הכחשת שינויי האקלים

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הכחשת אקלים או הכחשה של שינויי אקלים (באנגלית: Climate change denial), או הכחשה של התחממות עולמית כוללת הכחשה, זלזול או הטלת ספק בלתי-מוצדק בדבר הקונצנזוס המדעי על הקצב וההיקף של התחממות עולמית, השאלה עד כמה בני האדם גורמים להתחממות, וההשפעה שלה על הטבע ועל החברה האנושית. הכחשה של שינויי אקלים, היא דבר שונה מספקנות אקלים שהיא פקפוק בתאוריות המדעיות הנוגעות לנושאים אלה, המבוצעת על ידי אנשי מקצוע רלוונטיים כגון מומחי אקלים, תוך שימוש בביקורת הנשענת על מחקר מדעי. עם התבססות הקונצנזוס המדעי על התחממות עולמית, כמות ספקני האקלים הלכה וירדה בצורה חדה. עם זאת הכחשת אקלים נמשכת בעוצמה והיא נפוצה למדי בקרב גורמי ימין במיוחד במדינות כמו ארצות הברית. למרות ההבדלים בינהם, זאת לשני הזרמים יש מגוון חופף של דעות ושניהם דוחים במידה כזו או אחרת את הדעה המדעית הנפוצה אודות שינוי אקלימי.

במהלך המחלוקת על ההתחממות העולמית, הכחשת אקלים המפיצה דעות וקמפיינים כדי לערער את אמון הציבור במדעי האקלים, תוארה כ"מכונת יחסי ציבור" או "מכונת הכחשה" של גורמים בעלי אינטרסים עסקיים, פוליטיים או אידאולוגיים, בתמיכה של "מכוני חשיבה" של הימין, וגופי תקשורת ובלוגרים שמרניים, שפועלים במטרה להגדיל את חוסר הוודאות לגבי התחממות עולמית. בדיון הציבורי, מערבבים לא פעם בין ספקנות אקלים לבין הכחשת אקלים. מתוך הפעילים הפועלים בהקשר של הכחשת אקלים, יש רבים המכנים את עצמם "ספקני אקלים" אבל רבים מתוכם לא עונים להגדרה המקובלת של ספקנות מדענית, וממשיכים להכחיש את ההשפעה של האדם על האקלים או את ההתחממות עצמה, בלי קשר לראיות שמוצגות.

התחממות עולמית

למרות שיש קונצנזוס מדעי שפעילות אנושית היא הגורם העיקרי שגורם לשינוי אקלים, הפוליטיקה של התחממות עולמית הושפעה על ידי הכחשת אקלים, תוך שהיא פוגעת במאמצים למנוע שינוי אקלימי וניסיונות הסתגלות לאקלים המתחמם. בדרך כלל, דיון ציבורי על שינוי אקלימי שנערך על ידי מכחישי אקלים, עלול להראות כמו דיון מדעי לגיטימי, אבל הוא לא עומד בקנה-המידה של דיון מדעי.

ארגונים הפועלים לערעור אמון הציבור במדע האקלים קשורים בזרמים פוליטיים שמרנים ומקבלים בדרך כלל מימון על ידי פירמות, תאגידים ובעלי ממון אחרים שיש להם אינטרס או אידאולוגיה נגד רגולציה בכלל ונגד רגולציה של פליטות גזי חממה בפרט. הכחשת אקלים קושרה ללובי הפוליטי של חברות דלק מחצבי, האחים קוך, תומכים של התעשייה, וגופים ליברטרים, בדרך כלל בארצות הברית. בין השנים 2002-2010 סייעו שתי קרנות Donors Trust ו-Donors Capital לאיסוף תרומות בסך כ-120 מיליון דולר, (חלקם על ידי מיליארדים שמרנים) כך שאלה יגיעו ליותר מ-100 גופים שמבקשים לערער את האמון של הציבור במדע האקלים.[1] בשנת 2013, המרכז לתקשורת ולדמוקרטיה דיווח כי State Policy Network , או SPN, ארגון-גג של 64 ארגונים בארצות הברית, קיים לובי פוליטי בשמם של תאגידים גדולים ותורמים שמרניים, כדי להתנגד לרגולציה בתחום שינויי אקלים. [2][3]

אפיון של הכחשת אקלים

הגאולוג James L. Powell מציין בספרו, The Inquisition of Climate Science, מאפיינים של הכחשת אקלים:[4]

  • פנייה לסמכות - למצוא מומחה שיעיד לטובת העמדה שלך - גם אם המומחה הזה אוחז בדעות מוזרות ולא מקובלות. לדוגמה חלק ניכר מהמדענים שמשתתפים בהכחשת אקלים הם כלל לא חוקרי אקלים אלא באים מתחומים אחרים כמו פיזיקה או הנדסה. רבים מהם באים מרקע אידאולוגי שמרני או ליברליטי, כך שיש להם חשש ממשי שבעיות אקלים הן רק תרוץ להתערבות של המדינה, ודבר זה מעודד אותם לתמוך בטענות לא מבוססות ולהכחיש מחקרים בתחום. חלק מתוך המדענים הללו תמך בקמפיינים אחרים של הימין או של גופי תעשייה כמו הכחשת נזקי העישון או פקפוק בדלדול שכבת האוזון או פקפוק באבולוציה
  • בחירה סלקטיבית של נתונים ומחקרים - לדוגמה לצטט מחקרים המפקפקים בהתחממות עולמית אנושית אבל להתעלם מרוב המחקרים בתחום. סקירות של כלל המחקרים בתחום הרלוונטי מראות שוב ושוב תמיכה גורפת בתאוריה המרכזית של התחממות עולמית מעשה ידי אדם. דוגמה לבחירה סלקטיבית של נתונים היא הצבעה על שנים של התקררות, עליה בכמות הקרח בקוטב וכו' - מתוך התעלמת מכך שההתחממות העולמית אינה תופעה מונוטונית - היא אינה הולכת וגוברת בכל שנה ושנה אלא מתקדמת על פני קבועי זמן ארוכים יותר עקב מחזורים טבעיים כמו תופעת אל-ניניו.
  • חזרה על הטיעונים שוב ושוב - אם חוזרים על נקודה שוב ושוב היא מתקבלת כאמת.
  • חזרה לנקודת ההתחלה - לאחר שמדענים ענו לכל השאלות - חוזרים לטיעונים הראשונים:
  • "כדור הארץ אינו מתחמם"
  • "טוב, בסדר הוא מתחמם, אבל הסיבה היא השמש".
  • "טוב, בני האדם הם הסיבה, אבל זה לא משנה, בגלל שהתחממות לא תגרום נזק. למעשה, עוד פחמן דו חמצני יהיה מועיל, יהיו עוד גידולים".
  • "לצורך הדיון, התחממות עולמית עלולה להיות הרסנית, אבל אין לנו מה לעשות בנושא".
  • "ברור, אנחנו יכולים לעשות משהו לגבי התחממות עולמית, אבל העלויות יהיו גבוהות מידי. יש לנו בעיות דחופות יותר כמו איידס ועוני".
  • "יכול להיות שיום אחד, נוכל להרשות לעצמנו לעשות משהו כדי להתמודד עם התחממות עולמית, אבל עלינו לחכות עד לראיות מדעיות מוצקות יותר, טכנולוגיות חדשות וגאו-הנדסה"
  • "כדור הארץ אינו מתחמם. ההתחממות העולמית פסקה בשנת 1998. זה מעולם לא היה משבר".

