דמוקריטוס

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דמוקריטוס (באנגלית: Democritus ביוונית: Δημόκριτος;‏ 460 לפנה"ס לערך - 370 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני קדם-סוקרטי, שזכור כיום בעיקר ניסוח פילוסופיה לפיה העולם בנוי מאטומים, מה שהתגבש לימי לידי התאוריה האטומית השלטת כיום בפיזיקה ובכימיה. פירוש שמו ביוונית - נבחר העם.

ציור של דמוקריטוס מאת Dosso Dossi

דמוקריטוס נולד בעיר אבדרה שבתראקיה, והיה תלמידו של לוקיפוס ופיתח את תורת האטומים שלו. דמוקריטוס כונה "הפילוסוף הצוחק" (בהנגדה להרקליטוס, שכונה "הפילוסוף הבוכה") והוא מתואר לרוב באמנות כשחיוך על פניו. המסורת מספרת שעיוור את עיני עצמו במכוון, על-מנת שמראית עיניו לא תסיח את דעתו מהגותו, אבל דבר זה אינו מתקבל על הדעת, במיוחד לאור העובדה שעסק בכתיבת ספרים ובביצוע ניסויים, מה שהיה קשה עליו לעשות ללא מאור עיניו.

הפילוסופיה האטומית

במאה ה-5 לפני הספירה פיתח דמוקריטוס את מושג האטומים על מנת לפשר בין שתי אסכולות שונות שעסקו בטיבה של המציאות. מצד אחד היה הרקליטוס, אשר האמין כי השינוי הוא טבעו של הקיום. מצד שני היה פרמנידס, אשר האמין כי השינוי הוא רק אשליה.

פרמנידס שלל את קיומם של תנועה, שינוי וריק. הוא האמין כי המציאות כולה היא מסה יחידה ובלתי משתנה - מושג הידוע כמוניזם, וכי שינוי ותנועה הם אשליות בלבד. מסקנה זו, וכן הטיעונים שהביאו אליה, עשויים להיראות מוזרים כאשר מתבוננים בהם באמצעות השיטה האמפירית המודרנית, אך פרמנידס דחה מפורשות את התפיסה החושית כדרך להבנת היקום, והשתמש במקום זאת בטיעונים מופשטים טהורים. ראשית, הוא האמין כי אין חלל ריק במציאות, והמושג שקול לאי-קיום: "אם הריק קיים, אזי הוא אינו שום דבר; ולכן הוא אינו ריק". מכאן הוא הסיק כי תנועה היא בלתי אפשרית, מאחר שאין ריק שאפשר לנוע לתוכו. הוא כתב גם כי "קיום" חייב להיות שלמות בלתי ניתנת לחלוקה, כי אם הוא היה ניתן לחלוקה, אזי היה קיים ריק שיכול היה לחלק אותו לחלקים קטנים יותר - והרי הריק אינו קיים. לבסוף, הוא קבע כי השלמות חובקת-הכל אינה יכולה להשתנות, מאחר שהיא כבר כוללת בתוכה את כל מה שקיים ושעשוי להתקיים.

דמוקריטוס קיבל את רוב טיעוניו של פרמנידס, פרט לרעיון שלפיו השינוי הוא אשליה. הוא האמין כי השינוי הוא אמתי, וגם אם אין בו אמת, עדיין יש להסביר את מהות האשליה. לכן הוא תמך במושג של חלל ריק, וקבע כי היקום עשוי מישויות "פרמנידיות" בלתי ניתנות לחלוקה אשר נעות בריק. ישויות אלה, אשר "קיימות", הן אם כך בלתי ניתנות לשינוי ולחלוקה ("אטומוס", המילה היוונית ל"בלתי ניתן לחיתוך"), אך הסידור שלהן בחלל משתנה כל הזמן. כל האטומים כפי שתוארו על ידי דמוקריטוס היו עשויים מאותו חומר, אך היו בעלי מגוון בלתי-מוגבל של צורות וגדלים; תכונה זו, ביחד עם האפשרויות השונות לסידורם בחלל, הסבירה את כל החומרים והעצמים השונים ביקום.

למרות הישג אינטלקטואלי זה, ההסבר של דמוקריטוס נשאר בגדר הסבר פילוסופי ולוגי אפשרי, ללא אישוש בתצפיות. דמוקריטוס חי בתקופה שבה עוד לא פותחה השיטה המדעית וכך שתאוריות שונות שהתחרו ביניהן לא ניסו לקבל אישוש לנכונותן או לסתור תאוריות אחרות על ידי ניסויים מסודרים שאחרים יכולים לשחזר, אלא רק על ידי לוגיקה. הפילוסופיה האטומית היתה רק אחת ההסברים לגבי מבנה החומר והיא נדחתה על ידי פילוסופים מאוחרים יותר כמו אריסטו. ההסבר האטומי נשאר כפילוסופיה עד תחילת המאה ה-19 שבה פיתח ג'ון דלטון את התאוריה האטומית שלו, כהסבר לתופעות מתועדות אחרות ומאוחר יותר נערכו עוד ועוד ניסויים ותצפיות שעלו בקנה אחד עם התאוריה.

