השבתה מתוכננת
השבתה מתוכננת (באנגלית: Planned obsolescence או Built-in obsolescence) היא החלטה מודעת של יצרן לייצר מוצר שיהפוך למיושן ו/או לבלתי שמיש בתוך מסגרת זמן מסויימת. מושגים נרדפים למונח זה הם גם שבר מתוכנן, התיישנות מכוונת, התיישנות מתוכננת, או תכנון השתמש וזרוק.
התיישנות מכוונת מביאה ליתרונות גדולים עבור היצרן כיוון שהצרכנים צריכים לקנות את המוצרים שוב ושוב, או שעליהם לקנות חלקי חילוף יקרים. היא מאפיינת יצרנים המוכרים בשוק רווי - כלומר יצרנים המוכרים מוצרים לאנשים שכבר יש להם מוצר דומה למוצר הנמכר. התיישנות כזו מתקיימת במוצרים רבים החל ממכוניות ועד לנורות חשמל, מבניינים ועד לתוכנה. יש אפשרות תאורטית של תגובת-נגד של צרכנים שהופכים למודעים להתיישנות כזו - הם יכולים לבחור לקנות מחברה שתייצר מוצרים ארוכי טווח יותר, במידה וחברה כזו קיימת. במקרים של תחרות בין מעטים אין בהכרח אפשרות כזו.
התיישנות מכוונת מבוצעת במספר דרכים - כשל טכני, מחסור בטכנולוגיה תואמת, התיישנות חברתית והתיישנות פסיכולוגית. בשיטה של כשל טכני מכוון, יש חלק מרכזי שמתוכנן כך שיתיישן או ישבר כעבור פרק זמן מוגדר, ויחייב את הצרכן לקנות מכשיר חדש או לקנות חלקי חילוף יקרים יותר (במידה ואלה קיימים). מחסור בטכנולוגיה תואמת מקשה על שימוש במוצר בגלל שקשה לתחזק אותו - לדוגמה הפסקת שירותי תמיכה לתוכנה או הפסקת תשתיות שתומכות בשימוש בטכנולוגיה מסוימת. התיישנות פסיכולוגית היא כאשר אנשים רוצים לקנות מוצר חדש יותר עקב לחץ פסיכולוגי, מתוך רצון להיות דומים לאחרים או טובים יותר או בעלי דימוי עצמי טוב יותר. התיישנות פסיכולוגית גורמת גם לתופעות נוספות כמו פחות שבירה מהירה יותר של מוצרים ישנים או אובדן גדול יותר שלהם. התיישנות חברתית היא כאשר אדם מרוצה מהמוצר שיש לו, אבל מופעל עליו לחץ חברתי מצד עמיתים, בני זוג או מעסיקים לקנות מוצרים בסטנדרט מסויים - לדוגמה דרישה של מעסיקים שעובדים יקנו טלפון סלולרי "חכם".
הצרכן יכול לפעמים לתקן את המוצר בסוכנות של החברה במחיר גבוה הנובע מכך שהפירמה שייצרה את המוצר היא מונופול בתחום החלפים והתיקונים של המוצרים שלה. מסיבה זו יש סך מחיר החלפים של מכונית לדוגמה הוא יקר יותר מאשר המכונית עצמה - שכן הצרכן שקונה את חלקי החילוף הוא צרכן שבוי.
השבתה מתוכננת היא אחת מכמה אסטרטגיות כלכליות שנועדו להגביר את הצריכה של מוצרים ובכך להגדיל ואת הרווחים של חברות, ולאפשר צמיחה כלכלית. מלבד התיישנות מכוונות, חברות יכולות לנקוט בפרסום, שיווק ושימוש מתוחכם בתעמולה ויחסי ציבור (תרבות הצריכה), כמו גן תרבות ומדיניות של אשראי והלוואות כחלק ממערכת כלכלית. השבתה מתוכננת גורמת לייצור יתר - כלומר הגברת הייצור יותר מאשר היה נדרש בלעדיה. להשבתה מתוכננת השפעות ברורות על רווחת הצרכן (שנאלץ לקנות בכל פעם מוצרים חדשים) ויש לה גם השפעות סביבתיות ניכרות על ידי יצירת זיהום וכילוי משאבים בשל הצורך לייצר כמות גבוהה של מוצרים.
פתרונות שונים להתיישנות מתוכננת כוללים פשטות מרצון ומודעות גדולה יותר של צרכנים למניפולציות שמבצעים עליהם יצרנים. אפשרויות אחרות כוללות כלכלה דמוקרטית, חומרה בקוד פתוח, אחריות יצרן מורחבת ומדיניות לעידוד ייצור מעריסה לעריסה, תקינה ממשלתית לאיכות והגברת מודעות ציבורית לנושא.
היסטוריה
על פי הסרט התיעודי "קונספירציית הנורה החשמלית: להשתמש ולזרוק" נורת הליבון היא המוצר הראשון שעבר השבתה מתוכננת. הנורה המסחרית הראשונה של תומס אדיסון, שיצאה לשוק בשנת 1881, עבדה במשך 1,500 שעות. עד 1924, יצרני נורות פרסמו נורות שעובדות במשך 2,500 שעות. בשנה זו לפי הסרט, הוקם קרטל של יצרני נורות גדולים בשם "פובוס" (שכלל את היצרנים פיליפס, אוסארם וג'נרל אלקטריק). הקרטל החליט להגביל את משך זמן הנורות ל-1,000 שעות. עד אז מהנדסים ויצרנים תכננו את הנורות כך שיחזיקו מעמד במשך זמן ארוך ככל האפשר. בתחנת הכיבוי של ליברמול, קיימת נורה שממשיכה לעבוד לאחר יותר מ-100 שנים. [1][2]. הקרטל התקיים עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 הייצור ההמוני גרם למכירה של סחורות רבות. ב-1929 נוצר השפל הגדול, ואחוז המובטלים עלה ל-25%. בשנת 1932, הציע יזם נדל"ן בשם ברנארד לונדון, לבצע השבתה מתוכננת על פי חוק, שלאחריה צרכנים יחזירו את המוצרים שלהם לסוכנות מרכזית שתשמיד אותה. דבר זה נועד להשיג תעסוקה מלאה.[3] הצעתו לא זכתה להתייחסות רצינית.
התיישנות מכוונת משמשת מאז אמצע המאה ה-20 כאמצעי להאצת מכירות - תחילה בכלכלה המערבית ולאחר מכן בכלכלה העולמית. המושג הפך לפופולרי בשנות החמישים על ידי המעצב התעשייתי ברוקס סטיבנס Brooks Stevens. סטיבנס הציע להפסיק את דרך החשיבה "האירופאית" של ייצור מוצרים מהאיכות הטובה ביותר, כך שהלקוח קונה אותם והם משרתים אותו למשך כל החיים. לפי הצעתו יש לקדם תפיסה "אמריקאית" שבה מעוררים בלקוח תחושת אי נוחות מהמוצר שלנו לאחר מספר שנים, כך שהוא מעביר אותו לשוק היד השנייה וקונה מוצר חדש. הרעיון של סטיבנס עסק בהתיישנות נתפסת (ראו בהמשך) והיה אחד היסודות של תרבות הצריכה. [4]סטינבס טען כי "התיישנות מכוונת מחדירה בצרכנים את התשוקה לרכוש משהו קצת יותר חדש, קצת יותר טוב, קצת יותר מוקדם ממה שחייבים."[5]
פיליפ קוטלר (Philip Kotler), פרופסור מפורסם לאסטרטגיית שיווק מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, ומי שנחשב לאבי השיווק המודרני, הוא תומך נלהב של הרעיונות של סטיבנס: "רוב מה שמכונה התיישנות מתוכננת היא הפעולה של כוחות תחרותיים וטכנולוגיים בחברה חופשית - כוחות שמובילים לשיפור מתמיד במוצרים ובשיפורים" לפי קולטר, התיישנות מתוכננת היא הלחם והחמאה וכן חומר הסיכה המרכזי של כלכלת השוק. [6]
בשנת 1960 התפרסם ספרו של העיתונאי והמבקר החברתי ואנס פקרד (VANCE PACKARD), "יצרני הפסולת" - THE WASTE MAKERS, שמתאר את תרבות הצריכה בארצות הברית ואת השלכותיה. הספר זכה להצלחה רבה והוא טוען כי אזרחי ארצות הברית צורכים בכמות מוגזמת שפוגעת בהם, ומעדיפים כמות על חשבון האיכות, בגלל מפרסמים ומשווקים. [7] הספר מתאר את ההתפתחות ההיסטורית של גישת ההשבתה המכוונת ואת ההשלכות שלה והוא רלוונטי גם היום. [8]
שיטות לעודד התיישנות מכוונת
כשל טכני מכוון
שיטה זו מתכננים מרכיב מרכזי שיתבלה מאר יותר לעומת שאר רכיבי המערכת. עם הזמן קשה יותר לתקן חלקים אלה בשל מחסור בחלקי חילוף. צרכנים רבים גם התרגלו לא לנסות לתקן את המוצרים ופשוט לזרוק את המוצר הישן ולקנות חדש במקומו. דבר זה מקבל עידוד על ידי שיווק, וכן עקב עלות נמוכה של זיהום וטיפול בפסולת שלא מוטלים על הצרכן או היצרן. כמו כן יצרנים מעודדים מגמות אלה על ידי שיטות כמו טרייד-אין.
על היצרן לאזן בין שתי היבטים - מצד אחד אם המוצר יתקלקל לאחר זמן קצר מידי, צרכנים יעדיפו מוצרים עמידים יותר של מתחרים. אם ייצר מוצרים עמידים מידי ההכנסות שלו עלולות לרדת בגלל רוויה של השוק. בתאוריה ייתכן מצב של "מרוץ לתחתית", במיוחד במצבים של מספר קטן של תאגידים גדולים, שבו זמן ההתיישנות עקב כשל טכני הולך ויורד. לצרכנים קשה להחליף למוצר עמיד יותר שכן גם היצרן השני מבצע פעולה דומה. דבר זה דומה לתחרות סטקלברג
התיישנות פסיכולוגית
התיישנות מכוונת יכולה להיעשות גם על ידי מנגנונים של התיישנות נתפסת או התיישנות פסיכולוגית. כלומר הדגם המקורי עובד באופן בביצועים זהים למקודם, אך הוא מיושן לעומת דגמים חדשים יותר, ואינו מספק סיגנל חברתי, מעמדי או סיגנל מתאים לכלכלת זהות מתאימה - הוא לא מספק את את אותם ביצועים חברתיים.
השקה של דגמים חדשים של המוצר מפחיתה את ערכם של הדגמים הישנים יותר - הן בגלל שיקולי סטטוס עצמי (איך אני שופט את עצמי ביחס לאחרים), הן בגלל שיקולי סטטוס חברתיים (איך מושפעים הסטטוס החברתי שלי בעיני אחרים, כולל בנושאים כמו מציאת בן\בת זוג, מקובלות חברתית, סיכויי קידום בעבודה וכו').
התיישנות פסיכולוגית משפיעה על אנשים בצורה לא-מודעת. ד"ר תמר מקוב מציינת לדוגמה כי קיימים מחקרים על כך שכאשר מפורסם כי יצא דגם חדש של מוצר מסויים, יש עליה בדיווח על תקלות במכשירים מהדור הקודם. הסבר לכך היא שאנשים מקפידים פחות על שמירה על המוצר, מתוך מחשבה שיש מוצר טוב יותר שניתן לקנות אותו, ולכן הערך הפסיכולוגי של המוצר הקיים יורד. באופן דומה, מחקרים מצאו כי תלונות לחברות ביטוח על מוצרים שאבדו יורדות לאחר פרסום של יציאת דגם חדש. [1]
לחץ חברתי
מנגנון נוסף של התיישנות מכוונת היא לחץ חברתי על הצרכן להחליף לדגם חדש יותר. ייתכן הוא עצמו מרוצה מביצועי המוצר, אבל הסטטוס החברתי שלו סובל מכך ועלולות להיות מופעלות נגדו סנקציות חברתיות או כלכליות מצד חברים, בני או בנות זוג, מעסיקים, משקיעים וכו'.
לדוגמה בעבר טלפון סלולרי נחשב מוצר מותרות - קנו אותו רק העשירים ביותר. בהמשך עובדים ללא טלפון סלולארי התקשו למצוא עבודה - מה שהיה מוצר מותרות הפך לכורח חברתי. בהמשך בני זוג ומעסיקים ציפו כי לעובד יהיה טלפון סלולארי חכם כדי שיוכל לשלוח הודעות SMS ובהמשך גם הודעות ווצאפ. לחץ חברתי קיים דרך מנגנונים אחרים כמו רצון למצוא בנות זוג, חשש מפני מבוכה שתגרם לבן זוג או לילד שהוריו לא מספיק "מעודכנים" ועוד. חברות רבות מעויינות ליצור אווירה שבה לחץ חברתי כזה קיים. שיטה אחת לבצע זאת היא על ידי שימוש בפרסום של ידוענים. אנשים עשירים רבים מנסים לחכות את הידוענים ובני מעמד הביניים מנסים לחכות את העשירים.
התיישנות כתוצאה מחוסר התאמה ותמיכה
עבור חלק מהמוצרים, התפקוד של המוצר או התחזוקה שלו תלויה בתאימות שלו למוצרים אחרים והתקדמות שלהם פירושה שימושיות נמוכה יותר של המוצר, או שכדי להמשיך להשתמש במוצר יש צורך בתחזוקה מסויימת וזו קשה יותר להשגה. לדוגמה גרסאות ישנות של מעבד התמלילים "וורד" יכולות לייצר מסמכים, אבל אינן יכולות לפתוח מסמכים שנוצרו על ידי גרסאות מתקדמות יותר של אותו מעבד ואשר נשלחו ממחשבים אחרים. אם לצרכן יש מכונית מדגם מסויים הוא צריך לא רק חלפים למנוע אלא גם להשיג דלק מתאים למנוע וכן שמן, מגבים וכו' הפחתת הזמינות של דברים אלה מאלצת צרכנים להפסיק להשתמש במוצרים ישנים תקינים.
חברות תוכנה מעודדות התיישנות מתוכננת על ידי הפסקת תיקוני באגים בתוכנות ישנות, על ידי גניזת חומרי הסברה בנושא, ועל ידי צמצום והפסקת תמיכה טכנית בגרסאות ישנות יותר של אותה תוכנה. באופן כללי בעולם החומרה והתוכנה קיימת מגמה של התיישנות בעקבות אי התאמה כך שחומרות ישנות אינן יכולות להריץ תוכנות חדשות. לעיתים מתרחש גם מצב בו תוכנות ישנות אינן יכולות לרוץ במערכות חומרה ומערכות הפעלה חדשות, אם כי מצב זה מקבל לרוב מענה באמצעות אמולטורים (לדוגמה דוס-בוקס שמדמה את מערכת ההפעלה דוס, כולל מעבד איטי יותר כדי להריץ תוכנות ומשחקי מחשב ישנים).
התיישנות זו אינה תמיד בגדר התיישנות מכוונות, והיא נובעת גם ממרוץ טכנולוגי בין היצרנים השונים. יצרני חומרה מנסים להוציא דגמים חדשים יותר כדי למכור לעוד לקוחות שמעוניינים בחידושים. עבור יצרן זה יש לו קושי לתמוך בגרסאות ישנות יותר של המוצר שלו. עם זאת, ההשפעה על הצרכן דומה - בעוד שהמוצר שלו היה יכול לעבוד מבחינה פיזית עוד שנים רבות, הוא נאלץ להחליף אותו לדגם מתקדם יותר, בגלל מחסור בחלפים ובתמיכה. לעומת זאת בעולם של קוד פתוח אפשר להשתמש בגרסאות ישנות של אותה תוכנה.
דוגמאות להתיישנות מתוכננת
דוגמאות להתיישנות מכוונת יש בתחומים שונים של התעשייה:
- נורות - על פי הסרט קונספירציית הנורה החשמלית, בתחילת המאה ה-20 היו נורות להט מסחריות שעבדו במשך 2,500 שעות, ולאחר 1924, קרטל יצרנים בשם פובוס הגביל את משך חיי הנורות ל-1,000 שעות בלבד.
- גרבי ניילון - גרבי הניילון עוצבו בתחילה להחזיק מעמד שנים רבות ולא להיקרע. החברה שפתחה אותם הבינה שדבר זה יגרור הפסדים מבחינתה, והורתה למעצבים לתכנן גרביים עמידות פחות וכך הם אכן עשו.
- מכוניות - תעשיית המכוניות הייתה בין התעשיות האמריקאיות שאימצו את עקרון ההתיישנות המכוונת. קיימת טענה לפיה ג'נרל מוטורס הצליחה לגבור על פורד בשנות ה-50 באמצעות השקת דגם חדש כל שנה והצגת הדגמים הישנים כלא רלוונטיים. עד אז, מכוניות נמדדו בעיקר על פי העמידות והאיכות שלהן. [9]
עסקי המכוניות מוציאות דגמים חדשים, ודואגות לקיצור מכני של משך חיי המכונית. חלקי החילוף נמכרים במחיר יקר יותר מאשר חלקם היחסי (כך שסך החלפים יקרים יותר ממכונית אחת). ולבסוף הפירמה מספיקה את הספקת חלקי החילוף. במדינות עניות יותר ממשיכים להחזיק במכוניות הישנות יותר עם תחזוקה קשה יותר ובאיכות גרועה יותר, חלקים מאולתרים ו"קניבליזציה" - העברת חלקי חילוף בין מכוניות מאותו דגם ולעיתים בין דגמים עם חלפים שונים. בנוסף אזרחי מדינות עניות בוחרים דגמים עמידים יותר של מכוניות יחסית לאזרחים המערביים.
דוגמה מפורסמת של ניסיון לצאת מההיגיון העסקי של השבתה מתוכננת, בתעשיית המכוניות ובכלל, הוא דגם ה"חיפושית" של תאגיד פולקסוואגן. הדגם הוא פשוט לתחזוקה ובעל אמינות גבוהה מאוד - דבר שהוביל לכך שהיצרן מכר מעט חלקי חילוף והצרכנים לא נאלצו לקנות מכוניות חדשות. פולקסוואגן התייחסה למאבק בין יצרני הרכב האמריקאים בשנות החמישים – כאשר יצאה במסע פרסום עם הסלוגן: We do not believe in planned obsolescence, we do not change a car for the sake of chang .[10]
- מכשירי אלקטרוניקה ומחשבים - כמו מדפסות, צגים, מחשבים, טלפונים ניידים וכו' - ברוב המכשירים יש נקודות תורפה שמיועדות להתקלקל לאחר מספר שנים. כאשר הצרכן רוצה לתקן אומרים לו שעדיף לו לקנות מוצר חדש, היות וזה יהיה זול יותר מאשר התיקון. במקרים רבים אין יותר חלפים למוצרים הישנים. בכל המוצרים מחליפים את הגדלים של המארז החיצוני, ורכיבים אחרים כך שיהיה קשה להשתמש בחלפים חדשים לשם תיקון מכשירים ישנים או להפך.
