציבורי

רולניק טוען כי גם איסוף ועיבוד מידע הוא סוג של מוצר ציבורי, ולכן כאשר קבוצות מנסות להשיג מידע לגבי פעילות שעלולה לפגוע בה, יש גם כאן בעיית טרמפיסט חופשי. לעומת זאת המידע זמין הרבה יותר לחברי הקבוצה הקטנה שיש לה אינטרס נגדי. [2] דבר זה הוא שילוב של הבעיה של אולסון מתאר (קושי לקיים שיתוף פעולה בקבוצות גדולות) יחד עם כשל שוק מסוג מידע א-סימטרי.

הצבעה דמוקרטית

אחת הבעיות המוכרות של הצבעה בבחירות דמוקרטיות במדינות גדולות היא שההשפעה של כל אדם על התוצאה היא זניחה. אנשים עלולים להגיד לעצמם - "בשביל מה להצביע, גם ככה ההשפעה שלי זניחה". ממול זה יש מחיר להצבעה במונחים של השקעת זמן. מחיר או תועלת נוספים שיש להצבעה הוא המחיר הנפשי. אנשים שמצביעים למועמד שמפסיד בבחירות מרגישים אכזבה, לעומת זאת אנשים שהצביעו למועמד שהצליח, מרגישים התעלות. כדי למנוע מעצמם הרגשת אכזבה, אנשים של מועמד שעומד להפסיד בוחרים לעיתים קרובות שלא להצביע כלל, או להצביע למועמד אחר, כדי למנוע מעצמם את ההרגשה הרעה. מסיבה זו, מועמדים רבים מנסים לשדר אווירה שבה הם מנצחים, שכן דבר זה מעודד את תומכיהם להגיע לקלפיות.

זיהום תעשייתי מרוכז

לדוגמה, קבוצה קטנה של תעשיינים יכולה להרוויח רווח כלכלי גבוה מקיום של זיהום תעשייתי בעוד שמיליוני אנשים ניזוקים נזק כלכלי ובריאותי עקב הזיהום כאשר כל אחד מהאנשים ניזוק בנזק כספי נמוך או בסיכוי נמוך, לפי אולסון, האינטרס של התעשיינים לשמור על הזיהום יזכה לייצוג יתר בחברה שכן קל להם לאחד כוחות ולשמור עליו, בעוד שכל אחד מהאזרחים בציבור שנפגע ישמח שהבעיה תיפטר אבל יתקשה לתרום לכך כסף או מאמץ בגלל בעיית הטרמפיסט. אם ינסו לקדם הפנמת עלויות של הזיהום או חקיקה נגדו, לקבוצה הקטנה של בעלי האינטרסים יהיה קל יותר לשתף פעולה ולנסות למנוע דבר זה יחסית למאמצי שיתוף הפעולה של הקבוצה הגדולה בעלת הנזק המבוזר.

פרדוקס ההצבעה של העניים

המעמדות הנמוכים וכן מעמד הבינים יכולים להנות ממוצר ציבורי של "מיסוי פרוגרסיבי" - הטלת מיסוי גבוה יותר על העשירים ומס נמוך יותר על בעלי הכנסות נמוכות יותר. הטלת מס כזה היא מוצר ציבורי עבור המעמדות הנמוכים משום שכל אנשי מעמד זה נהנים באופן כזה ממוצרים שהממשלה משלמת עליהם כמו חינוך או בריאות, גם אם הם עצמם שילמו מס נמוך או לא שילמו מס בכלל.

אחד הפרדוקסים שקיימים בכלכלה פוליטית היא השאלה מדוע העניים, אינם מנצלים את כוחם הפוליטי העדיף כדי להעלות את המיסוי על העשירים. העניים הם רבים יותר מהעשירים, כך שהיה צפוי שהם יצביעו בשיעורים גדולים יותר ויתמכו במפלגות שדורשות הגדלת המיסוי על העשירים (מיסוי פרוגרסיבי) או צעדים אחרים לשם הקטנת אי שוויון כלכלי. עם זאת שיעורי ההצבעה של העניים הוא בדרך כלל נמוך יותר. במדינות ובמקרים רבים העניים תומכים דווקא במפלגות שמרניות המתנגדות למיסוי פרוגרסיבי, כמו התנגדות למס ירושה. הסבר אפשרי לשיעורי הצבעה נמוכים של העניים, כן שיעורי השתתפות נמוך שלהם במפלגות, הוא ההרגשה שהתועלת מהצבעתם נמוכה (שכן המפלגות לא מקיימות הבטחות לעניים) ואילו המחיר שהצבעה דורשת מהם הוא גבוה.

