זיהום מים בישראל

נחל הקישון בשנת 1992, בטרם שיקום הנחל. לתוך הנחל נשפכו במשך שנים מתכות כבדות וחומרים רעילים ומסרטנים אחרים שהצטברו בקרקעית הנחל ויצר מפגע סביבתי ובריאותי חמור, בשנים האחרונות יש מאמצים לטיהור הקרקעות והמים סביב הנחל.

זיהום המים בישראל הוא כל צורות זיהום המים בישראל, הכוללות את זיהום מי התהום והכינרת, זיהום הנחלים, המלחת מי תהום, וזיהום הים התיכון, ים אילת וים המלח.

במשך שנים רבות התקיים זיהום נרחב במי ביוב ובחומרים מסוכנים ולא הייתה קיימת אכיפה בגלל חוסר מודעות. מקורות הזיהום שחלקו נמשך עד היום כוללים מפעלי תעשייה פרטיים וממשלתיים, תחנות דלק, בסיסי צבא, מזבלות, מחצבות, כבישים, ופעילות חקלאית לגידול צמחים ובעלי חיים. כל אלה גורמים לזיהום מים ישיר, או לזיהום קרקע וכתוצאה מכך לזיהום מי תהום. לפי אדם טבע ודין מדובר במאות מיליוני מטרים מעוקבים של מים מזוהמים. מיפוי ראשוני של המשרד להגנת הסביבה מציין 300 אתרים שהוגדרו כאתרים מזוהמים. נכון לשנת 2001, ישראל הייתה המדינה המובילה בעולם בזיהום מים מסוג זיהום מים של חומר אורגני שמקורו בשפכי תעשיה עם 27 טונות לק"מ רבוע של מים. [1]

בעיית הזיהום העיקרית היא זיהום כרוני של מאגרי מי התהום של ישראל - אקוויפר ההר ואקוויפר החוף שבהם מאופסנים רוב רזרבות מי השתייה של מדינת ישראל. זיהום קרקע בישראל שמקורו לפעמים בפעילות תעשייתית שהתרחשה לפני מספר עשורים ממשיך לזהם איזורים נרחבים גם היום. באיזור אקוויפר החוף לבדו, העריכה רשות המים בשנת 2014 כי סך השטח המזוהם ב-63 אתרי התעשייה המרכזיים מגיע לכ-72 קמ"ר - כלומר שטח שדומה לשטח המשותף של תל אביב, רמת גן, גבעתיים ובני ברק. נפח המים המזוהם באתרים הינו כ-1.7 מיליארד מ"ק[2] - מעל כמות הצריכה השנתית הממוצעת של מים שפירים בכל ישראל. חלק מהזיהום של אקוויפר ההר נגרם עקב ביוב לא מטוהר ופעילות תעשייתית ברשות הפלסטינית. הזיהום וההמלחה של אקוויפר החוף גורמים לנזק משמעותי למשק המים בישראל - האקוויפר הוא בעל יכולת אגירה רב-שנתית גדולה מכל המאגרים האחרים יחדיו, אבל לא ניתן להשתמש בחלק גדול מיכולת זו בגלל בארות מזוהמות ומומלחות.

מקרים מפורסמים של זיהום נקודתי שגרם לתחלואה ולמוות כוללים את זיהום נחל הירקון, וזיהום נחל הקישון. באסון המכביה בשנת 1997 נפלו ספורטאים שצעדו על גשר לתוך הירקון, בלעו מים ו-4 מהם מתו, ככל הנראה כתוצאה מזיהום מפטריה שחיה במים מזוהמים. עשרות ספורטאים נוספים נפצעו וחלקם נזקקו לטיפול ממושך. צוללים משייטת 13 שצללו בנחל הקישון חלו בסרטן, ולמרות חילוקי דעות בין המומחים לקשר לזיהום במים, הכיר משרד הביטחון בתביעתם לפיצויים מן המדינה. לעומת זאת, דייגים שדגו במי הקישון לא זכו להכרה בפגיעה במצבם.

מקרי זיהום קשים של זיהום קרקע וזיהום מי תהום קשורים למתחמי תעשיות צבאיות שונים שפעלו בעבר - כמו תע"ש מגן בגבול תל אביב גבעתיים (בנחלת יצחק) ותע"ש רמת השרון. מקור זיהום נוסף הוא במספר מוקדים באיזור הצפון, לדוגמה תעשיות אלקטרוכימיות ליד עכו שבו יש זיהום של כספית, באיזור מפרץ חיפה, וליד איזור המועצה התעשייתית תפן. חלק ניכר מזיהום המים התעשייתי לא תועד בידי הרשויות באופן מסודר, וחלקו ממשיך להתקיים. בשנים האחרונות מקימה המדינה מפעלי טיהור למי שפכים, אגנים ירוקים ומנקה בוצה מתוך נחלים מזוהמים. עם זאת, חלק מהזיהום של נחלים ומקווי מים נמשך - ממקורות תעשייה, מקורות ביוב עירוני, תשטיפי כבישים וחקלאות.

זיהומים לפי סוגי זיהום

שפכים עירוניים

שפכים עירוניים הם מזהם המים הגדול ביותר בישראל מבחינת כמות החומר המזהם, גם אם לא מבחינת רעילות והשפעות בריאותיות. נכון לשנת 2008, מתרחשת הזרמה של שפכים גולמיים או מטופלים למחצה לנחלים ולוואדיות. האחריות לטיפול בשפכים העירוניים מוטלת על כתפי הרשויות המקומיות, אך רבות מהן מזניחות את מערכות ההולכה של הביוב, ואת הטיפול בשפכים. [3]

אחת ההשפעות הבולטות של השפכים היא פגיעה וזיהום של רוב נחלי הארץ ושינוי שלהם מערכת אקולוגית חיה, לקו ביוב פתוח שגורם למפגעים נוספים כמו ריח רע ויתושים ובסופו של דבר גורם גם לזיהום ימי. פגיעה נוספת שהדבר גורם הוא פגיעה בתיירות ובאפשרויות הבילוי של תושבים.

בנוסף לשפכים אורגניים, השפכים העירוניים בישראל מכילים גם מתכות כבדות שעיקרן מגיע ממקורות תעשייה בערים. לדוגמה בשנת 2012 נפלטו למים בישראל כ-72 ק"ג כספית, מתוכם 45 ק"ג כספית נשפכה לים מהשפד"ן, 12 ק"ג נשפכו לשפכים מהשפד"ן, 9 ק"ג כספית הגיעו לשפכים ממתקן טיהור המים של חדרה, ו-2 ק"ג כספית הגיעו ממתקן טיהור המים של עפולה. [4], וזאת בנוסף לפליטת כ-300 ק"ג כספית על ידי זיהום אוויר מתחנות כוח הפועלות על פחם מפעלים לעיבוד עופרות וממפעלי מתכת. היות ומדובר במתכת יסוד, גם מזהמי האוויר מגיעים בסופו של דבר אל הקרקע והמים. נכון לשנת 2012, מכון טיהור מי השפכים בחדרה דיווח על שפיכת 91 ק"ג ארסן לשפכים. [5] בנוסף בשנת 2012 נפלטו לים בישראל כ- 912 ק"ג עופרת ועוד 261 ק"ג נשפכו לשפכים, בעיקר ממכוני טיהור שפכים. באותה שנה דיווח השפד"ן על פליטת 863 ק"ג עופרת לים בשנת 2012, ומכון טיהור בחדרה דיווח על 183 ק"ג עופרת שנפלטו לשפכים.

זיהום תעשייתי בחומרים מסוכנים

בישראל ידועים מספר מוקדים של זיהומים בחומרים מסוכנים - חומרים שגם בכמויות קטנות מאוד גורמים להרעלות, לסוגי סרטן, ולהתפתחות מומים ובעיות גנטיות. החומרים כוללים בעיקר ממסים אורגניים, חומרי הדברה ומתכות כבדות. הממסים האורגניים כוללים חומרים כמו טריכלורואתילן, טטרהכלורואתילן, בנזן, פורמלדהיד ועוד. המתכות הכבדות כוללות כספית, כרום, קדמיום, עופרת, ארסן, אורניום ועוד. מדובר בחומרים רעילים ושחלקם הם מסרטנים ודאיים בבני אדם, חלקם יכול להצטבר במעלה שרשרת המזון ולגרום לחשיפה דרך זיהום במזון או לחלופין להתנדף (חומרים אורגניים נדיפים) ולגרום לחשיפה דרך זיהום אוויר מקומי.

מקרים של זיהומי קרקע ושל זיהום מי תהום התרחשו בעכו (תעשיות אלקטרוכימיות), במפרץ חיפה, ברמת השרון (תע"ש רמת-השרון), הרצליה, בתע"ש מגן בגבול תל אביב-גבעתיים, ובאיזור התעשייה של חולון. ההערכה היא כי יש מקורות נוספים של זיהום בעיקר סביב איזורי תעשייה ומפעלים. כך לדוגמה מפעל הנייר בחדרה הוא כיום מקור הזיהום העיקרי של נחל חדרה לאחר הטיפול בשפכי ביוב של ישובי האזור.

במאות קידוחי ניטור שבוצעו בידי רשות המים עד שנת 2014, במעל 60 איזורי תעשייה באיזור אקוויפר החוף נמצא זיהום במעל 80% מהאתרים. המזהמים השכיחים ביותר בקידוחי ניטור באזורי תעשייה שנעשו באקוויפר החוף הם: [6]

• טריכלורואתילן (TCE) - משמש בעיקר כחומר ניקוי (degreasing) במפעלים לטיפולי פני שטח וציפוי מתכות וכממס בתעשיות שונות, ב-32% מקידוחי הניטור נמצא ריכוז שחורג לפחות ב-10% מעל התקן.
• טטראכלורואתילן (PCE) - נמצא בשימוש בעיקר במכבסות לניקוי יבש ובמפעלים לציפוי מתכות. ב-29% מקידוחי הניטור נמצא ריכוז שהוא מעל 10% מעל התקן.
• 1,1 דיכלורואתילן משמש לייצור דבקים, סיבים סינתטיים, חומרי קירור ואריזות מזון. ב-21% מקידוחי הניטור נמצא ריכוז שחורג לפחות ב-10% מעל התקן. ב-17% מהקידוחים נמצאה תרכובת אחרת של דיכלורואתילן כחורגת מעל התקן.
• כלורופורם - נמצא בשימוש במפעלים לייצור חומרי קירור ובניקוי יבש. ב-8% מקידוחי הניטור נמצא ריכוז שחורג לפחות ב-10% מעל התקן.
• פרכלורט הינו מרכיב בדלק טילים מוצק המיוצר ונמצא בשימוש במפעלי התעשייה הצבאית ובמפעלים ביטחוניים אחרים. ב-4% מקידוחי הניטור נמצא ריכוז שחורג לפחות ב-10% מעל התקן.

התפרשות מזהמים של חומרים אורגניים נדיפים (חלקם מכיל חומרים מסרטנים) במי התהום בגוש דן בשנים 1999-2001.

ברחבי גוש דן קיימים אזורים נרחבים של זיהום קרקע ומי תהום, שנגרם בעיקר מפעילות תעשייתית וכלכלי מהעבר. דו"חות של רשות המים, המשרד להגנת הסביבה מאז שנת 2000, מצביעים על כך שהזיהום ממשיך להתפשט ומסכן מקורות מי שתייה ומבנים. על פי הערכות שונות בשנים הקרובות יהיה צורך להמשיך ולבצע פעולות מניעה ושיקום.

מקורות הזיהום כוללים מספר מצומצם של מוקדים גדולים ועוד כמאה מקורות קטנים יותר. המקורות הגדולים כוללים מפעלים ישנים של התעשייה הצבאית, בסיסי צבא נטושים, מפעלים לציפוי מתכות, מפעלים לעיבוד עורות, מטמנות אשפה, ותחנות דלק ומקורות קטנים כוללים מפעלים קטנים לציפוי מתכת, מכבסות ניקוי יבש ומוסכים. זיהום קרקע יכול לנוע מרחק של כמה מאות מטרים ואף כמה ק"מ עם הזרימה של מי תהום ולהמשיך להתקיים גם עשרות שנים לאחר סיום הפעילות הכלכלית שגרמה אותו.

הזיהום כולל מתכות כבדות, חומרים אורגניים נדיפים, כולל חומרים מסרטנים וחומרים רעילים שיכולים לפגוע במערכת העצבים והרבייה. חלק מהחומרים עלולים להגיע למזון וחלקם יכולים לגרום זיהום אוויר מקומי אם מחברים את כל השטחים שבהם יש זיהום ברמות שונות של חומרה מתקבל כתם זיהום של כ-200 קילומטרים רבועים. זהו שטח גדול יותר משטחו של מחוז תל אביב (176 קמ"ר), או שטח גדול פי 4 משטחה של תל אביב-יפו (51 קמ"ר)[7]

דו"ח של מחוז תל אביב במשרד להגנת הסביבה, משנת 2008 מיפה את בעיות זיהום הקרקע בגוש דן. אנשי המשרד הכינו מפה של זיהומים וזיהו כ-270 אתרים החשודים כמזוהמים בגוש דן. האתרים נמצאים באור יהודה, אזור, בת ים, בני ברק, גבעתיים, הרצליה, חולון, רמת גן, רמת השרון ותל אביב. עד שנת 2010 בוצעו בדיקות ב-214 אתרים, וב-137 מתוכם (64 אחוז) התאמתו החששות ונמצאו זיהומים בקרקע. מספר רב של זיהומים התגלה סמוך לתחנות דלק (93 אחוז מהתחנות שנבדקו), באתרים תעשייתיים (75 אחוז) ובמוסכים (73 אחוז).[8] יש לציין כי יכולים להיות הבדלים ניכרים בין סוגי המזהמים בהקשר של רעילות המזהמים והתפשטותם.

