הטיית מחקרים על ידי חברות

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הטיית מחקרים על ידי חברות היא פעילות של חברות מסחריות ובמיוחד על ידי תאגידים רב לאומיים לבצע מימון סלקטיבי, צנזורה, או הצגה מעוותת של מחקרים מדעיים בעיתונות המקצועית, להפעיל לחץ על מדענים או לממן מדענים בעלי דעות "נכונות" וכן להציג את המחקר המדעי בצורה מעוותת בתקשורת הפופולרית, בכנסים ובפני מקבלי החלטות. שיטות לדבר זה כוללות הסתרת מידע מהציבור וממקבלי החלטות, הצגת נתונים חלקיים, מתן עדויות שקר, הקמת ארגוני קש שישפיעו על דעת הקהל או מקבלי החלטות תוך הסתרת הקשר לחברה המסחרית, מתן טובות הנאה לחוקרים, רופאים, עיתונאים ומקבלי החלטות, בחירה סלקטיבית של חוקרים ומימון נדיב של חוקרים אלה, סחיטה באיומים, שוחד, תביעות השתקה, ועוד.

הטיית מחקרים נוגעת לתחומי מחקר שעלולים להשפיע על דעת הקהל, המדענים, עיתונאים ורגולטורים ולגרום לשינוי רגולציה או נורמות חברתיות או של מוסדות החברה לכיוון שיפגע ברווחיות החברות. קיום של הטיות כאלה בולט במיוחד בתחומים של בריאות הציבור ובטיחות, שבהן הטיית המחקרים מועילה לרווחי החברות אבל עלולה לגרום לתחלואה עודפת, סבל, נכות ומוות של אנשים. תחום נוסף שבו הטיה כזו בולטת היא הגנת הסביבה וקיימות שבו הטעיה עלולה לגרום מוות של אנשים כתוצאה מזיהום או בעיה סביבתית אחרת, סיכון מינים אחרים וכן סיכון של האנושות כולה בגלל תהליכים ארוכי טווח כמו התחממות עולמית.

דוגמאות להטיית המחקר המדעי על ידי חברות גדולות כוללות תחומים של עישון, זיהום, התחממות עולמית, תעשיית התרופות, תזונה, זכויות בעלי חיים, אקולוגיה, נשק, סרטן ועוד. הפצת דיסאינפורמציה ותעמולה על ידי חברות עלו גרמו לפעמים להמשך צריכת חומרים מזיקים במשך עשרות שנים ועלו בחייהם של כמה עשרות מיליוני בני אדם. דוגמאות בולטות לכך הכחשת נזקי העישון, שיווק של סיגריות קלות, והסתרת הקשר בין סוכר לבין מחלות-לב, הטיות של מחקרים על חברות תרופות, הכחשת זיהום או נזקי זיהום על ידי חברות מזהמות והכחשת אקלים.

מבחינה כלכלית הטיות כאלה ממחישות את חשיבותם של מוצרים ציבוריים כמו אמון ואמת כמוצר ציבורי - כסף במיליוני דולרים ספורים שניתן לחוקרים, אנשי יחסי ציבור ועיתונאים הצליח לייצר לחברות רווח עצום - בישראל בלבד מדובר ברווח שנתי של כמה מיליארדי שקלים, ונזק ציבורי שנתי של עשרות מיליארדי שקלים. דבר זה הוא גם המחשה לנזקים אפשריים של הפרטת המחקר ושל משבר המוצרים הציבוריים.

הנזק הישיר של הטיות מחקרים הוא הן נזק כספי והן מוות של אנשים רבים. הדבר כולל עשרות מיליוני אנשים שמתו כתוצאה ממידע מטעה על עישון, מוות של אנשים עקב תזונה לא בריאה כמו תחלואה ומוות עקב סוכרת או השמנה הנובעת מצריכת סוכר, מוות עקב תופעות לוואי או התמכרות לתרופות שונות (לדוגמה התמכרות למשככי כאבים) או עקב טיפול בתרופות לא יעילות ועיכוב של חלופות טובות יותר. נזק נוסף הוא נזק חברתי ומערכתי של מתן רוח גבית להכחשת מדע - כאשר אנשים נעזרים בסיפורים אמיתיים של שחיתות של מדענים לשם טענות גורפות נגד המדע ונגד מחקרים מדעיים, בעיקר על רקע של תאוריות קונספירציה. באופן זה הטיות מחקרים נותנות רוח גבית לטענות של התנגדות לחיסונים, הכחשת אקלים, התנגדות לאבולוציה, טענות על הסתרת מגעים עם חייזרים ועוד. חלק מתאוריות הקונספריציה האלה אינן מזיקות וחלקן בעלות נזק משמעותי בפני עצמן.


הכחשת נזקי העישון

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - הכחשת נזקי העישון

הכחשת נזקי העישון וסוגיות בריאותיות וחברתיות הקשורות בעישון - כמו שיווק טבק לבני נוער, התמכרות לעישון או עישון פסיבי ממחישות כיצד חברות גדולות יכולות לעוות מחקרים מדעיים, במגוון שיטות כולל - מימון מחקר סלקטיבי ומוטה, הקמת ארגוני קש, הצגת מידע בצורה מעוות בתקשורת הפופולרית, מתן עדויות שקר, פרסום שקרי, ביצוע תעמולה, נטיעת ספק, יצירת רושם מוטעה, לובי פוליטי, השפעה על מומחים ועוד.

הרופא וחוקר הסרטן הארגנטינאי אנחל רופו (Angel Honorio Roffo)[1] היה אחד המדענים הראשונים שהצביעו על הקשר בין עישון טבק וסרטן. עד סוף שנות ה-20 של המאה ה-20 הוא היה משוכנע כי קיים קשר בין עישון לבין סרטן עקב הניסיון שלו עם מספר רב של חולי סרטן. בשנות ה-30 וה-40 פרסם רופו מספר מחקרים על הנושא, בעיקר בגרמנית ובספרדית, ועד סוף הקריירה שלו הוא פרסם מאות מחקרים בנושא. הוא השתמש בטיעונים קליניים, סטטיסטיים וניסויים להדגים את הקשר של סרטן לעטרן שנוצר בזמן העישון. אחד הטיעונים שהציג רופו היה שעישון כגורם מסרטן, הסביר בצורה טובה את ההבדלים בין תחלואה של גברים ונשים לגבי סוגי סרטן (באותה תקופה גברים עישנו הרבה יותר לעומת נשים). ‏[1][2] בשנת 1931 הדגים רופו כי שאריות עשן שהתעבו מסיגריות טבק יכולים לגרום לגידולים כאשר נמרחו על עור חשוף של ארנבות.‏[2] המחקרים של רופו עוררו עניין מצד רשויות הבריאות של גרמניה ומצד חוקרים גרמנים. בשנת 1939, Franz Hermann Müller פרסם את המחקר הראשון בנושא על 86 מקרים של סרטן ריאות ומספר דומה של אנשים בריאים. מיולר הראה כי אנשים עם סרטן ריאות הם בעלי היסטוריה של עישון בהסתברות גבוהה בהרבה לעומת קבוצת הבקרה. לפי ההיסטוריון רוברט פרוקטור, רופו היה כנראה האיום המדעי החשוב ביותר על תעשיית הטבק לפני שנות ה-1950. חברות הסיגריות רצו להציג את המחקרים של רופו ואחרים באור מגוחך. יצרני הסיגריות בגרמניה אפילו יצרו ירחון שלם - Chronica Nicotiana ו"אקדמיה מדעית" - Academia Nicotiana Internationalis כדי לחזק את מעמדם מול נציגי בריאות הציבור. ‏[2]

המחקרים על הקשר בין עישון טבק לבין סרטן ריאה החלו לתפוס תאוצה בשנות ה-50. מחקר אחד מ-1954 בדק את השפעת העישון על 24 אלף רופאים בבריטניה ומצא כי עישון יכול להגביר את הסיכון לסרטן ריאה פי 40. בדצמבר 1953 פורסם מחקר מאת אוורט גרהם שהראה כי מריחה של זפת שמקורה בעשן סיגריות על גב מגולח של עכברים יכול לגרום לגידולים סרטניים.‏[3] בניגוד למחקרים קודמים, מחקר זה תפס תשומת לב ציבורית משמעותית בעיתונות בארצות הברית. מגזין LIFE הקדיש מספר עמודים לנושא והעיתון Times ציטט את המסקנה של גרהם כי הסיפור נגד הטבק "הוכח מעבר לכל ספק".‏[4] אמון הציבור בטבק ספג מהלומה ומחירי המניות של חברות הטבק של ארצות הברית ירדו. ‏[2]

