תעמולה

תעמולה (באנגלית: Propaganda) היא הפצת מידע, לרוב בעל אופי מוטה או מטעה, שנועדה כדי לקדם מטרה פוליטית, כלכלית או תרבותית. תעמולה מכוונת לרוב עם מנגנונים פסיכולוגיים של השפעה ושינוי של הגישה של הציבור כלפי נושא מסויים, מוצר מסויים, מטרה פוליטית, מפלגה, תעשייה או דת במטרה ליצור קונצנזוס סביב סט מסויים של אמונות, או למנוע שינוי בקונצנזוס קיים, היא נפוצה במיוחד בהקשר של הצדקת פעולות קיצוניות כמו תמיכה במלחמה או הפעלת אלימות נגד אנשים או נגד בעלי חיים, ובהקשרים של הכחשת אלימות.

תעמולה היא מידע שאינו מלא או מדוייק, ומיועד במיוחד כדי להשפיע על הציבור כדי לקדם אג'נדה כלשהי, לרוב על ידי הצגה של עובדות בצורה חלקית (לפעמים שקר על ידי השמטה), שיטה אחרת היא שימוש במילים טעונות רגש או בהצגה גרפית טעונה במשמעות רגשית כדי לעודד תגובה רגשית במקום תגובה רציונלית למידע שמוצג. כיום המונח תעמולה או פרופגנדה מקושר לשימוש מניפולטיבי במידע, אבל מבחינה היסטורית המילה תעמולה נחשבה לדבר ניטרלי שאינו טוב ואינו רע. מונח קרוב למילה תעמולה הוא הסברה - גם בהסברה יש שימוש במסרים קצרים וקליטים כדי להשפיע על הציבור אבל לרוב הכוונה היא להסברים שנועדו לשפר את טובת הציבור או להציג את העמדה של ארגון או מדינה תוך שמירה על כללי אתיקה וללא שימוש בשקרים. לעיתים קרובות הקו המפריד בין הסברה לבין תעמולה הוא מטושטש.

דוגמאות מפורסמות לתעמולה

להלן דוגמאות מפורסמות לתעמולה.

