השפעות סביבתיות של אי שוויון

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יש מספר מנגנונים המקשרים בין אי שוויון כלכלי ועוני לבין השפעות של בני האדם על הסביבה הטבעית. יש סוגים שונים של עוני ושל אי שוויון בחברות שונות ובהתאם לכך יש מנגנונים שונים של השפעות ובעיות סביבתית.

השפעות על הסביבה כוללות:

אי שוויון ועוני בחברות פרה תעשייתיות

בחברות פרה-חקלאיות או פרה-תעשייתיות ההגדרות והאופי של עוני ושל אי שוויון הן שונות מאשר של עוני בחברה התעשייתית וכך גם מארג היחסים עם הסביבה הטבעית. בחברת ציידים לקטים ובחברות חקלאיות פרה-תעשייתיות, התפקיד של השוק מוגבל, ועיקר העושר והרווחה הכלכלית נובעים מייצור עצמי של קהילה מסויימת, או של משק חקלאי אוטרקי.

סיבה אחת לקושי להשוות בין חברות אלה לחברות מודרניות נובע מכך שייתכן שבט שיש לו הכנסה כספית רשמית אפסית, המתקיים דרך לקטות וצייד, חקלאות מקומית, ואולי גם סחר חליפין, ולכן תושבים של חברות אלה יכולים להיחשב כעניים על ידי מדידה מודרנית המתחשבת יותר בתוצר כלכלי לנפש ופחות בהיבטים כמו רווחה חברתית.

הגדרה אחרת של עוני היא דרך הביטחון הכלכלי או מה ממוצע השנים הבריאות אותן פרט מסויים שורד נטל תחלואה. חלק ניכר מהחברות הפרה -תעשייתיות היו בנות קיימא או בעלות השפעה סביבתית נמוכה יחסית לחברה המודרנית בגלל טביעת רגל אקולוגית אישית נמוכה יותר שנבעה מצריכת אנרגיה נמוכה יותר וכן בגלל תמותת תינוקות גבוהה יחסית שהובילה לגידול אוכלוסין נמוך. עם זאת, חברות רבות הגיעו לגבולות טבעיים בגלל גידול האוכלוסייה, מקום בו הן יכלו להישאר במצב יציב או לעבור התדרדרות איטית ובלתי מורגשת. חלק מהחברות לא היו מקיימות וחלקן נכחדו (ראו התמוטטות (ספר)).

סיבות אחרות לקושי להשוות בין חברות מוקדמות לחברות מודרנית בנושא זה הוא האופי המקומי של החברות, האופי הקיומי של עוני בחברות אלה, ואופיו המוגבל של אי-השוויון בחברות עתיקות.

בשל האופי המקומי של הכלכלות העתיקות, קריסה של תרבות אחת לא השפיעה כלל או השפיעה מעט על חברות אחרות. חברה אחת שקרסה פינתה משאבים לחברה אחרת- זאת בניגוד לכלכלה המודרנית גלובלית שבה יש התמחות. ההתמחות יוצרת תלות הדדית בין מדינות - דבר שבא לידי ביטוי לדוגמה במשבר המזון העולמי 2007-2008, במשבר הדיג העולמי, בהתחממות עולמית, בדלדול שכבת האוזון, בשיא תפוקת הזרחן ועוד.

מצד שני, ברוב החברות העתיקות לא היו מנגנונים של סיוע מהמדינה או שהסיוע היה מזערי, ולכן עוני ומצוקה גדלים השפיעו בצורה ישירה על הסיכוי להביא ילדים לעולם. מעמד חברתי עני מקשה על מציאת בן או בת זוג (על ידי מוסדות חברתיים שונים כמו דרישה לנדוניה, שידוך על ידי ההורים ועוד), וכן בא לידי ביטוי במוות גדול יותר בקרב ילדים או של בני משפחה בגלל בעיות של קור, תחלואה, רעב, מתח נפשי ופגיעות גדולה יותר של הגוף למחלות בגלל תת תזונה חשיפה כרונית לקור, תנאי הגיינה גרועים וכו'. שבטים עניים נלחמו בשבטים אחרים על משאבים - דבר שגרם לחלוקה מחדש של המשאבים בשטח של שני השבטים ולהרג של חלק מבני השבט או של השבט כולו. מוות ואי-רבייה של העניים יצרו מצב של "ויסות טבעי" של העוני ואי- השוויון ולא איפשרו לו לגדול יותר מידי.

