עקרון אי ההתערבות

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף לסה פר)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עקרון אי ההתערבות הוא רעיון לפיו הממשלה (והמוסדות החברתיים) האחרים לא אמורים להתערב בנעשה בשוק, ובעקרון - השארת שוק חופשי. עקרון זה מכונה לֵסֶה פֶר הוא קיצור של המונח הצרפתי "laissez faire, laissez passer" שמשמעותו "תנו לעשות, תנו לעבור".

הרעיון נמצא בלב הכלכלה הקלאסית (עיקרון היד הנעלמה), והליברליזם הקלאסי לפיו התערבות ממשלתית רק מפריעה לשוק לחלק את הטובין באופן מיטבי בין האנשים. אחת השאלות היא מדוע הפרעה כזו היא "רעה" . בכלכלה הנאו-קלאסית, ניסחו כלל של יעילות פארטו. לפי הנחות המודל הנאו-קלאסי, פעמים רבות שוק ללא התערבות מגיע ליעילות פארטו. הטענה של נאו-קלאסיים היא כי התערבות ממשלתית - על ידי מיסוי, סבסוד או חקיקה, מפריע ליעילות זו. בנוסף לכך יש הנחה נורמטיבית (סמויה) לפיה הפחתת יעילות פארטו היא דבר לא רצוי.

לפי חסידי אי ההתערבות, המערכת הכלכלית עובדת ביעילות היות ולשחקנים בשוק יש מידע לגבי העדפות, מחירים ואיכויות שלממשלה אין. הצרכנים יודעים לדוגמה האם הם רוצים לקנות לחם או עוגה, ומידע זה לגבי העדפות לא מצוי בידי הממשלה. מנגנון השוק אמור לספק (באופן אידאלי) מידע גם על מחירים ועל כמויות ואיכויות באופן מבוזר שמערכת ריכוזית קשה מאוד לבצע.

מדיניות אי התערבות מגדירה מספר מישורים:

  • אי התערבות המדינה בהעברות של כספים וסחורות.
  • אי התערבות המדינה בשוק העבודה, לרבות חופש "תנו לעבור" של עובדים לכל מקום. הגירה חופשית לגמרי של עובדים ממדינה למדינה. הורדת מגבלות של המדינה או של גילדות לגבי רשיונות עסק או מקצוע (לדוגמה הורדת דרישה לעסוק ברפואה, עריכת דין וכו').
  • אי התערבות המדינה בהעברות של הון - לרבות העברת מפעלים ממקום למקום, מדיניות השקעות וכו'.

עם זאת, במהלך המאה ה-20 חלק ניכר מהכלכלה הנאו-קלאסית התרחק מרעיון זה, בעקבות מחקרים על מקרים רבים של כשלי שוק, לרבות מצבים בהם שוק חופשי עלול להתרחק משוק משוכלל. גם במישור הפוליטי צעדים כמו ביטול כל המגבלות על הגירה או ביטול מגבלות על עיסוק במקצועות לא זוכים לפופולריות במדינות מערביות שבהן התושבים מעוניינים לחסום כניסת מהגרים עניים רבים.

ביקורת

במהלך המאה ה-20 קמו לרעיון של "עקרון אי ההתערבות" אויבים רבים דווקא משורות הכלכלנים הקפיטליסטים - כלכלנים נאו-קלאסיים, שניסו להראות, כי בתנאים מסויימים המכונים כשלי שוק, השוק לא מצליח לחלק את הטובין באופן שבו ישיג יעילות פארטו. חסידי ההתערבות הם בעד משק מעורב, שוק משוכלל או בעד סוציאל-דמוקרטיה. חלקם אוחזים בתאוריה של הקיינסיאניזם ורוב הגדול נמצא בזרם של כלכלה נאו-קלאסית. בתוך הזרם הנאו-קלאסי יש ויכוחים בעד יותר או פחות מעורבות ממשלתית. אנשי אסכולת שיקאגו לדוגמה סבורים שניתן לצמצם מעורבות ממשלתית ואילו זרמים אחרים מבקרים את הרעיונות של אסכולת שיקאגו.

ביקורת אחרת היא מכיוון של מידע ומערכות טבעיות. השוק אמור לתפקד באופן יעיל (יעילות פארטו) היות והוא שומר על מרחק קצר בין המידע לבין מי שמקבל את ההחלטות. במקרים בהם יש א-סימטריה במידע, או שיש פערים גדולים במידע, נוצרות בעיות, שכן המחיר שהצרכן רואה לא משקף את ההיצע והביקוש. זו אחת הביקורת היסודיות של כלכלנים קפיטליסטים נגד סוציאליזם - שכן במערכת שבה הממשלה מחליטה על כמויות של מוצרים אין מפגש טוב בין הרצונות של אנשים לבין הייצור של יצרנים. לכן גם התערבות ממשלתית מהווה בעיה. אלא שהשוק והחברה האנושית כולה מקיימים הפרעה דומה לגבי המערכות האקולוגיות. ביחס למערכות אקולוגיות, קבלת החלטות אנושית (על ידי השוק או התאגידים או הממשלה) מתבצעת באופן "ריכוזי" בלי שמי שמבצע את ההתערבות מודע להשלכות המערכתיות של התערבות זו על מערכות אקולוגיות ועל הביוספרה - יותר ויותר החלטות מבוצעות רק על ידי מין אחד (המין האנושי) וגם אז רוב ההחלטות נקבעות על ידי אליטה פוליטית כלכלית. התוצאה היא חוסר תפקוד גדל והולך של המערכת האקולוגית הן במונחים שמשפיעים עליה עצמה - אובדן המגוון הגנטי והכחדה המונית בתקופה המודרנית , והן במונחים של השלכות של השפעות סביבתיות אלה בחזרה על המערכת הכלכלית - לדוגמה זיהום אוויר שעלול לפגוע ביערות ופגיעה זו עלולה לגרור סחף קרקע שעלול לפגוע בגידולי חקלאות. לכן טיעון דומה נגד התערבות הממשלה בשוק יש נגד התערבות הכלכלה בטבע. ועם זאת, יש מצבים בהם אין שום מניעה מהשוק להפריע באופן גדל למערכות הטבעיות - ולכן הברירה היא במקרים אלה, לבחור בין התערבות מוסדות חברתיים במערכות הכלכלה, לבין התערבות הכלכלה במערכות הטבעיות.

ביקורת נוספת היא מכיוון של כלכלה מוסדית. מלכתחילה, הכלכלה מורכבת לא רק מהפעילות בשוק, אלא ממערך גדול של מוסדות חברתיים וטכנולוגיות כמו שווקים, פירמות, תאגידים, קהילות, ממשלות, נורמות, בתי משפט שמשפיעים זה על זה בדומה להשפעה של מינים שונים בתוך מערכת אקולוגית זה על זה - כך פעילות "כלכלית" שבאה לידי ביטוי במחירים בשוק, חייבת את קיומה גם למוסדות אחרים שהתאוריה הנאו-קלאסית מניחה שקיומם הוא מובן מאליו ושאינו מושפע מהפעילות הכלכלית. הכלכלן הא-ג'ון צ'אנג מציין בספר 23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם כי תמיד חייבים לקבוע מהם הדברים שאינם סחורה שניתן לקנות ולמכור - לדוגמה חיי אדם, משפטים, שוטרים ועוד צריכים להיות מוגדרים כדברים שאסור לקנות ולמכור אותם כדי לאפשר שמירה על זכויות קניין ואכיפת חוזים. לכן הדרישה ל"אי התערבות" אינה מציאותית ואינה רצויה - ללא השפעות מצד מוסדות אחרים, השוק לא יוכל לתפקד, ותפקודו של השוק ממילא אינו קבוע, אלא תלוי בהשפעות שלו על מצב החברה והסביבה. לדוגמה בהעדר נורמות חברתיות של כיבוד החוק או של מוסר, קשה לראות כיצד אוכפים זכויות קניין - שכן שודד, גנב או אדם הגורם לפגיעה כלכלית אחרת, יוכלו לשחד שופטים, עורכי דין ושוטרים אם אלה יהיו מעוניים רק בהשאת הרווח האישי שלהם. דוגמה נוספת היא החשיבות של אמון כמוצר ציבורי - ללא אמון בסיסי יש עלויות עסקה גדולות שמקשות ומונעת קיום של עסקאות בשוק.

ראו גם

קישורים חיצוניים