כלכלה מבוססת מדע

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

Nuvola apps edu languages.png זהו מאמר דעה מאת האזרח דרור. מאמר דעה אינו אובייקטיבי.


המחקר הכלכלי מבוסס על הנחות אידאולוגיות ופילוסופיות שלא עומדות בקנה אחד עם מדעי הטבע. המאמר מציע בסיס אחר (מדעי משולב), ומסה להראות מדוע חלק מבסיס זה (השכבה הביולוגית) גורר את הניתוח חזרה לכלכלה הפוליטית ומדוע מכיל השוק המשוכלל אי יעילות, גם ללא תנאים מגבילים כמו מידע לא סימטרי.

העוני של הפילוסופיה

פילוסופיה היא "הסבתא" של כל ענפי המחקר והמדע. בליבת הפילוסופיה עומדת החשיבה הביקורתית על עצם החשיבה עצמה והטלת ספק במובן מאליו. בגלל היבט זה הפילוסופיה תישאר עימנו תמיד, הן לצורך חשיבה כללית על טבע האדם והיקום, הן לצורך מוסר וגיבוש השקפה לחיי היומיום, והן לשם חשיבה על המדע עצמו ועזרה בבחינה של מתודות וממצאים מדעיים.

עם זאת, ההתקדמות הגדולה בתחומי הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה, התרחשה במקביל להפקעתם של תחומים אלו מהתחום הכללי של פילוסופיה "הטהורה" של ההיקש הלוגי, אל השילוב של היקש הלוגי עם ניסויים אמפיריים. הנחות לוגיות מובילות לניסויים חדשים שמניבים תצפיות מפתיעות, שגורמות לניסוח מחדש של הכללים הישנים ולפרשנות מחודשת של התצפיות הקודמות.

פילוסוף מנסה לקיים מבנה לוגי סגור – היינו שמסקנה אחת "ברורה מאליה" מובילה בהכרח למסקנה אחרת וכך הלאה עד אינסוף. בניגוד לכך טען קרל פופר כי תאוריה מדעית מבוססת על הנחות שהן ברות הפרכה בניסוי אמפירי. התאוריה קיימת רק עד למשבר הבא.

מדעי החברה שיש לנו היום, ובכללם הכלכלה, מבוססים ברובם על הפילוסופיה של אירופאים שחיו במאה ה-19. פילוסופיה זו מניחה הנחות משתמעות רבות על הטבע, על האדם ועל הקשרים ביניהם. כלכלנים משתמשים בניתוחים לוגיים שראשיתם בהנחות מסויימות, או "אקסיומות" בפי חלק מהכלכלנים. הנחות אלה אינן מתאימות לתאוריות של מדעי הטבע ולכן הן מובילות לשגיאות מביכות.

קחו לדוגמה את ההנחה שבני האדם מתנהגים בצורה רציונלית. בשנים האחרונות הנחה זו מותקפת על ידי כלכלנים ופסיכולוגים שמפתחים את זרם כלכלה התנהגותית וכלכלה ניסויית. הניסויים של כהנמן וטברסקי ושל אחרים מראים כי המודלים הכלכליים שהניחו כי בני אדם מקבלים החלטות בצורה שקולה ורציונלית אינם נכונים, וכי החלטות כלכליות, הן בעולם האמיתי והן בניסויים מבוקרים מתקבלות על סמך גחמות, אינטואיציה, רגשות והיבטים אחרים שאינם מתאימים למודל האדם הכלכלי הרציונלי תמיד. במובן מסויים עבודה זו של הכלכלה ההתנהגותית היא דבר מבורך משום שהיא מפגישה סוף סוף, באיחור של עשרות שנים, את המחקר הכלכלי עם תחום מבוסס יותר של פסיכולוגיה (שבעצמה עובדת שינוי תודות למחקרים בביולוגיה ובמדעי המוח). במובן אחר, הטענה שאנשים הם רציונליים, או שהם יודעי-כל, היתה צריכה להיעלם עוד קודם לכן, עם המחקר של מדעי המוח שגילה מרכזי רגשות במוח. אדם רציונלי יכול להיות רק אדם שבעקבות פתולוגיה מוחית נפגעו איזורי הרגשות שלו.

אך אין בכך די. כדי להתקדם אל מחקר כלכלי אמיתי, יש צורך בבחינה מחודשת של כל המחקר הכלכלי ולא רק של הנחת הרציונליות. פרופ' יובל נח הררי, מכנה זאת בספר קיצור תולדות האנושות "נסיגתו של השכל הישר" מתוך המחקר המדעי. פיזיקאים נדרשים להפקיד את השכל הישר שלהם בכניסה לפקולטה לפיזיקה לטובת חיבור מהיריות של תורת היחסות או התנהגות חלקיקים קוונטים. השכל הישר נדחק לטובת התובנות שעולות מתצפיות. כדאי לבצע דבר דומה גם בפקולטה לכלכלה.

