תעשיות אלקטרוכימיות

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיקום מפעל תעשיות אלקטרוכימיות באיזור התעשייה הדרומי של עכו, ליד הים ומול קיבוץ עין המפרץ וכפר מסריק.

תעשיות אלקטרוכימיות (לשעבר פרוטרום) היה מפעל לייצור PVC, כלור, סודה קאוסטית, וחומרי הדברה נוספים שפעל באזור התעשייה הדרומי של עכו בין השנים 1956 ל-2004. במהלך שנות פעילותו גרם המפעל לנזקים בריאותיים קשים לעובדיו, ולנזקים סביבתיים חמורים באזור מפרץ חיפה, עקב פליטה של כספית ווחומרים מסרטנים ורעילים. חלק מנזקים אלה ממשיכים להתקיים גם היום ועלולים להשפיע על בריאות הציבור דרך זיהום קרקע וומים ודרך זיהום במזון.

במשך עשרות שנים גרם המפעל לזיהום אוויר חמור את אזור עכו בחומרים מסרטנים כחלק מתהליך הייצור, בכמות של מאות טונות בשנה. בנוסף נפלטו טונות רבות של כספית לאדמה ולמים באיזור. דבר שהוביל לזיהום של המים האדמה והאוויר. כמו כן התנהלות המפעל גרמה להרעלות ולמחלות קשות בקרב העובדים. במשך שנים טענו ארגוני סביבה כמו אזרחים למען הסביבה כי קיימת בעיית זיהום במפעל, אבל טענות אלה זכו להתעלמות מצד משרדי הממשלה השונים ומצד והרשויות המקומיות. בשנת 2003 נסגר המפעל עקב שריפות שפרצו בו. בידי המשרד להגנת הסביבה היו נתונים על זיהום אוויר חמור מהמפעל אך הוא התעכב לפחות שנתיים בהצגת נתוני הזיהום לתושבים. המשרד יידע את הציבור והרשויות המקומיות על קיומו של זיהום אוויר חריג שהכיל תרכובות מסרטנות, רק בשנת 2004, לאחר סגירת המפעל בעקבות שריפה וכחלק מהדיונים על אפשרות פתיחה מחדש שלו. בהמשך הוגשו תביעות של העובדים נגד המפעל לבקשת פיצויים ובתביעת הסדר הגיעו לפיצויים נמוכים של 12 מיליון ש"ח שהתחלקו על פני 80 עובדים. המשרד להגנת הסביבה הגיש כתב אישום פלילי נגד המפעל בגין עבירות על זיהום אוויר עקב תקלות. ארגון אזרחים למען הסביבה טען כי כתבי האישום היו צריכים להיות מוגשים בגין עבירות חמורות בהרבה כמו גרימת מוות ברשלנות עקב ההתנהלות השוטפת של המפעל. המשרד להגנת הסביבה שהיה משוכנע בכך שנצחונו מובטח לא הגיש ראיות מספיק טובות בנושא זה, ובית משפט השלום זיכה את המפעל. בתגובה טענו גורמים משפטיים כי המשרד עשה עבודה רשלנית. הבנקים הגדולים בישראל הפסידו במפעל מאות מיליוני שקלים ותבעו את הנהלת המפעל בטענה שזו התנהלה בצורה לא ישרה.

בשנת 2011 קנתה את אדמות המפעל קבוצת דלק שבשליטת יצחק תשובה מתוך כוונה להקים במקום מתקן לקליטת הגז הטבעי ממאגר תמר, אך דבר זה נעצר עקב התנגדות משרד הבטחון בגין סמיכות המפעל למפעל בטחוני.

עד היום קיים זיהום קרקע וזיהום מים באיזור, מדובר באחד המקרים הקשים ביותר של זיהום קרקע בישראל. למרות שהמפעל סגור מאז שנת 2004 ולמרות שבוצע פינוי חלקי של הרעלים בו, עדיין ממשיכה דליפה של כספית למי התהום, ולסביבה הימית באיזור. הכספית עוברת הגברה ביולוגית וגורם זיהום בדגים שנידוגים באיזור. התרעה על כך ניתנה בשנת 2009 על ידי המכון לחקר ימים ואגמים, רק בשנת 2015, לאחר 6 שנים, הוציא המשרד להגנת הסביבה אזהרה מפני דיג באיזור המפעל. לא ברור מה הן תוכניות השיקום של המפעל. הבעלים של המפעל, ג'ון פרבר, ממשיך לפעול בישראל ולהפעיל את מפעל פרוטרום בחיפה לתמציות ריח וטעם.

בעלות וניהול

הבעלות על הפירמה והמפעל תעשיות אלקטרוכימיות היא של חברת ICC, שבעל השליטה בה הוא ג'ון פרבר.

פרבר ו-ICC הם גם הבעלים והיו"ר של חברת פרוטרום שעוסקת בייצור חומרי טעם וריח ויש לה מפעל במגדל העמק ובמפרץ חיפה. החל משנת 1952 ועד 1996 היתה פרוטרום חברת בת של תעשיות אלקטרוכימיות. [1]

מנכ"ל החברה היה אמיר אנדלוט וכסמנכ"ל כספים שימש עודד איסבורנו. בדירקטוריון החברה כיהנו בין היתר אשתו של פרבר, האמנית מיה פרבר; יונה יהב, ח"כ לשעבר וראש עיריית חיפה כיום (2016); הכלכלן אמנון נויבך; ורואה חשבון דב גדות, שכיהן כמבקר פנימי בחברה.[2]

היסטוריה

מפעל פרוטרום- תעשיות אלקטרוכימיות נוסד ב-1952, על ידי קבוצת משקיעים אמריקאים, בתקופה שבה מדינת ישראל שיוועה למפעלים שיספקו מקומות עבודה. המפעל החל בייצור סודה קאוסטית (חומר בסיסי מעכל), כלור וחומרי הדברה. בשנות ה-60 רכש את המפעל ג'ון פרבר, איש עסקים יהודי-אמריקאי בעליה של חברת האחזקות ICC שמרכזה היה בניו יורק. בשלב זה העסיק המפעל מאות עובדים מאיזור עכו והסביבה. בשנות ה-70 החל המפעל לייצר גם PVC.

עד אמצע שנות -80 המפעל היה רווחי מאוד, ונחשב למקום עבודה טוב עבור העובדים. המפעל נחשב לסיפור הצלחה, והיה מקור גאווה לעובדים, לעיר עכו, לגורמים במערכת הפוליטית, ולכתבים כלכליים.

בשנת 1983 נקלע המפעל למשבר כלכלי, אבל באמצעות רווחים משנים קודמות, וכן סיוע של מיליוני דולרים מצד הממשלה אפשרו לו להיחלץ ממנו. בעלי המפעל אף מימשו תוכנית להשקעה במפעל בהיקף של עשרות מיליוני דולרים של הקמת פסי ייצור חדשים ושכלול תהליכי הייצור. דבר זה גרם לכך שהמפעל שוב הצליח. צביקה גרינגולד, מפקד "כוח צביקה" הנודע ממלחמת יום הכיפורים, שרת בעבר כסמנכ"ל הארגון של המפעל. בשנות ה-90 מנכ"ל המפעל היה אריה מרקמן.

בשנות ה-90 המפעל סבל מתחרות קשה מצד יצרני PVC אחרים בעולם ומתנודות במחירי ה-PVC ודבר זה הוביל את המפעל למשבר כלכלי נוסף. בעקבות זאת פיטר המפעל מספר גדול של עובדים, בעיקר מהנדסים ועובדים וותיקים שהוחלפו בעובדים צעירים יותר, שלטענת העובדים הם זולים יותר ופחות מיומנים. הקשיים הכלכליים המשיכו בשנים 2001-2002 עקב ירידת מחירי ה-PVC ועליית מחירי חומרי הגלם.

החברה העסיקה כ-240 עובדים וכ-100 עובדי קבלן דרך קבע. יונה יהב היה דירקטור חיצוני בחברה עד לפרישתו מהתפקיד ביוני 2003, עכב היבחרתו לראשות עיריית חיפה.[1]

שריפה במפעל וסגירה זמנית

באוקטובר 2003 פרצו במפעל 2 שתי שריפות גדולות, ובאחת מהן היה גם פיצוץ מסוכן של מתקן ייצור. השרפות גרמו לחשש כבד לחיי תושבים באזור עכו עקב כמויות החומרים המסוכנים במקום. בעקבות המקרה, הקים המשרד לאיכות הסביבה ועדת חקירה, וב-17 באוקטובר 2003 ניתן צו סגירה מנהלי ל-30 יום למפעל. מאז המפעל לא נפתח מחדש, קרס כלכלית ומונה לו כונס נכסים כמפרק.

למרות אזהרות המשרד לאיכות הסביבה והיועץ המשפטי לממשלה לגבי הסכנות המידיות הכרוכות בהפעלת המתקנים, החליטה השופטת גילאור, בדיון בביהמ"ש המחוזי בחיפה ביוני 2004 על הפעלת המפעל מחדש. הדבר גרר תגובה ציבורית נזעמת, וכן בקשה של המשרד לאיכות הסביבה, של אזרחים למען הסביבה בגליל ושל הקיבוצים באזור, לעיון מחדש בהחלטת השופטת.

חשיפה של מימדי הזיהום במפעל

בחמישי ליולי 2004 חשף עיתון הארץ כי בידי המשרד לאיכות הסביבה נתונים לפיהם המפעל זיהם במשך שנים ארוכות את אזור עכו בחומרים מסרטנים ובכספית, כחלק מתהליך הייצור, בכמות של מאות טונות בשנה, וכי לטענת בכיר במשרד דבר זה תרם לתחלואה בסרטן באיזור. לטענת העיתון הנתונים היו בידי המשרד לפחות מתחילת 2002 אך עד לפיצוץ ולשריפה באוקטובר 2003 (כלומר קרוב לשנתיים) לא נעשה דבר כדי לסגור את המפעל והנתונים הוסתרו מהתושבים. המשרד להגנת הסביבה פעל מול המפעל כדי שזה יתקין משרפה, המפעל לא עמד בלוחות הזמנים של המשרד אך לא נענש ובכיר במשרד הודה כי ייתכן ולוחות הזמנים שניתנו למפעל היו ארוכים מידי. [2]

ראש עיריית עכו לשעבר, ד"ר שמריהו בירן הודה כי העיריה ידעה על שפיכת הכספית, אך לא על זיהום האוויר המסרטן. עד יולי 2004 לא ידע המשרד להגנת הסביבה את העירייה או את התושבים על פליטות זיהום האוויר המסרטן.[2]

סגירת המפעל

ב-21 ביולי 2004 התקיים דיון בביהמ"ש המחוזי. השופטת גילאור הבהירה בתחילת הדיון כי שינתה את החלטתה הקודמת והורתה לסגור את המפעל. [3] [4] כן קבע בית המשפט כי המשרד לאיכות הסביבה והבנקים הנושים ישאו בחלקים שווים בהוצאות פינוי החומרים המסוכנים מהמפעל.

ב-16 בנובמבר 2004 שלחו מספר ארגונים וישובים באזור דרישה להקפאת הליכים לגבי מכירת המפעל והפעלתו מחדש. ב-22 בנובמבר 2004 נערך בנושא זה דיון דחוף בכנסת. [5]

ב-1 בפברואר 2005 נערכה בכנסת ישיבה של וועדת הפנים ואיכות הסביבה סביב בקשה לחקירת בנושא המפעל [6]

ב-27 למרץ 2005 פשטו כוחות משטרה על המפעל ופינו ממנו חומרים מסוכנים שנשארו בו. השוטרים התעמתו עם פועלים לשעבר במפעל שניסו להשאיר את החומרים כ"קלף מיקוח" מול הרשויות במטרה שאלה ידאגו לפיצוי שלהם. [7] [8]

מאז המפעל נמצא תחת שמירה. המדינה ניקתה על חשבונה חלק מהזיהום. פעילי סביבה כמו ליאורה אהרון מאזרחים למען הסביבה בגליל דורשים שג'ון פרבר ישלם מכיסו את הנזקים שנגרמו וכן יחוייב בהמשך הניקוי של השטח ובפיצוי העובדים. [9]

תביעת הנושים על ניהול החברה במרמה

כאמור בשנת 2004 נכשל מהלך הקפאת החברה, בנק לאומי, בנק הפועלים ובנק דיסקונט הגישו בקשה לפירוקה. במסגרת תיק הפירוק, הוגשו נגד החברה תביעות חוב בגובה 665 מיליון שקל, ששוויין נכון לשנת 2010 מעל 937 מיליון שקל. במסגרת תיק הפירוק ולאור החשדות סביב התנהלות המנהלים שגרמה להתמוטטות, נקבע כי משרד רואה החשבון רוזנבלום-הולצמן ינהל חקירה בעניין.

ביולי 2010 הגיש מפרק החברה תביעת ענק בגובה של יותר מ-900 מיליון שקל נגד בעלי השליטה והדירקטורים לשעבר. המפרק הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה דרישה לחייב באחריות אישית ללא הגבלה את בעלי השליטה בחברה ואת חברי הדירקטוריון לשעבר, שהובילו לטענתו לקריסת החברה. התביעה הוגשה נגד ICC, יו"ר הדירקטוריון ג'ון פרבר, מנכ"ל החברה אמיר אנדולט, סמנכ"ל הכספים עודד איסבורנו והדירקטורים שכיהנו בה כולל היתר אשתו של פרבר, האמנית מיה פרבר; יונה יהב, ח"כ לשעבר וראש עיריית חיפה כיום; הכלכלן אמנון נויבך; ורו"ח דב גדות, שכיהן כמבקר פנימי בחברה - כולם נתבעים כעת יחד עם חברת הביטוח מנורה, שביטחה אותם בפוליסת ביטוח דירקטורים ונושאי משרה. המפרק טען כי בעלי השליטה והדירקטורים אחראים למעשי מרמה שגרמו לנזקים כבדים לחברה, וכי נהגו ברשלנות והפרו את חובותיהם כלפי החברה - לטענת המפרקים, המנכ"ל אנדלוט פעל בחברה בהתאם להוראות קבוצת ICC ופרבר, שהכתיבו לו כיצד לנהל את החברה לטובת קבוצת ICC, בדרכי תרמית ומעל תוך יצירת חובות כבדים כלפי הנושים. [3] עם זאת גובה התביעה ירד מאוחר יותר באופן דרמטי ל-150 מיליון ש"ח, עקב יציאה של התביעה מתיק פירוק להליכים רגילים. בשנת 2012 טענה ICC כי דווקא המנהלים המיוחדים שמונו לחברה על ידי כונסי הנכסים, הם אלו שאחראים לקריסתה עקב ביטול פוליסת ביטוח אובדן רווחים של החברה. [10]

נסיון להקים מתקן לקליטת גז טבעי

בשנת 2011 חשף העיתון דה-מרקר כי קבוצת דלק של יצחק תשובה רכשה בחשאי את שטח המפעל בכוונה לנקות את הקרקע בו ולהקים בו מתקן לקליטת הגז הטבעי ממאגר "תמר". בשנת 2012 פסל משרד הפנים את התוכנית בעקבות חשש של משרד הביטחון מקרבת קרקע המפעל למפעל רפאל. משרד הביטחון טען כי רדיוס מגבלות הבטיחות של מתקן הגז הטבעי המתוכנן הינו 600 מטר ורדיוס זה חודר בצורה משמעותית למתקן דוד שנמצא באיזור. [4]

פגיעה בעובדים

בקרב עובדים רבים שעבדו במפעל אובחנו תסמינים של כבד וטחול מוגדלים, ציסטות בריאות ובכליות, בעיות לב ונשימה חריפות, התפוררות של השיניים, כוויות וקילופי עור קשים, עלייה חדה בלחץ הדם, כיב קיבה ואבנים בכיס המרה. לפי הספרות הרפואית ומדברי רופאים תעסוקתיים, מחלות אלה ועוד מגון אחר של מחלות קשורות באופן ישיר לכספית, ל-VCM, ל-EDC ולחומרים מסוכנים אחרים שהעובדים היו איתם במגע יומיומי במשך עשרות שנים. מרבית העובדים היו בתחילת שנות הארבעים שלהם כשהחלו לחלות.

אחד העובדים קיבל סרטן באף, ונפטר 6 שנים לאחר מכן מסרטן בגיל 58 לאחר 30 שנות עבודה במפעל. אצל עובד אחר נתגלה גידול ביותרת המוח בגיל 43, ולאחר 2 ניתוחים נותר עיוור בעל שמיעה לקויה. עובד אחר הוצא לפנסיה מוקדמת בגיל 63 עם בעיות נשימה ולאחר מכן נתגלה עצמו סרטן הלוע ומיתרי הקול, ולאחר ניתוח הוא נושם באמצעות צינור וחור בגרון.

למעלה ממאה עובדים של מפעל תעשיות אלקטרוכימיות, וכן בני משפחה של עובדים שנפטרו, הגישו תביע נזיקין נגד המפעל בבית משפט השלום. הם ייוצגו על ידי עו"ד ארז שניאורסון. זו אחת התביעות הגדולות בהיסטוריה של מדינת ישראל נגד מקום עבודה אחד.

עו"ד שניאורסון הזמין חוות דעת רפואית מטעמו של ד"ר שוקי גושן. גושן היה מנהל המחלקה לרפואה תעסוקתית של צה"ל ויועץ עצמאי בתחום זה, הוא ששימש גם כמשקיף מטעם משרד הביטחון בוועדה לבדיקת פרשת הקישון. הוא ראיין את העובדים ובחן את תיקיהם הרפואיים.

חוות הדעת של ד"ר גושן

לפי בדיקתו של ד"ר שוקי גושן (שהוזמנה על ידי העובדים התובעים), מתוך 100 העובדים התובעים:

  • 34 מהם סבלו ממחלות כבד, לבלב ודרכי המרה, (תופעות מוכרות של חשיפה ל-VCM).
  • אצל כמחצית מהם אובחנו גידולים סרטניים. שבעה מתוכם נאלצו לעבור כריתה של איברים שונים בגופם ושישה נוספים עברו כריתה בדרכי העיכול.
  • 53 מהעובדים סובלים מהפרעות נוירולוגיות: כאבי ראש, סחרחורות, הפרעות בשיווי משקל ורעד קשה בידיים - הפרעות הידועות כנובעות מחשיפה לכספית ול-VCM
  • 24 עובדים אובחנו כסובלים מאימפוטנציה ועקרות.
  • 41 עובדים נמצאים בטיפול פסיכיאטרי וסובלים מדיכאון וחרדה, גם הם תופעות מוכרות של חשיפה לכספית. שבעה עובדים עברו אשפוזים פסיכיאטריים בכפייה.
  • 30 עובדים סובלים ממחלות לב ויתר לחץ דם.
  • 38 עובדים סובלים מהפרעות נשימה כמו אסתמה חריפה וחסימה של הריאות. לטענת העובדים דבר זה נובע כתוצאה מחשיפה לחומצות הרעילות ולחומרים אחרים במפעל. אחד מהעובדים אובחן עם סרטן במיתרי הקול והלוע.
  • 13 עובדים סובלים ממחלות שונות בסינוסים, הרס מחיצות האף, תופעות אופייניות לחשיפה לכספית ולחומצות חריפות.
  • 20 עובדים סובלים מדלקות עור, שינוי בצבע העור, זיעה חומה וגידולי עור סרטניים. לפי ד"ר גושן אלה תסמינים, מסביר ד"ר גושן, לחשיפה לכלור, VCM ולחומרים ממיסים.
  • אצל עובד אחד התגלו גידולים סרטניים בכלי הדם במוח - מנינגיומה. תופעה ישירה של חשיפה ארוכה ל-VCM.
  • ארבע עובדות מעבדה שנחשפו לחומרים הרעילים סבלו מסרטן וגידולים ברחם ובשחלות. שלוש מהן עברו כריתה. אחת נפטרה.

ד"ר גושן טוען כי את כל המחלות שאובחנו ניתן לשייך ישירות לחומרים הרעילים שאיתם באו העובדים במגע - בעיקר כספית, VCM ,EDC, כלור ואחרים.

זה המקרה החמור ביותר שנתקלתי בו. בסיכום המידע מהעובדים ומהתיקים הרפואיים שלהם, לא מצאתי ולו עובד בריא אחד מתוך אותם מאה שנבדקו. ומדובר רק באלו שבדקנו. מאות נוספים עדיין יושבים בבית ואני משוכנע שגם ביניהם יש כמות אדירה של חולים. תופעה חמורה כל כך, של הרעלה בכזה היקף, לא מצאתי בספרות המקצועית העולמית. רק במדינות העולם השלישי תמצא היום את הקומבינציה של מפעל אחד שמשלב בתהליך הייצור שלו כל כך הרבה חומרים רעילים ומספר כה גבוה של עובדים חולים, במגוון כה רחב של מחלות. בארצות הברית ובאירופה זה לא קיים כבר שנים.

בנוגע לעובדים שעברו הרעלות כספית חוזרות ונשנות:

שמעתי מהם שבמקום להרחיק אותם ממקור הסכנה, מהכספית, הם הועברו לתקופת אוורור, לא פחות ולא יותר, במתקן עם ה-VCM, שהוא גז מסרטן, ולאחר מכן הוחזרו שוב ושוב לעבוד עם הכספית, כאילו העובד כבר נקי. זה מנוגד לחוק. מי שעבר הרעלת כספית אסור לו לחזור לעבוד שוב עם כספית, אבל בפועל וכפי שלמדתי מהעובדים, במפעל הזה לא היה דין ולא דיין. זה מה שגרם להם להרעלות כספית חוזרות ונשנות. זה נזק מצטבר בלתי הפיך. איפה היו רופאי התעסוקה של המפעל? מה קרה למעקב שעשו אחרי העובדים? לפי התיקים הרפואיים, כל המעקב הרפואי וההיגייני של המפעל לא היה תקף.

פיצוי העובדים

קבוצה של 80 עובדים הגישה תביעה נגד 11 נתבעים, בהם המדינה, חברת תעשיות אלקטרו כימיות וחברות הביטוח. העובדים תבעו פיצויים על פגיעה שנגרמה להם בגלל חשיפתם לחומרים רעילים, ששימשו בהליכי הייצור במפעל, ובגלל העדר השגחה ופיקוח של הרשויות על הנעשה במפעל. המשפט נוהל בבית המשפט המחוזי בחיפה בראשותו של השופט שמואל ברלינר. במאי 2008 הגיעו הצדדים להסדר על פיצוי של 12 מיליון ש"ח וביולי 2008 נפסקו להם פיצויים אלה שישלמו בנוסף לתגמולים מהביטוח הלאומי.[5]

זיהום אוויר

חומרים רעילים ומסרטנים במפעל

  • PVC - פולי וניל כלוריד, PVC הוא חומר מסרטן. כאמור המפעל היה יצרן של חומר זה.
  • VCM - אחד המתקנים במפעל ייצר את הגז וויניל כלוריד מונומר, VCM, גז חסר ריח ורעיל. החל משנות ה-80 הוא ידוע כמסרטן. ה-VCM גורם לאנדיוסורקומה, שהוא סרטן כבד נדיר מאוד. כמו כן הגז גורם לשורה של מחלות עור ועיניים. המפעל פלט 100 טונות של החומר כזיהום אוויר מידי שנה.
  • EDC - אתילן די כלוריד, EDC, הוא נוזל רעיל בעל ריח חריף, הידוע זה שנים רבות כפוגע במערכת הנשימה ובמערכות נוספות בגוף. המפעל פלט 1,300 טונות של החומר כזיהום אוויר מידי שנה.
  • כספית - סוג של מתכת כבדה וחומר רעיל מאוד. חשיפה לאדי כספית כמו גם לצורות אחרות שלה גורמת לבעיות נוירולוגיות, להרעלה ולמוות. הכספית אינה מתפרקת בקלות בסביבה והיא עלולה להצטבר במעלה מארג המזון. (השלכות סביבתיות ובריאותיות של כספית מפורטת בהמשך, בנושא של זיהום מים וקרקע)
  • דיוקסין הוא גורם מסרטן וודאי בבני אדם גם בכמויות קטנות. הוא מתקבל כתוצאה מתהליכים הקשורים בשריפה של כלור. גם הדיוקסין אינו מתפרק בקלות בסביבה ומצטבר במעלה שרשרת המזון.
  • כלור - כלור הוא גז רעיל, הוא משמש כחומר גלם לשם ייצור PVC. הכלור הוא יסוד ומהווה הוא חלק מהתרכובות של PVC ,VCM, ו-EDC.
  • מימן כלורי.
  • מימן הנתרן.

פליטות של זיהום אוויר

לפי הנתונים של המשרד להגנת הסביבה בכל שנה פלט המפעל זיהום אוויר של VCM, ויניל כלוריד-מונומר, חומר רעיל ומסרטן בכמות של 100 טונות בשנה. דבר זה לא נבע עקב תקלה אלא עקב תהליך ייצור מיושן. בנוסף פלט המפעל גם EDC, אתילן די-כלור, בכמות של 1,300 טונות בשנה, כלומר עשרות ק"ג בכל שעה. בתהליך האלקטרוליזה שהיה במפעל, אבדו למפעל שבע טונות כספית בשנה, שהוזרמו ברובן לים, בתמיסה. חלק מכמות זו הגיעו למי התהום באיזור, ומיעוט נפלט לאוויר.[2] לפי מסמך של המשרד להגנת הסביבה באותו זמן נפת עכו ומפרץ חיפה הן מהגדולות בארץ בתחלואת הסרטן ועודף התחלואה שם עומד על כ-20%. [2]


להלן הפער בין תקן פליטת החומרים לבין הפליטות שהיו במפעל, ביחידות מיקרו-גרם לגרם:. [2]

חומר תקן 2004 מתקן 1 מתקן 2 מתקן 3
EDC 0.02 80 11 36
VCM 0.0005 18 0.19 56

תביעת המדינה על זיהום אוויר

המדינה דרך המשרד להגנת הסביבה תבעה את הנהלת המפעל בבית משפט השלום בעכו. הזיהום מהמפעל היה כה חמור עד כי אנשי המשרד להגנת הסביבה היו בטוחים כי המשפט יהיה ניצחון סוחף שירתיע מפעלים אחרים. אולם עקב רשלנות, יהירות או סיבה אחרת המשרד לא סיפק הוכחות לנזק שנגרם מזיהום האוויר שנפלט מהמפעל והתביעה התייחסה רק לאירועי תקלות במפעל ולא לתפעול השוטף שלו. התמונות שצולמו על ידי המשרד, שבהן נראה עשן שחור מיתמר מארובות המפעל, אבדו ולא הוצגו במשפט. גם העדים שהובאו, שאמורים היו לספק את הראייה אודות התופעות הגופניות שנגרמו להם מהזיהום, מעולם לא הופיעו על הדוכן. [11] כתוצאה מכך השופט משה אלתר זיכה את המפעל בצורה מוחלטת או חלקית מכל העבירות שיוחסו לו על זיהום אוויר ועבירות על חוק היתר רעלים.[12] גורמים משפטיים האשימו את המשרד להגנת הסביבה ביהירות ובעבודה משפטית חובבנית. [13] במשרד הגנת הסביבה הודיעו כי ישקלו לערער על החלטת השופט[14]

ארגון אזרחים למען הסביבה שניהל מאבק ממושך במפעל טען כי המחדל העיקרי של התביעה הוא בכלל בסעיפי האישום, שהתייחסו מלכתחילה בעיקר לאירועים פרטניים של זיהום אוויר ולא לזיהום המתמשך ממנו. גם אם כתב האישום היה מתקבל במלואו, מדובר בעבירות בדרגת חומרה פחותה מאלו שבהן היה לדעת הארגון שראוי היה להאשים את צוות המפעל. העבירות המיוחסות חורגות מתחום העבירות ה"סביבתיות" וגובלות בעבירות דוגמת גרימת מוות ברשלנות. המשרד להגנת הסביבה הביא לבית המשפט עדויות שחלקן לא מבוססות די הצורך. בהליך פלילי רמת ההוכחה הנדרשת היא גבוהה במיוחד - והשופט החמיר עם התביעה לעניין זה. עוד מחדל משמעותי בניהול התיק המשפטי הזה, הוא בכך שלא הביאו כעדים את התושבים באזור אשר נדרשו להישאר בבתיהם בעת האירועים, גם השופט מתייחס לכך. [15]

זיהום קרקע ומים

הגברה ביולוגית של כספית במערכת ימית. לאחר כמה רמות טרופיות, שבהן יצור אחד אוכל ייצור אחר, ריכוז הכספית בביצת העוף שנמצא במעלה שרשרת המזון גבוה פי 48 מיליון יחסית לריכוז הכספית באגם

לפי עדויות עובדים, מסמכים של המשרד להגנת הסביבה ובדיקות קרקע הייתה במפעל דליפה חמורה של כספית לקרקע, למי התהום ולים. כספית היא יסוד רעיל מאוד שפוגע במערכת העצבים ואולי גם במערכות נוספות. כספית יכולה לגרום לא רק להרעלה אקוטית (הרעלה בקרב עובדים ומי שנחשף לכמויות גדולות של כספית) אלא גם להגיע למקורות מים ולהצטבר במעלה מארג המזון כך שהריכוז שלה הולך ועולה. כספית היא גם חשודה כחומר מסרטן באדם. בהיותה יסודי כימי, כספית אינה מתפרקת לחומרים אחרים בטוחים יותר. המפעל השתמש בכספית לצורך תהליכי אלקטרוליזה והוא נפלט בכמות קטנה כזיהום אוויר, ובכמויות גדולות בהרבה כזיהום קרקע שדלף למים ולים באיזור.

זיהום קרקע ומי תהום

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - זיהום קרקע בישראל

לטענת העובדים המפעל דאג במשך שנים לבצע קבורה של חומרים מסוכנים כמו כספית ו-EDC, בשטח המפעל וגרם לזיהום קרקע לזיהום אוויר ולזיהום המים. עו"ד שניאורסון שייצג את העובדים התובעים את המפעל והחוקר הפרטי גיורא יבין יצאו לקחת דגימות קרקע מהאתרים שבהם, לדברי העובדים, נקברו החומרים המסוכנים במפעל. בחוות הדעת של מעבדת אמינולב, שבדקה את הדגימות מטעם העובדים התובעים, נמצאו ריכוזי כספית גבוהים פי 152, פי 1,843 ואף פי 24,125 מהרמה המותרת בחוק, וכן ריכוזים חריגים של EDC.

לפי מסמך של המשרד להגנת הסביבה משנת 2009, בדיקות בשנים 2001-2003 הראו זיהום חמור של כספית בקרקע ובמי התהום וכן זיהום בריכוזים נמוכים יותר של VCM ו-EDC. מאז לא בוצעו בדיקות של הזיהום [6] זיהום זה נחשב על ידי המשרד כאחד מ-20 מהמקרים החמורים ביותר של זיהום קרקע בישראל. זיהום קרקע זה אינו היחיד הזיהום היחיד באיזור הצפון, ודו"ח של המכון הגאולוגי משנת 2009 של איזור הגליל המערבי מיפה מספר מוקדי זיהום קרקע במתכות כבדות מסוכנות כמו ארסן, קדמיום, אורניום, כרום ועוד. הדו"ח גם ציין כי מקור חשוב לחלק מזיהומי הקרקע הוא בפליטות ארוכות שנים של מזהמים אלה כזיהום אוויר ממפעלי תעשייה. [7] למרות היותו דו"ח מפורט ומקיף, הדו"ח אינו מכיל מדידות של כספית. היות ולפי מסמכי המשרד להגנת הסביבה חלק מפליטות המפעל של זיהום אוויר היו של כספית (בכמות קטנה לעומת שאר המזהמים) ייתכן כי קיים זיהום נוסף של כספית שלא מופה.

זיהום ימי וזיהום בדגים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - זיהום מזון בישראל

על פי דו"חות של המכון לחקר ימים ואגמים בנושא איכות מי החופים בישראל, המקור לכספית במים ובחול במפרץ חיפה ובאיזור עכו הוא בזיהום תעשייתי הן מנחל הקישון והן מהשפכים של מפעל תעשיות אלקטרוכימיות שהזרים כספית לים עד שנת 2004, והוא המקור העיקרי לזיהום שקיים עד היום. למרות הפסקת הזרמת השפכים, הכספית מצויה במשקעי הבוץ והחול בקרקעית הים ובחומר מרחף.

הכספית אינה נשארת במים ובבוץ בקרקע הים, אלא מצטברת במעלה שרשרת המזון ברכיכות, בדגים ובבני אדם שניזונים מהדגים. לפי המכון לחקר ימים ואגמים, מסוף שנות ה-80 חלה ירידה ניכרת ברמות הכספית אצל דגים ורכיכות במפרץ חיפה. עם זאת, החל משנת 2004 נמצאות רמות הכספית אצל דגים מהמפרץ במגמת עלייה. הגורם לכך עדיין לא התברר.גם בצדפות באיזור עכו יש ריכוז עולה של כספית מאז שנת 2002 באיזור[8]

בשנת 2009 נמצאה חריגה מהקו המנחה של שירות המזון הארצי (הדומה לתקנים מקובלים במדינות אחרות) לריכוז כספית, בכ-10% מהדגים החופיים במפרץ חיפה.[9] בשנת 2012 נתון זה עלה ל-19% מהדגים.[8]. דבר זה מצביע על כך שבדגי המפרץ יש מנגנון של הגברה ביולוגית

