קללת המשאבים

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קללת המשאבים (באנגלית: The resource curse) ידועה גם כפרדוקס העושר (Paradox of plenty) מתייחסת להבחנה כי בחלק מהמדינות והאיזורים שיש בהם שפע של משאבי טבע, במיוחד כאלה שיש בהם משאבים נקודתיים של משאבים מתכלים, כמו דלק מחצבי או מינרלים יקרים נוטים להיות בעלי צמיחה כלכלית נמוכה יותר ופיתוח של הון אנושי ודמוקרטיה גרועים יותר לעומת מדינות עם פחות משאבי טבע כאלה.

יש תאוריות שונות לגבי הסיבות לדבר זה, וככל הנראה יש מספר מנגנונים שונים: סוג אחד של מנגנונים הוא דרך המחלה ההולנדית שהיא ירידה בתחרותיות של סקטורים אחרים בכלכלה, שנגרמת בגלל שינוי בשער החליפין של המטבע המקומי ופגיעה ביצוא, וכן פחות מידי השקעות בסקטורים אחרים, בהון אנושי ובהשכלה, תנודתיות ברווחים מהמשאב הטבעי עקב תנודות בשוק הסחורות העולמי. סוג אחר של מנגנונים קשורים לכלכלה מוסדית וכלכלה פוליטית - ניהול לא נכון של המשאבים על ידי הממשלה, פגיעה במוסדות חברתיים, שחיתות (עקב הרווחים הקלים הצפויים או הממשיים שנובעים ממכירת המשאב הטבעי) ריכוזיות כלכלית, השקעות ממשלתיות בפרוייקטים מיותרים והורדת יעילות הביצועים של הממשלה.

דוגמאות לקללת משאבים

קללת המשאבים אינה מתקיימת בכל המדינות בעלות שפע של משאבי טבע, יש מדינות שבהן משאבי טבע הביאו לצמיחה כלכלית ויש מדינות שבהן גרמו להאטה כלכלית, להרס כלכלי ומצוקה חברתית, לעיכוב בתהליכי דמוקרטיזציה ולבעיות בריאות הקשורות לעוני. ההבדל העיקרי נובע ככל הנראה מאיכות המוסדות החברתיים שהיו לפני משאבי הטבע.

היבטים של קללת המשאבים ושל המחלה ההולנדית הכוללים הזנחה של אפיקים אחרים בכלכלה, שחיתות ואי-יעילות, אפשר למצוא במדינות מפיקות משאבים רבות כמו מדינות ערב, רוסיה, מדינות דרום אמריקה, ומדינות באפריקה. לעומת זאת יש מדינות אחרות שמפיקות משאבים שבהן גילוי והפקת משאבי טבע לא הזיקו לצמיחה הכלכלית וככל הנראה הועילו לה. הדוגמאות כוללות את המדינות אוסטרליה, ארצות הברית, קנדה, בוטסואנה, צ'ילה, ונורווגיה. עם זאת יש טענה שגם במדינות אלה נפגעו בצורה מסויימת בידי קללת המשאבים, לדוגמה ברנדה שפר מציינת כי בנורווגיה אחוז גבוה יותר של אבטלה לעומת מדינות נורדיות אחרות.

מאמר מאת שלושה חוקרים נורווגים שפורסם בשנת 2006 טוען כי יש קללת משאבים מותנה. יש קשר שלילי בין אחוז כמות המשאבים מהתמ"ג לבין הצמיחה הכלכלית אבל קשר כזה תלוי באיכות המוסדות שהיו במדינה לפני מציאת המשאבים.[1] גם החוקרים דרון אסמוגלו וג'יימס רובינזון טוענים כך בספר מדוע אומות נכשלות. כאשר יש מוסדות טובים המשאב הטבעי מתרגם לעושר לאוכלוסיה וכאשר המוסדות גרועים (לדוגמה במדינות כמו קמרון) מתפתחת במדינה קללת המשאבים.[1]

מחקר שבדק את הצמיחה הכלכלית במדינות OPEC (קרטל של מדינות המפיקות נפט וגז הטבעי) בשנים 1965 ל-1998 מצא שהתוצר המקומי הגולמי לנפש ירד ב-1.3% בכל שנה. [2]

קללת המשאבים בספרד הקולוניאלית

דוגמה ידועה לקללת המשאבים היא ספרד לאחר גילוי דרום אמריקה ב-1492. בסוף המאה ה-15 קסטיליה הייתה כבר בדרך להיות כוח מרכזי באירופה המערבית. היא השתלטה על חצי האי האיברי. השטח הנרחב, האוכלוסייה הגדולה ושפע המשאבים שהיו לקסטיליה הבטיחו את המשך קיומה ככוח האיברי החזק ביותר. בקסטיליה היה מעמד חזק של סוחרים, שהיה עשוי להוביל את ספרד למסלול של צמיחה ובוצעו בה רפורמות לייעול הממלכה. כל הדברים האלה השתנו בעקבות גילוי מתכות יקרות בדרום אמריקה[3]

הספרדים לא מצאו בדרום אמריקה כמות גבוהה של זהב כפי שקיוו, אבל המתכת כסף נמצאה בכמות עצומה, בעיקר בעיר פטוסי בבוליביה. המלוכה הספרדית פעלה לקידום מונופול על המסחר במשאבים בעולם החדש, אבל היא אפשרה גם יזמות פרטית בתחום. הסוחרים הפרטיים שלמו את "החמישית המלכותית", 20% מכלל ההכנסות הועברו לידי ממשלת ספרד. בשיא, הגיעו הרווחים מהכסף לכרבע מכלל הרווחים של המלך הספרדי.[3]

לכמות העצומה של כסף הייתה השפעה גדולה על הכלכלה של קסטיליה, אירופה והעולם כולו. פער המחירים של מתכת הכסף בין אירופה למזרח הרחוק הוביל ליצירת מסחר אינטנסיבי בין שני מרכזי כלכלה גדולים, דבר שהאיץ את התפתחות הגלובליזציה. ההשפעה על ספרד הייתה "המחלה ההולנדית" - פגיעה בייצור התעשייתי במדינה ובייצוא עקב שני תהליכים - ייקור הייצור המקומי עקב עליית שער המטבע של ספרד (כך שרווחי היצואנים נשחקו) והזנחת השקעות בתעשייה מקומית בגלל הרווחים הקלים יותר בתחום הפקת המשאב כסף. בקסטיליה נפגעו ענפי תעשייה יצרניים כמו התעשייה, החקלאות והטקסטיל.[3]

השפעה נוספת של הכנסות קלות מייצוא כסף הייתה שהמאבק בין המלך לבין מוסדות לריסון ההוצאות ולייעוץ למלך מטעם הסוחרים, הוכרע באופן חד לטובת המלך, דבר שהוביל בהמשך ליצירת חובות עצומים.[3] כתוצאה מכך מהיבטים אלה, חלה החלשות בכלכלת ספרד, ו-100 שנים לאחר גילוי אמריקה הפכה ממעצמה מרכזית למדינה בעלת כלכלה מפגרת לעומת יריבותיה. [2].

קללת המשאבים בקמרון

קיים תיאור נרחב של קללת המשאבים שעברה קמרון בעקבות גילוי של נפט במדינה בסוף שנות ה-70. קמרון התפרנסה מייצוא של קקאו וקפה ובשנת 1977 התגלה בה נפט. התוצר המקומי הגולמי עלה בין 1977 ל-1986 ב-9.4% בשנה, אבל אז החלה ירידה משמעותית, ובשנת 1993 התוצר הוא חצי מגודל התוצר במדינה בשנת 1986, מאז המשיכה הצמיחה הכלכלית אבל קמרון היא עדיין בעלת תוצר מקומי גולמי נמוך ב-30% לעומת 1986. התדרדרות זו הלכה יד ביד עם דרדור באינדקס הפיתוח של האו"ם, ותוחלת החיים במדינה ירדה מ-56 שנה בשנת 1995 ל-50 שנה ב-2006 ובמהלך תקופה זו תמותת התינוקות במדינה עלתה ב-30%. אחוז התלמידים בבתי הספר היסודיים והתיכונים ירד במהלך התקופה ב-10%. חלק גדול מהתדרדרות המצב נובע מהתרסקות ההשקעות בסקטור הציבורי [3][4]

הירידה בהשקעה הציבורית בקמרון היא מוזרה שכן לפחות על פני השטח, חלק גדול מרווחי הנפט הגיע אל הממשלה ולא לחברות הנפט. לפי הערכת חוקרים, קמרון השיגה כ-20 מיליארד דולר מאז 1977. שמייצגים 67% מהרנטה של חברות הנפט במדינה. השאלה מה הממשלה עשתה אם הכסף היא פתוחה, שכן רק 54% מהכסף שנכנס למדינה עבר למקומות ברורים ושאר הכסף "נעלם". השגת המידע בדבר כמות הכסף שהממשלה השקיעה מהנפט היא מסובכת בגלל שבמשך רוב 30 שנות ההפקה של הנפט, מתקיימת סודיות רשמית בקשר לסקטור הנפט, לא ידוע כמות הנפט שיש במדינה ולא ברור מה אחוז השימוש במשאבים האלה. היו בעבר הצהרות לגבי פרסום דו"חות בנושא ועל שקיפות אבל אלו לא בוצעו. בינתיים הוצאות הממשלה כחלק מהתמ"ג עלו מ-17% ל-26% בין השנים 1977 ל-1986. השכר בסקטור הציבורי עלה וכך גם הסובסידיות, ההון של הממשלה גדל פי 3. בגלל הגידול הזמני בהכנסות, הממשלה החלה במאמץ גדול של צריכה והשקעות, שחלק גדול מהם היו "פילים לבנים" עם הוצאה גדולה ומעט תועלת. הקריסה התרחשה בשנת 1986 וב-1988 הממשלה נכנסה לתוכנית צנע של קרן המטבע הבינלאומית. הנשיא Paul Biya הוא בכהונה משנת 1982 והוא שרד תהליך של דמוקרטיזציה של המדינה שהתרחש בשנת 1992. בשנת 2011 הוא זכה בבחירות בפעם ה-6 עם 78% מהקולות לאחר שביטל את המגבלה שהוכנסה בחוקה בשנת 1996 של שתי קדנציות לכל היותר. [5][6]

קללת המשאבים בניגריה

ניגריה היא מדינה עשירה במשאבי טבע כגון נפט, פחם, זהב, כסף, עופרת, אבץ, בדיל ועוד. המדינה מפיקה גם את מחצב הקולומביט, ממנו מפיקים את היסוד קולומביום המשמש לסגסוגות פלדה בלתי חלידות (90% מהתפוקה העולמית של מחצב זה מקורה בניגריה). ניגריה חברה באופ"ק, ארגון המדינות המפיקות נפט. 95% מההכנסות במטבע חוץ של ניגריה נובעות מענף הנפט וכך גם 20% מהתוצר המקומי הגולמי. עתודות הנפט, ברובן בחבל ביאפרה, אינן מנוצלות בצורה יעילה על מנת להעלות את רמת החיים ולתרום לצמיחה כלכלית, ומיעוט קטן בלבד באוכלוסייה נהנה מהרווחים.

בניגוד למודל נאיבי של צמיחה כלכלית עקב הכנסות ממכירות נפט, נראה כי ניגריה סובלת מקללת משאבים. ניגריה היא מהמדינות העניות ביותר באפריקה. פחות מ-60% מתושבי המדינה מתגוררים בבתים המחוברים למים זורמים, או זוכים לשירותי תברואה מינימליים. עונייה של ניגריה נובע בעיקר מניהול לקוי מאוד של כלכלת המדינה ושחיתות של המעמד השליט. עם זאת, ישנו גידול תמידי בהיקף התל"ג, ובשנת 2014 עבר את התל"ג של דרום אפריקה. כ-60% מתושבי ניגריה עוסקים בחקלאות. עיבוד הקרקע נעשה באמצעים פרימיטיביים, ועל כן התפוקה נמוכה מאד ומשמשת ברובה לחקלאות קיום - פרנסת המשפחה עצמה. הקרקע לגידולי חקלאות מועטה, ומתחלקת לחלקות הולכות וקטנות, בשל גידול אוכלוסין גבוה.

בניגריה החל לפעול ארגון בוקו חראם - אחד מארגוני הטרור הרצחניים והמוצלחים במאה ה-21 שהצליח להשתלט על שטח גדול משטחי המדינה. אשר קורא להחרמת המערב, הפסקת לימודים מערביים וקורא לחזור לאיסלם. ייתכן ודבר זה קשור להשפעות גאופוליטיות של נפט וגז טבעי.

קללת המשאבים במוזמביק

בשנת 2017 נחשפה פרשת הלוואת ענק במובזמיק שגרמה למשבר פיננסי ולכך שהממשלה לא שילמה לעובדי ציבור. ‏[4]

בשנת 2013 נתגלה במוזבמיק מאגר גדול של גז טבעי. נוכח הציפיה לרווחים גדולים, מנהיגי מוזבמיק לקחו הלוואות סודיות בסך 2 מיליארד דולר. דבר זה בוצע במשרדים בלונדון על ידי שני בנקים אירואפים גדולים, Credit Suisse והבנק בבעלות ממשלת רוסיה, VTB. התנהלות הבנקים לא בהכרח חוקית והם נחקרים על ידי רשויות פיננסיות של בריטניה, שוויץ וארצות הברית.

הכסף מההלוואות הוצא על אוניות לדיג טונה, אוניות מלחמה, וחלק ממנו כנראה הלך לשחיתות. בעקבות נפילת מחירי הגז בעולם נדחה פיתוח הפרוייקט ולכן לא היו אמצעים להחזר ההלוואות. הדבר גרר משבר חובות של הממשלה.

רפובליקת בננות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - רפובליקת בננות

הביטוי רפובליקת בננות מתייחס באופן היסטורי למספר מדינות באמריקה הלטינית שחיו במשך עשרות שנים תחת השפעת חברת הפירות המאוחדת - התאגיד הרב לאומי חזק ומושחת שבסיסו היה בארצות הברית. חברת הפירות המאוחדת שמכרה בננות ופירות לארצות הברית השתלטה בהדרגה על הכלכלה והפוליטיקה במדינות ולא היססה להשתמש בשוחד, משטרה פרטית, רציחות, דיכוי אלים של שביתות ואף יזום של לפחות הפיכה צבאית אחת (בשיתוף ה-CIA) נגד שלטון דמוקרטי כדי לשמור על הרווחים והשליטה שלה במדינות אלה. במקרה זה "קללת המשאבים" פרושה שאליטה מקומית יחד עם התאגיד הרב-לאומי מקבלים את רוב הרווחים מהמשאב המקומי בעוד רוב התושבים מקבלים תנאי עבודה קשים ועלובים, התמודדות מול מונופסון בתחום העבודה והמכירות ששולט גם תחומים רחבים מכלכלת המדינה (לדוגמה מונופול בתחום הרכבות שמונע פיתוח כבישים) ושמירה על משטר דיקטטורי ודכאני.

דוגמה זה חוזרת על עצמה במדינות עניות מוטות משאבים נוספות - לממשלה לא אכפת שהתושבים נשארים עניים ובורים כי הפקת משאבי הטבע לא דורשת אוכלוסיה משכילה או הון אנושי. והפקת המשאב בתנאי ניצול כאשר רוב הרווח זורם רק לאליטה של פוליטיקאים, אנשי עסקים ואנשי צבא שומרת על הסדר הקיים על ידי שילוב של פוליטיקה, תרבות, כסף ואלימות - על ידי כמרים (או כוהני דת אחרים), שכירי חרב, המשטרה והצבא.

מנגנונים דרכם קללת המשאבים עובדת

אין הסכמה בין החוקרים באקדמיה באשר למנגנונים המדוייקים שבגללם צירוף של מוסדות באיכות גרועה יחד עם שפע משאבי טבע מובילים לכך שיש צמיחה כלכלית נמוכה.[5] ייתכן שכמו בנושאים חברתיים אחרים יש מספר סיבות המובילות לתוצאה דומה.

תאוריה של אסמוגלו ורובינזון טוענת כי אם דיקטטור או אליטה מוכנים לבצע פעולות בלתי יעילות בכלכלה, כמו חסימת סקטורים שמאיימים עליהם, הם יהיו מוכנים לבצע דבר זה באופן נמרץ יותר כאשר יש להם תמריץ גדול יותר בדמות הכנסות גדולות יותר ממשאבי טבע עשירים יותר. גם היריבים שלהם - מורדים או אופוזיציה שרוצה להיות אליטה יהיו בעלי תמריץ גדול יותר לנסות להפיל את המשטר הקיים.[5]

תאוריה אחת של רובינזון, Ragnar Torvik ו-Thierry Verdier טוענת כי שליט לא מוכשר או דיקטטור משפר את סיכוייו להישאר בשלטון על ידי ניפוח המגזר הציבורי ומתן משרות למקורבים ולסקטורים שיכולים לחזק את שלטונו. דבר זה מייצר אי-יעילות כלכלית בגלל שהמגזר הציבורי גדול מידי. כאשר יש שפע של משאבי טבע המנגנון הזה גדול יותר והנזק שלו גדול יותר וגם התמריץ של השליט לשמור על מעמדו גדול יותר. כאשר המדינה היא חלשה או כאשר יש שחיתות גדולה או כאשר המוסדות החברתיים לא מספיק חזקים כדי למנוע תהלי כזה, אין כוח לבלום תעסוקת יתר כזו במגזר הציבורי וגם אין מריטוקרטיה כלומר תגמול לכשרון - כך שהמגזר הציבורי לא רק גדול יותר ובזבזני יותר אלא גם מתפקד בצורה פחות יעילה ופוגע בתפקוד המשק.[6] הסבר אפשרי נוסף הוא שהתמריץ להשאר בשלטון הוא דומה בכל מקרה (לדוגמה בגלל במדינה דיקטטורית הסיכון של השליט הוא הוצאה להורג באם יאבד את השלטון) אבל האמצעים העומדים לרשות השליט לצורות שונות של ייצוב שלטונו על ידי שחיתות למקורבים וכן על ידי סבסוד של האוכלוסייה הוא גדול יותר כאשר יש לו משאבי טבע גדולים יותר - כלומר מה שגדל אצל השליט הוא לא ה"ביקוש" לשחיתות (מה התמריץ שלו לנקוט בה) אלא "היצע" השחיתות (כמה שחיתות הוא מסוגל לספק בהנתן משאבים מוגבלים של המדינה).

לפי תאוריית נוספת של קללת המשאבים, מדינות שלהן משאבים טבעיים בשפע (כגון גז טבעי או נפט), לעתים קרובות אינן עוברות תהליך של דמוקרטיזציה. חלק מרכזי מכך היא שהשלטון יכול לנצל את המיסוי ו/או הרווח מהמכירה של משאבי הטבע לשם קבלת כמות גדולה של מס, ואינו צריך להסתמך על האוכלוסייה הכללית לשם כך - כך שאינו צריך לדאוג לרווחה ולהשכלה שלה. האליטה הכלכלית של המדינה אינה צריכה להשקיע במיוחד ביזמות או במכירה קמעונאית ויכולה להיות עשירה מרווחי המשאב הטבעי. אליטות שהשקיעו בהון פיזי במקום באדמות או נפט, חוששות שההשקעות שלהן יינזקו בקלות במקרה של מהפכה. דבר זה גורר הון אנושי נמוך והעדר חשיבות לנושאים כמו שמירה על זכויות קניין, זכויות אזרח, חופש ביטוי ועוד שמחזקים דמוקרטיות, ומכוונים פיתוח של הכלכלה.

לפי פרופ' איתן ששינסקי, המנגנון העיקרי של קללת המשאבים הוא מנגנון השחיתות והניצול הלא נכון של כספי הממשלה והמנגנון המשני של קללת המשאבים הוא המחלה ההולנדית.

קללת משאבים, דמוקרטיה ותוקפנות צבאית

אחת ההשלכות האפשרויות של קללת המשאבים נוגעת לדמוקרטיזציה וכן לתמיכה בטרור ומעורבות בסכסוכים צבאיים. מדינות רבות הקשורות למשאבי טבע שבהן התפתחה קללת המשאבים חוו לא רק האטה בצמיחה הכלכלית אלא גם סכסוכים צבאיים רבים, מלחמות אזרחים וצמיחה של ארגוני טרור מקומיים ובינלאומיים. הדבר יכול להיות סיבה נוספת לפגיעה בצמיחה כלכלית כך שהוא יכול להיות גם הסבר נוסף לקללת המשאבים הכלכלית ולא רק תוצר שלה. לפי מחקר אחד, מדינה "טיפוסית" שייצוא סחורות בסך של כ-5% מהתוצר המקומי הגולמי שלה, היא בעלת סיכוי של 6% להיות מעורבת בסכסוכים, לעומת זאת מדינות שבהן ייצוא כזה מהווה 25% או יותר, הסיכוי לסכסוך הוא 33%.[7][8]

יש מספר גורמים לקשרים בין הפקת משאבי טבע לבין סכסוכים צבאיים. הסיבה האחת היא שמנגנונים של קללת המשאבים גורמים לפגיעה באיכות הממשל ושל הכלכלה, והצירוף של שחיתות ואבטלה גורר אי שקט חברתי ו/או נכונות של השלטון להיכנס לסכסוך צבאי כדי להשתיק ביקורת פנימית (טיעון קללת המשאבים). בנוסף ייתכנו סכסוכים הנוגעים לשאלה מי שולט בהפקת משאבי טבע ומי יקבל מהם את הרווחים (טיעון מלחמת משאבים). בנוסף גישה להכנסות ממשאבי טבע בידי צדדים אלימים וחמושים יכולה להאריך סכסוכים (טיעון משאבי קונפליקט). מחקר אחד טוען שדי שמדינה מוצאת נפט, ועוד לפני שלב ההפקה, הדבר מביא להגדלת הסיכון לשינוי שיווי המשקל בין השלטונות לבין גורמים המעוניינים לאזן את השלטון כמו אופוזיציה, עיתונות, עמותות אזרחיות ועוד.

Jeff Colgan מאבחן כי מדינות עשירות בנפט, הן בעלות נכונות להכנס לקונפליקט בינלאומי, דבר המכונה תוקפנות-נפט (Petro-aggression). דוגמאות כוללות את הפלישה של עיראק לאיראן, הפלישה של עיראק לכווית, הפלישות החוזרות של לוב לצ'אד בשנות ה-70 וה-80, המתח בין איראן למעצמות המערביות, היחסים בין ארה"ב לבין עיראק ואיראן. לא ברור אם דפוס של תוקפנות נפט נמצא במשאבי טבע אחרים מלבד נפט.[9] להבחנה זו מצטרף גם תומס פרידמן בספרו חם שטוח וצפוף.

הכלכלה הריכוזית המאפיינת את הפיתוח של משאבי טבע מאפשרת מספיק כסף כדי לבצע דיכוי פנימי או חיצוני. לקנות נשק ולהכשיר חיילים וטרוריסטים כדי להטיל משטר דיקטטורי בתוך המדינה, או כדי לתמוך בקבוצות טרור או גרילה או בקבוצות מקומיות שמעוניינות בהפיכה צבאית, במדינה שכנות - לדוגמה התמיכה של איראן בארגוני טרור וגרילה בעירק, לבנון וסוריה. למדינות אחרות קשה להלחם בתופעה או בגלל הצורך שלהן במשאבי טבע (בעיקר נפט וגז) או בגלל הקלות היחסית של מכירת משאבים אלה בשוק השחור בלי צורך לשמור על יחסים טובים בשוק עולמי לשם ייצוא מוצרים לצרכנים.

מאמר אחד טוען כי הצמיחה של המאפיה בסיציליה התחילה בזכות קללת משאבים, פעילות ראשונה של המאפיה קשורה בצורה חזקה למועצות מקומיות שיש בהן שפע של גופרית, שהוא מוצר הייצוא הרווחי ביותר של סיציליה.[10] מחקר אחד טוען כי העליה במחירי המינרלים בשנים 1997-2010 תרם לעליה של 21 אחוז ברמת אלימות המדינות באפריקה.[11]

הדוגמאות של מעורבות של "כסף קל" ממשאבי טבע (בעיקר גז ונפט), אי שוויון כלכלי- חברתי, מעורבות בסכסוכים ואלימות מדינית וכן בנוכחות של טרור או ותמיכה בו, כוללת את הדוגמאות האפשרויות הבאות:

  • השלטון המושחת של השאח באיראן, ההפיכה האיראנית והתמיכה של איראן בארגוני טרור שיעים (כמו חיזבאללה)
  • פלישת עירק לאיראן ומלחמת איראן-עירק.
  • פלישת עירק לכווית ומלחמת המפרץ הראשונה
  • שלטונו הדיקטטורי של סדאם חוסיין ומלחמת האזרחים בעיראק לאחר הפלתו
  • השלטון הדיקטטורי בסעודיה, תוך דיכוי זכויות אדם. התמיכה של סעודיה ו/או של עשירים בסעודיה בארגוני טרור סונים (כמו המדינה האיסלמית)
  • צמיחת ארגון "המדינה האיסלמית" בעקבות הפלישה של ארצות הברית לעירק, המימון העיקרי של המדינה האיסלמית הוא מרווחי נפט בהפקה עצמית וכן בתמיכה של מדינות מפיקות נפט אחרות.
  • השלטון הדיקטטורי בקטאר, התמיכה של גורמים בקטאר ושל השלטון עצמו בארגוני טרור סונים (חמאס בעזה והמדינה האיסלמית בעירק וסוריה)
  • השלטון המושחת בסוריה כולל תחת אסד האב והבן, מלחמת האזרחים בסוריה וצמיחת והתבססות של המדינה האיסלמית שם, תוך ניצול מאגרי הנפט בצפון המדינה.
  • שלטון קדאפי בלוב, תמיכת קדאפי בטרור (פרשת לוקרבי), מלחמת האזרחים בלוב.
  • צמיחת "בוקו חארם", ארגון הטרור האיסלמי הקיצוני, בניגריה.
  • צעדים דיקטטורים ותוקפניים מצד רוסיה תחת שלטון פוטין - כולל הגבלת חופש העיתונות, כיבוש האי קרים, סכסוך עם אוקראינה ועוד.
  • צעדים דיקטטורים בוונצואלה ושיתוף פעולה שלה עם הקמת תאי טרור מצד איראן.

קללת המשאבים בישראל

גז טבעי בישראל

רקע:

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - קשרי הון-שלטון במשק הגז הטבעי בישראל

בשנת 2011 כחלק מהישיבות של וועדת צמח, העיד ליאור גלאו מבנק ישראל, על האפשרות של פגיעה בייצוא עקב שילוב של מחלה הולנדית וקללת משאבים. ‏[12]

לטענת פעילים חברתיים שמשתתפים במאבק הגז וכן לפי פקידים לשעבר אחד הנזקים המרכזיים של מתווה הגז והשפעת מונופול הגז על ממשלת ישראל בסוגיות כמו וועדת צמח והמאבק על ייצוא הגז היא פגיעה בדמוקרטיה ובמנהל תקין שיכולים לגרום לנזק כלכלי גבוה.

ערן עציון, מי שהיה סגן ראש המועצה לביטחון לאומי, וראש החטיבה לתכנון מדיני במשרד החוץ, טען ביוני 2016 כי מתווה הגז הוא דוגמה לכך שהדרג המקצועי בממשלה מוחלש ואין לו סמכות, והוא מנסה לקלוע לדעתו של הדרג הפוליטי. לטענתו הייתה כנראה הנחיה פוליטית כך שהמסמך שפרסמו משרד החוץ והמל"ל על מתווה הגז יתמוך בעמדת הממשלה, אך הנחיה זו ניתנה בסוד משום שהמקבלים והנתונים אותה לא רצו שתתפרסם. לפי עציון, בתקופה שבה החלו להבין שהגז הוא נושא אסטרטגי משרד החוץ ביצע עבודה, והמסקנות שלה היו שהאינטרס הציבורי הוא לא לשמור את הגז ל–15 שנה אלא ל–50 שנה ולא לייצא. ‏[13]

דרור שטרום, הממונה לשעבר על הגבלים עסקיים טען ביולי 2015, כי אין בעצם סיבה מדינית שגוברת על ההגבלים העסקיים, "הפעלת סעיף 52 זה לא מעקף של ממונה – אלא שמיטת הקרקע מתחת לפיקוח על מונופולים וקרטלים בישראל"‏[14].

בשנת 2016, התברר כחלק מפרשת הצוללות, כי משרד הביטחון רכש את הספינות המגינות על אסדות הגז, בעלות של יותר מ-300 מיליון יורו, ממספנת טיסנקרופ באמצעות הלוואה פרטית. מימון רכש הספינות בוצע בשנת 2015 באמצעות הלוואה שנלקחה מבנק דיסקונט. אגף החשבת הכללית באוצר, בראשות מיכל עבאדי-בויאנג'ו, ידע על ההלוואה ואישר אותה. באגף התקציבים במשרד האוצר, שבראשו עמד אז אמיר לוי, טענו שלא ידעו ולא אישרו את ההלוואה, שבה הם רואים אמצעי העוקף את מגבלת התקציב. [7]

ניסיון למנוע את קללת המשאבים

הקמת קרן הדורות הבאים

מדינות רבות, הקימו בעקבות נורווגיה "קרן לדורות הבאים" שתפקידה העיקרי הוא למנוע את המחלה ההולנדית.את הכסף ממיסוי משאב הטבע משקיעים בקרן השקעות בחו"ל במיזמים שונים, ונשארת קרן המניבה רווחים שנתיים. הרווחים מקרן זו מגיעים למדינה וכסף זה נכנס לתקציב המדינה. בצורה זו נמנעים הן מהגעת כמות גבוהה של כסף למשק שפוגעת בשער המטבע ודרכו בייצוא, גם מנסים להבטיח זרם בר קיימא של כסף במקום קבלת סכום חד פעמי וגם מנסים למנוע תנודות בתקציב הנכנס כתוצאה משינויים בערך של הסחורה שמייצאים. הרעיון של הקרן דומה במקצת להשקעה בדירה וקבלת שכירות חודשית לעומת מכירת הדירה וקבלת סכום גבוה של כסף בבת אחת. כמו כן הקרן אמורה לדאוג לפיזור ההשקעות באפיקים שונים כדי לקבל סיכון נמוך יותר ביחס להשקעה בנכס אחד.

למרות זאת קרן הדורות הבאים אינו פתרון מושלם. עדיין תתכן מחלה הולנדית והשקעות בקרן כזו היא בעלת סיכון משל עצמה. לדוגמה נאורו הפסידו את רוב הכסף של הקרנות שלהם בגלל השקעות לא טובות. קרן כזו לא מוגנת מפני משבר כלכלי עולמי. בעיה נוספת היא שהכספים המגיעים מהקרן עדיין יכולים להיות מנוצלים בצורה גרועה או ששליטים יחמדו את הכסף בקרן עצמו וימשכו את הכסף עצמו - וקללת משאבים מגדילה את הסיכון שניצול לא נכון של הכסף של הקרן יתרחש.

מוסדות חברתיים מוצלחים יותר

אסמוגלו ורובינזון מנסים להציע דרכים להיאבק בקללת המשאבים. העצה העיקרית שלהם היא תיקון המוסדות החברתיים. אם כי דבר זה אינו דבר קל. לדוגמה דמוקרטיזציה בקמרון לא הביאה לשינוי מהותי שם ובאופן כללי דבר זה נכון אולי למדינות נוספות באפריקה. גם קרנות משאבים כמו זו שיש לנורווגיה שאמורות למנוע בעיות של קללת משאבים ולמנוע מחלה הולנדית הן גם ככל הנראה לא פתרון טוב שכן כדי שיישמו אותן הן צריכות להתיישר עם האינטרס של השליט ודבר זה אינו סביר.

הם מתארים כיצד הבנק העולמי נתן מימון לצורך בניית צינור לייצוא נפט מצ'אד בשנת 1999 כאשר התנאי היה שהכסף יועבר לקרן חיצונית שתנוהל בלונדון, ודבר זה אושר בפרלמנט של צ'אד. הקרן יועדה לספק שקיפות לגבי כמות הכספים הנכנסת וכן יועדה למנוע מחלה הולנדית ולהשקיע בדורות העתיד. אבל ללא "מוסדות מכלילים" היבטים אלה היו חסרי משמעות,בשנת 2005 ביטל נשיא צ'אד את קרן הדורות הבאים, הכפיל את כמות ההכנסות שהממשלה קיבלה באופן ישיר והעביר חלק גדול מהם לשם קניית נשק [8]

קצב הפקת המשאבים ופיתוח תעשיות המשך

ככל שקצב הפקת המשאבים מהיר יותר, כך עולה האחוז שם מהווים מסך התוצר המקומי הגולמי. כמו כן קצב מהיר של הפקת המשאב מגדיל את קצב ייצוא חומר הגלם מהמדינה ובכך יכול לגרור מחלה הולנדית חזקה יותר. הקשר בין שני התחומים אינו לינארי שכן קצב הפקה גדול או שווה לצריכה המקומית פירושו ייצוא אפסי.

מבחינת נקודת המבט של כלכלה בת קיימא, צדק בין דורי וקיימות יש הגיון בהאטת הפקת המשאב כך שהפקתו תתבצע על פני דורות רבים. שכן הפקה שלו בדור אחד פרושה ניכוס הערך הכלכלי לדור זה על חשבון הדורות הבאים. הפקה איטית יותר פרושה גם הקטנת הבעיות של מחלה הולנדית וקללת המשאבים משום שאחוז הפקת המשאב ו/או הייצוא של המשאב מתוך התל"ג יורד. הפקה מהירה יותר של המשאב תלויה בנושאים ערכיים כמו שיעור היוון של העתיד וכן עד כמה המדינה ענייה - ככל שהיא ענייה יותר יש לה תמריץ גדול יותר לייצא את המשאב בצורה מהירה יותר.

כמו כן יש הבדלים בין ייצוא חומר גלם (כמו נפט גולמי, או קקאו) לבין ייצוא מוצרי המשך (כמו תוצרי נפט מזוקקים ופלסטיקה, שוקולד וכו') שלהם ערך כלכלי גבוה יותר והם מחייבים גם הון אנושי גבוה יותר. הפנית חלק מהמשאבים לפיתוח תעשיות המשך פירושו מצד אחד שתעשיות אלה הופכות להיות תלויות לא פעם בתעשיית הפקת משאב חומר הגלם ומצד שני תעשיות אלה עשויות להיות יותר מבוזרות היות שקיומן אינו תלוי בזיכיון ממשלתי, הן מתחרות בשוק של מוצרים מוגמרים שבו ייתכנו יותר מתחרים והן יותר ניידות יחסית להפקת המשאב הטבעי.

ביקורת

מאמר משנת 2008 טוען כי הקללה נעלמת כאשר מסתכלים על מדדים אחרים. במקום להסתכל על החשיבות היחסית של ייצוא משאבי טבע מתוך התוצר הכלכלי מסתכלים עם השפע היחסי של משאבי טבע בקרקע. כאשר משווים בין מדינות שונות באמצעות מדד זה, נראה שריבוי משאבים בקרקע קשור בצורה קלה לצמיחה כלכלית מעט גבוהה יותר ומעט פחות סכסוכים צבאיים. תלות גבוהה בייצוא סחורות מקושר למדיניות גרוע ולטענת המאמר היא לא קשור לכמות גבוהה של ייצוא סחורות אלא שיש סיבתיות בכיוון הפוך - סכסוכים ומדיניות גרועה יצרו את התלות הגבוהה בייצוא של משאבי טבע. כאשר יש כאוס במדינה והמדיניות הכלכלית מפחידה משקיעים זרים ודוחפת החוצה יזמים פרטיים כדי לחפש אחר אפשרויות טובות יותר, תעשייה ושירותים עלולים להתכווץ אבל הפקה של מתכות יקרות ושל נפט נשארות היות והן קשורות למשאבים מקומיים. לכן הפקת משאבים הופכת להיות סקטור ברירת המחדל שעדיין מתפקד לאחר שתעשיות אחרות נעצרו. [15][16]

