מדע ודת

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקשרים בין מדע ודת נוגעים בדיונים המחברים בין המדע והשיטה המדעית לרבות חקר עולם הטבע, ההיסטוריה, הפילוסופיה והתאולוגיה, לבין דתות שונות.

הן המדע והן הדת הם מאמצים חברתיים ותרבותיים בעלי מוסדות חברתיים מורכבים, שמנסים להסביר את המציאות בעולם במונחים לוגיים. לפני פרוץ המהפכה המדעית רוב החידושים ביחס לשאלה איך העולם עובד, וכן חידושים טכנולוגיים ושינויים חברתיים הושגו על ידי מסורות דתיות. חוקרים פגאניים, אסלאמיים ונוצרים עתיקים היו חלוצים במרכיבים שונים של השיטה המדעית. ככל שחולף הזמן מתגלה מתח בין המדע לבין הדתות. המדע החל לתאר חלקים נרחבים יותר מן המציאות - לדוגמה אסטרו-פיזיקה שעוסקת בתנועת כדור הארץ בחלל, היסטוריה של היקום, היסטוריה של כדור הארץ, ביולוגיה שעוסקת בהתפתחות החיים בכדור הארץ, תהליך ההשתנות של החיים (אבולוציה ביולוגית), מוצא האדם והקשר בין בעלי חיים שונים לבין סביבתם (אקולוגיה) לרבות הקשר בין האדם לבין מערכות טבעיות. פסיכולוגיה, רפואה ומדעי המח חוקרים תהליכי חשיבה של האדם ואת הקשר בין האדם לבין חלקים בטבע (כמו חיידקים, זיהום וכו'). תהליכים אלה גרמו לדחיקה החוצה של הסברים דתיים ומסורתיים בתחומים שונים. במאות השנים האחרונות החלו להיווצר מספר מחלוקות בין המדע לבין הדת, כאשר המפורסמות בהן נוגעות לסיבוב כדור הארץ סביב השמש, גילו של היקום, התפתחות החיים בכדור הארץ ומוצא האדם. ההגיון של המדע בשאלות הנוגעות לברור האמת שונות מאלו של הדת - בעוד דת מקבלת ראיות כמו התגלות אלוהית, כתבי קודש או מעשי ניסים, המדע דוחה שיטות אלה ונסמך בעיקר על לוגיקה, תצפיות מסודרות וניסויים. כמו כן המדע תרם לעליית תופעות של חילוניות של ספקנות בקשר לקיום האל (אגנוסטיות) ואתאיזם. אחוז המדענים שהם אתאיסטים או אגנוסטיים הוא גבוה יותר ביחס לאוכלוסייה שבה הם נולדו.

רבים טוענים כי המדע ודת עוסקים בתחומים נפרדים. המדע עוסק בשאלה "מה קיים" - שאלות פוזיטיביות, ואילו הדת עוסקת בשאלות "איך ראוי להתנהג" - שאלות נורמטיביות. טענה נוספת היא שהמדע לא יכול לאמת או לשלול קיומו של אל. מדענים שונים כמו ריצ'רד דוקינס טוענים כי הטענה כי יש מרחבי עיון לא חופפים הן לא נכונות - יקום שבו מתקיים אלוהים הוא יקום שונה מייקום ללא אלוהים וניתן לבצע הערכה לסבירות קיומו של אלוהים באמצעות מחקר מדעי. כמו כן מתקיים חקר המוסר באמצעות מדע שבו משתמשים בכלים מדעיים כדי לגבש תובנות על המוסר. דוקינס טוען כי המדע יכול לסייע לנו להבין את המוסר טוב יותר מאשר דתות.

היסטוריה של יחסי דת ומדע

בחברות של ציידים לקטים

במשך מאות אלפי שנים שבהם התקיים המין האנושי לא התקיימו לא הדת, כמוסד חברתי כפי שהוא מוכר כיום, ולא המדע. לפניהם התקיימה התפתחות הידע בחברות האנושיות עתיקות.

מבחינה היסטורית רוב הידע לגבי "איך העולם עובד" אורגן בחברות של ציידים לקטים על ידי סיפורים ושירים שהועברו מדור לדור בידי זקני המשפחה או חכמי השבט. מידע זה היה חיוני במקרים רבים כדי לדעת איזה צמחים יש לאכול, מתי כדאי לנדוד ומאילה דברים כאשי להיזהר. היה חשוב להעביר מידע זה לדור הבא כדי להפחית סיכונים לשמור על בריאות השבט וכדי למנוע מריבות ובעיות שונות.

עם התפתחות החברה המודרנית באירופה, אנשים רבים תארו את האנשים בחברות של ציידים לקטים כאנשים נבערים ובורים. וזאת בעיקר על רקע המפגש של אירופאים מגלי עולם עם שבטים ילדים ברחבי העולם - שאת שפתם ותרבותם לא הבינו, והיו בעלי טכנולוגיה נחותה יותר ואמונות דתיות ומיסטיות שנראו מוזרות ושנות מאד. במהלך המאה ה-20 החלו אנתרופולוגים, ארכאולוגים וחוקרים נוספים לערער על הנחות אלו. בני השבטים הנודדים נדרשו לעיתים קרובות לידע רב כדי לשרוד. הביולוג ג'ארד דיימונד טוען כי הדעה לגבי טיפשותם ובורותם של ציידים לקטים היא מיתוס מודרני מוטעה. אדם בור או טיפש יכול לשרוד בקלות בחברה מודרנית שכן העונש על כך הוא לרוב בדמות עוני או סנקציות חברתיות. לעומת זאת אדם בחברה של ציידים לקטים שטועה לגבי משהו עלול להיפצע באופן קשה או למות. דיימונד מתאר לדוגמה כיצד ציידים לקטים איתם שהה היו בקיאים במאות סוגים של צמחים ופטריות שהיו נחוצים להם כדי לשרוד.

ברוב המקומות סיפורים אלו הפכו למיתוסים ואגדות שערבו גיבורים, רוחות, שדים, אלים וכיוצא בזה. הידע לגבי רפואה, היסטוריה, גאוגרפיה, עולם החי והצומח, ויחסים בין אישיים ונורמות - היו ארוגים יחד עם הסברים מיסטיים.

התפתחות הדת בחבורות חקלאיות קדומות

לאחר המהפכה החקלאית דבר זה נמשך כאשר זקני השבטים הפכו לכהני דת, או "רופאי אליל" ששימרו ידע על צמחי מרפא, על מסורות חשובות ועל נורמות נהוגות - כאשר יש קשר ומתח בינם לבין תפקידים פוליטיים - מנהיג השבט- בהקשרים של קבלת החלטות ציבוריות, ביצוע משפטים, החלטות על מלחמה ועוד. המהפכה החקלאית גרמה לריחוק של האדם מהטבע והפכה את החברות לגדולות יותר, בעלות היררכיה חברתית רבה יותר והחלה להופיע גם התמחות - איכרים, חיילים, סוחרים, פקידים, מנהיגי שבטים ועוד.

לאחר המהפכה החקלאית והתחלת הופעתם של ערים - במצרים ובעמק הנילוס החל להתפתח הכתב ואיתו מעמד של פקידים סופרים ואנשים יודעי קרוא וכתוב שהיו מיעוט קטן. רוב האנשים בחברות העתיקות היו איכרים או רועים - ורובם הגדול לא ידעו קרוא וכתוב. המסורות לגבי הסברים על העולם, רפואה, מיתוסים על העבר והיבטים הנוגעים לאסטרונומיה, טכנולוגיה ועוד הועברו עם הזמן לכתב. התפתחה אליטה של כהני דת שעסקו במקביל - הן בהסברים תאולוגיים ועריכת טקסים שונים, ולפעמים גם באיסוף ידע, ריכוז שלו, שיתוף והפצה שלו.

בחברות אלה מופיעים מיתוסים רבים על "בריאת העולם" ועל "הופעת האדם בעולם" במסורות דתיות שונות. הסיפורים נוצרו לרוב לפני הופעת הכתב, והם נאספו במשך אלפי שנים ואיחדו בעצם סיפורים של שבטים שונים שהתאחדו לארגונים פוליטיים גדולים יותר. כך לדוגמה המיתולוגיה המצרית גובשה על פני כ-3,000 שנה והיא מכילה סיפורים שסותרים זה את זה. במיתולוגיה המצרית התקיים האל "נו" שהיה החושך ששרר לפני היווצרות הזמן. מתוך החושך יצר האל "אתום" את עצמו בעזרת שימוש במחשבותיו ובכוח רצונו הטהור. הוא לא היה גבר ולא אישה, אלא גבעה בשם בנבן, והייתה לו עין מיוחדת הרואה הכול והיכולה לשוטט בכל רחבי היקום. בגרסה אחרת הופיע האל אתום על הגבעה, ובגרסאות אחרות של המיתוס הפציע האל מתוך פרח החבצלת שבראש הגבעה.

