קולוניאליזם

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקולוניאליזם בשיאו בסוף המאה ה-19, רוב שטחו של העולם נשלט על ידי 16 אימפריות, כאשר חלקו הגדול מחולק בין 6 מעצמות - בריטניה, צרפת, ארצות הברית, סין, רוסיה, וטורקיה. חלוקת כוח זו השפיעה על ההיסטוריה של כל המאה ה-20 והשפעתה נמשכת במובנים מסויימים גם היום.

קולוניאליזם (באנגלית: Colonialism) הוא מדיניות של מדיניות חוץ המבקשת להרחיב את שלטונה של מעצמה או מדינה או לשמור על סמכותה על אנשים או טריטוריות אחרות, בדרך כלל במטרה לפתוח הזדמנויות של גישה למשאבים, מטרות מסחר, גיוס חיילים, התפשטות דתית ועוד. המדינה המתנחלת מבקשת לנצל את המדינה האחרת או את משאבי הטבע שלה. בחלק מהמקרים השטחים שנכבשו לא הכילו מדינות כלל לפני ההתנחלות אלא אוסף של שבטים או נגידויות. תוך כדי כך כפו המתיישבים את דתם, כלכלתם, והתרבות שלהם על הילידים. בחלק מהקולוניות, בעיקר ביבשות אמריקה, ההתיישבות לוותה במוות המוני של רוב האוכלוסייה האנושית המקורית עקב התפשטות של מגפות. במקומות אחרים בעיקר באפריקה, הקולוניאליזם יצר או האיץ תופעות של עבדות או ניצול קשה של עובדים וכן ניצול מאסיבי של משאבי טבע והרס קהילות שונות לשם כך.

היסטוריה

הקמת קולוניות באמריקה

הקולוניאליזם המודרני החל להתפתח במאה ה-15, כחלק מעידן התגליות, עם ייסוד המושבה הפורטוגלית סאוטה בצפון אפריקה (1415). עיקר עידן הקולוניאליזם החל עם גילוי יבשות אמריקה על ידי קולומבוס ב-1492. דבר זה החל תקופה של כמה מאות שנים של השלטות מעצמות אירופאיות על שטחים ברחבי העולם כדי לנצל את המשאבים ואת האנשים שם לתועלת המדינה או לתועלת אליטה של המדינה. מעצמות קולוניאליות בולטות כללו בתחילה את ספרד, ופורטוגל שהשתלטו על רוב שטחה של דרום אמריקה ומרכז אמריקה. באותה תקופה חלה התפשטות גם של רוסיה ושל האימפריה העותומנית, ושל צרפת ובריטניה.

בתקופה זו, הרעיון שהוביל את האימפריאליזם היה רעיון הסחר העולמי החופשי. לשם כך, הוקמו תחנות מסחר אירופיות בחופי כל היבשות. כמו כן, נוצרו קשרים פוליטיים ועסקיים עם השליטים המקומיים למטרת סחר מוזל. התיישבות (קולוניאליזם) התבצע רק באמריקה. המטרה בהתיישבות בשלב זה לא הייתה להשתלט על האוכלוסייה המקומית ו-"לחנך" אותה בדרך אירופית, אלא לגרש או להכחיד אותה לשם ניצול מיטבי של חומרי הגלם שברשותה וכן שליטה על שטחי חקלאות חדשים.

הגל הראשון של האימפריאליזם התאפיין בהכחדה של ילידים (בעיקר בשל הפצה של מגיפות שהיו חדשות ביבשת אמריקה), במעשי אכזריות כלפי הילידים, בכפיית שיטות עיבוד מסוימות עליהם ובסחר עבדים מפותח - בעיקר בין אפריקה השחורה לקריביים ולברזיל. בשלב זה נדדו גם מיליוני מתיישבים מאירופה לדרום אמריקה ולצפון אמריקה והקימו בה קולניות בארצות הברית, קנדה, ודרום ומרכז אמריקה שבעתיד יהיו ישויות מדיניות חדשות.

אימפריות קולוניאליות בשנת 1800. שמונה אימפריות שחלשו על כמחצית מהשטח היבשתי של כדור הארץ. למעט רוסיה וטורקיה, עיקר השליטה מתחיל משטחי החוף ומתקדם פנימה לתוך היבשת.

שלב זה של הקולוניאליזם השתנה בעקבות מספר אירועים חשובים בהם דעיכת כוחן של האימפריות של פורטוגל וספרד, העצמאות של ארצות הברית, המהפכה הצרפתית והכיבוש של צבאו של נפוליאון מול צבאות המלכים באירופה. מסיבות אלה בתחילת המאה ה-19 חלה עליה של מדינות עצמאיות בדרום אמריקה ואחיזת ספרד ופורטוגל בהן נחלשה. במקביל השליטה של צרפת ובריטניה ביבשת צפון אמריקה נחלשה בשל עליית כוחה של ארצות הברית. האימפריאליזם האירופאי באמריקה לא נפסק לגמרי - שכן אז החל עידן של אימפריאליזם של ארצות הברית שכבשה עוד עוד שטחים והתפשטה מערבה ודרומה (וכן השתלטה על שטחי איים נוספים).

הגל השני של הקולוניאליזם

הגל השני של האימפריאליזם המודרני החל באמצע המאה ה-19, והסתיים עם תהליך הדה-קולוניזציה באמצע המאה ה-20, לאחר מלחמת העולם השנייה. שלב זה החל עם התקדמות המהפכה התעשייתית והתייצבות השינויים הרבים שחלו בעקבות המהפכה הצרפתית, הקרבות של מעמדות המלוכה עם השינויים שחלו בגלל הלאומיות והקריאות לדמוקרטיה והשינויים שחלו בגלל נפוליאון.

בבסיס האימפריאליזם בתקופה הזו עמד רעיון עליונות האדם הלבן על העמים הנכבשים וחובתו להפיץ את תרבותו הנעלה (ביניהן הקפיטליזם, הנצרות, המדע) גם ל־"עמים הנחשלים". הגישה המרכזית קבעה כי העולם הטיל על האדם הלבן נטל – ללמד את המקומיים מהי התרבות "הנכונה" ולהביא אליהם את הקדמה האירופית. מבחינה כלכלית, חלה ירידה בגישת הסחר החופשי והמעצמות האימפריאליסטיות העלו מכסי מגן כדי להגן על מוצריהם. הקולוניות (מושבות) לא נתפסו רק כמקור לחומרי גלם ועובדים זולים, אלא גם כשווקים למוצרים אירופיים. כמו כן השתמשו אימפריות שונות (ביניהן העותומנית, האנגלית, הצרפתית) בעמים הנכבשים כמקור של חיילים כדי להלחם במקומות אחרים.

לשם השליטה במדינות השיגו האירופאים, באמצעות עליונותם הטכנולוגית, הכלכלית והצבאית, שליטה פוליטית מלאה בקולוניות, כלומר שליטה ישירה, ולא באמצעות שליטים מקומיים כפי שהיה נהוג בגל הראשון. בסוף המאה ה-19 הקולוניאליזם הגיעה לשיאו מבחינת ההתפשטות הטריטוריאלית, ומעל 75% מהעולם היה בידי המעצמות האימפריאליסטיות. בתקופה זו חלה התפשטות בעיקר לשטחי אפריקה, המזרח התיכון, דרום מזרח אסיה ואוסטרליה, במקביל נמשכה התפשטות של רוסיה וטורקיה (עד מלחמת העולם הראשונה) וכן התפשטות של יפן (עד מלחמת העולם השנייה). רוב שטחו היבשתי של כדור הארץ ורוב האוכלוסייה בו נשלטו על ידי פחות מ-10 מדינות -אימפריות: בריטניה, צרפת, רוסיה, טורקיה, ארצות הברית, הולנד, גרמניה ועוד מספר מדינות אירופאיות.

