יתרון יחסי

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תאוריית היתרון היחסי בכלכלה, מסבירה מדוע כדאי לכל אחת משתי יחידות כלכליות לסחור ביניהן, גם במצב בו אחת מהן מסוגלת לייצר כל פריט בזול יותר מאשר חברתה. העיקרון הקובע הוא לא העלות המוחלטת של הייצור, אלא היחס בין הקלות בה יכולות שתי היחידות הכלכליות לייצר מוצרים שונים. עיקרון היתרון היחסי, למעשה, מדגים את במונחים כלכליים את היתרון שבהתמקצעות והתמחות. לתאוריה זו משמעות רבה בסחר בינלאומי בין מדינות, וכפועל יוצא ממנו - תכנון הקצאת המשאבים בכל מדינה.

עקרונות התאוריה

הרעיון תואר לראשונה על ידי רוברט טורנס בשנת 1815, במאמר על הסחר בתירס. הוא הסיק כי לבריטניה יש יתרון בסחר סחורה מגוונת עם פולין בתמורה לתירס, למרות שייתכן שניתן לייצר תירס במחיר זול יותר בבריטניה. בכל אופן, התאוריה מיוחסת בדרך כלל לדייוויד ריקרדו, שהסביר את התאוריה בצורה ברורה בשנת 1817 בספר "עקרונות הכלכלה המדינית והמיסוי", בדוגמה המערבת את בריטניה ופורטוגל: ניתן לייצר בפורטוגל גם יין וגם בד בפחות עבודה מאשר בבריטניה. אולם, העלויות היחסיות של ייצור שני מוצרים אלו שונה במדינות אלו; בבריטניה קשה מאוד לייצר יין, וקשה פחות לייצר בד. לעומת זאת, בפורטוגל שני מוצרים אלה קלים לייצור. לכן, בעוד שזול יותר לייצר בד בפורטוגל, יהיה זה עוד יותר זול לפורטוגל לייצר עודף יין, ולסחור בו עם בריטניה בתמורה לבד. ובכיוון ההפוך, גם בריטניה מרוויחה מסחר זה, שכן עלויותיה לייצור בד לא השתנתו, אך היא כעת יכולה להשיג יין במחיר זול יותר מאשר אילו ייצרה אותו בעצמה, בתמורה לעודפי הבד.

כאשר ישות אחת (תהא זו חברה או מדינה) מסוגלת לייצור ביעילות גדולה יותר מאשר יישות אחרת, יש לה יתרון מוחלט. כלומר, בהנחה שהתשומה שווה, ליישות אשר לה יתרון מוחלט תהיה תפוקה גדולה יותר.

המתמטיקאי הפולני סטניסלב אולם אתגר בעבר את הכלכלן האמריקני פול סמואלסון לנקוב בשמה של תאוריה אחת בתחום מדעי החברה אשר תהא הן נכונה והן בלתי טריוויאלית. מספר שנים מאוחר יותר, סמואלסון נענה לאתגר בהצביעו על תאוריית היתרון היחסי של ריקרדו: "שתאוריה זו נכונה לוגית - אין זו טענה שיש לטעון בפני מתמטיקאי; שתאוריה זו אינה טריוויאלית - על כך יעידו אלפי אנשים חשובים ואינטליגנטים אשר לא הגיעו לתובנה של התאוריה בעצמם, או לאמונה בה לאחר שהוסברה להם".

היות והתאוריה עשוייה לעיתים להוביל למסקנה המנוגדת לאינטואיציה (למה לייבא מוצר אם ניתן בזול יותר לייצרו במקום?), ניתן לצורך הבנתה ניתן להיעזר בהדגמה הפשוטה להלן.

הדגמת התאוריה

לשם הדוגמה נניח רופא, שבמקרה הינו נגר חובב ובעל ידי זהב, הנזקק למגירה חדשה במרפאתו. לאחר קבלת הצעת מחיר מנגר, מגיע הרופא למסקנה כי יוכל בזול יותר להצטייד במספר לוחות עץ ולהתקין את המגירה בעצמו.