בתת-היבשת ההודית יש מספר מסורות הנוגעות לבריאת העולם, חלקן מופיעות בוודות השונות. מזמור ריג ודה 10.90 מתאר למשל כי פורושה, העולם הנגלה, הכוח הזכרי, היה בעל אלף ראשים, אלף עיניים אלף רגלים הוא כיסה את הארץ מכל צדדיה מתוח מעבר לה כעשר אצבעות. רבע ממנו נשאר על האדמה ושלושה רבעים עלו למעלה, האלים הקריבו כקורבן את פורשה שעל כדור הארץ. מהקורבן שהוקרב הם אספו את החמאה הגבישית, וממנה פורושה יצר את החיות פראיות והמאולפות. נבראו הסוסים, הבקר העזים והכבשים. הירח הופיע מרוחו והשמש נולד מעינו.

עם התפתחות הכתב והמורכבות של החברה, הפכו הדתות השונות מורכבות יותר, ועסקו בנושאים כמו היסטוריה, מוסר, משפט, קוסמולוגיה כאשר ההסבר והצידוק לדברים הם רצונם של האלים. לדוגמה במיתולוגיה היוונית זאוס שולט באוויר, בסערות בברקים, ואילו פוסידון שולט בים. לכל אל יש שליטה על כוחות משלו ותופעות טבע שונות נובעות ממריבות בין האלים, ממנהגים שלהם או מכך שבני האדם עושים דברים שמרגיזים או משביעים את רצון האלים. כך לדוגמה מחזור החורף והקיץ הוסבר במיתולוגיה היוונית בכך שהאלה דמטר הולכת לישון ומתעוררת. ניתנו גם הסברים מאיפה הגיעו המצאות טכנולוגיות כמו האש (גניבה מהאלים) או גידולי חיטה, זית וכו'.

בחברות דתיות ומלוכניות המשך שמירה על הסדר החברתי הקיים ועל המסורת הייתה בעלת חשיבות גבוה מאד למעמדות השליטים. המלכים והכהנים רצו שהתושבים יצייתו להם, וחברה צייתנית שהאמינה בצדקת המלך והכהנים הייתה חברה מלוכדת שיכלה להתמודד בצורה טובה יותר מול איומים כמו רעב, מלחמות ובעיות נוספות. בחברות אלה שאלת שאלות הייתה דבר לא רצוי. היה ברור מאליו לדוגמה שהמלך מולך בגלל שזהו רצון האל, וכי האל הוא גם הסמכות שבזכותה הכהנים והחכמים יודעים מה נכון ומה לא נכון, יודעים לנבא מה יהיה בעתיד ולתת עצות בנושאים רבים.

ניצני החקירה המדעית

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האסכולה המילטית

במאה ה-6 לפני הספירה באיים ליד יוון הופעת האסכולה המילטית - זרם פילוסופי שמיוצג על ידי שלושה פילוסופים מהעיר היוונית מילטוס בים האיגאי - תאלס, אנכסימנדרוס ואנאקסימנס. זו הפילוסופיה אשר הניחה את היסודות לשיטה המדעית לחלק ניכר מהפילוסופיה וכן לתרבות החילונית - אלו היו ההוגים הראשונים שהסבירו את העולם ללא שימוש באלים, מיתולוגיה או מיתוסים אודות כוח על-טבעי כלשהו. זו גם הפילוסופית המוקדמת ביותר בפילוסופיה הקדם סוקרטית.

תאלס נתן הסבר להיווצרות היבשה. ההסבר שלו מבוסס אולי על המיתולוגיה הבבלית. למרות שההסבר שלו מוטעה, הוא היה האדם הראשון עליו אנחנו יודעים, שהסביר את התנהגות העולם באמצעות חוקים פנימיים וקבועים לא באמצעות התערבות של אלים כל יכולים מבחוץ, שדים או כוחות גחמניים כלשהם. דמוקריטוס היה פילוסוף חשוב נוסף מתקופה זו. דמוקריטוס הצליח למזג ולהבין את העולם בצורה מעולה בהתבסס על לוגיקה ותצפיות. דמוקריטוס הניח כי העולם בנוי מאטומים שביניהם יש רווחים או ריק. באמצעות דבר זה ניתן לחתוך תפוח באמצעות סכין. הוא הסיק כי הכוכבים הם שמשות מרוחקות וכי הם מוקפים בכוכבי לכת כמו שלנו. לא ידוע לנו כי דמוקרטיוס נרדף על ידי השלטונות. עם זאת תקופה זו הלכה והתקרבה אל קיצה והוגים מאוחרים יותר שהניחו כי הכוכבים הם דבר טבעי הואשמו בכפירה. [1] בניגוד לתפיסה המיתית, החוקיות אצל הפילוסופים המילטים תופסת הן לגבי העולם עתה, והן לגבי העולם בהיווצרותו. העולם הוא מערכת ולא אוסף של אירועים ללא קשר הדדי. העולם נתפס כאורגני ולא כמכני.

הפילוסופים היוונים הקדומים עדיין לא המציאו את המדע. ההסברים שלהם הם לעיתים קרובות סתומים ושרירותיים כמו הסברים תאולוגיים. חסרים להם היבטים מדעיים חשובים כמו ביקורת עמיתים, ביצוע ניסויים ושימוש בכלים מתמטיים או הגרת יחידות מידה כדי לנסות לכמת תופעות ועם זאת הם עשו צעדים חשובים בהסבר היקום ואיך העולם עובד ללא נוכחות של אלים כלשהם. מלבד האסכולה המילטית הדבר כלל את האסכולה האלאטית, והאסכולה האטומיסטית. שהיו אסכולות חילוניות.

הפילוסופים האתונאים

עם הזמן התפתחו אסכולות פילוסופיות שהתרחקו מהתבססות על תצפיות והלכו בכיוון של התבססות גדולה יותר על שילוב של מיסטיקה והנחות אידאות. האסכולה הפיתגוראית הייתה אסכולה מיסטית - היא הצליחה לפתח את המתמטיקה אבל גם החדירה לתוך החקירות האלה טענות מיסטיות שעיכבו חלקים מהחשיבה המדעית במשך מאות שנים. פיתגורס הניח כי יש רק מספרים רציונליים והתנגד לרעיון קיומם של מספרים לא רציונליים בנוסף הוא יזם את הרעיון של חלוקת היקום לחמישה יסודות בסיסיים - כאשר יסוד אחד נותר כסוד בעוד לציבור הוסבר כי העולם מחולק לארבע יסודות - אוויר, אדמה, מים ואש.

עם התחזקותה של אתונה החלו להופיע פילוסופים שהתרחקו יותר מהמדע. סוקרטס, אפלטון אריסטו ועוד התרחקו מהמסורת המילטית של בחינת העולם בכלים מעשיים והתקרבו יותר למיסטיקה ולהסברים פילוסופיים שניסו להישען על לוגיקה טהורה. אפלטון חשב שכל הגופים השמימיים חייבים לנוע במעגלים וחייבים להיות כדורים שלמים. אריסטו טען כי לכל חפץ ולכל יצור חי קיימת מהות, והיא המאחדת את כל הקיים בעולם, לדוגמה, לכל הכיסאות יש מהות כיסאית, ולכל הסוסים יש מהות סוסית. עוד טוען אריסטו כי חמשת היסודות מהם מורכב העולם ניתנים למיון לפי קטגוריות: יבש, רטוב, קל, וכבד. כל יסוד מורכב משתי תכונות, לדוגמה, המים הם רטובים וכבדים. היסוד החמישי המרכיב את העולם הוא אתר, והוא נמצא רק מחוץ לעולמנו. בתאוריה האריסטוטלית יש חלוקה לעולם על ירחי ותת-ירחי. לפי גישה זו העולם התת-ירחי מורכב מארבעת היסודות הראשונים, בעוד העולם העל-ירחי מורכב אך ורק מאתר. צורות חשיבה אלה וביסוס הטענות על לוגיקה ואידאות בלבד תרמו לדוגמה מחקרית שהחזיקה כ-1,000 שנה. היא לא רק השפיע על השאלות "איך העולם עובד" אלה גם על השאלות "כיצד יש לחקור את העולם".

עם זאת הפילוסופים האתונאים גם נוטעים יסודות נוספים שישמשו את המדע בהמשך. בדיאלוג 'מנון' סוקרטס מעלה את החשיבות של נכונות להודות בבורות כתנאי חיוני התקדמות וחיפוש שאלות כדי לפתור את הלא ידוע. סוקרטס מדבר עם אציל צעיר שמתחיל לשאול אותו על המידה הטובה. סוקרטס שואל אותו שאלות ומראה לו שקשה להבין מהי "המידה הטובה", תוך כדי כך הוא מדגים לאציל כי חשוב להכיר בבורות של עצמך כדי לחפש אחר שאלות. הוא לוקח עבד ומתחיל לשאול אותו כיצד להכפיל פי שתיים את שטחו של מרובע. בתחילה העבד משוכנע שהוא יכול להגיע לתשובה בקלות, לאחר מספר ניסיונות כושלים הוא נאלץ להודות שאינו יודע את התשובה. בשלב זה סוקרטס פונה לאציל ומפנה את תשומת ליבו ששלב זה הוא חיוני כדי שאפשר יהיה להתקדם הלאה בחיפוש אחר תשובות לשאלה. זהו אחד המרכיבים החיוניים של תרבות מדעית. נכונות זו היא היכולת להודות בכך שאינך יודע את התשובה לשאלה מסוימת וכי אתה נכון לחפש תשובות לשאלה זו. זאת בניגוד לשמרנות ולזרמים רבים בדת שמצהירים כי כל התשובות, במיוחד לשאלות החשובות - כבר ידועות לנו.

לאחר הקמת האימפריה של אלכסנדר מוקדון מתקיימים מספר תהליכים חברתיים שונים - מצד אחד יש מפגש בין דתות שונות ואמונות שונות ויש ספקנות של חלק מהאנשים במסורות - בגלל שבמקומות שונים יש מסורות שונות עם הסברים שונים מאד על העולם. כמו כן התפתחות אתונה והאימפריה ההלניסטית מקדמת את החקירות לגבי תחומים רבים כמו מטלורגיה, ניווט, מתמטיקה, ספרות, היסטוריה, אדריכלות ועוד - ודבר זה מערער את ההנחה של תרבויות שונות כי הן התרבות המתקדמת ביותר בעולם. גם הקיום הסדר הדתי-מלוכני מתערער במידה מסויימת שכן המלכים שכביכול שלטו בממלכות בזכות חסדי האלים, והרעיון כי סדר זה יכון לעולם ועד - ואינו משתנה לעולם - מתערער בגלל הכיבוש ההלניסטי שמערר את כל הממלכות באזור המזרח התיכון - שחלקן בעלות מסורות של אלפי שנים. אחד האלמנטים של הכיבוש ההלניסטי הוא יצירתן של ספריות בערים המרכזיות אשר איגדו לתוכם את מצבור הידע האזורי לצד זה היווני, כדי להקל על היוונים את הבנת התרבות המקומית. הנגישות של השלטון החדש להבנת מערכות הדת, החוקים והתרבות המקומיים היו כלי שלטוני חזק מאוד. בתקופה ז בסביבות שנת 295 לפנה"ס, תחת שלטונו של תלמי הראשון, הוקמה באלכסנדריה "הספריה הגדולה" שמכילה מאות אלפי כתבים מתקופות שונות, תחומי ידע שונים ומסורות שונות. קיום הספרייה, וכן ספריות נוספות כמו ספריית פרגמון בעיר הבירה של השושלת האטלידית (כיום במערב טורקיה) יצר אוסף של כתבים שמלומדים קוראים ומתרגמים וכך נצבר ידע והועבר ידע בין דורות שונים ובין תרבויות שונות מתחיל להתפתח מעמד של מלומדים שאינם בהכרח כהני דת.

בתקופה זו מתקיים פיתוח של מתמטיקה, שאינו תלוי במסורת מיסטית (בניגוד לתחילת התחום על ידי פיתגורס). המתמטיקה היא ידע מופשט שאינו תלוי בהנחות תאולוגיות, והוא משותף לכל העוסקים בו - ללא קשר לגילם, מעמדם החברתי, או הרקע התרבותי- תאולוגי שלהם. למתמטיקה מתגלים חוקים שתלויים רק בהנחות יסוד - ולא ברצון של אלים כלשהם. בהמשך הדבר גורם לאחדות של דעות והתכנסות להסבר אחד המקובל על כל העוסקים בתחום ידע מסויים - קונצנזוס מדעי - הגעה להסבר אחד על ידי תרבויות שונות מאד - כך לדוגמה החוקרים הערבים מתרגמים כתבים רבים של ההוגים היוונים הקלאסיים. דבר זה של ביסוס הלוגיקה בצורה מסודרת וקיום הוכחות משפיע בהמשך על תחומים נוספים, במיוחד בתחומי הנדסה ופיזיקה. דבר זה גם נמצא בניגוד גמור להסברים תאולוגיים ודתיים שנמצאים בתהליך מתמיד של פיצולים וסכסוכים - גם כאשר המקור של הרעיונות הוא זהה.

במהלך ימי הביניים

במהלך ימי הביניים ממשיכה מסורת של חקירה של העולם ואיסוף תצפיות, ידע וספרים - במרכזים דתיים. דתות שונות - במיוחד האיסלם והנצרות ובמידה מסויימת גם היהדות - מתחרות בניהן מי יסביר את העולם בצורה טובה יותר - ולכן גם השלטונות וגם מוסדות הדת רואים לעיתים קרובות בצורה חיובית דברים כמו למדנות, ידע והשכלה - במיוחד כאשר אלה משולבים גם בהסברים דתיים ובסממנים דתיים. כל דת מנסה להוכיח את העלויות שלה על דתות אחרות.

בשלהי תקופה זו מתחילה לפעול אקדמיות - מרכזי לימוד ללימודים מתקדמים - בעולם המוסלמי ולאחר מכן בצפון איטליה. בצפון איטליה חלק מהאוניברסיטאות הן חופשיות יותר - ואין להן קשר חזק לא לשלטונות ולא לדת אלא הן חוקרות בצורה חופשית יותר. במיוחד בולטת אוניברסיטת בולוניה, שהחלה לפעול בשנת 1088. האוניברסיטה העתיקה ביותר בעולם המערבי נוסדה מהתארגנות חופשית וחילונית (מנותקת משליטת הכנסייה או כל חצר מלוכה שהיא) של סטודנטים שבחרו ומימנו את הפרופסורים שלהם מכיסם. התארגנות הסטודנטים פעלה בדרך של עזרה הדדית, וחולקה לפי לאומים לשתי קבוצות עיקריות: אינטראמונטאני או צ'יטאמונטאני ואולטראמונטאני. במאה ה-12 היו באוניברסיטה 17 תת-קבוצות לאומיות אינרטראמונטאני ו-14 תתי קבוצות לאומיות אולטראמונטא. אוניברסיטת בולוניה הייתה שונה בכך הן ממוסדות האקדמיה במרחב המוסלמי והן ביחס למוסדות דומים שקמו בצרפת ובאנגליה. אוניברסיטת סורבון בצרפת, שהמרצים שלה השתייכו וממומנו על ידי הכנסייה או בית המלוכה. באנגליה קמו אוקספורד - בעיקר כמוסד דתי ומקום לקיום תפילות לזכר תורמים עשירים - ואלו מוסדות שהלכו לכיוון חילוני יותר במשך תקופה ארוכה ואיטית.

תקופת הרנסאנס

עם הזמן מתחיל להתפתח ידע מדעי שמקיים מתח גדל עם הסברים מקובלים על ידי מוסדות הדת - ההתנגשות הראשונה היא המודל של עולם קופרני עם המודל של אריסטו ושל הכנסייה הקתולית - לפיו כדור הארץ נמצא במרכז היקום והשמש הירח, הכוכבים סובבים אותו. בנוסף גם היה רעיון כי כל דבר סובב את הארץ - לכן לדוגמה לכוכבים אחרים אין ירחים. כאשר קופרניקוס ואחרי גלילאו וקפלר מגלים כי דבר זה לא נכון מתקיים עימות בינם לבין הכנסייה הקתולית בהמשך החישובים של קפלר ופיתוחי האסטרונומיה של גלילאו ואחרים מאפשרים את המהפכה של ניוטון והאמת לגבי סיבוב הארץ סביב צירה והמכניקה הניוטונית הופכות להיות דבר נפוץ יותר ויותר.

