חקלאות בישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שדות חקלאיים בעמק החולה

החקלאות בישראל היא ההיבטים השונים של חקלאות במדינת ישראל, היא כוללת גידולי שדות ומטעים, רועי בקר, משק חלב, מגדלי עופות.

החקלאות בישראל היא אחת אחת מהוותיקות בעולם, בהיותה של ישראל חלק מהסהר הפורה. מיני צמחי חקלאות עתיקים שבוייתו באיזור ומתאימים לאקלים הישראלי כוללים את התמר, הזית, התאנה, הרימון, הגפן, השעורה והחיטה.

בדומה למדינות מערביות אחרות, יש מגמה של מעבר מחקלאות לענפי תעשייה ושירותים, לפיכך בישראל רק 1% מהעובדים עוסקים בחקלאות. גידול אוכלוסיית ישראל, ביקוש למים, וקשיים כלכליים גוררים הסבת שטחי חקלאות לשטחי מסחר, תעשייה ומגורים ושטחי בור. מגמה זו מואצת גם על ידי הפרבור בישראל. כמות השטחים המעובדים בישראל עומדת על כ-15% משטח המדינה ונמצאת בירידה. גידול האוכלוסין גורר גם ייקור של המים ווהסבת הקצאת המים מהחקלאות לטובת המגזר הפרטי והתעשייה והשירותים. כיום חלק גדול מהחקלאות בישראל הוא חקלאות תעשייתית ויש בה מעט חקלאות בת קיימא.

היסטוריה חקלאית בישראל

החקלאות בישראל קיימת מזה כ-10,000 שנה ונטלה חלק במהפכה החקלאית. עדויות ליישובים חקלאיים ולשיטות חקלאיות וזנים חקלאיים שהיו בישראל קיימות בכל רחבי הארץ ומתועדות בתנ"ך. בעבר כל איזור המזרח התיכון היה גשום יותר ופורה יותר, כך שאיזורים מדבריים דהיום הכילו יותר גידולים חקלאיים ותמכו בייצור ראשוני ותנובה חקלאית רבה יותר. דוגמה בולטת לכך הם שרידים של חקלאות נבטית בנגב. במשך אלפי השנים שחלפו מאז המשיכה הכלכלה בישראל להתבסס על חקלאות וכן על מסחר.

האתוס של עבודת אדמה היה מרכיב חשוב בתנועות הציונות בעיקר בעליה הראשונה והשנייה. רובה של החקלאות בישראל במאה ה-20 התפתחה כחקלאות שיתופיות המבוססת על קבוצות, קיבוצים, מושבים, ומושבים שיתופיים. יחד הם נקראים ההתיישבות העובדת. צורת הארגון השיתופית בחקלאות הייתה יעילה מאוד במשך עשרות שנים, בעיקר לפני הקמת המדינה. המשקים מאורגנים בארגוני קניה, הספקה, הדרכה ושווק אזוריים וארציים. עם התגברות העליה וגידול האוכלוסייה בארץ עבר הדגש יותר ויותר לתעשייה ובהמשך לשירותים.

בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20, נאלצו החקלאים לצמצם את השטחים החקלאיים של גידולי החקלאות הצורכים מים בכמות גדולה. מספר המועסקים בחקלאות מכלל המועסקים שעמד ב-1960 על 7.3% ירד ל-2% בלבד ב-1996. דבר זה נגרם גם עקב יתרונות לגודל, כניסה גוברת של מיכון חקלאי וייקור תשומות כמו מים. עם זאת חל גידול בתנובת הירקות והפרות וגם בענף הפרחים. בשנת 1990 נחשבה ישראל ליצואנית הפרחים השלישית בגדלה בעולם. אולם יצוא ההדרים, שהיה במשך שנים רבות מוצר היצוא הבולט שלה, הצטמצם עקב התחרות עם פרדסני ספרד ופורטוגל על הצרכנים באירופה המערבית.[1]

