שחיתות

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שחיתות, היא השימוש לרעה במשרה ציבורית (בממשל או מחוצה לו) על מנת להשיג טובות הנאה או רווח אישי. המובן המצומצם ביותר של שחיתות הוא שחיתות פוליטית שבה מקבלי החלטות בדרג פוליטי (שרים, חברי פרלמנט, שופטים, ראשי עיר), מועלים באמון שניתן בהם על ידי אזרחי המדינה. מובן רחב יותר הוא שחיתות שלטונית כלומר שחיתות של הדרג הפוליטי וגם של הדרג המקצועי של השלטון, כלומר שחיתות של פקידי ממשל שלאו דווקא נבחרו בבחירות: שוטרים, אנשי צבא, רגולטורים, ופקידי עירייה, שיכולים למעול הן באמון של הציבור והן באמון של הממונים עליהם. שיא השחיתות השלטונית היא קלפטוקרטיה, שבה אפילו העמדת פנים חיצונית של יושר נזנחת. מידת השחיתות מגוונת לאין שיעור, משימוש שולי בהשפעה ובחסות על מנת לעשות מחוות, ועד לשוחד ממוסד וגרוע מכך.

מפת תדמית השחיתות השלטונית בעיני הציבור בעולם, לשנת 2006. צבעים כחולים מעידים על תדמית של שחיתות נמוכה וצבעים אדומים על תדמית של שחיתות שלטונית גבוהה.

שחיתות עלולה להתקיים בכל מוסדות שיש בו היבט של אמון. לפיכך שחיתות במובנה הרחב יותר היא שחיתות במוסדות חברתיים הנוגעים לחיי הציבור - אנשי דת, נושאי משרה ציבורית בתאגיד ציבורי (מנכ"ל, מבקר, חברי דירקטוריון), בנקאים, מנהלי קרנות פנסיה, עורכי דין, רופאים, עיתונאים, וחוקרי אקדמיה שאמורים לספק חוות דעת מקצועיות. שחיתות היא המצב שבו אנשים אלה מנצלים את האמון שניתן בהם כדי לקדם את טובתם האישית, תכופות תוך פגיעה באינטרס של האנשים שבחרו בהם (לדוגמה דירקטוריון שפועל נגד בעלי המניות שבחרו בו) או באנשים שמשלמים להם כסף כדי לקבל שירות (לדוגמה עורך דין שפועל נגד טובת הלקוח שלו).

שחיתות יכולה לקדם פעילויות פלילית כגון סחר בסמים, הלבנת כספים וזנות, אך היא אינה מוגבלת לפעילויות אלו בלבד, או לעבריינים קטנים. שחיתות קשורה לעיתים קרובות לנסיונות של פירמות ושל תאגידים גדולים לזכות ברווח על חשבון הציבור. דבר זה יכול להתבצע על ידי העדפת פירמות מסויימות במכרז ממשלתי, קבלת זכיון או הקלה במיסים, השפעה על סעיפים בתקציב, פיתוח תשתיות והשפעה על התנהלות מוצר ציבורי, השפעה על רגולטור להתעלם מכשלי שוק כמו אוליגופול או השפעה חיצונית, ועצירה של חקיקה נגד מפעלים מזהמים או הטלת עלויות חיצוניות אחרות על הציבור, ואז היא יכול להעזר בסיוע של לובי פוליטי ולהשפעה על העיתונות.

דבר הנחשב לשחיתות במדינה אחת, יכול להחשב הוגן, מקובל או חוקי במדינה אחרת. כך למשל, מימון פוליטי מסוים יכול להיות חוקי במדינה האחת ולא חוקי במדינה האחרת. תכופות השחיתות היא דבר נפוץ יותר במדינות דיקטטוריות ובמדינות שיש בהן פערים גדולים יותר שמאפשרים תנאים נוחים לשחיתות.