היבט נוסף הוא שאי השוויון בחברות קטנות ועתיקות הוא מוגבל. בחברות אלה היו יכולים להיות פערים גדולים בכוח הפוליטי או ברכוש אבל לא בצריכה הכלכלית ולא במונחים של ניצול משאבי טבע. גם אזרחים עשירים בעולם העתיק לא צרכו משאבים רבים, ולא זיהמו הרבה יחסית לאזרח מערבי ממוצע. דבר זה השתנה בעיקר עם המהפכה התעשייתית. הופעת מנועים ששורפים דלק מחצבי מתכלה (פחם, נפט גז טבעי ואורניום), יחד עם שיטות של ייצור המוני, איפשרה לאדם בודד לצרוך כמות גבוהה של מוצרים - בכמות שהיתה בלתי אפשרית או מוגבלת מאד בעידן הפרה-תעשייתי.

עקומת קוזנץ הסביבתית

עקומת קוזנץ הסביבתית היא השערה לפיה גידול בתוצר - או צמיחה כלכלית תוביל להקטנת ההשפעה הסביבתית. לפי קוזנץ בתחילה הדבר החשוב לאנשים הוא להגדיל את התוצר הכלכלי לנפש, במונחים של מוצרי צריכה בסיסיים כמו נעליים, מיטות, מזון וכו' לכל אדם, ולכן לעניים לא אכפת הזיהום, עם העלייה ברמת החיים, אכפת לאנשים מנושאים נוספים כמו איכות האוויר שהם נושמים ולכן יש חקיקה, רגולציה ומעבר לטכנולוגיות חסכוניות יותר.

רוב החיזוקים לטענה זו מסתכלים על הגדרה צרה של השפעה סביבתית כמו זיהום אוויר מקומי. הטיעון של קוזנץ תופס היבטים הנוגעים לאסתטיקה (אנשים רוצים נוף יפה) ודאגה לבריאות (הקטנת נזקים בריאותיים של זיהום) אבל פחות נוגעים לאיומי קיימות או לזיהומים בעלי אופי גלובלי. יש בעיה גם של זיהוי בין זיהום לבין השפעה סביבתית

כאשר מסתכלים על הגדרה רחבה יותר של השפעה סביבתית - במדדים כמו טביעת רגל אקולוגית השערה קוזנץ אינה נראית נכונה - למרות שיש נטיה לעבור לטכנולוגיות פחות מזהמות בחברות עשירות יותר. בחינת הנזק הסביבתי דרך משוואת I=PAT בנושאים כמו צריכת אנרגיה או התחממות עולמית לא מסתדרות עם השערה זו. צריכת אנרגיה של תושבי ארצות הברית לדוגמה לא ירדה במשך עשרות שנים. סיבה אפשרית לכך היא שהשערת קוזנץ מעניקה משקל רב לנושאי טכנולוגיה אבל מתעלמת מהיבטים של גידול אוכלוסין (חלקו על ידי הגירה) ושל גידול בצריכה.

השפעות סביבתיות של אי שוויון בינלאומי

בספר "כשתאגידים שולטים בעולם",מציין דיוויד קורטן כי 2 האוכלוסיות העולמית שגורמות לנזקים סביבתיים משמעותיים הם העניים ביותר והעשירים ביותר. העשירים גורמים לנזקים בגלל צריכה גדולה לנפש, ולכן טביעת רגל אקולוגית משמעותית לאדם. העניים גורמים לנזק בגלל נטיה לריבוי טבעי גדול יותר. אלו הם שני חלקים של משוואת I=PAT. אצל העשירים הגורם הדומיננטי הוא A - הצריכה לנפש, ואילו אצל העניים הגורם הדומיננטי הוא P - גודל האוכלוסייה.

הזנחת עתיד בקרב העניים

במאמר הטיות כלכליות נגד פיתוח מקיים הכלכלן קולין קלארק מצביע על המנגנון של היוון עתיד חזק יותר בקרב העניים. קלארק חוזר על טענה כלכלית מקובלת ולפיה העניים יותר הם בעלי העדפת זמן הווה חזקה יותר. לשם דוגמה קלארק מצביע על דייגים עניים הדגים באמצעות חומר נפץ ובכך מכלים במו ידיהם שוניות אלמוגים בהן הם תלויים למחייה. דוגמה דומה היא כריתת יערות לצרכי הסקה ובישול באפריקה. כריתת היערות נעשית בקצב שבו הם לא יכולים להתחדש, ולכן העלות הסביבתית והכלכלית גדלה עם הזמן, הדבר מכונה חקלאות כרות והבער ונפוץ בקרב חוואים עניים ביערות הגשם בדרום אמריקה. האיום הכלכלי המיידי של רעב או כלייה בימים הקרובים מקשה על העניים לקבל החלטות שפירושן רווח כלכלי או סביבתי בעתיד. דוגמה נוספת היא תהליכי מדבור על ידי רעיית ייתר של רועים עניים.