מאמר משנת 2011 בדק את הקשרים ארוכי הטווח בין תלות במשאבי טבע ובין סוג השלטון בין 1800 לבין 2006. המאמר טוען כי גידול בתלות בהפקת משאבי טבע לא מגבירה את הטוטליטריות של השליט. החוקרים טוענים כי במחקרים הקודמים היו הטיות מחקריות, וכי השענות על משאבי טבע מעודדת דמוקרטיזציה, בניגוד גמור לחלק מהתאוריות של קללת המשאבים. ההטיה המחקרית של המחקרים הקודמים, לטענתם, היא אי התחשבות בשוני בין מדינות שונות. [9]

מאמר משנת 2011 טוען כי טענות קודמות על כך שפע של נפט הוא קללה, מבוססות על מתודולוגיות שלא לקחו בחשבון הבדלים בין מדינות ותלויות שעולות ממשברים בינלאומיים, כמו שינוי בטכנולוגיה ובמחיר הנפט. החוקרים בודקים נתונים מהבנק העולמי בתקופה שבין 1980 ל-2006 עבור 53 מדינות, שכוללות 85% אחוז מהתמ"ג העולמי ו-81% מהעתודות העולמיות של נפט. הם מוצאים כי שפע של נפט משפיע בצורה חיובית הן על הצמיחה הכלכלית קצרת הטווח והן על ההכנסות ארוכות הטווח.[17] במאמר נוסף החוקרים טוענים כי התנודתיות במחירי הסחורות, לא רק השפע של הסחורה עצמה, הוא זה שמניע את פרדוקס המשאבים.[10][11] (אם כי דבר זה נחשב כבר לאחת הבעיות הקשורות למחלה הולנדית שהיא חלק מקללת המשאבים)

ראו גם

קישורים חיצוניים

קללת המשאבים בוונצואלה
קללת המשאבים בישראל

הערות שוליים

  1. ^ Halvor Mehlum , Karl Ove Moene , Ragnar Torvik Institutions and the Resource Curse, The Economic Journal, 2006 , 508, p 1-20
  2. ^ Gylfason, Thorvaldur, 2001. Natural resources, education, and economic development. European Economic Review 45, 847–859.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 סיכום מאמר: מוסדות וקללת המשאבים בתחילתה של ספרד המודרנית / מאוריציו דרליצמן והאנס חואקים ווט
  4. ^ Joseph Hanlon, Mozambique fell prey to the promise of fabulous wealth – now it can't pay nurses, the guardian , 27 January 2017
  5. ^ 5.0 5.1 דרון אסמוגלו וג'יימס רובינזון, The economic nature of the resource curse mechanism, מדוע אומות נכשלות, 2012
  6. ^ Robinson, James A, Ragnar Torvik, and Thierry Verdier, Political foundations of the resource curse , Journal of Development Economics, 79: 447-468. 2006
  7. ^ Collier, Paul (2003) "Natural Resources, Development and Conflict: Channels of causation and Policy Interventions," World Bank
  8. ^ Natural resources and violent conflict: options and actions. Bannon, Ian and Collier, Paul (eds), (2003) World Bank
  9. ^ Colgan, Jeff. "Petro-Aggression: When Oil Causes War". Cambridge University Press.
  10. ^ Buonanno, Paolo; Durante, Ruben; Prarolo, Giovanni; Vanin, Paolo (2015-08-01). "[ttp://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/ecoj.12236/abstract;jsessionid=3049A9E9EF718BBE461B7CC389A77133.f02t04 Poor Institutions, Rich Mines: Resource Curse in the Origins of the Sicilian Mafia]". The Economic Journal 125 (586): F175–F202
  11. ^ Berman, Nicolas; Couttenier, Mathieu; Rohner, Dominic; Thoenig, Mathias (2015-06-29). "This Mine is Mine! How Minerals Fuel Conflicts in Africa". Rochester, NY
  12. ^ ראוהפרוטוקולים של ועדת צמח, ישיבה מ-19.12.2011
  13. ^ רותם שטרקמן, תרבות "הג'וקים המסוממים בבקבוק", ראיון עם ערן עציון, סגן ראש המועצה לביטחון לאומי, בכיר במשרד החוץ ומייסד ICSF, דה מרקר, 12.06.2016
  14. ^ אבי בר-אלי, הקרב על הגז - דרור שטרום: "מפיצים שקר. עקיפת הממונה על ההגבלים - זילות החוק, באתר TheMarker‏, 13 ביולי 2015
  15. ^ C. N. Brunnschweiler, E. H. Bulte Linking Natural Resources to Slow Growth and More Conflict, Science, 2008, vol 320, issue 5876, pages=616–617, doi=10.1126/science.1154539
  16. ^ Tierney John, Rethinking the Oil Curse Tierneylab.blogs.nytimes.com , 2008-05-05
  17. ^ Tiago Cavalcanti, Kamiar Mohaddes, Mehdi Raissi Does Oil Abundance Harm Growth? Applied Economics Letters, 2011, volu 18, pages=1181–1184