הפלרת מי-שתייה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפלרת מי שתייה (באנגלית: Water fluoridation) היא תהליך מבוקר של הוספת תרכובות פלואוריד למערכות מי השתייה הציבוריות מתוך מטרה למנוע עששת.

התומכים בהפלרת מי השתייה מצביעים על מחקרים רבים המצביעים על כך כי מדובר בצעד זול ויעיל להקטין את התחלואה בעששת. העששת נובעת מכך שחיידקים בפה מפרקים סוכרים ובכך מבצעים דה-מינרליזציה של השן - כלומר מפרקים ממנה יסודות וגורמים לחורים שבסופו של דבר עלולים להתפתח לנזק בלתי הפיך. בשלבים המוקדמים של עששת, נוכחות של פלואור ברוק או על משטח השן יכולה להקטין את הקצב בו מתפרק האמייל ומגביר את הקצב שבו הוא עובר מינלרליזציה מחודשת. הן מתנגדי ההפלרה והן תומכי ההפלרה מסכימים כי פלואור יכול לשפר את בריאות השן, אך יש ויכוח לגבי השאלה של יעילות בליעת הפלואור. ויכוח נוסף נוגע לבטיחות בליעת הפלואור. רוב גופי הרפואה בעולם ורופאים רבים תומכים בהפלרה כדי לשפר את בריאות השיניים.

קיימת התנגדות ציבורית להפלרה שהצליחה לבלום את ההפלרה בחלק ממדינות העולם, בטענה שהפלרת מי השתייה גורמת לנזקים בריאותיים וסביבתיים, שלא ברור האם הפלרת מי השתייה מסייעת לבריאות השן. יש גם המתנגדים להפלרה המחזיקים בתאוריית קונספירציה לפיה מחקרים וחוקרים שקידמו את נושא ההפלרה קודמו על ידי תעשיות בעלות עניין שרצו להיפטר בזול מפסולת מסוכנת, כמו לדוגמא עסקי תעשיית האלומיניום ופרוייקט מנהטן.

מתנגדי ההפלרה טוענים שהפלרת המים לא יצרה הפחתה בעששת (לעומת מדינות ללא הפלרה) מחד, ומאידך מציבה שורה של סיכונים בריאותיים חמורים ביניהם הגברת הסיכון לתחלואה בסרטן, פגיעה במערכת העצבים, פגיעה בבלוטות האיצטרובל והתריס, פגיעה בעצמות ובשלד, פגיעה במערכת הרביה ועוד. בנוסף נטען כי ההפלרה אינה אתית, היא בבחינת כפיית תרופה מונעת, אינה מבוססת על מחקר מדעי (לבדיקת מסודרת של השפעת ההפלרה), המינון של הפלואוריד משתנה ללא יכולת שליטה או מעקב, יוצרת נזקים סביבתיים לצנרת הולכת המים ולסביבה, ואינה יעילה מאחר ופחות מ-2% ממי הברז משמשים לשתייה. תומכי ההפלרה עונים למרבית הטענות האלה - לדוגמה חלק מהסיכונים לא נמצא בצורה עקבית וחלק מהסיכונים קיימים בריכוזי פלואור במים שהם מעל לריכוז הפלואור הניתן בהפלרה מלאכותית.

מקור הפלרת המים יכול להיות טבעי או תעשייתי. מקורות טבעיים הם בדרך כלל בעלי ריכוז נמוך של פלואוריד ביחס להפלרה מלאכותית, יש מקומות עם הפלרה טבעית שבהם יש עודף בפלואור, דבר שיוצר נזק בריאותי. בדרך כלל מוסיפים תרכובות של פלואוריד למי השתייה, דבר שעולה כ-0.94$ לאדם לשנה בארצות הברית. בשנת 1994 המליצה וועדת מומחים של ארגון הבריאות העולמי על רמות של 0.5 עד 1.0 מיליגרם לליטר, כתלות באקלים. במים בבקבוקים יש רמה לא ידועה של פלואוריד וחלק מהמסננים הביתיים היקרים יותר מורידים את כל או חלק מהפלואוריד.

האם הפלרת מים מורידה עששת

כאמור הפלואוריד מגן על השן וכן מבצע מינרליזציה מחודשת של של השן. יש לשים לב כי מנגנון ההפלרה הוא מנגנון תגובה לנזק קיים (בהינתן נוכחות של חיידקים ונוכחות של שאריות מזון בשיניים) - מנגנון שינוני של מניעת תחלואה להבדיל ממנגנון ראשוני למניעה שהוא להקטין את גורמי הסיכון הבריאותיים - לדוגמה הקטנת החשיפה לחיידקים, שמירה על רמת חומציות ניטרלית בפה או הקטנת כמות שאריות המזון בפה.

נוכחות פלואוריד יכולה למנוע עששת דרך מספר מנגנונים. המנגנון הראשון הוא דרך בליעה של פלואוריד על ידי זה שהפלואוריד מוטמע באמייל השן ומחזק אותו. הפלואוריד מחליף את יון ההידרוקסיד שבאמייל. האמייל נהפך לדחוס יותר ועמיד יותר כנגד חומצות החיידקים. היבט זה מתרחש רק בשלב התפתחות השן ולפני יציאתה לחלל הפה ורק כאשר הפלואוריד נקלט מערכתית אל הגוף.‏[1]

עליית ריכוז הפלואוריד ברוק (שיכולה להתקיים עקב בליעה או נוכחות פלואוריד ללא בליעה) גורמת להטמעה מחדש של פלואוריד באמייל (רה-מינרליזציה). אמייל מחוזק בפלואוריד בצורה זו עובר רה-מינרליזציה מהירה יותר מאשר אמייל שאינו מחוזק בצורה זו..‏[1]

מנגנון שלישי הוא שחיידקי העששת קולטים את הפלואוריד מהרוק אל תוך תאיהם. הוא בתורו פוגע במטבוליזם שלהם, כלומר ביכולתם לעכל סוכר. הדבר מפחית את ייצור החומצה שמעכלת את אמייל השן.‏[1]

בעבר, חשבו שהיקלטות הפלואוריד באמייל השן בצורה מערכתית היא גורם המניעה העיקרי. כיום ידוע שהמנגנון העיקרי שבאמצעותו פלואוריד מונע עששת הוא המנגנון השני – מנגנון הרה-מינרליזציה. אפקט זה מוענק חיצונית מהרוק לאמייל ולא מתוך הגוף, מערכתית.‏[1]

תומכי ההפלרה טוענים שלמרות שההגנה העיקרית מוענקת חיצונית, הפלרת מים עדיין חשובה משום שהיא כוללת גם את יתרונות ההפלרה החיצונית; כל צריכה של מים מופלרים מעלה זמנית את ריכוז הפלואוריד ברוק. הדבר מגן על כלל האוכלוסייה גם מי שאינו מצחצח את השיניים או מי שצורך כמות גדולה של סוכר. לעומת זאת מתנגדי ההפלרה טוענים כי נקודה זו היא קריטית וכי ניתן להגן על השיניים באמצעות תוספת פלואור חיצונית ולא על ידי בליעתו.

תומכי ההפלרה מצביעים על מחקרים רבים המראים כי הפלרת מי שתייה מורידה עששת בצורה משמעותית. זוהי גם הסיבה לכך שארגוני בריאות רבים תומכים בהפלרה.‏[1] לעומתם טוענים מתנגדי הפלרה כי אם יש השפעה של הפלרת מים היא זניחה. הם גם טוענים כי לפי מחקר של ארגון הבריאות העולמי בכל המדינות המערביות יש ירידה באחוזי התחלואה בעששת מאז שנות ה-1980, גם במדינות שאינן מפלירות את מי השתייה כמו יפן, איטליה, איסלנד ובלגיה, וגם במדינות שאינן מספקות תוספת פלואור כלל - גם לא כתוסף למלח [1]