הרגשה זו קיבלה תמיכה מצד מחקר שפורסם בשנת 2014. התברר כי אי שוויון כלכלי גדל יחד עם קפיטליזם למקורבים, ושחיתות משפיעים בצורה רחבה על אי שוויון פוליטי בארצות הברית, מעקרים את הדמוקרטיה והופך אותה למשחק שבו השפעת רוב התושבים היא חלשה מאד לעומת השפעת קבוצות כוח קטנות ובמיוחד תאגידים ואנשים עשירים. בדמוקרטיה אפשר לצפות למתאם מסויים בין מה שהציבור רוצה וכמה תמיכה יש לזה לבין הסיכוי שחוקים יעברו. אם יש תמיכה של 30% לנושא מסויים ו-90% לנושא שני נצפה שהסיכוי לחקיקה בנושא השני יהיה גבוה יותר. פרופסור Martin Gilens מאוניברסיטת פרינסטון ופרופסור Benjamin I. Page מאוניברסיטת Northwestern בחנו במשך 20 שנה את השאלה עד כמה הממשלה מייצגת את הציבור. הם בחנו כ-2,000 משאלי דעת קהל והשוו אותם למדיניות שהפכה בסופו של דבר לחוק. הם השוו מה הציבור רצה לעומת מה הממשל עשה. הם מצאו כי עבור 90% מאזרחי ארצות הברית שהכנסתם מתחת לעשירון העשירי ההשפעה על מדיניות הייתה אפסית. לא משנה מה רמת התמיכה בנושא 0% או 100%, הסיכוי שלו לעבור היה כ-30%. לעומת זאת עבור 10% העשירים היה קשר ברור בין רמת התמיכה שלהם בנושאים שונים לבין החקיקה שבוצעה בתמיכה של 20% הסיכוי למעבר חוק הוא כ-15% בתמיכה של 90% הסיכוי הוא 50%.[3] [1]

חוסר הומוגניות ושיתוף פעולה בקרב קבוצות קטנות

בעיית הטרמפיסט מתקיימת בקבוצות גדולות, אבל בפועל קיימים ארגונים אזרחיים המקדמים מטרות כמו סיוע לילדים חולים או הגנת הסביבה. דרך אחת שדבר זה מתאפשר היא חוסר הומוגניות בהעדפות. חלק מהאנשים יפעלו אפילו כאשר התועלת מפעולתם קטן או הסיכוי להצליח. היבט אחד של דבר זה נובע מסיפוק אישי והרגשת תרומה שמשפרים את הרווחה של האדם גם בלי שיש לו הנאה חומרית או הדונית מהנושא.

כאשר הקבוצה קטנה, התרומה של כל אחד מהפרטים אינה קטנה אלא משמעותית, ולכן בעיית הטרמפיסט קטנה יותר, עם זאת, הבעיה הזו מתגברת ככל שהקבוצה הנדונה גדולה יותר, וככל שמנסים להגדיל את מספר האנשים הפעילים למען המטרה המשותפת.

ניסיונות התגברות על בעיית שיתופי הפעולה בקבוצה גדולה

דובי קננגיסר, מתאר בבלוג שלו ניסיונות התמודדות עם הבעיה שמעלה אולסון. דרך אחת לגיוס תרומות לעניים היא להגיד לאנשים "יש לנו יעד של השגת מיליון שקל" אבל החיסרון של דבר זה הוא שאנשים מרגישים שהתרומה שלהם היא בלתי מורגשת. דרך אחרת היא לפרק את התרומה הגדולה לסכומים קטנים בהרבה, ולחבר אותם להישגים ספציפיים שהארגון מנסה להשיג. לדוגמה תרמו לנו 20 ש"ח ובזה נקנה ארוחה לאדם רעב, או אנחנו רוצים לקנות כיסא גלגלים למחלקה האורתופדית לילדים, הכיסא שעולה 1,000 ש"ח, השגנו כבר 700 ש"ח ואנחנו רוצים ממך עוד 100 ש"ח כדי להתקרב למטרה. דרך פעולה זו, של פירוק המטרה הגדולה למטרות קטנות בהרבה, ממחישה לאדם את התרומה שלו ומספקת לו יעד מוחשי שהשגתו תלויה בו.

במימון המון, נוקטים באסטרטגיות דומות של בידול וייחוד. במימון המון מבטיחים בדרך כלל מתנות (חומריות או לא) גדולות יותר לתורמים הראשונים, ומתנות קטנות יותר לתורמים המאוחרים יותר. כך שלאנשים יש אינטרס לתרום לפני אנשים אחרים.

