ליברליזם

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ליברליזם (liberalism; מהמילה הלטינית libertas, מילולית: 'חירות') היא פילוסופיה פוליטית-כלכלית ומונח מתחום מדעי החברה. הליברליזם התפתח בין הרנסנס למהפכה התעשייתית ובמסגרתו הועלתה האפשרות ליסוד חברה מסודרת המבוססת על האדם החופשי בלבד. בכך הייתה התנועה הליברלית בסיס פוליטי מהפכני כנגד הכוחות השמרניים: הכנסייה ובעלי האדמות וכן כנגד כוח מוגזם של השלטון - נגד כפייה של השלטון כלפי האדם ובעד משטר סובלני ודמוקרטי יותר.

זכויות אדם וזכויות אזרח

בבסיס המחשבה הליברלית עומדים מספר עקרונות המוכרים כ"זכויות טבעיות". העקרונות גורסים כי כל בני האדם נולדו שווים וזכאים לאותן זכויות. הליברליזם הוא בבסיסו זרם הומניסטי ואוניברסלי המאמין כי כל בני האדם שווים זה לזה ואין להעדיף גזע, מגדר, עם או דת מסויימים על פני האחרים.

הזכויות היסודיות הם חיים, חירות, שוויון וקניין. חלק מהזכויות הללו עשויות להתנגש אחת בשנייה, וזרמים שונים בליברליזם ובהגות שאינה ליברלית מציעים פתרונות לסתירות שעלולות להיווצר בין הזכויות הללו. כמו כן חלק מהזכויות כמו הזכויות לשוויון ולקניין הן מעט מעורפלות ואין להן הגדרה חד משמעית בהגות הליברלית.

  • הזכות לחיים היא הזכות הטבעית הראשונה ומשמעה כי אין סמכות לאדם לפגוע פגיעה פיזית ברעיו. למרות שנראה שזכות זו ברורה מאד, במאה ה-20 וה-21 היא נתונה במרכז שאלה חשובה מצד אנשי קיימות וסביבה - שכן בעוד בעבר היה ברור שפגיעה בבריאותו של האחר היא בעיקר על ידי כלי נשק, כיום יש אפשרויות רבות יותר לפגיעה כולל זיהום או פגיעה בשירותי המערכת האקולוגית.
  • הזכות לחירות היא הזכות שלא להיות נשלט, לחיות את חייך על פי דרכך ואמונתך ולבחור בכל רגע מה ברצונך לעשות, ולעשות כן.
  • הזכות לשוויון נובעת מכך שכל בני האדם שווים בזכויותיהם האחרות וזכותם שלא להיות מופלים על ידי השלטון. אולם יש הרואים בזכות זו גם הזכות לשוויון הזדמנויות כללי בחברה, יש גם הרואים בזכות לשוויון את הזכות לרכוש שווה בין בני האדם.
  • הזכות לקניין היא למעשה היכולת להחזיק ברכוש ללא שייגזל בכח בידי השלטון או אדם אחר. גם כאן ישנן דעות שונות הנוגעות למיסים, לזכות על משאבים טבעיים ולדרך שבה ראוי להשיג את הרכוש הפרטי ולצבור אותו.

ההבדלים בין כל ההוגים במערב מאז הופעת הליברליזם הוא בנושא האיזון בין הזכויות הטבעיות, ובייחוד בין שוויון לבין חירות וקניין. בכלליות רבה וגסה ניתן לציין כי אסכולה אחת מקדשת את הקניין והחירות והיא מכונה הימנית, ואילו אסכולה שנייה מקדשת את השוויון והיא מכונה השמאלית. השימוש במונח לקדש כאן היא ששני הצדדים בוחרים בחירה ערכית בין של העקרונות. זרם שלישי שעולה בשנים האחרונות הוא הזרם של הקיימות שיש בו מי שטוען כי כל הזכויות אינן מובטחות כל עוד אין וודאות ביחס ליכולת הקיום של הטבע והגנה מפני כוחות טבע מסוכנים, בנוסף הזכויות לקניין וחירות ולפעמים גם הזכות לשוויון עלולים להתנגש עם הזכות לחיים.

את הזכויות הבסיסיות מפרטים בדרך כלל לזכויות פרטניות ובסיסיות יותר - חופש הביטוי, העיתונות והלשון; חופש הדת והמצפון; חופש ההתאגדות וההתכנסות; זכות האדם על גופו וחופש התנועה; זכויות פוליטיות; רכוש פרטי; סחר חופשי; לסה פר וחופש החוזים; הגירה חופשית. גם ערכים אלה עשויים להתנגש זה בזה לדוגמה חופש הביטוי (שנובע מהזכות לחירות) לא מעניק את הזכות לקרוא לרצח של מישהו, והוא מוגבל משיקולים צבאיים כדי למנוע סיכון חיים של חיילים או פגיעה בביטחון המדינה כולה (הזכות לחיים של כלל תושבי המדינה). חופש הדת והמצפון מתנגשים לא פעם עם זכות האדם לגופו. חופש ההתאגדות כולל בתוכו את החופש של עובדים להקים ארגוני עובדים ודבר זה עומד במתח עם חופש הקניין. חופש התנועה הוא אחת מצורות החופש המוגבלות ביותר שכן רוב המדינות אינן מתירות הגירה חופשית לתחומן.

התפתחות המושג לאורך ההיסטוריה והשינויים החברתיים

כשהתפתחה הכלכלה הקלאסית היא חברה לכוחות המהפכניים הליברליים ששאפו להעביר את מרכז הכוח מהכנסייה והפאודלים בעלי האדמות אל היזם, היצרן, הדוגל בטכנולוגיה מתקדמת, בעל ההון. עם תיאור 'היד הנעלמה' ורעיון 'השוק החופשי' נעשה צימוד בין המושג החופש הליברלי לחופש הכלכלי וכיום ניראה שאי אפשר לדבר על ליברליזם בלי קונוטציות לכלכלה של שוק חופשי.

ראשיתו של הליברליזם בתקופת ההשכלה וביטוייו העיקריים במערב עד כה היו המהפכה הצרפתית, המהפכה החוקית באנגליה (המגנה כרטא), המהפכה האמריקאית, ביטול העבדות בארצות הברית, וכינון הרפובליקה הויימארית.

במהלך המאה ה-20 באו לידי ביטוי שינויים ומהפכות נוספות שתאמו את רוח הליברליזם:

  • התנועה למען זכויות האשה: הענקת זכויות הצבעה לנשים, ביטול מגבלות שונות על לימודים, עבודה וזכויות קניין לנשים, מאבקים למען זכויות נשים ונגד הפליה נגד נשים (לדוגמה נגד הפליה בקבלה לעבודה, לייצוג שוויוני יותר בפוליטיקה ועוד), מאבקים נגד אלימות (מינית ושאינה מינית) נגד נשים וילדים; פיתוח אמצעי מניעה שנשים יכולות לשלוט בהן ואפשרות הפלה לנשים (אם כי דבר זה נתון למתח בין זכויות הילד לבין זכויות האשה);
  • הפסקת הקולוניאליזם הישיר והבוטה של מדינות אירופה ומדינות נוספות ברחבי העולם והענקת השליטה במדינות אלה לעמים מקומיים (אם כי דבר זה לא תמיד הוביל לשיפור במצב זכויות האדם במדינות אלה); כיום יש מאבקים למען הפסקת צורות עקיפות יותר של קולוניאליזם - השפעתם של תאגידים גדולים (בחלקם מערביים) על המשטרים ודרכם על חייהם של בני אדם במדינות עניות.
  • מאבק בגזענות: התנועה לזכויות האדם בארצות הברית וביטול ההפליה נגד שחורים שם, ביטול האפרטהייד בדרום אפריקה, המאבק בגזענות ובאנטישמיות ברחבי העולם;
  • מאבקים למען זכויות של הומואים, לסביות וטרנס-ג'נדרים למניעת הפליה ואלימות נגדם, והכרה במשפחות של להט"בים כמשפחות שוות זכויות;
  • כינון מדינות שהן דמוקרטיה ליברלית - דמוקרטיה שבה לא רק הרוב קובע אלא גם יש דגש על שמירת זכויותיהן של קבוצות מיעוט;
  • התרחבות השיטה של מערכת דמוקרטית שמחוייבת לשמירה על זכויות אדם למדינות רבות שלא היו כאלה בעבר - כמו מדינות דרום אמריקה, חלק מהמדינות באסיה.
  • האמנה הבינלאומית לעמן זכויות אדם שנחתמה בתום מלחמת העולם השנייה וכן אמנות רבות ושונות שנחתמו מאז לעמן שמירת זכויות אדם שונות בין מדינות וכן סנקציות (שחלקן נאכף וחלקן לא) נגד מדינות שמפרות זכויות אדם.
  • מאבקים שונים ומרובים למען זכויות אדם בתחומים שונים. כגון מאבקים למען שמירת חופש הביטוי, מאבקים למען לגליזציה של קנביס.

חלק גדול מהמאבקים האלה לא קודם רק עקב ליברלים. לדוגמה זכויות נשים קודמו בידי גם בידי סוציאליסטים, אנרכיסטים, סוציאל- דמוקרטים, ואפילו שמרנים ואנשי דת. זרמים שונים תמכו בחלק מהצעדים עקב נימוקים שונים. כמו כן בדרך כלל לא מדובר בתהליך חד כיווני ברור אלא במאבקים שיכולים להמשך עשרות שנים (ולפעמים מאות שנים) ובחלקם יש התקדמות ונסיגה. לדוגמה המאבק בגזענות וכן כינון הדמוקרטיה הליברלית התפתחו לאחר מלחמת העולם השנייה ועליית המשטר הנאצי שהתבססו במידה רבה על גזענות ועל ניצול חולשות הדמוקרטיה-של-הכרעות-רוב בלבד להגן על זכויות המיעוט.

בצד תהליכים אלה יש תהליכים בהם אין בהכרח התקדמות לכיוון ליברלי וייתכן שאף נסיגה. דוגמה אחת היא היכולת של ממשלות ותאגידים גדולים לקיים תעמולה ובכך להשפיע לרעה על החירות ולפעמים החיים של בני אדם. דוגמה נוספת היא יכולות טכנולוגיות חדשות שפותחו ומאפשרות למשטרים ולחברות גדולות לעקוב בצורה יעילה יותר אחר אנשים - כמו יכולת מעקב אלקטרונית, שמירת מידע אלקטרוני, שימוש במצלמות מעקב, מעקב ביומטרי ועוד. גם ארגוני טרור יכולים לנצל חלק מהיכולות האלה וכן יכולות של נשק מתקדם כדי לפגוע באנשים ולסכן את החופש שלהם. במקומות רבים - בעיקר באפריקה, במזח התיכון ובאסיה נותרו משטרים לא דמוקרטים שאינם מגנים על זכויות אדם ובחלק מהמקומות היה שינוי לכיוון ליברלי שלאחר מכן השתנה והתהפך, לדוגמה ברוסיה ובחלק ממדינות ברית המועצות לשעבר. קנאות דתית (בעיקר של איסלם קיצוני ושל אוונגליסטים נוצרים אבל גם בקרב קבוצות נוספות) עלולה לצאת נגד עקרונות ליברלים. משברים של קיימות וכן הפצה של נשק גרעיני מהווים איום על זכות הקיום של כלל הציבור.

ביקורת על הליברליזם

מבקרי הליברליזם טוענים שעבור שכבות מסוימות באוכלוסייה, החופש של הליברליזם הכלכלי הוא החופש לישון מתחת לגשר. בראשית המאה ה-20 העובדים בעולם המערבי החלו לעמוד על זכויותיהם. הקומוניזם התפשט וכבש את מזרח אירופה. סימנים הראו שגם אפריקה ודרום אמריקה עומדות להיסחף עם הרעיונות החדשים ולעזוב את השוק חופשי. השפל הגדול של 1929 נוסף על כל אלו ומעמד הממסד הקפיטליסטי (הליברלי) החל מתערער.

גוף הביקורת הוותיק והנרחב ביותר על הליברליזם והיישום הכלכלי שלו, הקפיטליזם, הוא הניתוח של קרל מרקס והוגים נוספים שהלכו בעקבותיו ותקנו את הליקויים בהגותו שהתגלו בפרספקטיבה היסטורית, נאו מרקסיסטים. זרם נוסף שמבקר את הליברליזם מכיוון אחר לגמרי הוא האנרכיזם שטוען שהליברליזם רק נותן אשליה של חופש בעודו מקפח את השוויון. זרם בולט נוסף הוא הסוציאל דמוקרטים שקמו כסינתזה בין רעיונות ליברלים לבין רעיונות סוציאליסטים - אלו מדגישים את החשיבות של איזון בין ערכים של דמוקרטיה ושיוויון לבין שמירה על חופש כלכלי וזכויות אדם שפעמים רבות לא כובדו על ידי הסוציאליזם. בנוסף יש זרמים אחרים של ביקורת כגון פרוייקט וונוס, טכנוקרטים, כלכלה בודהיסטית, כלכלה מוסדית, וחלק מהזרמים בקיימות.

הן הסוציאליסטים והן ליברלים וליברטרים רבים מדגישים את הוויכוח הכלכלי המרכזי של המאה ה-20 והוא כמה אפשרות יש לאפשר למדינה להתערב בשוק (שוק חופשי לגמרי מול שוק בניהול מלא של המדינה) ומתעלמים לעיתים קרובות מסוגיות נוספות. מתוך תפיסה זו יש בהם נוהגים לחלק את כל שאר המחנות ל"קפיטליסטים" ו"קומוניסטים" או "אדומים".

חלק מהמבקרים המאוחרים של הליברליזם צמחו מתוכו - לדוגמה דייוויד קורטן שכותב על המחוייבות הגדלה והולכת של ליברליזם לתאגידים רב לאומיים ועל הניגוד בין קפיטליזם ושוק חופשי לבין שוק תחרותי. ביקורת דומה מותח גם הכלכלן לואיג'י זינגלס שטוען שצריך "להציל את הקפיטליזם מהקפיטליסטים". הוגה נוסף שביקר וחידש את ההגות הליברליסטית הוא אמרטיה סן. הוגים בזרם של כלכלה אקולוגית טענו שהמחוייבות של ליברלים לקפיטליזם הובילה אותה להתעלם מבעיות סביבתיות ומפגיעה בחירות ובחייהם של אנשים רבים כמו גם להתעלם ממימדים חשובים של חופש כמו הזכות לחיות שנתונה תחת איום לא רק על ידי ממשלות ומלחמות אלא גם בגלל התנהלות בלתי מקיימת.

הזרם של זכויות בעלי חיים שואב השראה מהליברליזם מצד אחד ומבקר אותו מצד שני. הזרם שואף להרחיב את ההגנה שניתנה לבני האדם מצד אלימות והגבלות שונות כמו חופש התנועה גם לבעלי חיים, וטוען כי בני אדם מתנהגים לבעלי חיים אחרים כאל רכוש. בעוד שיש הבדלים בין בני אדם לבעלי חיים אחרים הבדלים אלה לא מעניקים לבני אדם את הזכות המוסרית לנהוג בבעלי חיים בצורה אכזרית ולשלול מהן זכויות בסיסיות. זרם זה נמצא בהתנגשות בעיקר מול חופש הקניין ותפיסת רוב הליברלים את בעלי החיים כסוג של חפץ דומם או רכוש.

מתח בין הליברליזם לבין שמרנות

אחד הזרמים המרכזיים שעומד במתח עם הליברליזם הוא הזרם השמרני. בעיקר מדובר בזרם הדתי-שמרני. זרם זה מתנגד לפעמים לראיית האדם כאידינבדואל ומדגיש את החשיבות של העבר והמסורת. יחד עם זאת יש גם זרם חשוב של ליברליזם שמרני או ליברליזם ימני המנסה ליישב את הראיה הליברלית עם הראייה השמרנית. במדינות כמו ארצות הברית יש ליברלים בשתי המפלגות הגדולות כאשר כל אחד מפרש את הליברליזם לפי דרכו. הליברלזם השמאלי יותר נוטה להתערבות המדינה בשוק, ולכיוון של שוויון, זכויות אדם , אוניברסליזם וסביבתנות ואילו הזרם השמרני שם יותר דגש על "ערכי משפחה", על התנגדות לחלקים של פמיניזם ולהט"ב, על לאומנות ואתניות (לבנה). המתח בין שני הזרמים האלה מייצר לעיתים קרובות דיכוטומיה של שמאל וימין שבה אם ליברלים שמאליים נוקטים במדיניות אחת אזי השמרנים נוקטים במדיניות הפוכה - בדרך כלל הדבר קובע את גבולות הויכוח - כך שהאדם מן הישוב יכול לבחור בין שתי תשובות לשאלה - כאשר חלק ניכר מהאנשים בוחרים בתשובות על סמך דעה קדומה נגד התשובות של "הצד השני" או על סמך זהות - כך או כך הויכוח בין שתי הדעות האלה מסכם לכאורה את כל הדיון ותכופות קובע את האג'נדה לדיון - תוך ששני הצדדי מסכימים בעצם על ניסוח השאלות ועל הירריכיה של נושאים - ומתעלמים מאפשרות של קיום שאלות אחרות או של צורות חשיבה נוספות שעשויות לשלול את הנחות היסוד של שני הצדדים -כלומר מבצעים אפקט של מסגור השאלות. לדוגמה שני הזרמים מחוייבים לרוב לקפיטליזם, שניהם כוללים התייחסות בעייתית להיבטים של אבולוציה ופסיכולוגיה והשפעותיהן על דמותו של האדם ושניהם דוגלים בעליונות האדם על הטבע ולעיתים קרובות גם התנגדות לזכויות בעלי חיים ולקיימות.

ראו גם

קישורים חיצוניים