לפי משרד הבריאות, בוצעו מחקרים רבים שמעידים על יעילות הפלרת מי השתייה - כאשר הפלירו את מי השתייה, נצפתה ירידה משמעותית של 30-50% בתחלואת עששת בקרב ילדים ומתבגרים.[2]

יעילות ההפלרה הוכחה גם במחקרים שנערכו בישראל: במחקר שנערך על ידי הפקולטה לרפואת שיניים בהדסה בהזמנת משרד הבריאות נמצא כי באזורים מופלרים התחלואה בעששת נמוכה ב-30% לעומת אזורים לא מופלרים.[3]

במחקר שערך איגוד רופאי הילדים בישראל נמצא כי הסיכון לאשפוזים כתוצאה מסיבוכי עששת כגון דלקות בחניכיים גבוה יותר בקרב ילדים המתגוררים באזורים לא מופלרים בהשוואה לילדים המתגוררים באזורים מופלרים. בהשוואה בין ישובים שאינם מופלרים לעומת ישובים מופלרים בהתאם לרמה הסוציואקונומית אליה משתייך הישוב, הסיכון לאשפוזים בקרב ילדים משכבות סוציואקונומיות נמוכות הוא פי 3.79 ומשכבות סוציואקונומיות בינוניות פי 2.35. לפי משרד הבריאות ממצאי מחקר זה ממחישים את החשיבות של הפלרה בפרט בקרב שכבות סוציואקונומיות נמוכות. [4]

חשיבות ההפלרה למניעת אי שוויון בריאותי

חשיבות הפלרת המים כצעד למניעת עששת חשובה יותר בקרב ילדים מאשר מבוגרים, וכאשר יש פערים כלכליים וחברתיים - במצב זה יש קושי לממן טיפולי שיניים ומודעות להיגיינת שיניים בקרב ילדים עניים. דבר זה מהווה חלק ממאמץ להקטין אי שוויון בריאותי.

מחקרים שבוצעו בישראל בדק את ההבדלים בתחלואה בעששת בין ישובים בעלי מצב כלכלי-חברתי דומה - נבדקו הבדלים בין ישובים עמידים בינוניים ועניים, בכל המקרים נמצא כי בישובים עם הפלרה יש פחות תחלואה בעששת, התועלת מהפלרה היא חזקה יותר בישובים עניים יותר. לדוגמה מחקר בשנים 2011-2012 שבוצע בראשותו של פרופ' הרולד סגן-כהן בדק ילדים בני 12 בערים שונות. בערים המופלרות רמות העששת הינן נמוכות יותר ביחס לערים הלא מופלרות. הן בערים המופלרות והן בלא מופלרות, לילדים ערביים יותר עששת. רמת העששת הנמוכה ביותר נמצאה בקרב ילדים יהודים חילוניים בערים מופלרות. אחוז הילדים החופשיים מעששת בעיר מופלרת הוא בממוצע 56.4% נתון זה גבוה פי 1.4 מאחוז הילדים החופשיים מעששת בעיר שאינה מופלרת 40.6%. בערים שהן במעמד חברתי כלכלי גבוה, 58% מהילדים הם חופשיים מעששת בערים מפלריות לעומת 45% בערים דומות שאינן מפלירות. בערים שהן במעמד חברתי כלכלי נמוך, 54% מהילדים הם חופשיים מעששת בערים מפלירות לעומת 37% אחוז בערים לא מפלירות. אחוז הילדים חופשיים מעששת גבוה פי 1.29 בישובים עמידים, נתון זה עומד על 1.43 בהשוואה בין ישובים לא עמידים. המחקר אחוז העששת בערים עמידות יותר שאינן מפלירות גבוה יותר מאשר בערים לא עמידות שהן מפלירות. ‏[2]

מחקרים של ארגוני רפואה מצביעים על כך שעששת נפוצה יותר בקרב עניים. דבר זה כנראה תסמין להרגלי תזונה גרועים יותר בקרב עניים - בעיקר השפעות של צריכת סוכר עודף וכן גורמים אחרים כמו צריכת סוכר וחטיפים (שיכולים להכיל סוכר סמוי ופחמימות בכלל) בצורה תכופה יותר (דבר ששומר על רמות חומציות גבוהות בפה וכן על מזון תמידי לחיידקים), ומודעות נמוכה יותר להיגיינת פה.

