תעשיית התרופות

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף חברות תרופות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תעשיית התרופות (באנגלית: Pharmaceutical industry) או עסקי התרופות או חברות הפארמה היא תעשייה המורכבת מהתאגידים שמפתחים, מייצרים ומשווקים תרופות במרשם או ללא מרשם.
חברות התרופות יכולות לעסוק בתרופות גנריות אשר הפטנט עליהן פג, או בתרופות מקור בעלות פטנט התקף למספר שנים.

תחום ייצור התרופות עבר מהפכה במהלך המאה ה-19 וה-20 מרקיחת תרופות פרטיות על ידי רוקחים מקומיים לתרופות בייצור אוטומטי המוני של חברות ענק תחת פיקוח ממשלתי. ההתקדמות במחקר בתחום (לצד פיתוחים בתחום הרפואה, ההיגיינה והבטיחות) היא אחת הסיבות המרכזיות לעליית תוחלת החיים במדינות המערביות ובכלל מדינות העולם.

חברות התרופות מעורבות כיום בכל ההיבטים של רפואה ציבורית. החל ממימון מחקרים למחלות, עבור בהגדרת מהן מחלות (בעיקר בתחום הפסיכיאטרי), בשאלה איזה תרופות יכללו בסל הבריאות, בתהליכי הכשרה של רופאים ועוד. החברות מעורבות בחקיקה של תקנות הנוגעות להוצאת פטנט, בחינת תרופות, אישור ושיווק של התרופות ועוד.

האינטרס הכלכלי ארוך הטווח של חברות התרופות הוא חברה שבה אנשים רבים נזקקים לתרופות והן נצרכות על פני תקופות ארוכות; לרוב חברות התרופות יש תמריץ כלכלי נמוך למצוא את הסיבה היסודית לתחלואה במחלות קטלניות או באופן כללי לייצר טיפולים זולים וחד פעמיים למצבי תחלואה שונים. תחום התרופות הוא בעל כשלי שוק רבים, וכרוך ברגולציה ענפה. בשנים האחרונות חברות מוצאות דרכים להשפיע על הרגולציה, רופאים ודעת קהל כדי להשיג עוד מכירות ולגרוף רווחים גבוהים יותר.

חברות התרופות הגדולות

10 החברות הגדולות בעולם כוללות את החברות הבאות (נכון לשנת 2008):

בסך הכל, 10 חברות אלה מעסיקות (נכון לשנת 2006) כמיליון בני אדם ברחבי העולם באופן ישיר, הן בעלות רווח של כ-78 מיליארד דולר בשנה, ומכרו תרופות בסכום של 366 מיליארד דולר (להשוואה, התמ"ג בישראל הוא כ-200 מיליארד דולר).

שיווק

חברות התרופות משקיעות כסף רב על פרסום, שיווק ולובי פוליטי. בארצות הברית לבדה, הוציאו חברות התרופות 19 מיליארד דולר בשנה על קידום מכירות. הפרסום נעשה בירחוני בריאות, כמו גם באמצעי תקשורת מרכזיים יותר. במספר מדינות, ובאופן בולט בארצות הברית, לחברות התרופות מותר לפרסם ישירות לציבור הרחב (פרסום תרופות במרשם נמצא תחת פיקוח בחוק בארצות הברית משנת 1987). חברות התרופות מעסיקות אנשי מכירות כדי לשווק את התרופות באופן ישיר ואישי לרופאים ולאנשים אחרים שעוסקים ברפואה. בחלק מהמדינות, חברות התרופות מעסיקות לוביסטים כדי להשפיע על פוליטיקאים, מחוקקים וקובעי מדיניות.

השיווק לאנשים העוסקים ברפואה כמו רופאים, סייעים ואחיות הוא מרכזי בגלל שאנשים אלה כותבים מרשמים שקובעים באיזה תרופה הלקוח ישתמש. חברת תרופות בינונית מעסיקה כ-1,000 נציגי מכירות. החברות הגדולות מעסיקות עשרות אלפי נציגים כאלה, כאשר 100,000 מהם נמצאים בארצות הברית ומנסים לשכנע כ-120,000 אנשים שתפקידם לרשום תרופות. מספר הנציגים הוכפל ב-4 השנים בין 1999 לשנת 2003. חברות התרופות מוציאות 5 מיליארד דולר לשכנוע צוותים רפואיים, והן נעזרות בשירותים של חברות המתמחות במחקרי שוק בתחום הרפואה, שמבצעות סקרי שוק בין רופאים ואנשי מקצועות הרפואה.

בספר האמת על באמת מתאר הכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי שיטות פעולה של חברות התרופות בהתקרבות לרופאים - החברות משתמשות לעיתים קרובות במתן טובות הנאה לרופאים, ובבחירת סוכני שיווק שיתקרבו אל הרופאים ויגרמו להם להמליץ למטופלים על התרופות של החברה. הסיוע יכול להיות קרבה אישית על רקע תחביבים, סיוע רומנטי, הזמנות לכנסים מקצועיים בתנאי חופשה ועוד.

כשלי שוק בתחום התרופות

קיימים מספר כשלי שוק בתחום התרופות והסמים שמקשים על קיום של שוק משוכלל, ועל הגעה ליעילות פארטו בתפקוד השוק, וכן בעיות שונות של פגיעה ברווחה החברתית. כשלים אלה נוגעים בעיקר לשמירה על זכויות קניין ושמירה על כדאיות פיתוח של מוצרים חדשים, וכן לבעיות רבות מול הצרכנים וכלל החברה הכוללים אי סימטריה במידע, רציונליות חסומה, חומרים ממכרים (העדפות אנדוגניות), תחרות בין מעטים וקיום מונופולים ויתרון לגודל.

