כלכלה נאו-קלאסית

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כלכלה נאו-קלאסית (Neoclassical economics) הוא זרם מחקר כלכלי המתמקדת בבחירות של יחיד או קבוצה בהתבסס על יחס של העדפות. דבר זה כרוך בדרך כלל במיקסום של תועלת רציונלית או רווח כספי תוך שימוש במידע קיים. הזרם המרכזי בכלכלה כיום הינו בעיקר נאו קלאסי בהנחות שלו, לפחות במיקרו-כלכלה. יש מבקרים רבים לכלכלה נאו קלאסית, ופעמים רבים ביקורות אלו משולבות אל תוך גרסאות חדישות יותר של התאוריה כאשר הנסיבות השתנו. כלכלה נאו קלאסית מכונה לעיתים קרובות גם האסכולה השולית (Marginalist school) בגלל ההתבססות הנרחבת שלה על ניתוח שולי ועל תורת הערך השולית. את המונח "כלכלה נאו-קלאסית" טבע לראשונה הכלכלן האמריקאי תורסטן ובלן.

היסטוריה

התורה שלומדים בבתי הספר בכלכלה כיום היא התורה הנאו קלאסית. היא פותחה על ידי ויליאם סטנלי ג'בונס, קרל מנגר ולאון ואלראס, בשנות ה-1870, וקיבלה פרסום והכרה על ידי אלפרד מרשל בשנות ה-90 של המאה ה-19.

הנאו קלאסיים ממשיכים את הקו אותו התווה אבי התורה הקלאסית הוא כלכלן הסקוטי אדם סמית שב-1776 הוציא את ספרו המפורסם עושר העמים. סמית התווה מודל שבו הממשלה לא אמורה להתערב בנעשה בשוק (עקרון אי ההתערבות או שוק חופשי) והוא התכוון בעיקר למדיניות המרקנטליסטית שהיתה בזמנו, שבה הממשלה הייתה מעורכת בכל תחומי הכלכלה. הנאו קלאסיים המשיכו את הקו של סמית תוך הסתמכות על תאוריה מעט שונה מהתאוריה הקלאסית, בין היתר התאוריה הקלאסית היתה חלק מכלכלה פוליטית בעוד הנאו-קלאסיים בנו תאוריה שבה לכאורה פוליטיקה אינה מושפעת מהכלכלה ואינה משפיעה עליה, כולל הנחות לפיהן הכוח הפוליטי של כל השחקנים בשוק זהה, וכן הממשלה מוצגת אך ורק כגורם מקצועי שרוצה למקסם את הרווחה של כלל השחקנים במשק. כמו כן הכלכלה הקלאסית התבססה על תורת הערך של העבודה ואילו כלכלה נאו-קלאסית מתבססת על תורת הערך של הצרכן.

הכלכלה הנאו-קלאסית ביססה את מעמדה האקדמי בשנות ה-40-50 של המאה ה-20', בעיקר על ידי הכלכלנים מילטון פרידמן ופרדריק הייק. המודל העיקרי שלה שורטט על ידי קנת' ארו. התאוריה מכונה גם תאוריית שיווי המשקל הכללי General Equilibrium Theory - GET. התאוריה הנאו-קלאסית כבסיס למדיניות עלתה רק בשנות ה-70' וה-80' יחד עם המוניטריזם של מילטון פרידמן, ומשטרי רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר.

המהפכה השולית

המעבר מהתאוריה הקלאסית לתאוריה הנאו-קלאסית קרוי "המהפכה השולית", אם כי מדובר למעשה בתהליך שינוי איטי יותר שהתרחש במשך עשרות שנים. יסודות התאוריה הונחו על ידי ויליאם סטנלי ג'בונס שכתב את Theory of Political Economy ב-1871, קרל מנגר Principles of Economics ולאון ואלראס שכתב את Elements of Pure Economics בשנים 1874-77.

ג'בונס ראה את הכלכלה שלו כיישום ופיתוח של גישת התועלתנות של ג'רמי בנת'הם והוא לא פיתח בצורה מלאה תאוריה של שיווי משקל כללי. מנגר לא תמך בגישה ההדונית והסביר את התועלת השולית הפוחתת במונחים של העדפות סובייקטיביות של שימושים אפשריים, והוא הדגיש את הנושאים של אי-שיווי-משקל והחלטות בדידות. בנוסף מנגר התנגד לשימוש במתמטיקה בכלכלה, בעוד שני האחרים מידלו את התאוריות שלהם בסגנון הפיזיקה המכאנית של המאה ה-19. ג'בונס בנה על הקונספט ההדוני של בנתהם או של ג'ון סטיוארט מיל, בעוד שוואלראס התעניין יותר בקשרי הגומלין שקיימים בשוק מאשר בהסבר של התנהגות הפרט.

