סיגריות קלות

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף סיגריה קלה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סיגריות קלות (באנגלית: Light" Cigarettes") או סיגריות "לייט" או סיגריות דלות בעטרן, בזפת ובניקוטין הן סיגריות שמכילות פחות ניקוטין ו/או עטרן - המרכיב המזיק ביותר של הסיגריות. סיגריות אלה היו חלק ממאמץ יחסי ציבור של חברות הטבק לשכנע את המעשנים שהם יכולים לנקוט פעולה להפחית את הנזק הבריאותי מסיגריות. מאמץ זה עבד בצורה טובה, וחלק גדול מהמעשנים עברו לעשן סיגריות "לייט" מתוך אמונה שסיגריות אלה בטוחות יותר.

בדיעבד התברר כי קיימים מספר הבדלים בין עישון סיגריות של מעשנים לבין "מכונות העישון" שבדקו כמה ניקוטין ועטרן המעשן מקבל. כתוצאה מכך המעשנים נחשפו לכמות זהה או לפעמים אפילו גדולה יותר של חומרים מסרטנים שיש בזפת הסיגריות, וקיבלו כמות דומה של החומר הממכר ניקוטין. לפי מחקרים מדעיים ודו"ח הרופא הכללי של ארצות הברית משנת 2004 אין הבדל בין סיגריות רגילות ל"סיגריות קלות". סיגריות "קלות" לא מפחיתות את הסיכונים הבריאותיים, ואת החשיפה לניקוטין, או לעטרן. [1], [2]

הפרסומות של הסיגריות ה"קלות" נטעו את הרושם בקרב מעשנים כי מדובר במוצר קליל ובטוח יותר לעומת הסיגריות הישנות וכי הם שואפים פחות חומרים מזיקים. רושם זה חוזק לעיתים קרובות על ידי הוספת מנטול לסיגריות ופרסומות שמראות סיגריות "לייט" באווירה של "להתחיל מחדש". הסיגריות היו מוצא פסיכולוגי עבור המעשנים - במקום להפסיק לעשן הייתה להם פתאום אפשרות ולעבור לסיגריות "בטוחות" - בכך הם נקטו פעולה אקטיבית, ובכך "עשו את שלהם". פעילות זו הייתה חלק מהכחשת נזקי העישון שמנהלות חברות הטבק בעשרות השנים האחרונות במאמץ לשמור ולהגדיל את הכנסותיהן.

היסטוריה

עישון

הגעת נזקי העישון למודעות הציבורית

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכחשת נזקי העישון

עוד באמצע המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, החלו להופיע ידיעות ופרסומים לפיהם העישון מזיק. לדוגמה Harper's Weekly היה מגזין פופולרי בארצות הברית במאה ה-19. בשנת 1867 זיהה עורך העיתון, ג'ורג' וויליאם קרטיס (George William Curtis), את שלושת הסכנות הגדולות של עישון טבק - סרטן, מחלות לב ומחלות ריאה. הוא פרסם מספר טורים על נזקי העישון. [1] היו נסיונות לייצר פתרונות שונים לדבר זה. לדוגמה בשנת 1914 התפרסמה בעיתון "חירות" בישראל מודעה מבית החרושת "ירדן" על יצור פילטר מצמר גפן שאמור כביכול לבלוע את הניקוטין כדי למנוע את הנזקים שלו. [3]

מחקרים מדעיים על הנזק הבריאותי של סיגריות במיוחד בהקשר של סרטן החלו להופיע כבר בשנות ה-1930, תודות לרופא הארנגטינאי אנחל רופו.

בשנות 1950 מחקרים על עישון וסרטן החלו להופיע בשפה האנגלית ובירחונים מרכזיים יותר. מחקרים על השפעות מסרטנות של סיגריות על עכברים ובהמשך מחקרים על אוכלוסיה - ב-1950, המחקר של דול והיל -(Doll and Hill) ב-1952 ו-1954 והמחקר של Hammond and Horn ב-1958. בדצמבר 1953 פורסם מחקר מאת אוורט גרהם (Evarts Graham) ועמיתיו שהראה כי מריחה של זפת שמקורה בעשן סיגריות על גב מגולח של עכברים יכול לגרום לגידולים סרטניים.[4] מחקר זה תפס תשומת לב ציבורית משמעותית בעיתונות בארצות הברית. מגזין LIFE הקדיש מספר עמודים לנושא והעיתון Times ציטט את המסקנה של Graham כי הסיפור נגד הטבק "הוכח מעבר לכל ספק"[5]. אמון הציבור בטבק ספג מהלומה ומחירי המניות של חברות הטבק של ארצות הברית ירדו. [6] חברות הטבק מצאו דרכים להרגיע את הציבור (בין היתר על ידי פרסום "הודעה כנה למעשנים" בשנת 1954). בינואר 1964 קבע הרופא הכללי בארצות הברית, Luther Terry, כי עישון קשור לסרטן ריאה. [7] מאז החלו בארצות הברית ניסיונות להגבלת עישון סיגריות. [8]. ומגמות דומות התרחשו במדינות אחרות כולל בריטניה וישראל.

בתגובה למחקרים אלה חברות הטבק פתחו במתקפה תקשורתית שנועדה להכחיש את נזקי העישון ולנטוע ספקות והיסוסים באנשים בקשר לממצאי המחקרים. החברות הגיעו למסקנה שאין צורך שהן ישכנעו את הציבור, ההסברה שלהן התמקדה בנטיעת ספק - לערער את הביטחון של הציבור כך שהוא לא ידע מי צודק בוויכוח. באופן זה הציבור יוכל לדחות החלטה על מעורבות שלו בנושא - הציבור המעשן לא ינסה להיגמל, הורים לא ידאגו צעדים של מניעת עישון בקרב הנוער, ויופחת הלחץ על הממשלה לנקוט בפעולה למען מניעת עישון והגבלות פרסום ושיווק של מוצרי טבק. היבטים אלה של דיסאינפורמציה ותעמולה חוזקו על ידי שימוש ב-"צד שלישי" - אנשים וארגונים שהיו בקשרים עם חברות הטבק וקיבלו מהן כסף, אבל הציגו עצמם כגורמים ניטרליים.

חברות הטבק נקטו בדרכים שונות ומשונות כדי לשכנע את הציבור- החל מהפקת סרטים ועד מודעות בעיתונות או שכנוע רופאים או פוליטיקאים - כדי ליצור אווירה לפיה אין כלל בעיה, סיגריות הן מוצר בטוח, ואם יש חשש לבעיה הדבר נובע מהיסטריה של פעילי "אנטי-עישון".

הוספת פילטרים לסיגריות

אחד המהלכים שחברות ביצעו היה לנסות סוגים שונים של עיצוב הסיגריות. החברות קיוו בתחילה לייצר סיגריות "בטוחות" יותר שימצאו חן יותר בעיני הצרכנים שלהם וירגיעו את החששות שלהם. אחד השינויים הראשונים שבוצעו היה הוספת פילטרים לסיגריות. חברות הטבק טענו כי הפילטרים בסיגריות נועדו לסנן את המרכיבים המסוכנים של חלקיקי זפת שמצויים בסיגריות רגילות. דבר זה גרם למעשנים רבים שהיו מודאגים, להרגיש כי יש להם ברירה - לעבור לסיגריות שהן יחסית בטוחות, באופן כזה הם יוכלו להרגיע את עצמם ואת בני משפחתם שהם יכולים להמשיך לעשן, אבל "בצורה בטוחה". כתוצאה מכך עברו מיליוני מעשנים לסיגריות עם פילטר. עד 1960 סיגריות עם פילטר הפכו למוצר הטבק המוביל. [9]

סיגריות עם פחות עטרן וניקוטין

בנוסף לקידום הסיגריות עם הפילטר, כמענה לבעיות הבריאות, חברות הטבק השקיעו כסף רב בפיתוח סיגריות שיניבו שיעורים נמוכים יותר של עטרן (הזפת בסיגריות שהוא החלק המסרטן) וניקוטין (החומר הממכר בסיגריות) בבדיקות במכונות עישון שבודקות את כמות החומרים באמצעו הרשות הפדרלית למסחר. (FTC-Federal Trade Commission). דבר זה גרם להכנסה של "סיגריות קלות" במהלך שנות ה-70.[9]

סיגריות אלה לווה בקמפיין פרסומי רחב היקף שנועד לעודד את המכירות שלהן. הסיגריות החדשות היו בעלות עיצוב חדש שהכיל פילטרים שיש בהם חורים קטנים בקדמת הפילטר. הפילטרים האלה נועדו כביכול להסיט את זרימת העשן עם אוויר נקי. ההיבט החשוב ביותר לחברות הטבק היה שסיגריות "קלות" אלה הניבו תוצאות נמוכות יותר של רמות עטרן וניקוטין במבדקים של מכונות העישון האוטומטיות של הממשל.

עד 1997 כמחצית מהוצאות הפרסום של חברות הטבק היו על פרסומות ל"סיגריות קלות".[9] חברות הטבק השתמשו בפרסום אינטנסיבי והובילו את הצרכנים להאמין כי סיגריות אלה הן בטוחות יותר לעומת סיגריות ישנות יותר ולכן מוצרים אלה הם הבחירה הרציונלית של מעשנים שמודאגים מבריאותם. טענות אלה לא תמיד היו הצהרות ברורות אלא מסרים שהועברו בצורה משתמעת אך בצורה נרחבת. כתוצאה מכך הפופולריות של סיגריות קלות עלתה בצורה ניכרת. נתח השוק של סיגריות "קלות" עלה מ-2% בשנת 1967 ל-83% בשנת 2005.[9]

מכתב של פיליפ מוריס משנת 1999 על ישראל מגלה כי רבע משוק הסיגריות באותה תקופה היה של סיגריות "קלות".

השפעות בריאותיות של סיגריות קלות

כמות העטרן והניקוטין שרשומה על קופסאות סיגריות קלות נמוכה יותר לעומת הכמות שכתובה על סיגריות הרגילות. דבר זה מבוסס על המדידות במכונות העישון אבל התברר בהמשך שיש פער גדול בין הכמות שנמדדה במכונות אלה לבין כמות שקיבלו מעשנים אמיתיים שעישנו סיגריות אלה.

סיגריות קלות גרמו לטעויות התוצאות במכונות עישון במספר דרכים:

  • פילטרים עם חורים - הפילטרים בסיגריות קלות מכילים חורים ותעלות קטנות בכניסה לפילטר. דבר זה גורם לכך שהעשן שמגיע למכונת העישון מדולל בצורה ניכרת באמצעות אוויר. עם זאת כאשר מעשנים אנושיים מעשנים סיגריות קלות אלה הם בדרך כלל סותמים את החורים באמצעות השפתיים או האצבעות - דבר זה יוצר מראה אופניי למעשן - מחזיק את הסיגריה קרוב על הפילטר או מכווץ את השפתיים במהודק. כתוצאה מכך החורים נסתמו והמעשן מקבל כמות גדולה יותר מאשר המכונה.
  • הארכת כיסוי הנייר - כמה יצרני סיגריות האריכו את כיסוי הנייר שמכסה את הפילטר של הסיגריה. דבר זה מקטין את מספר השאיפות שהמכונה מקבלת ומקטין את כמות העשן שהמכונה מקבלת. במציאות עם זאת, במציאות התברר כי טבק שנמצא מתחת לנייר זה שלא מעושן על ידי המכונה עדיין זמין למעשן האנושי.
  • "פיצוי" על ידי המעשן- ההבדל החשוב ביותר בעישון הסיגריה בין מעשנים לבין מכונות העישון הוא שברוב המקרים המעשנים מכורים לניקוטין בסיגריות, ולכן משנים את התנהגותם כדי לצרוך כמות גדולה יותר של ניקוטין כדי לענות ל"רעב" לסיגריות. מחקרים מצאו כי מעשנים הגדילו את כמות הטבק והניקוטין שהם צרכו על ידי עישון בצורה עמוקה ואינטנסיבית יותר - לוקחים שאיפות תכופות גדולות ומהירות יותר, על ידי שאיפות עמוקות יותר, על ידי עישון יותר סיגריות או על ידי חסימה של הפילטרים.

דוח של הרופא הכללי של ארצות הברית (Surgeon General's report) משנת 2004, קבע כי:"עישון של סיגריות עם רמות נמוכות יותר של עטרן וניקוטין כפי שנמדדו במכונות לא מוביל לשום יתרון בריאות ברור". מסמכים פנימיים של תעשיית הטבק, שהוחרמו מאוחר יותר ונחשפו לציבור בסוף שנות ה-90, חשפו כי חברות הסיגריות היו מודעות להבדלים ברמות הניקוטין והעטרן שנמדדות במכונות לבין אלו שהמעשן שואף. החברות ידעו גם על התנהגות פיצוי של המעשנים כאשר הם מעשנים סיגריות "קלות".

תביעות נגד חברות הטבק

מעשנים תבעו את חברת הסיגריות "פיליפ מוריס" בגלל השימוש במונח "סיגריות קלות" כדי לקדם את מכירות הסיגריות. התובעים טענו שרכשו סיגריות לייט משום שחשבו שהן פחות מזיקות, ורק בדיעבד גילו שהדבר אינו נכון. בשנת 2003 בית משפט באילינוי גזר על החברה לשלם פיצויים בסך 10.1 מיליארד דולר, לאחר שהורשעה בהונאת צרכנים, בשל יצירת הרושם שעישון סיגריות "לייט" פחות מזיק לבריאות מסיגריות רגילות. החברה הודיע שתבקש לערער על ההחלטה. בפסק הדין קבע השופט: "המניע של פיליפ מוריס היה זדוני, ומעשיה מעידים על זלזול בזכויות הצרכנים". [10]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Low-Tar Cigarettes Are Not A Safer Choice, harvard medical school
  2. ^ "Light" Cigarettes and Cancer Risk, National Cancer Institute, משרד הבריאות של ארצות הברית
  3. ^ עיתון חירות 07.04.1914, באתר "עיתונות יהודית היסטורית"
  4. ^ Ernest L. Wynder, Evarts A. Graham, and Adele B. Croninger Experimental production of carcinoma with cigarette tar. Cancer Res 1 December 1953 ;13:855–66
  5. ^ Beyond Any Doubt. Time 1953:60–3.
  6. ^ Robert N Proctor, The history of the discovery of the cigarette–lung cancer link: evidentiary traditions, corporate denial, global toll tobacco control, 2012;21:87-91
  7. ^ Elizabeth Mendes, The Study That Helped Spur the U.S. Stop-Smoking Movement, the American Cancer Society (ACS), January 9, 2014,
  8. ^ פעולה תחוקתית בארה"ב להגבלת עישון סיגריות, חרות, 13.01.1964
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 Cathy Backinger, Ph.D. (Tobacco Control Research Branch, National Cancer Institute) Research Findings Concerning So- Called Low-Tar or “Light” Cigarettes, Testimony Before the Committee on Science, Commerce, and Transportation United States Senate, November 13, 2007
  10. ^ פיליפ מוריס תפצה מעשני סיגריות "לייט" סוכנויות הידיעות, הארץ, 21.3.2003