דניאל כהנמן

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דניאל כהנמן (באנגלית: Daniel Kahneman) הוא פסיכולוג קוגניטיבי ישראלי-אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2002 (בפרס זכה באותה שנה גם עם הכלכלן האמריקאי ורנון סמית). מחקריו נחשבים לפורצי דרך בתחומי הפסיכולוגיה של שיפוט וקבלת החלטות, כלכלה התנהגותית ופסיכולוגיה הדונית.

יחד עם הכלכלן עמוס טברסקי ואחרים, כהנמן הניח את היסודות לבסיס קוגניטיבי עבור טעויות אנושיות נפוצות שעולות מהיוריסטיקות והטיות (Kahneman & Tversky, 1973; Kahneman, Slovic & Tversky, 1982; Tversky & Kahneman, 1974) ופיתח את תורת הערך (Prospect theory) כחלופה לתורת תוחלת התועלת המשמשת בתורת המשחקים ובמיקרו כלכלה במסגרת כלכלה נאו-קלאסית. (Kahneman & Tversky, 1979) על פיתוחים אלה זכה בפרס הנובל לכלכלה לשנת 2002 (טברקסי נפטר בשנת 1996 ופרס הנובל מוענק רק לאנשים חיים).

בשנת 2011 הוא נכלל ברשימת הירחון Foreign Policy כאחד ההוגים המובילים בעולם. באוה שנה הוא פרסם את ספרו לחשוב מהר ולאט שמסכם חלק גדול ממחקריו שלו, וכן של מדענים נוספים אודות הדרכים בהם פועל המוח שלנו וכיצד הזכרון שלנו מהתל בנו. ספר זה הפך לרב-מכר.

על עבודתו זכה כהנמן במספר רב של פרסי דוקטור לשם כבוד, בין היתר מאוניברסיטת הרווארד (2001), אוניברסיטת פנסילבניה (2001), אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2003), אוניברסיטת בריטיש קולומביה (2004), אוניברסיטת מישיגן (2010). ב-20 בנובמבר 2013 העניק לו נשיא ארצות הברית ברק אובמה את מדליית החירות הנשיאותית, העיטור האזרחי הגבוה ביותר שניתן בארצות הברית.‏

כיום כהנמן מכהן כפרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה ולמדיניות ציבורית באוניברסיטת פרינסטון. הוא שותף מייסד בחברת TGG Group חברת ייעוץ לעסקים ולארגוני צדקה. הוא נשוי לפסיכולוגית הקוגניטיבית אן טריזמן, חברת החברה המלכותית של לונדון לשיפור הידע במדעי הטבע.

עבודתו

פסיכולוגיה קוגניטיבית

כהנמן החל את עבודתו האקדמית כמרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1961. הוא מונה למרצה בכיר בשנת 1966. עבודתו התמקדה בתחילה בתפיסה חזותית ובתשומת לב. בתקופה זו הוא היה מדען אורח באוניברסיטת מישיגן וביחידה למחקר בפסיכולוגיה יישומית בקיימברידג' (בקיץ 68, 69)הוא היה עמית במכרז למחקרים קוגניטיביים ומרצה באוניברסיטת הרווארד בשנים 1966-1967.

שיקול דעת וקבלת החלטות

בתקופה זו החל שיתוף הפעולה המפורסם בין כהנמן לבין עמוס טברסקי. יחד, פרסמו כהנמן וטברסקי סדרת מאמרים שיהוו את היסודות של השדה הכללי של שיפוט וקבלת החלטות, שהגיעו לשיא עם פרסום המאמר על אודות "תאוריית הערך" בשנת 1979 בירחון הכלכלי החשוב "אקונומטריקה". עליו זכה כהנמן מאוחר יותר בפרס הנובל.

שיתוף הפעולה בין השניים החל בעקבות אירוע שבו כהנמן הזמין את טברסקי לשאת הרצאת-אורח בסמינר שלו באוניברסיטה העברית ב-1969. השאלה שממנה החלו את שיתוף הפעולה היא "האם לבני אדם יש תחושה אינטואיטיבית דומה לגבי העקרונות הבסיסיים של הסטטיסטיקה?" עמוס טען שהתשובה היא "כן מסויג". בעקבות דיון תוסס בסמינר, בסופו של דבר הם הסיקו שתשובה טובה יותר היא "לא מסויג".