תעמולה תרבותית - לקידום רעיון, אידאולוגיה או מאבקים חברתיים

• תעמולה בעד מלחמה - זה אחד סוגי התעמולה הנפוצים ביותר בקרב מדינות והוא משמש במיוחד במדינות לא דמוקרטיות אבל קיים לעיתים קרובות גם במדינות דמוקרטיות. ברוב המקרים הדבר כולל בדרך גם דיכוי וצנזורה של כלי תקשורת, עיתונאים ורדיפת ולפעמים כליאה והרג של עיתונאים פעילים חברתיים, תנועות לזכויות אדם וכו'.
• תעמולה לטובת קולוניאליזם נוצרי ולטובת מיסיונריות - לדוגמה הצידוק של כיבוש דרום אמריקה על ידי ספרד ופורטוגל, שהוביל להרג ממחלות, רעב ומלחמות של רוב האוכלוסייה בדרום ומרכז אמריקה.
• תעמולה לטובת אימפריאליזם לבן ו/או קולוניאליזם. קרוי גם "משא האדם הלבן" - לפי תעמולה זו הקולוניאליזם והכיבוש של מדינות שונות בידי מדינות אירופאיות או ארה"ב הוא לטובת העמים שנכבשו, משום שהאדם הלבן מביא את הקידמה. תכופות תעמולה זו קיבלה גם צידוק דתי. לדוגמה "הייעוד הגלוי" (Manifest Destiny) - הוא שם לאמונה שהייתה נפוצה בארצות הברית במאה ה-19 במסגרת אימפריאליזם של ארצות הברית, שלפיה ייעודם האלוהי של תושבי ארצות הברית (הלבנים) הוא להתפשט מערבה בצפון יבשת ארצות הברית על-מנת להפיץ את ערכיהם שכוללים דמוקרטיה, חופש, קפיטליזם, ואף פרוטסטנטיות על חשבון הקתוליות. נעשה שימוש באמונה הזאת כהצדקה לסיפוח רפובליקת טקסס לארצות הברית ולמלחמת ארצות-הברית-מקסיקו. בנוסף לכך, האמונה התבטאה גם בהתכתשויות מרובות של הכוחות המזוינים של ארצות הברית עם השבטים הילידים, בעיקר בשטח שעתיד להיות צפון מערב ארצות הברית. ‏התוצאה של הייעוד הגלוי הייתה התפשטות של ארצות הברית על פני יבשת צפון אמריקה תוך דחיקה של תושבים מקסיקנים וכן מלחמות, הגליה ורצח בקנה מידה רחב מול אינדיאנים.
• תעמולה לטובת קיום של עבדות גזענית והפרדה גזענית - בעיקר נגד שחורים - דוגמה מפורסמת לכך היא תעמולה רחבה וארוכת שנים נגד שחורים בארצות הברית והצגת השחורים כתת אדם. העבדות עצמה הוצגה כדבר שהוא מחוייב המציאות נוכח תכונות כמו ילדותיות, פיגור, חייתיות ועוד שיוחסו לשחורים. טענה אחת הייתה שמדובר ב"רע הכרחי" שהוא חיוני ליציבות הכלכלית והפוליטית של ארצות הברית. טיעון אחר היה שהדבר הוא טוב כי הוא בעצם מגן על השחורים מפני עצמאות שהם לא מוכנים אליה.
• תעמולה אנטישמית - תעמולה שמכוונת לעידוד האנטישמיות, הן על ידי תנועות אנטישמיות וגזעניות עממיות, ובמיוחד על ידי מוסדות חברתיים כמו ממשלות, מפלגות או ארגונים ממשלתיים במטרה למצוא שעיר לעזאזל, להסיט את האש לכיוון היהודים, ובכך ללכד את העם במציאת אויב משותף והכחשת חלקו של השלטון במחדלים שונים. דוגמאות בוטות לתעמולה אנטישמית כוללות תעמולה כזו מצד הכנסייה הקתולית והפרוטסטנטית, תעמולה אנטישמית מצד האוכראנה - המשטרה החשאית של הצר הרוסי, שיצרה והפיצה את "הפרוטוקולים של זקני ציון", תעמולה אנטישמית בימי ברית המועצות (לדוגמה "משפט הרופאים" בימי סטאלין), ותעמולה אנטישמית מצד ארגונים לאומנים וימנים בגרמניה ובאוסטריה שבאה לידי ביטוי לדוגמה במיתוס הסכין בגב - האשמת היהודים והקומוניסטים בהפסד של גרמניה במלחמת העולם השנייה. האשמת היהודים בבעיות רבות, כולל אבטלה, עוני, קומוניזם ובעיות של הקפיטליזם באה לידי שיאה בתעמולה הנאצית, במיוחד כזו שבוצעה על ידי היטלר וגבלס. גם לאחר מלחמת העולם השנייה ניתן למצוא תעמולה אנטישמית - במדינות וקהילות מוסלמיות, בחלקים של דרום אמריקה, ובמעוזים של "עליונות לבנה" וגזענות באירופה, רוסיה וצפון אמריקה, לדוגמה בתנועות כמו ה-KKK.
• תעמולה למען גיוס לצבא/סיוע במאמץ המלחמתי - תעמולה שקיימת לפחות מזמן ימי מלחמת העולם הראשונה במגוון מדינות. לעיתים קרובות תעמולה אנטישמית משתמשת בתאוריות קונספירציה כמו היהודים כסכין בגב האומה או הפרוטוקולים של זקני ציון.
