דיסאינפורמציה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דיסאינפורמציה (Disinformation) או הטעיה היא הפצת מידע כוזב כדי לשכנע אנשים במשהו לא נכון או כדי להסתיר את האמת.‏[1] הכוונה היא להפצה מכוונת של מידע שקרי, מטעה, מבלבל או בלתי מדוייק. זהו מעשה של הטעיה ושל הצהרות לא נכונות או לא מדוייקות שנועדו לשכנע מישהו בדבר לא נכון, או לבלבל אותו כך שלא יוכל לגבש מסקנה ברורה. ניתן להבחין בין דיסאינפורמציה לבין מיס-אינפורמציה - הפצה של מידע לא נכון בלא כוונה. אם כי לעיתים יש קשר בין שני הדברים - יש מקור של הפצת מידע מטעה, שמסתמך על הפצה רשתית מצד אנשים אחרים שיפיצו הלאה את המידע בלי לדעת שהם משכפלים מידע לא נכון. המילה הופיעה לקראת שנות ה-70 של המאה ה-20 כתרגום של המילה הרוסית "dezinformatsiya"‏.‏[2]

השימוש הנפוץ במושג הוא לשם תיאור הטעיות של גופי מודיעין צבאיים - להפיץ מידע מטעה בקרב היריב כדי לגרום לו לתקוף או להתגונן במקום הלא נכון או באמצעים לא נכונים או כדי להרתיע אותו מלתקוף. עם זאת הפצה של דיסאינפורמציה אינה מוגבלת לנושאי צבא והיא משמשת לעיתים קרובות גם בכלכלה ובפוליטיקה. דיסאינפורמציה היא נפוצה למדי במסגרת תעמולה של ממשלות, ותאגידים וארגונים.

דיסאינפורמציה בפוליטיקה

הפצה של דיסאינפורמציה היא דבר נפוץ למדי גם בהקשר הפוליטי האישי - הפצה של שמועות על מועמדים, מדינות או גופים במטרה להחליש אותם. ממשלות מפיצות מידע מוטעה או לא מדוייק מול הציבור כדי לגרום לציבור לתמוך במדיניות הממשלתית.

גם ארגונים ללא מטרות רווח יכולים להיות יוזמים או מפיצים של מידע מוטעה ומסולף. לעיתים ארגונים אלה הם "ארגוני קש" או "חברות קש" שמייצגים למעשה מפלגה או תאגיד שמממן את רוב הפעילות או משלם כסף לפעילים בגוף - כך שהתנדבות לכאורה היא בעצם פעילות מ

דיסאינפורמציה בכלכלה

הפצת דיסאינפורמציה היא דבר נפוץ למדי גם על ידי גופים מסחריים. דוגמאות בולטות להפצת דיסאינפורמציה במאה ה-20 כוללות הכחשת נזקי העישון, הכחשת זיהום והכחשת אקלים על ידי חברות מסחריות שיש להן אינטרס להימנע מדיון ציבורי ומצעדים פוליטיים שעלולים לפגוע ברווחים שלהן. בעשור השני של המאה ה-20 יש דיון ער גם בנזקים בריאותיים של סוכר ובתרומה של חברות מזון ומשקאות למידע מבלבל ומסולף שמגיע לציבור לדוגמה ניסיון של חברת קוקה קולה להשפיע על מחקרים. תחום נוסף שיש בו הטעיה של הציבור ושל גורמי המקצוע הוא התנהלות של חברות התרופות.

במקרים רבים דיסאינפורמציה מחוזקת על ידי ספין עיתונאי, שמועות, תאוריית קונספירציה, תביעות השתקה, השפעות ואיומים על עיתונאים או פעילים חברתיים ועוד.

דרכי ההפצה של מידע מסולף ומטעה הן מגוונות, ולא תמיד מיועדות להפצה רק לציבור הרחב. ממחקרים של דן אריאלי שפורסמו בספר האמת על באמת נראה שאנשים שמרמים או פוגעים באחרים, בדרך כלל עושים זאת על ידי סיפור כלשהו שהם מספרים לעצמם שמצדיק התנהגות זו. קשה לאנשים להכיר בכך שהם פוגעים באחרים ועדיין לשמור על תדמית ישרה ומוסרית בעיני עצמם, ולכן יש מגוון של הדחקות תירוצים והנמקות להתנהגות פוגענית. מסיבה זו גם לתאגיד, ממשלה, או קבוצה כלשהי שפוגעת בציבור חשוב להפיץ מידע שמיועד גם לעובדי הארגון או לחברי הקבוצה, כך שיוכלו להמשיך את הפעילות הפוגענית בלי להרגיש רגשי אשם. מידע מסולף מועבר לא פעם במסגרת לובי פוליטי על ידי נציגי חברות לפוליטיקאים. מידע חלקי או מטעה עלול להיות מועבר לבעלי מקצוע או מקבלי החלטות אחרים כמו עיתונאים, רופאים, שופטים, כלכלנים ועוד.

יש מקרים בהם דיסאינפורמציה מופצת בקנה מידה רחב כך שהיא משוכפלת שוב ושוב על ידי אנשים בציבור - לדוגמה אמונה בנחיתות של שחורים בכדי להצדיק את העבדות, או גזענות או תאוריות קונספירציה נגד יהודים כדי להצדיק מעשי אלימות נגדם.

בספר Phishing for Phools מתארים הכלכלנים ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר, כיצד עסקים בשוק תחרותי שורדים על ידי רמייה מתמדת של הצרכנים וכיצד מוכרים לצרכנים מוצרים שהם אינם רוצים. שילר ואקרלוף מפרטים את השיטות שבהן משתמשים אנשי מכירות של מכוניות, סוכני נדל"ן ובעיקר חברות ענק כמו בנקים, חברות תרופות וחברות מזון כדי לרמות את הלקוחות - בשיטות חוקיות שונות ומשונות שמתבססות על חולשות אנושיות, התמכרות, הטיות קוגניטיביות ופערי מידע בין החברות לצרכנים. דוגמאות בולטות להפצת דיסאינפורמציה קיימות בתחום של הכחשת נזקי העישון על ידי חברות הטבק, הכחשת זיהום בידי חברות מזהמות שונות והכחשת אקלים על ידי חברות דלק ומכוניות. בתחום המזון מקדמות לעיתים קרובות תזונה לא בריאה על ידי פרקטיקות של פרסום ושיווק של מזון מעובד שיש בו יותר מידי סוכר, מלח ושומן - תחום המכונה כלכלת השמנה.

תנאים המקלים על הפצת דיסאינפורמציה

היכולת להפיץ דיסאינפורמציה תלויה במובנים רבים בטכנולוגיה ובתרבות. לדוגמה מגוון של ערוצי תקשורת שונים עשויים להקשות על השלטון או על קבוצות כוח המחוברות אליו להפיץ מידע שגוי בלי לקבל ביקורת מצד קבוצה יריבה. שוק תקשורת ריכוזי עלול ליצור מצב שבו כל השחקנים בשוק אין הרבה אינטרס לחשוף מידע לא נכון בגלל בריתות ביניהם או בגלל אינטרס כלכלי משותף. סגירות של המדינה לתקשורת מבחוץ, ונתק תרבותי מהעולם בגלל רגשות לאומניים או דתיים מקלה גם היא על הפצת מידע שגוי ללא קבלת עובדות או דעות מצד גורמים אחרים.

קיימת טענה מצד חוקרי תקשורת, לפיה הפצת דיסאינפורמציה היא קלה יותר כאשר היא מבוצעת באמצעות תמונות ובעיקר תכני וידאו (סרטי קולנוע, פרסומות, טלוויזיה, סרטונים באינטרנט) לעומת הפצתה במדיום טקסטואלי (לדוגמה ראו הפרסומת והאגו). הסיבה היא שקל יותר לבצע תעמולה, להציג עובדות חלקיות או ליצור רושם רגשי חזק גם אם בלתי מבוסס באמצעות תכני וידאו. לדוגמה ניתן להשתמש במנגנון הקרוי "רעש" או הסטה רגשית (על ידי קול חזק, תזוזה של המצלמה ועוד) כדי להקשות על הצופה להבחין באי-התאמות לוגיות. קל יותר לבצע עריכה של סצנות אמיתיות וליצור בקרב הצופה תחושה שהוא יודע מה התרחש במקום מסויים כאשר למעשה חלק מהסיפור נותר על רצפת חדר העריכה. דוגמאות מפורסמות לתעמולה ולהפצת דיסאינפורמציה כוללות סרטי תעמולה של הנאצים וכן פרסומות, ונידונות בהרחבה בתחום של תרבות הצריכה.

דיסאינפורמציה בעידן האינטרנט

לכאורה בעידן האינטרנט המידע הוא חופשי וזמין, אבל שפע של מידע ושל ערוצי בידור שונים יחד עם צנזורה באינטרנט מצד השלטון או חברות מסחריות כמו ספקיות תוכן, רשתות חברתיות ומנועי חיפוש, כמו גם יכולת של השלטונות או חברות גדולות לעקוב ולהתנכל לעיתונאים ולפעילים חברתיים שמנסים לפרסם מידע לא נוח, מקשים על הספקת מידע זה לציבור. כמו כן הפצת מידע תלויה בין היתר במימטיקה - עד כמה המידע הזה ויראלי.

האינטרנט פגע במספר אפיקי הכנסה של העיתונות המסורתית ובשנים האחרונות יש מגמה נוספת, של החלשות העיתונות המסחרית מבחינה כלכלית. אפיקי הכנסה של פרסום, מנויים ולוחות מודעות נחלשו או נעלמו ודבר זה גרם להקטנת כמות העיתונאים והפחתת ההכנסות בתחום. דבר זה גרר והפיכתה לפחות מקצועית ויותר תלויה בתוכן ממומן, בתוכן מטעם חברות יחסי ציבור, בשיתופי פעולה מסחריים ועם גופים ממשלתיים. עיתונים גדולים שיכלו בעבר להפיק תחקירים עצמאיים וחדשות "לא נוחות" הופכים דבר נדיר יותר.

האינטרנט הקל גם על הפצת של תאוריות קונספירציה ושל סיפורים לא נכונים שהם לא נכונים אבל ויראליים. אמצעי הפצה חשוב של סיפורים אלה הוא הדואר האלקטרוני, וכיום גם באמצעות רשתות חברתיות. אתרים להזמת מידע לא מבוסס כוללים את ויקיפדיה, אתרים להפרכת אגדות אורבניות וקבוצות של ספקנים.

דיסאינפורמציה בצבאות ובגורמי ביון

בצבאות ובגופי מודיעין קיימות יחידות מיוחדות שמפיצות מידע מטעה במגוון דרכים: שתילת מידע מטעה ברשתות תקשורת, הפקרת מסמכים שקריים או לא מדוייקים שצפוי שהיריב יתפוס, מיקום כוחות דמה, הצבה של כוחות אמיתיים בגלוי על מנת שיראו על ידי היריב והעברתם לאחר מכן למקום אחר, אספקת מידע יזום לסוכנים שמפעיל היריב, שימוש בסוכני היריב כסוכנים כפולים, מאמצי ביון שמכוונים לאיזור גאוגרפי לא נכון ועוד.

דוגמאות לדיסאינפורמציה צבאית כוללים:

  • בשנת 1799 צי צרפתי שט לכיוון הים התיכון. הצרפתים שלחו אוניה לכיוון אירלנד מתוך כוונה שתיתפס. דבר זה משך את תשומת הלב האנגלית לאירלנד, ומנע מהם ליירט את הצי הצרפתי.
  • הפלישה לנורמנדי - המודיעין הבריטי הצליחו להטעות את הגרמנים באשר למקום המיועד לצליחת תעלת למאנש ושכנע אותם שהפלישה תגיע מכיוון קנט, ובכך גרמו לגרמנים לרכז את כוחותיהם הרחק מנורמנדי.
  • בזמן המלחמה הקרה התרחשו מקרים רבים של דיסאינפורמציה, חלקם מתוארים על ידי הסופר Vladimir Volkoff[1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הטיית מחקרים בתחום המזון
הטיית מחקרים בתחום התרופות
הטיית מחקרים בתחום הזיהום
הטיית מחקרים בתחום התחממות עולמית
הטיית מחקרים בתחום חקר הכלכלה

הערות שוליים

  1. ^ הגדרה למילה Disinformation במילון Merriam–Webster, Inc
  2. ^ הגדרה באתר dictionary.com