יערות בישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צבי ארץ ישראלי הוא אחד מבעלי החיים אשר זקוקים ליערות בגלל היותם מקור למים, צל ועלים ירוקים המשמשים כמזון בעונת היובש. נכון ל-2015, צבאים כאלה יש בישראל בעיקר בגולן בגליל ובהרי יהודה.‏[1]

היערות בישראל משתרעים על פני שטח של כ-1.621 מיליון דונם, מעט יותר מ-7% משטחה הכולל של מדינת ישראל.‏[2] יערות הן אחת המערכות האקולוגיות החשובות בכל העולם, וכך המצב גם בישראל. חלק גדול מהיערות בישראל ניטעו על ידי קרן קיימת לישראל, שנטעה עצים החל מהמאה -19 וביתר שאת מאז קום המדינה למעלה מ-200 מיליון עצים על פני למעלה מ-900 אלף דונם. לפי דעה, רוב היערות שנטעה קק"ל בין המאה ה-20 למאה ה-21 אינם אקולוגיים וגורמים סוגים שונים של נזק סביבתי ואקולוגי מהיותם מתפקדים כיער מדברי (ראו הערך מדבריות האורן).

היסטוריה של היערות בארץ ישראל וסביבתה

היערות בישראל השתנו על פני שנים ארוכות - יש תיעוד של היערות עוד מזמן התנ"ך. במשך השנים השתנו - הן האקלים בישראל וסביבתה (האזור הפך יבש יותר) והשתנו גם סוגי העצים והיחס אליהם.

יערות בתקופה העתיקה

עד לפני שנת 2000 לפנה"ס לערך (או עד לתקופת המנדט המצרי-פרעוני בארץ ישראל, לערך) הייתה ארץ ישראל שופעת חורש טבעי עתיר מיני עצים ובעלי חיים; נפוצו בכל השטח הצפוני ואף ייתכן שגם בשטחה המרכזי של מדינת ישראל של ימינו עצי ארז, שהם עצים ירוקי עד עתירי עלווה עם עלווה ירוקה מאוד (ומשני מאפיינים אלה, ייצור רב של חמצן) וכן מיני עצים ירוקי-עד רבים נוספים אשר כיום ואינם זמינים בארץ; שטח ארץ ישראל ולבנון היה שופע יערות ארז, אורן ברוש ואף ייתכן שגם ער אציל, שקמה ואשוח ועוד. ניתן לשער שדמו במראם ליערות האורן הממוזגים שנשתמרו עד ימינו במדינת יפן; היה זה אזור ייחודי במראהו באגן הים התיכון; היו אלו יערות ממוזגים (וייתכן שאף עם מאפיינים לוקאליים-מינוריים של יער גשם ממוזג) כמו אלו המעטים שנשארו בצפון איראן, צפון טורקיה, דרום גאורגיה (היערות הממוזגים-גשמיים הקולכיים) ועוד.

בשל היותה של ארץ ישראל ארץ מרכזית אשר חיברה בין נתיבי מסחר ימיים ויבשתיים בין אסיה, אפריקה ואירופה עוד מן העת העתיקה וכן בשל קדושתה לדתות שונות ומלחמות שונות עליה שהושפעו מקדושה זו, ידעה הארץ תמורות רבות של ניצול משאבי הטבע שלה ובין היתר כריתת יערות מאסיבית לבניית פיגומים, מבצרים צבאיים, מקדשים, שיקום מבנים, בניית ספינות ועוד. סביר להניח שהשימוש המאסיבי של העמים שפלשו לארץ ישראל בשטחי היער שלה (בעיקר החל מן הפלישה הרומאית) גרמו למגמה מתמשכת של כריתת יערות שצמצמה אולכוסיית צמחייה ומיני בעלי חיים רבים בארץ.