בסופו של יום עבודה, הוא מספר בסיפוק לאישתו כי חסך את עלות הנגר, והצליח לייצר מגירה בכוחות עצמו בעשירית העלות. אישתו אינה מתרשמת, ומסבה את תשומת ליבו לעובדה כי אילו היה מקדיש את היום לקבלת חולים, הרי שהיה משתכר די באותו יום למימון 8 מגירות המיוצרות בידי הנגר, ומכאן ששכרו יצא בהפסדו.

המסקנה: אילו היה הרופא עוסק באותו יום בתחום בו יש לו יתרון יחסי – כלומר רפואה – הרי שהיה נשכר יותר; במקביל היה נשכר יותר גם הנגר, שתחת לטאטא את נגרייתו באותו יום, יכול היה לעסוק בתחום בו יש לו יתרון יחסי – ייצור מגירות עבור הרופא. הוא יכול היה לשלם לפועל ניקיון שיטאטא את הנגרייה, ועדיין להישאר עם רווח.

דוגמה מספרית

היבט חשוב ונוגד אינטואיציה של עקרון היתרון היחסי, הוא העובדה כי גם אם ליחידה כלכלית מסוימת יש יתרון מוחלט על פני יחידה כלכלית אחרת בכל תחומי היצור, משתלם יהיה לכל אחת שני היחידות להתמקד בתחום בו יש לה יתרון יחסי.

נמחיש עובדה זו בעזרת הדוגמה הבאה:

נניח כי ישראל ומוזמביק מייצרות שני מוצרים עיקריים: מכונות ומעבדים.

  • במוזמביק, עובד אחד מייצר ביום:
    • מעבד אחד.
    • מכונה אחת.
  • ישראל יעילה יותר בשתי התעשיות - עובד מישראל מייצר ביום:
    • שלושה מעבדים.
    • שתי מכונות.

לישראל יש יתרון מוחלט בשתי התעשיות - היא פרודוקטיבית יותר הן בייצור מכונות והן בייצור מעבדים. עם זאת, בעוד היא פרודוקטיבית פי 3 ממוזמביק בייצור מעבדים, הרי שהיא פרודוקטיבית ממוזמביק "רק" פי 2 בייצור מכונות. מכאן שלמוזמביק יש יתרון יחסי בייצור מכונות, בעוד לישראל יש יתרון יחסי בייצור מעבדים.

בשוק תחרותי, מחיר הסחורה משקף את עלות הייצור (שהיא ביחס ישר לזמן הדרש לייצור המוצר), על כן יהא זה סביר שבישראל, מעבד (אשר ייצורו מצריך 3 ימי עבודה) יקר יותר ממכונה (אשר ייצורה מצריך 2 ימי עבודה).

מכיוון שמוזמביק יכולה לייצר מעבדים או מכונות באותה עלות ייצור, הגיוני שתתמחה בייצור (בו יש לה כאמור יתרון יחסי) מעל ומעבר לצרכיה שלה - ותוותר כליל על ייצור מעבדים. את עודפי המכונות שמעבר לתצרוכתה תייצא לישראל, ותמורתם תקבל יותר מעבדים מאשר אילו הקצתה משאבים לייצרם בעצמה (תחת להקצותם לייצור מכונות), וכך תצא נשכרת יותר. גם ישראל תצא נשכרת מהסחר: היא תקצה את כל משאביה לייצור מעבדים, שאת חלקם תוכל לייצא למוזמביק תמורת מכונות, אותן תקבל בעלות נמוכה יותר מאשד אילו ניסתה לייצרן בעצמה.