היררכיה מדעית

הביולוג האלכימאי

שוו בנפשכם ביולוג שמבצע ניסויים ותצפיות מדעיות, על בסיס האלכימיה שמניחה כי קיימים ארבע יסודות - אוויר, אדמה, רוח ואש. הביולוג יכול להיות מוכשר מאד, והניסויים הם מדעיים. הוא עשוי להגיע להסברים נכונים של סיבה ותוצאה. חלק מהתאוריות שלו יוכלו אולי להתקיים גם לאחר המהפכה הכימית. אולם חלק מההסברים של הביולוג האלכימאי יהיו שגויים. הם יתבססו על הנחות לפיהן "חום הגוף נובע מיסוד האש" או מטענות דומות, שנראות סבירות כל עוד האלכימיה היא הבסיס שלנו להבנת עולם החומר.

כמובן, הביולוג יכול להגיע להיקשים ביולוגיים תקפים גם כאשר ההסבר הכימי להיקשים אלה הוא שגוי. ויתכן גם מצב הפוך - שבו ביולוגים אוחזים בתאוריות כימיות נכונות, אבל מבצעים שגיאה לוגית, או ניסויית או מניחים הנחות מוטעות בתחום הביולוגיה ומשום כך מגיעים לטעות. אבל לבנות תאוריה ביולוגית על בסיס האלכימיה לאחר גילוי הכימיה הינה טעות יסודית. בסופו של דבר יתגלה כי תאוריה כזו אינה מדוייקת ויש צורך לשנות אותה.

היררכיה במדעי הטבע

ניתן להבחין ב"היררכיה" בין המדעים – מהפיזיקה לכימיה, ומהכימיה אל הביולוגיה. בבסיס החוקים של התאוריה הביולוגית עומדות החוקיות של מיליוני תגובות כימיות, ובבסיס הכימיה עומדים חוקים פיזיקליים הנוגעים לכוחות הפועלים על מולקולות. אין פרוש הדבר שמבחינה ערכית או מעשית חשובה הפיזיקה יותר מהביולוגיה, אלא שחוקי הביולוגיה נשענים על החוקים הכימיים, והחוקים הכימיים נשענים על חוקי הפיזיקה.

בקרב המדעים קיימת גם תחימה צרה יותר של תנאי סביבה, או "נישה מדעית", ככל ש"עולים" במעלה ההיררכיה. בעוד הפיזיקה מנסה לתאר את התנהגות החומר והאנרגיה בכל מקום, בכל זמן, בכל טמפרטורה. הרי שרוב הכימיה עוסקת בהתנהגות חומר בתנאי כבידה, טמפרטורה ותאוצה מסויימים מאוד. הביולוגיה מצמצמת את הדיון הכימי רק לתגובות כימיות אורגניות - כלומר לתגובות בין מולקולות מסויימות שמתרחשות בתחום פרמטרים צר עוד יותר.

הסיבה שבגללה אין זהות בין פיזיקה לבין כימיה או ביולוגיה היא המורכבות. ככל שאנו מערבים במערכת מסויימת יותר מולקולות וככל שיש בין המולקולות יותר כוחות, כך הפיזיקה הישירה היא שימושית פחות, וההבחנות שהצטברו בתחום הכימיה שימושיות יותר. מסיבה זו חוקי הכימיה אינם מיותרים בפני עצמם. הם משמשים לפתרון מערך אחר של שאלות ובעיות, שמתנהג אמנם לפי חוקי הפיזיקה, אבל ברמות מורכבות שלא מאפשרות לנו להשתמש באופן מועיל בחוקים הפיזיקליים בצורה ישירה.

כך הדבר גם ביחס בין ביולוגיה לכימיה - למרות שניתן, בתאוריה, לתאר את פעילות התא ברמה הכימית, הדבר הוא שימושי רק בתחום הביו-כימיה. ברמות מורכבות גבוהות יותר, "השכבה הביולוגית" של חוקי הטבע הינה מעשית וישימה יותר לתאור תהליכים וניבוי תוצאות מאשר הרמה המדוייקת יותר של הכימיה.

מערכת הופכת להיות מורכבת יותר כאשר יש בה כמות גבוהה יותר של גופים (כמות מולקולות גבוהה יותר, כמות תאים רבא יותר), מגוון גדול יותר של גופים (אלפי סוגי מולקולות, מגוון גדול של תאים או של יצורים חיים במערכת אקולוגית), מספר גדול יותר של מצבים פנימיים (טרנספורמציות מרחביות במולקולות, מצבים שונים בהם התא יכול להימצא), כמות גדולה יותר של כוחות, דרכי פעולה או אינטראקציה (כוחות פיזיקליים שונים, תגובות כימיות שונות וכו'), ורעשים חיצוניים רבים יותר. חלק ניכר מהקשיים של פיזיקאי לדוגמה, הוא "ניקוי רעשים" והתבוננות בחלק קטן של הייקום (במונחי מרחב וזמן) או בחלק "פשוט" יותר, בנסיון לפשט את המערכת עליה הוא מסתכל.