כריתת היערות בזמן הטורקים

בזמן הטורקים בוצעה כריתה גדולה של יערות בישראל לצורכי הסקה ושימושים אחרים בעץ. הצורך לכרות עצים החריף במיוחד במהלך המאה ה-19 עקב גידול אוכלוסין חד שהיה בתקופה זו. במשך התקופה הממלוכית, וכך גם בימי העות'מאנים, נע מספרם של תושבי הארץ, לפי האומדנים, בין 160,000 ל- 225,000. הקיפאון הדמוגרפי (שנגרם בשל עוני ותנאים קשים) נמשך עד לשנת 1840. אז, תוך כ- 100 שנה - פרק זמן קצר יחסית, כמעט ששולש מספר התושבים, והגיע עד 700,000. לדבר זה היתה השפעה גדולה על הביקוש לעץ. בארץ ישראל, בה לא מצויים מחצבי פחם אבן ונפט, המשיכו להשתמש בפחמי עץ לצרכים תעשייתיים, כגון עיבוד ברזל או תעשיית זכוכית, עד לסוף המאה ה- 19. משפחה יהודית במושבות הייתה משתמשת בכטונה פחמים בשנה, ולהכנתה של זו נדרשו כשלוש טונות עצי חורש. לאלה, נוסף גם השימוש ב"חטאב" - עצים להסקה, לאפייה, לחימום ולבישול. משפחת פלאחים ערביים, בת חמש-שש נפשות, צרכה, לפי האומדן, כשלוש טונות עצי הסקה לשנה. אומדן אחר "מסתפק" בכ- 150 ק"ג פחם לנפש בשנה באזורים קרים, כלומר "רק" כטונה עצים למשפחה בשנה. בכפרים רבים המשיכו להשתמש בעץ לבישול ולאפיית לחם עד לשנות ה- 80, ויש כפריים מעטים המתמידים בכך עד היום. ‏[3]

בראשית המאה ה-20 עסק המדען אהרון אהרונסון בסוגריות יערנות ובניסיונות אקלום למיני עצי יער. ב-1913, הגיש למושל ביירות, את החיבור היערני "חישוף היערות בארץ-ישראל והצעה להתקנת חידושם". בדו"ח מחה אהרונסון כנגד כריתת העצים על ידי השלטון הטורקי. ‏[4] בזמן מלחמת העולם הראשונה היה מחסור בפחם להסקת קטרים והטורקים גדעו עצים מכל הבא ליד - כולל איום על עצי מטע - דבר זה הביא להרס מואץ של יערות רבים בישראל. ‏[3]

נטיעת עצים בישראל

בסוף המאה ה-19 החלה מגמה של ייעור הארץ בעצי אקליפטוס במטרה לייבוש ביצות שהיוו בית גידול ליתושים שגרמו למחלות מסוכנות כמו מלאריה. ‏[3] הטמפלרים היו הראשונים שנטעו עצים במושבותיהם. עם זאת שיקום היערות בישראל החל רק לאחר בשלהי מלחמת העולם הראשונה בעקבות כיבוש ישראל על ידי הצבא הבריטי. באותה תקופה חלקים גדולים מישראל היו חשופים וללא יערות. ב-1926 חוקקו הבריטים את "פקודת היערות" האוסרת כריתת עצים ונטילת מוצרי יער ללא אישור ומגדירה שמורות יער. הבריטים הם גם הראשונים שהחלו לנטוע עצים בכמויות גדולות בישראל. ‏[4]

הגלים השונים של העליה הציונית לישראל תרמו גם הם לנטיעת היערות, בעיקר על ידי קרן קיימת לישראל (קק"ל). עד לשנת 1920 עסקה קק"ל בנטיעת עצי זית, אקליפטוס, קזוארינה, ברוש, ושיטה. התצפיות והניסיון שנרכשו אז בגידול עצי-יער וקליטתם, הביאו את החוקרים למסקנה שיש לתת עדיפות לאורן ירושלים. הסיבות העיקריות לכך היו הצלחה גדולה בריבוי השתילים במשתלות, קליטה מהירה של האורן בקרקע ושרידות גבוה שלו. ‏[4] טיעונים נוספים לטובת האורן היו שהוא גדל בסוגים רבים של קרקע ואקלים, הוא גדל מהר והוא קל לטיפול. בנוסף האורן מפריש שרף המגן עליו מפני מזיקים ומפני מחלות. השרף שוקע ברווחים שבגזע ומונע ריקבון שלו וחדירה של מזיקים לתוך הגזע. גם המחטים, העלים של האורן, מכילות שרף ולכן עזים לא אוכלות אותן. מאמצי היעור הוכתרו בהצלחה - בתוך כמה שנים נקלטו היטב עצי האורן שניטעו, הם צמחו לגובה וכיסו שטחים גדולים ביערות צפופים. ‏[5]

