אי שוויון כלכלי

הבדלים בין שוויון בהכנסה הלאומית ברחבי העולם כפי שהם נמדדים על ידי מדד גי'ני. מדד גי'ני הוא מספר בין 0 ל-1, שבו 0 מתאים לשוויון מוחלט (לכולם הכנסה זהה), ו-1 מייצג אי שוויוון מוחלט (אדם אחד מקבל את כל ההכנסה, וכל השאר מקבלים הכנסה בגודל 0). הגוונים האדומים מייצגים אי שוויון, והגוונים הירוקים מייצגים שוויון.

אי שוויון כלכלי מתייחס להבדלים בחלוקה (distribution) של נכסים כלכליים ושל הכנסה. המונח בדרך כלל מתייחס לאי שוויון בין פרטים וקבוצות בתוך חברה מסויימת, אבל יכול להתייחס גם לאי שיווין בין אומות. ישנו ויכוח מה המשמעות של שוויון. חלק חושבים במונחים של שוויון הזדמנויות ואחרים במונחים של שוויון בתוצאות. לערך על אי שיוויון כלכלי בין אומות, ראו אי שיווין בינלאומי.

אי שוויון כלכלי התקיים במגוון גדול של חברות ושל תקופות היסטוריות; טבעו, סיבותיו וחשיבותו נמצאים בדיון רחב ומתמשך. המערכת הכלכלית של מדינה (לדוגמה קפיטליזם או סוציאליזם), מלחמות שמתקיימות או שהיו בעבר, ההבדלים ביכולות של אנשים ליצור עושר כלכלי, המיקום הגאוגרפי, השפעות בין מדינות וסוגיות פוליטיות כולן קשורות ליצירה של אי שוויון כלכלי בין מדינות.

מדדים מספריים המודדים את אי-השוויון בין פרטים משווים את הרווחה ואת מספרם של העשירים לאלו של העניים. מדידה נפוצה של אי שיווין היא על ידי מדד ג'יני.

מקובל להגיד כי אי שוויון כלכלי בין אנשים שונים או קבוצות שונות של האוכלוסיה נמדד בצורה הטובה ביותר בתוך מדינה אחת. דבר זה נובע מכך שקיימים גורמים שגודלם משתנה בין מדינה למדינה, כמו מחירי המזון, האקלים, צפיפות האוכלוסין ועוד, ואלו נוטים לערפל את ההשוואות בין ההכנסות של אנשים במדינות שונות. מדינה מסויימת תהיה בעלת יותר או פחות אי-שיווין בתוכה בהתאם למבנה הכלכלי, החברתי והסביבתי של אותה מדינה. דבר זה הוא בעייתי יותר במדינות בהן יש מספר חברות בעלות מאפיינים לא הומגניים (כמו ישראל).

בשנים האחרונות שבהן יש גלובליזציה מואצת. קיימות מגמות הפוכות - מצד אחד ירידה באי-השוויון העולמי בין מדינות - כך שבאופן ממוצע אזרחי מדינות העניות כמו סין, הודו, ברזיל ועוד מדינות רבות אחרות, מתקרבות אל המדינות העשירות יותר, הן מבחינת הכנסה כלכלית והן מבחינות אחרות כמו תוחלת חיים, השכלה, תמותת תינוקות ועוד. מצד שני, בתוך כל מדינה קיימת מגמה הפוכה שבה מתרחבים הפערים בין העניים לעשירים.[1]

מאפייני אי השיוויון

מגמות על פני זמן

בעשורים האחרונים מתרחשים שני תהליכים במקביל. מצד אחד קטנים פערים באופן ממוצע בין אזרחי המדינות העניות לעשירות. כך שאי השוויון העולמי- זה שקיים בין ממוצע האזרחים בכל מדינה, הולך ויורד.

מצד שני הפערים בתוך מדינה, הן במדינות העשירות והן במדינות העניות הולכים וגדלים ברוב המדינות. כך לדוגמה גדל מדד ג'יני ברוב מדינות ה-OECD בין השנים 1985 לבין 2008 במדינות: מקסיקו, ארצות הברית, ישראל, בריטניה, איטליה, אוסטרליה, ניו-זילנד, יפאן, קנדה, גרמניה, הולנד, לוקסמבורג, פינלנד, צ'כיה, שווידיה, נורווגיה ודנמרק (המדינות מסודורת על פי מידת אי השוויון בהן לפי מדד ג'יני). יוצאות הדופן היו למעט טורקיה, יוון וצרפת שבהן אי השוויון ירד ובלגיה והונגריה שבהן אי השוויון נשאר באותה רמה. [2] גם במדינות כמו סין, הודו או מדינות אפריקה, שבהן ההכנסה הממוצעת עלתה, גדל אי השוויון בתוך המדינות עצמן.

בריטניה

בבריטניה, העשירון העליון של המשתכרים מקבל 27.3% מסך כל השכר המשולם במשק, והעשירון התחתון מקבל רק 2.6% ממנה. בשנת 1988 הרוויח מנכ"ל ממוצע ב‑100 החברות הגדולות בבורסה של לונדון, פי 17 מהשכר הממוצע במשק. נכון לשנת 2008 היחס הוא פי 75. מאז שעלה הלייבור לשלטון ב‑ 1997, חלקו של העושר האישי של העשירון העליון תפח מ‑47% ל‑54% (2008).

העשירים ביותר משלמים פחות ופחות מס. חברת יועצי המס 'גרנט תורנטון' העריכה כי בשנת 2006 לפחות 32 מ‑54 המיליארדרים של בריטניה לא שילמו מס הכנסה.^[1]

ארצות הברית

בין השנים 1979 ל-2009, 36% מהגידול בהכנסה של אזרחי ארה"ב עבר למאיון העליון - ה-1% העשירים ביותר באוכלוסיה. חלק גדול מהזרימה הזאת התרחשה בין השנים -2001-2006, שבהן 53% מהגידול בהכנסה זרמה לאותו מאיון. חלקו של המאיון העליון בהכנסות עלה מ-10% מההכנסה בשנות ה-50 לכמעט 25% מההכסנות בשנת 2006.

בין 1979 ל-2006 גדל השכר הריאלי (השכר בניכוי השפעות אינפלציה) בארה"ב ב-50%, שהם כ-1.5% בשנה. בעוד שכרם של החמישון התחתון כמעט לא זז בכל התקופה הארוכה הזאת, והשכר של מעמד הביניים עלה ב-0.7% בשנה בלבד. רוב הגידול בשכר התרכז בחלק העליון ביותר של האוכלוסיה.[3]

האלפיון העליון של בארצות הברית קיבל בשנים -1979-2005 עד 20% מכל הגידול בהכנסה נטו בארה"ב. השכבות הנמוכות - ששת העשירונים התחתונים - קיבלו בתקופה הזאת 13.5%. במילים אחרות, חלקם 300 העשירים ביותר היה גדול יותר מאשר חלקם של 180 מיליון אמריקאים העניים ביותר.

בחינה של אחוז הניידות החברתית - מספר האנשים שהופכים מעניים למבוססים או ממבוססים לעשירים, מעלה שהמספר הזה נמוך - וגם יורד בשנים האחרונות. הניידות החברתית בארה"ב נמוכה ויורדת, ונמוכה גם בהשוואה למדינות כמו אוסטרליה, נורווגיה, גרמניה, פינלנד, ספרד, צרפת וקנדה. [4]

על פי הספר "Winner take all politics" הסיבה היסודית לגידול בפערים הוא לא הבדלים בחינוך , השכלה וכו' - שכן הפערים גדלו גם בין המיליונרים למשכילים. הסיבה היסודית לטענת המחברים היא שחיתות באופנים שונים והצלחה של ההון הגדול לרתום את הפוליטיקאים כך שישרתו את האינטרסים שלו. גם ארגוני העובדים או המפלגה הדמוקרטית אינם פועלים לצמצום הפערים. [5]

גורמים לאי שוויון

גידול אוכלוסין

ערך מורחב - גידול אוכלוסין

גידול אוכלוסין כלשעצמו אינו מחייב גידול באי השוויון, אלא תלוי בכמות האוכלוסיה ביחס לכמות סוגי ההון ומשאבי הטבע הקיימים לרשותה. כל עוד האוכלוסיה קטנה ביחס לכמות ההון, גידול אוכלוסין אינו מהווה בעיה, שכן יש עודף הון לנפש. קיימים סוגי הון כמו הון אנושי או הון תעשייתי שיכולים אפילו לגודל, לפחות למשך זמן מסויים, כאשר האוכלוסיה גדלה. לדוגמה התמחות כלכלית אפשרית כאשר יש אוכלוסיה גדולה יותר.

עם זאת ביחס להון טבעי גידול אוכלוסין פרושו שיש פחות משאבים ושירותי טבע לנפש. דבר זה גורר לחץ קיום גדול יותר על כלל החברה היות וקשה יותר לשרוד. בחברה מרובדת ומורכבת לחץ כזה מתורגם בדרך כלל לאי שוויון - העניים נאלצים לעבוד קשה יותר ויותר רק כדי לשרוד, והעשירים משתמשים בכוח הפוליטי שלהם כדי לצבור עוד כוח.

סופר המדע בדיוני, אייזיק אסימוב, ממחיש את הבעיות הכרוכות ביחס בין הון לבין כמות האוכלוסיה על ידי ההדגמה של מספר האנשים שנמצאים בבית אחד וחולקים מספר תאי שירותים. בתגובה לשאלה של Bill Moyers, מה לדעתך יקרה לרעיון של כבוד (dignity) למין האנושי אם האוכלוסיה האנושית תמשיך לגדול בקצב הנוכחי, עונה אסימוב:

	It's going to destroy it all. I use what I call my bathroom metaphor. If two people live in an apartment, and there are two bathrooms, then both have what I call freedom of the bathroom, go to the bathroom any time you want, and stay as long as you want to for whatever you need. And this to my way is ideal. And everyone believes in the freedom of the bathroom. It should be right there in the Constitution. But if you have 20 people in the apartment and two bathrooms, no matter how much every person believes in freedom of the bathroom, there is no such thing. You have to set up, you have to set up times for each person, you have to bang at the door, aren't you through yet, and so on. And in the same way, democracy cannot survive overpopulation. Human dignity cannot survive it. Convenience and decency cannot survive it. As you put more and more people onto the world, the value of life not only declines, but it disappears. It doesn't matter if someone dies.

שוק העבודה

גורם מרכזי לאי שוויון בתוך שווקים כלכליים מודרניים הוא הקביעה של שכר עובדים על ידי שוק העבודה. לפי דעה זו, אי שוויון נובע מהבדלים בביקוש וביהיצע הקשורים לסוגים שונים של עבודות.

סוגי עבודות שיש בהן כמות גבוהה של עובדים הכמהים לעבודה (היצע גבוה) אבל רק מספר נמוך של משרות (ביקוש נמוך) יובילו לשכר נמוך באותן עבודות. התחרות בין העובדים תוריד את שכר העבודה. דוגמה לזה היא עבודות לעובדים לא מיומנים כמו שטיפת כלים או שירות לקוחות. בגלל הקיום של אבטלה מתמשכת בשוק ובגלל שיש צורך במעט מאוד הכשרה לעבודות אלה, יש היצע גבוה של עובדים לעובדות אלה. אם עובד אחד מבקש שכר גבוה יותר המעסיק יכול לשכור בקלות עובד אחר בשכר נמוך יותר.

סוגי עבודות שבהם יש מעט עובדים כשירים או כאלה הנכונים לעבוד (היצע נמוך) אבל ביקוש גדול של משרות פנויות יהיו בעלי שכר גבוה. התחרות בין המעסיקים תגרום לשכר לעלות. דוגמה לזה היא עבודות שדורשות הכשרה ארוכה (כמו הנדסה), כישורים נדירים (כמו אתלטים מקצועיים) או נכונות לקחת סיכונים או לעבוד בתנאים קשים (כמו חוטבי עצים). אם מעסיק מבקש להוריד את השכר העובד יכול לפרוש ולמצוא בקלות עבודה חדשה בשכר גבוה יותר.

התוצאה הסופית של מתחים בין ביקוש והיצע אלה הוא שיפוע של משכורות שונות שמשקפות אי שוויון בשכר בתוך האוכלוסיה.

יכולת מולדת

אנשים רבים מאמינים כי קיים מתאם בין יכולות פנימיות כמו אינטליגנציה, כוח או כריזמה לבין העושר של האדם. קיים ביקוש ליכולות אלה בשוק העבודה ודבר זה מעלה את השכר. לעומת זאת, יכולות אלה מאפשרות לאדם לפעול בחברה בהקשרים אחרים - כמו נישואים - ולאו דווקא בהקשר של שוק העבודה.

נעשו מחקרים שונים על הקשר בין מבחני IQ לדוגמה לבין הכנסה או נכסים. הספר "IQ and the Wealth of Nations" שנכתב על ידי ד"ר Richard Lynn בחן את הקשר אבל בהצלחה מוגבלת, וכך גם מחקרים אחרים. בספר The Mismeasure of Man סטיבן ג'י גולד מבקר את מבחני האינטליגנציה. נראה כי יש צורך במחקר נוסף לגבי איך מודדים אינטליגנציה לפני קביעה שיש קשר בין הדברים.

