עישון בישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עישון בישראל מתייחס לעישון טבק בישראל באמצעות סיגריות, סיגרים, נרגילות, ומקטרות. הנושא כולל גם את הגורמים והסיבות של עישון זה - יצרני ויבואני סיגריות וטבק, פרסום ושיווק של סיגריות ומוצרי טבק, השפעות בריאותיות של העישון - ובכלל זה סרטן ומחלות לב והשפעות כלכליות של העישון, התחלואה והתמותה ממנו.

בדומה למדינות מערביות אחרות, עישון הוא גורם הסיכון הבריאותי מספר אחת בישראל (כגורם סיכון יחיד). נכון לשנת 2015 העישון גורם למוות בטרם עת של 8,000-9,000 ישראלים בשנה - כלומר אחד מכל חמישה מקרי מוות בישראל נגרם כתוצאה מעישון. כ-800 עד 1,500 ישראלים מתים כתוצאה מעישון פסיבי. העלויות הכלכליות של העישון הן עצומות - הן עולות למשק כ-13 מיליארד ש"ח בשנה, לא כולל הנזק שנגרם למעשנים עצמם. למרות שהממשלה גובה מעל 6 מיליארד ש"ח מיסים על מוצרי טבק היא כמעט ואינה משקיעה דבר במניעת עישון בגיל צעיר או בגמילה מעישון. עשרות אלפי בני נוער וילדים מעשנים בכל שבוע נרגילות וסיגריות אף שמבחינה חוקית יש איסור של מכירת מוצרי טבק לקטינים, חלק גדול מהילדים מתחילים לעשן בגיל צעיר חלקם אפילו לפני גיל 13. צעירים רבים אינם מחשיבים עישון נרגילה כעישון וחושבים כי היא בטוחה יותר מסיגריות.

חברות הטבק הפועלות בישראל הן ברובן שלוחות של תאגידים רב לאומיים ופועלות בדרכים דומות לפעילותן בעולם - ביצוע מניפולציה בניקוטין לעידוד התמכרות לטבק בגיל צעיר. החברות פועלות גם להכחיש ולטשטש את נזקי העישון. בנוסף חברות הטבק מפעילות לובי פוליטי ומפעילות לחצים שונים דרך העיתונות ודרך אפיקים אחרים כדי למנוע חקיקה ורגולציה ותוכניות התערבות לקידום מניעת עישון וגמילה מעישון. עם השנים יש החלשות של חברת הטבק הישראלית "דובק" והתחזקות של חברת הטבק הרב-לאומית פיליפ מוריס.

מאז שנות ה-70 יש מגמה של ירידה באחוז המעשנים בחברה הישראלית, עם זאת מגמה זו משתנה בשנים האחרונות כך שבשנת 2017 דווח לראשונה מזה שנים רבות על עליה בכמות המעשנים בישראל. דבר זה מושפע ככל הנראה ממגמות של עישון בקרב בני נוער שבו קיימת מגמה של הגדלת כמות המעשנים, בדגש על עישון נרגילה. מגמה הגדלת העישון בנוער קיימת הן בקרב מתגייסים לצה"ל והן בקרב הציבור הערבי.

נתוני עישון בישראל

עישון

נתוני עישון בקרב בוגרים

החל משנות ה-70 יש מגמה ארוכת טווח של ירידה בשעורי העישון בישראל.[1], אך מגמה זו נעצרה והתהפכה בשנים האחרונות כך שיש עליה בשיעור המעשנים.

על פי הדיווח של האגודה למלחמה בסרטן, שיעור המעשנים בישראל בשנים 1971-1983 שמר על יציבות של כ-30%-40%. עד 1986 ירד אחוז המעשנים ל-29%-32%. ‏[1] לפי סקירה פנימית של [פיליפ מוריס]] את ישראל עמוד אחוז המעשנים בשנת 1999 על 28% מעשנים.

על פי נתוני סקר 2010-KAP שנערך בשנים 2010-2012, ופורסם בדו״ח שר הבריאות על העישון לשנת 2011, אחוז המעשנים בקרב בני 21 שנים ומעלה באוכלוסיית ישראל עמד על 20.6%. לפי מכון גרטנר, כרבע מהאוכלוסייה מעשנים כיום, ועוד כחמישית עישנו בעבר. לפי סקר של ה-OECD משנת 2014, כ-17% מקרב האוכלוסייה המבוגרת בישראל מעשנת. דבר זה מציב את רמות העישון בישראל מתחת לממוצע של ה-OECD ומתחת לרוב מדינות אירופה אבל מעל ארצות הברית, קנדה, נורווגיה או שווייץ. ‏[2]

מגמת הירידה בעישון נמשכה עד לעשור שני של המאה-21, בשנת 2017 דיווח משרד הבריאות על עליה ניכרת בשיעור המעשנים בשיעור של 13%. ‏[3] ככל הנראה עקב הצלחה בהגדלת שיעור העישון בקרב הנוער.

פרופיל המעשן שונה בין גברים ונשים. בעוד שבקרב גברים העישון שכיח יותר בקרב ערבים, גרושים, בעלי השכלה נמוכה, אנשים במצב כלכלי לא טוב וכאלה שכלל לא מבצעים פעילות גופנית, בקרב נשים העישון שכיח יותר בקרב יהודיות, גרושות או רווקות, ובעלות השכלה והכנסה בינונית ומעלה. בשני המינים העישון היה שכיח פחות בקרב אנשים המגדירים את עצמם כדתיים או דתיים מאוד.[2]

נכון לשנת 2015, 22% מהגברים היהודים ו-44% מבין הגברים הערבים (מעל גיל 21) מעשנים. בקרב נשים בוגרות המגמות בין ערביות ויהודיות הן הפוכות - 15% מהנשים היהודיות ו-6.7% מהנשים הערביות מעשנות. מגמה זו כנראה משתנה, שכן העישון בקרב נערות ערביות צעירות עולה בשנים האחרונות בקצב גבוה. ‏[4]

שיעור העישון בקרב גברים הוא פי 2 לערך משיעור הנשים המעשנות. גם כמות המקרים החדשים של סרטן ריאות גבוהים יותר בקרב גברים לעומת נשים - 1,370 מקרים בקרב גברים ו-749 מקרי סרטן ריאות חדשים בקרב נשים. ‏[5] נכון לשנת 2012 שיעור הפטירה מסרטן הריאה כפול בקרב גברים לעומת נשים. היבט זה מתקיים הן לגבי כלל האוכלוסייה בכל הגילאים (1,178 גברים לעומת 583 נשים בשנה) והן בגילאים 0-65 (386 גברים מול 172 נשים בשנה)‏[6].

בקרב המעשנים בעבר הסיבה העיקרית להפסקת עישון הייתה חשש מנזק בריאותי בעתיד, ולרוב דווחו שהצליחו להיגמל בכוח הרצון בלבד. מאידך, בקרב אנשים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך, אנשים שאינם בריאים, וערבים, הסיבה העיקרית להפסקת אישון הייתה מצבם הבריאותי. אנשים עם רמת השכלה גבוהה יותר נטו יותר להפסיק לעשן על מנת למנוע נזק בריאותי עתידי ופחות בגלל בעיה בריאותית בהווה. [3]

שיעורי העישון בקרב בני נוער

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - עישון בקרב בני נוער

לפי סקר של משרד הבריאות שהוצג בשנת 2017, אחד מבין שמונה מבין תלמידי התיכון, 23.3% מהבנים, ו-10.6% מהבנות דיווחו כי הם מעשנים סיגריות או נרגילה. 40% מהבנים דיווחו כי הם מעשנים בתוך שטח בית הספר. ‏[7]

בשנת 2015 למדו בישראל 409,319 תלמידי תיכון [4]. פרוש הדבר הוא כי לפחות 51 אלף נערים בגיל תיכון מעשנים. הנתון של כמות הקטינים המעשנים בישראל הוא למעשה גבוה יותר שכן יש נערים ונערות שלא לומדים בתיכון (ובקבוצה זו הנתון אפילו גבוה יותר) וכן יש כמות משמעותית של ילדים שמתחילים לעשן לפני גיל תיכון עוד בחטיבה ואף ביסודי. היבט נוסף הוא ילדים שמעשנים אבל מתביישים לספר על כך. יש לציין כי העישון של עשרות אלפי התלמידים כרוך גם במעבר על החוק, משנת 1983 שאוסר מכירת טבק לקטינים.

על פי נתוני המחקר הישראלי של התנהגויות בריאות בקרב ילדים בגיל בית הספר (בו משתתפים בני נוער בכיתות ו', ח' ו-י'), אשר נערך כחלק ממחקר רב לאומי של ארגון הבריאות העולמי בשנת 2015, אחוז התלמידים שהתנסו אי פעם בעישון סיגריות או מוצרי טבק אחרים (בעיקר נרגילות) בכיתה י' עמד על 20%. דבר זה מהווה ירידה מרמה של 48% שהייתה בשנת 1998. 6% מתלמידי כיתה ו' התנסו במוצרי טבק לעומת 18% בשנת 1998. עד כיתה י' 29% מהבנים היהודים ו-26% מהבנים הערבים ניסו לפחות פעם אחת סיגריות או מוצרי טבק, 13% מהבנות היהודיות ו-7.5% מהבנות הערביות ניסו לפחות פעם אחת לעשן. בכל הקבוצות האלה יש ירידה מתמשכת במספר הנערים שמתנסים בעישון לעומת שנת 1998 ולאורך השנים. ‏[4]

נכון לשנת 2015, אחוז התלמידים שדיווחו שהם מעשנים מוצרי טבק לפחות פעם בשבוע בכיתה י' עמד על 14.2% בקרב בנים יהודים, ו-32.1% בקרב בנים ערבים, 5.3% בקרב בנות יהודיות ו-8.1% בקרב בנות ערביות. ‏[4]

מבין כלל התלמידים בכיתה ו', ח' ו-י' 7.2% מהתלמידים מעשנים פעם בשבוע. קיימת מגמת ירידה בעישון בקרב בנות יהודיות (2.9% לעומת 6.9% בשנת 1998). לעומת זאת יש מגמות עליה בעישון בקרב קבוצות התלמידים האחרות - בקרב בנים יהודים רמה של 1998 שעמדה על 12% ירדה שנת 2006 לרמה של 6.8% ומאז יש עליה מתונה לרמה של 7.6% בשנת 2015. רמות העישון בקרב בנים ערבים הייתה 17% ב-1998, ירדה ל-12% בשנת 2006 ועלתה בצורה חדה ל-22% בשנת 2015. בקרב בנות ערביות המגמה של 5.6% בשנת 1998 ירדה עד ל-2% בשנת 2004 ומאז יש עליה תלולה ל-6.5% בשנת 2015. ‏[4]

נכון לשנת 2015, מבין הילדים המעשנים, 65% מבין הבנים היהודים, 73% מבין הבנים הערבים, 39% מהבנות היהודית, ו-67% מבין הבנות הערביות התנסו לראשונה בסיגריות בגיל 13 או קודם לכן. ‏[4]

מבין התלמידים בגיל 11, 13, 15, 7.2% מעשנים פעם בשבוע. דבר זה מציב את ישראל במקום ה-12 מבין כ-40 מדינות אחרות ממערב ומזרח אירופה. רוב המדינות המקדימות את ישראל הן מדינות מזרח אירופאיות כמו רוסיה, פולין, רומניה ובולגריה. ביוון הנתון עומד על 5.7%, ובאירלנד 4.6%. בנורווגיה 1.7% - רבע לעומת אחוז העישון של נערים בישראל. יש לציין כי בסקר הקודם (שנערך בשנת 2011) ישראל דורגה במקום ה-28 במדד זה, כלומר יחסית למדינות אחרות בישראל מצב העישון של הנוער הורע.‏[4]

סקר של מכון גרטנר מראה שלמעלה מרבע מהמעשנים כעת או בעבר החלו לעשן עד גיל 16, ושני שליש עד גיל 18. בגברים, השכלה נמוכה ועלייה בשנות ה-90 ואילך נמצאו קשורים בסיכון גבוה יותר להתחלה מוקדמת של עישון, וגברים יהודים מתחילים לעשן בגיל מוקדם יותר יחסית לגברים ערבים. בקרב הנשים היהודיות, שיעור הנשים שהחלו לעשן עד גיל 14 בקרב מי שעלו ארצה משנת 1996 ואילך היה 17% - כפול מזה של נשים בקבוצות עליה אחרות או ילידות הארץ (8%). גברים ונשים הנמצאים במעמד כלכלי נמוך יותר כיום החלו לעשן בגיל צעיר יותר, אם כי בניתוח רב-משתנים הכולל גם היבטים כמו מוצא דמוגרפי לא נמצא קשר בין המצב הכלכלי לבין גיל התחלת עישון, גם לא נמצא קשר בין מחוז גאוגרפי לבין גיל התחלת העישון בגברים ונשים. בקרב נשים יהודיות, דתיות מקטינה את הסיכוי לעישון בגיל נמוך. בקרב גברים ונשים, יש מגמה מובהקת להקדמת גיל תחילת עישון, ככל שעולים בשנתון הלידה.[5]

נכון לשנת 2015, אחוז המדווחים כי הם עישנו נרגילה אי פעם בחייהם הוא 21% מבין כל אוכלוסיית הנוער - גבוה כמעט פי 2 לעומת מי שהתנסו בסיגריות אי פעם בחייהם (12%). ‏[4]

בגלל שבעיית עישון הנרגילה היא תופעה נפוצה הוחלט לבדוק את כמות העישון בקרב תלמידי יא' ויב' - מהנתונים עולה כי עישון נרגילות בקרב נערות ערביות נפוץ כמעט כמו עישון בקרב נערים יהודים. דבר זה שונה לעומת מגמות כלליות של עישון לפיו נערות ערביות היו מעשנות פחות. נמצא גם וכי רוב הנערים הערבים מעשנים נרגילה - רק 45% אומרים כי אינם מעשנים. אחד מכל חמישה נערים ערבים מעשן נרגילה פעם ביום. 42% מבין הנערים הערבים, 11% מבין הנערים היהודים, 11% מהנערות הערביות ו-5% מהנערות היהודיות מעשנים נרגילה לפחות פעם בשבוע‏[4]

עישון נרגילה כל יום לפחות פעם בשבוע אבל לא כל יום פחות מפעם בשבוע לא מעשן נרגילה
בנים יהודים 4% 7% 21% 67%
בנות יהודיות 1% 4% 13% 81%
בנים ערבים 21% 21% 12% 45%
בנות ערביות 4% 7% 10% 78%

על פי דיווחי צה"ל, ב-20 השנים בין 1988 ועד 2008 עלה אחוז העישון בקרב המתגייסים לצה"ל מ-20% ל-28% ובקרב בנות מ-25% ל-31% בקרב המתגייסים, על פי דיווח המתגייסים.[6] ממצאים אלה מצטרפים לנתונים על עליה בהשמנה בקרב מתגייסים.

שיעורי העישון בצה״ל

בשנת 2017 פורסם מחקר גדול שנערך בצה"ל ובדק את הרגלי העישון של כ–30 אלף חיילים וחיילות בשירות חובה לאורך שנים. המחקר גילה ששכיחות העישון עלתה בכ-40% מיום הגיוס עד ליום השחרור משירות חובה - משיעור של 26.2% מעשנים ביום הגיוס ל-36.5% מעשנים ביום השחרור. כמעט אחד מכל חמישה חיילים שהתגייסו כשהם לא מעשנים - החל לעשן בצבא. קבוצות הסיכון המרכזיות הן חיילים גברים, קרביים, וחיילים שהתנסו בעישון לפני הצבא אך הפסיקו לפני שהתגייסו - יותר מחצי מהם (56%) חזרו לעשן בצבא. בסקר שערכו בצה"ל בשנת 2017 גילו גם כי קיימת בעיה גדולה של עישון כפוי 85% מהחיילים שלא מעשנים סיפרו שמעשנים לידם, כך שהם חשופים לעישון כפוי. [7]

שיעורי העישון בקרב חיילים אשר התגייסו לצה״ל בשנת 2012 היו 30.6%, ושיעורי העישון בקרב חיילים שהשתחררו מצה״ל בשנת 2012 היו 29.3%. בקרב המתגייסים בשנת 2009, אשר רובם השתחררו בשנת 2012, שיעורי המעשנים היו 33.8%. [8]

שיעורי העישון בקרב מתגייסות בשנת 2012 היו 23.3%, ושיעורי העישון בקרב המשתחררות בשנה זו היו 25.9%. בקרב המתגייסות בשנת 2010, שמייצגות ברובן את המשתחררות בשנת 2012, שיעורי העישון בעת הגיוס היו 24.6%. בשנת 2012 עמד שיעור המעשנים החדשים על 3.8% מכלל המשתחררים, ואילו אחוז המשתחררות שהחלו לעשן בזמן השירות הצבאי היה 4% מכלל המשתחררות (הנתונים נלקחו מדו"ח שרת הבריאות על העישון לשנת 2012).[9]

נוכח הביקורת הציבורית על צה"ל ונוכח השפעות לרעה על תפקוד החיילים, הכריז נציג צה"ל בשדולה נגד עישון בכנסת כי בתוך כמה חודשים תיפסק מכירת הסיגריות בכוורות (שקמיות) בצה"ל , וכי "הרמטכ"ל מדבר על צה"ל נקי מעישון". בנוסף החליט הרמטכ"ל שממקדים הכשרה נגד עישון לקורס מ"כים וקצינים כדי לעשות שינוי מלמטה. [10]

פרופ' אילון גלזברג, ראש מחלקת שירותי רפואה בחיל רפואה, טען כי לעישון בצה"ל היו השפעות לרעה על תפקוד החיילים. "אנחנו יודעים שחיילים מעשנים נפצעים יותר, מפסידים יותר אימונים, לא ניגשים ולא עוברים מבחני כושר", לדבר זה לדבריו היתה השפעה חזקה על החלטת המטה הכללי להלחם בעישון בצה"ל. [11]

השפעות בריאותיות של עישון בישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - השפעות בריאותיות של עישון טבק
תרומה של מספרי גורמי סיכון מרכזיים לתמותה שנתית בישראל. כ-25% מהתמותה, כ-10,000 אנשים בשנה, נגרמת מתזונה לקויה ומחסור בפעילות גופנית, כ-20% מהתמותה, כ-8000 איש בשנה, נגרמת מעישון. בעוד שבנושאי תזונה יש עירוב של המלצות ברורות והמלצות פחות ברורות, בנושא עישון הצעדים שהפרט צריך לנקוט כדי לשפר את הבריאות הם ברורים וידועים מאז 1964 לפחות: הימנעות מוחלטת מעישון, גמילה מעישון והימנעות מעישון פסיבי. כמו כן סיגריות גורמות ל"הדבקות" - סביבה מעשנת וזמינות מוצרי טבק מעודדים עישון בקרב ילדים ונוער.

בדומה למדינות מערביות אחרות, עישון טבק הוא גורם הסיכון הבריאותי בודד החשוב ביותר לכלל האוכלוסייה. (השפעת תזונה על הבריאות היא חשובה גם כן, אבל מורכבת ממספר מרכיבים שונים).

נכון לשנת 2015 משרד הבריאות מעריך כי כ-8,000 ישראלים מתים בשנה כתוצאה מתחלואה שנגרמה מעישון. מתוכם כ-800 מתים עקב עישון כפוי. הטיפול במחלות הקשורות בעישון והוצאות שנגרמו עקב הוצאות נלוות אליהן מוערך ב-3.7 מיליארד ש"ח. סך הנזקים הנגרמים למשק בהנחה שעישון הוא תופעה לפי בחירת המעשן (ולא דבר שנכפה עליו עקב בחירה בגיל צעיר) עולה למשק כ-13 מיליארד ש"ח לפחות. ‏[8] הערכה נוספת של משרד הבריאות טוענת כי שיעור התמותה מעישון עומד על 9000 איש בשנה, ומתוך כך עקב עישון כפוי גורם למוות של 1,500 איש בשנה. ‏[9][10]

עישון גורם למוות בטרם עת של כ-20% מכלל הנפטרים בישראל, וזאת עקב התרומה הנרחבת שלו לסרטן ומחלות לב. לשם השוואה, כלל סוגי התאונות במדינה (כולל תאונות דרכים ותאונות רבות נוספות) גורמות למוות של כ-2.9% מהאוכלוסייה וב-20 השנים האחרונות טרור ומלחמות גרמו למוות של שתי אלפיות (0.18%) מכלל הנפטרים - כלומר עישון גורם לכמות מוות גדולה פי 7 לעומת תאונות הדרכים ופי 100 יחסית לטרור ומלחמות. ‏[11] התרומה של עישון אינה מסתכמת בגרמית מוות בלבד אלא הוא תורם גם לנזקים נוספים דרך נטל תחלואה בישראל.

שיעורי התחלואה בסרטן הריאה ביחס ל-100 אלף איש מתאימים לשיעורי העישון באוכלוסיה- כ-40 בקרב גברים ערבים, 20 בגברים יהודים, 10 בנשים יהודיות ו-5 בנשים ערביות.

חברות הטבק בישראל

בשנת 2012 פעלו בישראל 3 חברות סיגריות גדולות שחולשות על רוב השוק. ‏[12]

  • חברת פיליפ מוריס הבינלאומית היא החברה הגדולה ביותר בשוק עם נתח כספי של 56.7%. הנתח הכמותי של החברה נמוך יותר (52%) בשל תמהיל מוצרים יקר יחסית. פיליפ מוריס מחזיקה בארבעה מבין עשרת מותגי הסיגריות הנמכרים ביותר מבחינה כמותית: מרלבורו, LM, נקסט ופרלמנט. בשנת 2012 הוציא הצרכן הישראלי 4 מיליארד שקל על מותגיה של החברה.
  • חברת גלוברנדס (Globrands Agencies) היא החברה השנייה בגודלה בשוק הסיגריות בישראל, ובשנת 2012 החזיקה נתח שוק של 26.2% לצד נתח שוק כמותי גבוה יותר (27%), בשל תמהיל מוצרים זול יחסית. גלוברנדס מחזיקה בשלושה מבין עשרת המותגים הנמכרים ביותר כמותית: פאל מאל, קאמל וקנט. מותגי החברה LD, קנט ולאקי סטרייק מדורגים במקומות 11-13. היא מוכרת גם את סיגריות וינסטון. בשנת 2012 הוציא הצרכן הישראלי 1.86 מיליארד שקל על מותגי החברה.
  • דובק היצרנית הוותיקה של סיגריות בישראל ומחזיקה נתח כספי של 16% מהשוק (ו-20% מהמכירות). מכירות החברה נמצאות בדעיכה. דובק מחזיקה אמנם בשלושה מתוך עשרת המותגים המובילים - טיים, נובלס וגולף, אך המעמד של שלושתם בקרב המעשנים נשחק והם רושמים ירידה של 10%-12% במכר הכמותי.

קיים שינוי במהלך השנים - החלשות של חברת דובק והתחזקות של פיליפ מוריס. בשנת 1999 לדוגמה חלקה של דובק בשוק הטבק בישראל היה 53%, ואילו חלקה של פיליפ מוריס היה 32%. באותה שנה נמכרו בשוק הישראלי 8 מיליארד סיגריות, ואחוז האוכלוסיה המעשנת היה 28%. דבר זה היווה ירידה של 2.8% לעומת 1998. 76% מהסיגריות היו "רגילות" לעומת 24% מהסיגריות שהיו "סיגריות קלות". ‏[13]

חברות הטבק הגדולות פועלות מזה מספר עשורים מול הכנסת והממשלה בנסיון לבצע הכחשת נזקי העישון, והתנגדות לחקיקה ופעילות של הממשלה או ארגוני בריאות למניעת עישון עבור העיתונות הישראלית שתקציבי הפרסום שלה קטנים והולכים מהווה תעשיית הטבק מקור חשוב להכנסות, החברות משתפות פעולה בנוגע לפרסום בעיתונים ויש קשרים שונים בין כמה מבעלי העיתונים לבין גורמים בתעשיית הטבק. (ראו בהמשך הרחבה בנושאים אלה).

השלכות כלכליות של עישון

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים - עישון ועוני, אי שוויון בריאותי בישראל

משקי הבית בישראל הוציאו במהלך שנת 2015 כ-8.1 מיליארד ש"ח על צריכת סיגריות. להמחשת גובה הסכום, היקפי מכירות של מוצרי החלב בישראל (חלב, גבינות וכו') היה היה 7.6 מיליארד. שוק החיתולים לתינוקות גלגל כ-600 מיליון ש"ח בשנה, ושוק דגני הבוקר הסתכם בכ-619 מיליון ש"ח - כלומר נמוך פי 13 לעומת שוק הסיגריות.‏[8]

הכנסות המדינה ממיסוי על מוצרי טבק עמדו על 6.4 מיליארד ש"ח מתוכם 6.1 מיליארד ש"ח במיסוי סיגריות, ורוב שאר הסכום ממיסוי טבק לגלגול סיגריות. ‏[8]

התפלגות העישון באוכלוסיה, עלות הסיגריות והמיסוי עליהן, וההשפעות הבריאותיות שלהן הן כולם גורמים של הגברת אי שוויון בישראל ולעוני שכן נערים עניים מעשנים יותר לעומת נערים עשירים, העישון נפוץ יותר בקרב עניים והעלות הכלכלית המוטלת על משקי בית עניים היא גבוהה מאד ומחסלת חלק גדול מהכנסות הבית. בד בבד ניתן להתייחס לעישון כאל מלכודת עוני שכן עישון של הורים, עישון בסביבה הקרובה (חברים של הורים), עישון של צעירים המוכרים לנער הם כולם גורמים המגבירים את הסיכוי להתחלת עישון. עישון הוא גורם סיכון בריאותי חשוב ולכן הדבר תורם גם לאי שוויון בריאותי בישראל. המיסוי על עישון נחשב מצד אחד כצעד להקטנה של השפעות חיצוניות - כדי לעודד את הציבור להיגמל מעישון וכדי לממן חלק מנזקי העישון לציבור. מצד שני היות והמיסוי מקשה יותר על הציבור העני המיסוי הזה נחשב מיסוי רגרסיבי.

עישון מגביר את העוני בישראל ובמדינות אחרות. לפי הערכה משנת 2012 של משרד הבריאות, אם נדגום משק בית מהעשירון התחתון, שהכנסתו הממוצעת הגיעה באותו זמן לכ-2,705 ש"ח בחודש. בהנחה שבמשק הבית יש רק אדם אחד שמעשן, וצריכת הסיגריות שלו היא רק חפיסה ביום במחיר ממוצע של כ-20 ש"ח לחפיסה, הרי ההוצאה החודשית של משק בית זה על סיגריות מגיעה לסך של כ-600 ש"ח - שהם חמישית מסך ההכנסה החודשית למשק הבית. פרוש הדבר כי ההתמכרות לסיגריות גובה מחיר כלכלי יקר מאד מהעניים. כן יש סבירות גבוהה שדבר זה פוגע בהיבטים כמו בטחון תזונתי בחינוך ובחסכונות של משק בית זה. [12] לפי נתוני משרד הבריאות, ההוצאה הביתית הממוצעת של מעשן היא 700 שקלים בחודש, מעל 8,000 ש"ח בשנה. ההוצאה המשפחתית על מוצרי טבק ועישון עלולה להגיע במשפחות מעוטות יכולת לרבע מכלל ההוצאה הביתית. דבר זה עלול להוביל לפגיעה בבטחון התזונתי ולהגדיל את הפערים בבריאות ובחברה. ‏[14]

נכון לשנת 2015, הערכות העלות הישירה והעקיפה של נזקי העישון למערכת הבריאות בישראל הן בסביבות 1.7 מיליארד ש"ח בשנה, עלויות עקיפות נוספות הנגרמות כתוצאה מהפסדי פרודוקטיביות של אובדן כושר עבודה וימי מחלה מוערכות בכ-1.9 מיליארד ש"ח בשנה. לחישוב ההשפעות החיצוניות של השימוש בטבק, מקובל לשקלל את אובדן חיי אדם הנגרמים מעישון פאסיבי(818 איש בשנה) ומשריפות מגורים בשל סיגריות (12 איש בשנה), עלות זו מוערכת בכ-9 מיליארד ש"ח בשנה. העלות הכוללת למשק כתוצאה מעישון מסתכמת בכ-12.85 מיליארד ש"ח או 1.49% מהתמ"ג. לחישוב זה לא מוכנסים עלויות של 7,247 מקרי מוות הנגרמים כתוצאה מעישון אקטיבי. עלויות אלו מוגדרות כעלויות פנימיות. ‏[8] עם זאת דבר זה מניח כי כל המעשנים עושים זאת מרצונם החופשי בהתעלם מכך שמדובר במוצר ממכר.

למרות הנזקים העצומים למשק המדינה סבל ואובדן חיים, ולמרות המיסוי הגבוה של מוצרי הטבק, המדינה כמעט ואינה משקיעה כסף (מיליוני שקלים בודדים) על מניעה וגמילה מעישון.

שיווק ופרסום סיגריות בישראל

בשנות ה-40 ה-50 וה-60 היה פרסום ניכר לסיגריות בישראל, בעיקר של מותגים מקומיים כמו דובק. בדומה לחברות אחרות בעולם הסיגריות מוצגות כמטהרות את הנשימה וכו'. חלק מהפרסום היה דרך מתן חסויות לפעילויות ספורט שונות.

החל משנת 1983 הוטלו מגבלות רבות על פרסום ושיווק מוצרי טבק ועל מכירתו לבני נוער. פרסום הסיגריות הצטמצם מאד אבל עדיין חברות הטבק מסוגלות לפרסם דרך אמצעים שונים - שלטים בנקודות המכירה, פרסום בעיתונים (שאינם מיועדים לילדים ונוער), פרסום דרך דיוור ישיר, פרסום באינטרנט - בעיקר ברשתות חברתיות אבל גם דרך סרטונים או משחקים.

בהתאם להנחיות ולהמלצות של אמנת המסגרת לפיקוח על טבק (FCTC) הוביל משרד הבריאות תיקון לחוק הגבלת פרסומות לחוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק, ולפיו על יצרן או יבואן של מוצרי טבק להגיש לשר הבריאות, עד 1- ביוני מדי שנה דו"ח על הוצאות על פרסומות, קידומי מכירות ומתון חסויות למוצרי טבק. הדו"ח מכיל פירוט לפי פרסומות, דיוור ישיר, מתן חסויות ומבצעי קידום מכירות. חמישה יבואנים/יצרנים את הדיווחים כנדרש: ארבעת הגופים המובילים בשוק הסיגריות וכן חברה חדשה ליבוא סיגריות. לעומת זאת יבואנים אחרים כמו חברת דוידס, לא הגישה דו"ח והחברה עשויה להיקנס בשל כך. בשנת 2007 הגיעו עלויות השיווק של חברות הטבק בישראל ל-37 מיליון ש"ח בשנה, עם השנים יש מגמת עלייה בפרסום כך שבשנת 2011 עלויות השיווק הגיעו ל-54 מיליון ש"ח בשנה. מתוכם 30 מיליון לפרסומות ודיוור ישיר, 24 מיליון לקידום מכירות ו-220 אלף ש"ח לחסויות. ‏[15] בשנת 2012 הגיעו הפרסומות לשיא של 60 מיליון ש"ח. קשה לדעת אם בשנים מאוחרות יותר הייתה ירידה בפרסום או שהנתונים הנמוכים יותר נובעים מירידה בדיווח של החברות. ‏[8]

מבחינת פילוח שוק הפרסום עולה כי היקפי הפרסום באינטרנט גדלים משמעותית. בשנת 2012 הם השתוו להיקפי הפרסום בעיתונות הכתובה. פרסום כזה מאפשר לחברות להגיע בצורה ממוקדת לקהלי המטרה של חברות הסיגריות, קרי צעירים.‏[15] גם בשנת 2015 יש עליה בפרסום של מוצרי טבק באינטרנט על חשבון העיתונות, מאחר שפרסום באינטרנט מאפשר הגעה לקהלי יעד מוגדרים, בעיקר צעירים, באופן יעיל וממוקד וכן מאפשר פרסום מתוחכם יותר, כגון שימוש במשחקים ותחרויות אינטראקטיביות המושכות את אותם צעירים, שמבחינת תעשיית הטבק הם הצרכנים הפוטנציאליים והחלופה למעשנים שנפטרו או נגמלו.‏[8]

משרד הבריאות טוען כי אילוצים תקציביים מונעים ממנו להשקיע בשנים האחרונות כסף בפרסום נגד עישון באמצעי המדיה השונים. עם זאת המדינה גובה מיסים בגובה של מעל 6 מיליארד ש"ח מצרכני הסיגריות נכון לשנת 2015. ולפי הערכת משרד הבריאות הנזק מהשפעה חיצונית בלבד כתוצאה מעישון (לא כולל נזק למעשנים עצמם) עומד על מעל 12 מיליארד ש"ח בשנה. ‏[8]

פעולות נגד עישון ומוצרי טבק בישראל

גילוי נזקי העישון בישראל

בשנת 1964 החלו בארצות הברית ניסיונות להגבלת עישון סיגריות. ‏[16]. בישראל התכנסה ועדה מיוחדת של רופאים, ובינואר 1964, פרסמה גם היא המלצות להפחתת העישון למינימום ולנקיטת אמצעים נגד עישון והפסקת הפרסומות לסיגריות. ‏[17][18] גופים שונים למלחמה בסרטן החלו בפעילות להגדלת תשומת הלב הציבורית לקשר בין סרטן לבין עישון. לדוגמה בשנת 1965 פעלה האגודה למלחמה בסרטן בישראל כך שחותמות בדואר יאזכרו את הנושא. ‏[19]

חקיקה להגבלת מכירה ושיווק של עישון

הפעילות נגד מכירת מוצרי טבק לקטינים והגבלות פרסום של מוצרי טבק החלה רק בשנת 1980 והחוק נכס לתוקף רק בשנת 1983 - כלומר כ-19 שנים לאחר המלצות הרופאים.

חוק הגבלת הפרסומת למוצרי טבק לעישון, התשמ"ג-1983 אושר בכנסת ב-17 בינואר 1983 ונכנס לתוקף לאחר חצי שנה מיום פרסומו, כלומר ב-25 ביולי 1983 (הסעיף המחייב הדפסת אזהרה בכל פרסומת בעיתון למוצרי טבק נכנס לתוקף מוקדם יותר, ב-25 באפריל 1983). ‏[20] החוק כולל

  • איסור על "פרסומת בשבח העישון כשלעצמו".
  • איסור על פרסומת למוצרי טבק במרבית אמצעי התקשורת. נאסר הפרסום בשידורי רדיו, טלוויזיה, קולנוע.
  • בעיתונות הפרסום של מוצרי טבק לא נאסר מלבד עיתונות או דברי דפוס אחרים המיועדים בעיקר לילדים ולבני נוער. במקרים שבהם מותר פרסום, יש לתת בו אזהרה בדבר נזקי העישון.
  • איסור על פרסום למוצרי טבק בשלטים במקום ציבורי. עם זאת החוק מתיר פרסום על מכוניות של חברות טבק, בנקודות מכירה ועוד.
  • החוק אוסר על פרסום של מוצרי טבק באמצעות אנשים מתחת לגיל 40, לבושים במדים, לבושים בלבוש ספורט או בבגדי ים או באנשים ידועים.
  • איסור על מכירת מוצרי טבק לקטינים, ודרישה להציב, בעסק המוכר סיגריות, שלט בולט המדווח על איסור זה.
  • איסור על חלוקה חינם של מוצר טבק לצרכן.
  • חיוב לתת אזהרה על כל חפיסה של מוצרי טבק, כולל חפיסת סיגריות, ובה פרטים על נזקים שגורם העישון. בצו שהוצא מכוח החוק נקבעו 13 נוסחים של אזהרות. מדי חודשיים יש להחליף את האזהרה המוצגת על הקופסאות, כך שמי מעשן באופן קבוע ייחשף בהדרגה לכל האזהרות.

ועדות לצמצום העישון

ועדת גילון

בשנות ה-90 עתרה ההסתדרות הרפואית בישראל לבג"ץ, כדי להכריז על סיגריות כעל מוצר ממכר. בעקבות העתירה הורה שר הבריאות דאז שלמה בניזרי, להקים ועדה בנושא. בשנת 1999 החלה לפעול ועדה ציבורית, "הועדה למניעת עישון", בראשות השופט אלון גילון, לצמצם את תופעת העישון ונזקיו בישראל. חברי הועדה היו: השופט אלון גילון, (יו"ר), פרופ' ערן דולב, פרופ' אליעזר רובינזון, ד"ר בנימין קלנר והגב' שושנה ארבלי אלמוזלינו. ‏[21]

הוועדה היתה אמורה להציג מסקנות כעבור שנה וחצי אולם יו"ר הוועדה, גילון, דחה את הגשת ההמלצות שוב ושוב בנסיבות תמוהות שהעלו חשד ללחצים לא כשרים (ראו פרטים בפרק הון שלטון). בסופו של דבר הוא שוחרר מתפקידו. עשור לאחר מכן לא פרסמה הועדה דבר. ‏[22]

ועדה בשנת 2007

בשנת 2007 בעקבות ביקורת ציבורית מינה סגן שר הבריאות יעקב ליצמן ועדה נוספת. לפי מבקר המדינה ועדה זו הציגה רק טיוטת דו"ח. ‏[23]

ועדה בשנת 2010

ביוני 2010 הקים מנכ"ל משרד הבריאות ועדה ציבורית נוספת לצמצום העישון ונזקיו. חלק ממטרות הוועדה היו לגבש הצעת חוק שתוסיף הגבלות על שיווק ופרסום מוצרי עישון, בהתאם לאמנה של ארגון הבריאות העולמי למניעת עישון (FCTC), שעליה חתומה מדינת ישראל. האמנה כוללת גם סעיף המנחה (אם כי לא מחייב) נבחרי ועובדי ציבור להימנע מהתחשבות באינטרס העסקי של חברות הטבק בשיקולים לגיבוש החקיקה בנושא, ולמנוע מהן לקחת חלק ביוזמות החקיקה בעניינן. חרף ההמלצה, הנחה סגן שר הבריאות יעקב ליצמן את חברי הוועדה לפנות לחברות הטבק ולהציע להן להשמיע את טענותיהן בפני הגוף הציבורי. ‏[22]

בניגוד לוועדות קודמות, ועדה זו סיימה את עבודתה תוך ארבעה חודשים. במאי 2011 קיבלה הממשלה החלטה שהתבססה על המלצות הוועדה השלישית.‏[23]

שיווק סיגריות במכונות

בשנות ה-70 וה-80 הועברו חוקים במדינות מערביות רבות נגד מכירת סיגריות לקטינים כחלק מחקיקה ורגולציה נגד עישון. אחת הדרכים להתמודד עם איסור זה היה הצבת מכונות אוטומטיות למכירת סיגריות. דבר זה גם שיפר את הזמינות של סיגריות עבור מעשנים מבוגרים.

במדינות שונות החלו לאסור מכירה של סיגריות במכונות. החל משנות ה-2000 החלו מדינות רבות להגביל מכירת של סיגריות במכונות. בישראל התיקון לחוק שאסר מכירה במכונות אושר בכנסת בשנת 2011 אבל חברות הפצת הסיגריות במכונות עתרו לבג"צ וכך יישום החקיקה הושהה. בעלי החברות טענו שהם צפויות ל"נזק כלכלי אדיר" עקב ההחלטה וטענו לפגיעה בחופש העיסוק[13] [14] בג"צ פסק נגד החברות התיקון נכנס לתוקף ב-1 בינואר 2014, כך שכיום יש איסור מוחלט על הצבה של מכונות למכירת מוצרי טבק בישראל. ‏[24]

ניסיון להטיל חוק איסור לפרסם סיגריות בעיתונות ובאינטרנט

נכון לשנת 2017 מותר לפרסם בישראל סיגריות ומוצרי טבק בעיתונות המודפסת ובאינטרנט (עם מגבלות שונות). בשנת 2012, ניסה משרד הבריאות בישראל "ליישר קו" עם רוב מדינות העולם המערבי ולתקן את החוק כך שיהיה איסור גמור על פרסום מוצרי טבק. אולם נסיון זה נכשל בעקבות לובי פוליטי של חברות הטבק ושל עיתונים - ראו פרטים בהמשך.

החלטות של ועדת שרים לחקיקה

ועדת שרים לחקיקה קיבלה את ההחלטות הבאות ביחס למדיניות עישון:

  • בשנת 2010 התנגדה ועדת השרים להצעה של יואל חסון להגביר אכיפה נגד עישון כפוי בבתי חולים.‏[25]
  • בשנת 2011 אישרה ועדת השרים הקמת יחידה במשרד הבריאות למאבק בנזקי העישון, לאסור על מכונות אוטומטיות לממכר מוצרי טבק, סימון מוצרי טבק באזהרות גרפיות וחובת דיווח על רכיבי מוצרי טבק, ‏[26] מכל הפעולות האלה בוצע רק איסור מכירה במכונות אוטומטיות.
  • בשנת 2012 תמכה הוועדה בהצעת חוק של כרמל שאמה הכהן על חשיפה לעישון בשטחים משותפים בבניין המשמש למגורים או למסחר. ‏[27]
  • בשנת 2014 תמכה הוועדה בחקיקה נגד עישון בגני ילדים שיזם יואל רזבוזוב, ‏[28]
  • בנובמבר 2016 התנגדה הוועדה להצעת חוק שיזמה יעל גרמן להטיל מס על מוצרי טבק כדי להקים קרן מיוחדת למניעת עישון. ‏[29]
  • ב-2016 התנגדה הוועדה להצעת חוק שיזם יואל רזבוזוב, לאסור עישון במכונית שמסיעה קטין. ‏[30]

קשרי הון שלטון עיתון

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים - קשרי הון-שלטון-עיתון, חברות הטבק

חברות הטבק מפעילות לובי פוליטי רשמי ולא רשמי שיוצר לחץ על גורמים באקדמיה, חברי כנסת, שרים, עיתונאים וארגונים חברתיים ובריאותיים. חברות הטבק הן בעלות קשרים בעולם העיתונות הכתובה הן דרך הפרסום של החברות בעיתונות והן בדרכים אחרות. יתכן כי דרך קשרים אלה החברות הן בעלות קשרים והשפעה גם בקרב פוליטיקאים.

לובי פוליטי בכנסת ובממשלה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - לובי בישראל

חברות הטבק פועלות מזה זמן רב בנסיון לבצע הכחשת נזקי העישון והכחשת היטבים אחרים הנוגעים לעישון כמו התמכרות לעישון כך לדוגמה מכתב פנימי משנת 1973 מעודד את נציגי חברת הטבק פיליפ מוריס להציג בפני חברי כנסת וגורמי בריאות את הסרט "עישון ובריאות" המציג (בצורה סלקטיבית) רופאים שמערעים על הקשר בין עישון לבין תחלואה.‏[31]

בשנים האחרונות הפעילות מול הכנסת והממשלה מבוצעת דרך חברות לובי גדולות.

חברות הלובי הפוליטי שמייצגות חברות טבק בישראל (נכון לשנת 2017) הן:

  • חברת 'פוליסי' - מייצגת את 'פיליפ מוריס'
  • חברת 'גלעד יחסי ממשל ולובינג' - מייצגת את 'חטיבת יצרני הסיגריות באיגוד לשכות המסחר'
  • חברת 'גורן עמיר' - מייצגת את חברות ג'יימס ריצ'רדסון, דובק, איגוד לשכות המסחר – רשתות השיווק
  • חברת 'כהן-רימון-כהן' - מייצגת את Globrands Agencies
  • חברת 'קלינר אסטרטגיה ולובינג' - מייצגת את פורום יבואני הסיגרים.

חברת פיליפ מוריס שהיא חברת הטבק הגדולה בישראל, מעסיקה את חברת הלובי הגדולה בישראל, פוליסי, בבעלות בוריס קרסני. פוליסי החלה את דרכה בלובי בישראל עבור פיליפ מוריס ומשם התרחבה לחברות רבות נוספות. ‏[32]. במקביל לייצוג חברת הטבק הגדולה, מייצגת פוליסי גם גופי חברות ישראליות חשובות אחרות, והערכה היא שרבע מכלל העסקים הגדולים במשק הם לקוחות של החברה. בין היתר החברה מייצגת חברות מזון גדולות, בנקים, וגורמי בריאות. ‏[32] הקישור הרחב של החברה יכול לאפשר לה שיתופי פעולה עם חברות, פעילי מפלגות, אנשי עסקים, פקידים ופוליטיקאים שחייבים לה טובות שונות.

שלושת החברות הגדולות ביותר ללובי פוליטי בישראל - פוליסי, גלעד יחסי ממשל וגורן עמיר מייצגות כולן חברות טבק. במקביל, החברות הללו מייצגות חברות וארגוני בריאות. דבר זה מעלה חשש לניגוד אינטרסים של חברות הלובי. אם חברת הלובי תצטרך לעסוק בחוק שנוגע לעישון ובריאות חלק אחד מהעובדים שלה יעבוד לקידום החוק בעוד חלק אחר שלה יפעלו נגדו. חברת פוליסי, מייצגת את חברת פיליפ מוריס ובמקביל היא מייצגת גורמי בריאות שונים כמו לדוגמה מכבי שירותי בריאות, אסותא, איגוד חברות התרופות בהתאחדות התעשיינים (המייצג בין השאר את טבע, אוניפארם ופריגו). גלעד יחסי ממשל ולובינג. מפעילה לובי עבור "חטיבת יצרני הסיגריות באיגוד לשכות המסחר", ובמקביל גם לובי עבור הסתדרות הרפואית בישראל, אילקס מדיקל, רוש פרמצבטיקה, סופר פארם, כצ"ט, מגן דוד אדום, קופ"ח מאוחדת, העמותה הישראלית לסרטן הריאה, וארגון "בטרם" לבטיחות ילדים. חברת 'גורן עמיר' - שמייצגת את חברות ג'יימס ריצ'רדסון, דובק מייצגת במקביל גם את פייזר ישראל (חברת תרופות), שחל שירותי רפואה, ושירותי בריאות כללית. גם חברת 'כהן-רימון-כהן' - מייצגת שמייצגת את חברת הטבק Globrands Agencies, מייצגת במקביל את גורמי הבריאות הבאים - Boehringer Ingelheim (בריאות), Abbvie (בריאות), חץ - ארגון ישראלי לבריאות הכבד, עמותת חולי HS, קואליציית המחלות האוטואימוניות "משלבים ידיים", עמותת חולי HS.

הפעלת לחצים על פעילים נגד עישון

העיתונאי גיא לרר מעיד על לחצים שניסו להפעיל על אביו, טוביה לרר, שעבד במשרד הבריאות והיה פעיל נגד עישון בישראל. לרר האב נהג לעשן 3 קופסאות ביום, במלחמת ששת הימים הוא נתקע עם נגמ"ש באמצע שדה מוקשים, ולאחר מספר שעות נגמרו לו הסיגריות אז הוא עבר בשדה המוקשים כדי לחפש סיגריות בנגמ"ש שני. דבר זה יצר אצלו מודעות למחיר הגבוה של התמכרות לעישון. כשחזר מהמלחמה הוא הפסיק לעשן והקים אגודה למלחמה בעישון. לטענת לרר: "אנשים אז עישנו בכל מקום, גם באוטובוס וגם בקולנוע, אבא שלי היה חלוץ המתנגדים וכולם נלחמו בו, בעיקר חברות הסיגריות. הוא ניסה להכניס את חשיבות המלחמה בעישון גם לאגף בריאות הציבור במשרד הבריאות, שבו עבד, ושם ניסו להצר את צעדיו. במשרד שלו דיברו על שטיפת ידיים ועיסוק בספורט, וחברות הסיגריות חגגו בלי הפרעה. פעם היתה כתבה ב'ידיעות אחרונות', שבה רואיינה מישהי ששימשה כנערת פיתוי לתאגידים שונים. היו שולחים אותה לאנשים בניסיון להפיל אותם. היא סיפרה ששלחו אותה להפיל את אבא שלי, אבל היא לא הצליחה. הוא כל הזמן התלונן שמתנכלים לו ואנחנו חשבנו שהוא נסחף. זילזלנו בו בקטע של הקונספירציות" ‏[33]

קשרים של חברות הטבק לעיתונות הכתובה

במכתב פנימי של חברת פיליפ מוריס משנת 1995, מגדיר מנהל בחברה, סטיג קרלסון, את נוני מוזס, המוציא לאור של ידיעות אחרונות, כ"בעל ברית" של החברה. המכתב פורסם בעקבות הסכם הטבק של ממשלת ארצות הברית שחייב את החברות לפרסם תכתובות פנימיות. במכתב מתאר קרלסון כיצד נפגש עם מוזס בכנסת ב-7 ביוני 1995 על רקע יוזמת חקיקה להגבלת פרסום מוצרי עישון, שכללה בין היתר איסור על פרסום סמוי מטעם חברות הסיגריות. קרלסון טען כי מוזס נתן לו עצות בנוגע לטיעונים שיש להציג לשם סיכול החקיקה. בעקבות השיחה הוחלט שפיליפ-מוריס תפיץ "עובדות בסיסיות" על השפעות האיסור על פרסום סיגריות באמצעות הלוביסט בוריס קרסני, חברת הלובי הגדולה בישראל שעדיין מייצגת את פיליפ מוריס. בנוסף לכך עיתונאים לשעבר שעבדו בידיעות אחרונות עברו לשרת את פיליפ מוריס כלוביסטים.‏[34]

מכתב משנת 1993, כולל הצעות לקמפיינים משותפים של פיליפ-מוריס ועיתונים ישראליים. תכנים אחת היתה לגייס את שגריר ארצות-הברית בישראל לקידום מותג הסיגריות מרלבורו. בחברת פרסום שעבדה עם "ידיעות אחרונות" ועם חברת הסיגריות הציעו לחלק ל-300 אלף קוראי העיתון פוסטר ובו "סצינות מהמערב הפרוע" מתנת מרלבורו ו"ידיעות אחרונות" – ולקדם את היוזמה באמצעות הענקת העותק הראשון של הפוסטר לשגריר ארצות-הברית, בליווי ראיון.‏[34]

מסמוס החלטת ועדת גילון

בשנת 1999 החלה לפעול ועדה ציבורית, בראשות השופט אלון גילון, לצמצם את תופעת העישון ונזקיו בישראל. הועדה הורכבה מחמישה חברים, ביניהם הד"ר בנימין קלנר, כיום גינקולוג בקופת חולים לאומית ובעבר הרופא הראשי של חיל האוויר. הועדה נפגשה 35 פעמים. כעבור שנה וחצי נתבקשו חברי הועדה למסור את המלצות לצמצם את נזקי העישון. כשבועיים לפני הגשת המסקנות הסופיות למשרד הבריאות, החליט יושב ראש הוועדה גילון, לדחות את הצגתן. הדבר בוצע במשך מספר פעמים, ללא מסירת הסבר כלשהו למהלך, גם לא לחברי הועדה עצמם. כעבור ארבע שנים שחרר אותו שר הבריאות אז, דני נווה, מתפקידו, והממצאים לא הוצגו מעולם. ‏[35] הועדה סיימה את דרכה כעשור לאחר מכן ללא פרסום מסקנותיה, ובנסיבות שהצריכו בדיקה מטעם מבקר המדינה.בדיוני הועדה עלו כמה המלצות אפשריות, כמו הצעה לאסור באופן גורף עישון בכל מוסד חינוכי, להגביל קליטת רופאים מתמחים מעשנים למחלקות בתי חולים, לפסול מענקי מחקר לרופאים מעשנים, לאסור מכירת סיגריות לקטינים (בהמשך אושר האיסור בחוק) ולבצע בדיקות לאיתור חומרים רעילים בסיגריות בארץ, כמו אמוניה המגבירה את קצב ספיגת הניקוטין במוח - כלומר ביצוע של מניפולציה בניקוטין. ‏[35]

עורך הדין האוזנר טען כי הכרזה על ניקוטין כחומר ממכר יכלה להוות תקדים עולמי, ולכן הוועדה הייתה נתונה ללחצים של חברות הטבק. חלק מחברי הועדה טענו כי חברות הסיגריות, שהיה להן לובי חזק בישראל, הפעילו לחצים על חברי הוועדה. בין היתר, הציעה אחת החברות לחברי הוועדה לנסוע לחו"ל כדי לצפות בתהליך ייצור הסיגריות, אולם החברים דחו את ההצעה על הסף. ד"ר בנימין קלנר טען כי ייתכן שחברות הטבק הפעילו לחץ על גילון ולכן עיכב פרסום המסקנות.‏[35]

בישיבה שנערכה בשנת 2010 קבעה הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת, בראשות ח"כ יואל חסון (קדימה), כי יו"ר הוועדה גרם לסחבת בעבודתה ובפרסום מסקנותיה. בנוסף, הוצגו בישיבה בכנסת טענות נגד משרד מבקר המדינה, שקיבל במאי 2007 פניות מהפרופ' רובינזון ומההסתדרות הרפואית, לבדוק את המניעים לאי פרסום המלצות דו"ח הוועדה הציבורית. ‏[35]

הכשלת חוק איסור פרסום מוצרי טבק

בשנת 2012, ניסה משרד הבריאות בישראל "ליישר קו" עם רוב מדינות העולם המערבי ולתקן את החוק כך שיהיה איסור גמור על פרסום מוצרי טבק. אולם ניסיון זה נכשל בעקבות לובי פוליטי של חברות הטבק ושל עיתונים.

מוציאים לאור של מספר עיתונים מרכזיים בישראל החליטו להיאבק בהצעה כדי למנוע פגיעה בהכנסותיהם. המו"לים, הקימו פורום משותף ששכר בצוותא את שירותי הלובי של משרד גורן-עמיר, ניסו לעצור את היוזמה, ולנצלה אותה להגדלת ההכנסות. מנהלים מטעם העיתונים "הארץ", "ידיעות אחרונות", "גלובס", "מעריב" ואחרים שכרו יחד משרדי לוביסטים העובדים במקביל עם מפיצי הטבק, וביקשו לקדם באמצעותם חוק אחרת: במקום איסור גורף על פרסום מוצרי עישון – הצעה מרוככת, שתעניק למשרד הבריאות שטחי פרסום חינמיים כנגד שטחי הפרסום שיירכשו על-ידי חברות הסיגריות. נציגים מטעם פורום המו"לים נפגשו עם סגן שר הבריאות ליצמן (שהיה בעצם בתפקיד שר הבריאות) בלשכתו שבכנסת, והציגו לו את ההצעה אך ללא הצלחה. ב-2013, מונתה יעל גרמן כשרת הבריאות, במסגרת הדיונים על הצעת החוק הממשלתית בוועדת הכלכלה, דאגו נציגי המו"לים להפיץ את הצעתם המקורית בקרב חברי-הכנסת. והמשיכו בניסיונות לקדמה תוך הידברות עם אנשי משרד הבריאות, בתיווכה של קבוצת ח"כים בראשות ליצמן וח"כ גילה גמליאל מהליכוד. הניסיונות הללו לא צלחו; מנכ"ל המשרד דאז, פרופ' רוני גמזו, שלל אותם על הסף, ובאחד הדיונים אף הצהיר כי יעדיף לפרסם "בלוק שחור" על פני פרסום מודעות נגד עישון במימון חברות הטבק. ‏[36] במרץ 2014 החליטה יעל גרמן למשוך את הצעת החוק. ‏[37].

נכון לשנת 2017 משרד הבריאות לא מקדם יוזמה להגבלת הפרסום של טבק. בתוך כדי כך נחשפו קשרים בין חברות הסיגריות לבין אליעזר פישמן ונוני מוזס לחברות הטבק. ‏[38]

קשרים לשר הבריאות

בינואר 2017 חשף תחקיר של חיים רבלין מערוץ 2, קשרים לכאורה בין חברות הטבק לבין שר הבריאות יעקב ליצמן. התחקיר חשף כי דרך תשלום של כמה אלפי שקלים בודדים, לעיתונאי בעיתון חרדי "המודיע", הצליחו התחקירנים שהתחזו לנציגים של חברת סיגריות אלקטרוניות מיפן לארגן פגישות עם צמרת משרד הבריאות ועם ליצמן בתוך מספר שבועות. ליצמן מצולם במצלמה הנסתרת שהוא "לא מתעסק בעישון". דבר זה זכה לביקורת בגלל התרומה המשמעותית של עישון לתחלואה ותמותה בישראל. בניגוד להצהרה זו, ליצמן פעיל בקידום אינטרסים של חברות הטבק. בניגוד לעמדות של הדרג המקצועי במשרד הבריאות ליצמן נפגש עם חברות הטבק, מקדם הקלות לחברות ומתנגד לחקיקה שמגבילה עישון. ‏[39]

בקדנציה שלו כשר הבריאות, לא קידם ליצמן שום חוק או תקנה לצמצום נזקי העישון. על פי ערוץ 2, הצעות שהועלו על ידי הדרג המקצועי בסוגיות הנוגעות להגבלת עישון – או שנדחו על הסף או שהתמסמסו בטיעונים שונים. המתווך מטעם עיתון המודיע שיזם את הפגישה טען כי השר לא יפעל נגד סיגריות אלקטרוניות, בעקבות פרסום התחקיר טען ליצמן כי משרד הבריאות נמצא בלב תהליך לעדכון חקיקה בנושא. ‏[40] ההתנהלות הזו לצד הפגישות עם נציגים של חברות טבק, הן חלק מדפוס פעולה של ליצמן בכל הנוגע לנושא העישון. ‏[41].

קידום אייקוס של פיליפ מוריס בישראל

ישראל היא אחד המקומות היחידים בעולם שאישרו את השימוש במותג אייקוס של פיליפ מוריס, סיגריה אלקטרונית חדשה. ‏[32]. ההשפעות הבריאותיות של המוצר אינן ידועות והוא עדיין משחרר לגוף ניקוטין, חומר מסוכן וממכר. הרשויות בארצות הברית אסרו בינתיים את השימוש במוצר עד שילמדו לעומק את ההשפעות שלו. גופי בריאות כמו איגודי הרופאים, וגם הדרג המקצועי במשרד הבריאות הישראלי התנגדו למוצר. שר הבריאות יעקב ליצמן החליט בתחילה בניגוד לעמדות גורמי המקצוע, להימנע מפיקוח על המוצר ולא להחשיב אותו כמוצר טבק. פרוש הדבר שלא צריך לשלם מס מיוחד, אין צורך להגביל את הפרסום או לחייב באזהרה בריאותית, גם לא למנוע את השימוש במקומות ציבוריים. לא רק שליצמן הורה להתיר את מכירת המוצר, הוא אף מנע מאנשי משרדו להטיל על המוצר את כל המגבלות שמוטלות על סיגריות ואפילו על סיגריות אלקטרוניות. קדמו להחלטה הזו פגישות של ליצמן עם חברת הלובינג "פוליסי" של בוריס קרסני, וכן עם בכירים בחברת פיליפ מוריס שהגיעו במיוחד לארץ. על פי הערכות ייתכן כי פיליפ מוריס השקיעה מאמצים רבים בשיווק המוצר בארץ מתוך תקווה שהדבר יהיה פריצת דרך שתאפשר את מכירת המוצר במדינות אחרות- עם כי פרוש הדבר כי תושבי המדינה יהיו מעין עכבר ניסוי של בטיחות המוצר בעולם. ‏[42] לטענת ליצמן ה-FDA אישר את המוצר, עם כי אין אישור כזה, אלא רק בחינה של המוצר על ידי ה-FDA.

בעקבות דבר זה הגישה העמותה לדמוקרטיה מתקדמת עתירה לבג"ץ נגד משרד הבריאות וגם חברת דובק עתירה דומה לבג"ץ. על רקע העתירה פורסם כי משרד הבריאות בראשותו של ליצמן חזר בו והחליט להטיל פיקוח על המוצר. ‏[43]

בנוסף, פיליפ מוריס ביצעה קמפיין שיווקי לא חוקי, ולאחר פנייה של יו"ר הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול ח"כ תמר זנדברג, היועץ המשפטי לממשלה הורה לפיליפ מוריס לתקן לאלתר את קמפיין השיווק שלה למוצר אידוי הטבק "אייקוס". היועץ המשפטי ביקש ממשרד הבריאות לפנות לחברת פיליפ מוריס, ולדרוש ממנה לתקן לאלתר את הפרסומים הנוכחיים בהקשר זה, ולהתאים את הפרסומים העתידיים להוראות הדין והוא ימשיך לעקוב אחר הדברים על מנת לוודא שהוראות הדין יקוימו. אם ההוראות לא יקוימו - יבחן נקיטת צעדים משפטיים נגד פיליפ מוריס. במכתב התשובה של המשנה ליועץ, עו"ד רז נזרי, כתב נזרי כי: "לאחר בחינת פרסומים שונים שהיו חלק ממסע פרסום שהתנהל תחת השם "Smoke Free Israel", נמצא כי השיווק של מוצר ה"אייקוס" בידי חברת פיליפ מוריס אכן נעשה בחלקו באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין. עמדה זו מקובלת עלי". [15] [16]

ראו גם

קישורים חיצוניים

נתונים ומחקרים על שכיחות עישון בישראל
נזקים בריאותיים וכלכליים עקב עישון
גמילה מעישון
מניעת עישון ועישון בבני נוער
עישון בקרב חיילי צה"ל
חוקים, איסורים והגבלות על מוצרי טבק בישראל
חברות הטבק, וקשרי הון שלטון ותקשורת
הכחשה והדחקה של נזקי העישון וההתמכרות אליו
מאבקים ציבוריים נגד עישון וחברות הטבק בישראל
ידיעות היסטוריות על נזקי העישון בישראל
פרסומות סיגריות בישראל עד שנות ה-60 של המאה ה-20 

הערות שוליים

  1. ^ פרופ' מיכה אדלר, פרופ' יהודה שינפלד, נזקי עישון, ספר אסיא-כרך שמיני, ירושלים תשנ"ה
  2. ^ לנה זייגר, עישון סיגריות, נספחות משרד הכלכלה ל-OECD, משרד הכלכלה והתעשייה, 15 בנובמבר 2016
  3. ^ חיים ריבלין, לראשונה מזה שנים - עלייה בכמות המעשנים, 01/06/17
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 4.7 דו"ח שר הבריאות על עישון, 2015
  5. ^ מקרים חדשים של שאתות ממאירות במיקומים נבחרים, לפי מין וגיל, 2012, למ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2015 - מספר 66, פרק 6, לוח מספר 13
  6. ^ נחמה גולדברגר, מרים אבורבה, ציונה חקלאי סיבות מוות מובילות בישראל, 2000-2012, משרד הבריאות, יולי, 2015
  7. ^ סקר משרד הבריאות: אחד מכל שמונה תלמידי תיכון מעשן באופן קבוע, נענע 10, 02.01.2017
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 8.6 דו”ח שרת הבריאות על העישון בישראל 2015, משרד הבריאות
  9. ^ אמה אברבוך, שלומית אבני - אי שוויון בבריאות והתמודדות עימו, משרד הבריאות, דצמבר 2015
  10. ^ Ginsberg, G.M., Rosenberg, E., Rosen, L."Issues in estimating smoking attributable mortality in Israel". European Journal of Public Health, Volume 20, Number 1, 8 February 2010, pp .113-119
  11. ^ להשוואת נתוני התמותה השונים ראו ערך סיבות תמותה בישראל. הנתונים מבוססים מסמך של משרד הבריאות, סיבות מוות מובילות בישראל, 2000-2011 ספטמבר, 2014, ועל פרסומי השב"כ לגבי כמות ההרוגים בפיגועים ובאירועי לחימה
  12. ^ אילנית חיות, מכירות הסיגריות בישראל בירידה: "זה כבר עסק יקר לעשן", גלובס, 5.3.2013
  13. ^ מסמך של פיליפ מוריס על ישראל, ארכיון מסמכי חברות טבק, 29.01.1999
  14. ^ כמה כסף באמת מוציאים המעשנים על סיגריות בחודש?, וואלה, 1 במאי 2015
  15. ^ 15.0 15.1 דו”ח שרת הבריאות על העישון בישראל 2012, משרד הבריאות באתר העין השביעית
  16. ^ פעולה תחוקתית בארה"ב להגבלת עישון סיגריות, חרות, 13.01.1964
  17. ^ ועדה מיוחדת של רופאים יצאה בקריאה נגד עישון סיגריות, דבר, 27.01.1964
  18. ^ ההמלצה: הפחתת העישון עד למינימום ועדת מומחים ישראלית קורא לנקיטת אמצעים נגד עישון והפסקת פרסומות לסיגריות מעריב, 27.01.1964
  19. ^ חותמת דואר נגד עישון , חרות, 10.11.1965
  20. ^ חוק הגבלת הפרסומת למוצרי טבק לעישון, התשמ"ג-1983, במאגר חוקי מדינת ישראל באתר הכנסת
  21. ^ הוועדה הציבורית, לבדיקת הדרכים לצמצום העישון ולהפחתת נזקיו, ישיבה מתאריך 03.08.2000
  22. ^ 22.0 22.1 איתמר ב"ז, "אין לי שום דבר עם החברות", העין השביעית, 28.01.2014
  23. ^ 23.0 23.1 אביעד גליקמן, המבקר: לוועדות לצמצום העישון לקח 11 שנים, Ynet, 12.12.11
  24. ^ חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 6), התשע"א-2011, במאגר חוקי מדינת ישראל באתר הכנסת
  25. ^ הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון - אכיפה בבית חולים), התש"ע-2010 של ח"כ יואל חסון (פ/2151)
  26. ^ אישור הקמת יחידה למאבק בנזקי העישון, 29.05.2011
  27. ^ הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון - שטחים משותפים בבניין המשמש למגורים או למסחר), התשע"א-2011 של חה"כ כרמל שאמה הכהן (פ/3522), בשנת 2012
  28. ^ עדו בן פורת, אושר בוועדת השרים: אסור לעשן בגני משחקים, ערוץ 7, 05.01.2014
  29. ^ הצעת חוק להיטל על תקבולים ממכירת סיגריות ומוצרי טבק והקמת קרן למניעת עישון, התשע"ו-2016 של חה"כ יעל גרמן (פ/3322), 2016
  30. ^ הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור עישון ברכב בקרבת קטין שטרם מלאו לו 16 שנים), התשע"ו-2015 של חה"כ יואל רזבוזוב ואחרים (פ/2058), 2016
  31. ^ מכתב פנימי של פיליפ מוריס על הסרט "עישון ובריאות" שמעודד הקרנה שלו לחברי כנסת ולגופי בריאות כדי לערער את הקשר בין עישון לתחלואה, 1973, ארכיון הטבק.
  32. ^ 32.0 32.1 32.2 אבי עמית, בוריס קרסני - איש הצללים החזק במשק: כך פועלת חברת השדלנות המשפיעה בישראל, "המפצח", פינה בתוכנית המגזין עם אושרת קוטלר, ערוץ 10, 11.3.2017
  33. ^ שני ליטמן, מחתלתולים לקנאביס: כך הפך גיא לרר ממנחה חביב למנהיג חברתי, הארץ, 23.02.2017
  34. ^ 34.0 34.1 איתמר ב"ז, מגולגלים בתוך נייר עיתון, העין השביעית, 31.05.2016
  35. ^ 35.0 35.1 35.2 35.3 דן אבן, המבקר יבדוק מי קבר הוועדה לחקר נזקי העישון, 07.01.2010
  36. ^ פורום המו"לים, איתמר ב"ז, העין השביעית, 27.01.2015
  37. ^ הצעה שאפשר לסרב לה, איתמר ב"ז, העין השביעית, 05.03.2014
  38. ^ מגולגלים בתוך נייר עיתון, איתמר ב"ז, [[העין השביעית]], 31.05.2016
  39. ^ חיים ריבלין, ‏מעטפות הכסף, המאכער ושר הבריאות, באתר ‏mako‏‏, ‏9 בינואר 2017‏
  40. ^ חיים ריבלין, ‏החברה הפיקטיבית והפגישה עם השר, באתר ‏mako‏‏, ‏10 בינואר 2017‏
  41. ^ חיים ריבלין, ‏איך השר ליצמן מקל על חברות הטבק?, באתר ‏mako
    חיים ריבלין, ‏כך חברות הטבק סיכלו חוקים בכנסת, באתר ‏mako‏‏, ‏12 בינואר 2017‏
  42. ^ שי ניב, תאגיד פיליפ מוריס והחבר ליצמן, גלובס, 09.03.2017
  43. ^ רויטל בלומנפלד, ליצמן משנה כיוון: הגבלות על סיגריות אלקטרוניות של "פיליפ מוריס", וואלה, 03.04.2017