אלפרד מרשל

ספר הלימוד של אלפרד מרשל, Principles of Economics, שיצא לאור בשנות ה-90 של המאה ה-19, היה ספר הלימוד המרכזי לכלכלה באנגליה בדורות שלאחר מכן. השפעתו של מרשל התפשטה מעבר לכך, לדוגמה האיטלקים שיבחו את Maffeo Pantaleoni בכך שכינוהו "מרשל של איטליה". מרשל חשב שהייתה הגזמה בניסיונות של הכלכלנים הקלאסיים להסבר המחירים על ידי עלויות הייצור. הוא טען גם כי כלכלני האסכולה השולית הלכו רחוק מידי בתיקון חוסר איזון זה על ידי הדגשת יתר של התועלת ושל הביקוש. מרשל הצהיר ""נוכל להתווכח באותה מידה של היגיון האם הלהב העליון או התחתון בזוג מספריים הוא החותך פיסת נייר, כמו שנוכל להתווכח האם הערך נקבע על–ידי תועלת או עלות הייצור..."

מרשל הסביר את המחירים על ידי הפגשות של עקומת היצע עם עקומת ביקוש (בהמשך להנחה שעקומות כאלה קיימות ללא השפעה זו על זו). מרשל הניח גם כי קיימות "תקופות שוק" שונות ולהנחה זו הייתה השפעה חשובה על המשך התפתחות התאוריה הנאו-קלאסית.

  • תקופת השוק (Market period) - המוצרים שנוצרו למכירה בשוק הם דבר נתון - לדוגמה יש דגים בשוק הדגים. המחירים מתעדכנים במהירות כדי לנכות את השווקים (למכור את כל הדגים).
  • התקופה הקצרה (Short period) היכולת התעשייתית היא דבר נתון. רמת הייצור רמת התעסוקה, התשומות של חומרי גלם. ולפי התאוריה המחירים מתעדכנים כדי להשוות את העלות השולית לתפוקה השולית, שהיא נקודה שבה לכאורה הרווחים מגיעים למקסימום. קיימות רנטות כלכליות בשיווי משקל של תקופה קצרה עבור גורמים קבועים, ושיעור הרווח לא משתווה לאורך סקטורים כלכליים.
  • התקופה הארוכה (Long period) מלאים של מוצרי הון כמו מכונות ומפעלים אינם דבר נתון. שיווי משקל לשם השאת רווחים קובע הן את הקיבולת התעשייתית והן את הרמה שבה היא מתופעלת.
  • התקופה הארוכה מאד (Very long period) השפעות של תהליכים ארוכי טווח כמו הרגלים ומנהגים, טכנולוגיה, שינויים בגודל האוכלוסייה אינם נתונים מאליהם, וניתן לשנות אותם במסגרת מודלים ארוכי טווח.

מרשל הניח כי הביקוש וההיצע הם פונקציות יציבות ומסבירות את ההיצע והביקוש. הוא טען גם כי קל יותר לשנות את ההיצע בזמן הארוך וכי לדבר זה יש השפעה חשובה יותר בטווח הארוך מאוד.

תיאור קצר של התאוריה הנאו קלאסית

אדם סמית טען ששווקים יכולים לעבוד לבד בלי התערבות ממשלתית והשווקים יתנקו לבד - כלומר שהמחיר והכמות יוסדרו לבד בין מוכרים לקונים. קנת' ארו הציג זאת באופן מתמטי - ווקטור מחירים שמנכה את השווקים (אין עודף היצע או ביקוש). יחידת הניתוח הבסיסית במודל היא המוצר.

התאוריה הנאו-קלאסית מתייחסת ל:

  1. העדפות preferences
  2. מקורות Endoments
  3. טכנולוגיית ייצור Technology

אלו הם גורמים אקסוגניים שמהם מתחיל המודל (אקסוגני- חיצוני, גורמים אלו נקבעים מחוץ למודל, בניגוד לגורמים אנדוגניים- כלומר פנימיים - שנקבעים בתוך המודל). הפרט ממקסם את תוחלת התועלת שלו בצורה אינדיבידואלית, ללא קשר לפרטים אחרים (ללא קנאה, או רווחה יחסית), וכתוצאה מכך יש שיווי משקל שמתבטא בווקטור מחירים כלשהו.

