דיכאון

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דיכאון (באנגלית: Depression) היא הפרעה נפשית נפוצה, המסווגת כהפרעת מצב רוח, ומתאפיינת במצב מתמשך של חוסר אושר, הערכה עצמית נמוכה ושקיעה לתוך עצבות וייאוש עמוקים. לעתים הדיכאון כולל גם אובדן עניין והנאה ברוב תחומי החיים ואף תחושת אובדנות. אנשים מדוכאים חווים רגשות שליליים לרוב, בין אם בתחושתם כלפי עצמם (מרגישים שאינם בני אדם בעלי ערך) ובין אם כלפי אחרים (סבורים שהזולת לא אוהב אותם ולא חפץ בקרבתם). בנוסף לביטוי הנפשי, לדיכאון ביטויים גם בתפקוד הפיזיולוגי וכן שינויים נוירו-פיזיולוגיים במוח. על פי המקובל, דרושים לפחות שבועיים של ירידה קשה במצב הרוח לצורך הגדרת דיכאון, זאת על מנת להבדיל אותו מדכדוך שהוא רגש זמני של מצב רוח ירוד.

דיכאון קליני (Clinical depression או Major depressive disorder, בקיצור MDD), הוא הפרעה נפשית שההתמודדות עמה קשה ביותר ולרוב דורשת טיפול. הדיכאון הקליני איננו דיכאון חולף או דיכאון קל, ויש גם להבדילו מדיסתימיה.

אפידמיולוגיה של דיכאון

שנות אדם בהשפעת המחלה (שנים במצב חולני ושנים שעבדו עקב תמותה DALY) עקב דיכאון קליני בין מדינות שונות, ל-100,000 תושבים, בסטנדרטיזציה של גיל.

הדיכאון היא אחת ממחלות הנפש הנפוצות יותר, וסיבת מוות מרכזית ברחבי העולם. ברחבי העולם מעל 300 מיליון בני האדם מכל הגילאים סובלים מדיכאון. הסיבה המרכזית כיום לנכות אינה מצב גופני כלשהו אלא דיכאון. והדיכאון הוא גם תורם מרכזי לנטל תחלואה ברחבי העולם. ‏[1]

תופעת הדיכאון היא כלל עולמית (הממוצע העולמי עומד על 4.4%), כאשר שיעור הסובלים ממנה משתנה מארץ לארץ. מ-3% ביפן ועד 17% בארצות הברית. ברוב המדינות מספר האנשים שלקו בדיכאון במהלך חייהם נע בין 8%-12%. בצפון אמריקה, הסיכוי לסבול מדיכאון קליני בשנה האחרונה הוא 3%-5% לגברים ו-8%-10% לנשים. בארצות הברית מעל 16 מיליון מבוגרים יחוו דיכאון קליני בכל שנה נתונה - 6.7% מהאוכלוסייה. ‏[2]

אצל ילדים תופעת הדיכאון איננה נפוצה וגם אם יש חשש לדיכאון, קשה לאבחן אותו. ההתנהגות המשתנה אצל ילדים גורמת לחוסר וודאות האם זהו דיכאון או משבר קטן וטבעי שחולף. אצל מתבגרים לעומת זאת, בגלל קשיי גיל העשרה והשינויים החלים עליהם, תופעת הדיכאון במגמת עלייה. כמו אצל המתבגרים, גם הזקנים לוקים בהפרעה באופן שכיח בשל העובדה שהם נמצאים בחלק האחרון של חייהם, דבר שיכול להוביל לעיסוק מוגבר במוות ובדכדוך מתמשך. יש עליה בשכיחות הדיכאון עם הגיל, אבל הדבר לא קשור לגיל כרונולוגי אלא להתפתחות של ההפרעה. אין הסכמה בין החוקרים בקשר לשכיחות גבוהה יותר בקרב מבוגרים, אבל רוב הנתונים מראים שיש ירידה בדיכאון בקבוצת גיל זו. הדבר שונה בין מדינות, כאשר בארצות הברית לדוגמה התחלואה בדיכאון גבוהה יותר בקרב צעירים, ובישראל הדבר פחות מובהק.[3]

בני אדם צפויים לסבול מהופעת הדיכאון הראשון שלהם בין גיל 30 ל-40, ויש שיא קטן יותר של התרחשות ההפרעה בין גיל 50 ל-60. דיכאון קליני הוא נפוץ יותר בסביבה עירונית יחסית לכפרית, וכן באוכלוסיות בעלות בעיות סוציואקונומיות כמו חסרי בית.

העליה בדיכאון, במיוחד במדינות עשירות כמו ארצות הברית, מערערת את אחת הטענות היסודיות של תומכי הקפיטליזם לפי שוק חופשי ועוד קניות של מוצרים גוררת בהכרח יותר אושר על פני זמן. נראה שהקשר בין מוצרים, חברה ונפש הוא מורכב יותר מאשר סתם קניות בשוק.

שינוי בשיעור הדיכאון על פני זמן

מספר מחקרים רחבי-היקף מראים כי שיעורי הדיכאון גברו בעולם בעשורים האחרונים, וכ-16% מכלל האוכלוסייה יסבלו מדיכאון במהלך חייהם‏[4]. בנוסף, ההתבטאות של הדיכאון בדורות האחרונים היא בגילאים צעירים יותר. החוקרים הציעו סיבות רבות לממצאים אלו, כמו למשל שינויים במבנה המשפחה, עיור, וההפחתה בהשפעות תרבותיות ודתיות‏‏. עוד נמצא, כי התופעה שכיחה יותר בקרב אנשים שחיים ללא בני זוג.

לפי הפסיכולוג האבולוציוני פיטר גריי, יש עליה בכמות ההפרעות הנפשיות בקרב ילדים בארצות הברית מאז שנות ה-50. שאלונים קליניים שנועדו להעריך חרדה ודיכאון, ניתנים לקבוצות נורמטיביות של תלמידי בית ספר בארצות הברית, באותה צורה, מאז שנות החמישים. הניתוח של התוצאות מראה עלייה מתמשכת, לינארית, בחרדה ובדיכאון בקרב צעירים לאורך השנים. מספר הצעירים הלוקים במה שמאובחן כיום כהפרעת חרדה מוכללת ודיכאון, נכון לשנת 2013, גדול פי חמישה עד שמונה ממה שהיה בשנות החמישים. לפי גריי, לאורך אותה תקופה, שיעורי ההתאבדות בקרב צעירים בגילי 15 עד 24 צמחו יותר מפי שניים, ושיעורי ההתאבדות בקרב ילדים מתחת לגיל 15 צמחו ביותר מפי ארבעה. ‏[5]