• תעמולה לטובת גזענות בתנועות לאומיות ולאומניות לדוגמה בקרב "עליונות לבנה" בארצות הברית ובאירופה מאז המאה ה-19. דוגמאות לכך הן תעמולה נגד שחורים, ונגד מהגרים מסין, יפן, דרום אירופה (כמו איטליה), מזרח אירופה בקרב ימנים ותומכי עליונות לבנה בארצות הברית של המאה ה-19 ועד שנות ה-60 של המאה ה-20 לפחות. תנועות אלה היו לדוגמה הרקע לצמיחת ה-KKK בארצות הברית בקרב לבנים פרוטסטנטים וכן חוקים להגבלת הגירה וצורות שונות של אפליה נגד ציבורים "לא לבנים" בשכבות שונות בארצות הברית - לדוגמה החוק להגבלת הגירה של 1924. תעמולה גזענית (לא רק תעמולה אנטישמית) הייתה מרכיב חיוני בתנועה הנאצית. הנאצים האמינו לא רק באנטישמיות גזענית (כלומר בנחיתות גנטית של יהודים), אלה גם בגזענות בהקשרים רחבים יותר- הם האמינו לדוגמה גם בגזענות נגד שחורים, האמינו כי העם ה"סלאבי" - הרוסי- היה "תת אדם" שראוי להשמדה או לשעבוד, והאמינו גם כי "העם הארי" - הגרמני או הנורדי - היו "גזע עליון" שיכול לייצר "על אדם" - חכם וחזק יותר שיחליף את האדם הקיים. למטרה זו עמלו הנאצים לא רק לדכא ולהשמיד עמים אחרים אלא גם לטפח את "על האדם" במגוון דרכים לדוגמה על ידי ניסיון לייצר תינוקות ארים "מושלמים". התעמולה הגזענית לוקה לדוגמה בגלל חוסר הבנה של עקרון "המתאים שורד" באבולוציה ובלבול בינו לבין רעיון של החזק שורד, כמו כן גזענות לוקה בחוסר הבנה של חשיבות של מגוון גנטי בקרב יצורים בכלל ובקרב יצורים חיים מורכבים רב-תאיים בפרט, שמעודד אסטרטגיה רבייה "בזבזנית" של רבייה מינית במקום רבייה על-מינית. תעמולה גזענית קיימת לא רק בקרב לבנים או במערב. לדוגמה ערבים קיימו אותה נגד שחורים בעולם הערבי, יפנים הפעילו תעמולה גזענית נגד סינים במהלך מלחמת העולם השנייה, אידי אמין הפעיל תעמולה גזענית נגד המיעוט ההודי שהיה בארצו במטרה לגרש אותם ולזכות ברכוש שלהם.
• תעמולה לטובת סוציאליזם בתוך ברית המועצות, סין ומדינות דומות קומוניסטיות אחרות.
• תעמולה לטובת הפאשיזם באיטליה ובספרד.
• תעמולה נאצית בגרמניה, לפני עליית הנאציזם ותוך כדי השלטון הנאצי. יוזף גבלס, שהיה שר התעמולה בממשלה הנאצית, הוא אחד מאמני התעמולה הגדולים של המאה ה-20. הוא הצליח לרתום את התעמולה בצורה אפקטיבית למגוון מטרות - ביניהן שימוש בתעמולה אנטישמית במטרה להעלות את הנאצים לשלטון, לבצר את שלטונם ולעודד את הציבור הגרמני לתמוך במאמץ המלחמתי של גרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה. גבלס השתמש במגוון שיטות של תעמולה וכיוון אותה לא רק נגד היהודים אלא גם בהקשרים אחרים. לדוגמה בתחילת המלחמה צוללת גרמנית הטביעה בטעות אוניית נוסעים בריטית, ורוב נוסעיה טבעו ומתו, גבלס מיהר להאשים כי הבריטים הם אלו שהטביעו את הספינה כדי ליצור שנאה כלפי גרמניה. התעמולה הנאצית הייתה כוללנית ולא כוונה רק נגד קבוצות אלה גם כדי לעודד אמונה במיתוסים חיוביים. לדוגמה אמונה רווחת בקרב היטלר, רבים מהנאצים וכן בקרב העם הגרמני כולו הייתה שהיטלר לא מסוגל לטעות, וכי יש לו מעין "יכולות על" שיצילו את העם הגרמני מפני תבוסה במלחמה. תעמולה זו הייתה הרקע לדוגמה לקרב על סטלינגרד, לסירוב של היטלר לנסות לפנות את הכוחות שלו בסטלינגרד לאחר שאלו כותרו, וכן בקרבות נוספים כמו קרב קורקס, הקרב על הבליטה ובמהלך המצור על ברלין. היטלר וגבלס השתמשו לעיתים קרובות בטכניקה של "שקר גדול" חזרה שוב ושוב על משהו, גם אם הוא שקרי בעליל, עד כי כמות גדולה של אנשים האמינה בו והדהדה אותו. [1]
• תעמולה למען הכנסייה הקתולית והנצרות, או זרמים בנצרות, או תעמולה למען זרמים באיסלם או האיסלם כולו.
• תעמולה נגד קומוניזם ונגד ברית המועצות בזמן המלחמה הקרה בארצות הברית.
• תעמולה בעד ונגד מאבקים חברתיים שונים - זכויות אדם, זכויות לנשים, זכויות לשחורים, צמחונות, זכויות בעלי חיים, הפלות, נשיאת נשק, חיסונים, הנדסה גנטית, הגנת הסביבה ועוד.
• תעמולה בעד קפיטליזם, ליברליזם, תרבות הצריכה, או קפיטליזם תאגידי על ידי הצגת החלופות אליו כדבר רע - כאילו כל חלופה אחרת היא הליכה לכיוון של קומוניזם, פאשיזם, גורם תומך טרור, ארגון פרימיטיביסטי ("חזרה למערות") ועוד.