הטבלה להלן תמחיש זאת. נניח כי ישראל ומוזמביק אינן סוחרות זו עם זו. בשבוע עבודה (נניח 5 ימי עובדה) בו יומיים מוקצים לייצור מעבדים ו-3 ימים לייצור מכונות, סך התפוקה יהיה:

מדינה מכונות מעבדים
ישראל 6 (3*2) 6 (2*3)
מוזמביק 3 (3*1) 2 (2*1)
סך הכול 9 8

נניח כי המדינות מתחילות לסחור בהסתמך על עיקרון היתרון היחסי. ישראל תייצר מעבדים בכל חמשת ימי העבודה ומוזמביק תייצר מכונות בכל חמשת ימי העבודה:

מדינה מכונות מעבדים
ישראל 15 (3*5) 0 (0*2)
מוזמביק 0 (0*1) 5 (5*1)
סך הכול 15 5

אם כן, כאשר ישראל ומוזמביק סחורות זו עם זו ומתמחות כל אחת בתעשייה מסוימת, שתיהן יחד מייצרות 20 יחידות, לעומת 17 יחידות כאשר כל מדינה מייצרת בצורה עצמאית.

ביקורת

כמו תאוריות כלכליות אחרות, התאוריה סובלת מרגישות להנחות היסוד שיש בה. היות והמציאות לאו דווקא מכילה את הנחות היסוד שמכילה התאוריה, גם המסקנות אליהן היא מגיעה לא תמיד יתקיימו.

המשמעות הפוליטית

עיקרון של יתרון יחסי ניתן ליישום גם בכלכלה מודרנית של מדינות וסחר ביניהן. לדוגמה, למדינה אשר לה יתרון יחסי בתעשיות עתירות ידע (כגון היי-טק), וחיסרון יחסי בתעשיות עתירות עבודה (כגון טקסטיל), כדאי כלכלית לייבא מוצרי טקסטיל ממדינה אחרת, בה יחס היתרונות מהופך, ולייצא אליה מוצרי היי-טק. כך תצאנה כלכלות שתי המדינות נשכרות. אימוץ התאוריה מעלה סימני שאלה על הכדאיות הכלכלית שבהגנה על תוצרת מקומית מפני יבוא באמצעות מכסי מגן, ובהקצאת משאבים ממשלתיים לעידוד תעשיות שאין בהם יתרון יחסי. בסקר שנערך 95% מהכלכלנים טענו שהם בעד מדיניות של סחר חופשי.

העדר עלויות הובלה, עלויות עסקאות במטבע

במציאות הפיזיקלית, ייצוא של סחורות ומוצרים מחייב השקעת אנרגיה שעולה כסף. לעומת זאת במודל של סחר חופשי על פי ריקרדו אין עלויות הובלה. במצב זה, הכדאיות הכלכלית של ייבוא מוצרים הינה נמוכה יותר כאשר יש להוסיף לעלות זו את עלות ההובלה.

עלות ההובלה הישירה שרואה הצרכן אינה מחיר מלא של הייבוא. לתובלה ימית, אווירית ויבשתית יש גם עלויות חיצוניות גבוהות. ההשפעות כוללות זיהום אוויר פליטה של גזי חממה ותרומה להתחממות העולמית ודלדול משאבים מתכלים כתוצאה משימוש בדלקים מחצביים להנאת ספינות, מטוסים ומשאיות. השפעות אחרות הן כוללות מינים פולשים - החדרת מינים למקומות שונים שפוגעים במערכות אקולוגיות והפצה של מחלות.

חלק ניכר מהמסחר הבינלאומי מקבל סבסוד על ידי פרוייקטים כמו בניית נמלים, בניית כבישים ותשתיות למסחר בינלאומי מכספי המיסים.

הוצאות נוספות שמסבסדות את המסחר הבינלאומי הן הסדרים משפטיים מסובכים שנהוגים בין המדינות ומשולמות על ידי משלמי המיסים, הוצאות ביטחוניות שנועדו להגן על המסחר וכן הוצאות הקשורות בהפרשי מטבעות ובביטוחים של שערי מטבעות משתנים. כך לדוגמה מתערב בנק ישראל בקניית דולרים כדי להוריד את שער המטבע של השקל.

דלדול משאבים והשפעות חיצוניות

כלכלנים נאו-קלאסיים מניחים כי הייצור הוא פונקציה רק של עבודה ושל הון. אולם ייצור מוגבר תודות ליתרונות של יתרון יחסי, פירושו בחלק מהתעשיות (לדוגמה פחם) דלדול מואץ של משאבי הטבע שעומדים לרשותנו ו/או פגיעה מואצת בביוספרה או בהון הטבעי.