- מכשירי חשמל - מוצאים דגמים חדשים, ונעשה קיצור מכנאי - בדומה למכשירים אלקטרונים. הדבר כולל מכונות כביסה, תנורים, טוסטרים, מקררים, שואבי אבק, וכו' אשר מיוצרים עם השבתה מכוונת. לפי עדויות של אנשים בבלוג של צפריר רינת קיימים מקררים שעובדים מעל 40 שנה ומכונות כביסה שמחזיקות מעמד 16 שנה. [11]
- בגדים. אמצעי מרכזי להתיישנות מתוכננת של בגדים הוא אופנה - התיישנות נתפסת, התיישנות חברתית, ובגדים כמוצר סטטוס - נשים וגברים רוצים לאותת דרך הבגדים על שיוך למעמד חברתי, על סקסיות, על עושר, גיל צעיר ועוד. חברות אופנה (בדומה לחברות אחרות) מעודדות את המגמה של ביגוד כביטוי אותנטי של ה"אני" - כדי לעודד צריכה גדולה יותר - כביכול מי שקונה בגד מסוג מסויים מעיד על עצמו דברים שונים. חלק זה מכוסה בסרט המאה של העצמי. דרך אחרת להתיישנות מכוונת של בגדים היא איכות נמוכה של בדים אריגים וחוטים. בין בגדים ונעליים מאיכות שונה יש הבדלים משמעותיים באורך החיים. בגדים מאיכות טובה יכולים להחזיק מעמד במשך עשרות שנים - אם כי במשך השנים הבד עלול להפוך לבלוי. נעלי הליכה מאיכות טובה יכולות להחזיק אפילו 20 שנה. הקיצוניות של מגמת התיישנות מכוונת היא בגדים חד פעמיים. בקרב ילדים הייתה במשך שנים רבות מגמה של העברת בגדים בין ילדים. כדי למכור יותר בגדים בתכיפות גבוהה יותר ובמחיר גבוה יותר לכל בגד חברות ביגוד מחדירות את הרעיון של אופנה לילדים. ניתן לראות מגמה שונה של בגדים בחברות מסורתיות - שבהן קצב האופנה משתנה בקצב של עשרות שנים אם בכלל. בחברה החרדית קצב השינוי של הביגוד נמוך עוד יותר. דוגמה נוספת להאטת האופנה וחסכון בבגדים קיימת בחולצות אחידות לבתי ספר- הן כדי לחסוך בכסף להורים והן כדי לא לעודד מגמות של יצירת פערים, תחרות, מעמדות וקנאה בין הילדים.
- רהיטים ובניה בתוך הבית - השבתה על ידי מוצרים באיכות נמוכה, החלפת דגמים ואופנה.
- בשמים, תכשיטים ושעונים - על ידי אופנה.
- צעצועים לילדים על ידי הוצאת צעצועים לסדרות, התיישנות מכוונת פיזית, ובנייה באיכות נמוכה.
- טלפונים סלולריים - התיישנות על ידי שבירה מכוונת כוללת את תפסי הפלסטיק של גב הסוללה שנשברים לאחר כך וכך שנים או פתיחות. התיישנות אחרת כוללת התאמה לרשת האנטנות, שדרוגים כפויים, העדר חלפים ועוד. לגורמים השונים במערכת יש לדוגמה אינטרס לקדם את הצרכנים לטלפונים סלוללרים מהדור הבא. בנוסף לעיתים קרובות שידרוגים של מערכת ההפעלה והאפליקציות השונות, שחלקם הם שידרוגים כפויים, מאטים את הטלפון ומאיצים את התרוקנות הסוללה של המכשיר, עד לרמה של פגיעה משמעותית ביכולת להשתמש במכשיר. [12] חברת אפל לדוגמה מוציאה גרסה חדשה בכל שנה. לא תמיד ברור לצרכנים מה ההבדל הגדול לעומת הדגם של השניה הקודמת. חלק מהתיישנות בתחום הסלולר נוצר עקב לחץ על יצרני אפליקציות - כאשר יוצאת גרסה חדשה הם ממהרים להתאים את התוכנות שלהם לגרסה זו ולאט לאט מוצאים גרסאות קודמות של מכשירים מטווח הכיסוי של יישומים אלה.
אחריות לכל החיים
דוגמאות של התיישנות מתוכננת נוגעות כמעט תמיד למוצרי-צריכה בשיווק המוני. תעשיית המוצרים שנועדו להימכר כמותרות - כלומר מוצרים לאליטה, עובדים על עקרון הפוך - של "בטחון לנצח" או "אחריות לכל החיים". במקרה זה המוצר יכול לשרוד יותר זמן מהלקוח. יצרן השעונים השוויצרי Patek Philippe הביא רעיון זה לשיא בפרסומת מפורסמת "למעשה, אתה אף פעם לא הבעלים של Patek Philippe, אתה רק שומר עליו עבור הדור הבא". [13]
מלבד מוצרי יוקרה לאליטה יש גם מוצרים עמידים נוספים שנועדו ליצור מיתוג כמוצרי יוקרה, עם אחריות לכל החיים- יצרנית התיקים Jansport,[14] יצרנית התיקים CamelBak, יצרנית המחבתות Lodge Cast Iron, יצרנית מיכלי האוכל Tupperware, יצרנית המטריות Davek, יצרנית הסכינים Cutco, יצרנית מנעולי האופניים קריפונייט, וחברות אולרים כמו "לדרמן". יצרנית הגרביים Darn Tough Vermont מתחייבת לקבל חזרה גרביים שנהרסו ולתקן או לתת החזר. [15] יצרנית שבבי הזיכרון Kingston Memory מבטיחה שבבים עם אחריות נגד פגמים לכל החיים. [16] חברות נוספות הן יצרנית הפנסים SureFire Flashlights, ויצרנית המזוודות Briggs & Riley. [17]
חלק מהחברות מבטיחות אחריות "לכל חיי המוצר" כאשר הכוונה היא שחיים אלה הם ארוכים למדי - אחריות זו כוללת לדוגמה את חברת smith optics שמייצרת משקפי שמש לטיולים [18][19] חברת the north face היא יצרנית ציוד הטיולים כולל ביגוד, ותיקים יש אחריות על כל המוצרים מלבד הנעליים "לכל החיים". [20] שהיא בעצם אחריות למשך חיי המוצר. [21]
השפעות של התיישנות מתוכננת
השפעת ברורה של השבתה מתוכננת היא על הצרכן והיצרן. הצרכן צריך להחליף את המוצרים שלו, ודבר זה מגביר את הרווחיות של היצרן שיכול למכור יותר. מצד שני לעיתים קרובות נגרם נזק כלכלי לצרכן שנאלץ לשלם כסף רב יותר על פני שנים, הן בגלל ההשבתה עצמה והן בגלל היבטים של הקטנת התחרות שיכולה להיגרם כתוצאה מהורדת האיכות.