תעמולה צרכנית:

• לפידי החופש - שיווק של טבק לנשים בטענה שמדובר באקט פמיניסטי - החל משלהי שנות ה-20 בארצות הברית, ובדרכים אחרות - חזרה על רעיון דומה עד היום (עישון כמרד בממסד הגברי).
• הכחשת נזקי העישון, סיגריות קלות - הכחשה ארוכת שנים של חברות הטבק את הנזקים הבריאותיים של סיגריות כולל טענה שהן אינם ממכרות ואינן מסרטנות.
• תעמולה לטובת צריכת תרופות חדשות, הדגשת החשיבות שלהן, והצורך בלקיחה שלהן על ידי חברות תרופות. תעמולה מטעם חברות תרופות מול רופאים וחוקרים והרגולטורים למען אישור ושימוש בתרופות חדשות במסגרת הטיית מחקרים על ידי חברות תרופות.
• כלכלת השמנה - מאמצים של חברות מזון להשפיע על דעת הקהל ופוליטיקאים ביחס לתזונה בריאה ותזונה בכלל. בין היתר תוך שימוש בהטיית מחקרים על ידי חברות המימון של קוקה-קולה של מחקרים ומכונים שניסו להדגיש את הקשר בין מחסור בספורט להשמנה.
• תעמולה של חברות הרכב נגד הולכי רגל ש"מתפרצים לכביש" (בשנות ה-20 של המאה ה-20) והם האשמים לכאורה בעלייה התלולה שהייתה במספר התאונות הקטלניות עם הולכי רגל. הנושא מורחב בספר Fighting Traffic

סוגי תעמולה

השימוש בתעמולה לאורך ההיסטוריה במדינות לא דמוקרטיות וכן במדינות דמוקרטיות, מתרחש במספר מישורים.

• תעמולה פוליטית-פוליטית - מפלגות ופוליטיקאים מנסים לבצע תעמולה נגד מועמדים או מפלגות אחרות. המטרה היא שינוי פוליטי - של דפוסי ההצבעה של הבוחרים. ספרת הפעילות היא בתחום הפוליטי. גם לפני הקיום של דמוקרטיה נציגותית היו פעילות של תעמולה, דיסאינפורמציה או צנזורה כדי להטות את הציבור בעד המלך, המעמד השליט ובעד מלוכנות וכדי למנוע מרידות או הפיכות בידי אנשים פשוטים חיילים או בני אצולה וכדי לעודד שיתוף פעולה - הן עם השליט עצמו, הן עם באי כוחו והן עם מוסדות חברתיים שונים.
• תעמולה תאגידית -צרכנית - תאגידים וחברות מסחריות מנסים לטשטש נזקים שהם גורמים או מכירה של מוצרים לא בריאים או לא טובים ומנסים להדגיש את התועלת והצד החיובי בפעילותם. המטרה היא שימור לקוחות או צבירת לקוחות חדשים. לדוגמה הכחשת נזקי העישון על ידי חברות הטבק, דוגמאות נוספות לתעמולה מצד חברות הטבק הן לפידי החופש, תעמולה על עישון פאסיבי ועל סיגריות קלות. ספרת הפעילות בתעמולה תאגידים היא בדרך כלל תחום הכלכלי- צרכני- כלומר להשפיע על הצרכנים שיקנו מוצר אחד ולא אחר או לשם הגדלת הצריכה באופן כללי.
• תעמולה כלכלית- לעובדים או למשקיעים - כלומר איך אנשים ישנו החלטות הנוגעות לכסף שלהם או לעבודה שלהם.
• תעמולה תאגידית-פוליטית - תעמולה מטעם תאגידים או ממשלות לביצוע פעילות פוליטית או צבאית שתסייע לתאגיד מסחרי - לדוגמה פלישה למדינה בטענה שזו מדינה קומוניסטית / תומכת בטרור בעוד שמטרה מרכזית היא קידום אינטרסים של תאגיד מסחרי (ראו רפובליקת בננות). דוגמה אחרת היא הצדקת פעולות של הממשלה שמשפרות את המצב של תאגיד או תעשייה מסויימת (לדוגמה מתווה הגז, הכחשת אקלים). המטרה היא בסופו של דבר כלכלית, אבל ספרת הפעילות היא בתחום התקשורתי-פוליטי.
• תעמולה תרבותית - תעמולה שמטרתה ליצור אווירה אוהדת כלפי דת, אידאולוגיה, תפיסה או מיתוס כלשהו - בדרך כלל המטרה היא צבירת הון פוליטי ולא רק תרבותי - לא מדובר רק בשמירה על שליט מסויים או סוג שלטון מסויים, אלא בשמירה על רעיונות והשקפת עולם שנוחה לאליטה התרבותית-כלכלית ו/או פוליטית - הן של התרבות כפי שהיא נחווית על ידי הציבור הכללי והן לצורכי דימוי-עצמי חיובי (לדוגמה הכחשת אלימות או הצדקה שלה - ראו חשיבות דבר זה גם בהאמת על באמת). ספרת הפעילות היא בתחום התרבותי - חיזוק או החדרה של מיתוסים שישרתו את מבצעי התעמולה.

