גידול אוכלוסין

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

400px-P ktip.svg.png זהו מושג בסיסי בכלכלה בת-קיימא

גידול אוכלוסין (Population growth) או "גידול דמוגרפי" הוא השינוי (או הגידול) בגודלה של אוכלוסייה לאורך זמן. ניתן לבטא אותו כשינוי במספר הפרטים של כל אוכלוסייה ביחידת זמן מסויימת. בביולוגיה, גידול אוכלוסין יכול להתייחס לכל ייצור חי שהוא, אבל מאמר זה עוסק ביישום המושג לאוכלוסייה האנושית.

בדמוגרפיה, המדע החוקר את האוכלוסייה, גידול אוכלוסין משמש לתיאור קצב גידול האוכלוסייה, ולרוב משתמשים בו לתיאור גידול אוכלוסייה אנושית של מדינה מסויימת או כלל אוכלוסיית העולם. מודלים פשוטים של גידול אוכלוסין כוללים את מודל הגידול המלתוסיאני ואת המודל הלוגיסטי.

על פי הערכות קרן האוכלוסין של האו"ם (United Nations Population Fund) מ-31.10.2011, במשך 211 השנים האחרונות גדלה אוכלוסיית העולם פי 7:

Population[1]
שנה מיליארד בני אדם
1800 1
1927 2
1960 3
1974 4
1987 5
1999 6
2011* 7
UNFPA
United Nations Population Fund
estimate 31.10.2011

לפי הערכות האו"ם במשך שנת 2011:

  • יוולדו 135 מיליון בני אדם.
  • ימותו 57 מיליון בני אדם.
  • אוכלוסיית העולם תגדל ב-78 מיליון בני אדם.

בעבר העריכו באו"ם כי אם המגמות הנוכחיות יימשכו, אוכלוסיית העולם תגיע למספר של כמעט 9 מיליארד בני אדם בשנת 2050 וצפוי שלא תעבור את 10 מיליארד בני אדם גם לאחר מכן. אלא שלפי הערכת הארגון לשנת 2010, יש גידול בקצב הפריון, בעיקר באיזור אפריקה, ואוכלוסיית העולם צפויה לגדול מעבר לכך.

אם נניח כי קצב הגידול הנוכחי באוכלוסיית העולם ישאר קבוע (הנחה שאינה ריאלית במיוחד) כלומר בקצב גידול מעריכי, בעל אחוז גידול קבוע של 1.1% בשנה, נגיע לכך שבתוך 1,300 שנה האנושות תכסה כל מטר רבוע בשטח הפנים של כדור הארץ ביותר מ-10 אנשים. מסת האנושות תהיה שווה למסת כדור הארץ בתוך 3,250 שנה, ותגיע למסת הייקום בתוך 10,530 שנה.[1] היות ומספרים אלה מתנגשים עם גבולות פיזיקליים וביולוגיים שונים סביר שקצב גידול האוכלוסייה האנושי ירד לפני התנגשות כזו עקב ייצוב אוכלוסין או כתוצאה ממשבר דמוגרפי או אסון מלתוסיאני.

מגמות גידול

הגידול באוכלוסיית העולם במשך 12,000 שנה, החל מסמוך לתחילת המהפכה החקלאית ועד שנת 2000, בפונקציה שדומה לגידול מעריכי

כפי שניתן לראות, משך הזמן בין הוספת כל מיליארד אנשים מתקצר והולך. כדי להגיע לאוכלוסייה אנושית בת מיליארד בני אדם, נדרשו לאנושות כמה מיליוני שנים. במשך רוב תקופה זו חיו האנשים כחבורות ציידים לקטים והאנושות גדלה לאיטה. גידול מהיר יחסית התרחש בעקבות המהפכה החקלאית. הדבר נבע הן בגלל שיפור ביכולת הפריון כך שכל דונם חקלאי יכל לכלכל יותר אנשים, והן בגלל שביישובי קבע נשים יכלו להרות מספר גדול יותר של פעמים בגלל שלא הייתה מגבלה של סחיבת ילדים שקיימת בשבטים נודדים. בעקבות זאת לאנושות לקח "רק" כ-13,000 שנים מאז פרוץ המהפכה החקלאית שבהן צמחה האוכלוסייה האנושית בקצב חסר תקדים (עד אז) למיליארד אנשים בסביבות שנת 1800.

לאחר מכן, בעקבות המהפכה התעשייתית, גילויים במדע, שינויים טכנולוגיים ובעיקר ברפואה ובחקלאות, חלה האצה גדולה עוד יותר בקצב הגידול. משך הזמן שלקח להוסיף עוד מיליארד אנשים לסך של שני מיליארד אנשים התקצר ל-126 שנה, כלומר משך זמן קצר פי 100, גם אם מניחים שכל הגידול של האוכלוסייה האנושית התרחש על פני 13,000 שנים. משך הזמן הלך והתקצר ככל שהאוכלוסייה גדלה בגלל ההיבט של גידול מעריכי, כך שהוספת מיליארד אנשים ל-6 מיליארד שהיו ב-1999 והגעה למספר שיא של 7 מיליארדי בני אדם, הצריכה 12 שנים בלבד (כלומר קיצור הזמן פעם נוספת- פי 10).

למרות זאת, יש גם מגמה אחרת של מעבר דמוגרפי שבו הפריון לנשים בכל המדינות הולך ומאט וקצב גידול האוכלוסייה מאט אף הוא (כך שכיום משך הכפלת האוכלוסייה הצפוי הולך ומואט). על רקע פרמטרים רבים שמשפיעים על גידול האוכלוסייה עולמית (היבטים של מזון, תחלואה, עוני, שינויי אקלים ועוד) קשה לדעת באיזה אפיק תגדל האוכלוסייה. אם מניחים תרחיש של "עסקים כרגיל" בו לא יתרחש אסון סביבתי ב-100 השנים הבאות, לא ברור האם האוכלוסייה האנושית תלך ותגדל עוד ועוד לכ-12 מיליארד איש בסוף המאה ה-21, או תתייצב על אוכלוסייה של כ-10 מיליארד אנשים עוד לפני סוף המאה. מובן שבעקבות אסון סביבתי ו/או חברתי האוכלוסייה האנושית עלולה לקטון בצורה דרסטית או אפילו להיכחד כליל.

גידול האוכלוסין אינו הומוגני. הוא מתרחש בעוצמה רבה באפריקה ובמזרח התיכון, ופחות מכך באסיה ובמרכז אמריקה. בברית המועצות לשעבר ובמזרח אירופה יש הקטנה של האוכלוסייה עקב שילוב של הגירה, תחלואה גבוהה וילודה נמוכה. להלן השינוי בגודל האוכלוסייה באיזורים שונים, בשנים 1990-2008. [2]

איזור אחוז גידול
אפריקה 55%
המזרח התיכון 51%
אסיה 35%
אמריקה הלטינית 30%
צפון אמריקה 24%
אירופה OECD 9%
OECD אוקיינוס שקט 8%
ברית המועצות לשעבר −1%
אירופה לא ב-OECD −11%

מומנטום של גידול

אוכלוסיית העולם בין 1800 ל-2100. על פי הערכות האו"ם משנת 2004 לגבי העתיד (3 תרחישים בצבעים אדום, כתום וירוק), והערכת הלשכה הסטטיסטית של ארצות הברית לגבי אוכלוסייה היסטורית (בשחור). וזאת בהנחה שלא יתקיים אסון מלתוסיאני

דמוגרפים, כמו גם דונאלה מדווז ועמיתיה בספר גבולות לצמיחה, מציינים כי גם אם כל הזוגות במדינה מסויימת יתחייבו לייצוב אוכלוסייה על ידי הבאת 2 ילדים לעולם בנקודת זמן מסויימת (למעשה מדובר על ממוצע של 2.1 ילדים כדי לפצות על תמותה ובעיות בפריון), האוכלוסייה לא תתייצב מיד אלא תמשיך לגדול למשך כמה עשורים. דבר המכונה "מומנטום אוכלוסין" שכן כמות הילדים והזוגות לעתיד ברגע שהחלטה תאורטית כזו יכולה להתבצע, מבטיחה "תנע" והמשך הגידול בכמות הלידות, בעוד שלא יהיה גידול דומה בגודלה של התמותה. היבט זה מובא כדוגמה על ידי מדווז ועמיתיה להשהייה שקיימת במערכות מורכבות - שבהן גם אם מבצעים פעולה מסויימת בנקודת זמן מסויימת, למערכת יש זמן תגובה מסויים עד שהשפעת הפעולה באה לידי ביטוי.

גורמים המשפיעים על גידול אוכלוסין

לחץ אבולוציוני

סיבה מרכזית אחת לגידול אוכלוסין קשורה למרוץ אבולוציוני. בתאוריית האבולוציה לכל פרט יש אינטרס להגדיל ככל האפשר את מספר הצאצאים הפוריים שלו. מצד שני יש היבט של השקעה בילדים. אין טעם לעשות צאצאים רבים שימותו. בעולם הטבעי יש בחירה בין אסטרטגיות שונות של מספר הצאצאים: אסטרטגיה R שבה מולידים הרבה צאצאים, השקעה מועטה בכל אחד מהם וסיכויי הישרדות נמוכים של כל צאצא, לבין אסטרטגיה K שבה מולידים מעט צאצאים ומשקיעים הרבה בכל צאצא.

טאבו דתי ומסורתי

בדתות רבות, במיוחד היהדות, האיסלם והנצרות יש איסורים שונים על שימוש באמצעי מניעה, טאבו נגד הפלות והתייחסות כוללת שמעודדת גידול אוכלוסין. כך לדוגמה הכנסייה הקתולית מתנגדת להפצת אמצעי מניעה במדינות רבות באפריקה.

ביהדות יש מצוות הלכה להולדת בן ובת אחת לפחות, ותפיסה דתית ומסורתית שרואה במספר גדול של ילדים מדד להצלחה של המשפחה.

מעמד האשה

מעמד האשה והיכולת שלה לתכנן את גודל המשפחה נחשבת לאחת הסיבות המרכזיות ביותר בשאלה מה יהיה גידול האוכלוסין. בחברות מסורתיות ובחברות עניות, לעיתים קרובות מעמד האשה נמוך, ויש לנשים קושי להשיג גישה לאמצעי מניעה. בחלק מהחברות היה או יש טאבו נגד שימוש באמצעי מניעה. כך לדוגמה בארצות הברית גם במהלך תחילת המאה ה-20 הפצת אמצעי מניעה היתה דבר בלתי חוקי, ונשים שנתפסו בכך הושמו בכלא. דבר זה גרר מאבק של התנועה הפמיניסטית והוביל לפיתוח הגלולה נגד הריון, שהיא אמצעי מניעה שבאמצעותו האישה עצמה יכולה לשלוט בשאלה אם להיכנס להריון או לא.

התמחות כלכלית ויציאת נשים לעבודה

התמחות כלכלית דורשת הון אנושי רב יותר, כלומר שנות לימוד רבות יותר לפני התחלת עבודה במקצוע מסויים. הפריון המיני של בני אדם מתחיל בדרך כלל בגיל 12-14 וזה היה הגיל שבו בני אדם התחתנו והולידו ילדים בחברות מסורתיות במשך מיליוני שנה.

עם התפתחות המהפכה התעשייתית נדרשו בני אדם ללמוד עוד ועוד שנים, כך שהיום גיל הנישואין החוקי במדינות רבות עומד על 17-18. במדינות מערביות רבות, גיל הנישואין הלך והתאחר ועבר מגיל 20, 25 ואף 30 ובקרב בוגרי אוניברסיטה זהו גיל מקובל להתחלת הבאת ילדים. דבר זה מצמצם את משך הזמן שעומד לרשות משפחות להולדת ילדים, וגורם לעומס כלכלי ועומס טיפול בילדים שמאט את קצב גידול האוכלוסייה.

יציאת נשים לעבודה, והתפרקות התא המשפחתי המסורתי הם עוד גורמים שמאטים את קצב גידול האוכלוסייה, שכן גידול הילדים יקר יותר כאשר נשים יוצאות לעבודה, והתפרקות התא המשפחתי המסורתי כוללת ריחוק מקרובי משפחה מבוגרים יותר שיכולים היו לסייע.

מעבר דמוגרפי

ההתמחות הכלכלית פירושה גם יותר השקעה בכל ילד. אם בעבר, בחברות חקלאיות ובתקופה המהפכה התעשייתית היו ילדים רבים שהחלו לעבוד בגיל 5 או 7, בחברות פרה-תעשייתיות ילדים נשלחים לבית הספר לתקופה ארוכה. דבר זה לא רק מאחר את גיל הנישואים, אלא גם מייקר את גידול הילדים. בכל מקרה, בחברות מתקדמות יותר מבחינה כלכלית חל מעבר דמוגרפי - עם הצמיחה הכלכלית של המדינה חלה במקביל ירידה בפריון. דבר זה מתרחש בכל המדינות בעולם, אם כי לא ברור מהם המנגנונים המדוייקים המעורבים בו - לדוגמה בצמיחה כלכלית מתרחשים במקביל גם ייקור של גידול ילדים, גם דחיית גיל הנישואים וגם שיפור במעמד האישה ויציאת נשים לעבודה.

טאבו עיתונאי

רוב התקשורת המסחרית מתעלמת מהנושא של גידול אוכלוסין ומהשפעותיו על החיים שלנו. תקופה יוצאת מהכלל היא התקופה בסוף שנות השישים בעקבות יציאת הספר פצצת האוכלוסין.

Robert Engelman, יו"ר Worldwatch מתאר מספר סיבות מדוע הנושא הוא טאבו תקשורתי. סיבה אחת היא השיטה שבה נושא "אנטי חדשותי" - זהו תהליך שמתרחש כל הזמן ואין בו דבר "חדש". סיבה אחרת היא הרגישות של התקשורת המסחרית והפחד שלה להרגיז את הקוראים. יש תפיסה כי דבר זה יכעיס חלקים בציבור במיוחד גורמים שמרנים כמו הכנסייה הקתולית וגורמים דתיים. היבט נוסף הוא שהנושא של אוכלוסין נוגע בהיבטים פוליטיים רגישים אחרים כמו מיעוטים, הגירה, הפלות, אמצעי מניעה וכו'. בנוסף הנושא הוא מורכב - לדוגמה יש מדינות שבהן יש ירידה של האוכלוסייה ויש מדינות שבהן יש עליה באוכלוסייה וזה מפריע לספר סיפור עיתונאי פשוט ובהיר. [3]

עידוד מצד מדינות

מדינות רבות בעולם נוקטות במדיניות לעידוד הילודה במדינה, וזאת בגלל סיבות שונות שכוללות רצון בצמיחה כלכלית, מרוץ דמוגרפי ועוד. סיבה מרכזית במדינות המערב לגידול אוכלוסין היא חשש של כלכלנים מפני משבר בתחום הפנסיה אם האוכלוסייה לא תגדל. זאת היות והדור הצעיר מאפשר דמי פנסיה לדור המבוגר יותר.

אוסטרליה מעודדת הבאת לפחות 3 ילדים. רוסיה ויפן מספקות הנחות במיסים ובונוסים. בדרום קוריאה המדינה מספקת אומנת חינם. בארצות הברית ובישראל מקבלים הנחות במיסוי, והטבות כספיות שונות מהמדינה. [4]

השפעות סביבתיות חברתיות וכלכליות

לפי המודל הפשוט ביותר של גידול אוכלוסין והשפעתו על אי שוויון כלכלי ועל מזון ועוני שפותח על ידי תומס מלתוס במאה ה-18, גידול אוכלוסייה אמור להוביל להגדלת העוני, ולבסוף לפיצוץ אוכלוסין- רעב המוני עקב אוכלוסייה גדולה מידי שאין לה מספיק מזון. בעקבות פיצוץ האוכלוסין יש במודל זה הצטמקות האוכלוסייה דבר המכונה - אסון מלתוסיאני. לפי מלתוס דבר זה מתרחש בגלל שהאוכלוסייה, בעיקר האוכלוסייה העניה גדלה בקצב מעריכי ואילו כמות המשאבים, ובמיוחד המזון, גדלה רק בקצב לינארי. ובאופן כללי יותר כלכלה מלתוסיאנית חוזה כי הגידול באוכלוסייה יביא לאסון סביבתי בטווח הארוך ולעוני ולאי שוויון בטווח הקצר.

מודל זה כפשוטו, נדחה על ידי הוגים רבים כפשוט מידי, מלתוס לא התחשב בהיבטים של שיפורי טכנולוגיה שבוצעו בחקלאות, דוגמת המהפכה הירוקה והוא גם לא חזה השפעות נוספות של גידול בחשיבות החינוך וההתמחות הכלכלית שהביאו לשינוי דמוגרפי ולהקטנת פריון הילודה. כך שמצד אחד גדלה הספקת המזון, ומצד שני גידול האוכלוסייה לא היה מעריכי. לפחות ברוב המדינות גידול האוכלוסייה לא דמה לפונקציה מעריכית (אחוז גידול קבוע) אלא לפונקציה סגמואידית דמויית S - שבה אחוז הגידול יורד לאורך השנים.

למרות היבטים אלה, גידול אוכלוסין נחשב עדיין על ידי הוגים רבים בכלכלת פיתוח ובכלכלה אקולוגית לגורם בעייתי מאד שגורר עוני ועלול להוביל להתמוטטות כוללת ולאסון אקולוגי. לדוגמה רוב המדינות העניות בעולם הן בעלות גידול אוכלוסין גבוה, ורוב המדינות העשירות בעולם הן בעלות גידול אוכלוסין נמוך (יוצאת דופן ב-2 המקרים האלה היא ארצות הברית שבה יש גידול אוכלוסין גבוה יחסית, בעיקר עקב הגירה).

צריכת משאבים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - משאבים מתכלים
צריכת האנרגיה הכוללת של מדינות נבחרות יחסית לגודל האוכלוסייה. הצריכה בסין ובארצות הברית גדלה אבל מסיבות שונות.

הגידול בצריכת משאבים מתכלים כמו נפט לדוגמה, ניתן לפירוק למספר גורמים - גידול בצריכה לנפש (שקשורה לצמיחה כלכלית ולהתייעלות טכנולוגית) ולגידול באוכלוסייה. באוכלוסייה בעלת צריכה נתונה לנפש, צריכת המשאב יכולה לגדול עקב גידול אוכלוסין.

במדינות כמו סין, בשנים 2000-2007, בלט חלקה של הצמיחה הכלכלית בהגדלת צריכת האנרגיה - בתקופה זו גידול האוכלוסייה הואט מאד, אבל צריכת האנרגיה גדלה במהירות. לעומת זאת במדינות מערביות רבות, שבהן צריכת האנרגיה גבוה יותר, הגידול בצריכת האנרגיה נובע בעיקר בגלל גידול אוכלוסין.

צריכת אנרגיה לנפש בארצות הברית יחסית לגודל האוכלוסייה. הצריכה נשארה זהה מאז 1975. רוב גידול בצריכת האנרגיה הכוללת נבע מגידול אוכלוסיית המדינה

כך לדוגמה צריכת האנרגיה לנפש בארצות הברית נשארה קבועה מאז שנת 1975 בגלל שהתייעלות טכנולוגית והגירה החוצה של תעשיות עתירות אנרגיה, איזנו את הצמיחה כלכלית לנפש. לארצות הברית יש צריכת אנרגיה לנפש גבוהה יחסית לשאר מדינות העולם, של 7.8 TOE לאדם, אבל נתון זה לא השתנה במשך שלושים השנים בתקופה שבין 1975 ל-2007. לעומת זאת צריכת האנרגיה הכוללת של ארצות הברית עלתה עקב גידול אוכלוסין. צריכת האנרגיה הכוללת של ארצות הברית שעמדה ב-1975 על 1,653 מיליוני TOE, הגיעה ל-2339 TOE בשנת 2007. גידול של 140% במשך 32 שנה, או 4% בשנה. במדינות רבות אחרות, כמו ישראל ומדינות מתפתחות כמו ברזיל, הגידול בצריכת האנרגיה ומשאבים אחרים נובע משני הגורמים גם יחד.

בדומה לגידול בצריכת אנרגיה מחצבית (פחם, נפט וגז טבעי, גם משאבים נוספים כגון פוספט, אשלג, מתכות, מתכות נדירות, ומשאבים מתכלים אחרים נצרכים בקצב גדל והולך, עקב השילוב של גידול אוכלוסין וצמיחה כלכלית.

גם הצריכה של משאבים ביוטיים ומשאבים מתחדשים כמו יערות, מערכות אקולוגיות, אוקיינוסים ושדות דייג הולכת וגדלה. במקרה זה לא רק שהעומס גדל בצד צריכת המשאב, אלא הוא גם עלול לגרור ניצול יתר - מצב שבו הנזק שנגרם למערכות לא מאפשר להן להשתקם ומביא לקריסה גם ללא המשך הניצול. כך דייג יתר לדוגמה מונע שיקום של אוכלוסיות דגים, שכן שיקום כזה מחייב מינימום של אוכלוסיית דגים, בירוא יערות לשם עץ ולשם פינוי מקום לחקלאות גורם להכחדת מינים רבים של בעלי חיים ושל עצים באופן שעלול לגרור השלכות שונות כגון סחף קרקע, מדבור ועוד.

יש משאבים שגידול האוכלוסין משפיע לא רק על הצריכה שלהם, אלא גם על פוטנציאל ההיצע שלהם. לדוגמה רוב סוגי האנרגיה המתחדשת, כמו אנרגיה סולארית וטורבינות רוח דורשים שטח, ושטח זה מתחרה לפעמים עם שטח שנדרש לאוכלוסייה לשם מגורים או לחקלאות. יכולים להיות מקרים בהם ניתן לשלב בין הדברים (טורבינות רוח בשטח חקלאי לדוגמה, או פאנלים סולאריים על גגות).

הניכוס האנושי מתוך הייצור הראשוני

הייצור הראשוני הוא סך ייצור האנרגיה בבסיס הביוספרה שנוצר על ידי צמחים ואצות הממירים את אנרגיית השמש לאנרגיה כימית שזמינה לכלל היצורים החיים. ניכוס האנושי מתוך הייצור הראשוני (HANPP) נובעת הן מצריכה ישירה של תוצרי ייצור זה (לדוגמה עקב קציר חיטה) ו/או עקב הפחתה של הייצור הראשוני שהיה יכול להיווצר, על ידי שינוי יעודי קרקע מיערות או ביצות, שהן ומערכות אקולוגיות בעלות ייצור ראשוני גבוה, לאדמות חקלאות ומרעה שהן בעלות ייצור ראשוני נמוך יותר.

מחקר שפורסם באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, משנת 2013 העריך את כמות הצריכה האנושית מתוך הייצור הראשוני נטו בתקופה 1910-2005. למרות שהאוכלוסייה האנושית גדלה פי 4 בתקופה זו והתוצר הכלכלי גדל פי 17, הלקיחה האנושית מתוך הייצור הראשוני גדלה רק פי 2. הניכוס האנושי של ייצור ראשוני נטו עלה מ-6.9 מיליארד טון פחמן לשנה בשנת 1910, ל-14 מיליארד טון פחמן לשנה בשנת 2005. פרוש הדבר עליה מ-13% ל-25% מסך הייצור הראשוני של צמחיה פוטנציאלית. הביומסה שנקצרה לנפש לשנה ירדה במקצת למרות עליה בצריכה, בגלל הירידה בהשענות על דלק צמחי ובגלל שיעורי המרה טובים יותר של ביו-מאסה למוצרים.[2]

שיפור היעילות בהמרת אנרגיה לביו-מאסה נובע בעיקר על ידי שיפור הפריון החקלאי עקב המהפכה הירוקה. דבר זה נוצר למרות עלויות סביבתיות שנבעו מכך כמו תשומות אנרגיה מחצבית, הרס הקרקע, ואובדן שונות ביולוגית.[2] דרך אחרת להסתכל על אותו דבר הוא שכיום קיים "סבסוד אנרגטי" של החקלאות - בני אדם משתמשים בכמות אנרגיה גבוה הנוצרת על ידי דלק מחצבי, כדי לשפר את היעילות האנרגטית בתהליכי המרת אנרגיה סולארית בחקלאות.

אם בני האדם יוכלו לשמור על מגמות העבר של שיפור הפריון החקלאי (יעילות ההמרה), המחקר צופה שהניכוס האנושי של הייצור הראוני יעלה עד שנת 2050 ל-27%-29%, אבל הספקה גדולה של דלק ביולוגי עלולה להגדיל את הניכוס האנושי מתוך הייצור הראשוני ל-44%.[2]

לכמות הלקיחה הזו השפעה עצומה על מערכות אקולוגיות שכן היא קובעת את כמות האנרגיה הזמינה שזמינה עבור כל שאר מיליוני המינים שנמצאים בטבע. פרוש הדבר שמין אחד כיום צורך רבע מכלל האנרגיה הכימית הזמינה לטבע וכל שאר המינים צריכים לחלק ביניהם את שאר האנרגיה שנשארה.