מצד שני, חוקי הפיזיקה ממשיכים להתקיים גם בתוך המסגרת של חוקי הכימיה. אין חוקי כימיה שעומדים בסתירה לפיזיקה. בצורה דומה, כללים פיזיקליים וכימיים יוצרים אילוצים על התנהגות תאים ומערכות ביולוגיות. אם ניסוי ביולוגי מסויים אינו עומד בקנה אחד עם הניבוי של תאוריה ביולוגית, החשד המיידי (לאחר אימות תקפות הניסוי) יוטל על התאוריה הביולוגית, ולא על "שכבות הבסיס" הכימיות והפיזיקליות. באותו אופן, אם יתגלה עקרון פיזיקלי חדש שיכול להתקיים גם ב"ספקטרום" או בנישה הצרה יותר של תנאים המתקיימים בתחום הביולוגיה, סביר שהדבר יגרור תגליות חדשות גם בתחום הביולוגי. סביר גם שחלק מהשינויים בתאוריה הפיזיקלית, כשהם רלוונטיים לספקטרום הביולוגי, יחייבו שכתוב של חלק מהתאוריה הביולוגית - שכן היא יכולה להמשיך לעמוד על תילה ללא הפרעה מצד שינוי בתאוריה הפיזיקלית רק בשני מקרים:

  1. החוק הפיזיקלי החדש אינו רלוונטי לתחום הדיון הביולוגי. לדוגמא אם החוק מתרחש בטמפרטורה מעל 500 מעלות צלזיוס. מקרה דומה (אם כי פחות מוחלט) הן השפעות שנחשבות חלשות מידי מכדי שתהיה להן השפעה.
  2. החוק הפיזיקלי החדש רלוונטי לתחום הדיון, אלא ששינויים אחרים, שהוא גורר בדרך על חוקים אחרים (בפיזיקה, כימיה, וביולוגיה) מבטלים או מחלישים את השינוי שהוא היה גורר בתחום הביולוגיה על ידי השפעות נגדיות.

דוגמה למקרה הראשון הוא המעבר מהחוקים של ניוטון למערכת החוקים של איינשטיין. ברוב הבעיות הקשורות לביולוגיה, לא מתקרבים למהירות האור, ולכן ההבדל בין 2 התאוריות הפיזיקליות הוא זניח. הדבר רלוונטי רק במקרים קיצוניים כמו זה של זוג תאומים שבו אחד מהם נוסע מהירות גדולה יחסית לשני. גם התאוריה הקוונטית משנה מעט את ההבנה הביולוגית בגלל מורכבות ודרישות דיוק שונות. לצרכים ביולוגיים אין צורך לדעת את המהירות והמיקום המדוייקים של אטום בודד.

דוגמה למקרה השני הוא המעבר מהסבר מיסטי פיזי למערכת ניוטונית בהקשר של תעופת יונים. כוח הכבידה סותר לכאורה את היכולת של יונים לעוף. נוכחות האוויר, קיום של חוקי חיכוך וזרימה והמבנה האנטומי של יונים מאפשרים ומסבירים את עקרונות התעופה - לא רק של יונים אלא גם מטוסים וגופים אחרים.

השפעות ישירות ועקיפות

הביולוגיה כפופה לאילוצי הכימיה והמחקר הכימי מאפשר לגלות ולהבין היבטים שונים של הביולוגיה. לדוגמא - מבנה ותפקוד הדי.אנ.אי. מבוסס על התכונות הכימיות של המולקולות המרכיבות אותו. יש היבטים רבים אחרים הנחקרים במסגרת המדע הענף של הביו-כימיה, החל מיצירת חלבונים בתא, עבור בתהליכי עיכול של מזון וכלה בהשפעות חומציות של אדמות על אקולוגיה של מערכות אקולוגיות בקרקע ותשונות.

באופן דומה, הביולוגיה קשורה גם לאילוצים פיזיים. מאסת גוף כדורי או גלילי גדלה בחזקה שלישית יחסית לרדיוס שלו או לסכום האורכים שלו בהתאמה. ואילו שטח הפנים של גוף כדורי גדל בחזקה שניה. מסיבה זו היחס בין שטח הפנים לבין המאסה משתנה עם השינוי בגודל הגוף. אם ניקח עכבר ונגדיל אותו בצורה פרופורציונית, שטח הפנים והמסה שלו יגדלו, אבל המאסה שלו תגדל בצורה מהירה יותר, כך שהיחס בין המסה לשטח הפנים יגדל.

היבט זה יחד עם כוח המשיכה הוא אחד ההסברים מדוע אין בנמצא חרקים בגודל אדם או ארנב. שלד חיצוני גדל ביחס לשטח הפנים, אבל הגידול בנפח, מוביל לעליית מסה גדולה יותר. כך שהשלד החיצוני הופך לכבד מידי בגודל זה. שלד חיצוני מספק הגנה מפני מתקפות אחרות, והיה יכול להועיל מאד לכבשים לדוגמא, אבל שלד פנימי הוא פתרון הרבה יותר יעיל וקל.

בצורה דומה, אילוצי תרמודינמיים, אינם מאפשרים ליצורים בעלי דם חם להיות קטנים בהרבה מגודלו של החדף. היכולת לשמור על טמפרטורת גוף יציבה הופכת לקשה יותר ככל שהיצור קטן יותר, שכן יש להם בעיה של זרימת חום החוצה דרך שטח פנים גדול יותר יחסית למסת הגוף. מאותה סיבה, יונקים, שצריכים לשמור על טמפרטורת גוף קבועה יחסית, אוכלים פחות ביחס למשקל גופם, ככל שגופם גדול יותר. היבטים נוספים מאין אלה מתוארים בספר "מדוע לפילים יש אוזניים גדולות".

לפיזיקה יש השפעות ישירות על הביולוגיה. אבל יש לה גם השפעות עקיפות – אילוצים פיזיקליים שמעצבים את חוקי הכימיה וזאת בתורה מציבה אילוצים על הביולוגיה.