תקופת הרנסנס מתחילה ואיתה הנכונות החברתית לערער על סדרים ישנים ועל הנחות מימי הביניים. כמו כן המתחים בין ממלכות שונות ובין זרמים שונים בדת הנוצרית - מאפשרים הפצה של רעיונות שונים לגבי הדת והסדר הטבעי בעולם - שכן זרמים שונים מעוניינים לנגח את כוחה של הכנסייה הקתולית. כך לדוגמה ספרו המאוחר של גליליאו שנכתב במעצר בית הוברח להולנד.

בימי הביניים וכן בתקופת הרנסנס ואפילו בעידן הנאורות, רבים מבין העוסקים במדע היו בעלי רקע דתי, כמרים, נזירים וכו'. יש מספר סיבות לכך. ראשית רוב האוכלוסייה לא יודעת לקרוא ולכתוב, ואנשים שלומדים לקרוא ולכתוב עושים זאת בדרך כלל על רקע מקצועי (כמו סוחרים, פקידים) או על רקע לימודי דת. שנית עדיין מדובר בחברה חקלאית ברובה ללא הרבה פנאי ומשאבים, עבור אנשים שרצו לעסוק בחקירת עולם הטבע ותיאורו, מקצועות כמו כמורה או נזיר היו עיסוק אידאלי. סיבה שלישית היא שעל ידי הכרת הטיעונים התאולוגיים ידעו הכמרים איך להציג את הממצאים שלהם בצורה שלא תעורר את חמת הכנסיה. כמו כן רבים מהחוקרים עשו זאת במטרה להלל את גאוניות האל. כל מדען חשף חתיכה קטנה מהפאזל שהרכיב לאט לאט את התפתחות הידע המדעי, כך שאנשים דתיים פיתחו לאט ידע מדעי, כאשר חלק מההשלכות של ידע זה הוביל בהמשך לפעמים להתנגשות עם עמדות דתיות שהם עצמם החזיקו בהם.

תקופת הנאורות והתקופה המודרנית

בתקופת הנאורות אנשי מדע מתחילים לתקוף בצורה גלויה יותר רעיונות של הדת. דוגמה לכך היא האנציקלופדיה הגדולה. המחברים, במיוחד דידרו וד'אלמבר, מיקמו את הדת בתוך מערכת של תבונה ופילוסופיה. הם לא דחו את כל הטענות הדתיות, אבל האמינו שתאולוגיה ורעיונות על אלוהים חייבים להיות מוכחים. לואי דה-ז'וקור מתח ביקורת חריפה על האמונות הטפלות כעל טעות אינטלקטואלית במאמרו בנושא. הכותבים הדגישו את זכותו של הפרט לריבונות דתית. לכן הם הטילו ספק באותנטיות של אירועים היסטוריים מתוארים שצוינו בתנ"ך, והטילו ספק בתוקפם של ניסים ותחיית המתים.

הוגה הרדיקאלי תומאס פיין, פרסם את הספר עידן התבונה: חקירה של תאולוגיה אמיתית ופלאית. הספר מותח בקורת על דתות ממוסדות וטוען שישנן סתירות פנימיות בתנ"ך ובברית החדשה. הספר פורסם בשני כרכים בשנים 1794 ו-1807. הספר הפך לרב מכר בארצות הברית, שם הביא להתעוררות דאיסטית קצרת ימים. הקהל הבריטי, לעומת זאת, שחשש מפני הקצנה פוליטית נוספת בעקבות המהפכה הצרפתית, קיבל את הספר בצורה עוינת יותר. לדוגמה לפי פיין, דתות טוענות כי הוטלה עליהן המשימה להפיץ את בשורת האל בעולם בזכות התגלות האל למייסד הדת: אצל היהודים התגלה ה' למשה, למוחמד ניתן הקוראן אל ידי המלאך, וישו שהוא למעשה אל נגלה אל השליחים לאחר מותו. כך הסיק שלפי כתבי הקודש ההתגלות האלוהית אינה אפשרית לכל אדם אלא רק ליחידים, אשר יכולים לספר לחסידיהם על ההתגלות שקרתה להם ולהעביר את המידע על ההתגלות בכתב או בעל פה לכל בני האדם, אך הם מצידם אינם חווים התגלות אלא רק שמועה על התגלות, ואינם חייבים להאמין באמיתותה. כך, הבחירה אם להאמין בהתגלות האלוהית למשה, ישו, או מוחמד, נתונות בידיו של האינדיבידואל. על האינדיבידואל להחליט בעצמו מה סביר יותר - שהאל דיבר ישירות לנביאים או שהעדות להתגלות היא שקרית. הספר גרם לכך שפיין, שהיה בשעתו אחד התורמים החשובים להקמתה של ארצות הברית ואחד ההוגים הפופולריים ביותר בקרב תושבי המושבות האמריקאים, היה אישיות בלתי רצויה. הוא הוכרז כאתאיסט, אשר הייתה מילת גנאי באותם הימים, ספריו נשרפו בפומבי והוא נתקף והוחרם.

עם הזמן הגילויים המדעים צמצמו את ההסברים לדברים שבעבר הוסברו על ידי ההסבר "זהו רצון האל". דבר זה התחזק מאד בעקבות המהפכה המיקרוביולוגית שהביאה להסבר על חיידקים ולא רצון האל כגורם מרכזי שגורם למוות של אנשים במחלות מדבקות. הוגי דעות מדענים וכמרים חששו מפני ההשפעה של המדע על המוסר. אם המדע גורם לכך שבני האדם "רוצחים את אלוהים" ומצמצמים את קיומו הדבר עלול לגרום לחיים לא מוסריים, למשטרים לא מוסריים וכו' - הד לדאגה זו בא לידי ביטוי מאוחר יותר בעקבות משטרים "חילוניים" כמו קומוניזם ונאציזם - אף כי שני משטרים אלה הם גם בעלי מאפיינים אנטי-מדעיים כמו רדיפת אנשים בעקבות האמונה שלהם, התנגדות ישירה למדע או עיוות שלו, וכן חשיבה דתית אצל היטלר.

אצל חלק מהזרמים הדתיים התפתחה החל מראשית המאה ה-19 התנגדות ישירה למדע כולו או לחלקים במדע. כך עד היום יש ארגונים נוצרים שמתנגדים לאבולוציה והתנגדות זו קיימת גם בקרב מוסלמים רבים. הזרם החרדי ביהדות מתנגד להיבטים רבים במדע ומסרב ללמד ילדים מדע או חלקים נרחבים ממנו - החל בשאלות כמו מהו גיל היקום וחקירות אסטרונומיות ועד אבולוציה וביולוגיה או שאלות הנוגעות למיניות האדם. זרמים אחרים בדתות מנסות לשלב בין המדע לבין הדת, נציג בולט לגישה זו הוא הביולוג והפילוסוף ישעיהו ליבוביץ'. [1]

עימותים בין המדע לבין הדת

ככל שהתקדם המחקר המדעי, כך נגלו יותר ויותר סכסוכים ומחלוקות בין התאוריות המדעיות החדשות לבין השקפות דתיות של הדתות המונותאיסטיות, וכן עם דתות אחרות. מחלוקות אלו כללו:

  • המהפכה הקופנארנית - אריסטו, הכנסייה הקתולית והיהדות הניחו כי כדור הארץ מצוי במרכז היקום וכי השמש, והכוכבים כולם סובבים אותו. דוגמה לכך בתנ"ך היא הפסוק "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון". אפלטון חשב שכל הגופים השמימיים חייבים לנוע במעגלים וחייבים להיות כדורים שלמים. אריסטו, תלמידו של אפלטון המשיך לפתח את התאוריה. אריסטו סבר כי היקום בנוי מספרות מושלמות שעליהן יושבים הכוכבים, כאשר כדור הארץ (יסוד האדמה) נמצא במרכז. תלמי (המאה השנייה לספירה) העמיד את הארץ במרכז היקום, וסביב לה את גרמי השמים. הכנסייה הקתולית צידדה באריסטו ורדפה את החוקרים שטענו כי כדור הארץ סובב את השמש. בשנת 1543 הציע קופרניקוס מחדש את המודל ההליוצנטרי, בו השמש הייתה מרכז היקום. קופרניקוס טען כי כוכבי הלכת אינם קבועים בספרות מוצקות ותנועתם הנראית נובעת מתנועתו של כדור הארץ. בעקבות הגילוי של גלילאו את ירחי שבתאי ובעקבות העבודות של קפלר וניוטון הפך המודל ההליוצנטרי, למודל מקובל על יותר ויותר מדענים ועל הציבור הרחב. הכנסייה ניסתה להתנגד לרעיונות אלה בשיטות של צנזורה עינויים והוצאות להורג. המדען ג'ורדנו ברונו שתמך במודל של קופרניקוס הוצא להורג באישומי כפירה בשנת 1600. ספריו של קופרינקוס עצמו הוצאו לאור רק בשנת מותו. ב 1615, הגן גלילאו על האסטרונומיה הקופרניקאית ונגד הכנסת "על סיבובי גלגלי השמיים" של קופרניקוס לאינדקס הספרים האסורים. בפגישה של חשמני האינקוויזיציה ב-24 בפברואר 1616 נקבע כי נאסר על גלילאו להחזיק, להגן או ללמד את התורה הקופרניקאית. ב-1633 גלילאו נאסר במעצר בית עד יום מותו היתר לחזור לביתו בתנאי מעצר בית, שם גר עד סוף חייו תחת השגחה של קציני אינקוויזיציה. המתמטיקאי, והאסטרונום יוהאנס קפלר שבחן את תצפיותיו של האסטרונום הדני טיכו ברהה, פרסם את חוקי קפלר לתנועה אליפטית של גופים סביב השמש. לאחר כ-80 שנים לערך הראה אייזק ניוטון כי חוקי קפלר נובעים מחוקי התנועה והכבידה שהוא עצמו ניסח, ובכך סיפק את ההסבר הפיזיקלי המקובל כיום לתנועת גרמי השמים. במהלך המאה ה-20 התברר כי מערכת השמש עצמה אינה מרכז היקום אלא חלק מגלקסיה ענקית, שבה יש מיליארדי שמשות אחרות, וכי מערכת השמש נמצאת באזור כשני שליש ממרכז הגלקסיה. בהמשך התברר כי יש עוד מיליארדי גלקסיות נוספות ביקום וקשה בכלל להגדיר מהו "מרכז" היקום. ב-31 באוקטובר 1992, 350 שנה לאחר מותו של גלילאו גליליי, נשא האפיפיור יוחנן פאולוס השני נאום, שבו הודה בטעויות הכנסייה הקתולית בפרשנות שניתנה לכתביו של גליליי.
  • אבולוציה ביולוגית - אחת המחלוקת הגדולה של הדתות עם המדע התפתחה סביב נושא התפתחות החיים. ב-1859 פרסם דארווין, את ספרו "מוצא המינים" שבו הוא מתאר את העושר של מגוון בעלי החיים והצמחים כתוצאה של תהליכים טבעיים שמשלבים מקריות יחד עם מנגנון לא מקרי של ברירה טבעית. דבר זה גרם להתנגשות בינו לבין דתיים רבים בכל הדתות שמאמנים בסיפור הבריאה. אישוש נוסף לתאוריה של דרווין הייתה הסינתזה הביולוגית שקישרה בין התאוריה הגנטית של מנדל לבין דארווין שהתרחשה בשנות ה-1930 ולאחר מכן גילוי ה-DNA שהסביר את המכניקה של מנגנון התורשה. למרות אימוץ רחב מאד של תאוריית האבולוציה הביולוגית, המחלוקת זו נמשכת עד היום כאשר חלק מהדתיים אימצו חלקים מתוך האבולוציה, חלקם ניסו להתאים אותה לסיפורים אודות הבריאה בתנ"ך, וחלקם דוחים את האבולוציה בטיעונים שונים. לעיתים קרובות יש הצגה מעוותת של האבולוציה על ידי גורמים דתיים, לדוגמה הטענה שאבולוציה היא תהליך מקרי. יש מדענים שעונים לטיעונים אלה ומסבירים את האבולוציה לציבור הרחב - ביניהם הספר "השען העיוור" של דוקינס. השימוש באבולוציה כיום לא מוגבל רק לביולוגיה וחוקרים שונים משתמשים בה בתחומים אחרים - לדוגמה חוקרי שפה מתארים אבולוציה של מילים, חוקרי תרבות מתארים אבולוציות של תרבויות, חוקרי טכנולוגיה מזהים אבולוציה של טכנולוגית ועוד. חוקרים בתחום מדעי המחשב משתמשים במנגנונים אבולוציוניים כדי ללמד מחשבים כיצד ללמוד בכוחות עצמם כחלק מבינה מלאכותית.
  • סדר ספונטני מחלקות נוספת מלבד האבולוציה היא מחלוקת לגבי ראשית החיים. המדע מתקשה לתת הסבר מלא כיצד נוצרה ראשית החיים בכדור הארץ. קיימות השערות לגבי התפתחות חומצות אמינו ב"מרק הקדום" שהיה בכדור הארץ וכי מתישהו החומצות יצרו מבנים ביולוגיים מורכבים יותר שהצליחו להגיע לשכפול עצמי ובהמשך התפתחו ליצורים פשוטים שהתפתחו בהמשך לחיידקים. החיידקים היו צורת החיים המרכזית בכדור הארץ במשך כ4 מיליארד שנים. גם בנושא זה אנשי הדת לא מקבלים לרוב את ההסבר הזה ודבקים בדרך כלל בתיאורים דתיים. נקודת המחלוקת המרכזית בנושא היא קושי של הדת לקבל רעיונות כמו סדר ספונטני - לפיו במצבים מסוימים ומיוחדים, נוכחות של זרם אנרגיה יכול לגרום להופעתו של סדר. קושי זה גם גורם להתעלמות של הדת והסברים שונים שלה לגבי הזדקנות ומוות באופן כללי התעלמות מחוקי תרמודינמיקה כך לדוגמה יש התעלמות מתרמודינמיקה בביולוגיה.
  • מוצא האדם והקרבה בין האדם לבין קופי אדם. ב1871 פרסם צ'ארלס דרווין, את ספרו "מוצא האדם" - בספר הוא מתאר כיצד בני האדם התפתחו מתוך קופי אדם, שענפים אחרים שלהם התפתחו לקופים כמו גורילות, אורנג-אוטנגים ושימפנזות. דבריו יצרו התנגדות אדירה בקרב חוגים דתיים ושמרנים. עם זאת ראיות בדבר הקשרים בין בני האדם לבין קופי האדם המשיכו להצטבר. לדוגמה נמצאו עוד ועוד מאובני שלדים שהיו "חוליות חסרות" בין האדם כפי שאנו מכירים אותו כיום לבין מיני אדם שנכחדו והיו חוליות ביניים לבין הקופים. אישוש נוסף לתאוריה של דרווין היה בעקבות גילוי ה-DNA ומחקרים על קרבה גנטית - הן בין בני אדם ממקומות שונים בעולם והן על קרבה גנטית בין בני האדם לבין מינים כמו שימפנזים, שהרצף הגנטי שלהם דומה לזה של בני האדם בכ-98 אחוז מהבסיסים הגנטיים. כמו כן חוקרים השתמשו בשיטות גנטיות כדי לזהות ענפים בתוך האנושות ולמפות קשרים בין בני אדם מודרניים לבין מיני אדם אחרים שנכחדו. התיאור של מוצא האדם ושל התפתחות המין האנושי כולל כיום לפחות כ-70 אלף שנים שעברו מאז המהפכה הלשונית ומחקרים שנוגעים להיסטוריה אנושית של מיליוני שנים אחורה - אם זו המצאת האש לפני כ-300 אלף שנה ותיאורים לגבי היסטוריה של האדם בתקופת הלקטים ציידים ואם זה עוד אחורה מזה לגבי התפתחות של ענף משפחת האדם (כאשר רוב המינים מלבד הומו סאפינאס נכחדו).