תכונות נוספות שמיוחסות לעושר הן תכונות שבאות לידי ביטוי בהקשרים מסויימם בינהן - "כשרון לעסקים", יכולות חברתיות גבוהות, יצירתיות גבוהה, ועוד. תכונות חיוביות במקצוע אחד (יצרתיות אצל אומן) יכולות להיות בעיתיות במקצוע אחר (יצרתיות אצל אחות בבית חולים). תכונות רבות שחשובת במקצוע אחד הן חסרות משמעות במקצוע אחר.

השכלה

גורם חשוב אחד ביצירת אי שוויון הוא היכולת המשתנה של פרטים להשיג חינוך או השכלה. השכלה, במיוחד השכלה בתחום שבו יש ביקוש גבוה לעובדים, יוצרת משכורות גבוהות לבעלי ההשכלה. בניגוד אליהם, אלו ששאינם מסוגלים להרשות לעצמם השכלה מקבלים בדרך כלל משכורות נמוכות. כלכלנים רבים מאמינים שהסיבה העיקרית לכך שהעולם חווה רמות גדולות והולכות של אי שוויון מאז שנות 1980 היא הגידול בביקוש לעובדים מיומנים בתעשיות הי-טק. הם מאמינים כי דבר זה גרר עליה במשכורות עבור אלו שיש להם השכלה, אבל לא הגדיל את המשכורות של אלו שאין להם השכלה, דבר שהוביל לאי שוויון גדל.

גלובליזציה

בשנים האחרונות שבהן יש גלבוליזציה מואצת. קיימות מגמות הפוכות - מצד אחד ירידה באי-השוויון העולמי בין מדינות - כך שהמדינות העניות כמו סין, הודו ועוד מדינות רבות אחרות, מתקרבות אל המדינות העשירות יותר. מצד שני, בתוך כל מדינה קיימת מגמה הפוכה שבה מתרחבים הפערים בין עניים לעשירים.[6]

ליבלריזציה של המסחר עלולה להעביר את אי השוויון הכלכלי מהרמה העולמית (אי שוויון בין אנשים באומות שונות) לרמה המקומית. כאשר מדינות עשירות סוחרות עם מדינות עניות, השכר של פועלים בעבודות לא מיומנות במדינות העשירות עלול לרדת בעקבות תחרות עם פועלים מקבילים מארצות אחרות. הכלכלן פול קרוגמן שעוסק במתחום המסחר, מעריך כי לליבלריזציה של המסחר יש השפעה מדידה על הגדלת אי השוויון בתוך ארצות הברית.

הוא משייך מגמה זו לעליה במסחר עם מדינות עניות ובפרגמנטציה של הייצור (הפרדת תהליך הייצור למדינות שונות) דבר שהופך את המשרות הבלתי מיומנות לדבר סחיר יותר. עם זאת, הוא חושב שהשפעת המסחר על אי השוויון בארצות הברית היא מינורית בהשוואה לסיבות אחרות כמו שינויים טכנולוגיים, דעה שגם מומחים אחרים מאמצים.

הכלכלן Lawrence Katz מהרווארד מעריך כי ההמסחר מהווה תרומה של רק 5-15% מהגדלת אי השוויון. כמה כלכלנים כמו רוברט לורנס,Robert Lawrence, חולקים על כך שיש קשר כלשהו בין הדברים. לורנס לדוגמה טוען כי במדינות העשירות, שיכלולים טכנולוגיים ואוטומציה הובילו לכך שעבודות במיומנות נמוכה הוחלפו במכונות; וכי במדינות עשירות אין כיום כמות משמעותית של עובדים לא מיומנים שעובדים בייצור ואשר יכלו להיות מושפעים מתחרות מצד עובדים במדינות עניות.

מגדר,גזע ותרבות

הקיום של מגדרים שונים (גבר ואישה), "גזעים" שונים (כושים, לבנים, סינים וכו') ותרבויות שונות בתוך החברה נחשבים גם הם לדבר שתורם לאי שוויון כלכלי בתוך חברה מסויימת. כמה פסיכולוגים כמו Richard Lynn טוענים כי יש יכולות מולדות שונות בקרב קבוצות שונות שאחראיות בצורה חלקית ליצירה של הבדלים בהכנסה בין גברים לנשים (לדוגמה שיש קשר בין "גזע" לבין אנטילגנציה, או בין מגדר לבין אינטליגנציה ) אך רבים חולקים על טענות אלה.

יש הסברים רבים לשאלה מדוע קיימים הבדלי שכר בין גברים לנשים. אלה כוללים הבדלים בכישורים, הבדלים בין המינים בהקשר של טיפול בילדים, הפליה כנגד נשים (מצד נשים וגברים כאחד), הפליה מגדרית (גברים נגד נשים), הבדלים בהשכלה ועוד.

דת ותרבות נחשבות כגורמים שיש להם תפקיד ביצירת דפוסי אי שוויון על ידי עידוד או מניעה של התנהגות לצבירת עושר (כמו עידוד להשכלה וסוג ההשכלה, עידוד לחיים צנועים, עידוד לעבודה, חוקי מוסר, מרכזיות המשפחה, הבדלים בין המינים ועוד), על ידי הספקה של מוסדות חברתיים תומכים ועל ידי הספקה של בסיס להפלייה. במדינות רבות פרטים המשתייכים למיעוטים אתניים מסויימים הם בממוצע עניים יותר , ההסברים לכך כוללים הפלייה, הבדלי תרבות, והבדלים בהשכלה.

דפוסי פיתוח

ערך מורחב - עקומת קוזנץ

הכלכלן סיימון קוזנץ טען שהמקור העיקרי לרמות של אי השוויון הכלכלי הוא ברמות שונות של צמיחה כלכלית. קוזנץ ראה קשר דמוי האות ח' בין רמת הפיתוח לבין אי שוויון. יחס זה ידוע כיום כעקומת קוזנץ. לפי הטענה, מדינות ברמה נמוכה של פיתוח הן בעלות שוויון גבוה יחסית של חלוקת רכוש (או עושר). כאשר מדינה מתפתחת, היא מקבלת עוד הון, דבר שמוביל לכך שהבעלים של אותו הון מקבלים יותר הכנסה וצוברים עושר וכך נוצר אי השוויון. לבסוף, דרך מגוון של מנגנוני חלוקה-מחדש כמו אפקט של "כלכלה מטפטפת" ותוכניות רווחה חברתית, מדינות מתפתחות יותר נעות חזרה בכיוון של רמות נמוכות יותר של אי שוויון. קוזנץ טען שיחס זה חזק מבחינה אמפירית על ידי שימוש במידע חתך (היינו בדיקת המדינות באותה תקופת זמן). אבל, בדיקות מאוחרות יותר של התאוריה הזו באמצעות מידע פנל (בדיקת המדינות לאורך זמן) שהינו טוב יותר, הראה שקשר זה הינו חלש מאוד.