טברסקי וכהנמן הגיעו למסקנה, שחרף שנים של הוראת סטטיסטיקה ושימוש בה, הם לא פיתחו חוש אינטואיטיבי לגבי המהימנות של תוצאות סטטיסטיות המתקבלות ממדגמים קטנים. השיפוט הסובייקטיבי שלהם ושל חוקרים נוספים היה מוּטה: החוקרים מגלים נכונות רבה, להאמין לממצאי מחקרים שהתבססו על ראיות לא מספיקות, הם נטו לאסוף תצפיות מועטות מדי, והפריזו במידה רבה בסיכויים לכך שתוצאה מקורית של מחקר תשוחזר בהצלחה גם כאשר המדגם קטן. המחקר המשותף הראשון שלהם נקרא "אמונה בחוק המספרים הקטנים" (Belief in the Law of Small Numbers) שפורסם בשנת 1971.

כהנמן וטברסקי הוסיפו לשתף פעולה באופן אינטנסיבי ופרסמו 7 מאמרים בירחונים מדעיים שעברו ביקורת עמיתים בשנים 1971-79. מלבד המאמר אודות "תאוריית הערך" המאמר השני בחשיבותו היה "שיפוט תחת חוסר-וודאות: היורסיטקה והטיות". (Judgment Under Uncertainty: Heuristics and Biases) שפורסם בשנת 1974 בירחון Science והציג לראשונה את המושג של Anchoring.

כהנמן עזב את האוניברסיטה העברית בשנת 1978, ועבר לאוניברסיטת בריטיש קולומביה. באותה שנה עבר טברסקי לאוניברסיטת סטנפורד ושיתוף הפעולה ביניהם נמשך.

כלכלה התנהגותית

כהנמן וטברסקי היו שניהם חברים במרכז למחקרים מתקדמים במדעי ההתנהגות באוניברסיטת סטנפורד בשנים 1977-1978. כלכלן צעיר בשם ריצ'ארד טאלר (Richard Thaler) היה פרופסור מבקר בסטנפורד באותה תקופה. לפי כהנמן, טאלר והוא הפכו להיות חברים לאחר זמן קצר, ולשניהם הייתה השפעה רבה זה על מחשבותיו של רעהו.

טאלר, שבנה על "תאוריית הערך" ועל עבודות נוספות של כהנמן וטברסקי, פרסם מאמר בשנת 1980 בשם "Toward a Positive Theory of Consumer Choice" שכהנמן כינה מאוחר יותר בשם "הטקסט המייסד של כלכלה התנהגותית".

כהנמן וטברסקי הפכו מעורבים מאד בפיתוח של גישה חדשה זו אל התאוריה הכלכלית, והמעורבות שלהם בתנועה האקדמית הזו הקטינה את האינטנסיביות ואת האקסלוסיביות של שיתוף הפעולה ביניהם בתקופה המוקדמת יותר. הם המשיכו לפרסם מאמרים יחד עד מותו של טברסקי בשנת 1996, אבל התקופה שבה כהנמן פרסם כמעט רק עם טברסקי נגמרה בשנת 1983 כאשר הוא פרסם שני מאמרים עם אן טריזמן, אשתו מאז 1978.

פסיכולוגיה הדונית

בשנות ה-90 של המאה ה-20, החל מיקוד המחקר של כהנמן לנדוד בהדרגה לתחום של "פסיכולוגיה הדונית" ("hedonic psychology") תחום זה קשור בצורה הדוקה לתנועה של פסיכולוגיה חיובית, שצברה פופולריות באותה תקופה.

לפי כהנמן ואחרים פסיכולוגיה הדונית היא המחקר של מה הופך את החוויות ואת החיים לנעימים או בלתי נעימים. היא מתרכזת בתחושות של תענוג וכאב, בעניין ובשעמום, בחדווה ובעצב, בסיפוק ובאי-סיפוק, היא גם עוסקת בכל המגוון של נסיבות, החל מהסיבות הביולוגיות ועד לחברתיות שתורמות לסבל או להנאה.

ספרים

ראו גם

קישורים חיצוניים