יש לציין כי עששת גורמת להוצאות בריאותיות משמעותיות וכי דבר זה מהווה נטל כלכלי גבוה בקרב שכבות עניות. לפי הנתונים מישראל כשליש מסך ההוצאה הבריאותית של משקי בית הם על טיפולי שיניים - סה"כ כ-2% מסך ההוצאה הכוללת של משפחה (כ-4 מיליארד ש"ח נכון לשנת 2009).‏[3] לפי הערכה משנת 2010, 28.6 אחוז מההוצאה החודשית הממוצעת של משפחה ישראלית על בריאות היא עבור רפואת שיניים (כ-180 שקל לחודש). זו הוצאת הבריאות הגבוהה ביותר למשפחות. ‏[4] בגלל היוקר של טיפולי שיניים ובגלל שמדובר בהוצאה פתאומית גדולה, ללא תמיכה ממשלתית חלק מהילדים והמובגרים מוותרים על טיפולי שיניים. פרוש הדבר בריאות שן גרועה יותר. נכון לשנת 2009 בממוצע בישראל כ-60% מהאנשים מעל גיל 20 זקוקים לטיפולי שיניים. לפי הערכה משנת 2007 כ- 40% מהאנשים המרוויחים עד 6,000 ש"ח וויתרו על טיפולי שיניים שלהם היו זקוקים עקב קשיים כלכלים. ד"ר רונן בורדובסקי, רופא שיניים טוען כי ניתן לחסוך כ- 50% מההוצאה על רפואת שיניים רק ע"י טיפול מונע ושמירה על היגיינת ‏[3] לדברים אלה השלכה לא רק לגבי הפלרת מי שתייה אלא גם לגבי נושא רחב יותר של רפואת שיניים ציבורית - כלומר יישום של רפואה מונעת וקידום בריאות ביחס לעששת ובעיות אחרות של בריאות השן.

צריכה עודפת של סוכר, ממתקים ופחמימות עלולה לגרור לא רק עששת אלא גם בעיות מחלות אחרות כמו השמנה וסוכרת, מחלות לב ועוד. בעוד שבעבר התמקדו בנזקים שסוכר גורם לשיניים, כיום יש המלצה של ארגון הבריאות העולמי להפחית את כמות הסוכר - לכן פעילות התערבות אמיתית להפחתת הסיכון הבריאותי לילדים עניים פרושה פעילות למען הפחתה של צריכת הסוכר (ובעיות תזונה אחרות) ולא רק מתן של פלואוריד.

האם הפלרת מי שתייה בטוחה

רמות גבוהות של פלואוריד עלולות לגרום לנזקים שונים. השאלה המהותית היא מה עלולה לגרום חשיפה לרמות נמוכות יחסית של פלואוריד במי השתייה.

לפי תומכי ההפלרה רמות הפלואוריד שנמצאות במי שתייה מופלרים עלולות לגרום רק לפלואורוזיס של השיניים. רמות פלואור גבוהות שעלולות להימצא במים טבעיים עלולות לגרום לפלואורוזיס חמור אבל הרמות שיש במים מופלרים מלאכותית גורמות לנזק בצורה נדירה. לפי דו"ח של המרכז לשליטה במחלות של ארצות הברית משנת 2010, פחות מאחוז אחד מאוכלוסיית ארצות הברית סבל מבעיה זו בשנים 1999-2004. לפי סקירת הספרות המדעית הרלוונטית משנת 1994, 40% מכלל מקרי הפלואורוזיס של השיניים (במידה קלה עד חמורה) נגרמים מהפלרת מי השתייה. ב-60% מהמקרים הוא נובע מגורמים אחרים הכוללים בליעת מוצרי פלואוריד המיועדים לשימוש חיצוני (כגון משחות שיניים) בגיל הקריטי של התפתחות השיניים, שימוש לא נכון או מוגזם במוצרי פלואוריד לצריכה (כגון טיפות או כדורים), ועוד. לפי מחקר של דו"ח NRC, ברמות של 2 מ"ג לליטר פלואורוזיס חמור כמעט ואינו מופיע, אלא רק בריכוזים גבוהים יותר. בעוד שריכוז הפלואור במים בישראל הוא 1 מ"ג לליטר. ‏[5]