עיבוי עושר ומלכודות עוני

ערך מורחב - מלכודת עוני

עיבוי עושר (Wealth condensation) הוא תהליך תאורטי שבו, בתנאים מסויימים, עושר שזה עתה נוצר נוטה להתרכז בבעלותם של אנשים או יישויות שהיו עשירים עוד קודם לכן. דבר זה מתשקף באמירה 'העשירים מתעשרים והעניים מתרוששים'. לפי תאוריה זו, אלו שכבר אוחזים בעושר הינם בעלי אמצעים להשקיע במשאבים חדשים ליצרית עושר או לחלופין למנף את העושר הצבור וכך הם מקבלים עוד עושר. במשך הזמן, התרכזות העושר יכולה לתרום באופן משמעותי לקיום המתמשך של אי שוויון בתוך חברה. מושג דומה הוא המושג של מלכודות עוני שנוטות להציב מכשולים גדולים יותר לפרנסה עבור אזרחים עניים יותר.

כדוגמה להצטברות עושר, או מלכודת עוני, נהגי משאיות שהינם הבעלים של המשאית שלהם, מרוויחים באופן עקבי יותר מאשר אלו שאין בבעלותם משאית, היות ובעל המשאית יכול להמנע מתשלום הרנטה שנדרשים נהגים לשלם לבעלים (גם אם לוקחים בחשבון עלויות תחזוקה ושאר הוצאות). לכן, נהג משאית שיש לו רכוש מלכתחילה, יכול לקנות משאית עבור עצמו כדי להרוויח יותר כסף. נהג שלא יכול להרשות לעצמו לקנות משאית, מרוויח פחות ולכן נתקע במלכוד 22, שבו הוא לא יכול לקנות משאית משל עצמו כדי להגדיל את ההכנסה שלו.

נושא שקשור לעיבוי עושר ומלכודות עוני הן ההשפעות של אי שוויון בין-דורי. העשירים נוטים לספק לילדיהם חינוך טוב יותר, דבר שמשפר את הסיכויים שלהם להשיג הכנסה גבוהה יותר. נוסף לזאת, העשירים בדרך כלל משאירים לילדיהם ירושה נכבדת, דבר שמהווה נקודת קפיצה לתהליך של עיבוי עושר של הדור הבא.

שחיתות

ג'ייקוב האקר ופול פירסון, שני פרופסורים למדעי המדינה, מציעים הסבר פוליטי לאי שוויון הגדל בארצות הברית, החל משנות ה-50. לטענתם, שמופיעה בספר Winner take all politics, העשירים ביותר מתמרנים את הפוליטיקה באמצעות לובי פוליטי ושחיתות כך שהממשלה תסייע להם, תוך לקיחה מהעניים וממעמד הביניים. דבר זה משרת בעיקר את המאיון והאלפיון העליון. המחברים מבטלים הסברים חלופיים כמו הבדלים בהשכלה, על ידי שהם מראים הבדלים גדלים גם בין אנשים בעלי השכלה דומה. כמו כן הם מציינים כי הניידות המעמדית יורדת - עוד דבר שהיה צריך להיות במגמה הפוכה לו ההסבר לגידול בפערים היה כישורים כלשהם.

גורמים ממתנים

יש גורמים רבים הממתנים אי שוויון כלכלית בתוך חברה מסוייימת. ניתן לחלק אותם ל-2 מחלקות כלליות - צעדים במימון ממשלתי וכאלה שהם מעורבים במנגנון השוק. יש ויכוח סוער בקשר להשפעות השליליות והחיוביות של כל צעד וכן בשאלת האפקטביות של כל גישה.

התומכים של צעדים במימון ממשלתי להקטנת האי שוויון מאמינים כי האי שוויון הכלכלי מייצג אי-צדק בסיסי, וכי זוהי זכותה וחובתה של הממשלה לתקן אי-צדק זה. תוכניות אלה כוללות:

חינוך ציבורי - שמאפשר בין היתר להגדיל את ההספקה של עובדים מיומנים וכדי להקטין את אי השוויון הנובע מהבדלים בהשכלה.
מיסוי פרוגרסיבי - שבו העשירים משלמים אחוזי מס גבוהים יותר מאשר העניים - כדי להקטין את אי השוויון בהכנסות בין עובדים.
שכר מינימום - כדי להעלות את השכר של קבוצת העובדים הענייה ביותר. מתנגדי צעד זה טוענים כי הדבר גם יוצר אבטלה בקרב העובדים הכי פחות מיומנים, ומונע מהם לעבוד.
הלאמה סבסוד או פיקוח על מוצרי יסוד כמו סוגי מזונות, ביטוח בריאות, תחבורה ציבורית, חינוך, חשמל, מים, ביוב, ודיור - כדי להקטין את הכמות של אי השוויון בתוך החברה - על ידי הספקה של מוצרים ושירותים שכולם זקוקים להם בצורה זולה או חופשית, ובצורה זו ממשלות יכלות להגדיל את חופש הקניה שיש לעניים (כסף שנשאר להם לאחר הוצאות על מוצרי יסוד).

התומכים בגישה של "שוק חופשי" טעונים כי אמצעים אלה גורמים בדרך כלל לתוצאות בלתי רצויות, ואף הפוכות. הגידול בממשלה יגרור מעמד של פקידים שמנצלים את המעמד והכוח שלהם כדי לקבל זכויות בלתי שוות למשאבים, דבר שמוריד את אי השוויון הכלכלי. אחרים לעומת זאת, טוענים כי שווקים חושפיים ללא צעדים אלה מאפשרים לעשירים לשלוט בחיים הפוליטיים של המדינה. דוגמה לכך היא ברזיל שבה הדיקטטורה הצבאית (1964-1985) איפשרה מעבר למשק עם אי השוויון הגבוה ביותר בדרום אמריקה.