דרגות שונות של הכחשת אקלים

מכחישי אקלים נוקטים בדרגות שונות של הכחשה, במעין "מדרגות", שהמשותף לכולן הוא שאין צורך לנקוט בפעולה:[1]

  1. אין התחממות עולמית, למעשה העולם הולך ומתקרר.
  2. אין התחממות עולמית.
  3. יש התחממות עולמית, אבל היא לא נגרמת על ידי בני האדם - לכן אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר.
  4. יש התחממות עולמית, והיא נגרמת בחלקה על ידי בני האדם, אבל עיקרה נגרם על ידי פעילות השמש - אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר.
  5. יש התחממות עולמית, היא נגרמת בחלקה על ידי בני האדם, אבל חיזוי פליטות עתידיות שקול לאסטרולוגיה - אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר.
  6. יש התחממות עולמית, והיא נגרמת על ידי בני האדם, אבל ייתכן ומדובר בדבר טוב - לכן אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר.
  7. יש התחממות עולמית, והיא נגרמת על ידי בני האדם, וייתכן וזה דבר רע, אבל יש לי טיעון רגשי כלשהו או דילמה בין שיפור חייהם של העניים לבין פעולה בתחום - לכן אנחנו לא צריכים לעשות כלום.
  8. יש התחממות עולמית, והיא נגרמת על ידי בני האדם, וייתכן וזה דבר רע, אבל יש משברים גדולים יותר שצריך לטפל בהם קודם - לכן אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר.
  9. יש התחממות עולמית, והיא נגרמת על ידי בני האדם, וזה דבר רע, אבל סין והודו לא מוכנות לעשות שום דבר - לכן אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר.
  10. יש התחממות עולמית, והיא נגרמת על ידי בני האדם, וזה דבר רע, ואולי סין והודו יהיו מוכנות לעשות משהו. אבל שמעתי על טכנולוגיה חדשה שתפתור את כל הבעיה תוך 10-20 שנה - לכן אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר.
  11. יש התחממות עולמית, והיא נגרמת על ידי בני האדם, וזה דבר רע, אבל אפילו אם סין והודו יהיו מוכנות לעשות משהו, זה מאוחר מדי וזה יעלה לנו המון כסף.
  12. יש התחממות עולמית, והיא נגרמת על ידי בני האדם, וזה דבר רע, וממשלות היו יכולות וצריכות לעשות משהו בנושא, אבל זה מאוחר מידי כעת - לכן אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר.

כאשר דנים בהתחממות עולמית, חשוב לברר קודם לכן בצורה מדוייקת במה מאמין הצד השני, אחרת ניתן להוכיח במשך זמן ממושך את הנקודה הלא נכונה. כמו כן הכחשת אקלים היא הרבה פעמים צידוק פוליטי או אידאולוגי, ולכן הצד המכחיש נוטה לעבור מיד לנקודה הבאה שנראית לו שמצדיקה את דעתו, בצורה דומה לכך שטובע נאחז בכל קש מזדמן. הנקודה היא שהוא חייב להיות צודק ולכן אחד מן הטיעונים הרבים שהוא ישמיע חייב להיות צודק. חשוב לכן להסכים תחילה מה היא השאלה שעליה רוצים לענות ולהתגבר על קשיים פסיכולוגיים בדיון.

דוגמאות לטיעונים של מכחישי אקלים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - התחממות גלובלית - מורה נבוכים
  • אין בעצם התחממות מאז שנת 1998. (לדוגמה גבי אביטל, אתר מידה 2013). הדבר מתעלם מכך שתהליך שינוי האקלים אינו מונוטוני - הוא אינו מתרחש בקצב אחיד על פני זמן. חלק גדול מההתחממות היא חימום של האוקיינוסים, וזרימה של חום אל ומתוך האוקיינוסים, כמו גם מחזורי אקלים אחרים כמו שונות מחזורית בקרינת השמש גורמים לכך שהתחממות אינה מונוטונית. כך או כך, גם מאז 1998 הייתה התחממות ושנת 2015 הוכרזה על ידי נאס"א כשנה החמה ביותר בהיסטוריה.
  • התחממות עולמית היא קונספירציה של ארגוני סביבה. הדבר מתעלם מכך שארגוני סביבה אינם מעורבים בפעילות של גופים לחקר האקלים. וממילא ארגוני סביבה הם לרוב ארגונים עם מעט כסף. ארגוני סביבה מעודדים מודעות ציבורית לנושא, אבל מי שמפרסם וחוקר את הנושא הם גורמים מדעיים המפרסמים מאמרים בירחונים מדעיים.
  • התחממות עולמית היא קונספירציה של מדעני אקלים שרוצים תקציבי מחקר. האינטרס של מדעני אקלים שרוצים לזכות בתקציבי מחקר גדולים הוא לשמור על עמימות בתחום או לצאת בהצהרות מפתיעות - ולא לחזק את הקונצנזוס המדעי - שכן אם ידוע לדוגמה שיש התחממות עולמית מה שנותר לעשות הוא בעיקר פעילות בתחום הפוליטי והטכנולוגי ולא עוד מחקר. דווקא העמדה של "ספקני האקלים" או הכחשת אקלים היא זו שמחייבת המשך המחקר המדעי והגדלת תקציבי המחקר של חוקרי האקלים. יש עשרות קבוצות מחקר שונות ברחבי העולם שמריצות מודל אקלימיים שונים ובנוסף, אלפי מדעני אקלים שיש להם אינטרס לזכות בפרסום אם יהיו להן תוצאות מפתיעות. דווקא פרשיות כמו "אקלים גייט" מעידות שמדענים הם בסך הכל בני אדם. חשיפת אלפי מכתבים של מדעני אקלים לא הצביע על שום קונספירציה שיש כדברי הימין.
  • אחוז פליטת הפחמן הדו חמצני על ידי בני האדם הוא נמוך והוא חלק קטן מסך אפקט החממה. ראו הסבר באפקט החממה - קיים הבדל בין אפקט החממה עצמו לבין החיזוק של אפקט החממה.
  • מדעי אקלים הזהירו אותנו בעבר מפני התקררות עולמית, זו הייתה טעות ולכן הם טועים בכל דבר אחר. (לדוגמה בועז ארד, 2007) למעשה התקררות עולמית הייתה תאוריה אקלימית שנויה במחלוקת בשנות ה-60 וה-70 שזכתה לחשיפה מצד עיתונים מסחריים. בעיתונות המקצועית של מדעני האקלים היה באותו זמן ויכוח בשאלה איזה תאוריה נכונה יותר - אין שום שינוי באקלים, התחממות עולמית או התקררות עולמית. עקב הוויכוח הזה נעשו עוד מחקרים, והצטברו עוד ראיות בעד התאוריה של התחממות עולמית עקב פליטת גזי חממה, והתאוריות אחרות כמו התקררות עולמית או של שינוי אקלים בגלל שינויים בשמש נזנחו.
  • הקטנת פליטות של גזי חממה תגרום לשיתוק מוחלט של התעשייה ושל הטכנולוגיה (לדוגמה עירית לינור, 2017). הקטנת פליטות מושגת על ידי התייעלות אנרגטית ומעבר לאנרגיות מתחדשות. התייעלות אנרגטית חוסכת כסף. פיתוח והטמעה של אנרגיות מתחדשות דורש לעיתים קרובות שינוי טכנולוגי ומחקר מדעי - לא שיתוק טכנולוגי. הקטנת שימוש בדלקים מחצביים פירושה חסכון בזיהום אוויר שגורם למוות ותחלואה של מיליוני אנשים בשנה, וכן הקטנת השפעות מזיקות אחרות של דלקים כמו דליפות נפט, בעיות זיהום ממתכות כבדות ובעיות כמו מלחמות ושחיתות עקב הפקת נפט וגז טבעי.

תפיסות פשטניות של מערכות מורכבות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - מערכות מורכבות

לעיתים תכופות אנשים מתקשים לקלוט את ההתנהגות של מערכות מורכבות כמו האקלים או הביוספרה ולכן מייחסים למערכת תכונות פשוטות יותר. דוגמה להפשטה ככזו היא ייחוס למערכת האקלים שיווי משקל יציב יחיד (ומתפקד) או לחלופין שיווי משקל בודד ובלתי יציב. מומחה הסיכונים John Adams טען בשנת 1995 כי לאנשים יש תפיסה שונה לגבי הטבע. חלקם מניחים כי הטבע הוא מערכת יציבה וכי לא משנה מה האדם יעשה, הטבע הוא נדיב ויציב ויתמודד עם זה בלי פגיעה ברווחה שלנו. לעומת זאת יש אנשים שחושבים שהטבע הוא הפכפך, וכי הפרעה קטנה מאד של האדם תגרום לקריסה כוללת. השקפה שלישית היא כי יש מספר רב של שיווי-משקל וכי שינוי גדול מידי ידחוף לכיוון של שיווי משקל חדש (אם כי שיווי משקל זה, יכול לכלול בתוכו הכחדה של האדם) נקודת השקפה רביעית מניחה כי יש שיווי-משקל אדיש וכי לאדם אין השפעה מהותית על שיווי המשקל שהטבע יהיה בו[2]