חוקי הביולוגיה והכימיה, שהמתווספים מעל חוקי הפיזיקה, יכולים לגרום למצבים שבהם למראית העין חוקי הפיזיקה אינם מתקיימים. לדוגמא, חוקי המשיכה והנוסחאות המתארים את מסלולה של אבן העוזבת את היד, "אינם עובדים" לכאורה כאשר במקום אבן אנו אוחזים ציפור. למעשה חוקי הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה - המבנה הפיזיקלי של הכנף, חוקי הזרימה בנוזל וגז, החומרים ממנה בנוי השלד ונוצות הציפור, והמבנה הביולוגי של הגוף שלה, בהתאמה - חוברים יחד במקרה המיוחד של הציפור כדי ליצור מצב המאפשר לה לעוף.

מסקנות ביניים

מכאן אפשר להסיק שלושה דברים:

מסקנה אחת: החוקים של "שכבות הבסיס" המדעיות מתקיימים תמיד, גם אם קשה להבחין בהם בגלל מורכבות.

למרות מראית העין, ציפורים עדיין כפופות לאילוצים של חוקי הפיזיקה. הן לא נמצאות "מעל" הפיזיקה, אלא מתקיימות בתוכה. באופן דומה, בני אדם, כפופים לאילוצי הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה וכו'.

אין זה משנה שיש לנו טכנולוגיה טובה יותר, מערכות חברתיות מורכבות, נפש מורכבת, יכולת לתכנן את העתיד, או שאנו חכמים יותר מיונים. אנחנו כפופים לסך הכולל של חוקי טבע. הבנה של חוקי הטבע יכולה לסייע לנו לפתח טכנולוגיה משופרת, להתחמק מסכנות ומאי נעימויות, באופן שיונה אינה יכולה לבצע. אבל אנחנו לא נמצאים מחוץ לחוקים, אלא ממירים מגבלה מדעית אחת במגבלות מדעיות אחרות. חוקי הטבע שמגבילים אותנו שונים ורחבים יותר מאלו שמגבילים ציפור. דג וציפור אינם מרגישים את אותן מגבלות פיזיקליות לדוגמה, אבל שניהם כפופים לתת קבוצה של חוקים פיזיקלים. תת הקבוצה של החוקים הפיזיקלים שמגבילים אותנו רחבה יותר, אבל היא קיימת.

לדוגמה אנחנו יכולים להתרבות, וליישב כוכבי לכת נוספים, אבל איננו יכולים לעבור את מהירות האור ולפיכך יש קצב התפשטות שמגביל אותנו. מגבלה אחרת היא שאיננו יכולים להגדיל את מספר בני האדם כך שהמסה הכוללת שלהם תעבור את מסת הייקום. זה אולי נראה גבול רחוק מאד, אבל בקצב הריבוי הנוכחי של 1.1% בשנה הוא צפוי להתרחש רק עוד 11,000 שנים (אם מתעלמים ממגבלת ההתפשטות בשל מהירות האור). בניגוד ליצורים אחרים, אנחנו יכולים לרתום אנרגיה מחצבית כדי להניע מכונות או כדי להגדיל את תפוקת המזון, אבל המנועים שלנו אינם יכולים להתייעל מעל גבולות חוקי התרמודינמיקה לא משנה כמה מורכבים המוסדות החברתיים שלנו, ותפוקת המזון, שבעצמה מציית לחוקים פיזיקלים וביולוגים שונים, אינה יכולה במסגרת תשומות קבועות להגדיל עוד ועוד את הפריון ללא גבול.

מסקנה שנייה: מידת תקפותם של חוקי מדע כללים יכולה להסתבך נוכח "שכבות נוספות" או תנאים מיוחדים.

הקיום של עוד מורכבות במערכת, אינה גורמת רק לכך שהיא מסובכת יותר, אלא היא יכולה לגרום לכך שהיא תתנהג בצורה שונה, מאשר תאור פשטני שלה. דבר זה מכונה הגחה. כלומר היכולת של הופעתו של דפוס בלתי צפוי. לולי היינו יודעים שציפורים עפות, ייתכן והיינו קובעים שלא תיתכן תעופה של גופים הכבדים מהאוויר. בדיעבד, לאחר קיום התצפית שציפורים ומטוסים יכולים לעוף אנו יכולים להסביר זאת, אבל לא תמיד נוכל לחזות תצפית מעין זו.

פרוש החוק הזה בכלכלה ובמדעי החברה הוא שלעיתים נגלה תופעות שממבט ראשון יראה כאילו הם פועלים בניגוד למדעי הטבע. לדוגמה מבחינה ביולוגית, מידת ההצלחה של כל יצור חי, תלויה בכך שהוא יעביר הלאה את הגנים שלו. על פי "הגן האנוכי", בני אדם ויצורים אחרים בנויים באופן שממקסם היבט זה. אבל ממבט ראשון, נראה שדבר זה לא תמיד מתקיים. יש חברות שבהן ראשי החברה הם נזירים, בחברות אחרות אנשים מביאים ילדים מעטים לעולם. כפי שנראה בהמשך אין כאן סתירה, אלא רמת מורכבות נוספת.