העיתונאי רוברט וויטאקר, שחוקר את תעשיית התרופות במשך עשרות שנים, טוען כי יש בעיה הן בהתרחבות הדיכאון עצמו והן בנכונות הגדולה יותר למכור לו תרופות. לפי וויטאקר "הבעיה האמיתית של התעשייה הזאת היא שמדובר בעסק, ועסק מאוד רווחי". לפי וויטאקר ב-"1987 הוציאו מטופלים בעולם 800 מיליון דולר בשנה על תרופות אנטי־דיכאוניות, ב–2007 המספר כבר זינק ל–25 מיליארד דולר, ועכשיו מוציאים יותר מ–40 מיליארד דולר בשנה. כל העסק הזה מונע על ידי תאגידים שרוצים להרוויח כסף. אחד מכל חמישה אמריקאים לוקח תרופות פסיכיאטריות, בעיקר אנטי־דיכאוניות". ‏[6]

סקר של מכון PEW משנת 2017ו 2018 מצא כי יותר ויותר אנשים בארצות הברית מתקשים למצוא דבר משמעותי בחייהם. הדבר נפוץ יותר בקרב מבוגרים, וההתמקדות היא יותר במשפחה ופחות במטרות "גדולות". בקרב צעירים לעומת זאת יש מגמה הפוכה. [2] חלק מהעונים לסקר ענו תשובות כמו - סמים ואלכוהול הן קרני האור היחידות בחיים שלי. [3]

דיכאון בקרב נשים וגברים

שיעור הנשים הלוקות בדיכאון קליני בקרב אוכלוסייה כללית הינו כפול מאשר גברים. אם כי לא ברורה הסיבה לדבר. הסבר אחד להבדל בין המינים הוא שיש הבדלים פיזיולוגיים והורמונליים. נמצא כי הדיכאון מתבטא בקרב נשים בעיקר בתחושות חוסר אונים והעדר תקווה, ואילו בקרב הגברים בתחושות רוגז ועצבנות- ובשל כך ישנו קושי באבחון. יש הטוענים כי צריך להבדיל בהבחנת הדיכאון בין גברים ונשים וכי שיעור הגברים הלוקים בדיכאון הוא למעשה גבוה יותר ומתועל לאפיקים אחרים כמו אלימות והתמכרות.

באופן רשמי דיכאון אצל גברים הוא נמוך יותר מאשר אצל נשים. יש הטוענים כי שיעור הדיכאון אצל גברים הוא גבוה בהרבה מאשר ההגדרה הרשמית של דיכאון. גברים ונשים מתפתחים אחרת מבחינה נפשית. הם פגיעים לסיכונים שונים, מגיבים אחרת למיניות ולאלימות ומציגים תסמינים נבדלים של דיכאון וחרדה. הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה התפתחו באופן א־מגדרי, כדי להציע תפיסה אחידה, אוניברסלית כמעט, לגברים ולנשים, אבל דבר זה גורם לתת איבחון של דיכאון בקרב גברים. נשים חשופות יותר לחרדה והסיכון העיקרי עבורן הוא מפני חוויה מינית מפחידה, ואילו גברים חשופים יותר לאלימות באופנים שונים. לפי ד"ר גבריאל בוקובזה, האמצעי להתמודד עם מצוקה נפשית הוא ביטוי רגשי וגיוס תמיכה. אלא שמגיל צעיר נשללות מהגבר יכולת ולגיטימציה לביטוי רגשי משוחרר. דבר זה בא לידי ביטוי במקומות רבים בחברה, מחקרים מראים שהתגובה של הורה או גננת לבכי של בן היא נוקשה וממשמעת יותר מאשר לבכי של בת. אפילו תינוקות בני יומם, זוכים להתייחסות רגשית המותאמת למגדר שלהם. גברים נדרשים יותר להסתיר רגשות כמו צער או כאב, ולהסתיר או להכחיש מצוקה. בשל נורמות מגדריות רק מעט גברים מפגינים תסמינית המקובלים לדיכאון. לפי בוקובזה הגברים מנסים להימלט מהדיכאון על ידי התמכרויות שונות שיקלו על הכאב או יקהו אותו. פורנוגרפיה, סמים, מין, אלכוהול או עבודה. כלפי חוץ אפשר יהיה להבחין בהתמכרות, והיא תמסך את הכאב הפנימי המר של הדיכאון או את תסמיניו מעוררי הבושה. עבור הגבר קל יותר להודות בהתמכרות למריחואנה או לעבודה מאשר במצב דיכאוני. אחרים יחצינו את כאבם בזעם, עצבנות, אלימות והתנהגות קרימינלית. לדוגמה גברים מתאבדים יותר מאשר נשים. לפי טענה זו הגדרת הדיכאון ואבחונו צריכה להיות שונה בקרב גברים ונשים. ‏[7]

דיכאון בישראל

לפי טענה אחת, בישראל סובלים מדיכאון כ-5.5% מהאוכלוסייה (6.9% בקרב נשים לעומת 4.1% בקרב גברים)‏‏[8]. לעומת זאת לפי ד”ר דפנה לוינסון, ממשרד הבריאות 10% מקרב האוכלוסייה הבוגרת חוותה דיכאון קליני לפחות פעם בחיים ו-6% חוו דיכאון כזה בשנה האחרונה. כמו כן 16% מהבוגרים חוו דיכאון או חרדה במהלך חייהם, ו-10% חוות זאת במהלך השנה האחרונה. [3]

סקר שנערך בישראל בשנת 2007 בנושא תחושת דיכאון (לאו דווקא דיכאון קליני) מצא כי 16% מכלל האוכלוסייה הבוגרת דוברת העברית העידו כי חשו "דיכאון" או "תחושת דיכאון" במהלך השנה האחרונה. מתוכם, 53% שציינו שסבלו מדיכאון ציינו כי היה זה לתקופה של עד שבוע, 12% שבועיים-שלושה ו-34% לפרק זמן של חודש ומעלה.[4]

ברוב המדינות אחוז הלוקים בדיכאון גבוה פי 2 בקרב נשים לעומת גברים. עם זאת, על פי מחקר שעשו מירנה וייסמן ועמיתיה, נמצא כי בקרב היהודים שיעור הנשים הלוקות בדיכאון דומה לאלו שאינן יהודיות, לעומת אחוז הגברים היהודים הלוקים בדיכאון שהינו כפול לעומת גברים שאינם יהודיים, ודומה לאחוז הנשים היהודיות‏[9].

36% מהנשאלים בישראל ציינו כי הסיבה לדיכאון היא בעיה בזוגיות ובחיי המשפחה. אצל 35% היתה בעיה כלכלית, 22% בעיות בעבודה, 27% בעיה בריאותית, ו-20% חשו דיכאון עקב המצב הביטחוני.[5]

גורמים לדיכאון

לדיכאון סיבות שונות, אשר אינן מובנות במלואן, ביניהן: בדידות, מתח נפשי ומשברים אישיים, גורמים חברתיים-כלכליים כגון עוני, שימוש בסמים, מבנה האישיות, חוסרים תזונתיים, תחלואה, תופעות לוואי של תרופות ועוד. נטיות משפחתיות גנטיות או אירועי דיכאון קודמים עשויים לפעול כ"גורם מכפיל סיכון" יחד עם גורמים אחרים.