עמדות על תעמולה בקפיטליזם ובדמוקרטיה

בספרו תעמולה, שיצא לאור בשנת 1928 טען אדוארד ברנייז, מי שנחשב הממציא של תחום יחסי הציבור, כי מניפולציה של דעת הקהל היא חלק הכרחי של הדמוקרטיה:

	המניפולציה המודעת והמחושבת של ההרגלים והדעות של ההמונים היא חלק חשוב בחברה הדמוקרטית. אלו שמבצעים מניפולציות על המכניזם הבלתי נראה של החברה מהווים ממשלה סמויה שהיא הכוח השולט האמיתי במדינה שלנו... אנחנו נשלטים, מוחותינו מעוצבים, הטעמים שלנו נוצרים, הרעיונות שלנו נרמזים, בעיקר על ידי אנשים שמעולם לא שמענו עליהם. זוהי התוצאה ההגיונית של הדרך שבה מאורגנת החברה הדמוקרטית שלנו. מספרים עצומים של בני אדם חייבים לשתף פעולה באופן זה כדי שהם יוכלו לחיות יחד בחברה שמתפקדת בצורה חלקה...כמעט בכל פעולה בחיי היומיום שלנו, בין אם בזירת הפוליטיקה או העסקים, בהתנהלות החברתית או בחשיבה האתית, אנו נשלטים על ידי קבוצה קטנה יחסית של אנשים...שמבינים את התהליכים הנפשיים ואת הדפוסים החברתיים של ההמונים. אלו הם האנשים שמושכים בחוטים ששולטים בדעת הקהל.

לדעת ברנייז ההמון אינו רציונלי ועלול בקלות לנהוג בטיפשות. משום שיש אינטרס ביציבות ורצון לשמור על הסדר הקיים (קפיטליזם ודמוקרטיה בדרך שהבין אותם), יש צורך להכווין את ההמון כדי שימנע מ"בחירות מוטעות" ובאופן זה יהיו "אזרחים טובים" ו"צרכנים טובים" שישמרו על הסדר. ברנייז לא עסק רק באופן תאורטי של התעמולה אלה סייע בקידומה בקרב מדינות מערביות על ידי ממשלות, ארגונים ותאגידים גדולים בין לשם מטרות סובלניות ודמוקרטיות ובין למטרות מסחריות או אנטי-דמוקרטיות. לדוגמה במימון חברות הטבק הוא יזם קמפיין של לפידי חירות כדי לעודד נשים לעשן ולראות בכך דבר פמיניסטי. הוא גם ערך קמפיינים אחרים שנועדו לעודד סובלנות כלפי שחורים, לשכנע את תושבי ארצות הברית שארוחת בוקר של ביצים וקותל חזיר היא ארוחת בוקר מקובלת בארצות הברית. או כדי לצייר את ההפיכה נגד נשיא שנבחר בבחירות דמוקרטיות בגוואטמלה בשנת 1954 כמאבק נגד הקומוניזם כאשר בפועל היה מדובר בהגנה על האינטרסים של חברת הפירות המאוחדת.

הוגים אחרים כמו הבלשן האנרכיסטי נועם חומסקי ציינו את חשיבות התעמולה במדינות המערביות כדי לטשטש ולהצדיק מדיניות של נאו-קולוניאליזם. אחד המוקדים של חומסקי הוא ניתוח של התקשורת הפופולרית (במיוחד בארצות הברית), המבנים והמגבלות שלה, ותפקידה בתמיכה באינטרסים ממשלתיים ושל תאגידים גדולים. שלא כמו במערכות טוטליטריות, שבהן אפשר לעשות שימוש בכוח פיזי על מנת לכפות דברים על האוכלוסייה, משטרים דמוקרטיים - כמו זה של ארצות הברית - יכולים לעשות שימוש רק באמצעים בלתי-אלימים של שליטה (מלבד מקרים פעוטים של אלימות מצד המדינה) - כמו תעמולה. בהערה שמצוטטת לעתים קרובות, חומסקי טען ש"תעמולה משמשת לדמוקרטיה באותו אופן שבו האלה משמשת במדינות טוטליטריות" (Media Control). ספרו, Manufacturing Consent -- The Political Economy of the Mass Media, שחובר יחד עם אדוארד ס. הרמן, חוקר נושא זה לעומק, ומציג את התאוריה מאחורי הניתוח המאוגד בעבודות אחרות שלו.

טניה ריינהרט ערכה קורס בשם כתוב בעיתון לבחינה ביקורתית של התקשורת בישראל, בעיקר בהקשר של להצדקת עמדות ביטחוניות ומדיניות ובראשן הצדקת הכיבוש והשליטה על מילוני פלסטינים.