מסקנה השלישית: התנאים המיוחדים והיוצאים מהכלל הם יוצאים מהכלל. בהעדר הסבר נוסף יש להניח שהחוק הפשוט יתקיים, כל עוד לא הוכח אחרת.

ציפורים וחרקים הם היוצא מהכלל בין הגופים על כדור הארץ. רובם נופלים לרצפה כאשר משחררים אותם. רוב בני האדם במשך רוב התקופות מתנהגים בסופו של דבר על פי החיזוי הביולוגי של הגן האנוכי ומנסים למקסם את הסיכוי של הגנים שלהם לשרוד. זהו החוק הכללי, אסטרטגיה אחרת כמו נזירות או התאבדות היא היוצא מן הכלל. אחת ההשלכות של דבר זה היא שכאשר יש קונפליקט בין מידת הנאה, לבין סבל הנגרם על ידי גידול צאצאים, אנשים כמו גם חיות אחרות, יעדיפו את הדבר השני, כאשר הדילמה ברורה להם. לאורך זמן, אנשים שבוחרים את הדבר השני נעלמים (הגנים שלהם לא שורדים), והפער בין "טוב לשרידה ולהתרבות", ובין מהנה צריך לקטון.

כלכלה פילוסופית

בניגוד למדעי הטבע, הכלכלה המשיכה לנסות לתאר את העולם על בסיס לוגי טהור. אמנם הכלכלה מכילה ענף אמפירי סטטיסטי – האקונומטריקה; ואמנם הכלכלה נעזרת רבות במתמטיקה, אבל שתי עובדות אלו לא הופכות אותה למדע דומה למדעי הטבע.

ראשית, ברור שהשימוש במתמטיקה, כשלעצמו, אינו מבטיח דבר. ניתן לבצע פורמליזציה מתמטית גם לתחומים כמו אסטרולוגיה. המתמטיקה עצמה אינה מבטיחה הרבה אם מושגי היסוד של התחום הינם מעורפלים.

שנית, המחקרים האמפיריים הסטטיסטיים בכלכלה עומדים פעמים רבות בסתירה לתאוריה המדעית הכללית או עם מעט קשר אליה, או שהם סותרים את התאוריה הנאו-קלאסית עצמה, ואולם אז ממשיכים הכלכלנים בהסברים יותר ויותר מתוחכמים מבחינה מתמטית להסבר אי ההתאמה הזאת (בדומה למעגלי הספרות שנוספו שוב ושוב כדי להציל את המודל האסטרונומי ששם את כדור הארץ במרכז מערכת השמש). באופן זה יש לכלכלני האקונומטריקה עוד ועוד מחקרים שעליהם לערוך.

לדוגמא, מחקרים שנערכו בתחום כלכלת העבודה על פני כ-40 שנה מנסים להעריך את גודלו של "קבוע הגמישות בין שכר לבין ביקוש לשעות עבודה". כלומר איך משנים העובדים את כמות שעות העבודה שהם מעוניינים לעבוד בהתאם לשכר. המחקרים מתפצלים למאות עבודות והשערות - על פי מספר הילדים, הכנסת בן או בת הזוג, הגיל, ועוד משתנים שבסופו של דבר לא מצליחים להביא לגילוי מוסכם של אותו קבוע חמקמק. את ההשערה, לפיה חלק מכריע מקביעת כמות שעות העבודה נקבעת על ידי המעביד (בכל מקומות העבודה שעבדתי, היה קצת מיקוח על שכר, אבל המעביד הוא זה שהצהיר כמה שעות עבודה הוא מצפה לקבל ממני- ואחרת, הדלת היא בכיוון ההוא), או על ידי הנורמות המקובלים בענף מקצועי מסויים, דוחים הכלכלנים בטענה שבשוק משוכלל (שגם הם מודים במקומות אחרים שאינו קיים), יכול העובד לקום לעזוב לעבודה בשכר אחר עם שעות עבודה אחרות (בהנחה שיש עבודות כאלה).

עד כה לא הוכחתי דבר (למעט אולי לרוב אלו שעבדו בפירמה עסקית כלשהי), והכלכלנים יכולים להיות מרוצים - למעט העובדה שעשרות שנים של אקונומטריקה לא הצליחו להנפיק ולו קבוע אחד, שיוכל לעמוד איתן כדי להיות מוצב בכל הררי הנוסחאות של המודלים הנאו קלאסיים - שהרי ללא קבועים באותן נוסחאות, אין הרבה משמעות לנוסחא עצמה.

במקרים אחרים, הכלכלנים פשוט מתעלמים ממחקרים סטטיסטיים. איסטרלין ואחרים ביצעו מדידות על פני שנים רבות של אושר של אנשים. למרות גידול בתוצר (צמיחה) ולמרות גידול בצריכה הממוצעת היתה ירידה באושרם של אנשים בארצות הברית ובבריטניה לדוגמא. דבר זה עומד בניגוד לתאוריה מיקרו שמניחה שהצמיחה והצריכה גורמות לעושר גדל יותר. הכלכלנים מגיבים על ידי ציון שאי אפשר לדעת אם אנשים מאושרים על פי מה שהם עצמם אומרים (דבר שעומד בניגוד לעמדה של מחקרים פסיכולוגיים לדוגמא). מחקרים ששאלו מנהלים איך נראית פונקציית הייצור סתרו לכאורה את ההנחה הנאו קלאסית של תפוקה שולית פוחתת. אבל מחקרים אלו כלל אינם מוזכרים בסמינרים או בכיתות הלימוד הנאו קלאסיות. למה להם לסבך את החיים?

