אי שוויון כלכלי

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

400px-P ktip.svg.png זהו מושג בסיסי בכלכלה בת-קיימא

הבדלים בין שוויון בהכנסה הלאומית ברחבי העולם כפי שהם נמדדים על ידי מדד ג'יני. מדד ג'יני הוא מספר בין 0 ל-1, שבו 0 מתאים לשוויון מוחלט (לכולם הכנסה זהה), ו-1 מייצג אי שוויוון מוחלט (אדם אחד מקבל את כל ההכנסה, וכל השאר מקבלים הכנסה בגודל 0). הגוונים האדומים מייצגים אי שוויון, והגוונים הירוקים מייצגים שוויון.

אי שוויון כלכלי מתייחס להבדלים בחלוקה (distribution) של נכסים כלכליים ושל הכנסה. המונח בדרך כלל מתייחס לאי שוויון בין פרטים וקבוצות בתוך חברה מסויימת, אבל יכול להתייחס גם לאי שיוויון בין אומות. ישנו ויכוח מה המשמעות של שוויון. חלק חושבים במונחים של שוויון הזדמנויות ואחרים במונחים של שוויון בתוצאות. לערך על אי שיוויון כלכלי בין אומות, ראו אי שיוויון בינלאומי.

אי שוויון כלכלי התקיים במגוון גדול של חברות ושל תקופות היסטוריות; טבעו, סיבותיו וחשיבותו נמצאים בדיון רחב ומתמשך. המערכת הכלכלית של מדינה (לדוגמה קפיטליזם או סוציאליזם), מלחמות שמתקיימות או שהיו בעבר, ההבדלים ביכולות של אנשים ליצור עושר כלכלי, המיקום הגאוגרפי, השפעות בין מדינות וסוגיות פוליטיות כולן קשורות ליצירה של אי שוויון כלכלי בין מדינות.

מדדים מספריים המודדים את אי-השוויון בין פרטים משווים את הרווחה ואת מספרם של העשירים לאלו של העניים. מדידה נפוצה של אי שיוויון היא על ידי מדד ג'יני.

מקובל להגיד כי אי שוויון כלכלי בין אנשים שונים או קבוצות שונות של האוכלוסייה נמדד בצורה הטובה ביותר בתוך מדינה אחת. דבר זה נובע מכך שקיימים גורמים שגודלם משתנה בין מדינה למדינה, כמו מחירי המזון, האקלים, צפיפות האוכלוסין ועוד, ואלו נוטים לערפל את ההשוואות בין ההכנסות של אנשים במדינות שונות. מדינה מסויימת תהיה בעלת יותר או פחות אי-שיוויון בתוכה בהתאם למבנה הכלכלי, החברתי והסביבתי של אותה מדינה. דבר זה הוא בעייתי יותר במדינות בהן יש מספר חברות בעלות מאפיינים לא הומוגניים (כמו ישראל).

בשנים האחרונות שבהן יש גלובליזציה מואצת. קיימות מגמות הפוכות - מצד אחד ירידה באי-השוויון העולמי בין מדינות - כך שבאופן ממוצע אזרחי מדינות העניות כמו סין, הודו, ברזיל ועוד מדינות רבות אחרות, מתקרבות אל המדינות העשירות יותר, הן מבחינת הכנסה כלכלית והן מבחינות אחרות כמו תוחלת חיים, השכלה, תמותת תינוקות ועוד. מצד שני, בתוך כל מדינה קיימת מגמה הפוכה שבה מתרחבים הפערים בין העניים לעשירים.[1]

דרכים למדידת אי שוויון כלכלי

יש מספר דרכים למדידת גודל אי השוויון הכלכלי. ניתן למדוד אי שוויון בהכנסות, אי שוויון בהוצאות, אי שוויון ברכוש. לכל מדד יש יתרונות וחסרונות משלו, והשאלה באיזה מדד בוחרים תלויה בין היתר בשאלה לשם מה אנו רוצים למדוד את אי השוויון. לדוגמה האם ברצוננו לבחון צבירת יותר כוח פוליטי של ציבור מסויים, או לבחון השפעה של אי השוויון על מדדי מצוקה, רווחה חברתית או אי שוויון בריאותי.

מדדי אי שוויון עלולים להטעות. ייתכן לדוגמה שהמצוקה בקרב השכבות העניות הולכת וגוברת עקב התייקרות הדיור לדוגמה, אבל דבר זה לא ישתקף בהכרח בשינוי בהכנסות, ויכול אפילו להיעלם כאשר מסתכלים על הכנסה ריאלית - ההכנסה במובן של כוח קניית מוצרים - שכן הפרופורציה שבה אנשים רוכשים דברים עשויה להשתנות בין עשירונים שונים. ייתכן שהכנסת העניים אינה משתנה לאורך השנים אך הם עובדים קשה יותר, יותר מבני המשפחה עובדים, או לחלופין שיש תהליך הפוך של עבודה פחות מאומצת.

בחלק מהמקרים התשלום לעובדים חזקים ו/או למנהלים נעשה לא רק דרך שכר אלא דרך הטבות שונות כגון אופציות, מנוי במועדוני רכישה, מינויים עתידיים ובעיקר תשלומי פנסיות. כך בישראל, חלק מהעובדים בעשירונים הגבוהים, בעיקר עובדים בשירות המדינה ובשווקים אוליגופולים (משרדי ממשלה, אנשי צבא, עובדי בנקים, חברת החשמל ועוד), נהנים מתנאי פנסיה נדיבים מאד, אך אלה אינה נספרים כחלק משכרם ואינם משפיעים על חישובי פערי הכנסות.

ישנם פערים הנובעים מהשתנות ההכנסה והצרכים במהלך החיים (סטודנטים ואנשים מבוגרים מרוויחים פחות יחסית לבני ה-30-50). פערים בהוצאות עשויים לשקף הוצאות רצוניות (כמו קנייה של עוד בגדים או מזון איכותי יותר) או עקב הוצאות הגנתיות (שיקום עקב אסון טבע לדוגמה), ייתכן גם שהאנשים מוציאים יותר כי הם חוסכים אחוז נמוך יותר מהכסף. ברוב המדדים בוחנים פערי הכנסה, אך אלו אינם משקפים פערים ברכוש, ואת הפערים העתידיים בהכנסות שפערים ברכוש יגררו. העדר גידול בפערי הכנסה על פני תקופה לאו דווקא אומר שאין תהליך של גידול באי בטחון התעסוקתי של עובדים בגלל כניסת הון או תחרות מחו"ל.


מדד ג'יני
מדד ג'יני במספר מדינות מערביות לפי הבנק העולמי. אי השוויון עלה ברוב המדינות. אי השוויון לפי ג'יני נמוך במדינות בעלת המודל הנורדי. לעומתן במדינות כמו ישראל וארצות הברית יש אי שוויון גבוה ביחס למדינות מערביות אחרות

מדד ג'יני הוא המדד המקובל ביותר למדידת אי שוויון. זהו מדד לוגריתמי בין 0 ל-1 (או בין 0 ל-100) שבו 0 מייצג מצב קיצוני שבו כל ההכנסות במדינה מגיעות לאדם אחד, ו-0 כאשר ההכנסה של כל משקי הבית במדינה היא שווה בדיוק.

מדד ג'יני הוא המדד הנפוץ ביותר (לפחות בפרסומים מקצועיים) של אי שוויון. אחת הסיבות לפופולריות שלו היא שקל לחשב אותו כיחס בין שני איזורים בדיאגרמת לורנץ. את מדד ג'יני ניתן למדוד על הכנסות ברוטו (הכנסות לפני מיסוי, ותשלומי העברה) או על הכנסות נטו (הכנסות לאחר המיסוי). מדד על הכנסות ברוטו יכול לתאר לנו טוב יותר השלכות של מדיניות מאקרו כלכלית, בעוד שמדד על הכנסות נטו יכול לתאר טוב יותר מה היתה בסופו של דבר חלוקת ההכנסות.

למדד ג'יני יש יתרונות וביניהם שהוא מתאר את אי השוויון במספר אחד שמתאר את כלל התפלגות אי השוויון בהכנסות. יתרון נוסף הוא שמדובר במדד נפוץ כך שאפשר להשוות את המדד למדינות אחרות.

חסרון אחד של מדד ג'יני הוא שהמדד רק ממפה מספר לפרופורציות בהתבסס על דיאגרמה אבל היא עצמה לא מחוברת למנגנון ברור של חלוקת הכנסה. המדד גם לא מתאר היכן מתרחש אי השוויון- שתי התפלגויות שונות של הכנסות יכולות להניב את אותו פרמטר במדד ג'יני. חסרון נוסף של המדד הוא שהוא לא אינטואיטיבי בהשוואה למדדים אחרים (בניגוד להשוואה בין עשירוני הכנסה לדוגמה) שכן הוא מדד לוגריתמי. הבדל בין 0.7 לבין 0.3 לא נראה דבר משמעותי, אף שזהו ההבדל בין ברזיל לבין נורווגיה ודנמרק.

בעיה נוספת של מדד ג'יני היא שהוא אינו מודד פערים ברכוש שהם בדרך כלל גבוהים יותר יחסית לפערים בהכנסות וישפיעו על פערי הכנסות מהון בעתיד. כמו כן בחלק מהמדינות לא נמדדת הכנסה מהון אלא משכר בלבד. מדד ג'יני פחות מתאים כאשר מנסים לעמוד את הכוח הפוליטי של העשירים או היבטים של הכנסה פנויה - כמה הוצאה נותרה לאנשים לאחר שהוציאו את הכסף שלהם על הוצאות הכרחיות לשרידה יומיומית כמו מזון, חימום ותרופות. חסרון נוסף של המדד הוא שלא ניתן לסכום אותו - אי אפשר להגיע ממדדי אי שוויון של תתי קבוצות אל מדדי אי השוויון של הקבוצה כולה. [2]

Theil-index

זה אינדקס פחות נפוץ מדד ג'יני. יתרונו בכך שהוא אדיטיבי על פני תתי-קבוצות או איזורים של המדינה- כך שאם יודעים את מדד אי השוויון של שתי קבוצות במדינה, ניתן להגיע במדד זה גם למדד אי השוויון במדינה כולה. חסרונו בכך שאין לו הצגה פשוטה וברורה כמו שיש למדד ג'יני, בעיה נוספת היא שגם מדד זה אינו אינטואיטיבי וקשה להבין מבחינה מעשית מה אומר גידול באי שוויון כזה. מדד Theil הוא חלק ממשפחה שלמה של מדדים לבחינת אי שוויון הקרויה generalized entropy index. [3]

מדד הובר

מדד הובר (Hoover index) הוא מדד אי-השוויון הפשוט ביותר לחישוב - זהו אחוז ההכנסה שצריך לחלק מחדש אם רוצים להגיע למצב של שוויון מוחלט. בעולם עם שוויון כלכלי מוחלט אין צורך לעשות דבר ומדד הובר הוא 0. בעולם שבו רק משפחה אחת זכתה בכל ההכנסות, מדד זה עומד על 100.

השוואה בין עשירונים

זהו מדד פשוט יותר להבנה ממדד ג'יני ובו בודקים כמה מרוויחים בני העשירון העליון מול העשירון התחתון או מול עשירונים אחרים. כמה מרוויחים בני החמישיון העליון (20 האחוזים העשירים) בהשוואה לכל שאר העשירונים, כמה מרוויח המאיון העליון, האלפיון העליון וכו' ביחס לכל השאר או ביחס להכנסה החציונית. חסרון של השוואה זו שהיא עלולה לפספס התקרבות או התרחקות של מעמד הביניים מהעשירים או מהעניים. יתרונה הוא שקל הרבה יותר להבין אותה בהשוואה לשיטות אחרות, וגם ברור יותר מה ההשלכות של שינויים בה על פני זמן.

מדד ג'יני ו-Theil-index יתנו מספרים דומים להתפלגויות שונות, ולכן הם יכולים לבלבל אותנו בכל מה שקשור להכנסות של בני המעמדות הנמוכים. אם אנו מתעניינים בגורלם של העניים ביותר, מדד מתאים יותר הוא השוואה ישיר כמו כמה מתוך ההכנסה הלך ל-10 אחוז העניים ביותר.

יחס פלמה

יחס פלמה, Palma ratio, מוגדר כיחס בין חלקם של 10% העשירים ביותר בתוצר המקומי הגולמי, לבין חלקם של 40% העניים ביותר. יחס זה מבוסס על עבודתו של הכלכלן הצ'ילאני Gabriel Palma שמצא כי ההכנסות של מעמד הביניים מהוות כמעט תמיד כמחצית מהתוצר, בעוד שהמחצית השנייה מחולקת בין 10% העשירים ו-40% העניים ביותר. הוא מצא גם כי היחס בין הכנסות העשירים ביותר והעניים ביותר משתנה בצורה ניכרת בין מדינות שונות.

יחס פלמה מספק מענה לרגישות היתר שיש למדד ג'יני ביחס לשינויים באמצע התפלגות ההכנסות ופחות מידי רגישות שיש לה לשינויים בקרב העניים והעשירים ביותר. לפיכך הוא מתאים יותר למדידת מצוקה כלכלית של עניים ביחס לעשירים, או בהערכת בכוחם הפוליטי של העשירים.

מאפייני אי השיוויון

מגמות אי השוויון על פני זמן

בעשורים האחרונים מתרחשים שני תהליכים במקביל. מצד אחד יש ירידה בפערים הכלכליים הממוצעים אזרחי המדינות העניות לעשירות. כך שאי השוויון העולמי- זה שקיים בין ממוצע האזרחים בכל מדינה, הולך ויורד.

מצד שני גדלים הפערים בתוך המדינות, הן במדינות העשירות והן במדינות העניות. כך לדוגמה גדל מדד ג'יני (מדד אי שוויון מקובל) ברוב מדינות ה-OECD בין השנים 1985 לבין 2008 במדינות: מקסיקו, ארצות הברית, ישראל, בריטניה, איטליה, אוסטרליה, ניו-זילנד, יפן, קנדה, גרמניה, הולנד, לוקסמבורג, פינלנד, צ'כיה, שוודיה, נורווגיה ודנמרק (המדינות מסודרות על פי מידת אי השוויון בהן לפי מדד ג'יני). יוצאות הדופן היו למעט טורקיה, יוון וצרפת שבהן אי השוויון ירד ובלגיה והונגריה שבהן אי השוויון נשאר באותה רמה. [4] גם במדינות כמו סין, הודו או מדינות אפריקה, שבהן ההכנסה הממוצעת עלתה, גדל אי השוויון בתוך המדינות עצמן.

הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי סיכם את נתוני ההכנסות ואי השוויון במדינות רבות משך תקופה של יותר מ-100 שנה. על פי פיקטי אי השוויון היה גבוה בעבר, אך ההרס של מלחמות העולם גרם לחלוקה מחדש של ההון, כך שאי השוויון ירד במהלך המאה ה-20. לפי פיקטי, העשירים מצליחים לצבור הון ורכוש בקצב גבוה יותר מקצב הצמיחה הכלכלית ודבר זה מעלה את אי השוויון. מספר מחקרים מהשנים האחרונות של פיקטי ואחרים מוצאים כי אי השוויון הפנימי בהקשרים של הכנסה ובעלות על רכוש הולך וגדל. [5]

אי שוויון בבריטניה

בבריטניה, העשירון העליון של המשתכרים מקבל 27.3% מסך כל השכר המשולם במשק, והעשירון התחתון מקבל רק 2.6% ממנה. בשנת 1988 הרוויח מנכ"ל ממוצע ב‑100 החברות הגדולות בבורסה של לונדון, פי 17 מהשכר הממוצע במשק. נכון לשנת 2008 היחס הוא פי 75. מאז שעלה הלייבור לשלטון ב‑ 1997, חלקו של העושר האישי של העשירון העליון תפח מ‑47% ל‑54% (2008).

העשירים ביותר משלמים פחות ופחות מס. חברת יועצי המס 'גרנט תורנטון' העריכה כי בשנת 2006 לפחות 32 מ‑54 המיליארדרים של בריטניה לא שילמו מס הכנסה.[1]

אי שוויון בארצות הברית

בין השנים 1979 ל-2009, 36% מהגידול בהכנסה של אזרחי ארצות הברית עבר למאיון העליון - ה-1% העשירים ביותר באוכלוסייה. חלק גדול מהזרימה הזאת התרחשה בין השנים -2001-2006, שבהן 53% מהגידול בהכנסה זרמה לאותו מאיון. חלקו של המאיון העליון בהכנסות עלה מ-10% מההכנסה בשנות ה-50 לכמעט 25% מההכנסות בשנת 2006.

בין 1979 ל-2006 גדל השכר הריאלי (השכר בניכוי השפעות אינפלציה) בארצות הברית ב-50%, שהם כ-1.5% בשנה. בעוד שכרם של החמישון התחתון כמעט לא זז בכל התקופה הארוכה הזאת, והשכר של מעמד הביניים עלה ב-0.7% בשנה בלבד. רוב הגידול בשכר התרכז בחלק העליון ביותר של האוכלוסייה.[6]

האלפיון העליון של בארצות הברית קיבל בשנים 1979-2005 עד 20% מכל הגידול בהכנסה נטו בארצות הברית. השכבות הנמוכות - ששת העשירונים התחתונים - קיבלו בתקופה הזאת 13.5%. במילים אחרות, חלקם 300 העשירים ביותר היה גדול יותר מאשר חלקם של 180 מיליון אמריקאים העניים ביותר.

בחינה של אחוז הניידות החברתית - מספר האנשים שהופכים מעניים למבוססים או ממבוססים לעשירים, מעלה שהמספר הזה נמוך - וגם יורד בשנים האחרונות. הניידות החברתית בארצות הברית נמוכה בהשוואה למדינות כמו אוסטרליה, נורווגיה, גרמניה, פינלנד, ספרד, צרפת וקנדה והיא נמצאת במגמת ירידה. [7]

על פי הספר "Winner take all politics" הסיבה היסודית לגידול בפערים הוא לא הבדלים בחינוך, השכלה וכו' - שכן הפערים גדלו גם בין המיליונרים למשכילים. הסיבה היסודית לטענת המחברים היא שחיתות באופנים שונים והצלחה של ההון הגדול לרתום את הפוליטיקאים כך שישרתו את האינטרסים שלו. גם ארגוני העובדים או המפלגה הדמוקרטית אינם פועלים לצמצום הפערים. [8]

גורמים לאי שוויון

גידול אוכלוסין

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - גידול אוכלוסין

גידול אוכלוסין כשלעצמו אינו מחייב גידול באי השוויון, אלא תלוי בכמות האוכלוסייה ביחס לכמות סוגי ההון ומשאבי הטבע הקיימים לרשותה. כל עוד האוכלוסייה קטנה ביחס לכמות ההון, גידול אוכלוסין אינו מהווה בעיה, שכן יש עודף הון לנפש. קיימים סוגי הון כמו הון אנושי או הון תעשייתי שיכולים אפילו לגדול, לפחות למשך זמן מסויים, כאשר האוכלוסייה גדלה. לדוגמה התמחות כלכלית אפשרית כאשר יש אוכלוסייה גדולה יותר.

עם זאת ביחס להון טבעי גידול אוכלוסין פרושו שיש פחות משאבים ושירותי טבע לנפש. דבר זה גורר לחץ קיום גדול יותר על כלל החברה היות וקשה יותר לשרוד. בחברה מרובדת ומורכבת לחץ כזה מתורגם בדרך כלל לאי-שוויון - העניים נאלצים לעבוד קשה יותר ויותר רק כדי לשרוד, והעשירים משתמשים בכוח הפוליטי שלהם כדי לצבור עוד כוח ולשמור על גישה חופשית למשאבי הון.

סופר המדע בדיוני, אייזיק אסימוב, ממחיש את הבעיות הכרוכות ביחס בין הון לבין כמות האוכלוסייה על ידי ההדגמה של מספר האנשים שנמצאים בבית אחד וחולקים מספר תאי אמבטיה או שירותים. בתגובה לשאלה של Bill Moyers, מה לדעתך יקרה לרעיון של חיים באופן מכובד (dignity) למין האנושי אם האוכלוסייה האנושית תמשיך לגדול בקצב הנוכחי, עונה אסימוב:

זה (גידול אוכלוסין) הולך להרוס את כל זה. אני משתמש במה שאני מכנה "דימוי האמבטיה" שלי. אם יש שני אנשים שגרים בדירה, ויש שני חדרי אמבטיה, אז לשניהם יש מה שאני מכנה 'החופש לאמבטיה', כנס לאמבטיה בכל זמן שאתה רוצה, ושהה שם כל זמן שאתה רוצה מכל סיבה בה תבחר. ולפי שיטתי זהו האידאל. וכולם מאמינים בחופש לאמבטיה. זה צריך להיות כתוב בחוקה. אבל אם יש לך 20 אנשים שחיים בדירה, ושני חדרי אמבטיה, לא משנה כמה כל אדם מאמין בחופש לאמבטיה, אין כזה דבר. עליך לתכנן דברים, עליך לתכנן זמנים לכל אדם, עליך לדפוק על הדלת, עוד לא סיימת שם? וכו'. ובאותו אופן, דמוקרטיה לא יכולה לשרוד איכלוס-יתר. היושר והכבוד האנושי לא יכולים לשרוד אותו. נוחות והגינות לא ישרדו אותו. כשאתה מכניס יותר ויותר אנשים לעולם, הערך של החיים לא רק יורד, אלא נעלם לגמרי. זה לא משנה אם מישהו מת.

שוק העבודה

גורם אחד לאי שוויון בתוך שווקים כלכליים מודרניים הוא הקביעה של שכר עובדים על ידי שוק העבודה. לפי דעה זו, אי שוויון נובע מהבדלים בביקוש ובהיצע הקשורים לסוגים שונים של עבודות.

סוגי עבודות שיש בהן כמות גבוהה של עובדים הכמהים לעבודה (היצע גבוה) אבל רק מספר נמוך של משרות (ביקוש נמוך) יובילו לשכר נמוך באותן עבודות. התחרות בין העובדים תוריד את שכר העבודה. דוגמה לזה היא עבודות לעובדים לא מיומנים כמו שטיפת כלים או שירות לקוחות. בגלל הקיום של אבטלה מתמשכת בשוק ובגלל שיש צורך במעט מאוד הכשרה לעבודות אלה, יש היצע גבוה של עובדים לעובדות אלה. אם עובד אחד מבקש שכר גבוה יותר המעסיק יכול לשכור בקלות עובד אחר בשכר נמוך יותר.

סוגי עבודות שבהם יש מעט עובדים כשירים או כאלה הנכונים לעבוד (היצע נמוך) אבל ביקוש גדול של משרות פנויות יהיו בעלי שכר גבוה. התחרות בין המעסיקים תגרום לשכר לעלות. דוגמה לזה היא עבודות שדורשות הכשרה ארוכה (כמו רפואה, הנדסה), כישורים נדירים (כמו אתלטים מקצועיים) או נכונות לקחת סיכונים או לעבוד בתנאים קשים (כמו חוטבי עצים). אם מעסיק מבקש להוריד את השכר העובד יכול לפרוש ולמצוא בקלות עבודה חדשה בשכר גבוה יותר.

התוצאה הסופית של מתחים בין ביקוש והיצע אלה הוא שיפוע של משכורות שונות שמשקפות אי שוויון בשכר בתוך האוכלוסייה. הסבר זה מספק הסבר להבדלים בין שכר של אנשים שונים, אבל אינו מסביר חלק גדול של אי השוויון המתקיים בשנים האחרונות שבו העשירים ביותר, שעיקר פרנסתם מהון, ואשר מרחיבים את הפער בינם לבין יתר האוכלוסייה.

יכולת מולדת

אנשים רבים מאמינים כי קיים מתאם בין יכולות פנימיות כמו אינטליגנציה, כוח או כריזמה לבין העושר של האדם. קיים ביקוש ליכולות אלה בשוק העבודה ודבר זה מעלה את השכר. לעומת זאת, יכולות אלה מאפשרות לאדם לפעול בחברה בהקשרים אחרים - כמו נישואים - ולאו דווקא בהקשר של שוק העבודה.

נעשו מחקרים שונים על הקשר בין מבחני IQ לדוגמה, לבין הכנסה או נכסים. הספר "IQ and the Wealth of Nations" שנכתב על ידי ד"ר Richard Lynn בחן את הקשר אבל בהצלחה מוגבלת, וכך גם מחקרים אחרים. בספר The Mismeasure of Man מבקר הביולוג סטיבן ג'י גולד את מבחני האינטליגנציה. נראה כי יש צורך במחקר נוסף לגבי איך מודדים אינטליגנציה לפני קביעה שיש קשר בין הדברים.

תכונות נוספות שמיוחסות לעושר הן תכונות שבאות לידי ביטוי בהקשרים מסויימים בינהן - "כשרון לעסקים", יכולות חברתיות גבוהות, יצירתיות גבוהה, ועוד. תכונות חיוביות במקצוע אחד (יצירתיות אצל אומן) יכולות להיות בעייתיות במקצוע אחר (יצירתיות אצל אחות בבית חולים). תכונות רבות שחשובת במקצוע אחד הן חסרות משמעות במקצוע אחר.

השכלה

גורם חשוב אחד ביצירת אי שוויון הוא היכולת המשתנה של פרטים להשיג חינוך או השכלה. השכלה, במיוחד השכלה בתחום שבו יש ביקוש גבוה לעובדים, יוצרת משכורות גבוהות לבעלי ההשכלה. בניגוד אליהם, אלו שאינם מסוגלים להרשות לעצמם השכלה מקבלים בדרך כלל משכורות נמוכות. כלכלנים רבים מאמינים שהסיבה העיקרית לכך שהעולם חווה רמות גדולות והולכות של אי שוויון מאז שנות 1980 היא הגידול בביקוש לעובדים מיומנים בתעשיות היי-טק. הם מאמינים כי דבר זה גרר עליה במשכורות עבור אלו שיש להם השכלה, אבל לא הגדיל את המשכורות של אלו שאין להם השכלה, דבר שהוביל לאי שוויון גדל.

גלובליזציה

בשנים האחרונות יש גלובליזציה מואצת. קיימות מגמות הפוכות - מצד אחד ירידה באי-השוויון העולמי בין מדינות - כך שהמדינות העניות כמו סין, הודו, ברזיל ועוד מדינות רבות אחרות, מתקרבות אל המדינות העשירות יותר. מצד שני, בתוך כל מדינה קיימת מגמה הפוכה שבה מתרחבים הפערים בין עניים לעשירים.[9]

ליברליזציה של המסחר (הורדת מכסים, והקלות אחרות על מסחר בינלאומי) עלולה להעביר את אי השוויון הכלכלי מהרמה העולמית (אי שוויון בין אנשים באומות שונות) לרמה המקומית. כאשר מדינות עשירות סוחרות עם מדינות עניות, השכר של פועלים בעבודות לא מיומנות במדינות העשירות עלול לרדת בעקבות תחרות עם פועלים מקבילים מארצות אחרות. הכלכלן פול קרוגמן שעוסק במתחום המסחר, מעריך כי לליברליזציה של המסחר יש השפעה מדידה על הגדלת אי השוויון בתוך ארצות הברית.

הוא משייך מגמה זו לעליה במסחר עם מדינות עניות ובפרגמנטציה של הייצור (הפרדת תהליך הייצור למדינות שונות) דבר שהופך את המשרות הבלתי מיומנות לדבר סחיר יותר. עם זאת, הוא חושב שהשפעת המסחר על אי השוויון בארצות הברית היא מינורית בהשוואה לסיבות אחרות כמו שינויים טכנולוגיים, דעה שגם מומחים אחרים מאמצים.

הכלכלן Lawrence Katz מהרווארד, מעריך כי המסחר מהווה תרומה של רק 5-15% מהגדלת אי השוויון. כמה כלכלנים כמו רוברט לורנס, Robert Lawrence, חולקים על כך שיש קשר כלשהו בין הדברים. לורנס לדוגמה טוען כי במדינות העשירות, שכלולים טכנולוגיים ואוטומציה הובילו לכך שעבודות במיומנות נמוכה הוחלפו במכונות; וכי במדינות עשירות אין כיום כמות משמעותית של עובדים לא מיומנים שעובדים בייצור ואשר יכלו להיות מושפעים מתחרות מצד עובדים במדינות עניות.

מגדר, גזע ותרבות

הקיום של מגדרים שונים (גבר ואישה), "גזעים" שונים (כושים, לבנים, סינים וכו') ותרבויות שונות בתוך החברה נחשבים גם הם לדבר שתורם לאי שוויון כלכלי בתוך חברה מסויימת. כמה פסיכולוגים כמו Richard Lynn טוענים כי יש יכולות מולדות שונות בקרב קבוצות שונות שאחראיות בצורה חלקית ליצירה של הבדלים בהכנסה בין גברים לנשים (לדוגמה שיש קשר בין "גזע" לבין אינטליגנציה, או בין מגדר לבין אינטליגנציה ) אך רבים חולקים על טענות אלה.

יש הסברים רבים לשאלה מדוע קיימים הבדלי שכר בין גברים לנשים. אלה כוללים הבדלים בכישורים, הבדלים בין המינים בהקשר של טיפול בילדים, הפליה כנגד נשים (מצד נשים וגברים כאחד), הפליה מגדרית (גברים נגד נשים), הבדלים בהשכלה ועוד.

דת ותרבות נחשבות כגורמים שיש להם תפקיד ביצירת דפוסי אי שוויון על ידי עידוד או מניעה של התנהגות לצבירת עושר (כמו עידוד להשכלה וסוג ההשכלה, עידוד לחיים צנועים, עידוד לעבודה, חוקי מוסר, מרכזיות המשפחה, הבדלים בין המינים ועוד), על ידי הספקה של מוסדות חברתיים תומכים ועל ידי הספקה של בסיס להפלייה. במדינות רבות פרטים המשתייכים למיעוטים אתניים מסויימים הם בממוצע עניים יותר, ההסברים לכך כוללים הפלייה, הבדלי תרבות, והבדלים בהשכלה.

דפוסי פיתוח

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - עקומת קוזנץ

הכלכלן סיימון קוזנץ טען שהמקור העיקרי לרמות של אי השוויון הכלכלי הוא ברמות שונות של צמיחה כלכלית. קוזנץ ראה קשר דמוי האות ח' בין רמת הפיתוח לבין אי שוויון. יחס זה ידוע כיום כעקומת קוזנץ. לפי הטענה, מדינות ברמה נמוכה של פיתוח הן בעלות שוויון גבוה יחסית של חלוקת רכוש (או עושר). כאשר מדינה מתפתחת, היא מקבלת עוד הון, דבר שמוביל לכך שהבעלים של אותו הון מקבלים יותר הכנסה וצוברים עושר וכך נוצר אי השוויון. לבסוף, דרך מגוון של מנגנוני חלוקה-מחדש כמו אפקט של "כלכלה מטפטפת" ותוכניות רווחה חברתית, מדינות מתפתחות יותר נעות חזרה בכיוון של רמות נמוכות יותר של אי שוויון. קוזנץ טען שיחס זה חזק מבחינה אמפירית על ידי שימוש במידע חתך (היינו בדיקת המדינות באותה תקופת זמן). אבל, בדיקות מאוחרות יותר של התאוריה הזו באמצעות מידע פנל (בדיקת המדינות לאורך זמן) שהינו טוב יותר, הראה שקשר זה הינו חלש מאוד.

עיבוי עושר ומלכודות עוני

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - מלכודת עוני

עיבוי עושר (Wealth condensation) הוא תהליך תאורטי שבו, בתנאים מסויימים, עושר שזה עתה נוצר נוטה להתרכז בבעלותם של אנשים או יישויות שהיו עשירים עוד קודם לכן. דבר זה משתקף באמירה 'העשירים מתעשרים והעניים מתרוששים'. לפי תאוריה זו, אלו שכבר אוחזים בעושר הינם בעלי אמצעים להשקיע במשאבים חדשים ליצרית עושר או לחלופין למנף את העושר הצבור וכך הם מקבלים עוד עושר. במשך הזמן, התרכזות העושר יכולה לתרום באופן משמעותי לקיום המתמשך של אי שוויון בתוך חברה. מושג דומה הוא המושג של מלכודות עוני שנוטות להציב מכשולים גדולים יותר לפרנסה עבור אזרחים עניים יותר.

כדוגמה להצטברות עושר, או מלכודת עוני, נהגי משאיות שהינם הבעלים של המשאית שלהם, מרוויחים באופן עקבי יותר מאשר אלו שאין בבעלותם משאית, היות ובעל המשאית יכול להימנע מתשלום הרנטה שנדרשים נהגים לשלם לבעלים (גם אם לוקחים בחשבון עלויות תחזוקה ושאר הוצאות). לכן, נהג משאית שיש לו רכוש מלכתחילה, יכול לקנות משאית עבור עצמו כדי להרוויח יותר כסף. נהג שלא יכול להרשות לעצמו לקנות משאית, מרוויח פחות ולכן נתקע במלכוד 22, שבו הוא לא יכול לקנות משאית משל עצמו כדי להגדיל את ההכנסה שלו.

נושא שקשור לעיבוי עושר ומלכודות עוני הן ההשפעות של אי שוויון בין-דורי. העשירים נוטים לספק לילדיהם חינוך טוב יותר, דבר שמשפר את הסיכויים שלהם להשיג הכנסה גבוהה יותר. נוסף לזאת, העשירים בדרך כלל משאירים לילדיהם ירושה נכבדת, דבר שמהווה נקודת קפיצה לתהליך של עיבוי עושר של הדור הבא.


שחיתות

ג'ייקוב האקר ופול פירסון, שני פרופסורים למדעי המדינה, מציעים הסבר פוליטי לאי שוויון הגדל בארצות הברית, החל משנות ה-50. בספר Winner take all politics, הם טוענים כי העשירים ביותר מתמרנים את הפוליטיקה באמצעות לובי פוליטי ושחיתות כך שהממשלה תסייע למאיון ולאלפיון העליון, תוך לקיחה מהעניים וממעמד הביניים. המחברים מבטלים הסברים חלופיים כמו הבדלים בהשכלה, משום שיש הבדלים גדלים גם בין אנשים בעלי השכלה דומה. כמו כן הם מציינים כי הניידות המעמדית יורדת, אך לו הסיבה לגידול בפערים היה כישורים כלשהם, לטענתם הדבר היה צריך להיות במגמה הפוכה.

גורמים ממתנים

יש גורמים רבים הממתנים אי שוויון כלכלית בתוך חברה מסויימת. ניתן לחלק אותם ל-2 מחלקות כלליות - צעדים במימון ממשלתי וכאלה שהם מעורבים במנגנון השוק. יש ויכוח סוער בקשר להשפעות השליליות והחיוביות של כל צעד וכן בשאלת האפקטיביות של כל גישה.

התומכים של צעדים במימון ממשלתי להקטנת האי שוויון מאמינים כי האי שוויון הכלכלי מייצג אי-צדק בסיסי, וכי זוהי זכותה וחובתה של הממשלה לתקן אי-צדק זה. תוכניות אלה כוללות:

  • חינוך ציבורי - שמאפשר בין היתר להגדיל את ההספקה של עובדים מיומנים וכדי להקטין את אי השוויון הנובע מהבדלים בהשכלה.
  • מיסוי פרוגרסיבי - שבו העשירים משלמים אחוזי מס גבוהים יותר מאשר העניים - כדי להקטין את אי השוויון בהכנסות בין עובדים.
  • שכר מינימום - כדי להעלות את השכר של קבוצת העובדים הענייה ביותר. מתנגדי צעד זה טוענים כי הדבר גם יוצר אבטלה בקרב העובדים הכי פחות מיומנים, ומונע מהם לעבוד.
  • הלאמה סבסוד או פיקוח על מוצרי יסוד כמו סוגי מזונות, ביטוח בריאות, תחבורה ציבורית, חינוך, חשמל, מים, ביוב, ודיור - כדי להקטין את הכמות של אי השוויון בתוך החברה - על ידי הספקה של מוצרים ושירותים שכולם זקוקים להם בצורה זולה או חופשית, ובצורה זו ממשלות יכולות להגדיל את חופש הקניה שיש לעניים (כסף שנשאר להם לאחר הוצאות על מוצרי יסוד).

התומכים בגישה של "שוק חופשי" טעונים כי אמצעים אלה גורמים בדרך כלל לתוצאות בלתי רצויות, ואף הפוכות. הגידול בממשלה יגרור מעמד של פקידים שמנצלים את המעמד והכוח שלהם כדי לקבל זכויות בלתי שוות למשאבים, דבר שמוריד את אי השוויון הכלכלי. אחרים לעומת זאת, טוענים כי שווקים חופשיים ללא צעדים אלה מאפשרים לעשירים לשלוט בחיים הפוליטיים של המדינה. דוגמה לכך היא ברזיל שבה הדיקטטורה הצבאית (1964-1985) איפשרה מעבר למשק עם אי השוויון הגבוה ביותר בדרום אמריקה.

כוחות שוק שפועלים כדי להקטין את אי השוויון:

  • בכלכלה מונחית שוק, אי שוויון גבוה מידי יכול ליצור לחץ להקטנה שלו. בדוגמה הקיצונית, אם אדם אחד יהיה הבעלים של כל דבר, אזי בכלכלת שוק, האדם הזה יהיה חייב לשכור אדם שינהל את הרכוש שלו. (García-Peñalosa 2006) מלבד דוגמה תאורטית וקיצונית זו, אין בטחון שזה המצב. יש מנגנונים שונים בהם אי שוויון גדל מעצים עוד אי שוויון - הן על ידי מלכודות עוני והן על ידי קונסולידציה של עושר, והשתלטות של בעלי ההון על אמצעי התקשורת, הפוליטיקה ועוד מרכזי כוח ולמעשה ניווט של החברה והכלכלה כך שיתאימו לגחמותיהם ולאינטרס הכללי שלהם כמעמד.
  • על פי התאוריה הכלכלית, יש ירידה בערך השולי של העושר - אדם עשיר יותר יעריך תוספת של דולר לשכר שלו פחות מאשר אדם עני. דבר זה יכול לגרום לעני להשקיע מאמצים גדולים יותר להשיג יותר דולרים ביחס לעשיר. עם זאת לא בטוח עד כמה דבר זה משחק תפקיד חשוב לעומת גורמים אחרים כמו קשרים עסקיים או קשרים משפחתיים.

השפעות של אי שיוויון

לכידות חברתית

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - הון חברתי

מחקרים הראו כי קיים קשר ברור בין אי שוויון כלכלי ולכידות חברתית. בחברות שוויוניות יותר סביר הרבה יותר שאנשים יבטחו זה בזה, מדדים של הון חברתי מצביעים לדוגמה על מעורבות קהילתית חזקה יותר ועל שעורי רצח נמוכים בהרבה.

אחד הכותבים הראשונים שהצביע על הקשר בין שיוויון כלכלי לבין לכידות חברתית היה אלכסיס דה-טוקוויל שכתב ב-1831 בספרו הדמוקרטיה באמריקה:

בין האובייקטים החדשים שמשכו את תשומת ליבי בזמן שהותי בארצות הברית, לא היה אחד שהכה אותי בתימהון גדול כל כך כמו השיוויון של התנאים. בקלות הבנתי את ההשפעה העצומה שעובדה בסיסית זו מפעילה על תפקודי החברה. הוא מספק כיוון ייחודי לדעת הקהל, סיבוב מסויים לחוקים, מוסכמות חדשות לאלו ששולטים, והרגלים מיוחדים לאלו שנשלטים... הוא יוצר דעות, נותן מקום לרגשות, מעודד מנהגים, ומשנה כל דבר שאינו מייצר...המשכתי ומצאתי עובדה זו שוב ושוב כנקודה מרכזית שכל תצפיותי הובילו אליה.
אי שוויון בהכנסות ומדד ההון החברתי ב-50 ערים בארצות הברית. יש מתאם חיובי בין שיוויון לבין רמות גבוהות יותר של הון חברתי

במאמר משנת 2002 [uslander_problems] טענו אריק אוסלנר (Eric Uslaner) ומיטצ'ל בראון (Mitchell Brown) כי יש מתאם גבוה בין כמות האמון ששוררת בחברה ובין השוויון בהכנסות. הם עשו זאת באמצעות השוואת התשובות לשאלה "האם אנשים אחרים ינצלו אותך אם תהיה להם הזדמנות לכך?" בסקר חברתי כללי בארצות הברית וסקרים אחרים עם סטטיסטיקה של אי שוויון בהכנסה.

רוברט פוטנם (Robert Putnam), פרופסור למדע פוליטי בהרווארד, הראה את קיומם של קשרים בין הון חברתי לבין אי שוויון כלכלי. המחקרים החשובים ביותר שלו (Putnam, Leonardi, and Nanetti 1993, Putnam 2000) הראו קיום של קשרים אלו בארצות הברית וגם באיטליה. על הקשר בין אי-שוויון ומעורבות בקהילה הוא אומר:

קהילה ושיוויון הם דברים שמחזקים זה את זה. הון חברתי ואי שוויון כלכלי נעו בזה אחר זה במשך רוב המאה ה-20. במונחים של חלוקה של הון ושל הכנסה, ארצות הברית בשנות ה-50 וה-60 היתה אלגטרית (תמיכה בשוויון זכויות) ביותר מזה 100 שנים... עשורים אלה היו גם נקודת שיא של לכידות חברתית ומעורבות חברתית. באותו זמן התרחשו שיאים בהון חברתי ובשיוויון. לעומת זאת, השליש האחרון של המאה העשרים היתה תקופה של אי שיוויון גדל ושל שחיקה בהון החברתי... התזמון של שתי המגמות הוא בולט: היכן שהוא בסביבות השנים 1965-1970 אמריקה הפכה את הכיוון והחלה להפוך הן פחות צודקת מבחינה כלכלית והן פחות מחוברת מבחינה חברתית ופוליטית.
(Putnam 2000 pp 359)

נתק תרבותי וחברתי בין העשירים לחברה

בפגישה של עיתונאי הגרדיאן דרך חברת מחקר עם שכירים מהאלפיון העליון - שותפים בכירים של בחברות עורכי דין (עם שכר שנתי בין חצי מיליון ל-1.5 מיליון ליש"ט בשנה) ובכירים מבנקים מסחריים (שכר שנתי 150 אלף ליש"ט עד 10 מיליון ליש"ט בשנה). לפי העיתונאים שהסתבר שקיים נתק בין אנשים אלה לבין מעמדות אחרים.

העשירים נשאלו כמה מהו השכר הדרוש כדי להיכנס לעשירון העליון. וענו 162 אלף ליש"ט. בפועל, הסכום ב‑2007 היה 39,825 ליש"ט.­ המשתתפים התקשו להאמין כי 90% מ‑32 מיליון משלמי המסים בבריטניה הרוויחו פחות מכך. עורכי הדין והבנקאים העריכו את סף העוני בבריטניה ב‑22 אלף ליש"ט,­ סכום שקרוב להכנסה החציונית של כלל האוכלוסייה.[1]

על פי מחקרים של פול פיף ואחרים, עשירים נוטים לרמותיותר יחסית לאנשים אחרים, וכן הם בעלי נטייה להיות פחות אמפתיים כלפי סבלם של אחרים. על פי החוקרת קתלין ווהס כאשר יש הקשר של כסף הדבר גורם לאנשים להפוך לפחות מתחשבים בזולת, ומעמד חברתי גבוה עלול לגורם לניתוק ולהתנשאות. על פי פיף עושר גורם למוסר חלש יותר ולא להפך. בניסויים אחרים נמצא כי עשירים מאמינים יותר בכך שחמדנות (העדפת האינטרס החומרי שלך, גם במחיר פגיעה באחר) היא ערך חיובי. כאשר עודדו אנשים עניים לחשוב בגישה חמדנית בניסויים מבוקרים, הם הראו נטיות דומות של התנהגות פחות מוסרית. [10]

פגיעה בדמוקרטיה

אי שוויון גדל, קפיטליזם למקורבים ושחיתות משפיעים גם על הפוליטיקה בכך שהוא מעקר את הדמוקרטיה והופך אותה למשחק שבו השפעת רוב התושבים היא חלשה מאד לעומת השפעת קבוצות כוח קטנות ובמיוחד תאגידים ואנשים עשירים מאד. בדמוקרטיה אפשר לצפות למתאם מסויים בין מה שהציבור רוצה וכמה תמיכה יש לזה לבין הסיכוי שחוקים יעברו. אם יש תמיכה של 30% לנושא מסויים ו-90% לנושא שני נצפה שהסיכוי לחקיקה בנושא השני יהיה גבוה יותר. פרופסור Martin Gilens מאוניברסיטת פרינסטון ופרופסור Benjamin I. Page מאוניברסיטת Northwestern בחנו במשך 20 שנה את השאלה עד כמה הממשלה מייצגת את הציבור. הם בחנו כ-2000 משאלי דעת קהל והשוו אותם למדיניות שהפכה בסופו של דבר לחוק. הם השוו מה הציבור רצה לעומת מה הממשל עשה. הם מצאו כי עבור 90% מאזרחי ארצות הברית שהכנסתם מתחת לעשירון העשירי ההשפעה על מדיניות היתה אפסית. לא משנה מה רמת התמיכה בנושא 0% או 100%, הסיכוי שלו לעבור היה כ-30%. לעומת זאת עבור 10% העשירים היה קשר ברור בין רמת התמיכה שלהם בנושאים שונים לבין החקיקה שבוצעה בתמיכה של 20% הסיכוי למעבר חוק הוא כ-15% בתמיכה של 90% הסיכוי הוא 50%.[11] [2]

הפגיעה בדמוקרטיה אינה נעצרת ברמה הפוליטית, היכולת לבצע לובי פוליטי נרחב מצד העשירים פרושה שהם יכולים לקבל סבסוד ממשלתי ולהשית על הציבור השפעות חיצוניות נרחבות, לפי הערכה אחת, לובי של 5.8 מיליארד דולר בארצות הברית הניב סבסוד ועלויות על התושבים בסך 4,000 מיליארד דולר. [12] נוצר מעגל אכזרי שבו אם אין לך מספיק כסף אין אפשרות להתמודד במרוץ לפוליטיקה משנת 2000 יש עליה חדה בעלויות של קמפיין לנשיאות ארצות הברית.

אי שוויון ואושר

מחקר משנת 2011 שפורסם בכתב העת Psychology Science שהסתייע בסקר בין השנים 1972 עד 2008 מצא כי תושבי ארצות הברית היו מאושרים יותר בשנים שבהן היה שוויון גבוה יותר. לטענת החוקרים הקשר מוסבר על ידי התפיסה של הוגנות ואמון כללי. הנחקרים פחות סמכו על אחרים ותפסו אחרים כפחות הוגנים בשנים בהן היה אי שוויון חזק יותר. הדבר התקיים במשיבים בעלי הכנסה נמוכה ולא למשיבים בעלי הכנסה גבוהה. בקרב המגיבים בעלי השכר הנמוך, הקשר בין שוויון לבין אושר לא נובע מהכנסה נמוכה יותר למשק הבית, אלא בגלל תפיסה לגבי אמון והוגנות.[3]

מחקר אחר משנת 2011 מצא קשר חיובי בין מיסוי פרוגרסיבי לבין רווחה סובייקטיבית. רמת המס הכללית וגודל ההוצאות הממשלתיות לא קשורות לרווחה כזו. אם מתחשבים בעושרה של המדינה ובאי השוויון בהכנסות, מוצאים כי משיבים שחיו במדינות עם מיסוי פרוגרסיבי יותר, העריכו את חייהם כקרובים יותר לחיים הטובים ביותר האפשריים, ועם פחות חוויות יומיומיות שליליות, יחסית למשיבים במדינות בעלות מיסוי רגרסיבי יותר. החוקרים מצאו גם כי הקשר בין הרגשה טובה יותר קושר על ידי שביעות הרצון של התושבים ממוצרים ציבוריי כמו חינוך ותחבורה ציבורית. [4]

בריאות של אוכלוסיות

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים - אי שוויון בריאותי, The Spirit Level, אי שוויון בריאותי בישראל
אי שוויון ושעורי תמותה ב-282 אזורים עירוניים בארצות הברית. התמותה מתואמת עם הכנסה נמוכה ועם אי שוויון.

יש התעניינות הולכת וגוברת לאחרונה מצד אפידמיולוגים (חוקרי מחלות ברמת האוכלוסייה) בנושא של אי שוויון כלכלי והיחסים שלו לבריאות של אוכלוסיות (Population health) יש מיתאם מוצק מאוד בין מעמד חברתי-כלכלי לבין בריאות. קשר זה מצביע על כך שלא רק העניים נוטים להיות חולים כאשר כל השאר בריאים, אלא שיש שיפוע מתמשך, מראשו אל תחתיתו של הסולם החברתי-כלכלי, המקשר בין מעמד לבין בריאות. תופעה זו נקראת לעיתים קרובות "SES Gradient". מעמד חברתי- כלכלי נמוך יותר קושר למתח כרוני, למחלות לב, לאולקוס, לסוכרת מסוג 2, לדלקת פרקים, לסוגים מסויימים של סרטן ולזיקנה מוקדמת.

למרות ששיפוע ס.אי.אס. הינו עובדה, קיים ויכוח באשר לסיבות לקיומו. כמה חוקרים (A. Leigh, C. Jencks, A. Clarkwest - see also Russell Sage working papers) רואים קשר מובהק בין מעמד כלכלי לבין מוות בגלל קיום של משאבים כלכליים טובים יותר בידי העשירים, אבל הם מוצאים התאמה מועטה להבדלים הנובעים ממעמד חברתי.

חוקרים אחרים כמו ריצ'רד ווילקינסון (שכתב את Mind the gap), וכן J. Lynch , and G.A. Kaplan, מצאו כי מעמד חברתי-כלכלי משפיע בצורה חזקה על הבריאות, אפילו כאשר מקזזים את ההשפעה של משאבים כלכליים וגישה לשירותי בריאות. המחקרים המפורסמים ביותר הקושרים מעמד לבריאות הם מחקרי וויטהול (Whitehall studies)- סדרה של מחקרים שנערכו על עובדי מדינה בלונדון. המחקרים מצאו כי, למרות העובדה שלכל עובדי המדינה יש רמת נגישות זהה לשירותי בריאות, קיים מתאם חזק בין מעמד חברתי לבין הבריאות. המחקרים מצאו כי הקשר נשאר חזק אפילו כאשר מקזזים את ההשפעות של הרגלים המשפיעים על הבריאות כמו התעמלות, עישון ושתיית אלכוהול. זאת ועוד, נמצא כי שום כמות של טיפול רפואי לא מקטינה את הסיכוי של מישהו לקבל סוכרת מסוג 2, או דלקת פרקים - ולמרות זאת שניהם נפוצים יותר בקרב אוכלוסיות במעמד חברתי-כלכלי נמוך יותר. לבסוף, נמצא שבין המדינות הנמצאות ברביע העליון של העושר (מלוקסמבורג עד סלובקיה), אין קשר בין העושר של המדינה (שנמדד על פי תוצר מקומי גולמי לבין הבריאות של האוכלוסייה - דבר שיכול להצביע על כך שמעבר לנקודה מסויימת, אין לרמות המוחלטות של העושר הרבה השפעה על בריאות האוכלוסייה, אבל לרמות יחסיות בתוך המדינה יש השפעה. דבר זה יכול להצביע על דברים נוספים, כמו הפרדה בין עושר לבין תמ"ג במדינות אלה, או מחירים סמויים של צמיחה כלכלית, כמו הרגלי תזונה פעילות גופנית נמוכה ועוד.

המושג של מתח נפשי מנסה להסביר את כיצד תופעה פסיכולוגית כמו מעמד או ריבוד חברתי יכולים להוביל למחלות רבות הקשורות לשיפוע אס.אי.אס. רמות גבוהות יותר של אי שוויון כלכלי, נוטות להגביר את ההיררכיה החברתית ובדרך כלל לדרדר את איכותם של הקשרים החברתיים - דבר שמוביל לרמות גבוהות יותר של מתח ולמחלות הקשורות במתח. ריצ'רד ווילקינסון מצא שהדבר נכון לא רק עבור האנשים העניים ביותר בחברה, אלא גם עבור העשירים. אי שוויון כלכלי מזיק לבריאות של כולם.

אי שוויון לא משפיע רק על הבריאות של האוכלוסייה האנושית דיויד אבוט (David H. Abbott) מהמרכז הלאומי למחקר של פרימטים, מצא שבקרב מינים רבים של פרימטים, מבנים חברתיים שיש בהם פחות שוויון זכויות, מתואמים עם רמות גבוהות יותר של הורמוני מתח בקרב פרטים בתחתית המבנה החברתי.

ווילקינסון ואחרים בדקו משתנים חברתיים אחרים רבים מלבד בריאות כמו שיעורי התאבדות, מתח נפשי, אחוז האנשים שנמצא בכלא ועוד. בכולם מצאו כי במדינות עשירות המשך גידול התוצר אינו משפיע על המשתנים החברתיים האלה, אבל יש מתאם חזק בינם לבין מידת אי השוויון בתוך המדינה. בנוסף הדבר משפיע גם על משתנים חברתיים של העשירים.[13] את סיכום הממצאים האלה סיכמו ווילקינסון וקייט פיקט בספר The Spirit Level - מדוע חברות שוויוניות יותר הן כמעט תמיד מצליחות יותר.[14]

יעילות החלוקה

כלכלנים נאו קלאסיים טוענים שכסף הוא בעל תועלת שולית פוחתת עבור אדם בודד בהשוואה לעצמו, כך שאם הכנסה של אדם עולה, ההנאה שלו מ-10 הדולרים שהוא מוציא כשהוא בעל הכנסה של 1000 דולר היא קטנה יותר בהשוואה לאותם 10 דולרים של הוצאה כאשר הוא בעל הכנסה של 10,000 דולר. עם זאת, כלכלנים נאו קלאסיים אינם מבצעים סוג זה של השוואות בין אנשים שונים - כלומר לשאול את השאלה האם ההנאה של מיליונר שמוציא 100 דולר היא נמוכה יותר או גבוהה יותר יחסית למשפחה ענייה שמוציאה 100 דולר, ואיך הדבר משפיע על הרווחה.

כלכלנים אחדים, כמו הכלכלן האקולוגי הרמן דיילי טוענים שאי שוויון מקטין את יעילות החלוקה בתוך חברה נתונה ובכך מוריד את הרווחה החברתית לכמות נתונה של פעילות כלכלית. בניסוח כלכלי, אי שוויון מקטין את סך כל התועלת האישית בגלל תועלת שולית פוחתת של הון או הכנסה. לדוגמה, בית המשמש מיליונר יחיד כבית קייט עשוי לספק לו פחות תועלת בהשוואה למצב בו אותו בית היה משמש משפחה חסרת-בית (או במקרה כללי יותר עניה יותר) בת חמישה נפשות. לפי טענה זו, התועלת השולית של העושר היא נמוכה יותר בקרב העשירים. במילים אחרות, דולר נוסף שמוציא אדם עני יממן דברים המספקים הרבה מאוד תועלת לאותו אדם, לדוגמה דברים בסיסיים כמו מים, מזון או טיפול רפואי; באותו זמן, דולר נוסף שאדם עשיר מוציא ילך בהסתברות גבוהה בהרבה לדברים המספקים פחות תועלת באופן יחסי לאותו אדם, כמו מוצרי מותרות.

מנקודת מבט זו, עבור כל כמות נתונה של עושר בחברה, חברה יותר שוויונית תהיה בעלת תועלת מצרפית, או רווחה חברתית גבוה יותר. כמה מחקרים (Layard 2003;Blanchard and Oswald 2000, 2003) מצאו עדויות לאישוש תאוריה זו, בהצביעם על כך שבחברות שבהן יש אי-שוויון נמוך, הסיפוק מבחינה רחבה, והשמחה נוטים להיות גבוהים יותר.

תמריצים כלכליים

אנשים רבים מקבלים את אי השוויון כדבר נתון, וטוענים כי החיפוש אחר עושר חומרי גדול יותר מספק תמריץ לתחרות וחידוש בתוך הכלכלה.

כמה תאוריות כלכליות מודרניות, כמו האסכולה הנאו קלאסית, טענו כי כלכלה מתפקדת דורשת רמה מסויימת של אבטלה. תאוריות אלה טוענות כי דמי האבטלה חייבים להיות מתחת לרמת המשכורת כדי לספק תמריץ לעבוד, דבר המחייב אי שוויון. תאוריות אחרות, כמו סוציאליזם וקיינסיאניזם, חולקים על הטענה כי לאבטלה תפקיד חיובי.

כלכלנים רבים מאמינים כי אחת הסיבות העיקריות לכך שאי שוויון עשוי לספק תמריץ כלכלי היא שרווחה חומרית וצריכה בולטת (conspicuous consumption) קשורות למעמד. לפי השקפה זו, ריבוד חזק של ההכנסה (אי שוויון חזק) יוצר ריבוד חברתי חזק, דבר המוביל לתחרות חזקה יותר אחר מעמד. אחד הראשונים להצביע על קשר זה היה אדם סמית שהכיר בכך שכבוד או הערכה (Regard) הינם אחד הכוחות החזקים מאחורי הפעילות הכלכלית. מתוך הספר תורת הרגשות המוסריים(1759):

מהי המטרה של תאוות הבצע ושל האמביציה, של המרדף אחר העושר, אחר כוח ועליונות? האם זה כדי לספק את הצרכים של הטבע? המשכורת של העובד העני ביותר יכולה לספק אותם... מדוע אלו אשר התחנכו בדרגות הגבוהות יותר של החיים, רואים כגורל גרוע ממוות בלהיות מצומצמים לחיים באותה דרגה פשוטה איתו, אפילו ללא עבודה, לדור תחת אותו גג פשוט, וללבוש את אותם בגדים צנועים? מהיכן איפה, עולה היריבות שמופיעה בכל הדרגות של האדם, ומה הם היתרונות שאנו מציעים על ידי המטרה הגדולה הזאת של חיי האדם שאנו קוראים להם שיפור התנאים שלנו? שיכולו לצפות בנו, שידאגו לנו, שישימו-לב אלינו מתוך סימפטיה, שביעות רצון עצמית, והסכמה, כולם הינם יתרונות שאותם אנו יכולים להציע כדי לקבל מהם תמריץ. זו יוהרה, לא הרוגע או העונג, אשר מעניינים אותנו.

הסוציולוגית ג'ולייט שחור (Juliet Schor) והכלכלן רוברט ה. פרנק (Robert H. Frank) בדקו את המידה שבה פעילות כלכלית מומרצת על ידי היכולת של צריכה לייצג מעמד חברתי. שחור, בספרה TheOverspent American טוענת כי הגידול באי השוויון בשנות ה-80 וה-90 הוביל בצורה חזקה לשאיפות גדולות יותר של הכנסה, צריכה גדולה יותר, חסכון נמוך יותר, וחוב גדול יותר. בספר Luxury Fever רוברט פרנק טוען כי שביעות הרצון של אנשים מהכנסתם מושפעת הרבה יותר מהשוואתן יחסית להכנסות של אחרים, מאשר מרמתן המוחלטת.

צמיחה כלכלית

מחקר של אי שוויון והשפעותיו היה עד לעשורים האחרונים טאבו בקרב כלכלנים והם העדיפו לא לעסוק בנושא.

ארתור אוקון, היועץ הכלכלי הראשי של הנשיא לינדון ג'ונסון, כתב ספר בשנת 1975 שבו טען כי מאמצים להקטין את אי השוויון על ידי חלוקה מחדש של נכסים- על ידי מיסי העברה, מיסוי על הון ומיסוי פרוגרסיבי של שירותים ציבוריים יוצרת מנגנונים בלתי יעילים שגוררים פגיעה בצמיחה הכלכלית. אוקון קבע את תנאי השיח של כל הדיונים שבאו לאחריו. כאשר הליברלים ניסו לטעון שהמחיר הכלכלי נמוך בעוד שהשמרנים אמרו שהוא גבוה, אבל כולם ידעו שכל מה שיעשה כדי לצמצם את אי השוויון יגרור השפעה שלילית כלשהי על התוצר. לטענת קרוגמן סוג כזה של הנחה אינו נכון. [15]

כמה כלכלנים החלו בעת האחרונה לחקור את הקשר בין אי שוויון לבין צמיחה כלכלית באמצעות מודלים אקונומטריים. רוברט בארו (Robert Barro) כתב מאמר בו טען שאי השוויון מקטין את הצמיחה במדינות עניות ומגדיל אותה במדינות עשירות. [16]

מספר חוקרים אחרים הגיעו לתוצאות סותרות, חלקם הגיעו למסקנה שלאי שוויון יש השפעה מחלישה על הצמיחה, ואחרים חושבים שההשפעה היא מחזקת. פאטריזיו פאגאנו (Patrizio Pagano) השתמש בסיבתיות גרנג'ר (Granger causality), טכניקה שיכולה לקבוע אינטראקציה דו כיוונית בין שני משתנים, כדי לנסות להסביר את הממצאים הסותרים הללו. המחקר של פאגנו טוען שאי שוויון היה בעל השפעה מחלישה על הצמיחה בעוד שהצמיחה מגבירה את אי השוויון. אינטראקציה דו כיוונית מסבירה במידה רבה את הסתירות בין מחקרים קודמים [17]

מחקר של ג'ונתן אוסטרי, אנדרו ברג ושרלמבוס טזנגרידס, כלכלנים מקרן המטבע הבינלאומית משנת 2014 מצא כי מדינות אי שוויוניות מבצעות חלוקה מחדש של עושר יותר מאשר מדינות אחרות. מסיבה זו חשוב להפריד בין האי־שוויון לפני החלוקה (המיסוי) והאי שוויון שלאחריה. ממצא נוסף של המחקר הוא שמדיניות שהן שוויונית יותר לאחר ביצוע החלוקה מחדש באמצעות מסים, צומחות מהר יותר ולאורך זמן יחסית לתקופות שבהן לא נעשתה חלוקה מחדש. ממצא נוסף של המחקר הוא שחלוקה מחדש של ההכנסות אינה פוגעת בצמיחה, להוציא מקרים מיוחדים. [18]

תאונות דרכים

מחקר משנת 2011 שבוצע על ידי חוקרים ממונטריאול מצא כי תושבי שכונות עניות היו חשופים יותר לתאונות דרכים יחסית לשכונות עשירות. הולכי רגל נפצעו בשיעור גדול פי 6, רוכבי אופניים ואופנועים נפצעו בשיעור גדול פי 4 יחסית לתושבים משכונות עמידות. לפי המחקר הסיבה לכך היא שבשכונות עוני עברו יותר עורקי תנועה ראשיים. בשכונות עניות כמות נפחי התנועה הייתה גדולה פי 2.4.[19]

השפעות סביבתיות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - השפעות סביבתיות של אי שוויון

אי שוויון משפיע על המערכות האקולוגיות והסביבה הטבעית דרך מספר מנגנונים. הללו כוללים: הגדלת טביעת הרגל האקולוגית בעקבות חיזוק של צריכת ראווה ושל תרבות הצריכה בעקבות אי השוויון הגדל; השפעה דרך היוון חזק יותר של העתיד על ידי העניים, ותת-השקעה במיזמים ארוכי טווח; נכונות גדולה יותר להשתתף להקים או לקלוט מיזמים מזהמים או מזיקים בטווח הארוך לטובת הפרנסה בטווח הקצר ועל ידי כך הוזלה של עלויות ההקמה והתפעול של מיזמים אלה; השפעות דרך הגדלת השחיתות והחלשת הדמוקרטיה בעקבות מעורבות נמוכה יותר של התושבים במערכת הפוליטית.

בעקבות הקשרים הרבים בין אי שוויון חברתי וכלכלי לבין בעיות סביבה, פעילי סביבה, וקיימות כמו גם כלכלנים אקולוגיים רבים, רואים בצמצום של אי השוויון מטרה מרכזית, לדוגמה הפחתת אי שוויון היא אחת המטרות של פרמקלצ'ר, ושל האגודה האירופאית לכלכלה אקולוגית.

השקפות שונות על אי שיוויון כלכלי

מרקסיזם

המרקסיזם דוגל בקיום של חברה שבה חלוקת המשאבים מבוססת על צרכי הפרט במקום יכולות הייצור שלו, הירושה שירש, קשריו הפוליטיים ועוד. בחברה כזו אי שוויון יהיה מינימלי.

המרקסיטסים, כמו גם סוציאל-דמוקרטים מאמינים כי שוויון כלכלי הוא תנאי חיוני לחופש פוליטי. כאשר יש אי-שוויון כלכלי מובטח כי יהיה גם אי שוויון פוליטי. מרקסיסטים מאמינים כי כאשר כל אמצעי הייצור יהיו בבעלות משותפת שתופעל למען הכלל ולאו דווקא למען הרווח, כל העובדים יהיו בעלי זכות הצבעה במקום העבודה ותמריצי הכסף יוסרו. למרות אמונה זו, כלכלות סוציאליסטיות לא שמו דגש על זכויות אדם ואזרח והיו דיקטטורות. כמו כן מספר כלכלנים כמו הכלכלן הימיני לודוויג פון מייזיס מאמינים כי האמונה המרקסיטסית מכילה כמה סתירות לוגיות.

גישת היכולות

גישת היכולות (capabilities approach אשר קרויה לפעמים בשם גישת הפיתוח האנושי) שפותחה על ידי הכלכלן אמרטיה סן מתבוננת על אי-שוויון בהכנסה ועל עוני כעל סוג של "שלילת יכולות". בניגוד לנאו ליברלים שמגדיר את הרווחה במונחים של "מיקסום תועלת". צמיחה כלכלית וגידול בהכנסה הן אמצעים להשגת מטרות, ולא מטרות בפני עצמן. לפי סן, המטרה היא להגדיל ולהרחיב את מרחב האפשרויות שלהם, ואת הרמה של הרווחה שלהם. דבר זה מושג על ידי הגדלת התפקודים (הדברים שאדם מעדיף לבצע), את היכולות שלו (החופש להנות מתפקודים), ואת היכולת ללכת בעקבות מטרות רצויות.

כאשר היכולות של אדם נמוכות יותר, נשללת ממנו היכולת להרוויח הכנסה שהיה ביכולותו להרוויח אחרת. אדם חולה וזקן לא מסוגל להרוויח כמו אדם בריא וצעיר, הפליה על רקע מגדר ומסורות יכולה למנוע השכלה מנשים או למנוע מהן לעבוד מחוץ לבית. מגפה או אלימות יכולים למנוע מאנשים מללכת לעבוד מפחד שהדבר יסכן את חייהם. כתוצאה מכן גדל אי השוויון הכלכלי וקה יותר להקטין את הפער ללא סיוע נוסף. כדי למנוע אי-שוויון כזה, מאמינה גישה זו כי חשוב לשמור על חופש פוליטי, מוסדות כלכליים, הזדמנויות חברתיות, שקיפות ומוסדות רווחה כדי להבטיח כי אנשים מקבלים את התפקודים והיכולות שלהם.

אנרכיזם

מריטוקרטיה

ליברליזם

ליברלים קלאסיים, וליברטאנים, בדרך כלל לא נוקטים עמדה בעד או נגד אי שוויון ברכוש, אבל מאמינים כי יש לשמור על שוויון בפני החוק, בין אם הדבר מוביל לאי-שוויון כלכלי ובין אם לאו. לודוויג פון מייזיס לדוגמה, טוען כי אי-השוויון בין בני אדם הוא זה שמבטיח כי תהיה בחברה שיתוף פעולה וציביליזציה. הליברטן רוברט נוזיק טען כי ממשלות שמבצעות חלוקה מחודשת של הכסף והרכוש באופן כוחני (לרוב על ידי מיסים) וכי החברה האידאלית תהיה חברה שבה כל בני האדם חופשיים מכח, זאת על פי הגישה לפיה שוק חופשי גורר מינימום כפייה.

הטיעון הליברלי מתעלם בדרך כלל מכך שזכויות רכוש, בטחון אישי, התגוננות בפני השפעה חיצונית, ושוויון בפני החוק מושפעים באופן חזק מהמעמד הכלכלי של אדם. כך לדוגמה בשכונות עוני המשטרה אינה אוכפת את זכויות הקניין של התושבים שחשופים לפורצים ולשודדים. חוזים כלפי עובדים עניים לא מכובדים בתדירות גבוהה יותר. מפעלים מזהמים פוגעים בעובדים ובשכנים עניים. פירמות אינן מהססות למכור מזון לא בריא לעניים. מפעלים אחרים כמו גם מפעלי כרייה וכריתת יערות פוגעים בפרנסה של ציידים, חוואים ועוד. דברים אלה נעשים פעמים רבות מבלי לשלם פיצויים כספיים, ובלי שיש להם גישה לכלים כמו תביעה משפטית כנגד מי שפוגע בהם כלכלית, לעיתים קרובות העניים (במדינה או במדינה אחרת) כלל אינם יודעים מי פגע בהם וכיצד לדוגמה זיהום של PCB או מזהמים אורגניים יציבים שבו יכול להיות פער ניכר בזמנים בין מקור הפגיעה לבין הופעת השלכות הפגיעה. בנוסף, אנשים עשירים מנצלים מומחי מס כדי למצוא פרצות בחוק, לובי פוליטי כדי לקבל הטבות מהממשלה ועורכי דין, או כדי להכשיר פעילויות שהיו גורמות למאסר של אנשים עניים יותר.

יהדות

טענות על בסיס צדק חברתי

מֶריטוקרטיה (באנגלית: Meritocracy) היא שיטת ממשל ושיטת ניהול בה בעלי הכוח נבחרים או ממונים לתפקידם על בסיס יכולתם. העיקרון המריטוקרטי קובע שכל מי שיכול ורוצה מצליח‏.

הכלכלו פטריק דימונד יחד עם הסוציולוג אנטוני גידנס טוענים כי מריטוקרטיה טהורה היא בלתי קוהרנטית, שכן ללא חלוקה מחדש של העושר, הפרטים המצליחים של דור אחד, יהפכו לקסטה הטבועה של הדור הבא, כשהם מגדרים את ההון שהם צברו.

הם טוענים גם שצדק חברתי דורש חלוקה מחדש של הכנסות גבוהות ושל ריכוז גבוה של עושר באופן שמפזר אותו בצורה רחבה יותר, כדי להכיר בתרומה של כל חלקי החברה בבנית העושר הלאומי. [20]

טענות כי אי שוויון מוריד את הרווחה החברתית

ברוב הדמוקרטיות המערביות, הרצון להוריד או להגביל את אי השוויון הכלכלי מקושר בדרך כלל עם השמאל הכלכלי. טיעון מרכזי בעד הורדת אי השוויון מוריד את הלכידות החברתית ומגביר את התסיסה החברתית, ובכך הוא מחליש את החברה.

ישנן ראיות כי טענה זו נכונה, וטענה זו היא גם אינטואיטיבת לפחות בהקשר של קבוצות קטנות של בני אדם. בקבוצות גדולות יותר טענה זו אינה ברורה. מחקר אחד מצא כי אי שוויון משפיע לרעה על האושר באירופה אבל לא בארצות הברית. [21]

כמו כן יש טענה כי אי שוויון כלכלי מתורגם לאי-שוויון פוליטי, דבר שמחריף את הבעיה עוד יותר. אפילו במקרים שבהם אי שוויון כלכלי לא גורם לאף אחד להיות עני יותר מבחינה הצריכה האישית שלו, אי שוויון כלכלי מוביל ליכולת השפעה והשתתפות שונות בתהליכים דמוקרטיים ולכן גורמים לשינוי בחלוקת הכוח הפוליטי. דבר זה עלול להתרגם חזרה למישור הכלכלי שבו שמירה על היבטים כמו גישה לחינוך ולמוצרים ציבוריים, מיסוי או זכויות קניין אינן נאכפים בצורה שוויונית.


טענות בעד אי שוויון

אי שוויון כלכלי בישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - אי שוויון בישראל

במשך שנים רבות נחשבה ישראל אחת המדינות השוויוניות ביותר במערב. מאז שנות ה-80, אי השוויון בה גבר וכיום היא נחשבת לאחרת המדינות הבלתי שוויוניות ביותר מבין המדינות המערביות. אי השוויון בישראל משפיע על תחומים רבים - כמו ביטחון תזונתי נמוך עבור העניים; התייקרות הדיור בישראל, אי שוויון בריאותי שגורר תחלואה ותמותה גבוהים יותר בקרב האוכלוסיות עניות; בעיות השכלה וחינוך, השפעות סביבתיות כמו זיהום אוויר בישראל ובעיות רבות נוספות. רוב הבעיות הללו הולכות ומחריפות כתוצאה מהגידול באי השוויון, וחלקן יוצר לולאת משוב מחזקת שבתורה מגדילה עוד יותר את אי השוויון על ידי מלכודת עוני ופגיעה בניידות חברתית. לדוגמה חינוך גרוע יותר לעניים גורר עבודות מכניסות פחות, או פיתוח מוטה רכב פרטי ופרבור בישראל שתורמים לאי שוויון תחבורתי.

ראו גם

מקורות

ספרים
  • Patrick Diamond and Anthony Giddens (2005), The New Egalitarianism, Polity Press
  • Peter Lambert (2002). Distribution and Redistribution of Income. Manchester University Press, 3rd edition. ISBN 0-7190-5732-9
  • Richard Lynn and Tatu Vanhanen (2002), IQ and the Wealth of Nations, University of Helsinki, Westport, CT: Praeger. ISBN 0-275-97510-X
  • Amartya Sen and James Foster (1997). On Economic Inequality (Radcliffe Lectures). Oxford University Press. ISBN 0-19-828193-5.
  • Richard Wilkinson (2005), The Impact of Inequality - how to make sick societies healthier, The New Press, ISBN 1-56584-925-6 (hc.)
  • World Bank (2005), Doing Business in 2006: Creating Jobs, Washington DC.
מאמרים


קישורים חיצוניים

מדידת אי שוויון
המאיון העליון
סיבות לשינוי באי שוויון
השלכות של אי שוויון
מאמרים נוספים - מן העיתונות

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 11.8.08 מי צריך אינטליגנציה כשיש לך כסף? גרדיאן
  2. ^ Gilens and Page, Testing Theories of American Politics: Elites, Interest Groups, and Average Citizens, Perspective on Politics, 2014
  3. ^ Oishi, S., Kesebir, S., & Diener, E. (2011). Income inequality and happiness. Psychological science, 22(9), 1095-1100
  4. ^ Oishi, S., Schimmack, U., & Diener, E. (2012). Progressive taxation and the subjective well-being of nations. Psychological Science, 23(1), 86-92
ביזור וריכוזיות

רקע: שוק חופשי - שוק תחרותי - כשל שוק - מונופול - אוליגופול - מונופסון - תאגיד - תאגיד רב-לאומי - יתרונות לגודל - מינוף פיננסי - חברת פירמידה - סיכון מוסרי - מונופול טבעי - קשרי הון שלטון - קפיטליזם של מקורבים‏ - שחיתות - לובי פוליטי - תעמולה - הפרטת המחקר - תרבות הצריכה - גלובליזציה - תביעת השתקה - התיישנות מכוונת - עוני - אי שוויון כלכלי - מלכודת עוני - ניידות חברתית

Movie poster the corporation.jpg

דוגמאות: שוק הרכב העולמי - חברות הטבק - משפחות ההון בישראל - בנקאות בישראל - פנסיה בישראל - איי.די.בי. - האחים עופר - מונסנטו - נסטלה - משפט מקלייבל - חוק ההסדרים - גז טבעי בישראל

כלים לשינוי: הגבלים עסקיים - כלכלה דמוקרטית - כלכלה מקומית מקיימת - קואופרטיב - בנק שיתופי - מטבע משלים - מטבע קהילתי - כלכלה שיתופית - מכפיל מקומי 3 - מס טובין - פשטות מרצון - נתונים פתוחים - כנסת פתוחה - קוד פתוח - חומרה פתוחה

אישים וארגונים: אדם סמית - ארנסט פרידריך שומכר - יוזף שומפטר - ג'ון קנת גלבריית - אמרטיה סן - הא-ג'ון צ'אנג - דייוויד קורטן - ג'ושוע קארלינר - ונדנה שיווה - לואיג'י זינגלס - החלום האמריקאי החדש - SourceWatch

ספרים וסרטים: קטן זה יפה -הדינמיקה של הקפיטליזם - כשתאגידים שולטים בעולם - סופו של הליברליזם המפסידני - אומת המזון המהיר - מכונת הארגון (ספר) - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - נו לוגו - בולו'בולו - התאגיד - הפרסומת והאגו - סיפורם של הדברים