שלושת הרכיבים שהוזכרו מוגדרים בתאוריה הנאו-קלאסית כפונקציה של המוצר ונותנים לנו את המחירים ואת הכמויות שיהיו בעת שיווי המשקל. שיווי המשקל נקבע על ידי חיתוך עקומת ההיצע (של היצרנים) עם עקומת הביקוש (של הצרכנים). עקומות היצע וביקוש מתארות כיצד משתנה המחיר המבוקש כפונקציה של הכמות (או להפך). שיווי המשקל נותן הן ניכוי של השווקים, והן את תאוריית הרווחה במובן יעילות פארטושיווי משקל פארטו איש אינו יכול לשפר את מצבו ללא פגיעה באחרים).

דינמיקה במודל הנאו-קלאסי - המודל הבסיסי הוא מודל הצמיחה של סולוSolow Growth model של צמיחה כלכלית. מדובר על כך שבהינתן שהטכנולוגיה אינה משתנה, הצמיחה לנפש -גידול כמות התוצר לנפש - היא פונקציה של כמות ההון לנפש.

מאפיינים בסיסיים של התאוריה

  1. תאוריה רדוקטיבית - מהכלל אל הפרט. אפשר ליישם אותה בכל מקום וזמן, כשצריך לדעת רק מהם 3 הפרמטרים (העדפות, מקורות, טכנולוגיית ייצור) וכל השאר נקבע מאליו.
  2. הפרטים ממקסמים תועלת. הדבר מניח כי הפרטים מתנהגים בצורה רציונלית מבחינה אבסולוטית (שאינה מותנית בהעדפות של צרכנים אחרים), וכי הם ממקסמים את "פונקציית התועלת" שלהם שהיא דבר שנתון מראש למודל ואינו משתנה במסגרתו. בתחום תורת המשחקים קיימת ההנחה כי הפרטים עצמם הם רציונליים והם מאמינים שפרטים אחרים פועלים באותה צורה. מקס וובר לעומת זאת סבר שרציונליות היא לא תכונה מולדת אלא מובנת על ידי החברה. ביקורת מתמטית על דבר זה היא כי מספר המוצרים גדול מידי מכדי שניתן יהיה לבצע השוואה בין כל האפשרויות.
  3. מודל פוזיטיבי (איך נראית המציאות ) - לא נורמטיבי (מה צריך להיות). על פי הנאו קלאסיים אין לתאוריה זו היבט אידאולוגי, ותפקידה הוא לכאורה לספק הסבר או ניבוי על רמות התוצר והמחירים בהינתן הנתונים האקסוגניים. בכך הכלכלה הנאו-קלאסית מנסה להתנתק מהכלכלה הפוליטית שהייתה לב ליבה של הכלכלה הקלאסית. כלכלנים אקולוגיים מצביעים על כך שבחירת מסגרת הניתוח - לדוגמה התעלמות מהתועלת של דורות העתיד או מסכנות קיומיות של הפעילות הכלכלית על האנושות (בעיות קיימות) והגדרת רווחה חברתית כהגדלת הצריכה המצרפית, או השגה של יעילות פארטו) הן כולן הנחות נורמטיביות.
  4. העדר מעמדות - בתאוריה הנאו-קלאסית, כל השחקנים שווים, ואין בעלי אדמות, בעלי מפעלים ופועלים לדוגמה, או עשירים ועניים. כאשר אי-שוויון מופיע הוא בדרך כלל נתפס כסוגיה מוסרית ולא כגורם יסוד בכלכלה שמשפיע על התנהלות הכלכלה עצמה.
  5. הקצאה יעילה - הקצאת המשאבים במודל היא יעילה פארטו או דנה בסטיות מיעילות זו (כשל שוק), כלומר לא ניתן למצוא חלוקה אחרת שבה התועלת של מישהו גבוהה יותר מבלי לפגוע בלפחות מישהו אחר אחד. התאוריה אינה דנה באופי החלוקות עצמן כל עוד הן מקיימות תנאי זה, או בהשלכות כלכליות אפשריות של חלוקות כאלה.
  6. רציפות (בניגוד לבחירות בדידות) - ההנחה היא שהפונקציות המתארות את ההתנהגויות הרלוונטיות הן רציפות (חלקות), ולכן ניתן לדון בנגזרותיהן כדי לדבר על מגמות נקודתיות. בדרך כלל יש הנחה נוספת של לינאריות של הפונקציות (אין שינויים גדולים בקשר בין המשתנים בעקבות שינוי של אחדים מהם)