בשנת 1998 הוכרחו חברות הטבק לפרסם בפובמי מיליוני מסכים פנימיים בעקבות תביעה נגדן (ראו פרטים בהמשך). מסמכים פנימיים אלה מראים שחברות טבק היו מודעות לקשר בין עישון לסרטן ריאות החל מפברואר 1953 לפחות.‏[5]

בתגובה לרעש הציבורי סביב מחקר העכברים וירידת מניות חברות הטבק בבורסה החליטו חברות הטבק להגיב. ב-14 בדצמבר 1953, במלון פלזה בעיר ניו יורק, נפגשו המנכ"לים של חברות הטבק הגדולות בארצות הברית, כדי להבין איך להגיב לפרסומים המדעיים שהצביעו על קשר בין עישון סיגריות לבין סרטן ריאות.[6] כתוצאה מהפגישה הוקמה "הוועדה המדעית של תעשיית הטבק" (Tobacco Industry Research Committee -TIRC). הוועדה נוהלה על ידי חברת יחסי הציבור Hill & Knowlton בשמה של תעשיית הטבק, ושוכנה בבניין האמפייר סטייט בילדינג בניו יורק. תצהיר של חברת יחסי הציבור מאותה תקופה טוען כי "יש לנו משימה חיונית אחת - שאפשר לנסח אותה בפשטות: לעצור את הפניקה הציבורית. יש רק בעיה אחת - בטחון ואיך לבסס אותו; הרגעת הציבור היא הדרך לייצר אותו... וחשוב מכל, איך לשחרר מיליוני אמריקאים מהפחד והאשמה שהולך להתעורר עמוק בתוך העצמי הביולוגי שלהם - בלי קשר ללוגיקה מסויימת - בכל פעם שהם מציתים סיגריות". ‏[7]

ב-4 בינואר 1954, פרסמו חברות הסיגריות הגדולות בארצות הברית מודעת פרסומת בשם "הצהרה כנה למעשני הסיגריות" (A Frank Statement to Cigarette Smokers).[8] המודעה פורסמה במעל 50 מגזינים חשובים כמו הניו-יורק טיימס, וושינגטון פוסט ועוד,[2] וסה"כ היא פורסמה במעל ל-400 עיתונים ברחבי ארצות הברית ומעריכים כי היא הגיע ל-43 מיליון בני אדם.[9] חברות הטבק המשיכו לפרסם מודעות נוספות שהביעו פקפוק במחקרים מדעיים המקשרים בין מחלות ועישון.

בשנת 1957 פרסמו החוקרים המונד והורן מחקר ענק שעקב במשך 5 שנים אחר 188 אלף גברים, ומצא קשר סטטיסטי בין עישון ומוות בטרם עת.‏[10]. המחקר הוביל למחקר נוסף בארצות הברית, אשר כלל מיליון נחקרים וגם הוא מצא קשר בין עישון לסרטן ריאה.

בתקופה זו ניסו חברות הטבק לפרסם מחקרים מדעיים ולהשתמש בשם של חוקרים מדעיים בתקשורת ובפרסומות. אחד הכלים לכך היתה הקמת מכון הטבק - גיוס של מדענים כדי לנסות לטעת בציבור רושם מוטעה או לבצע נטיעת ספק לגבי המסר כי עישון הוא מסוכן. הרעיון הבסיסי בנטיעת ספק הוא שלא צריך לשכנע את הציבור בכך שעישון הוא בטוח. די בכך שהציבור יתרשם שיש ויכוח בין המומחים. דבר זה יאפשר לאנשים לא לנקוט עמדה חד-משמעית ולכן בהרבה מקרים - להמנע מנקיטת פעולה. כך אנשים רבים יכלו להמשיך לעשן, מבחינה ציבורית הדבר גם אפשר דחייה של חקיקה נגד עישון.

חברות הטבק חיפשו עד שהצליחו למצוא מדענים שהיו בדעה שהייתה מספיק קרובה לדעתם. ‏[11] אחד מהם הוא קלרנס ליטל (Clarence Cook "C.C." Little)‏[12], ביולוג ידוע שהיה משוכנע שסרטן נגרם אך ורק כתוצאה מגנטיקה. ליטל מונה להיות המנהל המדעי של הוועדה המדעית של של Tobacco Industry Research Committee שמימן מחקרים של מאות חוקרים. המחקרים נודעו להראות שעישון אינו מסוכן לבריאות. גם בשנת 1969 ליטל עדיין טען שאין קשר סיבתי בין עישון לסרטן.

השינוי בעמדת הממסד הרפואי הרשמי כלפי עישון החל רק במחצית הראשונה של שנות ה-60. בעקבות מחקרי המעקב, פנו ארגוני בריאות לנשיא קנדי בשנת 1961, וזה פנה אל הרופא הכללי בארצות הברית כדי לבדוק את הנושא. ‏[10] בעקבות דו"ח של מועצת הרופאים המלכותית, שקבע שיש קשר בין עישון לבין סרטן ריאות, הכריזה ממשלת בריטניה בשנת 1962 כי היא תפעל נגד עישון. ‏[13]. בינואר 1964 קבע הרופא הכללי בארצות הברית, Luther Terry, כי עישון קשור לסרטן ריאה. ‏[10] מאז החלו בארצות הברית וכן במדינות אחרות (כולל ישראל) ניסיונות להגבלת עישון סיגריות. ‏[14].

עוד לפני המחקר על הקשר בין עישון לסרטן, רופאים היו מודעים לכך שניקוטין הוא חומר רעיל מאוד, וכי עישון מזיק לכלי דם וללב. ‏[15][16] אבל דבר זה לא גרם לשינוי מהותי בעמדת הממסד הרפואי, הרופאים או הציבור.

עם זאת, חברות הטבק לא קיבלו את "רוע הגזרה" והמשיכו במהלך השנים להציג את הסיגריות כמוצר תמים. למרות מחקרים רחבים מאוד ופרסומים של ארגונים רפואיים, מאמצי ההכחשה של חברות הטבק נשאו פרי, דבר זה עולה בין היתר ממסמכים של חברות הטבק עצמן. בסוף שנות ה-60 רק שליש מבין הרופאים בארצות הברית האמינו כי עישון מסוכן לבריאות‏[2]

עם הזמן זומנו עוד אתגרים מחקריים ומאבקים ציבוריים הקשורים בטבק - בשאלה עד כמה הטבק הוא חומר ממכר, בשאלות הנוגעות לעישון בקרב בני נוער ואמצעים שונים להגבלת עישון כזה, בהיבטים של עישון פאסיבי ועוד. בשנות ה-60-80 חברות הטבק ניסו לשווק לציבור מגוון צורות של "סיגריות בטוחות" כמו סיגריות עם פילטר וסיגריה קלה - סיגריות אלה הוצגו לציבור כבטוחות יותר. בדיעבד התברר שאין כל הבדל בנזק בין סיגריות קלות - לרגילות - לדוגמה חורים מיוחדים ליד הפילטר אפשרו לסיגריות להיות "דלות בעטרן" במבחנים של מכונות לבדיקה אבל המעשן האנושי היה סוגר חורים אלה כדי לקבל מנת ניקוטין מספקת.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 החל מאבק משפטי ופוליטי בין רשות הסמים והמזון בארצות הברית לבין חברות הטבק. כתוצאה מכך החלו גם התארגנויות לתביעות נגד חברות הטבק מטעם רשויות של 46 מדינות בארצות הברית שאספו עדויות נגד החברות. בשנת 1994 ערך חבר הקונגרס האמריקאי הרי ווקסמן (Harry Waxman) סידרת שימועים בקונגרס בתת-הוועדה לסביבה ובריאות. הנשיאים והמנכ"לים של שבע החברות הגדולות בארצות הברית זומנו להעיד בפני הוועדה. ב-14 באפריל 1994 הצהירו המנכ"לים של שבע חברות הטבק הגדולות בארצות הברית תחת שבועה כי הם חושבים כי ניקוטין אינו חומר ממכר.[3][4] הצהרות אלה ניתנו למרות דו"ח של הרופא הכללי של ארצות הברית משנת 1988 שקבע כי "התשובה הקצרה היא כי סיגריות הן ממכרות. התהליכים הפרמקולוגיים וההתנהגותיים שקובעים התמכרות בטבק הם זהים לאלו שקובעים התמכרות לסמים כמו הרואין וקוקאין". [5][6][7]