חוקר האקלים, פרופסור Mark Maslin, טען כי דפוסים אלה מאפיינים גישות שונות ביחס לנושא האקלים, וכי דפוסים אלה קשורים בעיקר לרקע פוליטי. מכחישי אקלים ואנשים רבים בימין, מאמינים שהאקלים והטבע בכלל הוא יציב, ושהאדם לא יכול לשנות אותו (שיווי משקל יציב), ואילו ארגוני סביבה כמו גרינפיס מדגישים יתר-על-המידה את הסיכונים בחוסר יציבות (שיווי משקל בלתי יציב). הוא מעריך כי רוב המדענים מאמינים באפשרות השלישית של ריבוי שווי משקל מקומיים - כלומר האקלים יציב בטווח פרמטרים מסויים, אבל שינוי גדול מידי בפרמטרים עלול להוביל אותנו לשיווי-משקל יציב-מקומית אחר - כמובן שמצב מקומי חדש זה, אף כי הוא יציב, אינו בהכרח נוח לאדם. [3]

דוגמה נוספת לכשל נפוץ הקשור בהכחשת אקלים היא האמונה כי האקלים מושפע רק מגורם אחד, או האמונה כי המדענים טוענים כי האקלים מושפע רק מגורם אחד. לדוגמה הטענה "גם השמש משפיעה על האקלים" - זו טענה נכונה אבל היא לא סותר את דברי המדענים, או "בשנים האחרונות העולם המשיך לפלוט גזי חממה אבל האקלים לא התחמם עוד" - לפי אמונה זו האקלים מושפע רק מגזי-חממה ולא מתהליכים אחרים כמו מחזורי אל-ניניו, פליטה של אירוסולים, שינויים בפליטות השמש ועוד.

הדעות הציבוריות על התחממות עולמית

לפי נעמי קליין (זה משנה הכל) ב-2008 כ-71% מדעת הקהל בארצות הברית תמכה בקשר שבין שריפת דלקים מאובנים להתחממות האקלים, ולא הייתה מחלוקת בין-מפלגתית בנושא. עד 2011 תמיכת דעת הקהל בנושא צללה ל-44%, והמפלגה הרפובליקנית התייצבה במובהק נגדו. הנושא הפך מעניין מדעי שלא מעניין את רוב האוכלוסייה, לוויכוח חם ורגשי עבור אנשים שנלחמים על השקפת העולם שלהם. התמיכה בהכחשת אקלים מקובלת בעיקר בקרב חוגי ימין, בעיקר בארצות הברית.‏[5]

לעומת טענה זו סקרים של Pew Research Center מראים שינוי נמוך יותר במשך הזמן בדעת הקהל בארצות הברית ביחס לטענה "בני האדם הם הגורם המרכזי בהתחממות כדור הארץ". בשנת 2006 תמכו בכך שיא של 50% מתושבי ארצות הברית, דבר זה ירד לשפל של כ-35% בשנת 2011 ומאז עלה לרמה של 45-48% בשנת 2016.‏[6] עם זאת מגמה זו מצביע עדיין על השפעה חזקה של הכחשת אקלים על דעת הקהל - באופן כללי יש ירידה באמון הציבורי בקרב תושבי ארצות הברית בתאוריה של התחממות עולמית הנגרמת מבני אדם, בה בשעה שהאמון בתאוריה זו בקרב מדענים הלכה והתחזקה וכן נגלו תוצאות יותר ויותר חמורות של התחממות עולמית כאשר בחלקן התוצאות השפיעו על ארצות הברית עצמה - כמו שריפות יער חזקות יותר, גלי חום חמורים יותר והוריקנים חמורים יותר.

סקר משנת 2016 של Pew Research Center, בדק את רמת האמון שיש לתושבי ארצות הברית במדעני האקלים, בדגש על הקשר בין רמת האמון לבין אמונות פוליטיות. התוצאות היו באופן כללי אמון נמוך במדענים, ועם הבדלים גדולים בין רפובליקאים לבין דמוקרטים, כאשר ההבדלים הגדולים ביותר היו בין רפובליקאים שמרנים לבין דמוקרטים ליברלים (עם פערים קטנים יותר בקרב קבוצות שמציבות למפלגות אבל תומכות בהן במידה בינונית). בממוצע רק 27% מהאמריקאים האמינו כי קיים קונצנזוס מדעי על התחממות עולמית. בקרב רפובליקאים שמרנים רק 13% האמינו בכך ואילו בקרב דמוקרטים ליברלים 55% האמינו בכך. 70 אחוז מהליברלים האמינו כי מדענים מספקים מידע אמין על הסיבות להתחממות עולמית, לעומת 15% מבין הרפובליקאים. רק 33 אחוזים מבין תושבי ארצות הברית בוגרים האמינו שמדעני אקלים אכן מבינים כי יש התחממות עולמית - 13% בקרב השמרנים ו-68% מבין הליברלים. רק 28% מבין תושבי ארצות הברית חושבים שמדענים יודעים את הסיבות לשינוי אקלים. 11% בקרב השמרנים ו-54% מבין הליברלים. למרות חוסר האמון במדענים בנושא, כאשר שואלים את הציבור האם מדענים צריכים להיות בעלי השפעה משמעותית בנושא 67% אחוז חושבים שכן. גם בנושא זה ליברלים מאמינים בכך יותר משמרנים - 80% לעומת 48%. שמרנים ורפובלקאים בכלל מראים נטייה לצורות אחרות של הכחשת אקלים- לדוגמה גם אלו מביניהם המאמינים שכדור הארץ מתחמם ושבני האדם הם הסיבה המרכזית לכך מאמינים כי אין אמצעי מדיניות שיכולים לשנות דבר זה. ‏[7]


סקרי דעת קהל של הניו יורק טיימס, משנת 2017 מראים שלמרות האמון הנמוך במדענים ובהתחממות בארצות הברית יש תמיכה של חלקים גדולים בציבור בארצות הברית בהגבלה של פליטות פחמן דו חמצני מתחנות כוח הפועלות על פחם - הממוצע הארצי הוא 69% ויש רוב לדבר זה בכל מחוז בוחרים בארצות הברית (congressional district). מצד שני מפות מראות כי במדינות השמרניות בארצות הברית (במרכז ארצות הברית) כמעט לא מדברים על שינויי אקלים. כמו כן רוב האמריקאים חושבים ששינוי אקלים יפגעו בתושבי ארצות הברית בכלל, אבל לא בהם עצמם (קבוצות החוששות מעט יותר מהשפעת הנושא באופן אישי כוללות את תושבי החוף המזרחי-דרומי החשופים להוריקנים והצפות וכן תושבים באלסקה וקליפורניה) ההסבר לדבר זה הוא שאנשים מפחדים יותר מאיומים מיידים וברורים ופחות מפחדים משינויים ארוכים. תושבי טקסס ופלורידה חשופים להשפעות שינויי האקלים - הפחד מפני האישי מפני איומי אקלים מתחלק בצורה חדה למדי בין תושבים הקרובים יותר לחופים לבין תושבים מרוחקים יותר. ההשפעה במקומות אלה לא מתחלקת רק לפי דמוקרטים מול רפובליקאים. בנוסף יש מחוזות בפלורידה שבהם יש מודעות גבוהה בשל מאמץ משותף בין-מפלגתי להתמודד עם הנושא. קבוצות נוספות המודעות לשינויי האקלים הן תושבי במערב ארצות הברית שהושפעו מבצורת ומשריפות יער. [4]. ‏[8]

יש פער רחב בין שמרנים לבין שאר הציבור ובמיוחד ליברלים גם בדעות ביחס להוגנות הכיסוי התקשורתי של הנושא. 72% מהשמרנים הרפובליקאנים חושבים שהתקשורת מגזימה בחומרה של האיום של התחממות עולמית (8% חושבים שהיא מדוייקת ו-18% חושבים שהיא ממעיטה ברמת האיום). דבר זה שונה לעומת רפובליקאים מתונים (39% שחושבים שהתקשורת מגזימה באיום 43% חושבים שהתקשורת ממעיטה ברמת האיום), דמוקרטים מתונים ודמוקרטים ליברלים (8% חושבים שהתקשורת מגזימה ברמת האיום, 64% חושבים שהיא ממעיטה ברמת האיום). [5]