סוגים שונים של שחיתות

לפי ד"ר ירון זליכה, ניתן להבחין בין שלושה סוגים של שחיתות, והוא מדגים זאת באמצעות דימוי המדינה למטע:

  • הסוג הראשון של שחיתות הוא כאשר לוקחים חלק מהתקציב הציבורי - לדוגמה אם לוקחים חלק מהפירות. זו הדוגמה הנפוצה ביותר לחשיבה על שחיתות. לדוגמה כאשר מישהו ממנה את בן דודו להיות פקיד בחברה, או כאשר פקיד מקבל שוחד.
  • הסוג השני של שחיתות הוא כאשר מגלגלים את העלויות על הציבור כאשר יש הפסד ולוקחים את הרווחים כאשר יש רווח. דבר זה מקביל לכך שהשחיתות לקחה עץ מתוך המטע. זה להבדיל מגניבה של פירות בלבד.
  • הסוג השלישי של השחיתות הוא השתלטות על המטע כולו - לקיחת יכולת הבחירה מתוך האנשים.

מצבים ומוסדות המעודדים שחיתות

מבנה שלטוני ופוליטי ריכוזי

ריכוז כוח בידי מקבלי ההחלטות שאינם מחויבים לתת דין וחשבון על מעשיהם, מעודד שחיתות. מסיבה זו, שחיתות היא דבר נפוץ במשטרים לא דמוקרטיים שבהם השליטים אינם מחוייבים לדין וחשבון כלפי כלל האזרחים.

העדר מידע אמין

הזדמנויות ותמריצים

  • תקציב ציבורי גדול מאוד וללא שקיפות תקציבית
  • עובדי מדינה ללא משכורת ראויה, עם אי- בטחון בעבודה.

תנאים חברתיים

אי שוויון חברתי ואי שוויון כלכלי יכולים לעודד שחיתות. הדבר מחריף בחברה שסועה למגזרים, חבורות, ובחברה המתבססת על קבוצות נאמנות שבטיות. תתכן הפליה לפי מוצא אתני, גיל, מקום יישוב, אזרחות, הכנסה, מגדר, העדפה מינית או לפי מקומות עבודה. השחיתות מתרחשת כאשר ההחלטות על הקצאת משאבים ציבוריים, החלטות בבתי משפט, אכיפת חוק, טיב הטיפול הרפואי, כיסוי עלוות בעיתונות ועוד ניתנים על בסיס שמירת מעמדה של קבוצה מסויימת על חשבון המשאבים המוקצים לשאר הציבור. בכך השחיתות יכולה להיות מעורבת בגזענות ובהפלייה. כך לדוגמה יכול חבר מושבעים לבן לזכות פושעים לבנים שרצחו שחורים בגלל העדפה גזענית. היבט אחר הוא ששוטרים יתנו טיפול טוב יותר בתלונות של אנשים עשירים משום שאלה הם בעלי קשרים בעיתונות ובקרב הדרג הפוליטי ויכולים להשפיע על קידומם המקצועי.

תנאים חברתיים נוספים הם תרבות של "שמור לי ואשמור לך". וכן ציבור אדיש או בור, עם הבחנה בלתי מספקת כיצד החלטות פוליטיות משפיעות עליו. דבר זה יכול להתחזק אם העיתונות אינה מספקת כיסוי הוגן ומסתירה מהציבור מידע חיוני, או מציגה את המידע בצורה מעוותת.

נורמות חברתיות

על פי ספרו של הכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי, האמת על באמת, רוב האנשים מרמים, אבל מרמים רק קצת. זוהי "תאוריית עיגול הפינות". לפי התאוריה אנשים מנסים להנות מהרמייה, אבל במקביל רובם מנסים לשמור על דימוי עצמי ישר, שבו הם מספרים לעצמם שהרמייה שהם עושים היא מוסרית בגלל שלל סיבות.

ההיקף והעומק של מעשי הרמייה מתחזקים בנסיבות חברתיות שונות. לדוגמה כאשר יש מרחק פסיכולוגי בין ביצוע מעשה הרמייה לבין הפגיעה שלו באחרים, כאשר הרמייה נתפסת כנורמה, כאשר יש אמונה שהרמייה משרתת אחרים שבעצם אתה מרמה כדי לסייע לאנשים אחרים, קרובים לך. היכולת של אנשים לספר לעצמם סיפור שמצדיק את מעשיהם משתכללת ככל שהם יצרתיים יותר, ככל שהם מוקפים באנשים אחרים שמבצעים דבר דומה וככל שהאינטרס שלהם לביצוע הרמייה גדול יותר.

חקיקה שמקלה על שחיתות

  • שלטון חוק רעוע.
  • מערכת משפטית חלשה או מושחתת
  • מערכת אכיפה חלשה או מושחתת
  • מערכת משפט סלחנית כלפי עבירות שחיתות.

