גידול אוכלוסיית ישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגידול באוכלוסיית ישראל מתרחש מאז אמצע המאה ה-19, ותורם לכך שאוכלוסיית מדינת ישראל מונה נכון לשנת 2018 מעל 8.8 מיליון תושבים. ‏[1] עם מהגרים נוספים (כמו עובדים זרים) האוכלוסייה בישראל מונה 9 מיליון בני אדם. בארץ ישראל כולה (כולל השטחים בעזה וביהודה ושומרון) חיים כ-10-11 מיליוני בני אדם. ישראל היא אחת המדינות הצפופות ביותר מבין המדינות המתועשות, ואם לא כוללים בהשוואה ערי-מדינה, היא אחת המדינות הצפופות בעולם. בנוסף לכך פריון הילודה בישראל הוא מהגבוהים במדינות המפותחות , ובשנים האחרונות הוא לא יורד ואף עולה.

על פי הערכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2018, בתרחיש גידול בינוני, האוכלוסיה בישראל צפויה להגיע ל-11 מיליון תושבים עד שנת 2030, בשנת 2040 יחיו בה 13 מיליון תושבים, ובשנת 2050 יחיו בה 16 מיליון תושבים. תרחיש הגידול הנמוך הוא של 14 מיליון תושבים בשנת 2050 והתרחיש הגבוה הוא של 18 מיליון תושבים בשנת 2050. ‏[2]

מאז שנת 2003, שיעור הגידול של האוכלוסייה נותר יציב בשיעור של מעל 1.8% בשנה. שיעור זה גבוה יחסית למדינות בעולם המערבי ואפילו יחסית לחלק מהמדינות המתפתחות כמו ברזיל או איראן. ישראל עברה ירידה בקצב הגידול ביחס לשנות ה-60 (אז עמד קצב הגידול על 3%-4% בשנה) בסוף שנות ה-80 קצב הגידול ירד ל-1.5% בשנה - דבר זה מתאים למודל הדמוגרפי המוכר של מעבר דמוגרפי. [5] פירוש הדבר שהאוכלוסייה המשיכה לגדול אבל בקצב איטי יותר. אולם בשנות ה-90 התרחשה העליה הגדולה ממדינות ברית המועצות לשעבר. גם עם תום עליה זו, ישראל נשארה עם קצב גידול אוכלוסיה גבוה - כך שהיא סוטה מהמודל הקלאסי של מעבר דמוגרפי. ביחס לסוגי אוכלוסיות שונות - בקרב דרוזים ונוצרים התרחשה ירידה בשיעור הגידול מזה עשורים. מגמה דומה של ירידה בפריון קיימת לאורך העשורים האחרונים גם בקרב הערבים המוסלמים. עם זאת מגמה זו אינה קיימת בשיעור הפריון של נשים יהודיות.

על פי הערכות הלמ"ס משנת 2004, בתרחיש הגידול הבינוני, המתאים למגמות הדמוגרפיות עד כה (וחוזה את גודל האוכלוסייה בשנת 2010), אוכלוסיית ישראל עשויה להגיע לגודל של כ-9.26 מיליון בני אדם עד שנת 2025. 25% מתוכם, ערבים.

היסטוריה של גידול אוכלוסין בישראל

תקופת המקרא והמשנה

בספר והארץ מלאה, מתאר פרופסור אלון טל הערכות של מספר האנשים שחיו בישראל בתקופות שונות בהיסטוריה. הערכות של כמות התושבים בתקופת המקרא והמשנה נעות בין כמה מאות אלפי אנשים עד 2.5 מיליון אנשים לכל היותר. כיבושים, ובעיקר מגיפות הביאו לתנודות חדות בגודל האוכלוסייה. ‏[3]

בזמן השלטון העותמאני

בזמן השלטון העותמאני בשנים 1400-1870 ארץ ישראל הייתה במצב גרוע. ומעריכים את אוכלוסייתה בכ-300 אלף תושבים, רובם הגדול ערבים, שחיו בכפרים קטנים ולאורך כל התקופה הזו האוכלוסייה לא גדלה בשיעור ניכר. בירושלים לדוגמה חיו כ-9,000 איש בלבד. היה מחסור במים ובבארות מים והדרכים היו במצב גרוע כך שגם מי שהיה לו עודף תבואה לא היה יכול למכור אותה או לייצא אותה. רוב האוכלוסייה עבדה תחת מיסים כבדים מאד ל"אפנדי" וחיה בעצם כצמיתים. ילדים רבים מתו בקדחת ובמלריה. העוני והעזובה שלטו בכל, והדבר מופיע בספרו של מארק טווין "מסע תענוגות לארץ הקודש". גברים מוסלמים רבים גויסו לצבא הטורקי בכפייה ולא שבו מעולם. ‏[4] תקופה זו מתאימה לשלב 1 במודל של מעבר דמוגרפי - כמות רבה של לידות אבל במקביל גם תמותה גבוהה כך שהאוכלוסייה אינה גדלה.

קצת לאחר ביקורו של טווין באיזור 1870 המצב בישראל החל להשתפר ואיתו גם גדלה האוכלוסייה. הטורקים בנו מסילת רכבת ודרכים לכבוד ביקור הקיסר האוסטרי. טמפלרים ומתיישבים מערביים אחרים הקימו בית חולים ראשון וכן כרכרות. החקלאות השתפרה. ערב העלייה הראשונה חיו בארץ ישראל כ-300 אלף איש.

האוכלוסייה גדלה עד מלחמת העולם הראשונה פי שתיים ל-600 אלף. השינוי המהותי בהורדת התמותה ושיפור איכות החיים היה לאחר הכיבוש הבריטי. אז החל הגידול באוכלוסיית הערבים בישראל. במקביל העליות הביאו כמה עשרות אלפי יהודים לישראל ‏[4] דבר זה מתאים לקיומו של שלב שתיים במודל המעבר הדמוגרפי - גידול של האוכלוסייה עקב לידות רבות כפי שהיה בעבר, אבל כמות נמוכה יותר של פטירות ילדים.

בזמן השלטון הבריטי

תחת השלטון הבריטי נמשך ואף גדל קצב גידול האוכלוסייה, בעיקר עקב שיפור בהיגיינה ובכלכלה של ישראל שהביאו להורדת התמותה בקרב הערבים ובמקצת עקב העליה של יהודים וגדילת הישוב היהודי עקב לידות. השלב שני במודל של מעבר דמוגרפי הוא שלב שבו שינויים שונים כמו היגיינה, רפואה, בריאות הציבור ועוד גורמים לירידה משמעותית בתמותת הילדים אבל משפחות ממשיכות להוליד מספר רב של ילדים, כך שהאוכלוסייה גדלה במהירות. להורים בחברה חקלאית יש עדיין תמריץ לגדל הרבה ילדים.‏[4]

בזמן זה עבור משפחות ערביות רבות היו כ-9 ילדים. באותה תקופה התקיים ויכוח משמעותי בין יהודים, ערבים ובריטים בשאלה כמה אנשים יכולים לגור בישראל לפי מגבלות של המזון המקומי שניתן לגדל בישראל. נתון זה היה לפני שנות ה-30 של המאה ה-20 מרכיב יסודי בשאלה כמה יהודים יורשו לעלות לישראל לפי מגבלות "הספר הלבן". טל מזכיר מחקרים שונים שביצעו יהודים, בריטים ואמריקאים לגבי שאלה זו, ותוך הסתמכות על גדלי שטחי חקלאות שונים וכן על נתוני פריון שונים. היהודים נטו להיות אופטימיים ולהדגיש את העליה בפריון חקלאי.

בשנת 1948, ערב מלחמת העצמאות, חיו בישראל 1.15 מיליון ערבים ו-0.65 מיליון יהודים.

מזמן הקמת מדינת ישראל

בעקבות מלחמת העצמאות עזבו וגורשו רוב הערבים שחיו בשטחי מדינת ישראל - אלון טל מעריך כי נותרו בשטחי ישראל עצמה רק כחמישית מהאוכלוסייה המקורית, רובם הערבים העניים יותר.

לאחר מלחמת העצמאות החל גידול מהיר באוכלוסיית ישראל. הן בגלל עליות של יהודים מחו"ל והן עקב פריון ילודה גבוה בקרב יהודים וערבים כאחד. לפי נתוני הבנק העולמי גידול האוכלוסייה בשנת 1960 עמד על 3.75% ובשנת 1962 הגיע לשיא של 4.8%. עד אמצע שנות ה-70, הייתה מגמה איטית של ירידה אבל קצב גידול האוכלוסייה נע בין 2.5%-4.5% בשנה. עד לסוף שנות ה-80 חלה ירידה חדה בגידול האוכלוסייה, ובשנת 1984 האוכלוסייה גדלה בקצב של 1.3% - הנתון הנמוך ביותר מאז הקמת המדינה. [6] היבטים אלה מתאימים לכאורה לשלב שלוש של מודל מעבר דמוגרפי - שלב שבו שיפור בהשכלה, בעיקר בקרב נשים, השקעה גדולה יותר בחינוך של ילדים ותרומה קטנה יותר שלהם למשק הבית מובילים לירידה בפריון ואיתה לירידה בגידול הדמוגרפי.

בשנות ה-90 חלה העליה הגדולה מרוסיה וקצב גידול האוכלוסייה קפץ בצורה חדה. ל-3% בשנת 1990 ולשיא של 6% בשנת 1991. עד שנת -2000 נמשך קצב הגידול המהיר של 2.5% ויותר. מאז שנים אלה קצב הגידול ירד במקצת אבל נשאר על רמה של מעל 1.8% -[7] וזאת בניגוד למגמות החזויות לפי המודל של מעבר דמוגרפי.

כאשר בוחנים שיעורי פריון של אוכלוסיות שונות מגלים שאוכלוסיות שונות עברו שלבים שונים שמתאימים בחלקם למודל המעבר הדמוגרפי. שיעורי הפריון של ערבים דרוזים ונוצרים ירדו כבר לפני עשרות שנים ונותרו נמוכים. החל משנות ה-70 וביתר שאת משנות ה-90 האוכלוסייה הערבית נכנסת לשלב השלישי של מעבר דמוגרפי - מתחילה ירידה של מספר הילדים. הילדים נשלחים לזמן ארוך יותר לבית הספר, העבודה בחקלאות יורדת, אין צורך בילדים לשם תמיכה בזמן הזקנה ויקר יותר לגדל ילדים. בשנת 2016 נוצר לראשונה מצב שבו הפריון הערבי שווה בגודלו לפריון היהודי.‏[4] לעומת זאת הפריון בקרב יהודים אינו מציית לחוקים של מעבר דמוגרפי ונותר יציב למדי וגבוה למדי. יש לציין כי מגמה זו של אי ציות לכללים הקלאסיים של המודל מתאימה לאוכלוסיות של חלק מהמדינות המתפתחות כמו רוב המדינות במזרח התיכון ומדינות רבות באפריקה שמדרום לסהרה שבהן אין מגמה ברורה של ירידה בפריון. ‏[5]

תוך 60 שנה, גדלה האוכלוסייה בארץ ישראל כולה פי 5 - מכ-1.8 מיליון בני אדם שחיו ב- 1948, לכ-11 מיליון בני אדם בשנת 2008. 7 מליון בני אדם בתוך מדינת ישראל, 1.5 מיליון בעזה, ועוד כ-2 מיליון ביהודה ושומרון. האוכלוסייה היהודית גדלה בתקופה זו יותר מפי 8 (מ-0.65 ל-5.6 מיליוני בני אדם) בגלל שילוב של ריבוי טבעי והגירה. בהתאם לכך ישראל היא אחת המדינות הצפופות בעולם (מקום 30 בערך מתוך 217 מדינות).