כבר בשנת 2009 המליץ המכון לבחון את האפשרות להגבלה זמנית של דייג/שיווק דגים חופיים מצפון מפרץ חיפה, בגלל רמות חריגות של כספית, אבל דבר זה לא נעשה, והמלצה זו חזרה והופיעה גם בשנת 2012. המכון המליץ גם על שינויים בתקנים ובחקיקה לשם הקטנת הסיכון לזיהום בדגים בכספית.[8]

ביולי 2015 הוציא המשרד להגנת הסביבה אזהרה חמורה מפני דיג של דגים בצפון מפרץ עכו. לפי המשרד יש חשד לדליפת כספית למי התהום ולים באיזור מפרץ עכו, ונמצאו ריכוזים חריגים של כספית בשתי תחנות ניטור בחוף הים, בקרבת מפעל "תעשיות אלקטרוכימיות". בבדיקה שבוצעה במרחק קילומטר מדרום לחוף הרחצה הסמוך למפעל, נמדדו ערכים של עד 55 מיקרוגרם כספית לליטר, פי 22 מעל התקן המרבי המותר לריכוז כספית במים שעומד על 2.0 מיקרוגרם לליטר. [10]

ראו גם

קישורים חיצוניים

זיהום אוויר ופגיעה בעובדים
זיהום קרקע וזיהום בכספית
תביעה בגין מעשי מרמה
ניסיונות להקים במקום מתקני קליטת גז טבעי
מאבק ציבורי בזיהום

הערות שוליים

  1. ^ חדל לכהן כדח"צ - יונה יהב תעשיות אלקטרוכימיות, הודעה לבורסה לניירות ערך 23.6.2003
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 "תעשיות אלקטרוכימיות" בעכו פלט מאות טונות חומר מסרטן בשנה אורי אס, 05.07.04 הארץ
  3. ^ תביעה בסך 900 מיליון שקל נגד מנהלי תעשיות אלקטרוכימיות: "אחראים למעשי מרמה שגרמו להפסדים כבדים" הילה רז, דה מרקר, 12.09.2010
  4. ^ משרד הביטחון הטביע לתשובה 114 מיליון שקל בעכו, אבי בראלי, דה מרקר, 04.04.2012
  5. ^ עובדי מפעל שחלו יפוצו ב-12 מיליון שקל, קובי מנדל, וואלה 9.7.2008
  6. ^ זיהום קרקעות בישראל: רשימת האתרים החשודים בזיהומי הקרקעות החמורים ביותר ממקורות תעשייתיים אגף שפכי תעשייה, דלקים וזיהום קרקעות, 01.03.2009
  7. ^ גאוכימיה של סחף נחלים וקרקעות במרחב הגליל המערבי - כרמל משה שירב-שורץ, שמעון אילני, לודביג הליץ, אולגה יופה, המכון הגאולוגי, משרד התשתיות הלאומיות, דצמבר 2009
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 ניטור איכות מימי חופין ניטור מגוון ביולוגי, דו"ח מדעי לשנת 2012 פרופ' ברק חירות, המכון לחקר ימין ואגמים, 2012
  9. ^ ברק חרות ואחרים, איכות מימי החופין בישראל בים התיכון בשנת 2009, חקר ימים ואגמים לישראל, 2010
  10. ^ איסור חמור על דיג בצפון מפרץ עכו יפה ברנס, ynet 06.07.2015
זיהום

רקע וסוגי זיהום: זיהוםזיהום אווירהצטברות ביולוגיתהשפעות בריאותיות של זיהום אווירזיהום מיםזיהום קרקעזיהום במזוןזיהום רעשזיהום אורזיהום אוויר מתחבורהזיהום תעשייתיעישון פסיביחומרי הדברהמתכות כבדותדיאוקסיןכרייהדלק מחצביפחםהתחממות עולמיתגורם מסרטןטרטוגןמשבש אנדוקריניהשפעה חיצוניתחוק קואסהכחשת זיהום

זיהום בישראל: זיהום אוויר בישראלזיהום מים בישראלזיהום נחלים בישראלזיהום קרקע בישראלזיהום מזון בישראלתעשיות אלקטרוכימיותזיהום אוויר במפרץ חיפהרמת חובבזיהום האוויר בגוש דןהמשרד להגנת הסביבהאזרחים למען הסביבההקואליציה לבריאות הציבוראדם טבע ודיןצלולמגמה ירוקה

מניעת והקטנת זיהום: אנרגיה מתחדשתגז טבעי בישראלתחבורה בת קיימאתחבורה רכהעירוניות מתחדשתטבע עירוניתעשייה בת קיימאמעריסה לעריסהחקלאות בת קיימאמס פיגוכלכלה בת קיימאנתונים פתוחים