הדוגמה הבוטה ביותר לסתירת חוקי המדע בכלכלה היא התעלמות חוקי הכלכלה מחוק שימור החומר-אנרגיה החוק הראשון של התרמודינמיקה ומהחוק השני של התרמודינמיקה. הדבר מוסבר בערך מודל זרמים ומאגרים.

אבל גם כשהם מחזקים לכאורה את האמירות התאורטיות, המחקרים הסטטיסטים בודקים בדרך כלל את מידת קיומם של קשרים סטטיסטיים בין מושגים שהומצאו על ידי התאוריה (לדוגמא בין צמיחה לבין גובה הריבית). לרוב לא נעשים ניסויים שבודקים את תקופתן של הנחות היסוד, ולכן אלו אינן עומדות בספק - ומוצגות כאקסיומה – כלומר כטענה שאי אפשר לקבל או להפריך אותה.

כאשר מתבצעים ניסויים המעמדים בספק הנחות יסוד, כמו המדידות של איסטרלין, או ניסוי של כהנמן וטברסקי, שהעמיד בספק את ההנחה בדבר האדם הרציונלי, התגובה היא בדרך כלל התעלמות מקצועית. הממצאים של כהנמן וטברסקי פורסמו ב"אקונומטריקה", ירחון כלכלי מרכזי, ב-1979, ועם זאת, ברוב מוחלט של ענפי הכלכלה, אין להם השפעה כלשהי, וההנחה בדבר אדם רציונלי ממשיכה לשמש כ"אקסיומה". אלמלא זכו בפרס ה´נובל´ בכלכלה מטעם הבנק בשווייץ, נראה שניתן היה בקלות לסיים דוקטורט בכלכלה מבלי להכיר את עבודתם.

חשיבות הנחות היסוד

התאוריה הכלכלית הנאו-קלאסית פותחה בסוף המאה ה-19 ויסודות רבים בתוכה (כמו שוק משוכלל או תורת הערך של התועלת) פותחו במאה ה-18. כפי שמעיד הכלכלן סטיב קין, במאה ה-20 התאוריה השתכללה מאוד מבחינה מתמטית, אך כלכלן מהמאה ה-19, לאחר התפעמות מתמטית ראשונית, ירגיש די בנוח עם הכלכלה של המאה ה-21. דבר זה כשלעצמו היה צריך לעורר חשד. כיצד זה שהתאוריות בכל התחומים האחרים של המדע עברו מהפכה אחת או שתיים (היינו, מושגי היסוד שלהן השתנו ללא הכר), ואילו "מדע הכלכלה" נשאר על תילו? אולי ההנחות של הכלכלה הינן נכונות?

לא ולא. התאוריה הכלכלית פשוט התעלמה מנתונים ותאוריות במדעים אחרים שפרושם סתירה של "הנחות היסוד" שלה. נוכח מצב זה, הכלכלנים מצאו פתרון מקורי והוא לדבר על המדע שלהם כאילו מדובר בתחום שצריך להיות מורכב מ"משלים" או "אגדות". מילטון פרידמן לדוגמא הציע הסבר לפיו ככל שהנחות היסוד של תאוריה הינן מופרכות יותר, כך גדלה הסבירות שתאוריה זו הינה מועילה (היות ואז, המסקנות שלה אינן מובנות מאליהן), וכי יש לשפוט את התאוריה רק על פי היכולת שלה להסביר את המציאות, ולנבא תחזיות, ולא על בסיס סבירות הנחות היסוד שלה.

הפילוסוף מוסגרייב (Musgrave) טען שפרידמן ביצע בלבול בין שני סוגי הנחות. הנחות זניחות – הן הנחות המצהירות כי היבט מסויים של המציאות יהיה בעל השפעה שולית על התופעה הנחקרת. דוגמא להנחה כזאת (שפרידמן משתמש בה באופן ניכר במאמר שלו) היא כדור שנופל קרוב לכדור הארץ, "כאילו" נפל בוואקום. ההנחה היא שלנוכחות האוויר יש השפעה זניחה על מהירות הכדור. סוג השני של ההנחות הן הנחות תחום. אלו הנחות המפרטות באילו תנאים תאוריה מסויימת תתקיים. אם התנאים אינם מתקיימים, גם התאוריה אינה מתקיימת.[1]

אבל גם ללא הביקורת של מוסגרייב, נראה שמצבה של הכלכלה הפילוסופית אינו מזהיר. כלכלנים, לא רק מהזרם הנאו-קלאסי השליט אלא גם מזרמים אחרים – מרקסיסטים, אוסטריים, מוסדיים, נאו-קיינסיאנים והיסטוריים אינם מצליחים להסכים כמעט על שום דבר. אין כמעט שום "חוק" שניתן לטעון שהוא מתקיים באופן כללי, או להגיד מהם התנאים שמאפשרים את קיומו.