לטענת מתנגדי ההפלרה, הפלרת מי שתייה עלולה לגרום פגיעה במערכת העצבים וברמות ה-IQ. נכון לשנת 2016, 50 מחקרים מתוך 57 מחקרים שנערכו בקרב בני אדם מצאו שרמות גבוהות של פלואוריד קשורות סטטיסטית לרמות משכל נמוכות יותר. במקביל כ-45 ניסויים בבעלי חיים מצאו כי חשיפה לפלואוריד פגעה ביכולות למידה או זיכרון. מחקר אחד שמצע פגיעה בתפקוד הוא על 12 אלף ילדים והטענה היא כי חשיפה בגיל הרך לפלואוריד יכולה לפגוע בהתפתחות הילד. בשנת 2012 לאחר סקירה של 27 מחקרים על בני אדם ואינטליגנציה צוות מאוניברסיטת הארווארד קבע כי יש לתת קדימות מחקרית למחקר בתחום זה. סקירות נוספות, כולל זו של NRC והמחלקה לרעלים של הסוכנות להגנת הסביבה בארצות הברית הגיעו למסקנות דומות. בחלק קטן מהמחקרים נחקרו רמות חשיפה בפחות מ-1 מיליגרם לליטר וברובם רמת החשיפה הייתה 2 מ"ג לליטר. ‏[6] יש לשים לב כי רמות ההפלרה הקיימות הן של 1 מ"ג לליטר וכי קיים ניטור קפדני על ריכוז הפלואור במים.

מחקרי סקר על הפלרת מי השתייה

מאז 1998 פורסמו בעולם שני מחקרים מקיפים בנושא הפלרת מי השתייה שסקרו מספר גדול מאוד של מחקרים קודמים– דו"ח יורק, ודו"ח של המרכז האמריקני לבקרת מחלות. לפי וועדת עדין (ראו בהמשך) 2 הדו"חות הגיעו למסקנות דומות:

  • כל המחקרים שנסקרו היו באיכות מחקרית בינונית עד נמוכה;
  • המחקרים שנסקרו אינם מראים על פגיעה בריאותית כלשהי הנגרמת על-ידי הפלרת מי שתייה;
  • המחקרים מצביעים על עלייה ממוצעת של 15% במספר הילדים ללא סתימות בשיניים באזורים מופלרים לעומת אזורים עם ריכוז נמוך של פלואוריד במים, וירידה ממוצעת בהתאם של 2.25 באינדקס MDF של פגיעה בשיניים;
  • המחקרים (נמצאו רק מחקרים באיכות נמוכה) מראים על עלייה ממוצעת בהתאם של 4% בפלואורוזיס של השיניים;
  • ריכוז הפלואוריד במים המופלרים נמוך באופן משמעותי מהריכוז המותר של פלואוריד במים לא מופלרים בארצות מפותחות;
  • השוואת מקרי העששת בארצות שונות הראתה מגמת ירידה לאורך השנים בקצב דומה הן בארצות בהן מפלירים את המים והן באלה שלא מפלירים בהן את המים.

התנגדות להפלרת מי השתייה

לטענת מתנגדי הפלרה ההתנגדות להפלרת מי השתייה מתבססת על נתונים מדיסציפלינות מדעיות שונות (כימיה, רפואה, טוקסיקולוגיה, גאולוגיה, אקולוגיה) המצביעים באופן חד-משמעי על הקורוזיביות הגבוהה של יסוד הפלואור.