המדינות בעלות צריכת הייצור הראשוני הגבוהות ביותר הן (לפי סדר יורד): סין, ארצות הברית, הודו, ברזיל, אינדונזיה, רוסיה, קנדה, ניגריה, יפן, גרמניה וצרפת. כל המדינות בעלות אוכלוסייה גבוהה הן בעלות צריכה גבוה של ייצור ראשוני- מבין 18 המקומות הראשונים, המדינות היחידות שאינן בעלות אוכלוסייה גבוהה הן קנדה ומלזיה. [5] 18 המדינות בעלות צריכת הייצור הראשוני הגבוהה ביותר בעולם מכלות יחד 66% מכלל הצריכה האנושית, ושאר 200 המדינות מכלות יחד רק 33%. 18 המדינות האלה מהוות גם 66% מאוכלוסיית העולם, כך שאין הבדל מהותי בין קבוצת מדינות זו לבין קבוצת המדינות האחרות בהיבט של צריכת ייצור ראשוני לנפש (כאשר מסתכלים על 2 קבוצות המדינות כקבוצה). [6]

ביטחון תזונתי

גידול אוכלוסיית העולם הוא אחד הגורמים המרכזיים הגורמים לשינויים בבטחון התזונתי, הן בחברות היסטוריות והן בימינו. השפעה מרכזית אחת היא שגידול האוכלוסייה מגביר את הביקוש למזון. היות וגידול אוכלוסין יכול לעבוד לפי עקרון של גידול מעריכי הגידול בביקוש אינו בהכרח לינארי, אלא מתגבר עם הזמן. עם הזמן גידול האוכלוסין יכול גם להתמתן עקב מעבר דמוגרפי.

הדגמת הנוסחה I=PAT על צריכת האנרגיה העולמית בשנים 1980-2009. בעוד ששיפורים טכנולוגים הביאו ליעילות אנרגטית משופרת (במונחים של אינטנסיביות אנרגטית של התוצר - קו ירוק), המגמות של גידול אוכלוסין וצמיחה כלכלית חזקות יותר, וגורמות לכך שסה"כ יש גידול בצריכת האנרגיה העולמית (קו אדום)

הביולוג פול ארליך, מי שכתב את הספר פצצת האוכלוסין, מציין כי לגידול האוכלוסין יש השפעה לא רק בהגברת הביקוש למזון אלא גם על ההיצע שלו. אם מיליון התושבים הראשונים במדינה מסויימת משתמשים באדמות החקלאיות ובמים הטובים ביותר, המיליון הבאים משתמשים במשאבים פחות יציבים ופחות איכותיים, שכן האדמות החקלאיות הטובות כבר תפוסות (תפוקה שולית פוחתת.

ארליך דוחה את המודל הפשטני של תומס מלתוס, אבל מצייר מודל מורכב יותר שבו יש "תשומות יורדות לסיבוכיות". הגדלת הפריון החקלאי מאפשרת להגדיל את התנובה החקלאית, אבל גם לה יש מגבלות ובעיות שונות. ניתן להגדיל את תפוקת המזון בסיוע טכנולוגיה, אבל ככל שמתקדמים בכיוון זה, יש קושי גדול יותר. קל יחסית להגדיל את התפוקה מ-2 טון חיטה לדונם ל-4 טון חיטה לדונם על ידי הוספת דשן כימי ופיתוח זנים פוריים יותר. אולם ככל שמתקדמים בכיוון זה כך הדבר דורש טכנולוגיות מורכבות יותר הן במחקר והן ביישום בשטח.

השפעות אלה אינן לינאריות. כאשר יש צפיפות אוכלוסין נמוכה ומשאבים רבים, השפעות על היצע המזון הן נמוכות, וככל שיש יותר אנשים השפעתן גדלה:

  • גידול האוכלוסין מביא לצמצום השטח החקלאי. מחיר קרקע לבניה הוא גבוה, במיוחד באיזורים חקלאיים סמוכים לעיר. הדבר מגביר את התמריץ של חקלאים להפוך את שטחי האדמה שלהם לשטחי נדל"ן, וגורר בנייה על אדמות חקלאיות לצורכי דיור, מסחר, והקמת תשתיות כמו כבישים.
  • גידול האוכלוסין מגדיל גם את משבר המים העולמי וגורם להטיית מים מהחקלאות אל צרכים אחרים כגון צריכה פרטית ותעשייה, ולייקור המים שהם משאב חיוני לחקלאות. על פי מדד טביעת הרגל המימית מעל 80% מצריכת המים העולמית מופנית לחקלאות. גידול האוכלוסייה משפיע בדרכים נוספות על משק המים על ידי איטום פני הקרקע, זיהום מי תהום, הגברת המלחת מי תהום על ידי שאיבת יתר והקטנת מאגרי המים בגלל הגדלת הביקוש למים.
  • גידול האוכלוסייה מגביר את הביקוש לאנרגיה ודבר זה מייקר את התשומות לגידול מזון. הפקת דשן כימי (כריית זרחן ואשלג והפקת אמוניה), הפקת חומרי הדברה ותפעול הציוד החקלאי כולם דורשים נפט ותשומות אנרגיה מתכלה דומות.
  • גידול יותר מזון בשיטות אינטנסיביות יותר, כדי לספק יותר מזון ליותר אנשים, שוחק היבטים רבים הן בקרקע החקלאית ובמשאבים הדרושים לה, והן במערכות אקולוגיות המספקות שירותים אקולוגיים לקרקעות חקלאיות.

דוגמה לקשיים אלה הודגמה ברקע סביבתי למלחמת האזרחים בסוריה בשנים 2007-11. החלטה פוליטית (שנבעה גם מהעוני הקיים במדינה) נתנה עדיפות להספקה עצמית של מזון במדינה. גידול אוכלוסין מהיר במדינה הוביל לכך שהאוכלוסייה גדלה ודרשה יותר מזון, למרות הגידול בפריון החקלאי הדבר גם הוביל לשאיבת יתר ממי-התהום ועיבוד יתר של קרקעות חקלאיות שהובילו למדבור. מצוקת המים החריפה בשל גידול צריכת המים על ידי האוכלוסייה והחקלאות, ובגלל פגיעה במי התהום עקב המלחת בארות וזיהום. שינוי אקלים ובצורת הביאו למשבר חקלאי שהתפתח לאחר מכן למשבר רעב ופליטים חקלאיים.

קיימות ובעיות סביבה

הגידול באוכלוסיית העולם נחשב לבעיית קיימות מרכזית, אשר מחריפה את רוב הבעיות הסביבתיות המוכרות לנו, החל מהתחממות עולמית, עבור בדייג יתר, זיהום, הכחדת מינים, כריתת יערות, ניצול מים מתוקים, סחף קרקע והשפעות סביבתיות אחרות. יחד עם שינויים בטכנולוגיה ובצריכה לנפש, גידול אוכלוסין מהווה את השינוי באחד מ-3 הגורמים במשוואת I=PAT שבה ניתן להשתמש כדי להעריך את התרומות של הנושאים השונים להחרפת הפרעות סביבתיות שונות.

הכלכלן ג'וליאן סיימון טען כי האנושות תוכל להאכיל את אוכלוסיית העולם במשך 7 מיליארד השנים הבאות. טענה דומה מובאת בצורה תדירה על ידי זרם אופטימיזם טכנולוגי וכלכלנים מהזרם של כלכלה נאו קלאסית וזרמים נוספים המאמינים בצמיחה כלכלית אינסופית. בתגובה לכך מציין הביולוג וההיסטוריון ג'ארד דיימונד בספרו התמוטטות כי אם קצב גידול האוכלוסייה של שנת 2004 ישאר ללא שינוי ינבע מכך גידול מעריכי, שכתוצאה ממנו, בעוד 800 שנה יהיו 10 אנשים למטר רבוע בכדור הארץ, בעוד 2,000 שנה תהיה מסת כלל האנושות שווה למסה של כל כדור הארץ, ובעוד 6,000 שנה מסת בני האדם תהיה שווה למסה של כל הייקום המוכר לנו.[3]

קצב גידול אוכלוסיית העולם בשנת 2011, עמד על 1.1% בשנה. בקצב זה, האוכלוסייה מכפילה את עצמה כל 66 שנה. אם מתחילים מאוכלוסייה של 7 מיליארד אנשים, ומניחים שקצב הגידול נשאר ללא שינוי, מגיעים לכך שמסת האנושות שווה למסת כדור הארץ תוך 3,250 שנה, למסת השמש תוך 4,000 שנה ולמסת היקום בתוך 10,530 שנה. אפשרות של המשך גידול מעריכי, ביחד עם הערכות קוסמולוגיות, מובילה לפרדוקס פרמי.

בעיות סביבתיות

מספר כלכלנים אקולוגים ואנשי סביבה וקיימות טוענים כי המסקנה מכך היא שהמשך גידול המין האנושי ללא גבול היא דבר בלתי סביר וכי ייצוב אוכלוסין יתקיים בצורה של הסכמה חברתית או בצורות אחרות כמו רעב, עוני, מחלות, מלחמות, אסון אקולוגי וכו'. לחילופין - תיתכן הגחה כלשהי, סימביוזה כלשהי - ביולוגית או טכנולוגית, או המשך התפשטות מעבר לגבולות כדור הארץ עצמו.

הגדלת אי השוויון והקטנת החשיבות של חיי אדם

גידול אוכלוסין יכול להוביל להגדלת אי שוויון כלכלי. הגידול עצמו לא תמיד מחייב גידול באי השוויון, אלא תלוי בכמות האוכלוסייה ביחס לכמות סוגי ההון ומשאבי הטבע הקיימים לרשותה. כל עוד האוכלוסייה קטנה ביחס לכמות ההון, גידול אוכלוסין אינו מהווה בעיה, שכן יש עודף הון לנפש. קיימים סוגי הון כמו הון אנושי או הון תעשייתי שיכולים אפילו לגדול, לפחות למשך זמן מסויים, כאשר האוכלוסייה גדלה. לדוגמה התמחות כלכלית אפשרית כאשר יש אוכלוסייה גדולה יותר. עם זאת ביחס להון טבעי גידול אוכלוסין פרושו שיש פחות משאבים ושירותי טבע לנפש. דבר זה גורר לחץ קיום גדול יותר על כלל החברה היות וקשה יותר לשרוד. בחברה מרובדת ומורכבת לחץ כזה מתורגם בדרך כלל לאי-שוויון - העניים נאלצים לעבוד קשה יותר ויותר רק כדי לשרוד, והעשירים משתמשים בכוח הפוליטי שלהם כדי לצבור עוד כוח ולשמור על גישה חופשית למשאבי הון.