הזנחת עתיד יכולה להתקיים גם בהקשר של חברות שלמות ולא רק עבור פרטים בודדים. רוב הזיהום מיוצר כיום במדינות העניות. חלק מהסיבה של "עקומת קוזנץ הסביבתית" היא שמפעלים מזהמים רבים עברו מהמדינות העשירות למדינות העניות. מדינות עניות רבות מנצלות גם משאבי טבע בצורה לא מקיימת כדי להנות מרווחים קצרי טווח. יש כיום מספר דוגמאות כמו ימת אראל שבהם זיהום חמור או ניצול מהיר של משאב טבע עד לכילוי גרם לאסון כלכלי.

השפעת אי שוויון (בעיקר אי שוויון בינלאומי) על העניים ביותר באה לידי ביטוי דרך מספר מנגנונים שגורמים למצוקה גדולה יותר בקרב עניים:

  • נישול עניים מגישה למשאבי טבע, על ידי תהליכי ג'נטריפיקציה, קניית נכסים וקניית נכסים ציבוריים בצורה ישירה או על ידי תשלום שוחד על ידי עשירים מתוך הארץ ומחוצה לה.
  • עוני ומצוקה של העניים גורמים לפליטים סביבתיים שמוכנים לעשות הכל, לעבוד בכל עבודה קשה (מכרות, מפעלים מזוהמים וכו') ובלבד שלא ימותו ברעב.
  • אובדן של תחרות בין מעטים על שווקים מקומיים -חלק מהעניים הם עצמאיים (חקלאים, דייגים) במקום למכור ירקות, פירות ודגים בשוק המקומי שבו יש תחרות מוגבלת, פתיחת השוק לתחרות (עקב הורדת מכסים, שיפור בתשתיות תחבורה) ועוד) יוצרת מצב בו חקלאים ודייגים עניים צריכים לנסות להתחרות מול חברות גדולות שלהן יתרונות לגודל או יתרונות בגלל טכנולוגיה טובה יותר או כמות הון תעשייתי רבה יותר.
  • הרס של הון חברתי כמו קהילות שהיה יכול לספק רשתות תמיכה לעניים.

במקרים כאלה העניים עוברים מכלכלת קיום, או כלכלה מקומית שבה ההכנסה שלהם אינה גבוהה אבל יש להם וודאות כלכלית גבוה, לתנאי תחרות אכזריים יותר שבהם יש להם נחיתות מובנית. הם מוכנים לעשות כל דבר כדי לנסות לשרוד כלכלית.

יש מספר דוגמאות לחברות שכדי להימנע מהתמוטטות כלכלית בחרו בניצול יתר של משאבים ובכך הגיעו לאסון אקולוגי והרס הכלכלה. דוגמה אחת לדבר זה היא כריית הפוספטים באי נאורו שהובילה להתמוטטות כלכלית של האי. דוגמאות נוספות לחברות עניות שחיות מהיד לפה וגורמות עד להרס סביבתי וכלכלי מובאות בספר התמוטטות של ג'ארד דיימונד.

התמחות כלכלית בקרב חקלאים

אחת ההשלכות של גלובליזציה של החקלאות היא שחקלאים אינם מתחרים בשיווק תוצרת מקומית, אלא מול תחרות בינלאומית, תכופות נגד חברות ענק שלהן יתרונות טכנולוגיה וגודל. כדי לשרוד חקלאים רבים פונים מגידול של מוצרי מזון מקומיים להתמחות בענפי ייצוא לצריכה.

פירוש הדבר הוא לעיתים קרובות גידול מינים שאינם מקומיים רק לצורך ייצוא (לדוגמה גידול של פירות טרופיים במדינות עם מזג אוויר ממוגז). דבר זה יכול לתרום לכניסת מינים פולשים. כמו כן פרוש הדבר שהחקלאי תלוי בשיווק למדינות רחוקות ולכן לעיתים נכנסים מתווכחים בינו לבין הצרכנים ומעמדו הכלכלי נפגע. הפיכת שוק המזון העולמי לשוק כלל עולמי יוצרת אצל הצרכן רושם של הגדלת מגוון המינים, אבל התוצאה הכוללת היא דווקא הקטנה מספר הזנים החקלאיים שכן יש מינים מועדפים על החיך המערבי הדומיננטי בשוק.

גידול ילדים מוגבר בקרב העניים

עוני גבוה קשור להגדלת הילודה ולכן להגברת בעיות סביבתיות. עוני קשור לברירה של יחידים בין אסטרטגיית רבייה K ל-R. באופן כללי בטבע, מינים ופרטים צריכים להכריע בין אסטרטגיה R - השקעה קטנה בכל צאצא והפקת הרבה צאצאים שסיכוי השרידה של כל אחד מהם הוא נמוך, לבין אסטרטגיית K - רבייה שבה מגדלים מעט צאצאים בהשקעה מרובה ועם סיכויי שרידה גבוהים.