הקולוניאליזם המשיך להתפתח גם במהלך המאה ה-20 עם מלחמת העולם הראשונה והשנייה ועם קולוניאליזם יפני ומדינות נוספות. רק בתום מלחמת העולם השנייה החל פרוק של רוב הקולוניות וצמיחה של מדינות לאום חדשות בשטחים רבים כמו אפריקה, דרום מזרח אסיה, המזרח התיכון. התהליך של דה-קולוניאליזם נמשך אפילו עד שלהי המאה ה-20 עם התפרקות ברית המועצות ויצירה של מדינות סביב רוסיה.

הגל השלישי של הקולוניאליזם

אירועי מלחמת העולם השנייה הובילו לשינוי הסדר העולמי. בריטניה, צרפת שהיו שתי אימפריות חשובות, נפגעו במלחמה והשליטה בקולוניות מהעבר הפכה דבר קשה יותר ויותר. גם מעמדן של אימפריות אירופאיות אחרות התערער בעקבות המלחמה. בנוסף התרחשה זליגה של נשק וידע לעמים ילידים שונים, וכן החלו שינויים בתודעה המערבית ודרישת זכויות כמו זכויות אדם והכרה בזכויות לאומיות (בהנחה שיש באמת לאומים כאלה) במדינות רבות כמו מדינות בהודו, במזרח התיכון, באפריקה ובדרום מזרח אסיה.

את מקומו של הקולוניאליזם הישן, החליפו לעיתים קרובות שיטות של נאו-קולוניאליזם - שימוש בקפיטליזם, גלובליזציה ואימפריאליזם תרבותי, של מדינות עשירות, תאגידים גדולים או אליטות בתוך מדינות אלה כדי להשפיע על מדינות עניות. שליטה או השפעה זו מושגת בין אם על ידי שליטה צבאית ישירה או איום בשליטה כזו (אימפריאליזם) ובין אם על ידי שליטה פוליטית לא ישירה (הגמוניה). לרוב נאו-קולוניאליזם נבדל מהקולוניאליזם הקלאסי בכך שאין נוכחות פיזית של הצבא של המדינה שבה מתגורר הצד המשפיע. תחת זאת יש שימוש בפרקטיקות תרבותיות וכלכליות ולא צבאיות או בשימוש בקשרי הון שלטון וקשר בין אליטות מקומיות לבין תאגידים רב לאומיים וממשלות מערביות כדי להפעיל את הצבא והמשטרה של המדינה הענייה להמשך קיומו של הסדר המשרת את האליטות המקומיות ואת התאגיד או המדינה הזרה.

דוגמאות לנאו-קולוניאליזם ניתן לראות בצורה ברורה במזרח התיכון - במקום שבו צרפת, בריטניה, ארצות הברית ורוסיה היו מעורבות בפוליטיקה במדינות ערב, יזמו הפיכות, מלחמות, ותמכו במעומדים שונים או במדינות שונות באמצעות יועצים, כסף, חברות מערביות, סיוע צבאי, טכנולוגיה צבאית, נשק ועוד. דבר זה ניכר גם במהלך המלחמה הקרה וגם היום כאשר רוסיה נמצאת בבריתות עם מספר משטרים ערביים כמו איראן וסוריה, ואילו ארצות הברית תומכת במדינות אחרות כמו ישראל, סעודיה ומדינות נוספות. דוגמה נוספת בולטת לכך קיימת באפריקה.

בחלק מהמקומות יש צמיחה של אליטה של כלכלה מקומית-פוליטית-תרבותית בעלת עוצמה משלהן שלא בהכרח משתפת פעולה עם הכוחות של המעצמות הישנות- במקומות כמו סין, הודו, ברזיל, דרום קוריאה, אינדונזיה, או איראן.