בשנת 1998 נחתם הסכם בשם The Master Settlement Agreement בין חלק מהמדינות בארצות הברית לבין חברות הסיגריות. ההסכם כולל דרישה לתשלום פיצוי של 250 מיליארד דולר במשך 20 שנה, בנוסף לכך ההסכם כלל גם חשיפה של מסמכים מסווגים של תעשיית הסיגריות בפני הציבור.[17]

בעקבות פשיטת רשויות החוק על הנהלות חברות הטבק נתפסו מיליוני מסמכים שונים שנכתבו בתקופה של 50 שנה. מסמכים אלה הועברו לאוניברסיטת קליפורניה בסן-פרנסיסקו. על האוניברסיטה הוטל להקים את "ספריית המורשת של מסמכי הטבק", וכן להעלות את המידע לאינטרנט. כ-13 מיליון מסמכים המונים 79 מיליון דפים כבר מוספרו עד שנת 2012, ואחרים מתווספים מדי יום.[17] נכון לשנת 2016 יש 14 מיליון מסמכים בספרייה, וזו שינתה את שמה ל"אמת - מסמכי תעשיית הטבק" [8]

ביולי 2000 פרסם ארגון הבריאות העולמי דו"ח בן 260 עמודים בהתבסס על המסמכים של תעשיית הטבק. הדו"ח מתאר כיצד חדרו היצרניות לשורות ארגון הבריאות באמצעות חברות-קש ומדענים להם שילמו בחשאי. צעדים אלו נעשו במטרה לעכב את מדיניות ארגון הבריאות העולמי בנושא הפיקוח בתחום הטבק וההגבלות על הסיגריות בפרט. לאחר פשיטת סוכנים פדרליים על משרדי החברות בתקופת ממשל קלינטון, טענה התביעה כי "זה כבר חצי מאה שיצרניות הסיגריות באמריקה מתכננות ומוציאות מהכוח אל הפועל קנוניה רחבה להטעיית הציבור".[17]

פרופסור רוברט פרוקטור, מרצה באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה וחוקר בתחום ההיסטוריה של המדע חקר את המסמכים של תעשיית הטבק במשך 10 שנים וכתב את הספר "שואה מוזהבת" שמתאר בצורה מפורטת את חדירת חברות הטבק לגופי מחקר בארצות הברית ובעולם, לדוגמה מתוך המסמכים עלה כי הממונה על מיון בקשות המחקר ב-National Science Foundation- (הגוף הפדרלי הראשי בארצות-הברית האחראי על מתן מימון למטרות מחקר) קיבל כספים מתעשיית הטבק.[17]

משרד המשפטים האמריקאי הגיש תביעה כנגד תעשיות הטבק תחת חוק (RICO (Racketeer Influenced and Corrupt Organizations Act)) שעוסק בפשע מאורגן וגריפת רווחיים עקב פעילות לא חוקית. התביעה היתה על כך שחברות הטבק פעלו במשך עשרות שנים במזימה מורכבת שכללה - הטעיה של ציבור על נזקי העישון, על נזקי העישון הכפוי, הסתרת ההשפעה הממכרת של הניקוטין, ביצעו התערבויות מכוונות לשינוי יכולת הסיגריות לספק ניקוטין, שיווקו סיגריות תחת שמות מטעים כגון light ו- low tar למרות שידעו שסיגריות אלו מסוכנות לפחות כמו סיגריות רגילות, כיוון שיווק הסיגריות אל בני הנוער, וכן שלא פעלו לייצור סיגריות בטוחות יותר.‏[18][19]

באוגוסט 2006 השופטת גלדיס קסלר (Kessler) פרסמה את חוות דעתה על פני 1,683 עמודים וקבעה שתעשיית הטבק אשמה בהפרת חוק RICO בכך שהסתירה במרמה את נזקי הבריאות הנגרמים מעישון ושיווקה את מוצריה לבני נוער.[18]

כפי שעולה ממסכת העובדות שנפרסה, ישנם ראיות משמעותיות המבססות את הטענה שתעשיית הטבק פעלה והוציאה לפועל ועדיין פועלת ומוציאה לפועל מזימה הנמשכת 50 שנה להונות את הציבור, כולל –צרכני סיגריות, תוך הפרה של חוק RICO.

הכחשת נזקי העישון והכחשת היבטים אחרים של עישון טבק כמו התמכרות לטבק, שיווק מוצרי טבק לילדים, סיגריות קלות, עישון פסיבי ועוד, הייתה פעילות מוצלחת מאוד מצד חברות הטבק. הראיות המדעיות הראשונות היו ב-1931 וניסויי מעקב רחבי היקף בוצעו בשנת 1954-7 . תהליך ההכרה בנזקים לקח כ-30 שנה, עד שבשנת 1964 הכירו הרשויות בארצות הברית, בישראל ובמדינות מערביות נוספות בנזקי הבריאות של העישון. למרות זאת בישראל חוקק חוק נגד שיווק סיגריות לילדים ונגד חלק מצורות הפרסום רק בשנת 1983. היבטים אחרים של שיווק סיגריות כמו מכירת סיגריות ממכונות אוטומטיות (שאפשרו לילדים להשיג סיגריות בקלות) נמשכו בישראל עד שנת 2014 והיבטים אחרים של שיווק ולובי של חברות הסיגריות (כמו פרסום המכוון לצעירים באינטרנט) נמשכים עד היום. חוסר מודעות לנזקי העישון ועישון בגיל צעיר קיימים ביתר שאת במדינות לא מערביות רבות כמו סין, אינדונזיה ועוד וכן בקרב שכבות עניות במדינות מערביות כולל גם בישראל.

הכחשת נזקי העישון הפסיבי

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - עישון פסיבי

עישון פסיבי והשפעותיו הבריאותיות, מהווה אתגר כפול לחברות הטבק מצד אחד מודעות עליו מעודדת חקיקה ונורמות שקוראים להגביל את העישון במרחב הציבורי, דבר שני הדבר מעודד מעורבות ציבורית גדולה יותר במניעת עישון והגבלתו ומקשה על הצגת הנושא כדבר שהוא רק בחירה אישית של המעשן. בסוף שנות ה-70 מחקרים פנימיים של תעשיית הטבק הצביעו על בעיות בריאות שנגרם לשוהים לצד מעשנים בגלל עישון פסיבי. התעשייה המשיכה להכחיש דבר זה בפומבי וניסתה למצוא דרכים להקטין את זרימת העשן לצדדים. בשנות ה-90 הצליחה התעשייה להקטין בצורה מסויימת את פליטת העשן. ‏[20]

לפי ארגון הבריאות העולמי, נזקי העישון הכפוי עבור אנשים שחשופים עליו בצורה מתמשכת, כוללים סיכון מוגבר (20%-30% יותר) לחלות בסרטן ריאות, ולחלות במחלות לב. בקרב מבוגרים עישון מיד-שנייה מקושר גם עם הגברת הסיכון לסרטן האף, החרפה של סיסטיק פיברוזיס, פגיעה בתפקוד הריאות, וסרטן צוואר רחם. הורים מעשנים קשורים סטטיסטית להגברת הסיכון למוות בעריסה, מקרי אשפוז של ילדים. עישון מיד שנייה הוא גורם סיכון בריאותי לאסתמה, זיהום באוזן התיכונה, ברונכיט ודלקת ריאות בקרב ילדים. ‏[20]

דוגמה להכחשת נזקי העישון הפסיבי קיימת במודעת פרסומת של מכון הטבק משנת 1979. הפרסומת מתארת את עישון כמין טקס מיוחד למעשן, בחירה אישית שלו, עניין של סגנון. ואילו את מי שהעישון מפריע להם היא מחלקת ל-2 אלו שהם אנשים מנומסים (אשר סובלים מעשנים בקרבתם) ו"אנטי מעשנים" - אנשים שלא מעוניינים שיעשנו לידם - אותם מציגה המודעה כאנשים לא סובלניים, מיעוט קטן מאוד, קולני ומרגיז, אנשים לא רציונליים שפשוט מנסים לריב עם כולם.‏[21]

מחקר משנת 1999 העריך את מידת הכיסוי של עיתונים ומגזינים אודות מחקרים על עישון פסיבי. המחקר בדק 180 פרסומים בעיתונות היומית ו-92 פרסומים במגזינים בשנים 1981-1994 שעסקו בעישון פסיבי. 62% מהכתבות (168 מתוך 272) הסיקו שהמחקרים על הנזק הבריאותי מעישון פסיבי נמצאים במחלוקת. נציגי חברות הטבק צוטטו הרבה יותר בכתבות בעיתונות (52%) לעומת כתבות במגזינים (12%). מתוך 121 מחקרים שהוזכרו בעיתונות רק 15 היו מטעם פרוייקטים או פרסומים במימון חברות הטבק. במגזינים קבלה של פרסומות של חברות הטבק מקושרת באופן סטטיסטי למסקנה של המאמר כי נזק מעישון פסיבי הוא דבר שנוי במחלוקת. מסקנת המחקר היא כי למרות שבשנים 1981 עד 1994 המחקרים על ההשפעות המזיקות של עישון פסיבי הלך והצטברו, הכיסוי של העיתונות הפופולרית על המחקרים יצרה את הרושם לפיו העמדה המדעית בנושא נתונה בוויכוח. מעט מחקרים צוטטו כדי לתמוך בטענת תעשיית הטבק כי עישון פאסיבי אינו מזיק לבריאות, אבל היה ציטוט נרחב של נציגי תעשיית הטבק שהביעו ביקורת על שיטות המחקר של המחקרים על ההשפעות הבריאותיות של עישון פסיבי. ‏[22]

הטיות מחקרים בנושאי תזונה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - הונאות מזון

ב-2013 פרסמו מספר חוקרים במגזין 'לנסט' (The Lancet) מחקר על רגולציה עצמית של חברות מזון מעובד, חברות משקאות וחברות טבק. המחקר טען כי ״למרות ההסתמכות הנפוצה על רגולציה עצמית של התעשייה ועל שיתוף פעולה בין הממשלה למגזר הפרטי, אין עדויות לכך שגישה זו אפקטיבית. רגולציה והתערבות בשוק הן הדרכים היחידות שיש עדויות לכך שהן מונעות בצורה אפקטיבית את הנזק שגורמת תעשיית המוצרים המזיקים״.‏[23][9]

החוקרים בדקו מאגרי מידע שמקיפים 80 מדינות שונות בין השנים 1997 עד 2010. הנתונים הראו שהחברות שמכרו מזון מעובד, משקאות קלים וטבק צמחו בשנים האלה הרבה יותר במדינות מתפתחות לעומת מפותחות. בצד הביקוש הדבר התרחש בגלל שתושבי המדינות המתפתחות הרוויחו יותר ויכלו לצרוך מוצרי מזון מעובד, ובמקביל יש להם פחות זמן ולכן הביקוש למזון מעובד גדל. בצד ההיצע החוקרים טוענים כי מדינות מתפתחות חתמו על הסכמי סחר בין לאומיים (כחלק מארגון הסחר העולמי או אמנות אחרות). חברות מזון ענקיות נכנסו למדינות והחלו למכור שם. צעדי מיסוי או הגבלות אחרות מנוגדים להסכמי הסחר וכן מדינות חוששות לבצע רגולציה כדי לא להרתיע חברות אלה. הודות לחשיפת מסמכים של החברות הגדולות בשנים האחרונות (כחלק מתביעות שהוגשו נגד חברות הטבק בארה״ב), החוקרים גילו קווי דימיון בין המאבקים שניהלו בעבר חברות הטבק, לבין המאבקים שמנהלות חברות המזון הגדולות ברחבי העולם.‏[23]

לפי החוקרים, האסטרטגיה הראשונה במעלה של חברות המזון, כמו של חברות הטבק בזמנו, היא ליצור הטיה מדעית, להטיל ספק וליצור מראית עין כאילו ישנן מחלוקות במחקר לגבי הקשר שבין צריכת מזון מעובד ומוצרים עתירי הסוכר לבין העלייה במחלות שונות. ״כשם שחברות הטבק הקימו גופים עצמאיים לכאורה בשביל לפרסם מחקרים מוטים וחלקיים, להכחיש את הנזק שבעישון ולדכא את התפתחות המידע שזמין לציבור, באופן דומה גם חברות המזון והמשקאות פועלות בשביל להטות את המחקר״. צעדים נוספים שנקטו החברות היו לובי פוליטי אגרסיבי ואימוץ הטענה כי התערבות ממשלתית בנושא מהווה פגיעה בחופש הפרט של הצרכן. ‏[23]

הטיות מחקרים על ידי תעשיית הסוכר

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - השפעות בריאותיות של סוכר

בשנים האחרונות עולה המודעות של גורמי מחקר, בריאות הציבור, ותזונה לנזקים של צריכת סוכר. יש מאמצים מצד רשויות וארגונים להפחית את צריכת הסוכר כחלק מתזונה בריאה וקידום בריאות. בשנת 2015, הכריז ארגון הבריאות העולמי כי כדאי למבוגרים ולילדים לצרוך סוכר בכמות נמוכה מ-10% מסך צריכת הקולריות ביום, יתרון נוסף הוא בצריכה של עד 5%. ‏[24] ארגוני בריאות נוספים כולל ארגונים נגד מחלות לב ונגד סרטן ממליצים המלצות דומות.

לפני מחקר שפורסם באפריל 2014 בירחון JAMA: Internal Medicine, אנשים שצרכו 17% עד 21% אחוז מהקלוריות שלהם מסוכר מוסף היו בעלי סיכוי גבוה ב-38% למוות ממחלות לב וכלי-דם (כגון מחלת לב איסכמית (IHD), שבץ מוחי, או יתר לחץ דם), לעומת אנשים שצרכו 8% מהקלוריות שלהם מסוכר מוסף. הסיכון היחסי למחלות לב וכלי דם היה יותר מפי 2 עבור אנשים שצרכו מעל 21% מהקלוריות שלהם באמצעות תוספות סוכר וממתיקים. [10] [11]

איגוד רופאי הלב בארצות הברית ממליץ לגברים בוגרים לצרוך לכל היותר 9 כפיות סוכר ביום (38 גרם). ההמלצה לנשים בוגרות היא לצרוך עד 6 כפיות סוכר ביום (25 גרם).[12][25] להשוואה בפחית אחת של קולה יש כ-9 כפיות סוכר. גם אנשים שלא מוספים סוכר למזון שלהם עלולים להיות בסכנה היות ואנשים רבים במערב צורכים בממוצע כ-20 כפיות סוכר ביום על ידי סוכר סמוי שנמצא בתוך מזונות ומשקאות שונים. [13] הצריכה הממוצעת בישראל היא 30 כפיות סוכר מוסף ליום, לא כולל סוכר שנמצא בפירות שלמים או לקטוז בחלב.

בשנת 2016 נחשפה פרשה של הטיית מחקרים על ידי חברות סוכר מארצות הברית בשנות ה-60. גורמים בתעשיית הסוכר בארצות הברית שילמו לחוקרים מאוניברסיטת הרווארד כדי שיתייחסו בביטול לקשר האפשרית בין צריכת סוכר למחלות לב, ותחת זאת יטילו את האשמה על השומן הרווי. דבר זה התגלה על ידי מסמכים פנימיים שגילה סטנטון גלנץ, חוקר מהאוניברסיטה של קליפורניה בסן פרנסיסקו (UCSF) ופורסמו בכתב העת המדעי JAMA Internal Medicine בספטמבר 2016. לפי המסמכים 50 שנה של מחקרים על תזונה ומחלות לב, כולל המלצות דיאטה שקיימות כיום, הושפעו בצורה ניכרת על ידי תעשיית הסוכר. ‏[26] [14]

מהמסמכים מראים שקבוצת הסחר Sugar Research Foundation, המכונה היום Sugar Association, שילמה למדענים מאוניברסיטת הרווארד סכום המקביל היום לכ–50 אלף דולר, כדי שיפרסמו ב־1967 מאמר מחקרי על קשר בין צריכת סוכר, שומן ומחלות לב. אנשי תעשיית הסוכר בחרו את המחקרים שעליהם התבסס המאמר המחקרי של המדענים. המאמר המוזמן, שפורסם בכתב העת היוקרתי New England Journal of Medicine, המעיט בחשיבות הקשר האפשרי בין סוכר לבריאות הלב ותלה את האשם בצריכת שומנים רוויים.‏[26]

ב 1976 קיבלו מנהלים מאיגוד הסוכר האמריקאי פרס הצטיינות בתחום יחסי הציבור "Silver Anvil award" , על "עיצוב דעת הקהל". זאת תודות לקמפיין שעלה 800 אלף דולר (3.5 מיליון דולר במונחים של היום). החברות הצליחו להשיג אנשי מקצוע, תזונאים ואפילו עמדה תומכת מצד מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) במטרה למסמס מחקרים שמצאו קשרים בין סוכר לבין בעיות כמו השמנת יתר, סוכרת ומחלות לב. בסופו של הקרב הזה, רשמה תעשיית הסוכר ניצחון, שכן הסוכר החליף את השומן במוצרים רבים של מזון מתועש. לפי פרופסור איתמר רז, כ-70% מהקוריות במזון מתועש מקורה בסוכר. ‏[26]

הטיות מחקרים על ידי חברת קוקה קולה

בשנים האחרונות התקיים ויכוח בשאלה מה תורם יותר להשמנה - מחסור בפעילות גופנית או צריכה עודפת של סוכר או של מזונות שמנים ועתירי קלוריות.

מחקר של פרופסור מרטין מקי מבריטניה, הראה כיצד חברת קוקה קולה העולמית מימנה יותר מ-120 חוקרים שפרסמו מאות מחקרים בארה״ב, בעיקר בשביל ליצור הטיית מחקרים וליצור רושם שהקשר בין צריכה מוגזמת של סוכר להשמנה ולמחלות כמו סוכרת מוטל בספק, ולהדגיש כי מה שחשוב באמת הוא אורח חיים בריא והקפדה על פעילות גופנית מספקת ואיזון קלורי.[15]

בתחילת אוגוסט 2015 פרסם הניו יורק טיימס כי קוקה קולה השקיעה כספים רבין בארגונים חדשים. בתגובה לבקשות שבוצעו על פי חוקי חופש מידע (Open-records laws) גילו שתי אוניברסיטאות שמעסיקות בכירים בארגון שנקרא "Global Energy Balance Network" כי קוקה קולה שילמה בשנת 2014 1.5 מיליון דולר כדי להקים את הארגון. מאז שנת 2008 החברה תרמה כ-4 מיליון דולר בתרומות לפרוייקטים שונים של שניים מהמייסדים של הארגון Dr. Blair פרופסור מאוניברסיטת דרום קרולינה, שהמחקרים שלו במהלך 25 השנים האחרונות היו הבסיס להנחיות הפדרליות לפעילות גופנית, וGregory A. Hand - הדקן של בית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת וירג'יניה. ‏[27]

ב-22 בספטמבר 2015 הודתה הנהלת חברת קוקה קולה העולמית כי היא הוציאה כמעט 120 מיליון כדי לממן מחקרים מדעיים וכן תוכניות בריאות וכושר בארצות הברית החל משנת 2010. הודעה זו פורסמה כדי להבטיח כי החברה תהיה שקופה יותר מעתה והלאה. החברה העניקה מאות מלגות מחקר בשווי של יותר ממיליון דולר לאוניברסיטת לואיזינה (Louisiana State University), אוניברסיטת דרום-קרולינה (University of South Carolina ) ולאוניברסיטת אמורי (Emory University). כמו כן החברה תרמה לאקדמיה האמריקאית לרפואת משפחה (American Academy of Family Physicians) לאגודת הסרטן בארצות הברית (American Cancer Society) וכן למועדוני ילדים בארצות הברית (Boys & Girls Clubs of America. ) תרומות נוספות הועברו לאקדמיה לתזונה ודיאטה (the Academy of Nutrition & Dietetics) לארגון האמריקאי לסוכרת (the Academy of Nutrition & Dietetics), רשות הפארקים הלאומית, פדרציית הכדורגל בארצות הברית, וימק"א. ‏[28]

באוקטובר 2015 חשף הטיימס כי קוקה קולה שילמה לגורמי מחקר ובריאות באירופה ובבריטניה כולל UKActive, המועצה לתזונה בבריטניה (the British Nutrition Foundation) אוניברסיטת הול, בית החולים של אוניברסיטת הומרטון, פורום ההשמנה הלאומי, ארגון הדיאטה בבריטניה, שבוע ההשמנה ב-2013, והתאגדות בבריטניה לחקר ההשמנה. ‏[29]

בנובמבר 2015, התפטרה רונה אפלבאום, סמנכ"לית הבריאות והמדע של קוקה קולה, וזאת על רקע הביקורת נגדה על שמימנה את עמותת Global Energy Balance Network. על על פי סוכנות "אסוסייטד פרס", התכתובת בין החברה לעמותה מעידה עד כמה תפקידה של קוקה קולה היה גדול בעיצוב המסר של העמותה, ועד כמה אפלבאום סייעה בניהול הקשר בין השתיים, שעורר חששות שקוקה קולה משתמשת בעמותה כדי לנטרל את הביקורת נגד תרומת החברה להשמנה. ‏[30]

הכחשת אקלים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - הכחשת אקלים

וילי סון (Willie Soon), חוקר במרכז לאסטרופיזיקה בהרווארד קיבל סכום של 1.25 מיליון דולר במשך 14 שנים מתאגיד הנפט אקסון-מובייל, חברות חשמל וחברות אחרות. סון טען שהתחממות עולמית אינה נגרמת על ידי פעולות אנושיות אלא נגרמת בגלל השמש. הסנטור הרפובליקאי James Inhofe, השתמש במחקרים של סון כדי לטעון כי התאוריה של התחממות עולמית מעשי ידי אדם היא מעשיה. הקשרים של סון לתעשיות מזהמות נתגלו בבקשה לחופש מידע על ידי ארגון גרינפיס הסיפור התפרסם על ידי עיתון הגרדיאן בשנת 2015. [16]

הנשיא לשעבר של האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, ד"ר פרידריך זייץ, אשר, על פי מאמר ב-Vanity Fair, הרוויח כ-585,000 דולר בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 כיועץ לחברת הטבק RJ ריינולדס, עמד בראש גופים כגון "פרויקט מדיניות המדע והסביבה" ומכון ג'ורג' סי מרשל, שעשו לכאורה מאמצים מכוונים כדי "לטשטש" את העדויות על התחממות כדור הארץ. זייץ אמר בשנת 1980 כי "התחממות כדור הארץ היא הרבה יותר עניין של פוליטיקה מאשר של אקלים." זייץ חיבר את "עצומת אורגון", מסמך שפורסם במשותף על ידי מכון מרשל והמכון למדע והרפואה של אורגון, שהביעה התנגדות לפרוטוקול קיוטו. ג'ורג' מונביו כתב ב"גרדיאן" כי עצומה זו, אותה הוא מבקר כמטעה וקשורה למימון מהתעשייה, "צוטטה על ידי כמעט כל עיתונאי שטוען כי שינוי האקלים הוא מיתוס." מונביו כתב על קבוצה אחרת שנוסדה על ידי לובי הטבק, "הקואליציה לקידום מדע מהימן" (TASSC), שמפעילה קמפיינים כנגד צעדים הננקטים להילחם בהתחממות הגלובלית. בניסיון ליצור מראית עין של תנועה עממית נגד "פחד בלתי מבוסס" ו-"רגולציה מוגזמת" מונביו קובע כי TASSC "עשתה יותר נזק לקמפיין לעצירת שינוי האקלים מכל גוף אחר."

התעלמות ממחקרים שבוצעו על ידי מדענים של חברות הנפט

בספטמבר 2015 חשפו תחקירנים של Inside Climate News, יחד עם "לוס אנג'לס טיימס" תחקיר לפיו המדענים של חברת הנפט "אקסון" ומנהליה, ידעו כבר לפני עשרות שנים, לפחות מאז 1977, שדלק מחצבי תורמים להתחממות גלובלית, אך מאז החברה עושה מאמצים לטעת ספק לגבי הקשר של בני האדם לבעיות האקלים. לפי התחקיר James F. Black חבר בחטיבת המחקר של חברת הנפט אקסון, הזהיר את מנהלי החברה מפני התחממות עולמית כבר בשנת 1977. מנהלי החברה לא התעלמו מהנושא, ובמשך שנות ה-80 שכרו חוקרי אקלים כדי לקדם מודלים ומחקרים להבנת הנושא. מדעני החברה פרסמו 53 מאמרים בירחונים מדעיים. כל המחקרים הללו הסכימו בצורה מפורשת או משתמעת כי הגורם להתחממות עולמית הוא האדם. למרות זאת החברה עצמה לא פרסמה בציבור כי המחקרים שלה עצמה מצאו כי התאוריה של התחממות עולמית היא נכונה. במקום זאת החברה מימנה ארגונים להכחשת אקלים. ‏[31][32]

עיתונאים תקפו את החברה על כך שהיא נקטה במדיניות דו-פרצופית. כמו כן נטען כי אם החברה היתה מפרסמת את מה שהיה ידוע לה במשך 25 שנה, דבר זה היה מקצר את הזמן שבוזבז בוויכוחים ארוכים. ‏[33] בעקבות הגילוי החלה חקירה של התובע הכללי של ניו יורק בחשד לפיו התאגיד הטעה את הציבור ואת בעלי המניות בנוגע לסיכונים של שינויי אקלים הנוצרים בעקבות שימוש בדלק מאובנים. ‏[34]

הטיית מחקרים על ידי חברות תרופות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - תעשיית התרופות

בשנים האחרונות נחשפו מספר מקרים בהן חברות תרופות מימנו מחקרים, חוות דעת ופרסומים מדעים מוטים לטובה על מוצרים שלהן. יש חשש כי תופעה זו נפוצה בהרבה.

  • "ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין" הודה בחודש אוקטובר 2006 כי מחקר שפירסם בשנת 2000, אשר בדק האם התרופה ויוקס עדיפה על פני מוצרים מתחרים, "שופץ", תוך השמטה מכוונת של מקרי התקף לב בקרב מטופלים בוויוקס.[35]
  • מאמר שפורסם בשנת 2001 בכתב העת "אמריקן ג'ורנל אוף קידני דזיסס", המליץ על שימוש בגירסה סינתטית של ויטמין D. מחבר המאמר קיבל עבור כתיבתו תשלום מחברת יחסי ציבור של אבוט לבורטוריס, אשר מייצרת גירסה סינתטית של ויטמין D.[35]
  • מאמר חיובי על משכך הכאבים פרסטמול של גלקסו "סמיתקליין" פורסם בעיתון המדעי "בריטיש מדיקל ג'ורנל", מבלי לציין שהמחברת קיבלה כסף מהחברה[35]
  • חברת התרופות פייזר הציעה לכתבי עת רפואיים עשרות מאמרים אוהדים על תרופתה זולופט, באמצעות משרד הפרסום אוגילבי מקבוצת WPP[35]
  • ג'ונסון אנד ג'ונסון הורתה באמצעות חברת יחסי ציבור לכותבת ששכרה, לשפץ תוצאות של מחקר על תרופתה לאנמיה אפרקס, לקראת פרסומו בכתב העת המדעי "קליניקל נפרולוג'י"[35]

ב-2008 התפרסם מחקר על פרסום סלקטיבי של מחקרים, בעיתון היוקרתי "ניו אינגלד ג'ורנל אוף מידסן", והדבר עודד סערה בעולם המדעי והרפואי. החוקרים אספו רשימות של מחקרים שהגישו חברות תרופות למנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) על 12 תרופות נגד דיכאון שאושרו לשימוש על ידי ה-FDA בין השנים 1987 ו-2012, המחקרים חקרו ביחד 12 אלף חולים. ה-FDA סיווג כל אחד מהמחקרים שהוגשו לו כחיובי אם הוא תומך ביעילות של התרופה נגד דיכאון, כשלילי אם הוא לא או כלא-חד משמעיים אם התוצאות שלו מעורבות ורב-משמעיות. החוקרים זיהו 74 מחקרים ברשימות ה-FDA, מהם 38 היו חיוביים ו-36 שליליים או לא חד-משמעיים. התברר כי כל המחקרים ה"חיוביים", למעט אחד פורסמו. לעומת זאת מבין המחקרים שליליים או לא חד-משמעיים פורסמו רק 3, רוב המחקרים האלה לא פורסמו כלל (22) - מחקרים אלה מהווים 31% מבין המחקרים עם יותר מ-3400 משתתפים. עוד מחקרים שליליים או לא חד משמעמיים פורסמו עם ספין (11) כך שהם הוצגו כחיוביים אף על פי שהם לא. הדבר יצר פער גדול בין הרושם שניתן לרופאים לחוקרים ולציבור לבין המידע שהיה בידי ה-FDA. לפי המחקרים שפוסרמו נראה כאילו 94% מבין הניסויים היו חיוביים, לעומת זאת, האנליזה של ה-FDA מראה שרק 51% מהמחקרים היו חיוביים. מטה אנליזה נפרדת של הנתונים של ה-FDA ושל המחקרים שפורסמו מראה הגברה של יעילות התרופות השונות בפערים של 11% עד 69%, וכי הפער בממוצע לכל התרופות היה 32%. ‏[36]

הטיות מחקרים בטיפולים הורמונליים

חברת התרופות Wyeth , שכעת שייכת לחברת פייזר, שיווקה טיפול הורמונלי ( HRT) עם תרופות בשם Premarin ו- Prempro. בשנת 2009 הליך משפטי נגד Wyeth הוביל לשחרור 1,500 מסמכים שגילו נהלים שנגעו לקידום תרופות אלה. המסמכים הראו כי Wyeth הזמינה עשרות מחקרים והערות מטעם "סופרי צללים" שפורסמו בכתבי עת-רפואיים, כדי לקדם יתרונות לא-מוכחים של הטיפולים, להמעיט בנזקים ובסיכונים שלהם ולהציג טיפולים מתחרים באור שלילי. הנוהל של סופר צללים רפואי הוא שחברה תרופות משלמת למדענים כדי לתחום על מחקרים שהוכנו על ידי החברה או נציג מטעמה, בלי שהיו מעורבים במחקר עצמו או שמעורבותם בו היתה נמוכה מאד. מחקרים אלה מפורסמים בירחונים עם ביקורת עמיתים ובמצגות של כינוסים מקצועיים ויוצרים רושם מטעה של תמיכה אובייקטיבית במאמר שנכתב בעצם על ידי חברת התרופות. [17]

החל מאמצע שנות ה-1990 ובמשך עשר שנים, Wyeth הנהיגה מדיניות אגרסיבית של פרסומים צללים כאלה כדי לקדם מוצרי טיפולים הורמונלים. היא נעזרה במיוחד ב- DesignWrite, חברה לכתיבה של טקסטים רפואיים. בין 1998 ל-2005, קידמה 26 מאמרים בירחונים מדעיים, שקידמו טיפולים הורמנליים שלה. הפרסומים האלה הדגישו את יתרונות הטיפולים והמעיטו בסיכונים שלהם, במיוחד בקשר ל"מיסקונספציה" של קשר בין מוצרים אלה לבין סרטן השד. פרסומי הצללים האלה גם קידמו את הרעיון המוטעה לפיו המוצרים מסייעים להפחית מחלות לב וכלי דם. כמו כן הפרסומים האלה קידמו גם שימוש ללא התוויה בתרופה כדי להשתמש בה בתחומים בהם לא הוכח שיש לטיפול יתרון כלשהו – בתחומים כמו מניעת דימנציה ,מחלת פרקינסון, בעיות ראייה, וקמטים בעור. בנוסף Wyeth הדגישה מסרים שליליים נגד טיפול SERM raloxifene לאוסטפוריזס, ועודדה כותבים לכתוב שהטיפול לא יעיל והוא גם לא בהכרח בטוח.

בשנת 2002 פרסמו נתוני מחקר של Women's Health Initiative או WHI על טיפולים הורמנלים והראו השפעות שליליות של טיפולים. התוצאה היתה שמחירי המניות של חברת תרופות צנחו, והמוני נשים הפסיקו את השימוש בטיפולים הורמונליים. המניות של חברת Wyeth צנחו ב-50% ומעולם לא חזרו למצבם הקודם. החברה פרסמה בתגובה מאמרים שטענו כי המחקרים של WHI היו פגומים. בשנת 2010 בוצעה בדיקה של 114 סקירות מחקרים , קווי הנחיה, מכתבים ועוד פרסומים בספרות המדעית שנכתבו על ידי 5 כותבים שחברת התרופות שילמה להם. כתבים אלה היללו את התרופות של Wyeth ותקפו מחקרים שהצביעו על סכנות מצד התרופות. בשנת 2009 קנתה פרייזר את Wyeth. התברר שגם פרייזר עסקה בכתיבת צללים רפואית. היא המשיכה לשווק את Premarin ואת Prempro.


התמכרות למשככי כאבים

בשנים האחרונות הולכת ונחשפת פרשה של התמכרות למשככי כאבים שבה חברת התרופות פרדיו פארמה ביצעה הטעיות מכוונות של מחקרים ביחס לתרופה אוקסיקונטין. הדבר כלל הטעיה של רופאים של הציבור באמצעות שיטות דומות לחברות הטבק כמו שימוש בחברות קש, לובי והצגת נתונים מטעים באופן מכוון. להטעיה זו השפעה משמעותית על בריאות הציבור היות ואנשים רבים, כולל אנשים צעירים לקחו את התרופה, התמכרו אליה ומתו כתוצאה מההתמכרות. בשנת 1995 אושרה לשימוש והושקה בארצות הברית התרופה אוקסיקונטין, המיוחדת בשחרור מושהה של אוקסיקודון, על ידי חברת פרדיו (Purdue) שבבעלות משפחת סאקלר. חברת פורדו מימנה מחקרים ורופאים שטענו כי ניתן להשתמש בתרופה ללא חשש מהתמכרות במגוון רחב של מחלות. ד"ר קורטיס רייט שאישר את התרופה כ'בעלת סיכון נמוך להתמכרות', עזב את רשות המזון והתרופות האמריקאית (FDA) תוך זמן קצר ולאחר שנתיים החל לעבוד בחברת פורדו. ריווחי מכירת התרופה הניבו על פי הדיווח כ-35 מיליארד דולר. כיוון שמאז 1999 מעל 200,000 אמריקאים מתו מצריכת תרופות-מרשם שהן אופיאטים (ביניהן אוקסיקונטין), המודעות לנזקיהן עלתה בהדרגה למודעות הציבורית. בשנת 2006 הורשעו שלושה מבכירי פורדו בשיווק פלילי מטעה של תרופות והושת עליהם מאסר על תנאי וקנס של 35 מיליון דולר. בתחילת 2007, הודתה חברת פורדו בהטעיית הציבור לגבי הסיכון להתמכרות לאוקסיקונטין והסכימה לשלם 600 מיליון דולר במסגרת עסקת הטיעון מהגדולות בהיסטוריה של ארצות הברית. בהמשך, חברת פורדו שילמה לתובעים נוספים (מדינת קנטקי) 24 מיליון דולר.‏[37] בשנת 2017 מספר מקרי המוות ממנות היתר המיוחסים לאופיואידים הגיע ל-42,249 - עליה של -28% בשנה אחת לאחר עליה דומה שנה קודם לכן. רוב קורבנות האופיואידים היו גברים בני 25 עד 54. מנות יתר הן גורם המוות העיקרי לאמריקאים בני פחות מ-50. ובשנים 2015-2017 הן הרגו יותר אמריקאים מכלי נשק ומתאונות דרכים יחדיו, התפוצה שלה היא בשכבות רבות באוכלוסיה, בקצב גבוה מזה שבו מתו בני אדם בארצות-הברית בשיא מגפת האיידס. ב-2015 מתו מדי יום 142 אמריקאים כתוצאה ממנות יתר - פי 5 ממספר מקרי המוות ממנות יתר של קראק בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20. באוקטובר 2017 הכריז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על מגפת אופיואידים כ"מצב חירום לבריאות הציבור",‏[38] ובדצמבר פורסמו נתונים על ירידה בתוחלת החיים של אמריקאים במשך שנתיים רצופות כשאחד הגורמים לכך הוא העלייה בשימוש באופיואידים.‏[39][40]

נסיונות להפחית הטיות מחקרים

הוצעו מספר שיטות להפחית הטיות במחקרים מצד חברות או גורמים שיש להם אינטרס במחקר.

דרך אחת היא חובת רישום של מחקר ברשם מחקרים דבר זה נועד למנוע הטיות של "אפקט מגרה" בהן תוצאה "לא מעניינת" או לא נוחה מבחינה פוליטית מצד עורך המחקר מושלכת למגרה ורק מחקרים מסויימים מתפרסמים. יש חשיבות לכך שהניסוי ירשם לפני תחילת איסוף הנתונים, במאגר נתונים פומבי. ברפואה יש כמה רשמי מחקרים כאלו, הידוע ביותר שבהם הוא ClinicalTrials.gov בארצות הברית. חוקרי מדע מכל התחומים יכולים לרשום בחינם את ההנתונים Open Science Framework. הרשם הזה לא מציע רק שירותי רישום, אלא יכולת לשתף נתונים גולמיים וממשק אינטרנטי שעוזר לארגן ולנהל פרויקט מחקר ארוך-זמן. ‏[41] האתר הוא חלק מאג'נדה רחבה יותר שמכונה מדע פתוח ונועדה לאפשר שקיפות רחבה יותר במדע ולעודד שיתופי פעולה ומניעת בזבוז משאבים. הקושי בפורייקטים אלה הוא שיש צורך בלחץ ציבורי ואולי גם רגולציה שתקשה על קיום מחקרים ללא רישום כזה.

דרך נוספת למניעת הטיות במחקרים היא התנגדות למימון מחקרים על ידי תעשייה, במיוחד בתחומים שבהם מימון מחקר כזה נוגע לבריאות הציבור, קיימות, בטיחות או מוצר ציבורי אחר וכאשר תוצאה מסויימת של המחקר עלולה לגרום לנזק כספי ניכר לחברה שיזמה או מימנה את המחקר. דוגמה קלאסית להגיון נגד מחקרים במימון תעשייה קיימים בתחום של הכחשת נזקי העישון וההיסטוריה המפוקפקת של מכון הטבק. התנגדות כזו היא יותר בעייתית כאשר מדובר במחקרים מטעם גורמים שלא מייצרים רק נזק אלא גם תורמים לחברה כמו חברות תרופות.

הכלכלן דין בייקר בספרו סופו של הליברליזם המפסידני טוען שבמצב הקיים הנזק גדול מהתועלת. הוא מציע דרכים אחרות למימון מחקרי תרופות. דרך אחת היא מחקר ציבורי (המימון לכך הוא על ידי כסף שיחסך על תשלום לתרופות מצד המדינה) ודרך אחרת היא תשלום למחקרים של חברות תרופות (קניית המחקר על ידי המדינה והפיכתו לפאבליק דומיין במכרז ליצרנים). דרך אמצע היא לחסוך 60% מהעלויות של הפיתוח - החלק של הבדיקות שהוא היקר ביותר - יבוצע על ידי המדינה, כך שהמחקר עדיין יבוצע על ידי חברות התרופות.

הצעה מרכזית היא להגביר את הפיקוח הממשלתי על מימון מחקרים. במיוחד מחקרים בתחום התרופות. בספר תורת ההונאה מציעים המחברים, זוכי פרס הנובל לכלכלה מספר הצעות להחלשת הקשר בין חברות התרופות לבין המחקר והגדלת הכוח של ה-FDA כדי לקבל מחקר עצמאי יותר.

היבט נוסף הוא חובת גילוי נאות מצד חוקרים - כאשר בחלק מכתבי העת דורשים מהחוקרים להצהיר על אפשרות של ניגוד אינטרסים בקיום המחקר. דבר זה מקובל כיום בירחונים ביולוגים מובילים. יש טענה כי כדאי להכיל חובת רישום של ניגוד אינטרסים גם לגופים ממשלתיים שמציגים ניירות עמדה ומחקרים, במיוחד ביחס לגורמים מסחריים שמגישים מחקרים ודו"חות לגופים אלה. ‏[42]

יש טיעונים משמעותיים מדוע יש לעודד יוזמות למניעת הטיות במחקרים, כמו חובת רישום במאגרים פומבים, בין אם על ידי נורמות ובין עם על ידי רגולציה. סיבה אחת היא זה שלעיתים קרובות כסף ציבורי מעורב במימון המחקרים, כסף ציבורי שקונה תרופות על סמך המחקרים האלה וכן היבט של זהירות מונעת וחובה של הממשלה להגן על חיי התושבים שלה ושמירה על מוצרים ציבוריים. לעיתים קרובות נזק הכלכלי שנגרם ממחקרים מוטים גדול בהרבה מסכום הפיצויים שנפסקים בדיבד, וכן פיצוי כלכלי אינו יכול לחפר על נזק בחיי אדם.

ראו גם

קישורים חיצוניים

כללי
קשרין הון -אקדמיה בישראל
הטיית מחקרים בתחום המזון
הטיית מחקרים בתחום התרופות
הטיית מחקרים בתחום הזיהום
הטיית מחקרים בתחום התחממות עולמית
הטיית מחקרים בתחום חקר הכלכלה

הערות שוליים

  1. ^ Robert N Proctor, Angel H Roffo: the forgotten father of experimental tobacco carcinogenesis, Bulletin of the World Health Organization, vol.84 n.6 Genebra Jun. 2006
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Robert N Proctor, The history of the discovery of the cigarette–lung cancer link: evidentiary traditions, corporate denial, global toll tobacco control, 2012;21:87-91
  3. ^ Ernest L. Wynder, Evarts A. Graham, and Adele B. Croninger Experimental production of carcinoma with cigarette tar. Cancer Res 1 December 1953 ;13:855–66
  4. ^ Beyond Any Doubt. Time 1953:60–3.
  5. ^ C. Teague, RJ Reynolds, Survey of Cancer Research with Emphasis Upon Possible Carcinogens from Tobacco, 1953, 2 February.
  6. ^ R.N. Proctor, Golden Holocaust: Origins of the cigarette catastrophe and the case for abolition, 2011. Berkeley: University of California Press
  7. ^ Hill and Knowlton, Memo, 1953, December, quoted on www.tobacco.org
  8. ^ A FRANK STATEMENT TO CIGARETTE SMOKERS 04/01/1954, Truth Tobacco Industry Documents
  9. ^ Daily Doc: The "Frank Statement" of 1954 tobacco.org
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 Elizabeth Mendes, The Study That Helped Spur the U.S. Stop-Smoking Movement, the American Cancer Society (ACS), January 9, 2014,
  11. ^ שילר ואקלרוף, תורת ההונאה
  12. ^ C. C. Little בוויקיפדיה האנגלית
  13. ^ ממשלת בריטניה תפעל לריסון עישון הסיגריות, חרות, 14.03.1962
  14. ^ פעולה תחוקתית בארה"ב להגבלת עישון סיגריות, חרות, 13.01.1964
  15. ^ א. סוקר, חידושים - תגליות - אמצאות, דבר 25.4.1960
  16. ^ ד"ר אליהו סגל, רגל בעד סיגריה - האם זה כדאי?, חרות, 19.8.1960
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 הסודות האפלים של תעשיית הטבק נחשפים כתבת 'לה מונד' על הספר "השואה המוזהבת", הארץ, 01.03.2012
  18. ^ 18.0 18.1 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם smoking_2015
  19. ^ United States v. Philip Morris (D.O.J. Lawsuit), 2016 Public Health Law Center
  20. ^ 20.0 20.1 Tobacco Explained האמת על תעשיית הטבק, במילים שלה עצמה, ארגון הבריאות העולמי
  21. ^ A WORD TO SMOKERS (ABOUT NONSMOKERS AND ANTI-SMOKERS), מכון הטבק, פברואר 1979
  22. ^ Kennedy, Gail E., and Lisa A. Bero. "Print Media Coverage of Research on Passive Smoking". Tobacco Control 8, no. 3 (1999): 254-60.
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 Rob Moodie et al, Profits And Pandemics: Prevention Of Harmful Effects Of Tobacco, Alcohol, And Ultra-Processed Food And Drink Industries, על רגולציה עצמית בתעשיות פוגעניות, The Lancet 381(9867):670-9 · February 2013
  24. ^ WHO calls on countries to reduce sugars intake among adults and children 04/03/2015
  25. ^ כמה קילו סוכר בשנה תצרכו מפחית אחת ביום?, ד"ר פליציה שטרן ודורית וורמן, האגודה לבריאות הציבור
  26. ^ 26.0 26.1 26.2 הניו-יורק טיימס, עידו אפרתי, מסמכים בארה"ב: כך מימנה תעשיית הסוכר מחקרים לטיוח הקשר למחלות לב, הארץ , 13.09.2016
  27. ^ Anahad O’Connor Coca-Cola Funds Scientists Who Shift Blame for Obesity Away From Bad Diets , well blog, The New York Times, 9 באוגוסט 2015
  28. ^ Coca-Cola Has Spent Millions on Health Research, Fitness Programs, The Wall Street Journal, 22 בספטמבר 2015
  29. ^ Victoria Ward, Coca-Cola 'spends millions on research to prove that fizzy drinks don't make you fat', telegraph ,09 Oct 2015
  30. ^ שירות כלכליסט, המדענית הראשית של קוקה קולה התפטרה בעקבות פרשיית ההשמנה, כלכליסט, 26.11.2015
  31. ^ NEELA BANERJEE, LISA SONG AND DAVID HASEMYER,Exxon's Own Research Confirmed Fossil Fuels' Role in Global Warming Decades Ago, inside climate news, SEP 16, 2015
  32. ^ Dana Nuccitelli, Two-faced Exxon: the misinformation campaign against its own scientists, the guardian ,25 Nov 2015
  33. ^ Bill McKibben, Imagine if Exxon had told the truth on climate change, the guardian ,28 Nov 2015
  34. ^ חקירה נגד אקסון בארה"ב - בחשד כי הטעתה הציבור בנוגע לשינויי אקלים, כלכליסט, 06.11.2015
  35. ^ 35.0 35.1 35.2 35.3 35.4 שפני ניסוי אנושיים: מיקור חוץ של שירותי ניסוי בתרופות להודו צפוי להגיע ל-1.5 מיליארד דולר עד סוף העשור נמרוד הלפרן, דה-מרקר, 01.03.2006
  36. ^ rick H. Turner, M.D., Annette M. Matthews, M.D., Eftihia Linardatos, B.S., Robert A. Tell, L.C.S.W., and Robert Rosenthal, Ph.D Selective Publication of Antidepressant Trials and Its Influence on Apparent Efficacy , January 17, 2008 N Engl J Med 2008; 358:252-260 DOI: 10.1056/NEJMsa065779
  37. ^ Keefe, Patrick Radden (23 באוקטובר 2017). " The Family That Built an Empire of Pain". The New Yorker. ISSN 0028-792X.
  38. ^ שחר סמוחה, משככי הכאבים יהרגו אותנו; ההתמכרות שמחסלת את אמריקה, באתר גלובס, 5 בינואר 2018
  39. ^ רוני לינדר-גנץ, מה הורג את הצעירים בארצות הברית, ואיך זה לא מגיע לישראל, באתר TheMarker‏, 4 בינואר 2018
  40. ^ אורי פסובסקי, כואב כמה שזה רווחי: איך נראית התמכרות המונית למשככי כאבים, בעיתון כלכליסט, 23 בפברואר 2017
  41. ^ כמה מוטה המדע שלנו? המקרה המעצבן של המגירה הסגורה, בלוג "אתולוגיקה", 25/06/2017
  42. ^ David Michaels, Wendy Wagner Disclosure in Regulatory Science , Science 19 Dec 2003