מניעת פשיעה

מניעת פשיעה (באנגלית: Crime prevention) היא פעילות להפחתת פשיעה במקור, עוד לפי התרחשות הפשע. הדגש בה הוא לא הרתעה או ענישה של פושעים. מניעת פשיעה מיושמת בעיקר במישור קהילתי, עירוני הלאומי או הבין-לאומי. (או מוסד חברתי אחרים). גישה זו שונה מהגישה המסורתית השמה דגש על דיכוי פשיעה באמצעות ענישה פלילית ושימוש בפקחים, שוטרים, בתי משפט, קנסות ובתי כלא ויכולה להשלים אותה או להפחית את הצורך בענישה. רוב הפעולות במניעת פשיעה מתרחשות מחוץ למערכת המשפט הפלילי הרשמית. דוגמה לשיטות מניעת פשיעה כוללות שיפור החינוך והסביבה של ילדים כדי למנוע משפחות לא מתפקדות או יציאה לחיי פשע, עיצוב רחובות שמקטין סיכון לעבירות תנועה מסכנות חיים (כחלק מחזון אפס), הפחתת שימוש וצריכה נבונה של אלכולהול, מניעת פשיעה באמצעות מוסדות כלכליים (לדוגמה הפחתת שימוש בכסף מזומן, מניעת הלבנת הון), מניעת פשיעה באמצעות תכנון סביבתי, אי-הפללה של צרכני סמים הקלים כמו קנביס, גישת צמצום הנזקים בסמים קשים, שיפור מעמד האשה, הפחתת אי שוויון כלכלי, שיפור כישורים של אמפתיה, תקשורת מקרבת ועוד.

מנקודת מבט של מערכות מורכבות (ותחומים כמו כלכלה אקולוגית, כלכלה מוסדית) מניעת פשיעה היא גישה מערכתית והוליסטית שמנתחת סיבות יסוד לפשיעה ואלימות ויוצרת סביבה פיזית או מוסדית שמקשה על צמיחה ביצוע פעולות אלימות, הצטרפות למעגל הפשיעה או על ביצוע הפשעים עצמם. גישה זו עומדת בניגוד לגישה המסורתית שסובלות מבעיות שונות המאפיינות את שיטת הטיפול המאוחר ומשבר המוצרים הציבוריים יש קווי דמיון בין מניעת פשיעה לבין בריאות הציבור, קידום בריאות ורפואה מונעת בשך שבשני המקרים נוקטים בגישת זהירות מונעת.

רקע

הדגש במניעת פשיעה היא על מניעה של פשיעה - לא על הרתעה של פושעים וגם לא ענישה של פושעים. מניעה באמצעות מערכות של משפט פלילי, שואפות למנוע פשע על ידי איום בענישה לאחר שבוצעה כבר העבירה באמצעים כלים כמו קנסות, מעצרים, כליאה ואף עונש מוות. אמצעים אלה מכונים גם "בקרת פשע" או "דיכוי פשע" (Crime Control, Crime repression). אמצעים מסורתיים אלה נבדקו על ידי חוקרים מספר רב של פעמים וקיימת ביקורת רבה על היעילות של אמצעים אלה. בשנים האחרונות צמחו צורות חדשות של מניעת פשיעה והן נתפסות כמרכיבים חשובים של אסטרטגיה כוללת לצמצום הפשיעה.

מניעת פשע התפתחה כיום לאורך שלושה קווים:

• התערבויות לשיפור סיכויי החיים של ילדים ולמנוע מהם לצאת לחיי פשע (Developmental Crime Prevention)
• תוכניות ומדיניות שנועדו לשפר את התנאים החברתיים והמוסדות המשפיעים על העבריינות; (Community Crime Prevention)
• שינוי או מניפולציה של הסביבה הפיזית, המוצרים או מערכות כדי לצמצם את ההזדמנויות היומיומיות לפשע. (Situational Crime Prevention)

כל אסטרטגיה נועדה למנוע פשע או עבירה פלילית במקור - עוד בטרם בוצע המעשה. בנוסף הדברים האלה מתרחשים מחוץ למערכת המשפט הפלילי הרשמית והיא מייצג חלופה חברתית מתקדמת כדי להפחית את הפשע. חוקרים בתחומים שונים מתמקדים בתאוריות המרכזיות העיקריות המהוות את הבסיס למניעת פשיעה, איסוף ראיות לאפקטיביות של צורות התערבות שונות, והשוואה בין שיטות שונות.

בשנת 1967 ביצע פיטר לג'ינס (Peter Lejins) את אחת ההבחנות הראשונות בין מניעת פשיעה לבקרה על פשיעה- אם הפשע כבר בוצע מדובר על בקרת פשיעה, אם מדובר על פשע שרק צופים את התרחשותו מדובר על מניעת פשיעה.

מחקרים והתפתחות התחום

מחקרים בתחום מניעת פשיעה בוצעו על ידי חוקרים בתחומים של קרימינולוגיה, מדיניות ציבורית, פסיכולוגיה וסוציולוגיה. מחקרים על ידי קרימינולוגים כמו Gottfredson, McKenzie, Eck, Farrington ו-Sherman, Waller כתבו מספר ניתוחים למניעת פשיעה. ארגונים כמו ארגון הבריאות העולמי, האומות המאוחדות, United States National Research Council וכן Audit Commission (United Kingdom) בחנו את המחקרים שלהם ושל אחראים בתחום.

ההיסטוריה המודרנית של מניעת פשיעה בארצות הברית, קשורה באבדן האמונה במערכת המשפט הפלילי (משטרה, בתי משפט, בתי כלא), בשנות ה-60 של המאה ה-20. דבר זה נבע משילוב של גורמים בכללם ירידה באמון הציבור במערכת המשפט הפלילי, עליה ברמות הפחד מפני פשיעה ומחקרי קרימינולוגים שהראו כי אמצעי ריסון פשיעה מסורתיים רבים היו לא יעילים בהפחתת רמות הפשיעה ושיפור הבטיחות בקהילות. לדוגמה מחקרים על סיורים ממונעים של שוטרים, מוקדי מענה מהיר, וחקירות פליליות – המרכיבים העיקריים של מערכת אכיפת החוק – היו בעלי השפעה מועטה או חסרי השפעה כלשהי.

אחד המחקרים המפורסמים והמצוטטים ביותר בתחום מניעת הפשיעה הוא המאמר "מה עובד?" שפרסם Robert Martinson בשנת 1974. (“What Works? – Questions and Answers about Prison Reform”). זהו מאמר שסוקר מחקר בן 700 עמודים The Effectiveness of Correctional Treatment שהוזמן על ידי מדינת ניו יורק, כדי לסקור את האפקטיביות של הצעדים האמינים ביותר לשיקום אסירים לשעבר. המסקנה של מחקר כי כמעט שום שיטה לא עובדת בצורה טובה, או במילים של חוקרים אחרים "שום דבר לא עובד". הוא בדק 231 מחקרים שנערכו בשנים 1945 עד 1967 וענו על דרישות מינימליות של איכות. למעשה, סקירה זו לא הייתה חידוש, אבל היא יצרה סערה פוליטית ומקצועית בגלל החשש שלא ניתן יהיה להפחית את הפשיעה.

בעשורים לאחר מלחמת העולם השנייה הפעילות הבולטת ביותר של המשטרה לבקרת פשיעה הייתה נוכחות של ניידות משטרה גלויות ברחבי העיר. בעיני המשטרה והציבור כאחד, הדבר נראה כצעד מרכזי בהפחתת הפשיעה. בשנת 1974 בוצע מחקר בשם The Kansas City Preventive Patrol. זה היה מחקר שתוכנן היטב ובעל היקף הרחב ביותר שבוצע עד אז. החוקר George Kelling ועמיתיו הגבירו את סיורי המשטרה בחמישה אזורים, השאירו את הסיורים באותה רמה בחמישה אזורים אחרים, והפחיתו את הסיורים בחמישה נוספים. המסקנה של המחקר הייתה שהגדלה או הקטנה של סיורי המשטרה הייתה חסרת השפעה על הפשיעה או על הפחד של הציבור מפני פשיעה. הייתה ביקורת על המחקר אבל רוב החוקרים החלו לפקפק ביעילות של מה שנתפס עד אז כפעילות החשובה ביותר למניעת פשיעה של משטרה עירונית. מחקרים נוספים באותו עשור שבדקו היבטים נוספים של פעילות משטרה להפחתת הפשיעה, מצאו כי הגדלת כוחות השיטור לא הובילה להפחתת הפשיעה.

בשנת 1995 יצאה סקירה של המחקרים בתחום של מניעת פשיעה בהוצאות אוניברסיטת שיקאגו, בעריכת Michael Tonry, David P. Farrington. כבר אז כוסו שלושה נושאים העיקריים בתחום, בשנת 2012 יצאה סקירה נוספת של המחקרים הפעם בהוצאת הספרים של אוניברסיטת אוקספורד בעריכת David P. Farrington ו-Brandon C. Welsh. לכרך זה תרמו 44 חוקרים מתחומים שונים, בעיקר קרימינולוגיה וחלקם מפסיכולוגיה, סוציולוגיה ועוד.

קיימת הסכמה בין החוקרים, כי על ממשלות לפעול מעבר לאכיפת חוקים והענשת פושעים כדי להתמודד עם גורמי סיכון שיוצרים פשיעה, בגלל שהדבר הוא בעל יחס עלות-תועלת גדולה יותר ומביאה לרמת רווחה חברתית גבוהה יותר מאשר דרכים סטנדרטיות של תגובה לפשיעה. מספר משאלי דעת-קהל הראו תמיכה ציבורית במניעת פשיעה. Waller משתמש בממצאים אלה בספרו "פחות חוקים, יותר סדר" ( Less Law, More Order) כדי להציע צעדים ספציפיים כדי להפחית את הפשיעה.

World Health Organization Guide משנת 2004 וכן World Report on Violence and Health משנת 2002 ו-World Health Assembly Resolution 56-24 קוראות לממשלות ליישם תשע המלצות:

1. לייצר ולנטר תכנית פעולה לאומית למניעת אלימות.
2. להגביר את היכלות לאיסוף נתונים על אלימות.
3. להגדיר סדרי קדימויות ולתמוך במחקר, במטרה ובעלויות של מניעת אלימות.
4. לקדם תגובות מניעה ראשיות.
5. לחזק תגובות לעבירות של אלימות.
6. לשלב את מניעת האלימות לתוך מדיניות החברתית והחינוכית, ועל ידי כך לקדם שוויון מגדרי וצדק חברתי.
7. לקדם ולנטר הענות לאמנות בינלאומיות, חוקים ועוד מנגנונים לשמירה על זכויות אדם.
8. לחפש תגובות מעשיות ומוסכמות לבעיות של סחר עולמי בסמים וסחר עולמי בנשק.

בספר "האמת על באמת" מדגים הכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי כי הגישה הרציונלית לא עובדת בצורה טובה. לפי גישה זו חומרת הענישה, גודל הפרס ממעשה הרמייה או הפשיעה והסיכוי שיתפסו אותך הם משתנים חשובים במניעת הפשיעה. אריאלי מדגים כי על רוב האנשים פרמטרים אלה אינם רלוונטיים לפחות לסוגי ה"עבירות" שהוא חקר. לעומת זאת משתנה שכן משפיע על התנהגות מוסרית של אנשים או התנהגות לא מוסרית מושפע מהיכולת של אנשים לראות את עצמם כבני אדם מוסריים, גם כאשר הם מרמים או גורמים לפגיעה אפשרית במישהו. דבר זה נכון לגבי כ-90% מהציבור - כאשר יש קצוות של אנשים - כאלה שלא ירמו לעולם וכאלה שירמו גם בתנאים קשים.

דוגמאות למניעת פשיעה

באמצע שנות ה-60 פעלה באמסטרדם התנועה הפוליטית -תרבותית פרובו, אחד הרעיונות של התנועה הייתה "תנועת התרנגולת הלבנה" - להחליף את השוטרים בעובדים סוציאלים. כמו רוב הצעות התנועה, הצעות אלה לא נלקחו ברצינות בזמן קיומה.

ב-1995 נבחר אנטנס מוקוס לראש עיריית בוגוטה הוא היה פילוסוף ומתמטיקאי. בתחילת הקריירה שלו בוגוטה הייתה אחת הערים הגרועות בקולומביה. במהלך כהונתו נודע בכך שהשתמש בשיטות פעולה חדשניות ויצירתיות להתמודדות עם בעיותיה של העיר, ששיפרו פלאים את מצבה. בין היתר, שיעור מקרי הרצח בעיר ירד בכ-70%, מספר ההרוגים בתאונות דרכים ירד בלמעלה מ-50%. בין השיטות יוצאות הדופן אותן הנהיג מוקוס בעיר: כדי להתמודד עם תאונות הדרכים, העסיקה העירייה 420 פנטומימאים שלעגו לעברייני תנועה, מתוך הנחת מוצא שהקולומביאנים חוששים יותר שילעגו להם מאשר לקבל קנס. בנוסף, הורה לצייר כוכב, בכל מקום בו נהרג אדם בתאונת דרכים. כדי ליצור אווירה בטוחה יותר לנשים בעיר, הנהיג "ערבים לנשים בלבד", בהם ביקש מהגברים להישאר בבתיהם, והעירייה ארגנה קונצרטים ופאבים שנפתחו לנשים בלבד, כשעל הסדר שמרו שוטרות. מקורות השראה לשיטות של מוקוס היו הכלכלן המוסדי, זוכה פרס הנובל דאגלאס נורת' שחקר את המתח בין חוקים פורמליים ובלתי פורמליים, ועבודתו של Jürgen Habermas על הדרך שבה דיאלוג מייצר הון חברתי.[1]

כיום יש דוגמאות שונות ליישומים של צעדי מניעת פשיעה במדינות שונות. מדינות רבות בעולם מיישמות לגליזציה כולל חלק מהמדינות בארצות הברית. דוגמה פופולרית נוספת היא הגבלה על שימוש במזומן כדי להפחית והלגביל התנועה של הון שחור. חזון אפס הרוגים בתאונות דרכים החל בשוודיה והולנד בשנת 1997 ומשם התפשט למדינות נוספות באירופה, בשנת 2014 הגיע לשימוש גם בערים שונות בקנדה וארצות הברית.

דוגמאות למניעת פשיעה הן:

• אי-הפללה או לגליזציה של סמים קלים - כמו מריחואנה - מתוך התפיסה שצרכנים של סמי פנאי כאלה לא גורמים נזקים חמורים לאנשים סביבם. ולכן ענישה פלילית היא מיותרת ואף מזיקה.
• צעדים לצמצום צרכה בעייתית של אלכוהול צמצום צריכה מוגזמת של אלכוהול, תוכניות להפחתת אלכוהוליזם, מתוך תפיסה שאלכוהול מקל על תופעות שונות של אלימות, תאונות דרכים ויוצר בעיות חברתיות נוספות (כמו גרושים, אלימות במשפחה, דיכאון). מחקרים מאוחרים יותר מצביעים על נזקים של אלכוהול כאשר שותים אותו ללא חברים ובמיוחד לבד בבית.
• גישת צמצום הנזקים בסמים - מתייחסת למכורים לסמים כאל חולים הזקוקים בעיקר לאמפתיה, שיקום, סיוע רפואי, נפשי וחברתי ופחות כאל פושעים שיש להעניש אותם. הרשויות "מייבשות" מוכרי סמים על ידי הספקת סם עם פיקוח למכורים. גישה זו זוכה להצלחה בקרב מכורים להרואין וקוקאין בשווייץ ובפורטוגל. יש ירידה במספר המכורים לסמים וירידה בתמותה של מכורים לסמים ובפשעים הקשורים לסמים.
• מניעת פשיעה באמצעות תכנון סביבתי - גישה רב-תחומית לקטנת כמות התנהגות קרימינלית על ידי תכנון עירוני סביבתי. הגישה מסתמכת על היכולת להשפיע על החלטות שמקבל התוקפן לפני ביצוע של מעשה פלילי. לדוגמה חזיתות של חנויות שפונות אל הרחוב יוצרות מרחב "ציבורי-פרטי" שבו בעל החנות וכן הקונים שלו מונעים הזנחה של הרחוב לפני החנות. הספקת שפע של חלונות ומרפסות שפונים לרחוב מגדילים את הסיכוי לעדי ראיה ומפחיתים רצון לבצע ברחוב פשיעה ועוד.
• תכניות לטיפוח אמפתיה - על רקע אלימות והתעללות בקרב תלמידים, החלו בקנדה בתכנית לחיזוק אמפתיה ו"למידה חברתית־רגשית" הנחת היסוד היא שניתן ללמד ולחזק תכונות כמו אמפתיה, מודעות עצמית לרגשות ולרגשותיו של האחר, רגישות לסביבה ויכולת לקיים מערכות יחסים יציבות וחיוביות. מחקרים של פרופ' קימברלי שונרט־רייכל, פסיכולוגית התפתחותית טוענים שתכניות אלה הובילו לשיפור היבטים כמו עזרה לזולת או שליטה בתוקפנות. המטרה קצרת הטווח של תכנית זו היא לשפר את האווירה בבית הספר ולהפחית תופעות של בריונות ואלימות בכיתה. מטרה ארוכת טווח היא לגרום לילדים להיות מבוגרים אחראים ואכפתיים יותר. תכנית זו היא חלק מאוסף של יוזמות ומחקרים שנועדו לשפר היבטים כמו אמפתיה וחברוּת, איך מחנכים לשיתוף פעולה בין־אישי וכיצד מפחיתים התמכרות למסכים והתמכרות לרשתות חברתיות. [2]
• מניעת אלימות במשפחה תפיסה לפיה רצח נשים בידי בני זוג וקרובי משפחה לא נובעת רק מתוך תפיסות שמרניות ופטריאכליות (שמתקיימת בחלק מהרציחות) אלא גם על כתופעת קצה של תופעה רחבה יותר והיא אלימות במשפחה בין בני זוג - אלימות שכוללת קללות, איומים, התעללות נפשית, אלימות כלכלית ועוד. הטענה היא שאלימות זו יכולה להיות מוזנת על ידי שני בני הזוג והיא אינה נחלתם של גברים בלבד. כדי למנוע סוג כזה של רציחות יש להתייחס בצורה כוללנית יותר לתופעה ולא רק לסופה.
• מניעת פשיעה כלכלית - כמו גניבות, הונאות, מעשי שוד, חטיפות לשם לקיחת כופר, סחיטה ועוד - על ידי שינוי עיצובים של כסף, מערכות מוניטריות ומערכות בנקאיות - לדוגמה פחות שימוש בפחות כסף מזומן מקל על מעקב אחר מסלולי כספים ומקשה על פעילויות כמו שוד באיומי אקדח. מניעת פשיעה אחרת היא על ידי הפחתת הסודיות והגברת השקיפות במערכת הבנקאית -כדי למנוע עבירות של הלבנת הון, להקשות על עבירות סמים, תשלום לזונות או על רכוש גנוב, על מעשי שוד, להקשות על מימון טרור, ועל העברת כספים שמוצאם בפעילות לא חוקית להגיע לאנשים.
• חזון אפס הרוגים בתאונות דרכים - גישה להפחתת הרוגים ופצועים קשים בתאונות דרכים על ידי עיצובים של ערים, דרכים, מכוניות, מעברי חצייה. לדוגמה במקום לשים מכמונות מהירות ושוטרים בעיר כדי להגן על הולכי רגל אפשר לבצע מיתון תנועה.
• הפחתת "מערכות אקולוגיות" שמעודדות גורמי סיכון לפשיעה - לדוגמה מניעת עישון טבק והפחתת צריכת אלכוהול והדגשה של אורח חיים בריא בקרב הנוער. תכנית באיסלנד להפחתת צריכת סיגריות אלכוהול וסמים והגברת פעילות עם ההורים, ספורט, אומנות, רכיבה ועוד על מנת להפעיל את המתבגרים בקבוצות, ושירגישו משמעות בחיים; החשיבות של יצירת אקלים טוב יותר עבור הילדים, שהחיים יפים, ושיש מגוון של נושאים מהם ניתן להפיק הנאה ובמיוחד השילוב והדגש על התרומה של המשפחה. כתוצאה מהפרוייקט ירדו שיעורי העישון, צריכת האלכוהול וצריכת הסמים בשני גלים - אחד בשנים 1996-2002 ואחד ב-2006-2012, כך שאחוז בני הנוער שעשנו סיגריות באופן קבוע, יום יומי, ירד מ-23% ל-3%. נרשמה ירידה חדה גם בצריכת קנביס ואלכוהול.

ראו גם

• הון חברתי, אמפתיה, קהילה
• פסיכולוגיה חברתית
• אי שוויון כלכלי, אי שוויון פוליטי
• מתח נפשי, בדידות, התמכרות, התמכורת להימורים
• אמפתיה
• גישת צמצום הנזקים בסמים, מניעת עישון
• רצח נשים בידי בני זוג וקרובי משפחה
• מניעת פשיעה באמצעות תכנון סביבתי
• חזון אפס
• בוגוטה
• האמת על באמת
• נשק קל, נשק בארצות הברית
• הכחשת אלימות
• מודל האב המחמיר
• שיטת הטיפול המאוחר

ספרים בנושא

• Michael Tonry , David Farrington (Editors), Building a Safer Society Strategic Approaches to Crime Prevention (Crime and Justice: A Review of Research) Volume 19: An Annual Review of Research: Approaches to Crime Prevention v. 19 Paperback , University of Chicago Press Journals; 2nd ed. edition ,1 April 1995
• David P. Farrington and Brandon C. Welsh (Editors), The Oxford Handbook of Crime Prevention ,Mar 2012, ISBN: 9780195398823

קישורים חיצוניים

• מניעת פשיעה בוויקיפדיה האנגלית
• Kansas City preventive patrol experiment בוויקיפדיה האנגלית