תהליכי בחירות לקויים

  • מערכת בחירות יקרה, עם הוצאות החורגות מהמקורות הרגילים של מימון פעילות פוליטית.
  • העדר שליטה מספקת על מנת למנוע מצבי שוחד או תרומות ומימון חיצוני.

מדידת השחיתות

מדידה סטטיסטית של השחיתות לצרכי השוואה בין מדינות אינה עניין קל, מאחר והנסקרים אינם נוטים לשתף פעולה.

ארגון "שקיפות בינלאומית" "טרנספרנסי אינטרנשיונל" הפועל נגד השחיתות השלטונית העולמית מספק שלושה כלי אומדן שונים:

  • "מדד תפיסת השחיתות" - מבוסס על חוות דעת של מומחים לגבי מידת השחיתות במדינות שונות
  • "ברומטר שחיתות גלובלי" - המבוסס על סקר של הציבור הרחב לגבי התנסותו בשחיתות
  • "סקר משלמי השוחד", הבודק את הנכונות של חברות זרות לשלם שוחד.

כמו כן, שקיפות בינלאומית מפרסמת דו"ח שחיתות עולמי.

על פי "מדד תפיסת השחיתות" לשנת 2004, 12 המדינות בעלות שיעור השחיתות הנמוך ביותר הן (בסדר אלפביתי): אוסטרליה, איסלנד, דנמרק, הולנד, הממלכה המאוחדת, נורבגיה, ניו זילנד, סינגפור, פינלנד, קנדה, שבדיה, שווייץ.

על פי אותו הסקר, 14 המדינות המושחתות ביותר הן (לפי סדר אלפביתי): אזרבייג'ן, אינדונזיה, בנגלדש, גאורגיה, האיטי, חוף השנהב, טג'יקיסטן, טורקמניסטן, מיאנמר, ניגריה, פרגוואי, צ'אד, קונגו, קניה.

הערך של סקר מעין זה שנוי במחלוקת, היות שהוא משקף תפיסות סובייקטיביות ולא מדידה כמותית כלשהי.

מעבר לכך, ככל שמדינה תזכה לדירוג נמוך יותר, כך התפיסה באותה מדינה בנוגע לשחיתות תתחזק ואנשים יתפסו את מדינתם כמושחתת יותר, אם מספר רב של אנשים במדינה מודעים לסקר או לתדמית בעקבות הסקר, תיווצר לולאת משוב מחזקת והדירוג של המדינה יתדרר עוד יותר בסקר שנה לאחר מכן, כך שתוצאות הסקר עצמן עלולות להשפיעה על הסקר שלאחריו.

בשנים האחרונות יש התייחסות גודלת והולכת לשחיתות מצד מדינות מערביות ומצד גופים בינלואמיים, בעיקר על רקע הגלובליזציה. אנחל גורייה, המזכיר הכללי של ארגון הOECD לדוגמה טוען "נהיינו המקור העיקרי למידע, חקיקה והנחייה במאבק בינלאומי נגד השחיתות. שחיתות היא הפשע הנפוץ ביותר והסיכון העיקרי לממשל ראוי, לפיתוח כלכלי בר-קיימא, לתהליכים דמוקרטיים ולפרקטיקה עסקית הוגנת. מדי שנה משולם ברחבי העולם שחוד עסקי בהיקף של אלף מיליארד דולר, בעינינו השחיתות היא סרטן בגוף הגלובליזציה". [1]

התומכים בדמוקרטיה ישירה מצביעים על כך שאחד היתרונות הגדולים של שיטה זו היא הקושי לשחד אלפי או מיליוני בני אדם. לטענתם שחיתות היא מאפיין מרכזי בשלטון נציגים.

נסיון נסוף להקטנת שחיתות הן נסיונות להגדיל את השקיפות של מערכות ציבוריות ותאיגדיות, וכן להגדיל את מעורבות הציבור בקבלת החלטות ציבוריות ובתכנון.

שחיתות במובן הרחב

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - קשרי הון שלטון

כאמור שחיתות יכולה להיות גם לא רק בתחומי הפוליטיקה הרשמית אלא גם בתחומים שמכילים צמתי השפעה על דעת הקהל.

לדוגמה השפעה של חברות מסחריות על עיתונים או ערוצי תקשורת כדי שאלו לא יפרסמו מידע שלילי על חברות אלה, או כדי שימנעו מביצוע תחקירים על גופים מסחריים. לדוגמה הפרסומאי אורן פרנק, טען בבלוג שלו, ש"כולבוטק" נמנעת בכוונה תחילה מביצוע תחקירים שעלולים לפגוע בעסקים של נוחי דנקנר. כתוצאה מפרסום זה פוטר פרנק ממשרד הפרסום בו עבד. כדי להתמודד עם נושא זה יש גופים כמו המרכז למדיה ולדמוקרטיה שעוקבים ומפרסמים על הקשרים בין בעלי הון ועסקים גדולים לבין עיתונות.

באופן דומה יש קשרים בין גופים מסחריים ואילי הון עם אנשי דת ומובילי דעת קהל, במטרה שאלו שהאחרונים יתמכו בגופים אלה. כך לדוגמה טען משה גפני, יו"ר וועדת הכספים בכנסת ה-18, כי שותפיות הגז הטבעי הפעילו לחץ על רבנים חשובים במטרה שאלה יתנגדו להעלת התמלוגים על הגז.[1]

שחיתות בתוך המערכת הפיננסית

שחיתות במערכת הפיננסית יכולה להיות לדוגמה מעילה של חברי דירקטריון של תאגיד ציבורי באמון שניתן בהם על ידי ציבור בעלי-המניות. חברי הדירקטוריון יכולים לקבל החלטות נוחות לאילי הון שיש להם החזקות גדולות בתאגיד (בעלי עניין) על חשבון ציבור בעלי המניות, ולקבל בתמורה טובות הנאה על ידי אותם בעלי הון. כך לדוגמה בעלי הון יכולים להעביר רווחים לפירמות בנות או לפירמות אב, או למשוך משכורות גבוהות על חשבון רווחיות התאגיד ועל חשבון בעלי ציבור המניות. חברות פרמידה, ודירקטורים צולבים מקלים על היבטים אלה.

היבטים של אמון וסכנה במעילה בו תמורת רווח אישי קיימים גם בתחום הבנקאות, הפנסיה ובתי השקעות שם חברות יכולות לקבל בקלות רבה מידי אשראי זול ולייצר מינוף פיננסי כשהם מטילות את הסיכונים על ציבור החוסכים או על הממשלה, דבר הקרוי סיכון מוסרי.

קשרים בין ההון לאנשי מקצוע בכירים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - הפרטת המחקר

תחום נוסף הוא השפעה של חברות מסחריות על אנשי אקדמיה, פקידים בכירים ומומחים מקצועיים המקיימים מחקרים במימון ציבורי, או נותנים חוות דעת מקצועיות בנושאים ציבוריים וממשלתיים כמו וועדות ממשליות או מחקרים שמזמינה המממשלה.

לדוגמה תחקיר של איתי רום, מעיתון גלובס, גילה מקרים רבים בהם רופאים בכירים עבור מחקרים או חוות דעת בעבור חברות מזהמות, בצורה שעלולה לגרור ניגודי אינרטסים עם התפקיד הציבורי שלהם.

כך לדוגמה, פרופ' מנפרד גרין, ראש המרכז הלאומי לבקרת מחלות (מלב"ם), שניצב בראש הוועדה לבחינת המחקר בדבר סרטן ומומים מולדים בקרבת המפעלים ברמת חובב בשנת 2004, העניק בשנת 2001 חוות דעת מטעם מפעל "דשנים וחומרים כימיים", המשתייך ל"כימיקלים לישראל" שבשליטת האחים עופר שיש להם גם מפעלים ברמת חובב. דוגמה נוספת היא קשר בין חיפה כימיקלים לבין הטכניון ולמרכז הרפואי רמב"ם. [2]

השפעות של שחיתות

השפעה על הפוליטיקה, הניהול והמוסד

בעולם הפוליטי, שחיתות מערערת את אמון הציבור בשלטון בכלל וחותרת תחת הדמוקרטיה בפרט זאת על ידי זלזול וערעור של תהליכים רשמיים. שחיתות בבחירות וברשויות המחוקקות מפחיתה את החובה לתת דין וחשבון ומסלפת ייצוג בתהליכי המדיניות, שחיתות במערכת המשפטית מקטינה את שלטון החוק, ושחיתות במנהל הציבורי מביאה לידי אספקה לא הוגנת ולא יעילה של שירותים.