כוחות שוק שפועלים כדי להקטין את אי השוויון:

בכלכלה מונחית שוק, אי שוויון גבוה מידי יכול ליצור לחץ להקטנה שלו. בדוגמה הקיצונית, אם אדם אחד יהיה הבעלים של כל דבר, אזי בכלכלת שוק, האדם הזה יהיה חייב לשכור אדם שינהל את הרכוש שלו. (García-Peñalosa 2006) מלבד דוגמה תאורטית וקיצונית זו, אין בטחון שזה המצב. יש מגנונים שונים בהם אי שוויון גדל מעצים עוד אי שוויון - הן על ידי מלכודות עוני והן על ידי קונסוליצדיה של עושר, והשתלטות של בעלי ההון על אמצעי התקשורת, הפוליטיקה ועוד מרכזי כוח ולמעשה ניווט של החברה והכלכלה כך שיתאימו לגחמותיהם ולאינטרס הכללי שלהם כמעמד.
על פי התאוריה הכלכלית, יש ירידה בערך השולי של העושר - אדם עשיר יותר יעריך תוספת של דולר לשכר שלו פחות מאשר אדם עני. דבר זה יכול לגרום לעני להשקיע מאמצים גדולים יותר להשיג יותר דולרים ביחס לעשיר. עם זאת לא בטוח עד כמה דבר זה משחק תפקיד חשוב לעומת גורמים אחרים כמו קשרים עסקיים או קשרים משפחתיים.

השפעות של אי שיוויון

לכידות חברתית

מחקרים הראו כי קיים קשר ברור בין אי שוויון כלכלי ולכידות חברתית. בחברות שוויוניות יותר סביר הרבה יותר שאנשים יבטחו זה בזה, מדדים של הון חברתי מצביעים על מעורבות קהילתית חזקה יותר ועל שעורי רצח נמוכים בהרבה.

אחד הכותבים הראשונים שהצביע על הקשר בין שיוויון כלכלי לבין לכידות חברתית היה אלכסיס דה-טוקוויל שכתב ב1831 בספרו הדמוקרטיה באמריקה:

	בין האובייקטים החדשים שמשכו את תשומת ליבי בזמן שהותי בארצות הברית, לא היה אחד שהכה אותי בתמהון גדול כל כך כמו השיווין של התנאים. בקלות הבנתי את ההשפעה העצומה שעובדה בסיסית זו מפעילה על תפקודי החברה. הוא מספק כיוון ייחודי לדעת הקהל, סיבוב מסויים לחוקים, מוסכמות חדשות לאלו ששולטים, והרגלים מיוחדים לאלו שנשלטים... הוא יוצר דעות, נותן מקום לרגשות, מעודד מנהגים, ומשנה כל דבר שאינו מייצר...המשכתי ומצאתי עובדה זו שוב ושוב כנקודה מרכזית שכל תצפיותי הובילו אליה.

אי שווויון בהכנסות ומדד ההון החברתי ב-50 ערים בארצות הברית. יש מתאם חיובי בין שיוויון לבין רמות גבוהות יותר של הון חברתי

במאמר משנת 2002 [uslander_problems] טענו אריק אוסלנר (Eric Uslaner) ומיטצ'ל בראון (Mitchell Brown) כי יש מתאם גבוה בין כמות האמון ששוררת בחברה ובין השוויון בהכנסות. הם עשו זאת באמצעות השוואת התשובות לשאלה "האם אנשים אחרים ינצלו אותך אם תהיה להם הזדמנות לכך?" בסקר חברתי כללי בארה"ב וסקרים אחרים עם ססטיסטיקה של אי שוויון בהכנסה.

רוברט פוטנם (Robert Putnam), פרוספור למדע פוליטי בהארווארד, הראה את קיומם של קשרים בין הון חברתי לבין אי שוויון כלכלי. המחקרים החשובים ביותר שלו (Putnam, Leonardi, and Nanetti 1993, Putnam 2000) הראו קיום של קשרים אלו בארה"ב וגם באיטליה. על הקשר בין אי-שוויון ומעורבות בקהילה הוא אומר:

	קהילה ושיווין הם דברים שמחזקים זה את זה. הון חברתי ואי שוויון כלכלי נעו בזה אחר זה במשך רוב המאה ה-20. במונחים של חלוקה של הון ושל הכנסה, ארצות הברית בשנות ה-50 וה-60 היתה אלגטרית (תמיכה בשוויון זכויות) ביותר מזה 100 שנים... עשורים אלה היו גם נקודת שיא של לכידות חברתית ומעורבות חברתית. באותו זמן התרחשו שיאים בהון חברתי ובשיוויון. לעומת זאת, השליש האחרון של המאה העשרים היתה תקופה של אי שיווין גדל ושל שחיקה בהון החברתי... התזמון של שתי המגמות הוא בולט: היכן שהוא בסביבות השנים 1965-1970 אמריקה הפכה את הכיווון והחלה להפוך הן פחות צודקת מבחינה כלכלית והן פחות מחוברת מבחינה חברתית ופוליטית.

(Putnam 2000 pp 359)

נתק בין העשירים לחברה

בפגישה של עיתונאי הגרדיאן דרך חברת מחקר עם שכירים מהאלפיון העליון - שותפים בכירים של בחברות עורכי דין (עם שכר שנתי בין חצי מיליון ל-1.5 מיליון ליש"ט בשנה) ובכירים מבנקים מסחריים (150שכר שנתי אלף ליש"ט עד 10 מיליון ליש"ט בשנה). לפי העיתונאים שהסתבר שקיים נתק בין אנשים אלה לבין מעמדות אחרים.

העשירים נשאלו כמה מהו השכר הדרוש כדי להכנס לעשירון העליון. וענו 162 אלף ליש"ט. בפועל, הסכום ב‑2007 היה 39,825 ליש"ט. המשתתפים התקשו להאמין כי 90% מ‑32 מיליון משלמי המסים בבריטניה הרוויחו פחות מכך. עורכי הדין והבנקאים העריכו את סף העוני בבריטניה ב‑22 אלף ליש"ט, סכום שקרוב להכנסה החציונית של כלל האולוכסייה.^[1]

על פי מחקרים של פול פיף ואחרים, עשירים נוטים לרמות יותר יחסית לאחרים, וכן הם בעלי נטיה להיות פחות אמפטיים כלפי סבלם של אחרים.על פי . על פי החוקרת קתלין ווהס הקשר של כסף גורם לאנשים להפוך לפחות מתחשבים בזולת, ומעמד חברתי גבוה עלול לגורם לניתוק ולהתנשאות. על פי פיף עושר גורם למוסר חלש יותר ולא להפך - ניסויים אחרים עשירים מאמינים יותר בכך שחמדנות (העדפת האינטרס החומרי שלך , גם במחיר פגיעה באחר) היא ערך חיובי. כאשר עודדו אנשים עניים לחשוב בגישה חמדנית, בניסויים מבוקרים הם הראו נטיות דומות של התנהגות פחות מוסרית. [7]

בריאות של אוכלוסיות

ערכים מורחבים - The Spirit Level, אי שוויון בריאותי בישראל

אי שוויון ושעורי תמותה ב-282 אזורים עירוניים בארה"ב. התמותה מתואמת עם הכנסה נמוכה ועם אי שוויון.