  • גילו של כדור הארץ וגיל היקום. לפי התנ"ך ובאמונה של אנשים דתיים רבים, העולם הוא בן פחות מ-6,000 שנה. עם הזמן המדענים גילו כי גילו של כדור הארץ הוא כ-4.5 מיליארד שנים, החיים בכדור הארץ קיימים כ-4 מיליארד שנים וכי גילו של היקום הוא כ-14 מיליארד שנים. בתחילה מדענים האמינו כי גילו של כדור הארץ הוא צעיר בהרבה, אולם עוד ועוד ראיות גרמו לכך שחישוב גיל הכוכב והיקום התרחבו. כך לדוגמה התגלו שרידי דינוזאורים ובתחילה חשבו חוקרים כי מדובר בשרידי חיות שטבעו במבול, מאוחר יותר התברר כי אלו מאובנים - אבנים שהתגבשו סביב עצמות והחליפו את העצם באבן. גילו העתיק של היקום נתמך בגילויים שונים מתחומי שונים - דוגמה אחת לכך היא תערוך של ממצאים ארכיאולוגים באמצעות דעיכה של איזוטופים רדיו אקטיביים בעלי זמן דעיכה ידוע, דוגמה אחרת היא שלפי תורת היחסות אור יכול לנוע במהירות שהיא לכל היותר מהירות האור - ולכן כאשר אנחנו מתבוננים בגלקסיה במרחק של מיליארדי שנות אור, האור הזה יצא לדרכו אלינו לפני מיליארדי שנים. אישוש נוסף לגילו העתיק של היקום הוא התפתחות התאוריה של "המפץ הגדול" בעקבות גילוי קרינת הרקע הקוסמית. חלק קטן מתוך הדתיים מכחישים את גילו העתיק של היקום ומתעקשים שמדובר ביקום בן כ-6,000 שנה חלקם מתעלמים מהסתירה לכאורה ומתייחסים לתיאור הבריאה כאל מיתוס ואילו חלקם מנסים ליישב את הדבר על ידי הסבר לפיו כל יום שמתואר בספר התנ"ך הוא בעצם זמן ארוך מאוד ולא באמת יום רגיל. אין ניסיון להסביר מדוע יש טעם בתיאור מוזר כזה של התפתחות היקום או כיצד ליישב סיפורי בריאה שונים של דתות שונות. אין גם התייחסות להתעלמות של כתבי הקודש מחיידקים והתהליכים החשובים שהם שיחקו בתהליך התפתחות החיים בכדור הארץ, שינוי הביוספרה (לדוגמה ייצור החמצן על ידי אצות והכחדת רוב החיידקים האה-אירובים) או מדוע יש התעלמות מדברים כמו הכחדות המוניות שהתרחשו בעבר וגרמו לשינוים חשובים באקולוגיה ובסופו של דבר הובילו לתנאים שאפשרו את התפתחות היונקים ובכללם האדם.
  • היצורים החיים וכדור הארץ כאבק כוכבים. התאוריה המדעית מציעה הסבר כיצד התפתחו יסודות שונים, כבדים יותר כמו חמצן, פחמן או ברזל, מתוך יסודות קלים יותר כמו מימן. ההסבר נוגע ליצירת היסודות בתהליכי היתוך גרעיני בתוך שמשות כוכבים. כדי ליצור יסודות כבדים יותר מברזל וכדי להוציא את היסודות מתוך ליבות שמשות נדרשת סופר-נובה - זריקה של החומר החוצה. לכן מדענים מתייחסים אל בני האדם כאל "אבק כוכבים" - כדי שיווצרו כוכבי לכת שיש בהם יסודות כמו צורן, ברזל וחמצן וכדי שייצרו יצורים חיים המכילים יסודות אלה - נדרש תהליכי סופרנובה וכוכבים - תיאור זה לא נרמז בשום מקום בתיאור הדתי של היקום והוא עוד אישוש לכך שגיל היקום הוא מיליארדי שנים.
  • אקולוגיה - המדע החל לתאר את האדם כחלק ממארג של יצורים חיים - כולל מיני צמחים שונים, בעלי חיים פטריות וחד תאיים כמו חיידקים, שהם חלק ממערכת אקולוגית אחת גדולה. המערכת הזו חיונית לקיומו של האדם בגלל קיומם של מחזור ביוגאוכימי כמו מחזור החמצן מחזור הזרחן מחזור הפחמן ועוד. בני האדם אינם שולטים בטבע אלא הם חלק מהטבע ותלויים בו לשם המשך קיומם. זאת בניגוד לתאוריות דתיות מונותאיסטיות היררכיות שבהם אלוהים שולט בטבע או מוסר את השליטה בבעלי החיים ובצמחים לידי האדם.
  • המהפכה המיקרוביולוגית מחלקות ופגעים בדתות תוארו תמיד כביטוי לרצון אלוהי, חלק ממנגנון עלום של שכר ועונש. בכל כתבי הקודש אין זכר לאזכור של חיידקים או וירוסים, יצורים קטנים ולכן סמויים מהעין שיכולים לחולל מחלות. במשך מאות שנים הייתה תחרות ושיתוף פועלה בין כמרים לבין רופאים בניסיון להבין מה גורם לאנשים לחלות ומה יכול להבריא אותם. בתחילה הטיפולים היו מבוססים בעיקר על תפילות וטקסיים דתיים שונים. בהמשך החלו להתפתח פרקטיקות שונות - אבל בתחום של פעילות מול מחלות זיהומיות רוב הרופאים היו חסרי אונים. למרווח זה נכנסו אנשי דת שהבטיחו ריפוי או לפחות הסברים תאולוגיים מדוע המוות של ילדים או אנשים צעירים הוא בלתי נמנע וחלק מרצון האל. לפני כ-300 שנה גילה לינבהוק את החיידקים ובשליש האחרון של המאה ה-19 התפתחה תאוריית החיידקים כגורמי מחלות וביולוגים ורופאים החלו להסביר את המחלות המזהמות במונחים המוכרים לנו כיום - על ידי חיידקים, וירוסים וטפלים אחרים. בהמשך ניתן הסבר גם לסרטן ומחלות אוטו-אימניות. הסברים אלו גרמו לדחיקה החוצה של אנשי דת מתחומי הרפואה ויצירת בסיס מדעי ולא דתי להבנת תחלואה, מניעת תחלואה וריפוי. עם זאת גורמים דתיים קיצוניים שונים מתנגדים לפעמים לעולם הרפואה - לדוגמה תמיכה של אנשי דת, לרבות מנהיגים חרדים בהתנגדות לחיסונים או התייעצות עם רבנים בהקשרים רפואיים.
  • מחקרים על מוסר ואל אמפתיה בקרב מינים אחרים - ולא כדבר ייחודי לבני האדם. מחקרים על התנהגויות משותפות לבני האדם ולבעלי חיים אחרים.
  • מחקרים על מיניות האדם ועל מגדר, מחקרים על הומוסקסואליות, נזילות מינית, על טרנסים ועל נזילות מגדרית.
  • עימות בין מודל האב המחמיר לבין תפיסות פמיניסטיות ותפיסות לא היררכיות של מוסר. תהליכים כמו הרחבת המוסר ואבולוציה של מוסר שמדגימים כי המוסר אינו דבר קבוע ובלתי משתנה אלא דבר שתלוי גם במסוכמות חברתיות. דוגמה לכך היא ביטול העבדות של שחורים שנתפסה כדבר טבעי ומוסרי ואף ציווי אלוהי. בעקבות דברים אלו החלו חוקרים לבצע חקר המוסר באמצעות מדע