לטענת חלק ממתנגדי הפלרה, קיימים מחקרים בנושא כבר משנות ה-20 של המאה ה-20, אך מושתקים מהרגע בו רשויות הבריאות בארצות הברית הכריזו על הפלואור כתרופה המונעת עששת. מאז, עיקר המאבק של מתנגדי ההפלרה הוא לטענתם לחשוף חזרה את אותו מידע.

ברוב מדינות העולם ההפלרה לא כוננה מלכתחילה, או שבוטלה. בחלקן, אף נאסרה על-פי חוק. 8 חתני פרס נובל לכימיה ו-6 חתני פרס נובל לרפואה מתנגדים להפלרת מי השתייה.

הונאת הפלואוריד

"הונאת הפלואוריד" הוא ספר מאת העיתונאי האמריקאי כריסטופר ברייסון, שיצא לאור בשנים האחרונות. הספר טוען כי קידום ההפלרה נובע בחלקו עקב תאוריית קונספירציה מצד תעשיות מזהמות.

ברייסון ביצע מחקר הן על המחקרים הקשורים בהפלרת מי השתייה, והן על הגורמים שקידמו את ההפלרה ושניסו להשתיק את הביקורת נגדה. לטענתו, תחילת הקידום של ההפלרה קשורה בבעיות של תעשיית האלומיניום שהייתה צריכה להיפטר מכמויות גדולות של חומצות פלואוריות. דבר זה היה בעייתי במיוחד לנוכח רעילות חומצות אלה. ברייסון טוען שתעשייה זו, יחד עם גופים כמו הצבא ופרוייקט מנהטן, טשטשו את רעילותו הנזקים שעלולים להיגרם מהפלואור. בין היתר הוא חושף מסמכים המעידים על הטיות במחקרים וגניזת מחקרים. כמו כן הוא טוען שהרופאים והגופים שקידמו את הפלרת המים, קידמו במקביל את חשיפת הציבור לחומרים מסוכנים כמו אזבסט, עישון ועופרת בדלק.

ברייסון טוען בספרו כי קיימים מחקרים, המעידים על חשש כי הפלרה תורמת למקרי סרטן כמו סרטן כבד ועצמות, להפרעות התנהגותיות ולבעיות במערכת העצבים.

צורות הפלרה במדינות שונות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - מדיניות ההפלרה באירופה

רוב מדינות העולם מספקות כיום פלואוריד לאוכלוסייה בצורות שונות.

אירלנד וישראל הן המדינות היחידות שבהן הפלרת מי השתייה מחויבת על פי חוק. עם זאת, הפלרת מי שתייה מתקיימת במספר גדול של מדינות בארצות הברית. באירופה הדבר נהוג פחות, ומספר מדינות שבהן הייתה הפלרה של מי השתייה הפסיקו דבר זה משיקולי בריאות, סביבה והתנגדות לכפייה. עם זאת, ברוב המדינות, ניתנות תרכובות פלואוריד לאוכלוסייה במגוון דרכים אחרות, כמו הספקה במלח-שולחן או חלב. במדינות אלה יש גם תחליפים נטולי פלואוריד למי שבוחר שלא לצרוך פלואוריד דרך מוצרי המזון. במערב אירופה, רק 3% מהאוכלוסייה צורכת מים מופלרים. לטענת משרד הבריאות בחלק מהמקומות שבהן אין הפלרה של מי השתייה הדבר נובע מטעמים מעשיים - קשה יותר להפליר מים כאשר הספקת מי השתייה מבוזרת מאד ולכן יש מדינות המספקות הפלרה בצורות אחרות.

ב-25 מדינות מופעלות תוכניות הפלרה, כאשר ב-11 מתוכן, פחות מ-20% מהאוכלוסייה צורכת מים מופלרים: ארגנטינה (19%), גואטמלה (13%), פנמה (15%), פפואה ניו-גינאה (6%), פרו (2%), סרביה (3%), ספרד (11%), קוריאה הדרומית (6%), בריטניה (11%) וויאטנם (4%). רק ב-10 מדינות [ישראל ירדה מהרשימה] יותר מ-50% מהאוכלוסייה צורכת מים מופלרים: אוסטרליה (80%), ברוניי (95%), צ'ילה (70%), גיואנה (62%), הונג-קונג (100%), אירלנד (73%), מלזיה (75%), ניו זילנד (62%), סינגפור (100%) וארצות הברית (64%). בסך הכל 377,655,000 בני-אדם ברחבי העולם מקבלים מים מופלרים. [7]

אחת הטענות בעד הפלרת המים היא כי במדינות בעלות פערים חברתיים ניכרים והעדר מימון ציבורי לטיפולי שיניים, הפלרת המים היא אמצעי ראשון במעלה למניעת עששת בקרב המעמדות העניים יותר.