לעיתים קרובות יש שילוב בין מספר גורמים. לדוגמה מתח נפשי הנובע מהאירועים מלחיצים בתחום התעסוקה (כמו פיטורין) או לחץ כרוני, עלול לעודד התפתחות דיכאון בקרב אנשים רגישים לכך. האנשים הרגישים יכולים להיות אנשים בעלי נטייה גנטית, מי שסובלים כאבים מתמשכים או מי שחוו דיכאון בעברם. אותו אירוע עבור אנשים אחרים לא יגרור דיכאון.

לטענת הפסיכולוג מארק סולמס, אחד האבות המייסדים של ענף נוירופסיכולוגיה, דיכאון קשור למערכת ביולוגיות חיונית למוח ש"יצאה מכלל שליטה" והוא שואל - מה בכלל התפקיד של מערכת כזו. לפי סולמס התפקיד של מערכת כזו היא למנוע אובדן קשר בין צאצא עם מטפל. כמו כן יש לנו צורך בקשר עם פרטנר מיני ועם אנשים בכלל. המנגנון שנועד לשמור קשר עם אחרים הוא מנגנון בריא שיש לו תפקיד אבולוציוני. הוא פועל על ידי יצירת כאב כאשר יש איום בניתוק הקשר וגורם לנו לפעול כדי לחזק אותו (לדוגמה לפעוט לבכות אם הוא חושש שאיבד את אימו). זה שהוא עלול להוביל למצבים לא בריאים לא קשור בהכרח לכך שמדובר במנגנון חשוב. [6] קשר עם מטפל קשור למעגל מוח - פאניקה-יגון, שמכוון להיקשרות לאחרים שידאגו לנו, ומופעל על ידי פפטיד ממשפחת האופיואידים. במבט ראשון נראה שפאניקה ויגון הם דברים שונים לגמרי אבל לפי סולמס מדובר בשני שלבים של אי סיפוק צורך לקשר עם מישהו קרוב שיגן עלינו. אצל יונקים וציפורים, אם יש היקשרות למטפל, הפרדה ממנו מעוררת פאניקה, שמיועדת להשיב אותו אלינו. אם הדבר לא מוביל לאיחוד מחודש, תהיה שקיעה לייאוש. ‏[10]

גנטיקה ומגדר

ברוב הקבוצות האתניות, שכיחות הדיכאון בקרב נשים גדולה פי שתיים ביחס לדיכאון בקרב גברים. נראה שבקרב יהודים השכיחות בגברים גבוהה יותר, עד כדי שוויון עם הנשים [11].

מחקרים מצביעים על שכיחות גבוהה יותר של דיכאון בקרב בני משפחה של חולי דיכאון. אחוז התאימות בקרב תאומים זהים הוא כ-50 אחוזים, ואחוז התאימות בקרב תאומים לא זהים הוא בין 10 ל-25 אחוזים. עד כה אותרו מספר גנים הקשורים בדיכאון, אך אף אחד מאלו אינו יכול להסביר התפתחות של דיכאון ללא תנאים נוספים.

הסבר נוסף לדיכאון הינו דיכוי יתר של אזור ה-MTL במח על ידי אזור ה-MPFC, וכן פגיעה או צמצום בגודלו של איבר ההיפוקמפוס.

בדידות

תחושה של בדידות יכולה לגרום לדיכאון. הבדידות אינה חייבת להתקיים דווקא עקב בידוד חברתי - יש אנשים שחווים אותה גם כאשר יש להם בני זוג, משפחה וכו'. הבדידות היא תופעה חברתית שמתגברת בחברה המודרנית.

בדידות כגורם לדיכאון מחזקת את הרעיון לפיו פגיעה בדחף של קבלת הגנה גורמת לתגובה של פאניקה-יגון שמופיע בנוירופסיכולוגיה. כמו כן הדבר מתאים לטיפול פשוט שיש נגד דיכאון - חיבוקים, ליטופים, ובאופן כללי מגע גופני. בני אדם שחיים לבד יכולים להיעזר באימוץ בעל חיים. [7]

אובדן של אדם קרוב יכול להוביל לתקופת אבל ודבר זה הוא נורמלי. אבל התמשכות של תקופה כזו עלולה להתדרדר לדיכאון. [12]

עודף מתח נפשי

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - מתח נפשי

עודף של מתח נפשי הוא סיבה חשובה לדיכאון. [8] הדבר נכון הן לגבי עודף מתח כרוני והן לגבי מתח אקוטי (חד פעמי וחזק).[12] מתח כרוני מתרחש עקב גירוי מתמשך (לרוב גירוי בינוני או נמוך) - לדוגמה עקב דאגה להורה שיש לו אלצהיימר, מתח אקוטי הוא מתח עקב אירוע חזק וחד-פעמי -לדוגמה עקב מוות של אדם קרוב, או אובדן מקום עובדה. שני סוגי המתח יכולים לגורר הפעלת יתר של מנגנון "ברח או הילחם" בגוף, ודבר זה יכול להוביל להגברת הסיכון לדיכאון אצל אנשים רגישים לכך. [12]

מתח נפשי, בעיקר מתח נפשי כרוני, מוביל להפרשת הורמוני-מתח כגון קורטיזול, ומקטין את ההפרשה של הורמונים המשמשים כמוליכים עצביים במוח כגון סרטונין ודופמין, דבר שמקושר לדיכאון. כאשר מערכות כימיות-עצביות אלה עובדות בצורה תקינה הם משפיעות על הרגולציה של תהליכים ביולוגיים כמו שינה, תיאבון, דחף מיני ומאפשרים ביטוי של רגשות ומצבי רוח נורמליים. כאשר תגובות מתח יתר מתמשכות יתר על המידה ולא נסגרות לאחר התרחשות של מצב בעייתי, זה יכול להוביל לדיכאון עבור אנשים הרגישים לכך. שינויים רבים במוח המתרחשים במהלך אפיזודות של דיכאון הם דומים לשינויים המתרחשים בזמן מתח-יתר ממושך וחזק.[12]

הקשר בין מתח נפשי לבין דיכאון הוא מסובך ומעגלי. אנשים לחוצים בדרך כלל מזניחים הרגלי חיים המגבירים בריאות. הם עלולים לעשן, לשתות יותר מידי אלכוהול, ולהזניח פעילות גופנית. לפי ד"ר Bruce McEwen, המתח יכול להוביל לדפוסי התנהגות שבתורם מגדילים את הסיכוי למתח-יתר כרוני ואת הסיכוי לדיכאון מג'ורי.[12] כמו כן יש אנשים בעלי נטייה גדולה יותר להכניס את עצמם למצבים מלחיצים ואנשים אלה יכולים להיות בעלי נטייה לדיכאון. לפי מחקר אחד משנת 1999 שנערך על תאומים, למרות שאירועים מלחיצים יכולים לעודד דיכאון, שליש מהקשר הזה נובע מכך שאנשים מסוימים הם בעלי נטייה גנטית להכניס עצמם למצב מלחיץ. [9]

אובדן של עבודה יכול להוביל למתח ולדיכאון - הדבר נובע ממגוון סיבות - עקב דאגות כלכליות לעתיד, עקב פגיעה בדימוי העצמי, פגיעה ביחסים עם קרובים ומתחים במשפחה וכן פגיעה בקשרים חברתיים שיכולים להיות מעין כרית אוויר נגד דיכאון.[12]

אנשים שנאבקים מול דיכאון כרוני מתמשך, עלולים להיות רגישים יותר להשפעה שלילית של לחץ נפשי. אירוע כמו אובדן מקום עבודה או מוות של אדם קרוב עלול להוביל לאפיזודה ראשונה או שנייה של דיכאון קליני. לאחר מכן ייתכנו מספר אפיזודות של דיכאון באופן ספונטני, גם ללא אירועים מלחיצים. לא ברור מדוע מתח מוביל לדיכאון בצורה כזו. קיימות תאוריה המכונה "kindling effect" או "kindling-sensitization hypothesis" (מאת R. M. Post). לפי התאוריה אירועי דיכאון קודמים עלולים לגורר שינויים בכימיה של המוח ובמערכת הלימבית, דבר שהופך אותם לרגישים יותר לאפיזודות של דיכאון. דבר זה דומה לשימוש בעצי הצתה כדי לגורר התלקחות של מדורה. אירועים קטנים ומוקדמים של דיכאון עלולים לגרור דיכאון קליני גם בעקבות אירועי לחץ קטנים. [13] מטה-אנליזה של 13 מחקרים משנת 2008 מצאה חיזוק לתאוריה זו, אם כי היא חלשה יותר בקרב נשים ואנשים צעירים. [10]

אירועי דחק או התעללות

התפתחות דיכאון קשורה לא פעם בסיבות פסיכוסוציאליות כמו אירועי דחק או התעללות בילדות, אירועים טראומטיים חריפים או אובדן של אדם קרוב. מחקרים חדשים מצביעים על קשר בין נטייה גנטית לבין אירועי דחק, כלומר: הסיכון להתפתחות של דיכאון בעקבות אירועי החיים תלוי גם בנטייה הגנטית. אנשים הסובלים מהפרעת קשב, או מהפרעות אישיות כמו הפרעת אישיות גבולית, הפרעה טורדנית-כפייתית או תסמונת בתר חבלתית סובלים מדיכאון בשכיחות גבוהה יותר. מספר תאוריות פסיכואנליטיות להסבר הדיכאון הוצעו על ידי פרויד, אברהמס, קליין ואחרים.

חשיפה להתעללות מינית או גופנית בילדות מהווה גורם סיכון משמעותי להפרעות דכאון וחרדה בחיים הבוגרים. כאשר מנטרלים את המשתנים גיל, מין, השכלה, עליה, מצב משפחתי, דתיות וחשיפה לאירועים תלויי גורל בבגרות, נמצא כי בישראל, התעללות מעלה את הסיכוי לדיכאון בבגרות פי 1.7 כאשר היא בילדות, ופי 1.4 כאשר היא בגיל הנעורים. אירועים שליליים בילדות ובנעורים העלו את הסיכון לדיכאון פי 1.5.[3] דבר זה מתאים לתאוריות נוירו פסיכולוגיה על הפרעה במגנון של יגון-פאניקה וצורך בדמות מגוננת בגיל הרך.

הכנסה נמוכה והשכלה נמוכה

סקר הבריאות הלאומי בישראל שנערך בשנת 2006 מצא קשר בין המצאות של אירועי דיכאון וחרדה לבין הכנסה חודשית וכן עם מספר שנות הלימוד.

בקרב מי שהרוויחו פחות מ-3,000 ש"ח בחודש, הסיכוי להמצאות דיכאון או חרדה גבוה פי 2 לעומת אלו שהרוויחו מעל 20,000 ש"ח בחודש, בהכנסה של 1,500 ש"ח בחודש הפער היה גדול פי 3. בקרב מי שלמדו 0-6 שנים אירועי דיכאון או חרדה גדולים פי 2 לעומת אלו שיש להם 16 שנות לימוד או יותר. [14] הסבר אפשרי לפערים אלה יכולים להיות מוסבר דרך המצאות שונה של אירועי מתח נפשי, עומס נפשי כולל, או דרכי טיפול שונות למתח נפשי (דרך פעילות גופנית או דרך עישון לדוגמה). הכנסה נמוכה יותר יכולה להיות הכנסה זמנית נמוכה (כמו סטודנטים שעובדים במלצרות), עוני "מרצון" (או פשטות מרצון) או עוני מתמשך עקב נסיבות חיים (לדוגמה עקב השכלה נמוכה או מלכודת עוני אחרת). לפי מחקרים בכלכלה התנהגותית עוני גורר עומס נפשי וקוגניטיבי על האדם - משום שבמשך חלקים גדולים מהיממה ישנה מחשבות רקע על דאגות שונות כמו חשבונות שלא שולמו, צרות מול בעל הבית, וכו'.

בטחון ביחס למצב הכלכלי עשוי להיות מנגנון קרוב למנגנון של פאניקה/יגון שמוצג בנוירופסיכולוגיה. לדוגמה אם אנשים מבוגרים מפתחים בטחון בפרנסה בדומה לכך שילד קטן מפתח בטחון באמו בכך שהיא תפרנס אותו ותדאג לו. אפשרות נוספת היא שלאדם בצרות כלכליות יש יותר צרות מול המשפחה ומול הפרטנר המיני וזה גורר מתח נפשי או דיכאון. כמו כן יש פגיעה בתחושת הערך העצמי והביטחון העצמי.

הסבר נוסף יכול להיות דרך אי שוויון בריאותי שגורר סיכויי תחלואה שונים לאוכלוסיות עניות יותר. היות ותחלואה וכאבים יכולים לגרור דיכאון.

תחלואה וסיבות פיזיולוגיות

בנוסף לגורמים בעלי אוריינטציה פסיכולוגית, דיכאון יכול להיגרם גם כתוצאה מסיבות פיזיולוגיות. ביניהן נמנה מחסור בוויטמינים (כגון ויטמין B6 ו-ויטמין B12), חוסר איזון ביוכימי במוח (רמות נמוכות של סרוטונין, נוראדרנלין ולפעמים דופמין שחל בעיקר כלל אצל חולי פרקינסון), וחוסר איזון הורמונלי (בבלוטת יותרת הכליה\בלוטת התריס), מקרים בהם טיפול הורמונלי יכול לעזור.