שחיתות סוחפת את התפקיד המוסדי של הממשלה תוך כדי זלזול והתעלמות מנהלים, בזבוז משאבים, ומשרות ציבוריות נקנות ונמכרות. באותו הזמן, שחיתות מערערת את החוקיות והלגיטמיות של הממשלה ושל ערכים דמוקרטיים כגון נאמנות וסובלנות.

השפעות כלכליות

השחיתות מערערת את פיתוח של הכלכלה באמצעות יצירה של פרוטקציה ופגיעה ביעילות הכלכלית.

עבור מגזר הפרטי, השחיתות מעלה את העלות העסקית באמצעות תשלומים לא חוקיים, עלות ניהול משא ומתן עם הפקידים, והסיכון של פריצת הסכמים או חשיפה. יש הטוענים כי שחיתות חוסכת בעלויות באמצעות קיצוץ בביורוקרטיה, אולם ישנה הסכמה כללית כי זמינות אמצעי השוחד גורמת לפקידים להמציא כללים ועיכובים חדשים. במקומות בהם שחיתות מנפחת את העלות העסקית, היא גם מעוותת את שדה המשחק, מגוננת על חברות ומונעת מהם חשיפה מול פירמות מתחרות, ובכך מתקבלות פירמות לא יעילות.

בנוסף לכך, השחיתות מייצרת סילופים כלכליים במגזר הציבורי באמצעות הטיית השקעות ציבוריות בתוכניות הון בה השוחד רב יותר. נושאי משרה ציבורית יכולים להגדיל את מידת המורכבות של תוכניות המגזר הציבורי על מנת לטייח או לסלול דרך לעסקאות מפוקפקות אלו, ובכך מסלפים את ההשקעה אף יותר. שחיתות גם מצמצמת את הציות למשמעת, לסביבה ולתקנים, מנמיכה את איכות שירותי ותשתיות הממשלה, ומגבירה את הלחץ התקציבי על הממשלה.

רווחה לאומית

שחיתות שלטונית נפוצה במספר מדינות, והיא מסמלת פגיעה קשה ברווחת האזרחים. שחיתות שלטונית מרמזת כי המדיניות הממשלה נוטה להועיל לנדבני השוחד, אך לא לציבור הרחב. דוגמה לכך הוא פוליטיקאים המעלים הצעות חוק אשר מגנות על תאגידים רב לאומיים וחברות גדולות ומעדדות אוליגופולים ומונופולים בעודן פוגעות בעסקים הקטנים. פוליטיקאים אלו מחזירים טובות בפשטות לחברות הגדולות אשר תרמו רבות למסע הבחירות שלהם, או שהן עתידות לממן פרוייקטים ממשלתיים או להיות המעסיקות הבאות של הפוליטקאי.

השפעות סביבתיות

יש קשר בין מתן היתר למפעלים לזהם, ובין שחיתות. במדינות כמו ישראל לדוגמה, יש חקיקה סביבתית מתקדמת אך האכיפה בנושא זה הינה חלשה מאוד. הטענות הן שדבר זה נובע מהקשר בין מפעלים מזהמים ובעלי הון לבין פוליטקאים ופקידים שאמורים לאכוף את ביצוע התקנות על המפעלים המזהמים. בעיות סביבה רבות קשורות בעלויות חיצוניות שבהן קבוצה קטנה של אנשים, לרוב מפעלים מזהמים או גורם אחר שיוצר השפעה סביבתית מטילים את העלויות של הפעילות הכלכלית שלהם על כלל הציבור או על תת קבוצה גדולה של הציבור, ובכך נהנים מסבסוד. אותם אנשים, דרך השפעתם על פעילות פירמות ותאגידים משתמשים בכוחם הכלכלי כדי להשפיע על החלטות פוליטיות המונעות הפנמת עלויות או התמודדות אחרת להקטנת הזיהום.

שחיתות מובילה להגדלת אי השוויון ולהקטנת המעורבות של עניים ומעמד הביניים במערכת הפוליטית.לשכבות אלה יש פחות זמן וכלים לעקוב אחר הנציגים הנבחרים או להבין כיצד הכרעות פוליטיות משפיעות על חייהם. לחלופין שחיתות קיימת יכולה לגרום למצב בו המערכת הפוליטית תלויה בעיקר בכספי תורמים עשירים ולכן לחסם כניסה לנציגים שרוצים שוויון גדול יותר. מנגנון דומה הוא שליטה של מספר תאגידים גדולים או מספר משפחות עשירות על התקשורת כך שמידע הנוגע לאינטרסים פוליטיים של הציבור נחסם על ידי אמצעי התקשורת בשליטתם.

השחיתות עצמה יכולה לגרום ללולאת משוב מחזקת שבה הייאוש של האזרחים משינוי דרך המערכת הפוליטית גדל, ולכן נכנסים למערכת זו עוד גורמים אינטרסנטים שמייצגים אוכלוסיות חזקות יותר כמו בעלי הון, וועדי עובדים חזקים וכו', או מפלגות פופליסיטיות שדואגות להשאיר את המצביעים שלהן במצב עני כדי לשמור על מאגר מצביעים.

בצד הסביבתי המשמעות היא שחיתות שמופנית נגד האוכלוסיה והעדפת אינרטסים קצרי טווח של שחקנים שקורבים לצלחת על פני אינטרסים ארוכי טווח של הבוחרים. שחיתות יכולה גם להגדיל פערים - דבר שמהווה לולאת משוב שמחזקת את כל שאר המנגונים האחרים.

לשחיתות עלולות להיות השפעות מסוכנות מאד בהקשר של קיימות. השחיתות גורמת ליצירת בעיות סביבה ולאי התמודדות איתן.

בספר התמוטטות מנסה הביולוג ג'ארד דיימונד להבין את הסיבות לקריסה של חברות שונות לאורך ההיסטוריה בגלל תהליכים הרסניים שעוברים על החברה והסביבה שלהם. אחת הסיבות שהוא מציין היא אי יכולת של החברה לגלות את המשבר בו היא מצויה, ואי יכולת להתמודד עם משבר זה. לפי דיימונד סיבה אחת לאי יכולת התמודדות היא התנגשות בין האינטרסים קצרי הטווח של האליטה שמקבלת את ההחלטות, לבין האינטרסים ארוכי הטווח של האוכלוסיה כולה. דבר זה בעייתי במיוחד אם האליטה מצליחה לבודד את עצמה מההשלכות של מעשיה.

דיימונד מביא לדוגמה את האצולה הנורדית בגרינלנד שהיתה עסוקה במלחמות פנימיות וצבירת עושר על ידי רעיית יתר וניצול יתר של הקרקע. דיימונד טוען שהאליטה של האוכלוסיה המערבית כמו זו שחיה בארצות הברית יכולה לנסות לבודד את עצמה מהשפעות דומות - על ידי מגורים בשכונות מבודדות המנותקות מהשפעות המדיניות הכלכלית על האלימות ברחובות או שתיית מים מבקבוקים בנסיון להתוגנן מפני זיהום מים. הוא מזכיר פרשיות כמו אנרון שבהם האליטה העסקית יכולה לשאוב רווח עצום לטווח הקצר על חשבון הציבור.

שחיתות ובחירות דמוקרטיות

שחיתות שלטונית אינה תופעה המוגבלת למשטרים טוטליטריים. הדמוקרטיה, על אף מנגנוניה המיועדים לפיקוח על יישום "שלטון החוק", חשופה לא פחות לפגע השחיתות.

בזירה הפוליטית קשה מאוד להוכיח שחיתות, אולם בלתי אפשרי לחלוטין להוכיח את העדרה. מסיבה זו, רבות השמועות והספקולציות לגבי טוהר מערכות הבחירות של פוליטיקאים.

פוליטיקאים בשלטון נציגים נמצאים בעמדה רגישה, בשל הצורך לחזר אחר תרומות כספיות עבור מסעי הבחירות שלהם. תמיכה של פוליטיקאי בעמדות גופים שסייעו למימון מסע הבחירות שלו תביא להכרח לרינונים בדבר קשרי הון-שלטון. תומכי הפוליטיקאים יצהירו כי אם מושאי תמיכתם פועלים לטובת הצדדים המממנים, הרי שזהו צירוף מקרים בלבד. מנגד, תעלה התהייה מדוע גופים אלו מממנים פוליטיקאים אם הם לא מקבלים דבר בתמורה? ראוי לציין כי במקרים רבים נוהגים תאגידים עסקיים, במיוחד הגדולים בהם, לתמוך בכל המפלגות או המתמודדים העיקריים, לעתים תוך מתן יחס מועדף לאחד על פני השאר.