יש התעניינות הולכת וגוברת לאחרונה מצד אפידמיולוגים (חוקרי מחלות ברמת האוכלוסיה) בנושא של אי שוויון כלכלי והיחסים שלו לבריאות של אוכלוסיות (Population health) יש מיתאם מוצק מאוד בין מעמד חברתי-כלכלי לבין בריאות. קשר זה מצביע על כך שלא רק העניים נוטים להיות חולים כאשר כל השאר בריאים, אלא שיש שיפוע מתמשך, מראשו אל תחתיתו של הסולם החברתי-כלכלי, המקשר בין מעמד לבין בריאות. תופעה זו נקראת לעיתים קרובות "SES Gradient". מעמד חברתי- כלכלי נמוך יותר קושר למתח כרוני, למחלות לב, לאלוקוס, לסכרת מסוג 2, לדלקת פרקים, לסוגים מסויימים של סרטן ולזיקנה מוקדמת.

למרות ששיפוע ס.אי.אס. הינו עובדה, קיים ויכוח באשר לסיבות לקיומו. כמה חוקרים (A. Leigh, C. Jencks, A. Clarkwest - see also Russell Sage working papers) רואים קשר מובהק בין מעמד כלכלי לבין מוות בגלל קיום של משאבים כלכליים טובים יותר בידי העשירים, אבל הם מוצאים התאמה מועטה להבדלים הנובעים ממעמד חברתי.

חוקרים אחרים כמו ריצ'רד ווילקינסון (שכתב את Mind the gap), וכן J. Lynch , and G.A. Kaplan, מצאו כי מעמד חברתי-כלכלי משפיע בצורה חזקה על הבריאות, אפילו כאשר מקזזים את ההשפעה של משאבים כלכלים וגישה לשרותי בריאות. המחקרים המפורסמים ביותר הקושרים מעמד לבריאות הם מחקרי וויטהול (Whitehall studies)- סדרה של מחקרים שנערכו על עובדי מדינה בלונדון. המחקרים מצאו כי, למרות העובדה שלכל עובדי המדינה יש רמת נגישות זהה לשרותי בריאות, קיים מתאם חזק בין מעמד חברתי לבין הבריאות. המחקרים מצאו כי הקשר נשאר חזק אפילו כאשר מקזזים את ההשפעות של הרגלים המשפיעים על הבריאות כמו התעמלות, עישון ושתיית אלכוהול. זאת ועוד, נמצא כי שום כמות של טיפול רפואי לא מקטינה את הסיכוי של מישהו לקבל סוכרת מסוג 2, או דלקת פרקים - ולמרות זאת שניהם נפוצים יותר בקרב אוכלוסיות במעמד חברתי-כלכלי נמוך יותר. לבסוף, נמצא שבין המדינות הנמצאות ברביע העליון של העושר (מלוקסמבורג עד סלובקיה), אין קשר בין העושר של המדינה (שנמדד על פי תוצר מקומי גולמי לבין הבריאות של האוכלוסיה - דבר שיכול להצביע על כך שמעבר לנקודה מסויימת, אין לרמות המוחלטות של העושר הרבה השפעה על בריאות האוכלוסיה, אבל לרמות יחסיות בתוך המדינה יש השפעה. דבר זה יכול להצביע על דברים נוספים, כמו הפרדה בין עושר לבין תמ"ג במדינות אלה, או מחירים סמויים של צמיחה כלכלית, כמו הרגלי תזונה פעילות גופנית נמוכה ועוד.

המושג של מתח נפשי מנסה להסביר את כיצד תופעה פסיכולוגית כמו מעמד או ריבוד חברתי יכולים להוביל למחלות רבות הקשורות לשיפוע אס.אי.אס. רמות גבוהות יותר של אי שוויון כלכלי, נוטות להגביר את ההיררכיה החברתית ובדרך כלל לדרר את איכותם של הקשרים החברתיים - דבר שמוביל לרמות גבוהות יותר של מתח ולמחלות הקשורות במתח. ריצ'רד ווילקינסון מצא שהדבר נכון לא רק עבור האנשים העניים ביותר בחברה, אלא גם עבור העשירים. אי שוויון כלכלי מזיק לבריאות של כולם.

אי שוויון לא משפיע רק על הבריאות של האוכלוסיה האנושית דיויד אבוט (David H. Abbott) מהמרכז הלאומי למחקר של פרימטים, מצא שבקרב מינים רבים של פרימטים, מבנים חברתיים שיש בהם פחות שוויון זכויות, מתואמים עם רמות גבוהות יותר של הורמוני מתח בקרב פרטים בתחתית המבנה החברתי.

ווילקינסון ואחרים בדקו משתנים חברתיים אחרים רבים מלבד בריאות כמו שיעורי התאבדות, מתח נפשי, אחוז האנשים שנמצא בכלא ועוד. בכולם מצאו כי במדינות עשירות המשך גידול התוצר אינו משפיע על המשתנים החברתיים האלה, אבל יש מתאם חזק בינם לבין מידת אי השוויון בתוך המדינה. בנוסף הדבר משפיע גם על משתנים חברתיים של העשירים.[8] את סיכום הממצאים האלה סיכמו ווילקינסון וקייט פיקט בספר The Spirit Level - מדוע חברות שוויוניות יותר הן כמעט תמיד מצליחות יותר.[9]

יעילות החלוקה

כלכלנים נאו קלאסיים טוענים שכסף הוא בעל תועלת שולית פוחתת עבור אדם בודד בהשוואה לעצמו, כך שאם הכנסה של אדם עולה, ההנאה שלו מ-10 הדולרים שהוא מוציא כשהוא בעל הכנסה של 1000 דולר היא קטנה יותר בהשוואה לאותם 10 דולרים של הוצאה כאשר הוא בעל הכנסה של 10,000 דולר. עם זאת, כלכלנים נאו קלאסיים אינם מבצעים סוג זה של השוואות בין אנשים שונים - כלומר לשאול האם ההנאה של מיליונר שמוציא 100 דולר היא נמוכה יותר או גבוהה יותר יחסית למשפחה ענייה שמוציאה 100 דולר, ואיך הדבר משפיע הל הרווחה.

