מתווה הגז

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מתווה הגז הוא כינוי להחלטה של ממשלת ישראל מ-16 באוגוסט 2015,[1] המיועד להסדיר את אופן ניהול משאבי הגז הטבעי ושדות הגז הטבעי בישראל, ובפרט סוגיות הנוגעות למונופול וזכויות על המאגרים, ייצוא, מיסוי הגז ומחירו.[2]

המתווה גובש בתגובה לניסיון של הממונה על ההגבלים העסקיים פרופסור דיויד גילֹה לכפות צעדים חד-צדדיים, מול מונופול הגז בדצמבר 2014. מונופול הגז, מורכב מחברת הגז האמריקאית נובל אנרג'י וקבוצת דלק של יצחק תשובה. פעולה חד צדדית כזו היא חלק מהכלים של הממונה בתוקף תפקידו לשמור על תחרות במשק. גילה טען שפעולה זו הכרחית, נוכח מעבר לכאורה של חברות הגז על חוק ההגבלים העסקיים, וקושי להגיע למתווה תחרותי מוסכם על החברות שניתן להגן עליו בבית המשפט.[3][4] באותו חודש גובש צוות בראשות פרופסור יוג'ין קנדל בניסיון לגבש הסכם נוסף מול חברות הגז[5]. המתווה גובש במשך מספר חודשים על ידי נציגים של משרדי הממשלה ביחד עם נציגי חברות הגז הטבעי. המתווה שהוצע לא היה מקובל על הממונה דיויד גילה, מאחר שלדעתו המתווה אינו מטפל כראוי בענייני התחרות, ועלול לפגוע בעצמותה של הרשות להגבלים עסקיים, ודברים אלה הביאו לפרישתו מהתפקיד[6]. המתווה נתקל בהתנגדות עזה גם מצד רשות החשמל ובביקורת מצד מבקר המדינה.

המתווה עורר גם פולמוס ציבורי ופוליטי: המצדדים בו טוענים כי הוא יקדם פיתוח מהיר של המאגרים, יזרים מיסוי למשק, יתרום לביטחון אנרגטי ויתרום לביטחון המדינה וליחסי החוץ שלה, ואילו המתנגדים לו טוענים כי המתווה עצמו וכן הייצוא שמוצע בו לא יתרמו לביטחון המדינה ואף יזיקו לו, יפגעו בביטחון האנרגטי, יגרמו לנזק כספי כבד למשק, לשמירה על מונופול ופגיעה בתחרות בענף הגז ובענפים אחרים, וכן לפגיעה בדמוקרטיה ובעצמאותו של הדרג המקצועי וכן לכבילת ידי הממשלות הבאות להתנהלות מול חברות הגז[7][8]. אישור המתווה נתקל בקשיים והוביל לביקורת ומחאה ציבורית[9], שנגעה בין היתר לשר האוצר משה כחלון ולשר הכלכלה אריה דרעי. אחת ההשלכות של המתווה הייתה התפטרות של דרעי ממשרד הכלכלה[10], על מנת שראש הממשלה נתניהו יוכל לחתום על סעיף 52 בחוק ההגבלים העסקיים שמאפשר לעקוף את הרשות להגבלים עסקיים עקב שיקולי ביטחון[11].

במרץ 2016 החליט בית המשפט העליון על קבלת העתירות נגד מתווה הגז והכריע ש"סעיף היציבות" אינו חוקי. משמעות ביטול הסעיף היא ביטול המתווה כולו מכיוון שחברות הגז הכריזו שסעיף זה הוא תנאי בל יעבור בהסכם עם המדינה. בית המשפט קבע שיש למדינה פרק זמן של שנה לתקן את המתווה אחרת הוא יבוטל באופן סופי[12]. ב-22 במאי הובא המתווה המתוקן עם סעיף יציבות מרוכך לאישור הממשלה והוא עבר בהתנגדות שר אחד בלבד - השר להגנת הסביבה, אבי גבאי, שהתנגד למתווה לכל אורך הדרך בטענה שהמתווה עבר עקב שיקולים לא ענייניים. ככל הנראה המתווה היה חלק מהרקע להתפטרותו של גבאי מהממשלה, שבוע לאחר מכן.[13].

בדצמבר 2016, בראיון לתכנית "עובדה" של אילנה דיין תקף גבאי את הדרך העקומה שבה עבר המתווה. בין היתר הוא טעם כי הופעלו עליו לחצים שלא להופיע בוועדת הכלכלה, כי ראש רשות החשמל אורית פרקש הכהן פוטרה רק מפני שהעזה להתנגד למתווה. כמו כן הוא טען כי נגידת בנק ישראל תמכה בו בשל חשש שלה מרפורמה בבנקים. [1]

עיקרי המתווה

גז טבעי בישראל

רקע:

על פי טיוטת המתווה[14], הממשלה תחליט על הפעלת סעיף 52 של חוק ההגבלים העסקיים, שעל פיו:

השר רשאי, לאחר התייעצות עם ועדת הכלכלה של הכנסת, לפטור הגבל עסקי מהוראות חוק זה, כולן או מקצתן, אם הוא סבור שהדבר דרוש מטעמים של מדיניות חוץ או בטחון המדינה.
-- חוק ההגבלים העסקיים

במסגרת החלטה זו תפטור את דלק ואת נובל אנרג'י מהסדר כובל ("קרטל") עד לשנת 2025. עיקרי המתווה יחד עם פטור זה[15]:

  • על נובל אנרג'י ודלק למכור את חלקן בכריש ובתנין לצד שלישי;
  • דלק תמכור את אחזקותיה בתמר, ונובל אנרג'י תדלל את אחזקותיה ל-25%;
  • בחוזים למכירת גז ממאגרי לווייתן ותמר ייאסר להגביל את הקונה לקנות בבלעדיות מהם, ותתאפשר מכירה משנית עד היקף של 15% מכמות הגז השנתית. בחוזים תתאפשר לצרכן להפחית את כמות הרכישה או לקצר את תקופת הרכישה מבלי שיורעו התנאים לרעתו;
  • החברות המחזיקות בשדות לווייתן ותמר ידאגו לפיתוח לווייתן והמשך פיתוח תמר;
  • הממשלה תשנה את החלטה לאימוץ מסקנות ועדת צמח[16] באשר לייצוא גז מהמאגרים;
  • שינויים והבהרות בנוגע למסים שידרשו החברות לשלם;
  • הממשלה תתחייב לא ליזום חוקים לשינוי המיסוי על הגז במשך 10 שנים.

רקע

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גז טבעי בישראל

חיפוש והפקה של גז טבעי בישראל מוסדרים באמצעות חוק הנפט, התשי"ב-1952. הולכה של גז טבעי לצרכנים מוסדרת באמצעות חוק משק הגז הטבעי, התשס"ב-2002[17]. לפי החוק, המדינה גובה תמלוגים בשיעור ריאלי של כ-10.6% מהכנסות הנפט - ומעניקה ליזמים הקלות מהותיות במס על הרווחים[18].

גילויי גז

חיפושי גז נעשו בים התיכון ביוזמת הגאולוג יוסי לנגוצקי[19]. בחיפושים אלו הייתה מעורבת עד שנת 2005 חברת בריטיש גז, ולאחר פרישתה קיבלו את הזיכיון להמשך החיפושים החברות דלק ואבנר, ובהמשך גם נובל אנרג'י, מבלי שנדרשו לשלם על כך[20].

בראשית 2009, התגלה מאגר ענק של גז טבעי בקידוח "תמר 1" כ-90 קילומטר מערבית לחיפה. הבעלות על המאגר נמצאת בידי שותפויות "אבנר", "דלק קידוחים" ו"ישראמקו הישראליות, ונובל אנרג'י האמריקאית. על פי ההערכות של משרדי הממשלה יספיק מאגר תמר לספק את צורכי המשק המקומיים לפחות במשך עשור.

ב-2010 נמצא מאגר גז ענק, מאגר לוויתן, הנמצא תחת רישיון משותף של קבוצת דלק, חברת רציו וחברת נובל אנרג'י. בסוף אותה שנה הוכרז כי בשדה זה נתגלו בוודאות 453 מיליארד מטר מעוקב[21].

בפברואר 2012, התגלה גז במאגר תנין 1, 120 ק"מ צפונית מערבית לחיפה, וצפון מזרחית מ"לוויתן". המחזיקות ברישיון המאגר הן "נובל אנרג'י" האמריקאית, "דלק קידוחים" ו"אבנר". מאגר זה נחשב לשלישי בגודלו בישראל, על פי דיווחי החברות יש בו כ-30 מיליארד מטר מעוקב[22]. במאי 2013 התגלה מאגר קטן נוסף, כריש.

ועדות והחלטות רגולטוריות

ועדת ששינסקי וועדת צמח

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – ועדת ששינסקי (חוק הנפט), ועדת צמח

בעקבות ההכרזות על תגליות הגז בשנים 2009–2010 מינה שר האוצר יובל שטייניץ ועדה ציבורית בראשות פרופסור איתן ששינסקי, ועדה שנודעה בשם "ועדת ששינסקי", לבחינת מדיניות המיסוי של תגליות גז ונפט בישראל. הוועדה המליצה על הנהגת היטל רווחי נפט וגז פרוגרסיביים עד לשיעור של 60% מהרווחים, לאחר שהמשקיעים יזכו להחזר ההשקעה בתוספת 50%. ההמלצות הועברו לחקיקה בכנסת, ובמרץ 2011 אושר חוק מיסוי רווחי נפט, התשע"א-2011.

באוקטובר 2011 מונתה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האנרגיה והמים עוזי לנדאו, ועדת צמח, ועדה בין-משרדית בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה והמים, לבחינת משק הגז הטבעי ולגיבוש המלצות למדיניות הממשלה באשר לפיתוחו העתידי. הוועדה הגישה את מסקנותיה בסוף 2012[23]. ביוני 2013 החליטה הממשלה לקבל את עיקרי ההמלצות של הוועדה[16]. בהחלטה זו נקבע בין היתר לייצא כ-40% ממאגרי הגז, כאשר עיקר הייצוא יגיע ממאגר לווייתן.

חשד להסדר כובל וטיוטת צו מוסכם עם רשות ההגבלים העסקיים

קבוצת דלק בראשות יצחק תשובה יחד עם התאגיד נובל אנרג'י מהוות מונופול על ההפקה, המכירה של גז טבעי בישראל. קבוצת דלק היא השותף המקומי בישראל ואילו נובל היא הגורם המקצועי שיש לו ידע (בחלקו על ידי קבלני משנה) לקידוח והפקת גז במים עמוקים. יחד שולטות שתי הקבוצות, אם באופן בלבדי ואם בשותפות עם עוד גורמים, על כל מאגרי הגז של ישראל[24].

באוגוסט 2006 נתנה רונית קן, שהייתה אז הממונה על ההגבלים העסקיים, פטור מהסדר כובל, לשותפות ברישיונות הקידוח הימיים מתן ומיכל: נובל, דלק, ישראמקו ודור אלון. ברישיונות אלה אותרו תגליות הגז תמר ודלית. הפטור ניתן לחברות אלה אף שבאותה עת הייתה שותפות ים תטיס של דלק ונובל מונופול באספקת גז טבעי למשק. מאוחר יותר שכחה רציו לבקש מרונית קן פטור מהסדר כובל במאגר הגז לווייתן. בנובמבר 2010 הודיעה רונית קן על פרישתה מכונת הממונה על הגבלים העסקיים, באופן מפתיע[25]. במהלך שנת 2013 נתגלה כי רונית קן, הפכה להיות דירקטורית בחברת הגז רציו[26].

בספטמבר 2011 החליטה הרשות להגבלים עסקיים לבדוק חשד להתקשרות בהסדר כובל בין בעלי מאגר לווייתן. ב-13 בנובמבר 2012 הכריז הממונה על ההגבלים העסקיים דיויד גילה כי השותפויות ב"תמר" הן מונופול. בשלב זה לא הייתה להכרזה משמעות משפטית היות שהחוזה עם חברת החשמל כבר נחתם[27]. לכאורה הממונה היה יכול לאלץ את השותפויות למכור את ההחזקות שלהם במאגר לוויתן ובכך לאפשר תחרות[28], בפועל כדי לנסות ליצור תחרות הגה הממונה נוסחה לפיה בעלי תמר ולוויתן ימכרו את המאגרים הקטנים כריש ותנין שבהם כ-10% מהגז בישראל. עם המכירה הזאת, היה צפוי כי מאגר לוויתן יקבל פטור מהסדר כובל[29].

בשנת 2014 דנה וועדה בין-משרדית בשאלה האם להטיל פיקוח על מחיר הגז. יו"ר הוועדה מטעם האוצר, אלון אטקין, טען כי מוסכם על חברי הוועדה כי מדובר במונופול שלא תהיה לו תחרות בשנים הקרובות. החשש הוא מפני פגיעה בהמשך חיפושי גז אם יוטל פיקוח. חברי הכנסת אבישי ברוורמן ושלי יחימוביץ' ממפלגת העבודה תמכו בפיקוח מחירים היות ששותפויות הגז הן מונופול[30].