בעבר היו ויכוחים אם האורן הירושלמי הוא מין מקומי. מספר מחקרים, פליאונטולוגים (מציאת גרגירי אבקה של אורן ירושלים בחפירות ארכיאולוגיות) ובעיקר גנטיים, מצביעים על כך ש אורן ירושלים הוא מין-מקומי והאוכלוסיות המקומיות נבדלות מאוכלוסיותיו באזורים אחרים סביב הים התיכון.‏[4]

באותן שנים לא ניטע אורן הקפריסאי (אורן ברוטיה), משום שהוא נחשב אקוטיפ של אורן ירושלים ולא מין נפרד. מאוחר יותר התגלו יתרונות רבים של אורן קפריסאי על פני אורן ירושלים. בשנות ה-40 של המאה ה-20 החלו לטעת אותו, אבל נטיעות נרחבות שלו החלו רק ב-שנות 1990. עד לשנות ה-70 של המאה ה-20 עיקר הנטיעות היו של אורן ירושלימי, אך מאז נטיעות מין זה פחות מאוד בגלל פגיעותו לכנימה "המצוקוקוס הארץ ישראלי" Matsucoccus josepHi.‏[4]

נטיעת מעט מינים של אורנים נתקלת בביקורת על כך שהיאגורמת בעיות שונות (ראו בהמשך), בין היתר בגלל שהדבר יוצר לכאורה "מדבריות אורן" עם מיעוט מינים אחרים. דבר זה משתנה אולי עם הזמן עקב שינויים שונים בהתפתחות העצים. בתחילת המאה ה-21 החלה הקרן הקיימת לישראל לשתול יותר יערות המתאימים לאקלים המקומי ולמשק המים בישראל.

סוגי היערות בישראל

האזור המתאים באופן טבעי לגדילת יערות בישראל הוא, באופן גס, כל האזור ההררי צפונית לחברון. דרומית לקו הזה שטח מתאים יותר לערבה או מדבר וצפונית לקו זה במישור השטחים מתאימים יותר לביצות. בישראל היערות תופסים חלק גדול משטחי הטבע במדינה. היערות בישראל הם מסוג היערות הנשירים, כלומר יערות בהם רוב העצים הם עצים עם עלים, אשר נושרים בסתיו, ולא עם מחטים. היערות האלה נקראים גם "היערות הממוזגים" כי הם גדלים באקלים ממוזג, כלומר אקלים לא חם ולא קר. היערות הממוזגים מתחלקים להרבה קטגוריות, היערות בישראל שייכים לקטגוריית היערות הסוב-טרופיים.. גם הקטגוריה הזאת מתחלקת להרבה תת-קטגוריות, היערות בישראל שייכים לתת קטגוריה שנקראת: חורש ים תיכוני.

היחס ליערות בישראל

יער בישראל, בחיפה, מסוג היערות הממוזגים. בחיפה היערות נכנסים לעתים קרובות לתוך העיר

מטרות הנטיעה והיערות השתנו ומשתנות בהתאם לתקופה. חלק מנטיעת היערות נובע מתפיסה אירופאית של הציונות שהגיע לארץ מאירופה והתרגלה לנופים שהיו שם. בחלק מהיערות בעבר, נטיעת היערות באה לענות על צרכים מיידיים כמו הגנה על שטחי קרקע נרחבים ושימור הקרקע. כיום, ליערות תפקידים מגוונים נוספים כמו שיפור הסביבה ("ריאות ירוקות"), סיפוק צורכי נופש ובילוי, הספקת עצה והשבחת מרעה. יש טענות על ידי ערבים וארגוני זכויות אדם כי חלק מהיערות, בעיקר באיזור הגליל משמשים לשם הגבלת הבנייה של ערים וכפרים ערביים.

גם היום היחס ליערות הוא דו-ערכי - מצד אחד אנשים רבים רוצים לטייל ביערות, ומצד שני גידול אוכלוסיית ישראל ותהליכי פרבור בישראל והגדלת הבנייה בכלל פירושם איומים ופגיעות שונות ביערות. אהבת היערות בעיקר מסתמכת על יסודות רומנטיים או אידאולוגיים (יעור הארץ כמטרה בפני עצמה) ופחות מתוך התחשבות ביערות - בעצים בצמחים, בבעלי החיים ובפטריות וכן פחות מתוך התחשבות בכלל המערכת האקולוגית בישראל - לדוגמה מפני איומים של שריפות, בצורת, זיהום מים ועוד.

היערות בראייה משפטית ותכנונית

היערות בישראל מגדרים ומוגנים על ידי תמ"א 22, תוכנית מתאר ארצית ליער ויעור, שהתקבלה בשנת 1995.

