בני המאיה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בני המאיה או תרבות המאיה (Maya civilization) היא ציביליזציה של מספר ממלכות ממרכז יבשת אמריקה שהתקיימה במשך למעלה מ-3,000 שנה. בני המאיה התפרשו בעבר על פני שטח של כ־400,000 קילומטרים רבועים בגבולות מקסיקו, אל סלוודור, בליז, הונדורס וגואטמלה של ימינו, ויצרו את אחת התרבויות המפותחות ביותר באמריקה לפני הפלישה האירופאית לדרום אמריקה. תרבות המאיה התבססה בתקופה הפרה-קלאסית שהתמשכה על התקופה מ-2000 לפני הספירה ועד לתקופה של 250 לספירה, והגיעה לשיאה בתקופה הקלאסית בין המאה ה-3 למאה ה-9 לספירה, אז החלה דעיכתה. בשיאם מנו בני המאיה כ-14,000,000 תושבים.

מקדש בטיקאל, עיר מאיה שהתקיימה במשך 1400 שנה, עד שחרבה וננטשה במאה ה-9 לספירה, כ-700 שנה לפני פלישת ספרד לדרום ומרכז אמריקה

המאיה נודעת כיום בזכות כתב המאיה, מערכת הכתב היחידה שהתפתחה במלואה באמריקות לפני עידן קולומבוס, וכן בזכות האומנות, הארכיטקטורה, והישגי המאיה במתמטיקה ובאסטרונומיה. תרבות המאיה מכילה מאפיינים משותפים רבים עם עוד תרבויות ממרכז אמריקה עקב קשרים מרובים בין תרבויות אלה ותנאי מחייה דומים. שכלולים טכנולוגיים כמו כתיבה, או לוח-שנה לא נבעו מתרבות המאיה, עם זאת תרבות המאיה הבשילה אמצעים אלה לכדי שכלול מלא. את השפעה של המאיה אפשר למצוא בהונדורס, בליז, גווטאמלה, ומערב סלוואדור ואפילו עד מרכז מקסיקו במרחק של 1000 ק"מ ממרכז איזור המאיה. חושבים כי ההשפעות הרבות שיש על תרבות המאיה ועל הארכיטקטורה מתרבויות אחרות מקורן במסחר ובחילופי רעיונות תרבותיים ולא עקב כיבוש ישיר.

תרבות המאיה סבלה מהתמוטטות נרחבת בתום התקופה הקלאסית, וכ-500 שנים לאחר מכן היא ספגה מכה נוספת בעקבות הכיבוש הספרדי של מרכז אמריקה במאה ה-16. עם זאת בני המאיה וצאצאיהם שרדו תלאות אלה וכיום הם מהווים חלק ניכר מהאיזור שבו ישבה בעבר אימפריית המאיה. הם מחזיקים באוסף ייחודי של מסורות ואמונות שנובע ממיזוג רעיונות ותרבויות מלפי ואחרי הכיבוש הספרדי. מיליוני אנשים מדברים כיום בשפות מאיה.

התמוטטות תרבות המאיה

מרכזי המאיה באדמות הנמוכות בדרום נכנסו לשלב של דעיכה במאות ה-8 ו-9 לספירה וננטשו לגמרי (או עם נוכחות של מספר קטן של איכרים) זמן מה לאחר מכן. דעיכה זו התלוותה בהפסקת הבנייה של מבנים גדולים ושל תגליפים גדולים. התמוטטות ערי המאיה והאיזורים הסמוכים להם כוללים את:

  • קופאן Copán - חורבות העיר נמצאים בדרום מערב הונדורס של היום, העיר פעלה בתקופה 1300 לפני הספירה עד 805 לספירה.
  • טיקאל Tikal - שרידי העיר נמצאים במחוז אל פטן שבצפון גואטמלה של היום, העיר התקיימה בתקופה 600 לפני הספירה עד שנת 810 לספירה עת החלה התדרדרות בת 60 שנה של העיר.
  • קלקמול (Calakmul), שרידיה נמצאים במדינת Campeche, כשלושים קילומטרים מצפון לגבול עם גואטמלה.
  • פלנקה (Palenque) שרידי העיר נמצאים במדינת צ'יאפס שבמקסיקו של היום. לא נבנו בעיר מבנים טקסיים ומלכותיים מאז שנת 800 לספירה, אוכלוסייה קטנה של איכרים נשארה עוד כמה עשרות שנים ואז ננטש האיזור.

אין תאוריה מוסכמת על כלל החוקרים באשר לסיבות שהביאו להתמוטטות זו. קיימות מספר תאוריות לא-אקולוגיות שמחולקות למספר תתי-קטגוריות. אלו כוללות פלישות, מרד איכרים והתמוטטות של דרכי מסחר מרכזיות. תאוריות אקולוגיות כוללות פיצוץ אוכלוסין, אסון סביבתי, מגיפה, ושינויי אקלים.

התמיכה בתאוריות הלא-אקולוגיות נחלשת בשנים האחרונות. לדוגמה קיימות עדויות לפלישה מצד שכנים זרים, אבל דבר זה אינו מסביר נטישה של חבל ארץ שלם במקום כניסה של הפולשים לאותו חבל ארץ. רוב החוקרים מסכימים כי פלישה כזו יכולה להיות גורם מסייע אבל לא תורם מרכזי. דבר דומה הוא לגבי מרידות איכרים שאינן מסבירות נטישה מוחלטת של הערים הדרומיות. החלשות קשרי מסחר יכולה אף היא להיות גורם מסייע אך היא מוקדמת מידי וגם היא גורם חלש מכדי שיוכל להסביר בפני עצמו קריסה מוחלטת של חבל ארץ חקלאי שלם.

רוב התאוריות האקולוגיות של התמוטטות המאיה סוכמו בשנת 2005 בספרו של ג'ארד דיימונד התמוטטות. לפי דיימונד, קריסת חברת המאיה לא התרחשה בהכרח עקב גורם אחד, אלא עקב שילוב של כמה גורמי- נזק סביבתיים למערכות החקלאות, ועקב שינויי אקלים ובצורת, ובעיות חברתיות שמנעו התמודדות עם בעיות החקלאות והמים. למרות שבני המאיה ישבו באיזור גשום, מבנה הקרקע של איזור המחייה שלהם גרם למצוקת מים, שכן המים מחלחלים בסלע נקבובי ולא נשארים באיזור עצמו. מצוקת המים התגברה עם גידול אוכלוסין. דבר זה החריף עוד יותר יחד עם שינויי אקלים, כריתת יערות וניהול לא נכון של הקרקעות. אוכלוסיות בממלכות שונות של המאיה גדלו, אבל עשו זאת תוך הסתמכות על קרקעות חקלאות לא בנות קיימא והן נאלצו לנדוד ל"סירות הצלה" של כפרים שכנים כאשר היבולים שלהן ירדו. כך הוחרפו עוד יותר בעיות כמו מחסור מים ומחסור במזון עד להתמוטטות מוחלטת. ההנהגה הפוליטית של המאיה היתה עסוקה במלחמות אכזריות בין מלכים שונים ואלו לא היו פנויים לשם מתן תשומת לב לבעיות אלה או לשיתופי פעולה עם חברות אחרות.

ישנן ראיות כי אוכלוסיית המאיה עברה את יכולת הנשיאה של הסביבה דבר שהוביל לעיבוד יתר של האדמה ולצייד-יתר של בעלי החיים באיזור. מספר חוקרים העלו באחרונה תאוריה לפיה בצורת חזקה שהתמשכה למשך כ-200 שנה הובילה לקריסת חברת המאיה. תאוריית הבצורת נבעה ממחקר פיזי שבדק את תכולת האבקנים ואינדיקטורים נוספים שתיעדו שינוי במשקעי אגמים, ולא ממצאים ארכיאולוגים. מחקרים חדשים יותר משנת 2011 הצביעו על האפשרות שבירוא יערות נרחב שהוסב לאדמות חקלאיות הוביל אולי להפחתת הסעת עננים ולהיבטי מיקרו-אקלים נוספים שייתכן וחיזקו את הבצורת. מחקר שפורסם בשנת 2012 והתבסס על ניתוח משקעים באגמים מצא שדי בהפחתה של 25%-40% בכמות המשקעים השנתית כדי להוביל להתמוטטות בגלל שהדבר הוביל להפחתה משמעותית של מים גלויים על פני השטח. מחקר נוסף מאותה שנה אושש כיוון זה בהתבסס על ניתוח איזוטופים של מינרלים. לפי המחקר האוכלוסייה גדלה במהירות תודות לגשמים בשנים 440-660 ובצורת מתונה בשנים שלאחר מכן הובילה ללחימה מתמשכת ולדעיכה של תרבות המאיה. בצורת ממושכת בין 1020 ל-1100 הובילה לקריסה סופית של האיזור.

התקופה הפוסט-קלאסית והכיבוש הספרדי

לאחר התמוטטות החלק הדרומי של ממלכות המאיה, החל השלב הפוסט-קלאסי של התרבות, שנמשך מהמאה ה-10 ועד לתחילת המאה ה-16 ופלישת הספרדים. בתקופה זו נמשכה התפתחות המרכזים הצפוניים של המאיה, שאופינו בגידול במגוון התרבותי של השפעות מבחוץ.

איזור המאיה היה עני במתכות יקרות כמו כסף וזהב, ומסיבה זו התמהמהו הספרדים בכיבוש איזור המאיה. בניגוד לאימפריות כמו האצטק והאינקה, לא היה מרכז פוליטי אחד ויחיד שהכנעתו תוביל להתמוטטות בני המאיה. מסיבה זו היה לספרדים קשה לכבוש את האיזור שכן כל שליט בודד התנגד להם בתקיפות. נדרש לספרדים 170 שנה ומותם של עשרות אלפי לוחמים אינדיאנים ששולבו בצבא ספרד כדי לכבוש את האיזור.

הכנסיה הקתולית של ספרד והמושלים הספרדים התאמצו לשרוף ולהשמיד את כל הספרים והטקסטים בשפת המאיה בנסיון לבאר את תרבות "עובדי האלילים" שהיוותה מקור התנגדות תרבותי למיתוסים הספרדים. עם שריפת ספרים זו אבד הרבה מהידע על הכתב והתרבות של המאיה. במקרה שרדו שלושה ספרים שמתוארכים לתקופה הפוסט-קלאסית. הם ידועים כקודקדס מדריד, קודקס דרזדן וקודקס פאריס.

ראו גם

קישורים חיצוניים