לפי דיויד גילה, הסיבה להתערבות הממונה על הגבלים עסקיים היא לא רק מאחר שמדובר במונופול שהוא בעייתי כלפי הצרכן, אלא גם בגלל הטענה של הרשות שהמונופול הגיע למעמד בזכות הסדר כובל שהצדדים לכאורה ביצעו, דבר שמהווה עבירה על החוק. לטענתו, על פי חוק ההגבלים העסקיים, יש אפשרות להגיע להסדר של הנושא מחוץ לבית המשפט, טיוטת צו מוסכם, כדי לנסות לפתור את הבעיה התחרותית שעולה מהפרה לכאורה של החוק. לפי גילה החוק קובע כי אפשר להציע לחברות פתרון תחרותי, אם הן מסכימות עליו, יש להציג את הפתרון בפני הציבור ולקבל הערות על הטיוטה, לאחר מכן עליו ללמוד את הערות הציבור ולשקול האם הוא מוכן להגיש את טיוטת הצו המוסכם לאישורו של בית המשפט ולהגן עליו שם[4] במהלך 2014 החל להתגבש טיוטת הסכם בין החברות לבין הממונה על הגבלים העסקיים שעיקרו מכירת המאגרים הקטנים כריש ותנין. במסגרת ההסדר שהוצע, עד אפריל-מאי 2015 היו נובל ודלק צריכות למכור את חלקן בכריש ובתנין שמהווים כ-10% מעתודות הגז בישראל. ההצעה הופצה לעיון הציבור לפני הגשתה לבית הדין להגבלים עסקיים. ב-23 בדצמבר 2014 הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה לחזור בו מטיוטת הצו המוסכם. לטענתו, הדבר בוצע בגלל חשיבות גבוהה וחסרת תקדים של תחרות בענף, בעקבות הערות רבות ומשכנעת של הציבור בשימוע הציבורי ולאור הנתונים העדכניים שהיו לרשות. לפי גילה, ברגע האמת, האחריות שמוטלת על הרשות בחוק לא אפשרה לה לחתום על המתווה המוצע, ולא אפשרה לה לבוא לבית הדין ולשכנע שההסדר הזה הוא באמת לטובת הציבור[4].

בעקבות הנסיגה מטיוטת המתווה המוסכם, גילה אמר כי ימליץ לבית הדין לפרק את שותפות לוויתן. כלומר או לכפות מכירה בנפרד כך שכל שותף יהיה אחראי על חלקו במאגר, או שחלק מהשותפים שם - בעיקר דלק ונובל אנרג'י - ימכרו את חלקם לצד ג' והוא יהווה שחקן חדש במשק, כשזה שיוכל להתחרות על חוזים ולהוות משקל שכנגד למונופול הגז הקיים מאגר "תמר"[3].

המהלכים לאישור המתווה

ב-25 במאי 2015 הודיע הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, על פרישתו מהתפקיד בסוף אוגוסט על רקע נסיגת הממשלה מהמתווה שגובש עמו לגבי פירוק מונופול הגז הטבעי[31]. באוגוסט דווח על כוונה להדיח את אורית פרקש-הכהן, יו"ר רשות החשמל, לאחר שהרשות העלתה התנגדות למתווה מחשש לעלות עודפת של 7.3 מיליארד שקל בשל המתווה[32].

ביוני 2015 הציג שר האנרגיה יובל שטייניץ את מתווה הגז. על פי המתווה יופעל סעיף 52 של חוק ההגבלים העסקיים וכך ניתן יהיה לעקוף את הממונה על ההגבלים עסקיים. באוגוסט 2015 הודיע שר הכלכלה אריה דרעי על סירובו לחתום על סעיף 52 כל עוד המתווה לא אושר בכנסת, ובהמשך סירב לאשר את המתווה עד למינוי ממונה חדש על ההגבלים העסקיים[33]. בספטמבר אושר המתווה בכנסת בתמיכת 59 ח"כים מסיעות הקואליציה וח"כים ישראל ביתנו שהיו בעד, ו-51 מתנגדים מסיעות האופוזיציה. הצעת ההחלטה להעברת סמכויות משר הכלכלה אריה דרעי נדחתה[34], ובאוקטובר לאחר שלא הצליחו להשיג רוב בכנסת להעברת הסמכויות הודיע דרעי על כוונתו לעזוב את משרד הכלכלה על מנת שנתניהו יוכל לאשר את ההסכם[35].

בנובמבר 2015 החלו דיונים בוועדת הכלכלה על מתווה הגז. ב-25 בנובמבר, הודיעו חברות הגז, בדיווח מפורט לבורסה, על מכתב כוונות למכירת גז - כולל כמויות, אורך חיי החוזה, העובדה שהגז יעבור דרך הצינור של EMG ועוד. לפי המכתב יש כוונה לייצא גז ממאגר לוויתן בהיקף של 4 BCM בשנה, עם חברת דולפינוס דרך הצינור של חברת EMG.[2] כתוצאה מכך עלו מניות הגז של לוויתן ב-3.3% לאחר מספר ימים יצאה הכחשה של חברת EMG. על אודות מעורבות בעסקה כזו. [3] בשום חלק בדיווח לא צוין כי אין עדיין רוב בקרב בעלי מניות EMG לביצוע העסקה.ובדיווח לא הוזכר כי מדובר באותו צינור גז בסיני, אשר חובל מספר פעמים על ידי גורמי טרור לאחר נפילת שלטון מובארכ. [4]

יחסים בינלאומיים וביטחון אנרגטי

למתווה הגז עשויות להיות השפעות על היחסים הבינלאומיים בין ישראל לשכנותיה ובין ישראל לארצות הברית. עם זאת ההשלכות האלה אינן חד משמעיות. תומכי המתווה וגורמי ביטחון טוענים כי המתווה יאיץ את הייצוא למדינות האזור ולאירופה, וכי דבר זה עתיד לשפר את היחסים ולחזק את מעמדה של ישראל. מתנגדי המתווה וגורמי מקצוע בתחום הגז טוענים כי ייצוא גז לא בהכרח משפר את היחסים, יצוא כמות גדולה של גז בהווה עלול לגרום נזק ביטחוני ומדיני בעתיד לאור העובדה כי רוב עתודות הגז נמצאות בידי מדינות עוינות לישראל, וכי המתווה הזניח את הצורך בצינור נוסף למשק והיבטי ביטחון נוספים.