בני האדם עם בעלי אסטרטגיית K מובהקת ומגדלים מעט צאצאים ומשקיעים בכל צאצא עשרות שנות גידול. זאת לעומת בעלי חיים אחרים או צמחים שיכולים להוליד עשרות עד אלפי צאצאים, שמתוכם בודדים שורדים.

בחירה בין אסטרטגיית R ו-K קיימת גם בהקשר האנושי. כאשר יש מערכת בריאות טובה וזולה, יחד עם מערכת חינוך טובה, הגיוני לגדל מעט ילדים ולהשקיע בכל ילד הרבה בתקווה שהוא ילמד מקצוע הדורש השכלה והתמחות. לעומת זאת כאשר יש תמותה גבוהה של ילדים, כאשר אין לעניים גישה להשכלה ולתהליכי הכשרה מקצועיים, או כאשר מקצועות מניבים פתוחים רק לאליטה צרה (לדוגמה על ידי הפלייה גזעית או מעמדית), הגיוני יותר להוליד מספר גבוה יותר של ילדים. ההשקעה בכל ילד נמוכה יותר, והוא יכול לסייע בעבודות פשוטות כמו מלאכות תעשייה או עבודה בשדה. בנוסף הילדים משמשים מעין ביטוח פנסיוני עבור ההורים.

למספר הילדים השפעה מכרעת על הקצב בו מגיעים לפיצוץ אוכלוסין או לחלופין לסיכוי להגיע להתייצבות אוכלוסייה ברמה שיכולה אולי לאפשר חברה בת קיימא.

ניתוק של הצרכנים מתוצאות פעולתם בשוק

בעיה שקיימת בחברות שפע, והופכת להיות נפוצה יותר עקב גלובליזציה מואצת היא הגדלת המרחק הנפשי וחוסר המודעות בין בחירות של צרכנים בשוק הכלכלי כצרכנים וכבעלי מניות, לבין ההשלכה של בחירות אלה על הסביבה הטבעית על עובדים, על תושבי המדינות העניות וכו'.

נתק של צרכנים, מנהלים ומשקיעים מהשלכות מעשיהם בשוק

כאשר צרכן קונה תכשיט זהב בחנות, הוא לא יודע ולאו דווקא רוצה לדעת מאיפה הזהב הזה הגיע, ומה ההשלכות של כריית זהב על הכורים ועל הסביבה הטבעית. דבר זה חריף יותר ככל שהמרחק הפיזי, הנפשי והמוסדי גדול יותר בין הקונה לבין תהליכי הייצור. בעיה זו אינה חדשה והיא קיימת בעקבות מסחר בינלאומי כבר מאות שנים. דוגמה חשובה לכך היא משולש הסחר עבדים-קנה סוכר-רום שבו עבדים שניצודו באפריקה הועברו באוניות לאמריקה, שם הועבדו במטעי סוכר וכותנה כדי לספק סוכר, רום ובדים למדינות אירופה וצפון אמריקה.

כאשר מנהל של חברת כרייה מקבל החלטות שגורמות לזיהום במדינה אחרת הוא לא מושפע ולא חשוף לסבל היומיומי שהוא גורם למאות או אלפי תושבים. הוא לא חשוף ללחץ של נורמות חברתיות להתנהגות מוסרית יותר. דוגמה לבעיות כאלה התרחשו לדוגמה באסון בופאל (שם מנהלים אמריקאים נמלטו מהודו) או במקרים של תאגידי נפט אמריקאים ואירופאים שזיהמו אדמות בדרום אמריקה ובאפריקה.

דבר זה נכון עוד יותר גם לגבי בעלי המניות של החברה. כיום הבעלות יכולה להיות של אנשים שבעיקר יודעים על הביצועים הפיננסים של החברה ואינם יודעים דבר על ההשפעות הסביבתיות שלה. החזקת תעודות סל או בעלות של מניות על ידי חברות פנסיה מקשה על אנשים עוד יותר לדעת היכן מושקע הכסף שלהם ומה ההשלכות של השקעה זו.

מנגנונים שתורמים להגדלת הנתק בין פעולה לתוצאה

הכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי מתאר בספרו האמת על באמת, כיצד קל לנו יותר לפגוע באחרים כאשר פגיעה כזו היא פחות קונקרטית ומוחשית. ככל שאנו מכירים פחות עניים, אנשים ממדינות אחרות, או ככל שהם רחוקים מאיתנו נפשית (לדוגמה שחורים מול לבנים, נוצרים מול איסלאמים, דוברי שפה אחרת, תרבות אחרת וכו') כך קל יותר להדחיק סבל ובעיות שאנו גורמים להם.

