עומס חפצים

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עומס חפצים היא תאוריה לפיה כמות גדולה מידי של חפצים בבית, עלולה לגרור לחץ נפשי עודף, עומס על יחידים ובעיקר על הורים וליצור שלל בעיות בריאות ופגיעה ברווחה של משפחות ויחידים. מצב קיצוני של עומס חפצים הוא אגירת יתר, אבל עוד הרבה לפני כן עלולים להיווצר בעיות. כדי לצאת מעומס חפצים אנשים ממליצים על מינימליזם ועל פשטות מרצון.

מתח נפשי נתפס היום כגורם תחלואה מרכזי על די גופים כגון ארגון הבריאות העולמי. למתח יש השפעות בריאותיות ישירות, כמו השפעה לרעה על הלב, או סיכון להתדרדרות למצבים כמו חרדה, דיכאון ועוד. למתח עודף יש גם השפעות בריאותיות עקיפות - בניסיון להקטין מתח נפשי עודף, אנשים נוקטים בצעדים כמו עישון, צריכת אלכוהול, אכילת יתר (בעיקר של מזון עתיר סוכר), שתיית קפה, התמכרות למשחקי מחשב ועוד הרגלים שעלולים לפגוע בבריאות.

בספר חברת השפע בשנות ה-1950, טען המחבר ג'ון קנת גלבריית כי בחברה קפיטליסטית תהנה משפע של מוצרים פרטיים אבל מחסור של מוצרים ציבוריים.

הרופא ריצ'ארד סוונסון (Richard Swenson), טען בסרט התיעודי מחלת השפע (1997), כי במדינות שבהן התוצר הכלכלי הוא הגבוה ביותר, יש גם את אחוז הדחק (Stress) בעולם. לטענת הסרט חלק מהכאבים שיש לאנשים נגרם מ"עומס יתר של חפצים" (possession overload)[1]. תסמינים פיזיים כוללים כאבי ראש, כאבי גב, Palpitation (אי סדירות של הלב), זה יכול לבוא לידי ביטוי בבעיות נפשיות כמו דיכאון, הרגשת מתיחות, בעיות שינה. לפי סוונסון, "אנחנו דואגים לדברים במקום לאנשים" וזה מייצר את המתח והבעיות האלה. בספר "Margin: Restoring Emotional, Physical, Financial, and Time Reserves to " שיצא בשנת 2014,‏[1] ובספר "The Overload Syndrome" טוען סוונסון כי בחיים המודרניים קיימים 16 סוגים שונים של "עומס-יתר" שעומס חפצים \ רכוש הוא אחד מהם. עומסים אחרים כוללים עומסים של עבודה, מידע וחינוך, תקשורת, פעילות ומחוייבות, שינוי ומתח, החלטות ובחירות, חובות, מהירות ותשישות ועוד. [2]

בעשור השני של המאה ה-21 יש התעוררות של מינימליזם בקרב צעירים ובעלי משפחות בארצות הברית כתגובת נגד לתרבות הצריכה התמכרות לקניות ועליה בצריכה של מוצרים רבים, כולל בגדים שחלקם הגדול נזרק לפח לאחר 6 חודשים. על פי ארגון הצרכנות האמריקאי, 99% המוצרים שתושבי צפון אמריקה קונים מושלך לפח בתוך שישה חודשים מהקנייה. תעשיית ארגון הבתים מגלגלת כיום כ–8 מיליארד דולר בשנה, וצומחת ב–10% בכל שנה במהלך השנים האחרונות. ‏[2] המינימליסטים טוענים כי בקרב משפחות רבות יש בלגן של עודף מוצרים, כולל צעצועים, בגדים, נעליים, גאדג'טים, ספרים, רהיטים וכי הצורך לנסות לסדר את כל הבלגן הזה גורר עייפות, מתח-נפשי ובעיות שונות במשפחה. יש זרמים המנסים למצוא דרכים להקטין את העומס על ידי אמצעים לסדר את המוצרים השונים ובזרם של מינימליזם כמו גם תנועת האטה קוראים להיפטר מחלק גדול מהמוצרים בצורה מכוונת כדי לפשט את החיים ולהנות מהם יותר.

השלכות לגבי הניתוח הכלכלי

הרעיון של עומס חפצים עומד בניגוד לרעיון יסודי בכלכלה נאו-קלאסית לפיה צרכן הוא רציונלי וככל שהוא קונה יותר מוצרים מרצונו החופשי, כך מצבו טוב יותר.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים