הודעה לכל משתמשי אקו-ויקי: הותקנו בהצלחה גאדג'אטים על שרת האתר. ניתן לבחור מביניהם בדף ההעדפות האישיות. כמו כן, מהיום אפשר לכתוב משוב על הערך בתיבה שמתחתיו, לאחר הרשמה קצרה.

נכונות להודות בבורות

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נכונות להודות בבורות היא היכולת של אדם או של חברה להודות בכך שהם לא יודעים את התשובה לשאלה מסויימת, וכן הנכונות לחפש תשובות לשאלה זו. דבר זה הוא חיוני לתהליך למידה של אנשים, וגם לתהליכי למידה ומחקר של תרבויות שלמות. אנשים שאינם מוכנים להודות בבורות מתקשים ללמוד דברים חדשים ("אי אפשר למלא כוס מלאה"). הנכונות להודות בבורות נחשבת תנאי חשוב לקיום המדע וחלק מההשיטה המדעית. נכונות כזו מבדילה בין תרבות מבוססת מדע לבין תרבויות וחברות אחרות - במיוחד חברות דתיות, מסורתיות או שמרניות שמתעקשות על כך שכל השאלות החשובות הן כבר ידועות. תרבויות שלא מוכנות להודות בבורות מתקשות להתקדם מבחינה טכנולוגית, פוליטית, כלכלית או חברתית.

הנכונות להודות בבורות בהגות של סוקרטס

אחד הראשונים להצביע על חשיבות ההכרה בבורות היה הפילוסוף היווני סוקרטס. בדיאלוג 'מנון' שכתב אפלטון מתועד כיצד גורם סוקרטס לבן שיחו, משכיל יווני צעיר, להודות בכך שאינו יודע מהי "המידה הטובה". דבר זה היה אופייני לסוקרטס - לגרום לבן שיחו להבין שכל מיני תשובות קלות ושטחיות היו למעשה לא נכונות. בהמשך מדגים סוקרטס את שיטת ההנחיה שלו, בשיחה בינו לבין עבדו של מנון, שהוא נער צעיר וחסר השכלה. בדיאלוג מוצגת הן היכולת של כל אדם ללמוד דברים חדשים, והן חשיבותה של ההכרה בבורות העצמית וסילוק הדעות הקדומות לשם פיתוח הסקרנות והלמידה. סוקרטס מדגים זאת על ידי שימוש חישוב שטחו של ריבוע.

בהינתן ריבוע שבו צלע באורך 2 רגליים (ושטח של 4 רגליים רבועות), מנחה סוקרטס את העבד לחפש תשובה לשאלה מה יהיה גודל הצלע של ריבוע חדש ששטחו יהיה כפול (ל-8 רגליים רבועות). בתחילה טוען הנער כי יש צורך בצלע כפולה של 4 רגליים, אך סוקרטס מעמידו על טעותו, ועל ידי סדרה של שאלות, וגורם לו להבין שמדובר בריבוע בעל שטח גדול פי 4 משטח הריבוע המקורי. גם תשובה של 3 רגליים אינה נכונה. סוקרטס ממשיך ושואל את העבד שאלות, וגורם לעבד להודות בכך שבעצם אינו יודע את התשובה. סוקרטס טוען בפני מנון, כי העבד ביצע התקדמות משמעותית - הן בתחילת השיחה והן בשלב זה, העבד אינו יודע את התשובה, אך בתחילת הדיון הוא חשב שהוא יודע אותה, וענה בביטחון כאילו היא אכן ידועה לו, ואין לו שום קושי. כעת יש לו קושי, כאשר הוא אינו יודע את התשובה אך גם אינו חושב שהוא יודע את התשובה.[1]

חשיבות הנושא הן ללימוד והן לצורכי תחילת חקירה מצד חוקרים, והדוגמה של הדיאלוג "מנון" להדגמת היבט זה, מובאת בספר "המשוואות הגדולות" מאת רוברט פ. קריז.[2]

השפעה פסיכולוגית

הטקסט "מנון" גם מתאר את תחושת הכעס, הבלבול וחוסר האונים שהכרה בבורות, ביחס לשאלה מהי "המידה הטובה", גורמת לצעיר היווני שמדבר עם סוקרטס.

הו, סוקרטס, נאמר לי לפני שהכרתי אותך, שאתה תמיד מפקפק בעצמך ומפקפק באחרים; ועכשיו אתה מטיל את הלחשים שלך עלי, ואני פשוט הופך מכושף ומוקסם, ושנינותי הגיעה לקיצה. ואם אוכל להסתכן ולצחוק לך, נראה לי שאתה, גם במראך וגם בהשפעתך על אחרים, דומה מאוד לדג טורפדו שטוח, שמחשמל (מטרפד) את מי שמתקרב אליו ונוגע בו, כפי שעכשיו חשמלת אותי, אני חושב. כי נשמתי ולשוני מחושמלות ממש, ואיני יודע איך לענות לך; ואף-על-פי שנאמתי מגוון אינסופי של נאומים על המידות הטובות לפני כן, ולאנשים רבים – והם היו טובים מאוד, כפי שחשבתי - ברגע זה אינני יכול אפילו לומר מהי סגולה טובה. ואני חושב כך. אתה חכם מאוד שאינך עורך מסעות ומתרחק הרחק מביתך, כי אם היית נוהג במקומות אחרים כמו באתונה, היית מושלך לתוך הכלא כקוסם".