דיכאון הוא לעתים קרובות סימפטום נלווה לפיברומיאלגיה ולתסמונת התשישות הכרונית כמו גם לסרטן. הסיכון לדיכאון קליני גדל בעקבות בעיות נוירולוגיות כמו שבץ, מחלת פרקינסון, או טרשת נפוצה, ובמהלך השנה הראשונה לאחר הלידה. הדיכאון נפוץ יותר גם לאחר מחלת לב-וכלי דם, ומקושר יותר לאירועים חמורים מאשר קלים.[3]

הקשר בין דיכאון וחרדה לבין מחלות כרוניות וכאבים הוא דו-כיווני (שכן דיכאון עלול גם לעודד חלק מהמחלות). תחלואה גופנית ממושכת ובפרט כאבים ממושכים ומחלות לב, קשורה בעליה בהסתברות לנוכחות הפרעות נפשיות. דבר זה נתגלה בכל מדינות סקר בריאות הנפש בעולם (The World Mental Health Survey Initiative). אם מנטרלים היבטים של גיל ומין, דלקת פרקים מעלה את הסיכוי להתפתחות דיכאון מג'ורי בשנה האחרונה פי 1.8, מחלות לב מעלות את הסיכוי להתפתחות דיכאון מג'ורי בשנה האחרונה פי 2, כאבי גב וצוואר מגדילים את הסיכוי פי 2.3, כאבי ראש מגדילים את הסיכוי פי 2.7. גם אסתמה יכולה להעלות את הסיכוי לדיכאון ובמידה מסויימת גם סוכרת והשמנה. [3]

הפרעות דכאון או חרדה שאינן מלוות בתחלואה גופנית הן היוצא מהכלל. בכל המדינות בסקר בריאות הנפש העולמי, הפרעות דכאון או חרדה אשר מלוות בכאבים ו/או בתחלואה גופנית היו שכיחות הרבה יותר מהפרעות דכאון או חרדה שאינן מלוות בתחלואה גופנית. ביחס של שני שליש לשליש לפחות.[3]

הפחתה בכמות המשחק החופשי בקרב ילדים

הפסיכולוג פיטר גריי מייחס את העליה בכמות החרדה והדיכאון בארצות הברית לכך שילדים משחקים פחות משחקים חופשיים עם בני גילם. שינויים רבים הובילו הורים לאסור על ילדים לשחק עם בני גילם הרחק מעין המבוגרים, והדבר מתקיים גם עקב תכנון עירוני מוטה מכוניות ועקב התמכרות למסכים. לפי גריי עם צמצום הזדמנויות המשחק הגיעו גם דעיכה באמפתיה ועליה בנרקיסיזם. לפי גריי, אמפתיה היא דבר שנלמד תוך כדי משחק.

ילדים לא לומדים את הכישורים והערכים החברתיים האלה בבית הספר כי בית הספר הוא סביבה אוטוריטרית, לא דמוקרטית. בית הספר מעודד תחרותיות, לא שיתוף פעולה. משחק הוא למידה ודבר זה נכון גם לגבי חיות אחרות. גרי טוען כי בשעת המשחק, ילדים לומדים את הלקחים החשובים ביותר לגבי החיים, אלה שאי אפשר ללמוד בבית הספר. כדי להפנים את הלקחים האלה, הילדים זקוקים לשעות משחק רבות בלי מעורבות של מבוגרים. לפי גרי, אנתרופולוגים מעידים כי בקרב ציידים לקטים הילדים משחקים שעות רבות ביחד. הוא מציין גם את בית הספר סאדברי כמקום בו לומדים תוך כדי משחק. גריי מביא גם ביקורת ומחקרים על שיטת השינון הנהוגה בסין, ומביא ראיות שהיא פוגעת בכישורים, ביצירתיות וביכולות המצאה. הוא טוען כי משחק הוא דרך יעילה מאוד ללמידת כישורים חברתיים כי הוא נעשה ברצון. המְשַחקים תמיד רשאים לפרוש, ואם הם לא מרוצים הם אכן יפרשו. לכן הכלל החשוב ביותר במשחק בחברה אינו "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך," אלא משהו מורכב יותר: "עשה לחברך מה שאהוב עליו." לשם כך, עלינו לראות את הדברים מנקודת מבטם של אחרים. כך מלמד משחק את הכישורים החברתיים שבלעדיהם יהיו החיים אומללים. אבל הוא מלמד גם כיצד להתמודד עם רגשות שליליים עזים כגון פחד וכעס. [11] רעיון לקשר בין משחק עם אנשים אחרים ועם פיתוח אמפתיה נתמך ידי פרופסור מארק סולמס על סמך מחקרים בתחום הנוירופסיכולוגיה לפיהם משחק הוא כלי טוב לפתח כישורי אמפתיה עקב הבנה מה הם הגבולות החברתיים ומה הם רצונות השותפים למשחק.‏[10]

השפעות של דיכאון וחרדה

תחלואה במחלות כרוניות וכאבים

הקשר בין דיכאון לבין תחלואה הוא דו כיווני. תחלואה וכאבים תורמים לדיכאון, וככל הנראה דיכאון תורם לתחלואה.

שיעור המדווחים בישראל על תחלואה גופנית ממושכת כלשהי בקרב הסובלים מהפרעות דיכאון או חרדה היה 66%. להשוואה, בקרב מי שלא סבלו מהפרעות דיכאון או חרדה דיווח רק 46% בקרב אלה מי סבלו מהפרעות דיכאון או חרדה. תחלואה גופנית ממושכת כוללת - מחלות לב (התקף לב, שבץ או מחלת לב, לחץ דם גבוה),מחלות נשימה (אסתמה, COPD, אמפזימה, שחפת, או מחלת ריאות אחרת), סכרת, מחלת כליות, סרטן, מחלות מאורולוגיות, מחלה בבלוטת התריס,כאבים ממושכים (כאבי פרקים, כאבי צוואר-גב, כאבי ראש או כאבים כרונים אחרים). תחלואה נפשית מעלה את השכיחות של כאבים ממושכים ומחלות לב. [3]

דיכאון עלול להוביל להשלכות בריאותיות נוספות היות והוא מגדיל את ההסתברות לתחלואה במחלות לב ולניסיונות התאבדות. דיכאון הוא גם גורם מרכזי בגרימת נכות ולקויות.