כלכלנים אחדים, כמו הכלכלן האקולוגי הרמן דייליטוענים שאי שוויון מקטין את יעילות החלוקה בתוך חברה נתונה ובכך מוריד את ה[[|רווחה חברתית|רווחה החברתית]] לכמות נתונה של פעילות כלכלית. בניסוח כלכלי, אי שוויון מקטין את סך כל התועלת האישית בגלל תועלת שולית פוחתת של הון או הכנסה. לדוגמה, בית המשמש מיליונר יחיד כבית קייט עשוי לספק לו פחות תועלת בהשוואה למצב בו אותו בית היה משמש משפחה חסרת-בית (עניה יותר ובעלת פחות הון עצמי) בת חמישה נפשות. לפי טענה זו, התועלת השולית של העושר היא נמוכה יותר בקרב העשירים. במילים אחרות, דולר נוסף שמוציא אדם עני יממן דברים המספקים הרבה מאוד תועלת לאותו אדם, לדוגמה דברים בסיסיים כמו מים, מזון או טיפול רפואי; באותו זמן, דולר נוסף שאדם עשיר מוציא ילך בהסתברות גבוהה בהרבה לדברים המספקים פחות תועלת באופן יחסי לאותו אדם, כמו מוצרי מותרות.

מנקודת מבט זו, עבור כל כמות נתונה של עושר בחברה, חברה יותר שוויונית תהיה בעלת תועלת מצרפית, או רווחה חברתית גבוה יותר. כמה מחקרים (Layard 2003;Blanchard and Oswald 2000, 2003) מצאו עדויות לאישוש תאוריה זו, בהצביעם על כך שבחברות שבהן יש אי שוויון נמוך, הסיפוק מבחינה רחבה, והשמחה נוטים להיות גבוהים יותר.

תמריצים כלכליים

אנשים רבים מקבלים את אי השוויון כדבר נתון, וטוענים כי החיפוש אחר עושר חומרי גדול יותר מספק תמריץ לתחרות וחידוש בתוך הכלכלה.

כמה תאוריות כלכליות מודרניות, כמו האסכולה הנאו קלאסית, טענו כי כלכלה מתפקדת דורשת רמה מסויימת של אבטלה. תאוריות אלה טוענות כי דמי האבטלה חייבים להיות מתחת לרמת המשכורת כדי לספק תמריץ לעבוד, דבר המחייב אי שוויון. תאוריות אחרות, כמו סוציאליזם וקיינסיניזם, חולקים על הטענה כי לאבטלה תפקיד חיובי.

כלכלנים רבים מאמינים כי אחת הסיבות העיקריות לכך שאי שוויון עשוי לספק תמריץ כלכלי היא שרווחה חומרית וצריכה בולטת (conspicuous consumption) קשורות למעמד. לפי השקפה זו, ריבוד חזק של ההכנסה (אי שוויון חזק) יוצר ריבוד חברתי חזק, דבר המוביל לתחרות חזקה יותר אחר מעמד. אחד הראשונים להצביע על קשר זה היה אדם סמית שהכיר בכך שכבוד או הערכה (regard) הינם אחד הכוחות החזקים מאחורי הפעילות הכלכלית. מתוך הספר תורת הרגשות המוסריים(1759):

	מהי המטרה של תאוות הבצע ושל האמביציה, של המרדף אחר העושר, אחר כוח ועליונות? האם זה כדי לספק את הצרכים של הטבע? המשכורת של העובד העני ביותר יכולה לספק אותם... מדוע אלו אשר התחנכו בדרגות הגבוהות יותר של החיים, רואים כגורל גרוע ממוות בלהיות מצומצמים לחיים באותה דרגה פשוטה איתו, אפילו ללא עבודה, לדור תחת אותו גג פשוט, וללבוש את אותם בגדים צנועים? מהיכן איפה, עולה היריבות שמופיעה בכל הדרגות של האדם, ומה הם היתרונות שאנו מציעים על ידי המטרה הגדולה הזאת של חיי האדם שאנו קוראים להם שיפור התנאים שלנו? שיכולו לצפות בנו, שידאגו לנו, שישימו-לב אלינו מתוך סימפטיה, שביעות רצון עצמית, והסכמה, כולם הינם יתרונות שאותם אנו יכולים להציע כדי לקבל מהם תמריץ. זו יוהרה, לא הרוגע או העונג, אשר מענינים אותנו.

הסוציולוגית ג'ולייט שחור (Juliet Schor) והכלכלן רוברט ה. פרנק (Robert H. Frank) בדקו את המידה שבה פעילות כלכלית מומרצת על ידי היכולת של צריכה לייצג מעמד חברתי. שחור, בספרה TheOverspent American טוענת כי הגידול באי השוויון בשנות ה-80 וה-90 הוביל בצורה חזקה לשאיפות גדולות יותר של הכנסה, צריכה גדולה יותר, חסכון נמוך יותר, וחוב גדול יותר. בספר Luxury Fever רוברט פרנק טוען כי שביעות הרצון של אנשים מהכנסתם מושפעת הרבה יותר מההשוואתן יחסית להכנסות של אחרים, מאשר מרמתן המוחלטת.

צמיחה כלכלית

כמה כלכלנים החלו בעת האחרונה לחקור את הקשר בין אי שוויון לבין צמיחה כלכלית באמצעות מודלים אקונומטריים. רוברט בארו (Robert Barro) כתב מאמר בו טען שאי השוויון מקטין את הצמיחה במדינות עניות ומגדיל אותה במדינות עשירות. [10]

מספר חוקרים אחרים הגיעו לתוצאות סותרות, חלקם הגיעו למסקנה שלאי שוויון יש השפעה מחלישה על הצמיחה, ואחרים חושבים שההשפעה היא מחזקת. פאטריזיו פאגאנו (Patrizio Pagano) השתמש בסיבתיות גרנג'ר (Granger causality), טכניקה שיכולה לקבוע אינטראקציה דו כיוונית בין שני משתנים, כדי לנסות להסביר את הממצאים הסותרים הללו. המחקר של פאגנו טוען שאי שוויון היה בעל השפעה מחלישה על הצמיחה בעוד שהצמיחה מגבירה את אי השוויון. אינטראקציה דו כיוונית מסבירה במידה רבה את הסתירות בין מחקרים קודמים [11]

תאונות דרכים

מחקר משנת 2011 שבוצע על ידי חוקרים ממונטריאול מצא כי תושבי שכונות עניות היו חשופים יותר לתאונות דרכים יחסית לשכונות עשירות. הולכי רגל נפצעו בשיעור גדול פי 6, רוכבי אופנים ואופנועים נפצעו בשיעור גדול פי 4 יחסית לתושבים משכונות עמידות. לפי המחקר הסיבה לכך היא שבשכונות עוני עברו יותר עורקי תנועה ראשיים. בשכונות עניות כמות נפחי התנועה היתה גדולה פי 2.4.[12]