  7. תאוריה סטטית - תאוריה של שיווי משקל (ש"מ), לא שואלים איך מגיעים לשיווי המשקל אלא מה קורה בשיווי משקל עצמו. התאוריה הקיינסיאנית לעומת זאת, היא תאוריה של אי-שיווי משקל.
  8. תאוריה א- היסטורית. כלומר השיווי משקל הצפוי בכל נקודת זמן אינו פונקציה של העבר אלא של המשתנים האקסוגניים שהוזכרו. זאת בניגוד לחלק מהמערכות מורכבות שיש בהן החשל.
  9. תאוריה אגרגטיבית (אגרגציה - צבירה) - מתארים התנהגות פרט אחד ואז סוכמים לקבלת את התנהגות כלל הפרטים. צורת ניתוח זו שונה מתאוריות מאקרו כמו התאוריה הקיינסיאנית (שמנסות למצוא דפוסים בהתנהגות המאקרו, מתוך הנחה שיש דפוסי מאקרו שיהיו שונים מהמיקרו). הרעיון של הצברה עומדת בניגוד לרעיון ההגחה במערכות מורכבות- שהתנהגות המערכת כולה מושפעת לא רק מתכונות של הפרטים המרכיבים את המערכת אלא גם מטיב היחסים בין הפרטים.
  10. אין מוסדות - מוסדות חברתיים (בנקים, ממשלה, משטרה, בתי ספר, תרבות וכו') אינם משחקים תפקיד בתאוריה. זאת, למרות שקיימות הנחות מוסוות חזקות על קיום המוסדות בתאוריה - יש מסחר חופשי, אין עלויות עסקה(אין גנבים) אין עלויות להשגת מידע. צריך להניח שיש זכויות קניין מוגדרות. יש הנחה שכל עסקה בשוק היא רצונית, אין עבדות.
  11. תאוריה אידאלית' - הכלכלן האקולוגי הרמן דיילי מציין כי למרות שהכלכלה היא כביכול מדע שעוסק במטריאליזם, אין בה שום נוכחות למגבלות פיזיקליות כמו החוק הראשון של התרמודינמיקה או החוק השני של התרמודינמיקה. ביקורת דומה מובעת מצד כלכלנים אחרים בזרם הכלכלה אקולוגית בכך שהכלכלה מהווה מערכת תרמודינמית סגורה - שני מחוזרים סגורים - האחד שלסחורות והשני של כסף - עובדים שמייצרים מוצרים ומקבלים תמורת זאת שכר, ושל צרכנים שמשלמים כסף כדי לקנות סחורות ללא נוכחות של אנרגיה וחומר וללא מגבלות על זרימה זו.
  12. תאוריה של מערכת מבודדת - הנחה שכל הערך שנוצרת במסגרת הכלכלה הוא תוצר של פעילות השחקנים בה, ובעיקר של הפעילות המסחרית שלהם בשוק. זאת בלי שמערכות אחרות מספקות תועלת למשתתפים (לדוגמה שירותי המערכת האקולוגית), בלי תרומה של מערכות לא שווקיות (עבודות התנדבות, הורות). בהיות המערכת מבודדת אין לה גם כל יחסי גומלין עם הסביבה (כמו קבלת אנרגיה) או השפעה עליה (כמו זיהום והשפעות סביבתיות אחרות).
  13. תאוריה של טבע פסיבי - השחקנים היחידים במערכת הם בני האדם, וכל שאר הדברים הם חפצים דוממים ללא התנהגות עצמאית. בהיות המערכת סטטית ומבודדת לא יכולים להתקיים בה דברים כמו התמד, או שינויי התנהגות של מערכות אקולוגיות, וירוסים, מערכות חברתיות וכו'.

המתודולוגיה הנאו קלאסית

המתודולוגיה העיקרית של הכלכלה הנאו קלאסית היא שימוש במודלים מתמטיים תוך יציאה מתוך הנחות אקסיומטיות מפורשות ומשתמעות על התנהגותם של בני אדם, על מבנה תהליכי הייצור והצריכה, על הסביבה הטבעית, ועל הדינמיקה של מוסדות חברתיים. ברוב המקרים משתמשים במודלים סטטיים ללא דינמיקה בזמן.