ויכוח בדבר השפעות ייצוא הגז על מעמדה המדיני של ישראל

פרופסור ברנדה שפר, מומחית לנושאי ביטחון אנרגיה ואנרגיה ומדיניות חוץ, העידה בפני וועדת צמח בשנת 2011 ובתחילת 2012. בעדותה התייחסה שפר להשפעות גאו-פוליטיות של מסחר בגז. לטענת שפר בדרך כלל המסחר בגז אינו משמעותי מספיק עבור המקור או היעד כדי להשפיע על מדיניות חוץ או מדיניות ביטחונית. לטענתה, ספקיות חשובות של גז טבעי לרוב אינן מצליחות לתרגם את ייצוא הגז להשפעה פוליטית מהותית. כדוגמה היא מביאה את אזרבייג'ן ולוב. לפי שפר "אין צינורות של שלום" - מחקר מקיף בנושא מראה שאין ולו דוגמה אחת לכך שהקמת תשתיות אנרגיה קידמה שלום בין מדינות מסוכסכות, יתר על כן, סכסוכים הנוגעים להפקה, יכולים להשפיע לרעה על יחסים של שתי המדינות[36].

ב-2005 נחתם מזכר הבנות בין ישראל למצרים על יבוא גז ממצרים באמצעות חברת EMG דרך צינור הגז הערבי. מאז 2008 גז זרם מצרי לתחנות הכוח של חברת החשמל עד לרמה שהגז המצרי היווה 18% מסל הדלקים של חברת החשמל[37]. בפברואר 2011 התקיימה ההפיכה במצרים שמסגרתה הודח חוסני מובארק. אחד האישומים נגד מוברק, מלבד הרג מפגינים, הייתה כי הוא ובני משפחתו היו מעורבים בשחיתות דרך ייצוא גז זול מידי לישראל[38]. לאחר שמוברק ריצה עונש מאסר של שלוש שנים ועבד אל-פתאח א-סיסי עלה לשלטון במצרים, בוטלה האשמה זו[39]. החל מפברואר 2011 חלו שיבושים בהספקת הגז. לאחר כ-10 פיצוצים בצינור הופסקה בשנת 2012 הזרמת הגז המצרי לישראל, בטענה של חובות כביכול של EMG כלפי מצרים. דבר זה, יחד עם התמוטטות מאגר ים תטיס, גרם למשק הישראלי נזק של מיליארדי שקלים בשל הצורך לייבא סולר שהוא דלק יקר פי 10 מהגז המצרי, ותורם לזיהום אוויר. בתגובה תבעה חברת החשמל לישראל את חברת הגז המצרית בסכום של 4.7 מיליארד דולר בשנת 2013.[37] בכירים בחברה טענו בשנת 2014 כי מופעלים עליהם לחצים, ככל הנראה מצד ממשלת ישראל להסיר את התביעה[40].

מסמך של משרד החוץ שפורסם ב-1 ביולי 2015, טוען כי ייצוא הגז של ישראל יכול להעניק לה יתרונות אסטרטגיים, ויסייע לה לפתח את הקשרים שלה עם המזרח התיכון[41]. המסמך טוען כי ייצוא למצרים ולירדן יכול לשפר את הקשרים, אבל אינו מביא סימוכין לכך שייצוא גז אכן משפר יחסים בין מדינות או מה היתרונות המדיניים שישראל תפיק מכך. עמדת המטה לביטחון לאומי שפורסמה באותו יום, תומכת אף היא בכך שליצוא גז יש משמעות אסטרטגית חשובה. לטענת המטה, עיכוב מתווה הגז עלול לגרום לעיכוב של 4 שנים בייצוא הגז, ובכך להביא לפגיעה ביציבות המשטרים וכן להספקה של גז מאיראן שתוריד את מחירי הגז באזור ותפגע בייצוא גז מישראל[42]. לטענת ברנדה שפר עמדה זו אינה מקצועית מבחינת היבטים של כלכלת הגז של איראן. לטענתה, איראן סובלת ממחסור בגז ומייבאת גז ממדינות אחרות, הרבה יותר ממה שהיא מייצאת. היא רחוקה לפחות עשר שנים מייצוא גז לשווקים רחוקים וצפויה לפתח את הגז קודם לצרכים מקומיים. כן היא סבורה כי איראן תעדיף לייצא את הגז כגז נוזלי לסין ולא למזרח התיכון[43]. מספר חודשים לפני פרסום הדוחות, במאי 2015, חידשו המצרים את החיפושים אחר גז טבעי בארצם על ידי מספר חברות בינלאומית לאחר הפסקה של מספר שנים, והדבר גם דווח בעיתונות העולמית[44] למרות זאת הדוחות אינם מזכירים חיפושים אלה ואת ההשלכות האפשרויות שעולות מהן - שגז מצרי יקטין את חשיבות ייצוא הגז הישראלי למצרים, ימנע אותו, או יצור מתח מדיני על רקע תחרות בין גז ישראלי לבין גז מצרי כמקור למתקני ההנזלה לייצוא ממצרים. חודשיים לאחר פרסום ניירות עמדה אלה נתגלה מאגר גדול של גז טבעי במצרים[45]. התנועה לאיכות השלטון העלתה תהיות באשר למקצועיות חוות הדעת על סמך כך שאין איזכור לאפשרות זו[46].

ערן עציון, מי שהיה סגן ראש המועצה לביטחון לאומי, וראש החטיבה לתכנון מדיני במשרד החוץ, טען ביוני 2016 כי מתווה הגז הוא דוגמה לכך שהדרג המקצועי בממשלה מוחלש ואין לו סמכות, והוא מנסה לקלוע לדעתו של הדרג הפוליטי. לטענתו היתה כנראה הנחיה פוליטית כך שהמסמך שפרסמו משרד החוץ והמל"ל על מתווה הגז יתמוך בעמדת הממשלה, אך הנחיה זו ניתנה בסוד משום שהמקבלים והנתונים אותה לא רצו שתתפרסם. לפי עציון, בתקופה שבה החלו להבין שהגז הוא נושא אסטרטגי משרד החוץ ביצע עבודה, והמסקנות שלה היו שהאינטרס הציבורי הוא לא לשמור את הגז ל–15 שנה אלא ל–50 שנה ולא לייצא. [47]

ב-2014 חתמו השותפות במאגר לווייתן על מכתבי כוונות לחתימת חוזי גז עם מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית. במצרים נמצאים מפעלים להנזלת גז שאינם בשימוש, ושיתוף פעולה עם מצרים שבמסגרתו יוזרם גז מהמאגרים הישראלים למצרים, שם יונזל הגז לצורך ייצוא לאירופה ואסיה עשוי לשרת גם את מצרים[20]. ב-2015 התגלה שדה גז ענק של כ-850 BCM, זוהר, במצרים על ידי חברת Eni האיטלקית שפיתוחו עשוי להשפיע על התחרות עם המאגרים הישראלים[48].

עמדת משרד החוץ כפי שנתנה בשנת 2015 היא כי ישראל תוכל לייצא גז לאירופה וכי לדבר זה יש השפעות משמעותיות על יחסי ישראל אירופה. האפשרות הן מכירה בצינור דרך קפריסין, יוון, ואיטליה או דרך הנזלת הגז דרך מתקני הנזלה.[41] המסמך לא מביא נתונים כמותיים בשאלה איזה אחוז מהגז לאירופה ישראל תוכל לספק, על איזה מדינות באיחוד האירופי תהיה לישראל השפעה מדינית, ומה אחוז האנרגיה שישראל תספק לעומת ספקים אחרים של גז כמו רוסיה, או מדינות ערב. לעומת עמדה זו מציינת העמותה לכלכלה בת קיימא כי העתודות של ישראל מהוות 0.4% מהעתודות העולמיות של הגז הטבעי. היות שכחצי מהעתודות נשמר למשק המקומי, ישראל תוכל לייצא כמות של 0.2% מתוך העתודות העולמיות. עבור המדינות החשובות באירופה כמו גרמניה, הגז הישראלי (שמופק במים עמוקים) הוא מועט ובשל המרחק הרב אליהן הוא יהיה גם יקר לעומת חלופות אחרות. מדינות באירופה כמו יוון או קפריסין שנשקל ייצוא עליהן, הן לפי הטענה, לא מדינות בעלות השפעה מהותית על מדיניות של האיחוד האירופי[49]

מתנגדי המתווה טוענים כי בעוד הוא נועד כביכול, לשפר את מצבה הביטחוני של המדינה, הוא בעצם תרוץ כדי לאפשר לעקוף את הממונה על הגבלים עסקיים. דרור שטרום, הממונה לשעבר על הגבלים עסקיים טען כי אין בעצם סיבה מדינית שגוברת על ההגבלים העסקיים, "הפעלת סעיף 52 זה לא מעקף של ממונה – אלא שמיטת הקרקע מתחת לפיקוח על מונופולים וקרטלים בישראל"[50].

חשש מפני פגיעה בעצמאות האנרגטית של ישראל

השר גלעד ארדן וגורמים נוספים הביעו חשש כי יצוא כמות גדולה של גז טבעי עלולה לפגוע בעתיד בביטחון ובמעמדה המדיני של מדינת ישראל. לדברי ארדן, עיקר עבודת וועדת צמח שהמליצה על ייצוא גז בכמות גדולה, נועדה לספק מיסוי מהר ככל האפשר, וכי הוועדה לא התחשבה מספיק בבעיות גאו פוליטיות של ישראל שעלולות להתפתח בטווח הארוך יותר[51] עמדה דומה הציג ג'ון הופמייסטר, לשעבר חברת האנרגיה "של"[52]. במסגרת השימוע על מתווה הגז התייחסו מספר עמותות לנושא הביטחוני. העמותה לכלכלה בת קיימא טענה כי הגברת הייצוא תפגע בביטחון האנרגטי של ישראל, וכי יש אינטרס ברור לשמור על עתודות גז לטובת הדורות הבאים. לפי נתונים שהציגה העמותה, כמחצית מעתודות המוכחות של הגז הטבעי בעולם הן בידי מדינות ערב וכ-90 אחוזים מהעתודות אינן בידי מדינות דמוקרטיות מערביות ידידותיות לישראל. כמו כן טענה העמותה לכלכלה בת קיימא כי תחום הנפט והגז חוזרים להיות מוצרים פוליטיים שבהם השיקול הפוליטי חשוב יותר מהשיקול הכלכלי.[49] הפורום המשפטי למען ארץ ישראל מחזיק בטיעונים דומים והוסיף כי אף כי אין התנגדות לייצוא למדינות השכנות, ייצוא כמות נכבדת על חשבון הדורות הבאים מהווה מכה קשה למדינה[53]. המתווה פוגע בביטחון המדינה בכך שהוא מוסר נכס ביטחוני-לאומי לידיים פרטיות[54].

חשש מפגיעה בישראל בגלל השענות המשק על צינור גז בודד ונושאים נוספים

מתנגדי המתווה טוענים כי היבטים ביטחוניים חשובים של משק הגז נשכחו או בוטלו במסגרת המתווה. לטענת גונן בן יצחק, שכיהן בעבר בשב"כ בתפקיד בכיר, קיים חשש כי גורם עוין לישראל ישתלט על נובל אנרג'י, אך המתווה אינו מכיל תנאי הגנה נגד אפשרות זו[55].

סיכון ביטחוני נוסף שמבקרי המתווה מזהירים מפניו הוא פגיעה ביתירות. הספקת הגז למשק הישראלי מבוססת על צינור אחד ממאגר הגז תמר. פגיעה בצינור בגלל תקלה או חבלה עלולה לפגוע במשק כולו. בהחלטת הממשלה משנת 2013 יש סעיף שמחייב את חברות הגז לחבר צינור נוסף למשק. אבל המתווה נסוג מדרישה זו[56]. לטענת גונן בן יצחק הדבר משמש את החברות כאמצעי לחץ מול הממשלה[55]. לפי החלטת הממשלה משנת 2013 יש לשמור את תמר כמאגר אסטרטגי למשק הישראלי, ולאסור ייצוא ממנו עד להתחלת ההפקה ממאגר לוויתן וחיבורו למשק הישראלי, ובכך להבטיח יתירות נוספת בהספקת הגז. כן הדבר משמש כדי לקבל וודאות גדולה יותר להפקת המאגר וכקלף מיקוח מול חברות הגז. המתווה מבטל החלטה זו. לטענת מתנגדי המתווה וכן גורמים בענף האנרגיה, דבר זה דווקא מוריד את הסיכוי שלוויתן יפותח בזמן הקרוב, שכן המתווה אינו כולל סנקציות נגד החברות אם לא יפתחו את לוויתן בזמן[56][57].

בשל מעורבותה של החברה האמריקאית נובל אנרג'י בקידוחים, מופעל גם לחץ לאישור מתווה הגז מצד גורמי ממשל בארצות הברית. כך נחשף לדוגמה כי שגרירות ארצות הברית שלחה מסרונים לחברי כנסת ערבים לתמוך במתווה הגז בכנסת[58].

מחאה וביקורת על מתווה הגז

ארגונים רבים שהיו מעורבים במחאה בנושא ייצוא הגז מישראל ועל העדר שקיפות וניהול לא תקין של משק הגז בידי הממשלה, ביקרו את התנהלות הממשלה גם בנושא מונופול הגז וכתוצאה מכך התפתחה המחאה החברתית על מתווה הגז. מחאה זו כוללת את הארגונים מגמה ירוקה, העמותה לכלכלה בת קיימא, ישראל יקרה לנו, הפורום הישראלי לאנרגיה, אנו, צדק חברתי - חדר המצב, הפורום המשפטי למען ישראל, התנועה לאיכות השלטון, ועוד. רוב הארגונים הפעילים בנושא חברו יחד עם פעילים חברתיים למטה מאבק הגז והגבירו את פעילותם לאחר התפטרות דיוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, מתפקידו והלכו וגברו המחאות וההפגנות.