מנתונים של סקר על זיהום קרקע באיזור הגליל המערבי על מתכות כבדות נתגלו מספר רב של מוקדי זיהום במתכות מסוכנות כמו קדמיום, ארסן, עופרת ועוד. לא ברור כמה מתוך מתכות אלה הגיעו למי התהום. לפי התקדימים של מחקרים מאיזור מרכז הארץ ניתן להסיק כי רוב מוקדי זיהום אלה מגיעים גם למי התהום.

זיהום מי שתייה בעופרת

מתוצאות הבדיקות של תאגידי המים והרשויות המקומיות שבוצעו בתשתיות המים העירוניות בין אוקטובר 2015 לאוקטובר 2016, כפי שהן מתפרסמות באתר משרד הבריאות נמצא כי ב-29 יישובים בישראל יש עופרת בצורה קבועה במי השתייה (נכון לשנת 2016). בשמונה יישובים נוספים נמצאה עופרת במי השתייה בריכוז החורג מהתקן המותר של משרד הבריאות.

ברוב המקרים מדובר, בריכוז הנמוך מהתקן שנקבע לעופרת במי שתייה — 10 מיקרוגרם לליטר (מקג"ל) — ואולם במצגת פנימית של משרד הבריאות מ–2013, נכתב כי "אין סף בטוח לעופרת במי שתייה". כמו כן, נכתב במצגת כי תקן העופרת לא נקבע לפי סכנה בריאותית, אלא לפי סף הגילוי של המכשירים ששימשו לגילוי העופרת. חשיפה לעופרת במיוחד של ילדים קטנים עלולה לגרום נזק למערכת העצבים.

היישובים שבהם נמצאה עופרת בכל הבדיקות של ספקי המים הם חיפה, עפולה, ראש פינה, עכו, זכרון יעקב, בית שאן, יקנעם, כרמיאל, בנימינה, נהריה, נצרת, נצרת עילית, קרית ביאליק, קרית ים, אום אל פאחם, חרב לאת וכפר תבור. לדוגמה, בחיפה, נמצאה עופרת במים בכל 41 הבדיקות שנערכו באותה תקופה — בכל פעם בריכוז של 2 מקג"ל. בכרמיאל, לעומת זאת, נמצאו 5 מקג"ל באחת הבדיקות ו–2 מקג"ל בתשע הבדיקות האחרות.

בחולון נמצאה עופרת בשלוש מתוך 20 בדיקות שבוצעו בעיר באותה שנה — 4.6 מקג"ל עופרת, 4.5 מקג"ל עופרת ו-2.4 מק"ג עופרת לליטר. בדימונה, באחת מתוך שש בדיקות שנעשו בעיר, נמצאה עופרת בריכוז של 8.1 מקג"ל. למרות הריכוז הגבוה, לא חזרו על הבדיקה, ככל הנראה מכיוון שהתוצאה נמוכה מהתקן הרשמי של 10 מקג"ל. גם ביישוב מגדל, שבו נמצאה עופרת בריכוז גבוה של 9 מקג"ל בינואר 2016, לא נעשו בדיקות חוזרות. גם באום אל פחם נמצאה עופרת בשיעורים לא מבוטלים, שהגבוה בהם הוא 9 מקג"ל.

זיהום חקלאי

דשנים וחנקות כתוצאה מפעילות חקלאית גורמים להמלחת מי תהום. התופעה מוכרת במיוחד באקוויפר החוף, שם מבוצע ניטור הדוק יותר על המלחת מי תהום. באקוויפרים אחרים יש פחות ניטור.

בשנים האחרונות מתברר שקיים קשר בין חשיפה לחומרי הדברה לבין תחלואה בפרקינסון. בשנת 2010 מצאו חוקרים ישראלים כי בכפר בקע אל גרביה, יש שכיחות גבוהה פי 2 של פרקינסון יחסית לישובים ערביים אחרים באיזור, ולטענת החוקרים הדבר נובע לזיהום מים בחומרי הדברה[9]

בורון

בורון (Boron) הוא יסוד כימי שסימנו Br. הוא מהווה מרכיב חשוב בדטרגנטים לכביסה. הבורון רעיל לצמחייה כבר בריכוזים נמוכים, ולכן גורם לנזק למערכות אקולוגיות ולחקלאות. בטווח הארוך בורון תורם לאטימת הקרקע ולמניעת חלחול מים למי התהום. בנוסף לקיומו באבקות כביסה, בורון מצוי גם במים רגילים ובמים מותפלים.

המשרד להגנת הסביבה יזם תוכנית להפחתת פליטת הבורון על ידי שימוש באבקות קומפקט, אבקות כביסה אקולוגיות והפחתת השימוש בבורון בבריכות שחייה.

זיהום דלק

דלקים מכילים תרכובות שונות של פחמימנים המוגדרות[10] רעילות; מסרטנות; העלולות לפוגע במערכת העצבים המרכזית, במערכת החיסונית ובמערכת הרבייה (מה שעלול לגרום גם לפגיעה בפוריות).

בין החומרים ניתן לציין את הבנזן - מסרטן וודאי בבני אדם שהתקן שלו בארץ הוא 10 חלקי מיליארד בליטר, חומרים נוספים הן טולואן, וקסילן. מזהם נוסף הוא MTBE, חומר שנכנס לשימוש בישראל בתחילת שנות ה-90 כתוסף דלק במקום עופרת. הוא בעל מסיסות גבוהה יחסית למרכיבים אחרים של הדלק ולכן הוא נמצא במי התהום בריכוז גבוה יותר ובמרחק גדול יותר ממוקדי הזיהום. בארצות הברית החלו בשנים האחרונות להחליף את MTBE באתנול שמתפרק בצורה מהירה יותר ואינו רעיל.

בישראל נכון לשנת 2006, יש 19 חוות מיכלי דלק בנפח של עשרות אלפי קוב כל אחת, 2 בתי זיקוק לדלק באשדוד ובחיפה, קווי הולכת דלק באורך 1,400 ק"מ, ותחנות כוח. יש כ-926 תחנות דלק ציבוריות ומהן כ-280 תחנות מעל אקוויפר החוף, כ-190 תחנות דלק פנימיות, ועוד כמות לא ידוע של תחנות דלק פירטיות ומיכלי דלק בתעשייה בחקלאות ובמחנות צבא.

רשות המים מבצעת בין 8-50 קידוחי ניטור ליד תחנות דלק בשנה. רובן ליד תחנות דלק ציבוריות.

בשני שליש ממתקני הדלק שנדגמו, נמצא זיהום של מי התהום, ובחלק מהמקרים יש עדשות דלק צפות מעל המים. גם שכבת הקרקע העליונה מזהמת. מים תהומיים מזוהמים יכולים להסיע את הזיהום לשטח גדול יותר מאשר הזיהום הראשוני.

ברוב תחנות הדלק הישנות יותר קיים זיהום של מי התהום, והקידוחים הנקיים יותר נמצאו בתחנות דלק חדשות. רוב הזיהום נובע מהמיכלים בתחנה ובמתקני המילוי. עובי העדשות הזיהום הוא של עשרות ס"מ ויכול להיות מעל מטר בחלק מהמקים. ריכוז מומסי הדלק הוא פי בסדר גודל של פי 100 מהתקן המותר למי שתייה. המזהם העיקרי הוא MTBE.

עם זאת זיהום מי התהום בדלק מוגבל בדרך כלל לאיזור תחנת הדלק ובדרך כלל לא עולה על 100 מטר ממוקד הזיהום. ומשום כך לא נסגרו קידוח מי שתייה בגלל זיהום דלק. זאת לעומת עשרות קידוחים שנסגרו עקב זיהום תעשייתי (שיכול להתפשט לטווח של מאות מטרים).

בחוות המיכלים הגדולה בישראל יש זיהום מי תהום ויש ניטור ובקרה. חלק מהמקומות פועלים לצמצום הזיהום. בכמה מקומות כמו תחנת דלק בחולון ובדרום תל אביב נמצאו זיהומים מסוכנים לציבור. באתרים שנמצאו בהם עדשות דלק יש הניחה לשאיבה מיידית של הדלק. בשנת 2006 סולקו בדרך זו 15 אתרים. נפח הדלק שנשאב הוא כ-5,000 ליטר בתחנות, ובמתקני דלק גדולים יותר כמות הדלק שנשאבה היא 120 אלף ליטר.

בשנת 2014 חשף ערוץ 10 כי חוות מיכלי הנפט שנבנתה בזמן הבריטים, נמצאת במצב תחזוקה ירוד, וכי הקרקע במקום מזוהמת לעומק בכמות גדולה של נפט גולמי. יש חשש כי נפט זה חדר למי התהום וזיהם אותם, וכי דבר זה תורם לתחלואה גדולה בסרטן שקיימת בשכונת קריית חיים.

בשנת 2021 חופי ישראל זוהמו בזפת זיהום שיצר אסון אקולוגי חמור. [11] [12]

רשימת מוקדי זיהום לפי חתך גאוגרפי

ערך מורחב – זיהום נחלים בישראל

אנדרטה לזכר הרוגי אסון המכבייה ה-15, בנחל הירקון. הפציעות וההרג נגרמו ככל הנראה עקב זיהום מפטרייה שחיה במים מזוהמים מאוד. אחת הפצועות, סשה אלתרמן נזקקה ל-30 ניתוחים ולשנות שיקום ארוכות.

• חשש לזיהום מים וזיהום קרקע קשים באיזור עכו, על ידי כספית וחומרים מסוכנים אחרים על ידי תעשיות אלקטרוכימיות.
• זיהום נחל נעמן
• זיהום מים בנחל קישון כולל זיהום במתכות כבדות וחומרים מסרטנים אחרים.
• זיהום נחלים וקרקעות בנחלים הזורמים לנהר הירדן ולכנרת.
• זבל פרות וחומרים נוספים של קיבוץ רמות מנשה זיהמו את המים באגני ההיקוות של נחל מנשה ונחל דליה. הזיהום נתגלה בשנת 2000. בעקבות תביעה נגד הקיבוץ הגיעו להסדר של תשלום פיצוי בסך 200 אלף ש"ח[13]
• זיהום מים בנחל חדרה. בעבר מחדרה ובקעא אל גרבייה וכיום עקב פעילות מפעל נייר חדרה.
• זיהום נחל אלכסנדר.
• זיהום מים ברמת השרון על ידי מתכות כבדות.
• זיהום מים בנחל הירקון - כתוצאה משפכים מכפר סבא, רמת השרון ומקורות נוספים. מצב הנחל השתפר מאז אסון המכביה, הן בחלקו המערבי עד 7 תחנות והן בחלקו המזרחי, אבל עדיין הנחל סובל מהזרמת שפכים וזיהום ממקורות נקודתיים.
• זיהום מים וקרקע בתל אביב במפעל תע"ש מגן באזור נחלת יצחק, על גבול גבעתיים. זיהום נרחב וחמור בכמות גדולה של מתכות כבדות.
• זיהום נחל האיילון - משפכים מאתר הזבל בחירייה, בשנת 2006 שילמה רשות שדות התעופה קנס של 400 אלף ש"ח על זיהום הנחל.
• זיהום במתכות כבדות כמו ניקל, קדמיום וחומרים רעילים נוספים במי התהום סביב איזור התעשייה בחולון ובבת ים בעיקר מתעשיית ציפוי המתכות. [14]
• זיהום המים בנחל שורק. במשך שנים סבל הנחל מזיהום חריף מביוב מאיזור ירושלים, רמאללה וישובים נוספים. כיום מקורות הזיהום של הנחל כוללים את מכוני הטיהור (מט"ש) ירושלים, מט"ש יבנה, ומט"ש שפד"ן.
• זיהום מי תהום בדלק מטוסים בבסיס חיל האוויר בחצור, עדשת זיהום בעומק 30-40 מטר, שנתגלה בראשית שנות ה-80. [15]

השוואה הזיהום למדינות אחרות

נכון לשנת 2001 ישראל דורגה במקום הראשון בזיהום אורגני שמקורו בשפכי תעשייה מבין 68 מדינות, שכלל מלבד מדינות של ה-OECD גם מדינות מהמזרח התיכון, את סין, מדינות באפריקה ועוד. בישראל היו 27 טונות של זיהום בקילומטר מעוקב של מים, בהשוואה ל-11 טונות שהיו במדינה השנייה בדירוג - ירדן. פולין ואוקראינה - שתי מדינות תעשייה מהגוש הקומוניסטי לשעבר עמדו על זיהום של 5 טונות, סין עמדה על זיהום של 3.78 טונות, הודו עם זיהום של 0.97 טונות, ורוסיה עם זיהום של 0.43 טונות הממוצע עבור מדינות OECD עם הכנסה גבוהה עמד על 3.3 טונות, ואילו בארצות הברית הזיהום עמד על 1.1 טונות לקמ"ר מעוקב. במצרים היו 3.78 טונות ובטורקיה 1.1 טונות. [16]. יש לציין כי משנת 2001 נעשו בישראל מאמצים רבים לטיהור שפכים אורגניים ואחרים.

לעומת זאת, מצב מי השתייה בישראל שפיר. בישראל כמו בכל המדינות המערביות יש גישה למי שתייה נקיים מגורמי מחלות, בניגוד למדינות אפריקה מדרום לסהרה או טהיטי ששם לפחות 25% מהאוכלוסייה אינה בעלת גישה למים כאלה. [17]

השפעות זיהום המים

• זיהום מי תהום, זיהום מי השתייה והרס מקורות המים.
• השפעות בריאותיות של זיהום זה. לדוגמה לפי מספר מחקרים, חומרי הדברה שזלגו למי תהום, גרמו לתחלואה בפרקינסון בקרב תושבי כפרים ששתו מים אלה.
• המלחת קרקעות
• זיהום נחלים בישראל ודרכם השפעות שונות כמו פגיעה בנופשים ופגיעה במערכות אקולוגיות בנחלים.
• זיהום ים ודרכו השפעות על מערכות אקולוגיות ימיות והשפעות בריאותיות של מקורות זיהום שמצטברים בדגים שנאכלים על ידי הציבור.
• השפעות נוספות - כמו ייקור מי השתייה בשל מעבר של צרכנים רבים לצריכת מים מינרלים בתקווה להימנע מחשיפה לזיהום במים. המים המינרלים יוצרים בעיות זיהום נוספות (בגלל הפצת המים במשאיות) ומייקרות את עלות המחיה.

ניטור

רשות המים מבצעת ניטור של מקורות המים באמצעות מדידת מפלסים ואיסוף דגימות מים. הניטור הוא של איכות האקוויפרים הראשיים, ניטור מקורות השתייה (כמו קידוחים, מעיינות ורשתות הספקת מים) וניטור זיהומים.[18]

ניטור אקוויפרים ראשיים נעשה בעיקר על ידי השירות ההידרולוגי ברשות המים. הוא כולל

• מדידת מפלסים פעם בשנה בכ-3,000 קידוחי הפקה ותצפית, ומדידה אחת לחודש ב-1,200 קידוחים
• דגימת מי תהום - אחת לשנה מתבצעת דגימה בכ-2,200 קידוחי הפקה וב-200 מעיינות, לצורך אנליזה של כלוריד וחנקה. דיגום לצורך בדיקת יונים ראשיים מתבצע אחת ל-5 שנים.
• מעקב אחר כניסת מי ים לבארות באקוויפר החוף.

ניטור מקורות השתייה נעשה לפי תכנית המפורטת בתקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי שתייה, תשל"ד 1974) באחריות משרד הבריאות. חברת מקורות מבצעת כ-80,000 בדיקות לגילוי זיהום חיידקי בשנה. במערכות ההספקה ובקידוחים. ברשויות המקומיות הדבר מבוצע על ידי גורמים פרטיים.

הניטור של חומרים כימיים שונים (אורגניים, אנאורגניים, חומרי הדברה, פלואוריד וקרינה רדיואקטיבית) מבוצע לפי חומרת הזיהום - עם הדבר הוא מתחת ל-60% מהתקן פעם ב-6 שנים. אם בין 60%-30% מתחת לתקן פעם ב-3 שנים ועם מעל 30% מתחת לתקן יש ניטור שנתי. יש בדיקה כימית מצומצמת פעם ברבעון.

וועדה בראשות פרופסור אבנר עדין מהאוניברסיטה העברית אמורה הייתה להמליץ על עדכון התקנות ולהגיש מסקנות בסוף שנת 2007.

לפי עדותו של פרופ' גדליה שלף מהטכניון, שמשמש כיועץ מדעי לחברת מקורות, בפני הוועדה לחקירת משק המים בשנת 2009, המים המסופקים לבתים אינם בהכרח באיכות מספקת. לדבריו, מערכת האספקה בערים אינה מתוחזקת כראוי, ועדיין נשאבים מי שתייה מקידוחים מזוהמים.[19]

סקרים של זיהומי מים

בשנים 2004-2005 נערכו מספר סקרי זיהום על ידי רשות המים [20]

• סקר לבדיקת קידוחי הפקת מי תהום בקרבה לאזור תעשייה גדולים.
• סקר לבדיקת מאגרי קולחין המשמשים להשקיה, שעלולים לזהם את אקוויפר החוף.
• סקרים מקיפים להערכת היקפי הזיהום באקוויפר החוף ממפעלים תעשייתיים באזור גוש דן (נחלת יצחק בתל אביב, הרצליה ורמת השרון).
• סקר "איתור מוקדם של דליפות דלק באקויפר החוף".
• סקר בורון באקויפר החוף.
• איתור זיהום תעשייתי במפעל תדירגן באזור תעשייה חולון

רשות המים מפרסמת רשימת פרסומים על איכות המים. [21]

כמו כן נעשו סקרים על ידי עמותות כמו צלול, עיתונים ומשרד הבריאות שמצאו זיהומים רבים בנחלים שונים.

גופי תכנון, ניטור ופיקוח

הגופים המטפלים בנושא זיהום המים הם גופי התכנון, שאמורים למנוע זיהום עתידי באמצעות תכנון הכולל תסקירי השפעה על הסביבה, וגופים ממשלתיים כמו המשרד להגנת הסביבה ורשות המים. כמו כן קיימים תאגידי ביוב עירוניים והשפד"ן שבאחריותם לטפל, לנטר ולפקח, ובמידת הצורך למנוע מקרי זיהום מים מראש. משרד הבריאות קובע תקנים לבטיחות מי השתייה ועל פיהן מטופלים מקורות המים ואיכותם.

במקביל לפיקוח מצד הגורמים הרשמיים, ארגונים סביבתיים ששמו להם למטרה להגן על מקורות המים והם שותפים לפיקוח על מזהמים פוטנציאליים (רשויות מקומיות, מפעלי תעשייה). עמותת "צלול" היא דוגמה מובהקת לארגון סביבתי החותר לים צלול ונחלים נקיים, והיא פועלת בנושא משנת 1999. שיטות העבודה מגוונות והן כוללות, קידום חקיקה, פעילות משפטית, פעילות תקשורתית, גיוס דעת קהל ועוד. לצורך כך, פועלים אנשי מקצוע מתחומים שונים ומתנדבים.

חקיקה

חוק שיקום קרקעות מזוהמות

לטענת אדם טבע ודין לא קיימת (נכון ל-2008) בחוק הגדרות מפורשות מהי קרקע מזוהמת ומי נושא באחריות לזיהום, ומי אחראי לשקם את הקרקע ויש בעיות של אכיפה ופיקוח שמפוזרות בין המשרד להגנת הסביבה ובין רשות המים. מסיבה זו יזם הארגון עם מספר חברי כנסת הצעת חוק להסדרת כלל היבטי הנושא. [22] במאי 2008 אישרה וועדת השרים לענייני חקיקה את החוק לקראת העברת החוק בקריאה טרומית [23].

ראו גם

• זיהום מים
• זיהום תעשייתי
• זיהום קרקע בישראל
• זיהום קרקע בגוש דן
• זיהום נחלים בישראל
• צלול
• החברה להגנת הטבע

קישורים חיצוניים

• מילון מונחים לחומרים מזהמים המשרד להגנת הסביבה
• מפל"ס - מרשם פליטות לסביבה של מפעלים מזהמים, המשרד להגנת הסביבה
• נתוני איכות מים רשות המים והביוב
• זיהום מים מכבישים המשרד להגנת הסביבה 2006
• שפכים עירוניים המשרד להגנת הסביבה 2006
• דו"ח שהכין המשרד להגנת הסביבה ממפה לראשונה את הקרקע המזוהמת בגוש דן צפריר רינת, 23.12.2009 הארץ
• קטסטרופה אקולוגית ביהודה ושומרון אביב לביא, nrg, 8.1.2010
• תחקיר: מה שהמדינה מסתירה מכם על איכות המים והאוויר יפה שיר-רז, ynet 22.06.2004
• עמותת צלול - האתר הרשמי
• ברק חרות ואחרים, איכות מימי החופין של ישראל בים התיכון בשנת 2009, חקר ימים ואגמים לישראל, 2010
• השוואת זיהום מים בין מדינות שונות nationmaster.com
• שי ניב, זיהום חמור במים באבן יהודה; מספר תושבים הגיעו לבי"ח מאיר, גלובס, 12.5.2017
• אילנה קוריאל, תיעוד מהאוויר: שפכים מהרשות הפלסטינית מזהמים את הים, וואינט, 7.11.2019

הערות שוליים

מים
מושגים ורקע: מחזור אקולוגי - משבר המים העולמי - בצורת - טביעת רגל מימית - מים אפורים -מדבור - בליית קרקע - התחממות עולמית - שינויי אקלים וקרחונים - שינויי אקלים ומדבור
זיהום מים ובעיות נוספות: זיהום קרקע - מתכות כבדות - תרכובות אורגניות נדיפות - PCB - חומרי הדברה - גשם חומצי - כספית - עופרת - קדמיום - זיהום קרקע - הפלרת מי-שתייה - זיהום נהרות - התייבשות נהרות ואגמים
מים בישראל: משבר המים במזרח התיכון - משק המים בישראל - גידול אוכלוסין בישראל - חקלאות בישראל - השפעת שינוי האקלים על המים בישראל - בצורת בישראל - התפלת מים בישראל - זיהום מים בישראל - זיהום קרקע בישראל - פרבור בישראל - זיהום נחלים בישראל

ישראל

נושאים: אוכלוסיית ישראל - משאבי טבע בישראל - משק האנרגיה בישראל - גז טבעי בישראל - משק המים בישראל - חקלאות בישראל - כלכלת ישראל - חוק ההסדרים - לובי פוליטי בישראל - משפחות ההון בישראל - הפרטה בישראל - אי שוויון בישראל - בנקאות בישראל - פנסיה בישראל - תחבורה בישראל - תחבורה ציבורית בישראל - פרבור בישראל - זיהום מים בישראל - זיהום אוויר בישראל - אנרגיה מתחדשת בישראל - מערכת החינוך בישראל - מערכת הבריאות בישראל - כלכלת המחר - צמיחה ירוקה לישראל - תוכנית אב ארצית לפיתוח מקיים