אקוויפר החוף

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אקוויפר החוף או אקוות החוף הוא אחד האקוויפרים המרכזיים בישראל, המשתרע לאורך חוף הים התיכון, מקיסריה בצפון ועד רצועת עזה בדרום. המים באקוויפר זה נאגרים בתוך אבן חול, חול וכורכר.

אקוויפר החוף מספק כיום כ-300 מיליוני מטרים מעוקבים, שהם כ-15% מצריכת המים הישירה של אזרחי מדינת ישראל. למרות זאת, אקוויפר החוף חשוב לתושבי ישראל משום שניתן לאגור בו עד 2 מיליארדי קוב מים, זאת בניגוד לכמה מאות מיליוני קוב שניתן לאגור באקוויפר ההר ובכנרת - שני המאגרים העיקריים האחרים שעומדים לרשות משק המים הישראלי.[1] ולכן יש צורך ידוע לשקם את המאגר כדי לאפשר אגירת מים רב שנתית.

אקוויפר החוף קרוב למרכזי האוכלוסייה, וכן קל וזול לשאוב ממנו את המים, היות והם קרובים לפני השטח. מסיבות אלו נוצל המאגר בצורה אינטנסיבית ונגמרו לו נזקים כבדים, עד כדי הפיכת רוב המים בו לבלתי ראויים לשתייה בתקנים מערביים. מי התהום באקוויפר החוף חשופים מאוד לזיהום מים, זיהום קרקע והמלחה משתי סיבות עיקריות:

  1. מעל אקוויפר החוף נמצא האזור המיושב ביותר במדינת ישראל. מעליו נבנו יישובים רבים, שדות חקלאיים, מפעלים, תחנות-כוח, מזבלות, תחנות דלק כבישים ועוד. כל אלה פולטים מזהמים, מלחים ורעלים רבים, המחלחלים אל תוך מי התהום.
  2. לאורך השנים התבצעה שאיבת יתר של מי תהום מאקוויפר החוף שגרמה לחדירת של מי ים דרך הפן הביני לתוך האקוויפר ולהמלחת המים שבו.

הבתים, מגרשי החניה, הכבישים והמדרכות שנבנו מעל האקוויפר תורמים לא רק לזיהום האקוויפר, אלא גם מונעים חלחול של מי גשמים לתוכו בגלל איטום הקרקע, דבר שמקטין את אחוז המים המתוקים שנכנסים למאגר. איטום הקרקע גדל בגלל גידול אוכלוסיית ישראל ופרבור רצועת החוף.

בשנים האחרונות יש מאמצים מצד הרשויות לנטר ולהגביל את מקרי הזיהום, לצמצם את שאיבת היתר ולהזרים מים למאגר תוך ניסיון לשקמו. עם זאת, צפוי המשך זיהום המאגר בגלל המשך הפעילות האנושית, וכן בגלל שחלק מהזיהום וההמלחה היא תוצאה של פעילות אנושית מהעבר.[1] כמו כן יש ביקורת על כך שלא נעשה מספיק בעיקר בהקשר של הגברת החלחול והאגירה לתוך מי התהום בשיטות שונות.

תחום ומבנה

אקוויפר החוף משתרע ממורדות הכרמל בצפון ועד לצפון סיני בדרום, הים התיכון במערבו, ובמזרח הוא מגיע לרגלי ההרים. שטח האקוויפר בתחומי מדינת ישראל הוא 1,900 קילומטרים רבועים, ברצועה שאורכה 130 קילומטרים (לאורך החוף) ורוחבה נע בין 10 ק”מ בצפון ו-30 ק”מ בדרום.[2] עובי שכבה זו נע בין מטרים ספורים במזרח ומתעבה בכיוון הים. בקו החוף בדרום עובי השכבה מגיע עד ל-150-200 מטר. בסיס האקווה עשוי מחבורת סקיה, הבנויה חרסיות וחוואר שאטומים למים.[2]

האקווה הפיקה בעבר כ-400-600 מליוני מטרים מעוקבים לשנה. האוגר הכולל מוערך בכ-4 מיליארד מ”ק.[2] בשנים האחרונות הפקת המים מאקוויפר החוף עומדת על על כ- ­360 מיליון מטרים מעוקבים (קוב) בשנה.[3] יחד עם אקוויפר ההר, אקוויפר החרמון ואגם כנרת אקוויפר החוף מהווה את אחד אמצעי האגירה העיקריים של משק המים בישראל.

איומים על האקוויפר

שאיבת יתר

בשנות ה-30 של המאה ה-20, כיוון הזרימה השולט באקוויפר ממזרח למערב: המים המתוקים התנקזו בזרימה תת קרקעית לים, ומי הים לא חדרו לתוך האקוויפר.[3]

במשך השנים חלה הרעה באיכות המים כתוצאה מהפרת מחזור המים הטבעי על ידי פעילות אנושית. שאיבת מים בכמות העולה על המילוי החוזר הטבעי גרמה להורדת מפלס המים המתוקים במאגר. בחלק מהמקומות הייתה ירידה בשיעור של 6 עד 10 מטרים ובמקומות מסוימים הייתה ירידה של 15 מטרים. כמו כן בחלק מהמקומות היה שינוי בכיווני הזרימה.[3]

בנוסף לבעיית ההמלחה, שאיבת היתר תרמה גם לזיהום המים. מקומות בהם היו מוקדי שאיבה גדולים נוצרו מכתשים הידרולוגיים אשר מנעו יציאה של מזהמים אל מחוץ לאקוויפר.[3]

המלחה וזיהום

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - זיהום מים בישראל

כיום, כ-15% מכמות המים הנשאבים מאקוויפר החוף אינם עומדים בתקן הנוכחי, וכ-63% מהמים אינם עומדים בתקן הרצוי לאיכות מי שתייה. בשנת 2002/3 זו הגיע ריכוז הכלורידים הממוצע באקוויפר לכ-195 מיליגרם לליטר וקצב עלייתו הגיע לכ-3 מ"ג/ליטר לשנה.[3]

עליית המליחות במאגר נובעת מהגורמים הבאים:

  • חדירת מי ים ממערב למזרח כתוצאה משאיבת יתר.
  • מליחות המים המוחדרים עולה לעיתים קרובות על מליחות המים שבתוך האקוויפר.
  • חקלאות תעשייתית, המלווה בהשקיה ובדישון.

במקביל לעלייה בריכוז הכלורידים נרשמה גם עלייה בריכוז החנקות במאגר. עליה זו נובעת בעיקר מפעילות חקלאית (דישון יתר והשקיה בקולחים), וכן מסילוק בלתי מבוקר של שפכים. ריכוז החנקות במאגר כיום הוא כ-63 מ"ג/לליטר בממוצע והוא עולה בקצב של כ-0.6 מ"ג/ליטר לשנה.[3]

הזמן הדרוש למלחים ולמזהמים לחדור מפני הקרקע אל האזור הרווי נע בין מספר שנים עד עשרות שנים. מסיבה זו ההרעה הנוכחית באיכות המים היא תוצאה של פעילות אנוש בעבר, בעוד השפעת הפעילות בהווה (לרבות השקייה בקולחים בהיקף נרחב) צפויה להיות מורגשת בעתיד. חלק מהזיהומים במישור החוף מקורם בפעילות תעשייה בשנות ה-50. מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 נסגרו בארות רבות באזור זה בעקבות מקרים של המלחת מי תהום וזיהומם.

באיזור אקוויפר החוף מבצעת רשות המים מעקב אחר מזהמים ממקורות תעשייה במי התהום ב-63 אתרים על ידי מאות קידוחי ניטור. קידוחים אלה מאפשרים למצוא מוקדי זיהום וכן לשם הערכת התפשטות הזיהום במי התהום. 8 אתרים נמצאו נקיים, וביתר, כלומר ב-87%, נמצאו זיהומים ברמות שונות. סך השטח המזוהם באקוויפר החוף לבדו עומד על 72 קמ"ר - שטח דומה לזה של רמת גן, בני ברק ותל אביב ביחד. כמות המים שזוהמו היא כ-1.7 מיליארד מ"ק - כמות גדולה מסך הצריכה השנתית של מים שפירים בישראל. [1]

מקרי זיהום נקודתיים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - זיהום קרקע בגוש דן

סקרים בנושא זיהומים

בשנים 2004-2005 נערכו מספר סקרי זיהום על ידי רשות המים, חלקם הגדול נגע למישור החוף: [3]

  • סקר לבדיקת קידוחי הפקת מי תהום בקרבה לאזור תעשייה גדולים.
  • סקר לבדיקת מאגרי קולחין המשמשים להשקיה, שעלולים לזהם את אקוות החוף.
  • סקרים מקיפים להערכת היקפי הזיהום באקוויפר החוף ממפעלים תעשייתיים באזור גוש דן (נחלת יצחק בתל אביב, הרצליה ורמת השרון).
  • סקר "איתור מוקדם של דליפות דלק באקוויפר החוף".
  • סקר בורון באקוויפר החוף.
  • איתור זיהום תעשייתי במפעל תדירגן באזור תעשייה חולון

חשש מהמלחת האקוויפר עקב עליית מי הים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - השפעת שינויי האקלים על משק המים בישראל

התחממות עולמית ושינוי אקלים שנגרמים ממנה, גוררת כבר היום עליית פני הים ברחבי העולם. שינויי האקלים בישראל וברחבי המזרח התיכון, גורמים לעליית מי הים באזורנו וכתוצאה מכך יש חשש המלחת אקוויפר החוף. בגלל ההמלחה עוד ועוד חלקים מהאקוויפר נהפכים לבלתי ראויים לשתייה. נוסף לכך, שאיבת מי תהום מהאקוויפר ובנייה עליו גורמת לשקיעת קרקע מה שמגביר את כעליית פני הים ואת ההמלחה של אקוויפר החוף.

מפלס פני הים בישראל עולה, והעליה מתרחשת בקצב מואץ, החל משנות ה-1990. דב רוזן, מנהל המחלקה לגיאולוגיה ימית ותהליכים חופיים, חקר ימים ואגמים לישראל, מרכז נתונים ומחקרים בנושא. לפי רוזן, עד שנות ה-90 של המאה ה-20 עלה מפלס פני הים בקצב של 1-2 מ"מ בשנה בממוצע. בין 1992 ל-2002 מדד רוזן עליה בקצב גבוה הרבה יותר של בקצב של 10 מ"מ בשנה. עם זאת קצב העליה הואט בשנים בין 1998 ל-2003 כך שהעליה בשנים האלה היא רק של כ-5 מ"מ בשנה. ‏[4]

לפי הנתונים מ-2013 נמדדה עלייה של 12.9 ס"מ ב-21 השנים האחרונות - או קצב של 6 מילימטר בשנה. קצב העליה גדול מהערך הממוצע העולמי של 3 עד 4 מילמטר לשנה. ‏[5]. לטענת רוזן הסיבה העיקרית לכך שהעלייה מהירה יותר מהממוצע העולמי היא תעלת סואץ דרכה חודרת לים התיכון כמות גדולה של מים מלוחים וחמים והזרמים בחלק זה של הים התיכון.‏[6] רוזן משער שעד 2040 הים עלול לעלות ב-40 סנטימטר ועד סוף המאה ה-21 העליה עלולה להגיע למטר אחד. רוזן טוען שלנוכח הנתונים האחרונים על המסת הקרחונים, ייתכן שהעליה תהיה גבוהה יותר.‏[7]

השלכות עליית מפלס הים התיכון על אקוויפר החוף, נבחנו על ידי ד"ר אבי מלול מנציבות המים. אקויפר החוף הוא אחד ממאגרי המים החשובים בישראל. חשיבותו נובעת מגודלו, מיקומו ושימושו כמאגר רב-שנתי של מערכת המים הארצית. בעבר סיפק אקויפר החוף כרבע מתצרוכת המים של ישראל. במשך השנים, כתוצאה משאיבה מואצת, ירד מפלס המים באקויפר ונוצרו "מכתשים הידרולוגים" הנתונים לסכנה במקרה של חדירה של מי ים. ככל שהשיפוע באזור נמוך יותר והקירבה ל"מכתשים הידרולוגיים" גדולה יותר, הפגיעה באיכות מי האקויפר תהיה משמעותית יותר. מהממצאים עולה כי עליית מפלס פני הים במטר אחד, באזורים בעלי שיפוע טופוגרפי נמוך הסמוכים ל"מכתשים הידרולוגיים", צפויה לגרום לאבדן של למעלה מ-25 מליון מ"ק של מים שפירים לכל ק"מ חוף. ‏[8] אקוויפר החוף משתרע מקיסריה עד אשקלון במרחק של כ-105 ק"מ ולכן מדובר על אובדן יכולת אגירת מים בכמות של כ- 2,625 מיליון מ"ק.

הזרמת מים למאגר

כדי לשפר את מאזן המים באקוויפר מחדירה אליו מקורות מים ממקורות אחרים כמו המוביל הארצי, אגן ירקון תנינים ומי שיטפונות. החדרה זו נעשית בצורה ישירה על ידי קידוחים בקרקע, ובצורה עקיפה על ידי חילחול מפני השטח.

שנת 2002/03 הייתה השנה הראשונה של הוספת מים לאגן החוף לאחר 6 שנים של כרייה רצופה. הדבר הוביל לעליית מפלס המים המתוקים במרבית האזורים באגן.[3]

לקריאה נוספת

  • חיים גבירצמן, משאבי המים בישראל, ירושלים תשס"ג (2002)

ראו גם

קישורים חיצוניים

מתוך ספרו של חיים גבירצמן

אקוות החוף באתר רשות המים מופיעים סיכומים מתוך ספרו של חיים גבירצמן, "משאבי המים בישראל":

קישורים נוספים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 סיכום כללי מתוך הספר "משאבי מים בישראל" חיים גבירצמן,2002, באתר רשות המים
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 מצגת אקוות החוף המשרד להגנת הסביבה
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 מי תהום - אקוויפרים באתר המשרד להגנת הסביבה
  4. ^ דב ס. רוזן, שינוי מפלס הים ובחינת ההשלכות על מצב חופי הים התיכון של ישראל, המחלקה לגיאולוגיה ימית ותהליכים חופיים, חקר ימים ואגמים לישראל, 2003
  5. ^ גלוב בלוג עלייה לצורך עלייה גלוב בלוג
  6. ^ נשיונל ג'אוגרפיק מפלס ים תיכוני פברואר 2015
  7. ^ שלומית פז, אורן קידר, שינויי אקלים, השלכות חזויות ותופעות נצפות: רקע גלובלי ומבט ישראלי. קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה. אפריל 2007
  8. ^ עליית מפלס פני הים התיכון, החברה להגנת הטבע