צפיפות אוכלוסין אמיתית

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - צפיפות אוכלוסין פיזיולוגית

המונח "צפיפות אמיתית" Real population density- מתבונן במספר האנשים יחסית לשטחים הניתנים לעיבוד חקלאי במדינה - בהיבט זה ישראל היא בעלת צפיפות אמיתית גבוהה.

נכון לשנת 2005 חיו בישראל 6,742,915 בני אדם. בשטח כולל של 20,330 קילומטרים רבועים. מתוך שטח זה, כ-3,141 קמ"ר, שהם 15% נחשבים לקרקע ניתנת לעיבוד חקלאי. בעוד צפיפות האוכלוסייה הרגילה הייתה 332 אנשים לקמ"ר, "צפיפות האוכלוסין האמיתית" עמדה על 2,147 אנשים לקמ"ר ניתן לעיבוד. נכון לשנת 2010, בנחה שהשטח הניתן לעיבוד לא ירד באופן משמעותי נתון זה עלה ל-2387 אנשים לקמ"ר.[8]

בשנת 2005 ישראל דורגה במקום ה-48 מבין מדינות העולם במדד הצפיפות האמיתית. היא דורגה במקום ה-32 מבחינת צפיפות אוכלוסין רגילה.

לשם השוואה, הצפיפות הפיזיולוגית של רצועת עזה עמדה אז על 13,183 אנשים לקמ"ר, וסינגפור שהיא בעלת הצפיפות האמיתית הגבוהה בעולם היא בעלת צפיפות אמיתית של 440,998 אנשים לקמ"ר. הצפיפות האמיתית של סין הייתה 943 אנשים לקמ"ר, הודו 753 אנשים לקמ"ר, וארצות הברית 179 אנשים לקמ"ר.

שיעור גידול האוכלוסייה

שיעור גידול האוכלוסייה בשנת 2007 עמד על כ-1.8% –נתון דומה לזה של השנים האחרונות, וגבוה יחסית למדינות מערביות. שיעור גידול דומה לשיעורי הגידול ששררו בישראל בשנות ה-80, שנים בהן שיעור העלייה לישראל היה מהנמוכים בתולדות המדינה. [6]

שיעור הגידול של האוכלוסייה היהודית בשנת 2007 היה 1.6% ושל האוכלוסייה הערבית 2.6%. בקרב המוסלמים שיעור הגידול עמד על 2.8%; בשנים האחרונות חלה ירידה בשיעור הגידול של המוסלמים, לדוגמה בשנת 2000 היה שיעור הגידול בקבוצה זו 3.8% ובשנת 2005 שיעור הגידול עמד על 3%. [6]

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הכינה בשנת 2004 תחזית אוכלוסין עד לשנת 2025 [9]. התחזית מתחלקת ל-3 תרחישים של גידול אוכלוסייה - גבוה, בינוני ונמוך, ומתחילות עם אוכלוסיית בסיס של שנת 2000. לפי הנתונים של שנת 2010, ישראל מתקדמת על פי התרחיש הבינוני, שחוזה כ-7.542 מיליוני בני אדם נכון ל-2010. לפי תרחיש זה יהיו במדינת ישראל 9.26 מיליוני בני אדם בשנת 2025.[10] על פי תחזית זו, יחיו בישראל בשנת 2025 2.3 מיליון ערבים, שיהוו 25% מהאוכלוסייה (לעומת 21% בתרחיש הבינוני עבור שנת 2010), ו-6.9 מיליון יהודים ואחרים שיהיו 75% ממנה.

תחזית האוכלוסייה של הלמ"ס משנת 2004 בתרחיש הבינוני, שמתקרב בצורה הטובה ביותר לנתונים משנת 2010, מניחה את אחוזי הגידול הבאים עבור האוכלוסיות השונות [11]: 2000-2010, 2010-2025

  • סה"כ : 1.7, 1.4
  • יהודים ואחרים: 1.4, 1
  • ערבים: 3, 2.6

פריון הילודה בישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - פריון הילודה בישראל

שיעור הפריון הוא מספר הילדים שיש לאישה אחת בכל ימי חייה, בממוצע. הפריון בישראל הוא מהגבוהים במדינות המפותחות, עם שיעור פריון כולל של 3.1 ב-2015, ובשנים האחרונות אף נרשמה מגמת עלייה. מגמה זו סותרת תאוריות דמוגרפיות בשם מעבר דמוגרפי הגורסות ששיעור הפריון מרבית המדינות בחברה המודרנית צפוי לרדת על רקע שינויים חברתיים, תרבותיים וכלכליים. ‏[2]