השפעות סביבתיות

ערך מורחב - השפעות סביבתיות של אי שוויון

אי שוויון משפיע על המערכות האקולוגיות והסביבה הטבעית דרך מספר מנגונים. הללו כוללים: הגדלת טביעת הרגל האקולוגית בעקבות חיזוק של צריכת ראווה ושל תרבות הצריכה בעקבות אי השוויון הגדל; השפעה דרך היוון חזק יותר של העתיד על ידי העניים, ותת-השקעה במיזמים ארוכי טווח; נכונות גדולה יותר להשתתף להקים או לקלוט מיזמים מזהמים או מזיקים בטווח הארוך לטובת הפרנסה בטווח הקצר ועל ידי כך הוזלה של עלויות ההקמה והתפעול של מיזמים אלה; השפעות דרך הגדלת השחיתות והחלשת הדמוקרטיה בעקבות מעורבות נמוכה יותר של התושבים במערכת הפוליטית.

בעקבות הקשרים הרבים בין אי שוויון חברתי וכלכלי לבין בעיות סביבה, פעילי סביבה, וקיימות כמו גם כלכלנים אקולוגיים רבים, רואים בצמצום של אי השוויון מטרה מרכזית, לדוגמה הפחתת אי שוויון היא אחת המטרות של פרמקלצ'ר, ושל האגודה האירופאית לכלכלה אקולוגית.

השקפות שונות על אי שיוווין כלכלי

מרקסיזם

המרקסיזם דוגל בקיום של חברה שבה חלוקת המשאבים מבוססת על צרכי הפרט במקום יכולות הייצור שלו, הירושה שירש, קשריו הפוליטיים ועוד. בחברה כזו אי שוויון יהיה מינימלי.

המרקסיטסים, כמו גם סוציאל דמוקרטים מאמינים כי שוויון כלכלי הוא תנאי חיוני לחופש פוליטי. כאשר יש אי-שוויון כלכלי מובטח כי יהיה גם אי שוויון פוליטי. מרקסיסטים מאמינים כי כאשר כל אמצעי הייצור יהיו בבעלות משותפת שתופעל למען הכלל ולאו דווקא למען הרווח, כל העובדים יהיו בעלי זכות הצבעה במקום העבודה ותמריצי הכסף יוסרו. למרות אמונה זו, כלכלות סוציאליסטיות לא שמו דגש על זכויות אדם ואזרח והיו דיקטטורות. כמו כן מספר כלכלנים כמו הכלכלן הימיני לודוויג פון מייזיס מאמינים כי האמונה המרקסיטסית מכילה כמה סתירות לוגיות.

גישת היכולות

גישת היכולות (capabilities approach אשר קרויה לפעמים בשם גישת הפיתוח האנושי) שפותחה על ידי הכלכלן אמרטיה סן מתבוננת על אי-שוויון בהכנסה ועל עוני כעל סוג של "שלילת יכולות". בניגוד לנאו ליברלים שמגדיר את הרווחה במונחים של "מיקסום תועלת". צמיחה כלכלית וגידול בהכנסה הן אמצעים להשגת מטרות, ולא מטרות בפני עצמן. לפי סן, המטרה היא להגדיל ולהרחיב את מרחב האפשרויות שלהם, ואת הרמה של הרווחה שלהם. דבר זה מושג על ידי הגדלת התפקודים (הדברים שאדם מעדיף לבצע), את היכולות שלו (החופש להנות מתפקודים), ואת היכולת ללכת בעקבות מטרות רצויות.

כאשר היכולות של אדם נמוכות יותר, נשללת ממנו היכולת להרוויח הכנסה שהיה ביכולותו להרוויח אחרת. אדם חולה וזקן לא מסוגל להרוויח כמו אדם בריא וצעיר, הפליה על רקע מגדר ומסורות יכולה למנוע השכלה מנשים או למנוע מהן לעבוד מחוץ לבית. מגפה או אלימות יכולים למנוע מאנשים מללכת לעבוד מפחד שהדבר יסכן את חייהם. כתוצאה מכן גדל אי השוויון הכלכלי וקה יותר להקטין את הפער ללא סיוע נוסף. כדי למנוע אי-שוויון כזה, מאמינה גישה זו כי חשוב לשמור על חופש פוליטי, מוסדות כלכליים, הזדמנויות חברתיות, שקיפות ומוסדות רווחה כדי להבטיח כי אנשים מקבלים את התפקודים והיכלות שלהם.

אנרכיזם

מריטוקרטיה

ליברליזם

ליברלים קלאסיים, וליברטאנים, בדרך כלל לא נוקטים עמדה בעד או נגד אי שוויון ברכוש, אבל מאמינים כי שווין בפני החוק, גם הוא מוביל לאי-שוויון כלכלי. לודוויג פון מייזיס לדוגמה, טוען כי אי-השוויון ביניהם הוא זה שמבטיח כי תהיה בחברה שיתוף פעולה וציבליצזיה. הליברטן רוברט נוזיק טען כי ממשלות שמבצעות חלוקה מחודשת של ההון באופן כוחני (לרוב על ידי מיסים) וכי החברה האידאלית תהיה חברה שבה כל בני האדם חופשיים מכח.

הטיעון הליברלי מתעלם בדרך כלל מכך שזכויות רכוש, בטחון אישי, התגוננות בפני השפעה חיצונית, ושוויון בפני החוק מושפעים באופן חזק מהמעמד הכלכלי של אדם. כך לדוגמה בשכונות עוני המשטרה אינה אוכפת את זכויות הקניין של התושבים שחשופים לפורצים ולשודדים. חוזים כלפי עובדים עניים לא מכובדים בתדירות גבוהה יותר. מפעלים מזהמים פוגעים בעובדים עניים ובשכנים ענייים, ומפעלים אחרים כמו גם מפעלי כרייה וכריתת יערות ועוד פוגעים בפרנסה של ציידים, חוואים ועוד, בלי לשלם להם פיצויים כספיים, ובלי שיש להם גישה לכלים כמו תביעה משפטית כנגד מי שפוגע בהם כלכלית. בנוסף אנשים עשירים מנצלים מומחי מס כדי למצוא פרצות בחוק, לובי פוליטי כדי לקבל הטבות מהממשלה ועורכי דין כדי להכשיר פעילויות שהיו גורמות למאסר של אנשים עניים יותר.

יהדות

טענות על בסיס צדק חברתי

טענות כי אי שוויון מחליש את החברה

טענות בעד אי שוויון