במדינות רבות ובכללן ישראל מנסה שלטון ההחוק להתמודד עם בעייתיות זו באמצעות חקיקה מסוג חוק מימון מפלגות, שתפקידו להסדיר ולהגביל את גובה ואופן התמיכה הכספית של גורמי הון במתמודדים. זאת במטרה למנוע "קניית" מועמדים בידי גורמים בעלי עניין, או אף מראית עין של השפעה כזו. הצלחת חקיקה מסוג זה בהשגת היעד היא חלקית ומוגבלת.

שחיתות בישראל

במדד תפיסת השחיתות לשנת 2007, דורגה ישראל במקום ה-33 כשלפניה מספר מדינות העולם השלישי.ישראל, שקיבלה ב-1997 ציון טוב יחסית של 7.97, ירדה מאז לציון הנמוך של 6. [2]

העיתונאי גיא רולניק כתב מאמר על השחיתות בחברת החשמל ועל הקשר של דבר זה לפוליטיקה, ועל נפוטיזם - מינוי קרובי משפחה בשירותים ציבוריים בישראל [3]. כמו כן רולניק טוען שאת העשירים באמת - משפחות ההון בישראל, לא מעיינת יותר מדיניות המס - שכן זה משולם ממילא בידי השכירים, אלא הרבה יותר הגישה שלהם לפקידים ולפוליטיקאים לצורך קבלת הגנה והטבות מהמדינה. [4]

המדיניות הכלכלית שמציעים "החברתיים" משרתת את העשירים - כי היא מסיטה את הדיון מהדבר החשוב להם באמת: היכולת שלהם להמשיך לשלוט בפקידים כדי לנווט את המדיניות הכלכלית.

לטענת העיתונאי סבר פלוצקר חסם הכניסה העיקרי לארגון ה-OECD של ישראל היא השחיתות במערכת הפוליטית הישראלית. כדי להצטרף לארגון על ישראל לנקוט בכמה צעדים שחלקם הוא:

  • הצטרפות לאמנה למלחמה במתן שוחד לפקידות זרה בעסקאות בינלאומיות - אמנה שנוסחה ב-1997, נחתמה ואושרה על ידי כל 30 המדינות בארגון ועוד 7 מדינות מתפתחות. משרד הבטחון התנגד לאמנה וישראל לא חתומה עליה.
  • השוואת החקיקה והפרקטיקה הישראלית במאבק בשוחד ובשחיתות לזו המקובלת במדינות המובילות בארגון.
  • הגדרה ברורה של "ניגוד עניינים" אצל עובדי ציבור ונבחרי ציבור, וקביעת כללים חד משמעיים להימנעות ממנו ומניצולו לרעה. לשם כך הכין הארגון ארגז כלים מפורטa toolkit for managing conflict of intresest in the public sector

ניגוד עניינים לפי הארגז "מתקיים כאשר יש ניגוד בין החובה הציבורית לבין האינטרס הפרטי של איש הציבור" הניגוד לא חייב להתקיים בפעול כדי להזיק, די בניגוד עניינים לכאורה ואפילו בניגוד בכוח כדי לערער את אמון האזרחים. "ועדת שמגר" לאתיקה במגזר הציבורי התמנתה לעסוק בהמלצות בנושא זה וההמלצות שלהם אמורות להאיץ את קבלת ישראל לארגון הOECD.[1]

העיתונאי מיקי רוזנטל טען כי ב"ידיעות אחרונות" אסור לגעת באנשים שקשורים באינטרסים של נוני מוזס. כמו כן ציין כי רפי גינת, שעשה תחקיר על הדייגים בקישון נמנע מלהזכיר את הקשר של סמי עופר לזיהום בקישון, בגלל חברות בין גינת לעופר. הדברים נאמרו על רקע הקשר שקיים כביכול בין התנגדותו של יצחק לבני למיניו של רפי גינת למנכ"ל ערוץ 2, לבין הדחתו של לבני מתפקידו כיו"ר דירקטוריון חברת החדשות בערוץ 2 על ידי נורית דאבוש (עופר הוא מהבעלים של ערוץ 2). עוד טען:

גם התוכנית 'עובדה' שכולם כאן בכנס מהללים אותה, ואין ספק שהיא מהצד הטוב של העיתונות, אבל האם ידעתם ש-95% מהתחקירים שלה התעסקו ברשות הציבורי? כולם זוכרים את תחקיר ישראייר, שניסו לפסול אותו, אבל מה היה ב'עובדה' חוץ מישראייר? כשאני באתי ורציתי לעשות לאחת הזכייניות תחקיר על הבנקים, אמרו לי: 'לא כדאי, בנק לאומי הוא אחד הבעלים שלנו. לך תשחט פוליטיקאים, זה טוב'.
[5]

שחיתות ברשויות מקומיות בישראל נפוצה עוד יותר מאשר במוסדות המדינה הלאומיים. השחיתות נתמכת על ידי מחסור בחקיקה נגד שחיתות כמו הגבלת כהונת ראש עיר, תלות של מבקר העיירה והגזבר העירוני בראש העירה ויתרון עצום של ראש עיר מכהן בבחירות מול מועמדים אחרים. המפלגות מודעות לשחיתות אבל אין להן אינטרס לפעול מולה. השפעת השחיתות על חיי התושבים היא נרחבת - החל מכניסת ארגוני פשע לעיר ותת אכיפה נגדם, עבור בהתנהלות לא מקצועית ובזבזנית של העירייה, וכלה באישור תוכניות נדל"ן באופן שמעשיר קבלנים ופוגע בנכסים של התושבים, יוצר עיוותים בשוק הנדל"ן, יוצר בנייה בזבזנית בכסף ובאנרגיה על ידי בניית מגדלי מגורים רבים מידי, ויוצר בעיות של פיתוח מוטה רכב פרטי שגורם להעלאת יוקר המחייה.

ראו גם

ביזור וריכוזיות

רקע: שוק חופשי - שוק תחרותי - כשל שוק - מונופול - אוליגופול - מונופסון - תאגיד - תאגיד רב לאומי - יתרונות לגודל - מינוף פיננסי - סיכון מוסרי - מונופול טבעי - קשרי הון שלטון - קפיטליזם של מקורבים‏ - שחיתות - לובי פוליטי - הפרטת המחקר - תרבות הצריכה - גלובליזציה - תביעת השתקה - התיישנות מכוונת - עוני - אי שוויון כלכלי - מלכודת עוני - ניידות חברתית

Movie poster the corporation.jpg

דוגמאות: שוק הרכב העולמי - משפחות ההון בישראל - בנקאות בישראל - פנסיה בישראל - איי.די.בי. - האחים עופר - מונסנטו - נסטלה - משפט מקלייבל - חוק ההסדרים - גז טבעי בישראל - חוק ההסדרים

כלים לשינוי: הגבלים עסקיים - כלכלה דמוקרטית - כלכלה מקומית מקיימת - קואופרטיב - בנק שיתופי - מטבע משלים - מטבע קהילתי - כלכלה שיתופית -מכפיל מקומי 3 - מס טובין - פשטות מרצון - נתונים פתוחים - כנסת פתוחה - קוד פתוח - חומרה פתוחה

אישים וארגונים: אדם סמית - ארנסט פרידריך שומכר - יוזף שומפטר -ג'ון קנת גלבריית - אמרטיה סן - הא-ג'ון צ'אנג - דייוויד קורטן - ג'ושוע קארלינר - ונדנה שיווה - לואיג'י זינגלס - החלום האמריקאי החדש - SourceWatch

ספרים וסרטים: קטן זה יפה - כשתאגידים שולטים בעולם - סופו של הליברליזם המפסידני - אומת המזון המהיר - מכונת הארגון (ספר) - הלוגיקה של פעולה קבוצתית- נו לוגו - בולובולו - התאגיד - הפרסומת והאגו - סיפורם של הדברים


קישורים חיצוניים


הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 9.11.2007, מה צריך להספיק לפני המיתון הבא, סבר פלוצקר, מוסף כלכלה, ידיעות אחרונות,
  2. ^ ישראל במקום ה-33 במדד השחיתות הבינלאומי שחר אילן, הארץ, 23.9.2008