בשנת 2007 שיעור הפריון בישראל היה 2.9. [7] נכון לשנת 2009, ישראל נמצאת במקום הראשון מבין מדינות ה-OECD בפריון ילודה, עם 3 ילדים בממוצע לאישה. המדינה הבאה בתור היא איסלנד עם 2.2 ילדים לאישה, והממוצע במדינות ה-OECD עומד על 1.7 ילדים לאישה בממוצע. [12] פריון הילודה משתנה לפי אוכלוסיות שונות. נכון לשנת 2007 התחלקו נתוני הפריון כך:

  • יהודיות - 2.8
  • דרוזיות - 2.49
  • נוצריות ערביות - 2.18
  • מוסלמיות - 3.9[7]

בקרב החרדים יש שיעורי פריון כללי גבוהים בהרבה - נכון לשנת 2001 עמד שיעור הפריון על 7.7 ילדים [13] ויש מקומות עם שיעורי פריון גבוהים עוד יותר של 8-9 ילדים בערים חרדיות כמו אלעד. בעקבות קיצוץ קצבאות הילדים ירד הפריון בכילד אחד בממוצע בקרב החרדים, ירד גם הילודה במגזר הבדואי מתשעה ילדים בשנת 2003, ל-7.6 ילדים בשנת 2005. [14]

פריון על פני שנים לפי אוכלוסיות

כאמור, בשנים האחרונות יש מגמת עליה בפריון והוא עומד נכון לשנת 2015 על 3.1. מגמת העליה בפריון שונה במקצת בין אוכלוסיות שונות.

בקרב יהודים לא חרדים, הפריון עמד על 2.5 ילדים בממוצע לאשה עד שנת 1985, בין שנה זו לבין 1990 חלה ירידה בפריון והוא הגיע קצת מעל 2 ילדים לאשה. משנת 2003 הפריון בקרב קבוצה דו הלך וגדל, עד שבשנת 2018 הוא עמד על 2.5 ילדים בממוצע לכל אשה. ‏[2]

בקרב החרדים, בשנת 1980 הפריון עמד על 6 ילדים לאשה, והוא עלה לפריון של 7 ילדים לאשה עד שנת 1990. מאז הוא נשאר ברמה דומה. עם עליות וירידות קטנות : בשנים 1994-1996 ירידה, ואז עליה לרמה של 7.5 ילדים לאשה, משנת 2004 היתה ירידה לרמת פריון של כ 6.8 ילדים לאשה, ורמה זו נותרה ללא שינוי משמעותי מאז. ‏[2]

שיעור הפריון בקרב כלל האוכלוסיה הערבית נמצא במגמת ירידה כללית. בשנת 1980 הפריון לאשה ערביה היתה 5.5 ילדים. עד 1995 הפריון ירד ל-4 ילדים לאשה. בשנה זו חלה עליה ל 4.4 ילדים, עד לשנת 2000 שאז החלה ירידה שהפכה חדה יותר משנת 2004 אז היה הפריון ברמה של 4 ילדים לאשה. הירידה נמשכה עד לשנת 2015 (השנה העדכניות ביותר) עם קצת יותר מ-3 ילדים בממוצע לאשה. ‏[2]

העלייה בשיעור הפריון הכולל בשנת 2007 נבעה מעליה בשיעור הפריון בקרב הנשים היהודיות מרמה של 2.75 ילדים לאישה בשנת 2006 ל 2.80 ב-2007, זאת על אף הירידה בשיעורי הפריון בקרב נשים מקבוצות הדת האחרות.[7] בעשור משנת 1997, הירידה הגדולה ביותר בשיעור הפריון נצפתה בקרב הנשים הדרוזיות, מ-3.18 בשנת 1997 ל-2.49 בשנת 2007. באוכלוסייה המוסלמית יש מגמת ירידה בשיעורי הפריון שהחלה בתחילת שנות האלפיים; לאחר תקופה של יציבות ברמת הפריון שנמשכה כ-15 שנה (מאמצע שנות השמונים), ירד שיעור הפריון הכולל מ-4.74 ילדים לאישה בשנת 2000 ל 3.90- בשנת 2007. [7] ירידה ברמת הפריון נרשמה גם בקרב האוכלוסייה הנוצרית ערבית. שיעור הפריון. של אוכלוסייה זו ירד במהלך העשור האחרון מ-2.68 בשנת 1997 ל-2.18 בשנת 2007.[7]

נתוני הפריון נכון לשנת 2000 בחלוקה לפי מגזרים שונים, הם [15]:

  • יהודים - 2.9
  • מוסלמים סה"כ - 4.2
    • במרכז ובצפון - 4.7
    • מוסלמים בדרום - 9
  • דרוזים - 2.9
  • נוצרים ערבים - 2.5

עיקר גידול האוכלוסייה הוא איפה באוכלוסייה המוסלמית, בדגש על הבדואים, ובאוכלוסייה החרדית.

לפי נתונים שפרסם מרכז טאוב בשנת 2014, נעצר גידול האוכלוסייה במגזר החרדי ויש ירידה בילודה במגזר הערבי וזאת על פי נתונים על הרכב קבוצות האוכלוסייה בחינוך היסודי, שבהם לומדים ילדים בגילאי 12-6. [8] מגמות אלו דומות למה שהתרחש גם לאחר מכן - ירידה בפריון הילודה הערבי ויציבות בפריון החרדי.

גורמים המשפיעים על הפריון

יש מספר גורמים המשפיעים על הפריון. הגורם המשמעותי ביותר הוא דת ותרבות. כפי שניתן לראות בקרב הציבור החרדי, הבדואי והמוסלמי קיימים שיעורי פריון גבוהים יותר יחסית לשאר האוכלוסייה. הדבר נובע מציווים דתיים כמו גם מנורמות חברתיות.