הכרה בבורות יוצרת מספר השפעות פסיכולוגיות על המאזין שצריך להכיר בבורות. מצד ייתכן שיש בלבול - שכן דבר שחשבנו עד כה שאנו מבינים אותו היטב, אנו צריכים להודות בכך שאיננו מבינים אותו. הבלבול הזה עלול גם לגרום לתחושות שליליות נוספות כמו חוסר אונים, או פחד. דבר זה משמעותי במיוחד אם הדבר שבו אנו צריכים לפקפק היה חלק משמעותי מהזהות שלנו. ככל שדבר זה קרוב יותר לחומים כמו מוסר, שאלות פוליטיות, דת או זהות עצמית, כך הבלבול שנוצר הוא מהותי יותר ועלול לעורר סערה רגשית חזקה יותר. הפחד והתסכול האלה דורשים מחיר נפשי מצד השומע ועלולים לגרום לו להירתע מלימוד דברים חדשים. הרגשות השליליים האלה עלולים גם לגרום לכעס על מי שגרם לערעור על הדעות או על תמונת העולם הקיימת. דבר זה גרר לא פעם להתנגדות למדע ורדיפה של מדענים שערערו על דעות קיימות.

הנכונות להודות בבורות, עשויה להוביל בהמשך לרגשות אחרים כמו סקרנות, פליאה ונכונות ללמוד. פעמים רבות חוקרים שחיפשו תשובות היו צריכים לחפש עובדות חדשות, לנתח נתונים בצורה טובה יותר או לפתח כלי מחשבה או טכנולוגיות חדשות שיאפשרו להם לחפש אחר תשובה טובה יותר. לא תמיד התשובה הנכונה יותר נמצאה בקלות. לעיתים חלפו מאות שנים שבהם היה ברור כי התשובות הפשוטות או הישנות יותר אינן נכונות, אבל לא הייתה ברורה מה התשובה האמיתית. לעיתים החיפוש עצמו אחר התשובה הוליד שאלות חדשות ופיתח תחומי מחקר חדשים עם תשובות לשאלות אחרות, וכן שימושים חדשים שהתבססו על תשובות אלה, ראו המהפכה המדעית. כאשר התשובה הנכונה מתגלה, אם בגלל תהליך מחקר ואם בתהליך של לימוד או לימוד עצמי, התשובה הרבה פעמים מפתיעה את המחפש, וגורמת לו רגשות כמו התפעמות, רוגע וסיפוק עמוק. אצל מדענים ואנשים רבים דברים אלה יכולים להוות חלק משמעותי מ"טעם החיים" כך שהם נכונים להקדיש זמן רב ומאמץ בחיפוש אחר תשובות נכונות ומבוססות יותר.

רגשות עזים של פחד, בלבול והכרת תודה הם עזים במיוחד בקרב אנשים בעלי זהות מגובשת מאד, וכאשר לאדם הלומד אין הרבה השכלה מדעית. הכשרה במדע וגם בחלק מהענפים במתמטיקה כמו סטטיסטיקה מעניקה ללומד ניסיון לפיו האינטואיציה הראשונה שלו, או הדברים שהוא למד בגיל צעיר יותר אינם מדוייקים. "השכל הישר" מטעה אותנו לעיתים קרובות והתנהגות הדברים באמת היא לרוב מורכבת יותר ממה שנראה בראשונה. לכן התנסות חוזרת בהכרה בבורות ולימוד דברים בצורה עמוקה ויסודית יותר, פרושה החלשות של רגשות הפחד והבלבול. אצל חלק מהאנשים אולי חלק מהחוויה של ערעור על מוסכמות ישנות ואימוץ רעיונות חדשים ומבוססים יותר יכולה להיות חלק מן הזהות העצמית ומחוויה מוכרת בפני עצמה. מחקרים כמו חמש דרכים לרווחה מצביעים על כך שאנשים בגילאים שונים וברקע משפחתי וכלכלי שונה נהנים מכך שהם לומדים דברים חדשים.

יחסי מורה תלמיד

מבחינת המנחה או המורה, ערעור על הנחות יסוד של אחרים, וגרימה לכך שהם מוכנים להודות בבורות שלהם עלולה ליצור רגש של עליונות או התנשאות. חלק מהאנשים עלול לשאוב הנאה מתוך השפלה של אחרים על ידי זה שמראים שהם אינם יודעים את התשובה הנכונה. דוגמה לכך היא כנראה המתמטיקאי פייר דה פרמה שנהנה להשפיל את חבריו המתמטיקאים, אבל מצד שני הוא לא חפץ לגלות להם את ההוכחות שלו עצמו. מבחינת יחסי מורה-תלמיד, הכרה בבורות עלולה ליצור רגשי פגיעות מצד התלמיד. סכנה אחת היא שדבר זה יצור ניכור בין המורה לבין התלמיד, שכן התלמיד מרגיש שהמורה משפיל אותו בכך שהוא גורם לו לחשוף בפני עצמו ותכופות גם בעיני חבריו את חוסר הידע שלו. סכנה נוספת שהדבר עלול לגרור השפלה של תלמיד אחד ביחס לתלמידים אחרים.

אם התלמיד מרגיש פגיע ומבולבל בגלל הכרה בבורות וזמן קצר לאחר מכן הוא מקבל את התשובה הנכונה או דרך להגיע לתשובה זו בעצמו, הוא עשוי להרגיש יחס של הכרת טובה ואמון כלפי המורה. כאשר אין ניצול לרעה של אמון זה, המורה יכול להשתמש באמון זה כדי ללמד את התלמידים היבטים חדשים. עם זאת הדבר גם עלול ליצור השפעות שליליות עקב אמון יתר, אפילו ללא כוונה רעה של המורה. לדוגמה המורה והתלמידים עוברים מספר סבבים של הכרה בבורות ולימוד דברים חדשים, ולאחר זה המורה מלמד את התלמידים דבר שאינו נכון, אבל הם רגילים לסמוך עליו ולכן מקבלים גם את הדבר החדש.

סכנה אחרת היא שהמורה ינצל את רגשי הנחיתות, הפגיעות והפליאה והאמון של תלמידים כדי לנצל אותם בצורות שונות. סכנה זו קיימת בעיקר בהקשר של מורים רוחניים שעלולים לנצל לרעה את האמון של תלמידים שלהם לצורכי סגידת אגו או ניצול כלכלי, או אחר. דבר זה נפוץ במיוחד בקרב כתות שמתגבשות סביב מורים כריזמטיים אשר מלמדים את תלמידיהם דברים חשובים. כן בהקשר של יחסים מיניים, בעיקר בהקשר בין מורה זכר לבין תלמידות נקבות, שכן חשיפת פגיעות רגשית יחד עם אמון והערכה הם מאפיינים גם של מערכת יחסים רומנטית. מבחינות אלה חשוב שמורים ותלמידים ידעו על חשיבות אתיקה של מורים וכן על השפעת הלימוד.

תהליך של שינוי מספר דעות

מבחינת ממטיקה נכונות להודות בבורות דומה מבחינה מסויימת להכחדה של מין ביולוגי או החלשות הביטוי של גן מסויים. דבר זה מפנה נישה אקולוגית שהיא פנויה כעת לקליטה של "מין" חדש שיתפוס את מקומו של ה"מין" הישן. דבר זה הוא חשוב במיוחד אם מדובר בממפלקס. ממפלקס הוא אוסף של ממים, שמסייעים אחד לשרידה של השני. הדבר דומה לאוסף של גנים שמסייעים להישרדות אחד של השני, וכן לחבורה של מינים של בעלי חיים שיחד מתחזקים מערכת אקולוגית מסויימת שמסייעת לכלל המינים האלה לשרוד. אם מם חשוב בממפלקס מוחלף במם אחר, הדבר עשוי לגרום שינויים נוספים כאשר ממים אחרים פחות מתאימים כעת למם החדש ולאט לאט או באופן פתאומי יש שינוי של אוסף שלם של ממים או רעיונות.

חשיבות הנושא להתקדמות המדע

בספר קיצור תולדות האנושות טוען יובל נוח הררי כי המיוחד בתפיסה המדעית המודרנית הוא השילוב בין נכונות להודות בבורות, הסתמכות על תצפיות אמפיריות ועל מתמטיקה כדי לחקור את העולם. בעוד ש-3 המרכיבים האלה היו קיימים גם בתרבויות קודמות, הם לא התקיימו ביחד, ולא התקיימו בעוצמה כמו שהם קיימים בתרבות המדע המודרני.

חלק חשוב מתרבות שמרנית היא התעקשות לפיה אין מה ללמוד יותר, כל השאלות החשובות כבר נשאלו וכל התשובות לשאלות אלו כבר ידועות לנו. לעומת זאת במסגרת תרבות מדעית יש הדגשה על כך שכאשר פותרים בעיה אחת ומוצאים תשובות סבירות לשאלות שהיו עד כה, בדרך כלל צצות שאלות חדשות ואתגרים חדשים.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ מנון בוויקיפדיה האנגלית
  2. ^ רוברט פ. קריז, המשוואות הגדולות, הוצאת כתר, 2011