ארגוני סביבה ותקשורת כמו אדבסטרס הצביעו בתחילת שנות ה-2000 על דרכים שבהן תאגידים גדולים, דרך פרסומות ודרך תרבות הצריכה מבצעים מניפולציות תעמולה וצנזורה מול צרכנים, מול הממשלה ומול הציבור בכלל (גם כציבור שצריך לקבל החלטות פוליטיות ולא רק בחירות בשוק). דוגמה אחת היא חברות הטבק דוגמאות אחרות הן חברות מזהמות שביצעו הכחשת אקלים והכחשת זיהום דוגמאות נוספות כללו את התעמולה למען מלחמה בעיראק או תעמולה של חברות מזון מעובד כמו מקדונלדס. ארגונים למען זכויות בעלי חיים הצביעו על שימוש בתעמולה כדי להסתיר מהציבור נזקים סביבתיים או התאכזרות לבעלי חיים, בתעשיית שונות, כמו תעשיית הפרוות, או תעשיית המזון מהחי, ובמיוחד בהקשרים של חקלאות תעשייתית.

דרכי התגוננות נגד תעמולה

את דרכי ההתגוונות נגד תעמולה ניתן לחלק למאמצים חברתיים, כמו נורמות, חוקים ומנהגי תרבות שנועדו להגביל את היכולת של השלטון, תאגידים גדולים, גופים דתיים ועוד מוסדות להפעיל תעמולה וצנזורה, ולמאמצים אישיים והרגלי חשיבה שהפרט יכול לנקוט כדי להפחית את ההשפעה של תעמולה עליו.

משטר דמוקרטי ותרבות דמוקרטית הם כלים חשובים בהפחתת השימוש בצנזורה ותעמולה. ממשלות לא דמוקרטיות כמו משטרים מלוכניים, ומדינות לא-דמוקרטיות מודרניות כמו צפון קוריאה, סין, רוסיה, איראן, מדינות ערב ומדינות באפריקה עושות שימוש תכוף בשילוב של צנזורה ותעמולה מטעם השלטון, בצורה תכופה ומקיפה הרבה יותר מאשר מדינות דמוקרטיות. חשיבות התעמולה והצנזורה היא הן כאמצעי שליטה כלפי האוכלוסייה הכללית, אבל גם כלפי האליטה, הפקידים ומקבלי ההחלטות בתוך המדינות האלה, כדי לשמור על הרגשה טובה וכי השלטון בוחר תמיד בחירות מוסריות, תמיד צודק או לכל הפחות שכל שיטה פוליטית אחרת היא בלתי אפשרית ולא רצויה. דבר זה דומה ל"תאוריית עיגול הפינות" של דן אריאלי בספרו האמת על באמת.

דרך מרכזית להפחתת כוחה של תעמולה היא קיומה של עיתונות חופשית, חוקים להגנת חופש הביטוי ומאמצים לשמור על עיתונות איכותית ואמינה. אחד הדברים החשובים למפעילים של תעמולה הוא קיומה של צנזורה נגד קולות שיכולים להטיל ספקות בטיעונים של התועמלן או להביא עובדות שמפריעות למיתוסים שהוא מפיץ. לפיכך סימן היכר לקיומה של תעמולה בוטה ורחבה היא מאסר של עיתונאים, רדיפה שלהם בדרכים שונות (לדוגמה איום על חייהם, על פרנסתם) ופגיעה בחופש הביטוי בכלל. במדינות מודרניות סימן היכר נוסף לצנזורה הוא צנזורה על מנועי חיפוש, על אתרים כמו ויקיפדיה ועוד. צנזורה יכולה לבוא לידי ביטוי גם על איסור שימוש במילים והגדרת תחומים לגביהם אסור לפקפק. לדוגמה לאחר פלישת רוסיה לאוקראינה הוגדרה על ידי ולדימיר פוטין כ"מבצע צבאי" והוא העביר חוק לפיו נאסר על רוסים לדבר על "מלחמה" באוקראינה או לבקר את הצבא בצורות שונות ואיים בעונש של 15 שנות מאסר למי שיפר את החוק.

דרך חשובה להפחתת כוחה של תעמולה היא הקיום של שקיפות של פעולות של גופים חזקים שונים במיוחד של גופים כמו ממשלות, פרלמנטים, בתי משפט, תאגידים, גורמים באקדמיה ובעיתונות. שקיפות כזו עשויה לחשוף עובדות ואמיתות שעשויות להיות לא נוחות למי שמנסה להפעיל תעמולה. שקיפות ותיעוד של מסמכים של ממשלות מסייעים לנו גם להבין מאמצי תעמולה של שלטונות דמוקרטיים ושל תאגידים במדינות דמוקרטיות. לדוגמה מסמכים פנימיים של ממשלת ארצות הברית חושפים תעמולה שקרים הטעיה וצנזורה מצד השלטונות בנושאים כמו מלחמת ויאטנם, המעורבות של ארצות הברית בפלישת ברית המועצות לאפגניסטן, פרשת ווטרגייט, תעמולה מול מרטין לותר קינג ונגד התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית ועוד. תיעודים פנימיים של חברות הטבק, חברות נפט וחברות מכונית חושפים שקרים ומניפולציות שהן ביצעו לדוגמה הכחשת נזקי העישון או שקרים בהקשרים של סיגריות קלות.