גורם משמעותי נוסף הוא קצבאות הילדים. בעקבות קיצוץ קצבאות הילדים בשנת 2003, בעיקר קצבאות שניתנו לילד החמישי ומעלה שהיו גבוהות בהרבה יחסית לקצבאות לילד הראשון, נרשמו ירידות בשיעורי הפריון בכל המגזרים שלהם ילדים רבים, בעיקר במגזר הבדואי, וכן גם במגזר המוסלמי והחרדי. [16]

עוד גורמים הם מודעות לתכנון המשפחה, יציאת נשים לעבודה, גישה לאמצעי מניעה, ועליית גיל הנישואים עקב שנות לימוד רבות וחשיבות עולה להתמחות כלכלית, וייקור רמת המחיה.

השלכות סביבתיות וחברתיות

צפיפות האוכלוסין הגבוהה בישראל (יחסית למדינות מערביות ולמדינות שאינן ערי-מדינה), יחד עם הגידול המהיר באוכלוסייה שלה גורמת למספר בעיות חברתיות וסביבתיות:

השלכות על משק המים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - משק המים בישראל

גידול האוכלוסייה, יחד עם מגמות של הגדלת צריכת המים לנפש, היא הגדלת צריכת המים בישראל. מספר האנשים הגבוה תורם בצורה משמעותית לכך שמשק המים בישראל נמצא במשבר. מבחינת צריכה ישירה, תושבי ישראל צורכים בממוצע יותר ממוצע הגשמים הרב-שנתי. כך שכבר היום צריכת המים הכוללת אינה בת קיימא, ומחייבת בטווח הקצר התפלת מים, חסכון ו/או הורדה משמעותית של צריכת המים הממוצעת. טביעת הרגל המימית היא כמות המים הכוללת שתושבי ישראל צורכים כוללת גם מים שמושקעים בגידולי מזון ומוצרי תעשיה שמיובאים לישראל כדי לקיים את תושביה. טביעת הרגל המימית השנתית של ישראל היא כ-8 מיליארד קוב - פי 4 מצריכת המים הישירה שלה.

הגדלת צריכת המים גורמת לכך שיכולת האגירה הרב שנתית שקיימת יורדת בהתמדה. יכולת האגירה זו היא כמות המשקעים הממוצעת, שאינה משתנה בצורה משמעותית על פני עשורים, לחלק לצריכה הכוללת. פתרון קצר טווח לבעיה זו יכול להיות התפלת מים, אלא שלפתרון זה יש בעיות משלו כמו צריכת אנרגיה גבוהה והסמכות על מחיר זול של דלק מחצבי, וכן עלות כספית גבוהה.

ללא התפלת מים, הגדלת צריכת המים, תורמת להמלחת מי התהום בעקבות שאיבת יתר. דבר זה מתרחש בעיקר באקוויפר החוף וכן בכנרת. שאיבת יתר בעקבות הביקוש הגדל או עקב ניהול לקוי גורמת להנמכת המפלס של מי התהום או של מפלס הכנרת ולחדירת מלחים מהים התיכון או ממעיינות מלוחים בכנרת.

נזק נוסף למשק המים הוא זיהום מים בעקבות פעילות של חקלאות, תחבורה, דיור ומפעלים. גידול האוכלוסין מגביר את בעיות הזיהום הן בשל השלכת אשפה וביוב והן זיהום מתחבורה. ההשלכות הן על ידי לדבר זה יש השלכות חמורות בעיקר על אקוויפר החוף שהוא מאגר המים הגדול ביותר בישראל, אבל זיהום אפשרי קיים גם באקוויפר ההר ובכנרת. השלכה נוספת של גידול האוכלוסייה, שמוגברת בגלל פרבור בישראל היא על ידי בנייה של כבישים, בתים, שטחי מסחר ותעשייה. אלו גורמים למניעת חלחול שתורמת להצפות ולאובדן מים שזורמים לים, וכן להגדלת הזיהום ממים שיורדים על שטחיים בנויים או על כבישים.

השלכות על דיור

הצפיפות הגבוהה גורמת לכך שמחירי הקרקע בישראל גבוהים. דבר תורם למחירי דירות גבוהים יחסית למקובל במערב (ביחס לשכר ממוצע).

מצב זה מחריף ככל שהאוכלוסייה ממשיכה לגדול, ומביא לעלייה ריאלית במחירי הדירות, שכן הביקוש גדל, ואילו מרכיבים בצד ההיצע - כמו כמות הקרקע - לא. דבר זה משמעותי יותר עבור אדמות במרכז המדינה ובצפונה - בשליש משטח המדינה שמצפון לקו עזה -חברון שאינו איזור מדברי. הקרקע זולה יותר ככל שמתרחקים ממרכזי 3 הערים הגדולות, וכן היא זולה יותר בדרום הארץ מאשר בצפונה בגלל תאני אקלים פחות נוחים , פחות נוף וצפיפות נמוכה יותר. מחיר הקרקע היקר במרכזי הערים מושפע גם מבעיות תחבורה - דבר שגדל עם הצפיפות, כל עוד אין פתרונות טובים של תחבורה בת קיימא כמו תחבורה ציבורית והליכתיות.

כמו כן, היות והיסטורית מחירי הדירות והאדמות (בעיקר באיזור המרכז) עולים בהתמדה, הדבר יוצר עליה נוספת הנובעת מספקולציה של משקיעים, שמאמינים כי בהתאם למגמה בת 60 השנים האחרונות, מחירי הדירות יעלו בהתמדה.