הפלרת מי שתייה בישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - מדיניות ההפלרה בישראל

ההפלרה בישראל בחלק מהמקומות כמו אילת קיימת כבר מזה עשרות שנים, עם זאת רק בשנות השמונים חייב משרד הבריאות את הפלרת מי השתייה לישובים בגודל מעל 5,000 איש. קיימת התנגדות להפלרה מצד מספר פעילים מומחים ופוליטיקאים. עם זאת, משרד הבריאות נשאר איתן בדעתו שהפלרת המים חשובה לבריאות השיניים וכי החסרונות, אם יש כאלה בכלל, אינם מצדיקים את הפסקת ההפלרה.

בעבר מקור הפולואוריד בישראל היה תעשייתי, מחברת רותם אמפרט - חברת בת של כימיקלים לישראל בבעלות האחים עופר. הדבר ספג ביקורת בטענה שפלואוריד זה שונה מהפלואורידים אחרים שעליהם בוצעו מחקרי בטיחות בעולם, בין היתר משום שפלואוריד התעשייתי (חומצה פלואורוסיליצית) בארץ, מכיל כמות זעירות של מתכות כבדות שעלולות להצטבר בגוף, בקרקע או במים. משרד הבריאות טען שהכמויות הן הרבה מתחת לתקנים ולכן זה לא מהווה בעיה. המתנגדים להפלרה טענו כי המתכות הכבדות אינן מתפרקות ולכן ריכוזן גדל בהתמדה בגוף ובסביבה. בגלל הביקורת הגדלה על הנושא פרסמה החברה, ביולי 2009, כי בכוונתה להפסיק את הספקת הפלואוריד להפלרה ובהמשך החומצה הגיע ממקור בחו"ל.

בתקופתה של שרת הבריאות יעל גרמן בוצעו מהלכים לביטול ההפלרה, השר יעקב ליצמן שמונה אחריה (2015) החליט עם כניסתו לתפקיד כי ההפלרה תחזור לברזי המים [5].

ועדת עדין

ב-13 במאי 2003 מינה מנכ"ל משרד הבריאות את "הוועדה לעדכון תקנות מי השתייה", בראשות פרופ' אבנר עדין מהאוניברסיטה העברית בירושלים, הוועדה ידועה בשם ועדת עדין.[8] לוועדה היה מנדט לעסוק בנושאים אחרים הקשורים למי השתייה, אבל בגלל עניין ציבורי בנושא, היא החלה לעסוק גם בנושא זה. בשנת 2006 המליצה הוועדה המלצות ביניים. לאחר דיונים סוערים ואי הסכמות, פרסמה הוועדה במרץ 2007 את המלצותיה הסופיות:

  1. "הוועדה ממליצה להשאיר את התקנים לריכוזי פלואוריד במים ברמות הקיימות כיום בתקנות. הריכוז המרבי המותר של פלואוריד במים יהיה 1.4 מג"ל באזור א' ו 1.7- מג"ל באזור ב'. עבור מים מופלרים הריכוז המיטבי של פלואוריד במים יהיה 0.8 מג"ל ו 1.0- מג"ל באזורים א' ו-ב' בהתאמה.
  2. מי ים מותפלים יופלרו לריכוז המיטבי האמור, ביציאה ממתקן הפלרה.
  3. ההפלרה של המים צריכה להיות מלווה במחקר ארוך טווח שיבחן את השפעת ההפלרה בתנאי מדינת ישראל, בפיקוח ועדת היגוי בלתי תלויה שתוקם לאלתר. דיון על ממצאי המחקר ייערך בתוך 10 שנים.
  4. הוועדה ממליצה לדון שנית בנושא ההפלרה בעוד 5 שנים.
  5. בדיון שקיימה הוועדה לגבי המשך חובת ההפלרה של המים, היא לא הצליחה להגיע לתמימות דעים. מרבית חברי הוועדה (שישה כנגד ארבעה ואחד נמנע) היו בדעה שההפלרה לא צריכה להיות חובה ממלכתית גורפת, אלא נתונה להחלטה על-פי צורכי הציבור בכל מקום.