  • הבטחת כדאיות פיתוח כשל שוק מרכזי בתחום נוגע להגנה על זכויות קניין. כיום פיתוח תרופה עולה כסף רב שמושקע בבדיקות יעילות ובטיחות התרופה והתאמה שלה לחולים ולמצבים רפואיים. עלות זו גבוהה יותר עם רגולציה אבל היא קיימת בכל מקרה שבו חברת התרופות רוצה לספק טיפול אפקטיבי ולהימנע מפגיעה בחולים. עלויות נוספות נוגעות לפרסום והחדרת התרופה לשוק, ושכנוע חולים ורופאים שאכן מדובר בתרופה אפקטיבית. לאחר עלויות אלה עלולה לבוא חברה מתחרה ולהעתיק את המבנה הכימי של התרופה ולשווק אותה בעצמה, כאשר עליות הייצור הן בדרך כלל זניחות. בשוק חופשי, ללא התערבות ממשלתית או מגבלה אחרת, חברה כלשהי תשלם את עלויות הפיתוח אבל חברות נוספות ישווקו את התרופה בלי להשתתף בהוצאות ויהנו מרווחיות גבוהה יותר. כתוצאה מכך האינטרס הכלכלי של חברות יהיה להימנע מפיתוח תרופות חדשות כדי להימנע מסיכון גבוה שלא מניב רווחים. כדי לעודד פיתוח מוצרים חדשים, נדרש התערבות ו/או סיוע מטעם המדינה או מצד מוסד חברתי חזק אחר. היבט זה חזק יותר עקב קיום של כשלי שוק מרכזיים נוספים שיש בתחום התרופות - הצורך להבטיח את בטיחות המוצר והקושי של הצרכנים לדעת האם המוצר אפקטיבי. כיום הפתרון המקובל להבטחת כדאיות פיוח הוא קיום של פטנט כלומר קיום של מונופול לזמן מוגבל. עם זאת פתרון זה מעודד התנהגות מונופוליסטית ונצלנית - לדוגמה התנהגות אופיינית של מונופול - למכור מעט ובמחיר גבוה, במקום הרבה ובמחיר נמוך, במטרה למקסם רווח). כמו כן עקב השפעות של הון-שלטון ויכולת של חברות להשפיע על שופטים ורגולטורים משתרשת תופעה של הערכה לא מוצדקת של פטנטים. יש כלכלנים החולקים על הצורך וההצדקה המוסרית בפטנט וקוראים לפתרונות אחרים לשם פיתוח תרופות חדשות.
  • הקונה לא יודע את בטיחות התרופה. במקרים רבים יש לתרופות תופעות לוואי עקב מספר גדול של סיבות: רעילות של התרופה שידוע או לא ידועה ליצרן, מינון יתר (שיכול לנבוע ממשקל גופו של החולה או משינוי מטבולי), שינוי מבנה התרופה עקב איחסון לא נכון, לקיחת תרופות נוספות שמשפיעות על מבנה התרופה או פעילותה בגוף, שינוי המבנה הכימי של התרופה בתוך גופו של החולה, מבנה גנטי שונה בין אנשים שונים, תגובה אלרגית, מצב כללי של המערכת החיסונית, הבדלים בין גברים לנשים ובין ילדים למבוגרים, ועוד. לרוב התרופות, גם אלה שמאושרות כיום יש תופעות לוואי, והחומרה של תופעות לוואי אלה יכולה להחמיר במצבים שונים. לגבי רוב התרופות ייתכנו מצבים מסוכנים לכמות קטנה של החולים (לדוגמה בעקבות צרוף גנטי נדיר או בעקבות מצב רפואי בעייתי). נוסף לבעיית מחסור במידע וסיכון כללי שמשותפת לחולה, למטפל ולחברות, יש בעיה של מידע א-סימטרי שבה החברה עשויה להיות מודעת לסיכונים (עקב הבנה ביולוגית של התרופה, קיום של ניסויים וכתוצאה דיווחים מרופאים ולקוחות) אבל רופאים ו/או חולים לא מודעים לסכנות אלה או שהם מעריכים את הסיכונים בצורה נמוכה מידי. עקב מורכבות הנושא ומצבים של השפעות נדירות קשה מאוד לחולה לדעת בכוחות עצמו האם התרופה אכן בטוחה, כמו כן אפילו לאחר פגיעה בחולה עקב רעילות או תופעת לוואי עקב לקיחת התרופה קשה לו לפעמים להוכיח שאכן הפגיעה התרחשה כתוצאה מלקיחת התרופה. התמודדות מקובלת עם קושי זה היא שלל אמצעים רגולציה שונים - הכרות של גופי מקצוע עם תופעות לוואי ורעילות של חומרים פעילים שיש בתרופה, הוכחת בטיחות התרופה עצמה במבדקים של ה-FDA, מתן התרופה עצמה במרשם רופא (הימנעות ממתן התרופה לאדם שאינו חולה), ועל ידי רוקח (גורם פיקוח נוסף למניעת טעויות של מינון יתר לדוגמה), חיוב של החברות לספק התוויה מפורטת שמצורפת על התרופה למי אסור לקחת את התרופה וכן השפעות לוואי אפשרויות שיש לתרופה. אמצעי אחרון להתמודדות עם תרופות לא בטוחות הן אמצעים להתמודדות עם תרופה שכבר גרמה נזקים לא סבירים - תהליך ריקול של תרופות (שבו הרשויות אוסרות על המשך מכירת התרופה), וכן תביעות ייצוגיות של חולים שנפגעו מתרופה ומצליחים להוכיח את הנזק והרשלנות של החברה. למרות שלל אמצעים אלה יש עדיין מקרים של מכירת תרופות הגורמות נזקים שונים לחולים - לעיתים שווה לחברה לקחת סיכון עקב מצבה הפיננסי או שהנזק הכלכלי ייגרם בעוד שנים רבות ובשל שיקולי ריבית עדיף לחברה להרוויח כעת ממכירת התרופה ולקחת סיכון כלשהו בעתיד. לא תמיד הנזק הבריאותי לחולה הוא אקוטי וברור ולכן ייתכן שהחברה מעדיפה לקחת סיכון כזה מתוך מחשבה שלחולים יהיה קשה להבחין ולהוכיח נזק כזה.
  • הקונה לא יודע האם התרופה תעזור לו. יש תרופות שמועילות כמעט לכל האוכלוסייה (לדוגמה חיסונים) אבל חלק מהתרופות מועילות רק לחלק מהמטופלים (לדוגמה טיפולים כימותרפיים, חלק מסוגי האנטיביוטיקה) הדבר נובע בין היתר משוני גנטי והבדלים נוספים בין החולים, כמו כן לפעמים תסמינים דומים הם בעצם מאפיינים של מחלות שונות במקצת או מחלות שנמצאות בשלבים שונים. כך שחולה שלקח תרופה ולא חלה הטבה במצבו הבריאותי לא יכול לדעת האם זה בגלל שהתרופה לא יעילה באופן כללי או שהיא כן עוזרת אבל לא עזרה לו. בחלק מהמחלות והתרופות המצב הוא הפוך – יש רמיסיה או נסיגה בתסמיני המחלה באופן טבעי (לדוגמה במחלת כרון) כך שחולה שלקח תרופה ומצבו השתפר לא יודע אם הדבר נבע מהתרופה עצמה או מהתהליך הטבעי. גם במצב זה קיימת אי וודאות כללית, אבל חברות התרופות (וכן גופים גדולים אחרים כמו ארגוני בריאות וחברות ביטוח) נמצאות במצב שבו יש להן מידע טוב יותר לעומת החולים. חברות מנסות למכור כמות גדולה של תרופות גם אם תרופות אלה מיותרות לחולים. לחברות יש דרכים שונות להשפיע על גורמים שונים במהלך הפיקוח על אישור התרופה והשיווק שלה, כמו כן בארצות הברית יש ענף שלם של שיווק תרופות לציבור ללא מרשם הכולל גם פרסום של תרופות.
  • כשל רציונליות של החולה ובני משפחתו. החולה סובל ועשוי להימצא במצוקה עקב פחד, כאב או מצב נפשי בעייתי אחר שנובע ישירות מהמחלה או עקב מתח נפשי הנגרם עקב התמודדות מולה. משפחת החולה נמצאת גם היא בלחץ ולעיתים קרובות תהיה מוכנה לנקוט בכל אמצעי כדי להציל אותו ממוות או למנוע כאב מיותר. במצב זה אנשים מוכנים לקנות תרופות וטיפולים שהיו מסרבים להם במצב אובייקטיבי יותר. אנשים מוכנים לשלם מחיר מופקע או להיתלות בתקווה קלושה ככל שתהה. גופי מקצוע שבוחנים את יעילות התרופה רואים לעיתים תשלום דומה של חולים על שתי תרופות שאחת מאריכה את החיים בשנים ושנייה מאריכה את החיים בימים או שבועות. אנשים מתפתים גם לעבור טיפולים שלא הוכחו מבחינה מדעית (כמו הומאופתיה) או שהוכחו כלא מועילים כלל. דברים אלה מעידים על רציונליות חסומה. הבעיות האלה מעודדים גם הם שיווק של תרופות וצריכה שלהן גם כאשר הן לא מועילות לחולה.
  • כשל שוק של התמכרות. במודל הכללי של שוק משוכלל מניחים כי הקונה יודע את כל המידע הרלוונטי לגבי המוצר וכי העדפות שלו לא משתנות בגלל צריכת המוצר – כלומר העדפות של הקונה הן אקסוגניות למודל ונתונות כביכול מראש בזמן הלידה שלו. במוצרים כמו סמים או תרופות המוכר יכול לספק לקונה את המוצר בצורה סמויה (לדוגמה סמים בתוך עוגיות) או לספק לו את המוצר בחינם בהתחלה מתוך ידיעה שבהמשך הצרכן יתמכר למוצר ויהיה מוכן לשלם כל מחיר עבורו. בעיית התמכרות לתרופות קיימת לדוגמה בתחום של משככי כאבים שונים. ראו בערך התמכרות למשככי כאבים להרחבה.
  • קיום של מוצר ציבורי בפיתוח, ברגולציה ובקנייה של תרופות בעוד שכל תרופה בפני עצמה היא מוצר פרטי יש היבטים רבים בתחום המחקר, המידע, הפיקוח והסבסוד של התרופות שהם מוצר ציבורי - אדם יכול להנות מהיבטים אלה גם אם הוא עצמו לא משלם על קיומם, והנאה של אדם אחד מההיבט הזה לא מונעת מאנשים אחרים להנות מאותו היבט. המידע על מנגנון התפתחות המחלה ומחקר בסיסי ביולוגי ורפואי, מחקר יישומי של פיתוח התרופה, מנגנון פעילות התרופה, בטיחות החומר הפעיל והתרופה עצמה, פיקוח על בטיחות ויעילות התרופות, מתן התרופה בצורה מקצועית (הימנעות ממתן יתר שלה במקרה שהיא מיותר, הימנעות ממינון יתר), התוויה ברורה על סכנות ותופעות לוואי, הקיום מוסדות מחקר וירחונים מקצועיים אובייקטיביים, קיום בתי משפט אובייקטיביים, תקשורת אובייקטיבית. להמחשה - אם מחקר מגלה את דרך הטיפול באולקוס מי שנהנה מכך הם אנשים שונים גם אם הם לא שילמו על קיום המחקר וכן הנאה של אדם אחד לא גורעת מהנאה של אדם אחר שכן מדובר במידע. חלק מהתרופות נרכש כיום על ידי בתי חולים (לדוגמה חומרי הרדמה לניתוח) ולגבי חלק ניכר מהתרופות קיים סיוע של המדינה במימון תרופות לחולים - סל התרופות. הקצאה של סל התרופות על בסיס שיקולים מקצועיים (לדוגמה הקלה של נטל תחלואה או שיפור תוחלת החיים) במקום אינטרסים פרטיים (לדוגמה מתן טובות הנאה על ידי חברות תרופות) היא גם מוצר ציבורי. במוצר ציבורי קיימת בעיה כללית שקשה לספק כמות מספקת ממנו על ידי פתרונות שוק, ופתרונות מבוססי מדינה סובלים גם הם מכך שכמות הנהנים מקיום תקין של המוצר הציבורי היא גדולה ומפוזרת בעוד אלו שנהנים מהתנהלות לא טובה של מוצר ציבורי הם בדרך כלל מעט אנשים מאורגנים, שיכולים לשתף פעולה ביניהם והם מודעים לרווחים שהם יכולים להרוויח מכך.
  • יתרונות לגודל ודחיקת מתחרים קטנים אם אין רגולציה, הקושי של הקונה לדעת את בטיחות ויעילות התרופה יוצר יתרון לגודל – שכן חולה יכול לנסות להתבסס על המוניטין של החברה כדי לנסות להימנע ממוכרים שרלטנים. אם יש רגולציה נוצר יתרון לגודל בשל העלות הגבוהה של ביצוע הבדיקות המחמירות וכן עקב קיום של פטנט המעניק מונופול. יתרון לגודל נוסף נוצר עקב ביטוח נגד תביעות – למרות כל הניסיונות השונים יש מקרים של טעויות וחולים עלולים להיפגע מתרופות. תביעות כאלה יכולים למוטט חברה ללא ביטוח או חברה קטנה יותר. חברות גדולות יכולות לממן מחלקות העוסקות בייעוץ משפטי (נגד תביעות, במטרה להעריך פטנטים וכו'), מחלקות העוסקות בשיווק תרופות (לרופאים, לציבור), לובי פוליטי (לדוגמה להפוך חיסון לחובה, לכלול את התרופה בסל התרופות), ומחלקות מחר ופיתוח (לדוגמה להבין כיצד לנצל תרופה קיימת כדי לפתח טיפולים במחלות נוספות) - כל אלה מעניקות יתרונות לגודל מול חברות קטנות יותר.
  • שוק אוליגופולי, מונופולים וקשרי הון-שלטון - המצב הקיים משלב מספר חסמי כניסה בפני מתחרים - עקב רגולציה יקרה על בטיחות יעילות ושיווק, עקב מתן פטנטים, עקב קשרי הון-שלטון ועקב יתרונות עסקיים לגודל (לדוגמה מחלקה משפטית, מחלקת שיווק, מוניטין). חסמי כניסה אלה יוצרים תחרות בין מעטים שיוצרת שלל כשלי שוק נוספים – לגבי תרופות רבות יש שוק מונופוליסטי עם יצרן יחיד בעל פטנט, ולגבי תתי ענפים שלמים בענף קיים אוליגופול - תחרות בין מעטים. בעוד שלחברות יש היבטים שבהן הן מתחרות זו בזו (רצון לדחוק החוצה תרופה של חברה מתחרה) יש היבטים רבים בתחום הפיקוח והשיווק שבהן האינטרס של חברות התרופות הוא דומה או זהה (לדוגמה הרצון למכור תרופות ללא מרשם, או הרצון למכור הרבה תרופות). לחברות יש יכולת דחיקה החוצה של מתחרים על ידי שינוי רגולציה, לבצע הערכה לא סבירה של תקופת הפטנטים, שיווק תרופות לרופאים ולחברות בריאות. במצבים של הסרת חלק מהרגולציה (כמו אפשרות של שיווק ישיר של תרופות לחולים) באים לידי ביטוי כשלי שוק ידועים – לדוגמה צריכת יתר של תרופות. רווחים גדולים של החברות מאפשרים להן להחזיק לובי פוליטי חזק שמאפשר להן להמשיך לשמור המשך המצב הקיים.

תחרות בין מעטים מקשה על לקוחות להעניש חברות שנוקטות אמצעים לא מוסריים. אם יש חברה שמפקיעה מחירים, שיווקה מוצר לא בטוח או מוצר שלא מועיל, הצרכנים לא יכולים לעשות דבר אם החברה היא מונופול ו/או אם החברות האחרות בענף נוקטות באמצעים דומים.

רגולציה, פטנטים ולובי פוליטי

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – רגולציה, מונופול, לובי פוליטי, לובי בישראל

עד המאה ה-19 רופאים ורוקחים מקומיים היו מפיקים תרופות על סמך מרשמים עממיים, או מרשמים סודיים שעברו בין אנשי מקצוע או במסגרת המשפחה. מצב זה מנע ידע משותף והיה מבוסס על ניסוי ותהיה. כמו כן לפני גילוי החיידקים והווירוסים הסיבות לרבות מהמחלות לא היו ידועות ויכולת הטיפול של הרופאים הייתה מוגבלת מאוד. מצב זה גרר תופעה של "רופאי נחשים" שחילקו תרופות פלא לחולים נואשים. במקרים רבים תרופות אלה החמירו את מצב החולה או במקרה פחות חמור הן לא הועילו.

עם התפתחות מדעי הביולוגיה, הכימיה והרפואה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 החל המחקר המסודר על יעילות של טיפולים רפואיים בכלל וכן של יעילות ובטיחות של תרופות. תחום ייצור התרופות עבר מסחור ועבר לשיטות של ייצור המוני. פיתוח חיסונים ואנטיביוטיקה שיפר את יכולת הטיפול של רופאים לגבי מחלות מדבקות רבות.

בתחום התרופות, רגולציות נוספות (על שיווק תרופות, התוויה על התרופות, תנאי הייצור ועוד) נוצרו עקב כשלי שוק שונים שקיימים עקב הפוטנציאל לנזקים שונים בתחום של החדרת חומרים כימיים רעילים ו/או ממכרים לגוף האדם. (ראו פרק בנושא).

בשנות ה-30 של המאה ה-20 התרחשו מספר מקרי מוות בארצות הברית עקב שיווק של ממס רעיל שהיה בתרופה יחד עם החומר הפעיל סולפה. בעקבות זאת דרש הקונגרס בארצות הברית בשנת 1938 כי חברות תרופות יוכיחו את בטיחות התרופה עצמה ולא רק את בטיחות החומר הפעיל. בשנת 1962 חוקק חוק נוסף שחייב חברות להוכיח את יעילות התרופה בכך שהיא אכן משפרת את בריאות החולים. במקביל הוקמה רשות רגולטורית חזקה – מנהל המזון והתרופות בארצות הברית, ה-FDA, שמקיים מבדקים ארוכים, קפדניים ויקרים כדי לוודא שתרופה חדשה היא אכן בטוחה ויעילה. דבר זה יצר מחסום כניסה לשוק וגרם לפגיעה בשוק חופשי בתחום התרופות.[1] כשלי שוק שונים שקיימים עקב הפוטנציאל לנזקים שונים בתחום של החדרת חומרים כימיים רעילים ו/או ממכרים לגוף האדם גררו רגולציות נוספות (על שיווק תרופות, התוויה על התרופות, תנאי הייצור ועוד).

בעקבות מצב זה פיתוח תרופות חדשות עלה יותר כסף. מה גם שחלק מהתרופות התבררו כלא יעילות או לא בטוחות מספיק כך שחברות התרופות איבדו את הכספים שהושקעו במחקר ופיתוח. חברות התרופות דרשו פטנט על התרופות, כך שהן יהיו מונופול לתקופה מוגבלת כדי להחזיר את הוצאות הפיתוח. עם זאת בשנים האחרונות קיימת מגמה של ניצול הפטנטים באופן לא הוגן - חברות משנות היבטים מזעריים בתרופה ומאריכות את תקופת הפטנט ללא הצדקה. דבר זה מגדיל את הנטייה המונופוליסטית בענף ומונע תחרות. [2]

בשנת 2012 פורסמה כתבה של התוכנית "עובדה" על קורס של חברת הלובי "גלעד לובינג" ללוביסטים צעירים. בקורס פירטו הלוביסטים את יכולות ההשפעה שלהם. דוגמה לכך הייתה קידום חיסון נגד סרטן צוואר הרחם על ידי רונית תירוש ובתה הדוגמנית רותם תירוש, דבר שנועד להבטיח "פור" (יתרון מוקדם) לחברת החיסון MSD בשוק על פני פירמה המתחרה, ובכך לתפוס נתח שוק גדול יותר.[3]

ביקורת על תעשיית התרופות

קיימת ביקורת משמעותית מול חברות התרופות. במשך שנים ביקורת זו היתה גורמים בתחום הרפואה האלטרנטיבית, והיתה נטיה לזלזל בביקורת זו. בשנים האחרונות הצטרפו לביקורת זו רופאים, חוקרים, כלכלנים ועיתונאים שמבקרים היבטים בעייתיים שונים בתעשיית התרופות.

בין המבקרים של חברות התרופות נכללים הכלכלנים ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר, זוכי פרס נובל בכלכלה. בספרם תורת ההונאה שטוענים כי חברות התרופות הצליחו לנצל פרצות ברגולציה, לבצע הטיית מחקרים, והן מבצעות שידול רפואי כדי להשפיע על רופאים וחוקרים לתמוך בסיפור שהן משווקות לציבור. מבקרת בולטת אחרת של חברות התרופות היא ד"ר מרסיה אנג'ל, רופאה והעורכת לשעבר של הירחון הרפואי החשוב New England Journal of Medicine. שהוציא ספר בשם האמת על חברות התרופות אנג'ל טוענת כי חברות התרופות הן חברות רווחיות מאוד ביחס לחברות אחרות, כי הן מוציאות כסף רב על שיווק ואדמיניסטרציה - יותר מאשר על מחקר, וכי חלק גדול מהתרופות החדשות שמאושרות הן לאו דווקא תרופות חדשניות וטובות יותר מאשר התרופות הישנות.

טיפול בתסמינים ולא במניעה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בריאות הציבור

גורמים שונים כמו אנשים הפועלים בתחומי רפואה הוליסטית, רפואה אלטרנטיבית, חוקרים בתחום השפעות התזונה, הסביבה והפעילות הגופנית על הבריאות טוענים כי חברות התרופות משפיעות על המערכות הציבוריות ובעיקר על הממסד הרפואי להתמקד בטיפול בתסמינים, ולהשקיע פחות מידי כסף ותשומת לב ברפואה מונעת, קידום בריאות ובריאות הציבור - כמתן מענה זול יותר באבחון ובמניעה של בעיות יסוד.

דוגמאות בולטות לחשיבות של רפואה מונעת הוא במניעת גורמי סיכון בתחומים כמו מחלות לב, שבץ, סוכרת וסרטן. מספר החולים בסוכרת, בעיקר סוכרת מסוג 2, עולה עם השנים, בעיקר כתוצאה משילוב של השמנה, תזונה לא בריאה ומחסור בפעילות גופנית. כמות החולים במערב עומד על 8%-5% וחלק מהחולים לוקים במחלה בלי לדעת בכלל. 20%-25% מכלל האוכלוסייה נמצאים במצב קדם-סוכרתי, שמגדילה את הסיכוי למחלה. במחקרים מהשנים האחרונות נמצא שפעילות כמו מודעות לתזונה בריאה ותחבורה פעילה יכולים להקטין את התחלואה בסוכרת. באופן דומה ידוע כיום שעישון תורם לסרטן, ודבר זה הוא דוגמה בולטת לגורמים מסרטנים אליהם האוכלוסייה חשופה. הן עישון והן גורמים אחרים, כמו תזונה לא מאוזנת, תורמים גם למחלות לב ויתר לחץ דם. סוגי זיהום שונים, כמו זיהום אוויר יכולים לתרום לתחלואה של דרכי הנשימה וכן למחלות מערכת כלי הדם וכן לסוגי סרטן שונים. מניעת עישון בקרב בני נוער היא דוגמה לאסטרטגיה ציבורית שניתן לנקוט כדי להוריד את מספר המעשנים ולחסוך כסף רב בטיפולים מאוחרים יותר.

קידום בריאות ורפואה מונעת הם במקרים רבים סוג של מוצר ציבורי - ניתן להנות מהם גם אם לא שילמת עליהם, והנאה של אדם אחר לא מקטינה את ההנאה מהם על ידי אדם אחר. לדוגמה קמפיין שמזהיר נגד נזקי העישון יכול למנוע מאדם מסויים להתחיל לעשן ולהתמכר לניקוטין, גם אם לא שילם על כך כסף, וחשיפה למידע חשוב כזה על ידי אדם אחד לא מונעת חשיפה של אדם אחר. דווקא משום שתחומים אלה הם מוצר ציבורי שניתן לייצר לכאורה במחיר זול באופן יחסי ובכך להועיל לאוכלוסיה גדולה, ומשום שקשה להרוויח מתחומים אלה, השוק אינו מייצר מוצרים ציבוריים אלה בכמות מספקת. הספקת הדברים האלה על ידי ממשלה כרוכה בבעיות נוספות. כך או כך קידום בריאות ורפואה מונעת הן ברוב המקרים מנוגדות לאינטרס הכלכלי של חברות התרופות.

מחקר שבוצע בשנת 2004, הראה שכמחצית ממקרי המוות בארצות הברית בשנת 2000 נבעו מהתנהגויות וחשיפות שניתן היה למנוע אותן. סיבות מרכזיות כוללות מחלות לב וכלי דם, מחלות נשימה כרוניות, פגיעות מכוונות, סוכרת ומחלות זיהומיות מסוימות.[1] דוגמאות מרכזיות לחשיבות של קידום בריאות כוללות מניעת עישון, אורח חיים פעיל, תזונה בריאה והפחתת שתיית אלכוהול, הפחתת זיהום לסוגיו, הפחתת מתח נפשי עודף והפחתת תאונות דרכים.

ד"ר אמיר אניספלדר, רופא והומאופת, טוען כי תעשיית התרופות מתבססת בעיקר על 4–5 תחומים שלגביהם קל למכור תרופות לאורך זמן ארוך: סוכר, כולסטרול, לחץ דם, בעיות נפשיות ובעיות שינה. [4]. במקום טיפולים התנהגותיים, תזונתיים או על ידי טיפולים בחומרים טבעיים מתונים וזולים, ניתנים למצבים אלה תרופות כרוניות (שיש צורך לקחת אותן למשך כל החיים) שיכולות לגרום לתופעות לוואי, לפעמים חמורות. לחברות התרופות אינטרס ברור שלא לעודד מתן פתרונות חד פעמיים או זולים למצבים אלה, או למנוע אותם.

הפרטת המחקר הרפואי והסתרת מידע

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפרטת המחקר

מספר מבקרים של תעשיית התרופות מצביעים על כך שתעשיית התרופות מקדמת את הפרטת המחקר הרפואי, דבר שעלול לגרום לכך שרופאים ומערכת הבריאות ינקטו בצעדים נוחים לתעשייה או לגוף המסחרי שמממן את המחקר אך לפגוע בציבור:

  • גניזת מחקרים רפואיים לא מחמיאים לחברות התרופות - כך שתוצאות המצביעות על חוסר יעילות של התרופה לא מתפרסמות.
  • גניזת מחקרים רפואיים המצביעים על סכנות או השפעות לוואי של תרופות.
  • ניגודי אינטרסים עם חולים המשתתפים בניסויים - לחברה ולחוקרים יש אינטרס בהשתתפות חולים בניסוי, גם אם קיים כבר אפיקי ריפוי אחרים שעשויים להיות מועילים יותר או בטוחים יותר.
  • הרחבת תחום התחלואה כך שאנשים בריאים יוגדרו כבעלי סיכון. וכן מתן של טיפולים בדיקות או תרופות מיותרות. (רפואת יתר)
  • מימון חסר למחקרים על יעילות ובטיחות של טיפולים זולים או להשפעה של הרגלי חיים על הבריאות. לדוגמה להשפעה של תזונה בריאה או פעילות גופנית על הבריאות.

מסיבות אלה קיימים מתחים וניגודי אינטרסים בין חוקרים, ארגוני חולים והרגולטור לבין חברות התרופות. הרופאים נמצאים בתווך, מצד אחד יש להם אינטרס למשוך תקציבי מחקר גדולים על מנת להתקדם מבחינה מקצועית ולהעצים את יוקרת המוסד, מצד שני ניצב האינטרס העליון של החולה - לקבל את הטיפול הטוב ביותר. הצורך למשוך תקציבי מחקר עלול לגרום לרופאים להתפשר באשר לקריטריונים ליעילות ובטיחות התרופות והטיפולים הנחקרים.

מחקרים רפואיים שמדווחים לאתר ClinicalTrials.gov, בארצות הברית, צריכים לשתף את התוצאות שלהם באתר זמן קצר לאחר גמר המחקר או פרסום שלו בירחון מדעי. אבל ארגונים רבים, כולל גופי ממשל, חברות תרופות ואוניברסיטאות אינם מקיימים דבר זה. מאז שנת 2006 ועד 2017 התקיימו מעל 29 אלף מחקרים כאלה, אבל תוצאות על 13 אלף מחקרים לא דווחו. פירוש הדבר הוא ש-45% מתוך תוצאות המחקרים לא דווחו. מגמה מדאיגה אחרת היא שעד שנת 2010 הייתה ירידה באחוז המחקרים שלא דווחו, מאז אותה שנה יש עליה באחוזי המחקרים הרפואיים שתוצאותיהן לא דווחו. [2] דבר זה מעלה חשש כי תוצאות שלא נוחות לחברות התרופות אינן מפורסמות. [5]

על פי סרט הקולנוע התיעודי, "איך משווקים מחלות?", 85% מהניסויים הקליניים ממומנים על ידי חברות תרופות, וכך גם 97% מהניסויים המשפיעים והחשובים. כמו כן, מחקרים מצאו שבניסוי במימון מסחרי יש סיכוי גדול פי חמישה שהמסקנה תהיה לטובת התרופה של נותן החסות, לעומת מחקרים בלתי תלויים. [3]

לטענת הסרט תעשיית הסטטינים (תרופות להורדת לחץ דם) השפיעה על ערכי הכולסטרול שמגדירים אדם כחולה. לטענת הסרט כיום 95% מהצרפתים ומהגרמנים נחשבים לסובלים מיתר לחץ דם שמחייב נטילת סטטינים. בקרב האמריקאים קפץ המספר מ-13 מיליון ל-36 מיליון, על ידי שינוי ההגדרה. הסרט טוען כי תשעה מבין 14 הרופאים שהשתתפו בוועדה שהחליטה על הורדת ערכי הכולסטרול שנחשבים תקינים ניהלו קשרים עם תעשיית התרופות. [3]

בתחומים שונים יש גורמים המבקרים את חברות התרופות על רקע הסתרת מידע מהציבור בניסיון להגדיל את נתח השוק שלהן. כך הדבר לגבי אי הבהירות הקיימת לגבי הסיבות להפרעות התנהגות וקשב, או דיכאון בקרב ילדים ונוער, ולגבי יעילות הטיפול בנושא בתרופות. [6]

גם בישראל תעשיית התרופות מממנת מחקרים לפיתוח תרופות. בשנת 2010 השקיעו חברות התרופות 282 מיליון שקל בעריכת מחקרים בבתי חולים בישראל. [4]

סילוף מחקרים מדעים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הטיית מחקרים על ידי חברות תרופות

דו"ח משנת 2012 של איגוד המדענים המודאגים, ארגון של מדענים מובילים הפועלים יחד עם פעילי סביבה, תיעד עשרות מקרים שבהם תאגידים מסחריים היטו מחקרים במגוון שיטות - הפעלת לחצים ואיומים על מדענים ועל גופי תקשורת, כתיבת מחקרים על ידי חברות יחסי ציבור עבור מדענים והצגת המחקר כמחקר עצמאי (כתיבת צללים), השפעות על מדענים בוועדות ממשלתיות ועוד. האיגוד מציין כי זו מגמה מתגברת של השתלטות תאגידים על המחקר המדעי (הפרטת המחקר). אחד המקומות המרכזיים במגמה זו, מלבד תעשיית הטבק, הם תאגידי תרופות גדולים. [7]

לדוגמה ה-FDA כינס בדצמבר 2011 ועדה מקצועית כדי להחליט אם לשלול מיצרנית התרופות באייר את האישור להפצת הגלולה למניעת היריון YAZ. שכן התרופה קושרה לאלפי מקרים של התפרצות קרישי דם שגרמו למוות או עיוורון. פאנל המומחים החליט, ברוב של 15 מול 11, לאשר את המשך שיווק התרופה. כעבור חודש חשפו העיתונים "וול-סטריט ג'ורנל" ו"וושינגטון מאנת'לי" שלפחות ארבעה מחברי הוועדה היו בקשרים עסקיים עם באייר.[8]

בשנים האחרונות נחשפו מספר מקרים בהן חברות תרופות מימנו מחקרים, חוות דעת ופרסומים מדעים מוטים לטובה על מוצרים שלהן. יש חשש כי תופעה זו נפוצה בהרבה.

  • "ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין" הודה בחודש אוקטובר 2006 כי מחקר שפירסם בשנת 2000, אשר בדק האם התרופה "ויוקס" עדיפה על פני מוצרים מתחרים, "שופץ", תוך השמטה מכוונת של מקרי התקף לב בקרב מטופלים בוויוקס.[5] הכלכלנים ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר כתבו בספר תורת ההונאה שיוחד לחברות התרופות כי הם החלו את הפרק במחשבה שהם יראו כמה המצב השתנה לטובה, שכן היום יש רגולציה על בטיחות ויעילות התרופה. עם זאת הם מציינים כי חברות התרופות הצליחו לנצל פרצות ברגולציה לבצע הטיית מחקרים. דוגמה להטיית מחקרים היא המקרה של התרופה ויויקס לטיפול בכאבי פרקים, שהובילה למוות מוקדם של עשרות אלפי חולים עקב גרימת מחלות לב. המחברים מראים כי החברה יכלה לבחור את החוקרים שהיא מעריכה שיהיו אוהדים יותר כלפיה וכי יש מנגנונים שונים של החברות להשפיע על תוצאות המחקר, על תמיכה במסקנות מסויימות של המחקר על ידי מחקרים נוספים, ועל הצגתו לציבור הרופאים. לפי הכלכלנים, מנהל המזון והתרופות מעניק יותר מידי פרצות לחברות שיכולות לנצל אותן.
  • מאמר שפורסם בשנת 2001 בכתב העת "אמריקן ג'ורנל אוף קידני דזיסס", המליץ על שימוש בגירסה סינתטית של הוויטמין D. מחבר המאמר קיבל עבור כתיבתו תשלום מחברת יחסי ציבור של אבוט לבורטוריס, אשר מייצרת גירסה סינתטית של ויטמין D.[5]
  • מאמר חיובי על משכך הכאבים פרסטמול של גלקסו סמית' קליין פורסם בעיתון המדעי "בריטיש מדיקל ג'ורנל", מבלי לציין שהמחברת קיבלה כסף מהחברה[5]
  • חברת התרופות וויאט, עסקה בקידום מאמרים מדעיים מסוג "כותבי צללים" שיכתבו מאמרים מדעיים לכאורה כדי לקדם את התרופות שלה לטיפולים הורמונליים. הבעיות בטיפולים נתגלו בשנת 2002, ונשים רבות הפסיקו לבצע אותן. מניות החברה ירדו ב-50 אחוז. בשנת 2009 בעקבות הליך משפטי נגד החברה התברר היקף הפעילות בקידום מחקרים מוטים בעד התרופה. החברה נמכרה באותה שנה לחברת התרופות פייזר.
  • חברת התרופות פייזר הציעה לכתבי עת רפואיים עשרות מאמרים אוהדים על תרופתה זולופט, באמצעות משרד הפרסום אוגילבי מקבוצת WPP[5]
  • ג'ונסון אנד ג'ונסון הורתה באמצעות חברת יחסי ציבור לכותבת ששכרה, לשפץ תוצאות של מחקר על תרופתה לאנמיה "אפרקס", לקראת פרסומו בכתב העת המדעי "קליניקל נפרולוג'י"[5]
  • בספטמבר 2018 התפטר ד"ר חוזה בסלגה, אחד מחוקרי הסרטן המובילים בארה"ב. כמה ימים קודם לכן תחקיר משותף של ה"ניו יורק טיימס" ו"פרו־פבליקה" חשף כי בסלגה, הרופא הראשי במרכז לחקר הסרטן "ממוריאל סלואן קטרינג" (MSK), קיבל מיליוני דולרים מיצרני תרופות ומחברות טכנולוגיה, ולא דיווח על ניגוד האינטרסים כנדרש. [9]
  • אבנדיה; Avandia או בשמה המדעי רוזיגליטזון (באנגלית: Rosiglitazone) הייתה תרופה, ממשפחת ה- thiazolidinediones, שיועדה בעבר לטיפול בחולי סוכרת מסוג 2, והייתה התרופה הנמכרת ביותר לטיפול בסוכרת. בספטמבר 2010 החליטה סוכנות התרופות האירופית לאסור את השימוש באבנדיה, בעקבות מחקרים שהראו כי התרופה מעלה סיכון התמותה מהתקפי לב ושבץ מוחי. בארה"ב החליט ה-FDA להגביל משמעותית את השימוש בתרופה ולהזהיר את המטופלים בדבר סכנת התמותה. [10] העיתון "ניו יורק טיימס" טען כי חברת גלקסו סמית' קליין (GSK), יצרנית התרופה, הסתירה נתונים על הסכנות הטמונות בשימוש בתרופה במשך כ-11 שנים.[6] בעקבות הגילויים על השפעות לוואי שנטען כי נגרמו מהתרופה הוגשו 13 אלף תביעות נגד חברת GSK שמכרה את התרופה. החברה הסכימה להתפשר עם מעל 11 אלף מבין התביעות האלה. קיימת טענה כי התרופה אושרה בצורה בעייתית בשל קשר בין המומחים שאישרו אותה לבין חברת התרופות. [11]

הימנעות מאזכור ריפוי מתון על ידי רופאים

פעמים רבות רופאים נמנעים מאיזכור של אפשרויות טיפול קלות ופחות דרסטיות יחסית לתרופות או לטיפולים יקרים אחרים. הדבר נובע בגלל שילוב של סיבות כמו חוסר ידיעה, מחסור במחקרים מסודרים על טיפולים אלה, ובגלל אינטרסים של רופאים לעבוד עם חברות תרופות.

לשם דוגמה, בחלק מהפרעות קשב וריכוז ניתן לטפל על ידי תוכנות מחשב, על ידי תוספי מזון של אומגה 3, תרופות טבעיות ועוד, אך רופאים רבים נמנעים מלהמליץ על טיפולים אלה וממליצים בקלות על מתן ריטלין. במקרים של כאבי ראש, או כאבים אחרים, רופאים יכולים להמליץ על כדורים נגד כאבים, במקום לנסות להבין את המקור לכאבים, דבר שיכול לנבוע מחוסר שינה, ממתח, תזונה לא מאוזנת ועוד.

איבחון יתר ומינון יתר של תרופות

בתחומים שונים של בעיות פסיכולוגיות או בעיות התנהגות, בעיקר בתחומים של הפרעת קשב וריכוז בקרב ילדים, או הפרעה דו- קוטבית בקרב ילדים יש טענה כי קיימת מגמה של אבחון לא מדעי של התסמינים. ד"ר שלומית לוריא, רופאת משפחה, טוענת כי עד היום, אין הגדרה ברורה של הפרעת קשב וריכוז. טענה דומה קיימת לגבי זיהוי מוגזם של הפרעה דו קוטבית בקרב ילדים. טענה נוספת היא כי לרופאים יש "יד קלה על ההדק" בהקשר של המלצה על לקיחת תרופות כמו ריטלין. לטענת משרד הבריאות רק 2% מהילדים בגיל 5–17 נוטלים ריטלין, אולם לפי מחקרים אחרים (ממקור לא ידוע) אחוז זה גבוה בהרבה ועומד בסביבות כ-10% מהילדים נוטלים ריטלין.[12]

אחוז הילדים הסובלים המאובחנים כבעלי הפרעות התנהגות שונות, עלה מאוד בשנים האחרונות, ואיתו כמות התרופות שניתנות לילדים. בחלק מהמקרים יש תופעות לוואי בריאותיות והתנהגותיות שגורמות למשפחות לתת עוד ועוד תרופות. לעיתים התרופות ניתנות תוך איומים על המשפחה לגבי המשך הלימודים של הילד ועוד. לנטילת התרופות כמו ריטלין עלולות להיות תופעות לוואי נוירולוגיות שונות כמו "טיקים", "נמלים" ועוד. [13]

טענה רחבה יותר מתייחסת לרוב מקצוע הפסיכיאטריה ולקשר שלו לחברות התרופות. בסרט התעודה "רווח קטלני" מופיעות הטענות הבאות: ה-DSM - מדריך המחלות של הפסיכיאטרים, תפח למימדי ענק, וכי כיום ניתן לסווג כל אדם בתור חולה נפש. האבחון הפסיכיאטרי לא נעשה על בסיס מדעי. האבחון המדעי כביכול מעניק לפסיכיאטרים הילה של רופאים ומאפשר להם לגבות כספים מהמדינה ומחברות ביטוח. הגדרות מקובלות המשמשות את הפסיכיאטרים כמו "חוסר איזון כימיקלים במוח" הן מונחים פסאבו-מדעיים היות ולא ידוע מהו מאזן הכימיקלים במוח, קשה למדוד אותו ולהגדיר מה צריך להיות איזון זה באדם בריא. מצד שני יש הצפה של תרופות פסיכולוגיות חדשות, ואחוז המשתמשים בהן נוסק בצורה מתמדת. דבר זה מבוצע בעידוד חברות התרופות שגורפות רווחי ענק ומשתמשים בשיטות שיווקיות כדי להטעות את הציבור ואת הממסד הרפואי.[14]

ניצול הכוח המונופוליסטי של חברות התרופות

חברות התרופות הן בעלות מונופול עקב הפטנט שיש להם על תרופות. בשנים האחרונות קיימת בעיה גדלה של ניצול כוח השוק של החברות. הללו מעלות את מחירי התרופות בלי קשר להיבטים אחרים כמו יעילות או הוצאות מחקר. בנוסף החברות מתמחרות את התרופות בהתאם לפחדים ולתקוות של הצרכנים שלא בהכרח יודעים מה יעילות התרופה, וכן בהתאם לכך שתרופה שהיא יקרה יותר היא כביכול טובה יותר. [7] בשנת 2016 הזהיר הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) כי הגידול בהוצאות הבריאות, ובכלל זה הגידול בהוצאות על תרופות וטכנולוגיות רפואיות, גבוה בהרבה מהצמיחה הכלכלית במדינות המערב, וכי מערכות אלה ייהפכו למודל כלכלי לא בר־קיימא ויפגעו בכלל האוכלוסייה. [7]

לפי מחקר שפורסם ב-2015,
ב–Journal of Economic Perspectives, מחירן של 58 התרופות המובילות לסרטן בארצות הברית עלה ב–10% בכל שנה בשני העשורים האחרונים. לפי המחקר, בעוד שב–1995 עלות שנת חיים נוספת לחולה סרטן בארה"ב הייתה 54 אלף דולר, ב–2005 קפץ המחיר ל–139 אלף דולר, וב–2015 הוא נסק ל–207 אלף דולר עבור אותה תועלת ממש. המחיר, כמעט מיותר לומר, גדל בקצב גבוה בהרבה מהשיפור ביעילות התרופה או מהאינפלציה. יש חוקרים בספרות הרפואית המתייחסים לכך כ"רעילות כספית", כדי לתאר כיצד לצד הרעילות הקלינית של תרופות (תופעות הלוואי), יש להן לפעמים גם "רעילות כספית", שגורמת לחולים נזקים כמו כניסה לחובות או פשוט לא להצליח לממן את התרופה. בארגון הסיוע "חברים לרפואה", וכן רופאים מתארים מצבים שבהם משפחות כולל משפחות עניות עושות מאמצים גדולים כדי לגייס מאות אלפי שקלים בשנה כדי לטפל בחולים. דבר זה בא במחירים כבדים של כניסה לחובות ואיבוד רכוש. [7] התייקרות התרופות החדשות לסרטן יוצרות נורמות חדשות לגבי מה נחשב מחיר "נורמלי" לטיפול והדבר מעלה את מחירי התרופות גם בתחומים אחרים כמו תרופות לצהבת נגיפית או סוכרת. [7]

טל מורגנשטיין, מנהלת האגף להערכת טכנולוגיות במשרד הבריאות, מעריכה ששילוב של כמה כשלים גרם למחירי התרופות לעלות. האחת היא שרשויות בכל העולם מוכנות לשלם את מחירי התרופות. סיבה שנייה היא שהחברות עושות חישוב של עלות הסבל הנחסך לחולה ואת הפחד שלו ומתמחרות את התרופה בהתאם לכך. סיבה שלישית היא ששיטת התמחור היא לפי ציטוט מחירים בעולם (מדינות קובעות מחירי תרופות לפי ממוצע מחירים של מדינות אחרות) דבר שגורם שחברות התרופות לא רוצות להוריד מחיר באף מדינה - כי זה משפיע על כלל השווקים. [7]

החברות טוענות כי עלויות מחקר הן הגורם שמייקר את התרופות. אבל כנראה שטענה זו אינה מודייקת. בשנת 2015 פנו שלושה חברי קונגרס לחברת התרופות "גיליאד", לגבי התרופה "סובלדי". הם דרשו לדעת כיצד שוקללו במחיר התרופות העובדה שמינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) אישר אותה במסלול מקוצר, ובכלל - מה היו עלויות הייצור והפיתוח של התרופה. לדברי החוקר הבריטי ג'ק סקנל, "ברור שלא המסלול המקוצר של ה–FDA ולא שום הוצאות מחקר ופיתוח (מו"פ) הובאו אי־פעם בחשבון לשום החלטה של תמחור. לא גיליאד ולא שום חברה אחרת באמת מפעילות תמחור שמבוסס על הוצאות". [7]

הפרופסור לחשבונאות דן וייס פירסם עם פרופ' פראסאד נאיק מאוניברסיטת קליפורניה ופרופ' רם וייס מהאוניברסיטה העברית מאמר בכתב העת Nature. המאמר בדק כמה משאבים מקצות חברות התרופות בין תחומים שונים כמו מחקר ופיתוח של תרופות חדשות, ייצור תרופות ופעילות שיווק ומכירות. החוקרים מצאו כי מאז שנות ה–70 חלה עלייה מתונה בהוצאות חברות התרופות על מחקר ופיתוח, עלייה בהוצאות על שיווק ומכירות, ובמקביל - ירידה דרמטית בהוצאות הייצור של תרופות. המחקר מצא גם כי יותר ממחצית ממשאבי החברות מוקצה להוצאות מכירה, הנהלה וכלליות - תועמלנות, שיווק, פרסום של תרופות. הוצאות המחקר והפיתוח עלו גם הן עם השנים, מ–%5 ל–17%–18% בממוצע, אך זה עדיין הרבה פחות מההוצאה על שיווק ומכירות. בנוסף החוקרים מצאו כי החברות משקיעות הרבה מאוד כסף בקידום של תרופות קיימות והרבה פחות בפיתוח של תרופות חדשות. זאת בגלל שלחברות יש תמריצים גדולים להראות ביצועים ורווחים בטווח הקצר. [7]

טענה נוספת של חברות התרופות היא שהמחיר של התרופה הוא בשל יעילות גבוהה יותר שלה. אבל לפי פרופ' נתן צ'רני, אונקולוג שעומד מאחורי פרויקט דירוג של תרופות לסרטן לפי יעילותן, אין שום קשר בין מחיר התרופה לבין היעילות שלה. הדבר היחיד שניבא בהצלחה את מחיר התרופה היה המחיר שלה בשנה הקודמת שכן יש התייקרות של 10% ביחס לשנה שעברה. במאמר משנת 2015 מאת אונקולוגים אמריקאים מובילים בכתב העת Journal of Oncology Practice, הם קבעו כי "ניתוח של עלות־תועלת מראה שאין כל קורלציה בין מחירה של תרופה לסרטן לבין מדדים כמו הישרדות החולה או איכות חייו. תרופה אחת עשויה להאריך חיים בשנים, ואחרת בימים, ועדיין - שתיהן יתומחרו באופן זהה".[7]

קיימות מספר דוגמאות לייקור חד של תרופות וותיקות בארצות הברית: בשנת 2015 חברת תרופות בשם טורינג פרמסוטיקלס החליטה להעלות ב–5,000% את מחירה של תרופה אנטיביוטית ותיקה בשם Daraprim, שקיימת בשוק מעל 60 שנה, מ–3.5 דולרים ל-750 דולר. מחיר התרופה האנטיביוטית Doxycycline (דוקסילין) עלה בין אוקטובר 2013 לאפריל 2014 מ–20 דולר לבקבוק ל–1,849 דולר — עלייה של 9,145%, התרופה Cycloserine לטיפול בשחפת התייקרה מ–500 דולר לגלולה לכדי 10,800 דולר לגלולה לאחר שהיצרנית נרכשה בידי חברה אחרת; מזרק אפיפן שמשמש נגד תגובות אלרגיות התייקר מ–56 דולר ב–2007 ל–184 דולר ב–2014. דברים אלה נובעים מכשלי שוק שקיימים בארצות הברית הנוגעים לחוסר יכולת מיקוח של הממשלה מול החברות או תמריץ לרופאים שם לרשום תרופות יקרות בגלל שהם מקבלים אחוזים מסך עלות התרופה.[7]

החרפת בעיות נפשיות עקב טיפול תרופתי בתרופות פסיכיאטריות

העיתונאי רוברט וויטאקר [8], שחוקר את תעשיית התרופות במשך 30 שנה, טוען כי יש בעיה גדולה בתחום התרופות הפסיכיאטריות. "הבעיה האמיתית של התעשייה הזאת היא שמדובר בעסק, ועסק מאוד רווחי". לפי וויטאקר ב"1987 הוציאו מטופלים בעולם 800 מיליון דולר בשנה על תרופות אנטי־דיכאוניות, ב–2007 המספר כבר זינק ל–25 מיליארד דולר, ועכשיו מוציאים יותר מ–40 מיליארד דולר בשנה. כל העסק הזה מונע על ידי תאגידים שרוצים להרוויח כסף. אחד מכל חמישה אמריקאים לוקח תרופות פסיכיאטריות, בעיקר אנטי־דיכאוניות". [9]

וויטאקר טוען כי אף שתרופות פסיכיאטריות עשויות להיות יעילות בטווח הקצר, ואף שחלק מהמטופלים עשויים להפיק מהן תועלת לתקופות ארוכות יותר, בטווח ארוך יותר ובאופן כללי התרופות האלה מחמירות את ההפרעות הנפשיות העיקריות, ומגדילות את הסיכוי שהמטופל ייהפך לחולה כרוני ואף יסבול מתסמינים חדשים וחמורים יותר. וויטאקר הוא מחבר הספר "אנטומיה של מגיפה" (Anatomy of an Epidemic), שיצא לאור ב–2010. הספר, שנהפך לרב־מכר ופורסם בעשרות מדינות ובהן ישראל (בהוצאת פוקוס), זכה בפרס איגוד העיתונאים החוקרים בארה"ב (IRE) לספר הטוב ביותר ב–2010. הטענה המרכזית שמציג וויטאקר בספר היא שהגישה הפרמוקולוגית לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות, קרי מתן כדורים אנטי־פסיכוטיים לסובלים מהפרעות נפשיות שונות, נכשלה. [9]

הנתונים מראים כי יש עליה בכמות הנכות עקב מחלות נפש במדינות שונות. גם בארצות הברית וגם במדינות שיש בהן מערכות רווחה. מספר האנשים שמקבלים קצבת נכות בשל מחלת נפש זינק בין 1990 ל–2011 פי ארבעה — ליותר מ–240 אלף איש. בדנמרק המספר קפץ פי 2.5 בין 1999 ל–2010, בניו זילנד הנתון הוכפל בין 1998 ל–2011, ובגרמניה מספר מקבלי קצבת הנכות הנפשית עלה מ–39 אלף איש בשנת 2000 — ליותר מ–70 אלף ב–2010. [9]

העליה החדה בכמות החולים הכרוניים במחלות נפש התרחשה יחד עם גידול חד בשימוש בתרופות פסיכיאטריות. לדוגמה בתחום הדיכאון - ארה"ב השימוש בכדורים אנטי־דיכאוניים טיפס ב–65% בין 1999 ל–2014, לפי נתונים שפירסם בשנה שעברה הממשל האמריקאי. בגרמניה, השימוש בכדורים אנטי־דיכאוניים גדל תוך ארבע שנים ב–46%, בספרד ופורטוגל ב–20%, וגידול בצריכה נרשם בכל 25 המדינות המפותחות שנכללו במחקר שערך ארגון OECD בתחילת העשור. חוקרי OECD מצאו שתי סיבות מרכזיות לגידול בשימוש בתרופות אנטי־דיכאוניות: האחד הוא שהטיפול נמשך יותר מבעבר, והשני הוא שרופאים ופסיכיאטרים רושמים כיום כדורים לא רק למצב דיכאון קשה, אלא גם למצבים מתונים יותר של דיכאון, כמו גם לסוגים שונים של חרדה ובעיות נוספות.[9]

שיווק מחלות (שינוי תודעת הציבור)

הסרט "איך משווקים מחלות" טוען כי תעשיית התרופות מנפתחת באופן מלאכותי בעיות בריאות קלות, וגורמת להן להיחשב על ידי הציבור ועל ידי הרופאים כבעיות קשות המחייבות טיפול תרופתי. [15] התעשייה מבצעת דברים אלה על ידי שילוב של שכנוע של הציבור בחומרתן של בעיות קלות, על ידי שיווק וטכניקות של תרבות הצריכה, וכן בהפרטת המחקר (ראו בהמשך).

הסרט מראיין את Bruno Taussaint עורך בפועל של הירחון הרפואי Prescrire. ברונו טוען כי במקום לנסות למצוא תרופות חדשות למחלות ידועות. תעשיית התרופות הופכת את התהליך - היא מחפשת כיצד "לייצר" באופן מלאכותי תודעה של מחלות חדשות כדי שניתן יהיה לתת מענה למחלות אלה על ידי תרופות וחומרים כימיים שמצויים כבר בידי חברות התרופות.

דוגמה אחת לכך היא תסמונת קדם ווסתית. לטענת הפרופסור הצרפתי לרפואה פיליפ איבן (Philippe Even) המתראיין בסרט, בתוך שנה אחת פורסמו המוני בנושא זה ב-30 ירחונים שונים, במטרה להלך אימים על הציבור. לטענתו, המטרה היא שיווק חומר זהה לזה הפעיל בתרופת הפרוזאק. [16], כיוון שהפטנט על פרוזאק הסתיים והיה צריך למצוא שווקים חדשים. איבן הוא מתנגד ידוע לתעשיית התרופות לצד היותו רופא וחוקר בעל שם שפרסם מאות מחקרים ומספר ספרים[17].

הסרט מתייחס גם לוויאגרה ולסיאליס, תרופות נגד אין אונות גברית. התעשייה משווקת את הרעיון לפיו אם לגבר אין זקפה 100% מהזמן הוא סובל מחוסר תפקוד מיני שדורש טיפול תרופתי. אחד המומחים אומר כי "המוקד עבר מגברים מבוגרים וחולים לצעירים שמשוכנעים שאם אין להם זקפה מושלמת כל הזמן, הם חולים".

הסרט מתייחס גם לניפוח של בעיות כמו דכדוך בעקבות אירועים קשים בחיים לדברים שמוגדרים בתור דיכאון ומניה דיפרסיה.

תרומה לעמידות לאנטיביוטיקה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עמידות לאנטיביוטיקה

ארגון הבריאות העולמי הכריז שעמידות חיידקים לאנטיביוטיקה היא אחד מהאיומים המשמעותיים ביותר על בריאות הציבור בעולם.

בתחקיר שעשתה סוכנות הידיעות "אי-פי" בכמה מדינות, ושנמשך חצי שנה, נמצאו שימוש יתר ושימוש שגוי בתרופות, שהובילו ליצירת מוטציות של גורמי מחלות, שהיו בנות-ריפוי בעבר, כגון שחפת ומלריה. היום, במקרים מסוימים אין אפשרות לטפל במחלות אלה.[10]

סיבה אחת לשימוש לא נכון בתרופות נעוצה בחברות התרופות. דוקטור סאטושי הורי, הממונה על מניעת זיהומים בבית החולים של אוניברסיטת ג'ונטנדו בטוקיו, יפן, אמר שרופאים נותנים מרשמי אנטיביוטיקה רבים מדי, כי הם מקבלים תמריצים כספיים תמורת קידום תרופות בקרב חולים. [10]

פיתוח תרופות לעשירים

ביקורת אחרת באה מצד גורמי בריאות, גורמים הומניטריים וגופים הפועלים למען העולם העני. רוב התרופות המפותחות בעולם מיועדות לטיפול במחלות המפריעות לאזרחי העולם העשיר, כמו מחלות לב, ומאמץ קטן בהרבה ניתן לטיפול מחלות הקוטלות מיליונים במדינות העניות כמו איידס, מלריה, שלשול או כולרה.

ביקורת קונספירטיבית על חברות התרופות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התנגדות לחיסונים

הביקורת המתועדת על חברות התרופות הובילה גם להתפתחות תאוריות קונספירציה עליהן, כאשר הבולטת ביניהן הן התנגדות לחיסונים. בחיסונים יש היבט של מוצר ציבורי - כאשר אחרים מחסנים את עצמם גם מי שלא מתחסן מקבל הגנה. כמו כן נוצר כשל מידע נוסף - המחלה הופכת נדירה וכך נוצר הרושם שהבעיה לא קיימת. וכך הפחד ממחלה זו נעלם. המודעות לסכנות המחלה נעלמות יחד עם הפחד מהמחלה ואנשים פתוחים יותר לדעה לפיה אין בכלל צורך בחיסון.

תאוריית הקונספירציה הידועה ביותר היא זו שטוענת כי יש קשר בין "החיסון המשולש" (נגד חצבת, חזרת ואדמת), תאוריה זו מבוססת בצורה ניכרת על המאמר של אנדרו וייקפילד שהתפרסם ב-1998 וכבכול מצא קשר בין חיסון זה לבין אוטיזם ומחלות מעיים. חוקרים אחרים לא הצליחו לשחזר את הממצאים של מאמר זה, כתב העת הרפואי לאנסט שבו פורסם המאמר, חזר בו לחלוטין מפרסום המאמר המקורי וציין כי חלקים ממנו היו שקריים לחלוטין; העורך הראשי של כתב העת אמר כי המאמר היה "מוטעה מעיקרו" וכי לאנסט "הוּלך שולל". שלושה חודשים לאחר מכן רשם הרופאים הבריטי פסל את רישיונו של וייקפילד ואסר עליו לעסוק ברפואה בבריטניה, בנימוק שהוא בדה את תוצאות המחקר. [11] [12]

הפרק החמישי של הספר להיות רופא בעידן הבערות מרצון של ד"ר בנימין מוזס, עוסק בנושא התנגדות לחיסונים. הוא מתאר כיצד החיסון נגד פוליו הדביר את המחלה. כמו כן מוזס טוען כי בעקבות הבחירות בניגריה ב-2003 ארגון הגג של המוסלמים אסר על חיסוני פוליו בנימוק שהחיסון מכיל חומרים נוגדי הפריה, נגיפי איידס ורעלנים אחרים, וכי מדובר במזימה מערבית לדילול האוכלוסייה בארצות מתפתחות, בעיקר מוסלמיות. התוצאה הייתה התפרצות של מחלת הפוליו באפריקה, במזרח התיכון ובדרום מזרח אסיה. גם באירופה או בישראל יש אנשים שנמנעים מחיסונים עקב חששות שונים. בשנת 2009 הובע חשש מפני התפרצות מחלות כמו חצבת באירופה. [13] במרץ 2016 דווח על התפרצות מחדש של חצבת במדינות מערביות במיוחד באירופה, שם נרשמו כ-4,000 חולים. [14] במאי 2017 התרחשה החרפה של המחלה ודווח על 6,000 מקרים, דבר שגרם להמלצת חיסון של משרד הבריאות בישראל לגבי חלק מהמטיילים באירופה. [15]. בישראל התרחשו מספר אירועי של התפרצות חצבת, בעיקר בקרב ילדים לא מחוסנים מהציבור החרדי. ההתפרצות הגדולה ביותר התרחשה בשנים 2008-2007 וכן מספר התפרצויות ממוקדות בשנים 2012-2011, בשנת 2018 קיים חשש מפני התפרצות מחודשת של המחלה. [16][18]

ארגוני בריאות שונים נאבקים נגד דעות קדומות הנוגעות לחיסונים. [17] כולל עמותת "מדעת". [18]

תעשיית התרופות בישראל

פארמה ישראל, הוא ארגון הגג של חברות התרופות הרב-לאומיות בישראל. הארגון מייצג כ-16 חברות-בנות ישראליות, שהן הנציגות של חברות התרופות העולמיות. פארמה ישראל מכריזה כי היא שותפה לעיצוב מדיניות הבריאות של מדינת ישראל. [19] משנת 2007, מנכ"ל הארגון הוא גיא גורצקי.

