תעשיית ההימורים

תעשיית ההימורים היא ענף עסקי שמתפרנס ממכירת שירותים של ארגון הימורים מאורגנים. תעשייה זו כוללת בתי קזינו, אוניות הימורים, תעשיית ההימורים באינטרנט, הימורים הקשורים במרוצים ובספורט, יצרנים ומפעילים של "מכונות מזל", "מפעל פיס" - כלומר מונופול ממשלתי על הימורים, וכן מוסדות הימורים קטנים המתפרנסים מהימורים לא חוקיים. לתעשיית ההימורים יש מגוון תעשיות-משנה המתלוות אליה אשר מספקות שירותים משלימים, כמו בתי מלון ומסעדות שמנעימים את זמנם של מי שבאו להמר בבתי קזינו גדולים, טיסות ושירותי תיירות אחרים המשמשים לשם תיירות הימורים, וכן היבטים נוספים הקשורים בענף כמו עסקי אלכוהול, מין בשכר, מכירת סמים ועוד.

בתי קזינו

לתעשיית הקזינו יש רווחים גבוהים. בשנת 2016 בתי הקזינו הממוקמים ביבשה (כלומר לא כולל הימורים בים) השיגו הכנסות בסך של 450 מיליארד דולר. אתרי משחקי הימורים נמצאים בעליה ושוק הקזינו באינטרנט גדל מ-2.2 מיליארד דולר בשנת 2013 ל-3.4 מיליארד דולר בשנת 2015. [1] מרכזי בתי קזינו בעולם נמצאים באי מקאו בדרום מזרח אסיה, ובלאס וואגס בנוואדה ארצות הברית, וכן בסינגפור ואטלנטיק סיטי. מרכזים נוספים כוללים כמה מדינות עשירות כמו צרפת, גרמניה, אוסטרליה, ובריטניה.

מקאו, איזור מנהלי מיוחד בסין, הוא שוק הקזינו הגדול בעולם, והוא עקף את המרכז הקודם בשנת 2006. ההכנסות הגולמיות של הימורים במקאו עלו מ-10 מיליארד דולר בשנת 2007 למעל 44 מיליארד דולר בשנת 2014. בשנת 2015 ההכנסות ירדו ל-28 מיליארד. לאס ווגאס היא מרכז ההימורים השני בגודלו אך כנראה היא המפורסמת ביותר. בדומה למקאו ומרכזי הימורים נוספים, רוב בתי הקזינו בלאס ווגס מרוכזים באיזור תיירות שבהם יש חנויות, מסעדות, בתי מלון ומיצגים שונים שנועדו למשוך אנשים ולהיות מוצר משלים להימורים. מרכז הימורים זה משך כמעט 43 מיליון מבקרים. מונטה קרלו הוא אחד מאתרי התיירות המובילים באירופה והוא מארח זה עשרות שנים בני מלוכה וכוכבי קולנוע בחופשותיהם. אתר התיירות הידוע ביותר הוא בית הקזינו, שבשליטת ממשלת הנסיכות מונקו. אזרחי מונקו פטורים מתשלום מסים אולם אסור להם להיכנס לאולמות המשחקים של בית הקזינו.

השפעות של תעשיית ההימורים

בעיה מרכזית של תעשיית ההימורים היא התמכרות להימורים - סוגים שונים של אנשים שמציגים מאפיינים של התמכרות פסיכולוגית וביולוגית שיש לה דמיון להתמכרות לסמים קשים. מהמרים אלה לא נהנים רק מהזכייה עצמה אלה מעצם ביצוע ההימור עצמו. בשנים האחרונות יש שינוי ביחס של פסיכולוגים ורופאים לתופעה - שנחשבה בעבר הפרעה התנהגותית בלבד, לראות בה התמכרות של ממש בשל שינויים במבנה המוח של מהמרים מכורים. התמכרות זו יכולה לפגוע במהמר עצמו על ידי התרוששותו. בעיות נוספות הקשורות בהתמכרות זו קשורות באלכוהוליזם ובפשיעה ובפגיעה של ההימורים הפתולוגיים לפגוע בבני משפחה ובאנשים נוספים שאינם המהמר עצמו.

