רובים, חיידקים ופלדה (ספר)
רובים, חיידקים ופלדה הוא ספר עיון שנכתב על ידי ג'ארד דיימונד, פרופסור לפיזיולוגיה, שהתמחה בחקר האבולוציה של ציפורי גיניאה החדשה. השאלה המרכזית בה עוסק הספר היא מדוע הציביליזציות האירו-אסייתיות (כולל צפון אפריקה) שרדו וכבשו חברות אחרות. מלבד שאלה זו עוסק הספר בשאלות רבות אחרות הקשורות לשאלה זו כמו מדוע חלק מהחברות עברו מציידים לקטים לחברות חקלאיות הרבה לפני חברות אחרות, איך התפתח הכתב, ועוד. זהו אחד הספרים הבולטים והפופולריים בזרם של היסטוריה סביבתית ומדגים הרבה מהנושאים ושיטות המחקר של דיסיפלינה זו.
כדי לענות על שאלות אלה סוקר הספר את ההיסטוריה בחברות אנושיות שונות ב-15,000 השנים האחרונות, תוך השמת דגש על הגאוגרפיה, והאקולוגיה בכל אזור ועל השפעותיה על התפתחות האוכלוסייה במקום. הספר מנסה להפריך את הדעה הפופולרית בקרב רבים, לפיה ההגמוניה האירו-אסיאיתית נובעת מיתרון גנטי, מוסרי או אינטלקטואלי כלשהו.
הסיבות הקרובות לעליונות של הציביליזציה האירופאית על פני זו של האצטקים לדוגמה, נבעו מהעליונות הטכנולוגית (רובים ופלדה) וכן מביות בעלי חיים, שאפשרה להם להיות חסינים למגפות שהשמידו את הילידים בהן נלחמו. סיבות אלה נחשבות "סיבות קרובות", דיימונד ממשיך ושואל מהן הסיבות היסודיות יותר - לדוגמה מדוע בייתו עמי אירו-אסיה בעלי חיים רבים יותר יחסית לעמי אמריקה או אפריקה, או איך השפיעה הגאוגרפיה על התפשטות הטכנולוגיה או מדוע אוריינות (ידיעת קרוא וכתוב) הייתה נפוצה יותר באירופה ולא באמריקה. לשם חקר סיבות אלה מסתמך דיימונד על ספרים ומחקרים אחרים, ממספר תחומים כמו בלשנות, גאוגרפיה, היסטוריה אבולוציונית, אקולוגיה, גנטיקה וארכיאולוגיה.
הפרק המסכם של הספר "עתיד מדע ההיסטוריה של האדם" דן דיימונד בשיטה בה נכתב הספר - גישה אל מדע ההיסטוריה של האדם שמנסה להתייחס להיסטוריה לא כאל "עובדה ועוד עובדה ועוד עובדה" ולא כאל תחום השייך למדעי החברה, אלא כתחום מדעי, הדומה למדעים היסטוריים כמו אקולוגיה אבולוציונית, חקר הדינוזאורים או אסטרונומיה. ספרים נוספים של דיימונד, כמו התמוטטות מרחיבים גישה זו לשאלות נוספות.
דיימונד מתאר בספרו את ההיסטוריה של כדור הארץ והאנושות ב-15,000 השנים האחרונות, מאז תחילתה של המהפכה החקלאית, עבור דרך הציביליזציות העתיקות של שומר, בבל ועד להתפתחות הטכנולוגיה של הכתב, רובים ותרומתם לדומיננטיות מערבית.
הצגת שאלות הספר
הספר מחולק ל- 5 חלקים ול 20 פרקים. החלק הראשון "מעדן עד קמחרה" מתאר בהרחבה את השאלה מדוע האירופאים השתלטו על העולם, ומתאר את ההיסטוריה העתיקה יותר של התיישבות בני האדם בעולם. הפרק מתאר גם את המפגש בין הספרדים לאצטקים ותוהה מדוע דווקא הספרדים הם אלו שניצחו? דיימונד מתאר יתרונות שונים שהיו לאירופאים המעטים על האצקטים הרבים - היו להם סוסים, רובים, פלדה וכן יכולות נוספות כמו ניווט או שימוש נפוץ בקריאה וכתיבה. הפרקים הבאים של הספר ממשיכים לשאול - למה? למה לדוגמה דווקא לאירופאים הייתה פלדה ולא לאצטקים? מדוע היו להם סוסים ואילו לאצטקים לא היו חיות מבוייתות? וכן הלאה.
החלק פותח בתקופה מלפני 13 אלף שנה ומתאר את החברות האנושיות שקיימות ביבשות שונות, לכאורה מנקודת פתיחה שווה פחות או יותר. מנקודת מבט זו קשה לנחש איזה איזור יזכה ביתרון. בכל החברות היו אז ציידים לקטים בעלי טכנולוגיה דומה של כלי אבן ועץ. בפרק מוצגות שתי דוגמאות כדי להמחיש לקוראים את השוני המהותי שיכול להיווצר במשך הזמן בין תרבויות שונות - דוגמה אחת היא המפגש בקחמרקה בין פיסארו לאטהואלפה שבו פיסארו מנצח בנחיתות מספרית של אחד ל-500 צבא גדול בהרבה. דוגמה אחרת היא תיאור חברות האדם השונות באיי פולינזיה - גם שם שינויים קטנים בסביבה של שבטים קרובים מייצרים שוני גדול בהתפתחות על פני שנים.
