אמפתיה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אמפתיה (באנגלית: Empathy) היא מצב רגשי שבו יש זיהוי של מצבו הנפשי או מצב פיסי של מצוקה של האחר, הזדהות איתו ורצון לסייע לו. האמפתיה מושפעת הן מתהליכים רגשיים מידיים ואינסטינקטיביים (תגובת מראה) שבני אדם ויצורים אחרים נולדים איתם והן מתהליכים קוגניטיביים שקיימים בבני אדם וככל הנראה גם ביצורים אחרים, ויכולים להתפתח עם החיים או לעבור התדרדרות. בתהליך האמפתיה מתפתחת רגישות, דאגה ואכפתיות כלפי האחר. התנהגות אמפתית מופיעה בדרך כלל כתגובה למצוקה אצל הזולת.

בעבר היה נהוג לחשוב שאמפתיה היא תכונה אנושית, אבל בשנים האחרונות קיימים מחקרים שמראים שיונקים מרגישים אמפתיה כלפי יונקים אחרים בני אותו מין או אפילו ממין אחר, וכן עדויות ומחקרים על סיוע ליצורים אחרים מצד בעלי חיים שונים. אמפתיה היא אמצעי חשוב בכל הנושא של גידול ילדים וכן בהקשרים אחרים של המין האנושי. מקרים של חוסר אמפתיה כלפי בני אדם אחרים עלולים להיות מעורבים במקרים של לינץ' ואף רצח עם.

מקור המושג והיסטוריה שלו

מקור המושג "אמפתיה" הוא במילה היוונית ἐμπάθεια) empatheia,"אמפתיה"), שפירושו המילולי "קרבה גופנית".

הפילוסוף והכלכלן אדם סמית כתב בצורה נרחבת על אמפתיה (אם כי כינה את המונח בשם סימפתיה) בספרו התיאוריה של הסנטימנט המוסרי שפורסם בשנת 1759. סמית פותח את הספר בפסקה הבאה:

גם אם נניח כי האדם הוא אנוכי ביותר, עדיין ברור כי קיימים עקרונות כלשהם בנפשו, הגורמים לו להתעניין בגורלם של אחרים והופכים את אושרם של האחרים לחיוני עבורו, אף שאותו אושר אינו מביא לו שום תועלת לבד מעצם ההנאה לנוכח קיומו. אחד מאלה הוא הוא הרחמים או החמלה, הרגש שאנו מרגישים בגלל סבלם של אחרים, כאשר אנו רואים אותו, או נאלצים להבינו בצורה מוחשית. העובדה שלעתים קרובות אנו שואבים צער מצערם של אחרים, היא עובדה ברורה מכדי לדרוש כל מקרה שיוכיח זאת; שכן רגש זה, כמו כל התשוקות המקוריות האחרות של הטבע האנושי, אינו מוגבל בשום אופן לצדיקים או להומניים, אם כי אולי הם מרגישים אותו ברגישות המופלאה ביותר. הפושע הגדול ביותר, המפר הקשוח ביותר של חוקי החברה, לא נמצא לגמרי בלעדיו.

המושג "אמפתיה" אומץ בסוף המאה ה-19 על ידי הפילוסוף הגרמני תיאודור ליפס, תחת המינוח בגרמנית Einfühlung, שפירושו "להרגיש כלפי", או "להרגיש לתוך". ליפס ביקש להשתמש במושג כדי לתאר את החוויה האסתטית באומנות, מזווית המבט של הצופה ביצירה. רק מאוחר יותר קיבל המושג את משמעותו המקובלת היום, בתחום מדעי-החברה, בעיקר בעקבות עבודתו של וילהלם דילתיי.

