גרד גיגרנזר
.jpg)
גרד גיגרנזר (באנגלית: Gerd Gigerenzer; נולד ב-1947) הוא פסיכולוג גרמני שחוקר רציונליות חסומה והיוריסטיקה בקבלת החלטות. הוא מכהן כדירקטור של המרכז להתנהגות ותפיסה אדפטיבית (ABC) במכון מקס פלנק להתפתחות אנושית ומנהל של Harding Center for Risk Literacy שנמצאים שניהם בברלין, גרמניה.
גיגרנזר חוקר כיצד אנשים מייצרים הסברים על העולם כאשר עומד לרשותם זמן וידע מוגבלים. הוא מציע כי בעולם לא וודאי, תורת ההסתברות אינה דבר מספיק; אנשים משתמשים בהיוריסטיקות חכמות, כלומר ב"כללי אצבע". הוא ממשיג קבלת החלטות רציונלית במונחים של תיבת-כלים אדפטיביים (רפטואר ההיוריסטיקות שיש לאדם או למוסד) ואת היכולת לבחור היוריסטיקה טובה למשימה נתונה. היוריסטיקה נקראת רציונליות אקולוגית עקב כך שהיא מותאמת למבנה של סביבה.
דעה נפוצה רואה בהיוריסטיקות דבר לא-רציונלי או דבר שהוא תמיד פחות טוב מאופטימיזציה. היוריסטיקות נתפסות כ"קיצור דרך" שמתפשר על הדיוק בתמורה לפחות מאמץ. גיגרנזר טוען כי היוריסטיקות יכולות להיות בחירה רציונלית ולפעמים הן אף טובות לא פחות מאופטימיזציה. במחקרים שלו ושל עמיתיו הוא מזהה מצבים שבהם "פחות זה יותר", כלומר מצבים שבהם היוריסטיקה מניבה תוצאה מדוייקת יותר עם פחות מאמץ. דבר זה סותר ראיה מסורתית לפיה עוד מידע הוא תמיד דבר טוב יותר, או שלפחות הוא לא יכול לפגוע בנו אם הוא מגיע בחינם. גישת "פחות זה יותר" הודגמה בצורה של ניסויים, בצורה אנליטית ועל ידי סימולציה של מחשבים.
גיגרנזר ועמיתיו ממכון פלאנק מפרשים את הממצאים של עמוס טברסקי ודניאל כהנמן בצורה אחרת. גיגרנזר טוען שבני אדם מתנהגים בצורה רציונלית, אבל הרציונליות הזו לא בהכרח כלכלית אלא אבולוציונית - כלומר מתאימה לפסיכולוגיה אבולוציונית. המוח האנושי התפתח ברובו בחברה של ציידים לקטים שהתאפיינה בחבורות קטנות, ולכן לפי הטענה היא שהוא אופטימלי לפתור בעיות בהקשרים הללו - כלומר התייחסות למספר קטן של אנשים, תגובה לאיומים סביבתיים שונים. לפי גיגרנזר הדבר מסביר מדוע אנשים גרועים בביצוע משימות אחרות כמו הערכת הסיכויים של זכייה בלוטו לדוגמה. מספר ספרים שכתבו גיגרנזר ואחרים טוענות שבמקרים רבים היוריסטיקות והדרך שבה היא משמשת לקבלת החלטות יכולה לעזור. ספרים אלא כוללים את Simple Heuristics That Make Us Smart שיצא לאור בשנת 1999, Bounded Rationality: The Adaptive Toolbox שהתפרסם בשנת 2001 ואת Adaptive Thinking: Rationality in the Real World (Evolution and Cognition) שיצא לאור בשנת 2002. [1]
דיון וביקורת
התאוריה של גיגרנזר ועמיתיו מתכתבת עם ביקורות שמבקרות את הפער בין תיאור של קבלת החלטות בספרות של כלכלה נאו-קלאסית ולפעמים גם תורת המשחקים לבין ממצאים מהשטח או תאוריות במדעי המחשב ובמתמטיקה של חישובים. קבלת החלטות של "האדם הכלכלי" מאופיינת ב"סופר רציונליות" וב"כוח מחשוב אינסופי" שלפעמים צריך להתמודד עם בעיות שניתן להראות שהן קשות מאוד לפתרון בזמן סביר (וגם בהינתן מאות מיליוני שנה) - סוג זה של ביקורת נמתח לדוגמה על ידי סטיב קין ביחס לתאוריית העדפה הנגלית וכתוצאה מכך לחלק גדול מתורת הצרכן בכלכלה נאו-קלאסית - שכן פתרון החלטה בצורה של "מקסום תועלת" בנוגע 30 מוצרים בלבד ידרוש בחינה של מעל מיליון סלים שונים (קומבינציות שונות של סלים). ללא תלות בשאלה האם האדם הוא רציונלי או לא איו לו מספיק זמן וכוח חישוב לבצע "מקסום תועלת" ולכן הוא חייב חוקים היוריסטיים ו"קיצורי דרך".
לעומת הדוגמאות של גיגרנזר שבהן קבלת החלטות היוריסטית יכולה להביא לתוצאה טובה, יש דוגמאות רבות הפוכות. בספר תורת ההונאה מצביעים המחברים, שילר ואקרלוף על דרכים בהן חברות מסחריות ותאגידים גדולים מנצלים את הפער בין מה שנראה לנו הגיוני על פי "חוקי אצבע" לבין המציאות (כמו גם היבטים גופניים אחרים כמו התמכרות וניצול גירוי החושים) כדי למכור לנו מוצרים לא נחוצים, מוצרים שמזיקים לבריאות או מעודדים התמכרות וכו'. למעשה חברות בשוק מתמחות בזיהוי הפער בין "כללי האצבע" שפותחו בעבר כדי להתמודד עם מצב מסויים לבין הדבר שהיינו מעדיפים לעשות במחשבה רציונלית. ניצול פער כזה מתקיים גם במקרים אחרים - לדוגמה כאשר קוסם או רמאי מנצל פער בין מה שנדמה לנו שאנחנו רואים לבין מה שאנחנו רואים באמת- או ניצול של אשליות אופטיות. ניצול פער אחר הוא בפער בין זיהוי החושים שלנו גירויים מועילים לבין ניצול לרעה של גירויים כאלה כיום ליצירת התמכרות - לדוגמה הפער בין זיהוי של מזון מתוק בג'ונגל בימי הציידים לקטים לבין המציאות הנוכחית של תזונה רווית סוכר מעובד הגורמת ל"התמכרות" למתוק ולהשפעות לרעה על הבריאות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- גרד גיגרנזר בוויקיפדיה האנגלית