בהגות הכלכלית מתייחסים להשפעה חיצונית שמחריפה בעיות סביבה. כאשר יש גידול של האי-שוויון ומרחק פיזי, תרבותי ונפשי גדול יותר בין הפעולה לבין התוצאה, קשה יותר לבצע הפנמת עלויות, שכן הכוח הכלכלי, הפוליטי והתרבותי של מי שניזוק מההשפעה הסביבתית קטן יותר לעומת מי שמקבל סיבסוד מהמשך הקיום של ההשפעה הסביבתית.

כחלק מתרבות הצריכה, פרסומות, מאמצי שיווק נוספים, וחברות יחסי ציבור נוטות לטשטש עוד יותר את הנושא ולהציג את ההתנהלות של תאגידים וממשלות כמוסריות וסביבתיות יותר ממה שהן באמת. צרכנים מקבלים דיסאינפורמציה לגבי השפעות של מוצרים על הבריאות שלהם עצמם ועל היבטים אחרים כמו זכויות עובדים או השפעות סביבתיות של המוצר.

כאשר יש אי שוויון גדול, אנשים יכולים לקבל החלטות כלכליות בלי שיהיו מודעים להשלכות של דבר זה על הרווחה של אנשים אחרים ועל הסביבה, או שהם מוקפים בתת-חברה שבה התנהגות אי-סביבתית באמצעות צריכה מוגברת נחשבת לדבר נורמטיבי. דיויד קורטן כותב בספרו כאשר תאגידים שולטים בעולם כיצד העשירים ביותר ומקבלי החלטות מוקפים בתת-תרבות של צריכה מוגזמת (מסעדות פאר, טיסות טרנס-אטלנטיות נפוצות, בתי מלון) ואינם חווים גישה לסבל, עוני או בעיות סביבה שמשפיעים על חיי העניים. דבר זה נכון גם בהקשר הבינלאומי (עשירים לא נוסעים למדינות עניות) וגם בהקשר הלאומי (לבנים ו/או עשירים לא מבקרים בשכונות, ערים, או חבלי ארץ של עניים).

עוני חזק במדינות גורר בעיות רבות לתיירים - לדוגמה בעיות היגיינה במזון ובמים, זיהום, תת פיתוח של דרכים, סכנות מצד מחלות מדבקות, שודדים, מלחמות אזרחים, בעיות התמצאות. מסיבה זו בחלק מהמדינות העניות יש מעט תיירים מערביים. היות ותיירים לא מגיעים הם גם לא מודעים לנזקים שנגרמים למדינה זו עקב החלטות פוליטיות או כלכליות שנלקחות בתוך המדינה שלהם.

לחלופין התנהגות כזו יכולה להיות נורמה בקרב עסקים כך שקשה לעובד למצוא עבודה, או להתקדם בעבודה, וקשה לעסק למכור ללקוחות או לגייס כסף כאשר הוא מתנהג בצורה אחראית מבחינה סביבתית. כך לדוגמה, אנשי עסקים, אנשי מכירות, ופקידים בכירים במערב חייבים ללבוש חליפה ועניבה כדי להיות "ייצוגיים". דבר זה תורם לצריכה גבוהה של חשמל לשם מיזוג. איש עסקים בודד יתקשה לבחור בלבוש הגיוני יותר באקלים חם בגלל הנורמה החברתית הקיימת. נורמות דומות קיימות לדוגמה גם בהקשר של טיסות או של החזקת רכב שמשמשים כסמל סטטוס והם צרכנים גבוהים של אנרגיה ויצרנים של זיהום משמעותי.

במצב של אי שוויון, קל יותר להסתיר ולהרחיק מהצרכן, תוצאות ההרסניות של החלטות כלכליות וצרכניות שלו. באופן דומה גם משקיעים בפירמות ומקבלי החלטות בפירמות מרוחקים יותר מהשפעת מעשיהם. כך לדוגמה זיהום האוויר שנגרם בשל הזיקוק של דלק מחצבי לתעשייה ולחשמל ובשל הפקה של חשמל, מרוכז באיזורי תעשייה ובחלקי עיר שבהם מתגוררים תושבים עניים. בישראל זיהום האוויר במפרץ חיפה וזיהומים נוספים באיזור רמת חובב ובעכו הן דוגמאות לכך שהתושבים העניים יותר משלמים את מחיר ההחלטות הכלכליות שמקבלים העשירים.

כאשר מדובר באי-שוויון בין מדינות המצב קיצוני עוד יותר - כך שצרכני יהלומים וזהב לא מודעים בהכרח למחיר ההרג והזיהום שנגרם בתהליכי הכרייה. כך גם הנושא ברוב התעשיות המזהמות כמו תעשיות הכרייה - רוב הצרכנים אינם מודעים להשלכות של פעולותיהם, ואם הם מודעים ברמה השכלית, הם אינם חווים את התוצאות ברמה היומיומית או קשורים בצורה רגשית לאנשים שנפגעו מפעולות אלה.