למרות שהאמון באופן כללי במדענים הוא נמוך בארצות הברית (21% מאמינים למדענים במידה רבה מאד) הוא גבוה הרבה יותר לעומת האמון בתקשורת, במנהיגים עסקיים ובפוליטיקאים - שמקבלים אמון גבוה רק על ידי 3%-5% מתושבי ארצות הברית, כמו כן למרות האמון הנמוך בשינוי אקלים ומדענים, יש רוב גדול של תושבים התומכים בצעדי מדיניות הנובעים ממנה (או מסיבות סביבתיות אחרות) כמו התקנה נוספת של אנרגיה סולארית (89%) או טורבינות רוח (83%).[6]

הכחשת אקלים בקרב הימין השמרני והליברלי

כאמור מכחישי אקלים ואנשים רבים בימין, מאמינים שהאקלים והטבע בכלל הוא יציב, ושהאדם לא יכול לשנות אותו (שיווי משקל יציב). דבר זה נובע משילוב של אמונות דתיות (אלוהים שומר עלינו) וכן מסיבות אידאולוגיות - אמונה של שמרנים, ליברלים של השוק, קפיטליסטים וליברטלים כי התחממות עולמית היא רק תרוץ כדי לקדם מדיניות של רגולציה - התערבות של המדינה בשוק חופשי. חלקם חוששים כי נושא ההתחממות העולמית הוא תרוץ כדי לפגוע בזכויות הפרט, להגדיל את כוחה של הממשלה, לקדם סוציאליזם או קומוניזם ועוד.

עבור שמרנים רבים, מדע האקלים מהווה פגיעה אנושה באמונה הבסיסית בעליונות האדם על הטבע - שזכותם של בני האדם היא להכניע את הארץ ואת תנובתה, ולבסס שליטה על הטבע. לפי נעמי קליין הסיבה למלחמת החורמה שמנהלים השמרנים במדע האקלים היא שהם מבינים את המשמעות העמוקה שלו טוב יותר מהארגונים הירוקים הגדולים שמנסים לקדם פעולה הדרגתית וחסרת כאבים, ללא צורך ביציאה למלחמה, אפילו לא בחברות הנפט.

בחינה של נושא של הכחשת אקלים ושל חקר האקלים והתחממות עולמית מעלה כמה תובנות חשובות שאינן מסתדרות עם הטענות הפוליטיות של ארגוני הימין.

  • המדענים החוקרים את נושא האקלים מגיעים ממגוון גדול של דעות פוליטיות המחקר המדעי בנושא התחממות עולמית מקודם על ידי מדענים שיש להם מגוון גדול של דעות פוליטיות וכלכליות, והם מודדים תופעות שונות בתחומים שונים במדינות שונות ובתקופות שונות. מדובר בעשרות שנות מחקר ואלפי מדענים בעיקר מחקר האקלים אבל לא רק מתחום זה. אין שום מקום שבו המדענים האלה יכולים להתכנס ולדון בו על דעות פוליטיות או אידאולוגיות כלכליות.
  • לחוקרים אין אינטרס מיוחד לשמור על התאוריה של התחממות עולמית האינטרס החזק של כל חוקר וקבוצת מחקר הוא לחדש ולהפתיע ולכן יש למדענים אינטרס לפקפק בתאוריה המרכזית או לכל הפחות לתקן אותה - לדוגמה למצוא מנגנונים נוספים שיכולים להסביר את ההתחממות העולמית.
  • התאוריה של התחממות עולמית לא הייתה מקובלת על כל המדענים בחקר האקלים. היא קיבלה עוד תומכים לאחר ויכוחים ארוכים ומרים בתחום. דוגמה לוויכוחים כאלה היו: האם האטמוספירה הולכת ומתחממת (או שאולי יש התקררות או אין שינוי?), האם התחממות קיימת או שזו רק בעיה של אי חום עירוני?, האם האוקיינוסים מתחממים?, האם החלק העליון של האטמוספירה הולך ומתקרר או הולך ומתחמם?, האם הקטבים מתחממים מהר יותר? האם התחממות שאנו רואים קשורה לפעילות של השמש? ועוד שאלות רבות. עם הזמן הטיעונים נגד התאוריה המרכזית ובעד תאוריות אחרות הלכו ונחלשו ועוד מדענים השתכנעו בנכונות התאוריה המרכזית.
  • השמאל הפוליטי נשען על הממצאים המדעיים פוליטיקאים מהשמאל, ארגוני סביבה ועיתונאים שמאלנים אכן מדגישים יותר את הנושא של התחממות עולמית - אבל הם מתבססים על מידע שניתן להם על ידי מדענים, ירחוני מדע וגופי מחקר ומדע של אקלים. ההשפעה שלהם על מה החוקרים בודקים ומה הם מפרסמים היא שולית עד לא קיימת. האידאולוגיה של מפלגות ושל פוליטיקאים בשמאל משתנה עקב נתונים מדעיים ולא להפך - לדוגמה המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית או מפלגת העבודה בישראל לא החזיקו בדעות סביבתיות או בדעות לגבי התחממות עולמית אלא רק אחרי שדעות אלה הפכו יותר ויותר מקובלות בקרב המדענים. הדוגמה המרכזית של פוליטיקאי שמאלי שנבנה מנושא האקלים הוא אל גור. אבל גור לא זכה במירוץ לנשיאות. השפעתו העיקרית הייתה פרסום נושא האקלים בקרב הציבור והאליטה השמאלית (חלקה סוציאל-דמוקרטית וחלקה המרכזי ליברלים - המאמינים בשוק מעורב). השפעתו של גור על מחקר המדעי היא אפסית.
  • השמאל הפוליטי ממעט להשתמש בנושא של התחממות עולמית - למרות שכבר משנת 2004 יש קונצנזוס חזק בקרב מדענים על התחממות עולמית והסיבה לה, עד היום (2017) השפעת הטיעון של התחממות עולמית כצורך ברגולציה הוא טיעון פוליטי חלש יחסית - פוליטיקאים של השמאל מדברים הרבה יותר על נושאים אחרים - כמו ביטוח בריאות או פערים כלכליים -אלו סוגיות פוליטיות שהן קרובות יותר לחיי היום-יום של מצביעים ומטרידים אותם יותר מהתחממות עולמית. חלק גדול מהמצביעים ומהפוליטיקאים כלל אינו מודע לנושא האקלים ולא מבין את השלכותיו הכלכליות והחברתיות. לדוגמה למרות הדיון הציבורי הרחב על מלחמת האזרחים בסוריה, אף פוליטיקאי שמאלי בולט בישראל לא דיבר על הרקע החברתי והסביבתי למלחמת האזרחים בסוריה, וגם השפעת התחממות העולמית על המזרח התיכון אינה נושא שפוליטיקאים שמאליים בקיעים בו או מדברים עליו.
  • הימין הפוליטי נרתם להכחשת אקלים לעומת זאת אנשים רבים בימין לוקים בתופעה שהם מאשימים בהם אחרים - הם קודם בוחרים אידאולוגיה פוליטית או ראיית עולם כלכלית, לאחר מכן מגבשים לפי דבר זה מה צריכה להיות המדיניות (אסור שהמדינה תתערב בשוק) רק לאחר מכן הם ניגשים לשאלות מדעיות כמו האם העולם מתחמם או מה הסיבה לדבר זה. תופעה זו קיימת גם בקרב אנשי שמאל וסביבתנים רבים במגוון סוגיות אחרות וגם בנושא האקלים - לדוגמה נטייה לבצע ציטוט של רק חלק מהמחקרים בתחום או לצדד יותר בנתונים ובמחקרים שתומכים בעמדה שלך. דוגמה להירתמות של אנשי ימין להכחשת אקלים היא מדענים או כלכלנים שתומכים בהכחשת אקלים למרות שנושא האקלים אינו תחום ההתמחות שלהם.

מעצבי המדיניות של ארגונים כמו מכון הארטלנד מבינים שאם יניחו לשינוי האקלים להכתיב את סדר העדיפויות הבינלאומי, המסקנות עלולות להיות התערבות ממשלתית מסיבית, איסורים והגבלות חריפים על פעילות היוצרת פליטות פחמן, אכיפת קנסות על הפרתם, סובסידיות נדיבות לחלופות ירוקות, ועוד פעולות שלא יעלו על הדעת עבורם. היות והמדינות הפוליטית הזו נראית להם מפחידה וראיית העולם התומכת במדיניות זו אינה נוחה להם הם מעדיפים לעידוד ראיית עולם אחרת, גם אם הדבר נוגד ממצאים מדעיים.