מחירי הקרקע הגבוהים מעודדים בניה של מגדלי מגורים ומגדלי משרדים. בדו"ח שפורסם בשנת 2018 העריכה פרופסור רחל אלתרמן ממוסד שמואל נאמן מהטכניון, כי ללא שינוי במגמות של גידול האוכלוסיה, כי 98% מהאוכלוסיה בישראל תגור במגדלים עד שנת 2050. ‏[9] מגדלים הם יקרים יותר לתחזוקה לעומת בתי נמוכים יותר. נכון לשנת 2019, בית של 3 קומות ללא מעלית הוא עם תשלום וועד בית של כ 150 ש"ח לעומת תשלום לוועד בית של של כ 1500-2000 ש"ח במגדל בשל תשלומים למעליות, תחזוקת מערכות כיבוי אש ועוד. גם הארנונה על מגדלים היא יקרה יותר וכן היבטים כמו פינוי אשפה, מים ועוד.

השלכות על תשתיות ותחבורה

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים - תחבורה בישראל, פקקי תנועה בישראל

עקב הצפיפות הגבוהה נגרם עומס כבד על תשתיות. מקרה בולט הוא תשתיות הכבישים. מפאת מחסור בקרקע, מספר הכבישים יחסית לאוכלוסייה נמוך יחסית למדינות מערביות. בעיה דומה מתרחשת בתשתיות המים והביוב.

הצפיפות הגבוהה יחד עם תכנון מוטה רכב פרטי ושימוש רב ברכב, גורמים לפקקי תנועה ולייקור החנייה. פקקי התנועה הכבדים תורמים תרומה משמעותית לזיהום האוויר בישראל ועולים למשק הישראלי מיליארדי שקלים בשנה. המחיר עולה מידי שנה. נכון לשנת 2016 מעריכים משרד האוצר ומשרד התחבורה כי פקקי התנועה מייצרים למשק נזק שנתי של 35 מיליארד ש"ח וכי הנזק הזה יעלה ל-70 מיליארד ש"ח עד שנת 2040.‏[10]

צפיפות עירונית גבוהה היא תנאי הכרחי לתכנון מוטה תחבורה ציבורית וליעילות של תחבורה ציבורית. כמו כן היא תנאי חשוב לשיפור הליכתיות ותחבורת אופניים. כאשר יש צפיפות גבוה ותנאים נוספים כמו עירוב שימושי קרקע(בערים כמו פאריס, ברצלונה) ניתן להגיע בקלות ליעדים רבים ברגל, ותחנות רכבת מתפקדות בצורה טובה בגלל שיש סביבן כמות גדולה של אנשים ושל יעדים שניתן להגיע אליהם בהליכה רגלית או באופניים. בישראל דבר זה בעייתי בגלל תכנון מוטה מכוניות לדוגמה מדיניות של הפרדת שימושי קרקע או בנייה של כבישים מהירים במרכז העיר שמהווים חסם להליכתיות. הצפיפות יחד עם המחסור בתכנון מראש, גורמים גם לכך שקשה להגדיל את כמות המסילות (לדוגמה בנתיבי איילון) ויש קושי למקם תחנות במרכז העיר. השימוש במכוניות יחד עם קווי מדיניות כמו מתן חניה בחינם מקשה על ציפוף הערים, כך שמטרופולינים כמו ירושלים, חיפה ותל אביב פחות צפופות מעיר כמו פריז למרות גידול האוכלוסייה. דבר זה יחד עם פרבור בישראל מהווים נעילה טכנולוגית שמקשה על מעבר לתחבורה בת קיימא.

ייקור וצמצום החקלאות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - חקלאות בישראל

גידול האוכלוסיה משפיע על החקלאות בישראל במספר דרכים. דרך אחת היא הגדלת הביקוש לקרקעות, דבר שגורם ששטחי חקלאות רבים הופכים לשכונות מגורים או איזורי תעסוקה. דבר זה מוחרף עקב פרבור משתרע ובנייה לא צפופה עקב תכנון מוטה מכוניות. ניתן לראות תהליך זה בעיקר במרכז הארץ (רמת השרון, איזור מזכרת בתיה ועוד) ובצפונה. השלכה אחרת היא הגדלת צריכת המים ודבר זה מקטין את המים הטבעיים הזמינים לחקלאות. חלק גדול מהמים המשמשים כיום (2019) את החקלאים הם מים מטוהרים, אבל במים אלה ניתן לגדל רק חלק מהגידולים החקלאיים ואסור לגדל גידולים אחרים. השפעה שלישית על החקלאות בישראל היא דרך ייקור ההפצה והאכסון של מוצרי מזון - שכן התשלום על מחסנים, הובלת התוצרת, מכירה שלה בסופמרקטים עולה ככל שערך הקרקע עולה וכן בעקבות פקקי תנועה בישראל. סה"כ יש מגמה ברורה של תהליך ארוך טווח של הפחתת השטח המוקדש לחקלאות.

ייקור וצמצום צריכת מזון טרי

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים - תזונה בריאה, מזון בישראל

הפגיעה בחקלאות פרושה שחלק גדל מן הפירות והירקות בישראל מיובא לישראל. דבר זה מייקר את מחירי הפירות והירקות. מבחינת נתונים של צריכת מזון בישראל רואים ירידה בצריכת פירות וירקות בישראל, לצד עליה בצריכה של מזון מעובד כמו סוכר, מוצרי בצק ועוד וכן עליה בצריכת בשר. ארגון הבריאות העולמי וגופים בריאות נוספים ממליצים על צריכת ירקות ופירות רבים, לדוגמה לשם מניעת סרטן. ירידה בצריכת ירקות ופירות נחשבת על ידי ארגון הבריאות העולמי גורם סיכון בריאותי.

