אי שוויון פוליטי

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אי שוויון פוליטי נוגע לפערים של חברי קבוצה מסויימת ביכולת ההשפעה על החלטות פוליטיות, בשמירה על זכויות (ובתוך זה זכויות אדם, זכויות אזרח, והגנה מפני אלימות של המשטר ושל אנשים אחרים).

פוליטיקה היא קבלת החלטות הנוגעות לציבור שלם. שוויון פוליטי מלא פירושו שלכולם יש יכולת השתתפות דומה בתהליכים פוליטיים וכן שלכולם יש הגנה דומה מפני החלטות שרירותיות ששוללות מהן זכויות יסוד.

הפערים בנושא נעים בין אנשים (או יצורים חיים אחרים) שהם חסרים כל כוח פוליטי (לדוגמה בעלי חיים, אסירים במחנה ריכוז, עבדים וכו') לבין שליט דיקטטורי במשטר טוטליטרי שמרכז אצלו את כל הכוח הפוליטי. הפערים הגדולים ביותר בנושא זה הם בין בני אדם לבין בעלי חיים במסגרת חקלאות בעלי חיים שעליהן לא חלה בדרך כלל כל הגנה ומתייחסים אליהם כאל רכוש. כמו כן יש פער גדול בין אזרחים של מדינה דיקטטורית וכן פליטים לבין אזרחים של מדינות דמוקרטיות ובמיוחד דמוקרטיה ליברלית. גם בתוך מדינה דמוקרטית יש פערים באכיפה וביישום של זכויות אדם ואזרח וכן בהבדלים ביכולות ובהזדמנויות הנוגעות להשפעה על ההחלטות הפוליטיות.

אי שוויון פוליטי מושפע מהיבטים אחרים ובמיוחד צורת המשטר, אפליה על רקע גזע, דת, לאום או מגדר, אי שוויון כלכלי, וכן היבטים כמו שחיתות וקשרי הון שלטון. הוא משפיע על תופעות חברתיות אחרות כגון מריטוקרטיה, ניידות חברתית, אי שוויון כלכלי, צמיחה כלכלית ורווחה חברתית ודמוקרטיה.

הענקה ושלילה של זכויות אדם

עוד לפני היכולת להשפיע על החלטות פוליטיות הנוגעות לכלל הקבוצה, קיימת השאלה של כמות ההגנה שמקבלים פרטים מפני אלימות וכפייה מצד אנשים אחרים, הגנה מפני נציגים של מוסדות חברתיים שונים (במיוחד המשטרה והצבא), הגנה מפני פשיעה ופשע מאורגן וכמות החופש והזכויות הבסיסיות ביותר שיש לאנשים.

עבדות

עבדות התקיימה במשך אלפי שנים, והתחילה כנראה סמוך להמהפכה החקלאית הראשונה ולתהליכי עיור. היא הייתה אמצעי מקובל כדי לגבות חובות אבודים, וכדי לאפשר ולממן מלחמות או הגדיל את השלל מהן. בתקופה לפני המהפכה התעשייתית היה צורך רב בכוח עבודה ידני לשלל מלאכות קשות כגון עבודה חקלאית, שאיבת מים, חטיבת עצים, ניקיון, טיפול בילדים, טיפול בקשישים ועוד.

אפילו במסגרת חברה דמוקרטית כמו ארצות הברית התקיימה עבדות של שחורים שבמסגרתה הם נחשבו לשווי ערך לבעלי חיים, לא נהנו משלל זכויות אדם כגון חופש התנועה, הגנה על זכויות קניין או הגנה מפני אלימות, אונס ורצח. כמובן שגם לא יכלו להשתתף בקבלת החלטות כלשהי (עירונית או לאומית). הזכות הפורמלית להיחשב כבני אדם שווי זכויות ניתנה לאחר מלחמת האזרחים בארצות הברית - כ-90 שנים לאחר הקמת ארצות הברית, ועם זאת זכויות רבות נשללו בפועל כגון הגנה מפני מעשי אלימות (בעיקר מצד לבנים), השתתפות בחבר מושבעים, אכיפת הגנה על זכויות קניין, אכיפת הגנה על חופש הביטוי, הצבעה בבחירות ומניעת אפליה בקבלה למוסדות חינוך ועבודה (דבר שמשפיע לא רק על העצמאות הכלכלית אלא גם על היכולת להשפיע על תהליכים פוליטיים בין היתר על ידי ריצה לתפקידים פוליטיים וקבלה לעבודה לפקידות בממשלה ובמוסדות דומים)- היבטים אלה החלו להשתנות בעיקר לאחר שנות ה-60 של המאה ה-20 ופעילותה של התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית. מקרים אחרים של עבדות היו כמובן במקומות רבים אחרים בעולם ובמיוחד באפריקה ובדרום אמריקה.

ההצדקה לעבדות ולשלילת זכויות שונות גם אחריה הייתה מזיהוי שלהם כ"לא בני אדם" (לדוגמה שחורים דומים יותר לקופים מאשר לבני אדם), זיהוי של השחורים כבעלי יכולות שכליות נחותות (בדומה למפגרים, לילדים קטנים וכו') או כבני דת אחרת (סוגדים לאלילים וכו'). עבדות נחשבת כיום כדבר מוקצה מחמת מיאוס ברוב מדינות העולם אבל היבטים שלה כמו סחר בבני אדם (לדוגמה סחר בנשים לצורכי זנות), העבדה של ילדים בתנאי ניצול וכו' עדיין מתקיימת בעיקר במדינות עניות.

במדינות רבות באפריקה מדרום לסהרה העבדות עדיין קיימת (נכון לשנת 2016), בדרך כלל על רקע מלחמות אזרחים, עובדי כפייה שעובדים במכרות תחת איומי נשק, ילדים עבדים שמשפחתם נרצחה ועוד. היא קשורה לתופעות חמורות נוספות כמו ילדים לוחמים שנאלצים לרצוח את משפחתם, אונס, רצח, רצח עם ועוד.‏[1] השימוש הגרוע ביותר בעבדים אולי הוא שימוש בהם כ"בשר תותחים", "ילדים-לוחמים" ועוד - כלומר שימוש באסירים או אנשים במעמד דומה כדי לחסוך אבדות במלחמה - לדוגמה שימוש בהם כדי לגלות שדות מוקשים, לשם תשלום כופר מלחמה ועוד.

מניעת זכויות אדם מנשים

נשים סבלו וסובלות משלילת זכויות רבות. בין היתר פגיעה בהגנה על זכויות קניין, פגיעה בחופש הביטוי, זכות להשתתף בבחירות, אפליה בגישה לעבודה ולהשכלה, אלימות ורצח במשפחה, השפלה, החלטות לגבי גוף האשה, החלטה לגבי בחירת בן הזוג, לגבי ילדים ועוד.

בחלק מהמדינות והתרבויות ילדות נחשבות נחותות לעומת בנים (בגלל מסורות או חוקי ירושה שונים, זכויות להשכלה וכו') ולכן ייתכנו מקרים של התעללות, נטישה או רצח של תינוקות נקבות לעומת בנים.

נשים יכולות להשפיע על החלטות פוליטיות דרך השפעה על בעלים ומאהבים, וחלק מהנשים אף היו מלכות רבות השפעה, אבל באופן כללי, רוב ההחלטות הפוליטיות לאורך ההיסטוריה נתקבלו על ידי גברים, וחוקים ומנהגים רבים הפלו נשים לרעה במגוון גדול של צורות. מצב זה החל להשתנות בתחילת המאה ה-20 וביתר שאת לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם התקדמות הפמיניזם והענקת זכות הצבעה לנשים ביותר ויותר מדינות - בתחילה במדינת מערביות ובהמשך במדינות רבות אחרות. חלק מהיתרון של נשים (לעומת קבוצות מופלות אחרות) הוא היותן מעורות בכל רובדי החברה ובכל המשפחות כך שהדרה שלהן או שנאה כלפיהן היא דבר נדיר יותר - לדוגמה אין גטאות לנשים, שנאה לנשים ממותנת על ידי הכרות עם קרובות משפחה וכו'.

עם זאת, היבטים רבים כמו אלימות נגד נשים, אלימות מינית, אלימות במשפחה והטרדה מינית נשארו דבר נפוץ למדי גם במהלך המאה ה-20 ולאחריה, הן במדינות מערביות ובמיוחד בחלק מהחברות המסורתיות ובמדינות עניות. ההצדקות לאפליה נגד נשים הן טענות על בסיס דת, טענות לפיהן נשים הם קלות-דעת, לא מתעניינות בפוליטיקה, טיפשות, ממילא הן משפיעות דרך הבעלים, יעודן בחיים הוא רק לגדל ילדים ולטפל במשפחה ועוד.

גזענות וכיבוש

במקומות רבים קיימים מיעוטים אתניים שסבלו וסובלים מהתקפות, רדיפות, שלילת זכויות אדם ועוד. בחלק מהמקרים הדבר נגמר בהשמדה או בהעלמות תרבותית של קבוצות המיעוט או בבריחה שלה למקום אחר (בהנחה שיש לאן לברוח). הדוגמאות כוללות את התפשטות סין על חשבון עמים אחרים בדרום מזרח אסיה, הפליה נגד נוצרים ויהודים במדינות ערב, הפליה נגד יהודים וצוענים במדינות אירופה ועוד.

דוגמה בולטת לשלילת זכויות מסיבית היא כיבוש של עם או מספר עמים על ידי עם אחר - בין היתר אימפריאליזם שהתקיים מאז התקופה העתיקה וכלל התפשטות אימפריות על חשבון עמים שכנים, מלחמות, מלחמות שמד, שעבוד לעבדים, הגליה, הרמת מס עובד ועוד היבטים של דיכוי. עם זאת בחלק מהאימפריות תהליך זה גרר תהליך ארוך טווח של "קבלת האחר" והרחבה של מושג האזרחות והזכויות מעם בודד אל קבוצה רחבה יותר של אזרחים בעלי לאומים אחרים. דוגמה מודרנית יותר לשלילת זכויות על ידי כיבוש היא הקולוניאליזם של אירופה שבמהלכו נכבשו עמים רבים ונשללו מהם זכויות רבות (חלקם הפכו לעבדים וחלקם נוצל למשימות קשות רבות בתשלום נמוך). בהמשך התקיים גם אימפריאליזם של ארצות הברית ונאו-קולוניאליזם.

במשך תקופה ארוכה התקיימה אפליה נגד יהודים במרבית מדינות העולם ובדרך כלל נמנעו מהן זכויות פוליטיות רבות כמו הזכות לקנות אדמה או להתקבל למוסדות לימוד. שלילת זכויות פוליטיות בסיסיות באה בפעולות גירוש ויזום פוגרומים נגד יהודים. לשיא הדבר הגיע בזמן עליית הנאצים לשלטון בגרמניה שלאחריה נשללו מיהודים עוד ועוד זכויות אזרח וזכויות אדם, עד לשיא של שלילת כל הזכויות במסגרת השואה שכללה גם תהליך מכוון של השמדה.

פושעים וטרוריסטים

אסירים פוליטיים, טרוריסטים, אסירים פליליים, עצירים, שוהים בלתי חוקיים הם בדרך כלל בעלי זכויות פוליטיות פחותות. חופש התנועה שלהם מוגבל, וכך גם היבטים אחרים כמו הגנה על זכויות קניין (השלטון יכול להחרים את רכוש האסיר, להרוס בית של טרוריסט לדוגמה), הם חשופים לאלימות חוקית ולא חוקית, חופש הביטוי שלהם מוגבל. במדינות דמוקרטיות ליברליות רבות יש ניסיון לשמור על חלק מהזכויות של אסירים כאשר הדבר לא פוגע בביטחון הציבור, לדוגמה חופש לקבל מידע וחופש חלקי לספק מידע לאחרים. יש הגנות רבות מפני מעצר שרירותי ארוך וללא משפט של אנשים אם כי דבר זה מתכרסם לפעמים בשל היבטים כמו התגוננות מפי ארגוני טרור ופשע מאורגן. יש מדינות מסויימות שבהן אסירים יכולים להצביע בבחירות.

פליטים ומהגרים

פליטים, גולים, מהגרים, עובדים זרים, תושבים שאינם אזרחים ועוד הגדרות נוגעות לאנשים שנמלטו מארצם או הגיעו למדינה אחרת כדי להתפרנס או מסיבות אחרות. במדינות דמוקרטיות רבות לאנשים אלה יש חלק מזכויות האדם כמו הגנה מפני מעצר ללא משפט או חופש הביטוי, בפועל לא תמיד זכויות אלה נשמרות. לעיתים קרובות יש מגבלות על חופש התנועה, על זכויות קניין, חופש עבודה ועוד. כמובן שהם לא זוכים להשתתף בבחירות במדינות שבהן הם שוהים, שכן זכות זו מוענקת רק לאזרחי המדינה.

חולי נפש וחולים בכלל

שלילת חלק מזכויות האדם היא נוהג קבוע כלפי חלק ממי שמוגדרים כ"חולי נפש" ומוחזקים במתקני כליאה ו/או ריפוי - כולל שלילת חופש התנועה, כפיית טיפולים רפואיים, שלילת חופש הביטוי ועוד. חלק מהזכויות נשלל לפעמים מול מי שמוגדרים כמפגרים ואוטיסטים. במקרה זה כמו בקרב ילדים הדבר נעשה מסיבה או תואנה של שמירה על בטיחותם או טענה שהם אינם יכולים לקבל החלטה מושכלת. בחלק מהמקרים הדבר נעשה גם כדי להגן על בני אדם אחרים. חולי נפש עלולים להיפגע גם במסגרת הטיפול מולם על ידי מטפלים או אנשי צוות רפואי שעלולים לנצל את מצבם לרעה.

פגיעה נוספת עלולה להתקיים מול חולים - היות ומדובר באנשים שהם לתקופה מסויימת חסרי ישע ותלויים באחרים לשם מילוי צורכיהם (כמו אכילה, התניידות, שינה) ולשם קבלת טיפול רפואי או מניעת כאב. חולים עלולים לסבול מהזנחה ואף התעללות מצד קרובי משפחה, מטפלים או צוות רפואי.

ילדים ונוער

ילדים ונוער הם קבוצה נוספת בעלת הגנה מוגבלת על זכויותיהם הפוליטיות. במקרים רבים יש מקרי התעללות שונים בילדים (ניצול ילדים בעבודות קשות, עבדות, זנות).

בכל המדינות ילדים אינם יכולים להצביע וברוב המקומות גם לא לנהל רכוש. חופש התנועה, חופש הדיבור והביטוי והיבטים אחרים מוגבלים, עקב סיבות של הגנה על בטיחות ובריאות הילדים או חוסר בשלות להשתתף בקבלת החלטות פוליטיות.

נסיון מסויים לתקן זאת הוא על ידי אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד. רעיון למימוש האמנה הוא באמצעות ערים ידידותיות לילדים.

קשישים

קשישים נמצאים לעיתים במצב של תלות, כאב, מגבלה נפשית או פיזית ולכן תלויים יותר באחרים בשמירה על זכויותיהן. קרובי משפחה מטפלים או צוות רפואי עלולים להתעלל בקשישים בדרכים שונות. חלק מהקשישים נפגעים בגופם ונמצאים במצב של נכות וחלק נפגעים במחלות מוחיות כמו אלצהיימר או פרקינסון שמקשים עליהם לשמור על זכויותיהם או לקבל החלטות פוליטיות.

זכויות בעלי חיים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - זכויות בעלי חיים

בעלי חיים אינם יכולים להשתתף בתהליכים פוליטיים הנוגעים להם. בעלי חיים בחקלאות וחיות מחמד שהם חלק מכלל הציביליזציה האנושית, אינם נחשבים לחברים שווים בחברה האנושית ולא חלות עליהן הגנות בסיסיות כמו הזכות לחיים, חופש התנועה, הגנה מאלימות ועוד. לעיתים קרובות יש הגנה על חלק מהחיות בחברה במסגרת "צער בעלי חיים", אם כי הגנה כזו היא בגדר מניעת התעללות מיותרת ומגינה בעיקר על "חיות מחמד", ואינה מעניקה הגנה מפני רוב הסבל הנגרם לחיות המשמשות למאכל.

בעוד שאין קריאה להפוך את בעלי החיים לשווי זכויות מלאות (לתת לפרות להצביע בבחירות), יש בשנים האחרונות קריאה של פעילי בעלי זכויות חיים להכיר בכך שבעלי חיים מסוגלים להרגיש כאב ורגשות אחרים בדומה לאדם, ושעובדת היותן נחותות מבחינה שכלית ושונות מבחינה גנטית, אינה מעניקה זכות לנהוג בחיות כבחפצים, ויש להעניק להן או לפחות לחלקן חלק מהזכויות שניתנות לבני אדם - לדוגמה הגנה מפני אלימות שרירותית או אלימות מערכתית.

מגבלות רשמיות ולא רשמיות על חופש התנועה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - אי שוויון תחבורתי

אחת הטענות המשתמעות במודלים כלכליים הוא שלכל השחקנים המשתתפים בשוק החופשי יש הזדמנות שווה מבחינת חופש תנועה, ושל זכויות קניין. דבר זה מאפשר לשוק משוכלל להקצות עובדים וצרכנים בצורה שמגבירה יעילות כלכלית.

למרות שיש הוגים ליברלים שטענו שיש לקדם "חופש תנועה" בין מדינות דבר זה לא תמיד בא לידי ביטוי גם במדינות מערביות וליברליות. בכל המדינות יש מגבלות על קליטת מהגרים ועל כניסת מהגרים או תיירים וזאת כדי לשמור על מקומות עבודה ומשאבים לציבור שחי במדינה, לשמור על זהות תרבותית ופוליטית מסויימת ולפעמים גם כדי למנוע פשיעה או טרור. חלק מהגלובליזציה היא מגמה של חופש תנועה רב יותר בין מדינות במיוחד בתוך גושי מדינות כמו ארצות הברית, אירופה, אוסטרליה. חופש התנועה הוא קל יותר עבור תושבי המדינות העשירות ומוגבל הרבה יותר לתושבי מדינות עניות.

במקרים מסויימים יש הפליה ברורה נגד שימוש במרחב הציבורי כלפי חלק מהאנשים. דוגמאות כוללות איסור של נסיעה של שחורים והודים בקרונות שיועדו ללבנים (מהטמה גנדי לדוגמה נדרש לעזוב קרון כזה). חרם האוטובוסים של מונטוגמרי החל עקב חוקים שהגבילו את הנסיעה של שחורים בקדמת האוטובוס. נהלים של מגבלות בשימוש בכלי תחבורה ציבורית כוללות איסורים גזעניים, נגד כתות "נחותות" ותקנות או מנהגים נגד נשים.

מגבלה לא רשמית היא קיום של אי שוויון תחבורתי במדינות בהן יש מתן קדימות של תכנון מוטה רכב פרטי ופרבור כך שעניים, נשים, מבוגרים וצעירים מתקשים להגיע למקומות עבודה, רפואה, לימודים וקניות ביחס לגברים, עשירים וכו'. באופן זה הזדמנויות תעסוקה וחינוך מוחמצות ונוצרת פגיעה במריטוקרטיה ובניידות חברתית. היבט נוסף של שלילת חופש תחבורה נוגע לכבישים ראשיים שמקשים על הולכי רגל לצאת מהשכונה שלהם למרכזי תעסוקה וליעדים אחרים (לדוגמה כביש איילון שחוצץ בין שכונות מזרח תל אביב לבין מרכז העיר). היבט נוסף הוא הערמת קשיים בפני רוכבי אופניים, הולכי רגל ומשתמשי תחבורה ציבורית לעומת נהגים.

היבט נוסף הוא פגיעה בחופש התנועה של הציבור בגלל חשש מפני פשיעה או מפני אלימות. נשים במיוחד וכן ציבורים חלשים אחרים (ילדים, מיעוטים, זקנים) עלולים לחשוש מפני אלימות מולם במרחב הציבורי. נשים עלולות לפחד מהטרדה מינית או תקיפה מינית, ובכך להימנע מפני הליכה בחושך ו/או באיזורים מסויימים של העיר, או להימצא במקום מסויים ללא ליווי. במקומות בעולם שבהם יש נוכחות גבוהה של נשק קל נפוץ מצב שבו חלקים מסויימים של העיר הם מקומות שמסוכן ללכת בהם ואזרחים נמנעים מכך. במקומות עוד יותר מסוכנים נמנעים העשירים מלהסתובב במקומות ציבוריים ללא ליווי של שומרים. מצד שני העניים מנועים מגישה למרחבים מסויימים שבהם הם "לא רצויים" הן על רקע גזענות, הן בשכונות עשירות והן בשכונה שנשלטת על ידי כנופיה שנמצאת ביריבות עם כנופיה מהשכונה המקומית. הפליה רשמית קיימת בכניסה למרחבים של שכונות פרטיות. דבר זה חזק עוד יותר במצב של מתיחות בין גזעים, דתות, שחורים ולבנים וכו' ומחוזק על ידי גזענות, כך שמצב זה של הפליה לא פורמלית עלול להגיע לכדי הפליה פורמלית.

מגבלות על חופש התנועה יכולות להיות מעורבות במגבלות על חופש הביטוי, חופש ההתארגנות וזכויות השתתפות בבחירות. לדוגמה איסור או מגבלות על התקהלות. במקרים שבהם נדרש אישור מהשלטונות כדי להפגין תיתכן אפליה נגד קבוצות מסויימות.

הכלכלן אמרטיה סן מציין בגישה שלו לנושא חופש כי החופש הוא תוצאה של יכולות בפועל. אם אנשים מתקשים להגיע לקלפי (לדוגמה הקלפי נמצא בעיר אחרת ואין להם מכונית) הם נהנים בפועל מפחות זכויות פוליטיות. בישראל מתקיים מצב שבו חלק מהסטודנטים גרים בעיר אחת אבל רשומים לקלפי בעיר מולדתם, כתוצאה מכך חלק מהם מוותרים על השתתפות בבחירות הכלכליות ובבחירות לרשויות מקומיות.

אכיפה לא שווה של חוקים ושל זכויות קניין

תנאים של אי שוויון כלכלי, פשיעה, אלימות, ניכור גזעי, וניכור כלפי המשטרה\או מחסור באמון והון חברתי הם כולם תנאים שיכולים להגביר מתן שירותים לא שווים ואף מפלים של אכיפה, פיקוח, שיטור, ושפיטה של הרשויות מול ציבורים שונים. אי שוויון כלכלי, פערי השכלה, מעמד חברתי וסוגים שונים של אפליה קשורים גם במידה רבה למודעות לזכויות חוקיות ולטיב הייצוג המשפטי שאנשים יכולים לקבל כתובעים או כנתבעים.

אכיפה שונה מצד המשטרה

במקרים רבים יתכנו שכונות ו/או ערים עניות או עם אוכלוסיות מיעוטים שאליהן שוטרים לא נכנסים או שיש בהם מימון נמוך לשיטור (בחלק מהמדינות, לדוגמה בארצות הברית, חלק או כל תקציב המשטרה מגיע מהקהילה המקומית). בשכונות שחורות בארצות הברית אין כמעט כניסה של שוטרים, בערים ערביות בישראל יש נוכחות נמוכה של שוטרים וכמות גדולה של נשק חם לא חוקי ושיעורי פשיעה גבוהים. באופן כזה הפשיעה במקומות עניים חזקה יותר וזכויות קניין וזכויות אחרות (כמו החירות מאלימות) לא נאכפות בצורה שווה.

היבט אחר הוא שתכנון עירוני יכול להקטין פשיעה ותכנון עירוני גרוע יכול גם הוא לעודד פשיעה - אם כי דווקא תכנון עירוני פרברי עם מחסור בתנועת הולכי רגל (שלרוב נפות יותר במקומות עשירים יותר) יכול לעודד פשיעה.

פשיעה כזו, אף שהיא בדרך כלל פוגעת בצורה קשה יותר בשכנים של פושעים (לדוגמה פגיעה מירי טועה, גביית פרוטקשן, השפעה לרעה על הילדים ועוד) עלולה ליצור סטיגמה חברתית שלילית, לפגוע בזכויות נוספות של הציבור הזה (לדוגמה הפליה נגד קבלה לעבודה) וכן לתרום ליחס מפלה מצד שופטים וחברי מושבעים.

אפליה במערכת המשפט

שירותי עריכת דין הם שירותים הניתנים בכסף. מסיבה זו לעשירים יש אפשרויות רבות יותר בתחומי המשפט על ידי שכירת עורכי דין טובים יותר ועל ידי שכירת ספקי שירות אחרים המסייעים בתחום המשפטי כמו יועץ משפטי לפירמות גדולות, שכירת עדים מומחים, בלשים ועוד. כמו כן במקרים רבים לעשירים או קבוצת מיעוט מיוחסת יש קשרים במשטרה, בפרקליטות, בקרב עורכי דין מקושרים או בקרב שופטים כך שהם זוכים לסיוע בצורות שונות. יתרון משפטי חזק אפילו יותר קיים עבור תאגידים ובמיוחד תאגידים רב לאומיים גדולים שנהנים מכסף רב, קשרים, עורכי דין מטעם הפירמה וכן שירותי לובי בממשלות כדי להשפיע על מחוקקים, שופטים, עורכי דין וכו'.

היכולת להנות משירותים טובים יותר במערכת המשפט מביעה לפעמים לעיוותים שבהם גופים פוגעניים מרווחים כסף תודות לדרכים פוגעניות, ומשתמשים בחלק מהכסף הזה כדי להנות מהגנה משפטית טובה יותר שמאפשרת להם להמשיך בהליכים פוגעניים. המקרה הקיצוני ביותר הוא ארגון פשע שמשתמש בכסף שלו כדי לשחד שופטים ושוטרים וכדי לשכור עורכי דין ורואי חשבון טובים כדי לסייע בהלבנת כספים, בטשטוש פשעים, בניצול פרצות בחוק, באיום על עדים ועל תובעים אפשריים ובסיוע משפטי במשפטים פליליים ואזרחיים. מקרים פחות קיצוניים נוגעים לתאגידים גדולים המשתמשים בשיטות שונות כדי לתבוע, לאיים בתביעות, לקנות עדים מומחים, לשכור עורכי דין יוקרתיים ושלל שיטות אחרות כדי לנצל את מערכת המשפט לטובתן. דוגמה אחת לנושא היא במסגרת הכחשת זיהום שבה תאגידים מזהמים מנצלים כסף שנובע מהשפעה חיצונית עקב זיהום כדי להמשיך לקיים השפעה כזו ולהמשיך להתחמק מתשלום על נזקים שנגרמו. המקרה של זיהום הוא דוגמה אחת לאכיפה לא שווה של זכויות קניין. הערך של בתים בסמוך למפעל מזהם ומי שנהנה מאי אכיפת זכויות העניים הוא הבעלים של המפעל.

בנוסף לכך שהעשירים ותאגידים נהנים משירותי משפטיים טובים יותר, במקרים רבים עניים וקבוצות חלשות נוספות הן בעלות גישה נמוכה יותר ביחס לכלל האוכלוסייה לשירותים משפטיים. הדבר נובע הן מחוסר הכרות עם החוק, ממחסור בגישה לעורכי דין ומקושי לשלם להם. בחלק גדול מהמקרים חשודים בפלילים הם אנשים עניים שלא יכולים לעמוד בכלל בתנאים של תשלום להוצאות הגנה משפטית, זאת לעומת קטגוריה ציבורית. במדינות רבות מופעלת סנגוריה ציבורית כדי לסייע לאנשים אלה או שפירמות עורכי דין מקיימות תיקים "בהתנדבות" (פרו בונו) - אם זאת ייצוג כזה הוא בדרך כלל באיכות נמוכה יותר לעומת ייצוג שניתן לעורך דין פרטי תמורת תשלום. לעומת זאת אנשים עשירים שחשודים במעשה פלילי נעזרים בעורך דין פרטי שיש לו יותר אמצעים לעומת הקטגוריה הציבורית.

במקרים רבים תיתכן אפליה נגד מיעוטים או עניים מצד שוטרים, מושבעים, ושופטים. כך לדוגמה האפליה בארצות הברית מנעה משחורים במשך זמן רב להיות חלק מחבר מושבעים בארצות הברית. דוגמה אחרת היא שחברים לבנים בחבר מושבעים בארצות הברית הרשיעו בקלות רבה הרבה יותר חשודים בעבירות שונות, קורבנות אונס לבנות זיהו במסדרי זיהו שחורים כאנשים שתקפו אותם (מה שנתברר בהמשך כאשר נכנסו בדיקות די. אנ. איי. כהאשמות לא נכונות). הפליה גזענית יכולה להתרחש גם בצורה הפוכה - לדוגמה זיכוי של אדם שחור על ידי חבר מושבעים שחור בגלל רגש קרבה. הפליה יכולה להתקיים על רקעים אחרים - הפליה נגד או בעד נשים, הפליה על רקע דת, לאום, דעה פוליטית, מראה, מצב גופני, גיל וכו'.

אפליה באכיפת חוקים ומתן הטבות מצד הממשלה

במדינה דמוקרטית מודרנית החוקים נקבעים על ידי הרשות המחוקקת, אבל האכיפה של החוקים מבוצעת לא רק על ידי המשטרה אלא גם על ידי רשויות שונות, שרים ופקידים שתפקידם לכתוב תקנות ולאכוף תקנות מול גורמים שונים במסגרת רגולציה, מיסוי ועוד. כוח פוליטי וכלכלי של קבוצות שונות יכול לסייע לקבוצות אלה לקבל הטבות מס, סבסוד מצד הממשלה וכן לעודד העלמת עין מצד פקידים ורשויות למקרים של מעבר על החוק וביצוע של השפעות חיצוניות. במקרים רבים אזרחים שנפגעו לא יכולים לפנות לבית המשפט בצורה ישירה כנגד גורם פוגעני ותלויים במידע ו/או בצעדים מצד פקידים או רשויות. הלחץ העיקרי שיש לאזרחים על הפקידים האלה הוא לחץ עקיף - לאיים דרך התקשורת על פוליטיקאים ומפלגות שבתורם ילחצו על הפקידים לבצע את תפקידם.

דוגמה אחת ליחס מפלה ולא שוויוני הן הקלות מיסוי שמקבלות חברות גדולות מצד פקידים ורשויות, הקלות שאזרחים רגילים או עסקים קטנים ובינוניים לא מקבלים. [1] דוגמה נוספת הוא מתווה הגז שהעניק פטור מחוק הגבלים עסקיים למונופול הגז בישראל כביכול על בסיס נימוק בטחוני.

אי שוויון פוליטי בקביעת חוקי המשחק

היבטים רבים של אי שוויון פוליטי (כמו אכיפת זכויות אדם), וכן של סוגים אחרים של אי שוויון - אי שוויון כלכלי וחברתי נובעים מהשאלה מי יכול להשפיע על תהליכי פוליטיים.

במשטרים דיקטטורים ההשפעה הפוליטית מוגבלת בדרך כלל לשליט עצמו וכן לקבוצה קטנה שנמצאת סביבו - אלו יכולים להיות שומרי המלך, חבורת שרים, עשירים, אצילים, בני משפחה, בני מקצוע מסויים, קאסטה ועוד. כמעט בכל המקרים חברי הקבוצה השלטת מנצלים את כוחם הפוליטי כדי להנות מרכוש רב וזכויות יתר כלכליות. היכולת להעניק פרוטקציה, סיוע של הממשלה בתקציב או לחוקק חוקים בעד או נגד מישהו מעניקה זכויות כלכליות רבות והופכת את השחיתות לדבר חוקי. במסגרת משטרים לא דמוקרטיים מנסים לבחון עד כמה השלטון הוא דיקטטורי או לא - כאשר בחלק מהמקרים אין שליט יחיד אלא שלטון של קבוצה קטנה או שליט יחיד שחלק מהסמכויות שלו מוגבלות על ידי אצולה או קבוצת כוח אחרת. דוגמה להבדלים הם בין אנגליה לצרפת. המלך הצרפתי היה שליט דיקטטורי "כל יכול" (לואי ה-14 נחשב לשליט כל יכול כזה), ולעומתו המלך האנגלי מאז אירועי המגנה-כרטא היה מוגבל בכוחו והיה תלוי בהיבטים רבים בתמיכה מצד אצילים. היבט זה תרם לכך שאנגליה עברה לדמוקרטיה בתהליך מתמשך ו"חלק" שבו המלך והאצולה איבדו לאט את כוחם, ואילו בצרפת הדבר הגיע לידי מתח חברתי שהשתנה בבת אחת במהפכה הצרפתית. הבחנה אחרת היא עד כמה השלטון טוטליטרי - כלומר עד כמה האזרחים מוגבלים על ידי השלטון בכלל תחומי החיים כגון תקשורת, חופש תנועה וכו'. שלטון יכול להיות לא דיקטטורי (לדוגמה חונטה צבאית) אבל טוטליטרי (לדוגמה עוצר לילי).

בחברות דמוקרטיות היבטים כאלה מתקיימים גם, אבל במידה פחות קיצונית. קבוצות כוח מסויימות נהנות מכוח פוליטי וכלכלי רב יותר לעומת שאר האוכלוסייה, ומשתמשות בכוח הפוליטי והכלכלי שלהן כדי לנסות להישאר בעמדת כוח. דרכים של קבוצות כוח לשמור על כוחן הפוליטי כוללות לובי פוליטי, קשרי הון-שלטון, ארגוני עובדים חזקים, השפעות של ההון על התקשורת, השפעות של ההון על התרבות, על מערכת המשפט ועוד. ביזור סמכויות פוליטיות (כמו הפרדת רשויות לרשות מחוקקת, מבצעת ושופטת), הפרדה בין מערכת שיטור צבא ומשפט, והקמת רשויות רגולטוריות עצמיות, שקיפות, מיסי ירושה, חוקי הגבלים עסקיים ועוד הן כולן ניסיונות להקטין את ההשפעה של קבוצות ויחידים רבי עוצמה להנות מכוח פוליטי ריכוזי מידי שיכול לנבוע מעושר כלכלי או להתרגם לריכוזיות כלכלית על ידי הטבות שונות.

פערים בהשפעה הפוליטית יכולים להתקיים גם בין קבוצות רחבות יותר - לדוגמה לעשירים יש יותר השפעה פוליטית משאר הציבור, לבני מעמד ביניים ולמקצועות חופשיים (כמו רופאים, עורכי דין) יש השפעה גבוהה יותר לעומת "מעמד הפועלים" או העניים. לגברים יש יותר השפעה פוליטית מנשים (לדוגמה ייצוג גבוה יותר בכנסת, בממשלה ובבתי המשפט). ללבנים בארצות הברית יש יותר השפעה פוליטית משחורים. בישראל ליהודים השפעה פוליטית חזקה יותר לעומת ערבים (לדוגמה ייצוג גבוה יותר מחלקם באוכלוסיה בכנסת, בעיתונות ועוד). יש מקרים בהם ציבור חלש יותר מצליח להתאגד ולהנות מכוח פוליטי גבוה יותר לעומת מה שהיה לו בעבר.

לעיתים דווקא בקבוצות מיעוט באוכלוסיה נהנות מכוח פוליטי חזק יותר - עקב הכרות הדדית או ארגון חברתי קהילתי. היבטים אלה יכולים להקטין את "אפקט הטרמפיסט" שמקשה על קבוצות להתאחד במטרה לשמור על זכויותיהן, כפי שהדבר המתואר בספרו של הכלכלן מנסור אולסון, הלוגיקה של פעולה קבוצתית (ספר). כך לדוגמה יהודים במדינות שונות בעולם, חרדים בישראל, חברי להט"ב ועוד קבוצות קטנות יכולים להנות מהשפעה פוליטית מחוזקת דווקא משום שהם קבוצת מיעוט באוכלוסיה. ציבורים נוספים שנהנים מהיבט זה של ארגון הם ארגוני עובדים.

אי שוויון כלכלי גדל, יחד עם קפיטליזם למקורבים ושחיתות משפיעים בצורה רחבה יותר על אי שוויון פוליטי בארצות הברית וכנראה גם במדינות אחרות. היבטים אלה מעקרים את הדמוקרטיה והופך אותה למשחק שבו השפעת רוב התושבים היא חלשה מאוד לעומת השפעת קבוצות כוח קטנות ובמיוחד תאגידים ואנשים עשירים מאוד. בדמוקרטיה אפשר לצפות למתאם מסויים בין מה שהציבור רוצה וכמה תמיכה יש לזה לבין הסיכוי שחוקים יעברו. אם יש תמיכה של 30% לנושא מסויים ו-90% לנושא שני נצפה שהסיכוי לחקיקה בנושא השני יהיה גבוה יותר. פרופסור Martin Gilens מאוניברסיטת פרינסטון ופרופסור Benjamin I. Page מאוניברסיטת Northwestern בחנו במשך 20 שנה את השאלה עד כמה הממשלה בארצות הברית מייצגת את רצון הציבור. הם בחנו כ-2000 משאלי דעת קהל והשוו אותם למדיניות שהפכה בסופו של דבר לחוקים. הם השוו מה הציבור רצה לעומת מה הממשל עשה. הם מצאו כי עבור 90% מאזרחי ארצות הברית שהכנסתם מתחת לעשירון העשירי ההשפעה על מדיניות היתה אפסית. לא משנה מה רמת התמיכה בנושא 0% או 100%, הסיכוי שלו לעבור היה כ-30%. לעומת זאת עבור 10% העשירים היה קשר ברור בין רמת התמיכה שלהם בנושאים שונים לבין החקיקה שבוצעה. בתמיכה של 20% הסיכוי למעבר חוק הוא כ-15% בתמיכה של 90% הסיכוי הוא 50%.[2] [2]

הפגיעה בדמוקרטיה אינה נעצרת ברמה הפוליטית, היכולת לבצע לובי פוליטי נרחב מצד העשירים פרושה שהם יכולים לקבל סבסוד ממשלתי ולהשית על הציבור השפעות חיצוניות נרחבות, לפי הערכה אחת, לובי של 5.8 מיליארד דולר בארצות הברית הניב סבסוד ועלויות על התושבים בסך 4,000 מיליארד דולר. [3] נוצר מעגל אכזרי שבו אם אין לך מספיק כסף אין אפשרות להתמודד במרוץ לפוליטיקה משנת 2000 יש עליה חדה בעלויות של קמפיין לנשיאות ארצות הברית.[4]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ איילת שני ישראל בוכה בדמעות תנין על הפליטים, ומחזקת את שלטונם של הרודנים באפריקה, ראיון עם אייל רייניך, מנהלן סיוע במשלחות לאיזורי אסון, מוסף הארץ, 30.07.2016
  2. ^ Gilens and Page, Testing Theories of American Politics: Elites, Interest Groups, and Average Citizens, Perspective on Politics, 2014