מדינה
מדינה מתוארת במדע המדינה בדרך כלל כחברה של בני אדם המתגוררים בטריטוריה ספציפית על פי סמכות משותפת חוקתית, חוקית ופוליטית. מדינה היא בעלת אכולוסיה, טריטוריה, חוקים ומוסדות. המוסדות החשובים במדינה כוללים את הממשלה, המשטרה, הצבא. במדינות דמוקרטיות הדבר כולל גם מוסדות נוספים כמו חוקה, זכויות אדם, בתי משפט, פרלמנט, כפיפות הממשלה לחוק, עיתונות עצמאית, והפרדת ראשויות. כמו כן במדינות רבות יש נורמות חברתיות משותפות כמו גם מנהגי תרבות משותפת לדוגמה שפה לאומית, מנהגים וחגים משותפים.
הגדרה
המאפיינים העיקריים הנדרשים על מנת שישות טריטוריאלית תוגדר כמדינה על פי המשפט הבין־לאומי הפומבי הם:
- טריטוריה – שטח מוגדר על ידי גבולות קבועים. הטריטוריה אינה חייבת להיות רציפה, והיא יכולה לכלול שטחי ים בתוכה (כמו איי יוון וארצות הברית שבינה לבין לאלסקה חוצצת קנדה)
- אוכלוסייה – רוב תושבי הקבע בטריטוריה של המדינה הם בעלי אזרחות. במדינות דמוקרטיות לאזרחים יש זכויות וחובות - לדוגמה הם נהנים מזכויות אזרח ועליהם לשלם מיסים, להתגייס לפעמים לצבא, להצביע בבחירות וכו'.
- שלטון וריבונות – גוף יחיד השולט על האוכלוסייה האנושית בתוך הטריטוריה באמצעות חוקים ומוסדות ובכלל זה היכולת לשלוט על שטח המדינה, ולאכוף את חוקיה.
- עצמאות – מדינה ריבונית היא מדינה המסוגלת לנהל את ענייני הפנים והחוץ שלה ללא תלות במדינה אחרת או בגוף אחר כלשהו.
היסטוריה
מדינות התפתחו מתוך חברות אנושיות קטנות יותר - חבורות (של עשרות בני משפחה), שבטים, נגידויות (אוסף של מספר שבטים), ערי-מדינה. בהמשך התפתחו רפובליקות, פדרציות, אימפריות, מדינות לאום.
המונח מדינה הוא בעל מאפינים של שבט - קבוצה של אנשים שאינם בהכרח בני משפחה, שיש להם טריטוריה להגן עליה. יש לשבט חוקי התנהגות פנימיים ומוסדות לאכיפת חוקים אלה. בשבטים ובנגידויות יש בדרך כלל היררכיה חברתית כאשר לאנשים מסויימים יש יותר כוח פוליטי. בשבטים אין בהכרח גוף רשמי האחראי לענישה של אנשים שעברו על חוקי השבט - הענישה יכולה להיות גם דרך נזיפה כלשהי וירידה בסטטוס החברתי. דרך אחרת היא על ידי ענישה על ידי פניה לבני משפחה כדי שירסנו חבר משפחה סורר. במקרים קיצוניים שבט יכול לנדות חברים מתוכו - דבר זה הוא בגדר איום קיצוני שכן במסגרת שבטית, במיוחד בחברות של ציידים לקטים הברירה היא בדרך כלל להצטף לשבט אחר או לנסות לשרוד לבד, כאשר הסיכויים לכך לאורך זמן הם קלושים. שבטים מחזיקים לרוב מוסדות פשוטים ולא בהכרח פורמליים שיש גם בחברות מורכבות יותר - שליט או שליטה עליונים שמנהיגים את השבט, ולעיתים גם מועצת זקנית שמייעצת או שולטת בשבט. זקני השבט הם גם מעין "מדענים", "ספריה לאומית", והמורים הזוכרים את החוקים, המסורות ומהווים סמכות בנושאי מוסר וידע. לעיתים קרובות יש גם כוהן ואו רופא שבטי המרכזים נושאים של אמונה, משמעות, מוסר, תרבות וכן ידע ודעות קודומות בנושאים רפואה, וכן בנושא בריאות הנפש והמשפחה.