תחלואה בהפרעות נפשיות אחרות

בסקר הנפשי העולמי נמצא כי דיכאון מעלה את הסיכוי להפרעות נפשיות אחרות. הפרעת דכאון מעלה את הסיכוי להפרעות כמו פוסט טראומה פי 25, ולהפרעה נפשית כלשהי אחרת פי 10. יש גידול בהפרעות חרדה כלשהי והפרעות חרדה מוכללת פי 14. בישראל, כ-30% מהסובלים מהפרעות דכאון סובלים גם מהפרעות נפשיות אחרות (בעיקר הפרעות חרדה)[3]

התמכרות לסמים ולאלכוהול

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים - התמכרות, אלכוהול

בסקר הנפשי העולמי נמצא כי בהמצאות דיכאון יש חיזוק מסויים לצריכת יתר של אלכוהול[3] לפי תכנית הטיפול האינטרגטיבית למחלות נפשיות ולהתמכרות לחומרים, כ-50% מהאנשים בארצות הברית שיש להם בעיות נפשיות קשות, סובלים גם מהתמכרות לחומרים ממכרים כמו אלכוהול, סמים וכו', וכ-30% מסך האנשים שמאובחנים בבעיות נפשיות מתמכרים לחומרים שונים - לעומת 15% מהאוכלוסייה הכללית בארה"ב. ‏[15]

דיכאון הוא לעיתים קרובות "שער" לשימוש בסמים ואלכוהול. מי שחווה דיכאון צורך את החומרים האלה כדי לברוח מהרגשות השליליים. אבל ללא טיפול הדיכאון נשאר. לעיתים קרובות השימוש באלכוהול או סמים מתפתח להתמכרות מלאה עקב הניסיון החוזר לברוח מהבעיות. [12] הדיכאון והתמכרות לאלכוהול, מחזקים זה את זה. השתייה לא עוזרת לדיכאון ומצד שני אם מישהו הוא אלכוהוליסט, הדיכאון הוא גורם שעלול למנוע ממנו לעבור לאופן מחשבה הדרוש להתגברות על ההתמכרות לאלכוהול.

גם היבט זה מחזק הסבר נוירופסיכולוגי על מעורבות מגנון פאניקה-יגון, שכן לאלכוהול יש השפעה של "הקהיית כאב" ביחס לקשר עם אנשים אחרים, פיתוח מאין אפתיה אליה, ומצד שני דבר זה בדיוק גם גורם לכך שאלכוהול גורם לפגיעה משמעותית בקשרים עם בני משפחה או חברים דבר שמעודד דיכאון.

נכות ומוגבלות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - נכות

הדיכאון הקליני מהווה גורם ראשוני לנכות בארצות הברית ובמספר מדינות נוספות. לפי ארגון הבריאות העולמי, התחזית היא שעד שנת 2020 הדיכאון יהפך לסיבה השנייה בעולם לנכות, אחרי מחלות הלב [16]. לנכות יש השפעות כלכליות בריאותיות וחברתיות רבות כגון קשיי תעסוקה, הגברת העוני, הגברת תחלואה בסוכרת, מחלות לב ועוד.

הפרעות דכאון או חרדה גורמות למוגבלות בעיקר בתחומים של יחסים חברתיים ויחסים בין אישיים ובמידה פחותה בתחומים כמו עבודה, ועובדות בבית. לדוגמה מעל 25% מבין אלו שיש להם בעיית דיכאון או חרדה גבוה, דיווחו על בעיות ביחסים האישיים והחברתיים, זאת לעומת 10-13% מבין אלו שיש להם הפרעה גופנית חמורה. בתחומים של עבודות הבית או עבודה מחוץ לבית, אחוז המדווחים על מוגבלות גבוהה מסיבות נפשיות דומה לאחוז המדווחים על מוגבלות גבוהה מסיבות גופניות - ברמות בינונית או חמורות של הפרעה מדובר על כ-20% המדווחים על מגבלות בעבודות בבית ובעבודה.[3]

אובדן ימי עבודה ונזק כלכלי

16% מהישראלים שהעידו כי חשו בדיכאון, הפסידו בשל כך 2.84 ימי עבודה בשנה. ולמשק כולו, הדיכאון גורם לאיבוד של 170 אלף ימי עבודה בשנה. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עלות אובדן יום עבודה למשק הישראלי עומדת על כ-593 ש"ח. לפיכך דיכאון גורם למשק הישראלי הפסדים של למעלה ממיליארד ש"ח בשנה.[13]

נטל התחלואה

לפי פרסום של מכון טאוב משנת 2014, אף כי דיכאון לא נחשב כגורם מוות מהותי, יש לו השפעה עצומה על נטל התחלואה של החברה בישראל, כלומר על כמות השנים שבהם אנשים חווים סבל. לפי המחקר, דיכאון הוא הסיבה השלישית בחשיבותה לנטל התחלואה (לאחר בעיות גב ומחלת לב כלילית והוא גורם 4.8% מנטל התחלואה בישראל- גורם מהותי יותר לנטל התחלואה לעומת סוכרת, סרטן ריאה או תאונות דרכים. באופן כללי מחלות נפשיות משפיעות בצורה חזקה על נטל התחלואה ביחס למשקל שלהן בנושא תמותה בלבד. ההשפעה על נטל התחלואה של מחלות נפשיות חזקה יותר בגילאים צעירים יותר. הן מהוות 24%-30% מנטל התחלואה בגילאים 10-39 ומהוות 20%-13% מנטל התחלואה בגילאים 40-54.[17]

אובדנות

כ-60% מניסיונות ההתאבדות נובעים מדיכאון, כאשר מתוכם 15% מצליחים ליטול את חייהם.

15% מתוך מי שמאובחנים כבעלי דיכאון קליני מתים כתוצאה מהתאבדות.[18].

מניעה וטיפול בדיכאון

פעולה פשוטה כמו חיבוק של בני משפחה או חברים קרובים, וקבלת חיבוקים מהם עשויה להפחית דיכאון וחרדה. ההורמון אוקסיטוצין מופרש בעקבות חיבוקים, כירבולים, עירסולים (של תינוק) או בעקבות פעילות אינטימית (כמו התעלסות). ההורמון יכול לסייע לאנשים להתגבר על דחייה חברתית. ניתן לקבל זאת כתרופה אבל הדבר עלול להיות עם השפעות לוואי. הדרך הפשוטה ביותר להפריש הורמון זה היא לחבק אנשים אהובים ולקבל מהם חיבוקים. בנוסף לכך, אנשים שכבר נמצאים במצב של דיכאון או חרדה זקוקים לתחושת קשר לאנשים אבל לעיתים קרובות נוטים גם להימנע ממנה על ידי בידוד עצמי - לדוגמה על ידי רצון לישון לבד. קבלת חיבוקים יכולה להפחית בעיה זו ולסייע ליצור אינטימיות ויצירת קשר עם אדם קרוב - פרטנר מיני, קרוב משפחה, חבר קרוב וכו'. אדם הסובל מדיכאון או חרדה כדאי שיהיה מודע לכך שהוא מבודד את עצמו וכי דבר זה בעצם מגביר את הסבל שלו. אנשים שחיים לבד, יכולים להיעזר בבעל חיים כדי לקבל תחושת מגע. ‏[19] [14]

