נשק קל

נשק קל הוא שם כולל לכלי ירייה קלים כמו אקדחים, רובים ותתי-מקלעים היורים תחמושת קליעים ומיועד בדרך כלל לפגיעה ישירה ביצורים חיים ובעיקר לשם הרג בני אדם. תעשיית הנשק הקל או מסחר בנשק קל (Small arms trade) כוללת מסחר חוקי ובלתי חוקי בנשקים אלה, בחלקי נשקים ובתחמושת.

בכל המדינות בעולם קיימת בעיה של רציחות, התאבדויות ותאונות עקב כלי נשק קלים. בחלק מהמדינות, במיוחד באפריקה, כלי נשק קלים משמשים לוחמי גרילה, ארגוני טרור, ארגוני פשע וכן כדי לבצע מעשי טבח נרחבים. במדינות מערביות ועשירות יותר בעיה זו נדירה יותר אך יש בעיה של רציחות והתאבדויות, ובעיה זו חריפה במיוחד ארצות הברית. יש מאמצים רבים בעולם להגביל מסחר בינלאומי בנשק וכן להטיל מגבלות שונות על החזקה ושימוש בנשק, עם זאת תעשיית הנשק הקל מפעילה לובי פוליטי שמנסה להתנגד למהלכים אלה. נשק קל הוא דוגמה לנעילה טכנולוגית או כלכלת התמכרות קל להגדיל את כמות הנשקים, אבל אלו עלולים לגרור תרבות פחד שמעודדת קנייה של עוד נשקים.

תפוצה של נשק חם אישי במדינות שונות

מפה של הערכת כמות הנשק החם בידי אזרחים, ביחס למאה תושבים, נכון לשנת 2017.

קיימות הערכות לגבי כמות הנשקים במדינות שונות שהם בידי אזרחים. יש הבדלים גדולים מאוד בין מדינות שונות.

• כמות הנשק החם בידי אזרחים בארצות הברית היא הגבוה בעולם, עם 120 נשקים לכל 100 תושבים, כולל ילדים ותינוקות. דבר זה מתקיים למרות שלחלק גדול מהתושבים בארצות הברית אין כלל נשק. הסיבה היא שחלק מהתושבים מחזיקים כמות גדולה של רובים ואקדחים. שתי מדינות נוספות עם כמות גדולה של נשק אזרחי הן איי פוקלנד (62 נשקים למאה תושבים) ותימן (52).
• כ-30 נשקים ל-100 תושבים - מדובר במספר בודד של מדינות, ביניהן מדינות עם היסטוריה של מלחמת אזרחים כמו לבנון, בוסניה-הרצגובניה, מונטנגרו וסרביה.
• בין 10 ל-25 נשקים ל-100 תושבים. קבוצה של כ-65 מדינות, ביניהן מדינות אירופה.
• בין 5 ל-10 נשקים ל-100 תושבים. בקטגוריה זו כ-40 מדינות, כולל מדינות באפריקה, אסיה ואירופה. כמות הרובים והאקדחים בידי אזרחים בישראל מוערכת ב-6.7 למאה תושבים - במקום 108 מבין 230 מדינות.
• 1-5 נשקים למאה תושבים. בקבוצה זו נכללים כ-70 מדינות.
• פחות מ-1 נשקים למאה תושבים. כ-35 מדינות.
• כמות אפסית של נשקים למאה תושבים - בקבוצה זו כוללת מספר קטן של מדינות כולל יפן, סינגפור, דרום קוריאה, אינדונזיה וטיוואן.

הרוגים ונפגעים מנשק חם בעולם

לפי ארגון הבריאות העולמי נכון לשנת 2016 נהרגו בעולם כ־251 אלף אנשים כתוצאה מפגיעה של נשק חם. תשעה מתוך עשרה מקרי מוות אלים התרחשו מחוץ לסיטואציות של קונפליקט. כ-64% (161 אלף) ממקרי המוות הקשורים לרובים היו מקרי רצח, 27% (כ-67,500 מקרים) היו התאבדויות וכ-9% (כ-22 אלף) היו כנראה תאונות. נתונים אלה מצביעים על בעיה גדלה בתחום בריאות הציבור שיש לה גם עלויות כלכליות וחברתיות שמשתרעות מעבר לאובדן החיים המיידי. מחקרים הראו כי מקרי מוות בארצות הברית שקשורים ברובים עולים כ-100 מיליארד דולר בשנה, כאשר נלקחות בחשבון עלויות חברתיות, כולל הליכים משפטים, אובדן איכות חיים, השפעות פסיכולוגיות והפחתת ערך נדל"ן ורכוש.

מדינות מובילות בעולם בהרג ורצח בכלי נשק

כמות מקרי המוות עקב נשק חם בשנה, ביחס לאוכלוסייה של 100 אלף איש ב-40 המדינות המובילות בעולם בשכיחות המוות מנשק חם. הנתונים נכונים לשנים 2011–2013 במדינות מערביות, בחלק מהמדינות העניות הנתונים פחות אמינים ופחות מעודכנים.

