משבר המזון העולמי 2007-2008

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משבר המזון העולמי של 2007-2008 מתייחס לעלייה דרמטית ומהירה במחירים של מוצרי מזון בסיסיים הדרמטית בשנת 2007 ובמחצית הראשונה של 2008, דבר שיצר משבר כלכלי, מהומות מזון, הטלת מגבלות על ייצוא תבואה, וחוסר יציבות פוליטית הן במדינות עניות והן במדינות עשירות. תשומת הלב של העיתונות ניתנה בעיקר למהומות המזון, אבל משבר המזון והפגיעה בבטחון התזונתי התפתח במשך שנים.

אינדקס מחירי המזון של ארגון המזון העולמי בשנים 1990-2013. 100 מציין רמת מחירים שהיתה בשנת 2002-2004. מאז עלתה רמת המחירים הנומינלית פי 2 ויותר. המחירים ירדו אחרי המשבר של שנת 2008 אבל חזרו לרמות שיא לאחר מכן והובילו לגידול ברעב עולמי ולמשבר תזונתי ופוליטי במדינות רבות.

המשבר שדובר בו במיוחד היה בשוק האורז העולמי שכן אורז הוא מזונם של אזרחים רבים במדינות העניות, אך גם המחירים של חיטה, סויה, תירס ועוד מוצרים עלו בשיעורים של 100%. מחיר המזון ירדו שוב בעקבות המיתון של 2008 אבל מחירי המזון עלו שוב בשנים 2009-2010, והגיעו שוב לשיא חדש בתחילת שנת 2011, מעט מעל המחירים של 2008.

משבר המזון של 2008 היה נורה אדומה עבור גורמים רבים בקשר לבטחון התזונתי העולמי. דו"ח של האו"ם משנת 2013, שקורא למעבר דחוף לחקלאות בת קיימא פותח במילים אלה:

משבר המזון של 2008 היה זרז חשוב בהבנת הצורך בשינוי יסודי ובהטלת ספק בכמה הנחות שהניעו את מדיניות המזון, החקלאות והמסחר בעשורים האחרונים
-- כנס האו"ם למסחר ופיתוח.[1]
.

סיבות למשבר המזון

קיימות מספר סיבות לעליית מחירי המזון ולצמצום בכמותו: עליית מחירי הנפט, עליה בביקוש למזון מעובד, פגיעה בגידולים חקלאיים עקב סופות ובצורות, הפניית משאבים לגידול ביו-דלקים, וכן בועת ספקולטיבית של משקיעים ויצרנים. סיבות אלה הוחרפו על ידי צעדים אחרים כמו ספקולציה נוספת וצעדים מצד ממשלות.

עליית מחירי הנפט

בזמן המשבר עלו מחירי הנפט לשיא של 140$ לחבית מסוג "ברנדט", ייתכן והתייקרות זו התרחשה על רקע שיא תפוקת הנפט. כתוצאה מהתייקרות הנפט התרחשה התייקרות של עלויות הייצור כמו דשנים כימיים, חומרי הדברה, שימוש במכונות חקלאיות, והובלה של התבואה.

עליה בביקוש למזון מעובד

עליה בהיקף הסחר העולמי בסויה, חיטה ובגרעינים גסים, 1990-2008, עם חיזוי מגמות עד 2016. משרד החקלאות של ארצות הברית, 2008

עליה בביקוש למזון מעובד וכן לבשר ולמוצרי חלב בקרב השווקים המתעוררים של הודו וסין. גורם זה מוביל לעלייה בביקוש לדגנים היות ותזונה כזו יעילה פחות מבחינה אנרגטית ודורשת שווה ערך גבוה יותר מאשר תזונה צמחית.

החל משנות ה-90 הסחר העולמי בגרעיני סויה עלה במהירות. סויה עברה את החיטה, שהיתה היבול החקלאי המוביל, וכן את סך ה"גרעינים הגסים" (תירס, שעורה, דורה, שיפון, שיבולת שועל, דוחן, וגרעינים מעורבים). גידול חזק בביקוש לדלק צמחי כמו גם לתזונה בשרית או עשירה בחלבון, במיוחד בסין, צפויה לגרום להמשך במגמה של עליית הביקוש לסויה ולמוצריה, מעל החיטה והגרעינים הגרעינים הגסים.

פגיעה ביבולים

פגיעה בגידולים חקלאיים עקב סופות ובצורות - בעיקר בהודו ובאוסטרליה, ייתכן שעקב שינויי אקלים במסגרת ההתחממות העולמית.

הפניית גידולים לדלקים

מזון מול דלק - הפניית משאבים כמו שטחי חקלאות ודשנים לגידול של ביו-דלק לשם הספקת דלק זול בעיקר בארצות הברית כתחליף לדלק מחצבי (בעיקר נפט).

ספקולציות

  • ספקולציות של משקיעים אשר זיהו את מגמת העליה ורצו להרוויח מעליות המחירים. יש הערכה, בעיקר בקרב גורמים שמרניים כי משקיעים גילו "הזדמנות" בשוק הדלק, הסחורות והיבולים, וכי העליות הראשוניות שנבעו מסיבות פיזיקליות וכלכליות הובילו לגל של ספקולציות בביקושים למסחר של סחורות עתידיות. ספקולציות אלה גרמו להגדלת הביקושים גם בשוק הסחורות.
  • ספקולציות של חברות ייצור ושיווק אשר "גוזרות קופון" מעליות המחירים.
  • קרנות גידור משתמשות בכוחן הפיננסי כדי לבצע "תקיפת שוק" בשוק הסחורות. הקרנות קנו כמויות גדולות של סחורות או של חוזים עתידיים של הסחורה במטרה להעלות את מחירה (בדומה למנגנון של הרצת מניות בבורסה). ידועות דוגמאות מתחום הקקאו, וייתכן שגם בתחום החיטה עבד מנגנון דומה.[1]

צעדי הגנה ממשלתיים

צעדים של צמצום הייצוא על ידי מדינות המייצרות, שהן גם הצרכניות הגדולות ושרוצות להבטיח קודם כל תזונה עבור תושביהן. הודו לדוגמה אסרה על יצוא של אורז רגיל והיתרה ליצא רק אורז בסמטי, וגם זה דרך שישה נמלים בלבד. (ראו פרוט בהמשך).

השפעות

המשבר הוביל למהומות מזון במדינות עניות רבות, והיה חשש שאם לא יפתר הוא יוביל למשבר משמעותי בתחום ההבטחון התזונתי ולרעב המוני במיוחד במדינות עניות וכן בקרב תושבים עניים יותר במערב.

הדבר נכון בעיקר בנוגע לגידולים כמו אורז שמהווים מזון בסיסי עבור מיליוני אנשים בעולם, וכן הם מהווים את המרכיב הבסיסי עבור תוכניות סיוע לפליטים ולעניים רבים ברחבי העולם. החשש היה שמחיר גבוה של האורז יגרום לקריסה של חלק מתוכניות אלה ולרעב המוני.

הגבלת ייצוא על מזון

לפחות חלק מהמדינות שמייצאות מזון הגבילו את ייצוא המזון בנסיון להגן על התושבים מפני רעב המוני וכדי למנוע מהומות. זאת למרות העליה במחירי המזון שפרושה אפשרות לרווח כלכלי גבוה יותר. ממשלת הודו לדוגמה אסרה את הייצוא של אורז פשוט והתירה לייצא רק אורז בסמטי. כדי לאפשר פיקוח על איסור הייצוא, ייצוא אורז שבוצע לפני המשבר מ-22 נמלים צומצם ל-6 נמלים בלבד. אכיפה דרקונית נגד יצואנים מפירי חוק מנעה ייצוא של אורז רגיל. במקביל הטילה הממשלה ההודית מס כבד של 200 דולר לטונה על ייצוא האורז הבסמטי, כנראה בנסיון לממן את ההוצאות הגדלות של אורז רגיל[2]

השפעות מדיניות

לטענת 3 חוקרים מניו אינגלנד, Marco Lagi, Karla Z. Bertrand, וYaneer Bar-Yam, קיים מתאם ברור בין עליית מחירי המזון בשנים 2008 ו-2011 (לפי אינדקס מחירי המזון של ארגון המזון העולמי) לבין מהומות שהיו ב-2008 בהודו, מוזמביק, סודן, מצרים, תימן, מוזמביק, חוף השנהב, האיטי, סומליה ותוניס. וכן למהומות "האביב הערבי" בשנת 2011 בתוניס, אלג'יר, לוב, מצרים, סוריה, תימן, עיראק, אוגנדה, עומאן, ומאוריטניה. [2]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ http://unctad.org/en/PublicationsLibrary/ditcted2012d3_en.pdf תתעוררו לפני שיהיה מאוחר - להפוך את החקלאות לבת קיימא עכשיו למען בטחון תזונתי באקלים משתנה], כנס ארגון האומות המאוחדות למסחר ופיתוח, 2013
  2. ^ משבר האורז - מבט מבפנים אורה קורן, הארץ 4.5.2008