כאשר אי השוויון קטן, או כאשר יש יותר כוח לעובדים ולשכנים של תעשיות מזהמות, יש חשיפה גבוהה יותר לעלויות הייצור, ודרישה להפנמת עלויות. כמו כן, במצב זה, גם לעניים יש אפשרות לנסות לשנות את הנורמות החברתיות והצרכניות, על ידי ארגון חרם צרכנים, שביתות, תביעה ייצוגית של שכני המפעל, רתימת כוח הקנייה שלהם עצמם, או מהלכים פוליטיים נגד תעשיות מזהמות או שגורמות לניצול לא מקיים של הסביבה.

ריבוד חברתי ומלכודות עוני

סגרגציה חברתית היא מצב שבו פערים כלכליים בין עשירים לעניים מתרגמים ליצירת מעמדות חברתיים שונים שיש להם ביטוי רשמי בחקיקה, או שיש להם ביטוי בטאבו ובנורמות חברתיות המונעות התערות חברתית או ניידות חברתית.

דוגמה קיצונית לריבוד חברתי היא שיטת הקאסטות בהודו. שבה החברה מופרדת למאות או אלפי קאסטות שונות על פי לידה ועל פי מקצוע. יש קושי ובדרך כלל גם אי אפשר להתחתן עם קאסטה אחרת, ויש הגבלות נוספות על דיבור, מגע, מסחר וכו'. הדוגמה הקיצונית היא כת הטמאים. דוגמה קיצונית פחות לריבוד חברתי היתה אירופה של ימי הביניים (המחולקת לואסלים, איכרים חופשיים, בני מקצועות חופשיים, חברי גילדות, אצולה וכמורה) וכן המעמדות החברתיים שהיו באנגליה. החברה המודרנית ובעיקר הקפיטליזם שצמח בארצות הברית היה נסיון חשוב כדי להגדיל את הניידות החברתית ולמנוע מצב של ריבוד חברתי עמוק ורב-דורי.

הניידות החברתית יכולה להיות מוגבלת על ידי מלכודות עוני שמקשות על עניים לצאת מהעוני בגלל מחסור בהשכלה (הון אנושי), בגלל מנגנונים של הפליה, אי שוויון תחבורתי ועוד. מצב של ריבוד חברתי עלול לגרור מצב שבו לעשירים לא אכפת מהעניים היות והם נתפסים כחברה אחרת שהצרות שלה לא משפיעות על האליטה כלל.

הפרדה חברתית עלולה להחריף בעיות של אי הבחנה ואי-טיפול בבעיות סביבה שכן הראשונים להיפגע מבעיות סביבה הם בדרך כלל העניים. הדוגמאות של דיימונד על התיישבות הנורדים בגרינלנד מהווה דוגמה להתעלמות של האליטה המקומית מבעיות סביבה שפוגעות קודם בעניים. כן בעיות כמו רצח העם ברואנדה או רקע סביבתי חברתי למלחמת האזרחים בסוריה יכולים להיות דוגמאות לכך שהאליטה העולמית ו/או המקומית מנותקת מהשפעות סביבתיות רבות שפוגעות בחברות העניות.

פיצול פוליטי המונע שיתוף פעולה

מדינה או התארגנות פוליטית יכולה להיות משוסעת מבחינה חברתית למספר פלגים. לדוגמה פיצול בין חרדים לחילונים, בין אשכנזים לספרדים בחברה הישראלית, או פיצול בין עדות שונות בסוריה. פיצול בין שחורים ולבנים בארצות הברית וכו'. יש מקרים של מיעוטים אתניים שנאבקים לעצמאות.

פיצול כזה יכול להיות מוחרף על ידי פערים כלכליים. במיוחד על רקע הפלייה כנגד או הפליה הדדית. הפיצול יכול להקשות על זיהוי וטיפול משותף בבעיות פוליטיות שונות ובמיוחד בעיות סביבה. דוגמה חריפה לפיצול פוליטי כזה היתה בבני המאיה שם סכסוכים צבאיים מנעו טיפול משותף בבעיות מים שהביאו להתרסקות חברתית.

דוגמה נגדית למצב זה מתרחשת בהולנד שם האיום התמידי בהצפה מצד הים לימד את התושבים שעליהם לבנות סכרים ביחד או לשחות ביחד.