בנוסף לכך צמצום החקלאות והגדלת היבוא של מזון גורמת לכך שישראל תלויה כמעט לחלוטין ביבוא מזון בכל הנוגע לצריכה קלורית לדוגמה יבוא של חיטה. פרוש הדבר פגיעה בחוסן של ישראל (היכולת שלה להתמודד עם מצבי משבר) - משבר בטחוני או משבר כלכלי בישראל עלולים לגרום לרעב המוני. ישראל מנסה להתמודד עם בעיות אלה של בטחון תזונתי על ידי ממגורות אולם אלה מספקות מענה לזמן קצר של מספר שבועות או חודשים בדרך כלל.

העמקת המשבר במערכת הבריאות

גידול האוכלוסיה הוא כנראה אחד ה"מנועים" למשבר הבריאות בישראל. לכאורה עם האוכלוסיה גדלה ניתן לבנות עוד בתי חולים ולהוסיף עוד תקנים של רופאים. למעשה חלק ניכר מגידול האוכלוסיה בישראל (לפחות בעשורים האחרונים) התקיים בחברה החרדית והמוסלמית - שתי אוכלוסיות עניות יותר שמשלמות פחות מיסים. כך, בניגוד לרוב המדינות מערביות אחרות ההוצאה הלאומית לבריאות לא גדלה, חרף הזדקנות האוכלוסיה. עם הזמן גם קיימת מגמה של הפחתת מספר הרופאים, האחיות ותשומות אחרות ביחס לאלף תושבים.

דבר זה יכול לקבל מענה חלקי לזמן מה על ידי הגברת היעילות של מערכת הבריאות. אבל לדבר זה יש גבולות, לדוגמה תפוסת המיטות בבתי החולים היא מעל 90% דבר שגורם לכך שזמני ההמתנה בחדרי המיון עולים. בעיתות של לחץ נקודתי (לדוגמה בזמן החורף) יש בעיה גדלה והולכת של חדרי מיון סתומים ושל מחלקות פנימיות שמתקשות לתפקד בגלל עומס החולים. עם הזמן נולד "אילתור" של הלנת מטופלים במסדרונות. העומס הגדל גורם להרעת הטיפול במטופלים (לדוגמה שחרור מוקדם מידי של מטופלים כדי לפנות מקום למטופלים חדשים, בעיות זיהום בבתי החולים), וכן למתח נפשי ושחיקה של רופאים - דבר שגורם לטעויות נוספות. בשנת 2018 באופן תקידימי היתה ירידה בתוחלת החיים בישראל, ויותר ויותר מומחים במערכת הבריאות מתריעים מפני קריסה של המערכת עקב.

השלכות על פערים בחברה

השלכה כלכלית מרכזית היא דרך ייקור הדיור, התחבורה, המזון והבריאות. ייקור של מרכיבים אלה גורם לכך שכללית יוקר המחיה בישראל עולה. ייקור זה מפריע במיוחד למעמד הבינוני וכן למעמדות הנמוכים. רוב גידול האוכלוסייה מתרחש בשכבות עניות יותר - האוכלוסייה המוסלמית, בדגש על הבדואים, והאוכלוסייה החרדית. אוכלוסיית העניות אלה לא עוברות את אחוז המס או משלמות מעט מס. נוצר מצב בו האוכלוסייה גדלה אבל בסיס המס אינו גדל יחד איתה (או שהוא גדל בעקבות מגמות אחרות כמו צמיחה כלכלית והגדלת הייצוא).

דבר יותר מצב של עומס גדל והולך על המערכות הציבוריות שאמורות לספק שירותים לכלל האוכלוסייה - בעיקר מערכת החינוך ומערכת הבריאות וכן תשתיות ציבוריות כמו מים, חשמל, ביוב, תחבורה ועוד. בעיה נוספת היא שייקור הדיור לפחות לזמן קצר עלול להיות אינטרס של השכבות הגבוהות באוכלוסיה שמחזיקות בתים רבים, אבל פרושו פגיעה חזקה יותר ויותר בשכבות הנמוכות שמחזיקות באופן ממוצע פחות בתים ויכולות לקנות דירות חדשות רק במקומות רחוקים ממוקדי הביקוש.

השלכות על גישה לטבע ולנופש

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים - משאבי טבע בישראל, אמבט יער, חופי ישראל, יערות ישראל

פקקי תנועה גדלים והולכים גם בחגים ובסופי שבוע. בנוסף גם באתרים עצמם יש לפעמים בעיות של עומס - במיוחד הדבר בולט בחופי ים מבוקשים (כמו הכנרת), באתר החרמון בחלק משמורות הטבע וגנים לאומיים (כמו בניאס, גן השלושה) לפעמים גם ביערות ישראל כמו בן-שמן. כתוצאה מכך משפחות רבות מוותרות על היציאה לטבע או על בילוי בחוף הים. הדבר פוגע יותר במשפחות עניות יותר שיש להן פחות אפשרות חלופיות כמו נופש בימי חול באמצע השבוע או טיסה לחו"ל. דבר זה תורם לבעיות של הצטברות מתח נפשי ושחיקה. כמו כן העומס הגדול אל מקומות אלה גורם לא אחת בעיות של זיהום אשפה במקומות אלה.

בנוסף לכך הגדלת השטח הבנוי - עקב גידול האוכלוסיה ועקב תהליכי פרבור גורר פגיעה בעוד ועוד שטחי טבע שהיו זמינים בעבר לציבור. הדבר בולט במיוחד במאבקים הנוגעים לחופי ישראל שנהרסים או הגישה אליהם מצטמצמת עקב בניה של פרוייקטים שונים - הן לדיור והן לנופש. במקומות כמו חיפה , צפון ישראל וירושלים הגידול בדיור בא גם על חשבון יערות בישראל.

השלכות על אנרגיה ואנרגיה מתחדשת

הגידול באוכלוסייה, יחד עם מיעוט פיתוח של אנרגיה מתחדשת בישראל פירושו תלות גדלה והולכת ביבוא או הפקה של דלק מחצבי. מצב זה עלול להחריף עקב שיא תפוקת הנפט. בטווח של כ-30 שנה יש לישראל מענה חלקי עקב גילוי מאגרי הגז טבעי בים מול חופי ישראל בטווח הארוך בעיה זו נותרת ללא מענה ברור.

הפיזיקאי דיוויד מקיי, בספרו אנרגיה בת קיימא ללא האוויר החם מציין כי כל האנרגיות המתחדשות - כולל לדוגמה אנרגיית רוח ואנרגיית שמש הן טכנולוגיות שדורשות שטח גדול. ככל שאוכלוסיית ישראל גדלה, גדל הביקוש לאנרגיה, ומצד שני יש פחות שטח להקמת מתקנים של אנרגיה מתחדשת. עם זאת, פתרון עיקרי לישראל בתחום זה כנראה יהיה מאנרגיית השמש שמצויה בשפע באיזור הנגב המאוכלס פחות.


השלכות נוספות

  • העומס הגדל על מקורות טבע מקומיים, פירושו תלות גדלה והולכת בשוק העולמי כמקור פרנסה, בגלובליזציה ובייצוא - שכן לישראל יש פחות ופחות יכולת להתקיים כמשק אוטרקי.
  • הדברים האלה יוצרים פגיעות גדלה והולכת של ישראל למצבים של משבר אנרגטי בגלל מנגנון כמו שיא תפוקת הנפט שעלול לגרום להתייקרות מקורות האנרגיה והמזון ולצמצום כמותי שלהם מחד, ומצד שני עלול לגרום להקטנת הביקוש לייצוא לשווקים כמו ארצות הברית ואירופה של מוצרי היי-טק.
  • יחד עם מגמות של פרבור הגידול באוכלוסייה גורם להפיכת יותר ויותר שטחים חקלאות וטבע לשטחים עירוניים או פרבריים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

פרסומים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

אחרים

הערות שוליים

אוכלוסין

מושגים: אוכלוסיית העולם - צפיפות אוכלוסין - צפיפות אוכלוסין פיזיולוגית - גידול אוכלוסין - מעבר דמוגרפי - גידול מעריכי - כושר נשיאה - המהפכה החקלאית - המהפכה הירוקה - ביטחון תזונתי - I=PAT - טביעת רגל אקולוגית - פיצוץ אוכלוסין - אסון מלתוסיאני - שיא תפוקת הנפט - ייצוב אוכלוסין - כלכלת מצב יציב

אוכלוסיית העולם

סרטים וספרים: פצצת האוכלוסין - גבולות לצמיחה - התמוטטות - כלכלת מצב יציב - אריתמטיקה, אוכלוסייה ואנרגיה - תכנית ב'

גידול אוכלוסייה בישראל: אוכלוסיית ישראל - גידול אוכלוסיית ישראל - פריון הילודה בישראל - והארץ מלאה - הסיבות לעליית מחירי הדיור בישראל - פקקי תנועה בישראל - משק המים בישראל -הפורום לאוכלוסייה, סביבה וחברה

ישראל

נושאים: אוכלוסיית ישראל - משאבי טבע בישראל - משק האנרגיה בישראל - גז טבעי בישראל - משק המים בישראל - חקלאות בישראל - כלכלת ישראל - חוק ההסדרים - לובי פוליטי בישראל - משפחות ההון בישראל - הפרטה בישראל - אי שוויון בישראל - בנקאות בישראל - פנסיה בישראל - תחבורה בישראל - תחבורה ציבורית בישראל - פרבור בישראל - זיהום מים בישראל - זיהום אוויר בישראל - אנרגיה מתחדשת בישראל - מערכת החינוך בישראל - מערכת הבריאות בישראל - כלכלת המחר - צמיחה ירוקה לישראל - תוכנית אב ארצית לפיתוח מקיים


מים

מושגים ורקע: מחזור אקולוגי - משבר המים העולמי - בצורת - טביעת רגל מימית - מים אפורים -מדבור - בליית קרקע - התחממות עולמית - שינויי אקלים וקרחונים - שינויי אקלים ומדבור

מים

זיהום מים ובעיות נוספות: זיהום קרקע - מתכות כבדות - תרכובות אורגניות נדיפות - PCB - חומרי הדברה - גשם חומצי - כספית - עופרת - קדמיום - זיהום קרקע - הפלרת מי-שתייה - זיהום נהרות - התייבשות נהרות ואגמים

מים בישראל: משבר המים במזרח התיכון - משק המים בישראל - גידול אוכלוסין בישראל - חקלאות בישראל - השפעת שינוי האקלים על המים בישראל - בצורת בישראל - התפלת מים בישראל - זיהום מים בישראל - זיהום קרקע בישראל - פרבור בישראל - זיהום נחלים בישראל