איך יודעים אם דבר הוא אמיתי

בני אדם בכל התרבויות חקרו את העולם מסביבם, אבל המדע מסתמך יותר ויותר על שילוב של אמפיריציזים - הסתמכות על תצפיות ועל ניתוח מתמטי, ולא על שיטות מחקר אחרות. בתרבויות מסורתיות רבות מקור הסמכות היה מסורות עבר וכתבי קודש.

הרומן "שם הורד" מאת אומברטו אקו מבצע הנגדה בין שתי גישות כדי לנסות להגיע אל האמת. בגישה הדתית (המיוצגת על ידי נזירים השומרים על ספרייה גדולה) מקור האמת הוא בדברי אלוהים. אלה באים לידי ביטוי בטקסטים עתיקים, בדברי נביאים (מעשי התגלות) ובמעשי ניסים. בעבר הייתה לאנשים קדושים גישה ישירה לאלוהים והם שמעו את האמת מפיו, ורשמו אותה בכתבי הקודש. עם הזמן העולם רחוק יותר מקדושים אלה, אין יותר נביאים ועם הזמן בני האדם מתרחקים מהאמת ויודעים פחות ופחות. כאשר מישהו סותר את האמת יש לרדוף אותו, לצנזר את הספרים שלו, ולפעמים להוציא אותו להורג. גישה זו שונה מאד מהגישה המדעית שבה ידיעת האמת נסמכת על שילוב של תצפיות שניתן לחזור עליהן, הוכחות לוגיות ודיון מנומס לגופו של נושא בין מומחים, וכן רעיונות נוספים כמו ביקורת עמיתים. לפי גישה זו הידע העומד בידי האנושות הולך וגדל. לפי גישה זו - גם אין חשיבות מיוחדת לכתבים עתיקים או לניסים או נבואות - שכן אלו עלולים להיות מוטעים.

בהמשך מדענים וכן קוסמים מודרניים (קוסמים לצרכי בידור) הופכים ספקנים יותר ויותר מול רעיונות כמו ניסים, כוח "על טבעי" או נבואות ומראים שהם במקרים רבים תוצר של אשליות מחוכמות או מחסור בידע. כאשר אנשים בעלי כוחות "על טבעיים" מתבקשים לבצע את הפעולות תחת השגחה קפדנית של מדענים - הם לא מצליחים בכך. במקרים אחרים קוסמים נותנים הסברים טבעיים לפעולות "על טבעיות" ומצליחים לשחזר אותן. עם הזמן מתברר כי כוחות שנראים מוזרים ומשונים הם בעצם חלק ממערכת אחת של חוקים פיזיקליים - לדוגמה מתברר כי חשמל ומגנטיות הם חלק מכוח אחד, וכי כוח זה הוא טבעי.

ההיסטוריון יובל הררי מספק הבדל נוסף בין המדע לדת והוא נכונות להודות בבורות. לפי הדת, ידועות לנו כל התשובות החשובות באמת, אין צורך לשאול שאלות חדשות ואין טעם לערער על התשובות הקיימות. איך מבררים מהי התשובה לשאלה מסויימת - הולכים לכומר, ואם הוא לא יודע הוא הולך לבישוף ואם הוא לא יודע הוא מנסה לברר את התשובה בהסתמכות על כתבי קודש עתיקים. המדע לעומת זאת מנסה לעודד ספק כלפי התאוריות שלו עצמו ומעודד אנשים למצוא ממצאים לאישוש או לסתירה של תאוריות קיימות. הנכונות להודות בבורות פותחת פתח לשאול שאלות ולנסות למצוא להן תשובות. מדען עשוי להגיד "אני לא יודע את התשובה לזה, כדאי לערוך ניסוי או לנסות לאסוף מידע כדי לענות על שאלה זו" ודבר זה שונה מאד מדרך החשיבה של דתות שמניחות שאם חסר מידע הוא נמסר כבר בעבר על ידי אלוהים.

הפיזיקאי ריצ'ארד פיינמן הבחין בהבדל בין המדע לבין דת בהקשר של שמירת רעיונות על פני זמן (בספר החדווה שבגילוי דברים) לפי פיינמן אחת ההתקדמות הגדולות של האנושות על פני בעלי החיים האחרים היא היכולת להעביר תובנות כלשהן מדור לדור. לדוגמה - מסוכן לאכול פרי כזה וכזה ובטוח לאכול פרי אחר. הדבר זה הוא התפתחות חשובה מאד ומאפשרת לאנושות להעביר ידע על פני הדורות. עם הזמן תובנות אלה התקבעו כאמיתות שאסור לערער עליהן וקיבלו מעמד של קדושה. דבר זה הגיוני כרצון לשמר ידע חשוב להישרדות. במדע לעומת זאת החשיבה היא אחרת - לוקחים רעיונות מסויימים, בוחנים אותם, חלק מצליחים יותר וחלק פחות. מה שעובד - נשאר, עם הזמן מתברר שיש רעיונות חדשים ואז מתברר שגם חלק מהרעיונות המצליחים היו לא מדוייקים ואז זורקים אותם ומאמצים רעיונות מוצלחים יותר.

יחס המדע לדת

חקר הדת באמצעות מדע

מדענים מתחומים שונים החלו לחקור את הדתות באמצעות כלים מדעיים. התחום המרכזי כיום לחקר דתות במדע נקרא "מדע הדתות", לימודי דתות או דת השוואתית [2], תחום חוקר את האמונות, הטקסים, ההצדקות הרציונליות, הרגשיות והרוחניות של האמונה הדתית, הקהילה והמאמין הבודד ומנסה למצוא רכיבים משותפים כלליים, לתאר אותם, להסביר ולפרש אותם או להשוות את התופעה הנחקרת בהתבטאויותיה בדתות השונות על ציר היסטורי, גאוגרפי, אתני או אחר.

דיספלינה חשובה בחקר הדתות היא "ביקורת המקרא" - תחום זה משתמש בהשוואות של טקסטים עתיקים ובכלים של ביקורת הספרות כדי להעריך מניין באו טקסטים דתיים שונים, לנסות ליישב סתירות בין כתבים שונים (או בתוך אותו טקסט) ולהעריך השפעות תרבויות של עמים ומסורות שונות אחת על השניה. [3] תחומים נוסף שחוקר את הדתות הם מחקרים בתחומים של אנתרופולוגיה וארכיאולוגיה. תחומים כמו אבולוציה כלכלית וכלכלה מוסדית או היסטוריה כלכלית מנסים לדוגמה להעריך כיצד מנהגים שונים שצמחו והתפתחו בחברות שונות שרתו צרכים אבולוציוניים שונים. לדוגמה הספר "פרות קדושות וחזירים טמאים" מתאר כיצד התפתח בהודו המעמד של הפרה כיצור קדוש - מהקרבת קורבנות של פרים לאיסור אכילת בשר פרה והיבטים אחרים - הספר מתאר כיצד צפיפות אוכלוסין גדלה הפכה את קיומי זבח הפרות ואת אכילת בשרן לדבר יקר וקשה יותר.

מדענים שונים חוקרים מדוע אנשים מאמינים באלוהים ומדוע דתות הן דבר נפוץ, כמו גם מדוע דתות מסויימות הצליחו בעוד דתות אחרות נעלמו. בספר יש אלוהים? תוהה הביולוג ריצ'רד דוקינס מדוע הדת מוצלחת ונפוצה כל כך, מדוע אנשים ממשיכים להאמין בדת חרף כישלונות שלה בהסבר המציאות לעומת המדע. לפי דוקינס, הסבר חשוב לאימוץ הדת הוא הנטיה שלנו להאמין להורינו ולדורות הקודמים. נטיה זו חשובה מאד, במיוחד במקומות כמו ציידים לקטים כדי לשרוד. הוא משווה זאת לנטיה של פרפרי לילה לנווט לפי אור הירח. עם זאת הנטיה הזו להאמין להורינו היא בעלת השפעות לוואי שיכולה להיות מזיקה - והיא הנטיה שלנו להאמין יותר מידי לטענות שהושמעו בידי הורינו. זאת בדומה לנטיה של פרפרי לילה להמשך לנרות ולהישרף. הפרפר לא נשרף בכוונה ואין כאן יתרון אבולוציוני - הטעות בניווט היא תוצר לוואי של תכונה מועילה אחרת (שמירת זווית קבוע למקור אור הירח כדי לנווט). דוקינס טוען כי באופן דומה האמונה הדתית הנפוצה היא תוצר לוואי של תכונות מועילות אחרות שבני האדם ירשו - כמו הנטיה להאמין להורים ולאמץ את נקודות ההשקפה שלהם (דבר מועיל כדי להעביר ידע בין דורות) או הנטיה לשתף פעולה ולסגל לעצמנו נקודות השקפה דומות לאלה של הסביבה שלנו.