מנגנונים שונים של אמפתיה

המנגנון הרגשי של אמפתיה הוא מנגנון שנתגלה לראשונה אצל קופים, והוא קיים גם בקרב בני אדם וכנראה גם בקרב יונקים אחרים. מנגנון זה קשור ל"נוירוני מראה" - כאשר רואים מישהו חובה סבל או מצוקה (לדוגמה נחתך ביד, בוכה, וכו') יש נוירונים במוח שמחקים חוויה דומה אך חלשה יותר במוח שלנו, כאילו אנו עצמנו עברנו את הסבל הזה. משום כך בקרב רוב בני האדם צפיה באדם אחר סובל מובילה לתחושה של סבל. תהליך זה הוא אינסטינקטיבי ומולד. ‏[1]

המנגנון המחשבתי-תפיסתי של אמפתיה מופיע בבני אדם רק בגיל 3-4 שנים, הוא קשור לאונה הקדמית במוח ויכול להתפתח עם התבגרות האדם וצבירת חוויות וכן עקב לימוד והבנה. המהות של המנגנון הזה היא היכולת לשים את עצמנו בנעליים של מישהו אחר ולהבין מה עובר עליו.‏[1]

אמפתיה בקרב בעלי חיים

מחקרים רבים נעשו על התנהגויות אמפתיות בקרב פילים, קופים, כלבים ובעלי חיים נוספים. מושא האמפתיה הוא בעל חיים נוסף מאותו מין. בשנת 2011 התפרסם מחקר במגזין המדעי Science המתאר ניסוי שנעשה באוניברסיטת שיקגו על אמפתיה בקרב חולדות. בניסוי זה, הוכנסו זוגות של חולדות לתוך תאים, כאשר אחת מהחולדות כלואה בתוך כלוב קטן ללא יכולת לצאת. החולדה החופשיה אינה נרגעת, עד אשר היא מצליחה לפתוח את הכלוב ולשחרר את החולדה הכלואה. לאחר השחרור מראות החולדות גינוני השמחה. רק לאחר מכן ניגשות שתי החולדות יחד לכרסם מנת שוקולד מפתה שהייתה מונחת במשך כל הזמן כפיתוי עוצמתי עבור החולדה הראשונה. שוב ושוב, עם זוגות מתחלפים, חזרה התופעה של עזרה לחולדה במצוקה לפני מילוי תענוגות וצרכים של עצמה. [2]

קיימות עדויות שונות לגילוי אמפתיה של בעלי חיים (ממשפחת היונקים) כלפי בעלי חיים אחרים - בדרך כלל יונקים אחרים. היבט אחד הוא מקרים של אימוץ גורים על ידי בוגרים (בדרך כלל אמהות) ממין אחר. לדוגמה נמרה שאימצה גור קוף-בבון לאחר שטרפה את אמו [1], טיגריסית שאימצה חזירים [2], אורנג-אוטנג שאימץ וטיפל בגורי נמרים [3], כלבים שמאמצים גורים נמרים [4],[5] ועוד.

היבט נוסף הוא סיוע של דולפינים לבני אדם ולבעלי חיים אחרים במצוקה - על ידי הגנה מפני טביעה, סיוע בניווט, או מתן הגנה מכרישים. קיימות עדויות רבות בנושא עוד מיוון העתיקה. מקרים מודרניים מתועדים בסיפורי חדשות ובצילומים. מקרה אחד הוא הצלת כלב מטביעה [6] מקרים נוספים הם הצלה של בני אדם שהיו בסכנת טביעה וכן הגנה על בני אדם מפני תקיפה של כרישים על ידי שחיה מסביב לאדם. לדוגמה הצלם Hardy Jones ניצל ממתקפת כרישים על ידי דולפינים. בשנת 2004 הביא עיתון הגרדיאן סיפור על קבוצה של 4 שחיינים מניו זילנד שניצלו מתקיפה של כריש לבן על ידי להקת דולפינים ששחתה סביבם במשך 40 דקות עד שהכריש איבד עניין. לדולפינים יש סונאר ולכן הם מסוגלים לחוש במצב האיברים הפנימיים כמו לב, ריאות וכו'. לדברי חוקרת הדולפינים ד"ר Diana Reiss, התנהגות הצלה של דולפינים היא לא אוטומטית ולא נובעת רק מאינסטינקטים. לדבריה דולפינים מקבלים החלטה מודעת בשאלה למי הם מוכנים לעזור ובאיזה נסיבות. [7] במקרה נוסף קבוצה של 12 צוללים בים האדום אבדו במשך מעל 13 שעות ובכל הזמן הזה קבוצה של דולפינים הגנה עליהם מפני כרישים בסביבה וסייעה למחלצים למצוא אותם. [8]