באופן כללי, במדינות רבות בעולם שיעורי הפניה לטיפול נפשי בקרב מי שזקוקים לו נמוכים מאוד בהשוואה לשיעורי הפניה לטיפול בתחלואה גופנית. במדינות מתפתחות יש חסמים שונים להכרה בקיום הדיכאון, כגון קיום של סטיגמה וגם פחות רופאי נפש ופחות מודעות בקרב החולים עצמם, קרובי משפחה ורופאים לחשיבות הטיפול ולכן אחוזי הפניה לטיפול נמוכים עוד יותר בהשוואה למדינות מפותחות. במדינות מפותחות אחוז הפונים לטיפול נפשי מבין אלו שיש להם דיכאון (ללא תלות בחומרת המחלה) עומד על 29%, לעומת זאת במדינות מפותחות אחוז הפונים לטיפול עומד על כ-7% בלבד. נתונים דומים מאוד קיימים לגבי בעיות נפשיות אחרות כגון פוסט-טראומה, פאניקה, והפרעה דו-קוטבית. זאת בהשוואה למחלות כמו סרטן, מחלות לב, סוכרת, כאבי צוואר וגב שבהן אחוז הפונים לטיפול עומד על מעל 50% בכל המדינות ובמספר מחלות (כאבים, מחלות לב, לחץ דם, וסוכרת) אחוז הפונים לטיפול עומד על מעל 70% במדינות המערביות.[3]

בישראל 49% מתוך הסובלים מדיכאון פנו לעזרה כלשהי, 35% פנו לעזרה לא מקצועית כגון חברים ומשפחה, ו-28% לעזרה מקצועית כגון רופא פסיכולוג פסיכיאטר וכדומה. 74% מהנשאלים שסובלים מדיכאון ציינו כי הם אינם משתמשים בתרופות לטיפול בדיכאון – כאשר בקרב 28% מתוכם הסיבה היא חשש מתופעות לוואי.[15]

דיכאון שאינו מטופל יכול להמשך במשך שבועות, חודשים ושנים. עם הזמן דיכאון לא מטופל עלול להחריף וטיפול בו יהיה קשה יותר. דיכאון לא מטופל עלול גם להוביל להתאבדות.

יש גופים וארגונים שונים שיכולים לספק שירותי טיפול או להפנות לטיפולים כאלה:[18]

  • רופאי משפחה ורופאים כלליים.
  • אנשים במקצועות רפואת הנפש - פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, יועצים פסיכולוגיים.
  • מרכזי בריאות נפש קהילתיים.
  • בתי חולים פסיכיאטרים.
  • תוכניות סיוע מטעם מקום העבודה.
  • ארגונים ללא מטרת רווח ומתנדבים כגון ארגון ער"ן.

הפרעות דיכאון גורמות להרגשה של תשישות נפשית, העדר ערך-עצמי, חוסר-תקווה והרגשה שלא ניתן לקבל סיוע. מחשבות ורגשות שליליות כאלה גורמים לאנשים להרגיש שעליהם לוותר. חשוב להבין שנקודות מבט אלה הם חלק מהדיכאון ובדרך כלל לא משקפות בצורה מדוייקת את המצב. מחשבות שליליות נוטות להיעלם כאשר הטיפול מתחיל להשפיע. מי שלוקה בדיכאון יכול לנסות לסייע לעצמו על ידי:[18]

  • הצבה של יעדים ריאליים ולקיחת אחריות הגיונית.
  • שבירת משימות גדולות למשימות קטנות יותר, והצבת תעדופים על מה לעשות ומה לוותר.
  • לנסות להיות בחברת אנשים אחרים ולבטוח במישהו, זה בדרך כלל עדיף מאשר להיות לבד.
  • להשתתף באירועים שמסייעים לו להרגיש טוב יותר.
  • ביצוע של פעילות גופנית מתונה, הליכה לסרט, לצפות במשחק, או השתתפות בפעילות חברתית, דתית או קהילתית אחרת יכולה לסייע.
  • יש לצפות כי השיפור במצב הרוח יתרחש בהדרגה, לא באופן מיידי. לעיתים נדירות אנשים יוצאים מהדיכאון באופן מהיר, בדרך כלל מדובר בשינוי קטן לטובה מיום ליום.
  • כדאי לנסות לדחות החלטות חשובות עד לאחר שהדיכאון נחלש. לפני שמקבלים החלטות חשובות בחיים - שינוי בעבודה, נישואין או גירושים, כדאי לדבר על כך עם אנשים אחרים שמכירים אותך היטב ויש להם ראיה אובייקטיבית יותר של המציאות.
  • כדאי לתת למשפחה ולחברים לסייע.

ניתוח כלכלי - חברתי

אחת הטענות המרכזיות של תומכי השיטה הקפיטליסטית היא שלמרות ששיטה זו גורמת למשבר סביבתי היא גורמת לאנשים לאושר. אחת הטענות היא שקנייה בשוק החופשי של מוצרים שונים גורמת למיקסום של רווחה. העליה באחוזי הדיכאון, במיוחד במדינות שהן כבר עשירות למדי, מערערת על טיעון זה ומצביעה על כך שהקשר בין פיתוח כלכלי, חברה ונפש הוא מורכב יותר מאשר סתם קניות בשוק. בעוד שקניות של מוצרים ושירותים שונים יכולה לעורר תחושה של שמחה או שביעות רצון, למערכת הכוללת של קפיטליזם יש השפעות לוואי רבות נוספות, וחלק מדברים אלה יכולים לגרור הגברה של גורמים חברתיים שמעודדים דיכאון.

דוגמאות לכך הן פגיעה במוסד המשפחה, בקשרים בין ילדים להורים, בין אחים ובין בני זוג בגלל היבטים כמו הגברת הניידות של עובדים, שעות עבודה ארוכות יותר וחשיבות גדלה של עולם העבודה כך שהוא פולש למרחב המשפחתי. באופן כללי בקפיטליזם יש בעיה גדלה של בדידות גוברת ושל צמצום התא המשפחתי (כך שיותר אנשים גרים לבדם). ניידות עובדים שנובעת מרצון לשמור על יעילות כלכלית, גורמת לפגיעה ביחסים במשפחה וכן לכרסום בקשרים קהילתיים. בדידות נובעת גם ממגמות של תכנון מוטה מכוניות ופרבור שגורמים לפחות מפגשים ברחוב ובשכונה וכרסום של הון חברתי. גורם אפשרי נוסף הוא היבט של עודף מתח נפשי בגלל מגוון סיבות כמו עודף פקקי תנועה, זיהום רעש, פחד להתדרדר לעוני, בגלל חובות ועוד. היבטים כמו זיהום ותאונות דרכים ומקרי אלימות עקב התמכרויות או סיבות אחרות עלולה לגרום תחושה של ייאוש וניסיון בריחה. רבים מהיבטים אלה קשורים לטיעון של הספר מחלת השפע לפיה השוק החופשי הוא מכשיר טוב כדי לספק שפע של מוצרים פרטיים כמו גרביים או טלוויזיות, אבל הוא גרוע בהספקה של מוצרים ציבוריים כמו צבא, אמון או מערכות אקולוגיות. אנשים סובלים מבדידות אבל המבנה הבסיסי שמפחית בדידות - נוכחות של משפחה חברים או קהילה הוא לא דבר שהקפיטליזם מגן עליו, והמוסדות של שוק, ממשלה ותאגידים גדולים נמצאים בדרך כלל בהתנגשות עם אינטרסים של משפחות וקהילות.

