הכחשת מדע

הכחשת מדע היא הכחשה או סילוף של ממצאים של מחקרים מדעיים מבוססים, או ניסיון להשפיע על מדענים או להדגיש קבוצה של מדענים באופן סלקטיבי עקב אינטרס פוליטי, מסחרי או אידאולוגי. הכחשה כזו מבוצעת על ידי פוליטיקאים, תאגידים, אנשי דת וארגונים שונים, פעילים חברתיים ובשנים האחרונות גם על ידי קבוצות ברשתות חברתיות. ככל שהתפתח המדע והתבסס, הכחשת מדע הופכת להיות דבר שקשור יותר עם אמונה בתאוריית קונספירציה שונות.

הסופר והמדען אייזק אסימוב אמר ב-1980 כי הגישה של הכחשת מדע "מוזנת על ידי רעיון השווא שדמוקרטיה משמעותה ש'הבַּעֲרוּת שלי טובה לא פחות מן הידע שלך".[1] הכחשת מדע רלוונטית במיוחד עבור שאלות שבהן נדרשת הכרעה פוליטית או אישית הנוגעת לנושאים רפואיים, דתיים, חברתיים ביולוגיים ואקולוגיים. כמו סוגיות חיסונים ומאבקים במגפות מדבקות, החזקה של נשק חם והקשר שלו לאלימות, סוגיות הנוגעות לתזונה בריאה, עישון ובריאות, חברות תרופות, סוגיות הנוגעות להומוסקסואליות, לטרנסג'נדרים (כמו האם הדבר מתרחש כתוצאה מתהליך ביולוגי או חברתי), שינויי אקלים ועוד השפעות סביבתיות.

חוסר האמון במדע קשור באידאולוגיות שונות - חלקן אידאולוגיות דתיות, חלקן אידאולוגיות כלכליות וחברתיות. זרמי התרבות המזוהים עם הכחשת מדע הם שמרנים-דתיים מצד אחד (הכחשת המדע על רקע דת או מסורת) ופוסט מודרניים מצד שני. בעוד ששמרנים מתנגדים בדרך כלל לרעיונות פוסט-מודרניים (מתוך האמונה שיש אמת אחת נכונה והיא מובאת על ידי ספקי קודש), הם חולקים יחד התנגדות למדע, בדרך כלל בטענה שמדענים משקרים או שיש הטיה משמעותית במדע. גם זרמים אידאולוגיים כמו ליברליזם, שמרנות, קפיטליזם, סוציאליזם, תומכי זכויות בעלי חיים, ואנשי סביבה וקיימות עלולים לבצע הכחשת מדע בהקשרים שונים - כאשר יש סתירה או סתירה לכאורה בין האידאולוגיה לבין ממצאים שונים מהמדע.

חוסר האמון במדע מוזן גם על ידי מקרים אמיתיים של הטיות מדעיות - הן מקרים של טעויות או סילופים של מדענים שנובעות מסיבות שונות שנתגלו עם הזמן, והן במאמצים מערכתיים יותר של ממשלות ובעיקר תאגידים גדולים שמנסים לעוות ממצאים של מחקרים מדעיים בניסיון לייצר אמירה שמתאימה להם - הטיית מחקרים על ידי חברות. אף כי הטיות כאלה קיימות והן עלולות להיות דבר מסוכן ומשמעותי, בדרך כלל רוב ההטיות האלה נחשפות לאחר כמה שנים או כמה עשרות שנים, מתוך המנגנון המדעי עצמו, או על ידי תחקירים של עיתונאים. תהליכים אלה של חשיפת האמת ותיקון, הם בדרך כלל מהירים יותר מאשר תיקונים במוסדות חברתיים אחרים כמו דתות, אידאולוגיות חברתיות ועוד. הוגים חברתיים ומדענים מנסים למצוא דרכים לתקן סילופים במדע, ובעיקר השפעות של אינטרסים של חברות או ממשלות על המחקר המדעי, זאת בין היתר על רקע הכרה בת מאות שנים לפיה השיטה המדעית היא הדרך הטובה ביותר בינתיים להתקדם להבנה טובה יותר ולאידאלים כמו אמת או ידע מקיף והוליסטי וכן כדרך לשפר את העולם בסופו של דבר. כמו כן בקרב פעילים חברתיים רבים יש שימוש במחקרים מדעיים כדי להתמודד עם סילופים, עיוותים או ספינים מצד גופים חזקים - לדוגמה במאבקים של סביבתנים נגד חברות מזהמות או אנשי בריאות הציבור במאבק נגד חברות הטבק.

הכחשת מדע נוגעת לסוגיות עמוקות של משבר אמון ולמשבר המוצרים הציבוריים - על רקע חוסר אמון של אנשים רבים בעיתונות, בפוליטיקאים, ברופאים, בחברות תרופות, ובמדענים ובגופי מדע וגופי בריאות. הן לבעיות של קשרי הון-שלטון בין מדענים, גופי מחקר, תאגידים גדולים ופוליטיקאים והן לכך שאינטרסים כספיים עלולים לעוות מחקרים מדעיים או את ההצגה שלהם בתקשורת. מצד שני אנשים רבים הם חסרי השכלה מדעית ולא מבינים מהי השיטה המדעית. בנוסף חלקים מהציבור חוששים מפני המדע ומפני שינוי טכנולוגי ולכן מתפתים להאמין לתאוריית קונספירציה גם אם אלו מובילות לסתירה עצמית או שהם חוזרים על רעיונות שנבחנו בעבר ונפסלו. הכחשת מדע קשורה להפצה של דיסאינפורמציה ולאמון נמוך במוסדות.

הדבר קשור למספר היבטים סוציולוגיים. היבט נוסף של הכחשת מדע נוגע לצורך בזהות והשתייכות חברתית - על רקע תרבות הצריכה והקשר שלה לפוסט-מודרניזם. מבחינה זו הכחשת מדע יכולה לספק תחושת ביטחון - העולם המודרני -תעשייתי הפך להיות עולם מסובך מאוד עם הרבה מאוד טכנולוגיה ועם הרבה השפעות מגוונות בעקבות הגלובליזציה. קיימת תחושה של ניכור משמעותי. כדי להתמודד עם הניכור יש צורך להתחבר לקהילה כלשהי או דת או אידאולוגיה שתספק תחושה של זהות ובטחון. ברוב המקרים הסברים שקהילות אלה מספקות לגבי איך העולם עובד הן הסברים פשוטים יחסית, שמאפשרים לאנשים רבים להתחבר סביב מיתוס או סדר חברתי מסויים. מדע עשוי להציג תמונה מסובכת יותר שעלולה לפגוע במיתוסים ולכן יש נטיה לדחות לפחות חלקים ממנו. סוגיות מדעיות רבות הן מסובכות והסברים פופוליסטיים במובן הרע הן קלים יותר להסבר הפצה ושימור. היבט נוסף של הכחשת מדע נוגע לשנאת אליטות וזיהוי בין המדע לבין הליברליזם. אנשים שמתנגדים לרעיונות ליברליים או לאליטה החברתית המקושרת אליו (בעלי מקצועות חופשיים) נוטים לקשר בין המדע לבין הליברליזם ולדחות את שניהם.

דוגמאות להכחשת מדע

יש דוגמאות שונות להכחשת המדע, הדוגמאות המפורסמות ביותר נוגעת להתנגשות בין המדע לבין מוסדות שמרניים שמחזיקים בעמדות כוח, וכן כאשר הכחשת המדע גוררת השפעות בריאותיות שליליות.

התנגדות למודל לפיו כדור הארץ מקיף את השמש

המהפכה הקופרניקאית הייתה הפיתוח והפופולריזציה של הרעיון לפיו כדור הארץ אינו נייח, אלא סובב סביב צירו וסביב השמש. למרות שהיו פילוסופים של הטבע שחשבו על מודל זה לפני כ-2000 שנה, בעת המודרנית, הדבר פורסם על ידי שלושה מדענים - ניקולאוס קופרניקוס, יוהאן קפלר, וגלילאו גליליי. הדבר הוביל לעימות עם הכנסייה הנוצרית שתמכה בתאוריה של תלמי, לפיה כדור הארץ נמצא במרכז היקום, והשמש וכל גרמי השמיים האחרים סובבים סביבו. הספר של קופרניקוס, "על תנועת גרמי השמיים" התפרסם בשנת מותו 1543, אף שהוא פיתח אותה כמה עשורים מוקדם יותר. כנראה שהדבר נבע בגלל חשש מפני תגובת הכנסייה. הספר נשלח לאפיפיור פאולוס השלישי והוחרם על ידי הכנסייה. אך במהלך מאה השנים שחלפו זכה הספר לתהודת מה בעולם האסטרונומי. יוהאן קפלר הגרמני פרסם את ספרו "אסטרונומיה נובה" בשנת 1609. עבודתו של קפלר מבוססת על תצפיות שערך טיכו ברהה. קפלר היה מאמין אדוק, ולא ביצע את מחקרו כדי לסתור את דעת הכנסייה, אלא כמשרת את אלוהים בהביאו לכדי דיוק רב יותר את הידע על העולם שנברא. קפלר ניסח את חוקי קפלר לתנועה (שבהמשך התבסס עליהם ניוטון לניסוח התורה שלו למכניקה), ותאר כיצד הכוכבים סובבים את השמש באליפסות.

גלילאו פעל בתקופת קפלר, ומצא אישושים לתאוריה של קופרניקוס באמצעות הטלסקופ שבנה. בשנת 1610 גילה גלילאו גליליי ארבעה ירחים המקיפים את כוכב הלכת צדק, בעזרת הטלסקופ. גילוי זה נתן משנה תוקף למודל ההליוצנטרי והיווה הוכחה שתנועה שאינה סביב כדור הארץ היא בגדר האפשר. גלילאו ביקש את דעתו של קפלר, שנחשב באותה תקופה לאסטרונום הבכיר באירופה. קפלר הגן על גילוייו של גלילאו ואף הציע מספר השערות על המשמעות של גילויים אלו, במאמר שפרסם.