חשיבות היער בפיתוח הארץ במקביל לבנייה הוכרה על ידי בית המשפט העליון כמצדיקה, ואף מחייבת, שימוש בחלק מקרקע, שהופקעה לצורך בנייה ציבורית, לצורך "שטח ירוק" ובין השאר יער.

השופט דב לוין כתב:‏[6] "אפשר אפילו לומר, שלא היה הדבר סביר אם לצד שטח בנוי כה נרחב לא היה הגוף המיישב מייעד גם שטח 'ירוק' דהיינו: גנים או פארק או חורשות או יער, העומדים לשמושו של הציבור". השופט אליעזר ריבלין ציין בהחלטתו שהצורך הציבורי בנטיעת יער גובר על זכות הקניין על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו[7]. בהתייחס להפקעה שנעשתה עבור התיישבות ופיתוח כתב השופט יצחק דנציגר: "ייעוד של ייעור עולה בקנה אחד עם צרכים של התיישבות ופיתוח, וזאת כאשר לוקחים בחשבון כי קיומם של שטחים ירוקים תורם לרווחת הכלל ומהוה חלק מפיתוח האזור בכללותו". השופט אליקים רובינשטיין אף הוסיף והרחיב על כך ש"נושא הייעור במקום ששמם או היה עזוב לפני כן, תפס מקום מרכזי באתוס שבכנפיו קמה מדינת ישראל"‏[8].

עם זאת היחס ליער הוא פחות כאל מערכת אקולוגית שיש לה זכות קיום בזכות עצמה, או כזו המספקת שירותי המערכת האקולוגית לאדם ומספקת לתרבות האנושית תכונות של קיימות וחוסן ומקום מחייה למינים אחרים אלא מתוך תפיסה של היער כמקום נופש ויער כמיתוס חיובי שצריך לטפח - כלומר חלק מתוך תפיסה אנטרופוצנטית שגם אינה רואה ביער ובבני האדם חלק ממכלול שלם.

ביקורת על נטיעות אורנים ביערות

יש מבקרים הטוענים כי עצי המחט - אורן וברוש אלו הם עצי מחט שמתאימים יותר לאיזורים צפוניים יותר -יערות הצפון. יש טענה שזה קרה מפני שהגיעו הרבה עולים מארצות אירופה שהתגעגעו ליערות האלה אשר גדלים בחלק הצפוני של אירופה. ביקורת אחרת היא על "מדבריות אורן" - יערות שבהן סוג אחד או שניים של עצים שיוצרים מערכת אקולוגית בעלת מגוון אקולוגי נמוך של עצים, שיחים ובעלי חיים, שמספקת שירותים אקולוגיים. טענה נוספת נגד יערות אלה היא שיערות מחטניים כאלה תורמים להתפשטות של שריפות יער בישראל עקב מאפיינים אקולוגיים של יערות אורן. ביקורת נוספת היא שיערות אלה "לא מעניינים" והם פחות יפים מחורש טבעי ועשיר יותר במינים. דבר זה עלול לפגוע הן בחוויה של מטיילים מישראל והן בנושא של תיירות לישראל.

טיעוני הנגד של קק"ל היא שמיני האורן ניטעו בכוונה - לא בגלל נוסטלגיה, אלא בגלל התאמה שלהם לנסיבות שהיו בישראל בתחילה ואמצע המאה ה-20. העצים שרדו בתנאים קשים שבהם הצלחת מינים אחרים היתה נמוכה יותר, כך שיערות אלה הם בגדר "יערות חלוץ" שמאפשרים התפתחות של מיני עצים וצמחים אחרים. ‏[4]

לטענת אנשי קק"ל בתוך יערות האורן מתפתח יש התפתחות של תת-יער עשיר ומגוון, שכולל מינים נוספים כמו אלות, אלונים, לבנה, חרוב ועוד, וזאת תודות לסיוע שהאורנים מספקים להתפתחות העצים האחרים. דבר זה כולל מספר היבטים - העצים רחבי העלים זקוקים לחצי צל כדי להתפתח בצורה טובה, בניגוד לאורנים שהם אוהבי שמש. יערות אורן בוגרים מספקים תנאים טובים יותר מבחינה זו לעצים רחבי העלים. בנוסף העצים משפרים את איכות הקרקע - הקרקע המקורית בה ניטעו האורנים היתה דלה וחשופה, והעצים העשירו את הקרקע בחומר אורגני. השורשים מונעים גם סחף קרקע. בנוסף נטען כי יערות אורן של קק"ל לפחות הם מוגנים יותר משריפות וכי קיום של רעייה מבוקרת ביערות אלה מועילה בפיתוח היער וצמחים עשבוניים. 5. הפצת זרעים – היער מהווה מקום ריבוי לזרעים רבים שהובאו מבחוץ. בעיקר ע"י בע"ח ציפורים, חזירים ומכרסמים שהיער מהווה להם מקום מסתור ומחייה. ‏[4]