אסטרונומיה

דמוקריטוס ידוע גם כמי שהבין לראשונה, שמה שאנו מכנים שביל החלב, הוא האור שאנו רואים מהכוכבים הרחוקים בשמי הלילה. פילוסופים אחרים, כמו אריסטו, יצאו נגד טענה זו.

דמוקריטוס היה בין הראשונים, שהציעו שהיקום כולל עולמות רבים, חלקם מיושבים:

" בכמה עולמות אין שמש וירח, באחרים הם גדולים יותר מאשר בעולמנו אנו, ובאחרים רבים יותר. בכמה אזורים ישנם יותר עולמות, באחרים פחות (...); בכמה אזורים הם עולים, ובכמה נופלים. יש כמה עולמות החסרים יצורים חיים או צמחים או לחות כלשהי."

תאוריה זו נשכחה והוצעה מחדש רק כעבור כ-2000 שנה על ידי ג'ורדנו ברונו, מדען, פילוסוף ואסטרונום איטלקי בתקופת הרנסאנס. היות והתאוריה סתרה את אמונת הכנסייה הקתולית באותה תקופה הדבר הוביל להוצאתו להורג של ברונו בשנת 1600.

תורת הרווחה של דמוקריטוס

התייחסותו של דמוקריטוס לרווחת האדם ולאושר שלו מזכירה את הגישה הבודהיסטית של שליטה בתשוקות, פשטות מרצון והבנת הבעיות הטמונות בהצמדות לתשוקה.

דמוקריטוס חשב שגם נפש האדם מורכבת מאטומים. אטומים אלה מהווים את החלק האציל והנפלא ביותר שבגוף האדם.

מטרת האדם הוא האושר שפירושו להשתחרר מן הפחד, הדאגות והדעות הקדומות. הדגש הוא על אושר רוחני ולא על הנאה חושנית, שכן תענוגות אלה הם תענוגות חולפים.

לפי דמוקריטוס האושר אינו נובע מטובין חיצוניים. "אדם חייב למצוא בתוך עצמו את מקורות הנאתו". שלוות הנפש מפצה את האדם על מכאובי הגוף כי החוכמה היא לנפש כמו רפואה לגוף. החיות יודעות תמיד את צורכיהן במזון, בהנאה ואפילו ביחסי מין; האדם אינו יודע. מי שנפשו מסודרת היטב - חייו מסודרים. תורת המוסר של דמוקריטוס בישרה את זו של אפיקורוס בראותה בשלוות הנפש ערך עליון.

קטע מדבריו של דמוקריטוס על שלוות הנפש והאושר ממחיש את תורת הרווחה והפסיכולוגיה שלו:

"שלוות נפשו של האדם נובעת מן ההתאפקות בהנאה ומן המתינות בדרך חייו. חוסר הסתפקות והפרזה מסיתים את האדם בדרך כלל לתנודות מרגיזות וגורמים לנשמה דאגות גדולות. הנפשות הנרגשות מתנודות פתאומיות מאבדות שיווי משקל ושלווה. לכן, חייב אדם להיות פעיל במה שבגדר האפשר. להיות מרוצה עכשיו, להתעלם מן הדברים להם הוא משתוקק, מהם הוא מתפעל, ולא לחזור עליהם ללא הפסק. יתר על כן, אדם חייב שחייהם של האומללים יהיו תמיד לנגד עיניו, ועליו לחשוב על שוועתם המסכנה. כך מצבנו ואושרנו בהווה יהיו חשובים ומעוררי קנאה. נחדל מעתה להיות רודפי תשוקה ולא נחשוף עצמנו לייסוריי הנשמה. כל מי שמעריץ את העשירים ואת אלה שאחרים מחשיבים למאושרים, שעליהם אינו חדל לחשוב אף לרגע קט, מדמיין לעצמו ללא הרף אמצעים חדשים ועושה ניסיונות מחודשים הנדחפים על ידי הרצון לפעול נגד החוקים. צריך גם לחדול מלחשוק במה שאינו שלנו, להיות מרוצים במה שנפל בחלקנו, בהשוותנו את חיינו לאלה של האומללים ובראותנו את עצמנו מאושרים, בחושבנו על כל מה שהם סובלים. על ידי כך אנו מעריכים את עצמנו כמאושרים יותר מן העשירים, ובאמת כאלה אנו נעשים. באמצנו לעצמנו השקפה זו נחיה ביתר שלוות נפש ונמנע מן האסונות: התאווה, הקנאה והשנאה."