גישתו של גלילאו כלפי הכנסייה, ולמעשה כלפי גילויו בכלל הייתה גישה פרקטית : למשל, כאשר גילה את ארבעת ירחי צדק קרא להם מיד בשם "כוכבי המדיצ'י", על שם משפחת הפטרונים שלו, מה שהפך את הגילוי לבלתי ניתן לסתירה. גישתו כלפי כתבי הקודש הייתה כי יש לתת להם פירוש אלגורי ולא לפרש את הכתב כפשוטו, וכאשר נקלע לעימות עם מי מאנשי הכנסייה בדבר גילויו תמיד הקפיד לא לצאת בגלוי כנגד הכנסייה או להצדיק את התאוריה הקופרניקאית בפה מלא. לספרו צירף הסברים גרפיים רבים כך שיפנה גם להדיוטות ולא רק לחוקרים יודעי דבר המבינים את ההסברים המתמטיים והגאומטריים ופרסמו באיטלקית כך שיפנה לכלל העם האיטלקי ולא רק לאליטה דוברת הלטינית.

עד שלב מסוים גילתה הכנסייה הקתולית ברובה יחס חיובי וסובלני לעבודתו של גלילאו, ולגלילאו היו יחסים קרובים וחבריים עם בכירים בכנסייה. עיקר ההתנגדות אליו באה משורות התאולוגים הכנסייתיים, שחשבו שגלילאו פולש לתחומם, אולם השפעתם בכנסייה הייתה מועטה. שורת אירועים הביאה להידרדרות היחסים בין גלילאו לכנסייה. ב-1623 התמנה מפאו ברבריני, תומך נלהב של גלילאו, לאפיפיור אורבנוס השמיני וגלילאו הוזמן לשיחות רבות עמו ואף הותר לו לפרסם את תאוריית הגאות והשפל בספר "דיאלוג על שתי מערכות העולם המרכזיות". גלילאו כתב את הספר במשך שש שנים, וסיים אותו לבסוף ב-1630. לאחר מספר הסתייגויות הוחלט לפרסמו, אך גלילאו נאלץ לכתוב הקדמה שבה הוא מסביר שכל ההתרחשויות בספר הן בדיוניות ואינן מבוססות על העולם האמיתי.

בשנת 1632, בהיותו בן 70, פרסם גלילאו את ספרו "דיאלוג על שתי מערכות עולם" ובו מתנהל דיון בין נציג הכנסייה, אזרח פשוט, וגלילאו עצמו. ספרו זה קעקע את כל עמדות הכנסייה. הדמות שייצגה בדיאלוג את עמדת הכנסייה, הוצגה לדעת האפיפיור בצורה נלעגת, והוא ראה בכך כפיות טובה מצד גלילאו. זמן קצר לאחר פרסום הספר הורתה הכנסייה להחרים אותו. באותה שנה זימנה האינקוויזיציה את גליליי להופיע בפניה לבירור, אך בגלל מחלה נבצר ממנו להגיע לרומא עד 1633. הוא נשפט ונידון למעצר בית. גליליי מת בשנת 1642, אולם משנתו ועמדותיו לא נעלמו, והגותו שינתה את פני האסטרונומיה והמדע מקצה אל קצה.

המהפכה הקופרניקאית חוללה טלטלה ברחבי אירופה, והובילה, לצד גורמים אחרים, לשינוי תפיסתי נרחב. כוחה של הכנסייה התערער, ונפתח הפתח לתקופה חדשה- העת החדשה. המהפכה הקופרניקאית נחשבת לחלק מרכזי במהפכה המדעית, ומקובל לקבוע את שנת 1543 (שנת פרסום ספרו של קופרניקוס- על תנועת גרמי השמים) כנקודת הפתיחה של המהפכה. חלק מהסיבה לכך היא שהממצאים שלה זרעו את הזרעים למהפכה גדולה עוד יותר - ספרו של ניוטון על המכניקה, שהסביר את התנועה של כל הגופים בעולם - החל מכדורי תותח ועד לתנועת הכוכבים בשמיים עקב שילוב של כוחות פיזיקליים, ללא שנדרשת התערבותו של אל או כוח על-טבעי כלשהו בנושא. אלו היו גישות מהפכניות להבנת העולם - דבר שמוצג ביצירה שם הוורד - במקום גישה לפיה האמת ניתנה בעבר על ידי האל, ניתן לחפש אחריה בכתבים עתיקים ובנבואות, והיא הולכת ונעלמת ככל שהדור מתקדם, גישה לפיה השיטה המדעית -שילוב של לוגיקה, ניסויים, מתמטיקה והכרה בבורות יחד עם צורת דיון מסויימת (כמו פרסום בירחונים עם ביקורת עמיתים) מובילה לגילוי האמת, וניתן לגלות ממנה יותר ויותר.

תאוריית הבריאה הספונטנית ו"הכוח המצמיח"

במהלך המאה ה-18 התקיים ויכוח ארוך בין תומכי הבריאה הספונטנית לבין מי שאמרו שכל החיים באשר הם, כולל זבובים, תולעים וחיידקים נוצרים תודות לרבייה של הוריהם. [2] האיטלקי לאדזארו ספאלאנצאני (Lazzaro Spallanzani),[3] הצליח להראות באמצעות ניסויים רבים כי חימום ארוך של בקבוקים חתומים עיקר אותם ולא התפתחו בהם חיידקים. מולו עמדו הרוזן דה-בופון (Georges-Louis Leclerc, Comte de Buffon) וג'ון טורבנוויל נידהם שניסו להוכיח שיצורים חיים נוצרים יש מעין מדברים כמו בשר שהרקיב, ציר בשר וכו'.

רעיון הבריאה הספונטנית הוצע כבר על ידי אריסטו. [4] בשנת 1745, ביצע ג'ון נידהם [5] סדרה של ניסויים על מרקים מבושלים. הוא האמין כי הרתחת המים תהרוג את כל היצורים החיים (דבר שכבר היה ידוע מזמן ליבנהוק שהורג את החיידקים). והוא הראה שכאשר הם אטומים מיד לאחר רתיחה, המרקים היו מאוכלסים בחיידקים, דבר שאפשר את המשך האמונה בבריאה ספונטני. מחקריו נבדקו בקפדנות על ידי עמיתיו ורבים מהם הסכימו.[6]

אולם ספאלאנצאני הוכיח לאחר מכן בניסויים כי הבעיה הייתה בכך שהסגירה של הבקבוק בפקק לא הייתה הרמטית - וכי חיידקים יכולים להגיע למצע גידול דרך הפקק עצמו או דרך אבק באוויר. ספאלאנצאני חתם את צוואר בקבוקי הזכוכית שלו בהתכת הזכוכית (במקום בפקק) והרתיח חלק מהם במשך דקות וחלק במשך שעה, ובכך הראה שתאוריית הבריאה הספונטנית אינה נכונה. נידהם גייס לעזרתו את דה-בופון ויחד עם כתבו על תאוריית "הכוח המצמיח" ("vegetative force") שזכתה לפופולריות רבה הן בקרב הציבור הרחב והאליטה החברתית, והן בקרב המדענים. לשם כך הם לא נעזרו בניסויים אלא בכך שדה-בופון ידע לכתוב יפה, היה לו מוניטין והיה מקושר היטב. לאט לאט הצליח ספאלאנצאני להראות שתאוריה זו אינה נכונה. ההוכחות הסופיות לכך שהתאוריה של בריאה ספונטנית אינה נכונה ניתנה לבסוף על ידי ניסויים של פסטר. הוויכוח הזה הראה פעם נוספת מדוע ניסויים רבים ומדוקדקים חשובים יותר מאשר טיעונים לוגיים מתוחכמים. כך גם החלו להתגלות עקרונות הפיסטור בתהליכי מזון ותהליכי עיקור וחיטוי של מכשירים רפואיים לצורכי ניתוחים כמו גם רעיונות ראשונים לגבי היגיינה.

הוויכוח על "הבריאה הספונטנית" קשור גם לעמדות דתיות. פסטר זכה לחיזוק מצד גורמים קתוליים שרצו להראות שרעיון בריאה ספונטנית אינו נכון ובכך לחזק לכאורה את הרעיון של בריאתנות.

תאוריית ארבע הליחות והקזת דם

הקזת דם היא גרימה מכוונת לאובדן דם של אדם, שנובעת מתוך אמונה כי דבר זה יגרום לריפוי של מחלות שונות ואף למניעת מחלות. הקזת דם הייתה מבוססת על מערכת רפואה עתיקה שכונתה "ארבע הליחות", כאשר עקב גורמים חיצוניים יש עודף או חוסר באחת הליחות, יהיה האדם חולה. הקזת דם הייתה אחד הטיפולים הרפואיים הנפוצים ביותר בעולם המערבי, שבוצע על ידי רופאים, מנתחים ומטפלים שונים עד סוף המאה ה-19, והתקיימה במשך כמעט 2,000 שנה. ייתכן שהיו לשיטה יתרונות של טיפול פלסיבו או יתרון של הורדה זמנית של לחץ הדם אבל ברוב עצום של המקרים, השימוש ההיסטורי בהקזת דם הזיק לחולה ואף היה מסוגל לגרום למוות מיותר עקב אובדן דם, זיהום ובעיות נוספות.

השימוש בהקזת דם הלך ואיבד פופולריות במהלך המאה ה-19 עקב שיטות מחקר רפואי, ביולוגיה ושימוש בסטטיסטיקה, כלומר התחלת שימוש בשיטה המדעית בשאלות רפואיות. הזמן שארך להיפטר מהדעה הקדומה על התועלת בהקזת דם יכול להמחיש את הנזק עקב דיון לא מדעי וללא בחינה זהירה של ראיות. וויליאם הארווי הפריך את העומד בבסיס השיטה ב-1628. במאה התשע עשרה פיתח פייר לואי שיטת מחקר רפואית כמותית, שבאמצעותה הדגים כי הקזת דם הייתה חסרת כל השפעה על הטיפול בדלקת ריאות ובמיני קדחת שונים. רופאים רבים התנגדו לשיטות הכמותיות של לואי. ב-1837 טען עדיין מרצה באקדמיה הרפואית המלכותית, הרופא Henry Clutterbuck, ש"הקזת דם היא תרופה, שכאשר היא מופעלת בשיקול דעת, קשה להפריז בחשיבותה". הרעיון של לואי הותקף בידי הרופא הצרפתי ברוסאיס (François-Joseph-Victor Broussais) שתמך בהקזת דם, ויכול היה להמליץ טיפול רפואי באמצעות חמישים עלוקות בו זמנית.

הכחשת תורת האבולוציה

התנגדויות לתורת האבולוציה הועלו באופן שיטתי מאז שהקהילה המדעית החלה לגבש תאוריות אבולוציוניות עם ההתפתחות הנרחבת בחקר הביולוגיה במחצית השנייה של המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19. חלק מהביקורת היה כנגד תאוריות אבולוציוניות מסוימות, חלקה כנגד כולן וחלק מן המבקרים שללו את רעיון קיומו של תהליך האבולוציה ככלל. להתנגדויות השונות היו תומכים רבים בתוך הקהילה המדעית, אולם עם הזמן ההתנגדות הפכה יותר ויותר מוויכוח מדעי להתנגדות דתית ושמרנית, על רקע חשש מהשלכות אתיות ותאולוגיות של התאוריה.

ב-1859 פרסם צ׳ארלס דרווין את ספרו "מוצא המינים", שבו טען בזכות אבולוציה והציע את תורת הברירה הטבעית. התאוריה בספר גרסה כי האורגניזמים השונים בכדור הארץ נתהוו וממשיכים להתהוות באמצעות שינויים קטנים והדרגתיים, המצטברים במשך הדורות באמצעות מנגנון של ברירה טבעית. מנגנון זה מסביר את הגיוון הרב של המינים והזנים בעולם החי והצומח. המונח "ברירה טבעית" מציין שאין בתהליך זה התערבות אלוהית, או התפתחות מתקדמת לקראת אורגניזם משוכלל או טוב יותר. לפי התאוריה, שינויים קטנים של אורגניזמים שונים בני אותו מין או זן הם דבר שכיח. באמצעות מנגנון הברירה הטבעית, יש יתרון לשינויים שמועילים לאורגניזם במסגרת "מלחמת הקיום" - מלחמתם המתמדת של האורגניזמים בטבע על המשאבים ועל הרבייה. דרווין ניסה להראות כי המינים כולם מוצאם מאב קדמון משותף, אשר שינויים שבאו בדרך הברירה הטבעית לאורך אלפי דורות הביאו אותם למצבם המודרני.

בקהילה המדעית זכה הספר לפרסום רב מיד עם צאתו. בתחילה היו לתאוריה זו תאוריות מתחרות אחרות בנוגע להיווצרות המינים השונים על פני כדור הארץ, אולם עם הזמן תאוריות אלה נדחקו הצידה על ידי ממצאים והסברים לפי תורת האבולוציה. בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 - יצרו מדענים את "הסינתזה האבולוציונית המודרנית", אשר שילבה את תורת הברירה הטבעית של דרווין עם גנטיקה של אוכלוסיות. מאז, עצם קיומם של תהליכים אבולוציונים, והיכולת של הסינתזה המודרנית להסביר מדוע וכיצד הם מתרחשים, אינם נתונים במחלוקת בקרב ביולוגים.

לאחר הסינתזה המודרנית, רובן המוחלט של הביקורות על האבולוציה באו ממקורות דתיים, ולא מהקהילה המדעית. רוב מוחלט של הקהילה המדעית העוסקת באבולוציה ומקצועות קרובים אינו מקבל את תקפותן של ההתנגדויות הללו. טיעוני הנגד העולים מתוך הקהילה המדעית נוגעים בעיקר לאי-הבנות, לשיטתם, בקשר לעצם המושג של תורה מדעית, לקונצנזוס בקרב המדענים בקשר לקיום הראיות וליכולת ההפרכה של האבולוציה, ולפרשנות שגויה של החוקים הפיזיקליים כפי שמציגים אותם המתנגדים.

דיאגרמה המראה את שיעור ההסכמה הציבורית עם תורת האבולוציה, כתהליך טבעי או שאינו כזה, שנמצא בסקרים שנערכו בארצות שונות על פי מחקר שפורסם בשנת 2008.

אף שעיקרי תורתו של דרווין התקבלו על הקהילה המדעית בעולם, הוויכוח על תורת האבולוציה של דרווין עודנו מעורר מחלוקת בקרב הציבור הרחב, במיוחד בחברה דתית. מחלוקת זו היא אחת מזירות הקרב החשובות של הימין הדתי בארצות הברית וכן בקרב גורמים שמרנים אחרים כמו יהודים חרדים או מוסלמים הדוקים. בארצות הברית השמרנים רואים במשנתו של דרווין נדבך מרכזי באג'נדה ליברלית מזיקה, שמטרתה לבלבל את התלמידים הצעירים ולערער את יסודות הדת, ביקורת שפעלה על רקע מאמצים רבים של הימין השמרני להחדרת עקרונות הדת במערכת החינוך. הליברלים, לעומת זאת, ראו בכך את חוד החנית במאבק שלהם לשמור על הפרדת הדת מהמדינה. בשנת 1925 נערך במדינת טנסי בארצות הברית "משפט הקופים", בו הואשם המורה ג'ון סקופס בכך שלימד את תורת האבולוציה של דרווין.

מחקר משנת 1984 מצא כי רוב הנוצרים מאמינים באלוהים כבורא, מקבלים את האבולוציה המדעית כתהליך טבעי. מיעוט בקרב הנוצרים פסל את האבולוציה עוד מראשיתה כ"כפירה", אך רובם ניסו לפשר בין האבולוציה המדעית לבין סיפורי הבריאה התנ״כיים. עם זאת מחקר משנת 2008 שבדק את הקבלה של תורת האובלוציה בקרב מדינות רבות מצא כי בארצות הברית 60 אחוז מהציבור מתנגדים לאבולוציה או לא בטוחים לגביה.

לפי ספר משנת 2001, המוסלמים מקבלים את האבולוציה הטבעית של צמחים ובעלי חיים, אך הם בעלי דעות חלוקות לגבי מוצא האדם. עם זאת, גם בקרב מוסלמים רבים - כמו לדוגמה טורקיה, האבולוציה אינה דבר פופולרי.

בציבור הדתי ביהדות מתחלק בעיקרו לשניים. רבנים רבים מתנגדים לאבולוציה ותומכים בבריאתנות. כך לדוגמה רב מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר האחרון של חסידות חב"ד. אחרים מקבלים את האבולוציה אבל לרוב תוך אילוצים שונים - לדוגמה אמונה כי העולם הולך ומשתפר בגלל תהליכים אבולוציוניים או תחת יד מכוונת כלשהי. בישראל אין לימודים של אבולוציה בתיכון ואין דיון ציבורי ביחס לתאוריה והשלכות שלה על התפתחות האדם, היחס שלו לבעלי חיים אחרים או השפעת התאוריה על הבנה שלנו של התפתחות החברה הכלכלה.

אף שהזרם הליברלי תומך בלימודי אבולוציה וברעיון הכללי מאחוריה, ליברלים רבים כיום אינם לומדים אבולוציה, לא מנהלים מאבקים ציבוריים להכרה נרחבת בה, ולרוב אינם מבינים את ההשלכות החברתיות והכלכליות של תאוריה זו. לדוגמה אין דיון ציבורי שמנסה לקשר בין מושגים כמו זכויות אדם לבין אבולוציה או ביחסים בין אבולוציה לבין סוגיות כלכליות, אקולוגיות או חברתיות. מודלים מקובלים בכלכלה נאו-קלאסית וביישום שלה כלכלה נאו-ליברלית מתעלמים לעתים תדירות מהאדם כיצור אבולוציוני ומתארים את האדם הכלכלי. כך לדוגמה בתאוריות רווחה ליברליות הרווחה של אדם מושפעת רק מהרכוש שלו עצמו ולא ממעמד יחסי שלו בחברה.

מוצא משותף של האדם והקוף

דרווין המתין 12 שנה עד שהעז לפרסם, בשנת 1871, את "מוצא האדם" שבו הוא כתב במפורש שמוצא האדם והקוף הוא מאב קדמון אחד, ומפרט איך התפתחו הכלים והשפה האנושיים. היעדר ההתאמה בין כתבי הקודש למדע כבר היה מקובל יחסית בעולם המערבי, אך עולם הכאוס אותו תיאר דרווין הוא שזעזע את אמות הסיפים הוויקטוריאניות. מאבק מתמיד, חסר היגיון ופשר, תפיסת האדם כצאצא הקוף ו"הפרא הברברי" כאח לאדם הלבן היו תובנות חדשות שהצריכו התמודדות והסתכלות חדשה על המציאות. שאלות דתיות ואתיות העוסקות במותר האדם, במוסר ובאכזריות עלו לסדר היום.

זיגמונד פרויד, ייחס את המהפכה הדרוויניסטית כשווה בערכה למהפכה הקופרניקאית. שתיהן הפקיעו מהאדם את מרכזיותו ברמה הביולוגית והקוסמית. "כולנו יודעים שלפני קצת יותר ממחצית המאה, צ'ארלס דרווין ותומכיו במחקריהם הביאו לקצה של הדעה הקדומה ביחס לאדם. האדם אינו יציר שונה מבעלי החיים או בדרגת עליונות עליהם. הוא עצמו בא ממוצא חייתי, קרוב יותר למינים מסוימים ומרוחק יותר מאחרים. התכונות שרכש האדם במהלך האבולוציה לא הצליחו להשפיע על עובדות המציאות, במבנהו הפיזיולוגי ובמזגו המנטלי, האדם שווה לבעלי חיים. זו הייתה המכה השנייה, הביולוגית, לנרקיסיזם האנושי."

מוצא האדם והקוף מאב-קדמון משותף והתפתחות מינים או זנים אחרים של בני אדם מעלה סוגיות אתיות נוספות, וההתנגדות לו היא מבחינה רגשית קשה יותר מאשר שאר התאוריה האבולוציונית. יובל נוח הררי מתאר בספרו קיצור תולדות האנושות השלכות אתיות ותאולוגיות אפשריות עקב הכרה חברתית בקיום של מינים אחרים של בני אדם שהאדם המודרני גרם להכחדתם.

הפולמוס סביב נושא גידול האוכלוסין

בשנת 1798 פרסם תומס מלתוס את ספרו מסה על עיקרון האוכלוסייה זהו אחד הספרים המפורסמים על האוכלוסייה האנושית והוא נחשב כאחת העבודות המשפיעות ביותר של תקופתו. חלקו העיקרי של הספר הוקדש למה שמכונה כיום "עקרון הברזל של מלתוס על אוכלוסייה", אם כי שם זה ניתן בדיעבד. התאוריה טוענת שגידול אוכלוסין יוביל להגדלת היצע העובדים, דבר שיוביל להקטנת השכר. מלתוס חשש שגידול אוכלוסין מתמשך יוביל לעוני ו/או לרעב או לבעיות חברתיות אחרות.

צ'ארלס דארווין ואלפרד וואלאס, הם שני הביולוגים שגילו, כל אחד בנפרד, את עקרונות האבולוציה והברירה הטבעית. שניהם העידו כי למהדורה השישית של הספר הייתה השפעה מכרעת על עבודתם. מה שמלתוס תאר ככוחות שפועלים על אנשים עניים, גרם לבחינה של השפעת כוחות אלה והדינמיקה שהם יוצרים על יצורים חיים אחרים.

בין אם מקבלים או דוחים את התזות בספר, הוא נחשב כנקודת ההתחלה של דיון מודרני ומדעי על הדינמיקה של אוכלוסיות,[7] על מחקרים בתחומים של דמוגרפיה, פריון חקלאי, פריון ילודה, הקשרים בין חקלאות לאוכלוסין, בין גידול אוכלוסין לעוני ועוד. חלק מהוויכוחים סביב הספר נמשך עד היום. בעקבות הוצאת הספר החלה אנגליה לבצע מפקד אוכלוסין בשנת 1801. בדומה לאנגליה גם מדינות רבות אחרות, לרבות ישראל, אוספות באופן שנתי מידע על לידות, פטירות, הגירה וכו' כחלק בסיסי של נתונים על המדינה שמאפשר להבין הן היבטים כמו גידול אוכלוסין והן היבטים אחרים כמו מעבר בין תוצר מקומי גולמי לתוצר מקומי גולמי לנפש, נתונים על רמת התחלואה באוכלוסיה, תוחלת חיים ועוד. כמו כן היבטים אלה נחשבים כנתונים בסיסיים לצורך תכנון ארוך טווח לסוגיו - לדוגמה תכנון תשתיות תחבורה, צפי של בניית דירות ועוד.

גידול האוכלוסייה וצפיפותה משפיעים על היבטים ביולוגיים, פסיכולוגיים, חברתיים, כלכליים ואקולוגיים רבים. לדוגמה נחקר הקשר בין צפיפות אוכלוסין לבין אלימות. דוגמה אחרת היא הקשר בין צפיפות אוכלוסין לבין דפוסי דיור ותכנון ערים. כאשר צפיפות האוכלוסין גבוהה יש פחות שטח פנוי להקמת דירות או שדבר זה בא על חשבון שימושי קרקע אחרים. הדבר מעודד בניית מגדלי מגורים או בנייה מרקמית. כמו כן בסביבה עם תכנון מוטה רכב פרטי הדבר מעודד פקקי תנועה בעוד שבתכנון אחר צפיפות כזו מעודדת דווקא יעילות גבוהה יותר של תחבורה ציבורית והליכתיות. גידול האוכלוסייה אינו מתקיים בצורה לינארית (ראו מעבר דמוגרפי) ואינו משפיע בצורה לינארית על היבטים אחרים. לדוגמה כל עוד צפיפות האוכלוסייה נמוכה, גידול אוכלוסין לא משפיע כמעט על שטחי חקלאות או על מצאי המים של המדינה - כך המצב לדוגמה בארצות הברית, לעומת זאת במדינות צפופות יותר ו/או עם פחות מים גידול אוכלוסין משפיע על החקלאות במספר היבטים - אחד הוא צמצום שטחי חקלאות, שני הוא הגברת הביקוש למים והתייקרות שימוש או הגבלה שלהם לחקלאות, ושלישי הוא היבטים כמו זיהום מים ואיטום הקרקע שעלולים לגרור ירידה בהיצע המים הטבעי. גידול האוכלוסייה יכול להשפיע בצורות שונות בהתאם לדפוסים אחרים - לדוגמה דפוסים של עירוניות ישפיעו בצורה שונה על שטחי חקלאות לעומת דפוסים של פרבור משרתע. היבטים של השפעות גידול האוכלוסייה על משתנים אקולוגיים ודרכם על תופעות שונות - כמו התחממות עולמית לדוגמה באים לידי ביטוי במשוואת הזהות I=PAT.

בשנת 2019 יצא דו"ח מצב הטבע העולמי - דו"ח של מאות מדענים על מצב הטבע ומערכות אקולוגיות, ההכחדה ההמונית כיום וההשפעה של היבטים אלה הדוח פורסם על ידי IPBES - סוכנות מיוחדת של ארגון האומות המאוחדות. בכתיבת הדו"ח השתתפו 150 מדענים בכירים, ממדעי הטבע ומדעי החברה, מ-50 מדינות, שנעזרו ב-250 מומחים נוספים. מומחים אלה סקרו 15 אלף מאמרים מדעיים ודו"חות ממשלתיים במשך שלוש שנים. שבסופן הובא הדו"ח לאישור המדינות החברות באו"ם. זהו הדו"ח העולמי הראשון שהובא לאישור 132 מדינות, ובכך הוא אמור להוות קונצנזוס ובסיס לקביעת המדיניות הבינלאומית בנושאי שמירת המערכות האקולוגיות וקביעת מדיניות הפיתוח הבינלאומית. לפי הדו"ח פעילות האדם כבר השפיע בצורה משמעותית על 75% מהשטח היבשתי של כדור הארץ, ועל 40% משטחי הים. כ-87% מבתי הגידול הלחים (ביצות ואזורים דומים כמו אגם החולה) הושמדו. עקב פעילות האדם קצב הכחדת המינים הוא הגבוה ביותר ב-10 מיליון השנים האחרונות, והוא גבוה עשרות עד מאות מונים יותר מקצב ההכחדה הטבעי. הדו"ח מצביע על גורמים ישירים שגורמים לבעיות אלה - כמו הרס שטחי טבע לטובת שטחי חקלאות וערים, והוא גם מצביע גם על הגורמים העקיפים, מעשה ידי אדם, שעומדים בבסיס השינויים – עליה באוכלוסיה שהכפילה את עצמה מאז 1970 ל-7.6 מיליארד בני אדם, ועליה בצריכה לנפש ושימוש שאינו בר-קיימא במשאבי טבע, כלכלה המעודדת שימוש לא מקיים במשאבים (כולל סובסידיות ממשלתיות הפוגעות במצב הטבע).

למרות זאת, הדיון על גידול אוכלוסין והקשר בין צפיפות אוכלוסין לתופעות חברתיות או כלכליות נעדר מכלכלה נאו-קלאסית כפי שהיא נלמדת בבתי הספר לכלכלה. השאלה של צפיפות אוכלוסין והשפעתה על היחס בין מספר האנשים לבין זרמים מאגרים או מערכות טבעיות לא עולה בדרך כלל. גם לא עולה הקשר בין דברים אלה לבין יוקר המחייה. מנגד יש כלכלנים שטענו כי גידול אוכלוסין גבוה יכול להמשך במשך אלפי שנים בלי להשפיע כלל על המערכת הכלכלית, טענה זו הופרכה בדוגמאות מספריות על ידי ביולוגים וכלכלנים אקולוגיים. בדומה להתעלמות משאלות גידול האוכלוסין מזרמי רבים בחקר הכלכלה, יש התעלמות מדבר זה גם בזרמים מודרניים רבים בפוליטיקה כמו שמרנות או ליברליזם. דבר זה מתקיים גם נוכח השפעות של גידול אוכלוסין על היבטים כמו משבר הדיור בישראל או המאבק על החופים בישראל, פקקי תנועה בישראל, או באופן רחב יותר רקע סביבתי חברתי למלחמת האזרחים בסוריה או פליטים סביבתיים.

נושא האוכלוסין הוא במקרים רבים טאבו. מבחינת הזרם הליברלי אין מקום להתערבות של המדינה, וגם לא קיום של דיון חברתי בנושא שהוא לכאורה רק החלטה של הפרט. מבחינת שמרנים רבים יש כביכול מצווה להולדת ילדים רבים, וככל הנראה דיון כזה עלול לעורר היבטים כמו דיון על מיניות, על אקולוגיה, מעמד האשה ואולי לערער מיתוסים כמו מודל האב המחמיר. פרופסור אלון טל מתאר חלק מהמנגנונים של שמירה על הטאבו בישראל בספרו והארץ מלאה, הכלכלן האקולוגי הרמן דיילי, מעיר על כך בספרו מעבר לצמיחה.

הכחשת נזקי העישון

ערך מורחב – הכחשת נזקי העישון

המודעה "הצהרה כנה למעשני הסיגריות" שפורסמה בשנת 1954 על ידי חברות סיגריות. המודעה מכחישה את הקשר בין סרטן לבין עישון ומסמנת את קו ההסברה של חברות טבק במשך עשרות שנים- יצירת בלבול ונטיעת ספק, בקרב הציבור ביחס לנזקי העישון וסוגיות נוספות. חברות הסיגריות הצהירו גם כי בריאות הציבור חשובה להן יותר מאשר מכירת טבק. המודעה יוצרת את הרושם כי אין ממש בחששות הבריאותיים, וכי החברות עצמן צריכות להיות מעורבות במחקר המדעי באשר לבטיחות המוצרים שהן משווקות, וכי רגולציה עצמית ומדע אובייקטיבי יפתרו כל בעיה שעלולה להתקיים.

הכחשת נזקי העישון - מחקרים על נזקי הטבק החלו להופיע בתחילת המאה ה-20 בהקשר של בריאות כלי דם. בשנות ה-30 של המאה ה-20 התפרסמו המחקרים הראשונים שקשרו בין סרטן לבין עישון טבק. מחקרים נרחבים ורבים על הקשר בין טבק לבין סרטן החלו להופיע בשנות ה-50 של המאה ה-20 והם כללו מחקרי מעקב על מיליוני אנשים, ניסויי מעבדה בחיות, ניסויים ברקמות, תאים ועוד. בשנת 1964 הכיר המנתח הכללי בארצות הברית, בנזקי העישון ובעקבות כך החלה הכרה מצד גופי בריאות שונים. חברות הטבק עסקו, החל משנות ה-30 של המאה ה-20 וביתר שאת מאז שנת 1954 בהכחשת הנזקים, על ידי מגוון אמצעים שכלל גיוס מומחים שיקיימו "מחקרי זבל", על ידי פרסומים בעיתונות, לובי פוליטי, מודעות ועוד. המטרה הייתה לא בהכרח לשכנע את הציבור בצורה לוגית שהעישון בטוח אלא בעיקר ליצור רושם שיש ספק בקרב המומחים, דבר המכונה נטיעת ספק. נטיעת ספק מונעת מהאדם להתחייב מבחינה נפשית לצד מסויים של הוויכוח. דבר זה נועד לאפשר לאנשים להמשיך לעשן ולא לפנות לאפיקים של גמילה מעישון וכן לא לתמוך בצעדים פוליטיים כמו מניעת עישון בקרב בני נוער. בשנת 1998 הגיעו חברות הטבק לפשרה עם התובעים של מספר מדינות בארצות הברית, דבר זה אילץ את החברות לפרסם מיליוני מסמכים פנימיים. בתחילת המאה ה-20 החלו להופיע ספרים ופרסומים, (כמו הספר שואה מוזהבת), על שיטות הפעולה של חברות הטבק והפער הגדול שהיה בין העמדה הציבורית של חברות הטבק בסוגיות שונות לבין מה שהחברות ידעו בפועל. מתוך מסכמים פנימיים של חברות הטבק מתברר כי התעשייה עצמה הבינה כי הסיגריות הן גורם מסרטן כבר בשנות ה-50 של המאה ה-20. לטענת ארגון הבריאות העולמי עמדת החברות על עישון ובריאות נקבעת בעקבות שיקולים של יחסי ציבור והיבטים משפטיים (כדי להגן על עצמן מתביעות).

מניפולציות על דעת הקהל ביחס לטבק לא נוגעות רק לשאלה "האם עישון מסוכן לבריאות" אלא גם לסוגיות נוספות כמו מה הנזק הבריאותי מעישון כפוי, עד כמה סיגריות ממכרות והאם חברות טבק מבצעות במכוון שיווק טבק לילדים ולנוער. החברות וכן גורמים בימין הכלכלי מנסות לצייר את העישון כסוגיה שנוגעת לבחירה של הפרט (הבוגר) של מוצר ככל מוצר אחר, בעוד שחלק חיוני בתחום העישון הוא יצירת התמכרות (בין היתר על ידי מניפולציה בניקוטין) בקרב קטינים.

התנגדות למדע ורצח מדענים בברית המועצות

בברית המועצות המדע היה תחת השפעה פוליטית חמורה. מספר תחומי מחקר הוגדרו כ-"פסאודו-מדע בורגני" ונאסרו, דבר זה גרם לנסיגה משמעותית של המדע הסובייטי, במיוחד בתחום הביולוגי עקב חרם על תחום הגנטיקה ומדעי המחשב. דבר זה גרר פגיעה משמעותית בכלכלה ובטכנולוגיה של ברית המועצות.

אחד האנשים הבולטים שהשפיעו לרעה על המדע בברית המועצות היה טרופים ליסנקו. כמדען לא היו לו הישגים - במקרים המועטים בהם ניסח תאוריות ברורות, הן היו עירוב של למארקיזם ודרוויניזם מבולבל. הוא ניסה את כוחו ביישומים מעשיים שונים בחקלאות, וכאשר אלה נכשלו השתמש בתעמולה וצנזורה כדי לכסות על כך. ליסנקו פרסם בעיתון פראבדה "שיטה מהפכנית" לדישון שדות ללא דשן או מינרלים, וכן על גידול אפונה בחורף באזרבייג'ן. שיטות אלה נכשלו אבל הדבר לא מנע מהעיתונות בברית המועצות לפאר את לינסקו. מה שקסם לתקשורת הסובייטית אף יותר היה המיתוס של ליסנקו כ"מדען יחף", התגשמות האידאל הקומוניסטי של "גאון כפרי".

ליסנקו הצליח ביצירת מוטיבציה בקרב האיכרים. אלו חשו אי אהדה כלפי המשטר בעקבות הקולקטיביזציה הכפויה של תחילת שנות השלושים, וחלקם אף השמידו או הסתירו את יבוליהם מפני המשטר. ליסנקו נתן להם את התחושה של חלק משמעותי בניסוי המהפכני הסובייטי הגדול, ותחושת אדנות לגורלם. בסוף שנות ה-20 כבר זכה ליסנקו לגיבוי פוליטי נרחב מבכירי המפלגה הקומוניסטית, דבר שאפשר לו לגנות בפומבי מדענים וגנטיקאים אחרים, בטוענו כי עבודת המעבדה שלהם לא תועיל לאיכר הסובייטי. ליסנקו כתב עת החל משנת 1935 להצגת הצלחותיו המפוקפקות.

בשנת 1935 מונה ליסנקו לראש האקדמיה למדעי החקלאות של ברית המועצות, והיה אחראי גם למניעת חלחול "רעיונות מזיקים" אל המדענים הסובייטיים בתחום. ליסנקו מילא תפקיד זה נאמנה והיה אחראי לכליאה, הגליה והוצאה להורג של מאות מדענים, ביניהם גדול הביולוגים הסובייטיים ניקולאי ואווילוב, ולדעיכתו של המחקר הגנטי (קודם לכן שדה משגשג) בברית המועצות. תקופה זו נודעה גם בשם "ליסנקואיזם" (Lysenkoism).

באוגוסט 1948 הציג ליסנקו "הוכחות" לכך שהסביבה משפיעה על התורשה, וייחס עמדה זאת לקלימנט ארקדייביץ' טימיריאזב ואיוואן מיצ'ורין. ליסנקו טען שהשיטה הכופרת ביכולת לשנות את החומר התורשתי היא שיטה עקרה המונעת ממניעים קפיטליסטיים של שימור הקיים, בעוד השיטה של מיצ'ורין מבקשת להשתלט על הטבע לצורכי האדם.

עם מותו של סטלין ב-1953 נשאר ליסנקו בתפקידו ונהנה מתמיכה מסוימת של חרושצ'וב, אך כעת ניתנה למדענים אחרים האפשרות לבקרו בפומבי. בשנת 1956 עם פרסום זוועותיו של סטלין, נזנחה גם שיטתו של ליסנקו. בשנת 1962 יצאו שלושה מבכירי המדענים של ברית המועצות, יעקב בוריסוביץ' זלדוביץ', ויטאלי גינזבורג ופיוטר קאפיצה כנגד ליסנקו, המדע הכוזב שלו, ואחריותו לרצח פוליטי של מדענים מתחרים. מהלך זה היה חלק ממהלך רחב יותר של התנערות מההשפעה האידאולוגית הקומוניסטית על המדע בברית המועצות. בשנת 1964 כבר התמלאו העיתונים במאמרים כנגד ליסנקו ותורתו, מאמרים שדרשו להשיב את המחקר המדעי לתחומי החקלאות והביולוגיה. ליסנקו הודח מתפקידו והיה במעצר בית.

התנגדות לחיסונים

ערך מורחב – התנגדות לחיסונים

באמצע המאה ה-20 התפתחו חיסונים נגד מחלות שונות. אחד החיסונים הידועים ביותר הוא החיסון נגד פוליו, שגרם בזמנו לשיתוק ילדים ולמוות. החשש של הורים מפני מחלה זו ומחלות נוספות הובילו לעליה חדה בחיסונים בעולם המערבי ובכלל. עם זאת עם הזמן כמעט כל האוכלוסייה הייתה מחוסנת, התפתחה בעיה של מוצר ציבורי - כאשר אחרים מחסנים את עצמם גם מי שלא מתחסן מקבל הגנה. כמו כן נוצר כשל מידע נוסף - המחלה הופכת נדירה וכך נוצר הרושם שהבעיה לא קיימת. וכך הפחד ממחלה זו נעלם. המודעות לסכנות המחלה נעלמות יחד עם הפחד מהמחלה ואנשים פתוחים יותר לדעה לפיה אין בכלל צורך בחיסון. דעה זו הוגברה עוד יותר עקב בעיות שונות שנבעו מהתנהגות של חברות תרופות.

תאוריית הקונספירציה הידועה ביותר ביחס לחיסונים היא זו שטוענת כי יש קשר בין "החיסון המשולש" (נגד חצבת, חזרת ואדמת), תאוריה זו מבוססת בצורה ניכרת על המאמר של אנדרו וייקפילד שהתפרסם ב-1998 וכביכול מצא קשר בין חיסון זה לבין אוטיזם ומחלות מעיים. חוקרים אחרים לא הצליחו לשחזר את הממצאים של מאמר זה, כתב העת הרפואי לאנסט, שבו פורסם המאמר, חזר בו לחלוטין מפרסום המאמר המקורי וציין כי חלקים ממנו היו שקריים לחלוטין; העורך הראשי של כתב העת אמר כי המאמר היה "מוטעה מעיקרו" וכי לאנסט "הוּלך שולל". שלושה חודשים לאחר מכן רשם הרופאים הבריטי פסל את רישיונו של וייקפילד ואסר עליו לעסוק ברפואה בבריטניה, בנימוק שהוא בדה את תוצאות המחקר.

הפרק החמישי של הספר להיות רופא בעידן הבערות מרצון של ד"ר בנימין מוזס, עוסק בנושא ההתנגדות לחיסונים. הוא מתאר כיצד החיסון נגד פוליו הדביר את המחלה. כמו כן מוזס טוען כי בעקבות הבחירות בניגריה ב-2003 ארגון הגג של המוסלמים אסר על חיסוני פוליו בנימוק שהחיסון מכיל חומרים נוגדי הפריה, נגיפי איידס ורעלנים אחרים, וכי מדובר במזימה מערבית לדילול האוכלוסייה בארצות מתפתחות, בעיקר מוסלמיות. התוצאה הייתה התפרצות של מחלת הפוליו באפריקה, במזרח התיכון ובדרום מזרח אסיה. גם באירופה או בישראל יש אנשים שנמנעים מחיסונים עקב חששות שונים. בשנת 2009 הובע חשש מפני התפרצות מחלות כמו חצבת באירופה. במרץ 2016 דווח על התפרצות מחדש של חצבת במדינות מערביות במיוחד באירופה, שם נרשמו כ-4,000 חולים. במאי 2017 התרחשה החרפה של המחלה ודווח על 6,000 מקרים, דבר שגרם להמלצת חיסון של משרד הבריאות בישראל לגבי חלק מהמטיילים באירופה. . בישראל התרחשו מספר אירועי של התפרצות חצבת, בעיקר בקרב ילדים לא מחוסנים מהציבור החרדי. ההתפרצות הגדולה ביותר התרחשה בשנים 2007-2008 וכן מספר התפרצויות ממוקדות בשנים 2011-2012, בשנת 2018 קיים חשש מפני התפרצות מחודשת של המחלה. [8]

ארגוני בריאות שונים נאבקים נגד דעות קדומות הנוגעות לחיסונים, ביניהם ניתן למנות את עמותת "מדעת".

אלימות כלפי צוותי רפואה באפריקה

במקומות לא מערביים, הרפואה והמדע קשורים למסורת של קולוניאליזם מצד מדינות מערביות. המדע הוא חלק מהתרבות המערבית שהיא זרה לתרבות המקומית וקשורה לדיכוי פוליטי כלכלי וחברתי. בחלק ממדינות אלה יש בשנים האחרונות התנגדות לאנשי רפואה ואף אלימות נגדם. בשנת 2018 התרחשה התפרצות של מגיפת אבולה בקונגו באפריקה. חלק מהבעיה של טיפול במחלה הוא אלימות נגד רופאים והכחשת המחלה. חוקרי מחלות מציינים כי אמון במוסדות הרפואה ומניעה ברמת הקהילה הן חיוניות לעצירת המחלות, מחקר שפורסם בירחון לאנסט בקרב 961 אנשים בוגרים מצא כי יש אמונה רבה בדיסאינפורמציה, 25% מהנשאלים האמינו כי התפרצות האבולה אינה אמיתית. אמון נמוך במוסדות ואמונה בדיס-אינפורמציה קשורים בצורה סטטיסטית בסיכוי נמוך יותר של אימוץ צעדי מניעה כמו קבלה של חיסון נגד אבולה, וביקוש לקבלת שירותי רפואה. במאי 2019 האפידמיולוג Richard Mouzoko נרצח בידי ארגונים חמושים שנלחמים באזורי המחלה. המנהל של ארגון הבריאות העולמי, ד"ר, Tedros Adhanom אמר כי האלימות באזור מקשה על טיפול במחלה. גם ארגון "רופאים ללא גבולות" הותקף, דבר שגרם לארגון להודיע על השעיית הפעילות במקום. [9]

מודל הארץ השטוחה

לפי מודל העולם השטוח, מרכז העולם הוא הקוטב הצפוני, אנטארקטיקה היא קיר קרח סביב הקצוות, והקוטב הדרומי כלל לא קיים.

תומכי "הארץ השטוחה" הם תומכים בהמונה כי כדור הארץ שטוח ולא כדורי, וכי מרכזו בקוטב הצפוני. הדבר מבוצע במסגרת תאוריית קונספירציה רחבה, ותוך הכחשה מסיבית של ממצאים שונים כמו צילומים, ניסויים פיזיקליים תורתו של ניוטון ועוד. הראשון להעלות התנגדויות לכך שכדור הארץ הוא כמעט עגול, בעת המודרנית היה הממציא האנגלי סמואל רובת'אם (1816–1884). רובת'אם כתב חוברת בת 16 עמודים בשם "הארץ אינה כדור" שלימים הורחבה לספר בן 430 עמודים. בחוברת זו, המתבססת על פירושים של פסוקים אחדים בתנ"ך, שטח את רעיונותיו. לשיטתו, המכונה בפיו "אסטרונומיה זטטקית" ("Zetetic Astronomy") כדור הארץ הוא דיסקה שטוחה שמרכזה בקוטב הצפוני וחסומה בגבולה הדרומי על ידי חומת קרח (היא אנטארקטיקה), כאשר השמש והכוכבים חגים כמה אלפי קילומטרים מעל כדור הארץ (בניגוד למדידות המדעיות לפיהן המרחק מהשמש הוא כ-150 מיליון ק"מ, ורדיוס היקום הנצפה הוא מיליארדי שנות אור). בשנת 1956 נוסדה "אגודת הארץ השטוחה" בקליפורניה. במאה ה-21, חלה עליה בתמיכה ברעיון זה על ידי אנשים ברחבי העולם. בעיקר תודות ליכולת של רשתות חברתיות כמו פייסבוק להפיץ רעיונות נדירים ולאפשר לאנשים ממקומות שונים בעולם להתאגד סביב רעיונות אלה ולחזק את האמונה בהם על ידי מנגנון של חשיבת יחד. לא מדובר במהתלה הומוריסטית אלא באנשים שמשוכנעים בכך כולל הסברים לפיהם הפיזיקה אינה נכונה, לוויינים אינם אמתיים ועוד.

בעוד שתומכים במודל הארץ השטוחה הם נדירים למדי, הם ממחישים בצורה טובה את הקשר בין הכחשת רעיונות מדעיים לבין תאוריית קונספירציה - כל רעיון או אדם שסותר את התאוריה מקורו במין תאוריית קונספירציה חובקת כל, שכלל לא ברור מה המטרה שלה. אין שום ממצא שיכול להפריח את המודל - שכן הוא מיד מוכרז כזיוף, פרי שקר של כוחות עלומים ששולטים בעולם. תומכי התאוריה גם לא מנסים לבצע בכוחות עצמם ניסויים שיכולים לאשש או להפריך את ה"תאוריה" שלהם, כמו ניסויים שבוצעו לפני אלפי שנים על ידי מדעים יוונים בסיוע מדידות של צל ומתמטיקה, או חישוב מרחקים לעצמים בסיוע טריגונומטריה. דבר זה ממחיש בצורה חזקה כיצד כוחות סוציולוגים ופסיכולוגיים שונים יכולים לגרום לאנשים להעדיף מיתוס מסויים, מופרך ככל שיהיה.

הכחשת אקלים

ערך מורחב – הכחשת שינויי האקלים

הכחשת אקלים כוללת הכחשה, זלזול או הטלת ספק בלתי-מוצדק בדבר הקונצנזוס המדעי על הקצב וההיקף של התחממות עולמית, השאלה עד כמה בני האדם גורמים להתחממות, וההשפעה שלה על הטבע ועל החברה האנושית. הכחשה של שינויי אקלים, היא דבר שונה מספקנות אקלים שהיא פקפוק בתאוריות המדעיות הנוגעות לנושאים אלה, המבוצעת על ידי אנשי מקצוע רלוונטיים כגון מומחי אקלים, תוך שימוש בביקורת הנשענת על מחקר מדעי. עם התבססות הקונצנזוס המדעי על התחממות עולמית, כמות ספקני האקלים הלכה וירדה בצורה חדה. עם זאת הכחשת אקלים נמשכת בעוצמה והיא נפוצה למדי בקרב גורמי ימין וגורמים שמרניים או תומכי קפיטליזם, במיוחד במדינות כמו ארצות הברית.

במהלך המחלוקת על ההתחממות העולמית, הכחשת אקלים המפיצה דעות וקמפיינים כדי לערער את אמון הציבור במדעי האקלים, תוארה כ"מכונת יחסי ציבור" או "מכונת הכחשה" של גורמים בעלי אינטרסים עסקיים, פוליטיים או אידאולוגיים, בתמיכה של "מכוני חשיבה" של הימין, וגופי תקשורת ובלוגרים שמרניים, שפועלים במטרה להגדיל את חוסר הוודאות לגבי התחממות עולמית. בדיון הציבורי, מערבבים לא פעם בין ספקנות אקלים לבין הכחשת אקלים. מתוך הפעילים הפועלים בהקשר של הכחשת אקלים, יש רבים המכנים את עצמם "ספקני אקלים" אבל רבים מתוכם לא עונים להגדרה המקובלת של ספקנות מדענית, וממשיכים להכחיש את ההשפעה של האדם על האקלים או את ההתחממות עצמה, בלי קשר לראיות שמוצגות.

למרות שיש קונצנזוס מדעי שפעילות אנושית היא הגורם העיקרי שגורם לשינוי אקלים, הפוליטיקה של התחממות עולמית הושפעה על ידי הכחשת אקלים, תוך שהיא פוגעת במאמצים למנוע שינוי אקלימי וניסיונות הסתגלות לאקלים המתחמם. בדרך כלל, דיון ציבורי על שינוי אקלימי שנערך על ידי מכחישי אקלים, עלול להראות כמו דיון מדעי לגיטימי, אבל הוא לא עומד בקנה-המידה של דיון מדעי.

נשיאים שמרנים כמו ג'ורג' בוש הבן ודונלד טראמפ, ניסו ליצור רושם בציבור כאילו אין הסכמה בקרב מדענים על התחממות עולמית ופעלו כדי למנוע פעולה נגד התחממות עולמית.

בספטמבר 2015 חשפו תחקירנים של Inside Climate News, יחד עם "לוס אנג'לס טיימס" תחקיר לפיו המדענים של חברת הנפט "אקסון" ומנהליה, ידעו כבר לפני עשרות שנים, לפחות מאז 1977, שדלק מחצבי תורמים להתחממות גלובלית, אך מאז החברה עושה מאמצים לטעת ספק לגבי הקשר של בני האדם לבעיות האקלים. מדעני החברה פרסמו 53 מאמרים בירחונים מדעיים. כל המחקרים הללו הסכימו בצורה מפורשת או משתעמת כי הגורם להתחממות עולמית הוא האדם. למרות זאת החברה עצמה לא פרסמה בציבור כי המחקרים שלה עצמה מצאו כי התאוריה של התחממות עולמית היא נכונה. במקום זאת החברה מימנה ארגונים להכחשת אקלים. עיתונאים תקפו את החברה על כך שהיא נקטה במדיניות דו-פרצופית. כמו כן נטען כי אם החברה הייתה מפרסמת את מה שהיה ידוע לה במשך 25 שנה, דבר זה היה מקצר את הזמן שבוזבז בויכוחים ארוכים. בעקבות הגילוי החלה חקירה של התובע הכללי של ניו יורק בחדש לפיו התאגיד הטעה את הציבור ואת בעלי המניות בנוגע לסיכונים של שינויי אקלים הנוצרים בעקבות שימוש בדלק מאובנים.

הכחשה והדחקה של זיהום

הכחשת זיהום מקודמת לעיתים קרובות על ידי גורמי תעשייה שונים כמו מפעלים מזהמים. אלו מנסים הן להסתיר את עצם הזיהום, והן לטשטש את הקשר בין זיהום זה לבין השלכות על אנשים אחרים ועל הטבע. לדוגמה ניסיונות להטות מחקרים על ריכוזי הזיהום באזור, לנסות לטשטש ממצאים על עליה בתחלואה בקרבת הזיהום או ניסיונות לטעון כי אין קשר בין זיהום מסוג מסויים לבין תחלואה במחלות כמו סרטן, מחלות לב וכלי דם או מחלות נשימה או במערכת הפוריות. דבר זה נתמך לעיתים קרובות על ידי הדחקת זיהום - נטייה של אנשים שחשופים לזיהום להכחיש את הנזק שעלול להיגרם להם, עקב תחושה של חוסר אונים או תחושה ש"אין ברירה" אלא להסכין עם הזיהום. דבר זה נכון במיוחד כאשר מדובר בעובדים במפעלים מזהמים וחשופים לזיהום בין כהיותם עובדים ו/או כהיותם שכנים של המפעל, או כאשר אנשים תורמים בכוחות עצמם לזיהום - לדוגמה חשיפה לזיהום מתחבורה. במאה ה-21 לעיתים קרובות קשה להבחין בקיומו של הזיהום בגלל שלא תמיד יש לו ריח או שניתן להבחין בו בעין - בניגוד לזיהום הכבד והמרוכז שקיים ליד תעשיות כבדות. דבר זה מסייע להכחשת זיהום. למרות שבשנים האחרונות גורמי בריאות הכירו בזיהום אוויר מסוגים שונים כגורם מסרטן וודאי בבני אדם אנשים רבים לא ערים לנקודה זו וממשיכים להתעלם מהסיכון להם ולמשפחתם.

הכחשת מדע בממשל טראמפ

ערך מורחב – הכחשת מדע בממשל טראמפ

במאמר משנת 2022 טענו חוקרים כי ממשל טראמפ דיכא, המעיט או פשוט התעלם ממחקרים מדעיים שהדיגמו את הצורך ברגולציה כדי להגן על בריאות הציבור והגנת הסביבה. נסיונות ממשל טרמפ לפגוע במדע מתועדים באתר "Silencing Science Tracker" שהוא בסיס נתנים שמתעד פעולות נגד המדע שנוקטות ממשלות שונות. [10] החוקרים הסתמכו על נתוני מעקב במשך 4 שנות נשיאות טרמפ והראו כי נשיאות טראמפ שינתה מהותית את האופן שבו סוכנויות ממשלתיות פדרליות מבצעות, משתמשות ומתקשרות מחקר מדעי. לפי המחקר הממשל הפדרלי נקט פעולה נגד המדע 346 פעמים, והממשל המקומי נקט עוד 156 פעולות נוספות נגד המדע. לדוגמה תועדו 154 מקרים שבהם הממשל הפרדלי צינזר מדענים ועוד 19 מקרים של צזנורה עצמית. כ 72% מהמקרים האלה נגעו לשינוי אקלים.

סקר שנערך בשנת 2016 - לפני בחירתו של הנשיא טראמפ - מצא כי 72% ממדעני EPA חשו שהם יכולים "להביע דעות מדעיות בגלוי על העבודה המדעית של הסוכנות ללא חשש מנקמה." מספר זה ירד ל-57% בסקר חוזר שנערך בשנת 2018 - כשנתיים לנשיאות טראמפ. בסקר של 2018, למעלה מ-600 מדענים אמרו ש"שרשרת הניהול שלהם לא עומדות באופן עקבי מאחורי צוות מדעי שמציג עמדות מדעיות ניתנות להגנה, כולל כאלו שעשויות להיות שנויות במחלוקת". ממשל טראמפ פעל גם להפחית תקציבים למחקרים מדעיים. לדוגמה, באוגוסט 2017, משרד הפנים עצר מחקר מתמשך על ההשפעות הבריאותיות של הסרת פסגות הרים במסגת כריית פחם, ובאפריל 2018 המחקר בוטל לגמרי בטענה שהוא "מיותר". בדיקה בנושא העלתה כי בכירה במשרד , Katherine MacGregor, פעלה לביטול המחקר לאחר שנפגשה עם נציגי חברות כריית פחם. לפי דיווח משנת 2019 של הוושינגטון פוסט, בכיר אחר במשרד, Landon “Tucker” Davis, אמר לפי הדיווח כי יש לבטל את המחקר כי "מדע הוא דבר דמוקרטי" [11] [12]

אחד התחומים שבהם ממשל טרמפ הכחיש מדע וזרע תאוריות קונספריציה היתה מגיפת הקורונה. לדוגמה ב-26 בפבוראר 2020, ד"ר ננסי מסוניר, ראש המרכז הארצי לחיסונים ולמחלות נשימה ב-CDC. אמרה כי השאלה אינה האם נגיף הקורונה יתפשט בארה"ב אלא מתי. על פי דיווחים בתקשורת האמריקאית, טראמפ ופקידים בבית הלבן "רתחו מזעם" כאשר נודע להם על ההצהרה הזו והם כינסו מסיבת עיתונאים למחרת. טראמפ סתר במסיבת העיתונאים את ההערכות של CDC: "אינני חושב (שהתפרצות הנגיף בארה"ב) בלתי נמנעת". טרמפ גם ניסה לעורר רושם שמדובר בסך-הכול בסוג של שפעת. הוא טעכי רמת הסיכון של ארצות הברית נמוכה ביותר בניגוד להערכת טרמפ הביצועים של ארצות הברית בתחום הקרונה היו גרועים למדי. עד שנת 2023 מתו מהמחלה 337.17 אנשים לכל מאה אלף תושבים בארה"ב, סה"כ מעל 1.1 מיליון תושבים. זהו אחד השיעורים הגבוהים ביותר של תמותה מבין המדינות המערביות, לדוגמה נתון זה עומד לעומת 253 בצרפת, 232 בשוודיה, 199 בגרמניה, 140 בישראל ובדנמרק [13]

ערוצי תקשורת ימניים בארה"ב יצאו עם תאוריית קונספירציה שלפיה מסוניר, אחותו של רוד רוזנסטיין, לשעבר סגן שר המשפטים, חותרת תחת טראמפ. בעבר, הפיצו חוגים ימניים שמועות שרוזנסנטיין זמם להדיח את טראמפ. תאוריית הקונספריציה בעקבות הצהרת מסוניר היתה שגם היא זוממת להדיח אותו.

גורמים מסייעים להכחשת מדע

גורמים מוסדיים שעוזרים לעוות או להכחיש מדע כוללים:

• מוסדות דת שלא רוצות איום עליהם - בגלל צורת חשיבה מדעית שמעלה שאלות או מעלה תאוריות מדעיות שעלולות לסתור דוגמות דתיות. המדע עלול לכרסם ב"שדה" הרעיונות שבו יש או היה לדת מונופול - החל מדברים כמו "איך נוצר העולם" עבור בשאלות כמו מהי ההיסטוריה של בני האדם וכלה בשאלות כמו איך יודעים מה נכון ומה לא נכון, אמונה או מהי התנהגות מוסרית.
• שליטים ריכוזיים כמו מלכים או דיקטטורים שלא רוצים איום מצד האקדמיה ורעיונות חופשיים. באופן מסורתי חלק מהמלכים עודדו מחקר מדעי כדי לזכות ביתרונות צבאיים או לשפר את הכלכלה, ומצד שני הרעיונות שהתפתחו עם המדע כמו ליברליזם, זכויות אדם, חופש הביטוי, הנטיה לאסוף נתונים על המדינה בצורה אמינה ומקצועית, היכולת להטיל ספק ובאופן ספציפי היכולת להטיל ספק בדברי המנהיג - כולם מתנגשים עם היבטים חשבים בשלטון ריכוזי שרוצה להיות בעל מונופול על האמת או לפחות לשלוט בצורה משמעותית בנרטיב שהציבור מאמין לו.  
• חברות ענק שעלולות לפגוע בציבור - לדוגמה חברות טבק, חברות מזהמות, חברות מכוניות - הטיה בגלל אינטרס כספי או פוליטי (כוח כסף כבוד) - נניח הטיות של מדע מטעם חברות טבק. 
• מחסור בלימודי מדע והיסטוריה של המדע. עודף של הצגת ההיסטוריה והמציאות דרך משקפיים של אידאולוגיה או דת מסויימת, צנוזרה, הסתרה ותעמולה שמסתירות את הדעות האחרות ואת הידע המדעי.

  היבטים של אנשים פרטיים

• לימודי דת החל מגיל צעיר , חוסר חשיפה לעולם מחוץ לדת, ונאמנות לדת (ולאמונה דתית) - נכונות להכחיש עובדות או רעיונות. באופן דומה השתייכות לכת כלשהי.
• נאמנות לאידאולוגיה מסויימת, במיוחד קיצונית או בצורה קיצוניות (כמו קומוניזם, פאשיזם, גזענות אבל גם סביבתנות או קפיטלזים או שמרנות או ליברליות או לאומנות)
• פוליטיקה של זהויות (אני יהודי \ שחור \ לבן \ אשה \ דתי \פועל\ עני ) ולכן צריך להגן על עמדה X ולדחות ראיות לטובת רעיון Y. 
• הטיות בגלל פחד (לדוגמה הכחשת  נזקי העישון על ידי מעשנים)  
• הטיות בגלל "היגיון פשוט" (נראה מובן מאליו שנוצות יפלו לאט יותר מאשר ברזל ולכן לאמץ תארויות לא נכונות) 
• הטיות בגלל רצון לקדם חזון חיובי כלשהו - מדענים שרוצים לקדם רעיון, אנשים שרוצים לקדם תרופה, פעילים שרוצים לקדם 

גורם מרכזי להכחשת מדע הוא רקע דתי, אנשים מרקע דתי מאמינים ביתר קלות לתאוריות קונספירציה שונות וכן יש להם פחות הבנה במדע בסיסי כמו פיזיקה, כימיה, ביולוגיה ועוד. יותר מכך אין הטמעה של רעיונות השיטה המדעית.

בנוסף קיים רעיון של "חשיבה טלאולוגית" - זוהי חשיבה כי "לכל דבר יש כוונה" או "שום דבר אינו מקרי". אנשי שמאמינים בדבר זה מאמינים לדוגמה כי תאונה או אירוע שהתרחשו במקרה, התרחשו עקב כוונה נסתרת כלשהי. דבר זה הוא אחד הבסיסים לאמונה בבריאתנות. מחקר משנת 2018 מצא כי אנשים רבים שמאמינים בחשיבה תאולוגית מאמינים גם ביתר קלות לתאוריות קונספירציה. החוקרים ניתחו סקרים של שלוש קבוצות. קבוצה של 150 סטודנטים משוויץ, קבוצה של 1,200 צרפתים בוגרי וקבוצה של 700 סטודנטים צרפתים ושוויצרים. בכל הסקרים הללו אנשים שאמרו שהם מאמינים בבריאתנות נטו יותר להאמין בתאוריות קונספירציה כמו הזיוף של הנחיתה על הירח, או אמונה בכך שהממשל האמריקאי מעורב בפיגועי 11 בספטמבר. בנוסף אנשים שנטו להאמין בשני הדברים נטו יותר לתשובות שהעידו על הטיה של חשיבה תאולוגית.

גורם מרכזי נוסף להכחשת מדע הוא העדפת "ההגיון הפשוט" על פני הלוגיקה והניסויים המורכבים יותר של המדע. במאות השנים האחרונות המדע מגיע לתוצאות שנראו ממבט ראשון אבסורדיות - כמו זה שכדור הארץ שנראה מוצק ויציב מאוד , מסתובב למעשה במהירות של מאות קילומטרים בשעה, או הרעיון של אלברט איינשטיין לפיו מהירות האור היא מהירות שלא ניתן לעבור אותה או אפילו להגיע אליה. רעיוניות רבים בתאוריית האבולוציה נראים ממבט ראשון אוויליים לאנשים ללא רקע קודם - לדוגמה על ידי השמעת הטיעון של השען והשעון - כדי ליצור משהו מורכב יש צרוך ביוצר תבוני - שכן סדר, ובמיוחד סדר מורכב, לא יכול להתפתח בצורה מקרית לגמרי. (שני הטיעונים לא נכונים - יש תהליכים שגורמים לעליה בסדר תוך רתימת אנרגיה, ותהליך האבולוציה אינו מקרי כמו שמובהר בספר השען העיוור).

היבט חשוב בהכחשת מדע הוא קידום של הכחשת מדע על ידי גורמים שונים שיש להם אינטרס כלכלי, אידאולוגי או פוליטי לבצע הכחשה כזו - לדוגמה תעשיות שהמדע עלול לפגוע בהכנסות שלהן (חברות טבק, חברות מזהמות, חברות נפט, ולפעמים גם חברות תרופות), גורמים שמרנים הן בפוליטיקה והן בכנסיות או בדתות שונות. גם אידאולוגיות שונות - כמו נאציזם, סוציאליזם (קומוניזם), אנרכיזם, סוציאל-דמוקרטיה, קפיטליזם או ליברלים וכן קיימות עלולים להכחיש היבטים שונים במדע שעלולים לפגוע במיתוסים מרכזיים שלהם - לדוגמה התמיכה של קפיטליסטים רבים בהכחשת אקלים.

גורם פסיכולוגי מרכזי בהכחשת מדע הוא מנגנון של דיסוננס קוגניטיבי אי-נוחות נפשית עקב אמונה בשני רעיונות, דעות או ערכים סותרים. בני אדם גדלים בתוך תרבות מסויימת, שנותנת להם הרגשת זהות והרגשה של שייכות והבנה קוהרנטית של העולם. כאשר הם נתקלים במידע חדש גם כאשר הוא נובע ממדע, הם עלולים לדחות אותו כדי לא לסכן את הזהות והקוהרנטיות שלהם. לדוגמה דחייה של תאוריית האבולוציה כדי לשמור על אמונה בבריאה בשישה ימים כדי לשמור על אמונה בקיומו של האל או בנכונותה של הדת, שמעניקים תחושת שייכות, הבנה, זהות, תמיכה חברתית ועוד.

ניסיונות התמודדות עם הכחשת מדע

יום דרווין הבינלאומי הוא מועד עולמי שחל ב-12 בפברואר מדי שנה. היום משמש לאיזכור תרומתו של דרווין למדע (תורת האבולוציה), לקדם את המדע והחשיבה המדעית בכלל וכן לקידום ערך חברתי כמו אומץ אינטלקטואלי, סקרנות מתמשכת, ורעב לאמת.

הספר עולם רדוף שדים: המדע כנר בעלטה מאת קרל סייגן מסביר את השיטה המדעית לציבור הרחב, ומעודד אנשים ללמוד כיצד לחשוב בצורה ביקורתית וספקנית. הוא מסביר על שיטות שעוזרות להבחין בין רעיונות שנחשבים כמדע אמיתי וכאלה שנחשבים פסאבדו-מדע. סייגן טוען שכאשר מוצגים רעיונות חדשים, יש לבחון אותם באמצעות חשיבה ספקנית ולהיות מסוגלים לעמוד בפני ביקורת מחמירה. אחת ממטרותיו העיקריות של הספר היא להציג ולבאר את השקפתו הפוליטית-ליברלית של הסופר, לפיה הדמוקרטיה והמדע קשורים זה בזה. במסגרת זו טוען סייגן כי מדע יתפתח וישגשג בחברה דמוקרטית המטפחת את הסקרנות המדעית של אזרחיה ולא מגבילה אותם לצרכים פוליטיים בני-השעה.

הספר המוצר שלהם הוא ספק (Doubt is Their Product) מ- 2008, מתאר כיצד יועצי תקשורת וחברות יחסי ציבור משתמשים בשיטות של חברות הטבק כדי לזרוע בלבול, אי-הבנה וספקות ביחס לנושאים אחרים הנוגעים לבריאות, רפואה מונעת, תזונה והתחממות עולמית. ספר נוסף בנושא הוא סוחרי הספק (Merchants of Doubt), שיצא לאור בשנת 2010. שני היסטוריונים של המדע שכתבו את הספר מבצעים בו הקבלה בין מחלקות בנושא האקלים לבין מחלוקות לגבי עישון, גשם חומצי ודלדול שכבת האוזון. הם כותבים כי בכל אחד ממקרים אלו הייתה האסטרטגיה הבסיסית של אלו שהתנגדו לפעולה "לדאוג שהמחלוקת לא תרד מסדר היום" באמצעות זריעת ספק ומבוכה, לאחר שכבר הושג קונצנזוס מדעי בנושא המחלוקת. הספר מתאר בין היתר את הפעילות של הפיזיקאים פרד סייטס (Frederick Seitz) ופרד סינגר (Siegfried Fred Singer), שניהם מכחישי אקלים וגם לעומתיים במחלוקת על נושא הטבק. סייטס ניהל תוכנית עבור חברת הטבק ר.ג'. ריינולדס שמימנה מחקר המגן על הטבק. סינגר השתתף בחיבור דו"ח שהכחיש את הסיכונים של עישון משני, שמומן על ידי מכון הטבק, ותקף את המדע מאחורי הממצא שיש סיכונים בריאותיים מעישון פסיבי ואמר שטענות אלו היו "חלק מאג'נדה פוליטית שנועדה להרחיב את שליטת הממשלה על חיי האזרחים". עם זאת הספר אינו עוסק בהרחבה בשינוי אקלים אלא במגוון סוגיות שונות ואינו מכסה את כל ההיבטים של הכחשת אקלים - לדוגמה את נושא המימון של הכחשת אקלים מצד חברות נפט כמו אקסון מוביל.

בעולם קמו ארגונים של "ספקנים" המעלים על ערך את הטלת הספק, במיוחד בתאוריות פסאבדו-מדעיות ובהכחשת מדע. בישראל פעל במשך שנים אחדות התארגנות של "ספקנים בפאב" וכן פעיל הבלוג והספר "חשיבה חדה".

קיימים מאבקים נקודתיים על נושאים של הכחשת מדע:

• הסברים על האבולוציה והסברים על טעיות של מכחישיה - נמצאים בספרים כמו השען העיוור של ריצ'רד דוקינס.
• במאבק בהכחשת נזקי העישון - לדוגמה בספרים כמו שואה מוזהבת, הספק הוא המוצר שלהם, ובמאבקים לשם מניעת עישון ומאבקים נוספים בחברות הטבק
• הכחשת חיסונים - פורום "מדעת" נאבק בתופעה של הכחשת היתרונות בחיסונים והפרזה בסיכונים הנובעים מהם.
• מאבק בהכחשת אקלים - ספרים נוספים העוסקים בנושא הכחשת אקלים כוללים את : "טיוח האקלים" (Climate Cover-Up) של ג'ים הוגן (Jim Hoggan) משנת 2009 [14], "חום: כיצד לעצור את בערת הפלנטה" (Heat: How to Stop the Planet Burning) של ג'ורג' מונביוט (George Monbiot), "החום דולק" (The Heat is On) ו"נקודת רתיחה" (Boiling Point) של רוס גלבספן (Ross Gelbspan)., "המלחמה הרפובליקאנית נגד המדע" (The Republican War on Science) ספר משנת 2005 של העיתונאי Chris C. Mooney, שמתאר כיצד ממשל בוש הבן דיכא דעות מדעיות שלא מצאו חן בעניו בשורה של נושאים כולל בנושא שינוי אקלים. [15]

ראו גם

• ציר זמן של המהפכה המדעית
• דיסאינפורמציה, נטיעת ספק, תעמולה, הצפת מידע
• הכחשת נזקי העישון, הכחשת זיהום, הכחשת אקלים
• יום דרווין
• קונצנזוס מדעי
• אמת כמוצר ציבורי
• הצדקות מדעיות לאידאולוגיה
• הכחשת אלימות
• שמרנות

קישורים חיצוניים

• אתר הספקנות הישראלי
• חשיבה חדה, בלוג של גלעד דיאמנט שמסביר על בעיות שונות של הציבור בהבנת המדע.
• אברהם משחק בטעויות: מהאבולוציה של ההפרכה לעיקרון ההכבדה (הקדמה וחלק א) בבלוג "אתולוגיקה"
• יקי מנשנפרוינד, אחד שיודע, שיחה עם אבי בליזובסקי, עורך אתר "הידען", אתר "העין השביעית" 12.11.2012
• קתרין הייהו, ג'ן שוורץ, הכחשת המדע – ממה היא נובעת?, דיוידסון אונליין, סיינטיפיק אמריקן ישראל, 1 בדצמבר 2017
• יקי מנשנפרוינד, אחד שיודע - שיחה על מדע, הכחשת המדע ועיתונות, עם אבי בליזובסקי, עורך האתר "הידען", לרגל זכייתו בפרס למצוינות בעיתונות דיגיטלית, העין השביעית, 12.11.2012

• Joshua Rosenau, Science denial: a guide for scientists, Trends in Microbiology, Volume 20, Issue 12, December 2012
• Steven Novella, The Causes of Science Denial, Neruro Logica blog, dec 2017
• Jeremy P. Shapiro, The thinking error at the root of science denia, the conversation, May 8, 2018
• Science in America - Neil deGrasse Tyson, האסטרופיזיקאי ניל דה-גראס טייסון על הכחשת מדע בארה"ב, במיוחד ביחס להכחשת אקלים, סרטון יוטיוב, 19 באפריל 2017