הסיבה העמוקה לכך היא פשוטה – רוב הכלכלה (וזרמי המחשבה המתחרים בה) מבוססת על "חוקים" המתקיימים רק ב"נסיבות מיוחדות" - כלומר מצב כלשהו של מערכות חברתיות וסביבתיות שעוטפות את הכלכלה או משפיעות עליה ומושפעות ממנה. היות והכלכלנים אינם מבינים את הגורמים המשנים את הנסיבות הללו, הם מנסים למצוא חוקיות במה שנראה להם כסביבה רועשת מאוד. הכלכלה הינה עניין מורכב, אבל הרבה מהרעש נגרם על ידי השענות יתר על פילוסופיה ואידאולוגיה במקום על מדע.

כלכלה כאילו המדעים נחשבים

הדבר שמבטיח את חוזקן של התאוריות במדעי הטבע הוא החולשה שלהן והצניעות שלהן. התאוריה הביולוגית לא תוכל להמשיך ללא שינוי אם ישתנו חוקי הכימיה בתחום כימי שהינו רלוונטי לביולוגיה. הביולוגיה אינה "תלויה באוויר", אלא קשורה ומוגבלת על ידי חוקי הכימיה והפיזיקה. הביולוגיה בוודאי אינה מנסה להניח הנחות על מצב העולם בתחום הכימיה, אלא מותירה לכימאים לעסוק בכך, תוך ניצול תגליות ותאוריות מכימיה כאשר הן נוגעות לתחום הביולוגי.

בצורה דומה, כלכלה לא יכולה "להתקיים באוויר". יש צורך דחוף להכניס בתאוריה הכלכלית מגבלות מתחומי מדעי הטבע. ללא מגבלות כאלו, הכלכלה - גם אם היא נראית חזקה ומועילה בעיני העוסקים בה- דומה למעשה לתאוריה ביולוגית שאינה מכירה בחוקי הפיזיקה. חלקים מתאוריה כזו יהיו נכונים – אם במקרה ניסוח החוק הכיל בטעות מגבלה פיזיקלית. אבל חלקים ממנה יהיו בלתי נכונים עד כאב. ובאופן כללי, כל תאוריה ביולוגית שתנהג "כאילו הפיזיקה חשובה", תצליח בסופו של חשבון, להאפיל על הביולוגיה שאינה פיזיקלית.

כשם שהבסיס הביולוגי מוגבל על ידי תכתיבים פיזיקליים וכימיים, כך צריכה הכלכלה להיות מוגבלת על ידי מדעי הטבע בכל הנוגע להיבטים הנמצאים בתחום ההיגד של מדעים אלו, על ידי הפסיכולוגיה ומדעי המוח בכל הנוגע להתנהגות הפרט, ועל ידי הסוציולוגיה, האנתרופולוגיה והסוציוביולוגיה בכל הנוגע להתנהגות המוני אדם המתפקדים בתוך חברה, תרבות והקשר היסטורי.

נכון הדבר שהכלכלה, סוציולוגיה או פסיכולוגיה הם חלק מ "מדעי החברה" או "מדעי הרוח" אשר נבדלים בצורה ניכרת מ"מדעי הטבע" – בעיקר בכך שבתחומים אלו קשה לקיים ניסויים אשר אחרים יכולים לחזור עליהם – הן משום שאיננו יודעים מהם בדיוק הפרמטרים אותם יש להשוות לקראת עריכת הניסוי, והן משום שגם אם היינו יודעים, בני אדם אינם ששים לאפשר לנו לקבוע את הפרמטרים הללו, או להציג בפנינו את המשתנים אותם מנסים לחקור. הפילוסופיה תמשיך להתקיים עוד זמן רב בממלכות אלו.

ומצד שני, ניתן להתקדם בצורה משמעותית, ממצב בו "הכל מותר". הפסיכולוגיה מתקדמת בכיוון זה על ידי ההתפתחות העצומה שיש בתחומי הנוירו-ביולוגיה ושאר מדעי המוח. ענפים מבטיחים התגלו בסוציולוגיה עם עלייתה של הסוציוביולוגיה, שבה מתחשבים בכך שהאדם, בכל זאת, הוא גם יצור ביולוגי. מי שנשאר משתרך מאחור הינה הכלכלה, שלא רק שאינה משתלבת עם מדעי אחרים, אלא אף מדירה אותם מתחום תוכנית הלימודים שלה. באופן אירוני כלכלנים נוהגים לדבר על "כוחות טבעיים" הגורמים להתנהגות פרטים בשוק או לתנודות מחירים.

נראה שיש לחזור ולבחון הנחות יסודיות בתחום מדעי החברה בכלל, ובכלכלה בפרט לאור ממצאים ממדעי הטבע. בחינה כזאת תאיר עד כמה גדול המרחק בין "אקסיומות" כלכליות מקובלות, לבין התמונה שעשויה להתקבל על ידי כלכלה המשולבת בתוך מדעי הטבע.

לא משלים ואגדות

כדאי להבהיר מה כלכלה המוגבלת על ידי מדעי הטבע איננה, הכלכלה אינה משל למערכת ביולוגית. חשוב להבהיר דבר זה היות ולתחום מדעי החברה בכלל ולכלכלה בפרט יש היסטוריה ארוכה ומרה עם משלים בכלל, ועם משלים מתחום מדעי הטבע בפרט. הכוונה אינה לגרסה נוספת ל"משל הדבורים" או כל משל אחר, מכל סוג שהוא.