ארגון אוואז מקדם עצומות של מיליוני אנשים למען מטרות של הגנת הסביבה, זכויות אדם ונושאים נוספים. כדי לעודד אנשים לחתום, מציין הארגון גם את המטרה של כמות האנשים שנדרשת לחתום (לדוגמה להגיע למטרה של מיליון אנשים) וגם מראה כל הזמן את החתימות של אנשים שונים מרחבי העולם, כך שההרגשה של החותם היא הצטרפות לפעילות שכבר מתרחשת, באופן שמשדר לו שהוא שותף להצלחה.

למרות הטענה של אולסון ידועים לנו מאבקים חברתיים גדולים שהצליחו - מאבקים לאומיים שונים, התקוממויות נגד שליטים רודניים, המהפכה הצרפתית, הקמת מדינת ישראל, וכן המאבקים הליברלים הגדולים של המאה ה-20 - המאבק לזכויות השחורים של התנועה לזכויות האזרח, המאבק למען זכויות לנשים כולל המאבק לזכות להצביע וזכויות אחרות, והמאבק של הקהילה הגאה להכרה וחוסר הפליה. מאבקים רבים מדגישים כי "אין לנו מה להפסיד" וכי "הגיעו מים עד נפש". כמו כן יש ניסיון לבנות קהילה קולקטיבית משותפת שנאבקת יחד - לדוגמה השימוש בביטוי הקהילה הגאה או הביטוי "אחים" בקרב שחורים לחיזוק הרעיון של משפחה אחת גדולה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

מוצר ציבורי
מוצרים ציבוריים: הון חברתי - אמון - כסף - רפואה מונעת - מידע - הון טבעי - שרותי המערכת האקולוגית - דייג יתר - מגוון ביולוגי
מושגים: מוצר ציבורי - מוצר פרטי - מוצר משותף - מוצר מועדון - מוצר בלבדי - מוצר יריבי - נחלת הכלל - הטרגדיה של נחלת הכלל
אנשים וספרים: לטובת הכלל - חברת השפע - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - אלינור אוסטרום - דייוויד בוליר
ביזור וריכוזיות

רקע: שוק חופשי - שוק תחרותי - כשל שוק - מונופול - אוליגופול - מונופסון - תאגיד - תאגיד רב-לאומי - יתרונות לגודל - מינוף פיננסי - חברת פירמידה - סיכון מוסרי - מונופול טבעי - קשרי הון שלטון - קפיטליזם של מקורבים‏ - שחיתות - לובי פוליטי - תעמולה - הפרטת המחקר - תרבות הצריכה - גלובליזציה - תביעת השתקה - התיישנות מכוונת - עוני - אי שוויון כלכלי - מלכודת עוני - ניידות חברתית

Movie poster the corporation.jpg

דוגמאות: שוק הרכב העולמי - חברות הטבק - משפחות ההון בישראל - בנקאות בישראל - פנסיה בישראל - איי.די.בי. - האחים עופר - מונסנטו - נסטלה - משפט מקלייבל - חוק ההסדרים - גז טבעי בישראל

כלים לשינוי: הגבלים עסקיים - כלכלה דמוקרטית - כלכלה מקומית מקיימת - קואופרטיב - בנק שיתופי - מטבע משלים - מטבע קהילתי - כלכלה שיתופית - מכפיל מקומי 3 - מס טובין - פשטות מרצון - נתונים פתוחים - כנסת פתוחה - קוד פתוח - חומרה פתוחה

אישים וארגונים: אדם סמית - ארנסט פרידריך שומכר - יוזף שומפטר - ג'ון קנת גלבריית - אמרטיה סן - הא-ג'ון צ'אנג - דייוויד קורטן - ג'ושוע קארלינר - ונדנה שיווה - לואיג'י זינגלס - החלום האמריקאי החדש - SourceWatch

ספרים וסרטים: קטן זה יפה - הדינמיקה של הקפיטליזם - כשתאגידים שולטים בעולם - סופו של הליברליזם המפסידני - אומת המזון המהיר - מכונת הארגון (ספר) - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - נו לוגו - בולו'בולו - התאגיד - הפרסומת והאגו - סיפורם של הדברים

תעשיות פוגעניות
תעשיות שונות: תעשיית הטבק - אלכוהול - תעשיית הנשק החם - תעשיית הבשר - תעשיית המכוניות - תעשיית הנפט - תעשיות מזהמות - תעשיית ההשמנה - תעשיית הסוכר - תעשיית התרופות - תעשיית ההימורים

רקע ושיטות פעולה: התמכרות - הכחשת אלימות - קפיטליזם של מקורבים - מוצר ציבורי - סיכון מוסרי - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - האמת על באמת - תורת ההונאה - לובי פוליטי - קשרי הון שלטון - הפרטת המחקר - תביעת השתקה - השפעות ההון על העיתונות - דיסאינפורמציה - הכחשת נזקי העישון - הכחשת זיהום - הכחשת אקלים - תרבות הצריכה