בשנת 2010 פרסם משרד הבריאות דו"ח המתאר קשרי מימון בין חברות התרופות, לבין גופים במערכת הבריאות כמו קופות החולים, בתי חולים, משרד הבריאות ורופאים בכירים. לפי הדו"ח כל הגופים הרשמיים קיבלו מימון מחברות התרופות. בעיה אחת של קשרי מימון בין החברות לבין קופות החולים היא שנציגי קופות החולים משתתפות בוועדת סל התרופות, המכריעה מדי שנה אילו תרופות חדשות ייכנסו לסל הציבורי, דבר זה יוצר ניגוד אינטרסים שבו עלולים להמליץ על תרופה מסויימת או להתעלם מבעיות שלה, בגלל קשרים כלכליים. ניגוד אינטרסים נוסף הוא שקופות החולים מפרסמות הנחיות קליניות לרופאים ולבתי המרקחת, המורות לנפק תרופות מסוימות, במקרים שבהם קיימות כמה חלופות טיפוליות במחלה. לפי הדיווח, ב-2010 קיבלה קופת חולים כללית תרומות מ-11 חברות תרופות, מכבי משמונה חברות, לאומית מארבע חברות ומאוחדת משלוש חברות.[20]

לצד העניין שלהן בישראל כשוק צריכה לתרופות (שהוא שוק קטן מאוד), יש לחברות עניין בתעשיית הביו-טק הישראלית בחיפוש אחר חברות סטארט-אפ ישראליות שניתן לרכוש אותן.[21]

בנוסף לארגון, קיימת גם טבע, שהיא אחת החברות הגדולות במשק, המתמחה בתרופות גנריות. קיים מאבק בין טבע שהיא יצרנית של תרופות גנריות, לבין החברות התרופות האמריקאיות, בהקשר של זכויות יוצרים על תרופות. טבע מעוניינת בפרשנות מקלה על זכויות היוצרים ולתאגידים האמריקאים אינטרס הפוך. והם האשימו כי בישראל החקיקה בהקשר זה הושפעה באופן חזק מידי על ידי האינטרסים של חברת טבע, כך שישראל הושמה ב"רשימה שחורה" של מדינות שמפירות פטנטים רפואיים.[22]

מעקב וניטור מידע על חברות תרופות

הספרייה של אוניברסיטת סן פרנסיסקו יחד עם רופאים שונים, הקימו את ארכיון המסמכים Drug Industry Documents כדי לאכסן מסמכים שנחשפו בעקבות תביעות משפטיות נגד חברות תרופות וממקורות נוספים. המסמכים מצביעים על דרכים בהן חברות תרופות משפיעות על ירחונים ומוסדות מדעיים, על מוסדות לחינוך רפואי ועל סוכנויות למימון ולרגולציה בדרכים שעלולות להזיק לבריאות הציבור.

ספרים על חברות התרופות

ראו גם

קישורים חיצוניים

שיווק לא אתי לרופאים ולציבור, והשפעה על רופאים
קשרי הון-שלטון
מניפולציות, מידע כוזב, עיוות המחקר המדעי
ניצול כוח מונופוליסטי והתייקרות התרופות

סדרת מאמרים "מחיר החיים" על תעשיית התרופות החדשות לסרטן והדילמות שנוצרות מכך, רוני לינדר-גנץ, דה-מרקר:

קישורים נוספים

הערות שוליים

  1. ^ Mokdad, A. H., Marks, J. S., Stroup, D. F., & Gerberding, J. L. (2004). Actual Causes of Death in the United States, 2000. Journal of the American Medical Association,291(10), 1238-1245.
  2. ^ Who's not sharing their trial results?
  3. ^ 3.0 3.1 רוני לינדר-גנץ, איך מרוויחים? ממציאים מחלה שלא קיימת, דה מרקר, 18.07.2011
  4. ^ רוני לינדר-גנץ המרכזים הרפואיים הרוויחו 282 מיליון ש' ממחקר קליני ב-2010; איכילוב בראש, דה מרקר, 17.03.2011
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 שפני ניסוי אנושיים: מיקור חוץ של שירותי ניסוי בתרופות להודו צפוי להגיע ל-1.5 מיליארד דולר עד סוף העשור נמרוד הלפרן, דה-מרקר, 01.03.2006
  6. ^ סוכנויות הידיעות, התרופה לסוכרת אוונדיה הורדה מהמדפים באירופה; מגבלות חמורות על מכירתה בארה"ב, באתר TheMarker‏, 23 בספטמבר 2010
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 7.6 7.7 7.8 רוני לינדר-גנץ, מה באמת עומד מאחורי המחיר המטורף של התרופות שמצילות חיים? דה-מרקר, 26.02.2016
  8. ^ רוברט ויטאקר, בוויקיפדיה בעברית
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 נדן פלדמן, "טירוף מוחלט": נכנסתם לדיכאון? חכו רגע לפני שאתם מסתערים על הציפרלקס, דה מרקר, 13.01.2018
  10. ^ 10.0 10.1 כך הצליחה נורווגיה לצמצם את תפוצת הזיהומים שקוטלים עשרות אלפים במערב, לשיעור הנמוך בעולם
  11. ^ ד"ר ארז גרטי, 19 שנים לפרסום המאמר המפוברק הקושר לכאורה בין חיסונים לאוטיזם, מכון דוידסון, 28 בפברואר 2017
  12. ^ אנדרו וייקפילד, ויקיפדיה באנגלית
  13. ^ רועי צזנה, חיסונים, אוטיזם ושרלטנות מדעית 8 בפברואר 2009
  14. ^ ירידה בשיעור ההתחסנות מובילה להתפרצויות מחודשות של חצבת במערב, האקונומיסט, תרגום בהארץ, 30.03.2016
  15. ^ התפרצויות חצבת באירופה ובשאר העולם, 15.5.17, משרד הבריאות
  16. ^ עידו האפרתי, במשרד הבריאות חוששים מפני התפרצות החצבת בישראל, הארץ, 22.04.2018
  17. ^ אריקה רוזנשטוק, ד"ר מוטי חיימי, שוב הפחידו אותך מחיסונים?, אתר קופת חולים "כללית"
  18. ^ חיסונים באתר "מדעת"
בריאות הציבור, קידום בריאות, ורפואה מונעת
תזונה והרגלי אכילה: מזון מעובד - השמנת יתר - סוכרת - כלכלת השמנה - עיצוב להרזיה - מזון מהיר ותעשייתי - סוכר - משקאות ממותקים - מלח - בשר מעובד - מזון אורגני - דגנים מלאים
הרגלי חיים והתמכרויות: התמכרות - עישון - מניעת עישון - גמילה מעישון - אלכוהול ובריאות - השלכות בריאותיות של טלוויזיה - התמכרות למשחקי מחשב
תנועה ובטיחות בתחבורה: השפעות בריאותיות של מכוניות - זהירות בדרכים - תחבורה פעילה - הליכתיות - מיתון תנועה - תחבורת אופניים - כיצד להימנע מפגיעת מכוניות - אורח חיים יושבני - אורח חיים פעיל - פעילות גופנית
זיהום וסיכונים לשיבוש מערכות: גורמים מסרטנים - זיהום - זיהום אוויר - זיהום מים - זיהום במזון - חומרי הדברה - מתכות כבדות - ניקיון ידידותי לסביבה - משבש אנדוקריני - טרטוגן - עמידות לאנטיביוטיקה
רווחה נפשית וחברתית: פסיכולוגיה חיובית - מתח נפשי - דיכאון - חמש דרכים לרווחה - הון חברתי - גורמים חברתיים המשפיעים על הבריאות
עקרונות ונושאים מערכתיים: הוליזם - גורם סיכון בריאותי - נטל תחלואה - נכות - אזורים כחולים - טכנולוגיה נאותה - חשיבה מערכתית - רפואה משתתפת - חברות התרופות - הכחשת נזקי העישון - עקרון הזהירות המונעת - עירוניות מתחדשת - אי שוויון בריאותי - אי שוויון בריאותי בישראל - סיבות מוות בישראל
תעשיות פוגעניות
תעשיות שונות: תעשיית הטבק - אלכוהול - תעשיית הנשק החם - תעשיית הבשר - תעשיית המכוניות - תעשיית הנפט - תעשיות מזהמות - תעשיית ההשמנה - תעשיית הסוכר - תעשיית התרופות - תעשיית ההימורים

רקע ושיטות פעולה: התמכרות - הכחשת אלימות - קפיטליזם של מקורבים - מוצר ציבורי - סיכון מוסרי - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - האמת על באמת - תורת ההונאה - לובי פוליטי - קשרי הון-שלטון - הפרטת המחקר - תביעת השתקה - השפעות ההון על העיתונות - דיסאינפורמציה - הכחשת נזקי העישון - הכחשת זיהום - הכחשת אקלים - תרבות הצריכה


הבהרה: המידע באקו-ויקי נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.