מחקר שערך דן כהן מאוניברסיטת ייל בדק את האפקטיביות של גישות שונות בשינוי דעותיהם של שמרנים בנוגע לשינוי האקלים. במסגרת המחקר נתנו לשמרנים לקרוא ידיעה חדשותית המציינת מספר עובדות על שינוי האקלים. כאשר הידיעה הייתה על אמצעי ענישה על זיהום אוויר, העובדות התקבלו בסקפטיות רבה, לעומת זאת כאשר הידיעה הייתה על שימוש באנרגיה גרעינית כחלופה לשריפת דלקים מאובנים, אותן עובדות בדיוק התקבלו בפתיחות רבה יותר. הסיבה היא שאנרגיה גרעינית היא תעשייה ריכוזית גדולה הנתפשת כניצחון האולטימטיבי של האדם על הטבע, ולכן משתלבת בתפישת העולם השמרנית הנאו-ליברלית, לעומת מיסים וקנסות על התעשייה שנחשבים אמצעים של שמאל כלכלי מובהק.

היחס לשינוי אקלים בקרב ארגוני סביבה והשמאל

המסקנה של פעילי סביבה וארגוני סביבה רבים היא שכדאי "לארוז" את התובנות של שינוי האקלים בהקשר שלשמרנים קל יותר לעכל. ארגוני סביבה רבים מפחדים להצטייר כארגוני שמאל והם רוצים לגרום לשינוי הדרגתי ולא כואב. הטענה המרכזית היא ששינוי אקלים הוא לא נושא פוליטי - יושפעו ממנו אנשים בכל העולם לא משנה מה העמדה הפוליטית שלהם. הדגש המרכזי של ארגוני סביבה אלה הוא בשינויים קלים ובעיקר בשינוי טכנולוגי לכיוון ירוק יותר - לדוגמה שימוש יותר גדול באנרגיה מתחדשת, בתחבורה בת קיימא ועוד צעדים - כל זאת ללא ניסיון לערער על תפיסות ימניות כמו העמדה הנאו ליברלית, או העמדה השמרנית.

גישה זו נתקפת על ידי נעמי קליין בספרה זה משנה הכל שטוענת שהגישה לא עובדת כלל - פליטות הפחמן עולות וההתנגדות לשיח על שינוי האקלים רק גובר. בעיה אחרת לפי קליין היא שבמקום לאתגר את התפיסה הנאו-ליברלית גישה זו שומרת עליה ומחזקת אותה. קליין טוענת, שהימין צדק בצורה מסויימת - שמדע האקלים הוא פשוט הזדמנות פז עבור השמאל הכלכלי לקדם את השינויים שרצה ממילא.

גישה מעט שונה בקרב פעילי סביבה היא שהנושא של שינוי אקלים הוא רק אחד מתוך שורה ארוכה של בעיות סביבה נוספות וחמורות לא פחות - לדוגמה בעיות של חקלאות תעשייתית המבוססת על דלק מחצבי או בעיות של שיא תפוקת הנפט. לא רק שהימין השמרני או הליברלי אינו צודק, גם הגישה של השמאל היא ברובה מיושנת ומבוססת ברובה על ניתוחים מהמאה ה-19 שהדגישו את הבעיות של הבדלי מעמדות ואי שוויון ולא ראו בנושאים של קיימות נושאים חשובים במיוחד. נושא שינוי האקלים מדגים מדוע יש לבסס את הכלכלה על מדע ועל אילוצים של הביוספרה וחוקים מדעיים. דבר זה מצריך שינוי גם בדרך המחשבה השמאלית - שבדומה לאידאולוגיות הימניות צמחה בעיקר במאה ה-19 - לפני הקיום של חקר האקולוגיה או התובנות החברתיות הנובעות מהמחקר הביולוגי של האדם (כמו כלכלה התנהגותית, סוציוביולוגיה, כלכלה אבולוציונית, כלכלה אקולוגית ועוד).

הפעלת לחץ מצד נשיאים מהימין על מדענים וסוכנויות ממשלה

ג'ורג' בוש הבן

ג'ורג' בוש הבן פעל בנחישות נגד פעילות למחקר או לשינוי מדיניות בנושא האקלים. במרץ 2001 ממשל בוש הודיע כי הוא לא יממש את פרוטוקול קיוטו שנתחם בשנת 1997, וקרא להפחתת הפליטות של גזי חממה. בשנת 2002 הודיע בוש כי יש לו תוכנית חלופית לפרוטוקול קיוטו כדי להוריד את ה"עוצמה" של פליטות גזי החממה ב-18 אחוז במשך 10 השנים הבאות. המדד של "עוצמה" הוא לא הורדה בגזי החממה עצמם אלה הורדה ביחס לתוצר הכלכלי. כלומר גזי החממה ימשיכו לעלות אבל בקצב איטי יותר.

ביוני 2005 חשפו מסמכים של משרד ההגנה של ארצות הברית כי ממשל בוש הודה למנהלים בחברת הנפט אקסון על המעורבות הפעילה שלהם בקביעת המדיניות של שינוי אקלים, כולל עמדת ארצות הברית על פרוטוקול קיוטו. נקבע כי גם קבוצה הלובי של עסקים, Global Climate Coalition, השפיעה גם על המדיניות.

Tim Dickinson כתב בשנת 2007 מאמר בירחון Rolling Stone לאחר שסקר אלפי מסמכים פנימיים של ממשל בוש שהממשל נאלץ לספק תחת חוק "חופש המידע", ולאחר שראיין מעל תריסר פקידים ומדענים שעבדו תחת ממשל בוש. לטענתו בזמן ממשל בוש - "הבית הלבן יישם קמפיין דיסאינפורמציה שנוסח על ידי התעשייה, שנועד להטעות באופן פעיל את הציבור האמריקאי על התחממות עולמית ולעקב מגבלות על מזהמי אקלים". ‏[9]

דונלד טראמפ

דונלד טראמפ טען כי "התחממות עולמית היא מתיחה".

בשנת 2016 מינה טראמפ את Myron Ebell לעמוד בראש צוות לשינוי סוכנות הסביבה של ארצות הברית. אבל עמד בראש גוף הקרוי Cooler Heads Coalition, שמציג עצמו בתור "ספקן אקלים" אבל עוסק בהכחשת שינויי אקלים ונתמך בידי גורמי תעשייה. [7]

ארגוני מעקב אחר סוכנויות ממשלתיות מזהים מאמצים לטשטש ולהקטין ביטויים המרמזים על התחממות עולמית. לדוגמה אתר של הסוכנות להגנת הסביבה של ארצות הברית שייעץ לארגונים עסקיים בנושא התחממות עולמית עבר שינוי כך שביטויים כמו "שינוי אקלים" ו"גזי חממה" שונו לביטויים כללים יותר, או נמחקו לחלוטין. [8][10]

השפעה על מחקרים והתעלמות מהם

התעלמות ממחקרים שבוצעו על ידי מדענים של חברות הנפט

בספטמבר 2015 חשפו תחקירנים של Inside Climate News, יחד עם "לוס אנג'לס טיימס" תחקיר לפיו המדענים של חברת הנפט "אקסון" ומנהליה, ידעו כבר לפני עשרות שנים, לפחות מאז 1977, שדלק מחצבי תורמים להתחממות גלובלית, אך מאז החברה עושה מאמצים לטעת ספק לגבי הקשר של בני האדם לבעיות האקלים. לפי התחקיר James F. Black חבר בחטיבת המחקר של חברת הנפט אקסון, הזהיר את מנהלי החברה מפני התחממות עולמית כבר בשנת 1977. מנהלי החברה לא התעלמו מהנושא, ובמשך שנות ה-80 שכרו חוקרי אקלים כדי לקדם מודלים ומחקרים להבנת הנושא. מדעני החברה פרסמו 53 מאמרים בירחונים מדעיים. כל המחקרים הללו הסכימו בצורה מפורשת או משתעמת כי הגורם להתחממות עולמית הוא האדם. למרות זאת החברה עצמה לא פרסמה בציבור כי המחקרים שלה עצמה מצאו כי התאוריה של התחממות עולמית היא נכונה. במקום זאת החברה מימנה ארגונים להכחשת אקלים. ‏[11][12] עיתונאים תקפו את החברה על כך שהיא נקטה במדיניות דו-פרצופית. כמו כן נטען כי אם החברה היתה מפרסמת את מה שהיה ידוע לה במשך 25 שנה, דבר זה היה מקצר את הזמן שבוזבז בוויכוחים ארוכים. ‏[13] בעקבות הגילוי החלה חקירה של התובע הכללי של ניו יורק בחדש לפיו התאגיד הטעה את הציבור ואת בעלי המניות בנוגע לסיכונים של שינויי אקלים הנוצרים בעקבות שימוש בדלק מאובנים. ‏[14]