כיסוי המחאה בתקשורת

חרף ההפגנות המרובות וסדר גודלן, הסיקור החדשותי בתחנות הטלוויזיה נמנע עד כה מלסקור אותן או לבצע תחקירים מקיפים לעמדות בעד ונגד מתווה הגז. [59] לדוגמה בתאריך ה-7 בנובמבר 2015, הפגינו בתל אביב מעל ל-8,000 איש [60]וב-14 לאותו חודש המספר עמד על למעל עשרת אלפים איש [61] בדרך כלל, הפגנות בסדר גודל כזה נסקרו בסיקור חדשותי נרחב, כוללת כותרות ראשיות בעיתונות ומקום מרכזי במהדורות החדשות בטלוויזיה. כדוגמת הסיקור החדשותי בהפגנות יוצאי אתיופיה. בנוסף, לא רק שאמצעי התקשורת ונמנעים לסקר את ההפגנות אלא שהם גם מצניעים ומגמדים את סדר גודלן וחשיבותן. למשל על פי ההערכות המארגנים והמשטרה סדר גודל ההפגנה ב-14 בספטמבר נעה בין 15,000-20,000 איש [62] לטענתם התקשורת מתוגמלת או נמצאת בניגוד אינטרסים מובהק לסקר את ההפגנות ולכן רוב הפעילות והסיקורים מתבצעים בפייסבוק בעיקר בידי המפגנים והמארגנים עצמם כסיקור על קשרי הון - עיתון. [63]

ידיעות אחרונות נמצאת תחת הבעלות של נוני מוזס ואליעזר פישמן (המחזיק בבעלות על העיתון גלובס). השנים נהלו יחד עם יצחק תשובה משא ומתן לרכישת פרטנר [64] והחזיקו בחברת הכבלים הוט. [65]. יתר על כן, הצמד נמצאים ביחסים הדוקים עם תשובה כך לדוגמה, בעת חתונתו, מוזס חכר את מטוסו הפרטי של תשובה.[66]. פישמן, בשנת 1998, מכר לתשובה את מניות חברת דלק ואפשר לו להשתלט במהירות על החברה.[67] אביו של רון ירון, אחד מהעורכים הבכירים בעיתון הוא דירקטור אצל יצחק תשובה. [68] בערב אישור מתווה הגז נצפה תשובה עצמו מבקר בידיעות אחרונות. [69]

לערוץ שתיים, ולחברת החדשות שלו יש ניגוד אינטרסים מובהק לסקר את ההפגנות מפני חברת קשת שהוא נמצאת בבעלות חלקית של יצחק תשובה,[70] ובדירקטוריון של חברת החדשות יושבים מקורבים לתשובה

ביטול המתווה ואישור מתווה חלופי

הדיונים בעתירות

לאחר העברת המתווה בידי שר הכלכלה וראש הממשלה בנימין נתניהו הוגשו ארבעה עתירות לבג"ץ נגד המתווה שעיקרן עסק בהפעלת סעיף 52 ובסעיף היציבות. העתירות אוחדו לשני ימי דיונים שנערכו ב-3 וב-14 בפברואר 2016. בדיון השני הגיע לבקשתו בנימין נתניהו להעיד בבית המשפט לאחר שבמהלך הדיון הראשון ביקש לעשות זאת עוד באותו היום אך בקשתו נדחתה מכיוון שלא הגיש תצהיר. בשני ימי הדיונים נערכו מחוץ לבית המשפט הפגנות נגד המתווה ובמהלך הדיון השני מנעו מאזרחים להיכנס לדיון בניגוד לחוק בתי המשפט ולמרות שעשו זאת בדיון הראשון.

החלטת בית המשפט

ב-27 במרץ 2016 פורסמה החלטתו של בית המשפט העליון - לקבל את העתירה שהוגשה בעניין סעיף היציבות ולדחות את שאר העתירות. ההחלטה לביטול פסקת היציבות עברה ברוב של 4 נגד 1, כשהמתנגד היחיד הוא השופט נעם סולברג. מכיוון שעל פי הצהרות חברות הגז סעיף היציבות הוא תנאי לקיום המתווה, ועל פי הצהרת המדינה שללא הסעיף אין מתווה, המתווה בוטל בהחלטת השופטים (3 מול 2). יחד עם זאת בית המשפט החליט לתת למדינה פרק זמן של שנה לתקן את סעיף היציבות או את המתווה, ואם לא תעשה זאת, המתווה מבוטל כולו סופית. בתגובה להחלטת בג"ץ אמר רה"מ נתניהו: "החלטת בג"ץ מאיימת קשות על פיתוח מאגרי הגז של מדינת ישראל... נחפש דרכים אחרות להתגבר על הנזק הקשה שנגרם לכלכלת ישראל בעקבות פסיקה תמוהה זו".[71][72] מספר שבועות לאחר מכן אישרה הממשלה מתווה חלופי, ללא הסעיף שנפסל על ידי בית המשפט.

פרסום המתווה על ידי משרד האנרגיה

באפריל 2017 החל משרד האנרגיה בקמפיין תעמולה, בסכום חריג של 7 מיליון שקל. הקמפיין צפוי לכלול פריסה נרחבת באמצעי המדיה השונים: שילוט חוצות, טלוויזיה, דיגיטל ואתר מידע מקיף ומטרתו להציג את עמדת משרד האנרגיה בנושא מתווה הגז ולתקיפת מתנגדיו. [5]

ראו גם

קישורים חיצוניים

דיונים בוועדת הכלכלה
נושאי גז ובטחון
קשרי הון-שלטון-עיתון במתווה הגז

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  1. ^ החלטה מספר 476 של הממשלה מיום 16.08.2015
  2. ^ השם הרשמי של המתווה הוא: "מתווה להגדלת כמות הגז הטבעי המופקת משדה הגז הטבעי תמר ופיתוח מהיר של שדות הגז הטבעי לוויתן, כריש ותנין ושדות גז טבעי נוספים".
  3. ^ 3.0 3.1 תומר גנון וליאור גוטמן, רשמית: גילה ימליץ לפרק את שותפות לוויתן, Ynet, ‏23 בדצמבר 2014
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 אבי שאולי, דיויד גילה: "חותרים לתחרות אמיתית בין מאגרי הגז" - המניות מגיבות בנפילה, ביזפורטל, ‏13/01/2015
  5. ^ ליאור גוטמן ושאול אמסטרדמסקי, קנדל ינהיג צוות שינסה לפתור את העימות סביב הגז, כלכליסט, ‏28 בדצמבר 2014
  6. ^ אבי בר-אלי, "איני יכול עוד": התפטרות דרמטית של דיויד גילה, הממונה על ההגבלים - המכתב המלא, TheMarker, ‏25 במאי 2015
  7. ^ דברי הסבר לטיוטת המתווה בעניין הרחבת שדה הגז
  8. ^ אבי בר-אלי, מדוע אסור שמתווה הגז יאושר - ואיך ניתן לתקן אותו, באתר TheMarker‏, 7 בספטמבר 2015
  9. ^ ערן אזרן, יניב קובוביץ, אלמוג בן זכרי, נעה שפיגל, ההפגנה הגדולה מאז קיץ 2011: אלפים הפגינו נגד מתווה הגז, 11 עצורים בת"א ובאר שבע, TheMarker, ‏8 בנובמבר 2015
  10. ^ רוני זיגר, דרעי התפטר "בצער" ממשרד הכלכלה; הממשלה אישרה העברת סמכויותיו לרה"מ, כלכליסט, ‏1 בנובמבר 2015
  11. ^ חזי שטרנליכט ומתי טוכפלד, רה"מ נתניהו הודיע: "אפעיל את סעיף 52", ישראל היום, ‏6 בנובמבר 2015
  12. ^ אבי בר-אלי, דרמה: מתווה הגז יבוטל - בג"ץ פסל את סעיף היציבות, TheMarker, ‏27 במרץ 2016
  13. ^ אבי בר-אלי, תיקון מתווה הגז אושר; נתניהו: "צריך להודות לראש הממשלה"; השר גבאי התנגד, TheMarker, ‏22 במאי 2016
  14. ^ טיוטת המתווה בעניין הגדלת כמות הגז הטבעי המופקת משדה הגז הטבעי "תמר" ופיתוח מהיר של שדות הגז הטבעי "לוויתן", "כריש" ו"תנין" ושדות גז נוספים
  15. ^ אבי בר-אלי, כך נראה הסדר הגז שמפרסמת המדינה - ומהם היתרונות והחסרונות, באתר TheMarker‏, 30 ביוני 2015
  16. ^ 16.0 16.1 אימוץ עיקרי המלצות הוועדה לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל (דו"ח ועדת צמח)
  17. ^ חוק משק הגז הטבעי, באתר המשרד לתשתיות לאומיות
  18. ^ לאחר 10 שנים: בריטיש גז סוגרת את משרדיה בישראל יום שלישי, 8 בינואר 2008, אבי בר-אלי, TheMarker.com
  19. ^ דברי הגאולוג יוסי לנגוצקי, אבי תגליות הגז בים התיכון העמוק הישראלי בכנס מיוחד שהתקיים בכנסת – 29 דצמבר 2014, energianews, ‏29 דצמבר 2014
  20. ^ 20.0 20.1 ארז צדוק, כל מה שרציתם לדעת על מתווה הגז - ב-10 נקודות, באתר TheMarker‏, 18 באוגוסט 2015
  21. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:כלכליסט
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         סיון איזסקו וליאור גוטמן, עכשיו זה רשמי: במאגר לוויתן יש 453 מיליארד מ"ק גז טבעי, באתר כלכליסט, 29 בדצמבר 2010
  22. ^ דלק קידוחים ואבנר: גז טבעי בהיקף של 1.1 TCF ב"תנין", 6 באפריל 2012, מאת ליאור זנו באתר themarker
  23. ^ הוועדה הבינמשרדית לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל
  24. ^ אבי בר-אלי, כך הנציחה המדינה את מונופול הגז, TheMarker, ‏17 ביוני 2012
  25. ^ הממונה על ההגבלים רונית קן פורשת במפתיע נעמה סיקולר, כלכליסט 16.11.2010
  26. ^ רונית קן, יצחק תשובה ורציו מציגים: חתונה מאוחרת אבי בר אלי, 04.02.2014, דה מרקר
  27. ^ איתי שטרן, הממונה על ההגבלים העסקיים: "תמר" הוא מונופול, אתר "תשתיות", ‏13 בנובמבר 2012
  28. ^ אבי בר-אלי, על המדינה להתמודד עם מונופול גז עוצמתי, TheMarker, ‏13 בדצמבר 2012
  29. ^ ליאור גוטמן, משרד האנרגיה מעכב את הפטור מהסדר כובל לשותפות במאגר לווייתן, כלכליסט, ‏30.07.14
  30. ^ אבי בר-אלי, לבקשת נתניהו: תידחה הצבעת הכנסת על הטלת פיקוח בשוק הגז, TheMarker, ‏25 בנובמבר 2014
  31. ^ אבי בר-אלי, ורה קורן, "איני יכול עוד": התפטרות דרמטית של דיויד גילה, הממונה על ההגבלים - המכתב המלא, באתר TheMarker‏, 25.5.15
  32. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:כלכליסט
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         שאול אמסטרדמסקי וליאור גוטמן, רשות החשמל נגד מתווה הגז: העלות העודפת למשק - 7.3 מיליארד שקל, באתר כלכליסט, 12 באוגוסט 2015
  33. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         אורי תובל, כלכליסט, מתווה הגז יגיע לממשלה, דרעי מתעקש להעבירו בכנסת, באתר ynet, 13 באוגוסט 2015
  34. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         מורן אזולאי, בלי הסמכויות: מתווה הגז אושר בכנסת, באתר ynet, 7 בספטמבר 2015
  35. ^ צבי זרחיה, דרעי בעקבות לחצים שהפעיל נתניהו: "לא אעצור את מתווה הגז, מוכן לעזוב את משרד הכלכלה", באתר TheMarker‏, 24 באוקטובר 2015
  36. ^ פרופסור ברנדה שפר, מגמות בינ"ל בהספקת גז טבעי - מצגת לוועדת צמח (עמ' 13-15), משרד התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים, ‏נובמבר 2011
  37. ^ 37.0 37.1 ליאור גוטמן ודורון פסקין, מחדל הגז: חברת החשמל תובעת 4.7 מיליארד דולר מחברת הגז המצרית, כלכליסט, ‏24 באוקטובר 2013