השפעה נוספת היא שחברות שמבצעות התיישנות מתוכננת יכולות לפעמים למכור מוצרים זולים יותר (על ידי שהן מקפידים פחות על היבטים של אמינות המוצר ואורך חיים של רכיבים בתוך המוצר), וכך לדחוק החוצה מהשוק חברות שמוכרות מוצרים מאריכי חיים ועמידים. השפעה זו חזקה יותר ככל שיש פחות מידע מלא בידי הצרכנים על איכות המוצר. לדוגמה אם הצרכן רואה לפניו שני פטישים של שתי חברות שונות, אין לו דרך לדעת מי מביניהם יחזיק מעמד זמן רב יותר ומה הפרש הזמנים בין שני המוצרים.
אפשרות נוספת היא יצירת שיווי משקל בשוק, בעיקר במצב של תחרות בין מעטים שבו יש פירמה אחת או מעט פירמות שמוכרת ל"קצה הגבוה" של השוק מוצרים איכותיים יותר, שמחזיקים מעמד רב יותר, במחיר גבוה יותר, ולעומתה פירמות אחרות שמוכרות לרוב הציבור מוצרים פחות איכותיים. המחיר הגבוה יותר למוצרים איכותיים במקרה זה, לא נובע רק מהוצאות גבוהות יותר של הפירמה על חומרים ותהליכים יקרים יותר, אלא גם משני היבטים נוספים: היא מוכרת לפחות לקוחות ולכן יש לה חסרונות לקוטן - לדוגמה על הצרכנים להגיע למרכזי תחזוקה מעטים ורחוקים יותר. היבט נוסף הוא שהפירמה הזו נהנית ממעמד כמו-מונופוליסטי בתחום (שכן שאר המתחרות אינן מעוניינות לבצע השקעה ולהיכנס לתחום של מכירת מוצרי איכות).
השפעה מתכוננת יכולה לבוא לפעמים יחד עם חדשנות ושינויים טכנולוגיים תכופים בשוק. דבר זה נכון לדוגמה בשוק הטלפונים הסלולריים, בתחום המחשבים והמכוניות. קצב התחלופה הגבוה יותר והרווחיות הגבוהה יותר של מוצרים בשוק, מתמרצת את היצרנים להתחרות על צרכנים חדשים על ידי שכלולים טכנולוגיים. היבט זה אינו קיים בכל השווקים, כך לדוגמה הוא אינו קיים כמעט בתחום הנורות, הבגדים או הצעצועים.
להשפעה מתוכננת יש השפעות סביבתיות ניכרות, שבאות לידי ביטוי קודם כל בהררי פסולת של מוצרים שנוצרו, השתמשו בהן והם מתקלקלים. השפעות סמויות יותר נוגעות לכילוי חומרי גלם מתכלים - במיוחד למתכות ולנפט המשמש לשם ייצור פלסטיק וניילון. הפקת חומרי הגלם בשאיבה ובכרייה כרוכה בעצמה גם בזיהום ובצריכת אנרגיה וכך גם לעיתים קרובות גם תהליך ייצור המוצרים. לטביעת רגל אקולוגית זו ניתן להוסיף היבטים אחרים כמו עלויות התובלה והשיווק וכן מוצרים עודפים שנזרקו. היבטים סביבתיים אלה הם מהווים השפעות חיצוניות - הציבור כולו משלם על הזיהום, והדורות הבאים משלמים על כילוי משאבים, אבל הצרכן והיצרן של מוצרים המתכלים במהירות אינם מרגישים בעלות זו.
