אלינור אוסטרום

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אלינור אוסטרום (באנגלית: Elinor Claire "Lin" Ostrom;‏ 7 באוגוסט 1933 - 12 ביוני 2012) הייתה כלכלנית פוליטית אמריקאית ממוצא יהודי שעבודתה מקושרים עם הכלכלה המוסדית החדשה ועם התעוררות הכלכלה הפוליטית. בשנת 2009 זכתה אוסטרום בפרס נובל לכלכלה יחד עם אוליבר ויליאמסון על ניתוחה את הכלכלה הארגונית, במיוחד ביחס לנחלת הכלל ומוצרים משותפים. היא האישה הראשונה והיחידה עד כה שזכתה בפרס נובל לכלכלה.

אוסטרום נולדה לאב יהודי ולאם פרוטסטנטית. בשנת 1954 היא סיימה לימודי תואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. וסיימה לימודי תואר שני בשנת 1962 ולימודי דוקטורט במדע המדינה בשנת 1965, באותה אוניברסיטה. אוסטרום שימשה כפרופסור למדע המדינה וכמנהלת סדנה בהגות מדינית וניתוח מדיניות באוניברסיטת אינדיאנה (בלומינגטון). היא הייתה המסיידת והנשיאה של "המכון לחקר של מגוון מוסדי" (Center for the Study of Institutional Diversity) באוניברסיטת אריזונה (טמפה).

אוסטרום היתה חוקרת מובילה עבור "התכנית למחקר של משאבי טבע וחקלאות בת קיימא" (SANREM CRSP) שנוהל על ידי Virginia Tech ונוסד על ידי USAID. משנת 2008 היא ובעלה וינסנט אוסטרום (Vincent Ostrom) ייעצו למגזין Transnational Corporations Review.

אוסטרום הייתה מומחית בתחום יוזמה קולקטיבית, אמון ומשאבי הכלל. גישתה המוסדית לנושאי מדיניות ציבורית זכתה להכרה כגישה נפרדת בתחום תאוריית הבחירה הציבורית. היא חיברה ספרים רבים בתחום התאוריה הארגונית, מדע המדינה ומנהל ציבורי.

עבודתה

העבודות המוקדמות של אוסטרום מדגישות את התפקיד של בחירות ציבוריות בהחלטות שמשפיעות על הייצור של מוצרים ציבוריים ושירותים ציבוריים. בין העבודות הידועות ביותר בתחום זה קיים המחקר שלה על תפקודי המשטרה של איזור סט.לואיס. עבודותיה המאוחרות, שהן גם מפורסמות יותר, התמקדו בשאלה כיצד בני אדם מקיימים קשר-גומלין עם מערכות אקולוגיות כדי לשמור על תפוקות בנות קיימא של משאבי טבע. הקטגוריה של משאבים משותפים בכלכלה כוללת התייחסות ליערות, שדות דיג, שדות נפט, שדות מרעה, ומערכות השקייה. היא קיימה את מחקרי השדה שלה על ניהול של שדות מראה על ידי תושבים מקומיים באפריקה ועל ניהול של מערכות השקייה בכפרים במערב נפאל (לדוגמה Dang Deukhuri). העבודה שלה מתארת כיצד חברות פיתחו מגוון של מוסדות חברתיים לשם ניהול של משאבי טבע והימנעות מקריסה אקולוגית במקרים רבים, עם כי בחלק מהמקרים חלק מההסדרים נכשלו במניעה של דלדול המשאב עד לכילוי מלא שלו. עבודתה מדגישה את הטבע רב-הפנים של האיטרקציות בין בני אדם לסביבה והיא יוצאת נגד "תרופת פלא" חובקת כל ויחידה לכל הבעיות האקולוגיות-חברתיות.