בעיה נוספת של הימורים היא השימוש באתרי הימורים לשם הלבנת כספים. פושעים וארגוני מאפיה מעוניינים להציג בפני רשויות המס מקורות לגיטימיים של הכנסות כדי להסתיר את פעילותם. באופן זה כספים שמקורם בשוד סחיטה וכו', מגיעים לבתי קזינו, חלקם נשאר שם (בידיעה או בלי ידיעה של בתי הקזינו על מקור הכסף) ומגיעים לידי הפושעים ככסף שהושג כביכול בצורה חוקית. דבר כזה משתלם הן לפושעים והן לקזינו, והם מאפשרים פעילות פשיעה כלכלית בהיקף נרחב ומקשים על הוכחת הפשעים. בנוסף לארגוני פשיעה, יכולים גם ארגוני טרור לבצע הלבנת כספים - כחלק מתחום המכונה "מימון טרור" [2]. כאשר הם רוצים לטשטש קשר בין ארגוני או מדינות לבין תאי טרור - להעביר כסף בין בלדרים שקיבלו את הכסף ממדינות לבין פעילי טרור בשטח באמצעות הלבנת כספים. [3]

לתעשיית ההימורים יש לפעמים קשר לפעילות פשיעה - הן כדי להלבין כספים דרך בתי קזינו או הימורים, והן בהקשרים אחרים של שירותים נלווים כמו זנות, הלוואות בשוק האפור (של מהמרים שנכנסו לחובות), סחיטה באיומים (של מהמרים שנכנסו לחובות ולא יכולים להחזיר את הכסף), בלדרות סמים (דרך "למחוק חובות") ועוד. דוגמה מרכזית היא לאס וגאס. בשנת 1931 הפכו ההימורים לחוקיים בעיר. בשנת 1941 החלו להיבנות מלונות הקזינו בעיר, חלקם על ידי ארגוני הפשע המאורגן. המאפיונרים היהודים באגסי סיגל ומאיר לנסקי עמדו מאחורי פיתוחה של העיר, שהפכה ל"גן עדן" למהמרים. לאס וגאס מכונה "עיר החטאים" בשל בתי הקזינו הרבים, מכירת משקאות חריפים בעיר בכל שעות היום, ובשל שירותי המין הרבים המצויים בעיר.

תעשיית ההימורים קשורה גם למקלטי מס. זאת בשל אנשים עשירים שבאים להמר, והרצון של גורמים שונים להלבין כספים דרך ההימורים - כספי פשיעה מולבנים, כספים טרור וכן רצון של להסתיר הכנסות שונות מהממשלה לצורכי הפחתת המס. סינגפור, מונקו ונאוודה (במיוחד לאס וגאס) משמשות הן כמרכז הימורים, הן כמרכז עסקים חשוב והן כמקלט מס עבור אנשים וחברות שונות.

היסטוריה

בעשור האחרון של המאה ה-19 הומצאו מכונות בשם "Slot machine" לממכר אוטומטי של מוצרים רבים. הלקוח שם מטבע ובתמורה מקבל קופסא ובה מוצר מסויים. המכונות מכרו מסטיקים, סיגריות וסיגרים, משקפות לאופרה, שוקולד אישי ועוד. החידוש היה מנעול שמופעל על ידי מטבע. בשנת 1893 יש דיווח בעיתון על שימוש חדש במכונות אלה לשם הימורים. אחת המכונות המוקדמות מסוג זה העניקה סוכריות במקום כסף ומכאן התפתחה המשמעות של שלישיית דובדבנים. העיתונים של אותה תקופה דיווחו על תופעה נרחבת של התמכרות להימורים. בשנת 1899 דיווח הלוס אנג'לס טיימס: "כמעט בכל מסבאה אפשר למצוא בין מכונה אחת כזו לתריסר, והן מוקפות קהל שחקנים מבוקר עד לילה. מרגע שהתחלת בהרגל, הוא נהפך כמעט לשיגעון לדבר אחר. אפשר לראות גברים צעירים ליד המכונות האלה במשך שעות ברצף. אין שמץ של ספק, בסופו של דבר הם יצאו מפסידים". מכונות המזל הרסו חיים של אנשים רבים כל כך, בתוך זמן קצר כל כך, עד שהדבר עודד התערבות של רגולציה כדי לאסור את הפעלתן או להגביל אותה, וכן הוגבלו הימורים בכלל. ברוב המקומות מכונות המזל נעלמו מחיי הציבור והרשו להן להתקיים רק בשוליים כמו בבתי קזינו. במדינת נוואדה שבה אין כמעט רגולציה ניתן לראות מכונות הימורים במקומות רבים אחרים - בסופרמרקטים, בתחנות דלק, בנמלי תעופה. מבוגר ממוצע במדינה זו מוציא 4% מההכנסה שלו על הימורים, פי תשעה מהממוצע בארצות הברית. אבל אפילו בנוודה יש מגבלות מסויימות - לדוגמה בשנת 2010 מועצת הפיקוח על ההימורים במדינה דחתה לאפשר ללקוחות של חנויות מכולת להשתמש בכרטיס אשראי במקום במטבעות.

מחשוב מכונות המזל מאפשר להגביר את ההתמכרות של המשתמשים. מולי, אשה ששול פגשה במפגש של "מהמרים אנונימיים" בלאס ווגאס, ממחישה נקודה זו דרך הסיפור האישי שלה שמופיע בספר של נטשה שול מ-"עיצוב להתמכרות". מולי צירה מפה שמייצגת את האופן שבו היא רואה את עצמה. האי נראית כמו דמות מקל בודדה, ליד מכונת מזל, מוקפת בדרך של עיגול התמכרות הכולא אותה בתוכו. הדרך מחברת בין שישה מקומות חשובים לה - מלול MGM GRAND שבו היא עובדת כפקידת קבלה. שלושה מקומות שבהם היא מהמרת, מקום המפגש של מהמרים אנונימיים שם היא מנסה להיגמל, והמרפאה שם היא מקבלת תרופות נגד הפרעות חרדה שיש לה. מולי מודעת לכך שהיא מכורה והיא גם לא ניגשת למכונות מתוך ציפיה לזכות. היא יודעת שהיא תפסיד אבל נמשכת למכונות באופן כפייתי. כאשר היא מגיע למוכנות המזל היא לבדה, היא נכנסת ל"איזור הריכוז" שלה ולוחצת שוב ושוב על הכפתור האדום. יש אורות וצלילים והיא מרוויחה או מפסידה, אבל ממשיכה ללחוץ על הכפתור האדום עוד ועוד עד שהכסף נגמר. מילי אינה חריגה בלאס ווגאס. לדוגמה מוות מדום לב הייתה בעיה חמורה בבתי קזינו. צוותי חירום לא היו מסוגלים לעבור בין האנשים שכן אלו לא הפסיקו להמר גם כאשר הצוותים הגיעו. צוותי הקזינו הקימו צוותי החייאה מיוחדים משלהם. סרטון של מצלמת אבטחה של צוות אחד כזה ממחיש כי המהמרים ממשיכים להמר ושקועים במעין "טרנס" גם כאשר מטפלים באדם שלקה בהתקף לב ממש לרגליהם הכלכלנים זוכי פרס הנובל, רוברט שילר וג'ורג' אקרלוף מציינים בספר תורת ההונאה את מכונות המזל כדוגמה לכך ששוק חופשי, מלבד הברכה שהוא יכול להביא, יכול גם לגרום לניצול בדרכים שונות ביניהן ניצול של התמכרות.

קשר לארגונים להתמודדות עם התמכרות להימורים

קיימים מספר ארגונים שמצהירים על עצמם כי הם מנסים להתמודד עם בעיית ההתמכרות להימורים, אבל הם במימון תעשיית ההימורים, דבר שעלול ליצור בעיה של ניגוד אינטרסים. ארגון אחד לדוגמה הוא National Council on Problem Gambling, או NCGP, שהוא במימון של תעשיית ההימורים [4] ומנהלים שלו קשורים לתעשיית ההימורים. [5] גוף נוסף שקשור לתעשיית ההימורים הוא National Center for Responsible Gaming.‏ [6]

לפי הניסיון מתעשיות בעייתיות אחרות, כמו מכוני מחקר במימון תעשיית הטבק שעסקו בהכחשת נזקי העישון, יש חשש כי התעשייה עלולה להשתמש בגופים אלה כדי להסיט ממנה את האש, לספק מידע לא מדוייק, או למקד את תשומת הלב הציבורית בנושאים של סיוע אישי לנפגעים במקום בשינויי מדיניות לביצוע מניעה של הבעיה או צמצום שלה.

שוק ההימורים בישראל

מפעל הפיס הוא הגוף המרכזי העורך הגרלות בישראל. מפעל הפיס החל לפעול ב-1951 וניתן לו היתר מיוחד להציע הימורים חוקיים. הגרלות מפעל הפיס מוסדרות כיום באמצעות היתר ממשרד האוצר, הניתן מתוקף חוק העונשין וקובע תנאים ומגבלות לעריכתן. ההיתר הנוכחי (נכון ל-2016) ניתן ב-2012 ותקף עד סוף 2016. בשנת 2016 התברר כי מפעל הפיס מפעיל מכונות הימורים, בעיקר בקרבת יישובים עניים וכי דבר זה גורם לניצול והתמכרות להימורים של תושבים עניים. 500 המכונות של מפעל הפיס היו ממנועי הרווח המשמעותיים ביותר של החברה, והכניסו לה יותר מחצי מיליארד ש"ח בשנה. מפעל הפיס השקיע כ-50 מיליון שקל בהקמת המכונות. בניגוד למוצרים אחרים של הפיס, כמו כרטיסי המנוי שיש ל-480 אלף אנשים, מתנגדי הפעלת המכונות מציינים כי הרווח הגדול מהמכונות הוא על גבם של מעט אנשים יחסית, ובעיקר בשכונות חלשות במיוחד. בעקבות המחאה הציבורית, החליט שר האוצר משה כחלון בשנת 2017 לבטל את השימוש במכונות ההימורים, ולפצות את 150 הזכיינים שהפעילו את המכונות.

מסקר שנערך ביוזמת משרד האוצר בשנת 2016 עלה כי 28% מכלל המדגם השתתפו בהימורים של מפעל הפיס בתקופה של חמישה חודשים, וכחמישית מהם (18%, שהם 5% מכלל האוכלוסייה הבוגרת) הוגדרו "מהמרים כבדים", שמהמרים בין מספר פעמים בשבוע ועד למספר פעמים ביום. היות אוכלוסיית ישראל מונה כ-3 מיליון אזרחים בגירים. [7] פירוש הדבר כי מספר האנשים המשתתפים בהימורים בישראל עומד על לפחות 840 אלף איש, ומספר המהמהרים ה"כבדים" עומד על 150 אלף איש.

נכון לשנת 2011, מספר המכורים להימורים הרשומים במשרד הרווחה עומד על כ-770 איש. נתון זה מהווה עלייה של כ-16% בשנתיים, לעומת 664 מכורים בשנת 2009. עם זאת לפי הערכת אנשי מקצוע מספר המכורים האמיתי גבוה יותר. אם בישראל יש שיעור מכורים להימורים בדומה למדינות מערביות אחרות בעולם (חצי אחוז) פירוש הדבר כ-15 אלף מכורים להימורים (כ-10% מבין המהמרים ה"כבדים").

בשנים 2012-2016 הוכן דו"ח בנושא הסדרת ההימורים החוקיים בישראל על ידי וועדה בין משרדית, בראשותה של עדנה הראל ממשרד המשפטים. דו"ח זה עוסק במכלול היבטים בעלי משמעות חברתית, ערכית ובמניעת פשיעה, וממליץ על הסדרה יסודית וארוכת טווח שנועדה להבטיח איזון בין הרצון בקיום פעילות ההימורים החוקיים לבין הסכנות וההשפעות השליליות של שוק זה.

הדו"ח התמקד בארבעה סיכונים מרכזיים הנובעים מפעילות ההימורים שני היבטים נגעו לחשש של מעורבות של גורמים עבריינים בתחום או הלבנת הון, ושני היבטים נוספים נגעו לחששות מפני הגברת התמכרות להימורים - סיכונים הנובעים מפעילות ההימורים ומחשיפת יתר להימורים, ובכלל זאת מניעת התמכרות להימורים ופגיעה בקטינים ואוכלוסיות חלשות אחרות; וכן סיכונים הנובעים מן החשיפה הפרסומית והשיווקית להימורים, בדגש על הגברת סיכוני התמכרות. [8]

כדי להקטין חשיפת יתר להימורים, ההתמכרות ופגיעה בקטינים, כללו המלצות הוועדה הטלת מגבלות שיש להחיל על פעילות זכיינים ותחנות המכירה, במימון קבוע ומשמעותי של תוכניות חינוכיות למניעת ההשפעות שליליות של הימורים, מימון מחקרים וכן מימון לגורמי טיפול במכורים להימורים. בעקבות השוואת המצב של ישראל ביחס למדינות אחרות, הומלץ כי יוטלו מגבלות הפרסום והשיווק של הימורים - ובהם איסור פרסום בשבח ההימורים כשלעצמם, איסור יצירת זיקה להצלחה בחיים או שינוי מעמד חברתי או כלכלי בזכות הימורים, איסור שילוב סלבריטאים או קטינים בפרסומות, ועוד. הוועדה המליצה גם לבחון בחיוב שימוש בכלי המכונה "כרטיס שחקן" שנהוג במדינות אחרות ומאפשר להגביל מהמרים כבדים או בעלי חובות, למנוע הימורים של קטינים והיבטים שליליים נוספים. רבות מהמלצות הצוות מחייבות שינויים בחקיקה. [9] היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, אימץ את הדו"ח, וקרא לשרת המשפטים לאמצו באופן מלא ולהוביל את ההסדרה המומלצת על פיו.

בשנת 2016 אימץ שר האוצר משה כחלון את דו"ח "צוות באב"ד", שנסמך בחלקו על הדו"ח של הוועדה הבין משרדית, המליץ על הסדרת שוק ההימורים החוקיים בטווח הקצר, ועסק בהיבטים כלכליים ופיסקליים של השוק. ההמלצות כוללות הגבלת גודלו של שוק ההימורים, איסור הפעלת משחקים בעלי אופי ממכר, הפחתת עלויות התפעול של מפעל הפיס והמועצה להסדר ההימורים בספורט, העלאת שיעורי המס על זכיות מהימורים והגבלות שנועדו להיאבק בהון השחור.

ראו גם

• התמכרות להימורים
• מפעל הפיס
• מניעת פשיעה
• אלכוהול ובריאות
• עישון ובריאות

קישורים חיצוניים

• קזינו בוויקיפדיה האנגלית
• הסדרת ההימורים החוקיים בישראל, דו"ח בינמשרדי, בראשות משרד המשפטים, 04.08.2016

הערות שוליים

תעשיות פוגעניות

תעשיות שונות: תעשיית הטבק - אלכוהול - תעשיית הנשק החם - תעשיית הבשר - תעשיית המכוניות - תעשיית הנפט - תעשיות מזהמות - תעשיית ההשמנה - תעשיית הסוכר - תעשיית התרופות - תעשיית ההימורים

רקע ושיטות פעולה: התמכרות - הכחשת אלימות - קפיטליזם של מקורבים - מוצר ציבורי - סיכון מוסרי - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - האמת על באמת - תורת ההונאה - לובי פוליטי - קשרי הון-שלטון - הפרטת המחקר - תביעת השתקה - השפעות ההון על העיתונות - דיסאינפורמציה - הכחשת נזקי העישון - הכחשת זיהום - הכחשת אקלים - תרבות הצריכה