השפעה נוספת של התיישנות מתוכננת היא הגדלת הפערים בין עשירים לעניים ויצירת לחץ פסיכולוגי על בני מעמד הביניים ועל העניים לקנות מוצרים חדשים ויקרים יותר. עני שהולך עם מוצרים מיושנים או בעלי תפקוד נמוך יותר הוא בעל סטטוס חברתי נמוך יותר לעומת עשיר. לאדם עשיר יש פריבילגיה ללכת עם מוצרים מיושנים או לתחזק אותם במחיר יקר יותר - הערכה כלפיו היא עקב פרסום שיש לו, עקב הון אנושי גבוה או קשרים או הון כספי שנגיש לו, דברים אלה אינם עומדים לצד אנשים עניים יותר. כמו כן הוצאה של כמה אלפי שקלים על טלפון סלולרי חדש יותר עבור אדם עשיר היא הוצאה נמוכה אבל יכולה להיות הוצאה גבוה מאד לאדם עני ואף לסבך אותו בסחרור למטה בגלל חובות או הפחתת חוסן (פגיעות גבוה יותר שלו להפתעות כמו תאונות או מצבים לא צפויים). המשמעות של הבדלים כספיים היא קטנה יותר אם לכולם יש מוצר מתפקד זול, ככל שחלק מהתפקוד של המוצר הוא חברתי ולא רק פונקציונלי וככל שתחזוקת המוצר מתייקרת כך מצבם היחסי של עניים הופך גרוע יותר במגוון היבטים - כולל מעמד חברתי, סיכוי להתקבל לעבודה או ללימודים, מציאת בני או בנות זוג וכו'.
ניסיונות מניעה
הצרכן הבודד יכול לפעמים להתמודד עם התיישנות מכוונת על ידי פעילות בשוק - מעקב אחר יצרנים שונים ובחירת היצרנים שמייצרים מוצרים עמידים יותר. לדוגמה העדפה של רהיטים מעץ מלא על פני סיבית או פתרונות אחרים, עץ עמיד על פני עץ אורן, או על ריהוט אקולוגי. חלק מהכלכלנים טענו בעבר כי דבר זה מאפשר לצרכנים להשתמש בפתרונות של שוק משוכלל כדי לעודד קניית מוצרים איכותיים. אם יש יצרן לא איכותי אפשר להימנע ממנו. יש כמה קשיים לדבר זה. מעקב אחר איכות המוצר היא דבר שדורש ידע מצד הצרכן - עליו לדעת להבחין בין מוצר איכותי למוצר לא איכותי ודבר זה לא תמיד קל לביצוע. היות ומדובר בפתרון שוק, הדבר הרלוונטי הוא לא רק הידע הפרטי של הצרכן הבודד אלא ידע והעדפות של צרכנים נוספים - אם הביקוש למוצר איכותי יורד, הצרכן שמעוניין במוצר איכותי שמחזיק מעמד זמן רב עלול להתקשות לקנות מוצר כזה או שהקו או החברה של המוצר האיכותי יסגרו לחלוטין. פתרון דומה הוא לסמוך על חברות גדולות ומוכרות שיש להם שם טוב בקרב צרכנים "מבינים" או שיש להם תדמית טובה. אבל אותו יצרן יכול לפעמים לשווק מוצרים בעלי איכויות שונות. מספר כלכלנים (בין היתר בספר "תורת ההונאה" וכשתאגידים שולטים בעולם) ציינו בשנים האחרונות שתאגידים שמוכרים מוצר או שירות אמין הם יעד להשתלטות עויינת מצד גורמים עסקיים שרוצים לבצע "מוניטציה" של השם הטוב של התאגיד - להמשיך למכור במשך תקופה מוצרים שנתפסים כאמינים או בריאים במחיר גבוה, תוך חיתוך של האיכות ואמינות המוצר - בצורה זו החברה תאבד את שמה הטוב תוך מספר שנים אבל בזמן זה הבעלים החדשים עשו רווח נאה.
אפשרות אחרת שעומדת בפני האדם הבודד היא חומרה בקוד פתוח ועשה זאת בעצמך. כך הוא הופך מ"צרכן" פאסיבי ל"יצרן", כך הוא יודע מה איכות חומרי הגלם שהוא משתמש בהם. תשומת לב מיוחדת לנושא מופנית מהכיוון של טכנולוגיה נאותה.
ארגוני צרכנים וארגוני סביבה יכולים לעורר מודעות לסוגי מוצרים וענפים שבהם יש התיישנות מתוכננת ולעודד צרכנים לבחור בחלופות. בנייה של הון חברתי והון אנושי - בעיקר בהקשר של מידע חופשי, מקלים על צרכנים להבין איזה מוצרים יתיישנו מהר יותר, כיצד לבחון היבטים אלה, ומה ההשפעה עליהם.
היבט נוסף וחשוב הוא ערך חברתי של סביבתנות וקיימות וכן חינוך לתרבות פשטות מרצון או הערכה של מוצרי-איכות וחסכון בקנייה.
פתרונות אחרים להתיישנות מתוכננת כוללים כלכלה דמוקרטית וקואופרטיבים שיכולים להקטין בעיה של התיישנות מתוכננת על ידי כך שלפחות חלק מהצרכנים הם גם היצרנים ולכן אינם מעוניינים במוצרים שיושבתו בהקדם. אלא שקואופרטיבים רבים אינם עוסקים בייצור תעשייתי אלא בשיווק או במסחר. יש רשויות מקומיות שיש בהן סדנאות לתיקונים וקואופרטיבים לתיקונים.