בשנות ה-90 החקלאות בישראל היתה בסימן קפיאה וירידה: השטח המעובד קטן, מספר המועסקים ירד. ביחס לענפי המשק האחרים, שגדלו באפן נכר בעקבות גדול משמעותי באוכלוסייה, ענפי החקלאות הצטמצמו. בעשור שלאחר מכן השתקמה החקלאות באופן חלקי. מספר המועסקים הישראלים בה המשיך לרדת, אבל סך המועסקים בענף לא ירד באופן משמעותי בעקבות ייבוא והעסקת עובדים זרים, שינויים טכנולוגים וחדשנות הצליחו להגדיל את התנובה המכירות והייצוא של החקלאות בישראל. [1]

תשומות לחקלאות בישראל

עובדים בחקלאות

נכון ל-2002 ניתן להעריך כי יש כ-62 אלף יחידות חקלאיות. ידוע כי בפועל ישנן מספר גדול של יחידות חקלאיות לא פעילות.[2]

נכון ל-2002 הערכה היא כי מספר החקלאים הישראלים עמד על 24 אלף איש.[2]. סך הישראלים שעסקו בענף החקלאות בשנת 2007 עמד על 36 אלף איש. זוהי ירידה מ-50 אלף ישראלים שעבדו בענף בשנת 1996. את מקום הישראלים תפסו עובדים זרים שמספרם בחקלאות עלה מ-13 אלף ב-1996 ל-27 אלף. מספרם של הפלסטינים בענף ירד מ-6,000 ל-4,000 איש. בשנת 2007 עבדו בענף החקלאות סה"כ 67 אלף עובדים, ירידה של 2,000 עובדים לעומת שנת 1996. [3]

בשנת 2012, לפי הלמ"ס, עבדו במשק הישראלי 3.4 מיליון מועסקים מעל גיל 15, כך שמספר הישראלים שעוסקים בחקלאות עומד על כ-1% מכלל העובדים. [2] לפי הערכה אחרת של הלמ"ס בשנת 2011 עסקו בחקלאות 42 אלף איש, מתוך 3 מיליון מועסקים, כאשר 22 אלף מהם עבדו בגידולי צמחים, 8,000 עבדו בחקלאות מהחי ו-11 אלף עבדו בגינון ויערנות. [3]

לפי גורמים בענף יש לחקלאים קשיים כלכליים רבים כולל פגיעה בייצוא לאירופה בגלל חרם על ישראל, ייקור תשומות המים, ותחרות מול עבודה זולה ממדינות מתפתחות מחד וחקלאות מסובסדת באירופה ובארצות הברית מאידך. דבר זה תורם לכך שהגיל הממוצע של חקלאים הולך ועולה ומשקים חקלאיים רבים נסגרים ללא דור המשך. חלק משטחי החוות מועבר לחוות אחרות, וחלקן הופך לשטח בור.

הקרקע החקלאית

נכון לשנת 2002 השטח החקלאי המעובד בישראל הוא 3.4 מיליוני דונם, שהם פחות 15% משטחי המדינה, ושטח זה הולך ומצטמצם עם הזמן, בגלל בעיות כלכליות, לחצי עיור ופרבור, ובגלל צמצום כמות המים המופנית לחקלאות.

רוב החקלאים בישראל אינם בעלי הקרקעות אותן הם מעבדים. הקרקע בישראל, עד להפרטת קרקעות ישראל היתה שייכת למדינה - קרן קיימת לישראל ומאוחר יותר למנהל מקרקעי ישראל. המשקים מעבדים את הקרקע יושבים עליה כחוכרים. צורה זו של בעלות נועדה להבטיח כי קרקע הלאום לא תימכר לצמיתות.

שטחה של מדינת ישראל הוא 22 מיליון דונם (22,072 קמ"ר), ומתוכם 21.6 מיליון דונם הם שטחי יבשה. נכון ל-2002, 1.2 מיליון דונם הם שטח בנוי ושטחי פסולת, 4.9 מיליוני דונם הם שטחים מוגנים ו-6.6 מיליוני דונם הם שטחי אש. סה"כ השטח הפתוח הלא מוגן הוא 10.4 מיליוני דונמים. מתוך זה כ-5.7 מיליוני דונם הם שטחים חקלאים הכוללים גם שטחי מרעה, ברכות דגים ודרכים חקלאיות. שטח זה מתחלק ל-3.4 מיליוני דונם שהם שטחים מעובדים, ו-1.5 מיליוני דונמים שטחי מרעה, דרכים חקלאיות וכו'. עוד 5.4 מיליוני דונמים מוכרזים כשטח חקלאי אבל אינם משמשים לחקלאות. מתוך שטח זה כ-4 מיליוני דונמים נמצאים בדרום הארץ אבל יש גם שטחים משמעותיים בגולן ובמרכז הארץ בסטטוס זה.[2]

בשלהי שנות ה-90 הוערך שהיקף השטח החקלאי המעובד בישראל, עומד על - 4.35 מיליון דונם.[1] שהם 20% משטח המדינה. ב-2002 הוערך כי השטחים בעלי פוטנציאל לעיבוד עומדים על של 4.1 מיליון דונם. מתוכם מעובדים רק כ-3.36 מיליון דונם, שהם 15% משטח המדינה.[2] לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עומד השטח החקלאי על 2.95 מיליוני דונם בלבד (נכון ל-2009)[4]

מתוך 3.3 מיליוני הדונמים המעובדים, 1.2 מיליון נמצאים בנגב, 740 אלף דונם בעמקים, 421 בשפלה ובהר, 408 במרכז, 300 בגליל המערבי, 280 ואלף בגולן. שטחי המרעה הגדולים, 700 אלף דונם נמצאים בגולן, עוד 328 אלף דונם מרעה בעמקים ו-200 אלף דונם בדרום. [2]

עד שנת 2020 צפוי כי הגידול בעיור ובפרבור ידרשו כ-670 אלף דונם נוספים מתוך פוטנציאל הקרקעות לבניה (10.3 מיליון דונם). צפוי כי 370 אלף דונם יופחתו מתוך השטחים החקלאים המעובדים בפועל. לכן יוותרו לעיבוד חקלאי כ-2.99 מיליון דונם.[2]

מים לחקלאות בישראל

טביעת רגל מימית, הם סך המים שתושבים ישראל מנצלים ומזהמים דרך צריכה ישירה וצריכת מים דרך מוצרים אחרים. ישראל מייצאת כ-200 מיליון קוב מים דרך ייצוא של מוצרי חקלאות, אולם מייבאת כ-4.28 מיליארד קוב מים דרך ייבוא מוצרי חקלאות (בשר, אורז, חיטה, תירס, סויה וכו'). כמות זו מהווה 50% מטביעת הרגל המימית הכוללת של ישראל שעומדת על 8.5 מיליארד קוב לשנה. במונחים של צריכה לנפש, כל ישראלי מייבא בכל יום 1,900 ליטרים דרך יבוא מוצרי חקלאות, מתוך 3,800 הליטרים שם סך טביעת הרגל המימית היומית שלנו. [4]

במשך השנים האחרונות קוצצו מכסות המים של החקלאים, וצריכת המים הישירה, של מים שפירים ירדה באופן משמעותי יחסית לעשורים הקודמים. חלק גדול מהמים לחקלאות מגיע כיום ממי ביוב מטוהרים.

נכון לשנת 2004, שימושי מים חקלאיים צרכו 565 מיליוני מ"ק בשנה, שהיו 40% מצריכת המים השפירים הישירה של ישראל. [5] התפלת מים והשבת מי קולחין הקטינה את המתח שקיים בין מים לחקלאות לבין מים לצרכים ביתיים ותעשייתיים.

אנרגיה לחקלאות

טרקטור חורש שדה ליד ערד. רוב החקלאות בישראל היא חקלאות תעשייתית התלויה בדלק מחצבי

עיקר צריכת האנרגיה של החקלאים בישראל היא דרך האנרגיה הגלומה בהפקת דשן כימי וחומרי הדברה שהחקלאות הזו דורשת. מבחינת משקי החי, רוב האנרגיה המושקעת היא בהכנת תערובת ומספוא לבהמות ולעופות (שמגודלת במדינות אחרות). השקעת האנרגיה הישירה כוללת השקעת אנרגיה בהספקת מים הכוללת שאיבה, התפלה, טיפול, הובלה והשקייה. וכן השקעת אנרגיה בתפעול מכונות חקלאיות כמו טרקטורים, קטפות וכו'.

בשנים האחרונות החקלאים בארץ הם גם יצרנים של אנרגיה מתחדשת מסוג אנרגיה סולארית על ידי פאנלים סולאריים המותקנים על גגות מבנים חקלאיים כמו רפתות, לולים ועוד.

חומרי גלם לחקלאות

חומרי הגלם המשמשים את הגידולים בישראל משתמשים בעיקר בדשן כימי, זרעים וחומרי הדברה. עבור מגדלי משק חי, תשומות חומרי הגלם כוללים בעיקר מספוא ותערובות לבעלי החיים שעיקרם ייבוא, ואת חומרי הגלם הנחוצים להפקתם. בשנת 2013 ייבאו משקי החי בישראל מעל 4 מיליון טונות של זרעים ותערובות לבעלי חיים מרוסיה, אוקראינה, ארצות הברית ומדינות נוספות. [6]

ישראל היא יצואנית של אשלג ופוספט המשמשים להכנת דשן כימי, והיא עתידה אולי גם לייצא גז טבעי. כמו כן ישראל מייצאת גם חומרי הדברה.

הספקת מזון לישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מזון בישראל

החקלאות בישראל סיפקה בעבר חלק ניכר מן המזון הדרוש לתושבים, אולם דבר זה השתנה עם גידול אוכלוסיית ישראל וצמצום שטחי החקלאות, צמצום המים המוקצים לחקלאים והתחזקות התחרות מצד מדינות אחרות.

מעל 90% ממשקל הפירות והירקות בישראל מקורם בתוצרת מקומית, וישראל אף מייצאת פירות וירקות לאירופה. גם מעל ל-95% מהחלב ומוצרי החלב, הביצים, והעוף שנצרכים בישראל, מקורם בגידול מקומי. אבל חלק גדול מהמזון הניתן לעופות ולבקר אינו מגודל בארץ אלא מיובא מחו"ל. כך שחצי מכמות הדגנים שישראל מייבאת ומפיקה מיועדים לצריכת בעלי חיים. [7] יש גם ייבוא של אבקת חלב לייצור מוצרי חלב. יש גידול של בקר לבשר בעיקר ברמת הגולן, אבל רוב בשר הבקר הנמכר בישראל מקורו בייבוא מדרום אמריקה. בעבר גידלו בישראל גם כותנה אבל הפסיקו היות וגידול זה הוא צורך כמות גבוהה של מים.

החקלאות הישראלית אינה מסוגלת כיום לספק מוצרי מזון חיוניים רבים למשק, ואותם יש לייבא ממדינות אחרות. המדובר בעקר בדגנים מסוגים שונים - חיטה, אורז, תירס, ועוד, שבהם הייצור המקומי מסוגל לספק רק 13% מסך הצריכה ו-28% מהצריכה המקומית אילו לא היה פחת ולא היו מועברת כמות גרעינים לטובת הזנת בעלי חיים (דגנים אלה מספקים נכון לשנת 2012 30% מסך הערך הקלורי של תושבי ישראל). כ-61% מצריכת השמנים והשומנים, 54% מסך צריכת הסויה וקטניות אחרות מגודלת בארץ, רק 19% מצריכת הדגים ורק 2% מסך הסוכר וממתיקים אחרים סוכר, גדל בארץ. 32% מסך הקלוריות הזמינות לתושבי ישראל מקורם במזון צמחי שגודל בארץ, שאר הקלוריות מקורן ביבוא ישיר של מוצרי מזון צמחי מחו"ל או בגידול מזון מהחי שמסתמך ברובו הגדול על יבוא מוצרי מזון מהצומח (ומיעוטו על גידול מזון מקומי ועל מראה מקומי). [7]

להלן טבלה עם כמות הייצור, היצוא, היבוא וכמות הספקת המזון לפני ואחרי העברות ופחת, בטונות לשנה. כמו כן מחושב אחוז הפחת והעברות לשימושים אחרים (הזנת בעלי חיים) בכל סוג מוצר, ואחוז גידול המקומי מתוך הספקת המזון הכוללת וההספקה נטו לבני אדם. [7]

סוג המזון ייצור יצוא יבוא סה"כ הספקת מזון שימושים ופחת מזון נטו אחוז ייצור מסה"כ אחוז ייצור ממזון נטו אחוז פחת והעברה
דגנים 253,813 191,736 1,829,922 1,889,331 968,514 920,817 13% 28% 51%
תפוחי אדמה ועמילנים 600,032 243,728 9,541 350,801 33,840 316,961 171% 189% 10%
קטניות 84,608 11,675 85,079 158,004 21,089 136,915 54% 62% 13%
סוכר ממתקים ודבש 6,583 108,865 488,632 353,479 14,544 338,935 2% 2% 4%
ירקות ומקשה 1,647,544 414,604 571,572 1,746,512 160,921 1,585,591 94% 104% 9%
פירות 1,539,433 348,575 388,181 1,579,039 108,944 1,470,095 97% 105% 7%
שמנים ושומנים 121,688 1,147 69,426 200,975 1,363 199,613 61% 61% 1%
בשר 516,818 18,404 64,231 562,646 1,285 561,361 92% 92% 0%
ביצים 104,160 0 4,990 109,150 42 109,108 95% 95% 0%
דגים 11,003 1,145 47,523 57,381 1,171 56,210 19% 20% 2%
חלב ומוצריו 1,455,746 1,736 7,398 1,461,094 24,404 1,436,690 100% 101% 2%
סה"כ 6,341,428 1,341,615 3,566,495 8,468,412 1,336,117 7,132,296
סה"כ מזון מהצומח 4,253,701 1,320,330 3,442,353 6,278,141 1,309,215 4,968,927

בשנת 2012 ייבאה ישראל תוצרת חקלאית ומזון מעובד בערך של 5.2 מיליארד דולר. מתוך זה, עיקר ערך הייבוא מתוך זה, כ-4 מיליארד דולר, היה של מזון מעובד. עיקר הייבוא של מזון לא מעובד לישראל היה של דגנים ב-993 מיליון דולר (1.8 מיליון טונות). [7] ), ושל אגוזים ב-133 מיליון דולר.[8]

ייצוא חקלאי מישראל

ישראל מייצאת מוצרי חקלאות רבים - ביניהם הדרים, פרות וירקות אחרים, דגים, אפרוחים, דבש, ופרחים.[1] בנוסף היא מייצאת מזון מעובד מסוגים שונים כמו יין, מוצרי בשר, מוצרי חלב ועוד. למרות הקשיים הרבים ישראל מגדילה את כמות התוצרת החקלאית שהיא מייצאת - בעיקר לאירופה, ולמדינות ברית המועצות לשעבר. [5]

לפי המכון לייצוא, מבחינה כלכלית, בשנת 2012 ישראל ייצאה מזון מעובד ומזון טרי בסך 2 מיליארד דולר, גידול של 2.5% יחסית לשנת 2011. סך המזון המעובד (כולל מוצרי בשר, דגים, שמנים, יינות, מוצרי חלב וגלידות, מוצרי בצק ומאפה ועוד) עמד על 952 מיליון דולר, ומתוך כך 325 מיליון דולר היו ירקות ופירות מעובדים (לדוגמה מיצים) ויין עמד על 30 מיליון דולר. ייצוא פירות וירקות טריים עמד על 1,048 מיליון דולר.[9]

לפי המכון לייצוא, רוב ייצוא המזון (תוצרת טרייה ומזון מעובד גם יחד) מופנה לאיזור אירופה, הן לאיחוד האירופי והן למדינות נוספות כולל רוסיה. לפי החלוקה הבאה:[9]

איזור ייצוא במיליוני דולרים אחוז מסך ייצוא המזון
האיחוד האירופי 1,028 51%
שאר אירופה 385 19%
צפון אמריקה 274 14%
אסיה 245 12%
אפריקה 27 1%
מרכז ודרום אמריקה 16 1%
שאר העולם 25 1%
סה"כ ייצוא מזון טרי ומעובד 2,000 100%

ישראל מייצאת מזון טרי (ירקות ופירות) בעיקר למדינות האיחוד האירופי ולרוסיה - נכון לשנת 2013 הייצוא למדינות האיחוד האירופי היווה כ-67% מהייצוא החקלאי (961 מיליון דולר), 16% לרוסיה (226 מיליון דולר), 5% לארצות הברית (72 מיליון דולר) וכ-12% למדינות אחרות (כ-172 מיליון דולר). [8]

לטענת ערוץ 7, הערך של הייצוא החקלאי הטרי מישראל לאיחוד האירופי גדל כמעט פי 2 מ-552 מיליון דולר בשנת 2003 ל-961 מיליון דולר בשנת 2012. ערך הייצוא החקלאי הטרי לרוסיה גדל פי 10 מ-23 מיליון דולר ב-2003 ל-226 דולר בשנת 2012. סך הערך של יצוא תוצרת חקלאית טרייה יחד עם ייצוא של מזון מעובד הוכפל בין השנים 2003 אז עמד על 1.2 מיליארד דולר ל-2.4 מיליארד דולר בשנת 2012. (נתונים אלה חורגים מעט מנתוני המכון לייצוא) [8]

לפי אברהם (נונה) ארליך, מנהל ענף הירקות במועצת הצמחים, יצוא הירקות בעונת 2012/13 גדל בכ-26 אלף טון, מ-624 אלף טון בעונת 2011/12 ל-650 אלף טון. הדבר כולל ייצוא פירות, תפוחי אדמה, צנונית, פלפל, גזר, סלרי, עגבניות, עגבניות שרי ומלונים. נכון לשנת 2013 הגידולים העיקריים ליצוא הם אבוקדו, אפרסמון ותמר. לעומת זאת ענפים הנמצאים בקשיים ניכרים כוללים את הפרחים, ההדרים והמלונים. [6]

תחומים נוספים של ייצוא חקלאית מישראל כוללים ייצוא של ידע חקלאי, תבלינים, שתילים וצמחי תבלין. דוגמה בולטת לדבר זה היא המכירה של תנובה לחברה סינית, במטרה למכור את הידע במשק החלב למשק הסיני ואולי גם לייצא חלב למדינות נוספות. תחום נוסף הוא ייצוא של חומר ריבוי- כלומר יצוא זרעים, שתילים, ייחורים. תחום נוסף הוא ייצוא של תשומות לחקלאות -בעיקר ייצוא של טכנולוגיות השקייה כגון טפטפות. [7] תחומים נוספים של ייצוא תשומות כוללים ייצוא של חומרי גלם - כריית אשלג ופוספט מישראל לשם הכנת דשן כימי וכן הפקה של חומרי הדברה.

תעשייה חקלאית

במשך השנים השקיעו בישראל מאמץ רב במחקר חקלאי, ודבר זה הוביל בין היתר לפיתוח שיטות חקלאיות, מוצרי תעשייה שונים לחקלאות, וכן תעשיות של דשנים, חומרי הדברה, הנדסה גנטית ועוד.

בישראל קיים ענף של חקר חקלאות המדבר וניסיונות לגדל זני צמחים שונים בתנאי מדבר עם מעט מים, בתנאים של קרקע מלוחה, ועוד.

חקלאות בישראל ושינויי האקלים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שינויי אקלים והחקלאות בישראל

נכון ל-2018 השפעות שינויי האקלים כבר החלו להכות בחוזקה בחקלאות בישראל. יש לציין שמדובר לא רק על הבצורת, אלה גם על תופעות כמו גלי חום וקור, ברד כבד. מנתוני חברת קנט - הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות, עולה כי במחצית הראשונה של 2018 בלבד שילמה החברה לחקלאים פיצויים בהיקף שיא של למעלה מ-155 מיליון ₪. זאת לעומת כ-180 מיליון ₪ ששילמה החברה למגדלים עבור נזקי מזג האוויר בשנת 2017 כולה. שמואל תורג'מן, מנכ"ל קנט: עבור רבים מאיתנו, התחממות כדור הארץ והשינויים האקלימיים הם במקרה הטוב נושא לשיחה, עבור החקלאים מדובר בהתמודדות יומיומית ובנזקים כלכליים עצומים. בשנים האחרונות אנו עדים לכך שמזג האוויר הופך לקיצוני יותר ומאופיין באירועים עוצמתיים שכמעט שלא ניתן להתמודד עימם. בנוסף, אם בעבר כל אחת מעונות השנה אופיינה בתופעות אקלימיות ספציפיות, ובהתאם לכך הותאמו הגידולים, בשנים האחרונות אנו עדים לתופעות חריגות כמו גשמים עזים או ברד, גם בחודשים מאוחרים כמו מאי ויוני, תוך שהם מסבים נזקים כבדים לגידולים. ללא התמיכה הממשלתית וללא הביטוח, החקלאות בישראל הייתה קורסת לחלוטין, על כל המשתמע מכך[10].

שינויי האקלים פוגעים בכמה דרכים בחקלאות בישראל. כך לדוגמה יש יותר שיטפונות בגלל שהגשם יורד בכמויות גדולות בבת אחת, ודבר זה מגביר בעיה שלסחף קרקע. בעיות אחרות כוללות גשם שיורד לא בעונה ופוגע ביבולים, גלי חום, אירועי אובך ובצורות. כל זה גורם לבעיות שונות המשפיעות על היבול. פירוש הדבר גם שלעיתים קרובות יותר נוצר מחסור של ירקות ופירות והדבר גורם לעליות מחירים. [8] [9].

חקלאות אורגנית ואקולוגית

נכון ל-2008, עמדו השטחים האורגניים בישראל על כ-1.9 אחוז מכלל שטחי חקלאות הצומח בישראל. כיוון שהגידולים הצמחיים האורגניים בישראל הם מוטי יצוא (בעיקר לשוק האירופי המשותף) עמד ב-2008 נתח היצוא של המוצרים האורגניים הצמחיים על כ-10.6% מכלל יצוא המוצרים הצמחיים מישראל.[11] בשנת 2014 השטחים האורגניים היו 41 אלף דונם, שהיו כ-1.4 אחוז מכלל שטחי החקלאות, וייצאו 58 אלף טונות תוצרת, שהיו 6% מכלל הייצוא, כל הנתונים האלה מהווים ירידה לעומת שנת 2013. [10]

חלקה הגדול של החקלאות בישראל הוא חקלאות תעשייתית בעלת תלות בדלק מחצבי ובמשאבים מתכלים אחרים, וחלק זעיר ממנה הוא חקלאות בת קיימא.

מוסדות

המשרד הממשלתי הממונה על החקלאות בישראל נקרא "משרד החקלאות ופיתוח הכפר".

אם בעבר היה לובי חקלאי חזק בנושא המים, כיום כוחו של לובי כזה ירד. החקלאים מפעילים עם זאת לובי פוליטי מול משרד החקלאות ומשרדי ממשלה נוספים ויש להם השפעה מסויימת על מפלגות גדולות. חלק מכוחם של החקלאים נובע מהרקע ההיסטורי שלהם וכן מבעלות שלהם על אדמות שלפעמים הופשרו ונמכרו בכסף רב, ולפעמים הן פוטנציאל לבנייה כזו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 מדינת ישראל אנציקלופדיה אביב בע"מ,
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הקצאות מים וקרקע למשקים חקלאים פעילים בטווח הארוך ד"ר אפרת הדס, משרד החקלאות, 23 מאי 2002
  3. ^ * מצב החקלאות והמים בישראל בעשור האחרון אורי טל ועמי צדיק, מרכז המידע והמחקר של הכנסת, 2008
  4. ^ Water footprints of nations A.K. Chapagain, A.Y. Hoekstra, University of Twente & UNESCO-IHE, November 2004, p55-57
  5. ^ , תוכנית אב לחיסכון במים נציבות המים ספטמבר 2005,
  6. ^ Israel Grain and Feed Annual USDA Forigen Agricultural Service, 2/13/2014
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 מאזן הספקת מזון בישראל 2012 למ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2014, לוח 19.23
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 ידידיה בן אור, יצוא חקלאי: בעיקר לאירופה ורוסיה ערוץ 7, 07/02/13
  9. ^ 9.0 9.1 מכון הייצוא,סקירת תעשיית המזון 2013
  10. ^ מערכת הפורטל לחקלאות טבע וסביבה נזקי עתק לחקלאות: למעלה מ-155 מיליון ₪ במחצית הראשונה של השנה 02-08-2018
  11. ^ ד"ר יעל קחל, שווקים ליצוא וחקלאות אורגנית - מצגת, אוגוסט 2010, עמ' 14 במצגת
חקלאות

רקע: ייצור ראשוני - מחזור הזרחן - מחזור החנקן - קרקע - ציידים לקטים - המהפכה החקלאית - המהפכה הירוקה - חקלאות תעשייתית - פריון חקלאי - שימושי קרקע - דשן - הומוס - צפיפות אוכלוסין פיזיולוגית - חקלאות בישראל

Contour buffer strips NRCS.jpg

אתגרי קיימות בחקלאות: בליית קרקע - מדבור - משבר המים העולמי - התחממות עולמית - חומרי הדברה - דשן כימי - שיא תפוקת הנפט - שיא תפוקת הזרחן - חקלאות כרות והבער - הנדסה גנטית - השפעות סביבתיות של מזון מהחי - ביטחון תזונתי - נעילה טכנולוגית

חקלאות בת קיימא: חקלאות בת קיימא - אגרואקולוגיה - פרמקלצ'ר - ביו אינטנסיב - טכנולוגיה נאותה - קומפוסט - שמירת זרעים - גידולים משולבים - סיעוף - יערנות חקלאית - קציר מי נגר - מזון אורגני - מזון מקומי - גינה קהילתית - חקלאות נתמכת קהילה - הקרן לביטחון תזונתי - תוכנית אב לחקלאות בת קיימא

ספרים וסרטים: התמוטטות - רובים חיידקים ופלדה - גבולות לצמיחה - תכנית ב' - עולם מלא, צלחות ריקות - מהפיכת הקנה הבודד - הסיוט של דרווין - מלך התירס - עתיד המזון - כוחה של קהילה

ישראל

נושאים: אוכלוסיית ישראל - משאבי טבע בישראל - משק האנרגיה בישראל - גז טבעי בישראל - משק המים בישראל - חקלאות בישראל - כלכלת ישראל - חוק ההסדרים - לובי פוליטי בישראל - משפחות ההון בישראל - הפרטה בישראל - אי שוויון בישראל - בנקאות בישראל - פנסיה בישראל - תחבורה בישראל - תחבורה ציבורית בישראל - פרבור בישראל - זיהום מים בישראל - זיהום אוויר בישראל - אנרגיה מתחדשת בישראל - מערכת החינוך בישראל - מערכת הבריאות בישראל - כלכלת המחר - צמיחה ירוקה לישראל - תוכנית אב ארצית לפיתוח מקיים

אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=חקלאות_בישראל&oldid=125378"