ניסיונות לבצע סילוף מחקרים

וילי סון (Willie Soon), חוקר במרכז לאסטרופיזיקה בהרווארד קיבל סכום של 1.25 מיליון דולר במשך 14 שנים מתאגיד הנפט אקסון-מובייל, חברות חשמל וחברות אחרות. סון טען שהתחממות עולמית אינה נגרמת על ידי פעולות אנושיות אלא נגרמת בגלל השמש. הסנטור הרפובליקאי James Inhofe, השתמש במחקרים של סון כדי לטעון כי התאוריה של התחממות עולמית מעשי ידי אדם היא מעשיה. הקשרים של סון לתעשיות מזהמות נתגלו בבקשה לחופש מידע על ידי ארגון גרינפיס. הסיפור פורסם על ידי עיתון הגרדיאן בשנת 2015. [9]

לובי פוליטי ותקשורתי להכחשת שינויי האקלים

למרות שיש קונצנזוס מדעי שבני האדם גורמים להתחממות הגלובלית, הפוליטיקה של ההתחממות הגלובלית בשילוב עם חלק מהדיון בתקשורת הפופולרית, גרמו להאטת המאמצים הבינלאומיים למניעת התחממות נוספת בעתיד, או להתכונן להתחממות הצפויה שלא ניתן כבר למנוע בשל פליטות העבר.

מגוון גופים, ציבוריים ופרטיים כאחד, השקיעו מאמצים רבים להמעיט בחשיבות של תופעת שינוי האקלים בשיח הציבורי, בדומה למאמצים הנחושים של שתדלני תעשיית הטבק, להמעיט בחשיבות הראיות המדעיות אודות נזקי העישון הקשר שלו לסרטן ריאות, כדי למנוע או לעכב ביצוע של רגולציה נגד עישון ונגד מכירת סיגריות לקטינים. לוביסטים ניסו לפגוע במהימנות המדענים המעורבים על ידי יצירת ספק והפעלת מניפולציות של הדיון בסוגיה. הם עבדו להכפיש את המדענים המעורבים, לחלוק על הממצאים שלהם, וליצור ולשמור על מחלוקת לכאורה על ידי קידום טענות שסתרו את המחקר המדעי. "ספק הוא המוצר שלנו", התגאה תזכיר תעשייה ידוע לשמצה בשנת 1969. ספק זה הגן על תעשיית הטבק מהתדיינות משפטית ורגולציה בעשרות שנים הבאות. בשנת 2006, ג'ורג' מונביו כתב בגרדיאן על דמיון בין השיטות שנקטו קבוצות ממומנות על ידי אקסון מוביל, ואלה של ענקית הטבק פיליפ מוריס, כולל התקפות ישירות על פרסומים מדעיים שעברו ביקורת עמיתים, וניסיונות לזרוע מחלוקת וספק בקרב הציבור.

הנשיא לשעבר של האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, ד"ר פרידריך זייץ, אשר, על פי מאמר ב-Vanity Fair, הרוויח כ-585,000 דולר בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 כיועץ לחברת הטבק RJ ריינולדס, עמד בראש גופים כגון "פרויקט מדיניות המדע והסביבה" ומכון ג'ורג' סי מרשל, שעשו לכאורה מאמצים מכוונים כדי "לטשטש" את העדויות על התחממות כדור הארץ. זייץ אמר בשנת 1980 כי "התחממות כדור הארץ היא הרבה יותר עניין של פוליטיקה מאשר של אקלים." זייץ חיבר את "עצומת אורגון", מסמך שפורסם במשותף על ידי מכון מרשל והמכון למדע והרפואה של אורגון, שהביעה התנגדות לפרוטוקול קיוטו. ג'ורג' מונביו כתב ב"גרדיאן" כי עצומה זו, אותה הוא מבקר כמטעה וקשורה למימון מהתעשייה, "צוטטה על ידי כמעט כל עיתונאי שטוען כי שינוי האקלים הוא מיתוס." מונביו כתב על קבוצה אחרת שנוסדה על ידי לובי הטבק, הקואליציה לקידום מדע מהימן (TASSC), שמפעילה קמפיינים כנגד צעדים הננקטים להילחם בהתחממות הגלובלית. בניסיון ליצור מראית עין של תנועה עממית נגד "פחד בלתי מבוסס" ו-"רגולציה מוגזמת" מונביו קובע כי TASSC "עשתה יותר נזק לקמפיין לעצירת שינוי האקלים מכל גוף אחר."

עיתון הגרדיאן דיווח כי לאחר ש-IPCC פרסם את דו"ח פברואר 2007 שלו, המכון האמריקני ליזמות (AEI) הציע למדענים 10,000 דולר, בתוספת הוצאות נסיעה עבור פרסום מאמרי ביקורת על הדו"ח. המכון קיבל יותר מ-US דולר 1.6 מיליון מחברת הנפט אקסון וסגן יו"ר הנאמנים שלו היה בעבר יו"ר אקסון, לי ריימונד. יותר מ-20 עובדי AEI עבדו כיועצים לממשל ג'ורג' בוש הבן.

החברה המלכותית ערכה סקר שמצא כי חברת אקסון מוביל שילמה 2.9 מיליון דולרים לקבוצות אמריקאיות עבור הפצת מידע מוטעה לציבור על שינוי האקלים, 39 מתוכן "סילפו את המדע של שינוי האקלים על ידי הכחשה מוחלטת של הראיות". בשנת 2006, החברה המלכותית פירסמה דרישה מחברת אקסון מוביל להפסיק את מימון הכחשת שינוי אקלים. אקסון מוביל הכחישה את ההאשמות כי היא מנסה להטעות את הציבור על התחממות האקלים.

בין השנים 1989 ו-2002, "קואליציית האקלים העולמית", קבוצה של עסקים בעיקר מארצות הברית, השתמשה בטקטיקות שתדלנות ויחסי ציבור אגרסיביות להתנגד לפעולות להפחתת פליטות גזי החממה ולהילחם בפרוטוקול קיוטו. הקואליציה מומנה על ידי תאגידים גדולים וקבוצות סחר מתעשיות הנפט, הפחם והמכוניות.

ב-1994, על פי מזכר שהודלף, האסטרטג הרפובליקני פרנק לונץ יעץ לחברי המפלגה הרפובליקנית, בכל קשור לשינוי האקלים, כי " צריך להמשיך להדגיש את חוסר הודאות המדעית כנושא עיקרי" ו-"לקרוא תיגר על המדע" על ידי "גיוס מומחים מהצד שלנו".

בשנת 2005, ניו יורק טיימס דיווח כי פיליפ קוני, לוביסט לשעבר של חברות נפט וגז, ראש צוות האקלים ב"מכון הנפט האמריקאי" וראש צוות המועצה לאיכות הסביבה של הנשיא ג'ורג' בוש, "ערך שוב ושוב דיווחי אקלים ממשלתיים באופן שהצניע את הקשר בין פליטות פחמן והתחממות כדור הארץ, על פי מסמכים פנימיים." שרון בגלי דווח בניוזוויק כי קוני "ערך דוח משנת 2002 על מדע האקלים על ידי פיזור ביטויים כגון 'חוסר ההבנה' ו 'אי ודאות משמעותית.'" באחד הדוח"ות הוא מחק פרק שלם העוסק באקלים. קוני הודיע על התפטרותו יומיים אחרי חשיפת הפרשה, אבל כמה ימים לאחר מכן נודע כי הוא צפוי לקבל תפקיד בחברת אקסון מוביל.