מבחינת מדיניות ציבורית יש מספר פתרונות. הפתרון הקל יחסית לביצוע הוא ייקור הפינוי של אשפה על ידי היטל הטמנה וחובת מחזור, מייקרים את המודל של התיישנות מכוונת, אבל לעיתים קרובות היבט זה נוגע רק לרשויות ולא מוטל הלאה על הצרכן או היצרן. מודעות של צרכים ושל רשויות לחשיבות של תיקון מוצרים כדרך למניעת בעיות של אשפה יכולה לסייע, כמו גם העברת התמחור של האשפה הנוצרת אל הצרכנים, כדרך של הפנמת עלויות חיצוניות, בתקווה שדבר זה יצור לחץ על הצרכנים לבחור ביצרנים שמייצרים מוצרים עמידים יותר.
פתרונות מדיניות אחרים כוללים קידום של אחריות יצרן מורחבת ומדיניות לעידוד ייצור מעריסה לעריסה, תקינה ממשלתית והגברת מודעות ציבורית לנושא. מיסוי ממשלתי על זיהום כמו מס פיגוביאני, ותהליכים של ייקור חומרי גלם כמו שיא תפוקת הנפט יכולים לעודד חברות לחסוך.
ראו גם
- בלימה אסטרטגית בתאוריה של תורסטיין ובלן
- סיפורם של הדברים (סרט)
- מעריסה לעריסה
- אחריות יצרן מורחבת
- נעילה טכנולוגית
- טכנולוגיה נאותה
- הפוליטיקה של הטכנולוגיה
- עשה זאת בעצמך
- פשטות מרצון
- קואופרטיב
- תעמולה, פסיכולוגיה שיווקית
קישורים חיצוניים
- השבתה מתוכננת בוויקיפדיה האנגלית
- הספר The Waste Makers בוויקיפדיה האנגלית
- קונספירציית הנורה החשמלית סרט אודות השבתה מתוכננת
- על הסרט "קונספירציית הנורה החשמלית: להשתמש ולזרוק" (The Light bulb Conspiracy), דה מארקר, 14.07.2011
- צפריר רינת, כשלון ידוע מראש, הארץ, 22.12.2013
- התיישנות מכוונת: האשליה ותרומתה לכלכלה העולמית, בבלוג "אבטלה סמויה", 9 במאי 2012
- הספר The Waste Makers שיצא לאור בשנות ה-60, בוויקיפדיה האנגלית
- עמית נויפלד, על הקשר שבין תכנון לשבר והזכות לעצלות, או, חמש דרכים פשוטות שיעזרו לכם לנמנם יותר ולעבוד פחות., הבלוג "slow" אוקטובר, 2014
- עדי צ'אפל, חוק שימור הטוסטר, זווית, 24.3.2015
- יובל דרור, ענקיות הטכנולוגיה מאוחדות בחזית אחת: במלחמה בזכות לתקן, הארץ, 22.3.2017
- יובל דרור, העולם האפל של אפּל, הארץ, 14.09.2016
- רפאל קאהאן, ווטסאפ תפסיק לתמוך בסמארטפונים בני שלוש ומעלה, כלכליסט, 1.1.2019
- נורות חשמל
- קרטל פובוס שפעל בשנים 1924-1939, בוויקיפדיה האנגלית
- נורות חשמל מאריכות ימים בוויקיפדיה האנגלית.
- Centennial Bulb נורת ליבון שיוצרה בשנת 1901 שממשיכה לעבוד, ב-Livermore קליפורניה.
- מצלמת רשת לצילום הנורה
- פודקאסט, קיימות כלכלה ותרבות הצריכה עם ד"ר תמר מקוב, האוניברסטיה המשודרת, סדרת "מבוא ל", עם ליעד מודריג, אתר ספוטיפי
הערות שוליים
- ^ קיימות כלכלה ותרבות הצריכה, האוניברסיטה המשודרת, סדרת "מבוא ל", עם ליעד מודריג, אתר ספוטיפי
| תרבות הצריכה | |
|
מושגים: התיישנות מכוונת - שיווק - פסיכולוגיה שיווקית - האדם הכלכלי - השלכות בריאותיות וחברתיות של טלוויזיה - קפיטליזם כתרבות - מיתוס - סדר מדומיין - פסיכולוגיה חיובית - כלכלה התנהגותית - כלכלת אושר - הון חברתי - שביעות רצון מהחיים - מרוץ הנאה - אשראי - צמיחה כלכלית - I=PAT - טביעת רגל אקולוגית |
 |
|
סרטים וספרים: הפרסומת והאגו - מחלת השפע - המאה של העצמי - סיפורם של הדברים - אומת המזון המהיר - בלי לוגו - האוטופיה הרומנטית - שיבוש תרבות - הכסף או החיים - לא רציונלי אבל לא נורא - כשתאגידים שולטים בעולם - כסף כחוב | |
|
חלופות: פשטות מרצון - שבוע כיבוי הטלוויזיה - יום ללא קניות - יום לתקשורת דמוקרטית - אדבסטרס - עירוניות מתחדשת - סחר הוגן - מזון איטי - עשה זאת בעצמך - פרמקלצ'ר - שגשוג ללא צמיחה - כלכלת מצב יציב - חמש דרכים לרווחה - צרכים אנושיים בסיסיים - כלכלה בודהיסטית - רוחניות חילונית | |