כמות גבוהה של רציחות בנשק חם היא הגורם המרכזי לכמות גדולה של הרוגים מנשק חם. התאבדויות בנשק חם מהוות גורם מרכזי לסטטיסטיקת ההרוגים ככל שמדינה מערבית יותר וככל שיש בה פחות הרוגים. תאונות מהוות בדרך כלל אחוז קטן בהרבה מכלל הנפגעים.

הסטטיסטיקה של הרוגים לפי מדינה מנשק חם אינה כוללת מדינות שנמצאות במלחמת אזרחים או סכסוכים בין שבטים שבהן קשה לאסוף נתונים אמינים על מספר הנפגעים. הדבר כולל אזורי לחימה כמו אפגניסטן, דרום סודן, סוריה, עיראק, לוב, תימן, כורדיסטן, וחלק ממדינות אפריקה.

מבין המדינות שבהן בוצעו מדידות, המדינות המובילות בעולם בכמות ההרוגים מנשק חם הן מדינות שבהן יש כמות גבוהה של רצח בנשק חם, בעיקר במדינות דרום ומרכז אמריקה בעלות הכנסה נמוכה או בינונית וכן במספר מדינות באפריקה. מדינות דרום ומרכז אמריקה כמו הונדורס, וונצואלה, ג'מייקה, גואטמלה, אל-סלבדור, קולומביה, ברזיל, פנמה, מקסיקו ואורוגוואי, הן כולן בעלות מעל 15 הרוגים ביחס ל-100 אלף איש. עשר המדינות המובילות בעולם במספר מקרי הרצח מנשק חם כוללות את הונדורס (66 נרצחים ל-100 אלף איש), וונצואלה (50 נרצחים), סווזילנד (37), ג'מייקה (30), גואטמלה (29), אל סלבדור (26), קולומביה (24), ברזיל (19), פנמה (14) ומקסיקו (14). כל המדינות האלה לפי סדר זה הן גם המדינות המובילות בעולם בכמות ההרוגים הכוללת, ולאחריהן מופיעות אורוגוואי, ארצות הברית, ארגנטינה, מונטנגרו, הפיליפינים, קוסטה-ריקה ודרום-אפריקה. יש מדינות עניות כמו הודו או זימבבואה שבהם כמות הנרצחים וההרוגים בכלל מנשק חם היא נמוכה מאוד ביחס למדינות מערביות אולי עקב זמינות נמוכה של נשק בשל עלות יקרה יחסית שלו או בשל סיבות אחרות. [1]

הרוגים ונפגעים מנשק חם בארצות עשירות

ערך מורחב – נשק בארצות הברית

כמות מקרי המוות עקב נשק חם בשנה, ביחס לאוכלוסיה של 100 אלף איש, נכון לשנים 2011–2013 במדינות מערביות. במדינות מערביות רבות כמות משמעותית מההרוגים מנשק חם הם מתאבדים.

במדינות מערביות חלק ניכר מההרוגים מנשק חם הם מתאבדים. לפי הסטטיסטיקה בארצות הברית כמות משמעותית של מתאבדים בנשק חם הם אנשים בגיל מבוגר יותר. כיום סוגיה זו נתפסת כחלק מבריאות הציבור במסגרת של מניעת התאבדות. כמו כן יש הערכות שונות בשאלה מה הם מקרי התאבדות ומה הם מקרי הרג או רצח ולפעמים קשה לקבוע את הדבר. ישראל נמצאת במקום ה-7 בין המדינות העשירות בעולם בדירוג מקרי המוות מנשק חם, כאשר לפניה נמצאות ארצות הברית, פינלנד, שווייץ, צרפת, אוסטריה, וקנדה. בישראל יש כמות גבוהה יחסית של מקרי רצח (ככל הנראה מדובר גם בהרוגים על רקע פיגועים ואולי גם פעילות צבאית), והיא מדורגת במקום שני אחרי ארצות הברית. שווייץ מוזכרת לעיתים על ידי תומכי נשיאת נשק כמקום שבו אין הרבה הרוגים מנשק חם, אבל היא במקום גבוה יחסית למדינות מערביות אחרות. [2]

כמות מקרי המוות עקב נשק חם בשנה, ביחס לאוכלוסייה של 100 אלף איש, נכון לשנת 2003. בארה"ב הנתון גבוה פי 7 ביחס למדינות עשירות אחרות. קיימים הפרשים של מאות אחוזים בין ארה"ב למדינות מערביות אחרות ביחס לכל סוגי ההרג בנשק חם - רצח, התאבדות ותאונות.

בין המדינות העשירות ארה"ב מובילה בהפרש ניכר בכמות המתים והנרצחים בנשק חם. בשנת 2011 מתו בארצות הברית 31 אלף בני אדם עקב נשק חם, כלומר כ-90 אנשים בממוצע בכל יום. מתוך מקרי המוות האלו מתו כ-19 אלף (62%) עקב מקרי רצח, 11 אלף (36%) התאבדויות, ו-600 תאונות (2%). מקרי מוות כתוצאה מנשק חם היו אחת מעשר סיבות המוות המובילות בארצות הברית.[3] מקרי הרצח נפוצים יותר אצל שחורים וצעירים ומקרי ההתאבדות בנשק נפוצים יותר בקרב לבנים ומבוגרים. 4 ילדים ונערים נהרגים מנשק קל בכל יום. [4]

מחקר משנת 2011 בחן נתונים של שנת 2003 בין המדינות העשירות בעולם שכללו את (שכללו את יפן, קנדה, אוסטרליה, מדינות אירופה ואת ארה"ב), בכלל המדינות העשירות מלבד ארה"ב חיו של 563 מיליון בני אדם, והיו 7,600 מקרי מוות מנשק חם. בארצות הברית חיו באותה עת 290 מיליון בני אדם והתרחשו בה 29,700 מקרים של מוות מנשק חם. שיעור כלל סיבות המוות מנשק חם בארה"ב עמד על 10.2 לכל 100 אלף איש, בעוד שהמוצע למדינות עשירות אחרות עמד על 1.35 למאה אלף איש - כלומר שיעור נמוך פי 7. שיעור הרצח הכללי בארצות הברית היה גבוה פי 6.9 לעומת ממוצע המדינות העשירות האחרות. שיעור הרצח בארצות הברית שמעורב בו נשק חם היה גבוה פי 19 לעומת מדינות אחרות. שיעורי הרצח עם שימוש בנשק חם היו גבוהים עבור נשים (פי 11) וגברים (פי 22). שיעורי המוות מתאונות מנשק חם היו גבוהים בארה"ב פי 5.2 ביחס למדינות העשירות האחרות. שיעור ההתאבדות הכללי בארה"ב נמוך ב-30% לעומת שאר המדינות, אבל שיעור ההתאבדות בנשק חם גבוה פי 5.8. אם בארצות הברית היו שיעורי הרג מנשק חם דומים למדינות עשירות אחרות הדבר היה מקטין את התמותה שם ב-28,217 אנשים בכל שנה (נכון לנתוני 2011).

שיעור כלל מקרי הרצח בארצות הברית עומד על 5.3 מקרי רצח למאה אלף תושבים. שיעור זה גבוה בהרבה מרוב המדינות המערביות. השיעור בקנדה עומד על 1.8. בישראל השיעור עומד על 1.8,בצרפת 1.3, בדנמרק ובאנגליה השיעור הוא 1.2, בגרמניה שיעור הרצח הוא 1 למאה אלף תושבים. בדרום קוריאה 0.6, בסינגפור וביפן 0.2. יפן היא גם מדינה שבה יש כמות אפסית של נשקים. ייתכן כי שיעור נמוך של רציחות ותחושה של בטחון גורמים לדרישה נמוכה מצד האוכלוסייה לנשקים. ייתכן גם כי כמות נשקים נמוכה יחסית גורמת לפחות רציחות. ייתכן כי גורם שלישי משפיע על שני הנושאים - לדוגמה חינוך, מניעת פשיעה, נורמות חברתיות ועוד.

טיעונים בעד ונגד החזקה של נשק קל

נשק קל והרתעת פושעים

אחד הטיעונים הנפוצים לטובת החזקת נשק קל היא כדי להשתמש בו נגד פושעים ולהרתיע פושעים, דבר המכונה "Home defense". מחקר משנת 1987 של 626 מקרי ירי בבתי מגורים או לידם בערים בארצות הברית מצא כי על כל מקרה ירי שהיה מוצדק מבחינה חוקית או שימש לשם הגנה עצמית, היו 4 מקרים של ירי בלתי מכוון, 7 מקרים של תקיפה לא חוקית או רצח, ו-11 מקרים של התאבדות וניסיונות-התאבדות. מעל 50% ממשקי הבית בארצות הברית מודים שברשותם כלי נשק. מחקר אחר משנת 2004 מצא שללא תלות בסוג הנשק, נהלי האיפסון, או מספר כלי הנשק שיש בבית, החזקת כלי נשק חם בבית מקושרת לסיכון מוגבר להתאבדות או לרצח בבית. מחקר מ-2005, מצא שאנשים שיש להם כלי נשק ומנצלים את בני\ בנות זוגם הם בעלי סיכון גבוה יותר לאיים על בני או בנות הזוג.[5]

מחקר משנת 2009 בחן מאות מקרי ירי בפילדלפיה ומצא שאנשים שיש ברשותם אקדח בזמן תקיפה הם בעלי סיכון גבוה יותר להיפגע מירי ולמות מירי בזמן התקיפה - בסיכון גבוה פי 4.46 לעומת אנשים שאין ברשותם נשק, וזאת לאחר נטרול גורמי סיכון אחרים שיכולים להגדיל את הסיכוי לתקיפה כמו גיל, מוצא שחור או לבן, עיסוק בכסף מזומן, אלכוהול וכו'. ההסבר לכך הוא שהגברת האיום על הפושע מגדילה את הנחישות שלו לצאת מהמצב הקשה. לפושעים יש יותר נסיון בירי מאשר אזרח ממוצע (שאינו שוטר חייל וכו') ויש להם פחות היסוס לירות באדם אחר. [6]

היבט נוסף הוא אפשרות לאסקלציה של נשקים. כאשר פושעים יודעים שיש סיכוי סביר לכך שקורבנות ירו עליהם בחזרה, הם לאו דווקא נרתעים מביצוע הפשע - אלא מצטיידים בנשק חזק יותר ובאים בעוצמה רבה יותר - כך פושעים במקסיקו, ברזיל ובמדינות בדרום אמריקה לדוגמה מצטיידות ברובים ותתי מקלע ומתארגנים בכנופיות שמסוגלות לשדוד אנשים ביחד. בצורה שמקשה על אדם בודד להתגונן.

נשק חם קל לטובת התגוננות מפני המשטר

טיעון נוסף לטובת החזקת נשק חם היא שהדבר נחוץ כדי למנוע מצב של משטרה מושחתת או של שלטון עריץ. אם לאזרחים יש נשק הם יכולים להתגונן מול השלטון. טיעון זה היה נכון אולי במהלך המאות ה-18 עד ה-19, לדוגמה במהלך מלחמת העצמאות בארצות הברית. אבל מאז תחילת המאה ה-20 חלה עליה משמעותית ביכולת ההרג של צבאות מאורגנים כולל המצאת הטנק, מטוסי קרב, מסוקי קרב, תותחים כבדים ועוד, כך שכוח צבאי מיומן ונחוש יכול להרוג אלפי אזרחים ללא אבדות משמעותיות. התגוננות מפני צבא מודרני דורשת אמצעי לחימה מתוחכמים יותר כולל טילים נגד מטוסים, טילים נגד טנקים ויכולות מיקוש וכן הכשרה צבאית. בנוסף לכך במהלך המאה ה-20 התרחשו מספר של הפיכות ומהפכות עם או בלי שימוש בנשק, ובדרך כלל הדבר נבע משינוי פנימי בחברה ותמיכה של הצבא או חלקים מתוכו במורדים ולא במיליציות אזרחיות שהיו מצוידות מראש בנשק חם חוקי והתעמתו עם הצבא, במקרים אחרים כמויות גדולות של נשק קל ושל נשקים אחרים הגיעו אל המורדים דרך גניבת נשק מהצבא או דרך סיוע ממקורות אחרים. דוגמאות בולטות לשינויים כאלה כוללים את המהפכה נגד הצאר ב-1917 ואת מהפכה הגלסנוסט והדחת משטרים רודניים ברוסיה ובמזרח אירופה במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, שינוי שלטון והפיכות בדרום אמריקה, המהפכה באוקראינה, המהפכה הכתומה ועוד. לעומת זאת ניסיון שינוי דמוקרטי בסין נתקל בהתנגדות צבאית של טנקים שהגנו על הצבא מפני מפגינים לא חמושים.

לעומת זאת נשק בידי אזרחים שימש לא פעם ארגונים או יחידים קיצונים כדי לנקוט באלימות נגד המשטרה או נגד הכוחות הפדרליים בארצות הברית, לאחר שהגיעו למסקנה שאלו נהגו בחוסר סבירות, בלי שיש להם תמיכה דמוקרטית עממית רחבה לפעולה כזו. כמו כן הידיעה שבידי אזרחים רבים יש נשק חם, תורמת לכך שהמשטרה בארצות הברית היא בעלת "אצבע קלה על ההדק", כך שלעיתים קרובות יותר (ביחס למדינות אחרות) היא יורה באזרחים נורמטיביים או במי שנחשד כפושע אך אינו מהווה סכנה, במיוחד בקרב מיעוטים. דבר זה מייצר חוסר אמון כלפי המשטרה ובאופן כללי מול השלטון, וגם יוצר מקרים של טיוח ותרבות של שקרים במשטרה עצמה. כמו כן נשק חם בידי קבוצות אוכלוסייה לא סבלניות (כמו לבנים גזענים, שחורים גזענים וכו') תורם למתח בין-גזעי, מכרסם באמון ובהון חברתי ובכך פוגע בשיח דמוקרטי וסובלני ומעודד קריאה נוספת להגברת כוחה של המשטרה ו/או הגדלת הביקוש לעוד נשק חם.

"זכות לשאת נשק" כטיעון להגברת החופש

ליברטנים רבים, בעיקר בארצות הברית טוענים כי הגבלת הזכות לשאת נשק היא מגבלה על החופש, ולשם הגברת החופש יש למנוע הגבלות על נשיאת נשק. מבחינה טכנית לא ברור שטיעון זה נכון שכן החוקה מדברת על הזכות של מיליציה לשאת נשק - והפרשנות מתי ואיך תלויה בגורמים רבים. הטיעון העקרוני מתעלם מכך שחירות אחת יכולה לכרסם בחירות אחרת. הזכות לשאת נשק עולה בחיי אדם ובכך פוגעת בחופש מהותי עוד יותר של החופש לחיות ובחירויות נוספות כמו חופש התנועה.

במקרים רבים "הזכות לשאת נשק" והאלימות הכרוכה בה מגבילה את חופש התנועה של אנשים. בשכונות עניות אנשים פוחדים לצאת לרחוב ולהסתובב במרחב הציבורי עקב חשש שיקלעו לקרב יריות בין כנופיות שונות או שיהיו קורבן לשוד ברחוב. בעיה נוספת של חופש תנועה היא חשש של אנשים עניים לצאת מהשכונה "שלהם" שכן בשכונות אחרות עלולים לירות בהם כנופיות אחרות. בעיה זו חריפה יותר כאשר יש מתח בין גזעים, מעמדות, עדות, חמולות או כנופיות. גם המשטרה או כוח שיטור-פרטי עלול להתנכל או לירות בהם אם הם יופיעו ב"שכונה לא נכונה" (כלומר בשכונות עשירות/לבנות) וכדי להגן על הלבנים והעשירים נוצרים שכונות פרטיות שהגישה אליהן מוגבלת. היבטים אלה יוצרים מגבלות תחבורה וניידות ומהוות פגיעה בחופש התנועה ויוצרים אי שוויון תחבורתי. היבטים אלה פוגעים קודם כל בתושבים העניים יותר. דברים אלה מתרגמים להשפעות כלכליות והגבלות נוספות על החופש דרך פגיעה בניידות חברתית ויצירת אי שוויון פוליטי. הדבר גם פוגע בחופש התנועה של עשירים שמפחדים להגיע לשכונות של עניים, וכן יש מגבלת תנועה של לבנים בשכונות שחורות וכדומה. קבוצות שנפגעות במיוחד הן קבוצות שמראש יש להן כוח פוליטי נמוך או שיש להן פחות נגישות חוקית, כלכלית או טכנית לנשק כגון בני נוער, נשים, קשישים ועניים שצריכים להסתמך על ליווי מצד גברים צעירים וחמושים כדי להתנייד.

בעיה של עודף נשק ברחובות תורמת לבעיה של תת-אכיפה מצד המשטרה שמעדיפה לא להיכנס לשכונות אלימות ומסוכנות. דבר זה יוצרת בעיה של תשלומי פרוטקשן ואכיפת "חוקים" על ידי פושעים מקומיים דומיננטיים, כך שזכויות הקניין של העניים לא בהכרח נשמרות ונוצרת מלכודת עוני. בשכונות העשירות יש הפרטה דומה של שמירה על זכויות קניין ואכיפת החוק על ידי משטרה פרטית ושומרים פרטיים. היות ושיטור ואכיפה הם סוג של מוצר ציבורי נוצרות בעיות של כשלי שוק באכיפת החוקים, וכן מקרים של אלימות משטרתית כנגד פושעים וכנגד אזרחים עניים שאינם פושעים.

נשק לא גורם להרג אלא אנשים

לפי טענה זו, הנשק עצמו לא מסוכן אלא האנשים. הטענה היא "נשק לא הורג אנשים, אנשים הורגים אנשים" כדי לתמוך בטענה זו מספקים דוגמאות של מדינות שבהן יש כמות גדולה של נשקים אבל אין הרבה מעשי הרג כמו שווייץ, וכן מביאים כדוגמה את ארצות הברית שבה כמות הנשקים עלתה אבל כמות הרציחות דווקא ירדה.

הטענה ש"נשק לא הורג אנשים, אנשים הורגים אנשים" היא טענה שמנסה לייצר דיכוטומיה מלאכותית, כביכול יש רק שתי סיבות אפשריות להרג, ואם נראה שאנשים (רעים) הורגים אנשים, נובעת המסקנה שלכלי נשק אין שום השפעה על הרג של אנשים. בפועל מעשי רצח ומעשי פשיעה בכלל הם תופעה חברתית מורכבת, וכמו תופעות אחרות יש לה הרבה סיבות ולא סיבה אחת (או חלוקה לשתי סיבות דיכוטומיות). לדוגמה הקטנת השימוש באלכוהול, שיפור הרשתות החברתיות, הקטנת שוטטות ברחוב, מעמד חברתי גבוה, מקצוע חוקי, יכולות להקטין פשיעה אלימה. מכאן לא ניתן להסיק כי לכמות הנשקים ברחוב ולזמינות שלהם אין השפעה על כמות הפשיעה ועל כמות הרצח. "אנשים רעים" גורמים לרצח (גם באמצעות סכין לדוגמה) אבל נשק חם הוא טכנולוגיה שמקלה על פגיעה בנושא הנשק או באחרים - בין אם על ידי "אנשים רעים" ובין אם בגלל טעויות או התלהטות רגעית שבמקומות אחרים מסתיימת באגרוף או קללה.

המדד של כמות הנשקים שבידי האוכלוסייה בארצות הברית יכולה להטעות מכמה סיבות. ראשית, יש אחוז מסויים של אזרחים שהם בתוך "תרבות הנשק החם" והם מחזיקים חלק גדול מהנשקים, אם אדם כזה קונה עוד 2 רובים כמות הרובים באוכלוסיה גדלה אבל אחוז האנשים באוכלוסיה שיש להם נשק או שמסתובבים עם נשק לא משתנה. נקודה נוספת היא שמעל כמות מסויימת של רובים, הזמינות של נשק לגורמים עבריינים ואלימים לא משתנה.

לעשירים וללבנים בארצות הברית יש יותר נשק, אבל הם רוצחים פחות אנשים ביחס לשחורים ולעניים שם. אבל נקודה זו היא מטעה - עוני ותרבות פשיעה מסייעים לכמות גדולה יותר של מקרי רצח. הסבירות שמהנדס שעוסק במקצוע לגיטימי ירצח את עמיתו לעבודה בגלל ויכוח כספי, נמוכה בהרבה לעומת הסבירות שסוחר סמים יפגע בעמית למקצוע, אבל בשני המקרים נוכחות של נשק לא מקטינה את האלימות אלא מלבה אותה. כמו כן, גורמים עבריינים ועניים שברשותם נשק לא חוקי (למטרות התגוננות) לא מדווחים בהכרח על כל הנשקים שיש להם (בארצות הברית וגם במקומות נוספים כמו ישראל).

בשווייץ יש כמות גדולה של נשקים באוכלוסיה במסגרת גיוס חובה שיש במדינה ודרישה שהנשק יהיה זמין למגרי גיוס, במקביל יש בשווייץ דרישות לנעילה והחזקה של הנשק, וחוקים נגד נשיאה של נשק בציבור, מראש הנשק לא נקנה כדי להרתיע גנבים ופושעים אלא למטרות צבאיות. השוואה בין מדינות שונות באופן כללי מחייבת זהירות שכן במדינות שונות יש חוקים תקנות ונורמות שונות לגבי החזקה ונשיאה של נשק.

כפי שניתן לראות מהמחקרים שבוצעו בארצות הברית, קרבה והחזקה של נשק חם באופן כללי מקלות על השימוש בו, אם למטרות לגיטימיות ואם למטרות שנחשבות שליליות - כמו איום על קרובי משפחה, ירי על קרובי משפחה, רצח, תאונה, התאבדות, גניבה של הנשק ושימוש פלילי בו וכו', וההקלה על שימוש זה גובה יותר קורבנות ביחס למדינות דומות אחרות. הטענה שניתן להאשים אנשים בהתנהגות "לא מוסרית" כזו אינה מסייעת למנוע את הבעיה. כדי שנשקים לא יגרמו נזק על אנשים להתנהג כמו מלאכים אבל לא כל האנשים מתנהגים בצורה כזו, והדבר מהווה פגיעה כלפי חלק משמעותי באוכלוסיה. מאסר וענישה משפטית אולי מקטינים את הבעיה אבל היא עדיין גבוהה מאוד ביחס למדינות אחרות. כמו כן יש אפשרות משמעותית לפיה עודף השימוש בנשק והאווירה של פחד, חוסר אמון ושנאה שמלובה על ידי זמינות גבוהה של נשק מסייעות לאנשים להתנהג בצורה פחות מוסרית ויותר תוקפנית (הצדקת אלימות) ולשם כרסום באמפתיה. באופן כללי גישה של "אנשים מייצרים בעיה" היא גישה פתרון על ידי מוסרנות, דבר שנכשל במגוון תחומים (תאונות דרכים, סמים קלים, פשיעה בכלל) לעומת גישות אחרות שמנסות טיפול הוליסטי - גישה של מניעת פשיעה.

נעילה טכנולוגית בנשק קל

אפשר להתייחס ל"עיר בטוחה מפשיעה" או "שיטור אמין" כאל סוג של מוצר ציבורי. כולם מעוניינים בשכונה שבטוח להסתובב בה, ואין חשש שירו בך או בבני משפחתך, אבל שיטור עולה כסף. בהינתן קיום של רחובות ציבוריים בטוחים קשה למנוע ממי שלא משלם על כך להנות מהתשלום. כמו כן אם אדם אחד נהנה מרחוב בטוח אין זה מונע הנאה מדבר זה על ידי אדם אחר. לכן "רחוב בטוח" הוא סוג של מוצר ציבורי. אם מתחיל לזלוג למרחב זה נשק שמגיע לאנשים מפוקפקים, מתחיל מעגל קסמים של אנשים שקונים נשק קל כדי להתגונן, גניבות נשק והתחמשות של פושעים, מקרי רצח וירי, והתחמשות נוספת כאשר אנשים חוששים לחייהם.

ישנה אפשרות כי שימוש נפוץ בנשק קל, במיוחד על רקע שחיתות, מהווה סוג של נעילה טכנולוגית - כלומר מצב שבו קל להכניס את הטכנולוגיה אבל קשה לצאת ממנה. בברזיל לדוגמה יש שיעור גבוה מאוד של מקרי רצח בנשק קל ושל פשיעה בכלל. הפופולריות של נשק חם במדינה לא מונעת פשיעה רחבה. משאל עם שנערך בשנת 2015 התנגד לפיקוח על הנשק, ככל הנראה בגלל שהתושבים אינם בוטחים במשטרה. [7]

השפעות של נשק קל

תרבות של פחד

בעוד שרבים מתושבי ארצות הברית רואים בנשיאת נשק מקור לגאווה ותחושה של חופש, יש פערים ניכרים בנושא זה בין אזרחים שונים. מלבד ההשפעה של מי שנרצחו מירי, תרבות הנשק משפיעה על גם על מעגלים רחבים יותר - 44% מהאזרחים הבוגרים בארצות הברית טוענים כי הם מכירים באופן אישי מישהו שנורה בטעות או במכוון על ידי נשק חם. כמעט רבע מהתושבים הבוגרים (23%) טוענים כי הפחידו עם נשק או איימו בנשק או עליהם או על מישהו ממשפחתם. חצי מהתושבים רואים באלימות מנשק חם בעיה גדולה מאוד בארצות הברית כיום.

מקרי הירי ההמוניים, הולכת ומתגברת עם השנים, ויוצרת השפעה דומה לטרור. יחד עם החשיפה של תושב לכלי נשק רבים, הדבר תורם לכך שבארצות הברית לדוגמה, קיימת בארצות הברית תרבות של פחד - לדוגמה יש שכונות של שחורים שבהם לבנים ממעטים להיכנס, ולהפך. או מקומות שבהם מומלץ לתיירים לא להיכנס בשעות הלילה. תרבות הפחד נתרמת גם על ידי ריבוי דיווחים על ירי ועל מעשי פשיעה בחדשות. דבר זה הוא חלק מסינדרום העולם האכזר לפיו תכנים אלימים בתקשורת המונים גורמים לצופים להאמין במיתוס לפיו העולם הוא מקום אלים, מסוכן ואכזרי יותר משהו באמת. בנוסף לכך מקרי ירי המוניים תורמים עוד יותר לפחד. פחד זה תורם לכך שאנשים קונים אקדחים כדי להגן על עצמם ועל משפחתם.

על פי סקרים של גאלופ, בין 1966 ל-1982 הייתה ירידה בשיעור האנשים שאמרו שהם לא מרגישים בטוח ללכת ברחוב בלילה במרחק מייל אחד מהבית שלהם. משיעור של 66% לשיעור של 52%, מאז הייתה עליה באי בטחון לשיעור של 69% בשנת 2002 ודבר זה ירד בצורה מסויימת ל-63% בשנת 2014. תחושת חוסר הביטחון חזקה יותר אצל צעירים מאשר אצל מבוגרים, ייתכן כי דבר זה קשור למקום המגורים - אנשים מבוגרים יותר חיים בפרברים ואילו צעירים יותר חיים יותר בעיר. כמו כן עניים ונשים מרגישים פחות בטוח ללכת בחוץ בלילה. עד שנת 1998 הייתה ירידה הן בשיעור הפשיעה האלימה (בא לידי ביטוי ב-"victimization rate") והן בתחושה כי כמות הפשיעה עלתה השנה. בשנת 2000 חשבו 40% כי יש יותר פשיעה השנה, מתקופה זו יש פיצול - שיעור הפשיעה האלימה ירדו (לפי נתוני הממשל) אבל הייתה עליה בכמות האנשים שדיווחו כי הם מרגישים שיש יותר פשיעה השנה, תחושה שעמדה בשנת 2014 על 63%.

פגיעה בהון חברתי

נשק קל פוגע בהון חברתי ובאמון על ידי יצור אווירה של פחד ובגלל תרבות של אלימות. הוא עלול ללבות מתחים גזענים או מעמדיים. בנוסף הוא עלול לגרום כרסום באמפתיה. המסר של הליכה עם נשק היא שמדובר באזור או חברה לא בטוחה בה כל אחד עלול להיות רוצח.

השפעה פוליטית

נוסף להרוגים ולפצועים הרבים, לנשק רב המלווה בפשיעה משמעותית יכולה להיות השפעה על הפוליטיקה. בברזיל, היכן שיש שילוב של נשק קל, סמים, כנופיות, אי שוויון כלכלי ושחיתות יש בעיה של פשיעה גבוה, כולל רציחות רבות ושוד מזויין ברחובות, דבר שמייצר אווירה של פחד. בשנת 2017 נרצחו בברזיל מעל 61 אלף תושבים, שיא של כל הזמנים.[8] שיעור הרצח בברזיל הוא בין הגבוהים בעולם - 30 נרצחים למאה אלף תושבים (מקום 12 בעולם) לשם השוואה - 5.9 בארגנטינה, 5.3 בארצות הברית ו-1.36 בישראל. הרציחות נמצאות במגמת עלייה - מ-26 נרצחים בשנת 2000 למעל 30 נרצחים בשנת 2017. [9] גם שיעור האונס עלה ב-6% יחסית לשנת 2016. ברחובות ברזיל יש סיורים של משטרה צבאית עם תתי-מקלע. אלו עובדים בנפרד מהמשטרה המקומית שיש לה מודיעין משלה. למרות הסיורים הללו הפשיעה לא יורדת ויש גם מקרים רבים בהם צעירים נהרגים על ידי כוחות הבטחון. [10] כתוצאה ממצב זה אנשים רבים, במיוחד נשים, מרגישים מאויימים מהפשיעה ומחפשים בטחון. נשים רבות הצביעו למועמד הימין ז'איר בולסונרו שהעיד כי הוא תומך במשטר הצבאי, בעינויים וברצח של עוד תושבים. בולסונרו הבטיח כי כוחות צבא ישמרו על השקט בברזיל ובנוסף לכך הוא תומך בהקלה על חוקי מכירת נשק כאשר צעד זה אמור לאפשר בטחון גבוה יותר לתושבים.

התאבדויות

ערך מורחב – מניעת התאבדות

במדינות מערביות, כמות גבוהה מבין ההרוגים בנשק חם הם מתאבדים. בשנים האחרונות החלו במדינות שונות תוכניות מוצלחות של מניעת התאבדות על ידי שילוב של צעדים שונים כולל סיוע ברגע האחרון, טיפול מונע על ידי זיהוי סימנים מוקדמים של אנשים בעלי נטייה אובדנית ועוד. צעד נוסף עליו ממליצות תכניות כאלה הוא מניעת גישה לאמצעים קטלניים כמו נשק חם.

ראו גם

• נשק בארצות הברית
• איגוד הרובאים הלאומי (ארצות הברית)
• מניעת פשיעה
• לובי פוליטי
• נעילה טכנולוגית
• מוצר ציבורי
• ביקוש מושרה
• הון חברתי

קישורים חיצוניים

תפוצה ומסחר של נשק קל

• מסחר בכלי נשק קטנים בוויקיפדיה האנגלית
• מסחר בכלי נשק בוויקיפדיה האנגלית
• כמות הרובים לנפש במדינות שונות בוויקיפדיה האנגלית. יש לשים לב כי בחלק מהמקרים, בעיקר בארצות הברית יש אנשים שיש להם מספר נשקים, ולכן מדד טוב יותר הוא כמות האנשים שיש בבעלותם נשק או שהם נושאים נשק.
• נשק קל חם בוויקיפדיה האנגלית

מקרי הרג ורצח מרובים ונשק קל

• אלימות מרובים בוויקיפדיה האנגלית
• תמותה מנשק חם במדינות שונות בוויקיפדיה האנגלית
• התפלגות מקרי המוות היומיים בארצות הברית מכלי נשק חמים לפי גיל וסיבת המוות תרשים בניו יורק טיימס, לגבי נתוני שנת 2004
• נזקים גופניים מירי בנשק קליעים בוויקיפדיה האנגלית
• אורן נהרי, הרוצח מהטבח בלאס וגאס שבר שיא הרוגים – והוא יישבר שוב, וואלה, 2 באוקטובר 2017

נשק קל ומלחמות אזרחים

• איילת שני ישראל בוכה בדמעות תנין על הפליטים, ומחזקת את שלטונם של הרודנים באפריקה ראיון עם אייל רייניך, מנהלן סיוע במשלחות לאיזורי אסון, מוסף הארץ, 30.07.2016

חקיקה להגבלת נשק ולובי פוליטי בנושא

• הגבלת נשקים בוויקיפדיה האנגלית
• חוקים להגבלת נשק במדינות שונות בוויקיפדיה האנגלית
• פוליטיקה של נשק בארצות הברית בוויקיפדיה האנגלית
• ארגון הרובאים הלאומי בארצות הברית - NRA בוויקיפדיה האנגלית
• ארגון הנפגעים מנשק בארצות הברית, CNN ,2015
• כך הפך לובי הנשק בארה"ב לגוף המשפיע והמפחיד ביותר בוושינגטון, Business Insider ב-דה מרקר, 19.12.2012
• קונטיקט אישרה את החוק הנוקשה ביותר בארה"ב נגד נשיאת נשק, הארץ, 04.04.2013
• אובמה: "בארה"ב יש פי 33 הרוגים מירי מאשר בישראל", וואלה, 21 ביוני 2015
• מדוע ה-NRA כל כך חזק בארצות הברית, BBC, ינואר 2016
• עמרי נחמיאס, הסנאטור שקידם את חוק הנשק: "חשוב לדעת מי בעד לחמש טרוריסטים", וואלה,, 21 ביוני 2016
• דור צח, יורה נבוכים - על הקשיים של כלי נשק חכמים, כלכליסט, 21.05.2016
• רועי צזנה, הון, שלטון וטבח ילדים בבתי ספר, 23 בפברואר 2018, אתר "ייצור ידע"
• הלחץ הציבורי בארה"ב עובד - וחברות מתנתקות מה-NRA, וול סטריט ג'ורנל, גלובס, 26.02.2018
• דוברת איגוד הרובאים האמריקאי מאיימת על עיתונאים: זמנכם קצוב, הארץ, 07.03.2018

נשק קל בישראל

• ניצן פינקו, אקדחים מוזרמים לרחובות: 4400 ישראלים כבר קיבלו רישיון נשק, מסקנות ועדת הבדיקה מתעכבות, המקום הכי חם בגיהנום, 26.2.2019

הערות שוליים

תעשיות פוגעניות

תעשיות שונות: תעשיית הטבק - אלכוהול - תעשיית הנשק החם - תעשיית הבשר - תעשיית המכוניות - תעשיית הנפט - תעשיות מזהמות - תעשיית ההשמנה - תעשיית הסוכר - תעשיית התרופות - תעשיית ההימורים

רקע ושיטות פעולה: התמכרות - הכחשת אלימות - קפיטליזם של מקורבים - מוצר ציבורי - סיכון מוסרי - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - האמת על באמת - תורת ההונאה - לובי פוליטי - קשרי הון-שלטון - הפרטת המחקר - תביעת השתקה - השפעות ההון על העיתונות - דיסאינפורמציה - הכחשת נזקי העישון - הכחשת זיהום - הכחשת אקלים - תרבות הצריכה