בתחילת שנת 2012 פרסם חוקר המתמחה בתחום המים בשם פיטר גלייק מספר מסמכים אותם קיבל מ"מכון הארטלנד" המארגן ועידות "ספקנים" ואת דוח "NOIPCC" (כלומר, דו"ח נגדי לזה של הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים). ממסמך אחד מבין המסמכים השתקף, לכאורה, קיום מימון מאורגן לרצות תאגידים ובעלי עמדות השוללות את התפישה לפיה ההתחממות הגלובלית היא מעשה ידי-אדם.‏[15] עם זאת, כעבור זמן קצר התגבשה חוות דעת רווחת, גם בקרב רבים מתומכי הפאנל ומסקנותיו, כי המסמך נכתב על ידי גלייק עצמו ומקורו אינו ב"מכון הארטלנד".‏[16]

על פי מסמכים שהודלפו בפברואר 2012, מכון הרטלנד מפתח תוכנית לימודים לשימוש בבתי ספר המציג את שינוי האקלים כמחלוקת מדעית.

בתחילת 2013, חשף עיתון "הגרדיאן" כי שתי קרנות, Donors Trust ו-Donors Capital Fund, מימנו 102 צוותי חשיבה וקבוצות פעילים בהיקף של 118 מיליון $ בין 2002–2010. התורמים השמרנים לקרנות אלה מייצגים קשת רחבה של דעות מהימין האמריקני שמצאו מכנה משותף בהתנגדות לקיצוץ בפליטת גזי חממה. הכסף זרם לגופים הקשורים למפלגה הרפובליקנית ושימש בין השאר למתקפה על אל גור, למלחמה ביוזמות הסביבתיות של ברק אובמה, ולהריסת כל סיכוי לפעולה בקונגרס כנגד שינוי האקלים. הכסף מימן רשת עצומה של גופי חשיבה וקבוצות פעולה שעבדו להגדיר מחדש את שינוי האקלים מעובדה מדעית ניטרלית לנושא במחלוקת. יש הטוענים כי זהו רק קצה הקרחון של המימון להכחשת שינויי האקלים.

מאוחר יותר ב-2013, הגרדיאן דיווח כי ה-SPN) State Policy Network), ארגון גג של 64 גופי חשיבה בארצות הברית, היה מעורב בשתדלנות סמויה לתאגידים גדולים ותורמי ימין. המדיניות של SPN כללה בין השאר התנגדות לפיקוח שינוי האקלים ושתדלנות עבור תעשיית הטבק.

הקשר בין הכחשת אקלים להכחשת נזקי העישון

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - הכחשת נזקי העישון

החל משנות ה-30 של המאה ה-20 וביתר שאת מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 פעלו חברות הטבק במספר אפיקים כדי לבלבל את הציבור בנושא הקשר בין עישון טבק לבין סרטן ריאות ונזקים בריאותיים של עישון וכדי להשפיע על רופאים, הקונגרס והממשל האמריקאי (וממשלות אחרות) כדי שלא ינקטו פעולות ליידע את הציבור על הנזקים. חברות הטבק הצליחו לתעתע בציבור בשורה שלמה של שאלות - האם העישון מזיק לבריאות, האם טבק ממכר, האם עישון מיד שניה מזיק לבריאות, האם סיגריות קלות טובות לבריאות, האם חברות הטבק מכוונות את הפרסום שלהן לילדים ולנוער ועוד.

היקף תעשיית ההכחשה והלובי הפוליטי של חברות הטבק נחשפו החל משנת 1998, בעקבות הסכם בוררות בתביעה של מדינות בארצות הברית נגד חברות הטבק שם. ההסכם כלל הוראה לחשוף מעל מיליון מסמכים פנימיים של חברות הטבק. תוכן מסמכים אלה מופיע בארכיון מיוחד וסוכם בספר שואה מוזהבת ובפרסומים של ארגון הבריאות העולמי. המסמכים המחישו את היקף ההסתרה והרמייה של חברות הטבק שידעו דברים רבים אבל המשיכו לשקר ולעוות את המציאות כלפי חוץ, תוך שהן משפיעות על גורמים בתקשורת באקדמיה ובממשל כדי למנוע הכרה בנזקים של המוצרים שהן מוכרות.

הכחשת נזקי העישון גרמה וגורמת נזקים בריאותיים עצומים למיליוני בני אדם בכל שנה. הערכה של ארגון הבריאות העולמי היא שבמהלך המאה ה-20 מתו כ-100 מיליון בני אדם בטרם עת כתוצאה מעישון וכי במצב הקיים היום עלולים למות כמיליארד בני אדם במהלך המאה ה-20. למרות צעדים רבים נגד חברות הטבק הן מצליחות להרחיב את שווקי הסיגריות במיוחד במדינות בעלות הכנסה בינונית כמו סין, רוסיה, אינדונזיה ועוד. עישון בישראל נחשב גורם הסיכון מספר אחת לבריאות נכון לשנת 2015 הוא תורם למוות בטרם עת של אחד מכל חמישה ישראלים - כ-8,000 ישראלים מתים בשנה כתוצאה מתחלואה שנגרמה מעישון. מתוכם כ-800 מתים עקב עישון כפוי. סך הנזק הכלכלי הנגרם למשק (לא כולל נזק למעשנים עצמם) הוא כ-13 מיליארד ש"ח בשנה. ‏[17]

עם פרסום ההוכחות על מעורבות חברות הטבק בפוליטיקה, במחקר ובתקשורת ושיטות הפעולה שלהן, החלו מספר חוקרים ופעילים להצביע על שיטות פעולה, אישים וגופים שקשורים הן להכחשת נזקי הטבק והן להכחשת אקלים. ספרים שעוסקים בקשרים בין תעשיית הטבק ושיטות הפעולה שלהן לבין הכחשת אקלים כוללים את המוצר שלהם הוא ספק וסוחרי הספק.

אחד הגופים המרכזיים בהכחשת אקלים כיום הוא מכון הארטלנד בארצות הברית. בשנות ה-90 של המאה ה-20, עבר מכון הארטלנד עבד יחד עם חברת הטבק הענקית פיליפ מוריס, כדי לעודד זריעת ספק ולהכחיש נזקים של עישון כפוי ולבצע לובי פוליטי מול איסורי עישון במקומות ציבוריים. בשנים לאחר שנות ה-2000 המכון הפך למרכז של הכחשת אקלים. הוא דחה את הקונצנזוס המדעי בדבר התחממות עולמית וטוען כי קווי מדיניות שנועדו להלחם בה יזיקו לכלכלה. המכון מקבל כספים רבים מתאגידי הקשורים בתעשיית המכוניות והנפט. בדומה גם מכון קאטו לקידום מדיניות ליברטרית עסק הן בפעילות נגד הגבלות על עישון (נגד מיסוי טבק, ובעד המשך עישון כפוי) והן בנושא הכחשת השפעות של התחממות עולמית.

ספרים בנושא

הספר המוצר שלהם הוא ספק (Doubt is Their Product) מ- 2008, מתאר כיצד יועצי תקשורת וארגוני יחסי ציבורי משתמשים בשיטות של חברות הטבק כדי לזרוע בלבול, אי-הבנה וספקות ביחס לנושאים אחרים הנוגעים לבריאות, רפואה מונעת, תזונה והתחממות עולמית.

ספר נוסף בנושא הוא סוחרי הספק (Merchants of Doubt), שיצא לאור בשנת 2010. שני היסטוריונים של המדע שכתבו את הספר מבצעים בו הקבלה בין מחלקות בנושא האקלים לבין מחלוקות לגבי עישון, גשם חומצי ודלדול שכבת האוזון. הם כותבים כי בכל אחד ממקרים אלו הייתה האסטרטגיה הבסיסית של אלו שהתנגדו לפעולה "לדאוג שהמחלוקת לא תרד מסדר היום" באמצעות זריעת ספק ומבוכה, לאחר שכבר הושג קונצנזוס מדעי בנושא המחלוקת. הספר מתאר בין היתר את הפעילות של הפיזיקאים פרד סייטס (Frederick Seitz) ופרד סינגר (Siegfried Fred Singer), שניהם מכחישי אקלים וגם לעומתיים במחלוקת על נושא הטבק. סייטס ניהל תוכנית עבור חברת הטבק ר.ג'. ריינולדס שמימנה מחקר המגן על הטבק. סינגר השתתף בחיבור דו"ח שהכחיש את הסיכונים של עישון משני, שמומן על ידי מכון הטבק, ותקף את המדע מאחורי הממצא שיש סיכונים בריאותיים מעישון פסיבי ואמר שטענות אלו היו "חלק מאג'נדה פוליטית שנועדה להרחיב את שליטת הממשלה על חיי האזרחים". עם זאת הספר אינו עוסק בהרחבה בשינוי אקלים אלא במגוון סוגיות שונות ואינו מכסה את כל ההיבטים של הכחשת אקלים - לדוגמה את נושא המימון של הכחשת אקלים מצד חברות נפט כמו אקסון מוביל.‏[18]