השיטה המדעית מול סדר חברתי מושחת

דמוקריטוס היה ממניחי יסודות המדע, שהונחו לפני כ-2,500 שנה על ידי שורה של פילוסופים של הטבע - שורה של פילוסופים ומדענים ראשונים שחיו באיים יוונים ליד חופי טורקיה וכללו גם את (תָאלֵס איש מילֵטוֹס, אנכסימנדרוס, תאודורוס מסמאמוס, אמפדוקלס, דמוקריטוס, אריסטרכוס מסאמוס) בפרק השביעי של הסדרה קוסמוס מתאר הקוסמולוג קרל סייגן את פועלם.

הפרק מציין במיוחד את תרומתו של דמוקריטוס למסורת האיונית, דמוקריטוס הגיע ממקום לא חשוב אבל הוא הצליח למזג ולהבין את העולם בצורה מעולה בהתבסס על לוגיקה ותצפיות. דמוקריטוס הניח כי העולם בנוי מאטומים שביניהם יש רווחים או ריק. באמצעות דבר זה ניתן להסביר מדוע ניתן לחתוך תפוח באמצעות סכין. הוא הסיק כי הכוכבים הם שמשות מרוחקות וכי הם מוקפים בכוכבי לכת כמו שלנו. על דברים אלה לא ידוע לנו כי הוא נרדף על ידי השלטונות. עם זאת, תקופה זו הלכה והתקרבה אל קיצה והוגים מאוחרים יותר שהניחו כי הכוכבים הם דבר טבעי הואשמו בכפירה.

עם הזמן עלתה אסכולה חדשה של פילוסופים באזור יוון- זו של פיתגורס, אפלטון, ואריסטו. פיתגורס פיתח את המתמטיקה והגיע להישגים רבים אחרים אבל הוא וממשיכי דרכו רצו במחקר המדעי כחלק מדת מיסטית. הם בזו לניסויים ותצפיות וסגדו למספרים. הם הניחו כי העולם בנוי מ-5 מצולעים ופרסמו ברבים רק 4 יסודות, משום שהניחו שהעיסוק הפומבי במצולע החמישי, ה"שמימי", מסוכן לאדם הפשוט. כאשר התברר כי יש בעולם מספרים אי-רציונליים כמו שורש שתיים, הם הדחיקו והסתירו את הנושא משום שהדבר פגע באמונה מיסטית שלהם. אריסטו יעץ לצופים בכוכבים לחדול מכך ורק לחשוב עליהם. מסורת זו של לוגיקה טהורה, כפרה באמונות רבות של הפילוסופיה האיונית. היא הניחה כי יש הבדל בין גוף לנפש, כי הארץ היא "טמעה" והשמש והכוכבים טהורים, וכי הארץ לא קשורה לכוכבים האחרים.

לטענת סייגן הפופולריות של פילוסופים אלו על פני קודמיהם נבעה מכך שהם העניקו צידוק אינטלקטואלי לסדר חברתי מושחת. כלכלת אתונה ומקומות אחרים ביוון התבססו על עבדים. רק חלק קטן מאנשי אתונה באמת נהנו מדמוקרטיה. אם היו לך יותר עבדים היית עשיר יותר. הפילוסופים האלה (לדוגמה אפלטון בחיבור "המדינה") הצדיקו ותמכו בעבדות - דבר שהתיישב עם האמונות שלהם על מבנה הייקום והנפש האנושית. פילוסופים אלה והכנסייה הקתולית שהושפעה מהם בזו לפילוסופים של הטבע והשכיחו את הגותם כך שנשאר ממנה רק שאריות, ושלטו על המחשבה המערבית במשך כ-2,000 שנה. לבסוף בזמן הרנסנס מסורת זו חודשה - של חקירה חופשית ופתוחה אחר האמת וביצוע ניסויים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

  • דמוקריטוס בוויקיפדיה האנגלית
  • "עמוד השדרה של הלילה" - פרק 7 של הסדרה הטלוויזיונית קוסמוס, מאת קרל סייגן, שעוסק במאבק הראשון בין מדע המגובה בניסויים ומדידות של הפילוסופים האיונים כולל דמוקריטוס לבין הגישה המשלבת לוגיקה טהורה ומיסטיקה מבית מדרשם של קופרניקוס אפלטון ואריסטו