סכנות ליערות בישראל

כריתת יערות לשם הרחבת ישובים ותשתיות

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים - גידול אוכלוסיית ישראל, פרבור בישראל

בישראל קיים תהליך של גידול אוכלוסין מהיר. ישראל שהיא כבר מדינה בעלת צפיפות אוכלוסין גבוה, היא בעלת פריון ילודה גבוה ופריון זה לא יורד עם השנים. בנוסף לכך קיימת מגמה של פרבור בישראל ותכנון מוטה מכוניות דברים שמקשים על הגדלת צפיפות המגורים בערים קיימות. התוצאה של שני התהליכים הללו הוא בניית שכונות וערים חדשות על חשבון שטחים אחרים, בין היתר על חשבון שטחי יער.

ניתן להפחית בעיה זו על ידי האטת קצב גידול האוכלוסייה ואף ייצוב אוכלוסין, דבר זה עלול לקחת שנים רבות בגלל מומנטום אוכלוסין - האוכלוסייה ממשיכה לגדול במשך עשרות שנים גם אם כל הזוגות מתחילים כבר היום להוליד רק שני ילדים. פתרונות אחרים נוגעים להגדלת צפיפות האוכלוסין בישובים קיימים כולל אכלוס דירות ריקות, בנייה מרקמית במקום בתים נמוכים, בניה במקום חניות וכבישים תוך מעבר לתחבורה בת קיימא ובנייה במקום שטחים של צה"ל או שטחי תעשייה ומסחר שננטשו.

למרות שהאמצעים האלה, לעתים קרובות בישראל מעדיפים לבנות על השטחים הפתוחים. דוגמה לכך היא תכנית "רמת גוראל" המעמידה בסכנה את כל יערות חיפה, שהם כרגע במרחק הליכה לחיפאים רבים. במקרים רבים קיים מימד אירוני בשיווק של דירות חדשות בשכונות אלה- המצג לקונים הוא בניה בית בחיק הטבע אבל פגיעה ביערות מרחיקה את הנגישות עליהם.

פגיעה ביערות בעקבות התחממות ובצורות

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים - בצורת בישראל, שינויי אקלים בישראל

ב 2016 בעקבות בצורת של 4 שנים ברצף החלה תמותת עצים נרחבת בגליל ובכרמל‏[9]. הבצורת כנראה נגרמה בגלל שינויי אקלים. אם השינויים ימשיכו באותו הקצב היערות בישראל יעמדו מול סיכון משמעותי והיעלמותם יכולה לגרום למדבור נרחב בחלק הצפוני של ישראל שכרגע איננו מדברי: זאת בגלל שהיערות שומרים על הקרקע מהתחממות יתר, גורמים ללחות באוויר וכדומה.

התגברות שרפות יער בישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - שריפות יער בישראל

שריפות יער בישראל, הן בעיה גדלה והולכת. שריפות יער יכולות לגרום לנזקים גדולים - למערכות האקולוגיות, לחקלאות, לתיירות ונופש, ועוד. כמו כן, שריפות אלה יכולות להגיע לישובים ובתים ולגרום נזק גדול ברכוש ואף בחיי אדם. בישראל יש בממוצע כ-1,000 שריפות יער בשנה או כ-3 שריפות יער בממוצע ביום. רוב השריפות הן שריפות קטנות שנכבות מהר. אבל חלק מהשריפות הן גדולות מאוד. השטח השנתי הממוצע של כלל שריפות יער בשנה הוא 37 אלף דונם. לצורך השוואה, זהו שטח גדול משטח השיפוט של העיר נתניה. שטחי היער בישראל משתרעים על פני כ-1.621 מיליון דונם, מעט יותר מ-7% משטחה הכולל של מדינת-ישראל.‏[2] כך שבממוצע בכל שנה נשרפים כ-2% משטחי היערות.

הסיבות העיקריות לפרוץ שריפות יער הן- הצתות בזדון, פעילות כלכלית (שריפת אשפה ופסולת) ופעילות צבאית, המתגברות במהלך סוף השבוע, וכן חוסר זהירותם של מטיילים, הפוקדים את היערות ואת הגנים בסופי השבוע.‏[2] יש לציין שהצתות ופגיעה ביערות פוגעת בכל הלאומים הנמצאים קרוב ליער ומצמצמת את היכולת שלהם להתקיים בכבוד בשטח זה.

הבעיה הגדלה של שריפות יער בישראל קשורה לא רק להתגברות תופעה של הצתות אלא גם לתופעה כלל עולמית - החמרה של שריפות יער עקב התחממות עולמית. דבר זה נוגע להיבטים כמו מה הסיכוי ששריפה קטנה תהפוך לשריפת יער ענקית שמתפשטת ללא שליטה. היבטים של עוצמת השריפה כוללים את חום הלהבות בשריפה, מספר מוקדי השריפה, היכולת של האש לדלג מעל מחסומים, קצב התקדמות השריפה, משך השריפה, והשטח הכולל שנשרף בסופו של דבר. בדומה למדינות רבות אחרות יש בשנים האחרונות החמרה בכמות ובהיקף של שריפות יער.

גורמים המשפיעים על גודל השריפה כוללים את ניהול היערות בישראל (כולל משטר הנטיעות של עצים, היבטים של רעייה), יכולת גילוי מוקדם, התחממות עולמית. לבסוף ישנן שאלות לגבי היכולות של צוותי איתור וכיבוי של שריפות, הכוללות מאמצים של מכבי האש בישראל ושל כוחות אחרים להשתלט על שריפות גדולות.

שמירה על היערות ושיקום יערות בישראל

במקום זה, במורדות המזרחיים של הרי נצרת, ממערב מצפון ומדרום לקיבוץ בית קשת, מקימים שמורת טבע של עצי אלון התבור המשתרעת על פני שטח של 5,054 דונם, כדי להגן על הטבע בכלל, ועל היערות בפרט.

יש מספר ארגונים אשר שומרים על היערות ומשקמים אותם: החברה להגנת הטבע, מגמה ירוקה, ירוק בלב, הקרן הקיימת לישראל ועוד. הקרן הקיימת לישראל נטעה כ-240 מיליון עצים לפי נתוניה.

ב-2018 עטלף הפירות נכנס לרשימת המינים המוגנים, כניסה שאמורה לעזור למערכות האקולוגיות בישראל ובפרט ליערות: העטלפים עוזרים להפיץ זרעי עצים רבים ומדשנים היטב את הקרקע. טווח הטיסה שלהם גדול יותר מהרבה מינים של ציפורים‏[10].

ראו גם

תהליכים ומערכות המשפיעים על יערות בישראל :

קישורים חיצוניים

מידע מפורט על יערות בישראל ניתן למצוא באתר יערות בישראל באתר הקרן הקיימת לישראל.

יערות מאכל בישראל

הערות שוליים

  1. ^ ויקיפדיה צבי ארץ ישראלי
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 נצ"מ ד"ר בשורה רגב, שי עמרם, אביגיל עמית, מערכת חיזוי שריפות - מת"ש, כתב העת 'בטחון פנים' של המשרד לביטחון הפנים, גיליון מס' 1 - יוני 2012
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 ד"ר עוזי פז, ד"ר מחמוד זחאלקההיה היה יער: על אזור רמת מנשה, הספרייה הוירטואלית של מט"ח
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 כליל אדר, מעלות טובות לנטיעת אורנים ביער ובגינון, אתר קק"ל לצעירים
  5. ^ מאמר בשם "מדבריות האורנים" , מעובד על פי המאמר של אמוץ דפני (1987), "אורן ירושלים", עלון למורי הביולוגיה, חוברת ד, עמ' 110
  6. ^ בג"ץ 704/85 עטון נ' משרד האוצר
  7. ^ בג"ץ 7579/07, סעיפים 15-16
  8. ^ ע"א 4067/07
  9. ^ עדי חשמונאי מומחי אקלים: "אלה בדיוק התנאים הנדירים שהיו לפני אסון הכרמל"23.11.2016, וואלה
  10. ^ צפריר רינת עטלף הפירות נכנס לרשימת המינים המוגנים, והמערכת האקולוגית תרוויח מזה 17.10.2018, הארץ