עלייתו והתפשטותו של ייצור המזון
ערך מורחב – המהפכה החקלאית
החלק השני של הספר, "עלייתו והתפשטותו של ייצור המזון" מתאר את המהפכה החקלאית שבה חברות של ציידים לקטים התפתחו לחברות חקלאיות. החלק מתאר את ההבדלים בין חברות שונות בביות זני-בר של צמחים וצמחי-בר, את היתרונות והחסרונות של החברות החקלאיות יחסית לציידים לקטים, ואת השפעת צורת היבשות על התפשטות החקלאות. דיימונד מתאר גם ההבדלים בין היבשות השונות מבחינת אקלים, פאונה (החי) ופלורה (הצומח).
השאלה המקורית שעליה דיימונד מנסה לענות היא מדוע האירופאים הם אלה שהשתלטו על העולם, במיוחד במהלך 500 השנים האחרונות. את התשובה לכך מחלק דיימונד לסיבות קרובות ולסיבות עמוקות יותר. הסיבות הקרובות ליתרון האירופאי היו שהיו להם סוסים, פלדה, חיידקים, אוניות, ידע בניווט וידיעת קרוא וכתוב. אולם סיבות אלה מביאות את דיימונד לשאול מדוע דווקא באירופה התפתחו כל אלה לפני שהתפתחו במקומות אחרים? מדוע גילו האירופאים את הפלדה או את הניווט לפני האוסטרלים?
שאלה זו מובילה את דיימונד לשאול שאלות עמוקות יותר - כמו מדוע התפתחה החקלאות באיזורים מסויימים לפני שהתפתחה באיזורים אחרים? לפי דיימונד, חברות שבהן התפתחה חקלאות מוקדם יותר, ושבהן קצב התקדמות החקלאות היה מהיר יותר זכו ביתרונות חברתיים וטכנולוגים על פני חברות אחרות. לא כל היתרונות האלה היו נעימות לאדם הפרטי, אבל לחברה כולה הדבר סיפק בדיעבד יתרון אבולוציוני מול החברות האחרות. דיימונד נותן לנו סקירה כללית של כלל ההיסטוריה של בני האדם ב-15,000 שנה האחרונות. בכך הוא פורץ את גבולות ההיסטוריה הרגילה לעבר תחומים עמוקים יותר וארוכים יותר.
דיימונד מספק כמה רמות של תשובות והסברים לתהליכים של ההיסטוריה האנושית. תשובה אחת היא מזל טהור. קיימים רק 13 מיני בעלי החיים גדולים שניתן היה לביית. מתוכם, 11 מינים היו מצויים באירו-אסיה (סוסים פרות וכבשים באירואסיה לעומת לאמות ואלפקות באמריקה). דיימונד מסביר בצורה מפורטת מדוע למרות שפע של בעלי חיים גדולים שהיו קיימים באפריקה היה קושי לביית את חלקם הגדול. דבר זה מדגים את עקרון אנה קרנינה - תנאי להצלחה הוא שכל התנאים החיוניים יהיו קיימים ואילו כדי להיכשל מספיק היבט אחד שאינו מתקיים.
דוגמה נוספת למזל היא שסוגי הזרעים שמהם ניתן לקבל את מירב הפחמימות והחלבונים כמו חיטה שעורה ואורז נמצאים באירואסיה במצב כמעט תרבותי באופן טבעי. זאת בניגוד לאמריקה בה התירס היה צריך לעבור כמה שינויים גנטיים חריפים, במשך זמן ארוך כדי לתת כמות פחמימות מספקת להקמת חברה. אוסטרליה סבלה אפילו יותר בלי שום זרע מתאים, ועם מזג אוויר יבש והפכפך שקשה לקיים בו חקלאות מסורתית ללא דלק מחצבי.
נוסף על כך אירואסיה, הינה היבשת הגדולה ביותר שכיוונה הוא מזרח-מערב. לדבר זה השלכה חשובה על ביות של צמחים. תנאי אקלים נוטים להיות דומים לאורכם של קווי רוחב, בעיקר בהקשר של מספר שעות האור לאורך השנה, עוצמת קרינת השמש, וכמות המשקעים. עובדה זו מאפשרת למינים של צמחים ושל בעלי חיים להתפשט מזרחה ומערבה, בקלות רבה יחסית בהשוואה להתפשטות בכיוונים צפון-דרום. התוצאה היא שבאירואסיה התפשטו הצמחים המבוייתים והבהמות הגדולות הניתנות לביות באופן הרבה יותר מהיר מאשר באמריקה או באפריקה. דיימונד מודד את הזמן שלקח לתירס לעבור ממקסיקו לארצות הברית לעומת הזמן שלקח לחיטה לנדוד מיפן ועד פורטוגל ומגיע לכך שזמני הנדידה של צורות חדשות של מזון חקלאי נדדו מהר יותר ביבשת אירו-אסיה לעומת יבשות אחרות. פירוש הדבר שגם לאחר התפתחות החקלאות, החקלאות באירו-אסיה התפתחה בקצב מהיר יותר, עם שפע גידולים גדול יותר יחסית למצב ביבשות אחרות.
ממזון אל רובים חיידקים ופלדה
בחלק השלישי של הספר, עוסק דיימונד בחברות המאוחרות יותר, ובמעבר וההתפתחות של חברות חקלאיות אל כיוון חברות גדולות, טכנולוגיות ותעשייתיות יותר. בחלק זה הוא עוסק בקשר שבין ביות בעלי חיים למגפות, בהתפתחות הכתב והטכנולוגיה, ובהתפתחות הדת והמדינה.
כתוצאה מעליית החקלאות, שיפור זנים ושיפור בטכנולוגיות של חקלאות, נוצרה האפשרות לאגירת עודפי מזון. דבר זה שינה בצורה משמעותית את התפתחות האדם לטוב ולרע. עודפי המזון איפשרו התמחות כלכלית, ופיתוח מעמדות של לוחמים, סוחרים, פקידים ושליטים שהיו בלתי אפשריים בחברת של ציידים לקטים. הדבר הוביל לאבולוציה של חברות שונות המתחרות ביניהן וליצירת ציביליזציות רבות עוצמה ולפיתוחים טכנולוגיים.
מגפות והשפעתן
תוצאה אחת של ביות בעלי חיים, הייתה מגיפות חוזרות ונישנות שמקורן בבעלי החיים המבויתים, והן המיתו את מרבית האנשים. מחלות רבות מקיימות מחזור חיים שבהן הן מועברות בין האדם לבין בעלי חיים. דוגמה אחת היא שפעת שעוברת בין בני אדם, אווזים וחזירים.
אלה ששרדו את המגפות היו חסינים לחיידקים של אותן מחלות. כאשר פגשה הציביליזציה האירופית בציביליזציות האחרות (במיוחד אמריקה, אבל גם אפריקה ואוקיאניה), היא הכריעה אותן בכוח הטכנולוגיה (פלדה ורובים), ובאמצעות חיידקי המחלות שגרמו להרג רב באוכלוסייה המקומית הבלתי מחוסנת.
דיימונד דן בסוגיות של התפתחות של מגפות - לדוגמה הצורך בערים גדולות מספיק כך שהמגפה תוכל להתפשט בעיר ולהדביק ערים אחרות בטרם מגלים שהיא קיימת. המגפות גם מבצעות "סיבובים" שבהן מדביקים עיר אחת ומשם עוברים לערים אחרות, כעבור מספר עשרות שנים אוכלוסיית העיר, השתקמה גדלה והצטופפה מחדש כך שהיא שוב מהווה כר פורה להדבקה חוזרת ולהפצה של המגפה.
התפתחות הטכנולוגיה
- ערך מורחב – שינוי טכנולוגי
בפרקים 13 ו-14 עוסק דיימונד בהתפתחות הטכנולוגיה. התפתחות הכתב מנותחת מבחינה פוליטית. הכתב חשוב בפני עצמו (מאפשר שיפור המסחר לדוגמה וגם העברת ידיעות צבאיות והתפשטות של חוקרי ארצות), וגם מאפשר לחקור את ההיסטוריה של הטכנולוגיה משום שהתיעוד של ההתפתחות שלו טבועה בו עצמו.
דיימונד טוען שברוב המקרים, הכלל בטכנולוגיות הוא: "ההמצאה היא אם הצורך" (בניגוד להיגד "הצורך הוא אבי ההמצאה"). הוא מביא מספר דוגמאות כמו פיתוח המכונית הראשונה על ידי אוטו, פיתוח הגרמופון על ידי אדיסון, פיתוח מנוע הקיטור ועוד שבהם לא היה ברור למה תשמש ההמצאה, והשימוש העיקרי שלה התברר רק לאחר זמן מה - לעיתים עשורים לאחר הפיתוח הראשוני שלה. דיימונד טוען שהמצאות נובעות מעיסוק של אדם שנהנה להשתעשע בפיתוח דבר מה חדש, ולאו דווקא מצורך כלכלי.
דיימונד טוען שהיו טכנולוגיות קדומות שנזנחו משום ש"האקלים" הכלכלי -טכנולוגי -חברתי שהיה סביבן לא איפשר להן להמשיך ולהתקיים. דוגמה אחת לכך היא המצאת הדפוס באיי כרתים בשנת 1700 לפני הספירה, אשר מופיע ב"דיסקוס פייסטוס". הדפוס הקדום לא שרד בגלל העדר נישה מתאימה שתתמוך בו. הפעם השנייה והשלישית של המצאת הדפוס התרחשו בסין כעבור 2,500 שנה ובאירופה כעבור 3,100 שנה. הדפוס האירופאי נהנה מ"נישה" שאפשרה לו להתפתח ולגדול בהיקף השימוש שלו: כתב אלפבתי שהיה פשוט יותר יחסית לכתב ההברתי של כרתים, ידע קרוא-וכתוב נפוץ יותר עקב חברה שיש בה יותר מסחר ובה הכתב הוא פחות נחלתם הבלבדית של פקידי מלוכה, ייצור גלופות דפוס ממתכת לעומת גלופות חרס, נייר לעומת הטבעה בחומר ועוד.
בין יתר היתרונות הצבאיים של האירופאים היו הפקת מתכות איכותיות (פלדה) וייצור כלי נשק משוכללים (רובים). ג'ארד דיימונד לא רואה בחברות מסוימות עליונות תבונית טבעית על חברות אחרות. כך לדוגמה הוא מציין שהפלדה פותחה באפריקה אלפיים שנה לפני שפותחה באירופה. בטווח הארוך הפיתוח הזה לא סייע לאפריקאים. הדבר שחשוב היה גודל החברה ויכולת התמיכה הטכנולוגית שלה.
התפתחות המוסדות החברתיים
בפרק 14, "משוויון לקלפטוקרטיה", עוסק דיימונד בהיווצרות והתפתחות של מוסדות חברתיים שונים. הוא מסביר את התפתחות המדינה מתוך החברה של הפרהיסטוריה ונותן הסבר להיווצרות מוסדות כמו המדינה, הדת והבירוקרטיה. המדינה והבירוקרטיה תמכו בבניית צבאות וספינות שהשתלטו על מרחבים חדשים. הדת סיפקה מקור ללכידות חברתית ואפשרה לקיים לוחמים אמיצים ונחושים יותר שמקומם בגן-עדן מובטח.
קשת חברות האדם נעה בין חבורות של ציידים-לקטים לבין המדינות המודרניות. ההבדלים בין סוגי החברות הם רבים: גודל האוכלוסייה, הישובים, המוסדות, ההבדלים בין חברי הקבוצה. בני האדם חיו בחבורות כאלה ומהן התהוו החברות המודרניות. למרות הקשיים בתיחום מדוייק של סוגי החברות (עקב היותן שלבים על רצף, שלעתים מתפתחים האחד מתוך השני ובגלל שקווי התיחום הם שרירותיים) דיימונד מסווג את החברות ל-4 סוגים: חבורה, שבט, נגידות ומדינה.
- חבורה (Band society) - החבורה כוללת 5-80 איש בעלי קרבה משפחתית - מעין משפחה מורחבת של ציידים-לקטים נוודים. מאופיינות בשוויון - ללא שיש בה בהכרח התמחויות כלכליות ואחרות, בהיעדר מוסדות פורמליים ומנהיגות רשמית. בעוד שחבורה יכולה להיות קהילה הרמונית מאוד - חלוקה מלאה של משאבים עזרה הדדית וכו', החבורה יכולה להיות גם בעלת דפוסים פוגעניים כלפי חלקים מתוכה. כמו כן החבורה מתחרה על משאבים שונים עם חבורות אחרות - דבר שיוצר מתחים אדירים בין החבורות ומקרים רבים של מלחמות ו"רצח עם". דבר נפוץ הוא שזכרים של חבורה אחת הורגים את הזכרים של חבורה אחרת ולוקחים את הנשים של החבורה. כיום קשה למצוא חבורות כאלה - הם חיים באזורים הנידחים ביותר אשר המאפיין אותם הוא ריכוז משאבים המאפשר קיום של מספר מוגבל של בני אדם, והיעדר חקלאות יצרנית.
- שבט (Tribe) - הוא רמת הארגון שמעל לחבורה. מספר חברי השבט הוא בדרך כלל כמה מאות אנשים במקום כמה עשרות, וניתן גם להבחין ביושבי קבע. הגדרתו של מושג השבט אינה אחידה- בנוסף להגדרה זו של שבט כיחידה פוליטית ישנה הגדרה רחבה יותר, אנתרופולוגית-בלשנית, המגדירה שבט כקבוצה בעלת שפה ותרבות משותפים.ארגונים שבטיים ראשונים החלו להופיע באזור הסהר הפורה בתקופה של -11,000 שנים לפנה"ס, עם תחילת והתאפיינו בגידול מזון מסוג דגנים למאכל. המעבר מציד לגידול חקלאי, המהפכה הנאותיתית, פירושה שינויים רבים מאוד באורחות החיים - מדפוס של נדידה ליישובי קבע. הארגון השבטי מורכב מקבוצות של משפחות, בתי אב שהינם עצמאיים אך מכירים את חברי החמולות השכנות ומקיימים קשרים עמם. הקשרים המשפחתיים ממלאים את תפקיד המוסדות והבירוקרטיה - לקרבה יש תפקיד ביחסים הבינאישיים של חברי השבט, אשר בא לידי ביטוי עם התעוררותם של סכסוכים, למשל. המבנה שוויוני, ההנהגה נבנית בהתאם ליכולות ואינה עוברת בירושה ולמנהיג (המכונה בכפרים רבים 'איש גדול') אין מעמד וסמכויות פורמליות. הכלכלה מבוססת על חילופים הדדיים, ללא סמכות מרכזית כלשהי.
- נגידות (Chiefdom) היא חברה שגודלה נע מכמה אלפים לכמה עשרות אלפים- גדולה במידה ניכרת מהשבט, ורבים מחבריה לא קשורים האחד לשני ואף לא מכירים איש את רעהו. חברה בגודל כזה כבר אינה חברה שוויונית - ניתן לראות ריבוד מעמדי ואי שוויון כלכלי.[1] ההנהגה נפרדת מפשוטי העם ועוברת לרוב בירושה, בעלת זכות ויכולת לכפות רצונותיה על שאר החברים. יש מעמד של פקידים המסייע לשליטים, אך מנגנון זה עדיין אינו מורכב ממומחים כמו במדינה. רוב חברי הנגידויות עוסקים בחקלאות (במקרים נדירים, בציד וליקוט) ומופיעים בה גם אומנים ובעלי מלאכה מומחים - יש חברים בנגידות המפרנסים אחרים. הריבוד וחלוקת העבודה מביאות גם להופעתה של עבדות - המלאכות שנחשבות פחות הופכות למנת חלקם של עבדים, שהם בדרך כלל שבויי מלחמה. כלכלת הנגידות ריכוזית יותר מזו של השבט. במקום החילופים ההדדיים שנהגו לפנים, כן כבר מופיעה ריכוזיות עת מועברת חלק מהתוצרת להנהגה ("מנחה"- בשלב המדינה הדבר הופך למס) ומחולקת מחדש או משמשת לשם מוצרים ציבוריים.
- מדינה (Sovereign state) - אוכלוסיית המדינות עולה בהרבה על הנגידויות - מאלפים למיליונים. היישוב בו נמצא המנהיגה הופך לעיר הבירה, בד-בבד מתפתחים מרכזים עירוניים נוספים. בערים מכונסים מבנים גדולי-מימדים, מרוכזת בהם פעילות המדינה וחלק ניכר מהמסחר, ורוב הפעילות בערים אינה חקלאית. במדינות הקדומות השליטה עברה בירושה, אך גם כיום משנפתח ההליך לציבור הרחב יש לשליטים עוצמה רבה בקבלת החלטות, והמידע והכוח מרוכז בידיהם. השליטה המרכזית במדינה מרחיקה לכת מבנגידות, והחלוקה מחדש - ממנחה למיסים - נרחבת ומקיפה יותר. אפילו במדינות הקדומות למדינה הייתה שליטה מכרעת בכלכלה. ההתמחות הכלכלית בה מכרעת וכן יצור המזון מחולק לסוגים שונים של חקלאים והמדינה מקצה משאבים שונים ביניהם. הן בנגידות והן במדינות קיימים חיילים בעלי התמחות בלוחמה. כדי לשמור על הלכידות החברתית נוכח פערים חברתיים וכדי לתת לגיטימציה לפעילות השלטון יש צורך בדתות וכוהנים.
על פני 13 אלף שנים עד היום, קיים תהליך ארוך טווח בחברות האנושיות של מעבר מיחידות קטנות ליחידות גדולות ומורכבות יותר. לפעמים יש פירוק לחברות קטנות יותר אבל לאורך זמן המגמה היא יחידות גדולות יותר. למדינות יש יתרונות לגודל על פני מוסדות קטנים יותר- לדוגמה כמות של 10,000 לוחמים יכולה לנצח יחידות צבאית קטנות יותר, גם אם מספר הלוחמים הכולל בתוך אותן יחידות הוא גדול יותר. למדינה יש יתרונות נוספים מאשר סתם גודל - יכולות של התמחות וריכוזיות - לדוגמה יכולת להחליט על הקצאת מיסים לשם אימון של חיילים והכנת נשק וטקטיקות צבאיות. יתרונות אחרים נוגעים למוצרים ציבוריים נוספים כמו הגנה מפני שיטפונות. בנוסף הדת-הרשמית אשר העניקה פטריוטיות ומוטיבציה להשתעבד למטרות המדינה. במדינה המודרנית אנשים מוכנים להקריב עצמם למטרות אלו, דבר זה לא עלה בחבורה ובשבט, שם לא היו פטריוטיות, לחימה נעשתה רק אם היה יתרון בולט, והמטרה: הפחתת מניין ההרוגים בכל מחיר.
בהמשך הפרק דן דיימונד כיצד התפתחו מדינות מורכבות וגדולות יותר. [2]
סביב העולם בחמישה פרקים
בחלק הרביעי של הספר מביא דיימונד סקירה על ההשתלטות של עמים שונים על שטחים בעולם. בפרקים אלה מנסה דיימונד להראות כי הדברים שבידלו את חברות האדם, והובילו להתפתחות מהירה של חלק מהחברות היו התנאים הגאוגרפיים והאקולוגיים (ולפעמים התפתחויות טכנולוגיות מקריות). לדוגמה גילוי מינים המתאימים לחקלאות מקומית נעשה ברוב חברות האדם. אלא שהיו מקומות שמינים כאלה לא נמצאו (אוסטרליה) או שהם נמצאו מאוחר יחסית למקומות אחרים (אמריקה לעומת אירו-אסיה) או שהיו קשיים בהעברת המינים האלה (אפריקה ואמריקה) ממקום למקום. עיכובים אלה עיכבו התפתחויות אחרות, ולכן גרמו לעמים מסוימים להתפשט לעומת אחרים.
הסקירה של דיימונד בחלק הזה של הספר היא נרחבת. היא עוסקת גם באבוריג'ינים ובאינדיאנים. באומות השמיות ובקהויסים באפריקה. חלק זה מקנה בפעם הראשונה סקירה על התהליכים העמוקים של ההיסטוריה האנושית. במקום לעסוק בדמויות ובגיבורים הוא עוסק בתהליכי עומק של חברות שגירשו חברות אחרות כברבריות וטבחו בהן, בהתפתחויות הטכנולוגיות שאפשרו את המהלך הזה ואת ההסבר למראה העכשווי של העולם.
אוסטרליה וניו-גינאה
דיימונד סוקר את ההיסטוריה של תושבי אוסטרליה וגינאה החדשה, שהתיישבו ביחידה יבשתית אחת - אוסטרליה הגדולה לפני כ-40,000 (באותה תקופה היו האוקיינוסים נמוכים יותר והיה גשר יבשתי בין שתי היבשות). הוא שואל מדוע נשארו האוסטרלים במצב של ציידים לקטים בחבורות, והניו-גינאים במצב של חקלאות ללא זיקוק מתכות בשבטים, וזאת בניגוד לשאר תושבי העולם. דיימונד טוען כי דבר זה לא נובע מגנים אחרים של הילידים ביבשת אוסטרליה, אלא כתוצאה מבידוד משאר חלקי העולם. במשך עשרות אלפי שנים אוסטרליה נותרה מנותקת עד למגעים נוספים, מוגבלים בהיקפם עם חברות אדם אחרות שהחלו רק לפני 1,600 שנים. בידוד כזה פירושו התקדמות טכנולוגית וחקלאית איטית יותר. בעוד במקומות אחרים אימצו עמים המצאות טכנולוגיות וזני חקלאות חדשים שנדדו ממקומות שכנים, חברות מבודדות תלויות אך ורק בהמצאות מקומיות. בנוסף, התנאים הגאוגרפיים בגינאה החדשה פעלו נגד מעבר משבטים לנגידויות ולמדינות.
דיימונד שואל מדוע היו קיימים הבדלים גדולים בין תושבי ניו-גינאה לבין ילידי אוסטרליה. מנקודת מבט של אדם מודרני ההבדל בין שתי החברות אינו משמעותי, אבל מדובר בהבדלי התפתחות שלקחו אלפי שנים. מדוע האוסטרלים לא קלטו מהניו גינאים התפתחויות טכנולוגיות ואורח חיים של חקלאות? שטחה של גינאה החדשה קטן פי 10 משטחה של אוסטרליה, אך גינאה החדשה תומכת ביותר אנשים שחיו בצורה "מתקדמת" יותר - לדוגמה הרבה יותר חקלאות.
התשובה של דיימונד היא שקיימים הבדלים משמעותיים בגאוגרפיה ובאקולוגיה של ניו גינאה מול אוסטרליה. בעוד הראשונה גשומה, בעלת אדמה פוריה, הררית, ובעלת מזג אוויר טרופי ויציב, אוסטרליה היא שחונה, בעלת אדמה ענייה מאוד, מישורית ובעלת מזג אוויר בלתי-יציב. חקלאות באוסטרליה היא דבר קשה מאוד אפילו היום בגלל מזג אוויר יבש והפכפך, המושפע לא רק מחילופי חורף קיץ אלא גם מתופעת אל-ניניו בצורה קיצונית. בנוסף התנאים שהיו באוסטרליה (חום ויובש) לא התאימו לגידולים שהיו בידי הניו-גינאים. מסיבות אלה, האבוריג'ינים לא עברו לחקלאות, וחברות חקלאיות שהגיעו לסביבות דומות "נסוגו" לחברות של ציידים לקטים משום שלא היו מסוגלות להמשיך באורח חייהם הקודם. היכולת לקיים חקלאות באוסטרליה הגיעה רק בתקופה המודרנית עם הכנסה של זנים חדשים, שפע של אנרגיה לשם הכנת דשן כימי, יכולת אגירת מים טובה יותר וכו', וגם כך, החקלאות באוסטרליה היא עניין קשה גם בתקופה המודרנית.
רוב האבוריג'ינים לא חיו במדבר, אלא בג'ונגלים הפוריים סביב היבשת. הם קיימו חקלאות של שריפת חלקות יער כדי לאפשר התקדמות קלה, להרוג חיות בשריפה ולאפשר לעשב לצמוח, שכן זה תמך בקנגורו אותם צדו האבוריג'ינים. האבוריג'ינים אספו גם דוחן וייתכן שממנו היו מגיעים לבסוף לחקלאות. חלק מהסיבה שהאבוריג'ינים לא התקדמו היה הקשר החלש ביניהם, שכן הם שכנו לאורך "איים" ליד חופי היבשת, כאשר מרכזה היה מדבר מיושב בדלילות. עם ההגירה של תושבי אירופה הם דחקו והרגו אבוריג'ינים שהיו באיזורי החוף אבל לא טרחו לעשות כן ביחס לאבוריג'ינים המדבריים ולכן אלו הם המוכרים לנו כיום.
מדוע סין היא סינית
בפרק זה סוקר דיימונד את התפשטות הסינים למרחבי דרום מזרח אסיה. הוא מנתח באמצעות השוואת שפות את הפיזור המקורי של עמים אחרים שנדחקו על ידי הסינים. הסינים התפשטו מצפון מזרח אסיה לחלקים הדרומיים של סין ולכיוון ויאטנם ודחקו או השמידו או הטמיעו עמים אחרים שחיו שם.
האומה האוסטרונזית
דיימונד מתאר את התפשטות האומה האוסטרונזית מטייואן לפיליפינים, אינדונזיה וכלל איי האוקיינוס השקט בעקבות התפתחות טכנולוגית הספינות וההתפשטות של סין דרומה. טענה זו מצטרפת לטענה הקודמת שלו מהספר השימפנזה השלישית על ההודים אירופאים שהתפשטו בזכות הסוס לכל המרחב האירואסייני. גם בפרק זה עושה דיימונד שימוש בחקר השפות כדי להתחקות אחר דפוסי הגירה וכיבוש של עמים שונים.
הפרק הזה משלים את הפרק השני של הספר (בחלק הראשון) שבו דיימונד משתמש בדפוסי הנדידה של האינדונזים באוקיינוס השקט כדי לבדוק את ההשפעות של הסביבה הטבעית על התפתחות החברות האנושיות באיים. דבר זה משמש "ניסוי-טבעי בסדר גודל בינוני" (במרחב ובזמן) כדי לבדוק את ההיפותזות שיש בשאר הספר - 1000 שנים או פחות מכך במקום 13 אלף שנה, ורק במרחב איי האוקיינוס השקט.
התפשטות האינדונזים ברחבי האוקיינוס השקט החלה בשנת 1200 לפני הספירה ועד שנת 1000 לספירת הנוצרים כל האיים היו מיושבים. 800 שנים מאוחר יותר אפשר לראות הבדלים גדולים בין העמים השונים בתחומים שונים.
דיימונד מצביע על כך שלמרות שלתושבים בכל האיים מוצא גנטי ותרבותי משותף, האיים עצמם שונים זה מזה בהרבה פרמטרים כמו גודל האי, פוריות הקרקע, אקלים, גובה ועוד. הבדלים אלה יצרו הבדלים גדולים בין העמים בנושאים כמו החקלאות, הכלכלה, המבנה הפוליטי, הכישורים הצבאיים והטכנולוגיה. יתרון של בחינת האיים הוא שלא הייתה התערבות של תרבויות אחרות במשך תקופה זו. לדוגמה יש מקומות, כמו המאורים מהחלק הצפוני של ניו-זילנד שהקימו חברות חקלאיות צפופות ומלחמתיות, ולעומתן תושבי האי צ'טם שממזח לניו-זילנד, שמוצאם משותף, הגיעו לאי שבו לא יכלו לקיים את החקלאות עם השתילים שהיו בידם, ולכן חזרו לשיטות של ציידים לקטים, הגיעו לאוכלוסייה של 2,000 תושבים בלבד, זנחו את המלחמה וחיו בקהילות שלוות עם ייצוב אוכלוסין. דבר זה נקטע באחת במאה ה-19 כאשר 900 לוחמים מאורים, מצויידים בנשק חם ובעלי ידע מלחמתי הרגו, בישלו ו/או הפכו לעבדים ולשפחות את כל תושבי האי.
דבר זה מציין מגמה נוספת שדיימונד מצביע עליה - גלי ההגירה והכיבוש של תושבים מתוך איזורים קרובים יותר למרכזים צפופים יותר שיש להם גם יתרונות גם בתחומי החקלאות, הטכנולוגיה ויכולות לחימה יותר טובות, על חשבון תושבי האיזורים הנידחים יותר שלא רק שהתקשו לפתח חקלאות וטכנולוגיות נוספות, אלא גם לא קיבלו העשרה של מידע, זרעים וטכנולוגיות שהיו מנת חלקם של תושבי היבשות והמקומות המרכזיים.
אמריקה
בפרק על אמריקה, סוקר דיימונד כיצד ההתפתחות המאוחרת יותר של מינים המתאימים לחקלאות, בידוד של צורות חקלאות בגלל ציר דרום צפון (שמקשה על העברת מיני חקלאות שמתאימים לאקלימים שונים), וקשיי מעבר ביבשת בגלל מדבריות וג'ונגלים שעיכבו את התפתחות החברות החקלאיות שקמו ביבשת זו, יחסית לחברות באירו-אסיה.
יבשת אפריקה
דיימונד מספר על עליית הבנטו בכל אפריקה בעקבות הטכנולוגיה המשופרת של פלדה. הוא מדגים בפרק כיצד זבובי הצה-צה במרכז היבשת מנעו כניסה של יונקים אירו-אסיאתים גדולים ומעבר של טכנולוגיות חקלאות בתוך היבשת.
הבדל בין סין לאירופה
מדוע היו אלה האירופאים ולא הסינים שהשתלטו על העולם? ההסבר שנותן דיימונד קשור לגאוגרפיה השונה של סין ושל אירופה. לדעתו הגאוגרפיה ההררית של אירופה מנעה מצב של שלטון אחד מרכזי באירופה, בניגוד לסין השטוחה שבה התאפשר שלטון אחד מרכזי. ריבוי המדינות לדעתו יצר תחרותיות שהביאה לכך שהמדינות השונות שלחו אוניות לתור את העולם, וכך היו האירופים הראשונים להגיע ליבשות רחוקות.
היסטוריה של האדם כמדע
בפרק המסכם של הספר "עתיד מדע ההיסטוריה של האדם" דן דיימונד בשיטה בה נכתב הספר - גישה אל מדע ההיסטוריה של האדם שמנסה להתייחס להיסטוריה לא כאל "עובדה ועוד עובדה ועוד עובדה" ולא כאל תחום השייך למדעי החברה, אלא כתחום מדעי, הדומה למדעים היסטוריים כמו אקולוגיה אבולוציונית, חקר הדינוזאורים או אסטרונומיה.
דיימונד מודע לבעיות הרבות שיש בגישה זו, כמו המורכבות הגדולה שיש בהיסטוריה האנושית, ותפקידם של יחידים גדולים (כמו בודדה, ישו, היטלר אלכסנדר מוקדון ואחרים), אולם טוען שבטווחי זמן ארוכים יותר יש השפעה זניחה של אנשים גדולים, וכי יש גורמים רבים שאינם מושפעים מגורמים אלה - גורמים גאוגרפיים ואקולוגיים שמודגמים בספרו. הוא מציין גם שיש שאלות רבות פתוחות, ושתפקידם של גורמים תרבותיים (כמו השפעת התרבות ההודית של חלוקה לכתות והשפעת התרבות הקונפוציונית על התפתחותה של סין) צריכות להילקח בחשבון - לאחר שנלקחות בחשבון ההשפעות האקולוגיות והגאולוגיות היסודיות וארוכות הטווח יותר.
המחבר דן בקצרה בפרק זה בהבדלים בתוך אירואסיה עצמה, ומציין כי תחום זה דורש מחקר נוסף שלא מובע בספר. ההסבר מדוע ארצות הסהר הפורה ירדו ולא החזיקו בבכורתן, מוסבר על ידי הרס אקולוגי שנגרם בגלל החקלאות האינטנסיבית באיזורים אלה שהפך אותם מאיזורים פוריים למדבר. הרס כזה לא התרחש באירופה ובסין בגלל דפוסי ירידת גשמים אחרים.
ההסבר של דיימונד (ושל חוקרים אחרים) מדוע סין פיגרה מאחורי אירופה לאחר המאה ה-15, למרות בכורה טכנולוגית עד אז, מוסברת על ידי ריכוזיות מדינית שאפיינה את סין ואיפשרה לשליט אחד למנוע התפתחות טכנולוגית או מחקרית ואף לסגת ממנה, בעוד שבאירופה, שמאופיינת בפיצול מדיני, התחרות בין המדינות לא איפשרה דבר מעין זה, שכן התפתחות טכנולוגית או גילוי מדינות אחרות, במדינה אחת גרמו למדינות אחרות להצטרף למרוץ. דיימונד ממשיך ושואל מדוע סין אופיינה על ידי איחוד מדיני ואירופה בפיצול מדיני ומסביר זאת במבנה גאוגרפי שונה - שטח האדמה בסין עביר למדי, ואינו כולל מכשולים משמעותיים, בעוד שקו החוף של אירופה מפוצל ל-5 חציי איים (יון, איטליה, ספרד, דנמרק ושוודיה) ואי גדול אחד (בריטניה). בתוך היבשת עצמה יש הרים שמונעים איחוד קל של היבשה. דיימונד ממשיך וטוען כי משתמע מכך שעבירות גאוגרפית משחקת תפקיד כפול בהתפתחות הטכנולוגיה. הקישור בין מקומות צריך להיות גבוה מספיק כדי לאפשר את העברת הטכנולוגיה בקצב סביר (בניגוד לאמריקה לדוגמה), אבל לא גבוהה מידי בכדי לא לאפשר איחוד מדיני שמאפשר את הקפאת הטכנולוגיה.
ספרים נוספים של דיימונד, כמו התמוטטות מרחיבים את הגישה של היסטוריה אנושית כמדע, על ידי התבוננות בחברות שונות ביתר פירוט סביב שאלות אחרות.
תגובות וביקורת על הספר
רוב הספר מוקדש לפרהיסטוריה ללא מענה על שאלות מההיסטוריה המודרנית, כגון העדר ההסבר לשאלה מדוע עמים ששכנו זה בקרבתו של זה שלטו אחד על השני? לדוגמה, מדוע האימפריה הרומית השתלטה על גאליה ולא להפך. מדוע נפוליון כבש את פרוסיה ולא להפך. דיימונד מודע לכך ומציין דבר זה בפרק האחרון בספרו. הוא מציין שספרו אינו מציג תאוריה מלאה, אלה מציעה הסברים רבים שיש בהם גם מקום להשבה על שאלות פתוחות. כמו כן הוא מציין שהשיטות בהן נקט מתאימות יותר לקבועי זמן ארוכים ופחות לתקופות קצרות.
מן הצד השני המחבר פותח את השער להסברים לתופעות בה ההיסטוריה הרגילה לא יכלה אפילו לטפל. הסברים העוסקים ברמה של אדם מוכשר זה או אחר לא מסבירים תופעות ארוכות טווח המודגמות בספר בצורה עקבית לגבי מקומות שונים בתקופות שונות.
זאת הפעם הראשונה שמחבר עוסק בעולם בצורה רצינית ואמיתית. מעבר לכל התופעות הזניחות הוא רואה את השורש של העוצמה של עמים מסוימים. הוא נותן לנו גם תמונה חשובה של המעבר של האנושות מהפרהיסטוריה לחברה החדשה. ההסבר הפרטני שהוא נותן לביות בעלי חיים וצמחים הוא קריטי למעבר של בני אדם מציידים לקטים לחקלאים. המחבר נותן לנו לראשונה תמונה כללית באמת של המין האנושי, מעבר להסתכלות של הפריזמה האירופית המיושנת כל כך של ההיסטוריה האנושית. בכך המחבר מצליח לפרוץ את גבולות המערב ולתת לנו תיאור ראשון של ההיסטוריה האנושית בצורה אוניברסלית.
בהתאם לכך ספרו של דיימונד זכה בשבחים ובפרסים רבים, כמו פרס פוליצר לספרים שאינם ספרי עלילה, ופרס החברה המלכותית למדע, והדיונים על הספר ועל הטענות בו המשיכו במחקרים וספרים אחרים של חוקרים בתחומים שונים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- רובים, חיידקים ופלדה בוויקיפדיה האנגלית
- סיכום פרק 5 - ביות חיות הבית והקשר למחלות, באתר הידען
- סיכום פרקי הספר בוויקי היסטוריא - כללי, פרק 11- תפוצת מגפות, פרק 12- התפתחות הכתב, פרק 13- דפוסי התפתחות טכנולוגיה, פרק 14- משבטים למדינות
- טל גולן, איך השתלטו האשכנזים על העולם? הארץ, 13.05.2003
- אם אתה כל כך חכם, למה אתה לא עשיר? - סקירתו של ראובן זייטק על הספר, באתר "האייל הקורא"
- רובים חיידקים ופלדה באתר open library.
- סדרת טלוויזיה תיעודית באתר PBS (לקניה)
- היסטוריה עולמית פרופ' יובל נח הררי. אוניברסיטה מצולמת. 13.02.2011, מתוך תכנית "אבני פינה"
הערות שוליים
| חקלאות | |
|
רקע: ייצור ראשוני - מחזור הזרחן - מחזור החנקן - קרקע - ציידים לקטים - המהפכה החקלאית - המהפכה הירוקה - חקלאות תעשייתית - פריון חקלאי - שימושי קרקע - דשן - הומוס - צפיפות אוכלוסין פיזיולוגית - חקלאות בישראל |
 |
|
אתגרי קיימות בחקלאות: בליית קרקע - מדבור - משבר המים העולמי - התחממות עולמית - חומרי הדברה - דשן כימי - שיא תפוקת הנפט - שיא תפוקת הזרחן - חקלאות כרות והבער - הנדסה גנטית - השפעות סביבתיות של מזון מהחי - ביטחון תזונתי - נעילה טכנולוגית | |
|
חקלאות בת קיימא: חקלאות בת קיימא - אגרואקולוגיה - פרמקלצ'ר - ביו אינטנסיב - טכנולוגיה נאותה - קומפוסט - שמירת זרעים - גידולים משולבים - סיעוף - יערנות חקלאית - קציר מי נגר - מזון אורגני - מזון מקומי - גינה קהילתית - חקלאות נתמכת קהילה - הקרן לביטחון תזונתי - תוכנית אב לחקלאות בת קיימא | |
|
ספרים וסרטים: התמוטטות - רובים חיידקים ופלדה - גבולות לצמיחה - תכנית ב' - עולם מלא, צלחות ריקות - מהפיכת הקנה הבודד - הסיוט של דרווין - מלך התירס - עתיד המזון - כוחה של קהילה | |