בשנת 1983 נקלעה להקה של לווייתנים (Pilot whales) למצוקה ליד Tokerau Beach בניו זילנד. גם לאחר סיוע אנושי הלווייתנים התקשו לחזור למים בטוחים. קבוצה של דולפינים סיכנה את עצמה וליוותה את הלוויתנים חזרה למים עמוקים בדומה לכלבי רואים הרואים עדר כבשים. והצילה בכך כ-76-80 לווייתנים. [9]

מחקר משנת 2008 בחן עדויות על פני תקופה של 35 שנה לגבי התנהגות של פילים בהקשרים של יצירת קואליציות, הגנה על אחרים, חילוץ ושמרטפות על גורים, סיוע לפילים שמתקשים לזוז והסרה של גופים זרים. הממצאים מצביעים על כך שפילים מסוגלים לזהות חיות ותחושת כיוון, ומסוגלים להבין את היכולת הפיזית והמצב הנפשי של פילים אחרים. החוקרים טוענים כי הבנה אמפתית היא ההסבר הפשוט ביותר להתנהגות זו. [3]

ספרו של חוקר הפרימטים De Waal, עידן האמפתיה ("The Age of Empathy") שיצא לאור בשנת 2008, סוקר מחקרים שונים של אמפתיה בקרב יונקים ועוסק גם בהשלכות הדבר לגבי ההשקפה האנושית אודות המין האנושי. [10]

מושא האמפתיה

אמפתיה היא חזקה במיוחד כאשר חווים אותה כלפי בני משפחה או חברים. בניסויים של המנגנון הרגשי של אמפתיה רואים כי נוירוני מראה פועלים חזק יותר כאשר אנו עדים לסבל של אדם קרוב לנו. אמפתיה כזו יכולה להתרחש גם כלפי אנשים שמזכירים לנו קרוב משפחה. לדוגמה אמא של פרופ' תלמה הנדלר ניצלה בשואה עקב סיוע של רופאה שחשבה שהיא דומה לבתה שלה. ‏[1]

ה"אחר" איתו חשים אמפתיה יכול להשתנות בהתאם לרקע התרבותי והאידאולוגי של בני אדם. בני אדם מדחיקים סוגים שונים של אמפתיה בטענות וצידוקים שונים. בקרב פעילי זכויות בעלי חיים, טבעונים וצמחונים קיימת בדרך כלל אמפתיה כלפי סבלם של בעלי חיים. אפתיה זו חזקה יותר כלפי בעלי חיים דומים לאדם כמו יונקים. אמפתיה זו מתפתחת גם עקב חשיפה לסרטים על סבלם של בעלי החיים בבתי מטבחיים וכן כחלק מתהליכי הגידול שלהם בתעשיית המזון מהחי הכוללת פרקטיקות שונות של הטלת מומים, הרג זכרים בילדותם, עיקור, הפרדת הורים מילדיהם וכו'.

בקרב פעילי זכויות אדם, הומניסטים, חלק מהזרמים בבודהיזם המושא לאמפתיה הוא בדרך כלל כלל המיון האנושי - כל אדם באשר הוא בלי הבדל דת, לאום, גזע, או מגדר. בקרב אנשי קיימות, סביבתנות האמפתיה מורחבת לא רק לדור הנוכחי אלא גם לדורות הבאים וכן אמפתיה כלפי מינים אחרים. בקרב קבוצות לאומיות ולאומניות יש דגש על אמפתיה גדולה יותר כלפי בני גזע/לאום/דת שהם שייכים אליו כאשר לעיתים קרובות אמפתיה זו משולה לאמפתיה כלפי בני משפחה ("אח שלי", כולנו אחים וכו') והיא יכולה לבוא על חשבון אמפתיה לבני לאום אחר ועל חשבון אמפתיה לבעלי חיים אחרים.

חלק מהליברלים חווים אמפתיה כלפי כלל המין האנושי (בדרך כלל בדור הזה בלבד). הליברליזם יכול גם להתנגד לאמפתיה בניסיון להגיד שבני אדם הם אדם כלכלי ואנוכי ולכן אין מקום לאמפתיה משום סוג שהוא. זה דוגמה למתח עצמי בליברליזם - בין הטענה שאנשים הם יצורים רציונליזם (וזיהוי בין רציונליזם לאנוכיות) לבין הטענה שקפיטליזם וליברליזם מובילים לרווחה חברתית שטובה לכלל בני האדם, וכן שהגבול של החופש של האדם הוא בפגיעה בחופש של אנשים אחרים (אבל לא בחופש של יצורים חיים אחרים).

שיבוש של אמפתיה ואלימות

חוקרים שונים מתחום מדעי המוח, פסיכולוגיה (כולל פסיכולוגיה חברתית), ואנתרופולוגים חוקרים תהליכים של פגיעה במנגנוני אמפתיה.

המקרים הקיצוניים של חקר שחיקת אמפתיה הם מקרים שמאפשרים לאנשים להשתתף באירועים אלימים כגון לינץ', מלחמה או רצח עם. בדרך כלל מדובר בתהליכים תרבותיים כגון הסתה, כעס וזעם ששוחקים אמפתיה. חוקר המוח יצחק פריד בדק קבוצת אנשים מילואים גרמנים שהיו חלק מצבא היבשה של גרמניה, והשתתפו ברצח יהודים במהלך הפלישה לרוסיה. פריד מתאר תהליך של דיכוי הרגש שבו בתחילה חלק מהאנשים מזועזעים ממה שנדרש מהם לעשות ובהמשך הם מדכאים כל תחושה או רגש. לדברי פריד היכולת להיות מעורב ברצח כזה לא נובעת מרגש חזק של שנאה אלא מיכולת ניתוק והכחשה של רגשות. [11] היבט נוסף שקשור לדבר זה הוא הניסוי של מילגרם בציות לדמויות סמכותיות שהראה כי כ-60% מהאנשים הרגילים מוכנים להשתתף בניסוי שבו הם כבכול מסכנים חיים של אדם אחר, וזאת במסגרת כניעה לסמכות.

פגיעה נוספת באמפתיה עלולה להתרחש במצבים של עומס נפשי - לדוגמה בקרב רופאים או אנשי צוות רפואי שעוברים שחיקה בבתי חולים עמוסים מידי,[12] מטפלות שמטפלות בילדים רבים מידי, או הורים שנמצאים במצב רגשי לא טוב עקב עומס עבודה, עומס אירועים או עומס חפצים (סידור מתמיד של הבית). דברים אלה עלולים להחריף עקב גידול אוכלוסין. מחקרים בחולדות ובבני אדם הראו עליה באלימות עקב הגדלת צפיפות אוכלוסין.

בעיה זו עלולה להיות חמורה יותר על ידי הרגשה של עומס נפשי גדול יותר - לדוגמה מחקרים בקרב עניים מצאו כי הם מגלים קשיי ריכוז גדולים יותר במטלות אחרות בגלל שבעיות כלכליות (לדוגמה מתח בעניין תשלום לבעל הבית) - בעיה זו מוזכרת בהקשר של אינטליגנציה אבל עלולה להתקיים גם ביחס להיבטים נפשיים.

האנתרופולוג השימוש תמיר ליאון מתאר את הבעיות בקשרים האישיים הנוצרים עקב שימוש גדול מידי בסמרטפונים ופגיעה באיכות התקשורת, עקב כך. השימוש הגדול בסמרטפונים לרשתות חבריות גורר תופעה של FOMO - פחד החמצה - שעלול לגרור פגיעה בקשרים משמעותיים יותר בחיינו. לפי ליאון, מחקר שנעשה בוושינגטון די.סי וטוען כי מחקר זה מצביע כי שימוש תכוף בסמארטפון הורס את הקשרים החברתיים. החוקרים ניגשו לאנשים שישבו יחד בבתי קפה. הם ביקשו מחלק מהם לסגור את הטלפון הנייד ולשים אותו בתיק. החלק השני של הזוגות לא שינה דבר. אחרי שיחה של עשר דקות שאלו אותם על רמת האמפתיה בשיחה, על כמה בני הזוג שלהם הקשיבו למה שאמרו, כמה התייחסו אליהם. לפי ליאון ההבדל בין התחושות של הזוגות שתוך כדי שיחה התעסקו בטלפון לאלו שקיבלו את תשומת הלב המלאה של בני הזוג שלהם היה עצום. הם חשו פחות אמפתיה בצורה מובהקת.[13]