זה משנה הכל הוא ספר עיון של נעמי קליין שיצא לאור בשנת 2015, חלקו של הספר עוסק בהכחשת אקלים וחלקו בהשפעה העמוקה של תפיסות ואידאולוגיות קפיטליסטיות בהתפתחות משבר האקלים - לדוגמא לא רק כיצד מכוני ימין כלכלי מעורבים בהכחשת אקלים והפצת רעיונות מועטים בתקשורת, אלא גם כיצד צמיחה כלכלית וסחר חופשי מגבירים את משבר האקלים ומקשים על התמודדות איתו. וכיצד גופים עסקיים גדולים משפיעים על ארגוני סביבה גדולים ומעודדים אותם להחזיק בתפיסה קלילה יותר שפחות עוסקת בקשר בין צמיחה כלכלית לבין משבר האקלים. קליין טוענת שהפתרון למשבר האקלים לא יגיע מהממשלות, מהאו"ם או מהמגזר העסקי, אלא שהסיכוי היחידי הוא שתנועות מחאה עממיות המוניות הן אלה שיעשו את השינוי. הנקודה העיקרית בספר היא שמשבר האקלים, בגלל פוטנציאל החורבן הגלום בו, ובגלל הדחיפות לטיפול בו, מהווה הזדמנות לשינוי בקנה מידה גדול בשיטה הקפיטליסטית עצמה, לטובת מגוון גדול של בעיות מהם אנו סובלים היום. קליין טוענת שארגוני הימין צדקו במובן מסויים - משבר האקלים הוא באמת דבר שיכול לשנות את התפיסה של הציבור לגבי הקפיטליזם באופן כללי.

ספרים נוספים העוסקים בנושא הכחשת אקלים כוללים את :‏[18]

  • "טיוח האקלים" (Climate Cover-Up) של ג'ים הוגן (Jim Hoggan) משנת 2009 [10]
  • "חום: כיצד לעצור את בערת הפלנטה" (Heat: How to Stop the Planet Burning) של ג'ורג' מונביוט (George Monbiot)
  • "החום דולק" (The Heat is On) ו"נקודת רתיחה" (Boiling Point) של רוס גלבספן (Ross Gelbspan).
  • "המלחמה הרפובליקאנית נגד המדע" (The Republican War on Science) ספר משנת 2005 של העיתונאי Chris C. Mooney, שמתאר כיצד ממשל בוש הבן דיכא דעות מדעיות שלא מצאו חן בעניו בשורה של נושאים כולל בנושא שינוי אקלים. [11]

ראו גם

שינויי אקלים והתחממות עולמית

רקע מדעי להתחממות עולמית: קלימטולוגיה - מחזור הפחמן - שיווי משקל - שוק האנרגיה העולמי - דלק מחצבי - תהליך ארוך טווח - תהליך בלתי הפיך - התחממות עולמית - שינויי אקלים - אפקט החממה - גזי חממה - גרף מקל ההוקי - החמצת אוקיינוסים - עמעום עולמי - מודל אקלימי - הפתעה אקלימית - התקררות עולמית - טביעת רגל פחמנית - פוטנציאל התחממות עולמית

התחממות עולמית

השפעות של שינויי אקלים: המסת קרחונים ושלגים, עליית מפלס פני הים, השפעה על סופות, השפעה על בצורות ומידבור, השפעות כלכליות של התחממות עולמית - שינוי אקלים וחקלאות - פליטים סביבתיים - ההתיישבות הנורווגית בגרינלנד - השערת מדיאה -השפעות ההתחממות העולמית על המזרח התיכון - רקע סביבתי חברתי למלחמת האזרחים בסוריה - שינויי אקלים בישראל - הנה זה בא (ספר)

מדיניות אקלים: המחלוקת על התחממות עולמית - הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים - פרוטוקול קיוטו - דו"ח שטרן - ועידת האקלים בפריז - אמת מטרידה (סרט) - הכחשת שינויי האקלים - התרמית הגדולה של ההתחממות העולמית (סרט) - התחממות העולמית - מורה נבוכים

טכנולוגיה, כלים, ותחומי התמודדות: אנרגיה מתחדשת - חסכון אנרגטי - התייעלות אנרגטית - תחבורה בת קיימא - עירוניות מתחדשת - בנייה ירוקה - השפעות סביבתיות של מזון מהחי - שימושי קרקע - חקלאות בת קיימא - צמיחה כלכלית - I=PAT - פשטות מרצון - גידול אוכלוסין - כלכלה בת קיימא - זה משנה הכל


קישורים חיצוניים

פרשת אקסון וחשד להונאת הציבור
פסיכולוגיה ותרבות של הכחשת אקלים ומאמצי הסברה מולה
תגובות לטענות פופולריות של הכחשת אקלים בנושאי אקלים
על הפוליטיקה, המימון ודרכי פעולה של מכחישי אקלים


הקשרים בין הכחשת נזקי העישון להכחשת אקלים

הערות שוליים

  1. ^ Goldenberg, Suzanne (14 February 2013). "Secret funding helped build vast network of climate denial thinktanks". The Guardian (London).
  2. ^ Reports Expose Extreme Pressure Groups Masquerading as Think Tanks PRWatch, November 13, 2013
  3. ^ Pilkington, Ed (14 November 2013). "Facebook and Microsoft help fund rightwing lobby network, report finds". The Guardian
  4. ^ Powell, James Lawrence (1 December 2012). The Inquisition of Climate Science. Columbia University Press, pp. 170–173
  5. ^ נעמי קליין, זה משנה הכל
  6. ^ Modest fluctuations in public beliefs about climate change over time, THE POLITICS OF CLIMATE, Pew Research Center, SEPTEMBER 30, 2016
  7. ^ CARY FUNK AND BRIAN KENNEDY, The Politics of Climate, Pew Research Center, OCTOBER 4, 2016
  8. ^ NADJA POPOVICH, JOHN SCHWARTZ and TATIANA SCHLOSSBERG , How Americans Think About Climate Change, in Six Maps, New York Times, MARCH 21, 2017
  9. ^ Tim Dickinson, Six Years of Deceit, Rolling Stone, June 28, 2007
  10. ^ Changes ​to ​Language ​on ​the ​Environmental ​Protection ​Agency’s SmartWay ​Program ​Website,Environmental ​Data ​& ​Governance ​Initiative Website ​Monitoring ​Report, September ​19, ​2017
  11. ^ NEELA BANERJEE, LISA SONG AND DAVID HASEMYER,Exxon's Own Research Confirmed Fossil Fuels' Role in Global Warming Decades Ago, inside climate news, SEP 16, 2015
  12. ^ Dana Nuccitelli, Two-faced Exxon: the misinformation campaign against its own scientists, the guardian ,25 Nov 2015
  13. ^ Bill McKibben, Imagine if Exxon had told the truth on climate change, the guardian ,28 Nov 2015
  14. ^ חקירה נגד אקסון בארה"ב - בחשד כי הטעתה הציבור בנוגע לשינויי אקלים, כלכליסט, 06.11.2015
  15. ^ תאגידי ענק תרמו להכחשת ההתחממות הגלובלית, בעיתון הארץ, 22 בפברואר 2012
  16. ^ לדוגמה כאן, כאן וכאן.
  17. ^ דו”ח שרת הבריאות על העישון בישראל 2015, משרד הבריאות
  18. ^ 18.0 18.1 England, Phil (September 10, 2010). Merchants of Doubt The Ecologist.
תעשיות פוגעניות
תעשיות שונות: תעשיית הטבק - אלכוהול - תעשיית הנשק החם - תעשיית הבשר - תעשיית המכוניות - תעשיית הנפט - תעשיות מזהמות - תעשיית ההשמנה - תעשיית הסוכר - תעשיית התרופות - תעשיית ההימורים

רקע ושיטות פעולה: התמכרות - הכחשת אלימות - קפיטליזם של מקורבים - מוצר ציבורי - סיכון מוסרי - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - האמת על באמת - תורת ההונאה - לובי פוליטי - קשרי הון שלטון - הפרטת המחקר - תביעת השתקה - השפעות ההון על העיתונות - דיסאינפורמציה - הכחשת נזקי העישון - הכחשת זיהום - הכחשת אקלים - תרבות הצריכה