סופר המדע בדיוני, אייזיק אסימוב, ממחיש את הבעיות הכרוכות ביחס בין הון לבין כמות האוכלוסייה על ידי ההדגמה של מספר האנשים שנמצאים בבית אחד וחולקים מספר תאי אמבטיה או שירותים. בתגובה לשאלה של Bill Moyers, מה לדעתך יקרה לרעיון של חיים באופן מכובד (Dignity) למין האנושי אם האוכלוסייה האנושית תמשיך לגדול בקצב הנוכחי, עונה אסימוב:

זה (גידול אוכלוסין) הולך להרוס את כל זה. אני משתמש במה שאני מכנה "דימוי האמבטיה" שלי. אם יש שני אנשים שגרים בדירה, ויש שני חדרי אמבטיה, אז לשניהם יש מה שאני מכנה 'החופש לאמבטיה', כנס לאמבטיה בכל זמן שאתה רוצה, ושהה שם כל זמן שאתה רוצה מכל סיבה בה תבחר. ולפי שיטתי זהו האידאל. וכולם מאמינים בחופש לאמבטיה. זה צריך להיות כתוב בחוקה. אבל אם יש לך 20 אנשים שחיים בדירה, ושני חדרי אמבטיה, לא משנה כמה כל אדם מאמין בחופש לאמבטיה, אין כזה דבר. עליך לתכנן דברים, עליך לתכנן זמנים לכל אדם, עליך לדפוק על הדלת, עוד לא סיימת שם? וכו'. ובאותו אופן, דמוקרטיה לא יכולה לשרוד איכלוס-יתר. היושר והכבוד האנושי לא יכולים לשרוד אותו. נוחות והגינות לא ישרדו אותו. כשאתה מכניס יותר ויותר אנשים לעולם, הערך של החיים לא רק יורד, אלא נעלם לגמרי. זה לא משנה אם מישהו מת.

גידול אוכלוסייה בישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - גידול אוכלוסיית ישראל

אוכלוסיית ישראל מונה כ-7 מיליון אנשים. ישראל היא אחת המדינות הצפופות ביותר מבין המדינות המערביות. לישראל יש גם צפיפות פיזיולוגית, כמות האנשים יחסית לשטח בר עיבוד חקלאי, גבוה.

כמו במדינות רבות אחרות, פריון הילודה בישראל הולך ויורד עם השנים. עם זאת, פריון זה הוא גבוה למדי. נכון לשנת 2009 ישראל נמצאת במקום הראשון מבין מדינות ה-OECD בפריון הילודה, עם 3 ילדים בממוצע לאישה (יש פערים גדולים בתוך האוכלוסייה ביחס לנתון זה). המדינה הבאה בתור היא איסלנד עם 2.2 ילדים לאישה, והממוצע במדינות ה-OECD עומד על 1.7 ילדים לאישה בממוצע. [7]

בישראל יש לכן גידול אוכלוסין גבוה יחסית למדינות מערביות. דבר זה תורם למספר משברים סביבתיים כמו משבר המים בישראל או זיהום אוויר בישראל, לייקור הדיור, החשמל והמים וכן לייבוא חלק ניכר מהאנרגיה והדלק של ישראל מבחוץ.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 7. miljardis ihminen, Helsingin Sanomat editor Mr Timo Paukku 5.9.2011 D1 תבנית:Fi
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Krausmann, Fridolin, et al. "Global human appropriation of net primary production doubled in the 20th century." Proceedings of the National Academy of Sciences 110.25 (2013): 10324-10329.‏
  3. ^ ג'ארד דיימונד, התמוטטות (ספר), עמ' 451
אוכלוסין

מושגים: אוכלוסיית העולם - צפיפות אוכלוסין - צפיפות אוכלוסין פיזיולוגית - גידול אוכלוסין - מעבר דמוגרפי - גידול מעריכי - כושר נשיאה - המהפכה החקלאית - המהפכה הירוקה - ביטחון תזונתי - I=PAT - טביעת רגל אקולוגית - פיצוץ אוכלוסין - אסון מלתוסיאני - שיא תפוקת הנפט - אוכלוסיית ישראל - גידול אוכלוסיית ישראל - ייצוב אוכלוסין - כלכלת מצב יציב

אוכלוסיית העולם

סרטים וספרים: פצצת האוכלוסין - גבולות לצמיחה - התמוטטות - כלכלת מצב יציב - אריתמטיקה, אוכלוסייה ואנרגיה - תכנית ב'