הבאת עדות בנסיון למנוע הדחקה של אמפתיה

כדי לחוש אמפתיה יש להכיר את סבלו של האחר. הכרה זו יכולה להיות דרך חוויה רגשית כגון צפיה בסרט, או עדות אישית. הכרה חלשה וקוגניטיבית יותר היא דרך חשיפה לספרים, עדויות וידאו או אודיו של עדים. עם זאת חוויה כזו מובילה לסבל עבור מי שחווים אותה ולכן אנשים רבים מנסים להתחמק מחשיפה כזו - לדוגמה להימנע מלראות סרטים על השואה או להימנע מלראות סרטים על הנעשה בבתי מטבחיים.

בנצרות יש ערך של "הבאת עדות" והצבעה על הרוע. הדבר נועד כדי להתגבר על מנגנון של הדחקה והכחשה של מנגנוני אלימות שונים שגורמים לחסימת אמפתיה על ידי החברה. הבאת עדות כזו היא כיום פרקטיקה נפוצה בקרב פעילים למען זכויות בעלי חיים או זכויות אדם, אבל מנגד היא נתקלת בהכחשה על ידי גורמים המעוניינים להסתיר ולהכחיש את הפגיעה באחר, להצדיק את הפגיעה בו מסיבות שונות.

כדי להצדיק הרג וגרימת סבל לחיות לשם שימושים שונים, בעיקר לשם מאכל, יש צידוקים שונים. הצידוק המודרני שהובא על ידי הפילוסוף דקראט ראה בחיות סוג של אוטומטים הדומים לשעון. רוב המבוגרים לא חווים אמפתיה כלפי חפצים דוממים (אם כי ילדים קטנים חווים אמפתיה כלפי חפצים דוממים כגון בובות, צעצועים אהובים וכו') ולכן ראיה של בעלי חיים כסוג של חפץ דומם נוחה לשם דיכוי של רגשות אמפתיים. פעילי זכויות בעלי חיים מציינים כי בני אדם אחרים מסרבים להכיר בסבל של בעלי חיים וכן הם נמנעים מהתבוננות בסרטים המתארים סבל זה. אנשים שמצדיקים הרג של חיות לשם מאכל משתמשים בטיעונים כגון "כך טבע העולם" וכן משתמשים בהדגשת ההבדלים בין בעלי חיים אחרים לבין האדם כדי להצדיק ניתוק אמפתיה.

הצדקה של פרקטיקות של אלימות שונות כמו אונס, לינץ' נגד שחורים, עבדות, התעללות או קשירה של אנשים עם פגיעות נפשיות או עם מומים, וכפייה מסוגים שונים נגד ילדים, שחורים ונשים לוותה בעבר בהצדקות להפחתת אמפתיה - כמו ששחורים הם דומים לקופים. בדרך כלל יש תהליך חברתי של הדחקת הסבל שעובר האחר ולפעמים יש טאבו חברתי נגד ציון הסבל הזה. לדוגמה בפרלמנט האמריקאי היה טאבו נגד המילה עבדות.

אישים וארגונים שמנסים לעודד אמפתיה וחמלה כלפי בעלי חיים או כלפי אנשים שסובלים עלולים להירדף על ידי השלטונות או על ידי קבוצות שמנסות להכחיש את קיומו של הסבל הזה.

במדינות רבות הממשלה מנסה להסתיר ולהכחיש פעילות שלה או של גורמים אחרים הגורמים לפגיעה בזכויות אדם במיוחד על רקע גזענות. ארגונים כמו אמנסטי אינטרנשיונל המנסים לחשוף פגיעה כזו עלולים לסבול מרדיפה פוליטית ואיומים שונים על ידי השלטונות או גורמים לאומיים. בתרבויות עם גזענות טוענים בדרך כלל כי האלימות והפליה נגד ציבורים חלשים (כמו מיעוטים אתניים) הן "דברים טבעים" או נובעים מאיזה חטא קדמון או נחיתות כביכול של הקבוצה המותקפת. מסיבה זו פעילי הארגון בדרך כלל חוקרים הפרה של זכויות במדינות אחרות ולא במדינות האם שלהם. אחד הפעילים הבולטים למען זכויות אדם וזכויות של שחורים, מרטין לותר קינג, נרדף על יד השלטונות, הוכה ונאסר בנסיבות שונות, ובסופו של דבר נרצח. מקרים דומים של אלימות חוו פעילים שונים למען זכויות של שחורים ושל מיעוטים אחרים בארצות הברית. ארגוני זכויות אדם בישראל כמו "בצלם", "יש דין", ועוד נרדפים ומוצגים לעיתים קרובות כארגונים של בוגדים שמעוניינים בהרס המדינה.

תעשיות פוגעניות, ממשלות וארגוני פשיעה או טרור מדחיקים לעיתים קרובות היבטים פוגעניים של הפעילות או המוצרים שלהם וחוסמים עדות על הקשר בין הפעילות שלהם לבין הנזק והסבל שנגרם לבני אדם או ליצורים אחרים. תעשיות מזהמות מכחישות ומדחיקות את הסבל הנגרם בשל זיהום ועוסקות בהדחקת זיהום. חברות הסיגריות עסקו במשך שנים ועדיין עוסקות היום בהסתרת נזקי העישון כגון התמכרות לסיגריות ונזקים בריאותיים של מוצרי טבק כגון סיגריות, נרגילות וכו'. חברות מזון מדחיקות נהגים של כלכלת השמנה ובעיות בריאות הנובעות מתזונה לקויה, בדרך כלל עקב צריכה גדולה מידי של מזון תעשייתי. חברות נשק מכחישות את הסבל הנגרם בשל נשק קל שנמכר ללא פיקוח, חברות מכוניות מכחישות את הקשר בין תכנון מוטה רכב פרטי ופרבור לבין הגדלת השימוש במכוניות ואת נזקים של מכוניות לבריאות כמו תאונות דרכים, זיהום מתחבורה, אורח חיים יושבני, זיהום רעש ועוד. חברות התרופות מנסות לטשטש מידע על הקשר בין פרקטיקות שלהן שנועדו להשיא רווחים כמו הארכת פטנטים או שיווק של תרופות לבין פגיעה בבריאות הציבור. ארגוני טרור טוענים כי המטרה מקדשת את האמצעים, וארגוני פשיעה טוענים כי אין להם ברירה אלא לעסוק בפשיעה.

לימוד וטיפוח של אמפתיה

אשת החינוך הקנדית מרי גורדון יזמה בשנת 1996 תכנית חינוכית בשם "שורשי האמפתיה" שבה תינוק והורה מגיעים לביקור חודש בכיתה בבית ספר. בשיעור שבועי בין המפגשים האלה היחדים משוחחים על התינוק. בעקיפין השיחה היא גם על עצמם בהקשר של אינטליגנציה נפשית - מה עושים כאשר מישהו בסביבה שלנו עצוב? איך להתייחס למישהו פגיע? המטרה קצרת הטווח של תכנית זו היא לשפר את האווירה בבית הספר ולהפחית תופעות של בריונות ואלימות בכיתה. מטרה ארוכת טווח היא לגרום לילדים להיות מבוגרים אחראים ואכפתיים יותר. תכנית זו היא חלק מאוסף של יוזמות ומחקרים שנועדו לשפר היבטים כמו אמפתיה וחברוּת, איך מחנכים לשיתוף פעולה בין־אישי וכיצד מפחיתים התמכרות למסכים והתמכרות לרשותות חברתיות. ‏[4] [14]

דוח של OECD שפורסם בשנת 2018, "חינוך 2030", מציג כיעדים עיקריים פיתוח מיומנויות של אינטליגנציה נפשית כמו ביטחון עצמי, תחושת מסוגלות, אמפתיה, יכולת הקשבה, שיתוף פעולה, יצירתיות וגמישות. זאת לנוכח אי הוודעות של שוק התעסוקה העתידי. מילת מפתח בדוח היא well being, (האקדמיה ללשון מציעה את המונח "שְׁלוֹמוּת"): רווחה גופנית, נפשית וחברתית. ‏[4]

פרופ' קימברלי שונרט־רייכל, פסיכולוגית התפתחותית מאוניברסיטת קולומביה הבריטית, היא מחלוצות חקר התחום של "למידה חברתית־רגשית" — Social and Emotional Learning, בראשי תיבות SEL , ומאחוריה יותר מ–20 שנות מחקר בתחום האקלים הבית־ספרי. הנחת היסוד ללמידה החברתית־רגשית היא שניתן ללמד ולחזק תכונות כמו אמפתיה, מודעות עצמית לרגשות ולרגשותיו של האחר, רגישות לסביבה ויכולת לקיים מערכות יחסים יציבות וחיוביות.‏[4] המחקרים שלה מתמקדים בשאלה איך אפשר לעודד תכונות חיוביות כמו אמפתיה, עזרה לזולת וגמישות מחשבתית בקרב ילדים ומורים בבית הספר.‏[4] מחקר של שונרט־רייכל בחן 28 כיתות ד'־ז' שהשתתפו בתכנית "שורשי האמפתיה". המחקר טוען כי תלמידים שהשתתפו בתוכנית הציגו שיפור במדדים כמו עזרה לזולת, שיתוף פעולה, שיתוף ושליטה בתוקפנות.

שונרט־רייכל, עבדה בבית הספר הטיפולי שהקים הפסיכואנליטיקאי ברונו בטלהיים (שהיה ניצול שואה), בו למדו ילדים עם הפרעות נפשיות והתנהגותיות קשות. לטענתה "כבוגר מחנות הריכוז, בטלהיים ראה אנשים מאבדים את שפיותם בגלל נסיבות חיים קשות. בבית הספר שלו הוא החליט ליצור מצב הפוך: להחזיר לאנשים את האיתנות הנפשית בעזרת סביבה שבה יזכו לכבוד, להקשבה ולתשומת לב". ‏[4]

בשנת 2001 פותחה בקולומביה הבריטית (אזור בקנדה), תכנית ראשונה לפיתוח המיומנויות החברתיות־רגשיות. החל משנת 2017 התחום הפך לחלק אינטגרלי מתוכנית הלימודים, דבר זה הושג במידה רבה על ידי פעילותה של שונרט־רייכל. הדבר גם נבע מצורך לתת מענה למקרי אלימות והתעללות של תלמידים - במקרה אחד רצח מזעזע של תלמידה בידי תלמידים אחרים וחיפוי על הרוצחות מצד נערים אחרים, ומקרי בריונות שונים שהובילו להתאבדות. ‏[4]

מחקר אחר של שונרט־רייכל, מצא כי מעשים קטנים של נדיבות משפיעים על תחושת האושר של התלמידים. הם חשו תחושות טובות כמו תלמידים אחרים שדיווחו על מקומות בהם ביקרו, אבל ניקדו יותר חברים במקום גבוה יותר במדד סוציומטרי. מחקרים אחרים שלה מצביעים על שיפור במדדים בריאותיים בעקבות גילויי אמפתיה ונדיבות. ‏[4] ממצאים לפיהם סיוע לאחרים משפר את ההרגשה הנפשית מופיעים גם בדוח הציבורי הבריטי חמישה דרכים לרווחה.


ראו גם

קישורים חיצוניים

אמפתיה ורפואה
אמפתיה, מקרי לינץ', רצח עם ואלימות

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 עידו אפרתי, מה קורה במוח שלנו כשאנחנו עושים לינץ' ראיון עם פרופ' תלמה הנדלר, מוסף הארץ 08.06.2016
  2. ^ Inbal Ben-Ami Bartal, Jean Decety Peggy Mason, Empathy and Pro-Social Behavior in Rats, Science 334; 6061 2011
  3. ^ Byrne, Richard et al Do Elephants Show Empathy? Journal of Consciousness Studies, Volume 15, Numbers 10-11, 2008, pp. 204-225(22)
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 שירה קדרי-עובדיה, 5 יחידות מתמטיקה? מה שמפתח ילדים זה שיעורי אמפתיה, הארץ, 20.02.2019