מוסד חברתי חשוב להפחת כוחה של תעמולה הוא הפרדת רשויות. כך אם הממשלה רוצה לשקר לציבור, הפרלמנט ובתי המשפט יכולים להפחית את כוחה של הממשלה לעשות זאת, כאשר יש להם תפקוד עצמאי, וכאשר האינטרס שלהם לא בהכרח חופף את זה של הממשלה - לדוגמה חברים במפלגות אופוזיציה יכולים לחשוף שקרים של הממשלה. מוסדות חשובים נוספים כוללים ארגוני זכויות אדם, עיתונות, הדרג המקצועי בממשלה, אנשי אקדמיה ומוסדות אקדמיה, וארגונים חברתיים בכלל. גורמים אלה יכולים לחשוף מאמצי תעמולה או שקרים של הממשלה או של תאגידים חזקים. הם גם יכולים לחשוף מאמצי שקרים והטיות של גופים אחרים שמנסים לרתום מוסדות אלה לטובתם. לדוגמה עיתונות חופשית עשויה לחשוף הטייה של מחקרים מדעיים לטובת תאגידים.

קיום של תרבות דמוקרטית, אתוס דמוקרטי, סובלנות, סולידריות, ותרבות של ליברליזם עשויה להפחית תעמולה משום שהיא מאפשרת למיעוטים ולגורמים מולם מופעלת תעמולה להשמיע את קולם ולהגיע גם לציבורים שמתנגד להם. ללא תרבות כזו, עלול הציבור לאטום את אוזניו בפני טיעוני נגד לתעמולה. חברה משוסעת שאין בה אמון בין אנשים שונים ויש גזענות או פלגים שונים היא כר טוב יותר לתעמולה. דוגמה לכך היא המיתוס סכין בגב האומה שטען שיהודים אשמים בתבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה. היו ארגונים יהודים שנלחמו ברעיון זה, אבל נוכח הגזענות וחוסר הרצון לשמוע אותם, ההשפעה שלהם על התפשטות המיתוס הזה הייתה קטנה.

ערך חברתי שיכול לסייע להפחית מכוחה של תעמולה הוא ספקנות. הספקנות שואלת שאלות כמו "איך יודעים שדבר מה הוא נכון" או "מהן הראיות לכך שרעיון מסויים הוא נכון" ודבר זה יכול לסייע לנטרל תעמולה שחוזרת שוב ושוב על רעיון מסויים בלי שיש לו סימוכין מספיק טובים. דבר זה יכול להיעשות הן ברמה האישית, והן על ידי ארגונים חברתיים שפועלים יחד. ערך חברתי דומה הוא נכונות להודות בבורות - כלומר נכונות להורות בפני עצמך ובפני אחרים כאשר אינך יודע את התשובות, דבר שמאפשר מסע של חיפוש לגילוי התשובות.

חשדנות כלפי תאוריות קונספירציה וכלפי הכחשת מדע הן דרכים נוספות להפחית מכוחה של תעמולה. זאת לנוכח השימוש הנפוץ בתאוריות קונספירציה בסוגי תעמולה שונים. השיטה המדעית שמשלבת ספקנות יחד עם אמון היא דרך טובה להתקרב לאמת, ולהתגבר על דעות קדומות, ואמת זו מפריעה לעיתים קרובות לטיעונים נפוצים של תעמולה.

ברמה האישית, אמונה או מיתוס כי "אני חסין בפני תעמולה" היא אמונה פרדוקסלית שמגבירה את הסיכון של האדם להיות מושפע מתעמולה. הכרות עם ההיסטוריה של תעמולה, כולל השימוש בה בחברות דמוקרטיות, על ידי ממשלות, תאגידים, תנועות דתיות, ותנועות חברתיות שונות יכולה לסייע לאדם לזהות שהוא עצמו עלול להיות מושפע מתעמולה ואף להפיץ אותה בלי שהוא מודע לכוחה עליו. תעמולה כרוכה לעיתים קרובות באמון כלפי מנהיג מסויים או כלפי דעה מסויימת וכן היא קשורה בזהות של האדם, השהייה זמנית של האמון הזה, או ניסיון לבחון את האמירות בצורה אובייקטיבית ללא קשר לזהות שלנו יכולה לסייע לחשוף תעמולה.