שחיתות וניתוק של האליטה הפוליטית מתוצאות החלטות פוליטיות שלה

נושא דומה הוא הקשר בין דמוקרטיה שורשית או העדרה, שחיתות, עוני וסביבה. עוני ואי שוויון גדולים יכולים להוביל לשחיתות פוליטית. הדבר מתקיים בעיקר בחברות בהן לעניים אין פנאי או מודעות פוליטית. השחיתות גורמת ליצירת בעיות סביבה ולאי התמודדות איתן.

כתוצאה מכך לעניים יותר יש פחות זמן וכלים לעקוב אחר הנציגים הנבחרים או להבין כיצד הכרעות פוליטיות משפיעות על חייהם. לחלופין שחיתות קיימת יכולה לגרום למצב בו המערכת הפוליטית תלויה בעיקר בכספי תורמים עשירים ולכן לחסם כניסה לנציגים שרוצים שוויון גדול יותר. מנגנון דומה הוא שליטה של מספר תאגידים גדולים או מספר משפחות עשירות על התקשורת כך שמידע הנוגע לאינטרסים פוליטיים של העניים נחסם על ידי אמצעי התקשורת בשליטתם.

השחיתות עצמה יכולה לגרום ללולאת משוב מחזקת שבה הייאוש של האזרחים משינוי דרך המערכת הפוליטית גדל, ולכן נכנסים למערכת זו עוד גורמים אינטרסנטים שמייצגים אוכלוסיות חזקות יותר כמו בעלי הון, וועדי עובדים חזקים וכו', או מפלגות פופוליסטיות שדואגות להשאיר את המצביעים שלהן במצב עני כדי לשמור על מאגר מצביעים.

בצד הסביבתי המשמעות היא שחיתות שמופנית נגד האוכלוסייה והעדפת אינטרסים קצרי טווח של שחקנים שקרובים לצלחת על פני אינטרסים ארוכי טווח של הבוחרים. שחיתות יכולה גם להגדיל פערים - דבר שמהווה לולאת משוב שמחזקת את כל שאר המנגנונים האחרים.

בספר התמוטטות מנסה הביולוג ג'ארד דיימונד להבין את הסיבות לקריסה של חברות שונות לאורך ההיסטוריה בגלל תהליכים הרסניים שעוברים על החברה והסביבה שלהם. אחת הסיבות שהוא מציין היא אי יכולת של החברה לגלות את המשבר בו היא מצויה, ואי יכולת להתמודד עם משבר זה. לפי דיימונד סיבה אחת לאי יכולת התמודדות היא התנגשות בין האינטרסים קצרי הטווח של האליטה שמקבלת את ההחלטות, לבין האינטרסים ארוכי הטווח של האוכלוסייה כולה. דבר זה בעייתי במיוחד אם האליטה מצליחה לבודד את עצמה מההשלכות של מעשיה.

דיימונד מביא לדוגמה את האצולה הנורדית בגרינלנד שהיתה עסוקה במלחמות פנימיות וצבירת עושר על ידי רעיית יתר וניצול יתר של הקרקע. דיימונד טוען שהאליטה של האוכלוסייה המערבית כמו זו שחיה בארצות הברית יכולה לנסות לבודד את עצמה מהשפעות דומות - על ידי מגורים בשכונות מבודדות המנותקות מהשפעות המדיניות הכלכלית על האלימות ברחובות או שתיית מים מבקבוקים בנסיון להתגונן מפני זיהום מים. הוא מזכיר פרשיות כמו אנרון שבהם האליטה העסקית יכולה לשאוב רווח עצום לטווח הקצר על חשבון הציבור.

הפרעה למוסדות לטיפול בנזקים סביבתיים

בספרות הכלכלית יש זיהוי של מספר מנגנונים שיכולים להחריף השפעות של בני האדם על הסביבה:

  • השפעה חיצונית. במצב של השפעה חיצונית, היצרן והצרכן לא חשופים למלוא המחיר הכלכלי הנובע מהעסקה שלהם. הדוגמאות הנפוצות ביותר הן של נזק סביבתי - לדוגמה היצרן מזהם את הנהר בתהליך הייצור, הצרכן צורך את המוצר, ומי שנושא בעלות הנזק הסביבתי הן עסקי תיירות לאורך הנהר או אנשים ששותים את המים והופכים לחולים. מנגנון זה חשוב כל כך, עד שיש כלכלנים נאו קלאסיים שחושבים שאם יצליחו להביא למצב שבו אין השפעות חיצוניות, מצב של הפנמת עלויות מלאה, לא יהיו גם בעיות סביבתיות.
  • היוון עתיד - הנטייה לחשוב על צרכי ההווה לפני צרכי העתיד, לפחות בחלק מהפעילות בשוק, לדוגמה לקיחת ריבית על כסף. הצריכה היום חשובה לנו יותר מאשר הצריכה מחר.
  • מוצרים ציבוריים - מוצרים שבהם אנשים יכולים להנות ממשהו בלי שהם משלמים עליו, וקשה למנוע הנאה כזו. זיקוקים, אוויר נקי, מגדלור, אמון או בטחון צבאי הם דוגמאות למוצרים ציבוריים. הטרגדיה של כר המרעה הציבורי נוגעת לקושי לנהל מוצרים ציבוריים בצורה שתבטיח את קיומם או תגדיל את הרווחה, שכן בניגוד למוצר פרטי אי אפשר למכור חתיכות של המוצר הציבורי. רוב ה[הון הטבעי]] - דברים כמו מערכות אקולוגיות או שדות דייג יכולים להיחשב כסוג של מוצר ציבורי. גם מוסדות חברתיים שיכולים לסייע לנהל את הסביבה - כמו ממשלה שלא לוקחת שוחד, תקשורת הוגנת וכו' יכולים גם הם להיות מנותחים כמוצר ציבורי.
  • מידע מלא - הצרכנים ומקבלי החלטות אחרים בשוק יודעים את כל האיכויות של מוצר ואת כל המחירים. לדוגמה הם יודעים מה יהיו ההשלכות הבריאותיות של צריכת ממתקים (ותרגום דבר זה לנזק כספי או על הרווחה שלהם) או מה ההשלכות שלהם לזיהום תעשייתי.

כל הדברים האלה הם בעייתיים בכל מקרה. יש קושי להפנים השפעות חיצוניות בגלל כוח פוליטי גדול של היצרנים ושל העשירים או של מי שכבר נהנה מהמצב החברתי הקיים. ניהול של מוצרים ציבוריים בצורה הוגנת הוא דבר בעייתי בגלל נטייה של קבוצות מיעוט לשלוט בהן, כפי שתואר על ידי מנסור אולסון. לצרכנים אין מידע מלא על איכות המוצרים שהם צורכים או על השפעת המוצרים על חייהם דרך השפעות חיצוניות. לדוגמה אין לאנשים מידע על השפעות בריאותיות של מכוניות והחלטות רבות הנוגעות למזון לדוגמה נובעות מהחלטות לא-רציונליות ולא מודעות (ראו עיצוב להרזיה).

השפעת של אי שוויון כלכלי על נושאים אלה יכולה להיות החרפה של בעיות תפקוד אלה . לדוגמה ניהול מוצרים ציבוריים בצורה הוגנת הוא דבר קשה יותר כאשר יש קבוצה קטנה יותר ששולטת עליהם.

חיזוק תרבות הצריכה

הסוציולוגית ג'ולייט שחור (Juliet Schor) והכלכלן רוברט ה. פרנק (Robert H. Frank) בדקו את המידה שבה פעילות כלכלית מומרצת על ידי היכולת של צריכה לייצג מעמד חברתי. שחור, בספרה The Overspent American טוענת שחור כי הגידול באי השוויון בשנות ה-80 וה-90 הוביל בצורה חזקה לשאיפות גדולות יותר של הכנסה, צריכה גדולה יותר, חסכון נמוך יותר, וחוב גדול יותר.

דבר זה מתקשר למנגנון אחר - שבו ככל שמוסד של השוק הופך להיות מוסד חברתי חשוב ומרכזי יותר ומוסדות חברתיים אחרים כמו משפחה, קהילה, דתות ותרבויות הופכים להיות חלשים יותר, יש השקעה גדולה יותר בסינגלים דרך השוק על ידי השקעה בעבודה, ועל ידי צריכת ראווה, שכן השוק והמוצרים בו מספקים תחליף או אמורים לספק תחליף למסגרות האחרות.

לתרבות הצריכה השפעות סביבתיות רבות, החל מניתוק הקשר בין פעולה לבין תוצאה, עבור באופטימיזם טכנולוגי וכלה בהגדלה נוספת של העוני ופירור מסגרות קהילתיות. השפעה מרכזית של תרבות הצריכה היא עידוד של צריכה כדרך לביטוי עצמי. לצד הגדלת האוכלוסייה, הגדלת הצריכה לנפש, מהווה אחד מ-2 גורמי היסוד הראשיים שגורמים לדלדול משאבים, להפרעות סביבה ולזיהום.

פעילות סביבתית נגד אי שוויון

בעקבות הקשרים הרבים בין אי שוויון חברתי וכלכלי לבין בעיות סביבה, פעילי סביבה, וקיימות כמו גם כלכלנים אקולוגיים רבים רואים בצמצום של אי השוויון מטרה מרכזית, כך שלדוגמה הנושא הוא אחת המטרות של פרמקלצ'ר, ושל האגודה האירופאית לכלכלה אקולוגית.

ראו גם