  38. ^ מצרים: "מובארק התעשר מעסקת הגז עם ישראל", ynet, ‏1 במאי 2011
  39. ^ ליאור קייס, דרמה: בוטלה הרשעת מובארק בהרג מפגינים, ynet, ‏29 בנובמבר 2014
  40. ^ עמירם ברקת, מסתמן: חב' חשמל תסיר תביעת ענק נגד חברות מצריות, גלובס, ‏15 בדצמבר 2014
  41. ^ 41.0 41.1 היבטים מדיניים ואסטרטגיים לפיתוח מאגרי הגז – עמדת משרד החוץ, משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, ‏1 ביולי 2015
  42. ^ משק הגז הטבעי בישראל - היבטים בביטחון הלאומי והשלכות מעיכוב בהרחבת מערך הגז הטבעי ויצואו, המטה לביטחון לאומי, משרד ראש הממשלה, ‏1 ביולי 2015
  43. ^ אבי בר-אלי, "הממשלה טוענת שהגז האיראני מאיים עלינו? אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות", themarker, ‏6 ביולי 2015
  44. ^ Christopher Coats, Egypt Moves to Extend Natural Gas Opportunities, פורבס, 28 במאי 2105
  45. ^ אבי בר-אלי, מתווה הגז מתפורר: מצרים מדווחת על תגלית גז ענקית, TheMarker, ‏30 באוגוסט 2015
  46. ^ קריאה דחופה לרה"מ לעצור את אישור מתווה הגז הנוכחי, התנועה למען איכות השלטון בישראל, ‏31 באוגוסט 2015
  47. ^ רותם שטרקמן, תרבות "הג'וקים המסוממים בבקבוק", ראיון עם ערן עציון, סגן ראש המועצה לביטחון לאומי, בכיר במשרד החוץ ומייסד ICSF, דה מרקר, 12.06.2016
  48. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:כלכליסט
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         שירות כלכליסט, מנכ"ל ENI: "ההערכה שלנו על כמויות הגז במצרים היתה שמרנית, נתקן כלפי מעלה", באתר כלכליסט, 9 בספטמבר 2015
  49. ^ 49.0 49.1 גז טבעי בישראל, בטחון אנרגטי ומדיני עקרונות למתווה חלופי למשק הגז הישראלי (עמ' 3-4), העמותה לכלכלה בת קיימא, באתר משרד התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים, ‏21 ביולי 2015
  50. ^ אבי בר-אלי, הקרב על הגז - דרור שטרום: "מפיצים שקר. עקיפת הממונה על ההגבלים - זילות החוק, באתר TheMarker‏, 13 ביולי 2015
  51. ^ איתי טרילניק, "אם יפרוץ משבר אנרגיה, ישראל תהיה בסוף התור של ספקיות הנפט", TheMarker, ‏21 באוגוסט 2012
  52. ^ "ישראל חייבת לשמור את הגז. יש לה הרבה אויבים" - גלובס, Globes
  53. ^ נחום גוטנטג, השימוע בנושא המתווה להסדרת משק הגז הטבעי חלק 5, הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, ‏23 ביולי 2015
  54. ^ בן ציון בן זקן, נחום גוטנטג, נייר עמדה:השגות למתוו הגז, הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, באתר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, ‏יולי 2015
  55. ^ 55.0 55.1 דב גיל-הר, בכיר לשעבר בשב"כ: "מתווה הגז - סכנה ביטחונית גדולה לישראל", וואלה, ‏8 בנובמבר 2015
  56. ^ 56.0 56.1
    שגיאות פרמטריות בתבנית:כלכליסט
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         ליאור גוטמן, המתווה שעליו תצביע היום הממשלה: אין תחרות, אין פיקוח מחירים ואין צינור שני, באתר כלכליסט, 16 באוגוסט 2015
  57. ^ אבי בר-אלי, "הגז מלווייתן יישאר בים. הפשרה נועדה רק לייצא גז ממאגר תמר", TheMarker, ‏2 ביולי 2015
  58. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    סוג לא תואם [ 3 ]         ג'קי חורי, שגרירות ארה"ב לח"כים מהרשימה המשותפת: הצביעו בעד מתווה הגז של נתניהו, באתר הארץ, 30 ביוני 2015
  59. ^ אורן פרסיקו, גז ונעלם: אתרי החדשות שבבעלות שלדון אדלסון ונוני מוזס הצניעו את סיקור ההפגנה נגד מונופול הגז, העין השביעית, ‏28 בספטמבר 2015 כתבה נוספת על הקשר בין הון לעיתון בוצע בידי איתן אבריאל, העיתונות הכלכלית: האם ברגע האמת היא משרתת את הטייקונים?, the marker, ‏28 בדצמבר 2014
  60. ^ נועם (דבול) דביר, אחיה ראב"ד ויעל פרידסון, עימותים אלימים בהפגנה נגד מתווה הגז: "שיא הקומבינה", ynet, ‏7 בנובמבר 2015
  61. ^ עמליה דואק, אלפים הפגינו נגד מתווה הגז: "שודדים את העתיד שלנו", mako, ‏14 בנובמבר 2015
  62. ^ על פי הפוסט של אור-לי ברלב ממארגנות המחאה, אור-לי ברלב, וואו על פי הערכות, פייסבוק, ‏15 בנובמבר 2015 ודף האיוונט של פייסבוק, אור-לי ברלב, עוצרים את שוד הגז - הפגנות בתל-אביב וכל הארץ - הערב! 14.11, פייסבוק, ‏14 בנובמבר 2015
  63. ^ צדק חברתי - חדר המצב, הון-שלטון-עיתון: גרסת מונופול הגז של תשובה, פייסבוק, ‏28 בדצמבר 2014
  64. ^ אמיר טייג, האצ'יסון תדרוש 750 מיליון דולר תמורת השליטה בפרטנר, מעריב, ‏30 באוקטובר 2005
  65. ^ גיא הדס, האצ'יסון תדרוש 750 מיליון דולר תמורת השליטה בפרטנר, מעריב, ‏30 באוקטובר 2005
  66. ^ איילה צורף, נוני מוזס מתחתן, the marker, ‏10 באוקטובר 2005
  67. ^ הדר חורש, יצחק תשובה חושף לראשונה כיצד חטף למשפחת רקנאטי את חברת דלק, the marker, ‏28 בדצמבר 2004
  68. ^ שוקי טאוסיג, העולם על-פי "ידיעות אחרונות", העין השביעית, ‏8 בנובמבר 2015
  69. ^ אורן פרסיקו, טייקון הגז ברחוב מוזס, ‏5 בנובמבר 2015
  70. ^ לי-אור אברבוך, אושר: בתו של יצחק תשובה רכשה מבנק לאומי את מניותיו בקשת
  71. ^ אבי בר-אלי, דרמה: מתווה הגז יבוטל - בג"ץ פסל את סעיף היציבות, TheMarker, ‏27 במרץ 2016
  72. ^ תלם יהב, דרמה בבג"ץ: השופטים ביטלו את מתווה הגז, Ynet, ‏27 במרץ 2016
אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=מתווה_הגז&oldid=125049"