הנחה נוספת היא בדבר העדר השפעות חיצוניות. קיומן של השפעות חיצוניות יכול להקטין או לבטל את הרווחה הכלכלית שנוצר עקב הגידול במסחר.

השפעות נוספות יכולות להיות בתחום החברתי-כלכלי פנימי אותה מדינה הסובלת מחיסרון יחסי בענף הטקסטיל, למשל, עשויה להחליט על הקצאת משאבים לתעשייה זו מסיבות שונות כגון עידוד תעסוקה, לחץ פוליטי-חברתי, שיקולים מדיניים של אי-תלות בגורמים חיצוניים, לוקאל-פטריוטיזם וכדומה.

תנועות הון

ריקרדו הניח באופן מפורש כי גורמי הייצור, כלומר ההון והעבודה, אינם ניידים בין המדינות. משום כך, גורמי הייצור יכולים לנוע בתוך אותה מדינה בין ענף אחד לשני, אבל לא לצאת ממדינה אחת למדינה אחרת. ביטוי נפוץ להנחה זו כיום היא מתן דוגמאות על ידי מסחר בין שני אנשים- שכן אנשים אינם יכולים לנייד את גורמי הייצור שלהם ביניהם. לעומת זאת, במסחר בין מדינות, ובאופן מתגבר יש ניידות גדלה והולכת של העבודה ובמיוחד של ההון. אם רוב ההון מושקע במטרה למקסם רווחים, אזי התאוריה של היתרון היחסי אינה נכונה יותר, ותחתיה מתקיימת העקרון של היתרון המוחלט.

דבר זה מתחזק כאשר קיימת אבטלה במדינות ואם ייתכנו מוצרים נוספים ומדינות נוספות.

במצב של תנועות הון עולמיות, אבטלה בכל מדינה וקיום של יותר משתי מדינות, ייתכן מצב שבו במדינה א' מייצרים את שני המוצרים, ההון שהיה בשתי המדינות זורם למדינה זו, ויש בה ויש בה אבטלה נמוכה. במדינה ב' לא מייצרים אף אחד משני המוצרים ויש בה שיעור אבטלה גבוה, וההון זרם ממנה החוצה. המוצרים נמכרים למדינה שלישית. פירמה שרוצה לבנות מפעל יין חדש, לא תתעניין בשאלה מה היתרון היחסי של מדינה א' או ב', אלא בשאלה באיזו מדינה היא יכולה לייצר יין בעלות הנמוכה ביותר – כלומר איזו מדינה היא בעלת היתרון המוחלט בייצור מוצר זה. בהתאם להחלטה הפירמה תמקם את המפעל שלה במדינה זו, גם אם למדינה השנייה יש יתרון יחסי בענף זה.

תיאור דינמי לעומת תיאור סטטי

התאוריה מניחה החוצה את קיומה של דינמיקה בזמן, על ידי תיאור המציאות הכלכלית כמצב סטטי. בפועל, התפתחות של תעשיות לוקחת זמן רב וצבירה של ידע ומיומנות, כלומר הכלכלה פועלת במרחב דינמי. ייתכן לדוגמה שלמדינה כמו הודו יש יתרון יחסי בגידול כותנה על פני כתיבת תוכנה. אבל התפתחות של תעשיית תוכנה בהודו תגרום לצבירה של ידע ומיומנות (הון אנושי), וכתוצאה מכך, כעבור מספר שנים, ייתכן והיתרון היחסי ישתנה לטובת ענף התוכנה. ובהתייחס לדוגמה של הרופא והנגר – ייתכן ורופא שייצר מגרות רבות, ישפר את מיומנותו וכתוצאה מכך היתרון היחסי ישתנה וכעת יהיה עדיף לרופא לעסוק בנגרות.