טענה נוספת ביחס לקפיטליזם היא שהוא אפשר את העליה בתוחלת החיים בהשוואה למה שהיה לפני 300 שנה. טענה זו נכונה באופן ניכר, בשל הקשר בין קפיטליזם, תיעוש, התמחות כלכלית, פיתוח טכנולוגי וחקירה מדעית שהובילו לשינוי עצום בתוחלת החיים ובירידה משמעותית גם בתמותת תינוקות. עם זאת נכון ל-2019 תוחלת החיים של אנשים לבנים בגיל הביניים (לא שחורים עניים, או בני נוער מיואשים) בארצות הברית החלה לרדת כנראה בגלל סיבות סביבתיות‏[20]. לפי מספר חוקרים הסיבה המרכזית היא דיכאון, או בשפתם "מחלות של חוסר תקווה", אשר גורם להתאבדויות, אלכוהוליזם, ושימוש מוגבר בסמים, שלושת הסיבות גורמות לתמותה של כ - 200 אלף בשנה. עוד סיבות הן, פציעות בלתי מכוונות מה שיכול להגרם בגלל ההשפעה שיש למציאות מדומה על המוח, מחלות אלצהיימר שגם קשורה לקרינה, סכרת הקשורה לעודף מזון ואורח חיים יושבני, מחלות לב ראה ולחץ דם גבוהה אשר נגרמות בין היתר בגלל זיהום אוויר, השמנה אורח חיים יושבני שינויי אקלים[21].

ראו גם

קישורים חיצוניים

היקף וגורמים לדיכאון
השפעות של דיכאון
טיפול

הערות שוליים

  1. ^ דיכאון באתר ארגון הבריאות העולמי
  2. ^ Facts & Statistics , Anxiety and Depression Association of America.
  3. ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 הפרעות דכאון וחרדה בישראל: ממצאים עיקריים מסקר בריאות הנפש בעולם ד”ר דפנה לוינסון, משרד הבריאות, מרץ 2012
  4. ^ קפלן וקפלן,"סקירה מקיפה על דיכאון" באתר psychologia.co.il
  5. ^ פיטר גרי, תנו לילדים לשחק, אלכסון, 2013, המאמר המקורי נקרא The play deficit, מאת Peter Gray [1]
  6. ^ נדן פלדמן, "טירוף מוחלט": נכנסתם לדיכאון? חכו רגע לפני שאתם מסתערים על הציפרלקס, דה מרקר, 13.01.2018
  7. ^ גבריאל בוקובזה, הגיע הזמן לדבר על סקס ומלחמה, מוסף הארץ, 03.01.2018
  8. ^ ‏מיכל שפירא, חדש בישראל: תרופה צמחית נגד דיכאון, אתר nrg‏
  9. ^ יורם יובל, "סערת נפש", עמ' 252
  10. ^ 10.0 10.1 גדעון לב, צפינו בפעילות מוחית וגילינו: אלה שבעת הדחפים שמניעים את האדם ראיון עם פרופ' מארק סולמס, הארץ, 28.11.2019
  11. ^ Levav I, Kohn R, Golding JM, Weissman MM, "Vulnerability of Jews to affective disorders", Am J Psychiatry. 1997 Jul;154(7):941-7.
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 12.5 Stress and Depression, Karen Bruno, WebMD.com. Reviewed by Laura J. Martin, MD
  13. ^ Stress and Depression Dr. Prentiss Price-Evans, AllAboutDepression.com
  14. ^ פרופ' ליאון אפשטיין ואחרים אי-שוויון בבריאות בישראל, ההסתדרות הרפואית בישראל, 2008
  15. ^ An Introduction to Integrated Treatment,תכנית הטיפול האינטרגטיבית למחלות נפשיות ולהתמכרות לחומרים
  16. ^ Murray, C.J.L., Lopez, A.D. (1997). "Alternative projections of mortality and disability by cause 1990-2020: Global Burden of Disease Study". Lancet 349: 1498�1504.
  17. ^ דב צ'רניחובסקי, ליאורה בוורס, מצב הבריאות ותקצוב המערכת בישראל בראי שיטת ה-DALYS מרכז טאוב, 17.12.2014
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 Getting Help for Depression Dr. Prentiss Price-Evans, AllAboutDepression.com
  19. ^ Science Says Cuddling Helps Curb Depression And Anxiety, Here’s Why
  20. ^ צופיה נוריה על משבר האקלים עוני ותחלואה 15 למאי, 2019 Social TV - הטלוויזיה החברתית
  21. ^ Joshua Cohen 'Diseases Of Despair' Contribute To Declining U.S. Life Expectancy ה-19 ביולי 2018, Forbes
בריאות הציבור, קידום בריאות, ורפואה מונעת
תזונה והרגלי אכילה: השמנת יתר - סוכרת - כלכלת השמנה - עיצוב להרזיה - מזון מהיר ותעשייתי - סוכר - משקאות ממותקים - מלח - בשר מעובד - מזון אורגני - דגנים מלאים
הרגלי חיים והתמכרויות: התמכרות - עישון - מניעת עישון - גמילה מעישון - אלכוהול ובריאות - השלכות בריאותיות של טלוויזיה - התמכרות למשחקי מחשב
תנועה ובטיחות בתחבורה: השפעות בריאותיות של מכוניות - זהירות בדרכים - תחבורה פעילה - הליכתיות - מיתון תנועה - תחבורת אופניים - כיצד להימנע מפגיעת מכוניות - אורח חיים יושבני - אורח חיים פעיל - פעילות גופנית
זיהום וסיכונים לשיבוש מערכות: גורמים מסרטנים - זיהום - זיהום אוויר - זיהום מים - זיהום במזון - חומרי הדברה - מתכות כבדות - ניקיון ידידותי לסביבה - משבש אנדוקריני - טרטוגן - עמידות לאנטיביוטיקה
רווחה נפשית וחברתית: פסיכולוגיה חיובית - מתח נפשי - דיכאון - חמש דרכים לרווחה - הון חברתי - גורמים חברתיים המשפיעים על הבריאות
עקרונות ונושאים מערכתיים: הוליזם - גורם סיכון בריאותי - נטל תחלואה - נכות - אזורים כחולים - טכנולוגיה נאותה - חשיבה מערכתית - רפואה משתתפת - חברות התרופות - הכחשת נזקי העישון - עקרון הזהירות המונעת - עירוניות מתחדשת - אי שוויון בריאותי - אי שוויון בריאותי בישראל - סיבות מוות בישראל


הבהרה: המידע באקו-ויקי נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי