רווחה סובייקטיבית

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רווחה סובייקטיבית (באנגלית: Subjective well-being) או רווחה נפשית הוא מונח המתייחס לשאלה כיצד אנשים תופסים את איכות החיים שלהם וכוללת תגובות רגשיות ושיפוט קוגניטיבי (תפיסתי). פסיכולוגים תארו אושר כשילוב של שביעות רצון מהחיים והשכיחות היחסית של רגשות שליליים וחיוביים. רווחה נפשית מקיפה לכן מצבי רוח ורגשות כמו גם הערכה עצמית של האדם מהחיים בכלל ומתחומים מסויימים בחיים שלו. פסיכולוגיה חיובית מתעניינת במיוחד במחקר של רווחה נפשית סובייקטיבית. הרווחה הסובייקטיבית נוטה להיות יציבה לאורך הזמן והיא קשורה בצורה חזקה לתכונות אישיות. יש ראיות לכך שבריאות ורווחה סובייקטיבית יכולים להשפיע זה על זה בקשר דו כיווני, שבו בריאות משפרת את הרווחה הנפשית ומספר מחקרים מצאו כי רגשות חיוביים ואופטימיות יכולים להיות בעלי השפעה מועילה לבריאות.

אי שוויון כלכלי, הוגנות ומוצרים ציבוריים

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים - אי שוויון כלכלי, אמון, הון חברתי, מוצר ציבורי

מחקר משנת 2011 שפורסם בכתב העת Psychology Science שהסתייע בסקר בין השנים 1972 עד 2008 מצא כי תושבי ארצות הברית היו מאושרים יותר בשנים שבהן היה שוויון כלכלי גבוה יותר. לטענת החוקרים הקשר מוסבר על ידי התפיסה של הוגנות ואמון כללי. הנחקרים פחות סמכו על אחרים ותפסו אחרים כפחות הוגנים בשנים בהן היה אי שוויון חזק יותר. הדבר התקיים במשיבים בעלי הכנסה נמוכה ולא למשיבים בעלי הכנסה גבוהה. בקרב המגיבים בעלי השכר הנמוך, הקשר בין שוויון לבין אושר לא נובע מהכנסה נמוכה יותר למשק הבית, אלא בגלל תפיסה לגבי אמון והוגנות.[1]

מחקר אחר משנת 2011 מצא קשר חיובי בין מיסוי פרוגרסיבי לבין רווחה סובייקטיבית. רמת המס הכללית וגודל ההוצאות הממשלתיות לא קשורות לרווחה כזו. אם מתחשבים בעושרה של המדינה ובאי השוויון בהכנסות, מוצאים כי משיבים שחיו במדינות עם מיסוי פרוגרסיבי יותר, העריכו את חייהם כקרובים יותר לחיים הטובים ביותר האפשריים, ועם פחות חוויות יומיומיות שליליות, יחסית למשיבים במדינות בעלות מיסוי רגרסיבי יותר. החוקרים מצאו גם כי הקשר בין הרגשה טובה יותר קושר על ידי שביעות הרצון של התושבים ממוצרים ציבוריי כמו חינוך ותחבורה ציבורית.[2]

מחקרים על קבוצות אוכלוסייה

אוכלוסייה מבוגרת

מחקר על רווחה הסובייקטיבית בקרב בני 50 ומעלה שנערך בישראל בשנת 2008 מצא כי רמת הכנסה, רמת השכלה, מצב משפחתי ומצב בריאותי טוב (על פי דירוג בריאות עצמי) תורמים לרווחה הנפשית. גיל, ושיוך לקבוצות אוכלוסייה על פי מוצא ולאום השפיעו על סיפוק ומילוי צרכים.[3]

הורים לילדים

מחקר ישראלי על אמהות לילד ראשון מצא כי כשלושה חודשים לאחר הלידה מרבית האימהות חוו תחושות של אושר, שימחה וסיפוק בתפקידן ההורי, כאשר מרביתן עברו תקופת הסתגלות פיזית ונפשית בטרם החלה הנאה זו.

תחושת האושר והשמחה בתפקיד ההורי נבעה בעיקר מהאינטראקציה עם הילד, מההתבוננות בילד באופן כללי ומהחוויה הכוללנית של גידול הילד. אימהות דיווחו על חרדה ודאגה בנוגע לבריאותו, התפתחותו ורווחתו של הילד ובנוגע למסוגלות ההורית שלהן וכן על תחושות של תסכול וכעס שנבעו מהגבלת חופש הפעולה, אובדן זמן פנוי ואובדן העצמאות והספונטניות שלהן וכן מספקנותן לגבי המיומנות ההורית והידע ההורי שלהן. ציפיות קטנות יותר לאושר לאחר הלידה והערכה עצמית גבוהה יותר של ידע לגבי הטיפול בתינוק הגבירו את האושר. [1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Oishi, S., Kesebir, S., & Diener, E. (2011). Income inequality and happiness. Psychological science, 22(9), 1095-1100
  2. ^ Oishi, S., Schimmack, U., & Diener, E. (2012). Progressive taxation and the subjective well-being of nations. Psychological Science, 23(1), 86-92
  3. ^ תחושות רווחה סובייקטיבית בקרב בני 50 ומעלה בישראל אביבה זלצר-זובידה וטל ספלטר, "ביטחון סוציאלי", מארס 2008, מס 76.