בלבדיות ללא בלבדיות
יריבות מוצר פרטי
מזון, בגדים, מכוניות, מקומות חניה
מוצר משותף
שדות דיג, מאגרי פחם, מאגר עצים
ללא יריבות מוצר מועדון
בתי קולנוע, פארקים פרטיים, טלוויזיה בלווין
מוצר ציבורי
טלוויזיה בשידור לאוויר, אוויר נקי, בטחון לאומי

עקרונות עיצוב למוסדות של מוצרי משאב משותף

משאב משותף שיתופי הוא לפי הגדרה, יריבי אבל לא בלבדי- אם אני משתמש בו הדבר מקטין את הכמות העומדת לרשות אחרים, אבל קשה למנוע ממי שלא שילם גישה למוצר. בהיבט הראשון מוצרים משותפים דומים למוצר פרטי ובהיבט השני המוצרים האלה דומים למוצר ציבורי. דוגמה למוצר כזה הם שדות דיג באוקיינוס. באופן כללי קיימת בעיה של הטרגדיה של נחלת הכלל שבה קידום האינטרס האישי של כל סוכן לצרוך כמה שיותר עלול לגרום לקריסה אקולוגית (במקרה של משאב מתחדש) או לדלדול מהיר של המאגר.

אוסטרום זיהתה שמונה "עקרונות עיצוב" עבור ניהול יציב של מוצרים משותפים מקומיים. ‏[1]

  1. הגדרות ברורות (הגדרה ברורה של התכולה של המשאב המשותף, ואי הכללה של גופים וסוכנים חיצוניים שאינם זכאים להשתמש בו).
  2. לקיחה והספקה של משאבים משותפים שמותאמים לתנאים המקומיים.
  3. הסדרי בחירה קולקטיבית שמאפשרים לרוב מי שהמוצרים מתאימים לו להשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות.
  4. ניטור יעיל על ידי משגיחים שהם חלק מהציבור הזכאי למשאב או שיש להם אחריותיות (חובת מתן דין וחשבון) כלפיו.
  5. סולם של סנקציות הדרגתיות כלפי גורמים שזכאים למשאב ומפרים את חוקי הקהילה.
  6. מנגנונים לפתרון סכסוכים שהם זולים ויש אליהם גישה נוחה.
  7. הגדרה עצמית של הקהילה שמוכרת על ידי רשויות גבוהות יותר.
  8. במקרה של משאבים משותפים גדולים יותר, יש צורך בארגון בצורה של ריבוי שכבות של יוזמות שמכילות זו את זו, עם קהילות קטנות שנמצאות בבסיס ומנהלות את המשאב המשותף ברמה המקומית.

עקרונות אלה שונה במקצת במשך הזמן והורחבו כדי לכלול מספר משתנים נוספים שנראה שמשפיעים על ההצלחה של מערכות ממשלה בניהול עצמי, כולל תקשורת אפקטיבית, אמון פנימי והדדיות פנימית, ואת הטבע של מערכת המשאב כמכלול אחד.

אוסטרום וחוקרים רבים שעבדו איתה פיתחו "מסגרת של מערכות חברתיות-אקולוגיות" (Social-Ecological Systems (SES) framework) שבה מפותחת התאוריה של מוצרים משופים ושל ניהול ממשל-עצמי קולקטיבי.

הגנת הסביבה

לפי המכון הנורווגי למחקר מקומי ועירוני (Norwegian Institute for Urban and Regional Research) אוסטרום הזהירה מפני יחידה עולמית ממשלתית בודדת לפתרון הבעיות של פעולה קולקטיבית של תאום העבודה נגד ההרס הסביבתי. חלק מהסיבה נובע מהמורכבות של הבעיות האלה וחלק בגלל הרבגוניות של השחקנים המעורבים. הצעתה הייתה של גישה פוליצנטרית (בעלת מרכזים רבים) שבה החלטות ניהול מרכזיות צריכות להתבצע קרוב ככל האפשר לזירה של האירועים ולסוכנים שמעורבים בנושא.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Ostrom, Elinor (1990). Governing the Commons: The Evolution of Institutions for Collective Action. Cambridge University Press. ISBN 0-521-40599-8.
מוצר ציבורי
מוצרים ציבוריים: הון חברתי - אמון - כסף - רפואה מונעת - מידע - הון טבעי - שרותי המערכת האקולוגית - דייג יתר - מגוון ביולוגי
מושגים: מוצר ציבורי - מוצר פרטי - מוצר משותף - מוצר מועדון - מוצר בלבדי - מוצר יריבי - נחלת הכלל - הטרגדיה של נחלת הכלל
אנשים וספרים: לטובת הכלל - חברת השפע - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - אלינור אוסטרום - דייוויד בוליר