כלכלה דמוקרטית
כלכלה דמוקרטית (או "דמוקרטיה כלכלית"; באנגלית: Economic Democracy) היא פילוסופיה וחזון חברתי-כלכלי שמציע להעביר את הכוח של קבלת החלטות בפעילות כלכלית אל ציבור גדול של בעלי עניין (בעיקר עובדים אבל אפשר גם אחרים המושפעים מפעילות חברות כמו ספקים, לקוחות, שכנים ועוד). כלומר, תאגידים וארגונים למטרות רווח יתבססו על שיתוף של ציבור נרחב ברווחים ובהליכי קבלת ההחלטות - להבדיל מהמצב כיום במסגרתו שולטים בחברות מספר מצומצם של בעלי מניות שליטה או שליחיהם (חברי הוועד המנהל - הדירקטוריון של התאגיד).
לא קיימת הגדרה מוחלטת או גישה יחידה לכלכלה דמוקרטית. על פי רוב, חזון הכלכלה הדמוקרטית מעלה על נס מדינה בה יפעלו ארגונים שמזכירים יותר קואופרטיבים מאשר חברות מסחריות בבעלות פרטית או ציבורית (תאגידי מניות). מהבחינה הזו הכלכלה הדמוקרטית מסוגלת לשלב חזון של כלכלת שוק עם סוציאליזם (מה שמכונה לעתים "סוציאליזם של שוק") - מחד היא מחייבת מבנה של חלוקה מחדש של ההון במסגרת החברות המסחריות, ומאידך היא לא מחייבת התערבות ממשלתית בכלכלה "מלמעלה", ברמה המדינתית (כמו בסוציאל-דמוקרטיה)- אלא נסמכת בעיקר על הדינמיקה של שוק משוכלל. עם זאת, כלכלה דמוקרטית לא מחייבת שוק חופשי, ואינה פוסלת התערבות ממשלתית בכלכלה ככל שהדבר מביא לתועלת חברתית, לדוגמה התערבות במצבי כשל שוק שונים.
רוב התאוריות והדוגמאות המעשיות של כלכלה דמוקרטית קוראות תיגר על הנטיה של יחסי רכוש וכוח קיימים לבצע החצנה של עלויות, לפגוע ברווחת הכלל כדי לספק רווח קצר טווח למעט אנשים ולמנוע מהרוב את היכולת לקבל החלטות של מדיניות כלכלית באופן דמוקרטי.
מאפייני הכלכלה הדמוקרטית
מבחינה מוסרית, גורסים תומכי הכלכלה הדמוקרטית, לדוגמה אלן אנגלר - (Allan Engler), כי לא ייתכן שבמדינה דמוקרטית יתקיימו ישויות אנטי-דמוקרטיות באופיין שבהן יש מבנה קיים מבנה היררכי מבחינת הסמכות וקבלת החלטות. הדבר כולל פירמות מסחריות, תאגידים, ומפעלים המאופיינים במבנה היררכי סמכותני. אדם בוגר מבלה חלק ניכר מחייו במקום העבודה ומממש חלק ניכר מהאנרגיה שלו בתחום העבודה. ולכן לפי גישה זו, חשוב מאוד שגם מקומות העבודה יוכפפו לעקרונות דמוקרטיים.
אחד ההוגים המרכזיים כיום במסגרת רעיונית זו הוא המתמטיקאי האמריקאי דיוויד שוויקארט (David Schweickart) שספרו לאחר הקפיטליזם ("After Capitalism") מציע חזון של שינוי המבנה המותר בחוק לחברות מסחריות, כך שיתפקדו כיחידות ארגוניות עצמאיות של חלוקת ההון. הרעיון הוא שמבנה החברות יהיה דמוקרטי ושהעובדים יהיו שותפים (במסגרת הליכים דמוקרטיים) בתהליכי קבלת ההחלטות. למודל שלו שלושה מרכיבים מחייבים:
- ניהול עצמי של העובדים את מקומות העבודה - כולל בחירת ההנהלה. אגודות שיתופיות של עובדים
- ניהול של השקעות הון באמצעות צורה כזו או אחרת של מערכת בנקאות קואופרטיבית או ציבורית.
- ברמה הבינלאומית: פרוטקציוניזם (Protectionism): מדיניות של חסמים והגבלים על מנת לאכוף את השוויון במסחר בין מדינות.
המודל של הכלכלה הדמוקרטית מתיימר לענות על מספר קשיים שהעיבו על הכלכלה הריכוזית (סוציאליזם או הרווחה):
- ראשית מול הסירבול וחוסר היעילות של כלכלה ריכוזית, הרי שבמודל הכלכלה הדמוקרטית העיקרון של שוק חופשי (ובפרט שיווי משקל של מחירים באמצעות פעולת השוק) נשמר בעיקרו - האלמנט "הסוציאליסטי" במודל מתבטא בעיקר במבנה החברות המסחריות ולא באמצעי שליטה ופיקוח מדינתיים, מלמעלה. זהו סוציאליזם ברמת ה"מיקרו" ולא ה"מאקרו".
- המודל נותן גם מענה לנטייה של התאגדות עובדים להוביל לחוסר יעילות - שהרי כוחם של העובדים משמעותו גם היעדר תמריצים לעבוד קשה. המענה הוא במבנה תמריצים שונה: אם העובדים שותפים ברווחים (ובהליכי קבלת ההחלטות) הרי שיש להם מחד אינטרס חומרי לקדם את החברה ורווחיה, ומאידך לסמכות הניהולית שמעליהם יש כעת יותר לגיטימציה, וכך לא סביר שתתפתח בקרבם דינמיקה של "שביתה איטלקית". (דבר זה דומה לקיים במונדרגון - שבו המפעלים והפירמות הן בבעלות העובדים).
סוגיית היזמות
טענה קלאסית שניתן להעלות כנגד הכלכלה הדמוקרטית היא שהיא מסרסת יזמות - זאת משום שגם הפועל הפשוט וגם היזם המסכן את הונו, זמנו ומרצו, מקבלים נתח מהרווחים באופן שיוויוני (טענה דומה עולה כנגד קואופרטיבים). גם אם מייחסים ליזמים מוטיבציה כלכלית בלבד, עדיין טענה זו אינה נגזרת הכרחית של מודל הכלכלה הדמוקרטית. העקרון של חלוקת רווחי המפעל\תאגיד לעובדים אין משמעו בהכרח חלוקה שווה לחלוטין. בהינתן שהעובדים מצביעים על - וקובעים את - מבנה חלוקת הרווחים, הגיוני יותר שהם יסכימו לתגמל את היזם\ת מעל לעובד הפשוט, משום שהלה אחראי לקידומה של החברה כולה וכך תורם גם לרווחיהם ולמקום עבודתם. מאידך, סביר להניח שהם לא יאשרו תיגמול לפיו היזם גורף את מרבית הרווחים ורק חלק זעום מהם מתחלק, אם בכלל, בין העובדים. באותו אופן עשויים העובדים להסכים על תמריצי תפוקה או יעילות מסויימים על מנת לאזן בין ערך השוויון לבין הצורך בקיימות כלכלית.
היבט נוסף בכלכלה הדמוקרטית הוא שהיא פגיעה פחות לניידות של ההון לעולם השני והשלישי (שם השכר נמוך), שכן בעלי החברות והמפעלים הם במידה רבה גם העובדים עצמם. זה מונע אפשרות של שחקני-על כלכליים למשוך את השקעתם מהמסגרת המדינתית באם התנאים לא יטיבו עמם, וכך נמנעות אולי בעיות הקשורות בגלובליזציה.
דוגמאות
ערך מורחב – קואופרטיב
באירופה, ארצות הברית ובאיזורים אחרים בעולם קיימים מספר קואופרטיבים בעלי גודל משמעותי, שחלקם צמחו על רקע המשברים הכלכליים של המאה ה-19 וה-20. הקואופרטיב Legacoop נוסד במילנו באיטליה בשנת 1886 ונכון לשנת 2011 הוא בבעלות של 15,000 חברי קואופרטיב והוא מעסיק מעל למליון בני אדם. מונדרגון שנוסד בשנת 1956 בספרד, מחזיק בנכסים בסך 33 מיליארד יורו, ומעסיק מעל 85,000 אנשים ברחבי העולם. [1]
השפעות
קיימות מספר השלכות אפשריות למבנה של כלכלה דמוקרטית.
קידום של נושאי קיימות, וסביבתנות. היות ועובדים רוצים להימנע מחשיפה לרעלים אפשריים הקיימים בתהליך הייצור, כדי לשמור על מקום עבודתם ולהגן עליו מפני תביעות על זיהום וכדי להגן עליו מפני דלדול חומרי גלם מתכלים. מכל הסיבות האלה, עובדים שמנהלים את העסק שלהם עשויים לנהוג בצורה מתחשבת יותר בסביבה. עם זאת, ייתכנו מצבים בהם מפעלים בבלות עובדים סובלים מכמות הון קטנה יחסית ואין להם משאבים לקניית טכנולוגיה למניעת זיהום. מצד שני, עובדי המפעל יכולים להתאמץ במיוחד כדי לסייע למטרה על ידי תרומת שעות עבודה או המצאות להגדלת הקיימות של תהליך הייצור.
הגדלת השוויון בחברה ביזור. כאשר מפעל מצליח, הרווח עובר לחברי הקואופרטיב ולכן לאנשים רבים יותר. כמו כן בכלכלה דמוקרטית עובדי המפעל ירצו אולי להתחשב יותר בצרכנים ובשכנים וימנעו מפעולות שיטילו עליהם עול כלכלי כמו זיהום.
חיזוק הערכים הדמוקרטים והשתתפות דמוקרטית. עצם התרגול של דמוקרטיה בזירה הכלכלית והיומיומית מקדמת את הדמוקרטיה כתרבות ואת הערכים של דמוקרטיה וחופש המחשבה, הביזור והשוויון כערכים חברתיים. היבט נוסף הוא שמפעלים גדולים בבעלות בעלי הון מעטים עלולים לקשור קשרי הון-שלטון, לקדם שחיתות ולובי פוליטי ולהכתיב את החוקים לטובתם דבר שגם משפיע על נושאים של שוויון וסביבה.
היבטים נוספים אפשריים של כלכלה דמוקרטית היא נכונות קטנה יותר ללקיחת סיכונים (לטוב ולרע) - שכן מקובל בתאוריה הכלכלית הנאו-קלאסית להניח כי הנכונות לקחת סיכונים עולה עם ההכנסה. היבט אפשרי אחר הוא שהניהול שמבוצע על ידי נציגים מטעם העובדים הוא יותר אנושי ומתחשב, ופחות מושחת - שכן מחקרים מהתחום של כלכלה התנהגותית מצביעים על דפוסי התנהגות א-חברתית (סף נמוך של בושה, מוכנות גדולה יותר לגניבה וכו') בקרב מנהלי חברות.
ראו גם
לקריאה נוספת
- David Schweickart, After Capitalism, Rowman and Littlefield, 2002
- Allan Engler, Economic Democracy: The Working Class Alternative to Capitalism, 2010
- יוסי דהאן, תאוריות של צדק חברתי, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, 2007.
קישורים חיצוניים
- כלכלה דמוקרטית בוויקיפדיה האנגלית
- המוסד לכלכלה דמוקרטית, באתר (The Institute for Economic Democracy)
- על אתגרי הקואופרטיב והיכולת להתמודד עמם, מאמר של ישי גבריאלי.
- המפתח לשגשוג עולמי: עסקים בבעלות עובדים Jeffrey Hollender, sustainable- business blog , 4.1.2012