לעיתים קרובות אנשים מפתחים אמונה פוליטית, כלכלית או תרבותית על סמך זהות, הרגלי חשיבה, ורעיונות שהם קיבלו בילדות, ורק לאחר מכן, הם מגלים עובדות על העולם באמצעות מדע. דבר זה הוא טבעי אבל הוא מייצר לעיתים קרובות הכחשת מדע או התעלמות מחלקים "לא נוחים" של המדע. ברמה האישית חשוב לנסות לדחות היבטים של זהות או הרגלי חשיבה ודעות קדומות, להטיל בהם ספק, להכיר את הספרות המדעית ורק לאחר מכן לנסות לבחון מחדש את הדעות הקדומות או הזהות שניטעה בו. ייתכן והזהות שלנו תשתנה, או שנהיה במתח גבוה יותר מול הסביבה החברתית שלנו אבל קיומה של זהות זו כנראה תהיה מבוססת יותר על אמת.

דרך נוספת להפחית חשיפה לתעמולה היא דיון לגופם של דברים במקום דיון לגופם של דוברים. תכופות אנו נוטים לנסות לבצע הבחנה בין "אנשים טובים" ל"אנשים רעים" או אף בין "עמים טובים" או "מדינות טובות" לבין "עמים רעים" או "מדינות רעות". סוג כזה של הבחנות עלול ליצור אמון מוגזם שעלול להיות מנוצל לרעה. גם אנשים טובים חשופים לעיתים לתעמולה והם עלולים להשמיע אותה בעצמם. דרך רובסטית יותר להתקרב לאמת היא הבחנה בין רעיונות נכונים לרעיונות פחות מבוססים. כמו כן הבחנה חשובה שמגיעה מהשיטה המדעית ומהתפתחות הפילוסופיה של ההכרה היא הבחנה בין שיטות שונות להכרעה בין אמת ללא אמת. שיטה נפוצה אחת ל"ויכוח" בין עמדות מדיניות היא לנסות להרוג או לרדוף את היריבים שלך ובכך "להכחיד" כל מי שמביע "דעה לא נכונה" או לפחות לחסום אותו, תרבות המבוססת על שנאה נוטה יותר להתבסס גם על תעמולה. דרך אחרת היא להתווכח עם דעות לא נכונות ולהביא ראיות לכך שדעות אלה הן לא נכונות.

תרגולים של שליטה עצמית, הכרות עם העצמי ותרגילים בבודהיזם עשויים לסייע בהפחתת רגישות לתעמולה, על ידי בחינה מתי מנסים להפעיל עלינו מניפולציות שונות - לדוגמה מתי דוברים מנסים לעורר אותנו לרגשות חזקים, במיוחד רגשות כמו שנאה, פחד או תאווה כדי לרתום אותנו לתמוך במישהו או להתנגד למישהו או לתמוך ברעיון לא מדוייק.

דרך נוספת להפחתת הנזקים של תעמולה היא העדפה של טקסטים ודיונים בעל פה על פני מדיום של וידאו, טלוויזיה או קולנוע. הסיבה לכך היא שקל יותר לבצע מניפולציות במדיום של וידאו. הדובר מראה לך טיעון כלשהו, ומציג תמונות שיתמכו ברעיון זה. לפני שאתה יכול לפקפק בטיעון הזה, הווידאו כבר עובר לטיעון הבא. כמו כן בווידאו אין יכולת להביא מראי מקום. צלמים ואנשי תקשורת מצביעים על דרכים שונות שבהן ניתן להשתמש בדברים כמו זוויות צילום, תמונות סלקטיביות, היבט של "רעש" (תזוזה של המצלמה לדוגמה) ועוד היבטים כדי לגרום לאדם להגיע למסקנות שונות, חלקן מסקנות תת-הכרתיות, שהוא אינו מודע לקיומן. מחקרים בנושאים אלה בוצעו בהקשרים של פסיכולוגיה חברתית ומחקרים בתקשורת, ראו לדוגמה אדבסטרס, נו-לוגו, תרבות הצריכה וצפייה בטלוויזיה. מניפולציות כאלה קשה יותר לבצע בהקשרים של טקסטים, במיוחד אם יש מודעות לחשיבות של מראי מקום או היבטים נוספים של השיטה המדעית כמו ביקורת עמיתים או הקפדה על דיון לגופם של דברים ולא לגופם של דוברים.

ראו גם

• דיסאינפורמציה
• אגנטולוגיה
• נטיעת ספק
• קונספירציה לעומת תאוריית קונספירציה
• אדוארד ברנייז
• תרבות הצריכה
• המאה של העצמי
• ספק הוא המוצר שלהם
• קשרי הון-שלטון-עיתון
• הכחשת אלימות

קישורים חיצוניים

• תעמולה בוויקיפדיה האנגלית
• פרוייקט אמת בפרסום פרוייקט משותף של הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא והעין השביעית ששם לו למטרה לבחון קמפיינים פרסומיים ופרסומים עיתונאיים בתחומי תזונה, סביבה ובריאות הציבור