המלצות הוועדה, הנוגעות לצורך במחקר על ההפלרה בישראל, ולהפסקת החובה להפליר את המים, לא התקבלו על ידי משרד הבריאות.

התנגדות להפלרת מי השתייה בישראל

מספר פעילי סביבה ומומחים בנושא מים מתנגדים להפלרת מי השתייה, ביוני 2009 צברה המחאה תאוצה, ורותם אמפרט הודיע על הפסקת העברת פלואוריד למדינה. הוקם גם מאהל מחאה בנושא מול הכנסת.

ראו גם

קישורים חיצוניים

נגד הפלרת מי שתייה
בעד הפלרת מי שתייה
פעילות נגד ההפלרה

הערות שוליים

מים

מושגים ורקע: משבר המים העולמי - טביעת רגל מימית - מים אפורים - מחזור אקולוגי -מדבור - בליית קרקע - התחממות עולמית - שינויי אקלים וקרחונים - שינויי אקלים ומדבור

זיהום מים: זיהום קרקע - מתכות כבדות - תרכובות אורגניות נדיפות - PCB - חומרי הדברה - גשם חומצי - כספית - עופרת - קדמיום - זיהום קרקע - הפלרת מי-שתייה

מים בישראל: משבר המים במזרח התיכון - משק המים בישראל - גידול אוכלוסין בישראל - חקלאות בישראל - השפעת שינוי האקלים על המים בישראל - בצורת בישראל- התפלת מים בישראל - זיהום מים בישראל - זיהום קרקע בישראל - פרבור בישראל - זיהום נחלים בישראל


רפואה מונעת
תזונה והרגלי אכילה: השמנת יתר - סוכרת - כלכלת השמנה - עיצוב להרזיה - מזון מהיר ותעשייתי - סוכר - משקאות ממותקים - בשר מעובד - מלח - מזון אורגני - דגנים מלאים
הרגלי חיים והתמכרויות: עישון - מניעת עישון - גמילה מעישון - אלכוהול ובריאות - השלכות בריאותיות של טלוויזיה - התמכרות למשחקי מחשב
תנועה ובטיחות בתחבורה: השפעות בריאותיות של מכוניות - זהירות בדרכים - תחבורה פעילה - הליכתיות - מיתון תנועה - תחבורת אופניים - כיצד להימנע מפגיעת מכוניות - אורח חיים יושבני - אורח חיים פעיל - פעילות גופנית
זיהום וסיכונים לשיבוש מערכות: גורמים מסרטנים - זיהום - זיהום אוויר - זיהום מים - זיהום במזון - חומרי הדברה - מתכות כבדות - ניקיון ידידותי לסביבה - משבש אנדוקריני - טרטוגן - עמידות לאנטיביוטיקה
רווחה נפשית וחברתית: פסיכולוגיה חיובית - מתח נפשי - דיכאון - חמש דרכים לרווחה - הון חברתי - גורמים חברתיים המשפיעים על הבריאות
עקרונות ונושאים מערכתיים: הוליזם - גורם סיכון בריאותי - נטל תחלואה - נכות - אזורים כחולים - טכנולוגיה נאותה - חשיבה מערכתית - רפואה משתתפת - חברות התרופות - הכחשת נזקי העישון - עקרון הזהירות המונעת - עירוניות מתחדשת - אי שוויון בריאותי - אי שוויון בריאותי בישראל - סיבות מוות בישראל