השימוש בנוסחאות מתמטיות והנחות שרירותיות, עורר ביקורת רבה על הנאו-קלאסיים הן מהימין הכלכלי והן מהשמאל הכלכלי. חלק מהמבקרים הצביעו על כך שהשימוש במתמטיקה הוא מעין יומרה לחקות את הפיזיקה ובעיקר את המכאניקה הקלאסית של ניוטון. גם הנאו קלאסיים עצמם מתייחסים לדמיון זה. כאשר הם מותקפים בנושא הקושי של מודל מתמטי לתאר את המציאות הם עונים בדרך כלל שמדובר ב"חיכוך" - בדומה לסטייה של המודל של ניוטון מתאור של תנועה של גופים על כדור הארץ בגלל חיכוך. הביקורת על מענה זה היא שבעוד המודל של ניוטון מגדיר ומודד את הסטיות של המודל מהמציאות (מקדמי חיכוך), ומגדיר גם בצורה מדוייקת מתי הוא יעבוד טוב יותר (בחלל לדוגמה), כלכלה נאו קלאסית אינה מגדירה קבועים כאלה וקשה לדעת מה מידת הסטייה של המודל מהמציאות.

אנשי מערכות מורכבות כמו דונאלה מדווז טוענים כי הדמיון לנוסחאות בפיזיקה הוא מטעה, שכן הנוסחאות מסתירות חיבור, הכפלה וחיסור של גדלים דמיוניים. בעוד שבנוסחאות פיזיקליות במשוואות יש סימוני יחידות (לדוגמה מהירות הנמדדת במטרים בשניה וכו') בכלכלה אין יחידות כאלה. בעוד שבפיזיקה שני צידי המשוואה מאוזנים תמיד מבחינת היחידות שלהן, בכלכלה נאו קלאסית אין הדבר כך. לדוגמה משוואת הייצור של קלארק מגדירה זרם של מוצרים מצד אחד השווה כפול "כמות העבודה" כפול "כמות ההון". המודל של מדווז ושות' עולם 3 לעומת זאת מכיל משוואות מאוזנות מבחינת גודלם שם הדברים הנמדדים.

ביקורת אחרת על השימוש במתמטיקה היא שמדובר באמצעי הדרה שנועד להשתיק ביקורת מצד סוציולוגים או מבקרים חברתיים. הכלכלן סטיב קין לדוגמה טוען שאחוז גדול מהאנשים לא מבין במתמטיקה ואחוז גדול לא מבין כלכלה, וכדי לבקר את התאוריה הנאו קלאסית ביעילות יש צורך בחיתוך של שתי הקבוצות. הוא מצביע על סתירות מתמטיות במודל הנאו-קלאסית. ביקורת אחרת היא מהכיוון של מודלים של מערכות מורכבות שטוענת שכלכלנים מתעלמים מאפשרויות של מודלים מורכבים בהרבה.

ביקורת מצד כלכלנים מוסדיים ואקולוגיים היא שהכלכלה מתרכזת הרבה יותר מידי בתפקודו של מוסד השוק, תוך הזנחה של מוסדות ודינמיקות אחרות המשפיעות על הכלכלה. אם נשווה את הכלכלה לרפואה לדוגמה הכלכלנים מנתחים רק את תפקודו של הלב (ואף מגדירים את בריאותו של הגוף כולו לפי מדידות על הלב בלבד) תוך שהם מתעלמים מהתפקוד של איברים אחרים. השוואה למתודולוגיות ברפואה ובאקולוגיה מצביעה על כך שבתחומים אלה עוסקים גם במערכות מורכבות ובמערכות דיאספטיות המגיעות לשיווי משקל, אבל תוך ניתוח עשיר יותר עם פחות הנחות אקסיומטיות ומידול מתמטי צנוע הרבה יותר.

ראו גם

קישורים חיצוניים

המהפכה השולית
כלכלה נאו-קלאסית

אישים: ויליאם סטנלי ג'בונס - קרל מנגר - לאון ואלראס - אלפרד מרשל - ג'ון בייטס קלארק - אירווינג פישר - קנת' ארו - פול סמואלסון - מילטון פרידמן - פרדריק הייק

מושגים: ניתוח שולי - תפוקה שולית - פונקציית ייצור קוב דאגלס - תועלת שולית - תאוריית שיווי המשקל הכללי - תאוריית העדפה הנגלית - יעילות פארטו - תחרות משוכללת - כשל שוק - השפעה חיצונית - צמיחה כלכלית - האדם הכלכלי - הון - יתרון יחסי

ביקורת: כלכלה קיינסיאנית - כלכלה אקולוגית - כלכלה התנהגותית - כלכלה מוסדית - כלכלה אבולוציונית - כלכלה בודהיסטית - מחלוקת קיימברידג' על ההון - הפרכת הכלכלה - Phishing for Phools - אמרטיה סן - קנת' בולדינג - ג'ון קנת גלבריית - הא-ג'ון צ'אנג - גבולות לצמיחה - מודל זרמים ומאגרים - ספינת החלל כדור הארץ - מערכות מורכבות