לניתוח הדינמי יש השלכות נוספות: יש צורך בהשקעת משאבים כדי לעבור מענף אחד לענף שני. כמו כן, הניתוח הדינמי הוא הכרחי כדי להגיע לשני הנחות אחרות - בדבר חופש בחירה ורברסבליות מוגבלת, וכן בקשר של מגוון וריכוז.

אובדן עצמאות (אי רברסביליות)

תוצאה חשובה של הטיעון של ריקרדו ושל ממשיכי דרכו הוא ששני הצדדים נהנים מקיום הסחר, והראיה לכך היא שהם בוחרים לקיים את המסחר באופן חופשי וללא כפיה. אלא שגם הנחה זו אינה בהכרח נכונה כאשר היא מובאת בהקשר דינמי. כלכלה הזונחת תחומים בהם אין לה יתרון יחסי, ומתמקדת אך ורק בתחום בה יש לה יתרון יחסי, הופכת במשך הזמן להיות תלויה בשווקים הבינלאומיים לייצוא התוצרת וליבוא זול. זניחת ענפי ייצור פירושו איבוד הידע שהיה דרוש לשם קיומם, או איבוד של "הון אנושי", וניתן לחזור לייצור בענפים אלה רק תוך השקעה אדירה של כסף, שנות אדם ולימוד. ולכן מעבר לכלכלת מסחר בינלאומי הוא צעד שהינו כמעט אי-רברסבילי. אלא שכעת היכולת של מדינה לבחור במצב ההתחלתי של הייצור כמעט ואינו קיים, והטיעון בדבר חופש המסחר מאבד הרבה מכוחו.

הנאה ממגוון תעסוקתי

עוד תוצאה שניתן לראות בניתוח הדינמי הוא שלאחר המעבר מייצור כוללני לייצור מוטה ייצוא, מגוון המקצועות יורד. ההנחה הכללית היא שיש הנאה ממגוון במוצרים, והנחה דומה לתחום התעסוקה (שיש הנאה ממגוון בענפי הייצור) אינה מקובלת בכלכלה, אך היא הגיונית. ובנוסף המעבר מענף אחד לשני יוטל רק על חלק מהאוכלוסייה, וכן ישנה את חלוקת ההכנסות בתוך המדינה, לכל אלו השלכות כלכליות וחברתיות בולטות.

ריכוז של חומר

בנוסף לכך, יש בניתוח של מערכות וניתוח של אקולוגיות חשיבות לנשוא של ריכוז. לדוגמה, הסביבה העולמית אולי יכולה לטפל בכמות מסויימת של רעל, אבל הריכוז שלו באזור מסויים תגרום למוות של הביוספרה באיזור זה.

תעסוקה מלאה

התאוריה מניחה החוצה את קיומה של אבטלה, או במילים אחרות, היא מניחה שיש תעסוקה מלאה. אם במדינה יש אבטלה, ייתכן ועדיף לה לפתח ענפי תעשייה שאין לה בהם יתרון יחסי. נניח לדוגמה שהרופא שלנו אינו עובד כל היום (כלומר הוא מובטל חלק מהזמן). הוא יכול לנסות להשיג לקוחות חדשים ועל ידי כך להגדיל את המכירות ולהקטין את הזמן שבו הוא מובטל מעבודה. אולם אם ניסה דרך זו, ועדיין יש זמנים בהן הוא אינו עובד, אזי עדיף לו לבנות מגרות – לשימוש עצמי ואולי אפילו למכירה.

ביקורת נאו-מרקסיסטית

כלכלנים נאו-מרקסיסטים טוענים כי עקרון היתרון היחסי מצייר מצג שווא של שוויוניות ורווח הדדי ביחסי הסחר הבינלאומיים, בעוד שלמעשה מתקיים בהם ניצול. לטענתם, עקרון זה מניח סטטיות של מערכות היצור של מדינות - מדינה שמייצרת כיום מוצר מסוים בעלות מסוימת, תייצר את אותו מוצר באותה עלות בכל זמן נתון. עקב כך, עקרון זה מונע פיתוח של מדינות שאינן מתועשות.

בעוד שתיאור מקרה היין והבד הוא יפה וטוב, בימינו היתרון היחסי של מדינות הצפון מתבטא בדרך כלל בתחומים מתקדמים מבחינה תעשייתית או טכנולוגית, בעוד יתרונן של מדינות הדרום מתבטא בתחומים הדורשים כוח אדם זול. אם ארצות הברית מוכרת לאינדונזיה מוצרי טכנולוגיה עילית, בעוד אינדונזיה משווקת כוח עבודה זול, הרי שעקרון היתרון היחסי יגרום לכך שאינדונזיה תעשה כל שביכולתה לשמור על כוח העבודה שלה זול, ולכן לא תאפשר שיפור במצבו הכלכלי של מעמד הפועלים בה ותימנע ממנה המוטיבציה לפתח תעשיית טכנולוגיה עילית. בכך מאפשר הסחר החופשי, בשם עקרון היתרון היחסי, את המשך ניצול מדינות הדרום בידי מדינות הצפון.

השפעות הדדיות

התאוריה מניחה החוצה את ההשפעות ההדדיות שיש להתמחות של כמה מדינות באותו ענף, על ידי התבוננות ב-2 מדינות בלבד. נניח לדוגמה שיש 3 מדינות ו-2 מוצרים (לדוגמה יין ובד), ולכן ל-2 מדינות יש יתרון יחסי במוצר מסוים (לדוגמה בד). אם כל אחת מהמדינות תייצר, כפי שתאוריית היתרון היחסי ממליצה, רק את סוג המוצר שיש לה בה את היתרון היחסי, אזי 2 המדינות שיש להן יתרון יחסי בייצור בדים, ייצרו בדים. אולם, כתוצאה מכך יווצר עודף ייצור של בדים ומחירם ירד. המדינות שייצרו בד, לא לקחו בחשבון את ההתמחות של שאר המדינות, אלא כיוונו את יעד הייצור שלהם בהנחה ששאר המדינות לא משנה את התנהגותן, ושהיצע הבדים, הביקוש להם ומחירם לא ישתנה בהרבה.

מצב כזה של עודף ייצור כתוצאה מהתמחות סימולטנית של מדינות רבות באותו ענף, נוצר בעבר בענף הפלדה ובענף החקלאות. מדינות הסתכלו על הביקוש הגואה לסחורות אלו, ובהתאם ליתרון היחסי שלהן בענפים אלו, הגדילו את התפוקה בהם. אלא שכאשר מדינות רבות התמחו בשני ענפים אלו, נוצר עודף עולמי בפלדה ובחקלאות, המחירים ירדו, והמדינות שהתמחו בענפים אלו סבלו כתוצאה מכך.

מקורות

  • לערך - ויקיפדיה העברית.

לביקורות:

קישורים חיצוניים

כלכלה נאו-קלאסית

אישים: ויליאם סטנלי ג'בונס - קרל מנגר - לאון ואלראס - אלפרד מרשל - ג'ון בייטס קלארק - אירווינג פישר - קנת' ארו - פול סמואלסון - מילטון פרידמן - פרדריק הייק

מושגים: ניתוח שולי - תפוקה שולית - פונקציית ייצור קוב דאגלס - תועלת שולית - תאוריית שיווי המשקל הכללי - תאוריית העדפה הנגלית - יעילות פארטו - תחרות משוכללת - כשל שוק - השפעה חיצונית - צמיחה כלכלית - האדם הכלכלי - הון - יתרון יחסי

ביקורת: כלכלה קיינסיאנית - כלכלה אקולוגית - כלכלה התנהגותית - כלכלה מוסדית - כלכלה אבולוציונית - כלכלה בודהיסטית - מחלוקת קיימברידג' על ההון - הפרכת הכלכלה - תורת ההונאה - אמרטיה סן - קנת' בולדינג - ג'ון קנת גלבריית - הא-ג'ון צ'אנג - גבולות לצמיחה - מודל זרמים ומאגרים - ספינת החלל כדור הארץ - מערכות מורכבות