משלים מנסים לתאר קווי דימיון בין שני דברים שהינם שונים. להסיק מסקנות על א´ על סמך זה שהוא דומה לב´ בהיבט מסויים. אבל פעמים רבות מידי מסתבר שא´ וב´ שונים באופן מהותי כלשהו, ודווקא המשל מבליט את הדימיון ומטשטש את השונה. בכך, משלים עשויים להוביל אותנו למסקנה נחפזת ומוטעית. ככל שיש יותר משלים יש יותר אי דיוקים ומסקנות שגויות.

שונה מכך הוא הסקה מהכלל אל הפרט. בני אדם שייכים למחלקת הדברים הפיסיים, ולכן, כל עוד לא יוכח אחרת, יוגבלו על ידי חוקי הפיזיקה התקפים לכלל איברי המחלקה. הם גם יצורים ביולוגיים, ולכן יוגבלו על ידי חוקים ביולוגיים.

המשפט – "תופעה כלכלית א´ דומה לתופעה ביולוגית ב´ " הינו משל. ולעומת זאת "תופעה כלכלית א´ הינה מקרה פרטי להתנהגות ביולוגית ב" הינה ביטוי פרטי של חוק כללי יותר. המשפט הראשון יכול ללמד אותנו מעט (והוא יכול להיות מוטעה לחלוטין), והמשפט השני צריך להיחשב כנכון כל עוד לא הוכח אחרת.

אין פרוש הדבר שבני האדם אינם יכולים להתנהג בצורה ייחודית, או אפילו להגיע למצבים שנראים, בבחינה שטחית, לא הגיוניים לאור הניתוח הביולוגי. יונים יכולות לעוף למרות היותן מוגבלות על ידי חוקי הפיזיקה. יונים אינם מפירות את חוקי הפיזיקה במעופן אלא מצרפות מספר חוקים פיזיקליים כדי ליצור התנהגות שנראית בתחילה כאילו היא סותרת את חוקי ניוטון. באותו אופן, לצופה הדיוט בני האדם יכולים להראות כאילו הם עובדים מחוץ לכוחות הביולוגים, אבל, כל עוד לא הוכח אחרת הם ובניהם ובני בניהם ימשיכו להיות סוג משוכלל של קוף, שהוא סוג משוכלל של בעל חיים, שהם סוג משוכלל של יצורים חיים, ולפיכך להיות כפופים לחוקים המושלים באמבות או באצות חד תאיות.

כמובן, אמבות אינן יכולות לכתוב ספרים, וזאת בניגוד לאדם. גם לוויתנים אינם מסוגלים לעוף וזאת בניגוד ליונים. אין פרוש הדבר שהכלכלה יכולה להיות מוסברת במלואה רק על ידי ניתוח ביולוגי. ניתן להתייחס אל הכלכלה כאל תת ענף, מסובך מאד, של הביולוגיה. מסובך מאד, משום שהכלכלה עוסקת בסוג מסויים של אינטראקציות בין יצורים חיים לבין סביבתם. גישה זו תהיה שקולה לראות בביולוגיה, תת ענף, מסובך מאד, של הפיזיקה.

הכלכלה עוסקת לא רק בבני אדם אלא גם בדברים אחרים כמו טכנולוגיה, או מוסדות חברתיים, שקשה להסביר אותם רק מתוך התנהגות ביולוגית של בני האדם, ועם זאת הביולוגיה ושאר המדעים יכולים וצריכים לספק לכל הפחות מסגרת תוחמת ותומכת. כפי שנראה בהמשך, גם את התנהגות הטכנולוגיה והמוסדות החברתיים ניתן להסביר אולי, במונחים המתקשרים לתהליכים אבולוציוניים ביולוגים וטכנו-מוסדיים.

ניתוח כלכלה שלא עומד בתנאי הביולוגיה צריך להיזרק או להשתנות, כשם שכל הביולוגיה האלכימאית חייבת להשתנות בהתאם לחוקי הכימיה. כך עלינו להבין כי התאור של שוק, ממשלה, מוצרים או עבודה יובנו טוב יותר כאשר נבחן אותם במסגרת המוצקה והכוללת יותר של מדעי הטבע שתיתן "שכבת בסיס" שעליה ניתן להוסיף תובנות נוספות.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ אפשר אולי להסביר את הביקורת של מוסגרייב על ידי הרחבת מושג הביולוגי נישה. נישה ביולוגית היא תחום תנאים אקולוגיים שבו יכול להתקיים מין מסויים. מין מסויים של דקלים לדוגמה ידרוש תחום מסויים של כמות משקעים שנתית, סוג אדמה מסויים, כמות אור יומית מסויימת וכו'. אם נניח עולם בעלת n מימדים, וכל מימד הוא מקביל לפרמטר אחר, נישה במובן הביולוגי היא תיבה במרחב הזה (או כמה תיבות) שבהן יכול מין להתקיים. אפשר להרחיב את מושג הנישה לדברים רבים, שהקיום שלהם אינו מתקיים תמיד, אלא רק בהנתן טווח פרמטרים מסויים. כך, התאוריה של ניוטון נדרשת להניח מספר דברים על העולם כדי שהיא תתקיים, לדוגמה היא צריכה להניח העדר חיכוך. "הנחות תחום" הן בעצם קביעה מהן הפרמטים שבהן התאוריה יכולה להתקיים.