ההשלכות של הקולוניאליזם נמשכות עד היום - לדוגמה יצירת מדינות חדשות כמו ארצות הברית, אוסטרליה וקנדה, קביעת הגבולות של מדינות לאום ברוב המדינות באפריקה, ובמזרח התיכון, התיישבות אנשים ממוצע אירופאי ברוב שטחה של צפון אמריקה, אוסטרליה וחלק מהותי מדרום אמריקה, התרחבות הרעיונות של נצרות והשפות האנגלית, הצרפתית, הספרדית והפורטוגזית, לחלק גדול מכדור הארץ והתפשטות כלל עולמית של קפיטליזם, המהפכה המדעית, של גלובליזציה ורעיונות ותהליכים נוספים כמו ליברליזם, קידמה, לאומנות, אוניברסליזם ועוד.

תהליכים שהניעו את הקולוניאליזם

בספר קיצור תולדות האנושות שואל יובל הררי מדוע דווקא מדינות אירופה השתלטו על העולם בין המאות ה-15 ועד אמצע המאה ה-20.‏[1] עד אז, אירופה הייתה מקום לא מעניין שאין בו הרבה אנשים, הכלכלה שלו חלשה והוא לא מתקדם מבחינה טכנולוגית. במשך אלפי שנים אסיה הובילה מבחינה טכנולוגית וכלכלית. מדוע בריטניה כבשה את אוסטרליה מידי האבוריג'ינים וספרד הביסה את האימפריה האצטקית ולא דווקא ספינות סיניות או הודיות? רעיון כזה בשנת 1500 לדוגמה היה נראה לא הגיוני.

במאה ה-19 היה לאירופאים יתרון טכנולוגי וצבאי ברור, אבל במאות ה-16, 17, 18 לא היה להם יתרון כזה. מה איפשר לאירופה להתקדם ולהשאיר את האימפריות העתיקות יותר מאחור? לפי הררי הסיבה לכך היא הבדלים תרבותיים - מיתוסים, ערכים חברתיים שנבנו במשך מאות שנים באירופה, והיה קשה להעתיק אותם. ב-1750 אירופה לא נראית שונה במיוחד מסין, אבל החל מ-1800 כבר יש הבדל ניכר. הסיבה היא שאירופה מסוגלת להתקדם מבחינה טכנולוגית וכלכלית בקצב שונה מאשר סין. ולכן הדמיון לסין ב-1750 הוא רק למראית עין.

מכאן עולה השאלה מהן צורות המחשבה והארגון שסיפקו למדינות אירופה יתרון כה משמעותי. התשובה לכך היא שני תהליכים משלימים - המהפכה המדעית והקפיטליזם. מסיבה זו, טוען הררי, בעוד שהאימפריאליזם האירופאי כבר נסוג, הירושות שלו - של מהפכה מדעית ושל קפיטליזם רק מתחזקות.

במאה ה-19 וה-20 המדע איפשר לאימפריות האירופאית להשתמש ביתרון צבאי כדי להשתלט על העולם. אבל יתרון כזה עוד לא היה במהלך 300 השנים המוקדמות יותר. הקשר בין מדע לבין אימפריאליזם בשנים אלה היה קשור דווקא להיבטים מנטליים משותפים. בשני התחומים הייתה "מנטליות של כיבוש" - נכונות להודות בבורות, ציפייה לכך שמחקר נוסף יוביל לעוד ידע שיתרגם לעוד כוח, ושימוש במחקר אמפירי וכמותי. סיבה מרכזית לאימפריאליזם האירופאי (ולמחקר המדעי) הייתה התחושה שלמרות שיודעים הרבה, יש עוד הרבה מה לחקור ולגלות. זאת בניגוד לתרבויות המסורתיות (כמו הודו, סין, האיסלם) שחשו שיש בידן את כל הידע החשוב בעולם, ורק צריך לשמור שהידע לא יאבד, אם לא יודעים דבר מה - יש לחזור ולעיין בכתבים עתיקים כדי למצוא שם את התשובה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שאלה זו היא שאלת המוצא של ספר חשוב אחר רובים חיידקים ופלדה מאת שמהווה רקע חשוב לכתיבת הספר של הררי