במשך הזמן התפתחו ערי המדינה במקומות כמו שומר, בבל, ישראל העתיקה, יוון העתיקה. עיר המדינה היתה בדרך כלל חברה מלוכנית שבו מלך שלט על עיר ראשית אחת. עיר זו שלטה על מרחב גאורפי כפרי, גבתה ממרחב זה מיסים והגנה על השטח הזה. במקרים רבים ערי המדינה כבשו ערים חלשות יותר והקימו מיני-אימפריות שהפכו בהמשך לאימפריות ממש - פרס, שומר, בבל, אשור, האימפריה הרומית ועוד. בעיר המדינה החלו לגבות מס בשתי צורות עיקריות - האחת היא גיוס של חיילים לשירות בצבא קבע או לשם קיום מערכות צבאיות, והצורה השניה היא גביית מס על ידי לקיחת תבואה או בעלי חיים לרשות השלטון כדי לממן את הצבא, הבירוקרטיה, הפקידים הבכירים, כוהני הדת והמלך. חיילי המלך וגובי המס שלו היו הגוף שאחראי על אכיפת החוק ומקבילים למשטרה כיום. ענישה מול מי שלא שילם מיסים יכלה להיות על ידי קנסות, החרמת רכוש או אפילו עבדות. ממשלות של ערי מדינה היו בדרך כלל בידי מלך - שלטון יחיד העובר בירושה. הסדרים אחרים היו שני מלכים (ספרטא), אריסטורקטיה (קבוצה של כמה אנשים עשירים), דמוקרטיה (אתונה), רפובליקה (רומא) בעלת מבנה דמוקרטי או מבנה לא דמוקרטי. בערי המדינה היה צריך להצדיק מבחינה תאולוגית ומוסרית את שלטון המלך והחלו להתפתת אמונה באלים - וזאת בניגוד לשבטים שהיו ברובם בעלי תפיסות אנימיסטיות. כמו כן בערי המדינה החל להתפתח המוסד כוהני דת שהם מוסד נפרד בדרך כלל ממוסד המלוכה. מוסדות השיפוט בערי מדינה היו או בידי המלך עצמו או בידי שופטים שמונו על ידו. המלך קבע לרוב גם את החוקים והיה גם הרשות המחוקקת. החוקים נקבעו גם על ידי מוסדות הדת וכוהני הדת בטקסטים דתיים שונים ולעיתים נדירות (כמו באתונה, או ברומא בחלק מהזמן) - נקבעו על ידי גופים מחוקקים עצמאיים נפרדים מהממשלה. בערי המדינה החל להתפתח גם השימוש בכסף - קודם כל כאמצעי לגביית מיסים -ראשית כדי לשלם לחיילים ולפקידים שלא יכלו לגדל מזון בעצמם וכן כאמצעי שמאחד את הממלכה ומפאר את השליט.
אימפריות היו נסיונות השתלטות של מדינות וממלכות על שטחים גדולים יותר - על עמים אחרים שדיברו בשפות אחרות והיו בעלי מנהגים דתיים אחרים. חלק מהאימפריות הגדירו את עצמן כאימפריות של עם מסויים - לדוגמה המצרים, הבבלים, האשורים. הם כבשו עמים אחרים - שרפו את הערים שלהם שעבדו את העמים לעבדים או דרשו מהם מס-עובד. הם ניסו להנחיל את האלים והתרבות שלהם על העמים האחרים. החל מכורש החלו חלק מהאיפריות לשאוף להיות אימפריות גלובליות - כאשר הן רואות בעצמם שליטות של כלל האנשים בתוך האימפריה. השלטון הנחיל חוקים, סדר וגבה מיסים מכולם. בדרך כלל היה עם מיוחד בעל זכויות יתר אולם העמים האחרים לא הושמדו ולא בהכרח הפכו לעבדים אלה שולבו באימפריה כאנשים בעלי זכויות פחותות. דוגמאות לאימרפיות כאלה כללו את האימפריה הפרסית, האימפרה של אלכסנדר מוקדון וממשיכי דרכו והאימפירה הרומית . אימפריות אחרות היו בסין ויפן ואלו השתלטו על שטח משמעותי אבל שמרו בהמשך על גבלולות גאוגרפיים יציבים.
מדינות לאום התפתחו בעיקר במאה ה-19 , עם ההתפשטות של ספרים ועיתונים לאחר מהפכת הדפוס והרחבתה. אנשים בחבלי ארץ שונים קראו ידיעות על תחום גאוגרפי מסויים, בשפה משותפת. הדאגות למה שנעשה בכפר במרחק 200 קילומטרים הפכו לנושא שציבור שלם היה מודע לו והתעניין בו. מדינות הלאום התפתחו בעיקר מאז המהפכה התעשייתית ואביב העמים . תהליכי של גלובליזציה ובמיוחד אימפריאליזם וקולוניאליזם של מעצמות אירופאיות כמו ספרד, פורטוגל, הולנד, צרפת ובריטניה יצרו גבולות במקומות רבים - כולל דרום אמריקה, אפריקה, המזרח התיכון וחלקים מדרום מזרח אסיה. האימפריות האירופאיות שלטו בחלקים אלה בין עשרות למאות שנים וניסו לגבש כל מדינה כזו לכדי מדינה אחת על ידי רשת דרכים, מוסדות , חוקים ועוד. במהלך המאה ה-20 זכו מדינות רבות בעצמאות. רובן שמרו על הגבולות שנקבעו בתהליך הקולוניאליזם וחלקן התפצלו ליחידות קטנות יותר.
במאות השנים האחרונות קיים תהליך של גלובליזציה. הדבר כולל מימדים רבים. מימד כלכלי הכולל מהגרי עבדוה, סחר גדל והולך של סחורות ושירותים, השקעות בין לאומיות, פירמות בין לאומריות שמייצרות מוצרים במספר מדינות. הסכמים בין לאומיים נחוצים כדי להקל על הסחר והכלכלה העולמיים וכדי לשפר שיתופי פעולה - לדוגמה אמנות סחר אזוריות או עולמיות , הגדרת חוקים למסחר. הדבר תורם גם לשיתופי פעולה בהקשר של חוקים - לדוגמה שיתופי פעולה נגד פיראטים, נגד סוחרי סמים , פושעים או טרוריסטים. מדינות משתפות פעולה עם מדינות אחרות גם בהקשרים אחרים כמו שיתוף [מידע]] על מזג אוויר, ארגון הבריאות העולמי שמרכז מידע על בריאות הציבור וכן נועד לשם ניטור בינלואמי של מחלות מדבקות. נוצרו גם מוסדות כמו האו"ם במטרה לעודד שיתופי פעולה בין מדינות שונות וכן להקל על משא ומתן ליישוב סכסוכים בין מדינות ולהגיע להסכמי שלום. תנועות האיחוד הן חזקות במיוחד בקרב מדינות דמוקרטיות. הן בארצות הברית והן בגוש האירופאי נוצר מבנה פדרלי דמוקרטי שמגביר את שיתופי הפעולה בתחומים ממשל ומסחר וכן מתאם את הפעלת הכוח הצבאי.
המהפכה התעשיייתית והקפלטליזם הבילו להתמחות כלכלית ויצירת חברות מורכבות יותר. כדי לנהל כמות גדולה של אנשים בעלי התמחויות שונות ותעשיות שונות ורבות עם תשתיות מורכבות יותר המבנה המלוכני הריכזוי פחות מתאים. קיימת מגמה של הקמת רפובליקות (כלומר השלטון לא עובר בירושה ברוב המדינות). מגמה מקבילה היא תהליך איטי של דמוקרטיזציה עולמית שבו יותר ויותר אנשים ומדינות נמצאים בשלטון דמוקרטי וכן כוחן של המדינות הדמוקרטיות מתחזק הן מבחינה צבאית והן מבחינה כלכלית. יש תנועות הקוראות להקים פדרליזם עולמי - כלומר ממשלה אחת בכל העולם שתפעל כפדרציה דמוקרטית.
אמנת מוטווידאו
אמנת מונטווידאו היא אמנה בין-עמנית להגדרת המונח מדינה בעת המודרנית.
אין הסכמה חד משמעית לגבי מה מאפיין מדינה אבל דיון מינימליסטי במונח מצריך לחשוב על הקונספט של עולם עם מדינה אחת בלבד, אז יש הכי פחות הטיות בדיון, אם בדיון כזה נלך לפי אמנת מוטווידאו, אזי המונח מדינה כולל:
- אוכלוסייה
- טריטוריה
- ריבונות: קבוצות אנשים אחת שולטת באחרת על אף ששני הקבוצות הן מאותו "עם" וזאת לכל הפחות דרך צבא המכונה גם משטרה
- הסעיף הרביעי של הכרה בינלאומית באמנת מונטווידאו יורד במקרה זה
ביקורת
במאות השנים האחרונות קיים תהליך של התגבשות מדינות לאום למרות שבעולם המערבי והדמוקרטי המדינה נתפסת כעובדה מוגמרת, יש המערערים על הלגיטימיות שלה, משמאל ומימין. בין הגישות המערערות על עקרונות היסוד של מושג המדינה, ניתן למצוא את האנרכיזם אם כי בחלק מהגרסאות שלו - הוא מעוניים בהחלשת מוסד המדינה והעברת הכוח לידי קהילות או פדרציות ולא ביטול מוחלט של המדינות.