אמונה דתית בקרב מדענים

בעבר הרחוק, רוב עצום של המדענים היו דתיים. דוגמאות ברורות הן גלילאו גלילאי, יוהנס קפלר או אייזיק ניוטון שחלק מהמחקר שלהם היה נסיון להבין טוב יותר את דרכי פעולת האל דרך חקר היקום. גם במאה ה-19 היו מדענים בולטים כמו הכימאי והביולוג לואי פסטר שהיה קתולי הדוק. עם זאת עם הזמן החלו להופיע מדענים שהעלו ספקות ביחס לאפשרות קיומו של אלוהים. בחברות העבר האשמה כי אתה אתאיסט הייתה האשמה כי אתה "כופר" ולכן מדענים שפקפקו בקיום האל היו צריכים להיות זהירים. כמו כן הרעיונות האתאיסטים של קיום סדר ביקום בהקשרים שונים ללא צורך התערבות אלוהית בתהליכים שונים התפתחה לאט לאט - כך שמדענים לא-דתיים תארו עצמם קודם כל כאגנואיסטים - לא מתחייבים כלפי אמונה או חוסר אמונה באלוהים. כמו כן חלק מן המדענים הלכו לכיוון של דאיזם - כלומר הצהירו שהם כן מאמינים באל אבל לא מאמינים לדתות שמדברות בשמו.

בשנת 1914 ערך הפסיכולוג האמריקאי James H. Leuba, סקר בקרב -1,000 מדענים בארצות הברית. הסקר מצא כי 58% מתוכם הביעו חוסר אמונה או פקפוק באמונה באל. בקרב כ-400 מדענים שהוא החשיב כמדענים "דגולים" יותר נתון זה עלה כמעט ל-70%. הוא ערך סקר דומה בשנת 1934 ושיעור הספקנים בקיום האל עלה ל-67% ו-85% בהתאמה. מחקר של חוקרים משנת 1996 מצא כי שיעור חוסר אמונה או פקפוק באל בקרב מדענים בארצות הברית עמד על כ-60%. בשנת 1998 אותם חוקרים קיימו את הסקר בקרב מדענים בכירים ומצאו כי שיעור המאמינים באל בקרבם עמד על 7% [4]

סקר שקיים מכון המחקר PEW בקרב מדענים בארצות הברית שחברים ב"אגודה האמריקאית לקידום המדע" בשנת 2009, מצא כי מדענים אלה הם בממוצע הרבה פחות דתיים לעומת האוכלוסייה הכללית בארצות הברית באותו זמן. בעוד ש-83% מתוך אזרחי ארצות הברית טענו כי הם מאמינים בקיומו של אל, אחוז המאמינים בקרב מדענים עמד על 33%. כ-4% מתוך תושבי ארצות הברית לא מאמינים בקיומו של אל או של "ישות עליונה" כלשהי- כלומר אתאיסטים, שיעור המדענים שאחזו בדעה זו הוא 41% - כלומר גבוה פי עשר. [5]

סקר משנת 2016, שבוצע בשמונה מדינות שונות וכלל כ-9,000 מדענים מתחומי מחקר של פיזיקה וביולוגיה, מצא כי המדענים בממוצע הם פחות דתיים, במחשבה ובמעשה לעומת האוכלוסייה הכללית במדינתם. עם זאת במדינות מסורתיות יותר כמו הודו, טורקיה, טיוואן, ואיטליה כ-50%-60% מבין המדענים טענו שהם בקבוצה של "דתיים באופן חזק בינוני או מזערי". ברוב המקומות מלבד טיוואן והונג קונג אחוז המדענים שהיו בקבוצה זו היה קטן ביחס לאוכלוסייה הכללית. כמו כן, מדענים רבים לא חשבו שיש סתירה בין דת ובין מדע ולדעתם המדע והדת פועלים בספרות נפרדות (מרחבי עיון לא חופפים). [6]

יחס הדת למדע

יחס הדת למדע משתנה בין אנשים שונים לבין זרמים שונים. בכל העולם קיימים לדוגמה מדענים שנולדו והתחנכו כדתיים, ויש גם מדענים שחזרו בתשובה. יש זרמים דתיים, בעיקר בקרב נוצרים ויהודים רפורמים שאין להם התנגדות בולטת למדע.

בקרב זרמים אורתודוקסיים של דתות כמו נצרות, יהדות ואיסלם יש התנגדויות שונות לחלקים מתוך המדע. במיוחד ההתנגדות היא לתחומים קרובים יותר לנושאים נפיצים בעלי השלכות אפשרויות על כתבי הקודש, נושאי מוסר וחברה, תפיסת האדם בחברה והיחס בין האדם לטבע, אפשרות כי לא קיים אלוהים או חקר הדת באמצעות מדע. לדוגמה דתיים רבים מתנגדים לתאוריה של התפתחות ספונטנית של חיים בכדור הארץ וחלקם מתנגדים לתאוריה של אבולוציה ביולוגית.

דתיים רבים דבקים במיתוסים של בריאת העולם, במיוחד בריאת העולם כפי שהיא מופיעה בתנ"ך. בשנים האחרונות יש זרמים בנצרות בעיקר שמנסים לשוות לסיפורים אלה נופך מדעי, בטענה שמדובר ב"תאוריות בריאה" שיש להן כבכול מעמד דומה לאלו של תאוריית האבולוציה. יש זרמים דתיים הרואים בסיפור בריאת העולם ואולי גם בחלקים אחרים בתנ"ך משלים - שכן תפקידו המרכזי של התנ"ך הוא להיות ספר מוסר ומשפט ולא ספר היסטוריה. לעומת זאת דתיים אחרים רואים בסיפור התנ"ך נכונים כלשונם, מאמינים כי העולם נברא בשישה ימים לפני כ-6,000 שנה, ומתנגדים לדוגמה לממצאים מדעיים רבים המתארכים את גיל היקום בכ-14 מיליארד שנים או תאוריות כמו "תורת היחסות" שלפיהן גלים אלקטרומגנטיים רחוק יותר הם עתיקים מאד - בגלל קיום של מהירות האור ובגלל אור שמגיעה לכדור הארץ ממרחק גדול. לפי הטיעון הדתי לא ייתכן קיום של סדר ספונטני וקיום של מציאות מורכבת מאד כמו יצורים חיים, לא תתכן ללא קיום של יצור מורכב יותר שיצר אותה - לפי טענה זו אם מוצאים שעון בדרך חייב להתקיים שען שיצר אותו, והיות ואנחנו נתקלים ב"מכונות" מורכבות מאד (בעלי חיים לדוגמה, האדם) המסקנה הלוגית היחידה היא קיומו של בורא מורכב יותר שיצר את החיים. בספר "השען העיוור מתאר ריצ'ארד דוקינס תשובות לטענות רבות המושמעות בהקשרים אלה - לדוגמה כיצד שילוב של מקריות גנטית יחד עם ברירה טבעית (שאינה מקרית אלא נותנת יתרון ליצורים שמותאמים יותר לסביבתם הטבעית) מאפשרים התפתחות מהירה של סדר ומערכות מורכבות.

תחום מחלוקת עוד יותר נפיץ הוא מוצא האדם. זרמים דתיים רבים דוחים את תיאור התפתחות האדם מקופי אדם קדומים ואינם מכירים גם בהתפתחות המין אדם לפני התיאור המופיע בהיסטוריה שיש בכתבי הקודש. אין מלמדים על הקשר בין האדם הנבון לבין מיני אדם אחרים שהתקיימו בעבר (כמו האדם הנאנדרטלי) ואין מלמדים על ההיסטוריה של ציידים לקטים או ההיסטוריה של המהפכה החקלאית. תחומים אחרים שיש טאבו חזק נגד לימוד שלהם נוגעים למגדר ומיניות, במיוחד בהקשרים של להט"ב או מחקרים על מיניות האדם והקשר בין דבר זה לבין אבולוציה ביולוגית.

יש זרמים דתיים הדוחים את המדע מכל וכל ומנסים לצמצם את החשיפה למדע, לחשיבה מדעית ואף לטכנולוגיה ככל האפשר. דוגמאות לכך הם חרדים בישראל (שרובם לא לומדים אנגלית, מדע או היבטים רבים במתמטיקה ומתנגדים להכנסת היבטים אלה), כמו גם כתות שונות ביהדות ובנצרות. בקרב האיסלם יש התנגדות גורפת לתחומים כמו אבולוציה וכן התנגדות בקרב חלק מהזרמים להשכלה של נשים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו גם פרק שביעי בסדרה קוסמוס של קרל סייגן
  2. ^ ראו גם, מדע הדתות, ויקיפדיה העברית
  3. ^ ראו גם חקר המקרא ויקיפדיה בעברית
  4. ^ Leading scientists still reject God, Nature, 23 July 1998
  5. ^ pew research center, Scientists and Belief, RELIGION AND SCIENCE IN THE UNITED STATES, NOVEMBER 5, 2009
  6. ^ Religion among Scientists in International Context: A New Study of Scientists in Eight Regions, September 1, 2016